אז התשובה שלי היא ככה:

כן כן כן לגמרי כן אלוקים יכול לעשות הכל! אז עכשיו תגידו" אבל אז הוא מוגבל" אז תחשבו על זה... אין דבר כזה להיות מוגבל אם זה מהרצון שלו זה כמו שאני עכשיו אומרת למשהו תשים אותי בכלא ואל תוציא, אז אני מוגבלת? לא! כי זה אני עשיתי לעצמי אם אני מגביל את עצמי מרצון זה לא נקרא מוגבלות. אם הוא לא היה יכול לברוא כזו אבן אז הוא היה נקרא מוגבל. 

"הוא מקומו של עולם ואין העולם מקומו"

משולש מוגדר כמשהו שיש לו שלוש צלעות ומרובע כמשהו שיש לו ארבע. זאת הגדרה של השפה.

אי אפשר להגיד אותו הדבר על השאלה הפותחת

(למה אתה לא מסכים? דווקא נשמע לי הגיוני)

אומרים ששם הוא עונה.

אחרי ששאלו אותי ודווקא בגלל שהתרגלתי להתייחס אליה כטיפשית, פשוט לא הצלחתי לענות עליה

אבל היא טומנת בתוכה כל כך הרבה וקשורה למושגים כל כך עליונים שבשביל תשובה אמיתית יותר תצטרכי ללמוד לא מעט שנים בישיבה ואז תנסי לשאול רב גדול... אז אם סתם מצאת טיעון טיפשי של אתאיסטים באינטרנט ואת רוצה לשוחח עליו זה דבר אחר, בשביל לרדת לעומק העניין תצטרכי לעבוד... 

למעשה זו שאלה ששאלו אותה בנוסחים שונים כבר מאות שנים ויש לה התייחסות במקורות בצורות השונות, אבל בשביל הרעיון המרכזי צריך לדעת איך לשאול...

המקום בו השאלה הזו מוצגת זה בויכוח בנושאי אמונה, השיח בין השואלים לעונים הוא של חירשים, השואלים לא מבינים מה הם שואלים והעונים עונים על משהו רדוד הרבה יותר, בתור צופה מהצד אתה מבין שהטענה כשלעצמה היא טיפשית אבל בתוכה יש סודות תורה שהשואלים אפילו לא מודעים אליהם, ואני אומר את זה ממה שראיתי בעיניי.

המילה יכול אצלנו, היא לא ההגדרה של יכול אצל ה'. הוא כל יכול. ולכן נכנה את המילה יכול בהקשר של אלוקים בשם X.

האם אלוקים X? ואז זה נשמע אחרת ויותר מובן..שבעצם לא מובן, אבל זה לא נכנס להגדרה מקבילה אלינו

אין מושג של "יכולת" במושג מופשט כמו "אלהים".

כשאומרים "אני יכול" זה בן אדם שמסוגל לעשות את נשוא המעשה.

לכן, אין אצל אלהים מושג של "יכולת" כמו שאין אצלו מושג של "רואה". אלהים לא באמת "רואה" כי ראיה זה דבר מאוד גשמי ואסור לנו להגשים את אלהים.

פשוט אומרים שדיברה תורה בלשון בני אדם ולכן אומרים שאלהים "יכול" או "רואה". 

המושג אלוהות זה מושג שמנותק ניתוק מוחלט מהעולם הגשמי שלנו. ולכן כל יחוס של "הגשמה" לאלוהות היא לא נכונה מיסודה.

זה כבר להיכנס לוויכוחים בספר הכוזרי..(אני שומע שיעורים בזה עכשיו, אז חד על הנק' האלו..)

בשביל זה יש לנו את "דיברה תורה בלשון בני אדם", כדי שנוכל לקיים את ה "רצון"(שוב, רצון זה מושג גשמי) של אלהים.

יש כאן הנחת המבוקש, ההנחה שעומדת בבסיס ההנחה הראשונה של ה"פרדוקס"* הזה, שקיימת אבן שאלוהים לא יכול להרים.

אבל אם אני כופר בקיומה המציאותי של אבן כזו, שעומדת בבסיס הטיעון - הטיעון לא מתחיל.

אלוהים לא יכול לברוא אבן כזו, לא כי הוא לא יכול. אלא כי לוגית - אין דבר כזה. 

ההנחה שקיימת אבן שאלוהים לא יכול להרים. זה משפט סתירתי ומוטעה לוגית.

זה כמו משולש עגול. זה כמו דלת פתוחה סגורה בו זמנית. זה כשל לוגי של דבר והיפוכו - אלוהים ואבן שאלוהים לא יכול להרים.

