גם כאן ובעיקר בפורום בית המדרש. מוזמנת לחפש.

תורת בכלל, אמת או השלייה?
מי כתבו? למי מותר ללמוד בו?
האם מדובר באמת אלוקית מוסתרת ועלומה או בשגיון גרנדיוזי שאין לו אחיזה במציאות?

אף פעם לא הבנתי את הטענה הזו שאם תברר אמיתות אחת תאלץ לברר אמיתות שנייה ולכן המסקנה היא לא לברר בכלל. אדרבה - תברר את שתיהן.

אני רוצה ביסוס. 

טענת שיש להם בעיה כללית עם תורה שבעל פה, משמע באופן כללי יותר מהזוהר, וכל מה שעשית הוא להביא טענה שכפירה בזוהר כמוה ככפירה בתורה שבעל פה. זה לא נקרא לענות. 

אני לא דרדעי. ואני בהחלט נאמן לתורה. 

זה כן הפריע לי כי זאת הוצאת לעז. 

אני לא חושב שהגרא"י קוק זצ"ל, הרב עובדיה זצ''ל, הגרש"ז אוייערבאך זצ''ל, הרב יצחק רצאבי ועוד רבים שאמרו עליהם את דעתם (בין היתר יש שאמרו שאסור לשתות את היין שלהם מדין יין נסך, ולקרוא בספרי תורה שהם כותבים מדין ספרי אפיקורסים. והרב אבינר אומר שהם יראי שמים, אבל טועים ביחסם לזוהר ולקבלה) הוציאו לעז.

והם דחו את השולחן ערוך.

וזה לא כזה הוצאת לעז כי אין כיום כבר דרדעים כמעט...

לא הבאת ביסוס למה שאמרת על כך שיש להם בעיה כללית עם תורה שבעל פה. זאת אמירה חמורה שמצופה ממך לעמוד מאחוריה. 

אישית, התעמקתי פעם בסוגיה הזאת קצת, והשאלות והקושיות והערעורים עשו עלי רושם, לא מצאתי להם תשובות משכנעות והן מטרידות אותי עד היום. אי אפשר לדחות אותן בהינף יד, ואיומים בנידויים וחרמות לא עושות רושם על מי שבאמת דורש אמת. מצד שני לא התעמקתי בכך מספיק כדי לקבוע עמדה נחרצת ובעיקר בעיקר, קשה לי מאוד עם המחשבה שרוב מניין ובניין של גדולי ישראל טעו בדבר. מבחינתי השאלה הזאת היא בצריך עיון, ומשכתי את ידי ממנה (לפחות לעת עתה). אעפכ לגבי קושיה אחת ספציפית אני ממש סקרן לדעת איך ניתן לתרץ אותה, אם יש מישהו שחושב שהוא יכול לענות עליה או להפנות אותה למי שיכול לענות עליה, אשמח. 

בכל אופן. רק כדי לאזן, הנה למשל דעתו של בעל ׳תשובה מאהבה׳ תלמידו של הנודע ביהודה:

תשובה מאהבה ח"א - פלעקלש, אלעזר ב"ר דוד (מהרא"פ) (page 1 of 203)  

האם גם עליו ירצו לטעון חלילה וחס שהיה אפיקורס וכופר ??

ורק שתהיה בעניינים, יש הרבה יותר כאלה מכפי שאתה חושב אלא שהם מצניעים את עצמם מחמת זעם קדוש של אלה שלא מסוגלים להתמודד עניינית. פעם הייתי בשיחה של דמות מאוד מוכרת ואפילו אהודה במגזר של הפורומים האלה, בן אדם שמוחזק בהחלט כירא שמיים ושעושה עבודת קודש! וחשדתי שהוא בכיוון הזה, אחרי שהשיחה נגמרה הלכתי איתו לצד והוא אישר לי שאכן כך הוא. 

ולגבי תושבע''פ - צעירים מעל עשרים

האם הוא טוען שלפי השולחן ערוך כפירה בזוהר היא כפירה בתורה שבעל פה ? אפשר מקור לכך בשולחן ערוך ?

מש"ל!   

(כלול ובלול מכמה חיבורים שחוברו בזמן הגאונים) ושבנוסף חלקו משובש.

"ואני אומר מבואר הדבר למי שרגיל בספר הזוהר שהרשב"י לא כתב כל הדברים שבו, אך כלול ובלול הוא מכמה חבורים שחוברו בזמן הגאונים ובדור שאחריהם (ואולי בימי רבנן סבוראי חובר הספר הקדוש ההוא) כמעט אין לי ספק בדבר זה. וגם יש לידע שהכניסו בתוכו דברים הרבה שאינם מגוף הספר כלל, רק הגהות מאחרונים מאד והמה רבו כמו רבו, ואוכל להכריח ולהוכיח זה בס"ד במופתים חותכים, ואשמת המעתיקים היא" 

וכל זה בתגובה לזה שהב''י כותב שמשהו מסוים בזוהר הוא אימרה של רשב''י.

