וואי וואיאריק מהדרום
לדעתי זו טעות
ארצ'יבלד
חשבתי על כיוון של- מחויב במצווה ושאין מחויב במצווה. ואעפ שגם מחויב מתעצל, עדיין יהיה נאמן להעיד שניקה ודאג שאין חמץ. ברעיון זה חילוק שלא מחלק בדין, אבל זכור לי חילוקים מעיין אלו. הבעיה שזה דוחק גדול בלשון שהרי העיקר חסר מהספר...
אבל אולי זה יעזור פה לאחרים.
ע.י.צ'יאל
מה הקשר מחויב/לא מחויב?
התבלבלתי בין בדיקת חמץ לאיסור חמץ.ארצ'יבלד
ע.י.צ'יאל
ונשים לא חייבות בתשביתו?
ע.י.צ'יאל
נשים חייבות בביעור חמץ.
זה מסוג האמירות שעשויות להשתנות וזה היה ניסיון התוספות.סתם 1...
לא נראה שזה נסיון תירוץ, אלא קביעה שהן עצלניות,ארצ'יבלד
וממילא מתורץ. כך לדעתי כתוב.
לעניין גוף תשובתך , אני לגמרי מסכים

איזה טעות עשיתי פה. פעם הבאה לראות בתוך הירושלמי
ארצ'יבלד
מסכים לשני החלקיםארץ השוקולד
יוצא מכל האמור שהיו פוסקים שראו אחרת נשים מאיך שאנו רואים כיום, ולכאורה גם המציאות השתנתה בנושא זה ולכן זה ישתנה.
רק לגבי הלכות כשרות. תוס כותב שבדיקת חמץ זו טורח.ארצ'יבלד

לא הבנתי את שאלתךארץ השוקולד
ארצ'יבלד
אך יש הבדל, מכיון שבבדיקת חמץ יש טורח. תוס כותב זאת.
אז אין להביא ראיה שנאמנות על הכשרות...
לא ניסיתי לומר שנאמנות על הכשרותארץ השוקולד
ע.י.צ'יאל
כשיש חורים וסדקים - כן.
גם כשרות זה משהו יומיומי.
פשוטאור שחור
נשים נאמנות,
אבל בבדיקת חמץ אין להן כוח אז יש חשש שהן יחפפו
הפשט הוא שנשים עצלניות הןהדרכה
מה שקשה הוא האם טקסט קובע מציאותסתם 1...
יש...צלילי השקט
אז הם עושים בשביל זה אקרובטיקה למדנית כדי "לתרץ את """הפשט""" של תוס".
אז לא.. בגלל שאני לא מאלה ב"ה, מניח שלא היתה לי בעיה אם היתי לומד את הסוגיא ומגלה שתוספות פירשו סוגיא בצורה של הכללה שוביניסטית, לא היתי מנסה לתרץ אותם, לא היתי מסכים איתם ואולי אפילו היתי מתנגד לפירוש שלהם (מי אני בכלל?). אבל לא היתי משחית את דעתם כדי שתתישב עם דעתי.
אחת מהבעיות של הלימוד הליטאי, זה שהוא לא יודע לכבד דמות ותוך כדי לשלול נחרצות את הפירוש שלה.
או שאני מכבד ומתבטל.
או שאני מזלזל ומבטל.
אין להם בדנ"א מושג של לכבד ולבקר
זו אולי הגלות הנוראית בעולמה של תורה.
@ארי1 הביקורת היא כללית. נטו על דרך הלימוד. פשוט תגובות כאן הזכירו לי את הצורך לפרוק בנושא.
תשובה שלדעתי לא נכונה, (נקודתית לסוגיה)ארצ'יבלד
להתחיל לומר שנשים הן מפלצות עם 3 ידים זה שלב מעבר לשאלה מי חשוב יותר, חיי מי חשוב יותר, מי חכם יותר וכו.
לדעתי, ככה זה היה במקום מגוריו.
(כנראה הן כיבסו ובישלו שזה מלא שעות עבודה, שלא היה להן כח
זה לא נסיון לתרוץ, זה חלק מהתסכול
)לא ראיתי את השורה האחרונה, עריכה...
מחשבה יפה!צלילי השקט
מוחה על כבוד בעלי התוס'.אניוהוא
אני כתבתי כבר בהודעות עצמןצלילי השקט
ועדיין כתבת בזילזול.אניוהוא
חוזר בי אם משהו בהודעות צילצל בצורה מזלזלתצלילי השקט
אין לך מה לחזור בך. ואפילו בהודעה הראשונהארצ'יבלד

רק לשים לבאור שחור
שזה ירושלמי
ולכן?ארץ השוקולד
אי אפשר להגיד כל מיניאור שחור
סברות על צורת ההתיחסות של תוס' לנשים
אמתארץ השוקולד
רק לציין שמדובר באקלים חברתי שונה לחלוטין, ימי הביניים.סתם 1...
לא בטוחצלילי השקט
לי יותר קל לומר שעקרונית בעלי התוספות פחות מתייחסים בפירוש שלהם לראליה. הם מפרשים עקרונית בצורה של סברות שמנסות ליישב את הסוגיא, לאו בהכרח קשורות לעולם הראלי. זה העיקרון הפרשני של תוספות. פרשנות מבוססת סברא.
אני לא אשלול אנשים שיאמרו שבעלי התוספות ניצלו את היכולת לעלות פרשנות (סברא) כזו, בגלל העובדה שנשים לא יכולות לקרוא את הטקסט הפרשני הזה בזמנם.
ברור שזו ראליה הלכתית או פרשניתסתם 1...
כל ראליה כזו נובעת במודע או שלא במודע מהסביבה, מהאקלים וכו'.
אי אפשר לדון אדם מסביבה כל כך שונה ומטען כל כך שונה על פי קריטריונים שלנו שהם שונים והפוכים ב-180°.
תדון אותם על פי הסביבה שלהם והזמן שלהם ולסביבה שלהם ולזמן שלהם החבורה הזו הייתה דוגמה ומופת. (לא נראה לי שהגויים של אז התייחסו לנשותיהם כמו בעלי התוספות למשל)
אם אתה היית חי אז היית אדם שונה עם ערכים שונים וכך לגביהם זו לא שאלה של ערכי יותר או פחות.
אבל עצלנות זו תכונה, לא ערךארצ'יבלד
אבל אנחנו כן יודעים לגבי הנקודות קיצון
ואישה אינה עצלנית.
אני מסכים איתך.צלילי השקט
ושוב מי אני בכלל לעומתם....
אבל בעלי התוספות לא יכולים לומר את מה שהם אמרו לא בגלל משהו תרבותי, אלא בגלל שכל הכללה כזו היא עיוות מחשבתי. היא אמונה שלא יכולה להגיע ממציאות תרבותית. חייב להיות שם עיוות מחשבתי, גם אם העיוות הזה נבנה על ספיחי תרבות של אז.
האם כל הנשים עצלניות?
מה הופך את "הנשיות" ליוצרת עצלנות?
למה זה שמישהי היא לא מישהו הופך אותה לעצלנית?
איך זה קורה?
יש כאן עיוות מחשבתי של הכללה שעליו אני מדבר. גם עם התרבות של אז.
האם זה אמונה או קריאת מציאות מתוך מקומם של הקוראים?ארץ השוקולד
לא. כי תוספות אמרו אמירה אתרבותיתצלילי השקט
למה להניח שהיא אתרבותית?ארץ השוקולד
בעיקר בעלי התוספות שהתייחסו למציאות ולתרבות אותה הם הכירו ונתנו לה משמעות בפסיקותיהם:
1. היתר למחוא כף בשבת.
2. מים אחרונים ופטור בימיהם.
3 פטור הסיבה לנשים בליל הסדר.
ועוד רבים מספור
לא עיינתי בסוגיות שהצגתצלילי השקט
ואגב, גם כאן, בסוגייה הזו לא עיינתי לעומק.
אבל קל לומר שאמירה של "נשים עצלניות הן:" מדבר על החפצא באופן כללי,
ולא אמירה תרבותית.
לשיטתך מה הסברא לומר שהיא תרבותית?
הסברא היא די פשוטהארץ השוקולד
(לפעמים כשאני שומע על פסיקה של פוסק שפסק בלי להכיר את המציאות שבה הוא דן, זה מאוד מעצבן אותי אבל נדיר שזה קורה.)
מומלץ לעיין בסוגיות

ובאמת שלא ירדתי לעומק דעתך, למה להניח שזה הגדרה כללית לנשים ולא לנשים בימיהם?
(אגב, הסוגיות שהפניתי אליהן בגמרא מדברות על חפצא כללי, אבל בעלי התוספות כתבו שהמציאות/התרבות שונה במקומם וזמנם. אז לפחות בעלי התוספות סברו שגם אם יש אמירה על חפצא כללי, היא תלוית מציאות ותרבות.)
אוקייצלילי השקט
גם בימינו, בהגות המטא-הלכתית, כשמעיינים בהלכה תלמודית מסוימת, ומציגים את הפער בין ימינו לבין הזמן שבה נתחדשה אותה הלכה מסוימת, צריך להציג טיעון סביר לכך שחז"ל חידשו הלכה בגלל מתאר מסוים שהיה ושהשתנה בימינו, רק לאחר הצגת טיעון סביר, ניתן לשנות את ההלכה התלמודית. כמובן שצריך סמכות (סנהדרין - שהעדרה זו אחת מהבעיות הגדולות של היהדות, אם לא הגדולה ביותר), אם כי במקרים מאוד מסוימים ניתן לפסוק הלכה שונה, וללא סנהדרין (מאירי).)
לא עיינתי בדברי בעלי התוספות בסוגיות אלו, וגם לא בסוגיה הזו, ולכן אני לא יכול להביע את הבנתי בדבריהם בלי ללמוד את הסוגיה\ות עם המקורות המקבילים, פרשנות התוספות, והכרעה סבירה בין האפשרויות של ההסבר למניעים של תוספות לפרשנות כזו. ולכן - אני משתדל לא להביע דעה כשלא עיינתי. (גם אם הייתי מעיין הייתי יכול לטעות, אבל זה אחרת לגמרי)
לכן לא הבעתי דעה, אבל כן אמרתי שקל לי יותר לומר שזו אמירה על החפצא באופן כללי, (יכול להיות שאני טועה, אני לא עומד מאחורי מה שאני אומר). למה יותר קל? משום שהוא מפרש פרשנות שלדעתו כך סברו בסוגיה בירושלמי, והכללה זו גם נגלית במציאות היומיומית של בעל התוספות כאן. כלומר מהמאה ה3 ועד המאה ה13, תקופה של כאלף שנה "נשים עצלניות הן" - יש כאן אמירה עקבית ליניארית של 1000 שנה של נשים עצלות. מה שמחייב אמירה על החפצא.
גם אם נניח שהפירוש הוא אנרכוניסטי\פרזנטיסטי ולא מייצג באמת את הירושלמי, (מה שמניח בצורה סמויה שפירושו של בעל התוספות כאן טעות), אלא רק את תקופתו של בעל התוספות מתוך עיניו שלו, יש כאן מה שהפסיכותרפיסטים מכנים "עיוות מחשבתי".
למה? כי זוהי ההכללה - "נשים עצלניות הן". האם כל הנשים עצלניות?
מה הופך את "הנשיות" בדורו ובעיניו של בעל התוספות ליוצרת עצלנות?
למה זה שמישהי היא לא מישהו הופך אותה לעצלנית?
איך זה קורה?
ע.י.צ'יאל
האם השאלה שלך מציאותית - ספציפית (אני רואה שנשים לא עצלניות)?
או כללית (כיצד אפשר לייחס תכונות למגדר מסויים)?
כללית כאן לענייני נשים.צלילי השקט
ע.י.צ'יאל
ומבחינתך לא נכון לייחס תכונות למגדר מסויים? אבל זו עובדה שיש תכונות כאלה.
אמרתי כללית כאן בנושא הזהצלילי השקט
ואגב, במדעי המוח גם אם יש התפלגות בנושאים מסויימים, אין הכללה גורפת בשום צורה שהיא. זה פשוט לא אפשרי מדעית.