*הפרדוקס הוא  "פרדוקס הכל יכולת"

- אם אלוהים הוא כל יכול - והוא יכול לברוא אבל כזו -  אז הוא לא כל יכול כי הוא לא יכול להרים.

- אם אלוהים הוא כל יכול - והוא לא יכול לברוא אבן כזו - אז הוא לא כל יכול. 

מסקנה - אלוהים לא כל יכול. 

האדם יכול לברוא אבן שלא יוכל להרים? בהחלט.

האם אלוהים (בניטרול ההגדרה שהוא כל יכול) יוכל להתעלות על האדם? לכאורה למה לא?

ואם לומר את האמת, איך אפשר לכפור במשהו שלא יודעים מהו? זו גם בעיה לוגית לא פשוטה.

ואיך אפשר להאמין במשהו שלא יודעים מהו?

ובחזרה לכוזרי רבותי.

החיים קצרים מידי בשביל השטויות האלה.

עריכה: אם עמנואל קאנט ב"ביקורת התבונה הטהורה" מגלה טפח ומכסה טפחיים בכל מה שנוגע לזה אז מי אנחנו אזובי הקיר שנתעסק בזה? למה אין לנו חיים?

כשאומרים שהקב"ה "כל יכול" זה תואר שבא לתאר תכונה טובה, היכולת להיות "לא יכול" היא תכונה לא טובה. והקב"ה הוא הרי רק בעל תכונות טובות.

או במילים אחרות: אם הקב"ה מגביל את עצמו, עצם "היכולת להגביל" איננה ייתרון אלא חיסרון.

אבל הקב"ה ברא גם מקום לחסרונות בעולם, אבל זה רק על מנת לשרת את הטוב, לאם הקב"ה יראה לנכון - הקב"ה יגביל את עצמו, כמו שבעצם בריאת העולם הוא "צמצם" והגביל את עצמו, וכן בתוך העולם הזה. אבל פשוט שזה לא הגבלה "מוחלטת" אלא הגבלה שהוא הגביל את עצמו, כמו שאבא נותן לילד לנצח אותו בשחמט כמו ב"נצחוני בניי"

א"א לומר שכל יכול הוא תכונה, כי אסור לנו לייחס תכונות לקב"ה (חוץ מגדול, גיבור ונורא), אם כך זה תיאור מעשה, והקב"ה עושה גם דברים רעים.

מותר לייחס לקב"ה תכונות רבות (רחום, חנון) רק בתפילה קבעו שלוש תארים קבועים (גדול, גיבור ונורא), וגם זה רק סוג מסויים של תארים. עובדה היא שיש תארים רבים נוספים גם בתפילה ('קל עליון' 'נאמן' ועוד)

הקב"ה "עושה שלום ובורא רע". את השלום הוא עושה בפועל, את הרע הוא רק "בורא" ורק האדם בוחר אם "לעשותו" ממש, וביכולת האדם לבחור שלא לעשות את הרע.

א. רחום וחנון אינם תכונות, אלא מעשים. גם תכונות שכן מייחסים, הם רק על סמך פסוקים.

ב. טוב ורע זה יחסי, א"א לומר שיש מצב של 'רק טוב'.

מי כותב את זה?

א. רחום הוא תכונה של רגש הרחמים, שמביא לעשיית מעשים. אין מעשה "רוחם" אלא רגש "רחמים", אבל רחום גם אינה הרגשת הרחמים, אלא תכונתו של מי שנפשו מתעוררת לרחם, אלו דברים פשוטים בדקדוק לשון הקודש, שראוי להכירם. 

זה נכון שמייחסים תכונות על סמך פסוקים, אבל היכן כתוב שאסור לייחס שלא על סמך פסוקים? ראה בפיוטים שחיברו לשנות רבים של שבח לקב"ה.

ב. "טוב ורע" זה יחסי, נכון, לְמה זה בא לענות? בכל מקרה, מבחינה פילוסופית אני חושב שטוב ורע הם לא רק יחסיים (כמו עוד הרבה דברים יחסיים, שמבחינה פילוסופית ניתן להגדירם כלא יחסיים)

ג. עיין רד"ק ומלבי"ם

א. הספורנו כותב שזה מעשים. וגם אם זו תכונה, היא על סמך הפסוק.

ב. אם זה יחסי, איפה עובר הגבול של מה שה' בורא, ומה שהוא עושה (אם אתה אומר שיש בניהם הבדל מהותי)?

