מאמר המבאר את תקנת הריב"ש

בהסכמת הרב ליאור שליט"א:

20180201161148.pdf

ואולי מבחינתך פנייה לסמכות היא כשל,

אבל אצל שומרי התורה בארץ ובעולם

היא הדרך הישרה והסלולה של שמירת ההלכה.

אפשר ללמוד כמו קראי: "הוא לא כתב במפורש",

אבל גדולי ישראל לא למדו כך.

נכון, הריב"ש לא התייחס לעלייה להר הבית.
אבל הוא קבע מדרג ערכים:
חשש שאנשים יעברו על איסור כרת,

פחות חמור מזה שרווקות יהיו טהורות,

ויצא מזה חשש פגיעה במשפחה בישראל.

עדיף לנו שאנשים יעברו על איסור כרת, ושלא יהיה חשש מכשול.
זה חידוש של הריב"ש.
אם רב היה כותב כך בדורנו, אתה היית קופץ עליו כמוצא שלל רב.

היום, אם נתיר טבילת רווקות, אין ספק שיש רווקות רבות שהיום לא טובלות,

ואם נתיר טבילת רווקות הן יטבלו, וינצלו מאיסור כרת, ואף אולי יתקרבו ליהדות. 
אבל אין שום פוסק שמתיר זאת!

אם הייתה מגיעה לפניך הכרעה:
רווקה מסורתית מוכנה לטבול (שלא בשביל הר הבית) - האם היית משכנע אותה לטבול, או אומר "רווקות לא טובלות"?
אם כך, זו הבעיה שלך; סולם הערכים אליו מתייחס הריב"ש, ולא הדיון על הר הבית.

זה סולם הערכים שנלמד מדברי הריב"ש.
הלימוד כולל גם את הסברא מדוע הוא חידש כך.

מכאן להר הבית:
מה יותר חשוב: שרווקות יעלו להר הבית,

או שיהיה חשש מכשול בזה שהטאבו על טבילת רווקות ייפרץ?
(מי שאומר שאין חשש כזה - אני לא יודע היכן הוא חי).

זו הסיבה שהרב פעלים התלבט לגבי נשים בערב יום כיפור,

ומי שראה את התשובה שלו בפנים רואה שהוא מתיר רק בצירוף זה שהטבילה לא מתירה אישה לבעלה. 

זה מה שאתה לא מבין אבל מבינים רוב מוחלט של הרבנים -

גם כאלו שמתירים לעלות להר הבית ומהם שאף מתירים לנשואות לעלות -

שהכריעו לאסור טבילת רווקות.

אתה טענת שלא.

אם לדעתך הוא מתיר *עקרונית* לרווקות להיטהר - 

איך אתה מיישב את עמדתו שמוטב שרווקות לא יטבלו ובלשונך:

"הריב"ש אומר שמוטב שיחטאו בחטא חמור יותר ושלא יתנו היתר לזנות"?

*הלכתית*, אתה מצליח להבין את עמדת הריב"ש שמוטב לעבור על חטא חמור ולא על קל?

השאלה צריכה להיות - לדבריך -

למה לא להתיר טבילה לרווקות כדי למנוע איסור כרת החמור?

הוא דן בשאלה הלכתית.

אתה מתעלם מהעובדה שמדובר כאן בספר הלכה שיש לו השלכה להרבה מאוד אנשים פרטיים.

יש כאן רבים שייכשלו באיסורי כרת.

אם נדמה את זה לדבריך לעיל,

ההוראה לציבור צריכה להיות שלא לעלות להר הבית ואילו ההוראה לפרטים צריכה להיות שהדבר מותר...

הריב"ש קבע ששמירה על המוסד המשפחתי

יותר חשובה מהחשש שיהיו שיעברו על איסור כרת,

למרות שלכאורה היינו חושבים

שעדיף למעט באיסור החמור, איסור כרת, מול איסור לאו, או אף איסור דרבנן.

אם כאשר מישהי שואלת באופן פרטי אומרים לה לא לטבול אפילו אם היא (והחבר שלה) יעברו על איסור כרת - 

למה עלייה להר הבית יותר "חזקה" מאיסור כרת ומתירה טבילת רווקות?

