בעוד שחלקים מהתרבות הספרדית כן עברו לארץ

אתה מדבר על תרבות מערבית, לא אשכנזית - נשואים טריים

וכן, הרבה מעבר לאדרכילות. וזו לא תופעה רק מהשנים האחרונות (אך מסכים שנראה שהיא מתעצמת יותר בעידן שאחרי הרב עובדיה זצ"ל, אם לשם כיוונת).

ממה שאני מתרשם טוניסאים (אולי באופן הכי בולט), מרוקאים ועוד קנאים מאוד לגבי מנהגם. ו"פולמוסים" ערים קיימים מדי חג ומועד על המנהג ה"נכון" (בקרב בקיאים בהלכה). תשעה באב אגב זו דוגמא מצויינת (נחם, זמן הנחת תפילין, ברכת כוהנים, הנחת ספר תורה על ספסל נמוך ועוד).

עם זאת, אציין שרק לאחרונה שמעתי באוזני מפי אחד מגדולי הדור של הציבור הספרדי שטען בכאב שהוזנחו הרבה מאוד מנהגים מקוריים של הציבור הספרדי לטובת מנהגים זרים פחות מדויקים ומבוססים. ואף ציין שפנה אליו גדול דור אשכנזי שתמה בפניו על הציבור הספרדי בדיוק בנק' זו.

אחרת נהיה פה מאות שבטים שימשיכו לשאול - קיבלתי הצעה מיוצא שטוטגרט האם ללכת על ההצעה למרות שהמוצא שלי הוא מקהילת פפד"ם?

מדבר על תהליך טבעי שקורה כשהקהילות מתערבבות ובלתי אפשרי להחזיק בכל חילוקי המנהגים והתרבויות.

ולא זכור לי שבתורה מדובר על שבט יוצאי כורדיסטן ושבט יוצאי פולין הקונגרסאית.

אבל במאפייה הקרובה לביתי מוכרים לשבת לחוח, זלוף, קובנה (וגם קיגעל).

בבית הכנסת האשכנזי שאני מתפלל בו שומעים יותר חזק וברוך מאשר שכוייעח (גם אני לרוב אומר כך).

אני מכיר כמה בתי כנסת תוניסיאים לא במעברות - אלא שהוקמו ב-30 השנים האחרונות. אצלי ביישוב, לדוגמה, יש.

אנחנו מדברים בהברה ספרדית ורוב הלימוד נעשה בהברה ספרדית חוץ מכמה מושגים ספציפיים (אני לדוגמה אומר רק מתכוון במלעיל. פסיק רישא ולמעשה אני אומר בהברה ספרדית וכך רוב חברי).

עולם הלימוד הליטאי אכן השתלט על שיטת הלימוד. אבל מדובר בשיטה שהייתה גם באירופה במיעוט ובעיקר פה בארץ זכתה לפרסומה הנרחב. יש לזה כמה סיבות, אף אחת מהן היא לא אשכנזיותה - כאמור היו כמה וכמה שיטות לימוד באירופה.

השלטון שהיה פה לא היה פולני בשום מובן. הוא דיכא כל תרבות שאינה ישראלית. הזיכרון הישראלי שכח את העליות ממזרח אירופה שהגיעו למעברות. היחס לתרבות שלהם היה בדיוק כמו היחס לתרבות המרוקאית.

אתה בהחלט דיברת על תרבות מערבית - לאכול בידיים הוא לא תרבות צפון אפריקה יותר מתרבות עיירות פולין. סגנון הדיבור שלנו לא קרוב יותר לפולין מאשר לצפון אפריקה. כל הדברים האלה נכנסו עם התרבות המערבית, לא האשכנזית.

הידעת שבאירופה לפני השואה חיו 11 מיליון יהודים בעשרות תרבויות שונות שהרבה מהם לא התחתנו אחד עם השני?

התרבות הישראלית היא לא התרבות היקית, לא הפולנית ולא ההונגרית.

התרבות הישראלית מכילה רכיבים מסוימים מכל הגלויות, והרבה ממנה הוא פשוט תרבות מערבית...

רוב יהודי אירופה חיו בכפרים ועיירות במזרח אירופה וממש לא הכירו את התרבות המערבית. גם להם היו את השפות שלהם (שהוכחדו בכח על ידי בן גוריון, במיוחד האידיש), את המנהגים שלהם (שרובם אבדו בחורבן הקהילות בשואה), את התרבות שלהם (שרובה חרבה בשואה), את  סגנון החיים שלהם (כנ"ל).

וגם בצפון אפריקה היו רבים שחיו בערים והכירו היטב את התרבות המערבית. התרבות והמנהגים של צפון אפריקה רובם אבדו בעלייה ארצה, אבל עדיין השתמרו הרבה יותר מהאשכנזים.

קח לדוגמה את הנוסחים - כמה נוסחים אשכנזים אתה מכיר? אני מכיר בתי כנסת מרוקאים, תוניסאים, ירושלמים, עיראקים. אני לא מכיר לעומת זאת רומנים, פולנים, בולגרים, וכדו'. בפולין עצמה היו יותר יהודים מכל יהדות צפון אפריקה והמזרח. היו שם עשרות נוסחים שונים. כיום כל מה שאני מכיר זה נוסח אשכנז ונוסח ספרד (שגם הם עם מנגינות ישיבתיות/ קרליבך ולא עם המנגינות המקוריות).

אלא אם כן בעיניך תרבות ספרדית זה לאכול עם הידיים, לדבר בבוטות, ולהתלבש בג'לביות. ואז צריך לומר שגם התרבות האשכנזית היא לאכול גפילטע פיש עם הידיים, לדבר בהומור יידישאי מתובל בפסוקים ובדיחות עוקצניות וללבוש בגדים בלים וארוכים.

הגיע מבית ומנטליות אמריקאית. שם מאז ומעולם הסתכלו הרבה פחות על ההבדלים הללו 

(אמנם לא קשור לפורום, אבל צד את עיני)

תרגיל דמיון מודרך: נסי לדמיין כאילו את אשכנזיה שכותבת משפט כזה על מרוקאי\תימני\הודי\אתיופי.

