פורום אולפנת מירון

אתה אף פעם לא לבד

דבר איתו הוא שומע

גם בלי לומר אף מילה

גם כשהשמש תשקע

הוא מאיר בתוך ליבך

אתה אף פעם לא לבד

קשה לראות אני יודע

הוא עוד חלק ממך

הוא אוהב אותך

בסוף כולנו זה אחד

אתה אף פעם לא לבד.

בחלומי פתחתי את עיניי
ולצידי על הספסל ראיתי ילד
והילד זקן וחכם
ולילד אין כתר אין עם,
אך לי היה ברור ומחוור
כי כך ליבי לחש לי והבטיח
שהילד הזה המוזר
הוא, חי נפשי, המלך המשיח

ותכף כשהביט לתוך עיניי
הוא ראה עלי הכל
בושה שכזאת לא ידעתי מימיי
אבל לא התאפקתי מלשאול
מתי זה כבר נגמר?
הגלות המר הזה?
מתי סופסוף תתגלה?
מתי תכלה רשעה מארץ
ופינו בשחוק ימלא?
בחלומי

בחלומי הוא נעמד על הספסל
פרש כפיו, הפשיל ראשו לאחור
בידו האחת צצה קשת
בידו השנית הכינור
והוא ניגן געגועי געגועים
עד נשמתי לצאת היתה מפרכסת
מליבי נשרו אבנים עם כל משיכה של הקשת,

איך הוא ניגן!

חרקה הקשת, יבב כינור
קול שופר מרחוק הגיח
ואז היישר אל תוך ליבי השחור
צעק הילד המשיח,
מתי כבר תתעורר אתה?
מתי סופסוף תגלה
לא בשמיים היא
רק בפיך ובלבבך חסרונך תמלא
בחלומי
בחלומי

בחלומי ראינו שועלים
פוסעים מעל חורבות בית מקדשנו
השמיים כבדולח צלולים
בצחוק פרצנו שנינו.

שני זרים נפגשים

עולמות שונים
לאן מתגלגל מעגל החיים

במה להאמין
עוד לילה עובר

שוב אותם דיבורים
כשאתה נדלק מאפס מטרה

יורה מילים.

ופתאום אתה שואל מה תעשה
אם נותרו חמש שניות בעולם הזה
ותדע שאתה עוזב אל עולם אחר?
עניתי,

עוצם עיניים מריח ת'סוף
נותן לזמן בקצב שלו לחלוף
מחכה שהכל ייגמר ומהר.

ואתה הסתכלת אלי, פניך בפני
אם יהיה לנו רגע אחד תחזיק לי ביד ונצעק
שמע ישראל ה' אחד

ובלילה ההוא המסוק שוב עולה
רוח של קיץ מתעקשת להישאר
משמעות וחיים

אתה דורש, אני חושב
הכל נחתם מלמעלה

אתה אומר

ובלילה ההוא הרוח נשבה
כדור אחד בודד אל האופק נורה
חמש שניות לא חלפו ואיפה אתה?
לחשתי במקומך שמע ישראל, שמע
שמע ישראל, שמע

ואתה הסתכלת אלי, פניך בפני
אם יהיה לנו רגע אחד תחזיק לי ביד ונצעק
שמע ישראל ה' אחד!

ובלילה ההוא נפרדות הדרכים
ביניהן חמש שניות והחיים

ובאופק אחר,

על אותו דף גמרא
יושבים כל הלילה

אתה ואני,
שלוות עולמים

פרדס חנה כרכור,
אקליפטוס ברוח שורק, בלוז כנעני

.

מאז שעזבת החושך גובר כאן
האור שלך מאיר עדיין זוהר

.

מאז שעזבת,

הרבה השתנה כאן
זה עולם אלקטרוני,

קצת קשה לדבר
ומילים כמו שלך,

אף אחד לא אומר כבר
הנר שלך מאיר עדיין בוער

טוב, שבאת כמו שרק אתה תמיד
להציל אותי מעצמי כשאין בי פחד
לשרוף הכל לשרוף הכל.

מחילה
שוב לא אסתיר פני ממך
מעולם ועד עולם אני שלך
הריני מקבלת על עצמי
את השמחה.

והיום ירד אין עננים
אין שמש נסו הצללים
והאש שלי לא מתכוונת לעזוב
והלב שלי הוא לא נרדם
הוא לא יפול מאז שקם
ובשביל זה אני נלחמת כבר שנים
אני נלחמת כבר שנים.

