בעקבות כמה שרשורים כאן. משהו יפה שקראתי..חדשחדש
על הריחוק בין איש לאשתו, ועל זרים שנכנסים ביניהם

נלחמים על הבית. לפחות ארבע נשים יקראו את הטור ויחשבו שאני כותבת עליהן. עוד רבים יקראו ויבכו על עצמם

מאת: רביטל ויטלזון-יעקבס

את הטור הזה אני אכתוב מאוד בזהירות ואתם מתבקשים לקרוא בו מאוד בזהירות. כי זה נושא שמאוד קשה לכתוב אותו באופן שאינו שיפוטי מדי, או מזדהה וליברלי מדי. אבל אני רוצה לכתוב על מה שאני פוגשת בשנה האחרונה והוא עבורי חורבן הבית.

היא כותבת לי הודעה בפייסבוק, או מפברקת כתובת מייל אנונימית. למען האמת ממש לא אכפת לי מיהי ואיך קוראים לה. היא מספרת שהיא נשואה עם כמה ילדים, אבל היא פגשה מישהו בעבודה או בלימודים והוא מחייך אליה מין חיוך כזה ומפלרטט איתה. והיא מוצאת את עצמה מחפשת אחריו בעיניים, ושמחה לקראתו. בהזדמנות הראשונה שהיה לו המספר שלה התחילו גם ווטסאפים. והיא מסתובבת סמוקה ומובכת, מצחקקת כמו בגיל 16 ומחכה להודעות שלו. היא מתלבשת יותר יפה כשהיא יודעת שהוא יהיה, אפילו החליפה בושם.

המצפון הורג אותה. והלב מתהפך והופך אותה. היא יודעת שבשבילו זה כלום. הוא מוגן, מה אכפת לו לדבר עם הלא־מושגת. הדתייה ההיא עם הכיסוי־ראש שבטח יש לה מיליון ילדים. מה אכפת לו, בשבילו זה סתם, היא יודעת. אבל אותה זה מבלבל. היא מתחילה לדמיין בראש דברים. איך בעצם אפשר שזה כן יעבוד. ומה יקרה אם. והיא שואלת אותי אם יש לי עצה בשבילה.

אני מכריזה שאני לא טובה בלתת עצות, אבל בפקקים של כביש 6 בבוקר ממש לא אכפת לי להקשיב. אנחנו קובעות והיא מתקשרת. בלי לשאול איך קוראים לה ומאיפה היא, אנחנו פשוט מתחילות לדבר, והקול מהצד השני שבור מצער. זו שיחה שחוזרת על עצמה אחת לכמה שבועות, "אם זה מנחם אותך", אני אומרת לה, "את לא הראשונה שמתחילה את השיחה בדיוק ככה".

הרגע הזה נותן לה קצת אוויר, יש תחושה שהיא חיכתה לו כי ידעה שאני לא אשפוט אותה. והרי היא "באמת לא עשתה כלום", אבל כאן אני מתהפכת עליה. כי באמת שאני כל כך חרדה לשלום־בית. אני אומרת לה שמאז ומעולם, וגם בדור שלנו, צריך להילחם על הבית, לא רק להגן. כי היום מצד אחד כולם רוצים לחיות את החיים שלהם במאה אחוז ולא מוכנים להתפשר. לא על מקום העבודה, ולא על המשכורת, ולא על המכונית ובטח שלא על האושר. ומצד שני, את האושר היום אפשר למצוא ממש בכל מקום. הוא אפילו לא קשה להשגה. אבל אתם בניתם בית, וכרתּם ברית והבאתם לבית הזה ילדים, ואיחדתם בשר ודם ובכך קשרתם גם את גורל המשפחות שלכם. יש עליכם, ועל כולנו, אחריות כבדה. באמת כבדה.

אני מדברת איתה ומנסה להסביר לה שבשבילי לסיפור שהיא מספרת יש תת־סיפור. על אישה, ששכחה שיש בתוכה עוד צדדים. על אמא ורעיה, שהשגרה שוחקת אותה. וזה מדהים ששׁוחקת ושׂוחקת נכתבות אותו הדבר, אבל אחת מלאה באנרגיה ושמחה והשנייה ריקה ועייפה כל כך. ובסך הכול הבחור הזה הוא שליח שבא לספר לה שבתוכה קיימת מישהי שהיא לא התייחסה אליה. מישהי משתוקקת, מאוהבת. אולי פעם כשהם היו זוג צעיר היא הרגישה ככה, שרופה מאהבה. זה עוד המקרה הטוב, כי אפשר לעורר את האהבה, הרי הרגשנו בה פעם.

במקרה הגרוע יותר, היא מעולם לא הרגישה ככה. אולי כי היא התחתנה צעירה מדי (לא מחייב), אולי היא עברה מהר משלב ההיכרות לנישואין (לא מכלילה ולא מחייב). אולי כי אצלנו (כן מכלילה) יש רצון לאהוב, יש רצון לזוגיות ויש גם רצון להתחתן. רצון טכני מאוד, הישרדותי וחיובי כנראה – אבל הוא מקביל לרצון בעשיית תואר או יציאה לקצונה. אני רוצה להתחתן ולהקים בית. ואולי הכול היה מחושב מדי ומתאים מדי – ולא התפניתם לתת מקום לחלק הזה בתוככם. לחלק הזה באהבה. לפעמים הילדים הגיעו מוקדם מהצפוי ולא הייתה תקופה של ירח דבש מתוק ומצחקק, ואולי גם ירח הדבש הזה הוא המצאה שאיש בכלל לא חווה.

לפחות ארבע נשים יקראו את הטור ויחשבו שאני כותבת עליהן. ואני מאמינה שעוד מאות יקראו ויבכו על עצמם. על הריחוק בין איש לאשתו. על זרים שנכנסים ביניהם. אם במציאות או במשאלה. בעלי לא מכיר אותי, היא אמרה לי. אז גם את לא מכירה אותו, עניתי לה. ושלחתי את שניהם לטיפול. למצוא זה את זו. לגלות את עצמם. לפחות לנסות.
בִּלְבָבִי מִשְׁכָּן אֶבְנֶה – תמיד אפשר לבנות מחדש. רק צריך לא להתייאש מהחורבן.
יפה. אבל לדעתי צריך להיות יותר חדים ולהפסיק להיותפרוזן יוגורט
יפי נפש ולהגיד "אני לא שופטת אותה". זה לא דבר של מה בכך.
זה לא יפי נפש. זה לא לדון אדם עד שמגיעים למקומו.נפש חיה.
מתנצלת על החריפות, אבל נראה לי שהרבה יותר קל ממגדל השן לומר מה אסור וכמה זה רע
מישהו נכנס לניסיון כזה ויצא ממנו חי?!
אז נכון, כל יום מתפללים שלא תביאיני לידי ניסיון ולא לידי ביזיון.
זה ממש לא מתיר לנו להתבונן בהתנשאות על מי שבעומק הצרה הזו. זה מצריך הרבה אומץ מצד הבחור/ה (אמפתיה מהצד המקשיב) לחשוף את הפנים שמתייסר.
זאת באמת גבורה לקרוע או לחתוך את החבל שנוצר מליפופי החוט של היצר הרע.


וסליחה שכתבתי ככה חריף , אבל זה לא נכון בעיניי. להתבונן ככה על מציאות ובהינף מקלדת לחרוץ דינים .
מסכים עם שניכםאליפ
מצד אחד אסור לתת לזה מקום ולהקנות תחושה שזה לגיטימי
מאידך חשוב גם למרות האמירה הברורה לא ליהיות שיפוטים מדי כך שאנשים ירגישו בנח לשתף
פשוט עלוב. לאן התדרדרנו.Talp01
וואוו אתה שטוףיואב גל
לא הבנתי את התגובהנפש חיה.
התגובה על התגובה.Talp01
כן חייבים להגיב בחריפות. ועוד איך. למה בכלל יש שאלה?
תקשיב.נפש חיה.
יש פן נכון של להוקיע ולגדר ברור.
ויש פן נוסף לעשות את זה לא בצורה שתמנע מאנשים לבקש עיצוב איך לרדת מהעץ הזה.
שמאל דוחה בהחלט
אבל ימין מקרבת.
שום ימין מקרבת ושום לרדת מהעץ.Talp01
לזרוק בלוק בטון על ידי שטיפס על עץ כזה ושייפול.
להוריד בבעיטה את מי שטיפס?- ברור!נפש חיה.
אבל מי שנכשל בזה ורוצה עיצה,
גם אותו תבעט?
כן. ועוד איך.Talp01
דרך אגב, פעם היתי גרוש, כן?
סבבהנפש חיה.
ואז? איך זה קשור ?
אני מכיר את הסיפורים האלו אישית.Talp01
מכמה זוויות. גם של הנשים וגם של הבעלים.
אה.נפש חיה.
אני לא מכירה כאלו מורכבויות
אבל אני חושבת שצריך להתייחס במידה נכונה.
אז לאחר ההכרות שלי, התובנה נכתבה.Talp01
ואני מכיר על עצמידי שרוט
וגם על כמה נשים.

