שרשור חדש
שבת שלום טהורה. שבת שלום.טהורה~

(הלוואי שיהיה שלום)

אימאלה.טהורה~

את מכורה בקטע פסיכי. אין בזה שום דבר נורמאלי.

התמכרת.

את מכורה כרונית.

איכס.

גוש קטיף.טהורה~

הדמעות יספרו את שלהן. לא צריך מילים.

ליום הזה היה פוטנציאל להיות טוב יותר.טהורה~


רע לי.טהורה~


ואז זה עושה רע לסביבה שלי.טהורה~


ואז הסביבה שלי עושה לי רע בחזרה.טהורה~


ואני עושה רע לעצמי.טהורה~


ולהם.טהורה~


ואז,כל העולם הופך להיות רע אלי.טהורה~


כי מגיע לי.טהורה~


ועכשיוטהורה~


רע.טהורה~אחרונה


פעם שלישית ברצף.טהורה~


*תיקוןטהורה~

פעם חמישית ברצף.

השבוע זה לא קורה!טהורה~


אוי טאטע,עד מתי.טהורה~אחרונה
עבר עריכה על ידי טהורה~ בתאריך כ' בשבט תשפ"א 22:05


..טהורה~

אני ממש יכולה לדמיין אותו שר, וזה עושה לי טוב בלב. הוא טוב. הוא חמוד. יש לו טוּב מטורף. שומעים. אני רוצה להכיר אותו לעומק.

..טהורה~

ומה אם אין לי כח אליכם? אה? עדיין תכריחו אותי?

כמובן. אין פה שאלה בכלל.

..טהורה~

באלי לברוח מכאן. לרוץ מפה מהר מהר מהר.

והבטן שלי מאיימת להתפוצץ.

באלי למות.

כואב לי.וואו.אימאלה איזה כאבים.

אני אשכרה לא יכולה לזוז מהמיטה.

הכל כלכך כואב לי.

ונמאס לי.

נגמרו הכוחות.

אני כבר לא מסוגלת. לכלום. 

שיהיה לי הרבה בהצלחה.טהורה~


..טהורה~

האמת, לא חשבתי שכלכך מהר זה יתרפא.

האמת, שאיתה כבר הכל בערך בסדר,ולפחות זה נראה שהכל טוב.

האמת, שנורא ייבשתי אותו. ומישומה הייתי אליו קרירה ואדישה מאוד. ואני חושבת שהוא הרגיש את זה.

האמת,שזה סבוך ביותר. 

אוףף איזה פאדיחותתטהורה~אחרונה


הרב הזה פשוט חמודטהורה~


(זה כואב לי.)טהורה~

"מספר שעות לפני הפעולה", מספר חברו של עמנואל מורנו, "דיברנו על כל מיני מקרים שונים שיכולים לקרות לנו ומה נעשה בכל אחד מהמקרים. בעקבות תקרית המסוק המצערת שקרתה שבועיים לפני כן, בה נורה טיל על מסוק ונהרגו בו חמישה חיילים, נוצר איזה חשש מהטיסה במסוקים מעל לבנון.

בעקבות כך שאל אותי עמנואל שאלה: 'מה אתה עושה במידה וחס וחלילה המסוק שלנו חוטף טיל ונשארות לך חמש שניות לחיות עד ההתרסקות?'

עניתי לו: 'לא יודע, אני משער שאהיה מאד עצוב ומפוחד, אעצום עיניים ואחכה שזה יגמר כמה שיותר מהר ובלי הרבה כאב'.

עמנואל חשב רגע ואמר: 'מה שאני אעשה, וזה גם מה שאתה צריך לעשות, זה להגיד 'שמע ישראל'.

הסתכלתי עליו ואמרתי לו: 'מה זה ייתן לך? הרי בכל זאת שניה אחרי כן המסוק יתרסק וכולנו נמות'.

אז אמר לי עמנואל משפט שמלווה אותי עד עכשיו, וימשיך ללוות אותי כל חיי-

'אם לאדם נשארות חמש שניות לחיות ועדיין יש בשניות האלה משמעות לחייו, ושאיפה למה שאחריהם, משמע, לכל החיים שלו יש משמעות. אך אם לעומת זאת לאדם נשארו חמש שניות לחיות, ואיננו מבין את חשיבות השניות הללו,

אז כנראה אין משמעות לכל החיים שלו, כי אנחנו לא חיים בשביל לספק את היצרים, או ליהנות ולחיות את הרגע,

אלא החיים הם שלב נוסף בדרך אל השלב הבא' "

למרות שזה היה קצת מביך,היה לי ממש כיףטהורה~

והן חמודות נורא!

