מה הקשר מחויב/לא מחויב?

ונשים לא חייבות בתשביתו?

נשים חייבות בביעור חמץ.

כשיש חורים וסדקים - כן.

גם כשרות זה משהו יומיומי.

נשים נאמנות,

אבל בבדיקת חמץ אין להן כוח אז יש חשש שהן יחפפו

שזה ירושלמי

סברות על צורת ההתיחסות של תוס' לנשים

ואגב, גם כאן, בסוגייה הזו לא עיינתי לעומק.

אבל קל לומר שאמירה של "נשים עצלניות הן:" מדבר על החפצא באופן כללי,

ולא אמירה תרבותית. 

לשיטתך מה הסברא לומר שהיא תרבותית? 

גם בימינו, בהגות המטא-הלכתית, כשמעיינים בהלכה תלמודית מסוימת, ומציגים את הפער בין ימינו לבין הזמן שבה נתחדשה אותה הלכה מסוימת, צריך להציג טיעון סביר לכך שחז"ל חידשו הלכה בגלל מתאר מסוים שהיה ושהשתנה בימינו, רק לאחר הצגת טיעון סביר, ניתן לשנות את ההלכה התלמודית. כמובן שצריך סמכות (סנהדרין - שהעדרה זו אחת מהבעיות הגדולות של היהדות, אם לא הגדולה ביותר), אם כי במקרים מאוד מסוימים ניתן לפסוק הלכה שונה, וללא סנהדרין (מאירי).) 

לא עיינתי בדברי בעלי התוספות בסוגיות אלו, וגם לא בסוגיה הזו, ולכן אני לא יכול להביע את הבנתי בדבריהם בלי ללמוד את הסוגיה\ות עם המקורות המקבילים, פרשנות התוספות, והכרעה סבירה בין האפשרויות של ההסבר למניעים של תוספות לפרשנות כזו.  ולכן - אני משתדל לא להביע דעה כשלא עיינתי. (גם אם הייתי מעיין הייתי יכול לטעות, אבל זה אחרת לגמרי)

לכן לא הבעתי דעה, אבל כן אמרתי שקל לי יותר לומר שזו אמירה על החפצא באופן כללי, (יכול להיות שאני טועה, אני לא עומד מאחורי מה שאני אומר). למה יותר קל? משום שהוא מפרש פרשנות שלדעתו כך סברו בסוגיה בירושלמי, והכללה זו גם נגלית במציאות היומיומית של בעל התוספות כאן. כלומר מהמאה ה3 ועד המאה ה13, תקופה של כאלף שנה "נשים עצלניות הן" - יש כאן אמירה עקבית ליניארית של 1000 שנה של נשים עצלות. מה שמחייב אמירה על החפצא. 

גם אם נניח שהפירוש הוא אנרכוניסטי\פרזנטיסטי ולא מייצג באמת את הירושלמי, (מה שמניח בצורה סמויה שפירושו של בעל התוספות כאן טעות), אלא רק את תקופתו של בעל התוספות מתוך עיניו שלו, יש כאן מה שהפסיכותרפיסטים מכנים "עיוות מחשבתי". 

למה? כי זוהי ההכללה - "נשים עצלניות הן". האם כל הנשים עצלניות?
מה הופך את "הנשיות" בדורו ובעיניו של בעל התוספות ליוצרת עצלנות?
למה זה שמישהי היא לא מישהו הופך אותה לעצלנית?
איך זה קורה?

האם השאלה שלך מציאותית - ספציפית (אני רואה שנשים לא עצלניות)?

או כללית (כיצד אפשר לייחס תכונות למגדר מסויים)?

ומבחינתך לא נכון לייחס תכונות למגדר מסויים? אבל זו עובדה שיש תכונות כאלה.

אם דברת דווקא בעצלות בנשים, זה לא כללי.

נניח שזה דווקא על העצלות בנשים, הביקורת על ההכללה תישאר. 

אני סובר שזה גם בכללי, בעקבות מדעי המוח. אבל אין לי כוח וזמן לדון על זה. 

במובן של לא מוסרי להכליל, או לא נכון להכליל?

נ.ב. תראה מה פלוני כתב.

א. פה אנחנו כבר מתווכחים על מציאות, ואני בהחלט רואה את מה שפלוני כתב (אתה רואה שנשים מדקדקות יותר?!).

ב. למה? הרי חוסר דקדוק במצוות יבוא לידי ביטוי דווקא במצוות שיש בהן טורח.

א. לומר: 'יש ויש' תמיד יהיה נכון, אבל אנחנו מדברים על הרוב. תשווה את הבעל לאשה מבחינה דתית (כי בדר"כ הם באים מחברה דומה מבחינה דתית), על פי מה שראיתי, כמעט תמיד האשה מקפידה פחות.

ב. ההסבר השני הרבה פחות סביר, נשים עשו אז הרבה עבודות פיזיות מטריחות.

א. כמה נשים בריאות אתה מכיר שצמות בי"ז בתמוז? כמה נשים מקפידות לא לאכול שרויה? כמה שומרות שש שעות לעומת כמה גברים (באותה משפחה)? כמה מקפידות לא לטלטל בשבת?

אלה תחומים ששווים בגברים ונשים, ובכל זאת נשים פחות מקפידות (אם יש לך דוגמאות נגדיות - אשמח לשמוע)

ב. כפי שאמר נזק מנוזק, זה הירושלמי.

ג. עיין ב', אתה אומר שתוס' עיוותו את המציאות כדי שלא תהיה סתירה?!

א. אה"נ, נשים עצלניות במצוות בגלל חוסר ידע. אפשר לומר כך גם במקרה שלנו (שגם פה מדובר על דקדוק, ולא על עצם המצווה).

ב. תוכל להביא אותו לכאן?

ג. יש לך דוגמא למה שאתה טוען?

ד. אם זה נפסק להלכה, זה בוודאי לא רק תירוץ 'לצאת ידי חובה'.

ה. אתה באמת חושב שתוס' סתם המציא תירוץ בלי להסתמך על המציאות?! אם כך, הוא היה יכול פשוט לטעון שלנשים יש ראיה גרועה או שלל תירוצים אחרים.

א. תוספות מדבר על טורח ועצלות. במקרה שלנו יש ידע ומודעות, והבעיה היא לא דקדוק במצוות, אלא טורח. 