הרב גורן זצ"ל, הרב ליאור שליט"א, הרב רבינוביץ'

ורוב מוחלט של פוסקי ההלכה המתירים לעלות להר הבית הכריעו:

עליה להר הבית לא עדיפה מאיסור כרת ואינה מתירה לרווקות לטבול.

אמקד:

א. חכמי דורנו, מורים לבלניות לא לאפשר טבילת רווקות אלמנות וגרושות,

למרות שהם יודעים בוודאות שזה ימנע איסור כרת!

ב. הרב פעלים התלבט, האם לאסור גם על טבילת אישה נשואה בערב יום כיפור בתוך ז"נ.

הוא הכריע להתיר, בצירוף הסברא שטבילה ערב יום כיפור לא מתירה אישה לבעלה.

ג. לגבי הר הבית נשאלת אותה שאלה:

האם עדיפה עליית רווקות יעלו להר הבית על פני המוסכמה הכללית שמי שלא נשואה - לא טובלת.

אם למישהו יש ספק אם אכן ישנה כאן פריצת מוסכמה -

יבוא שיתוף הפעולה של נשים למען המקדש עם גורמים רפורמיים וכיו"ב,

במאבק נגד תשאול נשים ע"י בלניות במקווה (מצ"ב פרוטוקול ישיבות הכנסת בנושא) - ויוכיח.

על מה מתוך דברים אלו אתה חולק?

פרוטוקול א

פרוטוקול ב

הסמכות יכולה להיות התלמוד, הראשונים או האחרונים.

אתה יכול למצוא או להמציא חילוקים בין רמת הסמכות של כל אחד מהם.

אבל סכ"ס מדובר בפנייה לסמכות.

אם אתה מנסה לטעון שטבילת רווקות מקדמת את דרישת המקדש והגאולה,

הרי שהגמרא ביומא (יט, ב) מוכיחה אחרת.

על המשנה האומרת: "מיקירי ירושלים לא היו ישנין כל הלילה" בליל יום כיפור,

מספרת הגמרא:

"אף בגבולין היו עושין כן זכר למקדש אלא שהיו חוטאין.

אמר אביי ואיתימא ר"נ בר יצחק תרגומא נהרדעא

דא"ל אליהו לרב יהודה אחוה דרב סלא חסידא

אמריתו אמאי לא אתי משיח והא האידנא יומא דכיפורי הוא

ואבעול כמה בתולתא בנהרדעא".

תרגום:

גם מחוץ לירושלים היו נעורים בליל כיפור כל הלילה זכר למקדש, אלא שהיו חוטאים.

אמר אביי ואולי ר"נ בר יצחק: הכוונה לנהרדעא,

שאמר אליהו הנביא לרב יהודה אחיו של רב סלא החסיד:

'אומרים אתם מדוע לא בא משיח? והרי עכשיו יום כיפור ונבעלו כמה בתולות בנהרדעא'.

נמצאנו למדים, שהטבילה המותרת בנהרדעא (בערב יום כיפור ובטרם הריב"ש)

לצד הרצון לדרוש לציון ולעשות זכר למקדש - הרחיקו את הגאולה.

אם הייתה מגיעה לפניך רווקה מסורתית המתגוררת עם חבר שלה ומוכנה לטבול -

האם היית משכנע אותה לטבול כדי שלא תעבור על כרת, או אומר "רווקות לא טובלות"?
 

אתה טענת שלא.

אם לדעתך הוא מתיר *עקרונית* לרווקות להיטהר - 

איך אתה מיישב את עמדתו שמוטב שרווקות לא יטבלו ובלשונך:

"הריב"ש אומר שמוטב שיחטאו בחטא חמור יותר ושלא יתנו היתר לזנות"?

*הלכתית*, אתה מצליח להבין את עמדת הריב"ש שמוטב לעבור על חטא חמור ולא על קל?

אתה מבין למה מוטב שיעברו על איסור כרת מאשר שיטבלו?

לומר "אני נגד" זו לא תשובה.

יש כאן שאלה הלכתית: מותר לה או אסור?

זה בדיוק הפוך ממה שטענת קודם על הר הבית - 

הריב"ש קובע את ההפך: - הר הבית

יש כאן שאלה עקרונית:

לצורך העניין, אם מדובר ברווקה שחיה עם חבר שלה,

מוטב שתטבול או שתעבור על איסור כרת?