לב נשבר ועצבות, אינו עניין אחד,

כי לב נשבר יקר מאוד בעיני השם

כי אין דבר שלם מלב שבור

קרוב השם לנשברי לב.

נכון שבלילות את מתבלבלת

סוגרת את הלב ושוב נופלת

והייאוש, הולך ומתגבר.

תדעי ששום דמעה שלך לא נאבדת

כל תפילה שלך פותחת איזו דלת

נשמה רוצה להשתחרר.

בוודאי, ישנו שם

זה לא בשמיים לא בסוף העולם

כמה טוב עוד לפנייך

רק אל תעזבי ידיים

אל תעזבי ידיים.

רק מול האור, אפשר לראות

אותיות שנכתבו לך בדמעות

הן מספרות לך, הן מספרות

יש לך מקום.

לו רק הייתי חליל מעץ פשוט
הייתי יוצא לחלל בשדות.
לו רק הייתי כינור עתיק יומין
הייתי זוכר נעימות לווים.

הייתי מוצא בי מנגינות,
ומשמח לבבות,
הייתי יודע את ניגון הנשמות.

לו רק הייתי צלול

שופר חלול,
אז בלי לחסום

בלי לחשוב בלי גבול
לו רק הייתי צינור שטוף דעות,
הייתי מלחין את הדרך לחזור.

הייתי מוצא בי מנגינות,
ומשמח לבבות.
הייתי יודע את ניגון הנשמות.

אבל אני פסנתרן מורכב
המלחין את שגיאותיו.
לו רק יכולתי ומצאתי בי את התו

נשמה

גלי לי איך,
עשיני כלי לשליחותך.
לו רק יכולתי,

ושמעתי את קולך.

אז הייתי מוצא בי מנגינות,
ומשמח לבבות.
הייתי יודע את ניגון הנשמות.

את ניגון הנשמות,

ניגון חיי.

{אבאל'ה, זה פשוט אני.}

כבר חשבנו ניצחנו הכל
מגדלים בשמיים בנינו.
בן אדם, מי צריך בן אדם?
לא יבוא עוד מבול בימינו.

לעולם, לעולם לא ניפול
תעזוב,

נסתדר בעצמנו.
חכמים, נכונים וצודקים
וכלום לא נמצא מעלינו.

עד שבאת,
והדבקת,
ושיגעת,
והיסגרת,
ובילבלת,
והבהלת,
מי את?

איך החזרת את השפיות,
געגועים לבני אדם
פתאום שורפת הבדידות
כבר לא טסים מפה לשם.
כל הפארקים נעולים
חתונות כמעט בלי איש,
כמעט איבדנו את עצמנו
כמעט הפסקנו להרגיש.

עוד מעט זה הכל ייגמר
ואני מבקש אם אפשר
שבבוקר אחרי שתלכי,
לא נהיה שוב אותו הדבר..

.

אחת שאלתי מאת השם, אותה אבקש

שיבתי בבית השם, כל ימי חיי

לחזות בנועם השם, כל ימי חיי

ולבקר בהיכלו, כל ימי חיי

ואני תפילתי לך עת רצון
האם אתה שומע קולי?
שוב אני עומד פה ערום לפניך
האם אתה זוכר מי אני?
זה אני הקטן שהנחת בגן
מבקש,קורא לך

שתבוא,
שתבוא אלי האדם
כי אני זקוק לך בעולם.

אז אם תשמע קול עמוק,
עמוק מתוך תוכך
תבין שלא עזבתי אותך.
אם תשמע קול שקט,
שקט מתוך תוכך
תבין שלא עזבתי אותך
זה אני אלוקים ש,יצרתי אותך
מבקש, קורא לך,
שתבוא,

שתבוא אלי אלוקים,
כי אני זקוק לך בעולם.

כי העולם זקוק לך בנאדם.

כי אתה זקוק לך בעולם.

ואני תפילתי לך עת רצון
האם אתה שומע קולי?
שוב אני עומד פה ערום לפניך,
האם אתה איתי?

הנשמה יורדת לתוך הגוף

וצועקת, ווי ווי.

ירידה זו, צורך עליה

עד שכל זה, הוא כדאי.

שהיום, יעצור

השמיים, ירדו אליי.

אני עומד.

שהאש, תלחך

שהילד, יקום לרגע

באמת.

מתוך ההריסות, יקום בניין חדש

מתחת לסדקים, מתגלה מקדש

בתוכי צעקה, קול דממה דקה

מתפוצץ.

