מה הקשר מחויב/לא מחויב?

ונשים לא חייבות בתשביתו?

נשים חייבות בביעור חמץ.

כשיש חורים וסדקים - כן.

גם כשרות זה משהו יומיומי.

נשים נאמנות,

אבל בבדיקת חמץ אין להן כוח אז יש חשש שהן יחפפו

שזה ירושלמי

סברות על צורת ההתיחסות של תוס' לנשים

ואגב, גם כאן, בסוגייה הזו לא עיינתי לעומק.

אבל קל לומר שאמירה של "נשים עצלניות הן:" מדבר על החפצא באופן כללי,

ולא אמירה תרבותית. 

לשיטתך מה הסברא לומר שהיא תרבותית? 

גם בימינו, בהגות המטא-הלכתית, כשמעיינים בהלכה תלמודית מסוימת, ומציגים את הפער בין ימינו לבין הזמן שבה נתחדשה אותה הלכה מסוימת, צריך להציג טיעון סביר לכך שחז"ל חידשו הלכה בגלל מתאר מסוים שהיה ושהשתנה בימינו, רק לאחר הצגת טיעון סביר, ניתן לשנות את ההלכה התלמודית. כמובן שצריך סמכות (סנהדרין - שהעדרה זו אחת מהבעיות הגדולות של היהדות, אם לא הגדולה ביותר), אם כי במקרים מאוד מסוימים ניתן לפסוק הלכה שונה, וללא סנהדרין (מאירי).) 

לא עיינתי בדברי בעלי התוספות בסוגיות אלו, וגם לא בסוגיה הזו, ולכן אני לא יכול להביע את הבנתי בדבריהם בלי ללמוד את הסוגיה\ות עם המקורות המקבילים, פרשנות התוספות, והכרעה סבירה בין האפשרויות של ההסבר למניעים של תוספות לפרשנות כזו.  ולכן - אני משתדל לא להביע דעה כשלא עיינתי. (גם אם הייתי מעיין הייתי יכול לטעות, אבל זה אחרת לגמרי)

לכן לא הבעתי דעה, אבל כן אמרתי שקל לי יותר לומר שזו אמירה על החפצא באופן כללי, (יכול להיות שאני טועה, אני לא עומד מאחורי מה שאני אומר). למה יותר קל? משום שהוא מפרש פרשנות שלדעתו כך סברו בסוגיה בירושלמי, והכללה זו גם נגלית במציאות היומיומית של בעל התוספות כאן. כלומר מהמאה ה3 ועד המאה ה13, תקופה של כאלף שנה "נשים עצלניות הן" - יש כאן אמירה עקבית ליניארית של 1000 שנה של נשים עצלות. מה שמחייב אמירה על החפצא. 

גם אם נניח שהפירוש הוא אנרכוניסטי\פרזנטיסטי ולא מייצג באמת את הירושלמי, (מה שמניח בצורה סמויה שפירושו של בעל התוספות כאן טעות), אלא רק את תקופתו של בעל התוספות מתוך עיניו שלו, יש כאן מה שהפסיכותרפיסטים מכנים "עיוות מחשבתי". 

למה? כי זוהי ההכללה - "נשים עצלניות הן". האם כל הנשים עצלניות?
מה הופך את "הנשיות" בדורו ובעיניו של בעל התוספות ליוצרת עצלנות?
למה זה שמישהי היא לא מישהו הופך אותה לעצלנית?
איך זה קורה?

האם השאלה שלך מציאותית - ספציפית (אני רואה שנשים לא עצלניות)?

או כללית (כיצד אפשר לייחס תכונות למגדר מסויים)?

ומבחינתך לא נכון לייחס תכונות למגדר מסויים? אבל זו עובדה שיש תכונות כאלה.

אם דברת דווקא בעצלות בנשים, זה לא כללי.

נניח שזה דווקא על העצלות בנשים, הביקורת על ההכללה תישאר. 

אני סובר שזה גם בכללי, בעקבות מדעי המוח. אבל אין לי כוח וזמן לדון על זה. 

במובן של לא מוסרי להכליל, או לא נכון להכליל?

נ.ב. תראה מה פלוני כתב.

א. פה אנחנו כבר מתווכחים על מציאות, ואני בהחלט רואה את מה שפלוני כתב (אתה רואה שנשים מדקדקות יותר?!).

ב. למה? הרי חוסר דקדוק במצוות יבוא לידי ביטוי דווקא במצוות שיש בהן טורח.

