זה פורום כפול..
קשה....מקפיצים נטושים
למה קשה?רקאני
תקראי את השרשורים פה מתחת..מקפיצים נטושיםאחרונה
או אולי אל תקראי...
..אנונימי (פותח)
אני אפס.
בין אם * ובין אם לא באמת-אני לא מבינה למה כן.
פה הנקודת מוצא.
ואז,מה עושים?!זה מבהיל.מבהיל נורא.
ואני לא ידעת מה אני מרגישה.
איך יכול להיות ש*?מה,אני עד כדי כך רעה?טוב,מסתבר שכן..
איך אפשר עדיין לאהוב?איך?!
זה פגיעה.אין סיכוי שיש אהבה עדיין על זה.ולמה אין סיכוי?לעזעזל מה יש לי?אני עד כדי כך רעה?אוף.רעה גמורה.
למה כל זה למה.ה' מה אתה רוצה ממני מה.
נכון,יש בחירה.אבל סורי גרמת לי לבחור בזה בתת מודע גם בלי להבין.למה אתה מעמיד אותי בזה למה.למה כל הבלגן למה.נמאס לי.בחיי שנמאס לי מכל זה.
אין לי כוח ל*.זהו.אני סיימתי.
שמישו יסביר לי מה נסגר איתי.שמישו יסביר.לעזעזל אוף לעזעזל.לא מכירה תעצמי.
כמה רעה אני יכולה להיות.לא מבינה אותי.
בכלל,כל העניין הזה היה רק כדי טיפה להבין אותי.ועד שקצת כן הצלחתי,אז לא.אין מה להבין פה.אין.
בסדר,אני לא אתחתן.הבנתי.הבנתי את זה מזמן בעצם.
(בטוח רבי שלמה היה אומר ש*.אבלאבל,דווקא בגלל זה הייתי מצפה ממני להתנהל אחרת.אחרת לגמריי.
באלי להיעלם.בחייאת.)
..אנונימי (פותח)
וחייבת לדבר את מה שהיה לי אוף.ולהחליט.להחליט.כי הזמן עובר וזה רק מפוצץ יותר מבפנים.אנלא מסוגלת כבר לשמור את כל זה.מפוצץ מפוצץ.
הוא אמר לי שאני חייבת *.הוא אמר- שהוא אמר.ואז,זה עוד יותר גורם לי לחשוב על הדברים בכובד ראש|לא אכפת לי שהשתמשתי בביטוי חנון|. רציני העסקקק.מידיי אוף.
ככ מפחיד.ככ המון פלאשבקים.ככ המון תלישות שמחזירה אותי אחורה.פחדיי פחדים.
ואז שתיתי ושתיתי.לא רציתי להיזכר..והייתי גמורה אוף.אני נקרעת מבפנים.כלכך נקרעת.ולא יודעת מה לעשות עם הנידון
באלי להגיד לו שזה יהיה לי רק אופציה..בלי התחייבות..אבלאבל,גם זה קשה לי.עצם האופציה.כי,כי פלאשבקים.ולא הבנתי למה הוא לא הבין את זה שזה מרתיע..ולא הצלחתי להסביר את עצמי אוף
בעצם,בעצם אני כן מבינה.כי הוא אף פעם לא היה במקום הזה..אז קשה לו לקלוט.
ואז סיפרתי לו דברים ש,פפ.וואו אני מקווה שזה יועיל לפחות ושלא סתם סיפרתי..טוב,זה בטוח יועיל נראלי אוף.
אני מפחדת ש.
וגם קשה לי העניין עם ה*.
ויש פה יתוש שלא מפסיק לחפור גרררר.
באלי לשכוח הכל.לשכוחלשכוחלשכוח.ואני לא מסוגלת.כי אני * ומתכווץ לי כל הגוף ואז אני משתתקת וכמה שזה מטומטם כי עדיף כבר שלא *.אז אוליי הוא צודק?שרק אחכ אני אצליח..ושצריך להרפות מלהילחם על זה..כי חבל על הכוחות..אוליי הוא צודק שצריך את זה..אבל זה קשה.קשה לי להחליט כי דיי,זה גורלי הפעם.
