ילד קטן מותר שישאר בתמימותו, על אף שאנחנו חיים בדור שילדים יודעים הכל מגיל אפס- זה לא נכון ולא באמת מותאם לנפש העדינה והרכה שלהם.

מצטרפת להמלצה להתייעץ עם איש מקצוע (עם כי ברוח הדור- גם אנשי מקצוע מן הסתם יגידו שצריך לשתף)

בע"ה כשתגיע השעה עלינו להיות כחודש במדינה זרה ע"מ לסיים הליך פרוצדורלי הקשור בהוצאת היילוד כחוק כך שהבן מצטרף כחלק בלתי נפרד במסע המרגש  יחד איתנו. עבורי כאמא זה מוזר לי לדמיין תסריט שהאם הנושאת כורעת ללדת ואני עם הבן מתרוצצת נרגשת נסערת וכו... 

אני יודעת שאין הוראות מנחות לגבי מצב שכזה אך ברור לי שהכנה נכונה עם הילד הסבר ברמה הבסיסית מבלי לכנס לפרטים עמוקים עשויה לגרום לו להבין האך החשש הגדול אם יציף אותי בשאלות וחלילה שאומר משהו בהיסח הדעת שיגרום חלילה וחס להבנה שגויה.

הבן משווע לאח או אחות והוא נרגש למראה ילדים אחרים בגן שיש להם אחים נוספים.

אנו לא רוצים להציף אותו רגשית מרגישים שיש לשמור על איזון סביר לכן המצב רגיש בכל המישורים.

גם בלי נדר אם יהיה הריון תקין ואת זה נדע בעזרת השם בעוד שבוע יתכן כי יהיו תאומים אך הכל בידי שמיים.

אבדוק לגבי מכון פועה.

שוב תודה לך כלה נאה

שבוע שפע ברכות ובשורות טובות לכל בית ישראל

כבר רוכשת את הספר כהכנה לילד לפי הסיפור אדע מה השאלות שצצות לו בראש וזו בהחלט סימולציה נהדרת למצב.

המון תודה יופי של דרך להסביר להכין ויותר מכל להתכונן לשאלות שישאל.

שבוע מלא בשורות וישועות

החשש הגדול שהבן יציף אותי בשאלות על הגוף שלי האם התקלקל אצלך משהו? למה אשה אחרת? איך הצלחת להביא אותי ועכשיו את לא יכולה?

מההכרות שלי בני סקרן מאוד שואל שאלות מהותיות...

אך בהחלט זוהי דרכי כנות יושרה הגינות והסבר בגובה העיניים חוששת מתגובתו במבט של ילד בן שש ומשוועת לכיוון מילולי בפו ההסברי כך שיהיה אפשר למנוע טעויות חלילה או מחשבות שגויות לילד.

תודה ענקית מעומק ליבי

שבוע מבורך

(לקוח מהרצאה שלא קשורה דווקא לפונדקאות, אלא בכלל על שיחה על נושאים רגישים עם ילדים)

אם הילד מתקיל אותך בשאלה שלא היית מוכנה אליה מראש, ואת לא יודעת איך לאכול את זה... תגידי 'אני צריכה קצת זמן לחשוב על זה, נדבר בהמשך / בערב / מחר'. לא חייבים לענות מיד לכל דבר! אבל חשוב לעשות שיעורי בית ולגבש תשובה מתאימה לגיל וכן לבוא מיוזמתך לפתוח את זה מחדש - אתה זוכר ששאלת על... חשבתי על זה ויש לי תשובה בשבילך.

נראה לי שבגישה הזאת יש פחות פחד מלפתוח שיחה, פחות פחד ממה יהיה אם אענה לא נכון... כי את לא חייבת להיות מוכנה מראש עם כל התשובות לכל שאלה עלי אדמות שהוא עשוי לשאול. מלכתחילה את באה בגישה מעולה. דברי איתו, ספרי לו, תני לו להעלות רגשות ותהיות, ואל תדאגי - תמיד תוכלי לחשוב עוד ולהתכונן לשיחה הבאה. מן הסתם יהיו כמה וכמה שיחות, בזמנים שוני, חלק ביוזמתך חלק ביוזמתו... זה נושא גדול לעכל. לאט לאט...