ג. קראתי, זה לא מה שהרד"ק אומר. אשר למלבי"ם, הוא רק מציין שרע הוא מציאות שלילית, לא יותר מזה.

א. איפה הספורנו? ואיפה כתוב שאסור להגיד תכונות שלא על סמך פסוקים?

ב.ג. הרד"ק והמלבי"ם מסבירים (כל אחד בדרכו), שהקב"ה עושה רק את הטוב, והרע נוצר מאיליו. כיוצא בדבר, אני אומר: הקב"ה בורא את היצר הרע הוא שטן הוא מלאך המוות, והוא עושה הכל על דעת עצמו, ראה באיוב, שהקב"ה מאפשר לו ונענה לו, אבל אינו יוזם אף דבר קטן מכל רעיונותיו של השטן באיוב. 

א. בכי תשא. אני לא יודע מקור, כך אמרו לי.

ב. א"א לומר שיש משהו בעולם שהקב"ם לא ברא, והרד"ק והמלבים בוודאי לא אומרים זאת.

א. עיין בספורנו בשלוש עשרה מידות על המילה "ק-ל". כמדומני שקרתה כאן אי-הבנה באשר למה שכתבת הספורנו. הספורנו רק כתב שהפעולות של הקב"ה נעשות ברצונו ולא מטבע שמכריח אותו. זה לא בא לומר שאין לו "טבע" במובן שהוא מחדש בטובו את טבעו הטוב בכל יום תמיד. כשם שאדם צדיק, אע"פ שהוא בעל תכונה כזו עד שהוא נקרא בתואר 'צדיק' מ"מ אין פירוש הדבר שאין לו בחירה, אלא הוא ברצונו בוחר בכל יום מחדש במעשים טובים.

ב. עיין ברד"ק ובמלבי"ם שמסבירים שברא אך לא עשה. ופשוט. ע"ע מה שהסברתי בעצמי. אני מסכים שהקב"ה בורא, אבל לא "עושה".

א. הספורנו מפרש את רחום וכו' כמעשים.

ב. עיינתי, הרד"ק מסביר איך רע הוא הפך השלום. המלבים מסביר שרע היא מציאות שלילית, והמטרה היא הטוב.

איך הגעת מזה שה' לא עושה רע?

א. זה לא כתוב בספורנו. אלך בשיטתך: מניין לך שזה כתוב? עיינת? צטט מהספורנו ציטוט מדוייק שמראה שזה כתוב.

ב. הרד"ק והמלבי"ם מסבירים שהסיבה שב'שלום' ו'אור' כתוב 'יוצר' ו'עושה', לעומת 'חושך' ו'רע' שכתוב 'בורא' - שניהם מסבירים (כל אחד על פי דרכו) שהסיבה לכך היא שהרע והחושך אינם נעשים במפורש על ידי הקב"ה. מעבר לזה, זה חידוש ידוע, והוא מבוסס על הדיוק הנ"ל בלשונות הפסוקים. גם אם הרד"ק או המלבי"ם לא אמרו את זה, מותר לכל יהודי לחדש חידוש כזה. למה לא?

א. הרד"ק מפרש את רחום וחנון (שאר המידות הן מעשים גם לפי שאר המפרשים) כמעשה.

ב1.לא נכון, המלבים מדגיש שה' כן ברא את הרע והחושך, והרד"ק מסביר רק למה רע הוא הפך הטוב בנושא המסוים שהפסוק מדבר עליו (ולמה זה נקרא שה' בורא אותו, אם האדם גורם אותם לעצמו).

ב2. כי החידוש שאומר שיש ח"ו משהו שה' לא עשה בעצמו אלה נוצר מאליו, הוא קרוב לכפירה.

ואם אתה אומר שהטוב זה מע"י הקב"ה, והרע מע"י השטן, זה כמעט לומר שיש שתי רשויות, ונגד דעה זו כתב רס"ג את פירושו.

א. לא ענית בקשר לספורנו. בכל מקרה אף אחד לא מפרש "רחום" כמעשה, אלא כתכונה המביאה למעשים. האם אתה חולק על זה?

ב1. המלבי"ם והרד"ק מבהירים שישנה הקבלה עניינית בין בורא-חושך ויוצר-אור, ושניהם מפרשים את זה ע"פ הסברא שהחושך נברא כלומר ברמה היותר היולית, ולא נוצר או נעשה בפועל ברמה החומרית.

ב2. והחידוש של בחירה חופשית, האם גם הוא קרוב לכפירה?