ולא לתוכן" - 

כבר פרסמתי כאן בעבר מכתב בו הרב ליאור כותב בעצמו שבריב"ש ישנה תקנה האוסרת על רווקות לטבול,

וממנו מוכח שהוא מסכים גם לתוכן, גם אם אולי לא לכל פרט:

אז בפעם הבאה שיאמרו לכן שגדולי ישראל אסרו לעלות - - הר הבית

גם אז הגבת כאן נגד הדברים, וכתבת:

"בריב"ש לא מופיעה שום "תקנת רבותינו".

מצער לראות שכך הרב ליאור כותב.

לא לחינם רבים מהעולים והעולות מעדיפים להסתמך על רבנים אחרים":

תמוה ביותר - הר הבית

אז טענת:

"*לא לחינם* רבים מהעולים והעולות מעדיפים להסתמך על רבנים אחרים".

ועכשיו: 

"*לא לחינם* הרב ליאור הביע את הסכמתו למסקנות ולא לתוכן".

בכל מקרה, אני בחברה טובה

האמת שזה קורה להרבה עולי הר הבית.

כנראה שזה חלק מהעניין...

ומגיע למסקנה שכל הרבנים פשוט לא הבינו וסתם המציאו מיתוס, ובאמת הגיע הזמן לנפץ אותו.

אין השתלשלות תורה שבע"פ, אין רבנים, אין גדולי דור.

כל אחד יכול ללמוד משהו ולחלוק על כולם.

איפה זה יגמר?

לכתובת: alonbethamikdash@gmail.com

אל הר הבית בשלושת הרגלים 🚍🚆

אבל 

@צחקן 
לא רצית פעם תמונה בדיוק כזאת?

לכתובת: naimlamikdash@gmail.com

לפי הפשט דוד אמר לעצמו בקול רם שמתחשק לו לשתות מהמים מהבור אבל לא התכוון שמישהו יביא לו. הגיבורים שמעו זאת ולקחו ברצינות את זה והביאו לו. הוא לא אבה לשתותם כי הוא לא ישתה מים שנלקחו תוך כדי סיכון חיים , ולכן הוא ניסך אותם לה'

אבל אין סיבה לחשוב שהכוונה למצוות ניסוך המים בחג הסוכות.

הוא הקריב את התשוקות שלו לה', אתה יכול למצוא לזה הרבה הדים, גם ביהדות ואפילו בתקופות שהפולחן היה מאוד מוגדר!

אפשר לנסך מים בנדבה בכל ימות השנה בבמות. או שזו הוראת שעה של נביא

על ניסוך מים בבמות:

ויקבצו המצפתה וישאבו מים וישפכו לפני ה' ויצומו ביום ההוא ויאמרו שם חטאנו לה' וישפט שמואל את בני ישראל במצפה.

למרות ששם אפשר לפרש כמנהג שפיכת מים כסמל לתפילה וצום, ולא לניסוך על מזבח. בניגוד לדוד ששם כתוב ויסך

אם כוונתך למצוות ניסוך המים, אז אצל שמואח זה במצפה, בעוד אין שום מקור או סיבה לחשוב שמזבח ה' היה אי פעם במצפה...

נסכים מוזכרים רק בקרבנות.

אתה לא יכול לשחוט פרה לשם קרבן סתם כך, ואםילו בכפרות לוקחחם תרנגולים שלא כשרים למזבח שלא יראה כמקדיש קדשים.

צריך לבדוק מה דין המנסך נסכים מחוץ למקדש.

בימי שמואל היו במות מותרות, והיה במה בכל עיר, בספר שמואל מוזכר שמקריבים בגלגל, בית לחם, במזבח שאול במחנה הצבא בפלשת, ברמה, ובעוד הרבה מקומות

https://www.yyl.org.il/single-post/2019/10/11/%D7%A0%D7%99%D7%A1%D7%95%D7%9A-%D7%94%D7%9E%D7%99%D7%9D-%D7%A2%D7%9C-%D7%99%D7%93%D7%99-%D7%93%D7%95%D7%93-%D7%94%D7%9E%D7%9C%D7%9A

רק לא הבנתי את הסיומת של המאמר.