רגוע וטוב יותר.
בסופו של דבר מתישהו איכשהו העניין מתגלה ואז השבר והשוק מאד גדול. האמון נשבר והכל מסובך יותר.
עדיף שדברים יהיו מאווררים...

וזה לא קשור לדוגמא של הבעל. זה לא משהו שקשור לילד עצמו בכלל. זה קשור לבעל ולאשה.

זה ממש לטמון את הראש בחול

יש לא מעט סיפורים (חלקם הכרתי באופן אישי) שילדים גילו על עצמם דברים מהסביבה בלי שההורים ידעו שהם גילו ומכיון שההורים לא דיברו על זה אף פעם אז גם כשהילד גילה הוא לא שיתף אותם וצבר מצוקה לא פשוטה בלב שלו

אדרבא - אם מתייחסים לנושא בפשטות כמו שהוא ומציגים אותו לילד בצורה נכונה הילד יגדל עם זה בריא בנפשו הרבה יותר מילד שהמידע הוסתר ממנו והגיע אליו בדרכים עקלקלות בלי שהיתה להורים שליטה איך המידע מועבר לילד ואיך הילד קיבל את זה - וכמו שאמרתי - לפעמים ההורים בכלל לא יודעים שהילד גילה.

אני לא נכנס כעת לכל הענין ההלכתי של הפונדקאות, והאם יהיה צריך "גיור לחומרא" במצב כזה של פונקאית שאינה יהודיה וכו' - שזה נושא רחב מאד ומן הסתם עשיתם את בירוריכם; וגם עצם הרצון לילד נוסף מובן מאד כמובן - אתם נמצאים כעת במצב שבו ההליך מתבצע, והשאלה היא מה לומר לילד.

לדעתי, תיאורטית אם היה אפשר לא לומר כלום, לא לילד, לא למי שיוולד - היה הכי טוב.. לא כל דבר צריך "לומר".

אבל זה, בפשטות, לא מציאותי. ואם יתגלה מאוחר מידי - יכול להיות שבר חמור.

לאידך, אני גם לא חושב שצריך לומר לילד כל דבר בצורה "בוגרת", מהסיבה הפשוטה שהוא עדיין אינו בוגר, למרבית המזל, אלא נמצא בשלב שבו הוא אמור להימצא. ובגרות אמיתית, נבנית כשהיא על גבי הילדות ולא "במקומה". ובגיל הילדוּת, יש דברים שילד יתפוס מנקודת מבטו.

עם זה, היתרון של ילד - שמקבל דברים בצורה פשוטה. אין לו עדיין כ"כ "מוסכמות" בכל מיני עניינים.

לכן, לענ"ד, לומר לילד בצורה הכי  פשוטה: נכון שרצית מאד עוד אח או אחות?

אז תדע, שילד נולד גם מאבא וגם מאמא. כלומר: אבא נותן "משהו" מהגוף שלו שמתחבר עם "משהו" מהגוף של אמא, ומזה מתפתח ילד. זה ממש פלא של ה'. כמו שאם זורעים בגינה גרעין קטן של תפוח, יגדל מזה עץ תפוח. הגרעין הוא מהתפוח, וכשהוא נמצא באדמה, הוא מקבל את האוכל שלו מהאדמה, וגדל מזה עץ תפוחים. אם זה היה גרעין של תפוז, באותה אדמה, היה גדל עץ תפוזים.

בדרך כלל, ה"כאילו-אדמה" שתינוק גדל בה, עם המשהו המחובר מאבא ואמא, הכאילו "גרעין" שלו, זה בבטן של אמא. כך אתה גדלת. התפתחת בבטן של אמא, עד שגדלת ו..הופ - נולדת.