תגלי שמשפט כזה יישמע רע. רע מאוד.  התגובות פה יהיו פחות רכות ומכילות.

רק מעיד על מוסר כפול בחברה הישראלית בכל הנושא העדתי.

פשוט תזכרי שאשכנזים (איכס!) יכולים להיות גם מושא לגזענות, וגם להם יש רגשות אנושיים...

כל אשכנזי שגדל בחברה ספרדית מכיר את היחס הזה מקרוב... פוגע וגזעני לא פחות..

אבל כמו שאמרת זה לא קשור , אני מצטער על הסטיה מהדיון...

לא יודע אם אתה מדבר על המגזר החרדי או לא, אבל אני מנסה לומר שיחס כזה מקבלים שני העדות האחד מהשני, רק שמהצד הספרדי זה לגיטימי לחלוטין, ולמרות שאני וחברים ספרדיים על אותו סטטוס ומעמד, עם אותם הזדמנויות בחיים, עדיין בגלל שסבא רבא של איזה מישהו חי במעברה עדיין היחס הזה מונצח, עם מוסר כפול וצבוע, שמאפשר למילה "אשכנזי" להפוך למילת גנאי, ומצופה מאשכנזים להבליג ולשתוק על אמירות גזעניות ומעליבות שבצד השני היו מזדעקים עליהם.

@את פניך אבקש, מחילה,ממש לא נוגע אלייך אישית..

הכור היתוך הבולע תרבויות שציינת, אמנם הורכב מאשכנזים, אבל מחק לא רק תרבות מזרחית, אלא גם את תרבות השטעטל והיידיש האשכנזית שנמחקה בשנות ה50, זה לא אשכנזים שמחקו תרבות ספרדית, זה אידיאולוגיה ציונית אלימה שמחקה כל מסורת מימי הגולה..

גם אשכנזי עם נוסח אשכנז צריך היום להיכנע ל"נוסח האחיד" במוסדות השונים, לא רק הספרדים.

וכן, גם התקדמנו לכיוון הספרדים, ומחקנו לדוגמה את ההברה האשכנזית העתיקה והשורשית שלנו בשביל אידיאל "כור ההיתוך"

בקיצור, יש שסע בין האידאולוגיה הציונית למסורות, לא בין אשכנזים לספרדים.

(ובישיבה מקבילה לשלך מרכלים על אשכנזיות, על זה שהם צהובים, וחנונים, ויזרקו איזה בדיחת שואה אחת או שתיים...) 

אנחנו ספרדים וכשהגענו לארץ קבלנו עלינו מנהגי ארץ ישראל, לא צריך להידבק לעבר וזה לא אמור לשנות שום דבר, אם יציעו לי בחור שכנזי שלא דבוק למסורת שלו באדיקות לא יהיה אכפת לי לצאת איתו, מה ההבדל כבר? כולם ישראלים בסופו של דבר

בס"ד

הודעתי לכל העולם ואשתו שאני לא מוכנה להתחתן עם ספרדי. בדוחק אמרתי שאני לא אפסול על זה הצעות אבל הוא יצטרך להיות מאד משוכנז כדי שאצליח לנהל איתו קשר.

יש אנשים שיכולים, יש לי אחות שנשואה לספרדי, אני לא הייתי מסוגלת לחיות איתו יום אחד. 

זה באמת תלוי בך. אני כן בעד לנסות פעם הצעה שנראית טוב רק כדי לבדוק אם זה לא סתם פחד אבל אם את מרגישה שאת ממש נרתעת מזה אז עדיף שתדבקי באנשים מהסוג שאת מחפשת.

אני לא רואה הבדל בין לבקש מישהו עם בגרות מלאה ורצון עתידי לעשות תואר לבין לבקש מישהו מהעדה שלי. מבחינתי שניהם פרטים טכניים שלי אישית היו מפריעים.

שלום.

אל תתבלבלי. 

בסוף הכל הכל זה עבודה זוגית, כי החיים ארוכים, מסובכים ומורכבים.

חפשי את האיש שאיתו את מרגישה שאת יכולה להתקדם בחיים. שיש לך איתו רגעים של שמחה, של כיף, של שאלות לא פתורות אבל אתם חולמים ביחד לפתור אותם. זה לא משנה מהו או מיהו: ספרדי, אשכנזי, תימני או כל דבר אחר. 

היום הוא ספרדי שמח ובעוד שלוש שנים הוא עובר משבר בעבודה או ח"ו תאונה והופך להיות האדם הכי מעצבן בעולם או שאת צריכה לטפל בו. אתמול הוא אשכנזי סגור ומחר הוא מתחבר לצד מסוים באישיות שלו והפך להיות חסיד חבקוק"י שאת והוא עוברים לגור באיזה מאחז בנגב המדברי, קמים בארבע לפנות בוקר לחלוב עיזים, מגדלים ילדים יחפים בחול.

הכל אפשרי.

וכן. את מתחנת גם אם אבא ואמא שלו בעז"ה. שלא יהיו אשליות. הם חלק מהעיסקה.

ולכן סביר להניח שמה שאת רואה היום יהיה גם מחר וגם מחרתיים - בעוצמות יותר גדולות.

ומפה למסקנה: הנחישות לעבוד, לפעול יחד, להשתנות, לגדול, לאהוב ולנסות היא היא הדבר שאת צריכה לחפש.

שיהיה בהצלחה

אולי אחת הנקודות הבודדות שראויות ליחס מכבד כקריטריון פתיחה.
לי היה קשה ביותר לקבל אפשרות של זוגיות מעורבת-עדתית. אין לי כל חיבור עם הנוסח והלחן של עדות אחרות מאלו שבמסגרתן התחנכתי, שלא לדבר על מבטא או מלודיות. אני מעריך שאין פלא איפוא שחיפוש הזוגיות הסתיים במקום העדתי והאתני שבו החל. אני גם חושב שהצעות רבות נפסלו אפילו עוד בקרב מי שהרהרו בהן לגביי מתוך כבוד והבנה לכך. ההצעה הכי "קרובה להצלחה" המעורבת-עדתית שקיבלתי היתה דווקא מחברה חילונית של מי שהיא הכירה לי, מפני שלא היתה לה ההבנה והרגישות לנושא.
מבחינה רגשית ומבחינת כימיה אין לי ספק שניתן בהחלט לחבר ולהתחבר, אבל טישטוש עדות ומנהגים הוא לא בהכרח עניין מוצדק. זה מחסל מסורות ומשמיד קהילות.