ע.י.צ'יאל
אם דברת דווקא בעצלות בנשים, זה לא כללי.
אין נפק"מ.צלילי השקט
נניח שזה דווקא על העצלות בנשים, הביקורת על ההכללה תישאר.
אני סובר שזה גם בכללי, בעקבות מדעי המוח. אבל אין לי כוח וזמן לדון על זה.
ע.י.צ'יאל
במובן של לא מוסרי להכליל, או לא נכון להכליל?
נ.ב. תראה מה פלוני כתב.
פ.כ.צלילי השקט
נ.ב. הוא מפרש את ההכללה על דקדוק במצוות.
א. אה"נ, כל מה שכתבתי שייך גם בפרשנות על המצוות. אני טוען שזה טעות לומר את ההכללה (אמרנו כבר שזה עיוות מחשבתי, וכאן נכנס גם הרצון להגן על תוספות) ש"נשים עצלניות -במצוות". אין לי מושג מהנשים שפלוני (הפרשן שאומר כמוהו) ראה, אבל אני ראיתי אחרות, וכמוני רואים עוד הרבה.
ב. זה לא משמע מלשון התוספות. מלשון התוספות נראה שמדבר באופן כללי. הסיבה שזה נאמר על בדיקת חמץ בדווקא "**משום טורח**". וללא קשר ליחס הכולל של נשים למצוות.
ע.י.צ'יאל
א. פה אנחנו כבר מתווכחים על מציאות, ואני בהחלט רואה את מה שפלוני כתב (אתה רואה שנשים מדקדקות יותר?!).
ב. למה? הרי חוסר דקדוק במצוות יבוא לידי ביטוי דווקא במצוות שיש בהן טורח.
לא מסכים איתךצלילי השקט
זה לא מציאות. זו הכללה מופרכת שלא באמת קיימת. (היא קיימת אבל בחשיבה שלך).
יש נשים שמדקדקות יותר ויש פחות בדיוק כמו שיש גברים שמדקדקים יותר ופחות.
מכאן ועד להכללה גורפת נשים הן עצלניות במצוות, זה בדיוק כמו הכללות בדייטים שמישהי אומרת "כל הגברים רעים".
גם אם מישהו ראה 5, 10, 20, 100, או אפילו 1000 נשים שלא מדקדקות, אין זה אומר ש""נשים"" עצלניות. זה רק אומר שמה שהוא ראה היה כך. ובאותה מידה יש גם גברים כאלו.
ב. זה פלפול אקרובטי. בעל התוספות כאן כותב על בדיקת חמץ - משום טורח - ונשים עצלניות. הסברא הפשוטה מלשונו שהמשוואה היא טורח = עצלנות וללא קשר למצוות.
אני מאמין שאם בעל התוספות היה חושב שהעניין הוא הקפדה ודקדוק במצוות הוא היה כותב כך, ולא כותב משוואה פשוטה של טורח ועצלנות.
ג. שוב, זה בסדר גמור לקום מהספר בביקורת מכבדת על פרשנות התוספות.
לא חייבים לעשות אקרובטיקה מצוצה מהאצבע שנובעת משיקולי אד פופולום מקודש.
יש... - בית המדרש
ע.י.צ'יאל
א. לומר: 'יש ויש' תמיד יהיה נכון, אבל אנחנו מדברים על הרוב. תשווה את הבעל לאשה מבחינה דתית (כי בדר"כ הם באים מחברה דומה מבחינה דתית), על פי מה שראיתי, כמעט תמיד האשה מקפידה פחות.
ב. ההסבר השני הרבה פחות סביר, נשים עשו אז הרבה עבודות פיזיות מטריחות.
אין עתיד לדיון כזהצלילי השקט
, לא חושב כמוך. והכי חשוב, במציאות שאותה אני רואה ומכיר - זה גם הפוך.
אתה חושב שזה הרוב. אדם אחר מהשכונה שבה אתה גר יאמר לך שגברים לא מדקדקים הם הרוב.
ב. זה פשט התוספות לדעתי. זו רק קושיא על התוספות שכמו שאמרתי כמה פעמים הוא לא הפרשן הראלי ביותר מבין פרשני התלמוד.
ערכתי את התגובה שם. הוספתי ג.
ע.י.צ'יאל
א. כמה נשים בריאות אתה מכיר שצמות בי"ז בתמוז? כמה נשים מקפידות לא לאכול שרויה? כמה שומרות שש שעות לעומת כמה גברים (באותה משפחה)? כמה מקפידות לא לטלטל בשבת?
אלה תחומים ששווים בגברים ונשים, ובכל זאת נשים פחות מקפידות (אם יש לך דוגמאות נגדיות - אשמח לשמוע)
ב. כפי שאמר נזק מנוזק, זה הירושלמי.
ג. עיין ב', אתה אומר שתוס' עיוותו את המציאות כדי שלא תהיה סתירה?!
אממצלילי השקט
ב. זו פרשנות של תוס לירושלמי. המאירי סבר אחרת, ולא רק סבר אחרת אלא גם טען שפירושו של התוספות טעות.
ג. אינני יכול לדעת למה המאירי טען שפירושו של התוספות שגוי לדעתו. אבל כך אני מבין את התוספות -- במחלוקות בין הבבלי לירושלמי לתוס יש עניין לא לקום מהספר בקושיא ומחלוקת, ולעשות סינתזה בין הבבלי לירושלמי. (כנראה צפו ברוח קדשם שיעמידו תלמידים שיעשו כך גם לפירושיהם).
תוספות לוקח את הירושלמי כה"א שלא נפסקה להלכה, של הסוגיה בבבלי.
תוספות פסחים ד
"הימנוהו רבנן בדרבנן - אף על גב דכל דבר שהוא בידם מהימנינן להו לנשים ועבדים ואפילו מדאורייתא דמעשים בכל יום שאנו מאמינים לאשה ועבד על השחיטה ועל הניקור ובפ' המדיר (כתובות עב. ושם) גבי מאכילתו שאינו מעושר משמע שסומך עליה לענין חלה ומעשר מכל מקום גבי בדיקת חמץ אע"ג דבידם מ"מ אי הוי מדאורייתא לא מהימנינן להו משום דאיכא טירחא יתירתא וצריך דקדוק גדול כדמוכח בירושלמי שמפרש מפני שנשים עצלניות הן"
שים לב שפרשנות התוספות ההנחת יסוד שאנחנו מאמינים לאשה בדאורייתא, אז שואל התוספות (שאלה סמויה) למה לכתוב את זה אם אנחנו מאמינים לאשה ואפילו בדאורייתא? עונה התוספות שכאן זה בדיקת חמץ, ויש כאן טורח גדול, ונשים עצלניות (תכונה, בגלל הטורח) - לכן אם זה היה דאורייתא לא היתי סומך עליהן, אבל בגלל שזה דרבנן הימנוהו רבנן.
(אגב יש אחרונים שלקחו את זה להלכה, במקום טורח לא סומכים)
ג. תוס פירשו כך את הירושלמי, מבחינתם זה מה שהירושלמי התכוון - שנשים עצלניות זו תכונה של נשים שלא הולכת ביחד עם טורח הבדיקה (בה"א). מבחינתם כך הירושלמי חשב, אם הוא חשב כך כנראה שזה נכון, ואם זה נכון כנראה שזה יכול לעלות כסברא להסבר הסוגיא.
אבל מה שמעניין כאן שתוס בשום שלב לא רואה צורך לעמת אמירות כאלו ודומות להן עם המציאות, ולעמת את פרשנותו למשפט נשים עצלניות עם המציאות, אם כך נראה לחשוב כפשט הירושלמי אז זה הפשט. תוספות לא היה הפרשן היותר ראלי בפרשני התלמוד.
ע.י.צ'יאל
א. אה"נ, נשים עצלניות במצוות בגלל חוסר ידע. אפשר לומר כך גם במקרה שלנו (שגם פה מדובר על דקדוק, ולא על עצם המצווה).
ב. תוכל להביא אותו לכאן?
ג. יש לך דוגמא למה שאתה טוען?
אגיב בהמשך שאהיה ליד ספריםצלילי השקט
ע.י.צ'יאל
ד. אם זה נפסק להלכה, זה בוודאי לא רק תירוץ 'לצאת ידי חובה'.
ה. אתה באמת חושב שתוס' סתם המציא תירוץ בלי להסתמך על המציאות?! אם כך, הוא היה יכול פשוט לטעון שלנשים יש ראיה גרועה או שלל תירוצים אחרים.
אז ככהצלילי השקט
א. תוספות מדבר על טורח ועצלות. במקרה שלנו יש ידע ומודעות, והבעיה היא לא דקדוק במצוות, אלא טורח.
ב. "בתלמוד המערב אמרו על סוגיה זו 'לית כאן נשים, מתוך שהן עצלניות בודקות כל שהן'.
ועיקר הפירוש בו 'לית כאן נשים', כלומר לא הוצרכנו להכשיר בדיקתן מטעם זה, ש'מתוך שהן עצלניות בודקות כל שהן', רוצה לומר: עושות מלאכתן במתון ואינן טרודות בעסקים אחרים, ו'בודקות כל שהן', רוצה לומר: בכל כוחן יפה יפה, על דרך מה שאמרו גם כן [=בירושלמי לעיל, פ"א ה"א, כז, ע"א] 'למה לאור הנר? מפני שהנר בודק כל שהוא', ויש מפרשים אותו בהפך ואין דבריהן כלום." (פסחים ד, הועתק ממאמר של הר עציון).
ג. ממה שעיינתי יש כמה וכמה מקורות לכאן ולכאן, העדיפות של תוספות היא לחבר בין הגמרות, כשזה לא אפשרי תוספות מניח את האפשרות שיש מחלוקת. בהמשך אני אוכל לתת מקורות. בכל מקרה כאן אתה רואה את החיבור של תוספות בין הבבלי לירושלמי.
ד. נפסק להלכה על ידי המהריל (גם שם). לא בטוח שזו ההלכה הפופולרית והמוסכמת. אף אחד לא התייחס אל התירוץ של תוספות כתירוץ של לצאת ידי חובה.
ה. תוספות לא המציא משהו, הוא לקח את הירושלמי בפרשנות שלדעתו כך זה הירושלמי. אם הירושלמי אמר כנראה זה כך. יש אצלו משהו עקרוני מאוד - - - - זה לא מתאים למציאות? כנראה חז"ל היו חדי הבחנה גדולים יותר, ולא מעניין אם אנו לא מצליחים לראות את אבחנתם במציאות, אם הם אמרו זה כנראה כך. אין ניסיון לעמת את המציאות עם (פרשנות תוס ל) הירושלמי.
ע.י.צ'יאל
א1. אשה שמזלזלת במצוות, גם אם זה כי היא לא מודעת לחומרת/פרטי ההלכה, במצווה שיש בה טורח ה"א שלא נסמוך עליה.
א2. תוכל לתת דוגמא למצוות שנשים מקפידות בהן יותר?
ב. יישר כח.
ד.אתה אמרת שזה רק כדי לא להשאר עם קושייא.
ה.ואתה לא מרגיש מחוייב לזה? (אפ' שבמקרה הזה אין שום סיבה להניח שזו לא המציאות).
אממצלילי השקט
א1. כאן הן מודעות. ומבחינת תוספות הן גם מקפידות - העניין הוא שלפי תוספות בפרשנות הירושלמי, במצוות שיש בהן טורח אנו אמורים לא לסמוך עליהן, לא כי יש בהן בעיה של חוסר הקפדה במצוות, אלא כי הן עצלות. העצלות שבהן במקום טורח תגרום לחוסר הקפדה, לא שחוסר ההקפדה גורם לעצלות.
א2. אין דבר כזה. זו הכללה לכיוון השני. יש ויש.
ד. טעיתי בניסוח. התכוונתי שהעדיפות לא להישאר במחלוקת (קושיא).
ה. ממש ממש ממש ממש לא! הכי נחרץ שיש! (לדעתי זה מצב גלותי כל כך, שהסנהדרין אמורה להיות הפוך ממנו).
אגב, פרשני ספרד היו ריאלים בפירושם - ובמיוחד המאירי.