ב. "בתלמוד המערב אמרו על סוגיה זו 'לית כאן נשים, מתוך שהן עצלניות בודקות כל שהן'.

ועיקר הפירוש בו 'לית כאן נשים', כלומר לא הוצרכנו להכשיר בדיקתן מטעם זה, ש'מתוך שהן עצלניות בודקות כל שהן', רוצה לומר: עושות מלאכתן במתון ואינן טרודות בעסקים אחרים, ו'בודקות כל שהן', רוצה לומר: בכל כוחן יפה יפה, על דרך מה שאמרו גם כן [=בירושלמי לעיל, פ"א ה"א, כז, ע"א] 'למה לאור הנר? מפני שהנר בודק כל שהוא', ויש מפרשים אותו בהפך ואין דבריהן כלום." (פסחים ד, הועתק ממאמר של הר עציון).

ג. ממה שעיינתי יש כמה וכמה מקורות לכאן ולכאן, העדיפות של תוספות היא לחבר בין הגמרות, כשזה לא אפשרי תוספות מניח את האפשרות שיש מחלוקת. בהמשך אני אוכל לתת מקורות. בכל מקרה כאן אתה רואה את החיבור של תוספות בין הבבלי לירושלמי.

ד. נפסק להלכה על ידי המהריל (גם שם). לא בטוח שזו ההלכה הפופולרית והמוסכמת. אף אחד לא התייחס אל התירוץ של תוספות כתירוץ של לצאת ידי חובה.

ה. תוספות לא המציא משהו, הוא לקח את הירושלמי בפרשנות שלדעתו כך זה הירושלמי. אם הירושלמי אמר כנראה זה כך. יש אצלו משהו עקרוני מאוד - - - -  זה לא מתאים למציאות? כנראה חז"ל היו חדי הבחנה גדולים יותר, ולא מעניין אם אנו לא מצליחים לראות את אבחנתם במציאות, אם הם אמרו זה כנראה כך. אין ניסיון לעמת את המציאות עם (פרשנות תוס ל) הירושלמי. 

א1. אשה שמזלזלת במצוות, גם אם זה כי היא לא מודעת לחומרת/פרטי ההלכה, במצווה שיש בה טורח ה"א שלא נסמוך עליה.

א2. תוכל לתת דוגמא למצוות שנשים מקפידות בהן יותר?

ב. יישר כח.

ד.אתה אמרת שזה רק כדי לא להשאר עם קושייא.

ה.ואתה לא מרגיש מחוייב לזה? (אפ' שבמקרה הזה אין שום סיבה להניח שזו לא המציאות).

א1. כאן הן מודעות. ומבחינת תוספות הן גם מקפידות - העניין הוא שלפי תוספות בפרשנות הירושלמי, במצוות שיש בהן טורח אנו אמורים לא לסמוך עליהן, לא כי יש בהן בעיה של חוסר הקפדה במצוות, אלא כי הן עצלות. העצלות שבהן במקום טורח תגרום לחוסר הקפדה, לא שחוסר ההקפדה גורם לעצלות.

א2. אין דבר כזה. זו הכללה לכיוון השני. יש ויש. 

ד. טעיתי בניסוח. התכוונתי שהעדיפות לא להישאר במחלוקת (קושיא).

ה. ממש ממש ממש ממש לא! הכי נחרץ שיש! (לדעתי זה מצב גלותי כל כך, שהסנהדרין אמורה להיות הפוך ממנו).

אגב, פרשני ספרד היו ריאלים בפירושם - ובמיוחד המאירי.

א1. לפי איך שהבנתי (מה שפלוני אמר), עצלות=זלזול/חוסר הקפדה.

א2. מדבריך נשמע כאילו הכללה היא דבר פסול.

ד. ואתה רואה שיש דעה שזה נפסק להלכה.

ה. מה הקשר גלותי? למה הכוונה?

א1. מה זאת אומרת? אם נשים מזלזלות, יש ה"א לא לסמוך עליהן במצוות שיש בהן טורח.

א2. כל ההלכה מבוססת על הכללות (וכן כל דבר).

ד. זה מראה שהתירוץ מבוסס מציאות.

א1. אם יש טורח, יש יותר חשש (דוגמא: מותר לקנות חמץ שעבר עליו הפסח אצל מומר לתיאבון - כי אין טורח בלמכור לגוי והוא בוודאי עשה זאת).

א2. אם כך, הסיכויים שילד בן חמש ירצח אותך שווים לאלא של אסיר נמלט?

ג. בהלכה אנחנו הולכים לפי הרוב.

ד. זאת אומרת שזה לא יכול להיות מנותק מהמציאות.

1. חולין סוף ד.

2. מדוע להכליל אסירים זה הגיוני, ונשים לא?

ג. אבל הה"א היא כללית, לכל הנשים שרובן עצלניות.

ד. זו לא עובדה, אתה הסכמת איתי שלנשים יש פחות מודעות הלכתית.

לחלק ממה שאני אכתוב אתה אולי תסכים, ולחלק אתה אולי לא תסכים..

א. שנינו בטוח נסכים שמה שטענת זה הנחת המבוקש,למה נשים הן עצלות? כי נשים יסודם מן העפר. זה אותה גברת בשינוי האדרת.  כלומר למה שאני אסכים איתך שיסודם מן העפר? כל הדיון מתחיל במה הסברא להסכים להכללות מהסוג הזה?

ב. כמו שכבר אמרתי לך בשרשור הקודם, יש לך נטייה לחשוב שדעותיך הן מבית המדרש בירושלים, אולם דעותיך הן מהאוניברסיטה באתונה. מי שהמציא את רעיון היסודות - אוויר מים רוח ואש, היה אמפדוקלס, שחי חופף לתקופת אנשי הכנסת הגדולה, ואריסטו שהשפיע על כל העולם עד תקופת הרנסנס לקח את דעתו בנושא וכך זה הפך לנחלתם של רבים. (וכמו אריסטו גם תלמידי תלמידיו נתנו לרעיון היסודות נופך פסיכולוגי ותפקודי, והסברים מסוימים לתופעות בעולם, כמו לדוגמה - הכבידה)

ג. אין דבר כזה יסוד העפר. יש 92 יסודות טבעיים, ועוד כמה מלאכותיים. 

ד. גם אם מה שהיית אומר היה נכון, למה לי לחשוב ככה? (שנשים הם מהעפר)

על השטויות שאתה כותב על "בית המדרש" מאתונה, כבר השגנו.