אינני יודע מאיזו עדה את, אבל ערבוביית מנהגים, עדות ומסורות זו בעיה כמו שזה גם משהו שניתן לשקול אם רוצים. אין היום כמעט אף אחד שמחזיק במסורות אוסטריות או מוראביות, כי בערך תשעים אחוז מיהודי הארצות האלו חוסלו ברצח מרושע, ואלו שנותרו היו רצוצי נפש ואומללים מלעסוק ממש בשימור מסורות ומנהגים. חוכמה קטנה מאוד לומר "שימשיך במסורת". כשמתחתנים ואין לצד השני שום צורך או מקום למנהג של "הבעל" (או גם האישה, וכי למה ייגרע חלקה), אז המנהג נעלם כמו מוץ ברוח. תקף הדבר אגב גם בנוגע למסורות של יהודים מתימן שלא התאמצו בכל כוחם לשמר (ואין להאשימם), והמבטאים והמנהגים שראו בבתיהם פשוט נמוגו להם כעשן.

בס"ד

ואני אשמח להסביר.
{אגב אנחנו זוג מעורב עם הרבה וותק בסיפור הזה}.
לו היית מישהי "כלל ישראלית" כזו... זורמת וחצי כך וחצי כך...הייתי ממליץ בחום .
כיוון שאת "ספרדיה" גם מבפנים בהחלט יש לזה השלכות על זוגיות עתידית עם התרבות האשכנזית הממוצעת.
ככלל אני חייב לומר גם בלי הבדלי עדות ומנטליות לכל זוג צעיר יש התמודדות זוגית טבעית של חיים משותפים.
וכשיש פער עדתי משמעותי בתפיסת עולם, זה מורגש ומוסיף לחצים מיותרים.
אני לא אומר שזה בלתי אפשרי כמובן...אבל אם אפשר לצמצם פעריםו שמלכתחילה תדברו באותה שפה ותרגישו שאתם שייכים לאותה הוויה זה עדיף בעיני על הרפתקאת "כל ישראל חברים" וצבעוני זה מגניב...
כי אמנם אנחנו בדור הרבה יותר פתוח  אבל במציאות למנהגים ולמנטליות יש השפעה עצומה.
צורת הדיבור,ביטוים,מנהגים, ועקרונות שלפעמים הם הפוכים ממש. "זרימה" מול דקדוק על כל פרט,ועוד ועוד ועוד.
כל זאת בהכללה כמובן.
אם את כבר בקשר עם מישהו והוא מדהים ו טוב לך ורק זאת ה"בעיה"...אז ברור שיהיה בסדר בע"ה.
אבל אם שאלתך היא לכתחילה....ממליץ בחום ללמוד מאברהם אבינו  שטרח לשלוח את אליעזר עד לחרן להביא אישה "משלנו"
הוא ידע מה שהוא עושה. 

 

באופן כללי זה לא צריך להיות גורם בהחלטה.אם מתאימים זה שווה באלף אחוז על פני נישואין עם אותה עדה. בכל החלטה על נישואין צריך קצת אומץ להחליט.אם כל הבעיה היא עדה שונה וכל יתר הדברים טובים ,רוצו לרבנות להרשם לנישואין.מניסיון יש לי חתן אשכנזי וממש אני לא רואה סיבה להסס.אלא אם כן היחס הוא של התנשאות כפי שרואים במיגזר החרדי,במקרה כזה תבדקי בעיתונות של החרדים במודעות המאורסים,התוצאה אשכנזי עם אשכנזיה ספרדי עם ספרדיה.,

גם בין הספרדים ישנם עדות עדות,הפרסים לא דומים לעירקים הטורקים אינם כבוכרים והתימנים סוגיה לחוד,בקיצור אם מחפשים את השונה גם בין מקומות קרובים ישנם שינויים גדולים.,לא פעם רואים נישואין לא מוצלחים דווקא בין בני זוג קרובים מאותה עדה ואפילו מאותה משפחה. כמו כן למען בריאות הצאצאים עדיף להינשא עם עדות רחוקות.

ואני חייבת לומר, שעם כל המילים היפות, יש הבדלים.

אולי לא אצל כולם, אולי ההבדלים לא תמיד גדולים, אבל יש.

המשפחות שלנו כ"כ שונות. בהתנהלות- יש דברים אצלם שאני עד היום בשוק מהם. יש דברים אצלנו שהוא פשוט לא מצליח להבין.

ואלו דברים שקשורים למנטליות.

אז שוב, לא כדאי לפסול בגלל זה, במיוחד לאור העובדה שכל דור נוסף הפערים מצטמצמים, אבל לא כדאי להתעלם. ואם יש דברים שמפריעים לך תגידי. אפשר גם ללמוד דברים טובים מהצד השני...

דווקא היו דברים שקסמו לי. אבל אחר כך הבנתי שכל משפחה היא עסקת חבילה...יש דברים שאוהבים ויש דברים שלא.

איך מתגברים?

לא על כל דבר צריך להתגבר, יש דברים שלא קשורים לזוגיות שלנו באופן ישיר, אז באמת בהתחלה לקחתי ללב אבל אח"כ הבנתי שכדאי לי להישאר מבחוץ.

ועל מה שכן- טוב, קשה להגיד להתגבר. יותר נכון לומר- להתמודד.

להתמודד עם שונות בתפיסה, באופי, בציפיות. 

אבל זה לכל זוג יש ממילא, אולי השאלה רק באיזו עוצמה.

הסורקים - מחזירים את הכלבים הביתה | Facebook

עד יום חמישי זה הרבה זמן

גם הבעלים יחפש את הכלב

וגם הכלב "יתגעגע" 

הכלבים שניהם בלי שבב, בסבירות גבוהה, ברחו מאיזה כפר ערבי.

