מי שמגיע למפגש היוצרים- כמה עצות.נחמיה17

(לבוא לפסיפס? - נסיונות פעילים)

 

דרך בית לחם 104, ירושלים

דרך הגעה- קו 75 (הקו של הר המור!) מתחנה מרכזית ירושלים לצומת הבנקים  (צומת הבנקים/דרך חברון)

 ומשם הולכים ברגל: חוצים את הכביש לכיוון רחוב מרציאנו ושם ממשיכים קצת ופונים לרחוב דרך בית לחם

פונים מול הסניף של כללית לשער הכניסה זורקים את הטאקט (רק כלפי בני מינך!) ונכנסים  (ועולים שני מפלסים) בשמחה וברוגע. 

 

למעוניינים- קבוצה תצא מתחנה מרכזית, נפגשים שם ב9:30.

 

עצות-

-אם אתם לא חושבים שתוכלו לשמור על גדרי הצניעות ההלכתיים ותהיו ציניים עם המין השני וכו'-  אל תבואו בכלל, אל תחשבו על זה!

-(אולי גם אם כן עדיף לא לבוא)

אם אתם כן באים-

-לכו לישון מוקדם חבל להיות עייפים.

 

-קומו מוקדם. שתהיו בירושלים ב9:00, אחרי ארוחת בוקר

 

-תאכלו ארוחת בוקר

 

-גם אם אכלתם וגם אם לא- תביאו איתכם איזה סנדוויץ', הפעילות עצמה היא עד 5 שעות בערך.

 

-תביאו בקבוק מים

 

-תביאו מחברת ועט, אל תסמכו על המארגנים זה לא שהם לא אחראים פשוט הם מביאים עטים של הערןץ וזה "פושט" וגם אם לא- תביאו איתכם מחברות אחרת אתם תכתבו על דפים שזה לא באמת נשמר וחבל, אחרי זה תוכלו להעתיק את היצירות שלכם לפה.

 

- תודיעו לחבריכם/ הוריכם שאתם הולכים, גם אם הם לא יודעים לגמרי מה זה פסיפס (כדאי להסביר, אל תעשו דברים שאתם מתביישים בהם= אל תתביישו במה שאתם עושים)- שידעו שאתם הולכים ולא תהיו זמינים (עיינו עצה שאחרי הבאה)

 

-אני באופן אישי ממה שהבנתי- עדיף להגיע ישירות לשם ולא להתאסף עם הקבוצה בתחנה המרכזית.

 

-לאנשים יש נטייה שכיוון שכולנו גולשים גם בפורומים החברתיים אז תו"כ המפגש הם יכולים לגלוש שם, עזבו את הסמארטפון בצד! גם טלפון- שימו על רטט, בנאדם מעביר את הסדנאות- תכבדו!

 

-חברתיות זה נחמד- לא בזמן הסדנא! גם לא כשיש לידכם סדנא- אל תדברו בקול, זה ממש מפריע (בטח שהרבה ממעבירי הסדנא לא רגילים להעביר סדאנות כרגיל אז זה בכלל מפריע)

 

-המפגש מכיל גם עניין חברתי וגם עניין של יצירה. בחלק היצירתי-  תתרכזו ביצירה. בבקשה, לא כיף שחבר'ה עושים ביניהם צחוקים ודאחקות

 

-פנים למעביר הסדנא (אם הוא לא ממיני אז אולי עדיף בכלל לא להכנס, או אולי אפשר להכנס ולא להסתכל אם זה לא מגיע בצורה פוגעת)

 

-תהיו מגובשים בקרב בני מינכם, תכבדו גם את המין השני אבל לא לערב אותו אִתכם בשיחות קולחות, זה בקלות מגיע לקלות ראש.

 

-תגיעו מוקדם תוכלו לעזור בארגונים

 

-תשארו מאוחר תעזרו לנקות ולסדר קבלנו מקום נקי (ויחסית מסודר), זהירות שמה נגמר העניין היצירתי ונשאר החברתי, חברתי  זה נחמד- בנפרד, קלות ראש עם אישה זה איסור.