ואם אתה מספיק הזוי לחשוב שאת ארבעת היסודות המציאו היוונים או הרומאים כנראה שאין לך מושג בהיסטוריה.

אתה קצת מזכיר לי ילד קטן שקרא כמה מאמרים בויקיפדיה וחושב שהוא מבין גדול בנושא.

ההגדרה של יסודות בשיטת ארבעת היסודות ביהדות שונה מזאת של המזרח הרחוק ויוון, ואין שום קשר בין כל הקודמים לבין ההגדרה של יסודות מדעיים.

ועוד שכבר נעשו מחקרים שמנסים למצוא קשר בין ההסבר של שיטת ארבעת היסודות הרפואיים (עניין אחר לגמרי) לבין הידיעה הרפואית המדעית היום.

2. בוודאי שאפשר להכליל. אתה חולק על זה שיש תכונות יחודיות לגברים ולנשים? אז חזרנו למחלוקת על המציאות.

3. אם כך, אתה מסכים שלו רוב הנשים היו עצלניות, יש ה"א? שוב חזרנו למחלוקת על המציאות.

4. מנין לך?

המקורות מלאים בייחוס תכונות לפי מגדר. אז השאלה לא רק על תוס'.

1. לגבי הגמרא בחולין, ניסית להוכיח משם שבמקום של טורח יש סיבה לחשוש לחוסר הקפדה- (בה"א). אבל הסברה לומר שיש חוסר הקפדה במקרה טורח זה רק לעוברי עברה, משומדים לתיאבון, אין שום סברה כזו  לישראל כשרים. 

2. זה לא נכון שיש תכונות לנשיות ולגבריות, וגם אם יש מדגם סטטיסטי בתצפיות של מדעי המוח, הוא לעולם לא יכול להיות נכון תמיד. כי מוח אנושי שונה בין אדם לאדם. (ע"ע דפנה יואל).

וגם אם נהיה הכי מגדריים שיש, אין שום סברה מדעית לומר שלנשיות יש את תכונת העצלנות. ממתי תכונות אופי הן יכולות להיות מקוטלגות טכנית על בסיס מגדר?!

3. לא.

א. לא שייך כאן רוב! מדובר כאן על רוב מצד הסברות (שלדעתי הסברא שנשיות = עצלנות, היא עיוות מחשבתי), ולא מצד כימות מתמטי.

ב. כי אני לא מסכים עם היכולת הטכנית להניח הנחה כזו, כמו שהסברתי. זו לא מחלוקת עם המציאות בשום צורה, זה כל הביקורת על פרשנות התוספות, הרי זה גופא כל הביקורת זה עיוות מחשבתי ולא מציאות!

4. האם הנשים הדתיות שנמצאות בקרבתך לא מודעות לנושא בל יראה ובל ימצא?! ?! ?!

או שאתה מצפה שהם יצטטו מחלוקות בין ר' יהודה לר' שמעון?!

5. אפשר לדון על כל מקור בנפרד. אפשר גם להציג את התרבות שממנו עולים אמרות מסוימות שעולות כרגע בראשי. אבל כרגע אנחנו לא דנים בחז"ל, אלא בביקורת על פרשנות בעל תוספות לחז"ל, פרשנות שיוצאת מנקודת הנחה על בסיס הסברא, לא הראליה.  

1. לא, אני באתי להראות שחוסר הקפדה  (אצל אדם שמזלזל ברמה גבוהה או נמוכה), חזק יותר ככל שיש טורח במצווה, ולכן הפירוש שעצלנות=זלזול, מתאים.

2. נכון. ומספיק שלרוב הנשים יש תכונה, כדי ליצור ה"א שלא נאמנות.

3. אם המציאות היא שלרוב יש תכונה, למה תוס' לא יכול לומר זאת?

4. ברמה שיודעות בדיוק איפה, איך, מה וכמה לבדוק (לעומת גברים כמובן)? אני בספק.

5. ביקשתי מקור/דוגמא לטענתך.

נ.ב. עוד מצוות שנשים מזלזלות: מים אחרונים ונט"י לפני מאכל שטיבולו במשקה (והסיבה בפסח).

נ.ב.נ. תענה לי בבקשה למעלה.

א. לא הצלחת להראות כך. כמו שאמרתי הסימטריה בין חוסר הקפדה לטורח שייכת רק במשומד לתיאבון. לא בכשרים.

2. אבל אין אפשרות לומר שיש תכונה כזו זה כל הביקורת! (מרגיש שאני טוחן מים)

3.הוא פירשאת הירושלמי כך, כתכונה. נשים עצלניות. ועל זה הביקורת בתגובות שלי. (שוב מרגיש שטוחן מים)

4. איך מה וכמה לבדוק???!!! - - מה הפירוש? הן מודעות למצווה כדי לעשות אותה. לא כדי לדון ברע"א.

5. תן לי מקור שגברים מקפידים על בדיקת חמץ. זה על אותו משקל. 

6. נשים עם מודעות לא מזלזלות, אני מכיר כאלה. ולדעתי כשיכניסו נשים לבית המדרש, המצב יראה אחרת.

7. ?

א. למה? אתה לא מכיר אנשים ברמה דתית נמוכה שיזלזלו כשיש טורח? זה אותו הדבר.

ב. ג. אם תיאורטית, במצב שרוב הנשים עצלניות, תוס' צודק לשיטתך, אז אנחנו מתווכחים רק מציאותית. אבל מדבריך היה נשמע שא"א להשליך תכונה מרוב על הכל.

ד. זה מה שהתכוונתי, לדעת בדיוק מה לעשות, בלי לחפף.

ה. גברים מודעים יותר להלכה בדר"כ, כמו בשאר המצוות.

ו. ראינו בעיניים, שהכנסת נשים לביהמ"ד גרמה לתוצאה הפוכה, מה גם שיש בזה בעיה הלכתית. כן צריך ללמד נשים יותר הלכה.

ז. ההודעות נהיות צרות, בבקשה תענה כתגובה להודעה העליונה שלי.

5. כשביקשתי מקור, התכוונתי למה שאמרת לגבי הפרשנות של התוס'.

א. אולי מי שאתה מכיר הם בהגדרה של "עוברי עבירה" התלמודי, ואז אתה צודק. אבל נשים הן לא בהגדרה של עוברי עבירה, בדיוק כמו שגברים הם לא כאלו.