עברו להסגר, לוודא שלא חולים בכלבת.

בתקווה שיהיה אפשר לאמץ אותם לאחר מכן

אבל בלי תעודות, הם לא שווים יותר מסתם כלב.

ולכלב משוטט אין תעודות בדר"כ.

האם שקלת ליטול קלמנרבין או מרגיעים טבעיים אחרים? לפעמים צריך גם את זה עד שיסתדר

מאמינה בחוסן מנטלי

אז מנסה לשאןב רעיונות🙂

אפשר לשתות קמומיל להרגעה, ולשתות מיץ תפוזים טרי כדי לקבל ויטמין c נקי, אז למה אי אפשר לקחת רגיעון טבעי בכדור?
 

זה לא במקום עצות מנטליות, זה עצה נוספת. אל תבואי שלילית לזה, לא מדובר במשהו כימי או ממכר.

חוץ מההבנה שהעולם מורכב. לפחות אנחנו נמצאים בארץ ישראל, ריבונים על עצמנו, ויכולים להגן מבלי להיות תלויים בחסד המזויף של העמים.
 

ובעז"ה גם זה נראה שבכל מקרה נצא מהמלחמה (אולי סבב) הזה מחוזקים ייתר עם מעמד אחר, בריתות אחרות, ותודעה אחרת.

רק ראיה לטווח הארוך יכולה להועיל כאן.

זה יותר כמו מלחמה אחת מתמשכת עם הפסקות

זה כנראה ימשיך

אולי עוד הרבה זמן

זה לא מחליש אותי

מה שהיה לפני רצף המלחמות הללו

היתה אשליה

שמחיר הניפוץ שלה יכל להיות גבוה בהרבה

כל מה שיקרה

הרבה יותר טוב ממה שהיה פה קודם

הטיפים שלי

להתעלם מהחדשות

לצמצם התייחסות למלחמה למינימום

להתעסק בדברים שיש עליהם שליטה

כאלה שנותנים תחושות טובות

לחיים יש להציע הרבה יותר מאזעקות טילים וחדשות

זה מעבר ללהתעלם מחדשות, זה זה שאי אפשר לתכנן שום דבר, לבסס קרירה, הילדים קופצים וצריך להעסיק אותם והכל מיטלטל

לילדים אולי למצוא פתרון ביניים שיכול להחזיק תקופה

קריירה כדאי שלא תהיה תלויה רק בזמני שגרה

ולעשות איזושהי חלוקה זוגית בקשר לילדים

אפשר לתכנן דברים

במגבלות מסוימות

רוב הדברים אפשריים

אם באמת רוצים אותם

לומדת תנ''ך.

התחלתי בלימוד הנ''ל היומי, וזה פשוט מרחיב את הדרך להסתכל על המציאות. זה נותן ראייה רחבה של מה שקורה כאן והמון המון תקווה. כשקשה לי אני עושה בינג' ומרגישה אח''כ שאני חוזרת לנשום.

זה נותן לי אמונה וחוסן מנטלי בכמויות.

ממליצה מאוד.

אלה פרקי תנ''ך מבוארים על ידי הרב פרנקו מישיבת הגולן.

אפשר למצוא בכל אפליקציה שאת שומעת בה פודקאסטים או מוזיקה.

דוגמא לפרק ששמעתי במוצ''ש האחרון (רק כדי להתבשם. ממליצה בעקרון לשמוע על הסדר)-

'תהילים מזמור פג

ואם שמעת, חשוב לזכור שאלו שיעורים בני חמש-שש שנים, שהוקלטו לפני ה-7.10.

הרלוונטיות שלהם רק מראה כמה אנחנו תחת השגחה אלוקית.

גם אני שומעת, מאוד אוהבת.

אני נמצאת בקבוצה ששולחים בה מידי יום 2 פרקי נ"ך ע"מ לסיים לשבועות

לק"י

אם זה מעודד אותה, היא יכולה לחשוב על זה...

אבל לדעת שזה לא סופי.

אוכלים אוכל טעים

פוגשים חברים

לומדים

מדברים איתם בטלפון 

בהצלחה! נשמע לא פשוט בכלל...

מבקשות מג'מני דברים מופרכים לדפי צביעה, ואז מדפיסות וצובעות

לפנות בעדינות ולבקש את החדר הריק?

בכל מקרה נשמע מבאס ממש. מה בעלך עושה בשביל לשפר את התנאים האלו?

ומורכב

אי אפשר להסביר להם?

למה לא היה אפשר להיות בחדר הפנוי למעלה?

לפני שהגעתם שזה יהיה המצב?

וגם אם זה הבית של האחות, אי אפשר שאח שלה ואשתו או האחיינית יהיו שם?

באמת מוזר להזמין כשלפחות לזוג אין מיטה לכל אחד משני בני הזוג

הקשר עם האחות לא חזק גם בלי קשר לחגים?

אין מצב לנסות להתקרב בשגרה כדי שאם תתארחו שוב (אם בכלל תרצי עם כזאת מציאות) תוכלו להשתמש בחדר הפנוי למעלה?

לך אין בכלל קשר עם גיסתך?

והכי חשוב, בעלך מבין אותך בכל הסיפור הזה?

מאוד חשוב שהוא איתך

אם הקשר עם גיסתך טוב, אין אפשרות לפני אירוח שם לבקש ממנה שאתם או הילדים יהיו בחדר השני?

על הדברים האישיים שלה כמו שאמרת לא צריך להיכנס

חבל שתגיעו לשם ותצאו בכזאת הרגשה לא טובה 

מאוד מורכב

וכנראה מצב רגיש ביותר

אגב, להזמין את ההורים אליכם רלוונטי? 

אז אישית, בלי קשר לכלל ההתנהלות, הייתי חושב שמי שמסוגלת להיות אמא, אמורה להחזיק באופן קבוע דירה לעצמה ולא להיות תקועה אצל ההורים, אבל כנראה שגם זה חלק מהמורכבות.

