אז התשובה שלי היא ככה:

כן כן כן לגמרי כן אלוקים יכול לעשות הכל! אז עכשיו תגידו" אבל אז הוא מוגבל" אז תחשבו על זה... אין דבר כזה להיות מוגבל אם זה מהרצון שלו זה כמו שאני עכשיו אומרת למשהו תשים אותי בכלא ואל תוציא, אז אני מוגבלת? לא! כי זה אני עשיתי לעצמי אם אני מגביל את עצמי מרצון זה לא נקרא מוגבלות. אם הוא לא היה יכול לברוא כזו אבן אז הוא היה נקרא מוגבל. 

"הוא מקומו של עולם ואין העולם מקומו"

משולש מוגדר כמשהו שיש לו שלוש צלעות ומרובע כמשהו שיש לו ארבע. זאת הגדרה של השפה.

אי אפשר להגיד אותו הדבר על השאלה הפותחת

(למה אתה לא מסכים? דווקא נשמע לי הגיוני)

אומרים ששם הוא עונה.

אחרי ששאלו אותי ודווקא בגלל שהתרגלתי להתייחס אליה כטיפשית, פשוט לא הצלחתי לענות עליה

אבל היא טומנת בתוכה כל כך הרבה וקשורה למושגים כל כך עליונים שבשביל תשובה אמיתית יותר תצטרכי ללמוד לא מעט שנים בישיבה ואז תנסי לשאול רב גדול... אז אם סתם מצאת טיעון טיפשי של אתאיסטים באינטרנט ואת רוצה לשוחח עליו זה דבר אחר, בשביל לרדת לעומק העניין תצטרכי לעבוד... 

למעשה זו שאלה ששאלו אותה בנוסחים שונים כבר מאות שנים ויש לה התייחסות במקורות בצורות השונות, אבל בשביל הרעיון המרכזי צריך לדעת איך לשאול...

המקום בו השאלה הזו מוצגת זה בויכוח בנושאי אמונה, השיח בין השואלים לעונים הוא של חירשים, השואלים לא מבינים מה הם שואלים והעונים עונים על משהו רדוד הרבה יותר, בתור צופה מהצד אתה מבין שהטענה כשלעצמה היא טיפשית אבל בתוכה יש סודות תורה שהשואלים אפילו לא מודעים אליהם, ואני אומר את זה ממה שראיתי בעיניי.

המילה יכול אצלנו, היא לא ההגדרה של יכול אצל ה'. הוא כל יכול. ולכן נכנה את המילה יכול בהקשר של אלוקים בשם X.

האם אלוקים X? ואז זה נשמע אחרת ויותר מובן..שבעצם לא מובן, אבל זה לא נכנס להגדרה מקבילה אלינו

אין מושג של "יכולת" במושג מופשט כמו "אלהים".

כשאומרים "אני יכול" זה בן אדם שמסוגל לעשות את נשוא המעשה.

לכן, אין אצל אלהים מושג של "יכולת" כמו שאין אצלו מושג של "רואה". אלהים לא באמת "רואה" כי ראיה זה דבר מאוד גשמי ואסור לנו להגשים את אלהים.

פשוט אומרים שדיברה תורה בלשון בני אדם ולכן אומרים שאלהים "יכול" או "רואה". 

המושג אלוהות זה מושג שמנותק ניתוק מוחלט מהעולם הגשמי שלנו. ולכן כל יחוס של "הגשמה" לאלוהות היא לא נכונה מיסודה.

זה כבר להיכנס לוויכוחים בספר הכוזרי..(אני שומע שיעורים בזה עכשיו, אז חד על הנק' האלו..)

בשביל זה יש לנו את "דיברה תורה בלשון בני אדם", כדי שנוכל לקיים את ה "רצון"(שוב, רצון זה מושג גשמי) של אלהים.

יש כאן הנחת המבוקש, ההנחה שעומדת בבסיס ההנחה הראשונה של ה"פרדוקס"* הזה, שקיימת אבן שאלוהים לא יכול להרים.

אבל אם אני כופר בקיומה המציאותי של אבן כזו, שעומדת בבסיס הטיעון - הטיעון לא מתחיל.