ב. ג. זה כל הביקורת על תוספות שאי אפשר לומר כך. כמו שכבר הסברתי. תאורטית זה לא דיון בכלל- בתיאוריה אני אניח שהיקום מחר יתפוצץ... אז זה יהיה נכון תאורטית לכתוב צוואה אם אף אחד לא יקרא אותה?!  -  מחילה מכבודך - אני לא מתעסק בדיון תאורטי.

אי אפשר להכליל תכונת אופי על מגדר. עיין בתגובות בדיון למעלה. אני מרגיש שאני חוזר על עצמי כל תגובה.

ד. הן מודעות ברמה מספיקה.

ה. תן מקור. זה שטותי לבקש מקור על כך, בדיוק כמו שזה שטותי לבקש מקור על נשים.        (- ולהבדיל -  זה דומה לאדם שמבקש שיוכיחו לו את תחושת הוודאות האינטואיטיבית שנלוות עם הראייה - שמה שהוא רואה זה נכון וקיים במציאות. אי אפשר לתת לה מקור וצידוק לוגי, אבל אם אתה חווה אותה אז אתה גם לא מבקש צידוק)

ו. הכללה גסה ולא נכונה. ברור שיש ויש אבל אני רואה את ההפך. 

5. מקור שמה?

א. זו לא הנק'. הנק' היא שזלזול (בין אם מקורו ב'עצלות' דינן, או במומרות), בא לידי ביטוי ככל שיש טורח.

ב. בסדר, מדבריך קודם הבנתי שאתה נגד הכללה מגדרית גם על פי רוב.

ד. 1. אני לא בטוח. 2. אולי בתקופת הגמרא לא?

ה. לא ביקשתי מקור לזה, אלא לדבריך בעניין התוס' (טענת שפרשנותו לא ריאלית).

ו. את ההיפך? נשים שמקפידות יותר במצוות כתוצאה מהלימוד?

עדיין יש בעיה הלכית.

1. זו הטעות לדעתי בהבנתך. הסברה בחולין היא שטורח וקיום מצוות שייכת רק בעוברי עבירה. לא שייך להקיש ממנה לכשרים. ולא משנה מה המגדר שלהם.

4. בפרקטיקה של בדיקת חמץ, ברחוב היהודי, לא רואה הבדל בין גברים לנשים. וגם אצל חז"ל אין שום סיבה לומר כך. הם קבעו הלכות שכל כולן נסמכות על מהימנותה של האישה, ואלו גם מצוות דאורייתא וכרת.

5. פרשנותו שעושה הכללה על בסיס מגדר, היא עיוות מחשבתי. זוהי טענתי. אתה מחפש מקור פסיכותרפיסטי לכך?

6. הלכתית זה מותר. לפחות לרמב"ם. וב"ה שלא כולן מפזמות את הציטוטים התלמודיים האנכרוניסטים תלויי התרבות - השוללים לימוד תורה לאישה, ומפתחות את עולם התורה שלהן - כן ירבו. 

1. גם אצל אנשים שאינם עוברי עבירה, אלא לא 'הכי מקפידים' הדבר יבוא לידי ביטוי ככל שיש טורח, וזה נכון גם, להבדיל, בנושאים אחרים, כגון צמחונות וכו'. אתה חולק על כך?

4. אתה חוזר ומקשה מהמציאות שלנו, לזו של חז"ל. גם אם אשה נאמנת בדאורייתא, אם המצב (שאיננו יכולים להשוותו לשלנו) היה שהן עצלניות, יש ה"א.

5. כפי שאמרתי, כל המקורות (כולל בתנ"ך), מלאים בהכללות כאלה. אני לא מאמין שאתה לא מתייחס להכללות מגדריות כלל בחיי היום יום שלך.

6. האגרות משה חולק עליך. גם החילוק בין לימוד לבד, ללימוד מרב, הוא ליחידות בלבד.

אם במקום לרוץ לגמרא, אותן נשים היו מקפידות יותר על הלכה, המצב היה הרבה יותר טוב.

אותם 'ציטוטים אנכרוניסטיים תלויי תרבות', הם תורתנו הקדושה, וההלכות לפיהם עלינו לחיות את חיינו.

5ב. טענת שפרשנותו הכללית של תוס' לא ריאלית. למה הכוונה? תוכל לתת דוגמאות נוספות?

ד. באיזה תחומים נשים מקפידות יותר?

הנקיון עם עצם המצווה. העצלנות פה היא במצוות, וזה עד היום נכון שנשים נוטות פחות לדקדק.

רוב הנשים ירוצו להפוך את כל הבית ולהעלים כל פיסת אבק בפסח אבל לא הרבה ידקדקו בלחטט בחורים בקירות וכאלה...

אל תשכח שכתוב שם בדיקת חמץ, לא בדיקת אבק.

זה נראה לי מובן מאליו, פשט הפשוט של הפשט שם

אתה מסכים לפשט שכתבתי?

ואין לי מושג איך לא הגעתם לפשט הזה.

אניוהוא דיבר על העיקרון הזה בסוף הדברים:

 דבר זה נראה בחוש גם בימינו - שלאחר שהבית נקי לפסח ועושים בדיקת חמץ - האיש בודק רציני, והאשה אין לה כח לכל זה כי מבחינתה הבית נקי וזה בזבוז זמן".

הוא עדיין חילק בין המצווה לנקיון לפסח. רק שהוא הרחיב את הדיבור לפני-כן

במצוות הגמרא כותבת כהני זריזים הם.

לכן פשוט לי שזה הפשט של דברי התוספות שם.

לא. אני זוכה לפעמים לכוון כנראה... גם לרשעים יוצא פה ושם

רואים שאנשים שלא "מאמינים בעצמם" הם בד"כ נרפים ועצלים.

פשוט שכהנים זריזים הם הכוונה זהירים במצוות, כמדומני שזה רש"י על אתר

אבל אני חושב שדורנו חושף שזה מחטטות אחרי אבק ולא אחרי חמץ

למרות שיכול להיות שבדורו היו יותר נשים יראות שמים.

