לקראת סיום ספר דברים, רגע לפני כניסת עם ישראל לארץ, משה רבנו משמיע באזני עם ישראל את אחת הקריאות העוצמתיות ביותר בתורה:
"החיים והמוות נתתי לפניך, הברכה והקללה, ובחרת בחיים".
במבט ראשון נראה לנו שמדובר בבחירה ברורה מאליה. הרי מי יבחר במוות כשאפשר לבחור בחיים?
אבל ככל שמתבוננים בפסוק, מתברר לנו שהוא מדבר בעצם על משהו עמוק הרבה יותר. לא רק על בחירה חד פעמית בחיים, אלא על דרך חיים שלמה.
רובנו לא עומדות בכל בוקר בפני החלטות דרמטיות. אנחנו בדרך כלל פוגשות בחירות קטנות: האם להאמין בעצמנו או להקשיב לקול הביקורתי שבתוכנו? האם לעשות את הצעד שאנחנו חולמות עליו כבר זמן רב או לדחות אותו שוב? האם להתמקד במה שאין או להכיר במה שכבר קיים?
בעולם ה-NLP יש הבנה שהחיים שלנו מושפעים פחות מאירועים גדולים ויותר מדפוסי החשיבה והבחירות שאנחנו חוזרות עליהן יום אחר יום. כל מחשבה, כל תגובה וכל החלטה קטנה מכוונות אותנו למסלול מסוים.
לפעמים נדמה לנו שהבחירה נעשית רק ברגעים משמעותיים, אבל למעשה היא מתרחשת גם ברגעים הפשוטים ביותר. כשאנחנו בוחרות לדבר לעצמנו בחמלה במקום בביקורת, כשאנחנו בוחרות לנסות למרות הפחד, כשאנחנו בוחרות להתקדם צעד קטן במקום להישאר במקום אנחנו בעצם בוחרות בחיים. הבחירות האלה הם תמצית הבחירה בחיים.
לקראת השנה החדשה, הפסוק הזה מזמין אותנו לעצור ולשאול את עצמינו מהן הבחירות שאני עושה מדי יום, לאן הן מובילות אותי?
כי החיים שאנחנו מבקשות לעצמנו אינם נוצרים ביום אחד. הם נבנים מבחירה ועוד בחירה ועוד אחת.
ואולי זו המשמעות העמוקה של הציווי "ובחרת בחיים". לבחור, שוב ושוב, במה שמצמיח אותנו, מקרב אותנו לערכים שלנו ומאפשר לנו להיות הגרסה הטובה ביותר של עצמנו.
הכותבת היא מאמנת NLP, מורה לאנגלית באולפנת הללי