אלוהים לא יכול לברוא אבן כזו, לא כי הוא לא יכול. אלא כי לוגית - אין דבר כזה. 

ההנחה שקיימת אבן שאלוהים לא יכול להרים. זה משפט סתירתי ומוטעה לוגית.

זה כמו משולש עגול. זה כמו דלת פתוחה סגורה בו זמנית. זה כשל לוגי של דבר והיפוכו - אלוהים ואבן שאלוהים לא יכול להרים.

*הפרדוקס הוא  "פרדוקס הכל יכולת"

- אם אלוהים הוא כל יכול - והוא יכול לברוא אבל כזו -  אז הוא לא כל יכול כי הוא לא יכול להרים.

- אם אלוהים הוא כל יכול - והוא לא יכול לברוא אבן כזו - אז הוא לא כל יכול. 

מסקנה - אלוהים לא כל יכול. 

האדם יכול לברוא אבן שלא יוכל להרים? בהחלט.

האם אלוהים (בניטרול ההגדרה שהוא כל יכול) יוכל להתעלות על האדם? לכאורה למה לא?

ואם לומר את האמת, איך אפשר לכפור במשהו שלא יודעים מהו? זו גם בעיה לוגית לא פשוטה.

ואיך אפשר להאמין במשהו שלא יודעים מהו?

ובחזרה לכוזרי רבותי.

החיים קצרים מידי בשביל השטויות האלה.

עריכה: אם עמנואל קאנט ב"ביקורת התבונה הטהורה" מגלה טפח ומכסה טפחיים בכל מה שנוגע לזה אז מי אנחנו אזובי הקיר שנתעסק בזה? למה אין לנו חיים?

כשאומרים שהקב"ה "כל יכול" זה תואר שבא לתאר תכונה טובה, היכולת להיות "לא יכול" היא תכונה לא טובה. והקב"ה הוא הרי רק בעל תכונות טובות.

או במילים אחרות: אם הקב"ה מגביל את עצמו, עצם "היכולת להגביל" איננה ייתרון אלא חיסרון.

אבל הקב"ה ברא גם מקום לחסרונות בעולם, אבל זה רק על מנת לשרת את הטוב, לאם הקב"ה יראה לנכון - הקב"ה יגביל את עצמו, כמו שבעצם בריאת העולם הוא "צמצם" והגביל את עצמו, וכן בתוך העולם הזה. אבל פשוט שזה לא הגבלה "מוחלטת" אלא הגבלה שהוא הגביל את עצמו, כמו שאבא נותן לילד לנצח אותו בשחמט כמו ב"נצחוני בניי"

א"א לומר שכל יכול הוא תכונה, כי אסור לנו לייחס תכונות לקב"ה (חוץ מגדול, גיבור ונורא), אם כך זה תיאור מעשה, והקב"ה עושה גם דברים רעים.

מותר לייחס לקב"ה תכונות רבות (רחום, חנון) רק בתפילה קבעו שלוש תארים קבועים (גדול, גיבור ונורא), וגם זה רק סוג מסויים של תארים. עובדה היא שיש תארים רבים נוספים גם בתפילה ('קל עליון' 'נאמן' ועוד)

הקב"ה "עושה שלום ובורא רע". את השלום הוא עושה בפועל, את הרע הוא רק "בורא" ורק האדם בוחר אם "לעשותו" ממש, וביכולת האדם לבחור שלא לעשות את הרע.

א. רחום וחנון אינם תכונות, אלא מעשים. גם תכונות שכן מייחסים, הם רק על סמך פסוקים.

ב. טוב ורע זה יחסי, א"א לומר שיש מצב של 'רק טוב'.

מי כותב את זה?

א. רחום הוא תכונה של רגש הרחמים, שמביא לעשיית מעשים. אין מעשה "רוחם" אלא רגש "רחמים", אבל רחום גם אינה הרגשת הרחמים, אלא תכונתו של מי שנפשו מתעוררת לרחם, אלו דברים פשוטים בדקדוק לשון הקודש, שראוי להכירם. 

זה נכון שמייחסים תכונות על סמך פסוקים, אבל היכן כתוב שאסור לייחס שלא על סמך פסוקים? ראה בפיוטים שחיברו לשנות רבים של שבח לקב"ה.