תכוון אותי שם במקום שאצטרך ללמוד את כל המאמר!

https://hilchata.co.il/wp-content/uploads/2023/01/%D7%92%D7%99%D7%9C%D7%99%D7%95%D7%9F-376-%D7%AA%D7%A9%D7%9C%D7%95%D7%9D-%D7%97%D7%95%D7%91%D7%95%D7%AA-%D7%9C%D7%97%D7%91%D7%A8%D7%94-2.pdf 

@הרמוניה אם מעניין אותך להעמיק

אמרתי שבע"ה אשלם בכל מקרה, אבל תמיד מעניין להעמיק מה הדין(:

קראתי את העמוד הראשון מקווה להמשיך מחר

לא אמרתי כלום 

זה למעשה מה שכתוב בתחילת הגליון

מה הקשר ל"מציל עצמו בממון חבירו".

ולמה למען ה' זה נראה לך "לא חסר", הרי זה בדיוק "חצר דעבידה לאגרא", ואף גרוע מכך.

ונכון מאוד

אבל אין גם ספק שלא עכברא גנב אלא חורא גנב, שכן מוכח שמודל העסק של תחבורה ציבורית בישראל מבוסס לפחות בחלקו על אמון בלקוחות, וזו לא רק בדיחה מגוחכת אלא ספק עבירה על לפני עיוור לא תיתן מכשול.

שמע אכיפה מטורפת

כל חמש דקות billeter billeter

מראה מול הפנים. אז צריך לזעוק בצורה הכי מזעזעת וישירה שיש. כי חטאי ישראל היו נוראים ומלאי זימה, אז איך יחזקאל יכול לשתוק על זה?

הרצי"ה אמר שעובדה שאצל נוח כתוב "החיה אשר אינינה טהורה" ולא טמאה, כי ראוי לדבר בלשון הכי יפה.

אבל בפרשת שמיני כתוב "טמא הוא לכם" כי כשצריך לדבר בדבר שהוא נפקא מינא צריך להוקיע את הטומאה מפורשות ובתקיפות.

ב. גוף האדם מקביל למידות עליונות שיש אצל ה' וכנסת ישראל. אם תראה את המקבילות בשיר השירים אז זה מסתדר.

למשל הפסוק השני בפרק ביחזקאל מסתדר עם זה שמשה הושפע מהתרבות המצרית בבית פרעה, ואהרון גם הושפע בגלל השעבוד. ותבדוק בחזל למה מומשלים משה ואהרון בשיר השירים

כי אהליבה(יהודה) ראתה את הדברים שאחותה עשתה(ישראל) והמשיכה למרות שראתה את חרפתה ועונשה. ובכל זאת השם אוהב ומעדיף את יהודה יותר משבטי ישראל.

לדעתי יש כאן לימוד עמוק הרבה הרבה יותר

פשוט ה הבטיח לדוד מלכות. ובימי גלות שומרון יהודה לא חטאו כל כך חזק כמו ישראל.

לא הבנתי. עם ישראל עם קשה עורף וממשיך לחטוא גם כשיש עונשים.

לכן הנביאים צריכים לתת לו נבואות תוכחה. וגם זה לא עזר חוץ ממקרים מועטים. רק הגלות בסוף עזרה בזה.

אבל נבואת יחזקאל חשובה לדורות. שאנחנו נדע כמה אבותינו חטאו ולא נחזור להיות כמוהם

"בימי גלות שומרון יהודה לא חטאו כל כך חזק כמו ישראל" 

תקרא מה השם אומר לירמיהו על החטאים של יהודה לעומת ישראל בירמיהו ג ח-י

עם ישראל לא חוטא סתם. 

הנביאים לא עזרו. וגם הגלות לא עזרה, היא פשוט עשתה ריסטארט וניקתה את העוונות, אבל עם ישראל ממשיך בשלו. ב"י !! (ברוך ישראל)

כאילו איזה חידוש יש כבר בנבואת יחזקאל שעם ישראל חטא?? נו בעמת כאילו לא ידענו את זה עוד 20 ספרים לפני כן. 

כה אמר ה אם ימדו שמים מלמעלה ויחקרו מוסדי ארץ למטה גם אני אמאס בכל זרע ישראל על כל אשר עשו נאם ה

רש"י : אם ימדו שמים כמה גובהם "גם אני אמאס בישראל" כלומר כשם שהם לא ימדו ולא יחקרו כך ישראל לא ימאסו בכל אשר חטאו" 

כן כן קח את כל התיאורים של הזימה שעם ישראל עשה כביכול ביחס עם השם (ולא רק) עם ישראל באמת היה שטוף זימה בתקופת התנך. ועם זאת וביחד עם הכל. זה כלום בעיני השם. 

כי כמו שאי אפשר לחקור ולמדוד את השמים, אי אפשר לחקור ולמדוד את המחשבות של עם ישראל. 

@אילת השחר 

ושיר השירים לא עשיר בתוכן דומה? 
 

ובאופן כללי - יחזקאל היה נביא עם מעשים חריגים ויוצאי דופן. 

הוא לא היה נביא עם מעשים חריגים הוא פשוט היה מתלהב יתר על המידה כמו שחזל אומרים

חוצמיזה יש עוד תיאור בוטה למדיי והוא לא ביחזקאל

לא גדשת את הסאה?

כשזה מגיע לתוכן לא צנוע אמיתי, שיר השירים עובר בלדבר במשל בתוך משל, ולא אומר זאת מפורשות , בגלל הצניעות שבדבר.

למשל "באתי לגני אחותי כלה" וכדומה (כאשר הגן זה הרעיה עצמה)

ליחזקאל, לאורך נבואותיו, סגנון מסוים.

אמנם לא חקרתי את הנושא לעומק אבל אני חושב שהרעיון המרכזי של הספר הוא הניגוד בין טומאה לטהרה (יחזקאל היה כהן וקשור מאוד לרעיון של המקדש), ומתוך הרעיון הזה נובעות הנבואות.

זה בא לידי ביטוי בביטויים השגורים בספר (גילולים, תועבה, טומאה, שיקוצים, לעומת נבואת המים הטהורים וכיו"ב).

"וָאֶעֱבֹר עָלַיִךְ וָאֶרְאֵךְ, וְהִנֵּה עִתֵּךְ עֵת דֹּדִים, וָאֶפְרֹשׂ כְּנָפִי עָלַיִךְ, וָאֲכַסֶּה עֶרְוָתֵךְ; וָאֶשָּׁבַע לָךְ וָאָבוֹא בִבְרִית אֹתָךְ, נְאֻם אֲדֹנָ־י יי--וַתִּהְיִי-לִי. וָאֶרְחָצֵךְ בַּמַּיִם, וָאֶשְׁטֹף דָּמַיִךְ מֵעָלָיִךְ; וָאֲסֻכֵךְ, בַּשָּׁמֶן."