הגישה שלך לעולם לא עובדת לעומת הגישה של מי שכתבה את הטור/מאמר/בלוג שדווקא באחוזים ניכרים כן עוזרת.

זה שאתה גרוש לשעבר הכל טוב ויפה אבל אני מאהב לשעבר עם מאהבת לשעבר. מניסיון אישי, מה שגורם לי לפקוח עיניים זו הגישה ההפוכה ממה שאתה מציג.
מה הכוונהאליפ
ואיך התובנה פועלת
בלוקים זורקים כאן על מי שמבקש עזרה מהוריוכותבת המחקר
אתה לא בשרשור הנכון.


(ולגבי ההערה שלך על הימין המקרבת בשרשורי פזילה אני מסכימה.)
לפי חומרת האיסור - רמת הזעזועצדק משמים נשקף
ורמת הזעזוע היא לפי נקיות הנפש, ויראת השמייםפרוזן יוגורט
אני חושב שבמקום הפנימי צריך להיותאליפ
זעזוע גדול
אבל לא תמיד יש צורך לשלוח קולות וברקים
גם הגמרא אומרת על החורבן שבפנים מלאכי שלום מר יבכיון אבל כלפי חוץ עוז וחדוה במקומו
צריך לשדר רציניות וחומרה אבל גם נכונות ועניניות
אף אחד לא זורק "בלוקים" על מי שמבקש.. מספיק עם זה.ד.

והנושא שם לא היה "מי שמבקש".

 

ובנוגע לנידון המדובר, על אף שבכוונה לא קראתי את כל מה שנאמר בפתיחה, שלא יהא הלב גס בכך כהו-זה,

 

אני חושב שצריך לחלק:

 

בנוגע לנושא עצמו - אפס "הכלה". זה דבר מחריד ומזעזע. צריך לדעת שמי שדורש באופן ציבורי ש"יבינו ויכילו" את זה, גורם להחליש את הדברים הכי בסיסיים במוסר.

 

בנוגע לאנשים שמבקשים עזרה, שם זה אחרת. צריך לעזור לאדם בדרך שתעזור לו לצאת מהבוץ.

לא להקל בחומרה כהו-זה, אבל לעזור לצאת מהבוץ. וזה משתנה מאחד לאחד. 

 

 

[ובמסגרת הדרישה ל"לימודי זכות".. כדאי לדעת שיש אנשים שרק רואים נושא כזה שמדובר כאן, לא רוצים לקרוא יותר, מגודל הסלידה מהעניינים הללו. לא רוצים "לדעת" מזה]

בפרשת סוטה הלכו עד הסוף ועוד עם בושות שכולם ידעוכלה נאה
ולא ניראה לי שיש מקום לליטופים.
לדון לכף זכות כן אבל חיב להזדעזע .
אם מזעזעים אישה כזאת היא תעשה דוקא ?
או שזה יביא אותה לחשוב. רגע מה אני עושה ?
עם דיבור רך ומבין ומעודד ניראה לי שהיא פחות מהר תפסיק עם זה.
היא צריכה להבין שהיא עומדת ליפול לתהום ביחד עם משפחתה!
נכון. אבל אנחנו לא במצב של סנהדריןנפש חיה.
ואם אנשים היו בועטים כל כך מהר את מי שכן נמצא במצב שביר
הוא היה מתרסק.
יש פה דיני נפשות
לא פחות מדיני עריות.
מי שבמצב שביר זה בעלה והילדים!כלה נאה
צריך לתת כמה סטירות לאחת או אחד כזה.
שיבין או תבין את החומרה. כך אני חושבת
אני מדברת על מי שרוצה לצאת מזה! לא מינפש חיה.
שממשיך בתעלולים האלו!
אלו לא תעלוליםכותבת המחקר
זו מילה מכובסת
אפשר מנוי אצלך? נפש חיה.
אף אחד לא מבקש עזרה או יספר את זה אחרי שניתק הם באמצע הנפילהכלה נאה
אם כבר מספרים, זאת גבורה.נפש חיה.
גבורה אבל זה ביחד עם התעלולים ולא אחריכלה נאה
אני חושבת שלא הייתי ברורה בכלל.נפש חיה.
כולם חשבו שאני חפיפניקית עם הנושא
ומלטפת בכפפות משי ואולי גורמת לעוד כאלו.
ולא היא.

התכוונתי לומר - להתייחס באמפתיה כלפי השברון לב של אותה בחורה שמבינה שטועה, מתייסרת ורוצה לתקן ולחזור בתשובה.

להוקיע את הנושא מכל וכל זה ברור!!
הרי מי שמבינה את חומרת המעשים שלה, ואולי גם חזקה מספיק, לא תשוב לסורה.
בשביל זה היא צריכה רשת ביטחון
מצד אחד חזקה המדגישה את חומרת העניין
ומצד שני טיפולית ועוטפת כדי לתת חוסן נפשי לאותה אישה.
אז את מתכונת גם וגם. יותר מובןכלה נאה
אבל זעזוע חיב להראות. וגם לספר את כל מה שיכול לקרוא.
ורק ואחר כך תמיכה ועזרה בזמן שהיא עושה צעדים לצאת מזה.
ככה ניראה לי
זה ברור.נפש חיה.
אבל א"ב בטיפול המניעתי זה אמפתיה והכלה.

הסברה צריכה לבוא לא במצב אקוטי .
תתרכזי בקריאה של יום כיפורצדק משמים נשקף
אם את מוצאת שם איזה רמז לאמפטיה והכלה- תכתבי
אני לא בטוחה שהבנתי אותי . לא שלחתי את חומרת הענין!!!!נפש חיה.
לא. הא-ב בטיפול המניעתי, הוא הדגשת חומרת הענין הנוראיתד.

למנוע "בגידות"?... לאן הגענו?

 

לזה צריך "טיפול מניעתי"? 

 

צריך מושגים ברורים, סתם נורמליים, של הדברים הכי הכי בסיסיים. סתם לא להיות פושעים, רעים כלפי אחרים, הורסי משפחות.

 

לא צריך "להכיל" דבר כזה במילימטר. שידע מי שיבגוד ח"ו, שלא ייסלח לו. שתדע כל טיפשה שנסחפת אחרי "חיוך" של מישהו ממהעבודה, כשבעלה וילדיה מחכים בבית - שהיא גם טיפשה וגם פושעת הכי נמוכה.

 

אם כבר קרה משהו - ומישהי באמת היתה טיפשה כזו, והיא מנסה לצאת משם; או מישהו היה מנוול כזה (אכן, יש ה"לימוד זכות" של "יצרו תקפו", אבל זה דבר איום. כשממש יודעים את זה, לפעמים זה גם עוזר נגד היצר), והוא רוצה לצאת מזה; או מישהו הבחין בדבר כזה, ורוצה להציל אותם - אז כבר לפי הענין. בכללי, קודם כל אזהרה מחומרת הענין, אזהרה שכולם ידעו, אזהרה שיפסידו את כל מה שיש להם בחיים... זה מה שעוצר יצר שכבר הורס. יצר לא נעצר בליטופים והסברות.

 

אח"כ, ובמקביל - אמון באדם, ביכולת שלו לעלות, להציע דרך, לעודד שאפשר, ללַוות; כשהוא יודע מה הוא עלול להפסיד אם לא...

