השר יצחק וסרלאוף מעוצמה יהודית פרסם פוסט פרידה אישי מח"כ מיכאל ביטון מכחול לבן.
וסרלאוף תיאר את הקשר שנוצר בין השניים למרות השתייכותם למחנות פוליטיים שונים, וכתב, "כואב לי בגוף לחשוב על הכנסת בלי מיכאל ביטון".
"אני יודע שפוליטיקה היא דבר דינמי. אנשים נכנסים, אנשים יוצאים, רשימות משתנות וכיסאות מתחלפים. אבל יש אנשים שהם לא כיסא. הם לא תפקיד. הם לא עוד שם ברשימה. הם הנשמה של המקום", כתב וסרלאוף, והוסיף, "ומיכאל, בעיניי, הוא הנשמה של הכנסת".
לדבריו, הקשר בין השניים החל עם כניסתו לתפקיד שר, "מהיום הראשון שנכנסתי לתפקידי כשר, נפשי נקשרה בנפשו". הוא ציין כי למרות הפער הפוליטי ביניהם, ביטון "פשוט פתח בפניי את הלב", חלק עמו מניסיונו, ייעץ לו וחיבר אותו לאנשים, עמותות וארגונים מהחברה האזרחית.
וסרלאוף סיפר כי השניים פעלו יחד למען הנגב והגליל ולקידום הצמיחה הדמוגרפית, כאשר ביטון כיהן כיו"ר הוועדה המיוחדת לפיתוח הנגב והגליל והוא כשר. "היו לו אינספור הזדמנויות לקחת קרדיט. הוא לא לקח. היו לו אינספור הזדמנויות לעשות עליי סיבוב פוליטי. הוא לא עשה", כתב.
השר הוסיף, "הוא היה יכול להדביק לי תווית, להכניס אותי למשבצת, להתווכח איתי דרך כותרת בעיתון. במקום זה הוא בחר לדבר איתי. להקשיב לי. לכבד אותי. גם כשחשב אחרת ממני". לדבריו, "הפערים בינינו אף פעם לא היו גדולים יותר מהאדם שעמד מולנו".
וסרלאוף חשף כי הקשר בין השניים הפך עם השנים לחברות אישית קרובה, "אבל האמת היא שהעבודה המשותפת היא רק חלק קטן מהסיפור שלנו. כי מיכאל הפך למשפחה".
הוא סיפר כי כשאביו היה על ערש דווי, נסעו השניים יחד לבקר אותו בבית החולים, "אני זוכר את מיכאל יושב ליד המיטה של אבא, ושר לו בדמעות את 'שתלתם ניגונים'. יש רגעים שאתה יודע בזמן שהם קורים שהם יישארו איתך עד יומך האחרון. הרגע הזה יישאר איתי".
לדבריו, הקשר נמשך גם בשמחות וברגעי אבל, "רקדנו יחד בשמחות. נסענו יחד לנחם אבלים. ולפעמים, אחרי שניחמנו אחרים, היינו פורשים הצידה ובוכים בעצמנו". וסרלאוף הוסיף כי השניים קיימו שיחות ארוכות אל תוך הלילה, ולאחר 7 באוקטובר "סחבנו יחד גם את הכאב של אחרים וגם את הכאב אחד של השני".
השר סיפר גם על הטיפול המשותף במאות פניות ציבור ועל גישתו של ביטון למקרים שבהם לא הצליחו לסייע, "ואז מיכאל היה שואל את השאלה שמספרת עליו הכול: אם אי אפשר לפתור לו את הבעיה, איך לפחות לא משאירים אותו לבד? מה אפשר לומר לו? איך אפשר לעודד אותו?".
"זה מיכאל ביטון. איש של אנשים. איש של חיבורים. אדם שרואה בן אדם לפני שהוא רואה מגזר, מפלגה, עמדה או תועלת פוליטית", כתב וסרלאוף. "מעולם לא הרגשתי ממנו ציניות. מעולם לא הרגשתי התנשאות. מעולם לא הרגשתי שהוא עושה איתי חשבון של רווח והפסד. הכול אצלו אמיתי. הכול מהלב".
וסרלאוף כתב כי עזיבתו של ביטון תורגש בכנסת, "אני כותב את המילים האלה ודמעות חונקות את גרוני. כי אני יודע שהכנסת תמשיך. המליאה תתכנס. יהיו נאומים, הצבעות, ויכוחים וכותרות. אבל משהו יהיה חסר שם. יהיה שם פחות לב".
בהמשך פנה לביטון ישירות, "מיכאל אחי היקר, אני רוצה להגיד לך תודה. תודה על הזכות לעבוד לצידך למען עם ישראל. תודה שחלקת איתי מניסיונך כאילו הוא שלי. תודה על כל עצה, על כל טלפון, על כל דלת שפתחת ועל כל גשר שבנית. תודה שידעת לחלוק עליי בלי לבטל אותי".
וסרלאוף הוסיף, "תודה שהיית שם ברגעים שאף מצלמה לא ראתה ושאף אחד לעולם לא ידע עליהם. תודה על הצחוק. תודה על הדמעות. תודה על הלילות הארוכים. תודה על הכתף. תודה על הלב. ובעיקר, תודה על הזכות לקרוא לך אח".
את הפוסט חתם וסרלאוף, "פוליטיקה היא זמנית. תפקידים הם זמניים. גם הכנסת היא תחנה. אבל חברות אמת לא תלויה ברשימה ולא נגמרת בכנסת". הוא פנה שוב לביטון וכתב, "מיכאל, אח שלי, זכיתי בך. אני אוהב אותך. הכנסת הבאה אולי תצטרך ללמוד להסתדר בלעדיך. אני לא".