א. לומר: 'יש ויש' תמיד יהיה נכון, אבל אנחנו מדברים על הרוב. תשווה את הבעל לאשה מבחינה דתית (כי בדר"כ הם באים מחברה דומה מבחינה דתית), על פי מה שראיתי, כמעט תמיד האשה מקפידה פחות.

ב. ההסבר השני הרבה פחות סביר, נשים עשו אז הרבה עבודות פיזיות מטריחות.

א. כמה נשים בריאות אתה מכיר שצמות בי"ז בתמוז? כמה נשים מקפידות לא לאכול שרויה? כמה שומרות שש שעות לעומת כמה גברים (באותה משפחה)? כמה מקפידות לא לטלטל בשבת?

אלה תחומים ששווים בגברים ונשים, ובכל זאת נשים פחות מקפידות (אם יש לך דוגמאות נגדיות - אשמח לשמוע)

ב. כפי שאמר נזק מנוזק, זה הירושלמי.

ג. עיין ב', אתה אומר שתוס' עיוותו את המציאות כדי שלא תהיה סתירה?!

א. אה"נ, נשים עצלניות במצוות בגלל חוסר ידע. אפשר לומר כך גם במקרה שלנו (שגם פה מדובר על דקדוק, ולא על עצם המצווה).

ב. תוכל להביא אותו לכאן?

ג. יש לך דוגמא למה שאתה טוען?

ד. אם זה נפסק להלכה, זה בוודאי לא רק תירוץ 'לצאת ידי חובה'.

ה. אתה באמת חושב שתוס' סתם המציא תירוץ בלי להסתמך על המציאות?! אם כך, הוא היה יכול פשוט לטעון שלנשים יש ראיה גרועה או שלל תירוצים אחרים.

א. תוספות מדבר על טורח ועצלות. במקרה שלנו יש ידע ומודעות, והבעיה היא לא דקדוק במצוות, אלא טורח. 

ב. "בתלמוד המערב אמרו על סוגיה זו 'לית כאן נשים, מתוך שהן עצלניות בודקות כל שהן'.

ועיקר הפירוש בו 'לית כאן נשים', כלומר לא הוצרכנו להכשיר בדיקתן מטעם זה, ש'מתוך שהן עצלניות בודקות כל שהן', רוצה לומר: עושות מלאכתן במתון ואינן טרודות בעסקים אחרים, ו'בודקות כל שהן', רוצה לומר: בכל כוחן יפה יפה, על דרך מה שאמרו גם כן [=בירושלמי לעיל, פ"א ה"א, כז, ע"א] 'למה לאור הנר? מפני שהנר בודק כל שהוא', ויש מפרשים אותו בהפך ואין דבריהן כלום." (פסחים ד, הועתק ממאמר של הר עציון).

ג. ממה שעיינתי יש כמה וכמה מקורות לכאן ולכאן, העדיפות של תוספות היא לחבר בין הגמרות, כשזה לא אפשרי תוספות מניח את האפשרות שיש מחלוקת. בהמשך אני אוכל לתת מקורות. בכל מקרה כאן אתה רואה את החיבור של תוספות בין הבבלי לירושלמי.

ד. נפסק להלכה על ידי המהריל (גם שם). לא בטוח שזו ההלכה הפופולרית והמוסכמת. אף אחד לא התייחס אל התירוץ של תוספות כתירוץ של לצאת ידי חובה.

ה. תוספות לא המציא משהו, הוא לקח את הירושלמי בפרשנות שלדעתו כך זה הירושלמי. אם הירושלמי אמר כנראה זה כך. יש אצלו משהו עקרוני מאוד - - - -  זה לא מתאים למציאות? כנראה חז"ל היו חדי הבחנה גדולים יותר, ולא מעניין אם אנו לא מצליחים לראות את אבחנתם במציאות, אם הם אמרו זה כנראה כך. אין ניסיון לעמת את המציאות עם (פרשנות תוס ל) הירושלמי. 

א1. אשה שמזלזלת במצוות, גם אם זה כי היא לא מודעת לחומרת/פרטי ההלכה, במצווה שיש בה טורח ה"א שלא נסמוך עליה.

א2. תוכל לתת דוגמא למצוות שנשים מקפידות בהן יותר?

ב. יישר כח.

ד.אתה אמרת שזה רק כדי לא להשאר עם קושייא.

ה.ואתה לא מרגיש מחוייב לזה? (אפ' שבמקרה הזה אין שום סיבה להניח שזו לא המציאות).