ב. "טוב ורע" זה יחסי, נכון, לְמה זה בא לענות? בכל מקרה, מבחינה פילוסופית אני חושב שטוב ורע הם לא רק יחסיים (כמו עוד הרבה דברים יחסיים, שמבחינה פילוסופית ניתן להגדירם כלא יחסיים)

ג. עיין רד"ק ומלבי"ם

א. הספורנו כותב שזה מעשים. וגם אם זו תכונה, היא על סמך הפסוק.

ב. אם זה יחסי, איפה עובר הגבול של מה שה' בורא, ומה שהוא עושה (אם אתה אומר שיש בניהם הבדל מהותי)?

ג. קראתי, זה לא מה שהרד"ק אומר. אשר למלבי"ם, הוא רק מציין שרע הוא מציאות שלילית, לא יותר מזה.

א. איפה הספורנו? ואיפה כתוב שאסור להגיד תכונות שלא על סמך פסוקים?

ב.ג. הרד"ק והמלבי"ם מסבירים (כל אחד בדרכו), שהקב"ה עושה רק את הטוב, והרע נוצר מאיליו. כיוצא בדבר, אני אומר: הקב"ה בורא את היצר הרע הוא שטן הוא מלאך המוות, והוא עושה הכל על דעת עצמו, ראה באיוב, שהקב"ה מאפשר לו ונענה לו, אבל אינו יוזם אף דבר קטן מכל רעיונותיו של השטן באיוב. 

א. בכי תשא. אני לא יודע מקור, כך אמרו לי.

ב. א"א לומר שיש משהו בעולם שהקב"ם לא ברא, והרד"ק והמלבים בוודאי לא אומרים זאת.

א. עיין בספורנו בשלוש עשרה מידות על המילה "ק-ל". כמדומני שקרתה כאן אי-הבנה באשר למה שכתבת הספורנו. הספורנו רק כתב שהפעולות של הקב"ה נעשות ברצונו ולא מטבע שמכריח אותו. זה לא בא לומר שאין לו "טבע" במובן שהוא מחדש בטובו את טבעו הטוב בכל יום תמיד. כשם שאדם צדיק, אע"פ שהוא בעל תכונה כזו עד שהוא נקרא בתואר 'צדיק' מ"מ אין פירוש הדבר שאין לו בחירה, אלא הוא ברצונו בוחר בכל יום מחדש במעשים טובים.

ב. עיין ברד"ק ובמלבי"ם שמסבירים שברא אך לא עשה. ופשוט. ע"ע מה שהסברתי בעצמי. אני מסכים שהקב"ה בורא, אבל לא "עושה".

א. הספורנו מפרש את רחום וכו' כמעשים.

ב. עיינתי, הרד"ק מסביר איך רע הוא הפך השלום. המלבים מסביר שרע היא מציאות שלילית, והמטרה היא הטוב.

איך הגעת מזה שה' לא עושה רע?

א. זה לא כתוב בספורנו. אלך בשיטתך: מניין לך שזה כתוב? עיינת? צטט מהספורנו ציטוט מדוייק שמראה שזה כתוב.

ב. הרד"ק והמלבי"ם מסבירים שהסיבה שב'שלום' ו'אור' כתוב 'יוצר' ו'עושה', לעומת 'חושך' ו'רע' שכתוב 'בורא' - שניהם מסבירים (כל אחד על פי דרכו) שהסיבה לכך היא שהרע והחושך אינם נעשים במפורש על ידי הקב"ה. מעבר לזה, זה חידוש ידוע, והוא מבוסס על הדיוק הנ"ל בלשונות הפסוקים. גם אם הרד"ק או המלבי"ם לא אמרו את זה, מותר לכל יהודי לחדש חידוש כזה. למה לא?

א. הרד"ק מפרש את רחום וחנון (שאר המידות הן מעשים גם לפי שאר המפרשים) כמעשה.

ב1.לא נכון, המלבים מדגיש שה' כן ברא את הרע והחושך, והרד"ק מסביר רק למה רע הוא הפך הטוב בנושא המסוים שהפסוק מדבר עליו (ולמה זה נקרא שה' בורא אותו, אם האדם גורם אותם לעצמו).