 

 

ובוודאי שכאשר מדובר בנושא שעולה "ציבורית", צריך לדעת שלא תהיה לכך שמץ "אמפתיה". זה צריך להיות משהו כזה, שאף אחד פשוט לא יעז....

דן. אני לא שללתי את חומרת העניין. בכלל לא התכוונתי!!!!נפש חיה.
דיברתי על איך עוזרים לאחת שכבר רוצה
לצאת מזה.

ומבינה שפשעה ומבינה שזה נורא ומזועזעת בעצמה
ברור שלא שללת. הערתי רק על הביטוי "טיפול מניעתי"..ד.

את לא צריכה "להוכיח" שאת מבינה חומרה של דברים כאלה. לא חשודה..

גם אני מסכים איתךאליפ

בדיוק פרסמו בבשבע כתבה על איך בגץ הפכה את מושג הבגידה לתוכן ריק ממשמעות כי האדם יכול לבחור מה לעשות ואי אפשר להגביל את חופש הפרט. אין אצלם יותר משפחה, רק פרט.

 

חמור, צריך להוקיע ולא לתת מקום.

 

מצד שני כאשר אנשים מרגישים שהם נסחפים או רוצים לתקן הם צריכים להרגיש שיש להם כתובת, או לפחות כתף או עצה.

 

מדוע זה סותר את חומרת המעשה?

 

זה נכון אגב בעייני גם לנושא של נטיות הפוכות

נכון כתבת. מדויק..ד.

שלילה וזעזוע. בוודאי לא שמץ שדר שדבר כזה יתקבל ב"הבנת הקושי"... כאילו יש בכך אפילו שמץ של משהו נורמלי. לא שייך טוטאלית נקודה.

 

מצד שני, אם בדיעבד ח"ו מישהו נכשל, אז בשקט, ברשות היחיד, בוודאי להושיט יד ולעזור לצאת. דבק במידותיו של הקב"ה, "אתה נותן יד לפושעים וימינך פשוטה לקבל שבים".

 

דומני שהנסיון מראה, שלצורך טיפול בדברים כאלה ודומיהם, צריך לשדר גם את ההבנה לכך שזה היה כשלון מהיסחפות רעה, לעודד להצליח במאבק; וגם את "מה שיקרה" אם חלילה לא...

 

האדם שיש לו רצון לצאת מזה, מודה על ה"אִיום".. כי הוא עצמו רוצה משהו שיעצור את הצד ה"סוחף".

דן, האם אתה חושב שההבנה יכולה להתרחש רק בסתראליפ

הרי ברור שרבים הקוראים על הכותבים.

 

רבים מנסים להקיש ממצוקת השואל אל הסיפור האישי שלהם.

האם במרחב הציבורי אין מקום להוקיע את התופעה אבל בה בעת גם להביע חמלה ולהגיש עזרה?

ואני מדגיש, אין שאלתי אל המסרים ואל המרחב האישי שם להבנתי אנחנו מסכימים.

אני שואל על הפורום הגלוי לעין כל.

זו שאלה גדולה וקשה...ד.

וזו אחת הסיבות שאני כעת נוטה פחות להגיב בעניינים כאלה (הסיבה השניה, שפשוט קשה לי לראות את זה.. לרוב לא פותח כבר שרשורים כאלה. מניח שזו הסיבה לרוב אלה שלא מתייחסים. פעם הייתי פותח, קודם כל "עושה צעקות", מעומק הלב, על עצם הדבר, ועל זה שדנים ב"אמפתיה" בלי להדגיש קודם כל שזה דבר מחריד ומזעזע. אח"כ רואה אם אפשר לעזור במשהו). 

 

אלא שכעת, בהיות שכבר ראיתי דברים שנכתבו בהמשך, אז כדי שלא תהיה הבנה מוטעית כאילו "מראש" צריך להתייחס כתופעה שצריכה "הכלה" בתור מציאות סבירה בעולם, ח"ו.

 

 

מה שאתה שואל כעת, כנ"ל, זו לדעתי שאלה גדולה מאד. כי כאשר כותבים במרחב הציבורי, אז כל התייחסות כאילו "אוי.. ממש מבינים אותך", יכולה ליצור רושם של עוד איזו "בעיה לגיטימית"... וזה לא. זה דבר מחריד. 

 

מצד שני, אתה צודק שאם השדר "לאחר מעשה" נוראי, יהיה רק של הצבעה על חומרת הענין העצומה, בלי נסיון לעודד במילים טובות לעלות משם - אז זה עלול לייאש כאלה שמנסים להיחלץ מהבוץ.

 

כבר ראיתי לצערי, שכתוצאה מכתיבה קשה עד כמה דבר הוא נוראי, עלולים להימנע מלפנות לעזרה ח"ו.

 

לכן, אני חושב שהדרך הנכונה, זה באמת להתריע שזה דבר איום ונורא, שחיתות שבשחיתות - אבל לומר שמי שבאמת רוצה להיחלץ, יעזרו לו, ואפשר לעזור. יתמכו בו. לא כי עשה משהו "הרואי"... אלא כי רוצה לעלות מהזבל.

וגם כשמישהו/י מתייעץ/ת כאן, אז קודם כל לציין בצורה בהירה כמה זה מזעזע; עד היכן המשמעות - ואז לעודד שאכן זו היסחפות יצרית שאפשר וצריך לצאת ממנה. להציע איך וכו'. לעודד. וצריך להבחין גם, בין מי שנסחף ל"ע, לבין מי שבזדון, בתור "שעשוע" מזעזע, משחק בדברים כאלה, כי מה איפכת לו... מניח שגם מבין הקוראים הסמויים כאן, אין כאלה.

יש לך לב טוב,כותבת המחקר
אבל זה נושא חמור מאד.
חייבים פרופורציות.
אם על שאלות טיפשיות יחסית יש כמעט 300 תגובות, אסור שנושא כזה יקבל תגובות רופפות.
וזה לא קשור לסהנדרין, זה קשור לכוח של התגובה החברתית
אבל כאן היא קיבלה מאה אחוז תמיכה כדי לצאת מזה.נפש חיה.
היא מבינה (זאת מהעיתון ועוד כמה "זאתיות" ) שזה לא תקין וחמור מאד.
אנחנו לא חולקים על זה!


מה שאנחנו כן חולקים זה באיזה צורה
להוכיח או לפעול לסילוק הנגע הזה.
מענין אותי לאיזה עזרה את מתכונת? איך תסבירי לאחת כזאת?כלה נאה
איך תגיבי כשנער מספר לך שהוא מכור לסמים?נפש חיה.
זעזוע וטיפול דחוף. ולא דיבורים נחמדים ומעודדיםכלה נאה
זה לא יעזור
לקרוא לאיסור כרת "לא תקין" ו"חמור"כותבת המחקר
לא. את לא יכולה לקבל מנוי.
יש גבול לכל תעלול. והמילה המעצבנת "להכיל"פרוזן יוגורט
חלה על כל דבר בדור שלנו כמעט.. ואפילו על איסורי תורה (להט"ב, בגידות.. וכו') והכל בשם הסובלנות וההכלההההה
באמת באמת מרגישה שנכתב עליי האקונה מטטה


העיקר שהצלחת!חידוש

ה' יעזור לך להשאיר הכל מאחורה ולמצוא שמחה וסיפוק בחיי השיגרה ובמסגרת המשפחתית.

אין לך מושג כמה מדגדג באצבע לשלוח הודעהאליפ
הלוואי שהיה פשוט כל כך

גם אם קיים קשר עיסקי הוא בהחלט עלול לנסות את מזלו שוב עוד חצי שנה

לא תמיד מספיקה ההחלטה לטווח הארוך
צריך להתחיל ולהניע תהליך זוגי או דתי או משולב
לא חושבתהאקונה מטטה
אני מרגישה שהבין שלא ילך איתי אז פשוט הניח לי..הוא אדם מכובד לא סתם אחד מהרחוב.. הוא לא יחזר או ינסה אם אמרתי לא!
ברור שהוא אדם מכובדאליפ

וכן גם את, אחרת לא היה שובה את לבך מלכתחילה.

