שלום לכולם
ובין הזמנים פורה
"וְאַתֶּם הַדְּבֵקִים בַּיהֹוָה אֱלֹהֵיכֶם חַיִּים כֻּלְּכֶם הַיּוֹם" – מי שחי מתוך דבקות בה', הרי הוא חי כולו. לא רק חלק ממנו חי, ברגעים מפוזרים פה ושם במהלך החיים, של הרגשת סיפוק או הנאה זמנית, גשמית או רוחנית, שנותנת לו הרגשת חיות; אלא הוא תמיד חי – מלא חיים, כוחות ושמחה ואושר פנימי, מאחר והוא מחובר תמיד למקור החיים והאושר.
מתוך צורת חיים כזו, קיום התורה והמצות מקבל אופי שונה לגמרי, נכון ואמיתי יותר, כך שהאדם מחובר למצוות שהוא מקיים, מאחר ואינן דבר חיצוני לו, אלא חלק מהותי מהדרך שבה הוא חי.
משה רבינו מדגיש רעיון זה בכמה נקודות לאורך פרשתנו, ומדריך כיצד ליישם אותו.
בפסוקים שגם קראנו השבוע בתשעה באב, משה מתאר את תהליך התשובה העתידי שיביא לגאולת ישראל:
וּבִקַּשְׁתֶּם מִשָּׁם אֶת יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ וּמָצָאתָ, כִּי תִדְרְשֶׁנּוּ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשֶׁךָ. בַּצַּר לְךָ וּמְצָאוּךָ כֹּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה בְּאַחֲרִית הַיָּמִים וְשַׁבְתָּ עַד יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ וְשָׁמַעְתָּ בְּקֹלוֹ.
דרך התשובה מתחילה בבקשת ה', דרישת ה', שהאדם מתמסר אליה כולו – "בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשֶׁךָ".
האדם שב אל ה' – "וְשַׁבְתָּ עַד יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ". ומתוך כך מקיים את המצוות - "וְשָׁמַעְתָּ בְּקֹלוֹ".
וכיצד ישוב האדם אל ה', איך יגיע אל מצב "הדבקים בה' אלוהיכם"?
"כִּי שְׁאַל נָא לְיָמִים רִאשֹׁנִים אֲשֶׁר הָיוּ לְפָנֶיךָ לְמִן הַיּוֹם אֲשֶׁר בָּרָא אֱלֹהִים אָדָם עַל הָאָרֶץ וּלְמִקְצֵה הַשָּׁמַיִם וְעַד קְצֵה הַשָּׁמָיִם הֲנִהְיָה כַּדָּבָר הַגָּדוֹל הַזֶּה אוֹ הֲנִשְׁמַע כָּמֹהוּ: הֲשָׁמַע עָם קוֹל אֱלֹהִים מְדַבֵּר מִתּוֹךְ הָאֵשׁ כַּאֲשֶׁר שָׁמַעְתָּ אַתָּה וַיֶּחִי: אוֹ הֲנִסָּה אֱלֹהִים לָבוֹא לָקַחַת לוֹ גוֹי מִקֶּרֶב גּוֹי בְּמַסֹּת בְּאֹתֹת וּבְמוֹפְתִים וּבְמִלְחָמָה וּבְיָד חֲזָקָה וּבִזְרוֹעַ נְטוּיָה וּבְמוֹרָאִים גְּדֹלִים כְּכֹל אֲשֶׁר עָשָׂה לָכֶם יְהֹוָה אֱלֹהֵיכֶם בְּמִצְרַיִם לְעֵינֶיךָ".
- "אַתָּה הָרְאֵתָ לָדַעַת כִּי יְהֹוָה הוּא הָאֱלֹהִים אֵין עוֹד מִלְּבַדּוֹ".
משה מדריך את ישראל להתבונן בנפלאות ה', בניסי יציאת מצרים, במעמד הר סיני, ובאהבת ה' הגדולה שהתבטאה כלפיהם באותם מאורעות.
ע"י התבוננות והעמקה, האדם מפנים את עומק הדברים והמשמעות האמיתית הטמונה בהם, וכך מגיע להכרה ברורה ופשוטה בנפש – "כִּי יְהֹוָה הוּא הָאֱלֹהִים אֵין עוֹד מִלְּבַדּוֹ". כל המציאות שסובבת את האדם, הכל גילוי אלוהות, האדם חי בתוכה וקרוב יותר מכל אל הבורא והמהווה המתגלה בכל המציאות שהאדם חי בתוכה.
ומסיים משה:
"וְיָדַעְתָּ הַיּוֹם, וַהֲשֵׁבֹתָ אֶל לְבָבֶךָ כִּי יְהֹוָה הוּא הָאֱלֹהִים בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל וְעַל הָאָרֶץ מִתָּחַת אֵין עוֹד. וְשָׁמַרְתָּ אֶת חֻקָּיו וְאֶת מִצְוֹתָיו אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם אֲשֶׁר יִיטַב לְךָ וּלְבָנֶיךָ אַחֲרֶיךָ וּלְמַעַן תַּאֲרִיךְ יָמִים עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ כָּל הַיָּמִים".
אלו הם שני השלבים: הידיעה הברורה בשכל, וממנה פעולת ההשבה אל הלב, ההתבוננות וההענקה, החורטים את הדברים בפנים הנפש ומעצבות את הרגשת האדם התמידית ביחס למציאות האלוהית. על גבי האמונה השכלית, לבנות ולפתח את קומת האמונה המורגשת בחוש, הרגשת החיים לצד הבורא.