 

-תביאו איתכם איזה ספר לימוד/ קריאה, לא תמיד תמצאו מה לדבר, ולא צריך לצאת מנקודת הנחה שיש. אפשר בנחת גם לשתוק . וגם כדאי בשביל הנסיעות. (לקו 75 לוקח איזה חצי שעה להגיע לצומת הבנקים בשעות האלה,)

 

-גם בהלוך וגם בחזור- טוב קו 75 מ74. הוא יותר קצר ומגיע יותר מהר לת"מ.

 

- תחליפו מספרים עם אנשים.

 

- אם זו הפעם הראשונה ציינו זאת ויותר חשוב שתגיעו מוקדם להיכרות.

 

- תנסו לזכור שמות, בעיקר פרטיים, ולא חייבים לקשר לניק אבל זה נחמד. אפשר לקרוא לבנאדם בשמו הפרטי ולחבר את זה עם שם הניק (בלב!!!)

 

-אל תקראו לאנשים בשם הניק, זה ממש מוזר ומעצבן (יש כאלו שאוהבים את זה אז אנא ערף)

 

-אם אזכר בעוד משהו אוסיף בתגובות

 

אשריכם ישראל ויה"ר שנזכה לעשות מפגשים בצורה כמה שיותר נכונה טהורה וקדושה...

 

תגידו- קראתם?נחמיה17

@חולות, מה אתה אומר?

@עמירם? ואיפה @ירא שמים! כשצריך אותו?

כן.עמירם

אחלה עצות!

 

תכתוב בחתימה |הרב של פסיפס|, כמו שיש מכשף נסיופ וכו'.

אוף אנשים מה זה הדבר הזהמילי דשטותא

זה לכל הנייקים שרוצים לבוא?

לכל הניקים. גם למי שלא ניק...עמירם


סתם באים להיפגש?מילי דשטותא

לפתוח שירשור חדש?

כי אני מנצלשת לך, אבל אתה גם מנצלש לעצמך ביחד איתי

זה שרשור שלי.נחמיה17

פתחי שרשור אחר.

 

גם סתם, אבל העיקר הוא הסדנאות.עמירם

הכל מיני דברים. צילום, כתיבה, מוזיקה.

 

את לא מנצלשת לי, את מנצלשת ל@נחמיה17

כן, ותייגו אותו בשרשור החדש. יש לי מה לומר בנושאנחמיה17


כתבת יפה אנשים, קחו לתשומת ליבכם.שיח סוד


שכוייח הרב נחמיה!לעבדך באמת!
(😆)
הו אפשר להוסיף עצות משלי?כישוף כושל


וכי את צריכה לשאול אותי? נחמיה17

כל שרשוריי  שלך הם.

נדיב מצידךכישוף כושל


קראתי הכלמתנחלת גאה!
אני לא באה.. תהנו!זמרת מיוחדת
אני לא מגיעה, אבל תודה!!פוסעת
אולי אני בכלל בהר ברכה היוםנחמיה17

מטורלל

תקפוץ תגיד שלום.פוסעת
סתם. אתה דוס.

אבל אם אתה צריך משהו, מוזמן בכיף.
אני לא לבד בבית.
אני אפילו לא יודע איפה את גרהנחמיה17

וגם לא את שם משפחתך.

 

וגם יש לי מספיק אנשים שאני מכיר מהר ברכה.

 

כך שב"ה הסירי דאגה מלבך

כולם יודעים איפה אני גרהפוסעת
אל תגלי לי איפה!נחמיה17


מדוע?פוסעת
בעיקר כי זו הטרלה מוזרהנחמיה17

אבל גם כדי שלא יהיה לי נסיון.

טוב...פוסעת
ערכתי. איך שבא לך.

עוד מעט רק שני אחים שלי יהיו פה וממש כדאי לך להכיר את אח שלי.
ולא יהיו בנות בבית.
ברור!נחמיה17

הולך ביישוב...

מגיע לבית ורואה שלט עם שם משפחתך...

טוק טוק טוק.

פותח-

"אתה אח של תאיר?"