אין איש, שאין נפשו סדוקה

רק הדומם הוא שלם.

מתוך ההריסות, יקום בניין חדש

מתחת לסדקים, מתגלה מקדש

בתוכי צעקה, קול דממה דקה.

מתפוצץ,

מאהבה.

שובו אליי ואשובה אליכם.

שובו, שובו אליי.

אבאלה!

רק ניגון של גמרא, רק שירת מלאכים

רק שקלא וטריא בין ספרים פתוחים.

ולפתע הרעש בא כאורח

וגווילים נשרפים, ואותיות פורחות

ואחר דממה, ושקט צורח

ובהיכל מעשנים, שמונה מזבחות.

ובבוקר הלל - לא עלינו..

ואישה משוגעת, זועקת מליבה

והיא נפלאת בעיננו

הנגילה ונשמחה בה?!

לא אבקש דבר
את לא צריכה להוכיח לי כלום,
הורידי אודם שפתייך
אבק דרכים רחצי מרגלייך.

היי לי קרובה וזוכרת

היי לי רק לי מיוחדת
היי לי אחות מקודשת היי יחפה מנוחמת.

תן את ימיך
כמו טבעת יהלום
לא עוד עלה רועד
נצנץ למרחקים.

אתה הכוכב היחיד בשמיים
ולא כמו שהיה בעבר
היום אתה זוהר
זורם בעורקים
נצנץ למרחקים
בוהק לעולמים.

הבור אור,

הבו קודש,
הבו יושר,

הבו צדק,
הבו חיים ראויים לשמם, 
לישראל ולכל העולם.

כי שם ה' אקרא,
הבו גודל לאלוקינו,
הבו גודל לעמנו, 
רחמו על כבודנו.

כל מי שיש אומץ בלבבו,
כוח בעטו ורוח ה' בנשמתו,
קרוא הוא לצאת אל המערכה
ולצעוק- הבו אור.

אל ראש ההר עלה

ושופר גדול קח,
ושא עיניך

וראה
ענוּת העם הדך,
ובשופר הגדול

שופר גדול תקע:
תקיעה, תרועה ושברים,
וברגלך רקע
וירעשו

וירעשו הקברים;

ויתעוררו הנרדמים,
ניני האריות
המשחקים בזרמים
ושוֹגים בהזיות;

ובשופר הגדול

שופר גדול תקע:
תקיעה, תרועה ושברים,
וברגלך רקע
וירעשו

וירעשו הקברים;

והקולות יעלו בלוּלים
עד, שרשי הנשמות:
ויתגלגלו, הגלגולים
לבנות את השממות;

ובשופר הגדול תקע

תקיעה תרועה ושברים

וברגלך רקע
וירעשו

וירעשו הקברים;

אל ראש ההר עלה.

באה אלייך
לשבור מעט את הכלים,
ולאחות עוד פעם.

לא נותנת לעצמך שנייה ליפול
מיד אוספת,
אי אפשר עכשיו לשאול
את מחייכת,
בפנים הפחד רוקד
הפחד בודד.

פה תהא קבורתי.

הוא הכאיב,

או הו, איך הוא הכאיב

מרגליות.

(טהורה שלי, אני מתגעגעת אלייך.)

שכב, בני, שכב במנוחה,

אל-נא תבכה מרה.

על-ידך יושבת אמך,

שומרת מכל רע.

מיילל בחוץ התן ונושבת רוח שם

אך אתה,  בני הקטן,

נומה, שכב - וישן.

לילה, לילה, לילה

צל יעוף מהר מאוד.

הנה תצמח,

הנה תגדל בארץ ישראל,

לקראת הגיל,

לקראת עמל,

כמו אבא תהיה פועל.

אז תזרע בדמעה ותקצור ברינה

אך כעת לאמא שמע, נומה, נומה נא.

(❤)

אני גם מאוד מתגעגעת,,המילים שלך חסרות לי רצח.

והרגת אותי עם מה שכתבת פה.

י'לב גדול שאת.

אוהבת אותך ממש, לב גדול את בעצמך💕

(תכתבי לי קצת, טויב?)

בטח בטח,אני כבר חייבת לכתוב לך..

אוהבת❤

רק את בעצמך.

תלכי לישון מוקדם היום טויב? נעשה תחרות;)

לילה קסום ילדונת שלי💕

ניצחת..

אינלי גם מילים לתאר.

אינלי כלום.