הרי מפשט הפסוקים, ברור שלא זו הייתה המטרה. דוד מתאווה שישקו אותו מים, ואחר כך לא אווה לשתותם. וכי כולם היו אדיוטים או לא ידעו שצריך מים לניסוך המים? ודברי הרלב"ג שצוטטו, מוכיחים את טענתי דלעיל, שאין מדובר במצוה שגרתית שהייתה נהוגה לפני כן והתקיימה גם אז, אלא להיפך: מכך שדוד (ושמואל) ניסכו מים, הבינו שזו פעולה ראויה.

ועוד תמיהה על הרב שנדורפי היקר, שהוא השמיט את מסקנת הגמ' בתענית שאין מקור לניסוך המים, ואם כן עוד יותר תמוה למה לא הביאו אפילו מקור מהנביאים, ויאמרו שזו הלכה ודוד יישם אותה אותה (כמו שאומרים לגבי הרבה דברים אחרים, ראה כאן: פורטל הדף היומי: יחזקאל הנביא קבע הלכה? (זבחים יח ע"ב) ).

כך שלעניות דעתי, הרבה יותר פדוט לומר שדברי בר קפרא כמשמעם הם אגדה שיוצאת מפשוטו של מקרא, שלא מוכיחים כלום להלכה וגם לא הובאו בבבלי, ואין סיבה לראות בהם פרשנות לתנ"ך.

שניסוך המים הוא פעולה ראויה.

אלא שדוד ניסך כי  כפי שהיה ידוע לו מחג הסוכות ששייך סוג כזה של קרבן. ייתכן שהיו עוד הרבה לפניו ואחריו שעשו כך.

עבורנו, זו הוכחה מהכתובים שקיים מושג כזה של ניסוך מים. עבור בני דורו ייתכן שזה היה דבר פשוט.

בין אם נפרש כבר קפרא, ובין אם נפרש כרלבג, אין לנו מקור לגבי השאלה מתי ניסוך המים נוהג. ובמילא, דברי בר קפרא לא ישמשו מקור לדיעה שניסוך המים כל שבעה, שאת מקורם מנסה הגמרא בתענית לברר, ובמילא אין ללמוד מכך שהגמרא בתענית לא הביאה אותם.

לגבי החלק הראשון של דבריך, אכן מבואר ברלבג שהסיפור עם דוד מוכיח שעוד לפני כן ניסכו (וזה לא רלוונטי לדיון שלנו ולשאלתי, כי גם כשמוכיחים מיחזקטל וכדו, זה אומר שזה היה תמיד ויחזקאל רק ניסח/יישם את זה).

החלק השני לא כ"כ נכון, כי הגמ' מחפשת מקור שניסוך המים הוא שבעה ימים של סוכות בדיוק, לא לפני ולא אחרי, והרלבג מסביר בטוטו"ד שאם יש דבר כזה ניסוך המים, הכי מתאים שהוא יהיה בסוכות. כך שזו עדיין ראיה טובה יחסית.

שאליהו הקריב בהר כרמל בשעת איסור במות. אחרי שהביאו לו את המים נחה עליו רוח הקודש ובנבואה נאמר לו לנסך מים עכשיו.

יש היגיון מסוים שזה היה אגב בסוכות, מה פתאום דוד נזכר בטעמם של המים בבור בית לחם אשר בשער דווקא עכשיו?

הדרך היחידה שמעוררת קושיא על דוד, זה אם מדובר במצוות ניסוך המים. אם סתם היה בא לו לנסך מים לכבוד ה', זה לכאורה גם אתה יכול בברז בבית שלך בכל עת ושעה. כך שלענ"ד אין כאן שאלה (אם לא מקבלים את דברי הירושלמי כפשטם, וככה"נ גם הרלב"ג לא קיבל אותם כפשוטם).

למה לא נראה לי (ולרלב"ג) שדוד מראש רצה לנסך את המים משום מצווה? כי כתוב שהוא התאווה לשתות, והוא ניסך כי הוא לא אווה לשתותם. אם הסיפור היה לניסוך המים, הוא היה מתאווה לנסך והוא היה מנסך בדיוק כי לזה הוא התאווה.

ניתן להציע שדוד שמר את המים האלו (מים חשובים כי 3 אנשים סיכנו את עצמם עליהם) עד חג הסוכות והקדיש אותם לה' והכהנים ניסכו על המזבח, אבל זה גם קצת דחוק בפשט.

