חני לייטר, אמו של נריה שנפצע אנושות בפיגוע הדריסה בכביש 443, מספרת על הימים לצד מיטתו בטיפול הנמרץ ועל התקווה הגדולה לקראת התעוררותו.
"נריה עדיין מונשם. גזע המוח תקין. צריך לשמור עליו, אבל הרופאים פחות לחוצים על החיים עצמם, יותר לא יודעים איך הוא יתעורר", סיפרה בראיון ל"ישראל היום". "התחילו להוריד את ההרדמה ואנחנו מחכים לראות איך הוא מגיב. עכשיו זה זמן של אי ודאות גדולה. במקרה הטוב נתחיל את המסע הארוך של השיקום".
כשנשאלה כמה ילדים יש לה, השיבה לייטר במשפט כואב, כשהיא מתייחסת לבנה משה ז"ל, שנפל במלחמה בבית חנון, ולנריה שנאבק כעת על החלמתו: "יש לי שמונה ילדים. אחד בשמיים, אחד בין לבין ועוד שישה".
על התקווה שהיא מצליחה לשמור בימים האלה אמרה כי התחושות משתנות: "זה ממש תלוי במצב רוח. כשיש לי כוחות - אני אופטימית. זאת אופטימיות אמיתית. אנחנו שומעים כל כך הרבה סיפורי ניסים, של כאלה שנפצעו קשות ומתפקדים היום, וזה ממש מרגיע אותנו".
בתוך חוסר הוודאות סיפרה לייטר גם על חלום שחלמה בת דודה של המשפחה, ובו ראתה את משה ואת נריה: "היא חלמה על משה, כולו עטוף אור. ואז נריה מגיע אליו ומשה הודף אותו. הוא אומר לו 'תרד עכשיו, מה אתה עושה פה?!' זה נורא לחשוב על זה אבל זה לא לגמרי הזוי, כי הוא היה לגמרי מחוסר הכרה כשהוא הגיע לבית החולים".
לייטר סיפרה כי לאחר נפילתו של משה ביקשו כמעט כל בני המשפחה ששירתו לחזור ללחימה: "אמרתי להם שאני לא בטוחה שאוכל לעמוד בזה. אז חלק התגייסו לתפקידי לוגיסטיקה, אבל זלגו ללחימה בהמשך. בסופו של דבר, נריה לחם גם בלבנון. כשהוא היה שם דיברתי עם ליאת והיא אמרה שהיא ממש מפחדת. ואז הוא חזר, והתחיל לעשות משמרות במילואים מעבר למה שנדרש, בהן הוא צוות ללוות את המשטרה בפעילות ביו"ש".
חני סיפרה גם על מקומו של נריה במשפחה לאחר נפילתו של משה. לדבריה, הוא נכנס במידה רבה לנעליו של אחיו, דאג לחיבור בין בני המשפחה ולאירועים המשותפים והפך לעוגן עבורם.
לסיום ביקשה מהציבור להמשיך להתפלל לרפואתו של נריה דב בן חנה.