 

אם תהיה פנייה מחודשת חלילה היא תבוצע שוב בעדינות ועל בסיס הגיוני, נניח מבצע ללקוחות נאמנים. האמיני לי אנשים יכולים לשבת שעות ולטוות קורים כאשר הם חושקים במשהו.

 

ולכן אני מסכים עקרונית עם קודמי שצריך לדבוק בתודעה שעמדת בניסיון ולהמשיך הלאה.

לטעמי יש גם 'אבל'

את הרי לא רעיה במשבר, וגם לא עובדת אתו צמוד באותו החדר, ובכל זאת הוא זעזע את לבך.

 

לא פרטת כיצד, אבל ברור בעייני שאת לא ההדלקות הראשונה שלו, הוא צייד "ויודע" איך לעבוד ( ה' ירחם ויציל!). אנשים כאלו בלא מעט מקרים יש להם את הסבלנות והנסיון לחכות, ויותר מזה הם רואים בזה מעין ספורט אתגרי. אל תתפלאי אם הוא ינסה לחזור.

מצד שני גם בלבך פנימה ישנם צדדים שהוא האיר לך שחסרים לך בחיי הנישואין שלא היית מודעת להם בגלל חוזקות רבות אחרות שיש בבית שלך. הן עלולות לחלחל ולקבל יותר תשומת לב בגללו גם אם בפועל זה מתרחש בלי קשר אליו.

ייאללה התגברת עבר נקסט .. עכשיו תשמחייואב גל
אין מה לחשוב על העבר
לטובת כל הנורמליים שכאןק"ש
לא נכנס לשאלה, מהיא הדרך הנכונה לעזור להחלץ למי שכבר בנפילה. (לכן גם לא הגבתי עד כה) אבל וזה אבל גדול, יש סכנה בשיח המכיל של 'נורמליזציה' של התנהגות נוראה. כשמתחילים לפרסם עוד ועוד לכולם, אפילו כשמדברים על איך לצאת, זה עלול לטשטש.

לכן חובה לצעוק בקול גדול: הנפילה הזו, היא אחד הדברים הכי חמורים שיש. הכי חמור בין אדם למקום והכי חמור בין אדם לחברו.

בין אדם למקום - קירבה של איש לאישה נשואה, או לפנויה (או אשתו) נידה - זו עבירה ששניהם (כשזה בשת"פ, אם האישה אנוסה - רק האיש) צריכים לההרג ולא לעבור עליה!
כמובן שעדיף להנצל משניהם. אבל, לו יצוייר ששתי הברירות הן להכשל בזה, או להישרף חי - אדם חייב לבחור להשרף חי. בדיוק כמו אבותינו בגזירות אנטיוכוס, כמו אבתינו במסעי הצלב, נכדי הרא"ש בפרעות קנ"א בספרד וגר הצדק הגרף פוטוצקי בזמן הגר"א, שצעד ברגליו למוקד.
לדעת הרמב"ם והשו"ע, גם על קירבה (נגיעה של חיבה, חיבוק, נישוק וכד') בלי שמגיעים למעשה עצמו - חייבים לההרג ולא לעבור!

בן אדם לחברו - יש כאן מעילה באמון שנתן בן הזוג, האמון הכי בססי בין בני אדם. גם כל הפלפולים, על היתר נשיאת כמה נשים לגבר - לא רלוונטים, פשוט שכל אישה בימנו מתחתנת על דעת שהיא היחידה.

עצוב שבכלל צריך לדבר על זה.
יש דברים שלא עושים גם אם בעל מעצבןl666
אם מישהי עושה את זה כנראה זאת אופציה בשבילה.
לא מאמינה שתגובות מכילות יעזרו למישהו.
כמו שכתב כבר פה איזה מישהו הוא איבד ריגוש עם הזמן ופשוט נמאס לו
ואישה שהצליחה להתאפק כנראה הייתה מעוניינת דווקא בשלב של חיזור לשיחות רומנטיות.
בנוסף לנשים האלו די חסר שכל פשוט וכבוד עצמי. אז חייכו לה ואפילו השקיעו ושלחו הודעה שלא עולה כסף, אז מה? ואם גבר יטרח קצת ויקנה זר פרחים ? או משהו קצת יותר שווה? כמה צריך לא לכבד את עצמה כדי לקפוץ על כל מי שמחייך ושולח הודעה?
אישה בוגרת אמורה להבין שאם מתחילים איתה אז מה שרוצים זה מין לא מחייב אחרת היו מתחילים עם רווקה.
ואם זה גבר נשוי אז הוא רוצה קצת אוורור וזהו. זה לא סוד שרב מוחלט של גברים לא רומנטיים, כך שגבר סופר רומנטי צריך להחשיד. אף גבר לא משקיע סתם ככה.
ושלב של חיפוש ריגושים ובדיקת גבולות צריך לעבור בגיל 13.
שלא לדבר על ילדים ובעל שיסבלו , על סביבה שתדבר וכמובן איסור כרת.
באמת לא מביןבלונדיני

באמת לא מבין את ההשתלחויות חסרות הרסן.

האם דובר כאן על לחטוא בפועל ממש ולעבור על כרת? ח"ו!

דובר רק על הנסיונות של פזילה לצדדים וההתרגשות והפרפרים בבטן שיש כלפי מישהי או מישהו שהם לא הבן או הבת זוג.

 

להיפך! יש פה רצון להינצל מאותם הרהורים רעים.

 

 

האם מישהו מבין המשתלחים כבר התנסה בנישואים קשים ונסיונות מעין אלו שיוכל לדון את הזולת?

זו איננה פונקציה לינאריתכותבת המחקר
היא חושבת, שמתקדמת צעד והוא מתקדם איתה. אז כל עוד היא רק מרגישה פרפרים בבטן, לא נורא.
ח"ו לא להגיע לכרת.
ניסו להגיד לה שברגע אחד יכולה לאבד את עולמה וזה לא יהיה תלוי רק בה ובמה שהיא חושבת ומרגישה. כשמשחקים באש, לא לוקחים בחשבון שכיוון הרוח עלול להשתנות.
ולגבי שאלתך, כמדומני, כמעט כל אשה נשואה נאה ומטופחת בסביבה לא דתית, בשלב כזה או אחר יהיה גבר שהיא תמצא חן בעיניו, וגם הוא ימצא חן בעיניה.
ובכל זאת הרוב לא יתנו לו יד, ולא יסעו איתו ברכבו, אלא יחניקו רגשות מזיקים וינתקו את הקשר באיבו.
לטעמי בעניין זה עדיפות התגובות שמטלטלות
הפוסט הלא שיפוטי, המכיל והמבין, לדעתי הוא שטויות במיץ. מי שבאמת בוכה מזה, לא תתחנן לשיחה מכילה בפקקים של כביש 6, היא תגיד: לא! . ומילת הרסמים הזו תספיק
את משוכנעת שתמיד אנשים חזקים ויש להם כח?אליפ

אולי הפנייה היא לעזרה לא לאמפטיה וכמו כל בן אדם הפונה לעזרת חברים הוא צריך תחילה לחוש כי רוצים למשוך אותו למעלה, לא לבעוט בו לעזאזל.

מה שאת מתארת הוא תיאור של גבר או אשה הפועלים נכון, ויש בעולם גם כלים שבורים שקשה להם בהרבה למלא את יעודם

כלי שבור כותב שבור,כותבת המחקר
משום מה לא הרגיש לי ככה, הרגיש בשלב שעוד מתפעל מ"הקסם".
בשלב כזה צריך לטלטל.
באמת הרבי מקוצק כותב שאין שלם מלב שבוראליפ

כשאני אומר שבור אני מתכוון שיש צד מלא בפרפרים

אבל לא בשביל זה הוא או היא כאן

כאן הם הפה של הצד הכואב ומתלבט

כשהוא שבורכותבת המחקר
בשלב שהוא מלא בפרפרים הוא עוד לא שבור.
איזה שבור ? נימצא בהיי ! לכן צריך לנער ליפני שכולם ישבוכלה נאהאחרונה
אלרגיות למזון אצל ילדים - מה קורה בגינת משחקיםאריק מהדרום
עבר עריכה על ידי מנהל בתאריך ג' בתמוז תשפ"ו 14:05

כשאין צורך לערוך אז אין צורך לערוךאריק מהדרוםאחרונה
הסרטון הזה טוב יותר בלי ספויילרים.
נופש לטיפול זוגי ורגשי משולבכי אני אני
מישהו מכיר מקום לנופש שנותן קבלה על טיפול זוגי או נפשי? רוצים מקום נחמד עם בריכה וכל השאר פחות משנה.. אם יש אופציה לבוא עם ילדים עדיף כי כרגע אין ביביסיטר..
למה ללכת עקום .העני ממעש
למה עקום? לא מסתירים את הרצון לנצל מימון שזכאיםפ.א.