למעשה מציע להתמקד במה נכון לכם, גם אם זה להשאר בבית (אולי להזמין אותם אליכם?), אבל בשום אופן לא להכנס למורכבות בין גיסתך להורים.

מבחינתי, אירוח צריך לכלול תנאים מינימליים כגון מיטה.

אם אין מיטה, אין אירוח שכולל לינה. נקודה.

''אמא, אנחנו נשמח מאוד להתארח אצלכם, אבל בגלל שאין לכם מיטות עבורנו, נגיע ביום שבו אפשר גם לחזור הביתה לישון אחרי האירוח''. ככה פשוט.

בלי דרמות, בלי להפוך את זה ליותר ממה שזה.

אין מיטות, לא מגיעים.

שחלק מהקושי הוא גם שציפו מכם 'להתכלב' בלי שאמרו לכם.

ויש אנשים שבאמת זורם להם לישון מיליון אנשים בחדר קטן (שכנים שלי ישנים קבוע 7 נפשות בממ''ד עם תנאים כמו שתיארת). אבל יש אנשים שאצלם ילד בלי מיטה משלו- לא ישן דקה.

והילדים שלי הם מהסוג האחרון- אז אני מבינה אותך מאוד.

ואשתף שפעם חמי וחמותי הוציאו אותנו לנופש, אבל כדי לחסוך הם החליטו בשבילנו שהילדים ישנו שניים במיטה. שזה סבבה בעיני אנשים מסוימים, אבל אצלנו לא. ממש ממש לא. וגילינו את זה רק כשהגענו לנקודת האירוח.

אני הייתי חצופה מספיק כדי לשלוח שני ילדים לישון בחדר של סבא וסבתא.

ומאז זה לא חזר על עצמו.

ספציפית לגבי 'ליל סדר עם סבא', יש לזה משמעות וחשיבות של המשך העברת מסורת הדורות, אבל יש גם אפשרות אחרת.

רבים שנאלצו בקורונה או במלחמה או בנסיבות אחרות לעשות בעצמם - גילו גילוי חדש. ליל סדר שלכם, בקצב שמתאים לכם כשבעלך ואת ממוקדים בילדים שלכם - זה משהו מיוחד ומרומם מאוד. אפשר גם להזמין חברים לעשות יחד. אם יש לכם כח הכי חשוב (וגם הכי מחנך את ילדכם) להזמין את הזקוקים לכך בשכנותכם - אדם גלמוד, משפחה של עולים שאין להם קרובים בארץ וכד'. אבל קודם כל המיקוד בכם.

זה לא אומר שמעכשיו כך זה יהיה לנצח, יתכן שבעוד כמה שנים יסתדרו דברים ותוכלו לעשות בפורמט זה או אחר סדר עם סבא וסבתא, אבל כרגע זה כנראה יוצא מאוד עמוס - אז כדאי לחשוב על האפשרות.

עשינו את זה לא מעט שנים,

כי גם בשנים שהיינו צריכים להיות בצד שלי לפעמים לא יכלנו בגלל מורכבויות משפחתיות.

אבא שלי עזב לחו"ל לפני 5 שנים וכן יש כאב כזה ותחושת חוסר, זה בעיקר פוגש אותי סביב ליל הסדר

ועדיין מציע למצוא איך להפוך את הלימון ללימונדה.

אנחנו עשינו לבד סדר, זוג עם תינוק, בגלל אילוץ מאוד מורכב וזאת היתה חוויה מכוננת.

אח"כ חלק מהשנים כן נסענו, אבל כשהתאים שמחנו לעשות לבד.

ומצד שני, ממש מרגיש לי שאני מכיר את הסיפור הזה... די דומה לבית שאני מכיר. או בקיצור, יש מצב שאנחנו קרובי משפחה

בכל מקרה, התיאורים נשמעים לא טוב, אבל גם צריך להבין שאלו ההורים של בעלך, ואיזשהו מחיר תצטרכי לשלם על הכבוד שלך לבעלך ולרצון שלו לשמר קשר עם הוריו.

לשמחתי, אני שומע כאן הרבה תחושת הזנחה, אבל לא משהו בלתי הגיוני או לא אפשרי לחלוטין.

מציע שתקיימי שיחה עם בעלך ותחשבו על מה כן ומה לא, ואיך בכל זאת הולכים זה לקראת זה. כי בסופו של דבר דם זה לא מיץ עגבניות ואנחנו צריכים לתת מקום להיבטים סוציולוגים של בני זוגינו.

מציע לך להגיע עם אמפתיה וכבוד לצרכים שלו. קחי בחשבון שהמחיר יכול להיות הוצאה של בטן מלאה שלו על הורייך (אחרי הכל, הגמל לא רואה את דבשתו). וגם להכיר ולקבל את המושג "כניעה".

זה מה יש...

למרות שלא נראה לי.

ביננו אנחנו פתוחים ומדברים על הכל.

על האתגרים בשמפחתי ובמשפחתו.

וגם הוא מבואס מהמצב.

קשה לו שאמא שלו לא יוצאת...

לא מבין מה האחות נתקעה שם שנה פלוס...

וגם מתגעגע, בקיצור, מורכב

הסיפור-מסגרת שתיארת, מתאים אחד לאחד לבית שאני מכיר (ולמגינת הלב, הבית שגדלתי בו. רק שמסיבות שונות אני כמעט לא מתארח בו..). וכן, הכתיבה שלך מתאימה לגיסה שהתארחה בחג. כולנו יודעים שמאוד קשה לה.

מה שכן, זה כנראה לא אתם, גם כי אין הרבה סיכוי שהיא תכתוב כאן, וגם כי כשכנסת לפרטים זה שונה מאוד מהבית שאני מכיר (האספרגר הוא לא אח אלא קרוב ברמה אחרת, והאחות התקועה היא לא דתלשית וזה סיפור של הרבה יותר משנה שנתיים. ועוד כמה פרטים).

