העיתונאי החרדי יענקי פרבר מנתח בשיחה עם ערוץ 7 את ריבוי המיזמים והמפלגות החדשות המבקשות לפנות לציבור החרדי שאינו מרוצה מהייצוג הפוליטי הקיים.
לדבריו, מבין ההתארגנויות שעלו בתקופה האחרונה, דווקא מפלגתו של חבר מועצת עיריית בית שמש מוטי לייטנר היא זו שמציבה לראשונה אתגר משמעותי יותר בפני ההנהגה החרדית הוותיקה.
לדבריו, במקרה של לייטנר מדובר במהלך שמצליח לחדור גם למרחב החרדי הקלאסי, בין היתר באמצעות קמפיין רחב בשכונות ובריכוזים חרדיים והצבת דמות חסידית המזוהה באופן ברור מתוך הציבור החרדי עצמו.
בעיניו, זאת הנקודה שמבדילה את המהלך הנוכחי מניסיונות קודמים. "זאת הפעם הראשונה שבאמת יש פה מישהו שמערער על ההגמוניה החרדית, מערער על העסקונה הוותיקה, על הגוורדיה הוותיקה", הוא אומר, ומצביע על הטענות שלפיהן המפלגות החרדיות לא הצליחו להסדיר את מעמד בני הישיבות או לבטל את הסנקציות וההגבלות המוטלות על הציבור.
פרבר אומר כי מעבר לשאלה מי עומד מאחורי המימון של הקמפיין וכמה כסף מושקע בו, עצם הנראות שלו מלמדת על שינוי. מבחינתו, מדובר ב"קריאת תיגר" על המנהיגות הפוליטית החרדית, ובעיקר על מערכת היחסים שהייתה לאורך שנים בין הציבור לבין נציגיו בכנסת.
לדבריו, בעבר היה יחס של כבוד עמוק יותר כלפי חברי הכנסת החרדים, בעוד שבשנים האחרונות חל כרסום משמעותי במעמדם. "זו הפעם הראשונה שהחרדים מרגישים שהנציגים שלהם לא מייצגים אותם", הוא אומר, ומדגיש כי הסיבות לכך שונות מקבוצה לקבוצה בתוך החברה החרדית.
פרבר מחלק את השבר לשני ציבורים מרכזיים. מצד אחד נמצאים אברכים ומשפחות מתוך המיינסטרים החרדי, שמתמודדים עם אובדן תקציבים, קצבאות וסבסודים, ומצד שני ציבור גדל של חרדים עובדים, אקדמאים ומשרתים בצבא שאינו מרגיש שיהדות התורה נותנת לו ייצוג פוליטי אמיתי.
לדבריו, הפגיעה הכלכלית בחלק מהמשפחות החרדיות יצרה תחושת משבר שלא הייתה בעבר. הוא טוען כי משפחות קיבלו לאורך השנים סבסודים משמעותיים, וכאשר אלה נעלמו נוצר "שבר לא נורמלי במגזר החרדי", שעלול להביא חלק מהציבור פשוט להישאר בבית ביום הבחירות.
במקביל, הוא אומר כי יהדות התורה ממשיכה להצהיר שהיא מייצגת בעיקר את עולם התורה ולומדי התורה. מבחינת חרדי שעובד, לומד באקדמיה או משרת בצבא, המסר הזה מחזק לדבריו את התחושה שהוא אינו חלק מקהל היעד הפוליטי של המפלגה.
פרבר אינו משוכנע שכל אותו ציבור יעבור דווקא למפלגה חרדית חדשה. הוא מזכיר סקר שהעניק למפלגתו של לייטנר כאחוז תמיכה בלבד, אך מדגיש כי גם אחוז אחד משקף עשרות אלפי מצביעים ומעיד על פוטנציאל של ציבור שמחפש אלטרנטיבה.
לדבריו, ריצה עצמאית בלבד עלולה להיות מוקדמת מדי, אך חיבור נכון עם מפלגה אחרת יכול להפוך את המהלך למשמעותי בהרבה. הוא מעלה אפשרויות שונות לחיבור, ובהן סמוטריץ', בן גביר, זהות או המפלגה הכלכלית, אך מדגיש כי בשלב זה אין בידיו מידע על מגעים סופיים.
פרבר מעריך כי אם לייטנר אכן יחבור למסגרת קיימת, המהלך עשוי לגרום נזק משמעותי ליהדות התורה. לדבריו, הוא אינו רואה בלייטנר מי שמחפש רק שריון במקום נמוך ברשימה גדולה, אלא אדם שמבקש להשפיע באופן עצמאי על סדר היום.
אחת הנקודות המעניינות בעיניו היא האפשרות שהנהגה רבנית תצא במכתב פומבי נגד המפלגה החדשה. פרבר מעריך שמהלך כזה עלול דווקא להגדיל את התמיכה בקרב מי שכבר חשים ניכור עמוק כלפי הממסד החרדי.