אליו לטובת יציאה לחופשה משפחתית 
 

בדיוק כמו הכנסים השנתיים של לשכת רואי חשבון ולשכת עורכי הדין באילת, ועוד גופים מרכזיים במשק - נופש שנתי משפחתי, שממומן בחלקו כהוצאה מוכרת של השתלמות מקצועית מוכרת למס.  

לא עקום..כי אני אני
חלק מהטיפול שאנחנו צריכים כרגע לשיקום שלנו זה נופש ביחד ומאד זורם לנו מקום שנותן באותה חבילה גם איזשהו טיפול שגם הצבא מכיר בו כמו סדנא זוגית, ספא וכו ולכן נשמח לשמוע😀
אם כך אז חוזר ביהעני ממעשאחרונה
חיבוקחדווית

יש לי חברה סופר סופר קרובה,

חברת נפש כמו שאומרים..עברנו הכללל ביחד..

ברגיל היינו מתחבקות חיבוק ארוך (יכול להיות כמה דקות) מלא משמעות ,צורה לבטא את האהבה ואת הקשר העמוק ומשמעותי, מתוך אהבה נקיה.

עכשיו אני מתחתנת עם הבחור שלי.

ואני לא יודעת מה לעשות.

האם זה סבבה שאני ככה מתחבקת איתה באמת מתוך אהבה כנה ואמיתי? האם זה משהו שאוכל לעשות גם אחרי החתונה. הרי למרות שיש לי את האיש שלי אני עדיין רוצה את החיבוק דווקה שלה, כמו שאני עדיין רוצה תחיבוק של אמא
מה אתם אומרים על זה

פשוט לעדכן את האיש שלי ואז זה סבבה??

מה אתם ממליצים, הכל זה יכול פשוט להמשך כרגיל?
וגם בכללי איך מנהלים חברות כלכך קרובה אחרי החתונה 

 

משהו לא מסתדרפשוט אני..

לפני שבוע העלית פוסט על כך שחברה טובה שלך מתחתנת, ולך זה קשה כי את עדיין רווקה.

ועכשיו תוך מספר ימים את כבר מתחתנת בעצמך...? 

היא לא כתבה שהיא מתחתנתזיויק
אלא שאלה מה יהיה אחרי שתתחתן מתישהו
''עכשיו אני מתחתנת''פשוט אני..
שאלה טובהמחפש אהבה
ואלה יפה שאתם עוקבים ושמים לבחדווית

תכלס השאלה הקודמת היתה לחברה שלי שרצתה לשאול... (חסום לה משום מה)

אם לא היית מתייחסת לזה כעניין זה לא היה חייב להיותפתית שלג

אבל אם באמת את מתייחסת לזה כמשהו גדול שיכול להשפיע על הזוגיות שלך- אז כנראה זה באמת עניין שצריך לפתור. קודם מול עצמך, ואח"כ מולו.

בגדול בעיה בהגדרה זה לאSeven

הרי זה לא אסור..

אבל כן נשמע לי מוזר שאת זקוקה לחיבוק ארוך מחברה כדי להרגיש את האהבה המיוחדת והנקייה בינכן...

בד"כ נשים מבטאות רגש באמפתיה בלהכיל אחת את השניה פחות יצא לי לחבק חברה שעות ברגיל (לא מדברת על מקרה קיצון נניח שמישהי מאבדת אדם יקר ואז נותנים לה חיבוק ארוך אלא כהרגל בינכן של חיבוקים ארוכים)

כן נשמע לי יותר נכון לשמור כאלה דברים לבעלך ובהמשך לילדים...בהצלחה

??חתול זמני

אין בזה משהו אסור מבחינה הלכתית

גם מבחינה רגשית לא רואה את הבעיה בזה

איני יכול לדמיין לעצמי מצב שבו משהו כזה היה מפריע לי (או לכל מי שאני מכיר) לכן איני רואה מה יש לעדכן כאן

 

וחתונה אינה סיבה לחתוך את כל קשרייך החברתיים, בחורך היקר אינו תמנון עם יכולת למלא את כל עולמך וצרכייך הרגשיים (ואני מניח שגם הוא אינו רוצה בכך)

לא רואה שום בעיה, חוץ מעצם השאלה.רקלתשוהנאחרונה

למה שתחשבי שזה יהיה בעיה?...

המלצות לצימרחושבת בקופסא

מקווה שזה מתאים לשאול פה ויהיו מספיק תשובות.

יכול להיות שעדיף לשאול בהו"ל.


אנחנו רוצים לצאת לצימר זוגי מהתקציב שנשאר לנו מהמילואים וכנראה נוסיף קצת.

מחפשים צימר חדר אחד לזוג, עם ברכה פרטית (באמת פרטית, שלא רואים אותנו ואנחנו לא רואים אחרים)

עם ארוחת בוקר יהיה נחמד אבל לא חובה.

תקציב של סביבות 1,000 שקל לילה, (נחמד אם יהיה בפחות) שני לילות בסוף אוגוסט כנראה (אני מקווה שלא יהיה עמוס או יקר מידי בזמן הזה, אין לנו כל כך אפשרות אחרת)


אזור בארץ: לא ירושלים או המרכז ממש, ולא צפון רחוק ודרום רחוק. אולי בשולי המרכז?

אנחנו מתניידים באוטובוסים.

עדיפות אם יש אטרקציות, מסלולים ודברים מעניינים לעשות באזור שאפשר להגיע אליהם באוטובוס.


אשמח לעזרה כי ממש לא מבינה בזה.

מומלץ ממש ממשכנפי נשרים

צימר במחסיה, עלה לנו 1000 לסופש

כל המתחם מגודר ורק שלכם יש בריכה וגקוזי פרטיים ומטבחון נוח.

אפשר להוסיף 200 ולהישאר גם מוצש עד ראשון בבוקר

תודה רבהחושבת בקופסא

אפשר להגיע בתחב"צ?

מחיפוש מהיר ראיתי שיש לפחות 4-5 צימרים ביישוב הזה. התכוונת למשהו ספציפי?


אשמח לעוד תגובות

עוקבתרוני 1234
אני אשמח להמלצות גם למקומות שלא צריך תחב"צ, בכל רחבי הארץ.
לא מאוד בקי, אבל ברחבי יו"ש יש המוןהסטורי
אולי צימרבוס שומרון באלון מורה יכול להתאים.

(לא הייתי שם, רק ראיתי פרסומים)

נראה לי פחות הכיווןחושבת בקופסא

אנחנו כנראה יותר מידי עירוניים בשביל זה, אין ברכה פרטית, וגם לא נראה שיש אופציות מה לעשות באזור מסביב.

אבל תודה, אשמח לעוד תגובות. 

ממליצה בחום על צימרים נוף החאן בכפר אוריהנגמרו לי השמות

הנה הקישור: נוף החאן, צימר בכפר אוריה | Weekend


היינו אומנם עם שלושת הילדים ולא רק זוג, אבל גם לזוג זה שווה בהחלט לדעתי.

אני זוכרת שהמחיר היה נמוך יחסית למקומות אחרים ויכול להיות שדווקא כן יתקרב לתקציב (לא יודעת לגבי אוגוסט).

הבעלים של הצימר מקסימים.

יש שם בריכה שווה שפרטית בשעות מסוימות שאתם שם (בעל הצימר מסביר הכל כאשר מגיעים. בגדול כאשר זוג או משפחה רוצים להיות בבריכה ויש במתחם עוד זוגות אחרים אז או מחלקים מראש שעות ואז יש לכם שעות רק שלכם.