ע.י.צ'יאל
א1. לפי איך שהבנתי (מה שפלוני אמר), עצלות=זלזול/חוסר הקפדה.
א2. מדבריך נשמע כאילו הכללה היא דבר פסול.
ד. ואתה רואה שיש דעה שזה נפסק להלכה.
ה. מה הקשר גלותי? למה הכוונה?
אז ככהצלילי השקט
א2. לומר שכל הכללה היא דבר פסול זה גם הכללה.
תלוי באיזה נושא עוסקים. אבל אם מדובר בנושא שנתון להכרעת הפרט, כמו כאן, לא ניתן להכליל. ד. לא הבנתי. ואז? זה הופך את זה ליותר נכון?
ה. איבון ההלכה. זה ארוך להרחיב ואין לי זמן כרגע.
ע.י.צ'יאל
א1. מה זאת אומרת? אם נשים מזלזלות, יש ה"א לא לסמוך עליהן במצוות שיש בהן טורח.
א2. כל ההלכה מבוססת על הכללות (וכן כל דבר).
ד. זה מראה שהתירוץ מבוסס מציאות.
אזצלילי השקט
א2. גם המדע. הכללה בנויה על אנלוגיה ואינדוקציה - (הן שני צדדים של אותו מטבע. ואכמ"ל). אבל אדם שונה מחוקי הטבע, (אגב, זה אחת מהמהפכות המקראיות - אדם בצלם אלוהים, הוא לא דומה לטבע) כליברטריאן שסובר שיש בחירה חופשית, אני סובר שלא ניתן לעשות הכללה על רקע אנושי, משום שעל האנושות לא ניתן לעשות הכללה, היא לא צפויה, היא לא דטרמיניסטית, לא אומרים מה שהיה הוא שיהיה. אנשים שונים אחד מהשני.
אגב, הכללות הלכתיות לא מכלילות על האדם. הם מדמות מילתא למילתא, הוצאת הלכה שלא נאמרה על ידי הלכה שכן. יש דימוי מקרים ולא הכללות על האדם. (ואם תמצא הכללות כאלו הן תמיד תלויות תרבות, ותמיד לא מקטלגות את הטבע האנושי, אלא את תרבות זמנם ואת מה שרווח בהתננהגות אצל הרוב בתרבות זמנם)
ד. ממש לא. זה שפרשן הבין משהו מסויים ופסק אותו להלכה (אגב הוא הבין את התוספות כמוני) לא אומר שזה נכון או מחיב. זה אומר שזה דעתו.
ע.י.צ'יאל
א1. אם יש טורח, יש יותר חשש (דוגמא: מותר לקנות חמץ שעבר עליו הפסח אצל מומר לתיאבון - כי אין טורח בלמכור לגוי והוא בוודאי עשה זאת).
א2. אם כך, הסיכויים שילד בן חמש ירצח אותך שווים לאלא של אסיר נמלט?
ג. בהלכה אנחנו הולכים לפי הרוב.
ד. זאת אומרת שזה לא יכול להיות מנותק מהמציאות.
אוקייצלילי השקט
2. אתה טועה באנלוגיה. המקרים שהבאת הם אינטואיציה של השוואת אלטרנטיבות על שני קטגוריות שונות. (אסיר וילד). אני מדבר איתך על אינטואיציה על קטגוריה אחת. "כל אסיר נמלט הוא רוצח מתועב".
ג. במקרים שאנחנו לא יודעים. במקרים שיש סבירות לטענה כל שהיא לא מתייחסים לרוב. (בדיוק כמו סטיסטיקה)
ד.לדעתי זו הלכה מנותקת מהמציאות. עובדה.
ע.י.צ'יאל
1. חולין סוף ד.
2. מדוע להכליל אסירים זה הגיוני, ונשים לא?
ג. אבל הה"א היא כללית, לכל הנשים שרובן עצלניות.
ד. זו לא עובדה, אתה הסכמת איתי שלנשים יש פחות מודעות הלכתית.
אממצלילי השקט
2. זה לא הגיוני להכליל על טבע הנשיות. (בגלל שהיא אישה היא עצלנית). בדיוק כמו שלא הגיוני להכליל על מצב אנושי (בגלל שהוא אסיר הוא רוצח). האם תפחד לעבור ליד הבית של אולמרט?!
ורק כדי לדייק, נניח ויש סבירות מסויימת לגבי אסיר. אסיר זו לא דוגמא ממש טובה כי יש כאן הכללה של סבירות מתוך הביוגרפיה המוחשית של האדם שגרמה לו להיות אסיר ולא חופשי. (הכללה של אדם שלא נשמע לכללי ההתנהגות למוסר ולחוק) זוהי היסק מתוך ביוגרפיה של מציאות נתונה ומוחשית.
לעומת זאת ההיסק שקושר את הטבע הנשי עם עצלנות, או עם גישה של זלזול במצוות (גם כשהן מודעות) הוא היסק שגוי לחלוטין.
3. אין סבירות לטענה הזו. והיא לא יכולה להיות רוב. אין לה גם יכולת של כימות מתמטי.
4. נכון. אבל בביקת חמץ יש מודעות.
ודאי שכן, טבע האישה הוא מיסוד העפרהדוכס מירוסלב
הייתי רוצה לחשוב כמוך אבל...צלילי השקט
לחלק ממה שאני אכתוב אתה אולי תסכים, ולחלק אתה אולי לא תסכים..
א. שנינו בטוח נסכים שמה שטענת זה הנחת המבוקש,למה נשים הן עצלות? כי נשים יסודם מן העפר. זה אותה גברת בשינוי האדרת. כלומר למה שאני אסכים איתך שיסודם מן העפר? כל הדיון מתחיל במה הסברא להסכים להכללות מהסוג הזה?
ב. כמו שכבר אמרתי לך בשרשור הקודם, יש לך נטייה לחשוב שדעותיך הן מבית המדרש בירושלים, אולם דעותיך הן מהאוניברסיטה באתונה. מי שהמציא את רעיון היסודות - אוויר מים רוח ואש, היה אמפדוקלס, שחי חופף לתקופת אנשי הכנסת הגדולה, ואריסטו שהשפיע על כל העולם עד תקופת הרנסנס לקח את דעתו בנושא וכך זה הפך לנחלתם של רבים. (וכמו אריסטו גם תלמידי תלמידיו נתנו לרעיון היסודות נופך פסיכולוגי ותפקודי, והסברים מסוימים לתופעות בעולם, כמו לדוגמה - הכבידה)
ג. אין דבר כזה יסוד העפר. יש 92 יסודות טבעיים, ועוד כמה מלאכותיים.
ד. גם אם מה שהיית אומר היה נכון, למה לי לחשוב ככה? (שנשים הם מהעפר)
אתה אוהב לכתוב שטויות מעצבנות?
הדוכס מירוסלבאחרונה
על השטויות שאתה כותב על "בית המדרש" מאתונה, כבר השגנו.
ואם אתה מספיק הזוי לחשוב שאת ארבעת היסודות המציאו היוונים או הרומאים כנראה שאין לך מושג בהיסטוריה.
אתה קצת מזכיר לי ילד קטן שקרא כמה מאמרים בויקיפדיה וחושב שהוא מבין גדול בנושא.
ההגדרה של יסודות בשיטת ארבעת היסודות ביהדות שונה מזאת של המזרח הרחוק ויוון, ואין שום קשר בין כל הקודמים לבין ההגדרה של יסודות מדעיים.
ועוד שכבר נעשו מחקרים שמנסים למצוא קשר בין ההסבר של שיטת ארבעת היסודות הרפואיים (עניין אחר לגמרי) לבין הידיעה הרפואית המדעית היום.
ע.י.צ'יאל
2. בוודאי שאפשר להכליל. אתה חולק על זה שיש תכונות יחודיות לגברים ולנשים? אז חזרנו למחלוקת על המציאות.
3. אם כך, אתה מסכים שלו רוב הנשים היו עצלניות, יש ה"א? שוב חזרנו למחלוקת על המציאות.
4. מנין לך?
ע.י.צ'יאל
המקורות מלאים בייחוס תכונות לפי מגדר. אז השאלה לא רק על תוס'.
אז ככהצלילי השקט
1. לגבי הגמרא בחולין, ניסית להוכיח משם שבמקום של טורח יש סיבה לחשוש לחוסר הקפדה- (בה"א). אבל הסברה לומר שיש חוסר הקפדה במקרה טורח זה רק לעוברי עברה, משומדים לתיאבון, אין שום סברה כזו לישראל כשרים.
2. זה לא נכון שיש תכונות לנשיות ולגבריות, וגם אם יש מדגם סטטיסטי בתצפיות של מדעי המוח, הוא לעולם לא יכול להיות נכון תמיד. כי מוח אנושי שונה בין אדם לאדם. (ע"ע דפנה יואל).
וגם אם נהיה הכי מגדריים שיש, אין שום סברה מדעית לומר שלנשיות יש את תכונת העצלנות. ממתי תכונות אופי הן יכולות להיות מקוטלגות טכנית על בסיס מגדר?!
3. לא.
א. לא שייך כאן רוב! מדובר כאן על רוב מצד הסברות (שלדעתי הסברא שנשיות = עצלנות, היא עיוות מחשבתי), ולא מצד כימות מתמטי.
ב. כי אני לא מסכים עם היכולת הטכנית להניח הנחה כזו, כמו שהסברתי. זו לא מחלוקת עם המציאות בשום צורה, זה כל הביקורת על פרשנות התוספות, הרי זה גופא כל הביקורת זה עיוות מחשבתי ולא מציאות!
4. האם הנשים הדתיות שנמצאות בקרבתך לא מודעות לנושא בל יראה ובל ימצא?! ?! ?!
או שאתה מצפה שהם יצטטו מחלוקות בין ר' יהודה לר' שמעון?!
5. אפשר לדון על כל מקור בנפרד. אפשר גם להציג את התרבות שממנו עולים אמרות מסוימות שעולות כרגע בראשי. אבל כרגע אנחנו לא דנים בחז"ל, אלא בביקורת על פרשנות בעל תוספות לחז"ל, פרשנות שיוצאת מנקודת הנחה על בסיס הסברא, לא הראליה.
ע.י.צ'יאל
1. לא, אני באתי להראות שחוסר הקפדה (אצל אדם שמזלזל ברמה גבוהה או נמוכה), חזק יותר ככל שיש טורח במצווה, ולכן הפירוש שעצלנות=זלזול, מתאים.
2. נכון. ומספיק שלרוב הנשים יש תכונה, כדי ליצור ה"א שלא נאמנות.
3. אם המציאות היא שלרוב יש תכונה, למה תוס' לא יכול לומר זאת?
4. ברמה שיודעות בדיוק איפה, איך, מה וכמה לבדוק (לעומת גברים כמובן)? אני בספק.
5. ביקשתי מקור/דוגמא לטענתך.
נ.ב. עוד מצוות שנשים מזלזלות: מים אחרונים ונט"י לפני מאכל שטיבולו במשקה (והסיבה בפסח).
נ.ב.נ. תענה לי בבקשה למעלה.
אז ככהצלילי השקט
א. לא הצלחת להראות כך. כמו שאמרתי הסימטריה בין חוסר הקפדה לטורח שייכת רק במשומד לתיאבון. לא בכשרים.
2. אבל אין אפשרות לומר שיש תכונה כזו זה כל הביקורת! (מרגיש שאני טוחן מים)
3.הוא פירשאת הירושלמי כך, כתכונה. נשים עצלניות. ועל זה הביקורת בתגובות שלי. (שוב מרגיש שטוחן מים)
4. איך מה וכמה לבדוק???!!! - - מה הפירוש? הן מודעות למצווה כדי לעשות אותה. לא כדי לדון ברע"א.
5. תן לי מקור שגברים מקפידים על בדיקת חמץ. זה על אותו משקל.
6. נשים עם מודעות לא מזלזלות, אני מכיר כאלה. ולדעתי כשיכניסו נשים לבית המדרש, המצב יראה אחרת.
7. ?
ע.י.צ'יאל
א. למה? אתה לא מכיר אנשים ברמה דתית נמוכה שיזלזלו כשיש טורח? זה אותו הדבר.