וזה מגעגע אותי.רק לחשוב על זה איי.וכמה אפשר לחזור על זה שוב ושוב ושוב.זה דורש המון כוח.והמון השלמה עם זה שזה החיים שלי.וזהו אין לי דרך לשנות תמציאות.אלא נטו לשנות תפיסות שהיו בי עד עכשיו.קשה לשנות אותם.כי התרגלתי אליהם.קשה להשתנות.כי זה תלוי בי נטו.ואיןליכוחאיןליכוח.לא רוצה להשלים עם החיים האלו.לא רוצה.כי זה דורש.זה דורש מעשים שהוא אמר שאני צכה לעשות.לא רוצה לעשות אותם.לא רוצה.זה לשנות את כל החיים שלי בכללי..ולחזור אחורה בגלגל.מבחינתי זה אחורה,כן.למרות שזה קדימה.כי שוב,הפלאשבקים לא מרפים.גם אם זה קדימה-זה רק בגלל שהשכל אומר את זה,ולא כי אני מרגישה את זה באמת.מבחינת הלב,זה אחורה.כי אז,באותה תקופה,זה היה אחורה.ככה מרגיש לי לפחות כשאני נזכרת בזה.ואני לא רוצה אחורה.רק להתקדם.ולבנות בי אמון שיעבוד אוף.אני כבר לא יודעת.אין לי אמון באף אחד.אפילו בו,שיש לי אמון נורא,גם בו אני מפקפקת..כי זה קשה נו.כי הוא לא היה בתהומות האלו מהסוג הזה..אז הוא באמת לא יודע להגיד.הוא כילו היה,אבל זה אחר נו.מצד שני הוא לא אמר את זה רק על דעת עצמו..אני צכה לסמוך עליו.אבל זה קשה אוף.
הוא יודע להגיד,למרות שלא היה שם.וראיתי שהוא יודע,ושהוא אומר את זה עם כאב.שנכון,זה מה שאני צכה לעשות,עם כמה שכואב לו.ועם כמה שזה ידרוש גם כאבים נוספים שיהיו לי יחד עם זה..אבל עם כמה שיהיו כאבים על זה ופלאשבקים-זה שווה את זה.
שווה את זה?ממ.אוף.
אמרתי לו שבנתיים יחפש..אבל כרגע לא החלטתי ושנראה אחרי שימצא
צכה להרגיש כוח
וחיבוק.אני רוצה חיבוק.לאידעת מימי.לא באלי *.
חוץ מזה שהוא גם אמר את זה מזמן כבר..וריחפתי כי פחדתי..וגם היא פעם אמרה לי..אבל לא.אני מפחדת.אבל ברגע שהיום הוא אמר לי את זה-אז זהו,פתאום אני חושבת על העניין רציני.וזה מפחיד לחשוב על העניין.
מה יקרה אם *.ואם *.
אני לא יודעת כלום.גם את זה הוא אמר היום,שלא חייב תמיד לדעת..שלפעמים צריך פשוט לעשות..
וואו יום מתיש מידיי.מלא מחשבות ולב שמרגיש טוב ורע ביחד מתערבבים.
(שמישו יציל אותי)
..אנונימי (פותח)
אבא תחבק אותי
תראה לי כמה אני טוב
(כל הנסיעה שמעתי את זה..אוף)
דיי דיי דיייי נמאס לי כבר נמאס
מפורקת כולי
שמישו יקח ממני את *
כמה אני אפס.כמה אני לבד כמה.כמההההההההההה.
כמה בדידות אוף כמה בדידות.
שיהיה לי אומץ.שיהיה לי כבר אומץ לפתוח את הלב ולדבר נורמלי.חלאס לבד חלאאאס
כמה מחשבות כמה.מוצף מוצף מוצף
אסור לאף אחד להיות איתי.באמת אף אחד.
צכה רבי שלמה.זהו זהו זהו
שיעצרו הדמעות.אני שונאת אותם.זה דמעות לא נחמדות בכלל
..אנונימי (פותח)
הלוואי שהיא לא הייתה לי סיוט
.
ואוליי משם בעצם יבוא התיקון..וארגיש אוליי שזה היה מדוייק יום אחד..ממ לא ידעת.אני מקווה.
.
וכמה אנשים יכולים לזלזל בי?!..זה ככ לא יפה מצידם.הם צכים לשמוח..לא לפגוע.לא לזלזל.גוועלד אוף.זה ככ מכאיב הפרצופים האלה פתאום וזה דוחק לפינה.למה זה מגיע לי אם אני רוצה בכלל רק טוב?!?!אני רוצה טוב בחייאת למה ככה.הלוואי שההסתכלות הייתה אחרת..