א1. כאן הן מודעות. ומבחינת תוספות הן גם מקפידות - העניין הוא שלפי תוספות בפרשנות הירושלמי, במצוות שיש בהן טורח אנו אמורים לא לסמוך עליהן, לא כי יש בהן בעיה של חוסר הקפדה במצוות, אלא כי הן עצלות. העצלות שבהן במקום טורח תגרום לחוסר הקפדה, לא שחוסר ההקפדה גורם לעצלות.

א2. אין דבר כזה. זו הכללה לכיוון השני. יש ויש. 

ד. טעיתי בניסוח. התכוונתי שהעדיפות לא להישאר במחלוקת (קושיא).

ה. ממש ממש ממש ממש לא! הכי נחרץ שיש! (לדעתי זה מצב גלותי כל כך, שהסנהדרין אמורה להיות הפוך ממנו).

אגב, פרשני ספרד היו ריאלים בפירושם - ובמיוחד המאירי.

א1. לפי איך שהבנתי (מה שפלוני אמר), עצלות=זלזול/חוסר הקפדה.

א2. מדבריך נשמע כאילו הכללה היא דבר פסול.

ד. ואתה רואה שיש דעה שזה נפסק להלכה.

ה. מה הקשר גלותי? למה הכוונה?

א1. מה זאת אומרת? אם נשים מזלזלות, יש ה"א לא לסמוך עליהן במצוות שיש בהן טורח.

א2. כל ההלכה מבוססת על הכללות (וכן כל דבר).

ד. זה מראה שהתירוץ מבוסס מציאות.

א1. אם יש טורח, יש יותר חשש (דוגמא: מותר לקנות חמץ שעבר עליו הפסח אצל מומר לתיאבון - כי אין טורח בלמכור לגוי והוא בוודאי עשה זאת).

א2. אם כך, הסיכויים שילד בן חמש ירצח אותך שווים לאלא של אסיר נמלט?

ג. בהלכה אנחנו הולכים לפי הרוב.

ד. זאת אומרת שזה לא יכול להיות מנותק מהמציאות.

1. חולין סוף ד.

2. מדוע להכליל אסירים זה הגיוני, ונשים לא?

ג. אבל הה"א היא כללית, לכל הנשים שרובן עצלניות.

ד. זו לא עובדה, אתה הסכמת איתי שלנשים יש פחות מודעות הלכתית.

לחלק ממה שאני אכתוב אתה אולי תסכים, ולחלק אתה אולי לא תסכים..

א. שנינו בטוח נסכים שמה שטענת זה הנחת המבוקש,למה נשים הן עצלות? כי נשים יסודם מן העפר. זה אותה גברת בשינוי האדרת.  כלומר למה שאני אסכים איתך שיסודם מן העפר? כל הדיון מתחיל במה הסברא להסכים להכללות מהסוג הזה?

ב. כמו שכבר אמרתי לך בשרשור הקודם, יש לך נטייה לחשוב שדעותיך הן מבית המדרש בירושלים, אולם דעותיך הן מהאוניברסיטה באתונה. מי שהמציא את רעיון היסודות - אוויר מים רוח ואש, היה אמפדוקלס, שחי חופף לתקופת אנשי הכנסת הגדולה, ואריסטו שהשפיע על כל העולם עד תקופת הרנסנס לקח את דעתו בנושא וכך זה הפך לנחלתם של רבים. (וכמו אריסטו גם תלמידי תלמידיו נתנו לרעיון היסודות נופך פסיכולוגי ותפקודי, והסברים מסוימים לתופעות בעולם, כמו לדוגמה - הכבידה)

ג. אין דבר כזה יסוד העפר. יש 92 יסודות טבעיים, ועוד כמה מלאכותיים. 

ד. גם אם מה שהיית אומר היה נכון, למה לי לחשוב ככה? (שנשים הם מהעפר)

על השטויות שאתה כותב על "בית המדרש" מאתונה, כבר השגנו.

ואם אתה מספיק הזוי לחשוב שאת ארבעת היסודות המציאו היוונים או הרומאים כנראה שאין לך מושג בהיסטוריה.

אתה קצת מזכיר לי ילד קטן שקרא כמה מאמרים בויקיפדיה וחושב שהוא מבין גדול בנושא.

ההגדרה של יסודות בשיטת ארבעת היסודות ביהדות שונה מזאת של המזרח הרחוק ויוון, ואין שום קשר בין כל הקודמים לבין ההגדרה של יסודות מדעיים.

ועוד שכבר נעשו מחקרים שמנסים למצוא קשר בין ההסבר של שיטת ארבעת היסודות הרפואיים (עניין אחר לגמרי) לבין הידיעה הרפואית המדעית היום.

2. בוודאי שאפשר להכליל. אתה חולק על זה שיש תכונות יחודיות לגברים ולנשים? אז חזרנו למחלוקת על המציאות.