אבל כעת יש לאמא קושי בבטן, שלא אפשרי לגדל שם את ה"גרעין" הזה של ילד נוסף. זה לא משהו מסוכן - אבל זו בעיה.. איך יהיה ילד נוסף?

אז ברוך ה', היום הרופאים הצליחו למצוא משהו חדש - שאפשר לקחת את המשהו הזה מהגוף של אבא, יחד עם המשהו מהגוף של אמא (ששניהם ביחד זה כמו "גרעין" של ילד חדש), לשים אותו קצת בתוך כלי מיוחד בבית חולים, בתנאים מתאימים, בחום מתאים - ואז להעביר לגוף של אשה שמוכנה להתנדב שבבטן שלה זה יהיה כמו ה"אדמה" שבה גדל הגרעין של הפרי - כך אצלה יגדל ה"גרעין" הקטן הזה של הילד, עד שיגיע הזמן שלו להיוולד. כמה חודשים. ואז הוא יצא - נקבל אותו בחזרה, נגדל אותו, יהיה לך אח או אחות.

האשה הזו היא בחו"ל, אנחנו ניסע לקחת את התינוק אלינו כשיגיע הזמן...

ואז, אני מציע, תעברו לשאול אותו אם הוא ישמח.. מה היה רוצה לעשות אם באמת הכל יצליח ויהיה תינוק חדש... איך הוא יעזור איתו, במה ישחק איתו...   תעבירו את הנושא לאופן נורמלי שבו מדברים על תינוק חדש במשפחה.

לא צריך לחשוב שאת הילד מעסיקות שאלות שמעסיקות אתכם.  וכדאי לספר רק סמוך למדי לנסיעה; שלא יהיה במתח זמן רב.

מבחינתו, אבא/אמא אמרו שכך נולד התינוק הזה - שיהיה... העיקר שיבוא..

עקרונית, אפשר לומר אותו דבר - גם בלי להכניס את אבא בענין... לפעמים יותר נוח. פשוט לומר באותו עיקרון, שכל תינוק מתחיל ממשהו מאד קטן בגוף של אמא, וגדל שם - כמו ההסבר לעיל על הגרעין באדמה - אבל לפעמים יש בעיה, והבטן של אמא לא יכולה לגדל אותו. זה לא בריא לה. אבל בלי זה, אמא בריאה לגמרי (שלא יחשוש שיש איזו סכנה לאמא..).

ומכאן להמשיך, כנ"ל, על כך שגדל בבטן של מישהי אחרת וכו'.

לכי לפסיכולוגית ילדים שיש לה ניסיון בנושאים הללו ותתייעצי אתה. הימור שלי: אף איש מקצוע רציני לא יגיד לכם להסתיר דבר כל כך משמעותי. אבל זה משהו שחשוב לעשות עם ליווי מקצועי ומישהו שיש לו ניסיון.

ב. אם היא לא היתה רוצה, לא היתה שואל כאן.

בדרך כלל, יש להניח שגם ל"פסיכולוגית ילדים" אין כ"כ נסיון בנושא... זה לא דבר מאד מצוי.

ולא כל דבר צריך לעשות עם "ליווי מקצועי". לעיתים יותר מנפח מאשר עוזר.

[ולא פעם, להורים לילדים יש עצות טובות יותר מאשר לפסיכולוגית ילדים שלא גידלה ילדים בעצמה.. כמובן, לא תמיד. תלוי במה מדובר]

היי, 

לנו יש ילד בן 5 פלוס וכעת התחלנו בהריון עם פונדקאית שנושאת ברחמה תאומים, בן ובת. 

היו לנו שאלות רבות על איך לספר ומתי.

שבוע שעבר היתה סקירת מערכות שעברה בשלום, סיפרנו למשפחה והחלטנו שהגיע העת לספר גם לבננו שוודאי מבין שמתרחש משהו חדש מסביבו (כולנו מאוד נרגשים כמובן! ועסוקים לא מעט בעיניינים טכניים רפואיים). 