אני לא רוצה לעשות רע.בחיי למה שהתהליכים שלי יגרמו רע לאחרים?!למה זה קורה?!בטוחה שה' רוצה אחרת..לאידעת אבל איך.אני דפוקה לעזעזל.אני צכה להיעלם מהעולם.אפילו רק השתיקה שלי פוגעת..מטומטמת.למה ה' עושה את זה?!הוא לא רוצה שזה יפגע..אז למה ככה?!אני פוגעת אפילו בלי לדבר.אז לדבר, עוד יותר פוגע. צכה להיעלם צכה להיעלם צכה להיעלםם.כל ההוויה שלי עושה רע לכולם.באמת.וזה חוויה לא כייפית לי להרגיש שכל דיבור שאני מוציאה לאויר העולם-פוגעת.ושגם השתיקה שלי פוגעת.גם בי וגם באחרים.וגם עצם לראות אותי פוגע.אוף איתי אוף.שאף אחד לא יזכור אותי.אף אחד.
.
.
ובקשר ל*, המצב מדרדר ואני דואגת נורא.ואם *.אוף כמה שלא כדאי.מצד שני,אי אפשר ככה.היא משתגעת עוד יותר פתאום ומדברת לא קשור.פשוט לא.באמת מה הקשר?!אני לא מזהה אותה.לא מתאים לה.עם כמה שהיא משוגעת,זה לא היה ככה מלא זמן.מה קורה לה בזמן האחרון?טוב, גם היא עוברת דברים לא פשוטים לאחרונה אז ברור שתשתגע יותר..זה מן הרגל נוחות-להוציא את הכל בשיגעון..זתומרת,מן צורת נפש כזאתי..אז באיזה שהוא מקום זה לא ככ מעניין שהיא משוגעת.יותר מעניין שעובר עליה
דיייי.והיא מפתיעה כל פעם מחדש עוד קצת ועוד קצת.אני דואגת.ואם היא תחזור לבית חולים שוב?
וזה מוזר.כי אני מאמינה שלא יהיה רע.אז למה פתאום להפתיע אותי?!זה אשכרה כל פעם מחדש שאני חוזרת זה נהיה יותר גרוע..כל פעם משו מפתיע חדש.עצבני לי.מכעיס.היא משוגעתתתתתתתתתתתתתתתת.משוגעת.לבד לי.ומזל,כי כמעט הבאתי חברה היום לבית.בעע מה היה קורה אם היא הייתה באה..אוף ולמה זה ככה.אני נורא שונאת מה שקורה פה
..אנונימי (פותח)
בסוף היום
אתה מול המראה
בוחר לחיות
בטוב וגם ברע
רק אל תפחד להסתכל לעצמך בעינים עינים
במרוץ של חיפושים איבדתי את הדרך אליי
וכמה שברחתי יותר
ככה הרגליים לא נתנו לי ללכת
חיפשתי אלוהים לדבר
עפתי עם הרוח כמו עלים בשלכת
חזק על הרצפה
בסוף הכל
עניין של ניסיונות
אנשים גדולים צומחים מאכזבות קטנות
מקומות יפים בהם אף פעם לא הרגשתי בבית בבית
במרוץ של חיפושים איבדתי את הדרך אליי
את כל הלב שלי
ת'חלומות שלי
אני נתתי הכל
מי ישמור עליי
מי יחבק אותי
אנ'לא רציתי ליפול
חזק על הרצפה
פוף
..אנונימי (פותח)
(((
אוך לבד לי מידיי
וכל מילה שלה מעלה לי את הסעיף ועוצרת את הלב מלנשום. מלנוח. מלהרפות אפילו קצת.
העיקר היא דברה איתי על נשימות.. אמרה שמרגישה שאנלא נושמת..
היא זאת שגורמת לי לעצור פעימה
ואנלא מאשימה אותה.. אבל פשוט.. רק קשה לי. ורוצה שהסיוט הזה יגמר כבר. ואנלא יודעת אם אי פעם הוא יגמר. זה יהיה נס אם כן. עדיף לא לצפות כדי לא להתאכזב. כי זה דפוק. ככה זה, אני מאמינה קצת בטוב ואחכ מקבלת את הכאפות האלה. כי לא. אין למה להאמין. כי לא יהיה טוב. אני סתם.. סתם אני מאמינה בו. למה לי למה. זה להתאכזב ושוב להאמין טיפה בטוב ושוב להתאכזב ושוב. ואז, חוסר אמון בטוב. ושוב לנסות לחזור להאמין בו ושוב חוסר. בום ועוד בום ועוד בום.