ומתוך כך, קיום המצוות – "וְשָׁמַרְתָּ אֶת חֻקָּיו וְאֶת מִצְוֹתָיו".
מיד לאחר מכן מופיעים פסוקים שהקשרם פה אינו ברור לכאורה – "אָז יַבְדִּיל מֹשֶׁה שָׁלֹשׁ עָרִים בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן מִזְרְחָה שָׁמֶשׁ" וכו', משה מקצה שלוש ערי מקלט בעבר הירדן. חז"ל מעירים על כך שעד שלא הקצו גם את ערי המקלט שבעבר הירדן המערבי, גם השלוש שבעבר המזרחי טרם נחשבות ערי מקלט, ומכל מקום משה לא רצה להחמיץ קיום מצווה זו ולכן קיימה עכשיו אע"פ שאין בה תועלת בינתיים.
מי שחי מתוך דבקות, והמצוות הן חלק קיומי מצורת חייו, אינו מפספס אפילו בדל קטן של מצווה, מפני שהוא מרגיש כיצד היא נותנת לו חיים ומצטרפת גם היא למכלול הגדול של עבודת ה' שלו.
שלבים אלו בולטים גם בפרשת 'שמע' שבפרשתנו:
- האמונה - שְׁמַע יִשְׂרָאֵל יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ יְהֹוָה אֶחָד.
- האהבה - וְאָהַבְתָּ אֵת יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשְׁךָ וּבְכָל מְאֹדֶךָ:
- החיבור למהות התורה והמצוות - וְהָיוּ הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם עַל לְבָבֶךָ:
- קיום המצוות בפועל - וְשִׁנַּנְתָּם לְבָנֶיךָ וְדִבַּרְתָּ בָּם בְּשִׁבְתְּךָ בְּבֵיתֶךָ וּבְלֶכְתְּךָ בַדֶּרֶךְ וּבְשָׁכְבְּךָ וּבְקוּמֶךָ: וּקְשַׁרְתָּם לְאוֹת עַל יָדֶךָ וְהָיוּ לְטֹטָפֹת בֵּין עֵינֶיךָ: וּכְתַבְתָּם עַל מְזֻזוֹת בֵּיתֶךָ וּבִשְׁעָרֶיךָ.
ומסיים משה לקראת סוף הפרשה: "וַיְצַוֵּנוּ יְהֹוָה לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל הַחֻקִּים הָאֵלֶּה לְיִרְאָה אֶת יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ לְטוֹב לָנוּ כָּל הַיָּמִים לְחַיֹּתֵנוּ כְּהַיּוֹם הַזֶּה". לעומת האהבה, שראינו לעיל שמופיעה לפני קיום המצוות, כאן היראה מופיעה אחריו – "לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל הַחֻקִּים הָאֵלֶּה", ואח"כ "לְיִרְאָה" – מפני שהאהבה, מלבד ערכה העצמי הנשגב, הרי היא משנה את כל פני העבודה וקיום המצוות ומעלה אותן לגובה אחר; חשוב שהיא תהיה קיימת ומתוכה יבוא קיום המצוות. לעומתה, היראה ערכה הוא בעיקר מצד עצמה ויש לה פחות השפעה על עצם אופן קיום המצוות (אף שוודאי יש, אך השפעה פחות דומיננטית מהאהבה), לכן היא מופיעה אחריו – משום שקיום המצוות בכוחו להעצים ולהעמיק את היראה, בכך שהאדם משעבד את עצמו בפועל לציווי הבורא, הרי הוא מחזק בתוכו את הרגשת היראה והמחוייבות כלפיו.
ועל הביטוי שבסוף הפסוק "לְחַיֹּתֵנוּ כְּהַיּוֹם הַזֶּה" אומר ה'חפץ חיים' (בהקדמתו למשנה ברורה) שנכתב בכ' הדמיון כלומר – כמו שהיום הזה, בעוה"ז, הנפש זקוקה למזון כדי להתקיים, כך גם בעוה"ב הנפש תהיה זקוקה למזון רוחני, שהוא אור התורה והמצוות, כדי להתקיים לחיי נצח; ולפיכך עלינו למלא את חיינו בעוה"ז בדברים אשר יעשה אותם האדם וחי בהם, חיים המחוברים לתורה ומצוות, מתוך דבקות ואהבה לבורא יתברך, הסובב את כל ומלא את כל. להתקרב ולהתעלות מיום ליום, וללכת מחיל אל חיל.
וברוח הדברים, ממליץ לבקר גם פה -בלבבי משכן אבנה – ויקיטקסט
@פה לקצת@רחפת.. @זוהרת בטורקיז@חיהל'ה @פסידונית @שמן פשתן @נפש חיה.@זאת עם השם
@מבקש אמונה@איוושה@אניוהוא@חן,@המטיילת בארץ@דובשניה@ע מ@אור אש@סתם 1... @חסדי הים@אילת השחר@יצוראחד@בבושקה@למה לא?@שום וחניכה@הילושש@נעימת הליכות@אפרסק
@ארץ השוקולד @שריקה@פוזמק מהוה@dawn@שירה(-8@סתם עובר אורח@mp3@בעיצוב
@בת מלך =) @בת מלך!!!! @שמשועננים@שריקה@סוסה אדומה@!!מירב!! @לב טהור