או נכנסים בלי לקבוע כאשר פנוי ואז סוגרים את הדלת של הבריכה עם הווילון וכך זה סימן לאחרים שתפוס ולא נכנסים )

יש גם ג'קוזי גדול בנוסף. גם בחלק מהצימרים בפנים וגם ליד הבריכה עם מפתח ודלת וכנ"ל כאשר זה מתחלק לזמנים שהם רק שלכם).

זה באיזור צרעה ואשתאול, נוף מדהים, הרבה מסלולים. יש גם סניף איקאה קרוב אם שייך

ומרכז של חנויות אוכל וכו' באיזור (לא בכפר אוריה עצמו אבל קרוב).

לא יודעת לגבי תחב"צ.

אנחנו נהנינו מאוד וממליצה


תהנו המון

איזה כיף ❤️

שמעתי על צימר הראל בשבי דרוםפצלושון

700 ללילה

נראה מאד יפה

טוב, אז וויתרנו על הבריכהחושבת בקופסאאחרונה

כרגע מחפשים צימר באזור באר שבע או דימונה בלי בריכה, במחיר של עד 1,200 לשני לילות.

(גילינו שאפשר להזמין ברכה פרטית בנפרד מהצימר באזור. זה חוסך המון כסף)

אשמח להמלצות בכיוון.

מישהי חייבת לי כסף ולא נעים לי להזכיר להפשוט אני..
עבר עריכה על ידי פשוט אני.. בתאריך כ"ב בסיוון תשפ"ו 19:59

אבל עם חוסר נעימות לא הולכים למכולת, לכן הזכרתי למדינת ישראל בכל זאת...


 

 

 


 

כן חברים,

לפעמים מומלץ למלא דוחות להחזר מס 😀

יש עוד הטבה לניצול בעניין זיכוי מס רווחי הוןזמירות

בטופס 1301, בנספח שממלאים על השקעות בשוק ההון לפי טפסי 867, יש אפשרות לסמן שההכנסה היא מרכוש שהיה בבעלותך שנה לפני הנישואין - וזה כולל מניות או תיק השקעות.

ואז לייחס לבן הזוג חישוב בנפרד או לבת הזוג חישוב בנפרד על הרווחים בשוק ההון. 

 

כך שאם מי מבני הזוג נכנס לנישואים עם הון מסויים, ואפשר להוכיח את מקור ההון, אם פקיד השומה יבקש הוכחות - אפשר לנצל הטבת מס זו בפקודת מס הכנסה. 

מישהו מבין טוב בליסינג?חזקה בעורף

אנחנו מתניידים בשני רכבים. בעלי מקבל מהעבודה רכב+דלקן של 7 מקומות, שלרוב נמצא אצלו. ויש לנו רכב פרטי שלנו (5 מקומות שלרוב נמצא אצלי) עד עכשיו הרכב הפרטי שלנו היו רכבים זולים ודי מתפרקים, לא כ"כ השקענו ברכב כי הוא שימוש בעיקר אותי לעבודה (ממש קרוב לבית) ובהקפצות של הילדים (שוב, לרוב נסיעות ממש קצרות)


עכשיו ב"ה כבר תקופה שהרכב 7 מקומות לא מספיק לנו❤️ אז הרכב הפרטי הופך להיות גם להרבה נסיעות (לשבתות ולטיולים) הרכב הנוכחי כבר מתפרק וכבר תקופה שאנחנו מחפשים רכב ממש טוב שיחזיק מעמד לאורך זמן. הקצבנו עד 50,000 אבל לא מוצאים משהו שמספק אותנו מבחינת הנתונים של הרכב😬


התחלנו קצת להתלבט אולי כדאי לנו להשקיע בליסינג. מצד אחד מרגיש לי קצת כמו לזרוק כל חודש כסף לפח. מצד שני, נותן לנו שקט נפשי עם הרכב (קצת זקוקים לזה)


אבל בסופו של דבר, לא באמת מבינים בליסינג עד הסוף…

נשמח לשמוע איך זה עובד. יתרונות וחסרונות.

למה צריך להתייחס כשרוצים להתחיל? על מה לשים דגש? מאמינה שאנשי מכירות של הליסינג יידעו ל"סובב" אותנו טוב, כדי להרוויח, אז רוצים לבוא כמה שיותר מוכנים מראש.


תודה לעוזרים🙏🏻

לא בדיוק מה ששאלתפשוט אני..

אבל אני מכיר אדם שהקים עסק למציאת רכבים יד 2, לפי תקציב וצרכים. הוא בעצמו מחפש את הרכב, בודק אותו, עושה משא ומתן עבורך על המחיר וכו'.

נעזרתי בו כבר פעמיים, וזה אחרי שהגעתי אליו דרך אח שלי שרכש דרכו. השירות עולה 3,300 ש''ח.


 

לדעתי, רק על מציאת תקלות שבאף מכון מורשה לא בודקים, הוא לגמרי שווה את המחיר. במיוחד אם אתם כמוני לא מבינים ברכבים .. והוא גם מילואימניק אז בכלל כיף. 

 

אני לא מכיר אותו אישית ואין לי שום אינטרס...

גם אנחנו נעזרנו במישהו כזהבארץ אהבתי

לנו זה עלה 2000 אם אני זוכרת נכון (אבל היה לפני כמה שנים, אולי העלה את המחיר מאז).

ממליץ גם על ארי ויילר1223334444
זה בדיוק הבנאדם 🤩פשוט אני..
גם אני ממליץ עליו, בחום רבדוד100
+972 54-532-0036
הוא נותן שירות בכל רחבי הארץ?רוני 1234
תודה! נחשוב גם על זה.חזקה בעורף
נשמע שזה לא נכון לכם ליסינגזיויק
תודה על התגובה. יכול לפרט למה?חזקה בעורף
כי הרצון שלכם זה ברכב טובזיויק
זו לא סיבה מספיקה לליסינג עם כל הכבוד..
ליסינג אף פעם לא יהיה משתלם לאדם הפרטינפשי תערוג

עלות של ליסנג פרטי הבסיסי יהיה כ2000 שח לחודש בהתחייבות ל3 שנים.

עם סכום כסף כניסה ויציאה

כך שתשלמו כמעט 60-70% מערך של רכב חדש

אבל בסוף התקופה לא תשארו עם רכב


בליסנג תפעולי זה יעלה כמעט פי 2 כל חודש

כן, חברות הליסינג תמיד מצחיקות אותיפשוט אני..
''ירידת הערך - עלינו''.

נו בטח עליכם, רק שאני צריך לשלם פי 2 מירידת הערך בשביל שזה יהיה עליכם... 

ליסינג זה דרך בעיקר לקנות את ההתחמקות מה"דרעק"משה

לכן עכשיו הלוביסטים של הליסינג נלחמים בתוכנית של מירי רכב (לא שגיאת כתיב) להפחית את כמות הטסטים למכוניות יחסית חדשות מפעם בשנה לפעם בשנתיים. בסוף ה"לחם והחלב" שלהם זה  אנשים ששונאי תחזוקה של מכונית.

אולי ישתלם לכם רק להשכיר רכב לטיולים ושבתותרוני 1234אחרונה
אני מניחה שזה רק פעם בכמה חודשים
מה זה אומר אם קשה לי ממש?נגמרו לי השמות

ומה זה אומר עלינו כזוג?

ומה אם פשוט נמאס לי מכל הריבים האלה?

או מכל הריחוק הזה?

או מכל הקושי הזה?

 

יצא לי להתבונן בחג השבועות האחרון במגילת רות,

ובקריאה הזו קפצו לי לעין המילים "ודבקה בה".

לפני הרי מתואר שגם עורפה וגם רות הלכו עם נעמי

אבל נתקלו שוב ושוב באתגר או סירוב או שימת המציאות כפי שהיא על כל קשייה ומורכבויותיה שהציבה בפניהן נעמי - ובעוד עורפה בחרה לחזור אחורה, על רות כתוב: "ודבקה בה".

ובעצם התבוננות על זה הביאה אותי לחשוב שדבקות מובילה לחיים, דבקות יוצרת חיים.

הרי בזכות אותה הדבקות נוצר אפילו המשיח שלנו! חיים. גאולה. בזכות הדבקות הזו. בזכות הלא לוותר הזה.