3. אם כך, אתה מסכים שלו רוב הנשים היו עצלניות, יש ה"א? שוב חזרנו למחלוקת על המציאות.

4. מנין לך?

המקורות מלאים בייחוס תכונות לפי מגדר. אז השאלה לא רק על תוס'.

1. לגבי הגמרא בחולין, ניסית להוכיח משם שבמקום של טורח יש סיבה לחשוש לחוסר הקפדה- (בה"א). אבל הסברה לומר שיש חוסר הקפדה במקרה טורח זה רק לעוברי עברה, משומדים לתיאבון, אין שום סברה כזו  לישראל כשרים. 

2. זה לא נכון שיש תכונות לנשיות ולגבריות, וגם אם יש מדגם סטטיסטי בתצפיות של מדעי המוח, הוא לעולם לא יכול להיות נכון תמיד. כי מוח אנושי שונה בין אדם לאדם. (ע"ע דפנה יואל).

וגם אם נהיה הכי מגדריים שיש, אין שום סברה מדעית לומר שלנשיות יש את תכונת העצלנות. ממתי תכונות אופי הן יכולות להיות מקוטלגות טכנית על בסיס מגדר?!

3. לא.

א. לא שייך כאן רוב! מדובר כאן על רוב מצד הסברות (שלדעתי הסברא שנשיות = עצלנות, היא עיוות מחשבתי), ולא מצד כימות מתמטי.

ב. כי אני לא מסכים עם היכולת הטכנית להניח הנחה כזו, כמו שהסברתי. זו לא מחלוקת עם המציאות בשום צורה, זה כל הביקורת על פרשנות התוספות, הרי זה גופא כל הביקורת זה עיוות מחשבתי ולא מציאות!

4. האם הנשים הדתיות שנמצאות בקרבתך לא מודעות לנושא בל יראה ובל ימצא?! ?! ?!

או שאתה מצפה שהם יצטטו מחלוקות בין ר' יהודה לר' שמעון?!

5. אפשר לדון על כל מקור בנפרד. אפשר גם להציג את התרבות שממנו עולים אמרות מסוימות שעולות כרגע בראשי. אבל כרגע אנחנו לא דנים בחז"ל, אלא בביקורת על פרשנות בעל תוספות לחז"ל, פרשנות שיוצאת מנקודת הנחה על בסיס הסברא, לא הראליה.  

1. לא, אני באתי להראות שחוסר הקפדה  (אצל אדם שמזלזל ברמה גבוהה או נמוכה), חזק יותר ככל שיש טורח במצווה, ולכן הפירוש שעצלנות=זלזול, מתאים.

2. נכון. ומספיק שלרוב הנשים יש תכונה, כדי ליצור ה"א שלא נאמנות.

3. אם המציאות היא שלרוב יש תכונה, למה תוס' לא יכול לומר זאת?

4. ברמה שיודעות בדיוק איפה, איך, מה וכמה לבדוק (לעומת גברים כמובן)? אני בספק.

5. ביקשתי מקור/דוגמא לטענתך.

נ.ב. עוד מצוות שנשים מזלזלות: מים אחרונים ונט"י לפני מאכל שטיבולו במשקה (והסיבה בפסח).

נ.ב.נ. תענה לי בבקשה למעלה.

א. לא הצלחת להראות כך. כמו שאמרתי הסימטריה בין חוסר הקפדה לטורח שייכת רק במשומד לתיאבון. לא בכשרים.

2. אבל אין אפשרות לומר שיש תכונה כזו זה כל הביקורת! (מרגיש שאני טוחן מים)

3.הוא פירשאת הירושלמי כך, כתכונה. נשים עצלניות. ועל זה הביקורת בתגובות שלי. (שוב מרגיש שטוחן מים)

4. איך מה וכמה לבדוק???!!! - - מה הפירוש? הן מודעות למצווה כדי לעשות אותה. לא כדי לדון ברע"א.

5. תן לי מקור שגברים מקפידים על בדיקת חמץ. זה על אותו משקל. 

6. נשים עם מודעות לא מזלזלות, אני מכיר כאלה. ולדעתי כשיכניסו נשים לבית המדרש, המצב יראה אחרת.

7. ?

א. למה? אתה לא מכיר אנשים ברמה דתית נמוכה שיזלזלו כשיש טורח? זה אותו הדבר.

ב. ג. אם תיאורטית, במצב שרוב הנשים עצלניות, תוס' צודק לשיטתך, אז אנחנו מתווכחים רק מציאותית. אבל מדבריך היה נשמע שא"א להשליך תכונה מרוב על הכל.