א. לא מוכרח שזו תכונה. על מה לא עניתי?

ב1. ההבדלים האלה קיימים רק בהסתכלות גשמית, ומה אכפת לנו מה נברא שלילית ומה נעשה חיובית? ה' יצר את שניהם.

ב2. אם הוא לא היה מתחדש ע"י הקב"ה בכבודו ובעצמו, יכול בהחלט להיות שכן.

(לגבי א - לא ענית על הספורנו)

אני עובר רגע מהדיון לדיון אחר, כיוון שנראה לי שהוא יותר רלוונטי:

ניתן לסכם את טענותיך כך

א. לא מוכרח שזו תכונה. וגם אינך מרגיש צורך לבדוק מה כתוב בספורנו.

ב1. לא משנה הבנות נוספות מעבר להבנה בסיסית שהקב"ה יצר הכל.

ב2. אל לנו לחפש חידושים נוספים.

לסיכום ניתן לומר שאתה הולך בשיטה "דתני תני דלא תני לא תני, וזכותנו לחלוק על כל רעיון אם רק יש אפשרות לחלוק עליו".

מהשיח הארוך איתך התרשמתי שכך אתה עוסק בעניינים הלימודיים באופן כללי.

זו שיטה מעניינת, אלא שהייתי רוצה להבין כיצד אתה חושב שהעולם יוכל להתקדם ולהתפתח אם הוא יהיה עסוק רק בלהימנע מלחדש ולחלוק על מי שמנסה לחדש?

א. בדקתי ושוב ראיתי שרחום וחנון הם תיאור של מעשים. אם אתה בא לייחס תכונה לקב"ה ע"ס פירוש, חובת ההוכחה עליך.

ב1. לא אמרתי את זה. אמרתי שהרד"ק והמלבים רק אמרו שחושך ורע הן מציאויות שליליות, וזה רחוק מדבריך.

ב2. אין רע בחידושים, אבל לייחס מעשים ל'רשות שנייה', זה חידוש גדול שבוודאי מצריך מקור חזק.

ג. תוכל להסביר על מה בדיוק לא עניתי?

בדיון הקודם, המחלוקת שלנו הייתה על ההלכה המקורית, לא על חידושה (שעליו זו שאלה אחרת).

א. ב. ג. אתה ממשיך בדיון הקודם בזמן שאני עברתי לדיון חדש. אינני רואה טעם בדיון כאשר רוב מה שאתה עושה הוא לחפש אפשרויות נוספות שאינם מתאימות לצורת הלימוד המקובלת, וכאשר אני מסביר לך משהו על סמך צורת הלימוד המקובלת אתה רק טוען שיש 'נקודה מקובלת נוספת' שלכאורה לא מתאימה לדבריי. הרשות נתונה לחדש תמיד, אם אינך מרוצה אינך חייב להסכים, אבל לדחות כל טיעון בטיעונים מוזרים כמו שרחום זו פעולה - זה פשוט לא בא בחשבון. זה אינו ראוי כלל לדיון.

גם הדיון הזה התחיל משאלה פשוטה, האם אפשר לייחס תכונות לקב"ה. החולק על זה כחולק על בסיס התפילה ולימוד התיאולוגיה הדתית. גם התווכחת על פירוש לפסוק, שפירושו והדיוק בו מובן כפי שהסברתי, ואתה מתווכח בשם זה שזה לא כתוב בפירוש בפסוק, שוב, כל לימוד בבית מדרש נעשה תוך עיון לעומק בפסוקים או בגמרות, הויכוח על זה הוא פשוט עזיבת הלימוד והעיון.

אני מבין שאינך מקבל את דברי, אבל לקרוא להבנתי (שלא הסברת למה היא נופלת מהבנתך) את הספורנו, מוזרה, ללא כל נימוק, זה לא בא בחשבון.

הדיוק שלך בפסוק לא מסתמך על דבר מלבד סברא (כי לא הסברת איך הוא נובע מהמפרשים), זה בסדר, אבל אז אני יכול להקשות מסברות שלי.

אתה אפילו לא התייחסת לספורנו 

ולא אני מדייק בפסוק אלא אני מפרש אותו על סמך דיוק של המפרשים

כל טוב לך

התייחסתי, אתה לא אמרת מה בספורנו קשה עלי, אלא רק שלחת אותי אליו שוב ושוב.

את החילוק הזה אמנם אומרים המפרשים, אבל לקחת אותו רחוק מאוד, לפירוש שונה משלהם.

משחקים בתוך ה"שכל" של האדם.

