ערוץ 7 התארח בסוכתה של שירה שפירא, אמו של סמ"ר ענר שפירא ז"ל ומועמדת מפלגת ישר, ושוחח עימה על הבחירות הקרובות, הכניסה שלה לחיים הפוליטיים והמחיר שהיא יודעת שהמהלך הזה עשוי לגבות ממנה.
בין הזיכרון של ענר לבין המאבק על דמותה של ההנהגה הישראלית, שפירא חוזרת שוב ושוב למילה אחת שמבחינתה מחברת בין השניים: אחריות.
"ענר לקח אחריות במיגונית. אנחנו כמנהיגים צריכים לקחת אחריות", היא אומרת. מבחינתה, המסקנה הפוליטית ברורה: "מי שהיה בשבעה באוקטובר בעמדת הנהגה צריך לקחת אחריות. ולכן ראש הממשלה צריך לסיים את תפקידו. הוא היה ראש המדינה ביום הנורא מאז תולדות מדינת ישראל. והוא צריך לקחת אחריות. ולכן הוא צריך לסיים את תפקידו וללכת הביתה".
שפירא מוסיפה לכך גם עמדה עקרונית שלפיה יש להגביל את משך כהונתו של ראש ממשלה. "לא יכול להיות שאותו אדם יישאר פה לנצח. גם אם יש לו כל כך הרבה זכויות. לא יכול להיות שנישאר עם אותו מנהיג כל חיינו".
המעבר שלה אל הפוליטיקה אינו מובן מאליו מבחינתה. מאז נפילתו של ענר זכתה משפחת שפירא, לדבריה, לחיבוק מחלקים רבים ושונים בחברה הישראלית. הכניסה לזירה המפלגתית פירושה מבחינתה גם ויתור מסוים על המקום הזה וכניסה לעולם חשוף בהרבה למחלוקת ולביקורת.
"זה מחיר מאוד מאוד מורכב, וכנראה כבד, שאני לוקחת על עצמי. אני אפילו עוד לא מבינה עד כמה", היא מודה. ובכל זאת, לדבריה, התחושה שהובילה אותה פנימה הייתה של חובה. "אני חושבת שזאת שליחות שאני פשוט לא יכולה שלא לעשות אותה. אם אני יכולה לעשות את זה, ואם יש לי את החוסן לעשות את זה, אז אני ממש חייבת לעשות את זה. כי חייבים פה לעשות משהו אחר".
את אותו "משהו אחר" היא מבקשת להגדיר לא במונחים המסורתיים של ימין ושמאל. "החברה הישראלית ממש משוועת לשינוי. והשינוי הוא לא ימין-שמאל, השינוי הוא סגנון אחר, תרבות אחרת. תרבות שמסתכלת באמת על הערכים, ועל המהות, ועל המשמעות של החיים שלנו כאן, ועל הזהות שלנו, ועל החיבור בינינו, ועל היכולת לעבוד ביחד".
במובן הזה, ענר ממשיך להיות נוכח גם בהחלטות שהיא מקבלת. שפירא מספרת שהיא מבקרת בהר הרצל, אך השיחות שלה עם בנה אינן מתקיימות רק שם. "בשביל באמת לדבר עם ענר, אני לא צריכה להגיע לשם. הוא נמצא ממש איתי כל הזמן".
והיא ממשיכה לשאול אותו שאלות, כפי שעשתה בחייו. "אני שואלת אותו מה הוא חושב כל הזמן. מה אתה אומר? מה אתה אומר? כי הייתי שואלת אותו כל הזמן מה הוא אומר בחייו, ואני ממשיכה לשאול אותו".
גם כשהיא מדברת על השסעים בחברה הישראלית, שפירא חוזרת אל טקסט שהשאיר אחריו בנה. "ענר אמר באחד הטקסטים שלו: נוח יותר לשלוט באנשים שמדברים בשחור ולבן, שלא רואים גוונים". מבחינתה, המשפט הזה מקבל כעת משמעות פוליטית מובהקת. היא יוצאת נגד תפיסה של "אנחנו והם" ונגד חלוקה בינארית של הציבור לימין ולשמאל. "זה לא נכון. יש את עם ישראל, יש את מדינת ישראל, יש משימה".