ד. זה מה שהתכוונתי, לדעת בדיוק מה לעשות, בלי לחפף.

ה. גברים מודעים יותר להלכה בדר"כ, כמו בשאר המצוות.

ו. ראינו בעיניים, שהכנסת נשים לביהמ"ד גרמה לתוצאה הפוכה, מה גם שיש בזה בעיה הלכתית. כן צריך ללמד נשים יותר הלכה.

ז. ההודעות נהיות צרות, בבקשה תענה כתגובה להודעה העליונה שלי.

5. כשביקשתי מקור, התכוונתי למה שאמרת לגבי הפרשנות של התוס'.

א. אולי מי שאתה מכיר הם בהגדרה של "עוברי עבירה" התלמודי, ואז אתה צודק. אבל נשים הן לא בהגדרה של עוברי עבירה, בדיוק כמו שגברים הם לא כאלו.

ב. ג. זה כל הביקורת על תוספות שאי אפשר לומר כך. כמו שכבר הסברתי. תאורטית זה לא דיון בכלל- בתיאוריה אני אניח שהיקום מחר יתפוצץ... אז זה יהיה נכון תאורטית לכתוב צוואה אם אף אחד לא יקרא אותה?!  -  מחילה מכבודך - אני לא מתעסק בדיון תאורטי.

אי אפשר להכליל תכונת אופי על מגדר. עיין בתגובות בדיון למעלה. אני מרגיש שאני חוזר על עצמי כל תגובה.

ד. הן מודעות ברמה מספיקה.

ה. תן מקור. זה שטותי לבקש מקור על כך, בדיוק כמו שזה שטותי לבקש מקור על נשים.        (- ולהבדיל -  זה דומה לאדם שמבקש שיוכיחו לו את תחושת הוודאות האינטואיטיבית שנלוות עם הראייה - שמה שהוא רואה זה נכון וקיים במציאות. אי אפשר לתת לה מקור וצידוק לוגי, אבל אם אתה חווה אותה אז אתה גם לא מבקש צידוק)

ו. הכללה גסה ולא נכונה. ברור שיש ויש אבל אני רואה את ההפך. 

5. מקור שמה?

א. זו לא הנק'. הנק' היא שזלזול (בין אם מקורו ב'עצלות' דינן, או במומרות), בא לידי ביטוי ככל שיש טורח.

ב. בסדר, מדבריך קודם הבנתי שאתה נגד הכללה מגדרית גם על פי רוב.

ד. 1. אני לא בטוח. 2. אולי בתקופת הגמרא לא?

ה. לא ביקשתי מקור לזה, אלא לדבריך בעניין התוס' (טענת שפרשנותו לא ריאלית).

ו. את ההיפך? נשים שמקפידות יותר במצוות כתוצאה מהלימוד?

עדיין יש בעיה הלכית.

1. זו הטעות לדעתי בהבנתך. הסברה בחולין היא שטורח וקיום מצוות שייכת רק בעוברי עבירה. לא שייך להקיש ממנה לכשרים. ולא משנה מה המגדר שלהם.

4. בפרקטיקה של בדיקת חמץ, ברחוב היהודי, לא רואה הבדל בין גברים לנשים. וגם אצל חז"ל אין שום סיבה לומר כך. הם קבעו הלכות שכל כולן נסמכות על מהימנותה של האישה, ואלו גם מצוות דאורייתא וכרת.

5. פרשנותו שעושה הכללה על בסיס מגדר, היא עיוות מחשבתי. זוהי טענתי. אתה מחפש מקור פסיכותרפיסטי לכך?

6. הלכתית זה מותר. לפחות לרמב"ם. וב"ה שלא כולן מפזמות את הציטוטים התלמודיים האנכרוניסטים תלויי התרבות - השוללים לימוד תורה לאישה, ומפתחות את עולם התורה שלהן - כן ירבו. 

1. גם אצל אנשים שאינם עוברי עבירה, אלא לא 'הכי מקפידים' הדבר יבוא לידי ביטוי ככל שיש טורח, וזה נכון גם, להבדיל, בנושאים אחרים, כגון צמחונות וכו'. אתה חולק על כך?

4. אתה חוזר ומקשה מהמציאות שלנו, לזו של חז"ל. גם אם אשה נאמנת בדאורייתא, אם המצב (שאיננו יכולים להשוותו לשלנו) היה שהן עצלניות, יש ה"א.

