הפעם הנושא הוא לא מעשי בכלל, אבל יש בו צד מחודש ומעניין מבחינה למדנית.
הקדמה: במקרה שבו אדם אומר לשתי נשים: "אחת מכן מקודשת לי" (פתרון של מישהו נואש שלא הצליח להכריע בהתלבטות בין שתי מדוייטות...) ונותן טבעת או כל דבר אחר לשתיהן. הוא עצמו לא חשב על מישהי מסויימת, אבל התכוון שהקידושין יחולו רק על אחת מהן, והן מצידן הסכימו להתקדש לו.
אם נאמר שבעיקרון קידושין כאלו יכולים לחול, כיצד נדון במקרה הזה?
אי אפשר לומר ששתיהן מקודשות, שהרי הוא קידש רק אחת.
אי אפשר לומר שאף אחת לא מקודשת, שהרי הוא קידש מישהי מביניהן.
ההלכה במקרה זה היא שכל אחת היא 'ספק מקודשת'.
החידוש הלמדני-הגדרתי כאן הוא, שלכאורה ברור שאי אפשר לומר שבאמת אחת מקודשת והשנייה לא, ורק איננו יודעים מיהי המקודשת, - שכן למה שתהיה עדיפות לאחת על השנייה?
לכן צריך להסביר שאין כוונת הגמרא לספק רגיל של חוסר ידיעה, אלא לדין ודאי של ספק, דהיינו שצריך לנהוג במקרה זה כמו בספק מציאותי. כל אחת מהן מוגדרת בוודאות כספק מקודשת.
במקרה כזה, אין מוצא למקדש אלא לחשוב עוד קצת ולהחליט במי הוא בוחר ואותה לקדש שוב בקידושין ודאיים, ולשנייה לתת גט (או לחילופין לקדש שוב ולשאת את שתיהן, בזמן שהיה אפשרי).
עד כאן הקדמה.
האמור לעיל מוסכם על כל הדעות בגמרא, אך המקרה שבו נחלקו אביי ורבא הוא כששתי הנשים היו אחיות.
במקרה זה, התוצאה של ההגדרה היא שלמעשה האיש יהיה אסור בשתיהן, שכן לגבי כל אחת נאמר שמא אחותה היא ה'מקודשת האמיתית', ואילו זו אסורה עליו מדין "אחות אישה"...
מכיון שהוא ייאסר בשתיהן, קידושין אלו נקראים "קידושין שלא נמסרו לביאה", כלומר שברור שאין אפשרות לממש את הנישואין בחיי אישות מלאים.
לדעת אביי אין בכך כדי לשנות את הדין, ואכן הוא אסור בשתיהן (וגם אן יתן לאחת גט לא יוכל לקדש את השנייה, שכן גם אחות גרושתו אסורה).
אך לדעת רבא קידושין שלא נמסרו לביאה אינם קידושין כלל, שכן זהו כל עניינם ומטרתם של הקידושין, ואם הם אינם מאפשרים חיי אישות אין להם כל משמעות. לכן במקרה של שתי אחיות, פוסקים בוודאות שהקידושין לא חלו כלל.
וגם במקרה זה ההלכה כאביי.
, אם גם נערה יכולה לקבל.
)
, מקווה שאני לא כותבת שטויות)