ביום שישי האחרון, לפני שבת ישבנו וסיפרנו לו.

אמרתי לו שהתפילה שאנחנו מתפללים עליה כל יום שישי בע"ה מקווים שמתקיימת. 

סיפרתי לו שיהיה לנו תינוק ותינוקת. הסברתי לו בפשטות יחסית שלא הצלחתי להיכנס להריון, למרות שהלכתי לרופא הרבה פעמים. ולכן, מישהי אחרת עוזרת לנו עכשיו להביא תינוק, והוא נמצא בינתיים בבטן שלה עד שיוולד.

שמעתי מנשים שחוו את הסיטואציה באופן מפתיע לילדים יותר קל להבין מאשר למבוגרים. פחות עסוקים בכל ההקשרים הרגשיים. קראתי פעם משל מאוד יפה לעניין, וסיפרתי לו עליו. אמרתי לו שאם למשל אני קונה עוף, ומכינה אותו בתבנית, שמה שמן תבלינים, הכל מוכן ובאה להכניס לתנור אבל.. התנור לא עובד. אז אני אבקש מהשכנה לשים את העוף בתנור שלה. ואחרי שהוא מוכן, למי הוא שייך? וישר הוא ענה שהעוף שייך לנו. אז אמרתי לו שזה אותו דבר. שיש אישה מקסימה שעוזרת לנו לשמור על התינוק כדי שהוא יגדל בבטן ואחר כך היא מביאה לנו אותו. 

(עדיין בעצמי לא מעכלת שזה שניים .

בכל אופן, 

שיהיה לכם המון המון בהצלחה בתהליך!

אני בהחלט מציעה לשתף, אבל זה לא הזמן. וודאי צריך שיהיה משהו ממשי. לנו לצערי לא הלך בניסיון ראשון. 

אם את רוצה לשתף או לשאול שאלות אפשר בשמחה שנחליף פרטים. 

בהצלחה!

שילדים לא-פעם לוקחים בפשטות, מה שמבוגרים חושבים שיסתבכו....

להם אין בראש כל מיני נתונים מקדימים ומחשבות..

אם ההורים אמרו שניסו שתינוק קטן-קטן יצליח לגדול אצל האמא בבטן, וזה לא הלך, ולכן הפעם - כמו המשל שהבאת - נתנו למישהי אחרת "לשמור אצלה בבטן", מבחינת הילדים זה הגיוני לגמרי. אם אבא ואמא אומרים - כנראה שיש דבר כזה. לא מענין אותם באמת כל הפרטים, שהמבוגרים או מובכים (בצדק במידה מסויימת) "להסביר" אותם - או עושים "ההיפך", כאילו אין בעיה לומר לילד הכל...

יכול להיות יצירה קלילה, סתם ערב שכל אחת מביאה משהו טעים, אוכלים ומדברים.

זה נקרא סיורי טבע עירוני. מגלים צמחים ובעלי חיים.

פיתות על הטאבון ביער..

זה עולה מעט כי זה רק תשלום למדריך.

החלטתי בשלב מסויים להגיע לסעודה מתוך גישה פנימית: אין לי ציפיות מאף אחד. אני לא אחראי על אף אחד. אני מתחיל שלום עליכם אחרי הודעה מספקת, מי שלא רוצה שלא יהיה. אני מקדש - מי שלא נמצא שיקדש לעצמו או שלא יקדש בכלל. אחרי כל כך הרבה סעודות שבהן ניסיתי להחזיק בכוח, לשלוט בסיטואציה, להשליט ''צורה של שולחן שבת'' - חלאס, זה לא שווה את הכעס.