גשם! גשם! גשםםםםםםםםםםטהורה~


..טהורה~

אבל אני בכלל לא יודעת אם אני עושה את זה נכון.

ו..וזה קצת מפחיד לי,זה קורה מהר.

..טהורה~

כשהאדם מאבד את הטעם
מתייאש מהכוחות של עצמו
עליו לפנות לשמיים
יש שם מי שמקשיב רק לו
ואז הוא בלי לדעת כלום
אדם מקבל מענה
רצונות חדשים

מילוי וקידום
תקוות לעתיד טוב ושונה
אחר כך הוא שוב נופל
שוב מתחיל לצעוק ולשנוא
מרגיש ריקנות מחומר, מרוח
בקושי סוחב את עצמו.

כל השערים ננעלו
חוץ משער הדמעות,
דרכו הדרך לחופשי
במסתרים תבכה נפשי.

והוא נופל כבר בלי חומר דלק
הכל ריקני וזר
גם בעבודה
גם בתוך הבית
מרגיש מבפנים שום דבר
לפעמים מעדיף את החומר
לפעמים את הרוח
אך גרוע מכל, כלום.
רק רוצה לנוח
רק רוצה להתרסק

וליפול
ועברים חודשים של טוב ורע
הבלבול רק גובר וחונק
עד שאין כבר מוצא
מתוך הביצה
הוא קם ובוכה וצועק.

כל השערים ננעלו
חוץ משער הדמעות,
דרכו הדרך לחופשי
במסתרים תבכה נפשי.

וזה לא בכי מערפול ידיים
פשוט האדם כבר מבין

שלבד אי אפשר
צריך מינימום שניים
וכך מתגלה אלוקים
ואז הוא בונה לו כתר
כי זאת מטרה עליונה
הוא מתחיל להבין שהכל תלוי רק בו
ובחברה הנכונה
מצד אחד זוכה לכתר
מצד שני לשפלות של עצמו
אין כלום בעולם הזה
רק הבורא
אדם מאמין בכל דבר כשרע לו.

כל השערים ננעלו
חוץ משער הדמעות,
דרכו הדרך לחופשי
במסתרים תבכה נפשי

כל השערים ננעלו
חוץ משער הדמעות,
דרכו הדרך לחופשי
במסתרים תבכה נפשי
כל השערים ננעלו
חוץ משער הדמעות,
דרכו הדרך לחופשי
במסתרים תבכה נפשי

.

 

()

טהורה~אחרונה

והוא נופל כבר בלי חומר דלק
הכל ריקני וזר
גם בעבודה
גם בתוך הבית
מרגיש מבפנים שום דבר
לפעמים מעדיף את החומר
לפעמים את הרוח
אך גרוע מכל, כלום.
רק רוצה לנוח
רק רוצה להתרסק

וליפול
ועוברים חודשים של טוב ורע
הבלבול רק גובר וחונק.

..טהורה~

ככ הרבה יש לי עוד לתקן. ככ הרבה.

נעזוב לרגע את המידות הרעות שבי, את המעשים הלא טובים. נניח את זה רגע בצד. נניח רק לרגע מאחורה את כל מה שאני עוברת.

 

היא ישבה מולי,בוכה.

ואני עומדת,עם הפוזה הזאת, ש,וואלה לא מזיז לי מילה ממה שאת אומרת. עם השפת גוף המגעילה הזו, עם הדיבור הדוחה.

והיא עם דמעות, עם כאב איום.

והיא צועקת מקירות ליבה-

"ולא אכפת לך ממני?! את לא תהיי מוכנה לעשות כלום בשבילי?!"

ואז,בשקט,

"לא תהיי מוכנה לוותר,קצת, כדי שאני אהיה שמחה?"

 

ומבחוץ היה נראה, שלא אכפת לי בכלל, ואני שמה עליה פס, ושהבכי שלה לא נוגע בי, ושבשבילי הסיטואציה הזו ממש תינוקית.

