בס"ד
מכיוון ש@הסטורי ביקש, אז נכתוב קצת על השבוע הסוער החולף
אני חושב שיש שני כללים שמסכמים היטב את השבוע החולף.
הראשון הוא שפוליטיקה זה דבר לא נקי במיוחד, יש לומר שזה אפילו דבר מסריח.
השני זה שבפוליטיקה צריך סבלנות, הרבה מאוד סבלנות.
זה היה שבוע עמוס לכולנו. איחוד בימין, לצד איחוד בשמאל. הפרישה של ציפי ליבני והצגת הרשימות השונות. אבל היה אדם אחד שהשבוע הזה היה עבורו עוד יותר עמוס, וזה ראש הממשלה בנימין נתניהו.
כולנו ראינו איך בשבועות האחרונים נתניהו עושה הכל בשביל איחוד מפלגות הימין (מה שגם הפך בהמשך, ברגע האחרון, לשם של המפלגה). הוא הרים טלפונים, שלח אנשים, אפילו ביטל נסיעה לפגישה עם פוטין, הכל למען המטרה הזאת.
האם נתניהו נהיה אידיאולוג גדול שהוא ממש רוצה את עוצמה יהודית בכנסת? לא. כנראה שהוא עצמו סולד מעצם המחשבה על זה. אבל הוא מבין, ולא בפעם הראשונה, שעל מנת לשמור על גוש ימין חזק, כזה שימליץ עליו לנשיא גם אם יוגש נגדו כתב אישון, אז הוא חייב ששום מנדט לא ייעלם. לכן הוא היה מוכן להשקיע כל כולו באיחוד הזה. הוא ידע שהבית היהודי (בנוסף למפלגות החרדיות) הם בדיוק הכתובת הנכונה, ובשביל להיות בטוחים שהם יעברו, הוא היה מוכן לספוג גם את עוצמה יהודית יחד איתם.
לעומת זאת על בנט, ליברמן, וכחלון הוא פחות סומך. אומנם שלושת המפלגות מצהירות כל הזמן שהם לא ישבו בממשלה עם גנץ, אבל נתניהו הרבה פחות בטוח בקשר אליהם. בנט כבר הלך עם לפיד בעבר. ליברמן הוא שאחראי לפירוק הממשלה הנוכחית וכחלון, הוא עדיין לא החליט באיזה מצב הוא יתמוך בנתניהו ובאיזה לא. אגב, ברגע האחרון הוא עד ניסה ליצור אחדות בין כולנו וליברמן, על מנת שגם שניהם יבטיחו את כניסתם לממשלה, אבל בזה הוא כבר בקושי השקיע מאמץ.
אבל לא רק בימין נתניהו דאג לאיחודים. בעקיפין או שלא בעקיפין, נתניהו הוא זה שאחראי (יחד עם הנאום הגרוע של גנץף שגרם לו לבין שהוא עומד להתחיל לאבד מומנטום) גם לחיבור בין גנץ ולפיד, וזה דווקא ממש לא מפריע לו. אומנם עכשיו, ע"פ הסקרים (ועוד ניגע בהם בהמשך) הליכוד היא המפלגה השנייה בגודלה, אבל נתניהו חיכה להזדמנות שתהיה לו מפלגה שהוא יוכל ללכת מולה ראש בראש, וכמובן (מבחינתו) לנצח אותה.
נתניהו חשש שאם הליכוד ישמור על הפער הגדול בסקרים, מצביעי ימין יאמרו שאם בכל מקרה נתניהו מרכיב את הממשלה הבאה אז אפשר לחזק מפלגות ימין אחרות. אבל נתניהו רוצה אחרת. הוא רוצה כמה שיותר מנדטים שיגיעו אליו, על מנת שביום שבו ירצו להעמידו לדין הוא יראה את התמיכה הציבורית הגדולה שיש לו, למרות שהעם ידע כל הזמן מה מייחסים לו. לכן נתניהו שמח מאוד על האיחוד בגוש המרכז שמאל, וכעת נותר רק לדמיין את עוצמה של צעקת הגוואלד של נתניהו ביום הבחירות מכך שיכול להיות שתקום ממשלה בראשות גנץ ולפיד.