 

"כן"

 

"אחלה! היא אמרה שכדאי שאפגוש  אותך. אני לא באמת מכיר את אחותך או היא אותי. היא רק יודעת שיש לי, המ,  קיום כזה. מהפורומים של ערוץ 7. אני כותב שם מדי פעם."

דווקא הוא יזרום.פוסעת
אבל אין לנו שלט של שם משפחתנו.
פעם הבאתי אותו לניק לסיור בישיבה שלו.פוסעת
היה משעשע.
אני בינתיים הלכתי לקנות לו ציציות.
וגם- זה לא פיירנחמיה17

כי מה הסיכויים שמישהו יהיה ביישוב שלי?!

 

אז  אני מודיע מראש לכל החבר'ה פה כי מי שיגיע לטווח של כ10 ק"מ מביתי ומטה במשך כל בין הזמנים למיניהם ובשעות המוקדמות יחסית של ימי שישי בשבועות הקיץ- יזכה בבלינצ'ס טעים טעים ושוקו / פינו אחר בל"נ.

אני נראלי היום בישוב שלך.פוסעת
אם אני זוכרת איפה אתה גר.
ממש לא בטוח שאני זוכרת.
מסתבר שאני לא בא בסוףנחמיה17

אל תחשבו שאני דוס.

הקב"ה החליט בשבילי.

איי, אני מרגיש יותר בטטה מדוס עכשיו.

יואו אלוקים.

אממ אנשים, תעיינו בזה קצתבתוך בני ישראלאחרונה
יש כאן אמת, ודברים חשובים

(לתשומת לבכם: ההתחלה לא רלוונטית)
פעם היה פההמפוזר מהכפר

הרבה יותר מעניין

איפה כולם???

..זית שמן ודבשאחרונה

הלכו

התבלבלתיאיגנוטוס פברל

כשפתחת את הדלת, כבר ידעת שאסור היה לך לפתוח אותה.
איך ידעת?
כי על הרצפה היה מונח מכתב בכתב ידך.
במכתב היה כתוב:
"אם אתה קורא את זה, נכשלת."
נכשלתי במה?
בלפתוח את הדלת.
אבל אם כתבתי את המכתב לפני שפתחתי את הדלת, איך ידעתי שאפתח אותה?
כי כבר היית כאן.
מתי?
מחר.
איך אפשר להיות כאן מחר?
זו בדיוק השאלה ששאלת כשמצאת את המכתב בפעם הראשונה.
איזו פעם ראשונה?
הפעם שבה עדיין האמנת שיש פעם ראשונה.
למה הפסקת להאמין?
כי בכל חדר שמצאת היה מכתב נוסף.
ומה היה כתוב במכתב הבא?
"אל תשאל מי כתב את המכתבים."
אז שאלת?
כמובן.
ומה גילית?
שהשאלה עצמה היא המלכודת.
איך שאלה יכולה להיות מלכודת?
כי ברגע שאתה שואל "מי כתב את המכתבים?", אתה מניח שמישהו כתב אותם.
אז אולי אף אחד לא כתב אותם?
אם כך, מאיפה הם הגיעו?
אולי מהעתיד.
אבל מי בעתיד כתב אותם?
אולי אתה.
אם אני כתבתי אותם, למה אני מזהיר את עצמי?
ממה אתה מנסה להגן על עצמך?
לא יודע.
אז למה המשכת לקרוא?
כי במכתב האחרון היה כתוב:
"החדר הבא יכיל את התשובה."
והוא הכיל?
כן.
מה הייתה התשובה?
שהחדר הבא יכיל את התשובה.
אז מעולם לא מצאת תשובה?
מצאת אלפי תשובות.
למה אתה קורא להן תשובות?
כי כל אחת מהן פתרה את השאלה הקודמת.
אז למה המשכת?
כי כל תשובה יצרה שאלה חדשה.
ומה הייתה השאלה האחרונה?
למה אני עדיין ממשיך לפתוח דלתות?
ו... מה התשובה?
...
למה אתה חושב שאני מספר לך את הסיפור הזה?
כי גם אתה עומד עכשיו מול דלת.
והשאלה האמיתית היא לא מה יש מאחוריה.
השאלה היא:
מי הניח שם את הידית? 
ואם כבר שאלת את זה —
למה הנחת שמישהו בנה בכלל את הדלת?