זו טעות מילולית. "לא להיות מסוגל" זה ההיפך מ"יכול".

אז זו לא "יכולֶת" אלא ההיפך מיכולת..

לפני שאנחנו מנסים להבין את הקב"ה...

יש מישהו שחושב שכן? 

הגיוני לומר שהקב"ה יושב על משהו ואם זה יזוז הוא יפול? 

הוא חייב להיות חיצוני לאבן וכפוף לחוקי הטבע כדי להרים או לא

לא בכללי - האם הקב"ה מסוגל לעשות שני הפכים בו זמנית.. שעל זה אתה מדבר

זה קשור.  

אנחנו האבן שכביכול הקדוש ברוך לא יכול להרים

זה כמו אדם שעושה דיאטה הוא רוצה לרדת במשקל לכן "מגביל" את עצמו לכמות קילוגרמים מסוימת זה נקרא שהוא מוגבל?! 

לדעתי גם יותר

הש"א בגירסת DB הראשונה נכתבה בבית ליד (בסיס צבאי) בסוכות של 2007. אני לא זוכר מתי שיניתי את התכנון שלה אבל אפשר לנסות לחפש בגיט. אולי @11111 יזכור מתי הפסקנו לצרוך את "/"

טכנית המנגנון מניח שיש בקבוצה שניים. אתה ואחר. הוא לא בנוי לזה שיש רק אותך.

ואז זה לא באמת משנה מי הנמען?

אחרת כל מיני דברים נהיים מסובכים יותר.

יש לך טבלאות

טבלת שיחות

טבלת הודעות פר שיחה

טבלת משתתפים בשיחה

ובזמנו הוא היה נתקע אם יש רק משתתף אחד בשיחה. אי אפשר את אותו משתמש פעמיים כי unique key

אנשים משתמשים בזה לשמירה של כל מיני דברים, יכלת להיות יצירתי אז.

יכולתי להיות יצירתי אז. לא זוכר למה לא רציתי.

מצד מישהי עם הפרעת אישיות דיסוציטיבית.

@משה

אשמח לדעת כמה אנשים כמוני בדקו את האפשרות הזאת רק אחרי שפתחו את השרשור הזה

האישיות שלי היא פלסטיק שעולה 3₪ מax

יום הרווקים. הרווקו תגם?

אבל יאללה, לקחתי. למה לא

במהות הוא מצד אחד חג אבל מצד שני יום חול שאפשר לבחור את התוכן שלו.

לעצור

לעשות חשבון נפש

לקבל החלטות חדשות

לחיות בלי שכל 🙈

היום צעקתי על בתי כך ששמעתי את דלתות השכנים נסגרות בדיסקרטיות.

(גם החלונות). הפצתי המון המון חושך. ניסיתי להדליק נר אבל לא הצלחתי כי הידיים שלי

רעדו מרוב כעס ועצבים..... הכי נורא שהיא לא היתה אשמה, המסכנה. זו היתה פשוט

הצטברות של דברים שנחתו עליה פתאום בלי הכנה מוקדמת (אני תמיד עושה דברים

בלי הכנה מוקדמת, זה היחודיות שלי.....)

אנחנו בני אדם ולא מלאכים

ראש השנה לאמונה ולאוןמה הישראלית (לפחות כך הנתיבות שלום ראה את זה)

הזה שונה ואני יכולה להגר אליו במהירות האפשרית.

בעברי חורבן,

בהווה בנייה, תיקון והתחדשות

הכנות, קניות, הוצאות כספיות, טרחה רבה?

עם הכל ולא להספיק הכל. שינוי מהשגרה וכו' וכו' וכו'.....

ראש השנה נורא מלחיץ אותי. כבד. שלא אכוון מה שצריך לכוון

שלא ארגיש מה שצריך להרגיש. שהתפילה תהיה חיצונית ולא אמיתית.

ביום כיפור אני יותר רגועה וזה ה כ י מלחיץ אותי!

כולן בבית הכנסת מתייפחות נוראות ואני בבחינת

היוצא מהכלל המאשר את הכלל.....nada!

חייבת לספר לכם איך נפתרה הבעיה....

משום מה, לקראת סוף מוסף (אם אני זוכרת נכון) עלה בי

מן הרהור מבעית שאולי בנעליים שלי יש שמץ של עור...

אלו נעליים נחמדות שקניתי לפני כשנתיים לא בהרבה

כסף (מאה +), הן תוצרת איטליה ולכן כנראה הן מחזיקות

מעמד יפה למרות שאינן עשויות מעור...כלומר...