או שאני פשוט צכה לקךוט שהטוב שאני חושבת שהוא, זה לא הטוב שה' חושב שמדוייק לי. אבל לא באלי ככה. וצריך לקבל את המציאות וקשה לקבל את רצון ה'. כוח כוח כוח. עייף מידיי. כמה אפשר להילחם. כמה אפשר לחפש אותו. אני ככה מלהתפוצץ שוב. זה להחזיק חזקחזקחזק בלי מעצורים. ולהתקדם. ולא להפסיק. וזה לדעת גם לתת מקום לכאבים האלו תוך כדי הריצה. אבל קשה לתת להם מקום בצורה טובה כשרצים. אנלא יודעת לתת מקום נכון ככה. אני אמרתי לו את זה. זה לא עובד. מצד שני הוא צודק, נשארים במקום. אוף הוא צודק ואין לי כוח שהוא צודק. כי זה מעייף אותי מידיי.
כבר אמרתי שצריך לדבר איתו שוב.. הוא גם רוצה ומחכה, אני יודעת. ותכננו, אבל גם אין לי כוח לדבר ולהסביר תעצמי אז אני נעלמת. גם נעלמת לי וגם נעלמת לו למרות שזה בשבילי.
ולבד ולבד ולבד.
והוא אמר לי כזה למה אני מסתגרת לי יותר מידיי ולמה אין קול ממני ושהוא רוצה לשמוע אותי. ושיותר מידיי זמן שככה. הוא צודק. אני מידיי מידיי שותקת. לא רוצה להכביד ולא רוצה להיות עסק. גם ככה כבד
צורח מידיי
צריך גאולה ללב אוף אבא. כולנו מידיי אבודים. כולנו מידיי.. שורף לנו. כולו צריכים גאולה ללב הפצוע הזה
איך עושים שהיא תפסיק לדבר איתי? לא חושבת שיקרה מתישהו אוף זה מתסכל אותי העסק. לא מסוגלת יותר לשמוע אותה. דיי נמאס לי נמאס דיייייי
ולא כיף שאני ככה חולה יותר מידיי זמן. וכןכן הבנו שזה נפשי אבל בו נעבור כבר את הקטע הזה. לא מעניין שנפשי. לא מעניין. אין לי כוח כבר לעבוד. באמת שאין לי כוח. כמה אפשר
והבוקר על הספה לפני הסעודה כשהייתי ככה מלבכות, מה היא חושבת, שאיתה אני כן אדבר?. היא באמת חמודה ששמה לב. אבל סורי. אז אפתח, ואז אפגע עוד פעם? זה סתם לצפות ולהתאכזב כל פעם מחדש. אוף היא לא מגיבה קשור. למה אני מאמינה שכן למה. אוליי כי הייתי רוצה שכן וכי חסר לי אותה במהות.
כואב לי. כואב.
ואז לא רציתי שהיא תמשיך אז רצתי למעלה באלגנטיות נכנסתי לחדר, נעלתי, והתחלתי לבכות של החיים ואיך שכולם העיפו עליי מבטים כשירדתי.. ונכנסו לי לצלחת.. זכותי לא לאכול סבבה? מי אתם שתגידו לאכול מי. יפה שאכפת לכם.. זה לא הזמן.
אוף כבר איתי אוף כבר. קצת שפיות אין לי.
.
אני מתגעגעת אבא. אני מתגעגעת כלכך. וכואב הגעגוע הזה כי שום דבר לא יחזור מאז
)))
..אנונימי (פותח)
בוא ניכחד וזהו
הצילו עולם
מפחדת לשכוח.לא רוצה לזכור.
ככה פשוט.
כבר לא יודעת מה ****.פחד אלוהים.הלב רועד לי מאד מאז ועד עכשיו.טראומה חזקה מידיי
אני בהלם ברמה שאי אפשר להסביר.אני..אי אפשר להוציא מילה מהפה מרוב תדהמה.
באלי להיעלם.אבל להיעלם כאילו אף פעם לא הייתי.באמת.
זה זה.
הכל מתפוצץ לי בפרצוף.
איך זה הגיוני לעזעזל
שמישו יסביר
ואני מפחדת.כלכך כלכך מפחדת.