וואו זה מורכבשִׁירָהאחרונה
..זית שמן ודבש

כל הכבוד לה!

למרות שלא קראתי את זה.

עוד יש פה חיים???יאיר_
לא כ"כזית שמן ודבשאחרונה
פעם היו מסקנות. אתם לא זוכרים אני זוכרת.שִׁירָה

היום יש תהיות.

תהיותשִׁירָה

למה אני קוראת הודעות מפעם

למה כבר בשני ספרים גדליה הוא גבר חסון גבוה ומושך שכל קוראת רוצה כמוהו ואז באמצע הספר הוא מאכזב למה

למה אני מרגישה שהכל עליי 

למה קשה להיות עצמאית (לא בעסק)

למה אני לא הולכת לישון בכאלה שעות

איך החיים הולכים להשתנות מסוף השבוע הזה ואני מקווה ממש שישתנו לטובה

למה תמיד אבא עוזר ועוזר ועוזר ואז בסוף אני כועסת עליו

למה הוא כאילו עוזר לי אבל באמת נראה לי שהוא עושה את זה בשבילו

למה כל התהיות שהיו לי בראש שבשבילם נכנסתי, כדי להוציא ותם, נעלמו פתאום וחוץ מגדליה אני לא זוכרת מה עוד הפריע לי

למה החיים כאלה עליות וירידות

ולמה גם דברים פשוטים מסתבכים לפעמים

לא תמיד, אבל לפעמים כן

למה אי אפשר להרוויח 20 אלף שח לגדל ילדים בנחת לאפשר לבעלך לגדול בתורה להיות רגועה עם בית מסודר בגדים מקופלים בארונות כיורים ריקים בלי שימוש בחדפ ארוחצ מוכנה חמה כל יום למה

 

תהיות נוספותשִׁירָה

איך יכול להיות שכל כך הרבה הודעת ורק אחת שלי

אני זוכרת שהיו הרבה יותר

ללכת ביישוב בלילות מזכיר לי את פעם

 

מעניין אם יגיעו אנשים מעניינים בקיץשִׁירָה

 

מעניין

אולי בקיץ יהיה מעניין יותר? אולי לא

 

 

תהיות נוספות נוספותשִׁירָה

למה הפסיקו לייצר נוקיה208

למה לא המציאו עוד טלפון חדש בדיור כמו נוקיה 208

למה אני בטלפון הרביעי או החמישי ב7 שנים האחרונות זה לא תקיןןןןן

ואין לי מספרים של אנשים מפעם ואין איך לשחזר

אפילו בנות מפה שפעם היו לי

 

 

שתדעי שאני ממש זוכרת אותך.אונמר

מה שלומך?

ואת עדיין כותבת באותו סגנון שהיית לפני מאה שנה.