ב2. כי החידוש שאומר שיש ח"ו משהו שה' לא עשה בעצמו אלה נוצר מאליו, הוא קרוב לכפירה.

ואם אתה אומר שהטוב זה מע"י הקב"ה, והרע מע"י השטן, זה כמעט לומר שיש שתי רשויות, ונגד דעה זו כתב רס"ג את פירושו.

א. לא ענית בקשר לספורנו. בכל מקרה אף אחד לא מפרש "רחום" כמעשה, אלא כתכונה המביאה למעשים. האם אתה חולק על זה?

ב1. המלבי"ם והרד"ק מבהירים שישנה הקבלה עניינית בין בורא-חושך ויוצר-אור, ושניהם מפרשים את זה ע"פ הסברא שהחושך נברא כלומר ברמה היותר היולית, ולא נוצר או נעשה בפועל ברמה החומרית.

ב2. והחידוש של בחירה חופשית, האם גם הוא קרוב לכפירה?

א. לא מוכרח שזו תכונה. על מה לא עניתי?

ב1. ההבדלים האלה קיימים רק בהסתכלות גשמית, ומה אכפת לנו מה נברא שלילית ומה נעשה חיובית? ה' יצר את שניהם.

ב2. אם הוא לא היה מתחדש ע"י הקב"ה בכבודו ובעצמו, יכול בהחלט להיות שכן.

(לגבי א - לא ענית על הספורנו)

אני עובר רגע מהדיון לדיון אחר, כיוון שנראה לי שהוא יותר רלוונטי:

ניתן לסכם את טענותיך כך

א. לא מוכרח שזו תכונה. וגם אינך מרגיש צורך לבדוק מה כתוב בספורנו.

ב1. לא משנה הבנות נוספות מעבר להבנה בסיסית שהקב"ה יצר הכל.

ב2. אל לנו לחפש חידושים נוספים.

לסיכום ניתן לומר שאתה הולך בשיטה "דתני תני דלא תני לא תני, וזכותנו לחלוק על כל רעיון אם רק יש אפשרות לחלוק עליו".

מהשיח הארוך איתך התרשמתי שכך אתה עוסק בעניינים הלימודיים באופן כללי.

זו שיטה מעניינת, אלא שהייתי רוצה להבין כיצד אתה חושב שהעולם יוכל להתקדם ולהתפתח אם הוא יהיה עסוק רק בלהימנע מלחדש ולחלוק על מי שמנסה לחדש?

א. בדקתי ושוב ראיתי שרחום וחנון הם תיאור של מעשים. אם אתה בא לייחס תכונה לקב"ה ע"ס פירוש, חובת ההוכחה עליך.

ב1. לא אמרתי את זה. אמרתי שהרד"ק והמלבים רק אמרו שחושך ורע הן מציאויות שליליות, וזה רחוק מדבריך.

ב2. אין רע בחידושים, אבל לייחס מעשים ל'רשות שנייה', זה חידוש גדול שבוודאי מצריך מקור חזק.

ג. תוכל להסביר על מה בדיוק לא עניתי?

בדיון הקודם, המחלוקת שלנו הייתה על ההלכה המקורית, לא על חידושה (שעליו זו שאלה אחרת).

א. ב. ג. אתה ממשיך בדיון הקודם בזמן שאני עברתי לדיון חדש. אינני רואה טעם בדיון כאשר רוב מה שאתה עושה הוא לחפש אפשרויות נוספות שאינם מתאימות לצורת הלימוד המקובלת, וכאשר אני מסביר לך משהו על סמך צורת הלימוד המקובלת אתה רק טוען שיש 'נקודה מקובלת נוספת' שלכאורה לא מתאימה לדבריי. הרשות נתונה לחדש תמיד, אם אינך מרוצה אינך חייב להסכים, אבל לדחות כל טיעון בטיעונים מוזרים כמו שרחום זו פעולה - זה פשוט לא בא בחשבון. זה אינו ראוי כלל לדיון.

גם הדיון הזה התחיל משאלה פשוטה, האם אפשר לייחס תכונות לקב"ה. החולק על זה כחולק על בסיס התפילה ולימוד התיאולוגיה הדתית. גם התווכחת על פירוש לפסוק, שפירושו והדיוק בו מובן כפי שהסברתי, ואתה מתווכח בשם זה שזה לא כתוב בפירוש בפסוק, שוב, כל לימוד בבית מדרש נעשה תוך עיון לעומק בפסוקים או בגמרות, הויכוח על זה הוא פשוט עזיבת הלימוד והעיון.