ב. ג. אם תיאורטית, במצב שרוב הנשים עצלניות, תוס' צודק לשיטתך, אז אנחנו מתווכחים רק מציאותית. אבל מדבריך היה נשמע שא"א להשליך תכונה מרוב על הכל.
ד. זה מה שהתכוונתי, לדעת בדיוק מה לעשות, בלי לחפף.
ה. גברים מודעים יותר להלכה בדר"כ, כמו בשאר המצוות.
ו. ראינו בעיניים, שהכנסת נשים לביהמ"ד גרמה לתוצאה הפוכה, מה גם שיש בזה בעיה הלכתית. כן צריך ללמד נשים יותר הלכה.
ז. ההודעות נהיות צרות, בבקשה תענה כתגובה להודעה העליונה שלי.
ע.י.צ'יאל
5. כשביקשתי מקור, התכוונתי למה שאמרת לגבי הפרשנות של התוס'.
אז ככהצלילי השקט
א. אולי מי שאתה מכיר הם בהגדרה של "עוברי עבירה" התלמודי, ואז אתה צודק. אבל נשים הן לא בהגדרה של עוברי עבירה, בדיוק כמו שגברים הם לא כאלו.
ב. ג. זה כל הביקורת על תוספות שאי אפשר לומר כך. כמו שכבר הסברתי. תאורטית זה לא דיון בכלל- בתיאוריה אני אניח שהיקום מחר יתפוצץ... אז זה יהיה נכון תאורטית לכתוב צוואה אם אף אחד לא יקרא אותה?! - מחילה מכבודך - אני לא מתעסק בדיון תאורטי.
אי אפשר להכליל תכונת אופי על מגדר. עיין בתגובות בדיון למעלה. אני מרגיש שאני חוזר על עצמי כל תגובה.
ד. הן מודעות ברמה מספיקה.
ה. תן מקור. זה שטותי לבקש מקור על כך, בדיוק כמו שזה שטותי לבקש מקור על נשים. (- ולהבדיל - זה דומה לאדם שמבקש שיוכיחו לו את תחושת הוודאות האינטואיטיבית שנלוות עם הראייה - שמה שהוא רואה זה נכון וקיים במציאות. אי אפשר לתת לה מקור וצידוק לוגי, אבל אם אתה חווה אותה אז אתה גם לא מבקש צידוק)
ו. הכללה גסה ולא נכונה. ברור שיש ויש אבל אני רואה את ההפך.
5. מקור שמה?
ע.י.צ'יאל
א. זו לא הנק'. הנק' היא שזלזול (בין אם מקורו ב'עצלות' דינן, או במומרות), בא לידי ביטוי ככל שיש טורח.
ב. בסדר, מדבריך קודם הבנתי שאתה נגד הכללה מגדרית גם על פי רוב.
ד. 1. אני לא בטוח. 2. אולי בתקופת הגמרא לא?
ה. לא ביקשתי מקור לזה, אלא לדבריך בעניין התוס' (טענת שפרשנותו לא ריאלית).
ו. את ההיפך? נשים שמקפידות יותר במצוות כתוצאה מהלימוד?
עדיין יש בעיה הלכית.
אז ככהצלילי השקט
בעיה רצינית שככה זה כאב![]()
ע.י.צ'יאל
1. גם אצל אנשים שאינם עוברי עבירה, אלא לא 'הכי מקפידים' הדבר יבוא לידי ביטוי ככל שיש טורח, וזה נכון גם, להבדיל, בנושאים אחרים, כגון צמחונות וכו'. אתה חולק על כך?
4. אתה חוזר ומקשה מהמציאות שלנו, לזו של חז"ל. גם אם אשה נאמנת בדאורייתא, אם המצב (שאיננו יכולים להשוותו לשלנו) היה שהן עצלניות, יש ה"א.
5. כפי שאמרתי, כל המקורות (כולל בתנ"ך), מלאים בהכללות כאלה. אני לא מאמין שאתה לא מתייחס להכללות מגדריות כלל בחיי היום יום שלך.
6. האגרות משה חולק עליך. גם החילוק בין לימוד לבד, ללימוד מרב, הוא ליחידות בלבד.
אם במקום לרוץ לגמרא, אותן נשים היו מקפידות יותר על הלכה, המצב היה הרבה יותר טוב.
אותם 'ציטוטים אנכרוניסטיים תלויי תרבות', הם תורתנו הקדושה, וההלכות לפיהם עלינו לחיות את חיינו.
ע.י.צ'יאל
5ב. טענת שפרשנותו הכללית של תוס' לא ריאלית. למה הכוונה? תוכל לתת דוגמאות נוספות?
ע.י.צ'יאל
ד. באיזה תחומים נשים מקפידות יותר?
לא מכיר אנשים שמחוברים לקרקע שיגידו את מה שטענת\הדוכס מירוסלב
הגבתי כאןצלילי השקט
זה למצוא דרש במקום שלא הייתה כוונה כזו לדעתיארץ השוקולד
שאלה טובה, ותשובתה בצידה.אניוהוא
הרי כביסה וכו' זה עוד יותר 'טורח'?
במה באה לידי ביטוי העצלות של הנשים?
אלא שלא הבנת מה זה 'טורח'.
טורח זה יגיעה ועמל על משהו שאתה לא רואה תוצאה בעיניים.
כשאתה רוצה משהו נקי - אתה מוכן לעבוד ו'לטרוח'
אבל כשאתה עובד על ריק -'פול גז בניוטרל' - זה 'טורח'.
פה נכנס הבדל מהותי בין גבר לאשה.
גבר לא חייב תוצאה, אומרים לו לעשות משהו - הוא מבין את החשיבות- הוא עושה.
אשה צריכה לראות תוצאה בעיניים.
הכוונה כאן בעצלניות - לא עצלות כמו שאתה מבין - אלא בנושא הזה של טירחא בלי תוצאה נשים עצלניות.
דבר זה נראה בחוש גם בימינו - שלאחר שהבית נקי לפסח ועושים בדיקת חמץ - האיש בודק רציני, והאשה אין לה כח לכל זה כי מבחינתה הבית נקי וזה בזבוז זמן.
הסבר מעניין, אם כי אני לא בטוח שהחילוק בין גברים לנשיםארץ השוקולד
מבחינת התרוץ, מספיק שיהיה טוב לתקופת הירושלמי...אניוהוא
אמתארץ השוקולד
לא נראה לי שהכוונה בעצלניות לחריצות בנקיונות. אתה מבלבל אתהדוכס מירוסלב
הנקיון עם עצם המצווה. העצלנות פה היא במצוות, וזה עד היום נכון שנשים נוטות פחות לדקדק.
רוב הנשים ירוצו להפוך את כל הבית ולהעלים כל פיסת אבק בפסח אבל לא הרבה ידקדקו בלחטט בחורים בקירות וכאלה...
אל תשכח שכתוב שם בדיקת חמץ, לא בדיקת אבק.
ארצ'יבלד
אני לא מכיר מספיק נשים

במקום לשמח אותי אתה כותב "אחד האחרונים"?הדוכס מירוסלב
זה נראה לי מובן מאליו, פשט הפשוט של הפשט שם
הוא מתכוון למה שאני כתבתי
אניוהוא
חחח לא זכיתי לכוון לחלוטין לדעתו של מר
הדוכס מירוסלב
אתה מסכים לפשט שכתבתי?
לדעתי כתבתם דברים שונים.ארצ'יבלד
והוא על שעת קיום המצווה בלילה.
אני דיברתי על הפשט של התוספות שהוא לא כמו שהבנת פההדוכס מירוסלב
ואין לי מושג איך לא הגעתם לפשט הזה.
אניוהוא דיבר על העיקרון הזה בסוף הדברים:
דבר זה נראה בחוש גם בימינו - שלאחר שהבית נקי לפסח ועושים בדיקת חמץ - האיש בודק רציני, והאשה אין לה כח לכל זה כי מבחינתה הבית נקי וזה בזבוז זמן".
הוא עדיין חילק בין המצווה לנקיון לפסח. רק שהוא הרחיב את הדיבור לפני-כן
לא הגענו לזה מסיבה פשוטה. עצלות אינה דקדוק.ארצ'יבלד
אם היה מדובר בדקדוק תוס היה כותב...
או שלזה הוא התכוון.
וממילא אפשר לא להבין כמוך.
עצלנות זה הפך זריזות, וכשהגמרא רוצה להגיד שכהנים זהיריםהדוכס מירוסלב
במצוות הגמרא כותבת כהני זריזים הם.
לכן פשוט לי שזה הפשט של דברי התוספות שם.
ארצ'יבלד
כתבת את זה?

חחח את המאמר?הדוכס מירוסלב
לא. אני זוכה לפעמים לכוון כנראה... גם לרשעים יוצא פה ושם 
התכוונתי לסמג, לא הייתי סגור אם לזה התכוונת.ארצ'יבלד
כי הסמג כתב שהן לא חושבות שצריך לבדוק בסדקים.
בעוד אתה כתבת, שהן לא זהירות לבדוק בסדקים, מחפפות.
שוין, זה מסתדר יפה בתוס

הן לא נזהרות?


דווקא מוכח בגמ' שהפך הזריזות זה שפלותאניוהוא
אדרבה, זה הפשט של שפלים בגמרא כנראההדוכס מירוסלב
רואים שאנשים שלא "מאמינים בעצמם" הם בד"כ נרפים ועצלים.
פשוט שכהנים זריזים הם הכוונה זהירים במצוות, כמדומני שזה רש"י על אתר
קראתי, והסברתי. זה ראיה שאתה לא יודע לקרוא.ארצ'יבלד
לענייננו,
פלוני דיבר על חיפוף בהבנה מה לבדוק.
אתה כתבת שאחרי שהכל נקי *למה* לבדוק.
הוא התייחס לחוסר הדקדוק שלה בעצם.
ואתה, רק אחר שניקתה ל*גמרי* עדיין בשעת קיום המצווה מחפפת.
זה 2 נקודות שונות. עם שוני עצום.
זה היה רק כתוספת למה שכתבתי לפניאניוהוא
ואח'כ הוספתי שזה מתחדד יותר בימנו מצד הנקיון
הערוך כותב שבדורו הן מחטטות יותרהדוכס מירוסלב
אבל אני חושב שדורנו חושף שזה מחטטות אחרי אבק ולא אחרי חמץ 
למרות שיכול להיות שבדורו היו יותר נשים יראות שמים.
תכוון אותי שם במקום שאצטרך ללמוד את כל המאמר!
דוד המלך עדיין חייכְּקֶדֶם
כי השאיפה למלכות ישראל בעם ישראל חיה.קעלעברימבאר
ויעקב חי כי עם ישראל קיים
גם ה' העביר חטאתך לא תמותכְּקֶדֶםאחרונה
שמואל ב יב יג
ליקוטי מוהר"ן 'ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש'שנונימי
שלוש נקודות: הצדיק, ה' יתברך וחברים.
נקודת ה' יתברך ונקודת החבר 》》》
צריכין לקבל מנקודה הכללית שהיא הצדיק שהוא שורש נשמות ישראל (משה רבינו ע"ה).
וכשאינו מקושר לצדיק האמיתי ומקבל ממנו,
הוא יוצא מגבול הקדושה אל החכמות החיצוניות והאמונות הכוזביות שהן רשות הסיטרא אחרא והקליפות.
מה עם כלל האומה?קעלעברימבאר
חשוב לדבוק בצדיקים רבים לא רק בצדיק אחד מסויים!דורש טוב לעמי
הרבה רעות חולות נובעות מכך שאנשים מנסים לדבוק דווקא בצדיק אחד מסויים. וזה מביא אותם בסוף גם לזלזל בצדיקים אחרים, וגורר פילוגים ושנאה.
מטרת ההתדבקות בצדיקים היא ההתדבקות בנשמת האומה בכללותהּ.