היי גם אני זוכרת אותך. את הניק כאילושִׁירָה
עוד תהיות? דברים על החייםשִׁירָה

ללכת עם אילה בלילה ולדבר על חשופיות ישר הזכיר לי את האולפנא

למה אני האישה היחידה בגילי שעדיין מתגעגעת לאולפנא

למה אני אומרת בגילי וזה נשמע שאני זקנה אני לא זקנה

אני רוצה להיות קשורה לבנות המתוקות הצדיקות קדושות צנועות האלה

אני רוצה לחזור לאולפנא ואני מוכנה להתפקשר גם אם זאת לא ה- אולפנא

אני רוצה להיות עצמאית

אני רוצה שירים זמינים בלי לפתוח מחשב

עקיבא בחור שנוןשִׁירָה
אי אפשר לקחת ללב את מה שעובר על אנשים אחריםשִׁירָה

מספיק לי די והותר מה שעובר עליי

והעומס הזה שמגיע

מכל מיני סיפורים שקורים מסביב

עושה לי אדרנלין לתקופה ואז בבת אחת ריסוק עז מלווה בדכאון לא ברור

עד שהבנתי שהוא ברור

אסור לי להיות שם יותר מידי

ואני מוגבלת

אני יכולה להיות נחמדה

להתעניין בשלום

להביא משהו נחמד אם מסתדר לי

אני לא יכולה לתת את הבית שלי

או את האוכל שלי

או את הלב שלי

וזה גם לא יעזור

עכשיו צריך להתפלל

ואיפה אני ואיפה להתפלל

ויערה עושה לי פה 3 תפילות ביום מעמידה אותי במצב שאני מרגישה הכי לייטית בעולם

אבל יש לי תפקיד

כרגע במסגרת התפקיד אני נותנת תנאי חיים לאלה שבאחריותי

הלוואי שאצליח גם לתת להם תנאים רוחניים מיטביים

הוי טאטע רחמים עלינו

אנחנו רוצים להתפלל

חסרים לי כמה ימים בשבוע להספיק כל מה שצריך גם ככה אני בעומס לא יאומן

מתלבטת אם לישון או לאכול או ללכת לשיעור

בקיצור גאולה עכשיו

זה בוודאי יפתור את כל בעיותינו

ובלי הנחת של אביגייל

אנחנו רוצים בית דוד

מהר עכשיו אין זמן לחכות

חיכינו מספיק אביגייל

 

טאטעעעעעע רחמיםםםם עלינו

ותן לנו שמחה!

משה

קוראים לזה מובחנות

ייתכן... טרם עברתי הכשרה כלשהי בענייןשִׁירָה

אולי יום אחד אהיה פסיכאטרית

אולי בגלגול אחר כשיהיה לי יותר הבנה בשפה האנגלית

לא צריך "הכשרה"משה

צריך פשוט להכיר את הנפש לחיות איתה בשלום ולא לתת לה לנהל אותנו למקומות אסוניים.

מובחנות פירושה-שִׁירָה
מובחנותמשה

מובחנות היא היכולת של אדם לזהות ולהחזיק בזהות, במחשבות, ברגשות וברצונות שלו, מבלי להיות תלוי באישור, בלחץ או בציפיות של אחרים.

 

אדם בעל מובחנות מסוגל לשמור על עמדתו ועל גבולותיו האישיים, ובמקביל לקיים קשרים קרובים ומשמעותיים עם הסובבים אותו.

 

אגב, רגישים לפעמים מתקשים בזה. הם ממש מרגישים פיזית את הסביבה שלהם.

אהה לא יודעת אם זה בדיוק מה שהתכוונתי על עצמי.שִׁירָה

לא שאני תלויה באישור ובציפיות. פשוט לוקחת ללב כאבים של אחרים וחושבת שראוי שאעזור להם כמה שאני יכולה.

כאילו אם זאת היתה אחותי, לא הייתי מארחת אותה?

אבל כאן בדיוק הנקודה, היא לא אחותי ואני באמת לא יכולה ארח אותה.

ואז לשחרר את זה והלבין שלמרות שזה נשמע אגואיסטי וגם בתיה אמרה לי מה פתאום מה פתאום ולאה אמרה זה לא שייך איפה תשימי אותה

אז למרות שבהתחלה חשבתי איזה אנוכיות זו לדבר ככה

להבין שזה המצב ואין לי ברירה אלא לשחרר

כי לחשוב עליה בלי  יכולת לעזור זה קשה

ולעזור זה לא אפשרי

אז מה נותר?

להתפלל

 

 

ואולי אולי. אולי גם יש בי את יצר הסקרנותשִׁירָה

והוא זה שמוביל אותי לרצות לעזור ולהיות קשורה ולהתעניין

 

ההיא התגרשה, בא נהיה איתה בקשר אולי ככה נדע מה הסיפור שהיה שם

ההיא בודדה, נהיה איתה בקשר אולי נבין משהו על הנפש. אולי נקבל כבוד כי היינו שם בשבילה.

ההיא בעלה עובר מה שעובר, בא נעזור לה, ואז תכנס בפנים והיא תפתח את הלב.

 

 

אולי, אני לא יודעת.