"בֶּן-אָדָם--אֱמָר-לָהּ, אַתְּ אֶרֶץ לֹא מְטֹהָרָה הִיא: לֹא גֻשְׁמָהּ, בְּיוֹם זָעַם. [...] כֹּהֲנֶיהָ חָמְסוּ תוֹרָתִי, וַיְחַלְּלוּ קָדָשַׁי--בֵּין-קֹדֶשׁ לְחֹל לֹא הִבְדִּילוּ, וּבֵין-הַטָּמֵא לְטָהוֹר לֹא הוֹדִיעוּ;"

"לָכֵן אֱמֹר אֲלֵהֶם כֹּה-אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה, עַל-הַדָּם תֹּאכֵלוּ וְעֵינֵכֶם תִּשְׂאוּ אֶל-גִּלּוּלֵיכֶם--וְדָם תִּשְׁפֹּכוּ; וְהָאָרֶץ, תִּירָשׁוּ??? עֲמַדְתֶּם עַל-חַרְבְּכֶם עֲשִׂיתֶן תּוֹעֵבָה, וְאִישׁ אֶת-אֵשֶׁת רֵעֵהוּ טִמֵּאתֶם; וְהָאָרֶץ, תִּירָשׁוּ???"

"כְּטֻמְאַת, הַנִּדָּה, הָיְתָה דַרְכָּם, לְפָנָי."

כאנטיתזה למצרים (תשעה קבין של זימה):

"וָאֹמַר אֲלֵהֶם, אִישׁ שִׁקּוּצֵי עֵינָיו הַשְׁלִיכוּ, וּבְגִלּוּלֵי מִצְרַיִם, אַל-תִּטַּמָּאוּ:"

וגם כמובן חזון העצמות שקשור באופן ישיר לרעיון של טומאת מת, וקבורת המתים וטיהור הארץ במלחמת גוג ומגוג,

גם המפגשים עם המלאכים והחזיונות הם אנטיתזה לטומאה (זה כנגד זה)

"לְאַרְבַּע רוּחוֹת מְדָדוֹ, חוֹמָה לוֹ סָבִיב סָבִיב--אֹרֶךְ חֲמֵשׁ מֵאוֹת, וְרֹחַב חֲמֵשׁ מֵאוֹת:  לְהַבְדִּיל, בֵּין הַקֹּדֶשׁ לְחֹל."

וַיֹּאמֶר אֵלַי, בֶּן-אָדָם אֶת-מְקוֹם כִּסְאִי וְאֶת-מְקוֹם כַּפּוֹת רַגְלַי, אֲשֶׁר אֶשְׁכָּן-שָׁם בְּתוֹךְ בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, לְעוֹלָם; וְלֹא יְטַמְּאוּ עוֹד בֵּית-יִשְׂרָאֵל שֵׁם קָדְשִׁי הֵמָּה וּמַלְכֵיהֶם, בִּזְנוּתָם, וּבְפִגְרֵי מַלְכֵיהֶם, בָּמוֹתָם. בְּתִתָּם סִפָּם אֶת-סִפִּי, וּמְזוּזָתָם אֵצֶל מְזוּזָתִי, וְהַקִּיר, בֵּינִי וּבֵינֵיהֶם; וְטִמְּאוּ אֶת-שֵׁם קָדְשִׁי, בְּתוֹעֲבוֹתָם אֲשֶׁר עָשׂוּ, וָאֲכַל אֹתָם, בְּאַפִּי. עַתָּה יְרַחֲקוּ אֶת-זְנוּתָם, וּפִגְרֵי מַלְכֵיהֶם--מִמֶּנִּי; וְשָׁכַנְתִּי בְתוֹכָם, לְעוֹלָם.

אַתָּה בֶן-אָדָם, הַגֵּד אֶת-בֵּית-יִשְׂרָאֵל אֶת-הַבַּיִת, וְיִכָּלְמוּ, מֵעֲו‍ֹנוֹתֵיהֶם; וּמָדְדוּ, אֶת-תָּכְנִית.

///

בקיצור אפשר להסתכל על זה בעיניים קצת ילדותיות של "וואו כתוב שם דדיים" OK זה לא עיקר המסר. וגם בכלל, התפישה התרבותית של ארוטיקה בספרות בימינו שונה מאוד מהתפישה של פעם.

המסר העיקרי הוא שכל מצוות ה' – אמונה, "לא יהיה לך", מאכלות אסורות, עריות, צדק ומשפט, מתנקזים לתוך המושג של טומאה וטהרה. ומהצד השני, המושג של טהרה ובית המקדש כולל בתוכו את כל הרעיון של טהרה גופנית ומוסרית. זאת לא זאת?

מלבי"ם:

"הסיר המצנפת והרים העטרה?" אתה חושב בדעתך להסיר את המצנפת מן הכהן גדול ולהשפיל כבוד הכהונה והמקדש, ולהרים העטרה של המלך, להגדיל כבוד המלוכה ולהשפיל כבוד הכהונה? "זאת לא זאת?" ר"ל אתה רוצה שיהיה זאת ולא יהיה זאת, ר"ל שתתקיים העטרה ולא יתקיים המצנפת? (ואיך אפשר זה שיהיה זה בלא זה, והלא כבוד המלוכה נמשך מכבוד הכהונה), "השפלה הגבה", אתה רוצה להגביה את העטרה שהיא שפלה במדרגתה ולהשפיל את המצנפת שהיא גבוהה באמת באשר הוא כבוד ה':

של הכהנים בני צדוק. משפחת הכהן הגדול. סוג של אליטה רוחנית דתית בעם.  שלפי הספר עצמו כל המשפחה לא חטאה בעבודה זרה ושאר חטאי ישראל.
 

אז הוא גדל בתוך חברה ששמרה על צניעות, כאשר מסביב כל העם עובד אלילים וחוטא בגילוי עריות כמו שמתואר ביחזקאל עצמו בתשפוט עיר הדמים. כאשר עבודת אלילים הביאה לזימה גדולה מאוד כמו קדשות וניאוף וכדומה.

ייתכן שזה גורם לסגנון הנבואה של יחזקאל להיות חריףבעניין זה, כי הנבואה חלה על האדם בסגנון של נפשו הקיימת.