אבל בפשט בפירוש מוזכר ויסך אותם לה' כלומר ניסך את המים כקרבן. נסך לה' זה תמיד לשון קרבן, כמו הקטרה לה'

בכל מקרה כיף להקדיש זמן בליל הושענה רבה, לדיונים תורניים, וקצת להניח להתבכיינויות המוצדקות על עסקת החטופים...

שזה היה צריך להתחיל הפוך. מטרת המועדים הם ללמוד תורה, ואז לא משעמם ואז לא מדברים על העסקה

וכמובן אתה (ואני) לא החוטא היחיד, וכבר רבי אבא כאב על כך, בירושלמי מסכת חגיגה...

ששמחת הרגל חוץ מבשר קרבנות, אינה דאורייתא. נדמה לי שיש דיון לגבי "במה משמחן", אם השמחה בבגדי צבעונים וכו מתקיימת בה מצוה דאורייתא.

מה שכן, לא ברור בכלל אם איסור מלאכה בחול המועד הוא מדאורייתא או מדרבנן.

ולגבי למה רבי אבא לא באמת ביטל, זו שאלה מאוד גדולה שנידונה בלא מעט ספרים... הלוואי שזה היה כזה פשוט.

אז זה לא יהיה ברכבת או אוטו

כבר בתור ילד...

כל התיאורים המרגשים בסוף מסכת ביכורים, שהשור הולך לפניהם וקרניו מצופות זהב ועטרה של זית בראשו. האם כל זה יהיה גם כשנוכל לעלות בשיירת לימוזינות?

כילד חשבתי שלעתיד לבוא נעלה עם לימוזינות מקושטות. היום אני חושב שדווקא היופי הנקי והטבעי יותר מרגש, גם היום.

לפני שייכנסו יטבלו, אחר־כך יעריב שמשם ולמחרת בבוקר ייכנסו

בית חדש ישן - רינה אזולאי - נוריתה ביקורות והמלצות על ספרים 

איך מגיעים לאזור ירושלים עם סוג של "פס אלקטרוני". (או עם רחפנים). 

הנה ציטוט של קטע מתוך הספר: (לא גרסה אחרונה אולי, אבל נותן טעימה). 

"פנחס חיפש את שער היציאה. שם, ליד השער, היה שלט גדול ועליו הכיתוב: לישראל, פנה ימינה.

שתי דרכים יש לך להגיע לירושלים, הסבירה לו רובוטית אדיבה. אחת קצרה שהיא ארוכה, והשנייה ארוכה שהיא קצרה. 

את מתכוונת, דרך הפס או דרך הרחפן? שאל פנחס.

כן, בדיוק. אמרה הרובוטית. 

אני אמור לחזור עם הרחפן, אמר פנחס, מחכים לי בירושלים.

הפס האלקטרוני מגיע אל מתחם שמואל הנביא, הסבירה הרובוטית, משם תוכל לקבל הדרכה איך להיטהר ולהגיע לירושלים.

פנחס הוציא את פנקסו והראה לה שהוא בקיא בהלכות טהרה. הרובוטית הנהנה בראשה ותוך חמש דקות הופיע במקום רחפן שייקח אותו אל ביתו. 

תהליך הטהרה הוא מורכב, לכן מוגדר מסלול מיוחד המקל על העולים לישראל לבצע את התהליך כולו, תוך כדי נסיעה בצורה בטוחה, מרווחת, בלי פקקים. הנסיעה היא דרך פס מיוחד, שאליו נכנסים עם יחידות הדיור שלהם, בואכה מרכז הטהרה במתחם שמואל הנביא ומרכזי טהרה נוספים. שם, במרכז הטהרה, מקבלים העולים הדרכה מפורטת, ושם הם עוברים את תהליך ההיטהרות. אבל אנשי ירושלים עצמם, הבקיאים בהלכות הטהרה, יכולים לחזור ישירות לבתיהם ולהקפיד על כללי ההיטהרות שהם בקיאים בהם ומנוסים ביישומם לאורך השנים."

האוטובוסים, הרכבות ועוד...

מה לגבי התחבורה מכל רחבי הארץ - הלוך וחזור? איך זה צריך להראות?

או אפילו יותר מזה?

איפה צריך שייבנו את החניונים? מסביב לירושלים?

צריך שאטלים (אוטובוסים הלוך-חזור) שייסעו לעיר העתיקה?