"הדבקות בצדיקים, כדי שיתערב כח המציאות שבנשמתם עם הנשמה הבלתי־נשלמת, היא דבר נכבד מאד במהלך התפתחות הנפשות. אבל צריך שמירה גדולה, שאם יטעה בצדיק אחד, וידבק בו דבקות פנימית הויתית, וידבק גם כן בחסרונותיו, הם יפעלו לפעמים על הדבק במידה גרועה הרבה ממה שהם פועלים על האיש המקורי. אשריהם ישראל שהם דבקים בנשמת האומה, שהיא טוב מוחלט, לשאוב על ידה אור ד' הטוב". - אורות ישראל ג, ג
יש הבדל בין הגלות לארץ ישראל.קעלעברימבאר
בגלות אפשר, כי במילא הכל זה תורת הפרט.
גם אמר הרצי"ה שדבקות בצדיקים כלל ישראלים (כלומר שחיים את ענייני הכלל והממלכה) זה עצמו דבקות בכלל ישראל
(המקור בפנקסים אפילו יותר חריףטיפות של אור
"הדבקות בצדיקים, כדי שיתערב כח המציאות שבנשמתם עם הנשמה הבלתי נשלמת, הוא דבר נכבד מאד במהלך התפתחות הנפשות. אבל הוא צריך שמירה גדולה, שאם יטעה בצדיק אחד וידבק בו דבקות פנימית הוייתית, ידבק גם כן בחסרונותיו, ולפעמים חסרונותיו יפעלו על הדבק במדה גרועה הרבה ממה שהם פועלים על האיש המקורי, ויהיה קרוב מאד להפסד נפשי עצום. ישראל צריכים להיות דבקים בנשמת האומה, שהיא טוב מוחלט, לשאוב על ידה אור ד' הטוב")
תמיד הצחיק אותי שפה הרציה ה"מיסנגד" מגןקעלעברימבאר
על החסידים🙃 (למרות שכל מה שבאורות זה עריכה על פי החלטת הרב קוק עצמו)
יישר כחדורש טוב לעמי
היכן המקור בפנקסים?ליפא העגלון
פנקסי הראיה כרך ז עמוד קמאטיפות של אור
אגב, ייתכן שהרציה ערך ל"לפעמים",קעלעברימבאר
כי הרציה אמר שדבקות בצדיקים כלל ישראלים היא עצמה נחשבת דבקות בכלל האומה ולא בצדיק.
ואילו הרב קוק התכוון בפסקה לצדיקים שאינם כלל ישראלים.
(שמעתי מהרב שרקי ששמע ישירות מהרצי"ה שדבקות בצדיקים כלל ישראלים זה נחשב דבקות בכלל האומה ולא בצדיק)
אני תמיד תוהה איך אמירות כאלו לא מטרידות אנשיםטיפות של אור
"צריך להיזהר בהתבטלות לרבי. רק בהתלבטות לרביים שלנו לא צריך להיזהר, כי אצלנו הם שונים, הם ככה וככה"
לא לרביים שלנו.קעלעברימבאר
לצדיקים כלל ישראלים.
לא יודע מה הכוונה צדיקים כלל ישראלים. אולי כאלה שעוסקים בחיי הכלל? אולי רבנים שהם גם פוליטיקאים? אולי כאלה שהם כמו הרב גורן ובצבא? אין לי מושג. לא בטוח שזה כולל את הרצי"ה עצמו. רק זוכר שהרב שרקי אמר זאת (והוא לא מן הסוג של האנשים שיאמרו "ברב שלנו תדבק ובאחרים לא" לזכרוני זו היתה שאלה של הרב שרקי עצמו את הרציה לגבי צדיקים כלל ישראלים. אני מנסה לחפש זאת)
אחרי חיפוש שעשיתי - זה לא המלצה להדבק בצדיקים כאלה, אלא שהסכנה שהובאה בפסקה לא קיימת בדבקות בצדיקים כאלה.
בכל מקרה לא ראיתי מישהו שהפך את הרציה לאדמור עד כה
"ובמקרה" התכונה הזאת מתאימהטיפות של אור
לרבנים מהקבוצה של האומר 
כן אבל לא נראה לי זו הסבה שהרציה או הרב שרקי אמרוקעלעברימבאר
זאת. הסיבה היא מן הסתם שדבקות בצדיק כלל ישראלי היא עצמה גורמת לדבקות בכלל האומה ולא באותו צדיק, כי הרי הוא כלל ישראלי.
בכל מקרה זו אמרה שכלל לא ידועה בחוגי תלמידי הרציה, כפי שהיסטורי העיד. כך שאין חששא. וגם אני מעולם לא שמעתי את זה חוץ מפעם או כמה פעמים בודדות משיעור של הרב שרקי ומעולם לא שמעתי זאת מאף רב אחר. לא שמעתי את הדבר הזה וגם אתה לא הגדת לי וגם אנוכי לא שמעתי בלתי מהרב שרקי.
מאוד מוזר ולא מתאים לדברים מפורשים בשיחותיוהסטורי
לא ראיתי בשיחות פרוטקציות לצדיקים מסויימים, אלא דיבור על דבקות בכלל ישראל.
גם ב'לשלושה באלול' מביא דברי הרב עצמו ש'אל לעשות לי קוקיסטים'.
דיבר על דבקות כנראה, לא על התמסרות טוטאלית.קעלעברימבאר
גם למילה "דבקות" יש כמה רבדים.
הנה:קעלעברימבאר
# שיעור מספר 152 - ערוץ מאיר - אתר היהדות הגדול בעולם
דקה 18.50
אחרי חיפוש שעשיתי.
שם הוא לא אומר "שמעתי ישירות" אלא "שאלו את הרציה". אבל אני זוכר שבשיעור אחר הוא אמר שהוא שמע ישירות מהרציה, אם זכרוני אינו מטעני
לא התווכחתי על האם הרב שרקי אמרהסטורי
אלא שזה לא מתאים לדברים שכתובים מדברי הרב צבי יהודה בעצמו ולדברים זשמעתי באזני מרבים מתלמידיו.
מדייק -קעלעברימבאר
הוא לא אמר "מומלץ להדבק בצדיקים כלל ישראלים" אלא "הסכנה שבפסקה לא קיימת בדבקות בצדיקים כלל ישראלים לפי הרציה". אולי לא מומלץ להדבק מסיבות אחרות, לא מפני הסכנה, אלא כי פשוט אפשר לדבוק בכלל האומה פשוט
לא פשוט בכללדוס91אחרונה
תורת רבי נחמן עמוקה מאודד..
חשוב לומר שגם הוא עצמו אמר שרק רבני נתן גדול תלמידיו הבין אותו..
אז צריך לחשוב טוב, לפני שחושבים שמבין משהו מדבריו הקדושים
אורות ישראל יצא שנים אחרי פטירת הראי"הטיפות של אור
הודפס כקובץ לבד בתש"ג. צורף לאורות במהדורת תש"יהסטוריאחרונה
איסלם היא עבודה זרהשנונימי
בתקופת העולם הפגאני הערבים האמינו באלים רבים.
אחד מהם הוא "אללה" (ימח שמו ויאבד זכרו) ופולחנו באבן השחורה בעיר מכה שבסעודיה.
'מוחמד בן עבד' נולד למשפחה המיוחסת לעבודה זרה זו ולכן גם החליט לשעבד את העולם לעצמו ולדרכו.
הקוראן הוא ספר חוקי עבודה זרה של האליל הטמא, ובחוצפתו משווה עצמו לנביאי ישראל.
הרמב"ם טעה בזה!!! מסגד הוא בית עבודה זרה.
כמובן שיבואו ויגידו שהם מאמינים באל אחד - אל אחד פגאני המנסה לבטל את אלוהי ישראל!!!
מוחה על העזות לכתוב ככה על גדול ישראל!Kayom
כתוב במלאכיטיפות של אור
"כי ממזרח שמש ועד מבואו גדול שמי בגוים ובכל מקום מקטר מגש לשמי ומנחה טהורה כי גדול שמי בגוים אמר ה' צ-באות'
המפרשים מסבירים על פי הגמרא במנחות, שגם עובדי העבודה זרה מאמינים שיש אלוקים עליון, רק שהם מייחסים לו תכונות שגויות וגם חושבים שיש אלילים אחרים תחתיו (אליהם הם עובדים). ולמרות זאת זה נחשב שהם מכירים בהקב"ה
אז אני חושב שקל וחומר כאן - מכיוון שהמוסלמים מייחדים אותו ייחוד גמור, וגם שוללים ממנו כל גוף וכל דמות הגוף
המצוות הפאגניות שלהם היו דומות אז להיוםשנונימי
לדוגמא: מסכת שבת ו' או ישעיהו פרק ג'
מדובר על ערביות רעולות (ברעלה) ויהודיות גם כן רעולות כמנהג המקום.
גם לפני 2,500 שנים הערביות היו רעולות וצנועות אבל לא מצד הקדושה בכלל.
או ההקרבה למולך (שהידים) בהשוואה לעקידת יצחק.
ושוב אנו רואים שעבודה זרה מדמה עצמה לאלוקי ישראל.
ואם אנחנו מאמינים בה' שברא הכל אז בוודאיי שגם השקר מדמה לאמת כי ה' אמת הוא ברא את השקר.
זה נכון שיש באסלאם מימדים אליליים, זה עדיין לאקעלעברימבאר
עושה אותו ע"ז.
כשם שאדם שיקריב את בנו לה' על גבי מזבח, לא פסל את המזבח משום ע"ז
אין כאן הקרבה למולך, מדובר בייחס של להבדיל למות עלאברהם יאיר שטרן
קידוש ה', אין כאן מצווה למות בגלל המוות, אלא למות למען אידיאה...
צודק. אך הכתוב במלאכי אינה ראיה.קעלעברימבאר
כי שם מדובר שלמרות שמאמינים באלהא דאלהין הם עדיין מוגדרים עובדי ע"ז (השאלה אם עבודת אלהא דאלהין עצמה נחשבת עבודה זרה הלכתית. למשל האם מקדש שהוקדש רק לאל עליון הכנעני, נישב עבודה זרה? מצד שני במילא עשו לו פסלים אז כמו שעגל הזהב הוא ע"ז הלכתית כנל כל פסל.
או השאלה האם כמדברים על מיתולוגיה כנענית ומדברים על "אל", זה בעייתי להגות את שמו משום שם אלוהים אחרים לא ישמע על פיך? או מכיוון שמדברים על הבורא זה מותר?)
ב. הכתוב במלאכי לא טוען שזו לא ע"ז, אלא בא לגעור בישראל - "כולם מכבדים אותי ואתם לא!"
ג. לזכרוני עובדי ע"ז בשיתוף זה רק אם עיקר עבודתם זה את האל העליון הבורא. אחרת מעולם לא היה כזה דבר אדם שהלכתית הוא נחשב עובד ע"ז רגיל
כתבתי - "הם עובדים לאלילים שתחתיו"טיפות של אור
לכן זו עבודה זרה. אם הם עובדים גם את אלוקים (העליון), זו עבודה זרה בשיתוף
אני חושב שאפשר להתלבט במקרה שמגשימים את אותו אלוקים עליון. שזה כאמור לא רלוונטי לאיסלאם
אם הם עובדים בעיקר את האלילים וקצת את הבורא,קעלעברימבאר
הם לא מוגדרים לזכרוני לפי הפוסקים עובדי ע"ז בשיתוף, אלא עובדי ע"ז רגילים. כי כל אדם בעולם עובד גם בורא כלשהו, ואז אין לך עובדי ע"ז רגילים.
רק אם בעיקר עובדים את הבורא ורק משני את האלילים אז הם בגדר של עובדי עז בשיתוף.
למה שהגשמה/אי הגשמה היא המשנה?
אני מסכים שלגבי אל מופשט (לא רק חסר גוף אלא שמרומם מעל תואר אלילי) כמו "ברהאמאן" או "דאו" , הוא עצמו לא נחשב ע"ז, אבל מה לגבי אם כנעני יאמר לך שאל עליון ללא גוף, או יווני שיאמר לך שאוראנוס ללא גוף, או תיהאמאת ללא גוף?
לא יודע מה ההבדל בין מופשט ל-ללא גוף ודמות הגוףטיפות של אור
ההבדל הוא:קעלעברימבאר
שהברהאמאן או הדאו הוא לא "ראש הפנתאון חסר הגוף" כמו אוראנוס תאורטית ללא גוף, תיהאמאת ללא גוף, נו ללא גוף וכדומה.