והאדישות,האדישות הבלתי נסבלת שלי. המבט האטום שלי.

אבל מבפנים, אוי טאטע מבפנים, אלף אנחות ונהרות של דמעות לא יכסו על איך שהתנהגתי... בפנים,אני ככ בוכה. ככ לא רוצה להתנהג ככה. ככ רוצה לרדת מהעץ הגבוה הזה שטיפסתי עליו תוך רגע, ככ רוצה להתנצל בדמעות חרטה, ולהגיד לה שהיא ככ חשובה לי.

עד שאני מוכנה לוותר.

על הכל.

אילו רק היה לי אומץ.

טאטע, למה אני כזאת למה.

..טהורה~

ריבונו של עולם, עם כל הטוב המטורף שהנחת עלינו, ככה מטובך הגדול,

יש לי דמעות בעיניים,

של שמחה ועצב המשמשים בעירבוביא.

 ודי טאטע די, מתפרק לי הלב בין האצבעות לרסיסים, אוי כמה שהעם שלנו מפולג! אוי, כמה שזה כואב לי.

בבוקר הבכי היה מההתרגשות הענקית, שהבאת אלינו את היהודי הצדיק והקדוש הביתה,

 ועכשיו, ראיתי עוד סרטונים מהפגנות, ושמשטרת ישראל מאיימת בפיגועים נגד יהודים.

והבכי עכשיו זה נטו צער. צער ככ עמוק.

וככ כואב לי. שורף לי. מה מה אוף. מה קורה למדינה הקטנה והאהובה הזאת?! למה אין אהבת חינם? למה?

די די אוף די כואב לי נורא על העם הזה, די

ריבונו של עולם, קח את הדמעות האלה שיתקנו קצת את מה שקורה פה.

מצער אותי ברמות עצומות, הלב שלי נעקר מהמקום, העם שלי מפולג לחלוטין, ובוער לי בגרון ובלב.

והדמעות האלה לא מפסיקות. ולמה שיפסיקו? עם ישראל שבור, מרוסק, מנופץ.

ועוד מכות, ועוד דם, ועוד מוות, ועוד מכות, ועוד הפגנות, ועוד מעצרים, ועוד וויכוחים, ועוד קללות, ועוד שנאת אחים, ועוד שנאת חינם, ועוד איומים, ועוד דימויים, ועוד כאב, ועוד שריטות, ועוד אזיקים, ועוד בוקסים וכאפות. ועוד.

 

אייייי אייי!!

זה כואב לי! זה כואב לנו! פיזית!

די כבר! די!! בבקשה!!!

 

שלך,

סתם יהודיה כאובה ומיוסרת.

כמה טוב עוד לפנייך, רק אל תעזבי ידייםטהורה~


..טהורה~

היי, זה אני כאן,

שר אליך, מחפש מילים יפות,
להאיר בי, את הלילה

לסדר קצת מחשבות.
מרגיש שקצת איבדתי את הדרך,
החיים שלי קצרים מידי

בשביל לחיות אותם בערך.

אבל באמת,
שמתחת אלף מסיכות
אני עוד ילד עם עיניים בורקות
בא אליך בידיים ריקות.
מחפש אותך בכל העיר
רץ במעגל כבר אין לי אוויר
רק עוד רגע והבוקר יאיר

היי, זה אני כאן, שר אליך
וצריך מילה טובה,
שתמיס בי, את הפחד,
שארגיש מעט קרבה.
כמו שדה שמתרגש לגשם
גם המבול הזה שבי, עוד יכנע לקשת

אבל באמת,
שמתחת אלף מסיכות
אני עוד ילד עם עיניים בורקות.
בא אליך, בידיים ריקות
מחפש אותך בכל העיר,
רץ במעגל כבר אין לי אוויר
רק עוד רגע והבוקר יאיר

 

אבל באמת,
שמתחת אלף מסיכות,
אני עוד ילד עם עיניים בורקות
בא אליך, בידיים פתוחות.
מחפש אותך בכל העיר,
רץ במעגל כבר אין לי אוויר
רק עוד רגע והבוקר יאיר.

 

..טהורה~אחרונה

פשוט לבכות.

 

(כמו חץ בלב השיר הזה.

מילים כאלה תמימוֹת.

בדיוק מה שהייתי צריכה לשמוע עכשיו.)