מצד שני, דווקא אני מדמיין את אותה גיסה מתייעצת אתי. ובכנות אני בעיקר שואל את עצמי למה מתוך כמה וכמה ילדים שקשה להם, רק היא "עושה כל כך הרבה בעיות"? למה דווקא היא לא מתפשרת? ובפרט באמת שהם באים מעט מאוד (לא רק לאירוח, גם לארוחה קצרה וכדו' הם בקושי באים, וגם כשבאים - זה בלעדיה).

וזה מדגיש לי אולי את מה שצריך לשים לב ולהיות מודעים לו. בשביל לשמר קשר עם משפחה, זה עניין רציני ודורש איזה מחיר משמעותי. אם זה חשוב לכם (כמובן בהנחה שזה באמת חשוב), אז נאלצים לשלם את המחיר. אפשר להפחית את הכמות, אפשר למצוא מקסימום פתרונות לבעיות ספציפיות (נניח אם יש בעיה עם הממד, אז אולי יש לבעלך חבר ילדות או שכן שהוא בקשר טוב איתו, ושינסה לסדר לינה אצלו). אבל אם הקשר הזה חשוב, צריך להבין שיש לו מחיר.

זה לא קל, אבל יכול להיות שגם בילך מתקשה אצל הורייך ושותק, ולא כדאי לעורר דובים. ובכלל יש סיכוי שזה גם קשור לרגישויות ייחודיות שלך.
 

בהצלחה יקרה ♡

שהכיוון של השיח ביניכם פה הולך למקום רע.

אתה די בטוח שאתם משפחה ויש לך בטן מלאה עליה (או על הגיסה האמיתית), מה שמבטיח מתכון נוראי לפורום.

הכי טוב שתדלג על הסיפור הזה, או שתנסה להתאמץ להבין את הצד שלה. זו הזדמנות פז שלך לשמוע ולהיכנס לנעליים של מישהי שאתה חושב ש"רק היא עושה בעיות". אולי תגלה כמה דברים גם על עצמך במהלך הקריאה.
 

ואכמ"ל.

ואני אומר את זה דווקא בגלל שאני מבין את הסיטואציה, וגם אני כנשוי טרי, הייתי ממש שמח להיות קצת פחות דבוק למשפחה של אשתי, אבל בס"ד הבנתי מהר שאין טעם להיפרד ועדיף למסגר ולהתמודד.

ממש מבינה את התסכול על הסיטואציה. זה באמת יכול להרגיש שלא מתחשבים בכם.

זה שלא היה מקום נורמלי לישון, וחוסר הגיינה זה נורא מגעיל ומבאס אין ספק וברור שצריך להסיק מסקנות כלשהן להבא.

יחד עם זה, מציעה גם לחשוב על מה שההורים עוברים עם האחות וכמה זה התגברות והתמודדות יום יומית ואולי עוגמת נפש עבורם, ויש בן עם אספרגר שאולי צריך יחס מיוחד, והם בטוח רצו שתבואו ואתם גם חשובים להם מאוד.

יש מצב שהם נמצאים בסיטואציה מאוד קשה של לנסות לרצות את כולם ובעצם לא יכולים לתת פתרון טוב לכולם בו זמנית. וכמו כל הורים מבוגרים הם פשוט רצו את הילדים שלהם איתם בחג. רצו נחת וזה רצון כל כך מובן.

אני לא אומרת שאת לא צודקת, ההרגשה שלך מובנית ומצודקת.

את לא צריכה לסבול ואולי לא תוכלו להתארח שם בתקופה הקרובה,

אבל אולי כדאי לנסות לראות גם את הצד של ההורים ולהבין את הקשיים שלהם בהתמודדות עם כולם.

אולי זה יתן פרופורציות וחמלה למצב שלהם, גם אם זה לא עושה את המצב שלך יותר קל.

אולי תמצאו דרך לשפר בעתיד את השינה שם ואולי לא. אולי תמצאו דרך אחרת לקשר.

זה לא חייב להיות פתרון מידי אבל כל צעד קטן לחמלה יכול לעזור.

שולחת חיבוק

זה בדיוק הסיפור.

וזה נורמלי.

זהההרבה צרכים שונים בו זמנית וזוג הורים שרוצה לתת לכולם.

אבל בגלל שזיהתי שזה יותר מידי צרכים, גילאים, סטטוסים וכו שמתנגשים, העדפתי ללכת אחרי החג ולא להשאר גם לשבת כי הרגשתי שזה כבר יהיה יותר מידי.

קצת מבאס שלאחות אין עצמאות ולא נראה שיש אופק להתנחלות שלהם שם.

להורים זה ממש קשה אבל לא ברור לי למה הם נתקעים שם.

בעבר גיסתי היתה עובדת ומאז הלידה שזה שנתיים היא רוצה לגדל את הילדה בבית אז עובדת רק שעה ביום וההכנסה בהתאם והבן זוג לא יודעת היה שם קצת און אנד אוף אז לא ברור..

הפתרון הקל שלהם זה להיוצ אצל ההורים, הסבתא עוזרת המון עם הילדה, חוסכים הוצאות, אבל בעיניי זה קטסטרופה.

גם כמובן דוחק אותנו הצידה לסבא ולסבתא לא נשאר גרם של כח וסבלנות לילדים שלנו. אבל מעבר לזה הסבתא אישה חולה וכולם בבית עליה זה עומס. 

כמה מורכבות

כמה זה דורש לנווט בין חלקי המשפחה בעיקר שזה חשוב לכם וזה מביא גם מחירים לא פשוטים כמו שכתבת.

@שבורת,לב כתבה מאוד יפה כאן

את כנראה לא תוכלי לפתור את המצב עם הגיסה,

זה שלהם.

אל תקחי עליך דברים שמיותרים לך.

אבל את מקסימה שלמרות הכל היית שם בחג ומקסימה החשיבות של חג עם ההורים בעיניך.

זה לא מובן מאליו.

צריך לקוות שעם הזמן אולי יהיו שינויים.

יש עוד שנה עד ליל הסדר הבא ובינתיים יכול להיות שדברים יזוזו וישתנו לטובה.

צריך זמן וסבלנות.