מרוב פחד הלב משתתק ונגמר.
אין אותי.פשוט אין.נגמרתי סופית זהו.
אף אחד לא יבין את ההרגשות והרגשות האלו וזה מתסכל אז אין עם מי לדבר את זה
באמת אף אחד.
אוי הבדידות..זה מרסק אבאלה כמה
וראיתי אותו..איך שהוא ראה אותי ופשוט..פשוט כאב לו מאד עליי.רק מלהסתכל..איכ הוא התמלא רחמים.אני שונאת רחמים.אני כזאת שקופה לפעמים וזה מתסכל.מצד שני זה טיפונת פחות בדידות באיזה שהוא מובן.כי שמים לב איך מרחוק כבייכול ואז כזה הבנאדם איתך גם בלי לומר מילה.הכי שווה לשתוק ולהיות.
מבט של עיניים.ארבע עיניים ושתיקה זה טוב בשבילי.זה מדוייק,לפעמים אבל.וגם לא יותר מידיי עיניים..כי זה היה היום יותר מידיי.מלא שאלו אותי מה קורה איתי..לא היה כיף כי אתה גם לא יודע מה להגיד וכי אתה לא רוצה לומר
באלי שאנשים לא יגרמו לי להתחיל לפטפט איתם.זה בעייתי שאני מכירה משם מידיי אנשים.
אני צכה שקט לעזעזל.
מידיי פעם אני כן מצליחה למצוא לי את השקט בתוך כל הרעש מסביב.זה טוב.
אבאלה איך עוברים את הגיהנום הזה.מתסכל אותי נורא.
צכה רבי שלמה.לבכות אצלו בלי סוף.חייבת להוציא תדמעות ששמורות לי חזקחזק בפנים.אבאלה שמישו יציל אותי מהגיהנום הזה.
וזה לא עובר.עוד לא אבאלה.
אני נקרעת מבפנים.נקרעת לחתיכות קטנות.
כאפה רצינית מאד מאד מאד.בחיים לא הרגשתי פחדים כאלה גדולים.בחיים.אני רוצה שיעבור לי החוסר אונים הזה.הפחדים האלו.שיעברו.
שירגע הלב שלי.שהוא לא יפחד.
מאתמול בלילה הלב שלי לא מפסיק לדפוק חזק מרוב פחדים.פיזית.זה לא לגיטימי בעיניי.
אני רוצה שבת טובה.מדוייק לי שהשבת הזאת ספציפית אני איתה אצלו.זה מקום לנחת ולטיפה יותר רוגע.ואני צכה את זה ללב.ואיתה עוד יותר.היא מרגיעה.הקיום שלה מרגיע.
(תודה עליך.את היחידה שמוגן לי איתה גם כשהכי לא מוגן בלב.)
..אנונימי (פותח)
מפחדת אבאלה.וזה מותר לפחד.
מפחדת שיהיה כבר את יום שני בערב.
סיטואציה שאף פעם לא קרתה לי.ואנלא ידעת מאיפה האומץ..
(החלום הזה היה מפחיד.
אוך למה נזכרתי?
אהאה הבנתי|ידפרצוף|)
אוף דיי באלי שזה יעבור כבר.שאהיה כבר באחרי...ושיעבור בשלום נו.
אבאלה אלוהים.טעטע אני רוצה להרגיש שאתה איתי, טוב? אני רוצה להרגיש שזה מדוייק.
אוף וזה חוסר שליטה העניין הזה.וזה מפחיד.אבל ה' רוצה את זה.אבל זה מפחיד.אבל בעע.ה' אתה טוב ואתה פה אני יודעת.אני רוצה לעשות רצונך לגמריי אבל כוסעמק.שיהיה מתוך רוגע.עם הלב ביחד עם השכל.לא רק עם הלב שבשכל.אלא עם הלב שבלב.
אני רוצה שהלב שלי ירגע.
מעניין כמה זמן זה יהיה אבאלה אוף שיגמר דייי.הלוואי שאני אצליח להיות באמת מדוייקת ואמיתית
חבל שזה לא מחר בערב וזהו.מפחיד לי מידיי לחכות יומיים
..אנונימי (פותח)אחרונה
ואשכרה בחמישי יצאתי בוכה וכל הנסיעה פיזית בכיתי.ואז חיכיתי לאוטובוס כי הגעתי ממש מוקדם..והיא עוד לא הגיעה אז יכותי עוד לבכות בלי שאף אחד רואה..