ומשום מה, כפי שכתבתי, פתאום חשבתי באמצע התפילה

שעצם העובדה שהן עדיין נראות כל

כך טוב כמעט כמו ביום הקנייה, אז

אז... אמא'לה!... אולי...?!

קצת ניחמתי את עצמי שבתור אדם עם נרווים וגם היסטרי

לא קטן - אז די מתאים לי לחשוב כך...

קצת שכחתי מזה, ונזכרתי שוב לפני נעילה (תפילת נעילה

הכוונה.....). התיישבתי ובדקתי את הנעליים

ולמרבה הזוועה, מצאתי רצועת עור (כך זה נראה) צרה ומשובחת, בחלק

העליון של הנעל. מבפנים...

הרגשתי שאני או טו טו לפני התקפת לב,

אירוע מוחי או משהו דומה...

(למזלי (סד"ש?), הבן שהיה בבית השאיר את נעלי

הבית הסינתטיות שלו וכך יכלתי לדדות לבית הכנסת.

(האפשרות האחרת היתה להגיע לבית הכנסת יחפה,

או בכלל לא...).

ובכיתי. אוהו בכיתי. כל הדרך....

עד עכשיו לא התאוששתי מזה.

"משל לעבד שהגיש לאדונו קיתון מים

והוא שפך לו את זה חזרה בפניו...."

אבל אצלי זה הוקדם קצת.....

אולי היה בזה חסד; רצית דמעות?...

בבקשה!

אף פעם אף פעם לא קרה לי דבר כזה.

וזה, יחד עם המתח של יום כיפור, אי היכולת

להתחבר ממש לתפילה כפי שרציתי וכו', הצטרף לדברים נוספים

שהצטברו, וגרם לכך שאת המים האלה

שנשפכו עלי חזרה מלמעלה, שפכתי על בתי

המסכנה.... הייתי חייבת שעוד מישהו ישתתף

אתי בקטסטרופה!

לא אספר לכם לאן היא ברחה, למה שהפורום

הזה הוא כל כך לאומי אדוק...

רמז קטן: לא לצפת.

סליחה על האריכות. עדיין מזועזעת.

חג סוכות שמח לכולכם!!!

באמת.

תודה שהקשבתם.

וכולם ביחד מזכירים לי קיץ, ואני בכלל איש של חורף

אבל את שבועות אני אוהבת בגלל עוגות הגבינה שאיני יכולה לעמוד בפניהן

(ואחרי שסיימתי כמה כאלו, גם לשבת לא.....)

שהיו זוכים לתגובות מזועזעות.....

אחד מבני המשפחה אמר לי את זה ודי נחרדתי. לא כי

זה למעלה מהשגתי אלא שאני רוצה לעצמי ולהם שהכל

ילך פיקס! יורגש פיקס! יוחגג פיקס! וכו' וכו'....

שמחה, נתינה, ביחדנס

אני אוהבת אנשים ואוהבת לתת

ששילמת מחיר גבוה על זה.

אין מה לעשות, ככה נפש האדם עובדת (למרות שיש מקרים שבהם אפילו אדם יודע שזה פלצבו זה משפיע עליו, במיוחד אם יש כבר התניה פבלובית לפני)

במחקרים רפואיים, הנסיינים לא צריכים לשלם על לקיחת התכשיר, ובכל זאת גם חברי קבוצת הביקורת מגיבים לפלצבו.

כך גם ילד שמקבל תכשיר מהוריו, בלי שהוא שילם עליו דבר. או יולדת שמקבלת דיקור בבית החולים בחינם, והדוגמאות עוד רבות.

אתה צודק שאם נגיד לאדם שהכדור יקר יותר, תהיה לו ציפייה גדולה יותר ולכן האפקט יכול להיות משמעותי יותר.

יקרה רק מקבלים בחינם. אבל עצם המחשבה שתרופה יקרה, בין אם שילמתי או לא, יוצרת אפקט פסיכולוגי שהתרופה שווה מבחינה רפואית

למשל- פרוצדורה ניתוחית בבי"ח היא פלצבו יותר חזק מכדורים שרופא נותן, או מסשן לא חודרני קצר של משהו.

Fasting can be challenging, especially when someone is experiencing weakness or other symptoms. I think it’s important to be careful with advice involving pills or medication and to rely on safe, medically appropriate guidance rather than unverified instructions.

אז לא חסכתי כלום 😂

של שיטה שבגדול הרעיון שלה זה לא לאכול. אלא "לאכול מהאוויר".