אני מבין שאינך מקבל את דברי, אבל לקרוא להבנתי (שלא הסברת למה היא נופלת מהבנתך) את הספורנו, מוזרה, ללא כל נימוק, זה לא בא בחשבון.

הדיוק שלך בפסוק לא מסתמך על דבר מלבד סברא (כי לא הסברת איך הוא נובע מהמפרשים), זה בסדר, אבל אז אני יכול להקשות מסברות שלי.

אתה אפילו לא התייחסת לספורנו 

ולא אני מדייק בפסוק אלא אני מפרש אותו על סמך דיוק של המפרשים

כל טוב לך

התייחסתי, אתה לא אמרת מה בספורנו קשה עלי, אלא רק שלחת אותי אליו שוב ושוב.

את החילוק הזה אמנם אומרים המפרשים, אבל לקחת אותו רחוק מאוד, לפירוש שונה משלהם.

משחקים בתוך ה"שכל" של האדם.

זו טעות מילולית. "לא להיות מסוגל" זה ההיפך מ"יכול".

אז זו לא "יכולֶת" אלא ההיפך מיכולת..

לפני שאנחנו מנסים להבין את הקב"ה...

יש מישהו שחושב שכן? 

הגיוני לומר שהקב"ה יושב על משהו ואם זה יזוז הוא יפול? 

הוא חייב להיות חיצוני לאבן וכפוף לחוקי הטבע כדי להרים או לא

לא בכללי - האם הקב"ה מסוגל לעשות שני הפכים בו זמנית.. שעל זה אתה מדבר

זה קשור.  

אנחנו האבן שכביכול הקדוש ברוך לא יכול להרים

זה כמו אדם שעושה דיאטה הוא רוצה לרדת במשקל לכן "מגביל" את עצמו לכמות קילוגרמים מסוימת זה נקרא שהוא מוגבל?! 

בקטע של להשאיר משמעות לנצח בעולם

אם כבר להיות מפורסם עכשיו יותר קורץ לי

אבל גם זה לא באמת

תבדוק בסניפים שקרובים אליך

בת"א, ברח' בן יהודה:

משלוחי אוכל ביתי בתל אביב - הו מאמא

יש לי אח שגר בקרבת מקום והוא קונה שם

בקיבוץ משמר השרון - 'בורדו'

אנחנו קונים שם שנים, לשבתות וחגים, כשאחים שלי גרו במעונות באוניברסיטה הצטיידו מידי שבוע משם.

https://share.google/2j99P4M4RBvveqDCr

מנהל שתלוי בעובד שלו יקדם אותו.

אני אשאל בפעם הבאה. תודה!

אולי דוכן מיצים בפארק

או שערות סבתא ביום העצמאות

שאר המקומות מקבלים בעיקר אשראי

לאט לאט גם לא מקבלים מזומן.

לדוגמה היום הלכתי לקנות משהו בקניון

היו 2 ילדות-נערות לפניי שרצו לשלם במזומן

אבל הדוכן הזה מקבל רק אשראי

(רציתי לעזור. אבל לא היה לי כסף להחזיר להם עודף.)

לק"י
 

אף נהג מונית לא הציע לי.

זה מוזר שהכל עובר לאשראי. מה יעשו ילדים שהולכים לקנות....

מאחל שהמקום יהיה טוב לך ברמה האישית והמקצועית, שההמשך יהיה טוב מהפתיחה כעת, שתיהנה מהעבודה ושיהיה רגוע.

זה לפחות הרושם שלי מהפעילות שלך בפורום.

לכן אני לא דואג לך שיהיה לך בהצלחה רבה!