התיישבתי באיזה פינה במרכזית ובכיתי ובכיתי ואז עשיתי סיגריה חח וזה מוזר מישי פעם אמרה לי שאי אפשר לבכות כשעושים סיגריה..כי זה אשכרה הדחקה..
קיצר מצחיק כי עובדה שבכיתי תוך כדי גם.
רציתי לשלוח לה שזה לא נכון.ושעובדה שבכיתי תוך כדי קיצר חח אבל זה היה מסגיר אותי שאני בוכה אז לא שלחתי לה
לאמשנה קיצר ואז היא אמרה שהיא עוד שניה מגיעה אז ניגבתי מהר תדמעות שתפתי קצת פנים זהו 'עבר ונגמר'..
כל הנסיעה גם היה קשוח אוף.ואתה אשכרה צריך לשחק אותה...זה קשה בטירוף.
אז סיפרתי דברים מצחיקים ואז זה עשה את פעולת ההדחקה.היידד.
ואז הגענו ובאמת כילו עבר אבל לא באמת..ואז היה את ה
ושישי כמעט היה התקף חרדה ליד כולם מה נסגררררררררררררר איתי מה.זה שיתק את הכל.אחכ לא הצלחתי לדבר בכלל.
למה אני לוקחת דברים מידיי קיצוני למההההה
ונגיד גם סד"ש.למהההההההההה.למה זה לא זורם למההה.למה דמעות מתחילות לרדת לי מהעיניים בלי שליטה למה.ואז הלכתי באלגנטיות מהשולחן.היה קשה.מידיי מידיי מידיי.לא הצלחתי.פשוט לא הצלחתי לנשום.וניסיתי להראות שאני בסדר.והפעם כבר לא הצלחתי.זה באמת היה מידיי מידיי.אבאלה.למה ה' עושה לי את זה לעזעזל למה זה מגיע לי.בכלל רציתי לעשות טוב.רציתי לעשות רצון ה'.אז למה הוא נותן כאפות בדרך למה.למה אי אפשר בקלות אוף.אוליי כדי שזה יהיה הרבה יותר גדול ומוערך שעשיתי את זה בכל זאת?אוף לאידעת.אבאלה איזה מפחיד זה היה.לא חשבתי שעד כדי כך ככה אני ארגיש.באמת שלא חשבתי שזה יגרום לי להרגיש לא טוב.באמת.כי מבחינתי אין שום קשר..אבל פתאום הבנתי שכלכך יש קשר.המון.אבאלה.
ואז יצאתי מהדלת והיא שאלה אותי מה איתי ולמה אני ככה אמרתי שלא משנה לא קריטי.הייתי חייבת ללכת משם.אז הלכתי כזה מוצש לדירה בלעדיהם,הם נשארו לנקות שמה..וקיצר שוב,אני חוזרת לדירה וצריך להראות שאני בסדר.הצלחתי.שרתי שירים וארגנתי תיק..זהו עשיתי לעצמי 'צחוקים' ובנסיעה חזור עשיתי שיהיה לי קצת מצחיק וזהו עבר.יופי.
אבל למה להדחיק לעזעזל?אני מידיי בורחת.או שזה בעצם התמודדות?אוף לאידעת.ודיי גם עוד מעט יש
גג אין לי כוח להוציא מילים אני שונאת
דיי לשלוח בלי להתחרט נו
..אנונימי (פותח)
מרגישה שאני עלה נידף ברוח
ואף אחד כבר לא מכיר אותי.פשוט אף אחד.אוליי קצת אח שלי..אבל גם זה לא..
ואני לגמריי לבד
באלי שאני אעיז לפתוח את הפה
כי גם כשאני כן טיפה פותחת,אז אני משטפת בקטנה ואז מעבירה הלאה..או שאני אומרת תדברים כדרך אגב..ואז זה עוד יותר מטומטם..כי אנלא נותנת לעצמי מקום.ואז זה עוד יותר עושה לי לבד.
הלוואי הייתי מצליחה להשעין את הראש שלי על מישי ולא להפסיק לבכות.
אפילו רק לשתוק..אבל שיהיה שחרור כלשהו.
אני תפוסה נפשית.יותר מידיי.
כמו שמשחררים את הכתפיים כשתפוס אז אני רוצה לשחרר את הלב התפוס הזה.