טוב, מסתבר שהגוף מאמין לזה. לא יודע אם לימים שלמים אבל זה מספיק בשביל השלוש שעות של סוף הצום.

הידיעה שעוד מעט יהיה מותר לאכול,

היא הפלצבו הטוב בעולם...

היה נוטה לקרוס סביב 16:00-17:00.

אמורא אחד נחלש ביום כיפור עד שהוצרך לאכול. ברגע שהתירו לו, התחזק וכבר לא נצרך

חושבים שהוא התרופה האמיתית.

אבל האמת שלעיתים גם אם יודעים שזה פלצבו זה עוזר פסיכולוגי

בפיתו בסלו האמת היא מה שעוזר.

שמיים וארץ.

ויאמרו לו שמותר לו לאכול זה יעשה אותו אפקט, כל עוד הוא חושב שזה אמיתי

חשוב לקחת את הכדור הנ"ל עם 2 כוסות מים כל שעה עגולה (חשוב להיות מדוייקים!)

וכוס מים נוספת כל חצי שעה עגולה

למשך 5-6 שעות לפני כניסת הצום.

סגולה בדוקה ומנוסה

גם השתדלתי לשתות כ2 ליטר מים לאורך היום, וגם נשנשתי כמה צימוקים מידי פעם, וגם לקחתי צומקל ליתר ביטחון ולסגולה להצלחה

הפלצבו הזה עוזר לי, אז למי אכפת...

35 שקל "חיסכון" זה לא מה שיעשה אותי עשיר יותר. לעבור צום בקלות, לעומת זאת, שווה לי יותר.

זה הצריכה של אדם בוגר במזגן (אפילו מינימלית)

צריך לשתות יותר כדי שהגוף יגיע רווי לגמרי בנוזלים.

לא להעמיס יותר מדי.

אבל לדעתי לפחות 3-4 ליטר מים

אני שותה יותר...

כי 1.5×1.5, ועוד כוסות מחוץ לבקבוקים, ועוד צלחת מרק

90% מהקושי בצום זה חוסר בנוזלים.

בבית הכנסת וזה לא כל כך נעים.....

ונגועים. מאז אנו לא משתמשים למרות שאנו מאוד אוהבים אותם.

במידה וכן משתמשים בהם, הוא מסביר איך לבדוק. זה קצת בדיעבד נדמה לי.

אני סומכת עליו.

כאילו שאסור לי לחיות בלי שאני עושה משהו?

לא הלכתי אגב

(פעם היה לי פה שרשור של התמודדות עם אתגרי שינה, אבל היום אני כבר לא עומד מאחוריו עד הסוף)

מעניין, חוששני אבל שפה זה לא העניין, אין לי שום בעיה ללכת לישון או להרדם..

בכל מקרה, אני מאוד אוהבת את הלילה, אז אם לא צריכה לקום מוקדם למחרת לא ממהרת לישון.

מה בעצם את אוהבת בלילה מאוחר?

אני יודע להגיד קצת על הרקע שלי מתי אהבתי לילות ומתי בקרים. וזה היה מאוד קשור למסגרות שפעלתי בהן.

אוהבת את השקט, את העולם הרדום, הרוגע שיש.

אבל מסכימה שהלילה שייך למביני עניין בלבד.

אני פשוט סידרתי את הלוז שלי כך שיתאים לי לאופי הזה. אפילו העבודה שלי היא בין היתר בלילה.

אני יכול להגיד שמתישהו הגוף התהפך ואהב את הבקרים. אבל זה בעיקר בגלל סיפורי עבודה וזה שנגמרו המסגרות שתופסות את הבוקר.

כשיש שגרה שלא מאפשרת אז אין ברירה. השאלה מהי ברירת המחדל של ההעדפות.

איזה עבודה עם נוער יש שהשיא שלה בלילה?

אבל זו רעה חולה במובן זה שמאוד קשה לקום בבוקר, כמובן.

ומפסידים הרבה. גם לא מתפללים בזמן. זה לא טוב.

ברוך שעשני כרצונו. את לא מחויבת בתפילת שחרית דווקא, תנצלי את זה.

אני אישית יכולה לתפקד גם על כלום שעות שינה אז זה לא מפריע לי במיוחד לקום מוקדם אחרי לילה חסר שינה. אבל בהחלט לא מומלץ לכולם.

נשים חייבות בתפילת שחרית בזמנה...

אלה המהודרים; מהערב עד הבוקר. נטו.

תודה.