❤️

ליל סדר עם הסבא והסבתא. מעריכה אותך ממש.   זו כן חוויה שזוכרים הילדים.    מבינה שהיה לך קשה ומעריכה גם את הסבתא שמתמודדת בכל כך הרבה חזיתות : הבת הלא נשואה עם הרגישות הדתלשית - קורה במשפחות דתיות ובאמת הולכים על ביצים כדי לא לנתק ולהתנתק, הבן עם האספרגר וגם הרצון לארח אתכם - משפחה שלמה כשאין להם תנאים מתאימים. חושבת שאולי כדאי מראש לחשוב איך לעזור לסבתא, אולי להביא מיטה מתקפלת, אולי משהו בניקיונות לפני, להביא מצעים שלכם (אני מביאה קבוע כדי לא להוסיף כביסות למארחים) וכד'. חושבת שכיוון חשיבה כזה, שהסבתא מתאמצת ולא ככ מצליח לה כי קשה לעמוד בצרכים של כולם ורצון לעזור לה וליצור חוויה משופרת לכולכם כחזית מאוחדת, יכול לעזור גם לתחושות שלך.

פרחים מידי יום שישי,

לקום בלילה לילדים הקטנים

לקום איתה בלילה גם כשהיא מניקה כדי לעזור

אחריות לניקיון הבית

אחריות לקניות השבועיות

מתנה שווה ליום הולדת

ליזום מידי פעם יציאה לבית קפה/מסעדה

ליזום לצאת איתה לקניות לעצמה בקניון

לאפשר לישון עד מאוחר בשבת בבוקר

חופשות שוות בארץ או בחו"ל 

בעיניי זה מיותר לחלוטין שהבעל גם יקום בלילה,לפחות שהבעל ישן כמו שצריך

מי שבא לה להעיף עגבניות...רחמים...הכל נקי פה לפסח...

לי היו תקופות בתחילת ההנקה

שהציל אותי כשהוא היה קם לעזור לי

אבל כן היינו עושים סוג של תורנות או לפחות קימה אחת שלי כדי שיהיה לה 4-5 שעות רצופות של שינה.

אחרת זה מורכב להמשיך לתפקד שכל שעתיים צריך לקום להאכיל + יש בית ועוד ילדים שצריכים את צרכי הבית 

יש תינוקות שלא נרדמים מיד אחרי הנקה.

ואפילו רק להביא את התינוק לאישה להנקה בשכיבה יכול להקל מאוד מאוד.

הוא כתב שהוא קם במקומה...

זה לא רלוונטי

לקום יחד איתה כן

רק בשביל להביא/להחזיר תינוק,

זה תינוקי ומיותר בעיניי,במיוחד אם הבעל עובד למחרת.

ככה לא באמת צריך להתעורר אלא ממשיכים להניק חצי מתוך שינה.

ויש גם אמהות מניקות שעובדות.

ויש הבדל מהותי בעיניי, בין מה גבר יכול לעשות לאשתו, לבין אשה שיכולה לעשות לבעלה.
מבחינת התפיסה- זה חופף בעיניי והכלל הוא- לאן מכוון החץ? מה בראש סדר העדיפויות?
כל הפעולות הקטנות- והנחוצות מאוד, צריכות לנבוע היכן ומתי שבן הזוג יצליח לחוש תחושת אכפתיות, וזה שאני בראש סדר העדיפויות.
ברור שאנחנו חיים עם רגליים על הקרקע, ויש בלתמי"ם ויש  עניינים אבל מה מניע אותי?
מקווה שזה ברור..
לעניין הטכני-
לפי דעתי אשה צריכה להרגיש יציבות, לקיחת אחריות ויוזמה.
מה הבעל יכול לעשות?
ליזום דייט- ביתי או בחוץ, אחת לשבוע או לשבועיים, לדאוג שיש מי שישמור על הילדים (לא לבקש מאשתו אבל שהוא יהיה זה שמוביל את העניין)
משקה שהיא אוהבת בלי שהיא תצטרך לבקש
משהו טעים שהיא אוהבת
מסאז'- בזמנים שמותר, או אפילו לרכוש לה מסאז' מקצועי
הודעות במהלך היום, גם הבעת חיבה רגשות ומחשבות וגם שיתוף -נתקלתי בסרטון\ פוסט הזה וחשבתי עלייך (משהו שמביע אהבה, הערכה או תשוקה)
כמובן שפינוק של מתנה שווה מדיי פעם, מבלי שהיא תצטרך להתחנן ולהזכיר מליון פעם, לשים לב היא היא רומזת או אומרת שרוצה משהו, ולהפתיע איתו
לסדר לה את המיטה
אם מתאפשר לשניכם בלו"ז- לשחרר אותה לעשות כרצונה לזמן פינוק של מה שהיא רוצה, כמה שעות מבלי שהיא תצטרך לדאוג איך הבית מתפקד ומסתדר...
כשיש אפשרות לתת לה לישון עד מאוחר בשקט\ שנ"צ
ושוב חוזרת לעיקרון- שהיא תרגיש במעשים ולא רק בדיבורים שאתה חושב עליה ושהיא נמצאת בראש סדר העדיפויות.

נשמע שפותח הפוסט הוא גבר לכן עניתי על הצד הנותן הגברי..
 

מה שהשני אוהב

אני אוהבת קפה

כיף לי שהוא מפנק אותי בכוס קפה עם שוקולד

הוא אוהב אוכל טוב

כיף לו שאני מפנקת בארוחה שווה

פתקים זה תמיד טוב

פרחים אני פחות בקטע

דווקא בעלי שמח לקבל עציצים יש לו גינה מכובדת

לצאת ביחד לטייל

הוא מאוד אוהב לצאת לאיזה מעיין

אני אוהבת לבתי קפה

שמשתנה מאדם לאדם.

כן יש בזה משהו טיפונת לא־רומנטי לשאול "מה עושה לךָ/ךְ את זה"

אבל באמת אנשים כל־כך שונים וכל־אחד אוהב ומתלהב ממשהו אחר.

סבורני שהחכמה הגדולה היא לאו דווקא לעשות את המעשה הרומנטי הגנרי אלא דווקא לדעת מה הצד שני האוהב? מה האופי שלו? מה הנקודה שנוגעת בו/בה בדווקא?