אלא לפי תפיסתם יש הבדל מהותי בין הברהאמאן והדאו לבין האלילים שנובעים ממנו. מה גם שהם לא הילדים שלו בניגוד למיתולוגיות אלא אווטרים של מהויות שמבטאות אותו (דומה ליחס בין ישו לאל האב בנצרות).
גם אין לו שיוך של קפריזות או תכונות אליליות בניגוד לראשי פנתיאון, והוא הרבה יותר קרוב למושג התיאולוגי "אלוהים" מאשר לעוד אל שניצב בראש פנתיאון רק אין לו גוך עשוי בשר או אין לו גוף. לזכרוני האל אתון אצל אחאנתון היה אמנם ללא גוף , אך לא מופשט לגמרי.
יש גם מדרגות בהפשטה. הרי במילא אוראנוס זה כל השמים ותיהמאת זה כל המים. אז מי שיטען על ראש פנתיאון שהוא רוח נושבת שממלאת את כל היקום, או האור שממלא את הכל, מגשים או לא?
בפולתאיזם זה רלוונטי. בניגוד למונותאיזם שלא כזה משנה מה רמת ההפשטה, כי במילא אתה יוצא אנטי ונגד אלילות וריבוי אלים (ביהדות באסלאם וחצי בנצרות) אז כבר לא כזה משנה אם אתה מגשים את אלוקים או מפשט אותו. שהרי הדתות האברהממות הן אנטי פגאניות בצורה אקטיבית (שוללות אמונת ריבוי), ולא רק א-פגאניות (אדישות לאמונת ריבוי).
ב. ברמה הפרקטית : אם עושים לו פסל או לא. אם עושים לו פסל לבורא גם אם טוענים שהוא מופשט- זה עבודה זרה.
אך בהינדואיזם ובדאואיזם/נאו קונפוציאיזם אין פסל לברהמאן או הדאו או ה"לי/טאי ג'י" (אם האחרון בכלל ראוי להחשב אלוהים ולא פאנתאיזם נוסח שפינוזה)
אבל כן, אפשר לראות זאת כתנא דמסייעא, לכךקעלעברימבאר
שגם אם קוראים לבורא בשם אחר ומייחסים לו סיפורים אחרים ומעשים אחרים ותכונות אחרות, זה עדיין נחשב אמונה בבורא
כן, זו כוונתיטיפות של אור
מה המקור?ה' אלהים אמת
על פי איזו גמרא במנחות?
הקביעה שההגדרה לעבודה זרה זה אמונה ביותר מאל אחד אינה פשוטה כל כך. אמנם זו אכן דעת הרמב"ם, אך בגאונים יש שחולקים עליו, ואני הקטן לא הבנתי מה המקור והבסיס לסברת הרמב"ם. למה שזה לא יחשב עבודה זרה אם הם מאמינים באל שמצוותיו שונות והדברים שהוא עושה הם שונים וכו'?
כי עבודה זרה זה לעבוד מישהו שאינו הבורא.קעלעברימבאר
לא לטעון שהבורא ציווה אחרת. אחרת קורח גם עובד ע"ז
מנחות קי עמוד א, רשי ומלבים (למשל) על הפסוק במלאכיטיפות של אור
איפה בגאונים?
לא הבנתי למה מהגמרא במנחות מוכח כמוך. מוסבר שםה' אלהים אמת
שהרי לא עובדים את ה', אלא אלו תלמידי החכמים. או שפיספסתי משהו
לא, תלמידי חכמים זה דרשה על החצי השני של הפסוקטיפות של אור
"אמר רבי אבא בר רב יצחק אמר רב חסדא, ואמרי לה אמר רב יהודה אמר רב: מצור ועד קרטיגני מכירין את ישראל ואת אביהם שבשמים, ומצור כלפי מערב ומקרטיגני כלפי מזרח אין מכירין את ישראל ולא את אביהן שבשמים.
איתיביה רב שימי בר חייא לרב: 'ממזרח שמש ועד מבואו גדול שמי בגוים ובכל מקום מוקטר מוגש לשמי ומנחה טהורה'?
אמר ליה: שימי את? דקרו ליה אלהא דאלהא.
'בכל מקום מוקטר מוגש לשמי' - בכל מקום סלקא דעתך? אמר רבי שמואל בר נחמני אמר ר' יונתן: אלו תלמידי חכמים העוסקים בתורה בכל מקום, מעלה אני עליהן כאילו מקטירין ומגישין לשמי.
'ומנחה טהורה' - זה הלומד תורה בטהרה, נושא אשה ואחר כך לומד תורה"
האם כשמלכיצדק אמרקעלעברימבאר
"ברוך אברם לאל עליון קונה שמים וארץ" זה עבודה זרה?
כי הוא לא דיבר על ה' דווקא. אלא על זה שיש כזה אחד אל עליון והוא קונה שמים וארץ
לאו דווקא ביותר מאל אחד,קעלעברימבאר
הלכתית גם להקריב לפסל של אל אחד זה עבודה זרה, וגם אם זה פסל לשם ה'. למשל עגל הזהב ועגלי ירבעם. אבל זה בישראל. לא בטוח שנכרי שעשה פסל לה' והקריב יש לנכרי דין עובד ע"ז
תוכיח.ימח שם עראפת
ממש לא נכון.קעלעברימבאר
כי ברגע שאדם מאמין רק בבורא אחד ומשגיח אחד ללא שום אלים אחרים, לא משנה מאיפה הוא לקח את שמו. הוא יכול לכנותו יוסי, זרובבל, צמכטחלצמההפ או אפילו זאוס.
זה לא משנה, ברגע שהוא מאמין באל אחד אז הוא כבר לא עובד עבודה זרה. וכבר לא משנה מה מקור השם שנתנו לו או מאיפה אמונה זו התפתחה במקור.
ב. משמעות השם "אללה" בערבית היא "האלוה" פשוט. איִלהּ זה אלוהּ בערבית (כמו אלהּ בארמית בספר דניאל), אל-איִלהּ זה האלוהּ בה"א הידיעה (כמו אלהא בארמית בדניאל), והלחמת אל-איִלהּ הופך לאָלּהּ (או אללהּ בכתב ערבי שבה ל דגושה מוכפלת לשני ל).
ג. האמת שהמקור לאל אללה כחלק מפולחן הרבה אלים הוא מהשפעה יהודית ונוצרית.
הערבים הושפעו מהיהודים והנוצרים, והתחילו לטעון 300 שנה לפני מוחמד שמעל כל האלים יש בורא ששמו אללה, והם עובדים את שאר האלים רק כמתווכים, חלק מהם אפילו טענו שהם צאתאי אברהם וישמעאל ושאברהם היה במעחה גדולה לעבוד רק את אללה והם לא במעלה גדולה אז צריכים את שאר הרלים כמתווכים. ומוחמד פשוט ביטל את עבודת המתווכים.
ד. נכון שכל אמונה באל אחד שאינה דרך עםישראל היא בחינת עבודה זרה כי בעצם לא יודעים למי עובדים ובעצם אדם עובד לציור שיש לו בראש. אבל בחינת ע"ז אינה ע"ז ממש
ה. אמרת "אל אחד פגאני" תגדיר מה זה אומר. זו סתירה. כי פגאניות היא עבודת כמה אלים.
ו. מבטל את האמונה באלוהי ישראל. חלקית נכון אך לא לגמרי. בסןף גם האסלאם מודה שהבורא בחר ב3 האבות.והוציא את ישראל ממצרים ונתן להם תורה והיה אלוהי ישראל, רק הם טוענים שהוא נטש את ישראל וכבר לא אלוהי ישראל.
אז בגלל שהוא כבר לא לטענתם, אז זה "בחינת" ע"ז, לא ע"ז ממש
ז. מוחמד לא ממש טען שאללה שהוא מתנבא בשמו זה בדיוק אותו אללה שהערבים לפניו עבדו. מבחינת מוחמד אללה שהוא מתנבא בשמו זה אותו האלוקים שהיהודים עובדים אלא שלטענתו עוותו את תורתו המקורית
פשוט מכמה טעמים שזה כפירה ועבודה זרהחסדי הים
ואסור להאריך בדבר פשוט
כפירה כן. עבודה זרה לא.קעלעברימבאר
נפקא מינא שאין איסור לגוי לכפור אך כן יש איסור ע"ז.
ומותר להכנס לבית כפירה
אמנם כפירה כן ועבודה זרה לאדורש טוב לעמי
אך ברור שלגויים אסור לכפור. כלומר אין הקב"ה בא בטרוניא עם בריותיו, והקב"ה לא מצפה משבטים ילידים פרימיטיביים ביערות הגשם של דרום אמריקה להאמין שתורת משה היא אמת, ואולי גם לא מצפה לכך ממוסלמי טיפוסי מאינדונזיה. אך גם הגויים מחוייבים להאמין באמונה האמיתית עד כמה שידם משגת. וזה התפקיד שלנו להפיץ בעמים את בשורת האמונה.
סַפְּרוּ בַגּוֹיִם כְּבוֹדוֹ בְּכׇל הָעַמִּים נִפְלְאוֹתָיו:
יִזְכְּרוּ וְיָשֻׁבוּ אֶל ה' כׇּל אַפְסֵי אָרֶץ וְיִשְׁתַּחֲווּ לְפָנֶיךָ כׇּל מִשְׁפְּחוֹת גּוֹיִם:
תביא מקור שאחד מ7 מצוות בני נוח זה להאמין.קעלעברימבאר
ברור שזה לא טוב שבן נוח לא מאמין.
ושהאידאל הוא שכל אדם בעולם יאמין.
ובן נוח שיודע להאמין ומתכחש לאמונה בזדון אז הוא נבל ברשות 7 מצוות.
אך הלכתית, בית כפירה לא נחשב בית ע"ז.
לגבי החשבת גוי שלא מאמין כחסיד אומות עולם, זה מחלוקת ב2 גרסאות ברמבם, האם גורסים "ולא מחכמיהם" או "אלא מחכמיהם"
ב. ישראל לא גרמו להפצת האמונה, אלא לשלילת העבודה זרה. ובמילא באה אמונה בטהרתה. אבל אמונה כלשהי היתה לפני עם ישראל. הברירת מחדל של האנושות זה אלילות, לא אתאיזם
ג. גוי שמאמין שלה' יש גוף נחשב עובד ע"ז?
גויים מחוייבים בהרבה יותר מאשר 7 מצוות בני נחדורש טוב לעמי
זה אמנם נתון לדיון
אך כך עולה בבירור מדברי רב ניסים גאון בהקדמתו לתלמוד, מדברי רבנו בחיי בכמה מקומות בחובות הלבבות, ואני הבנתי כך גם מהכוזרי. אני זוכר שכך כותבים גם ראשונים נוספים, אך לא זוכר כרגע מי ובאלו ספרים. (אולי רס"ג? רמב"ן? מאירי? רד"ק?)
הנצי"ב כותב שאומות העולם חייבים בכל המצוות השכליות. אני די בטוח שגם הרב קוק מאמץ את דבריו, אך לא יודע להפנות למקור.
בכל אופן, התשתית של המחוייבות של הגויים למצוות/ הנהגות מוסריות כלשהן היא האמונה באלהים, ובהחלט ישנם יסודות אמוניים נוספים שגם גויים חייבים בהם לדברי הכל. האם הם חייבים להאמין בגמול העולם הבא? בביאת המשיח? בתחיית המתים? ייתכן שלא.
האם יש היתר גורף לגויים לכפור כל עוד לא עובר על מצוות לא תעשה של עבודה זרה?
בוודאי שלא.
כמו שאמרתי, משום "נבל ברשות 7 מצוות" ומשוםקעלעברימבאר
ועשית הישר והטוב שנכון גם לגוים.
זה לא הופך גוי כופר ללא גר תושב, או לשאר דיני גויים שומרים 7 מצוות
יכול להיות שאללה הוא אחד מהאלים הפגאנייםאברהם יאיר שטרן
לא זה קובע אם משהו הוא עובדה זרה או לא...
מח' בכלל אם נוכרים מצווים על שיתוף... לא הבאת פה שום טענה עניינית מלבד זה שהגדירו את אללה כאל אחד מיני רבים, אם היום הוא מוגדר כאל יחיד ע"פ האיסלם אז לא מדובר בעבודה זרה...