כמו שהחרדים כותבים פשקווילים חריפים על חוסר צניעות שיש אצל החילונים, כי הם חיים באווירה מאוד צנועה 

גם כשיש תופעות תוך מגזריות

גם כן יוצאים נגד זה בפשקווילים

אני חושבת שזו גם אמירה חזקה של התורה, אנחנו לא מסתירים כלום, אין סיבה להסתיר, אם צריך לדבר ברור כדי שתבינו-נדבר ברור ואם זה יגרום לכם לאי נוחות-מעולה, זו המטרה, להזיז בנו משהו...

לי אישית קשה לקרוא את זה, האם זה אומר שלא בסדר שיחזקאל אמר את זה או שזה נכתב בתורה-ממש לא, יש אנשים שככה הם לומדים וכנראה עמ"י בתקופה הזו-ותכלס גם בשאר התקופות כי הנבואה נכתבה לדורות-צריך את זה כדי להתעורר...

ותראה, אם זה לא היה כתוב ככה-לא היה נפתח הדיון הזה😉...

הע"ז היה חזק וכמה זו עבירה חמורה ושורשית.

כדי שנבין שבימים של עוצמות חיים, או שאתה מקדש את זה כשלמה, או נופל לשאול תחתיות כמו הנשים שם. וממילא, בימינו שעוצמות החיים חוזרות יש מה ללמוד מזה.

כדי שנבין שנבואה תלויה בעוצמות חיים, ומי שרוצה להתנבא, צריך להיות כמה שיותר חי (אחרי שהוא זיכך את עצמו ואחרי שהוא מתחתן), ולא בורח, כנראה.

[שמבין ענין

מאוד משתנה בין פוסק לפוסק בפרט אם המשפחה עשויה להעלב אז אי אפשר לעזות לך.

מדריך כשרות לאורח - כושרות

הם רוכשים ירוקים בשקית מהסופר ,זה ניראה נקי ברמה של חול וכו , ושטוף ומבוקר 

אבל כמובן ללא בקרת תולעים

הם אמרו שמסכימים לכבודנו להבא להשרות את הירוקים במים עם סבון כמה דקות ואז שטיפה במים וייבוש. 

האם זה מספיק?

במידה ומדובר על ירוק לא מפוקח תולעים ללא שם של חברה , סתם משהו גנרי לא ידוע

מה הדרך לנקות ?

חשבתי שהשרייה במים סבון ובדיקת העלים מספיקה ? לא ?

צריך לבדוק את העלים אחד-אחד מול האור.

אבל באמת כדאי לשאול רב באופן אישי...

כלומר כנראה תוצאת ההתפחה של אורז היא לא ממש כמו של חמשת מיני דגן, אבל יותר משמעותית משל מינים אחרים, ולכן אפשר להתלבט האם לסווג אותה כחימוץ או 'סירחון' בלבד

2. להבנתי הגמרא מיד אחר כך באמת מוכיחה שלרבי יוחנן בן נורי זה חמץ ממש מכך שבברייתא אחרת הוא במפורש מחייב על זה כרת. (בכתבי היד לא מופיעים המילים 'דאמר אורז מין דגן הוא וחייבין על חימוצו כרת', אלא רק ההמשך - 'דתניא רבי יוחנן בן נורי אוסר באורז ודוחן מפני שקרוב להחמיץ'. לפי הגירסא שבדפוסים, ואולי גם לפי הגירסא שבכתבי היד, צריך להגיד שהגמרא בהתחלה לא חשבה על האפשרות ש'קרוב להחמיץ' = 'לא ממש חמץ')

שם מדובר על קרמית, שגם מוזכרת בבבלי בהמשך הסוגיה:

'רבי יוחנן בן נורי אמר: קרמית חייבת בחלה, שהיא באה לידי מצה וחמץ. ורבנין אמרי: אינה באה לידי מצה וחמץ. ויבדקנה? על עיקר בדיקתה הן חולקין - רבי יוחנן בן נורי אמר בדקוה ומצאו אותה שהיא באה לידי מצה וחמץ, ורבנין אמרין בדקוה ולא מצאו אותה שהיא באה לידי מצה וחמץ')

בכל אופן מעתיק לכאן את הבבלי: 'וכן היה רבי יוחנן בן נורי אומר: קרמית חייבת בחלה. מאי קרמית? אמר אביי: שיצניתא. מאי שיצניתא? אמר רב פפא: שיצניתא דמשתכחא ביני כלניתא'

רשי: 'שיצניתא - קצח שקורין נייל"א בלע"ז עגול הוא כעין דוחן ושחור. לישנא אחרינא שמעתי אשדרניל"א ונמצאת בשיפון'

שאלה בסוף.
 

תודה על התשובה 🙂

אז רבי יוחנן סובר שגם אורז וקרמית הם חמץ, או שגם עוד מיני דגן שאינם מ5 מיני דגן?

מתני' אלו דברים שאדם יוצא בהן ידי חובתו בפסח בחטים בשעורים בכוסמין ובשיפון ובשיבולת שועל

גמ' תנא כוסמין מין חיטין שיבולת שועל ושיפון מין שעורין כוסמין גולבא שיפון דישרא שיבולת שועל שבילי תעלא.

הני אין אורז ודוחן לא? מנהני מילי אמר רבי שמעון בן לקיש וכן תנא דבי רבי ישמעאל וכן תנא דבי ר' אליעזר בן יעקב אמר קרא לא תאכל עליו חמץ שבעת ימים תאכל עליו מצות דברים הבאים לידי חימוץ אדם יוצא בהן ידי חובתו במצה יצאו אלו שאין באין לידי חימוץ אלא לידי סירחון.

מתניתין דלא כרבי יוחנן בן נורי דאמר אורז מין דגן הוא וחייבין על חימוצו כרת דתניא רבי יוחנן בן נורי אוסר באורז ודוחן מפני שקרוב להחמיץ.

איבעיא להו שקרוב להחמיץ דקדים ומחמיץ או דילמא קרוב להחמיץ הוי חמץ גמור לא הוי תא שמע דתניא אמר רבי יוחנן בן נורי אורז מין דגן הוא וחייבין על חימוצו כרת ואדם יוצא בו ידי חובתו בפסח.