ביום שישי האחרון עלה ברוך מרזל לשידור בתוכנית של הרב שמואל אליהו ברדיו גלי ישראל. מרזל לא עלה לשאול שאלה כמו יתר המאזינים, אלא הוא בחר להודות לרב אליהו על כך שפעל רבות על מנת שהאיחוד הזה יצא לפועל. "היום אנחנו מבינים מה היה קורה אילו הרב לא היה פועל למען האיחוד" אמר מרזל בהתרגשות, והוסיף "שתי המפלגות היה פשוט נמחקות בקרב בין נתניהו לגנץ ולפיד" (הציטוטים על סמך הזיכרון). והוא בהחלט צודק. הקרב של הבחירות הקרובות הוא הקרב בין שתי המפלגות הגדולות, ובקרב הזה המפלגות הקטנות (משני הצדדים) יהיו הנפגעים העיקריים שישלמו את המחיר הכבד ויקריבו את עצמם למען המפלגות הגדולות. לא לחינם התחננו ביום חמישי אנשי מרץ לגבאי שהם ירוצו ביחד. גבאי סרב, מרץ יכול להיות מאוד שתמחק.
ועוד מילה על מפלגת כחול ולבן.
על פי ההסכם בין גנץ ללפיד במידה והם ירכיבו את הממשלה הבאה, אז שניהם יעשו רוטציה על תפקיד ראש הממשלה. אם זה מוכר לכם מאיפשהו, זה בדיוק מה שתכננו לעשות בוז'י וליבני (שני דמויות שבבחירות הקודמות הובילו רוב הזמן, והיום שניהם מחוץ למערכת הפוליטית) כשהובילו ביחד את המחנה הציוני. אבל צריך להבין דבר מאוד חשוב. על מנת שדבר כזה יצא אל הפועל, לא מספיק שרק ראשי המפלגה יסכימו לזה, אלא שכל סיעות הקואליציה (במידה והם אכן אלו שירכיבו אותה) יהיו חייבים להסכים לזה. הסיבה לכך היא שאם גנץ מתפטר אז בשביל שלפיד יהיה בראשות הממשלה, הם זקוקים שכל המפלגות של הקואליציה יחזרו לנשיא וימליצו על לפיד לתפקיד. הימור לא פשוט, שאם יגיעו אליו, לא בטוח שבסוף ילכו על זה.
וכעת נעבור לסקרים.
הסקרים שפורסמו ביום חמישי בערב וביום שישי בבוקר נערכו (בפועל) עוד שלא כל המפלגות סיימו להגיש את רשימותיהם. מה גם שזה היה שעות מעטות אחרי האיחוד בשמאל ויום אחד אחרי האיחוד עם הימין וכן עוד דברים שהשתנו בשבוע הארוך הזה.
לכן צריך לקחת את הסקרים האלה (ואת הסקרים בכלל) בעירבון מוגבל. אנשים שענו על הסקר לא בהכרח היו סגורים על הרשימות ומי נגד מי. לא כולם עדיין נחשפו לכוכבים שהוצנחו ברגע האחרון לרשימות השונות שיכולות לשנות את התמונה.
צריך שיעברו כמה ימים עד שהסקרים באמת יתחילו להצביע על מגמה. האיחוד עם לפיד וגנץ יכול עוד לאבד את ההתלהבות הראשונית שיש ממנו, וזה עוד בכלל לפני שהם פרסמו את המצע של המפלגה המאוחדת (שיכול בהחלט להכיל שלוש מילים בלבד - רק לא נתניהו). שינויים יכולים להיות גם אצל אנשים שאהבו או לא אהבו את החיבור עם עוצמה יהודית, וזה גרם להם לשנות את התמונה. או אנשים שחשבו להצביע ללבני ועדיין לא החליטו למי כדאי להצביע במקום. וכן עוד הרבה פרמטרים שיכולים להשפיע על התמונה.
וכעת נחזור למה שפתחנו איתו.
בחודשים הבאים נראה שיח לא נקי במיוחד בין המפלגות. כל מפלגה תמצא את נקודות התורפה של חברתה, ונראה לא מעט יריות בתוך הנגמ"שים עצמם. אבל אל דאגה. יום אחרי זה, כל הגועל הזה ישכח ומחנה הימין יתאחד לגוש אחד נגד תכנית המאה של טראמפ המאיימת להגיע, ומחנה השמאל יתאחד על מנת להפיל את נתניהו.
ולגבי הסבלנות, אל תדאגו, עוד 45 ימים כל זה נגמר.



