יש רגעים בשנה שבהם גם הילדים הכי ציניים שלנו מורידים לרגע את השריון: ראש השנה הוא רגע כזה.
פתאום יש כל מיני מחשבות על מה שהיה ועל מה שיהיה:
אפילו מתבגרים שבשגרה מסוגלים לענות לנו ב"סבבה", "לא יודע" ו"עזבו אותי" נמצאים ביומיים האלה בתוך אווירה שמזמינה משהו אחר והשאלה היא אם אנחנו, ההורים, נדע לזהות את חלון ההזדמנויות הנדיר הזה או שניתן לו להיסגר.
הרב אליהו דסלר, ב"קונטרס הבחירה" שב"מכתב מאליהו", מתאר את הבחירה של האדם כקו חזית:
לא בכל דבר אנחנו באמת נלחמים. יש דברים שכבר נמצאים "מאחורינו", לטוב או למוטב, ויש נקודה מסוימת שבה מתקיים הקרב האמיתי. כשאדם בוחר נכון, קו החזית שלו יכול לזוז. עוד שטח בחיים הופך להיות כבוש לטובה.
אפשר לתרגם את הרעיון הזה לשפה שהילדים שלנו מבינים: יש בחירות טקטיות, ויש בחירות אסטרטגיות.
בחירה טקטית היא כמו לעבור מושב באוטובוס. היית ליד החלון ועברת למעבר. אולי יהיה לך נוח יותר, אולי פחות, אבל האוטובוס עדיין נוסע לאותו יעד.
בחירה אסטרטגית היא כבר החלטה באיזה מטוס לעלות. חשבת לטוס לסין ובסוף עלית על טיסה לארצות הברית. מכאן המסלול כולו משתנה.
ובואו, החיים מלאים ברגעים כאלה. הסיגריה הראשונה שלוקחים "רק כי כולם", החבר או החברה שאנחנו בוחרים להכניס למעגל הקרוב, הקבוצה שאליה אנחנו רוצים להשתייך, הסרטון הראשון שאנחנו מעלים, ההחלטה אם לוותר לעצמנו פעם אחת במקום שבו ברור לנו מה נכון.
ומן הצד השני:
שיעור אחד שהחלטנו להתחיל להגיע אליו, התנצלות אחת אמיצה, חברות חדשה וטובה, החלטה לכבות את הטלפון בזמן מסוים. לפעמים אנחנו חושבים שבחרנו רק צעד קטן, אבל בעצם בחרנו כיוון.
וזו אולי אחת המתנות הגדולות ביותר שאנחנו יכולים לתת לילדים שלנו בראש השנה: לא לבחור במקומם, אלא ללמד אותם לזהות מתי הם עומדים בצומת. מתבגר לא צריך עוד מבוגר שיחלק לו הוראות ניווט.
הוא כן צריך הורה שיעזור לו להבין שלא כל פנייה היא עוד פנייה, ולא כל "כולם עושים את זה" הוא רגע שולי. לפעמים זו בדיוק הנקודה האסטרטגית שממנה נבנה המסלול.
וכאן נכנס התפקיד שלנו כהורים. לא לנאום. לא לחקור. לא לפתוח ועדת ביקורת שנתית מול הילדים.
להפך. לשבת איתם, אולי בין הסעודות, אולי בדרך לבית הכנסת, ולדבר כבני אדם.
הנה כמה שאלות שיעזרו לכם לפתח דיון עמוק ואמיתי למול המתבגרים והילדים שלכם:
איזו החלטה שקיבלת השנה השפיעה עליך יותר ממה שחשבת?
איזו בחירה בחיים שלך היא "מעבר מושב", ואיזו עלולה לשנות יעד?
איזה הרגל קטן היית רוצה להתחיל השנה? מי האנשים שמושכים אותך למקום שאתה רוצה להיות בו?
מה הדבר שאתה חושש להתחיל, למרות שאתה יודע שהוא יכול לעשות לך טוב?
ואם היית יכול לשלוח הודעה לעצמך של ראש השנה הבא - על מה היית רוצה להודות לעצמך?
אבל יש תנאי אחד לשיחה כזאת: גם אנחנו צריכים להיות בתוכה. ילדים מזהים מיד כשאנחנו מבקשים מהם להיחשף בזמן שאנחנו נשארים מוגנים. לכן כדאי שגם אנחנו נשתף, בהתאם לגיל הילדים ולמה שנוח לנו, בנקודות בחירה אסטרטגיות שלקחנו בחיים:
בחירה בלימודים, בזוגיות, במקום מגורים, באדם שבחרנו להתקרב אליו, בהרגל שהצלחנו לשנות ואולי גם בטעות שלימדה אותנו משהו.
ראש השנה איננו רק תאריך שבו העולם מתחיל מחדש. ראש השנה הוא גם לא פחות הזדמנות להזכיר לילדים שלנו שגם אדם יכול להתחיל מחדש. לא תמיד צריך להפוך את כל החיים. לפעמים מספיק לזהות את נקודת הבחירה האמיתית. ואז לבחור בה נכון.
שתהיה לנו שנה מתוקה עם החלטות נכונות, יכולת הכלה ורוגע והמון סייעתא דשמיא!