=> בקיצור לדעת ריב"נ אורז נחשב למין דגן והוא מחמיץ (אחרת לא היו חייבים עליו כרת)

=> ולדעת השאר זה לא מין דגן כיוון שהוא לא מחמיץ אלא מסריח

כלומר המחלוקת מהו גדר חימוץ שאסרה התורה או האם אורז נכלל בגדר הזה

לפי הברייתא "דתניא רבי יוחנן בן נורי אוסר באורז ודוחן מפני שקרוב להחמיץ" אפשר להבין להיות שזה אסור רק מדרבנן כי זה "קרוב" או אולי איסור לאו אבל לא כרת. (בעצם ה"מתניתין דלא כרבי יוחנן דאמר..." מקדים את המאוחר, נראה כמו עניין של עריכת הסוגיה)

לכן איבעיא להו האם זה חמץ גמור ואז הברייתא השנייה מהתא שמע מכריעה שזה חמץ גמור לפי דעתו.

אפילו כשלוחשים ממש בשקט שאפילו האדם עצמו בקושי שומע ה' שומע ומבין.

שאדם יכול ממש לצעוק ויצא רק קול דממה דקה וזה נחשב צעקה ממש

הנימוקים המרכזיים על פי המסורת וההלכה:

המקור: תפילת חנה

את עצם הדין שצריך להתפלל בלחש הגמרא במסכת ברכות (דף לא עמוד א) לומדת ממה שכתוב אצל חנה (שמואל א' א יג) "וקולה לא ישמע", מכאן שאסור להגביה קולו בתפילתו.

והטעם מבואר שם (דף כד עמוד ב, וברש"י) משום שמי שמשמיע קולו בתפילתו הרי זה מקטני אמנה, כי מראה בזה כאילו אין הקב"ה שומע תפילת לחש.

בגמרא למדו מכאן שבתפילה המרכזית, על האדם להשמיע את המילים לאוזניו בלבד, אך לא לאחרים, כדי לבטא פנימיות ועמידה אינטימית מול בורא עולם.

מניעת בושה לחוטאים

בנוסף, חז"ל הגבילו את גובה הקול בתפילה עד לרמה שאפילו מי שעומד ממש בסמוך למתפלל, לא יוכל לשמוע את מילות התפילה, כדי שלא לבייש מי שבוחר להתוודות בתוך התפילה ולפרט את חטאיו האישיים.  

הטור (או"ח סימן קא) מביא את מחלוקת הראשונים, האם לחש התפילה יכול להישמע לאוזנו של המתפלל או שיש לומר את מילות התפילה בלחש חרישי שאף אינו נשמע למתפלל עצמו, ובהמשך דבריו מביא הטור, כי ענין זה מצוי כבר במחלקת הירושלמי והתוספתא, לשיטת הירושלמי מותר למתפלל להשמיע לאוזנו את מילות התפילה (אך אין להתפלל באופן שאחרים שומעים את דבריו), ולשיטת התוספתא יש להתפלל בלחישה אשר אף איננה נשמעת למתפלל עצמו (כשיטת הזוהר המובאת במגן אברהם או"ח סי' קא סע"ק ג).

להלכה נפסק בשולחן ערוך (או"ח סימן קא סעיף ב) כי יש לבטא את מילות התפילה (שמונה עשרה) באופן ברור וכן יש לומר את מילות התפילה בלחישה, אך אין צורך בלחישה מוחלטת אלא מותר להשמיען לאוזנו (כשיטת הירושלמי ושיטת הרשב"א המובאת בבית יוסף): "ולא יתפלל בליבו לבד אלא מחתך הדברים בשפתיו ומשמיע לאוזנו בלחש…"

הפוסקים (פסקי תשובות סימן קא אות ד) העירו, כי יש לתת את הדעת ולהקפיד על ביטוי מלא של האותיות והמילים שכן בשל הדיבור בלחישה מצוי שהאותיות והמילים אינן ניכרות או שאינן ברורות דיין (ויש לבטא את המילים בשפתיו באופן ברור כפסק השו"ע וכדברי הגמרא במסכת ברכות לא ע"א בענין תפילת חנה).

>> ההבדל בין הלחש לחזרת הש"ץ

התפילה בלחש היא חובת היחיד. לאחר מכן, נאמרת חזרת הש"ץ בקול רם על ידי שליח הציבור. למנהג זה היו שתי מטרות היסטוריות:

- להוציא ידי חובה את מי שאינו יודע להתפלל בעצמו.

- לאפשר אמירת "קדושה" ו"ברכת כהנים", שניתן לומר רק בציבור ובקול.

אגב, מאידך יש עניין לבטא את האותיות כראוי. החיד"א מדבר על זה בספרו שם הגדולים, נדמה לי בקטע על רבי יצחק סגי נהור.

https://www.yeshiva.org.il/midrash/5202#:~:text=%D7%A0%D7%92%D7%93%D7%A0%D7%95%20%D7%91%D7%99%D7%AA%D7%A8%20%D7%A9%D7%90%D7%AA.-,%D7%9E%D7%9C%D7%9A%20%D7%91%D7%9E%D7%A0%D7%95%D7%A1%D7%94,-%D7%96%D7%99%D7%A0%D7%95%D7%A7%20%D7%9E%D7%98%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%99

מה להשוות.

כיום השמאל משוגע לחלוטין ואיבד את שפיות דעתו, ואחוז אמוק לרדוף את הציונות הדתית בכל דרך. ובטוח שהציונות הדתית תתפוס את מקומו ותדיח אותו. בגירוש מגוש קטיף זה לא היה. החלום על פוליטקאי שיצא מחוץ למפדלנקיות שדואגתרק למגזר היה רק חלום באותם ימים.

כיום השמאל , כמו שאול , יודע את האמת - הציונו תהדתית עוד ינהיגו את המדינה. הם טועים רק שחושבים שהצ"ד ימרדו בשמאל ולא יהיו ממלכתים. לעולם לא נעשה הפיכה. זה פשוט יקרה לבד.

כמו ששאול מת בסוף ודוד החליף אותו.

ותהי המלחמה ארכה בין בית שאול ובין בית דוד ודוד הלך וחזק ובית שאול הלכים ודלים.

 שמואל ב ג א

לא יודע בן כמה אתה וכמה היית מעורב, אבל הנק' הזו היתה נוכחת כבר אז (למשל: הקרבות של פייגלין על ראשות הליכוד) ולכן הרב וסרמן כתב עליה.

כדי לראות "ניצוץ" מהפחד שהיה כבר אז מהמתנחלים, חפש בגוגל "דברים שאי אפשר היה לומר בזמן ההתנתקות".