בלי אור לבן אחרי 20:00 בערב

בלי סוכר וקפאין (והמהדרין בלי אוכל בכלל) אחרי 21:00

כל המחשבות הטורנדיות כתובות עם תאריך יעד למחר

מינימום שנ"צ

בתור התחלה.

ואם מתאים לך, להתקלח בחושך מוחלט או קרוב לזה באור צהוב.

עובד על הגוף שיש אור יום ומונע ממנו לישון.

אותו כנ''ל שרותים באמצע הלילה. אם האור לבן אז לא נרדמים בחזרה.

(שמחתי לראות אותך)

אנשים היו כותבים פסוקים וציטוטים אהובים על הבוקסות שלהם.

אני כתבתי על הבוקסה שלי "את הכבש האחד תעשה בבוקר ואת הכבש השני תעשה בין הערביים".

המשפט הזה משפיע עלי עד היום.

מתוך הפיוט סוכה ולולב לעם סגולה

את השלט הראשון תלוי בסוכה. דיסוננס לא קטן

סוכת חירות, מהבחירות

איזה כיף שהשנה סוכות בשבת

אני חושב שאם זה אפשרי אז לעשות המחשות יותר מעביר את המסר.

נניח לעשות משהו יפה של עננים ושמיים ואופק בצבע מתאים ולכתוב באמצע "שכינה".

אפשר גם לעשות שני כלים שבורים בהתאמה (או אולי לא שבורים), ולכתוב על אחד "ויהי בשלם סוכו" ועל השני "ומעונתו בציון" (ככה זה ממחיש את החיבור ביניהם)

ועל אחד השברים כתוב: הרחמן הוא יקים לנו את סוכת דוד הנופלת.

ויש עננים - לענני הכבוד

ויש לויתן גדול

ויש עוד מלאאא קישוטים מיוחדים ב''ה😊

אבל אני אף פעם לא שבעה...

חשבתי עכשיו על לעשות אותיות גדולות כאלו בנפרד ולכתוב "בשעה שמלך המשיח בא", אבל לא יודע אם זה ישים.

אולי אפשר לשים אותם על מסגרת עם רקע של צהוב ואור (ראו באורי שזורח)

(המדרש הקצר הזה הוא תמצית העבודה שלנו בדור הזה של טרום המקדש: שעובדים בשביל המקדש ולא מחכים שיצנח, ומאידך מבינים שהשלמות שלו - הגג- השראת השכינה בו, לא תלויה בנו, וזו ענווה אמיתית ושלמה ולכן אנחנו נקראים "ענווים ענווים". ויש רצון כל כך גדול עד שקשה להאמין שהדבר העצום הזה, תכלית כל הבריאה, מתממש, ואז ההארה שזורחת)

אך אם כבר כותבים, אפשר

יֵשְׁבוּ בַסֻּכָּה לְמוֹ־אָרֶב - עם של אריות!

(הפסוק הקודם הוא "הֲתָצוּד לְלָבִיא טָרֶף וְחַיַּת כְּפִירִים תְּמַלֵּא")

איוב לח, לט - מ

רוב האנשים פה בסדר, אבל לא כל ניק פה הוא טלית שכולה תכלת ותיזהרו מפירוט של דברי שיוכלו לנצל נגדכם.

ובנוסף, תזכרו שהפורום ציבורי וכל דבר שהכתב פה יכול להימצא על ידי גוגל כך שכל אדם יכול לפתוח ולקרוא.

על דבר כזה? זו לא פגיעה מינית. וזה ללא שם. אז מדוע?

מי ומה עלולים להיות מנצלים/מנוצלים כאן?

אנשים רעים שמחפשים טרף קל

הרבה פעמים אנשים עם קושי או חולשה מסויימת עלולים להיות כאלה. ואז זה מתחיל בהזדהות ורצון לעזור ויכול להמשיך למחוזות לא רצויים

אף פעם אנחנו לא באמת יודעים אם מי שמולנו זה באמת מי שהוא אומר שהוא והאם מה שהוא מספר על עצמו אמיתי וכמה מזה.

אז פשוט צריך להיות זהירים, ולחשוב פעמיים לפני שמשתפים דברים אישיים באינטרנט, זה הכל;)

כמובן גם אם יודעים מי נמצא בצד השני, צריך להיזהר שלא ינצלו אותנו, זה יכול לקרות עדיין.

שיתוף בנקודה מאוד רגישה יכול לסייע לנצל חולשות עבור אנשים רעים ולכן כדאי מאוד להיזהר בפרסום חולשות שלנו, אפשר דרך הניק לפגוע בבן אדם בסוף.