 

וגם במקום אחר בספר בראשית ששם נאמר "ודבק באשתו והיו לבשר אחד" - ורש"י מפרש בילדים, ופירושים אחרים מפרשים גם באחד ממש באיחוד הנשמתי והגופני והכולל כולו. כלומר יש כאן עוד דבקות שמובילה לחיים. גם להמשך החיים (ילדים) וגם לאיכות החיים עצמם ושמחת החיים שזה הביחד והאחדות של הזוג.

 

וגם בתפילה ששם נאמר: "ודבקנו במצוותיך" ואנו לומדים על התורה הקדושה ש"עץ *חיים* היא למחזיקים בה ותומכיה מאושר". וגם אם העץ מתנדנד ברוח - אנחנו מחזיקים. דבקים. בתורה. במצוות. באתגרים שהחיים מזמנים לנו.

 

ועוד מקור שעלה לי בהקשר הזה הוא "ואתם הדבקים בה' אלוקיכם *חיים* כולכם היום" - שוב דבקות שמובילה לחיים!

 

זה פשוט מדהים.

כמה הדבקות מובילה לחיים

כמה להמשיך, לדבוק, להתמיד, לא לוותר יכול להוביל אותנו לחיים.

לדבוק בטוב כמובן.

* ודבקה בה - לדבוק בטוב. רות ראתה בנעמי את הטוב ודבקה בטוב הזה. "באשר תלכי אלך ובאשר תליני אלין עמך עמי ואלוקייך אלוקיי" - זה הטוב. ה' אלוקי ישראל ולהיות חלק מעם ישראל ולהיות עם חמותי הטובה - זה הטוב עבורי ובו אני דבקה.

* ודבק באשתו - לדבוק בטוב שבאשתי. לדבוק בטוב שבבעלי. לדבוק באשתי עצמה. לא לוותר עליה. לדבוק באישי עצמו. לא לוותר עליו. 

לדבוק ולהתכוונן אליה ולהשקיע בה כמה שאני רק יכול. לדבוק ולהתכוונן אליו ולהשקיע בו כל מה שאני יכולה.

* ואתם הדבקים בה' אלוקיכם - לדבוק כמובן בקב"ה שבידו הכל וממנו הכל ומקור כל החיים וכל הטובה וכל הברכה.

* ודבקנו במצוותיך - לדבוק בטוב שבמצוות ובתורה. יש טוב ויש רע ובחרת בחיים - לבחור בטוב.

 

ואפשר ללמוד מזה גם על הזוגיות שלנו ועל ההורות שלנו - ולזכור שמעבר לזה שכל דבר בעולם הזה צריך אנרגיה כדי להתקיים, צריך עבודה כדי להתקיים ולקרות,

יש עוד משהו מאוד מאוד חשוב:

הטוב הגדול יותר, השלם יותר, האמיתי יותר והשורשי והעמוק יותר – כל אלה באים *רק* אחרי ההשקעה. רק אחרי הדבקות. רק אחרי שעובר זמן של השקעה מתמשכת ומרוכזת.

 

למשל,

לא דומה אהבה לתינוק בן יום

לאהבה לילד בן שנתיים

לאהבה לאותו הילד בן 10

 

ככל שהילד גדל,

ככל שנשקיע בו יותר - יותר נאהב אותו.

כמובן שמהתחלה אנו אוהבים אותו.

אבל אי אפשר להשוות את האהבה שהייתה לנו בלב כשרק ראינו אותו לראשונה, לאהבה שיש לנו בלב כשהוא פתאום קורא "אמא", "אבא", לאהבה שיש לנו בלב שהוא כבר משחק עם האח הקטן, מחבק אותנו וכותב לנו ברכה ואנחנו משחנשי"ם איתו ומגלים בו עולם שלם ואישיות שלמה שלא הכרנו! ואז האהבה מתעצמת אפילו עוד יותר!

 

אותו רעיון גם עם בני זוג,

בהתחלה יכולה להיות אהבה, חיבה, התרגשות וכו'

ופוטנציאל הצמיחה של האהבה עצמה הוא עצום

אחרי שנה עוד יותר

אחרי 10 שנים עוד יותר

ואחרי 20 ו30 שנים עוד יותר.

 

וגם אם קשה לנו עכשיו -

הרי אם נלך אחורה למקומות שחווינו קשיים בחיים הרבה פעמים נוכל לראות שאם לא היינו חווים את כל הקשיים האלה, את כל המשברים והרע שעברנו - לא היינו באותו מקום שאנחנו עכשיו. וכל אחד ואחת ומה שזה אומר עבורם.

כך גם אם אנו עוברים עכשיו קשיים בזוגיות שלנו - נוכל להגיע דווקא מהם ומתוכם גם לכמויות של *טוב* גדול אפילו עוד יותר בינינו. 

כמה שזה נשמע מופרך, לפעמים רק מהמשברים אפשר לצמוח ולהעמיק בעוצמה הכי חזקה שיש,

לפעמים דווקא מהרע אפשר לחוות את הטוב יותר בשלמות ויותר בחוזקה ועוצמה.

 

וזה נכון לכל תחום בחיים - אדם שעובר ומתגבר על מכשולים וקשיים - לרוב יכול לצאת הרבה יותר מחוזק, עם הרבה יותר כוחות ותעצומות נפש שגילה על עצמו, הרבה יותר לעזור גם לאחרים, הרבה יותר לפתח את השריר של הנתינה וגם של הקבלה, לפתח ולהרחיב עוד את כוחות הנפש שלו, וגם לחוות את הטוב הרבה יותר בעוצמה כאשר הוא מגיע.

 

אז דווקא אחרי ריב או אתגר או קושי זוגי - אם נצליח לעבור דרכו, בתוכו וממנו נכון -

או אז נוכל גם לגלות את הטוב העמוק יותר, הגדול יותר,

מה שלא היינו זוכים לו אם היינו נשברים באמצע!

מה שלא היינו זוכים לו אם היינו מרימים ידיים בקושי הראשון או השני או השלישי.

אז אם יש קשיים ואנחנו חושבים אולי להרים ידיים?

רגע!

לומר לעצמנו - רגע, בעצם עדיין אין לנו מושג עוד כמה טוב נוכל לקבל מהקשר הזה ואחד מהשנייה עוד יום, עוד חודש, עוד שנה ועוד 20 שנים.  

אז ננסה לאפשר לעצמנו את אותה השקעה והתמדה, את אותה דבקות, את אותו לימוד, וב"ה לזכות לטוב עמוק וחזק עוד יותר.

 

ובעצם אם חושבים על זה אז גם בהורות, גם בזוגיות, גם במיניות, גם בכל מערכת יחסים עם המשפחה, גם בעבודה, וגם בהכל - המתמיד זוכה! לגמרי זוכה ❤️

וזה הזכיר לי גםנגמרו לי השמות

קטע שכתבתי בעבר שמדבר בדיוק על המקום הזה, של כל הטוב שמגיע דווקא אחרי שדבקים, דווקא אחרי שעוברים אתגרים בחיים, אז רוצה לצרף גם אותו לכאן:

 

אשתי, תודה שחיכית.

היום חגגתי איתך ועם המשפחה המדהימה שבנינו יום הולדת 80.

 

זה משהו לחגוג יום הולדת 80.

לא בא ברגל...

 

וחשבתי קצת. או בעצם הרבה.

ומתוך כל המחשבות שלי על חיי, את יודעת איזו מחשבה קפצה כל הזמן בראש ועלתה על כולנה?

המחשבה עלייך.

המחשבה על כך שחיכית לי.

את חיכית.

 

חשבתי על כל אותם הצמתים בחיים שלנו, מגיל 20+ ועד היום.

וואו, 60 שנים, זה פשוט לא להאמין!

 

חשבתי על איך בכל צומת יכולת לבחור - להאמין בי, להאמין בנו

או לא להאמין.

לבחור

אם להישאר

או להיפרד

אם לקחת את עסקת החבילה, הלא פשוטה בכלל לפעמים, שקוראים לה "אני",

או פשוט לוותר על הכל, לקום וללכת.

 

ואת, אשתי היקרה, תמיד בחרת, וחזרת ובחרת בי.

את בחרת בנו.