5. כפי שאמרתי, כל המקורות (כולל בתנ"ך), מלאים בהכללות כאלה. אני לא מאמין שאתה לא מתייחס להכללות מגדריות כלל בחיי היום יום שלך.

6. האגרות משה חולק עליך. גם החילוק בין לימוד לבד, ללימוד מרב, הוא ליחידות בלבד.

אם במקום לרוץ לגמרא, אותן נשים היו מקפידות יותר על הלכה, המצב היה הרבה יותר טוב.

אותם 'ציטוטים אנכרוניסטיים תלויי תרבות', הם תורתנו הקדושה, וההלכות לפיהם עלינו לחיות את חיינו.

5ב. טענת שפרשנותו הכללית של תוס' לא ריאלית. למה הכוונה? תוכל לתת דוגמאות נוספות?

ד. באיזה תחומים נשים מקפידות יותר?

הנקיון עם עצם המצווה. העצלנות פה היא במצוות, וזה עד היום נכון שנשים נוטות פחות לדקדק.

רוב הנשים ירוצו להפוך את כל הבית ולהעלים כל פיסת אבק בפסח אבל לא הרבה ידקדקו בלחטט בחורים בקירות וכאלה...

אל תשכח שכתוב שם בדיקת חמץ, לא בדיקת אבק.

זה נראה לי מובן מאליו, פשט הפשוט של הפשט שם

אתה מסכים לפשט שכתבתי?

ואין לי מושג איך לא הגעתם לפשט הזה.

אניוהוא דיבר על העיקרון הזה בסוף הדברים:

 דבר זה נראה בחוש גם בימינו - שלאחר שהבית נקי לפסח ועושים בדיקת חמץ - האיש בודק רציני, והאשה אין לה כח לכל זה כי מבחינתה הבית נקי וזה בזבוז זמן".

הוא עדיין חילק בין המצווה לנקיון לפסח. רק שהוא הרחיב את הדיבור לפני-כן

במצוות הגמרא כותבת כהני זריזים הם.

לכן פשוט לי שזה הפשט של דברי התוספות שם.

לא. אני זוכה לפעמים לכוון כנראה... גם לרשעים יוצא פה ושם

רואים שאנשים שלא "מאמינים בעצמם" הם בד"כ נרפים ועצלים.

פשוט שכהנים זריזים הם הכוונה זהירים במצוות, כמדומני שזה רש"י על אתר

אבל אני חושב שדורנו חושף שזה מחטטות אחרי אבק ולא אחרי חמץ

למרות שיכול להיות שבדורו היו יותר נשים יראות שמים.

תכוון אותי שם במקום שאצטרך ללמוד את כל המאמר!

אבל אתה מכיר את האתר הזה?

https://www.bechatzros.com/%D7%9E%D7%95%D7%93%D7%A2%D7%95%D7%AA

גלינו מארצינו כדי לא לחטוא בע"ז ש"ד וגילוי עריות.

ואז כשלכ חטאנו באלה,במילא לא היינו להוטים לעשות כת הקצוניות השניה ולחטוא בשנאת חינם.

עיין מהלך האידאות בישראל

...לשנאת חינם. כל ההבטים של החסד ביהדות הופיעו רק כשהעם גלה.

לדוגמא רק כאן הבנתי כשזכיתי לעשות ברית לארבעת ילדי שלא שולחים הזמנות לברית מילה.

כל מי שבא ברוך הבא.

שני היו גומלי חסדים.

אלא שהיתה שנאת חינם ביניהם.

שנאת חינם זה לא חוסר בן אדם לחבירו, אלא חוסר אחווה לאומית.

חוסר האחווה הלאומית נבעה כי עבודת ה' הפרטית הרימה ראש בבית שני, וכלאחד חשב שהוא צדיק מחברו והשני טועה.

זה נבע מפוסט טראומה של בית ראשון ורצון לעבוד את ה' בעבודת הפרט ולא הכלל.

ברגע שיש גלות, העם רגוע יותר כי לא מפחד לחזור לטומאת החטאים של בית ראשון, ולכן גם לא שונא חינם.

זה כמו שאם תנסה לעלות במדרון תלול עם הרכב, המנןע ישרף מרוב מאמץ, אז אתה נאלץ לעלות במדרון המתון והארוך.

כך הנסיון לטהר את טומאת חטאי בית ראשון,גרם מרוב מאמץ.לשנאת חינם.

הגלות במילא מדכאת את הגשמיות, ולכן העם יכול להרפות ולא מפחד להגיע לטומאת חטאי בית ראשון, ובמילא לא מאמץ את השרירים שלו ולא נופל לשנאת חינם

הגלות לא חיזקה באופן ידיר את האחווה הלאומית, כי היינו מפוזרים.

