הייתי בכיתה ה' וגרתי בקדומים בפעם הראשונה שאבי לקח אותי לומר סליחות במוצאי שבת. אני זוכר את בעל התפילה מתחיל, באותו ניגון אשכנזי מוכר של "במוצאי מנוחה קידמנוך תחילה".
לרוע המזל, אני זוכר שלא ממש התרגשתי מכך. גרנו בארץ כבר שנה, וכשאתה גר בקדומים, מוקף באנשים שלא מדברים אנגלית, אתה לומד לדבר בעברית מהר מאוד. אבל העברית של הסליחות היא עניין אחר לגמרי, מאתגר מאוד להבנה. גם היום, אני לא בטוח שאני מבין הכל בפיוטים המורכבים שבסליחות, אם כי במהלך השנים למדתי להאט את קצב הקריאה וכך קל יותר להבין את המילים טוב יותר ולהתחבר באופן עמוק יותר.
בעשור האחרון מתרחשת בכל רחבי ישראל תופעה חדשה בנוגע לסליחות, משהו שנראה הולך ומתחזק מדי שנה: הציבור כולו מגיע לסליחות. ישנם סיורי סליחות בירושלים, בצפת ובחברון, המושכים מאות אלפי אנשים. בשנים האחרונות מגיעים לכותל בין ראש חודש אלול ליום כיפור יותר משני מיליון איש לסליחות ולתפילות הימים הנוראים.
אני זוכר ששוחחתי על כך עם רבה של צפת, הרב שמואל אליהו שליט"א, לפני שלוש עשרה שנה. באותם ימים היה פופולרי להגיע בלילה שלפני ראש השנה ובלילה שלפני יום כיפור, אך לילה ממוצע בעשרת ימי תשובה, ובטח באלול, לא היו זמנים שבהם אנשים הגיעו בהמוניהם לסליחות. אך הרב שמואל הרגיש כבר אז שעם ישראל רוצה יותר, שמשהו השתנה בעם היהודי. ללא ספק, השבעה באוקטובר והמלחמה שבעקבותיו עוררו רבים כל כך, צעירים ומבוגרים, לקחת את הזמן ולדבר עם הקדוש ברוך הוא; לנצל את החודש הזה שבו ה' כ"כ קרוב אלינו כדי לקיים איתו שיחה כנה על מה שאנחנו מרגישים שהם הדברים החשובים בחיים ואיך אנחנו רוצים לשנות את המסלול של השנה הבאה.
לפני שבועיים שמעתי באקראי בחנות פרחים שיחה בין שני אבות שאינם חובשי כיפות: "הבת שלי הולכת לסליחות בכותל כמעט מדי שבוע. היא חזרה הביתה אמש בשלוש לפנות בוקר". אמר האחד לחברו, שענה בתשובה: "גם הבת שלי. ברור שהיא נלהבת, אבל אולי זה יותר מדי? אולי עלינו לומר להן לא ללכת כ"כ הרבה?".
בעודם מדברים חשבתי: הקב"ה, הבט בדור הצעיר. תראה כמה הם מחפשים אותך, כמה הם רוצים להתחבר. הם זועקים: "מספיק עם טיקטוק ואינסטגרם. אנחנו רוצים תוכן אמיתי, קשר אמיתי לריבונו של עולם! אנחנו רוצים לדבר איתך".
חלק ממני רצה להגיד להם: "תקשיבו מה אתם אומרים?! תעריכו את מה שיש לכם". אבל לא עשיתי זאת. הפניתי את השאלה אל עצמי: הנערות הללו, שמגיעות מבתים פחות דתיים, הולכות לכותל ומדברות עם הקב"ה מדי שבוע - מה אני יכול לעשות כדי להראות להקב"ה שאני רוצה לעשות יותר, להתחבר יותר? האם אני יכול להקדיש עוד קצת זמן מהרגיל לסליחות שלי כדי להבין אותן טוב יותר? האם אני יכול להגיע קצת מוקדם יותר כדי להכניס את עצמי למצב הרוח הנכון לתפילה?
במוצאי שבת הקרובה האשכנזים יצטרפו לכלל אומרי הסליחות שאחינו הספרדים אומרים כבר מתחילת אלול. ואני מקווה שהשאלה תהדהד בכולנו: איך נוכל לייצר יותר חיבור והבנה?
ולבסוף, כשמסתכלים על הכותל בתקופה זו ורואים את המגוון הרחב של היהודים מתקבצים יחד, יש לכולנו תפילה עמוקה שהאחדות הזו תמשיך עוד הרבה מעבר לתקופה הקדושה הזו.
הכותב הוא מנכ"ל OU ישראל
...