הדרך שלה לפוליטיקה עברה תחילה דרך חילי טרופר. לדבריה, כשהחליטה לעשות את "הצעד המפחיד, האמיץ, הלא מובן מאליו" מבחינתה, היה לה חשוב להיכנס לזירה לצדו. "אני רואה בו פוליטיקאי מהסוג שאני חושבת שאנחנו צריכים כמה שיותר. אדם ערכי, אדם עם מצפון, שבאמת הולך ומוביל את הערכים שלו לתוך הזירה המעשית הפוליטית".
בהמשך הייתה שפירא חלק מהבית הציוני, שביקש להציב במרכז את רעיון הקמתה של ממשלה ציונית רחבה. לאחר שהמפלגה התקשתה בסקרים לקראת סגירת הרשימות, חברו אנשיה למפלגת ישר של אייזנקוט. שפירא מציגה את המהלך לא כוויתור על העקרונות המקוריים, אלא דווקא כמימוש שלהם.
"חלק מלקיחת אחריות זה להבין שהמסרים האלה כרגע נמצאים, כשהיינו לפני סגירת הרשימות, חובקים את אחוז החסימה מלמטה", היא אומרת. מבחינתה, האחריות חייבה לחבר את הכוחות עם מפלגה גדולה יותר שמקדמת את אותם עקרונות: ממשלה ציונית רחבה ומנהיגות אחרת.
כשהיא נשאלת על מי שמקטלגים אותה כעת כחלק ממחנה השמאל, היא דוחה את ההגדרה. "אני לא בשמאל. זאת מפלגת שלטון שמסתכלת על כל חלקי החברה הישראלית". לדבריה, ההרכב המגוון של ישר, ובפרט הנוכחות של אנשי הציונות הדתית בתוכה, הוא חלק מהותי מהרעיון שהמפלגה מבקשת להציג.
"זה לא במקרה. זאת אמירה שאנחנו רוצים לחבר", היא אומרת. את אייזנקוט היא מתארת כאדם ש"יודע לחבר" ו"יודע להסתכל על כולנו". לדבריה, המבחן לא יהיה רק בהרכב הרשימה אלא גם ביכולת להקים בהמשך ממשלה מגוונת: "כמו שגדי אייזנקוט הצליח להרכיב רשימה מחברת ומגוונת, כך הוא יצטרך להרכיב ממשלה מחברת ומגוונת".
שפירא מציגה ארבעה עקרונות שעליהם, לדבריה, מבססת ישר את השותפויות העתידיות שלה: ישראל כמדינה יהודית, דמוקרטית וליברלית ברוח ערכי מגילת העצמאות; שירות לכולם; והגדרת חמאס כארגון טרור שיש להשמידו. "כל מפלגה שתדע לעמוד ולהתעקש ולפעול למען ארבעת העקרונות האלה, מוזמנת לממשלה מבחינתנו".
הדברים האלה, מבחינתה, מאפשרים גם שותפות עם יאיר גולן, אף שהיא מדגישה את ההבדלים בינה לבין יו"ר הדמוקרטים. "לכל אחד יש את הסגנון שלו. אני במפלגה של ישר, מפלגת אייזנקוט. לא מפלגת הדמוקרטים ויאיר גולן". עם זאת, היא מזכירה את עברו הצבאי ואת פעולתו ב-7 באוקטובר, ואומרת כי ככל הידוע לה הוא מקבל את ארבעת העקרונות. "אז אנחנו רואים בו שותף".
בסוגיית המדינה הפלסטינית היא מציגה עמדה נחרצת: "גדי אייזנקוט אמר בצורה מאוד ברורה שמדינה פלסטינית לא על הפרק. לא דיבר מעולם בעד מדינה פלסטינית, וזאת העמדה שלנו וזאת העמדה שתהיה בממשלה כשתקום. לא רלוונטי כרגע, לא רלוונטי בכלל".
שפירא יוצאת גם נגד השימוש בתוצרי בינה מלאכותית בתעמולת הבחירות. בהתייחסה לתמונה שהפיץ הליכוד, שבה נוספו למפגש של ראשי מפלגות גם נציגי המפלגות הערביות, היא אומרת: "חבר'ה, בואו ניזהר עם AI. בואו ניזהר עם הנושא הזה של בינה מלאכותית. בואו נסתכל על הדברים בצורה ביקורתית".