בינתיים לא קיבלתי שום מידע על שום דבר וזה גם לא ייתן לי שום דבר, וגם כבוד לא קיבלתי חחח

איזה יצר הרע יש בעולם הזה! לרצות לעזור כדי לקבל כבוד. אז זאת האנוכיות האמיתית בעצם. עכשיו הבנתי.

הנה אמרת לעצמך את האמתמשה

זה סקרנות בלבוש אחר. ואולי את בסוף באמת נותנת את הלב שלך (ואז נשארת מרוקנת). ולגבי כבוד - אולי. אבל לא מקבלים ככה כבוד. גם הצד השני מרגיש אותך כמו שאת מרגישה אותו ולפעמים הוא נרתע בלי לדעת למה.

 

(אגב, נשים, ובמיוחד דתיות, הרבה פעמים אומרות "הוא הטריד אותי" על כל שיחה שהיה שם אנרגיה לא ברורה שהייתה לא נעימה להן ולא היה להן טוב שם, כלומר - הוא פעל בסדר לפי הכללים אבל האנרגיה שלו הייתה מרוקנת ולא נעימה והן מרגישות את זה, רק שבהעדר מילים לתאר את זה הן אומרות "מטריד")

כן כנראה זאת האמת האמיתיתשִׁירָה

לא חושבת שהן הרגישו אותי ככה, כי באמת עשיתי את מה שעשיתי לא בשביל הכבוד, באמת באמת באכפתיות.

 

בסדר 

להבנתי את המציאותמשה

אנחנו גם וגם וגם וגם. גם רוצים (כבוד, סקרנות,...) וגם רוצים להביא טוב לעולם. שני הגורמים האלה חיים בתוך הגוף ביחד. לא תמיד הם סותרים אחד את השני.

גם מול אחותך או אנשים קרובים אחריםמשה

אנחנו צריכים להציב גבול רגשי.

 

הדבר הכי חשוב.

 

אם אני יכול לעזור או לעשות משהו. בשמחה. אבל סתם לכאוב אותם ולסבול יחד איתם? למה? למה זה מועיל?. אותו כנ"ל אגב חדשות ואקטואליה שהייתי מכור כבד וקצת נגמלתי במידה ואני רואה מהצד מכורים אחרים. זה נוראי.

צריך לדעת חדשות. צריך להתעדכן. צריך לפתח דעה. אבל לא צריך להתכווץ בגוף על כל דבר שקורה בעולם.

לגבי חדשות לא מסכימה...שִׁירָה
תסבירי?משה
(זהירות נאום ארוך בפנים)שִׁירָה

 כבר שנתיים ושלושה חודשים שרוב החדשות שאני שומעת מגיעים מהמשפחה בשיחות טלפון (ואז מן הסתם זה הדברים היותר עיקריים שקרו השבוע)

ומידי פעם כשאני ממש מרגישה מנותקת אני פותחת ערוץ 7 ועוברת על הכותרות.

ואז אני מגלה כמה לא קרה שום דבר משמעותי בזמן שעבר.

כלומר, ייתכן והיו דברים משמעותיים שקרו, אבל מה יעזור לי לדעת בזמן אמת ומה יעזור להם שאני אדע?

אין לי דרך ממשית להשפיע על מה שקורה.

אני יכולה להתעצבן אם מחוקקים חוקים גרועים או אם היועמשית עושה מה שבא לה או הפצרית בכללל......

אבל כל העצבים שלי לא מועילים כלום! מתסכל אבל זה ככה.

פעם ב לשמוע על חייל שנפל... אבל גם כאן אני לא באמת משפיעה. 

בעלי אמר: כמה פעמים קראת תהילים עליהם? אז מה זה עוזר לראות חדשות לראות שמישהו נפל?

בשבילי זה כן חשוב כי ככה אני מרגישה מחוברת לעמ"י אבל בתכלס...לא באמת עשיתי כלום. אפילו תהילים בקושי קראתי.

אז לונורא לא להיות מחוברים לחדשות.

ולגבי הלפתח דעה- אותה דבר. לא באמת משנה מה הדעה שלי. היא לא תשנה משהו.

אתם יודעים מה? אולי היא רק תגרום יותר פירוד ומחלוקות.