כל אחד שמח במשהו אחר, אבל כדי לדעת מה משמח את השני דרושה הקשבה הדדית ופתיחות להגיד מה באמת משמח.

יש כאלה שישמח אותם מתנה ויש כאלה שזה יעצבן אותם (כי בזבוז כסף/ כי אני לא צריך את זה/ כי מיותר בעיני...) יש כאלה שימחו לקבל כוס קפה (למיטה?) ויש כאלה ששונאים קפה או  אוהבים רק את זה שהם מכינים וכו'...

לכן א'. לא להקיש שאם חבר קנה לאישתו תכשיט חדש והיא היתה בעננים זה אומר שגם אישתך תשמח בכזה דבר.

ב'. מה שמשמח אותך לקבל או לתת, לא בהכרח משמח גם את השני/ה.

אנשים שונים אוהבים וצריכים דברים שונים. ע"ע 5 שפות האהבה.

ג. הייתי מחלקת בין מטלות בבית וטיפול בילדים שבהן מתחלקים כל אחד לפי מה שמתאים לבין חיזור ונתינה מעבר לרגיל כדי להוסיף אהבה. לדעתי הבלבול בין הדברים גורם להרבה מתחים של: אבל עשיתי כל כך הרבה (שטפתי/ קמתי/ סידרתי/כיבסתי...) איך זה שהיא עדיין לא שמחה איתי/ כועסת עלי/ מרוחקת ממני?... אולי כי אין בעיניה (או בעיניו) קשר בין דברים שצריך לעשות לבין אהבה. (שזה גם קצת נכנס לעניין שפות האהבה, אבל לא בהכרח.)

בהצלחה רבה. כיף שמחפשים מה משמח את השני. אבל לא צריך לחפש רחוק. לדעתי, אפשר פשוט לשאול ולדבר על זה כמה וכמה פעמים בחיים. זה דברים שמשתנים כל הזמן.

כולל מצוות סיפור יציאת מצרים.

אמנם כמינימום שבמינימום, למי שלא מצליח הכל (או חייל וכד' שיש לו דקות ספורות), יוצאים ידי חובת סיפור יציאת מצרים בהזכרת יציאת מצרים שבקידוש (וכמובן - לשתות כוס ראשונה) ולהגיד מ"רבן גמליאל היה אומר וכו' לפיכך וכו'" עם הברכה שחותמת את המגיד וכוס שניה.

(מקור: משנ"ב סימן תע"ג ס"ק ס"ד).

נוהגים להשתדל מאוד לשמוע גם את עשרת המכות (משנ"ב שם) ולכאורה כדאי מאוד גם את הפסקה של "עבדים היינו" שבהתחלה, שבה מופיע סיפור השיעבוד והיציאה בקיצור. (ע"פ דבריו בסימן תע"ב ס"ק נ')

מעבר לזה - כמובן כל המרבה, הרי זה משובח, אבל אם את מפסידה קטעים מכל הדרשה הארוכה של "ארמי עובד אבי וכו'" - לא צריך להילחץ להשלים.

עשרת המכות מאוד חשוב

כל השאר פחות מהותי

מגיד לוקח כ10 דקות בקריאה מהירה ורצופה

הלל כ3-4 דקות

לא רואה לחץ להשלים כלום.

תכווני בקידוש. תגידי "פסח מצה ומרור" את עשרת המכות.

ותכוונתי "ולהגדת לבנך". תספרי להם שאת מתזזת אחרים כי זה פסח.

או שלשם שינוי אל תתזזי.

ואז הם ישאלו מה קרה שאת ככה נינוחה?

אז תספרי להם שעבדים היינו ועכשיו את בת חורין 🤣

פסח שמח 

מתוך שולחן ערוך "הרב", תעג סעיף מג:

ועיקר נוסח ההגדה שתקנו חכמים חובה על הכל הוא מתחילת עבדים היינו עד הרי זה משובח ואחר כך מתחלה עובדי עבודה זרה היו אבותינו כו' עד סוף דרוש פרשת ארמי אובד אבי ואח"כ פסח שהיו אוכלין כו' מצה זו כו' מרור זה כו' בכל דור ודור כו' ואותנו הוציא משם כו' לפיכך כו' עד ברוך אתה ה' גאל ישראל ושאר כל נוסח ההגדה הוא מנהג שנהגו כל ישראל מדורות הראשונים:

נ.ב. מה שהוא כותב "סוף דרוש פרשת ארמי אובד אבי" - הכוונה היא עד עשרת המכות (ולא חייבים להוסיף את דברי רבי יוסי הגלילי וחבריו)

צריך לומר, או לפחות להקשיב, מ"רבן גמליאל אומר, כל שלא אמר..." עד הברכה שלאחר ההגדה.

אם תרצי אבדוק במדויק

בעיקרון נשים חיבות בכל מצוות הלילה כמו גברים - נשואים טריים

וציינתי את המקורות.

העובדה שכמה ניקים שונים, ענו על דעת עצמם בלי מקורות ו(כנראה) בלי לדעת בכלל, כיצד הראשונים והפוסקים השונים הבינו את המשפט היחיד שהם ציטטו, מדגישה שוב עד כמה הפורום אינו במה מתאימה לפסיקת הלכה.

ולתועלת הציבור, להלן דברי המשנה ברורה, סימן תעג סעיף קטן סד:

גם נשים חייבות במצות הלילה ובאמירת הגדה ... ולכן החיוב גם על המשרתת שתשב אצל השולחן ותשמע כל ההגדה ואם צריכות לצאת לחוץ לבשל עכ"פ מחויבת לשמוע הקידוש וכשיגיע לר"ג אומר כל שלא אמר וכו' תכנוס ותשמע עד לאחר שתיית כוס ב' שהרי מי שלא אמר ג' דברים הללו לא יצא ונוהגין שגם קוראין אותן שתשמע סדר עשרה מכות שהביא הקב"ה על מצרים כדי להגיד להם כמה נסים עשה הקב"ה בשביל ישראל