כל פעם מחדש.

את בחרת לחכות.

 

את ידעת והיית כל כך חכמה כבר אז,

את ידעת מבפנים, שזה יגיע,

שאנחנו נעבור את זה.

וגם את זה, וגם את המכשול ההוא שחשבנו שזהו הגענו לסוף ולעולם לא נצליח להתגבר? גם אז היה בתוכך את הקול הפנימי שאמר לך לא לוותר,

שאמר לך להילחם

שאמר לך לחכות.

 

זמן.

כמה כמה שהוא משאב חשוב.

ומי כמוני בגיל 80 יודע זאת

כמה הזמן הוא המרפא הכי גדול

כמה הזמן הוא הקוסם הכי גדול 

כמה הזמן הוא המאפשר הכי גדול

כמובן שהקב"ה! אבל בורא העולם שברא את הזמן וגילם בתוכו כ"כ הרבה אוצרות,

שמי היה חולם לאן הם יובילו אותי, אותנו?

 

ומה היה קורה אם לא היית מחכה לי?

ומה היה קורה אם לא היית, היינו, נותנים לזמן לעזור לנו ולרפא בנו דברים?

ומה היה קורה אם לא היינו בוחרים לעבוד?

ומה היה קורה אם היינו נפרדים?

בצומת ההיא? וההיא? ובמשבר הגדול ההוא?

 

אני אפילו לא רוצה לחשוב על זה.

על מה הייתי יכול לפספס

על חיים שלמים ומתוקים וטובים איתך יקרה שלי

על המשפחה המדהימה שבנינו

על כל האוצרות הללו שעכשיו מביטים בנו בעיניים נוצצות

ושרים לנו שירים

ומחברים לנו ברכות

וכולם חוזרים על דבר אחד - אתם הדוגמא שלנו לזוגיות טובה סבא וסבתא!

אתם!

 

אנחנו יקרה שלי! אנחנו! שמעת?

אנחנו, הזוג שעבר והתמודד ונילחם וקם ונפל

ושוב נפל

ושוב קם

ושוב 

ושוב

 

אנחנו מודל להערצה!

ממנו שואבים!

 

והאמת? אני מבין אותם.

תראי יקרה שלי מה יצא מאיתנו!

תראי כמה אהבה יש בינינו

כמה עוצמות

כמה חוויות

כמה טוב. טוב צרוף. טוב שלם. חיים שלמים.

כמה נהיינו אחד, במלוא מובן המילה.

 

ואיזה מזל שחיכית לי

ואיזה מזל שהאמנת בי

ואיזה מזל שלא וויתרת

ואיזה מזל שגרמת גם לי לא לוותר

ואיזה מזל שלקחת את כל הפניות הנכונות בדרך

ואיזה מזל שהשכלת להבין שזו *דרך*,

ושגם כשאנחנו למטה, הכי הכי למטה -

אנחנו עדיין בדרך!

וכמה בהמשכה השמים צלולים

והשמש מאירה

והחיים מחייכים

וכמה טוב ואור ושפע וברכה יש מעבר לפינה, 

במורד הגבעה,

בהמשך הדרך הזו.

 

ואת, שחיכית,

וידעת

והאמנת

ובחרת

ואהבת

ללא תנאים 

לך אני עומד היום ומוקיר תודה ונושק לראשך על שהבאת לי את החיים המתוקים והנפלאים הללו לצידך ויחד איתך.

תודה.

את לא יודעת עד כמה תודה.

תודה שחיכית.

(רציתי לכתוב ישר ולא הספקתינגמרו לי השמות

בעקבות בלת"ם שמיד צץ,

אז חוזרת עכשיו רק לציין הבהרה:

@oo היקרה רק למען הסר ספק היה חשוב לי לכתוב שאת הקטע הנ"ל רציתי לכתוב כבר מחג השבועות שאז חשבתי על הדברים ופשוט חיכיתי לזמן פנוי לנסח ולכתוב אותו.

וכמובן שאין באמור שום התייחסות ספציפית למקרה ספציפי כזה או אחר או שום ביטול חלילה לדברים שנאמרו בשרשור אחר.

אלא רק התבוננות אישית שעלתה לי מקריאה במגילה וכל מה שפירטתי כאן. 

ואם יש מקרים שיתחברו וזה יהיה מתאים להם - מצוין, ואם יש מקרים אחרים שלא יתחברו או שלא יהיה שייך אליהם - זה גם כמובן בסדר גמור ואין הדברים מתיימרים להתאים לכל המצבים ולכל האנשים ולכל המקרים באשר הם כמובן, אלא רק לאלה שכן ).

ובכלל רוצה להודות לך גם כאן על הדיון המכבד, המפרה, המדייק והמחכים שם 🙏❤

כבר זמן רב כאן בפורומים אפשר ללמוד ממך המון מתוך המודעות הגדולה שלך, העבודה העצמית מעוררת ההערכה שלך, הגמישות המחשבתית שלך, החתירה למען מיקסום האושר בכל התחומים בחיים ועוד

🔴 מצב מלחמה 🔴 - תוספת קטנה לעכשיונגמרו לי השמות

יש משפט חשוב של דוקטור ויקטור פרנקל (ועוד רבים וטובים) שחשוב רגע להנכיח לעצמנו עכשיו:

 

כל התנהגות/תגובה בלתי נורמלית במצב/במציאות בלתי נורמלית - היא נורמלית.

 

אז מצאת את עצמך / את אשתך / את אישך / את הילד ברגרסיה בתחום מסוים?

אתם נורמליים.

זו המציאות שלא נורמלית.

 

אז לוקח לך שוב שנה לעשות פעולה פשוטה?

הכל עמום, מבולבל, לא מרוכז?

את נורמלית. אתה נורמלי.

 

פתאום בוכה כאילו בלי סיבה הנראית לעין?

כל פעולה הכי קטנה נראית כמו הר?

התחלת דיאטה בדיוק לאחרונה ומאתמול מחפשת רק מתוק ומנחם?

הסבלנות מתקצרת לפתיל קצרצר או אפילו בלתי נראה?

לא מבינה את עצמך?

שואל מה נסגר איתי?!

תוהה לעצמך או אפילו מבקרת את עצמך: מה זה מה קורה איתי?!

את נורמלית. אתה נורמלי.

 

ומה יעזור גם לנו וגם לזוגיות שלנו עכשיו?

בעיקר חמלה.

הבנה.

לגיטימציה לאנושיות שלנו.

המון חמלה ואהבה.

לעצמי. לאשתי. לאישי.

לקחת נשימה עמוקה

ועוד אחת

להוריד סטנדרטים כרגע במה שאפשר

ובעיקר לזכור שגם אני וגם בעלי/אשתי - אנושיים.

ועוברים, שוב, בתוך מציאות מוטרפת.

ולנסות למצוא עוגנים גם כעת

ולנסות לחזק את עצמינו ולהתמלא ממה שעוזר

לנו, ולזוגיות שלנו.

 

בשורות טובות ב"ה 🩵🙏

מאוד יפה ומרגש.נחלתאחרונה
מכירים את די סיטי במישור אדומים?ברגוע

האם יש שם חנויות במחירים טובים?

מחפשים בעיקר ספה ומיטת ילדים, אולי גם שולחן אוכל ותנורים

הייתי שם לפני שנה, זה היה בעיקר בית קברות לעסקיםפשוט אני..

אבל במג'יק קאס העברנו הרבה שעות מאוד מהנות

תודהברגוע
ואולם שמחות של ארועים חרדייםמשה

זה חור עולם. חוץ מברכב אין דרך להגיע לשם וגם אין סיבה.

אם אתם מהאיזורנפשי תערוג

שווה אולי לקפוץ

לנסוע ספיישל אני חושב שבירושלים יהיה יותר מבחר ובמנעד מחירים גדול יותר

תודה, יש לך המלצה על חנות מסויימת בירושלים?ברגוע
לא.נפשי תערוגאחרונה

אבל לפני שרצים לחנויות

90% מהחנויות ממציגות את הדברים שלהם באינטרנט


מציע לעשות את השוואת המחירים באינטרנט ורק אחרי שנסגרים על משהו ספציפי לנסוע לראות אותו פיזית

אולי יעניין אותך