אלה ילדים גם של הקב''ה ומנקודה מסויימת שייקח אחריות... או כמו שרבי נחמן אומר: ''וכן כשמגיע שבת או יום טוב, אזי אני מוסר כל ההתנהגות וכל הענינים והתנועות של אותו השבת או היום טוב להשם יתברך, שיהיה הכל כרצונו יתברך. ואזי איך שמתנהג באותו השבת ויום טוב שוב אינו חושב וחושש כלל שמא לא יצא ידי חובה בהנהגת קדושת אותו היום, מאחר שכבר מסר הכל להשם יתברך וסמך עליו יתברך לבד''

בקיצור, לשחרר וזהו. לאורך זמן השחרור הזה מביא לשיפור במצב. 

שיחות משפחתיות, צחוקים ודאחקות.

אולי התוכן מועבר בצורה מעיקה?

זה נשמע מאד מעיק.

למה לא פשוט לאכול ביחד, לפטפט ולספר חוויות מהשבוע שחלף?

אני מבינה את האידיאל שאתה רואה לנגד עיניך אבל נשמע שזה עושה יותר נזק מתועלת

מאוד מאוד מבינה אותך💔

מאוד כבר אמרתי?

אבל הכי חשוב שתהיה להם חוויה טובה משולחן שבת.

אל תכביד עליהם

תקליל

שישמחו בשולחן שבת, שיהיה כיף, קולות של צחוק, טעם מתוק וזכרונות טובים

צריך שילד יזכור חוויה חיובית משבת , שולחנו, וכלליותו .

תשחרר

שיעור כללי תעביר במקום אחר

בנוסף שים לב יש לך טווח גדול של גילאים

יש דרך!! בגישת "שפר" להורות תוכל למצוא דרך לשפר את סעודת השבת, לשפר את מערכת היחסים בתוך הבית, להבין את הדינמיקה שבין הורים וילדים ומכאן, השמים הם הגבול. חבל לסבול כשאפשר ליהנות מגידול הילדים. גישת שפר, המפתח להורות אחרת. 

אם כי ידיעה זאת, לא עוזרת במיוחד...

קח ממנו כמה טיפים. מנסיון.

1) תעלה נושא עם אמוציות לדיון, והם המדברים. ולא הקהל. אתה מנהל הדיון. 

2) תציב דרישה וציפייה, שאין שלילי בסעודה. רק חיובי !

3) תגרום לחוויה בשולחן, שירה חידונים וכו'

4) תעשה קואליציה עם שניים מהילדים בשירה או בדיון, השאר יצטרפו בהמשך.

5) תעשה קידוש מיד, אנשים רעבים הם אנשים עצבנים.... גם אתה.

6) תהיה אתה רק בחיובי ולא בשלילי.

8) תנמיך ציפייה, ותוציא מראש את כל התמונות והסירטונים והתיאורים מהידברות וכו' ששולחן שבת יש אוירה מדהימה ומשפחתית... לרוב זה לא כך, כל מה שבא ברוך הבא.

9) מסתבר שרוב הריבים הם על אותם דברים פחות או יותר כל שבוע, אוכל, מקום, וכו', תשב עם עצמך או אשתך ותפתור את הבעיות לפני שבת. [כגון חלוקת מקומות שונה]

10) בד"כ יש ילד אחד או שניים שהם עושים את הבלגן - תבודד אותם... בעדינות כמובן. ובלי לפגוע.

11) אם יש לך ילד עם הפרעת קשב ריכוז שייקח ריטלין גם בשבת.

12) אם יש לך הפרעה קח ריטלין לפני הסעודה ..... זה עובד. [וגם אם אין לך הפרעה.... זה עושה את העבודה...]

אם תרצה עוד, פנה אלי באישי.

לגבי ההקנטות- האם הן ממש מעליבות? האם ילדים יוצאים פגועים? אם כן זה (ורק זה) מצריך ומצדיק מלחמת חורמה. אם כולם בסבבה, תזרום.

לגבי זה שהילדים קמים- אנחנו מאוד קיצרנו את הסעודה תמורת זה שהם לא קמים.

יש לך אחריות על דברים מסויימים, ולילדים יש אחריות על דברים מסויימים (כמו כל דבר בחיים).