לדבריו, מתנגדי המערכת עשויים לראות במכתב כזה אישור לכך שלייטנר אכן מאיים על הסדר הישן. לכן הוא מעריך שלא בטוח שהרבנים יבחרו להיכנס לעימות חזיתי כזה, בעיקר כאשר לייטנר יוכל מנגד להציג רבנים משלו התומכים במהלך.
"זו מערכת הבחירות הראשונה מאז שאני זוכר את עצמי שבדגל התורה חוששים", אומר פרבר. לדבריו, גם אם כלפי חוץ ינסו במפלגה לזלזל במהלך ולהציג אותו כשולי, "זאת הפעם הראשונה שמישהו באמת אומר להם: חברים, נכשלתם, לכו, אנחנו נחליף אתכם".
באשר לשאלה מאיפה יגיעו הקולות, פרבר מעריך כי חלקם יבואו מחרדים שבכל מקרה לא היו מצביעים ליהדות התורה, אך חלק משמעותי עלול להיגרע ישירות מהמפלגה. לדבריו, לייטנר עשוי לקחת גם בין 15 ל-20 אלף קולות של חרדים אשכנזים ממורמרים, ולכן הפגיעה הפוטנציאלית ביהדות התורה משמעותית יותר מאשר בש"ס.
את ש"ס הוא רואה כסיפור שונה. לדבריו, מצביעים רבים שלה הם מסורתיים או בעלי רקע צבאי, וכאשר הם מאוכזבים מהמפלגה עומדות בפניהם חלופות נוספות כמו עוצמה יהודית או הליכוד, בעוד שמפלגתו של לייטנר מצטיירת כרגע כמפלגה אשכנזית יותר.
מעבר לשאלת המפלגות החדשות, פרבר סבור שהבעיה עמוקה בהרבה ונוגעת לחוסר ההבנה של ההנהגה החרדית את השינוי שעברה החברה הישראלית מאז המלחמה. לדבריו, חלק מנציגי יהדות התורה עדיין מתקשים להבין מדוע הדרישה לשירות חרדי גדלה, בשעה שלדבריו צה"ל זקוק כיום לחיילים רבים ובמיוחד ללוחמים.
לטענתו, הטיעונים הישנים שלפיהם צה"ל אינו זקוק לחרדים או שהדרישה לגיוס מונעת משיקולים פוליטיים כבר אינם משכנעים חלקים גדולים בציבור. הוא מעריך כי המציאות שאפשרה לאורך השנים מודל רחב של "תורתו אומנותו" לא תחזור במתכונת שהייתה בעבר.
פרבר מוסיף כי גם אם יימצא בעתיד הסדר כלשהו, הוא מעריך שיהיו לו השלכות כלכליות ומעשיות על מי שיבחר להמשיך במסלול של דחיית שירות. לדבריו, הציבור החרדי והמערכת הפוליטית שלו צריכים להפנים שהיכולת לנהל הסכמות בחדרים סגורים, כפי שנעשה בעבר, נפגעה מאוד בעידן הרשתות החברתיות והפיקוח הציבורי המיידי.
לדבריו, בעבר היה ניתן להגיע להסכמות פוליטיות ולהעביר אותן בשקט יחסי, בעוד שכיום כל טיוטה, חתימה או התקדמות בחוק הופכת מיד לחלק מהשיח הציבורי. הוא מצביע על הוויכוחים סביב חוק הגיוס כדוגמה לכך שהמערכת הפוליטית אינה יכולה עוד לנהל מהלך כזה הרחק מעיני הציבור.
פרבר סבור גם כי להנהגה החרדית יש קושי פנימי עמוק בכל הנוגע לעידוד גיוס. לדבריו, מתן לגיטימציה רשמית לצעירים שאינם לומדים להתגייס עלול מבחינת הרבנים והעסקנים לפתוח פתח רחב יותר לצעירים נוספים לעזוב את הישיבות, ולכן הוא אינו מאמין שתינתן בעתיד הקרוב תמיכה רשמית רחבה במהלך כזה.
מכאן מגיעה גם התחזית הפוליטית החריגה שלו. פרבר מעריך כי דווקא ממשלה ללא המפלגות החרדיות עשויה להקל על יצירת הסדר בנושא הגיוס, משום שהיא תאפשר לדבריו לחרדים לפעול מבחוץ, עם פחות לחץ ציבורי ישיר ופחות אחריות פורמלית על נוסח החוק.
לדבריו, "הקונצנזוס היחיד שיש במדינת ישראל כרגע הוא ממשלה בלי חרדים". עם זאת הוא מסייג כי ש"ס נמצאת במצב שונה מיהדות התורה בשל הרכב הבוחרים שלה וההיסטוריה הפוליטית שלה, ולכן אינה בהכרח חלק מאותה משוואה באופן זהה.
פרבר מסכם כי בעיניו שאלת הגיוס, יחד עם השבר הכלכלי וחוסר הייצוג של קבוצות חדשות בחברה החרדית, יוצרת מציאות שלא הייתה מוכרת למפלגות החרדיות בעבר. לדבריו, דווקא ערב הבחירות הנוכחיות, ולראשונה מזה שנים, נראה שחלקים במערכת החרדית מבינים שהפעם לא מדובר רק באיום תקשורתי חולף.