א לַכֹּל זְמָן וְעֵת לְכָל חֵפֶץ תַּחַת הַשָּׁמָיִם:

ב עֵת לָלֶדֶת וְעֵת לָמוּת עֵת לָטַעַת וְעֵת לַעֲקוֹר נָטוּעַ:

ג עֵת לַהֲרוֹג וְעֵת לִרְפּוֹא עֵת לִפְרוֹץ וְעֵת לִבְנוֹת:

ד עֵת לִבְכּוֹת וְעֵת לִשְׂחוֹק עֵת סְפוֹד וְעֵת רְקוֹד:

ה עֵת לְהַשְׁלִיךְ אֲבָנִים וְעֵת כְּנוֹס אֲבָנִים עֵת לַחֲבוֹק וְעֵת לִרְחֹק מֵחַבֵּק:

ו עֵת לְבַקֵּשׁ וְעֵת לְאַבֵּד עֵת לִשְׁמוֹר וְעֵת לְהַשְׁלִיךְ:

ז עֵת לִקְרוֹעַ וְעֵת לִתְפּוֹר עֵת לַחֲשׁוֹת וְעֵת לְדַבֵּר:

ח עֵת לֶאֱהֹב וְעֵת לִשְׂנֹא עֵת מִלְחָמָה וְעֵת שָׁלוֹם:

ט מַה יִּתְרוֹן הָעוֹשֶׂה בַּאֲשֶׁר הוּא עָמֵל:

י רָאִיתִי אֶת הָעִנְיָן אֲשֶׁר נָתַן אֱלֹהִים לִבְנֵי הָאָדָם לַעֲנוֹת בּוֹ:

יא אֶת הַכֹּל עָשָׂה יָפֶה בְעִתּוֹ גַּם אֶת הָעֹלָם נָתַן בְּלִבָּם מִבְּלִי אֲשֶׁר לֹא יִמְצָא הָאָדָם אֶת הַמַּעֲשֶׂה אֲשֶׁר עָשָׂה הָאֱלֹהִים מֵרֹאשׁ וְעַד סוֹף:

>> הכל עשה יפה, בעתו!!!!

לכל דבר יש את הזמן שלו

אבל הגשמת חלומות לא תלויה בשום דבר לעניות דעתי.

ג

(למשל - מי שמגיל צעיר חלם להיות רופא, להיות טייס, להיות דיין, לזכות בפרס נובל…   לוקח זמן להגיע להגשמה של חלום שכזה, לא?)

אני חושבת שאין דבר שעומד בפני הרצון, ואלו שהצליחו הם אלו שלא עמדו נואש וכנגד כל הסיכויים עשו את שעשו

יכולה לצטט לך אלפי משפטי מוטיבציה שמצדדים בדעה שלי.

יש דברים שיותר תואמי גיל, אבל לעולם לא לומר אי אפשר...

ואם נצמד לדוגמאות שלך אז לא חושבת שייעוץ למשל תואם גיל של בחורונת מתוקה בת 18, אבל מכירה כמה בחורות כאלו... בסוף יש ויש.

ואני רווקה ושידכתי את אחת החברות שלי

ובהחלט מאמינה שהכל אפשרי ותלוי רק בנו!

ככל שהגיל גבוה יותר -

קל יותר להגשים חלומות.

כי נפתחים עוד אפשרויות ואופציות

והרבה פעמים גם כלכלית יותר קל

אבל בטח זה שונה מאחד לשני ולמסלול חיים

באיזה שהיא סיטואציה, שמבחינתי אני על הגל של הגשמת חלום ספציפי.. שנראה "פחות רלוונטי" לסיטואציה שלי מבחינת אחרים.

אבל אני מרגישה שזה לא מפריע לי..

הרבה פעמים אנשים אומרים שצריך לעשות כל דבר לפני הגיל והסטטוס המתאימים, אבל לא מרגיש לי ככה..

ובסיטואציה כזאת דיי מנסים למנוע מהאדם לפעול ככה 

מסכים איתך לגמרי,

וחבל שככה הורידו לך.

(מכיר אישית על שידוכים שעשו אנשים צעירים ממש שהצליחו)

ובכלל, היום העולם כבר יודע שגיל זה רק מספר 

אפילו בחורון צעיר בישיבה קטנה יכול לעשות שידוך. כן!

כלומר, להציע וזה בהחלט עשוי להיות מוצלח. בכלל לא תלוי גיל.

אז נכון שאם היתה לי שאיפה דוחקת להטיס מסוק

ועד עכשיו לא הגשמתי אותה, אז כבר אין סיכוי...