אבל מכיוון שכבר לא היינו צריכים להתאמץ לא ליפול לחטאי בית ראשון, אז במילא לא התפתחה קיצוניות דתית חזקה כמו בבית שני שהובילה לשנאת חינם.

כשם שאם לא אתאמץ לרפרף בכנפיים כדי לא ליפול (כי אני לא באוויר) אז לא ייתפסו לי השרירים

מעשים ודעות זה משהו אחר.

את בני לדוגמא אני אוהב אבל לא את כל מעשיהם.

אחד מעשן, אחד נוסע על אופנוע....

ביום כזה מדובר על שנאת חינם כך שאם אין אהבה לכל הפחות אסור לשנוא.

שלכן נגזר "להפיץ זרעם בגוים ולזרותם בארצות".

התיקון הוא קודם כל דבקות בארץ.

גלות בית שני מתקנת שנאת חינם?

עניתי על זה למעלה.

זה משתמע באופן עקיף ממהלך האידאות

שהוא שאל. ואפשר לפתוח עליה שרשור נפרד

… זה עוד דוגמא לתיקון שנאת חינם. מנסיוני בביקורי בארץ בתי חבד בארץ הרבה פחות פתוחים.

ארוחות שישי כל שבוע לכל יהודי זה חסד גדול שרק קיים בגלות במלא הקפו.

בארץ הכל מצטמצם סביב המשפחה גרעינית באופן כללי. כמובן שפה ושם מארחים אחד או שניים אבל זה לא כמו מה שקורה כאן בגלות.

…לארועי ברית מילה. כמו כן עושים ארועי "בריתות" כדי לאסוף צ'קים.

כמו כן עדיין שולחים משולחים לרחבי העולם לאסוף תרומות להכנסת כלה, לישיבות ולכל מיני גמ"חים כאילו אין מספיק עשירים בארץ ישראל.

אם לראשון, יש קטע קלאסי של הרמבם בפירוש המשנה לאבות (פרק א משנה יז). אבל אני נרתע מלתת אותו כהמלצה מעשית - אני חושב שהנפש שלנו צריכה דיבורים של סתם, שיתוף של רגשות, וכו וכו
 

רמב"ם על אבות א יז – ויקיטקסט

תודה

תודה לGEMINI

שכר השתיקה וזהירות בדיבור ערך השתיקה: במסכת אבות (פרק א', משנה י"ז), רבן שמעון בן גמליאל מעיד על עצמו: "כָּל יָמַי גָּדַלְתִּי בֵּין הַחֲכָמִים, וְלֹא מָצָאתִי לַגּוּף טוֹב אֶלָּא שְׁתִיקָה".שתיקה שווה זהב: בתלמוד הבבלי (מסכת מגילה, דף י"ח, עמוד א') מובא הפתגם: "אִם מִלָּה בְּסֶלַע, מַשְׁתּוּקָא בִּתְרֵין" (אם מילה שווה שקל, השתיקה שווה שניים).חכמת השתיקה: במסכת אבות (פרק ג', משנה י"ג) נאמר: "סְיָג לַחָכְמָה – שְׁתִיקָה".

שיש תלמיד שלומד מרבו דרך השתיקןת של רבו. לא זוכר איפה

לא מצאתי בהיברובוקס, גם לא בספריא

אפשר לצפות בחינם ב-150 עמודים ראשונים מכל ספר אחרי רישום (ללא רכישת מנוי)

(לי הרישום עבד רק מהמחשב או במצב desktop בטלפון)

יש את המדרש שהאבות ביקשו מה' שבזכותם הוא ירחם על עמ"י ולא הסכים ואז קפצה רחל אימנו ואמרה שבזכות שתיקתה שלא לבייש את לאה

ואכן הזכות עמדה והקב"ה ריחם על עמ"י

סליחה שזה בלי המקור המדוייק, אוכל לחפש בהמשך

HebrewBooks.org Sefer Detail: אוצרות המוסר - חלק א -- צוריאל, משה יחיאל בן יחזקאל שרגא, 1938-

לא ציפיתי לראות ספר של הרב משה צוריאל שם. תודה רבה.