לדבריה, מדובר בניסיון לעצב בתודעת הציבור תמונת מציאות שאינה משקפת את המפגש שהתקיים. "בדיוק ישבו בחדר האנשים שישבו בחדר, ולא ישבו בחדר אנשים אחרים". היא מוסיפה כי מבחינת ישר, המפלגות הערביות אינן עומדות בארבעת העקרונות שהציבה המפלגה, ולכן אינן רלוונטיות לממשלה שאותה היא מבקשת להקים.
אבל הביקורת החריפה והטעונה ביותר של שפירא אינה מופנית דווקא לשמאל, אלא למפלגות שמגדירות את עצמן כמייצגות את הציונות הדתית - הציבור שממנו היא עצמה מגיעה. כאן היא מצביעה על סוגיית השירות כקו שבר עמוק.
"בכאב גדול מאוד אני אומרת לך, בכאב מאוד גדול ובצער עמוק, אולי זו הנקודה שהכי כואבת לי, שהמפלגות שמגדירות את עצמן ציונות דתית, מפלגה אחת שקוראים לה ציונות דתית ומפלגת עוצמה יהודית, יחד עם שאר מפלגות הקואליציה, בחרו לעמוד לצד המשתמטים, ולא לצד המשרתים".
לדבריה, המהלכים שנעשו בימיה האחרונים של הכנסת הקודמת היו "כאב גדול" עבור הציבור הדתי-לאומי. "אני חושבת שזאת אחת מנקודות השבר הגדולות של הציונות הדתית, שההנהגה לא תואמת את המהות ואת העקרונות שהציונות הדתית כל כך יפה אמורה לייצג, וכרגע לא מיוצגת".
שפירא אינה מציגה את הביקורת הזאת כהתנתקות מהציונות הדתית, אלא להפך: כניסיון להיאבק על דמותה. היא חוזרת לשורשים המשפחתיים שלה ושל בעלה בתנועה, ומדברת על תפיסה היסטורית שביקשה לחבר בין עולמות ולא להסתגר בתוך מגזר.
"הציונות הדתית הזאת ראתה ביכולת להסתכל גם וגם, גם על החברה החילונית וגם על החברה הדתית, משימת קודש", היא אומרת. לדבריה, המנהיגות הנוכחית של המפלגות המזוהות עם הציונות הדתית פועלת באופן סקטוריאלי ואינה משקפת את מלוא המגוון הקיים בציבור הזה.
מכאן היא גם גוזרת את תפקידה הפוליטי החדש. "אנשים שהם דתיים וציוניים ייקחו אחריות ויסתכלו רחב יותר", היא אומרת. מבחינתה, אנשי הציונות הדתית שהצטרפו לישר מבקשים להציע אלטרנטיבה של שותפות, שירות ואחריות משותפת לכל חלקי החברה.
"אם יש משהו שאני שמחה עליו מאוד וגאה בו, זה להגיד שמפלגת ישר, בעיניי, היא הבית לציונות הדתית", היא אומרת. אבל מיד מרחיבה את אותו בית מעבר למגזר שממנו באה: "מפלגת ישר, בראשות גדי איזנקוט, תהיה בית גם לציונות הדתית, גם לחילונים, גם למסורתיים, גם למי שחושב כך וגם למי שחושב אחרת, לכלל החברה הישראלית".
מאחורי כל אלה נמצא עדיין המעבר החד בין החיים שהיו לפני 7 באוקטובר לאלה שבאו אחריו. אפילו חג הסוכות, שהיה החג האהוב עליה, השתנה מבחינתה ללא הכר. "עכשיו זה חג שכולו נצבע בדבר הזה", היא אומרת. "המעגליות והמחזוריות של החיים - זה שמחת תורה. וביום הזה המעגליות של החיים שלנו קיבלה משמעות אחרת לגמרי. מעגל החיים שלנו נפסק והתחיל מחדש בצורה אחרת".
הכניסה לפוליטיקה היא, מבחינת שפירא, חלק מאותו מעגל שהתחיל מחדש - הפעם עם מחיר שהיא עדיין אינה יודעת להעריך במלואו, ועם בן שאיננו לצדה אבל ממשיך להיות נוכח בשאלות שהיא שואלת את עצמה. "אני שואלת אותו מה הוא חושב כל הזמן", היא אומרת. אותה שאלה, מבחינתה, לא הסתיימה עם חייו של ענר. היא פשוט מקבלת עכשיו תשובות בתוך מציאות אחרת.