אבל ללמוד? לפתח כשרון שעד עתה היה עטוף

בקורי עכביש, לטוס למזרח הרחוק או להיכן

שלא יהיה (טוב, אז לירח לא...) -

אני, כבר סבתא, ועדיין יש לי חלום

לראות לוויתנים במקומם הטבעי,

ולצייר, ואולי ללמוד לפרוט על פסנתר

או משהו...

איך כתבה כאן lavender - זה עניין של רצון.

ודאי, בגיל מבוגר יותר, יש אולי פחות כוחות,

אבל לצייר, לצלם, לטוס לאנטרטיקה למשל -

מה הבעיה?.....

חברים, אפילו האסקימוסים כבר לא מוותרים על

הקשישים שלהם (אני מניחה) ושולחים אותם לשבת

בהשלמה על ערימת שלג קרובה ולצפות לדב

הרעב הבא (זה שפספס את הקשיש הקודם)

אל תגזימו.

בטיול לארצות הברית, לדרום אפריקה, לאיסלנד - יש הפלגות יומיות הזמינות לכל אדם, לצפייה בלווייתנים.  

לא צריך להוציא הון על טיול ליעדים אקזוטיים.  

שעכשיו אני בשלב קצת מבולבל בחיים שלי

אז עוד יותר מרגיש ככה

אמרתי משהו בסגנון לאדם גדול שהכרתי והוא ענה לי:

אני חי מהבוקר עד הערב כל יום (משהו כזה) - ברוך השם.

חושבת שטבעי שכבני אדם איננו יכולים לחיות כמו...פרה

למשל, ויש מחשבות וחששות ותקוות, אבל איך אומר

ד"ר הררי (אתר התבוננות פנימית) - אם המחשבות

אינן מהסוג שנושא פרי, לסלק אותן.

לא קל, אבל באמת, אם חושבים, החיים עוברים

כל כך מהר (מגילוכד' 40 בערך)....

כן. קל לדבר. בראש ובראשונה, אני מדברת

זאת לעצמי.

אאל"ט (אם אני לא טועה, אין לי כח לכתוב

זאת כל פעם מחדש), ד"ר אדהאן אומרת

לעטוף את המחשבה/חרדה הזו

עם נייר עטיפה נחמד, לקשור בסרט

נחמד ולהעיף אותה (אפשר עם בלון...)

למעלה.

ה ו א  יקבל זאת באהבה, בהבנה,

בחיוך, בליטוף רך על הראש:

הכל בסדר, בני היקר, ויהיה

עוד יותר ועוד יותר ועוד....

ולדבר עם מישהו וכו' וכו'....

אתה שיא הצעיר. שיא!

עוד כל כך הרבה דברים

טובים עוד נכונו לך, בעזה"ש!

יודעת שאינך זקוק לנחמה,

סתם...

וגם להזכיר לי שאני עוד צעיר,

כי בקטעים האלה אני תמיד מרגיש כאילו יש הרבה

דברים שיכולתי לעשות בשנים שעברו ולא עשיתי

ואז זה גם מעציב

נראה לי זה עצוב לקרוא את זה מבחוץ, אבל יש מצב שהאנשים המדוברים שמחים עם התהליך שהם עוברים בחייהם.

מכירה את הרהורים העצובים.

דבר ראשון הם עוברים, נמצאים בהם קצת ואז עוברים הלאה להרהורים מסוגים אחרים.

דבר שני זה משהו שעוזר למצוא את הכיוון בחיים בעיקר בשלב שיש עוד הרבה החלטות לפניך. זה טוב לחוות את החיים גם מהזוויות האלה וזה עוזר להבין עם הזמן מה עושה לך טוב ומה נכון לך.

רק צריך לזכור לא לשקוע בזה...

https://www.e-vrit.co.il/Group/5544/%D7%A1%D7%A4%D7%A8%D7%99%D7%9D_%D7%A7%D7%95%D7%9C%D7%99%D7%99%D7%9D_?srsltid=AfmBOopkpkhrNmbuIYEZJS_4rIfzMSgcjeC450hza-BzSY-o6IRCc2LX

אפשר גם לקבל קודים מהספריה להשאלה

יש גם ליבי