כל מי שנוסע ברחבי ארצנו רואה את המהפכה שעושות החוות הצצות כפטריות אחר הגשם בשומרון ובבנימין וביהודה, ובקרוב גם בגליל ובנגב, וכמעט שלא מאמין למראה עיניו.
בעקבות כמה משוגעים לדבר החוות הנבנות היום, בשטחים שעד לפני שנים ואפילו חודשים היו לגמרי 'יודן ראוס', משנות לחלוטין את המאזן ההתיישבותי והדמוגרפי והביטחוני, וגורמות גם לשינוי תפיסה עמוק בראשם של ראשינו שרינו ויועצינו ואפילו של קצינינו ומפקדינו, וזה באמת מדהים.
המעניין שגם את זה, כמו עוד תופעות רבות שמתרחשות ממש מול עינינו, כבר צפה הרב קוק, בדיוק לפני מאה שנה.
בגיליון ר"ה תשפ"ז של הרבעון 'המעין' שיוצא לאור ע"י מכון שלמה אומן שעל-יד ישיבת שעלבים, פרסם ד"ר יהורם לשם, מומחה לבוטניקה ממכללת תל-חי שעוסק גם בתולדות יישוב הארץ בדורות האחרונים, מאמר מקיף על 'הסתדרות הרועים "משה"' שהחלה לפעול בתל אביב, במרכז היישוב היהודי המתחדש, בתחילת שנות העשרים, בשנים שאחרי מלחמת העולם הראשונה.
'הסתדרות הרועים' הייתה תנועה דתית-לאומית שרצתה, כחלק מיישוב הארץ וכיבושה, לארגן ולמסד קבוצות של רועי צאן, במקביל ובנוסף להתיישבות הכפרית ה'קונבנציונלית'. לדעתם רועים יהודים יוכלו לרעות את צאנם באדמות ההפקר ובשדות השלף כמנהג הבדווים, ולהשתלט על קרקעות שמסיבה זו או אחרת לא הגיעו עוד אליהם גואלי הקרקע. השם 'משה' מזכיר כמובן את תחילת דרכו של משה רבנו כרועה צאן במדבר סיני, רועה צאן אידיאלי על פי תיאורי חז"ל, ואנשי ה'הסתדרות' הזו התכוונו ללכת בדרכו.
אחרי שלבי התארגנות ראשוניים הם פרסמו בחודש אדר תרפ"ז חוברת ובה הציגו את עצמם ואת תוכניותיהם, שבמרכזן העברת צעירים בריאים וחסונים מחיי עיר מנוונים אל החיים בשטחי ארץ ישראל הגדולה, שנים ספורות אחרי הצהרת בלפור והחלטות ועידת סן-רמו והקמת המנדט הבריטי בארץ ישראל, המנדט שמטרתו הייתה בניית בית לאומי לעם היהודי בארץ ישראל כולה.
בדף הפנימי של שער החוברת נמצא מכתב ברכה מרגש, כמעט נבואי, של מרן הרב קוק זצ"ל, אז רבה של ירושלים והרב הראשי לישראל, שמתפרסם עתה לראשונה בשלמותו בגיליון 'המעין', מאה שנים אחרי הפרסום הראשון שכמעט שלא היה מוכר.
וכך כותב שם הרב קוק בתוך דבריו: "הקץ המגולה של הרי ישראל, אשר יתנו פִּרְיָם לשבי הגולה הבונים את שוממות ארצנו, התבטא עד כה ביחוד בְּאִיכָּרוּת (=יישובים חקלאיים).
אבל נגד עיני כל צופה לישועה ניצב הוא המקרא אשר חזה ירמיה הנביא (לא, כב-כג): כֹּה אָמַר ה' צְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, עוֹד יֹאמְרוּ אֶת הַדָּבָר הַזֶּה בְּאֶרֶץ יְהוּדָה וּבְעָרָיו בְּשׁוּבִי אֶת שְׁבוּתָם - יְבָרֶכְךָ ה' נְוֵה-צֶדֶק הַר הַקֹּדֶשׁ, וְיָשְׁבוּ בָהּ יְהוּדָה וְכָל-עָרָיו, יַחְדָּו אִכָּרִים וְנָסְעוּ-בַּעֵדֶר'... הרב קוק ממשיך שב"ה כבר רואים ברחבי הארץ התחלה מכובדת של התיישבות איכרים-חקלאים, אך 'כמהה נפשנו לראות גם כן התחלה מוצלחת למקצוע היישוב השני שהוא משלים את החזון הגדול הזה... שיהיה לנו יחד עם איכרים גם כן 'רועים נוסעים בעדר'. על כן הנני מקדם בשמחה ובתקוה רבה את הצעד היקר והמקודש של חברת הרועים והסתדרותה שנוסדה כעת בשם "משה" על יסוד התורה והמצווה, ברעיון תמים לשוב לחיינו הקדמונים בעדינות טהרתם"...
בגלל קשיים שונים הסתדרות 'משה' התפרקה לאחר שנים ספורות, ורישומה לא היה ניכר. אך דבריו של מרן הראי"ה זצ"ל אקטואליים היום יותר מתמיד. מאה שנה חיכו דברי הברכה האלו של הרֹאֶ"ה-למרחוק עד שדבריו הפכו ב"ה לחלק מן המציאות שבה אנו חיים. יבורכו אחינו ובנינו אנשי החוות המוסרים את נפשם על יישוב ארץ ישראל, וחיים את חייהם 'בעדינות טהרתם' כשליחים של כולנו.