ובכלללללל

אם ניזכר לרגע בשיחת נשים ביום שישי, לצרוך חדשות ו"אקטואליה" דרך התקשורת בישראל, זה ממש לא רק להיות מעודכן, אלא זה משנה לך את הדעות ואת המחשבה. אתה כבר לא עצמאי כמעט בכלל. אתה מסכים עם ההוא או עם ההיא, אבל מה אתה חושב לך לעצמך?

 

אבל אם אתם בכל זאת רוצים לדעת מה דעתי אני אולי אפתח את זה בתגובה אחרת פה בשרשור.

 

((ודעתי, אגב, פותחה לבד באופן עצמאי. כלומר, זה היה רעיון שלי בלבד בלי ששמעתי עליו מאף אחד אחר.

ואז כעבור שנה פתאום מוריה (שגם היא לא צורכת חדשות) אמרה אותו ביום שישי.

והרגשתי ממש, אמממ לא יודעת איך קוראים להרגשה, כשאמרתי לה- נכון! גם אני אמרתי את זה! ממש!

ההרגשה כנראה היתה, מה זה עוזר שאמרתי. מי בכלל מקשיב את מי זה מעניין))

 

 

 

אני חושב שאני מסכיםמשה

לכן עברתי לצרוך חדשות בקריאה ולא בצפיה.

צריך את המינימום כדי לדעת מה קורה בעולם ואיך אנחנו חיים ומה המשמעות של זה. אפילו קצת יותר (נגיד קצת תקשורת כלכלית). אבל לא להתחרפן ולפרק את הלב בשביל ארועי דרמה חדשותית חולפים.

 

שלא לדבר על זה שכמו שאת יודעת אני עובד בחדשות. 90% זה הזיות שצריך להמציא כדי למלא נפח. ברוך השם רוב הזמן לא קורה כלום וצריך להמציא כל מיני שטויות כדי שיהיה על מה לכתוב.

(לפעמים אני כותב בעצמי, אבל זה תוכן מעניין בנושאים אחרים שלא קשורים לחדשות).

 

 

אגב,

אני כן פיתחתי דעות עצמאיות וכאלה. היו לזה כמה סיבות ואחת מהן היא חשיפה להרבה סוגים של תוכן מגוון. מקצועי. ופחות מפעיל רגשית.

 

איזה דעות עצמאיות את מרגישה שפיתחת ששונים מהסביבה שלך?

ובכןשִׁירָה

לא שאני יודעת במה בדיוק אתה עובד, חוץ מזה שפעם היו פונים אליך עם כל הבעיות

 

דעה עצמאית לא פופולרית ובא לא נפתח אותה לדיון ארוך כי באמת לא יקרה מזה כלום וזה לא יזיז שום דבר

למשל- שכל הימניים האידיאליסטים וכל האלה שמתנדבים למילואים למרות שיש להם 6 ילדים ועברו את ה40 וכו וכו שכולם היו מסרבים פקודה

שכולם היו אומרים אנחנו לא מסכנים את החיים שלנו ונכנסים לעזה כשאלה ההנחיות, כשאנחנו פה שבועיים מתייבשים בהתארגנות ובינתיים הם שם מחביאים את החטופים

שאומרים לנו להכנס לבתים או אנארף מה (אני באמת לא מעודכנת בדיוק מה היו ההנחיות. רק יודעת שהן הזויות ולא הגיוניות בעליל)

אז אם כולם היו משתמטים, אולי זה היה נראה אחרת.

אבל מה אנחנו, הדתל, הימני, אוהב העם והארץ, האידיאליסט, המוסר נפש, מה אנחנו עושים?

מוכנים למות ולהסתכן ולהכנס לגוב האריות, גם כשאין שום שכל מאחורי ההחלטה! רק לשם אהבת העם והארץ. (ואחכ גם מתגאים בזה כמובן. ופה אני לא מתכוונת לזלזל. ממש לא מזלזלת!!!)

הלוואי שזאת היתה מלחמת מצווה אמיתית (פה זה כבר חצי משפט ששמעתי בפודקאסט) ואז ההנחיות היו על פי התורה ולא לפי אמות מידה של מוסר מערבי לא צודק בעליל ועם פחד מאיזה נשיא אמריקאי שמי הוא בכלל שיגיד לנו איך לתקוף.