נראה שאתה עושה את מה שלדעתך מוטל עליך.

אתה לא יכול לשלוט על אחרים (קדרא דבי שותפי..)

תזרום עם הדברים הטובים שאתה עושה ואל תפנה למקומות שבהם אין לך ממילא שליטה

1. תדאג שלך ולאשתך יהיה כיף וטוב בשולחן. תיהנו, תאכלו טוב, תפטפטו בכיף, תספרו דברי תורה.

אנשים רוצים לבוא למקום שטוב בו, ושולחן שבת צריך להיות עונג, לא מטלה.

תנסי לשכול מכל שאר ההגדרות ופשוט לדאוג שיהיה לכם כיף, וכל השאר מפסידים...

2. אפשר להוסיף דברים שכיפיים לבני הבית, ואפילי לשאול מה אוהבים..

סבב של מה היה טוב השבוע, שירה ב2 קולות/סולו של שירים כיפיים והווי משפחתי.

3. לגבי הגדול שמקניט, זה בדרך כלל ככה או רק בסעודה? התנהגויות של הצקות או מריבות על מקום בשולחן זה מגיע מחיפוש מקום במשפחה, מתחושת מצוקה מול המקום שלי וכו.

כן כדאי לנתב אותו למקום שירגיש משמעותי, ושיש לו מקום ומשמעות במשפחה. אפשר לבקש ממנו להכין דבר תורה, לשיר איתך איזה שיר, לעזור בהגשה, או סתם לפרגן לו על משהו.

בכללי לשים לב שהוא בטוב, ומה קורה לו.

ילד שמציק זה ילד שמשהו מציק לו.

4. כמובן תפילות!!

לק"י

אמהות

הריון ולידה

ועוד

יש שם פסיכולוגים גברים מצוינים, אבל לא דתיים אם זה חשוב

אף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם כי אנחנו עם קטן.

לכן הנביאים אומרים שבעתיד הגויים יסייעו לנו כלכלית כמו שהאומן והמניקה עוזרים לתינוק קטן "והיו מלכים אמנייך ושרותיהם מניקותייך"

היא המדינה המערבית היחידה שהאוכלוסיה שלה מתרבה בעוד שאוכלוסיית המדינות המערביות האחרות צונחת.

ישראל היא מדינה שיש סיכוי לדור שלנו להזדקן בה בכבוד כי יש לה צעירים שישלמו מיסים למחלקת הרווחה.

כבר היום ישראל יכולה לקיים את התעשייה שלה ללא מהגרים (ברוב ענפי התעשיה, יש עבודות בבניין ובמוסכים ובסיעוד שזה יותר קשוח).

ישראל צפויה להגיע ל24 מליון נפש עד שנת 2100 ויש הערכות שזה יקרה עוד לפני כן.

בקיצור הבאת ילדים לעולם זה ברכה לישראל.

לא נראה לי שיום אחד נהיה מליארד כמו הסינים.

ואם מתישהוא נמנה מליארד, אז הסינים ימנו 500 מליארד (ויגורו בכוכבים אחרים או לא יודע מה יהיה. ובכלל השאלה אם ארץ ישראל יכולה הלכתית להתפשט על כל העולם, או שהטבעים ישתנו בעתיד או הטכנולוגיה בעתיד הרחוק תאפשר לנפח את כדור הארץ או לא יודע מה יהיה). בכל מקרה תמיד נהיה עם שמהווה אחוז קטן כמותית מהאנושות, ואף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם

אנחנו נכנסנו לגור בקראוון כשהיו לנו שני ילדים, ועברנו ממנו עם שלשה ילדים, והיה סביר.

לא זוכר כמה מ"ר הוא היה, אבל היו בו שני חדרי שינה - אחד לנו ואחד לילדים, שהיה בו מקום להשכיב את שלשת הילדים במרווח.

והיתה חצר גדולה שהילדים שוטטו בה בכל זמן שמזג האוויר איפשר את זה....