יש הרבה דברים רעים שאפשר להגיד על האיסלאם, ע"ז זה לא אחד מהם...
אתה מוזמן להסביר את עצמך טוב יותר... (הטענה הכי טובה ששמעתי זה שכתוב בכוזרי ש"מוחמד מבטל כל תורה שלפניו וקורא את כולם אל דגל האיסלם" ואם הוא מבטל תורת משה אז זה עבודה זרה, למצער הדבר לא נכון במציאות...)
אני באמת לא מצליח להבין.פונס ויטאי
אני לא חולק עליך אם אתה מתכוון לטעון שאמונת האיסלאם אינה אמונת ישראל ובתוך זה כלול גם שתפיסת האלוקות של ישראל שונה משל האיסלאם.
עם זה אני מסכים לגמרי.
אבל אתה מתאר תאור היסטורי שנוגע לעבר כלומר לאיך נוצרה אמונת האיסלאם ובכן אני מניח שאתה צודק וכך נוצרה אמונת האיסלאם אבל בסוף האמונה היא באל אחד שברא את העולם ונתן תורה למשה ואחריו הוא בחר במוחמד כנביא. אז איפה פה האלילות ? בסוף מה שנוצר בתהליך הוא אמונה באל אחד ואם תקרא את הפילוסופים הערביים המוסלמים תראה שהם מרוממים את האל מכל הגשמה ומכל ריבוי.
בקיצור בהחלט נשצע לי סביר שהאיסלאם התפתח מן האלילות אבל השאלה החשובה היא למה הוא התפתח, ומה הם אמונותיו אחרי שקמה דת האיסלאם.
בקיצור לא מבין את הטענה שלך.
מכל רעות האיסלאם למה נתפסת דווקא לנקודה החיובית?רודף מצוות
המוסלמים מייחדים לאל יחוד כראוי יחוד שאין בו דופי, אין שום הבדל בין אמונת הייחוד היהודית לזו המוסלמית, עובדים לאותו האל ולו לבדו.
המוסלמים כופרים בתורת משה ובבחירה הנצחית בעם ישראל ומאמינים בנביא השקר המשוגע שלהם, ובזה הם חוטאים מאד לאלהים, אבל אין שום קשר בין זה לעבודה זרה, לא כל חטא הוא עבודה זרה.
קשה עד בלתי אפשרי לדעת מה באמת בדיוק אמר ועשה מוחמד ההיסטורי ומה סיפורים מאוחרים שהלבישו עליו, זה גם לא כל כך משנה לנו,
לעניינו אין שום ספק שאלהי הקוראן הוא הוא אלהי המקרא (התנ"ך), הקוראן מניח שקוראיו מכירים כבר את סיפורי המקרא ואת גיבוריו ומתייחס אליהם כידועים ומפורסמים שלא צריך להציגם, וכן האל שבקוראן הוא אלהי התנ"ך ואפילו שמו בקוראן נגזר משמו במקרא.
אחרי אלפי שנים, כשסוף סוף מאמציו של אברהם אבינו נושאים פרי והוא מצליח להביא לכך שכמעט רוב העולם מאמינים באלהיו - יש שמתעקשים לאמר שלא ואין קשר וזה בכלל אל אחר, למה זה טוב?
(הדברים אינם שלי, העתקתי דברים שחברי, תלמיד חכם רציני, כתב בעבר)
אומנם זה לא עבודה זרה.קעלעברימבאר
אבל השאלה אם אנחנו מגדירים את ה' רק כ"בורא המחויב " וכו כרמבם. או "כאלוהי אברהם יצחק ויעקב, אלוהי ישראל אשר הוציאם ממצרים וכו'" ככוזרי. כי אז זה כבר לא בדיוק אלוהי ישראל לפי האסלאם, שהרי זנח את ישראל
אין מחלוקתרודף מצוות
אין צורך להציג דגשים שונים בדברי ראשונים כאילו מדובר במחלוקת מהותית. ולא נפק"מ מידי, בוודאי לא להלכה.
השאלה מה עשה האל אחרי שבחר בעם ישראל בוודאי לא משליכה על עצם ההגדרה של האל.
לא על הגדרה האם זה ע"ז או לא, אבל וודאי שזה כברקעלעברימבאראחרונה
לא אותו תיאור אותה התגלות אל.
אנחנו מאמינים באלוהי ישראל. הם לא.
לא מדובר פה במחלוקת ראשונים אלא בבסיס של התנך שמתאר את ה' כאלוהי ישראל דווקא ואלוהי אברהם יצחק ויעקב. הרמבם במורה נבוכים הוא המחדש בראשונים, בעוד הכוזרי ממשיך את הבסיס התנכי הפשוט.
בסיס התנך שעניין מהותי בתיאור ה' הוא היותו אלוהי ישראל. "אנכי ה' אלוהיך אשר הוצאיתך מארץ מצרים" ולא "אנכי האל האחד בורא העולם". "אלוהי העברים נגלה אלינו" "ה' אלוהי אברהם יצחק ויעקב זה שמי לעולם" וכו בתפילה אנו מציגים אותו קודם כ"אלוהינו ואלוהי אבותינו אברהם יצחק ויעקב" ורק אחר כך כ"קונה הכל".
אין כמובן נפקא מינא להלכה אבל אמונית כן.
כשהכוזרי שואל את החבר מה הבעיה בנצרות הוא לא אומר לו השילוש, אלא זה שהם לא מתפללים לירושלים. נכון שאין כאן נפקא מינא הלכתית, אך אמונית כן
קונסרבטיזםטיפות של אור
(דיון שמעניין אותי כבר כמה שנים, ונפתח בעיקר בגלל שנראה לי של@דורש טוב לעמי יש משנה סדורה כנגד הגישה שלהם)
איפה אתם משרטטים את הגבול בין אורתודוקסיה לקונסרבטיביות? בעמדות מסויימות? בקצב השינויים? במשהו אחר? האם יש לכם טענות עקרוניות נגד הגישה הקונסרבטיבית? אולי אתם חושבים שההבחנה מלאכותית? תובנות אחרות? אשמח לכל תגובה. תודה!
מצאתינוגע, לא נוגע
ואני מבין למה, לבושתנו, לא חשבנו על כך לפני.
אני לפחות לא ידעתי, אבל מי שידע..
הקונסרבטיבים לא מחפשים לבנות מקדש. זה לא חלק מהאידיאלים שלהם. מבחינתם זה היה ונגמר.
גם בלי קשר לקרבנות מן החי, מבחינתם בית המקדש זה לא משהו מהותי.
זה כבר לא נגד חז"ל, זה כבר נגד התורה.
זה כבר לא שינוי פרטני, זו תפיסת עולם שונה לגמרי.
מה לדעתכם עדיף, מגילת אנטיוכוס או ספר מכבים?קעלעברימבאר
עדיף למה?הסטורי
לקרוא לחנוכהקעלעברימבאר
אפשר לקרוא את מה שיכניס אותך לאוירההסטורי
אם המטרה היא ידע הסטורי - אז פשוט שספר מקבים (בעיקר א) הוא מקור הרבה יותר מהימן.
המטרה לזכור את מאורעות חנוכהקעלעברימבאר
והשאלה לא רק לי אלא גם באופן כללי מה ראוי להנהיג לעם ישראל יותר ולציבור.
ובאופן כללי למה הבכורה, לנרטיב או לאמת ההיסטורית.
ולמה אתה קורא "מהימן"? למה שמכיל את מה שראוי להזכר, או תיעוד יבש של כל פרטי מה שקרה?
האם תיעוד מדעי ומחקרי של מצב קיני הנמלים המדויק בימי ינאי מכיל אמת היסטורית יותר מהמדרשים על ימי ינאי?
לענ"ד בימינו, גם הנרטיב כדאי שיהיה מחובר להיסטוריההסטורי
לגאוגרפיה הממשית של ארץ ישראל ולעובדה שנוהלה מלחמה ממשית, מתוכננת וראלית.
עם כבר - לציבור הרחב, נראה לענ"ד שמגילת חנוכה של חגי בן ארצי - עונה על הצרכים השונים.
מצד שני נס פח השמן לאקעלעברימבאר
קיים בראליה ההיסטורית (עובדה שבמכים לא מוזכר) ועדיין זכרונו הלאומי חזק יותר מכל מחקר היסטורי, כאילו הוא באמת התרחש.
לגבי הגיאוגרפיה הממשית של הארץ, מסכים, כי הארץ לעולם עומדת ולא חלק מהעבר
נס פח השמן מופיע בגמראהסטורי
גם קמצא ובר קמצא מופיעים, ועוג שזרק הר.קעלעברימבאר
הגמרא והמדרשים לא מדברים תמיד אמת היסטורית אלא מסר. הרי עוג לא באמת היה 4 פרסאות וזרק הר. והרומאים לא החריבו את ירושלים כי אחד בשם קמצא שנעלב ממשתה גרם להם
ועדיין - הנידונים אינם דומים לראיההסטורי
מגילת אנטיוכוס היא נסיון של קהילות מסוימות לקבוע נובח, שלא תפס בכלל ישראל. זה לא דומה לכל הדוגמאות האחרות שהבאת.
לכאורה המגילה יותר ידועה מאשר מדרש עוגקעלעברימבאר
אז אשאל כך:
מגילת תענית אל מול ספר מכבים
*פךאריאל יוסף
ברור שספר מקביםמי האיש? הח"ח!
ורצוי בוודאי להוסיף מקור כגון אטלס כרטא לתקופת בית שני, המשנה והתלמוד, או אפילו עותק - אם ניתן להשיג - של "אחיי גיבורי התהילה" מאת הווארד פאסט. מגילת אנטיוכוס זה חסר משמעות כמו "ללמוד" על "הנס" מספר יהודית.
השאלה מה עדיף, הנרטיב או האמת הההיסטוריתקעלעברימבאר
ההבדל בין יהודית לאנטיכוס, שיהודית נחשב ספר חיצוני , ומגילת אנטיכוס למדרש חזל/גאונים.
אילו התפילה היתה מתנסחת לפי מכבים, היה כתוב "בימי יהודה בן מתתיהו" אבל כתוב בימי מתתיהו בעל הניסים
אה, עכשיו הבנתימי האיש? הח"ח!
אתה התכוונת לשאול "אם הייתם מנסחי התפילות, מה היה לדעתכם עדיף וכו'". סליחה שלא הבנתי אותך. כן, בנוסח התפילות באמת לא עדיפה האמת ההיסטורית.
לא שאלתי רק על תפילה אלא גם על קריאה.קעלעברימבאר
כמובן לא סותר ואפשר לקרוא את שניהם, השאלה לאיזה מהם יש בכורה (וכמובן את אנטיוכוס מסיימים תוך כמה דקות אז זה לא שיקול של זמן).
ולמה שיהיה חילוק בין תפילה לקריאה, אם מטרת התפילה היא שבח על הזכרון הלאומי?
תלוי את מי אתה שואל על תכלית התפילהמי האיש? הח"ח!
כבר היו כאן בעבר דיונים מספיק ממצים בעניין, כולל עד רמת הפילוסופיה של מי שאמר "אתה יודע שאינך צריך למסור אינפורמציה להשם יתברך על צרכיך".
כאן התפילה היא שבח בעל הניסים, לא בקשהקעלעברימבאר
כך שהדיון על התפילה מעניין, אבל לא רלוונטי.
אם זה השבח שתיקנו חכמים אז הוא זה שראוי
יש בתפילה שלוש ברכות ראשונות ושלוש אחרונותמי האיש? הח"ח!
וברור שהן או בעלות משמעות של שמחה והודאה, או שאין לנו זכות לנבור ולחפש בהן את המשמעות. לצורך העניין היה אפשר לנסח גם "בימי פופיליוס לנאס, אשר הכריח את אנטיוכוס אפיפנס לעזוב את כיבוש מצרים ואז מתוך תיסכול לחזור לארץ ישראל ולהתנפל על היהודים ועל דתם ומקדשם". ברור שמנסחי התפילה החליטו שהעובדות ההיסטוריות היבשות אינן הנקודה. השבח לבורא עולם הוא בהקשר זה עירבובייה דקה מן הדק, בין הרלוונטי לתיאולוגי האבסטרקטי.