 

 

ארר העצבים. זה לא עושה טוב לדבר על הדברים האלה.

העולם יותר מורכב מאיך שאת מציגה אותומשהאחרונה
המציאות היא שהצוותים בשטח שינו את ההנחיות הרבה יותר מכל דבר שאת מדמיינת. הדוגמא הקלאסית זה הזרבוב שהתחיל כיוזמה בשטח ואומץ אחר כך למעלה.

זה אכן עלה בדם. אבל כשזה קרה, זה הפסיק לעלות בדם.


אם לא נילחם באוייב אז האוייב יכבוש וירצח ויאנוס אותנו. אין הרבה ברירה.


אז הדעה שלך די פופולארית 😃 נדמה לי. ולכן דברים השתנו.

אתמול הגיע בחור חדששִׁירָה

לא חדש, כבר חודש. אבל חדש. אולי אפשר לומר: הבחור החדש.

והוא אמר לי תודה רבה.

יותר מששמחתי על התודה שמחתי על עצם זה שהוא אמר לי משהו.

כאילו, חמודים, אני אוהבתתכם והכל אתם ב"ה טפו טפו יחידי סגולה בדור הזה

ואשריכם לגמרי כמו שנאמר

אבל

לומר תודה למי שהכין לך אוכל וטרח בשביל שיהיה לך נעים ונחמד זה דבר בסיסי

ואם האדם הזה הוא אישה אז כן

צריך לומר תודה גם אם זו אישה

עכשיו אני דנה לכף זכות וברור לי שהם בסדר ואף פעם לא הקפדתי עליהם בעניין הזה

(למעט שבועות? אולי)

אבל פתאום כשמישהו פונה אליך ומכיר בעצם קיומך ובעצם זה שנתת מעצמך בשבילו

וואו

אשריך לגמרי

והוא הזכיר לי את יהודה פתאום זה היה לי כזה אווץ

אבל יהודה אומר שהוא לא אותה בחינה אז כנראה שלא

להבדיל בין החיים, כן.

 

 

 

את עובדת במקום של גברים דוסים?משה

(יהודה זה מי שאני חושב שזה?)

לא עבודה, התנדבות קטנה פעם ב....שִׁירָה

הבחור שאמר תודה הזכיר את יהודה שכנראה אולי אתה חושב. לא שהכרתי אותו מידי בחייו אבל נדמה לי שהוא היה מהסוג של האנשים שיגידו תודה לאישה למרות שהיא אישה והוא בחור. נכון?

נדמה לי שהוא היה כזה שיותר מאומר תודהמשה

אחרי שהוא נרצח, פתאום התחילו לחפש שיחות איתו. גם נשים וגם גברים.

ברור לי...שִׁירָה
טוב אז בא נסכם את שהיהשִׁירָה

כי מחר שום יום שלישי והפעם לא אוכל להבריז כמה אפשר להיות בת 16 בגיל שאני עכשיו

 

אז דיברנו

ושאלתי

והוא שאל אם אני רוצה לשמוע מה שאני רוצה לשמוע או מה שהוא חושב

ואמרתי שיענה מה שהוא חושב

והוא הסביר

והוא אמר שבחור בגיל הזה זה כך וכך

וניסיתי להבין ככל יכולתי

בכל זאת, אני לא בחור בגיל הזה, אז יכולת ההבנה שלי מוגבלת

ושאלתי למה ההוא כשהיה מאורס כן דיבר איתי יפה

ומה, האם כשמתארסים פתאום מבינים שכן אפשר לדבר

אז הוא אמר שכנראה בגלל שזאת היתה שיחה עניינית

ואולי זה גם האופי

ושוב הקשתי

ושוב ניסה לתרץ

אז בסדר נו הבנתי

אבל לא יודעת למה זה עשה לי הרגשה לא טובה

 

..זית שמן ודבש

זה חרא

 

יש מתאםזית שמן ודבשאחרונה

אולי יעניין אותך