א. משה רצה למנוע נתק בין השבטים שבעבר הירדן המזרחי לשבטים שבעבר הירדן המערבי. לכן הוא צירף אליהם חצי משבט מנשה - שהיה אחד השבטים הכי גדולים - כדי שהקשר בין שני חלקי השבט ימנע נתק
 

ב. בסוף הפרשה בני מכיר ויאיר ונבח משבט מנשה כבשו ערים בעבר הירדן המזרחי. אז משה צירף אותם (ולפי זה הפסוקים שם לא לגמרי לפי הסדר)

ג. פחות אהבתי - קראתי ביום שישי רעיון, שמשה רצה מראש לפצות את בני מנשה על ההפסד הצפוי מבנות צלפחד. אז הוא הוסיף להם נחלה (אבל לפי זה זה לא סיפק אותם)

לפי יהושע פרק א גם חצי שבט המנשה יצאו חלוצים

חזקוני במדבר לב לג פרשת מטות – פילוג שבט מנשה הוא עונש

"ולחצי שבט מנשה" – בני מנשה לא שאלו להם נחלה בארץ סיחון ועוג, רק בני ראובן וגד שאלו. אלא שע"י שאביהם גרם להם לשבטים שקרעו בגדיהם במעשה הגביע נתנה לו נחלתו בשני חלקים בשני עברי הירדן.16

פירוש נוסף-

בראשית רבתי עמוד 269 – זכות היא לשבט מנשה

[בן פרת זה] אפרים, בן פרת זה מנשה שנתרבה… בזכות שלא נשא עין למצריות שעלו לראותו… [עלי] שור נתן משה לחצי שבט המנשה בעבר הירדן כל… ס' עיר כלן מוקפות חומה שנאמר ס' עיר וכו' (דברים ג ד). הוי: "צעדה [עלי] שור" – זכה לערים מוקפות שור … זה שבט מנשה שצעד על הירדן, רגלו אחת עמדה מעבר הירדן ורגלו אחת בארץ כנען. שחצי השבט נטל חלקו בעבר הירדן וחצי השבט בארץ, הוי: צעדה עלי שור זה הירדן. ולמה נקרא שור? שנעשה כחומה לפני משה שלא יכול לעברו.17

כדי שישגיחו על בני גד וראובן וישימו לב שהם נשארים מחוברים לתורה ולעם למרות המרחק. (אף שלפי זה לכאורה היה מתאים לשים עליהם דווקא חצי משבט יששכר, נגיד... אבל אולי גם שבט מנשה נחשב ללמדן ולמחובר לתורה)

הבן שלי העלה שאלה: לאיזה חצי משבט מנשה היו בנות צלופחד שייכות? לכאורה הן לא היו מסכימות לגור בעבר הירדן, אחרי שכל כך התחננו לנחלה בארץ ישראל...

@נקדימון כתב את תשובת הירושלמי, לפיו לומדים גם מעבודת המשכן בפועל.

@עזריאל ברגר כתב את תשובת הבבלי, לפיו אמנם המשנה בשביל נוחות הלימוד והזכירה ציינה 'אופה', אבל בעצם זה מבשל, שבישלו את הצבעים.

(כלומר יש לי עליה תשובה מצויינת )
 

רב האי גאון כתב שזה נלמד מהכנת מנחת התמיד ומנחת כהן גדול שבכל יום ומנחות המילואים. ואילו רשי ותוספות כתבו שהמלאכות האלו היו בהכנת הסממנים לצביעת הבדים והעורות

האגלי טל בפתיחה תולה את המחלוקת בשאלה האם לומדים רק ממלאכת בניית המשכן (ואולי גם המשאות), או גם ממלאכת הקורבנות. הוא מביא כמה הוכחות חזקות מהבבלי לצד הראשון, והוכחה יפה מהירושלמי לצד השני, ומסביר איך כל אחד יכול להתמודד בכל זאת עם ההוכחות שנגדו

מכילתא דר"י לומד מהמילים "כל מלאכה" שבכלל זה גם המעטפת החיצונית [אוכל, לינה וכו'] שנצרכה לבוני המשכן

וְהִנֵּה מַה שֶּׁעָבַר אַיִן, כִּי כְּבָר נִשְׂרַף בֵּית־מִקְדָּשֵׁנוּ. אַךְ כָּעֵת, שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מְצַפֶּה לָשׁוּב אֵלֵינוּ וְלַחֲזֹר וְלִבְנוֹת בֵּית־ מִקְדָּשֵׁנוּ, רָאוּי לָנוּ שֶׁלֹּא לְעַכֵּב, חַס וְשָׁלוֹם, בִּנְיַן בֵּית־הַמִּקְדָּשׁ, רַק לְהִשְׁתַּדֵּל בְּבִנְיָנוֹ

בין המצרים זה האירוע הכי דרמטי בתורת רבי נחמן.

הכי שיש ביהדות.

בין המצרים זה נקודה מאוד מחוברת ועמוקה בתורותיו