השבח הוא על זכרון של מאורע היסטורי: "על הניסיםקעלעברימבאר
שעשית לאבותינו בימים ההם".
להפוך אותו ממאורע היסטורי לתוכן מופשט גרידא זו גישה נוצרית, שכן היהדות היא אומה ולא דת, וחגיה הם על מאורעות שקרו בהיסטוריה לאומה, וכן זכרון האומה הוא היסטורי דרך יציאת מצרים וזכרון ימי דוד ושלמה וכו דרך החורבן וכו, כדברי הכוזרי ופשט התנך. וכן התנך ברובו ספריו הם ספרים המתעדים את תולדות ישראל. "אנכי ה אשר הוצאתיך מארץ מצרים" "חי ה אשר העלה את ישראל ממצרים" "חי ה אשר העלה את בית ישראל מארץ צפון ומכל הארצות אשר הדיחם" כל תאורי ה' הם לאומיים-היסטוריים-נרטיבים.
לכן אם חזל החליטו לומר "בימי מתתיהו" ולא "בימי יהודה המכבי" זה לא סתם ולא במקרה. אין פה שום דבר תאולוגי אלא זכרון של נרטיב לאומי של העבר טהור, ורק על גבי הזכרון הלאומי של העבר בונים את הקומה התאולוגית.
ברור שיש לנו זכות לנבור ולחפש משמעות. הרי לא סתם בחרו בנוסח הזה.
ב. "ברור שחזל החליטו שהעובדות היבשות אינן הנקודה". זה בדיוק העניין: עיקר זכרון הנרטיב הלאומי הוא הנרטיב עצמו, ולא העובדות ה"יבשות" שכבר נשכחו ולא בנרטיב, או שבימי זכרון המאורע ראו מתעדי ההיסטוריה הלאומיים (הנביאים או חזל) שהנושא הזה פחות רלוונטי לזכרון. (וכמו שאמרתי, הגישה ש"זה סך הכל תאולוגיה" היא נוצרית מובהקת. שכן היהדות היא נרטיבית-היסטורית בבסיסה, ולא תאולוגיה מופשטת).
מי אתה שתקבע מהי גישה נוצרית?מי האיש? הח"ח!
אתה האפיפיור?
תירגע עם הקביעות שלך.
האם אתה זוכר את יציאת מצרים של ישראל בבשר?קעלעברימבאר
או את יציאה האלגורית של ישראל שברוח?
אם את הראשון, אז גם אתה בעל תודעה היסטורית-נרטיבית-לאומית. כנ"ל פורים חנוכה ועל הניסים. אתה אומר הלל אגב בחנוכה על היציאה משעבוד מלכויות, לא על תובנות תאולוגיות
האם כשאתה מברך גאל ישראל ומקפיד להסמיך גאולה לתפילה אתה מזכיר את יציאת מצרים וקריעת ים סוף הנרטביות-היסטוריות-לאומיות או שמא תובנות תאולוגיות רוחניות?
אני מקיים - כמיטב יכולתי - מצוות.מי האיש? הח"ח!
לא אומר שאני מצמיד לזה בכוח פרשנויות תיאולוגיות מטאפיזיות על בסיס יומיומי. אבל לא זכור לי שבמחלוקות מהסוג הזה התשובה כתובה בשמיים בעננים.
לא הבנתי. בסוף זכרון כל אלו הוא זכרון של מאורעקעלעברימבאר
עבר לאומי בנרטיב.
אפשר על גבי זה להעמיס תכנים תאולוגים, אבל זה לא הבסיס.
גם אם אדם יתאמץ לראות במאורעות אלו רק תכנים תאולוגים, הרי זכרון הנרטיב של האומה לדורותיה כפוי עליו מכיוון שהוא חלק מאומה
אני לא אומר שהעובדות היבשות לא חשובות, אבלקעלעברימבאר
הנרטיב חשוב ורלוונטי יותר
אפשר גם להרחיב את השאלה על התנך.קעלעברימבאר
מה עדיף, לקרוא מלכים על אחאב שלא מביא לנו את כל הפרטים ההיסטורים המלאים,
או לקרוא ספר היסטוריה על התקופה שמכיל גם את קרב קרקר האיום האשורי וברית הממלכות ביניהם ארם וישראל נגד אשור?
זו דוגמא אחת.
או לקרוא את מלכים על סיפור הנס של הצלת ירושלים בימי חזקיהו, או לקרוא ספר היסטוריה מקיף שיתאר את הצלת ירושלים לצד השואה שקרתה בשאר ערי יהודה שנחרבו כולן ויושביהם נהרגו הוגלו או נהיו פליטים בירושלים?
אין הנידון דומה לראיה כללהסטורי
אני לומד ספר מלכים לא בגלל נרטיב כזה או אחר, אלא כי זו מצוות תלמוד תורה בכלל וספציפית זה דבר ד' המתגלה אלינו דרך נביאיו. שום מקור חיצוני לא עונה על ההגדרה הזאת.
אחרי שאמרנו את זה, נכון שבדרכים עקיפות ונעלמות, גם הידע ההסטורי, מגלה לנו את הנהגת ד' בדרכים נסתרות. ממילא השאלה אינה מה עדיף ללמוד, אלא למה הכתוב לא פירט את קרב קרקר וגדלותו של אחאב (חוץ מפסוק אחד במותו). פשוט שחז"ל שאמרו שאחאב משל בכיפה - לא סתם מצאו לזה רמז בפסוק, אלא ידעו על קרב קרקר.
אבל זה דבר ה' שמתגלה בנרטיב היסטורי.קעלעברימבאר
ספר מלכים הוא רשומה היסטורית ולא רק סיפורי מסר כמו מעשיות רבי נחמן או אגדות.רבה בר בר חנה.
אז כנל, כמו שה' מתגלה דרך נביאיו בתנך, כך ה מתגלה דרך חזל/גאונים במגילת אנטיוכוס.
משל בכיפה זה עדיין לא קרב קרקר ונסיבות הברית עם בן הדד וכו' , ולא כתוב בתנך שמשל בכיפה.
מצוות תלמוד תורה אתה יכול לעשות גם בספר איוב, ובכל זאת חזל ועם ישראל מתייחסים לספר מלכים כזכרון ההיסטורי שלהם, ולאיוב כמשל.
האם אתה שואף לתור הזהב של ירבעם בן יואש? כי היסטורית ישראל היו עשירים אז כבימי שלמה (וגם רמטז בעמוס וחזל).
לא. למה לא? כי עם ישראל זוכר את ימי שלמה ואת ימי ירבעם בן יואש שכח. כי מבחינתינו שפע גשמי שלא מחובר לרוחניות, ראוי לו שלא ייזכר.
אז בסוף הנרטיב קובע מה ראוי להזכר ומה ראוי להשכח.
כמו אצל בן אדם פרטי, גם אצל עם הזכרון הוא סלקטיבי
ספר מלכים זה ספר זכרון תולדות, ולא ספורי מוסר השכלקעלעברימבאר
נוסח כה עשו חכמינו או אגדות רבי נחמן או רבה בר בר חנה
חשמונאיםחסדי הים
למה?קעלעברימבאר
כמו לשאול האם ללמוד נ"ך או מדרש רבה עליוחזק וברוך
מכבים א הוא מזמן חז"ל, ומאותה תקופה.וגם מכבים ב הוא בערך מאותה תקופה, רק באיזור מצרים..
משא"כ המגילה שכתבת, שהיא פשוט מדרש מאוחר..
ההבדל הוא שנ"ך הוא מכתבי הקודש, תמיד עם ישראל למדקעלעברימבאראחרונה
אותו ותמיד היווה בסיס הנרטיב של עם ישראל.
בעוד שספר מכבים לא. הוא לא חלק מכתבי הקודש, מעולם לא החשיבו אותו כטקסט תורני בכלל, מעטים מאוד מיהודים במשך ה2000 שנה למדו אותו (הנוסח היחיד נשמר ביוונית בכלל ונשמר רק בזכות שהכנסיה שמרה אותו כחלק מהברית הישנה בשבילם יחד עם התנך), חזל כלל לא מתייחסים אליו, וגם בתפילה ובנרטיב היהודי אנו מדגישים את מתתיהו (כמו במגילת אנטיוכוס), ויהודה כלל לא מוזכר (עד שהציונות החילונית החליטה להעלות אותו על נס), בעוד שבספר חשמונאים יהודה המכבי הוא העיקר.
נכון שחמונאים מדויק היסטורית ואילו מגילת אנטיוכוס ממש לא מדויקת.
אבל זה בדיוק השאלה, מה חשוב יותר: נרטיב הקודש החי של עם ישראל או האמת המחקרית ההיסטורית היבשה שעם ישראל שכח וזרק לתהום הנשיה?
אם זה דבר ה' החי באומה, אז במילאקעלעברימבאר
מה שהאומה וחכמיה למשך טווח דורות גדול קבעו בפרשנות לתורה שבעל פה=תורה, ולא ההבנה האובייקטיבית של כל אדם את הטקסט של הגמרא. אחרת זה כבר שיטה שכתובה בטקסט ולא דבר ה' החי באומה.
זו סתירה עצמית מה שאתה טוען, כי אם האומה לדורותיה עם חכמיה במשך 500 שנה יכולים לעשות הלכה מוטעת לשיטתך שצריך לוותר עליה כי היא נגד הגמרא, אז דבר ה' כבר לא חי באומה
תודה שנתת הצצה קטנה לדמיונותיךדורש טוב לעמי
עבור מי שחדש כאן
לא ענית לי על הסתירה שכתבתקעלעברימבאר
ערב שבת היוםדורש טוב לעמי
וכבר טחנו את הנושא
מעולם לא כתבת שאתה טוען שתורה היא דבר ה' החי באומהקעלעברימבאראחרונה
לימוד אמונה?- כיצד?צביקה125
הרמב"ם פירוש המשניות סוף מסכת ברכות כותב שהיה מעדיף ללמד אמונה יותר מכל דבר אחר!- מה זה אמונה?- שכל? - רגש?- שילוב של שניהם יחד? איך לומדים אמונה? איזה ספרים?- מה עשו בזמן התנאים/ האמוראים?- כיצד למדוד/ לימדו אמונה?
אולי קל לישי לא מפחד
כי גדלתי בבית מזרחי עתיק שהאמונה הייתה לחם חוקינו אבל ברבות השנים מצאתי גם הקשים לוגים לקיומו של הקב"ה.
כמתכנת היה לי חבר מתכנת שלא היה בעל אמונה ויהל איתי ויכוחים בנושא.אבל עדיין היינו חברים.
בשיחה האחרונה שוחחתי איתו כאיש מדע.
הצבעתי על הקו המנחה ברובו בהתרבות , הנמתח לרוב גם בין בני אדם, חיות וצומח. דיברתי איתו שמזרע קטן, מיקרוסקופי לעיתים צומח וגדלה בריאה שיודעת את תנאי המחייה שהיא צריכה. אם זה הצמחים, הם יודעים מה הרכב האדמה הדרוש להם לצמיחה מיטבית, מה הם צריכים לעשות בחורף כדי לשרוד, מה לעשות בכל רגע כאשר השמש משנה את כיוונה, כיצד לנהוג כאשר חסר מים( לסגור עלים לצמצם חשיפה) ועוד ושלא לדבר על גוף האדם והחי על המורכבות המופלאה שלו, ביצירה, בחשיבה, בהתפתחות, ועוד.
ואז אמרתי לו, זה לא הגיוני שזה מונח אמפירי שתכנה "אבולוציה" זה מנגנון וטכנולוגיה ביולוגית ושכך חייב להיות לה יוצר ובורא.
הוא השתתק ואמר "שאתה מציג את זה ככה זה נשמע נכון, אף פעם לא שמעתי איש טכנולוגי מציג את הבריאה".
אני לא מאמין שהוא גידל זקן ופאות אבל נגעתי בו.
מעבר לזה, תסתכלי על הבריאה, הטבע, ההרמוניה,זה לא משאיר לך ברירה אלא להאמין.ועוד