הוא יוצא נגד המצאות של הדורות שלנו.

אבל הוא לא כותב שזהור הוא המצאה או שהוא לא נכתב ע"י רשב"י.

במידה רבה זה אמת או חובה - אם הזוהר והמיסטיקה היהודית שלפניו ושלאחריו לא היו, אני לא חושב שעם ישראל היה שורד בגלות בצורה נורמאלית. נקודה. 

מבחינת אחיזה במציאות אין לרעיונות של המיסטיקה הזוהר אחיזה במציאות יותר מרעיונות של האצלה ונוכחות של הניאופלטוניזם (נוכחות לא כהשראה אלא כקיום), או דיכוטומיה של טוב ורע של הגנוסיס, או לידה מחדש של (מה שמיוחס כאינהרנטי (לדעתי בטעות)) לבודהה. זה מצחיק שאתה דורש אחיזה במציאות מתחום "מיסטיקה" (שמגיע מיוונית מיסטיקוס), שמשמעותה סגירת ההכרה של החושים את המציאות, ופתיחת עולמות הדמיון.

הזוהר הוא ספריה, הוא לא ספר. הוא נחשב ספרות פסאודו-אפיגרפית שחלקו הארי נכתב בין המאה ה12 לסוף המאה ה13. תיקוני הזוהר ורעיא מהימנא נכתבו לאחר מכן. לדעתי מי שחושב שהוא של רשב"י וחבורתו לא התמודד עם הטענות שטוענות שזה לא רשבי. ולדעתי, מי שמתמודד עם הטענות לא יכול לסבור אחרת. אגב, זוהי הסיבה שמקובלים רבים טענו (לתחושתי זו טענת טצדקי) שהזוהר מרשבי הוא רק גרעין, שעליו נוספו הוספות רבות.

אם מבחינתך ההגדרה של אמת היא הנחה מסויימת שיש לה עיגון מסויים (ואפילו משני) בתצפית אז אין דבר כזה במיסטיקה. אבל הזוהר, והמיסטיקה היהודית שלפניו ושלאחריו, היא אמת פסיכולוגית. רוב עם ישראל היה צמא לה, זה מה שעם ישראל היה צריך. הכוח שהמיסטיקה היהודית נותנת ליהודי בתוך בית המדרש היה חשוב כדי לשמור אותו שם. המיסטיקה מתחילה בגלות. היא תוצאה של משבר. תוצאה של רצון לצאת מהמציאות לעולמות שמנחמים. מבחינה פסיכולוגית זה אמת. כי זה הדרך שעם ישראל בחר כדרך שמשמרת אותו בהתמודדות עם הגלות. אגב, הגלות (בבל, ורומא בעיקר) הולידו את המיסטיקה היהודית, או אם נרצה נאמר את עולם הנחמה והתקווה היהודי.

היתי מתחיל לפרט על ההתגלגלות של המיסטיקה והקו השזור מאסכולת כוהנים בחורבן בית ראשון שמייסדת את ההבנה מתוך נבואת יחזקאל על מראה המקדש, שיש מקדש שקיים בעולם אלוהי שקיים אי שם למעלה. אולי אנו חווים אבדן גדול , אבל בעולם האלוהי האידאי הוא קיים. כאן מתפתחת הדינמיקה החיה כל כך בין עולמות עליונים לעולמות תחתונים, בין העולם ארצי כמייצג של עולם אלוהי, זהו הבסיס למה שיקרה אח"כ "ספרות ההיכלות" - הנסיון להעלות לאותן היכלות אלוהיים בחוויה מיסטית. לאחר מכן הקו עובר באגדות בחז"ל של השכינה הגולה (אם כי איננה עדיין ישות), דמות הנקיבה ממגילת איכה - בת ציון האבילה מקבלת מימד אלוהי "שכינה", המשיח הבוכה והמחכה, הקב"ה שמצטער על הגלות וכ'ו, עובר דרך ספר (היצירה) הבהיר, ולאחריו ספר הזוהר - שהעניקו מערכת אלוהות ונתנו למילים כוח אלוהי, עובר לר"י קארו שקיבל "נבואה" לגאול את השכינה, למקובלי צפת, לקבלת האר"י, ולתלמידיו שמפיצים את תורתו, לשבתאות שמקצינה את המיסטיקה של הארי (לדעות מסויימות היא גרמה ליציאה מהקהילה, לחילון, ובהמשך לציונות. זו קריצה אירונית של המציאות - שקבלת האר"י, שהיא קבלה של גאולה, היא זו שגרמה למציאות הגאולה אבל בדרך המנוגדת לה) ולחסידות.  אבל זה ארוך. אני אתייחס רק לנקודה שאני רוצה להעביר, שהמיסטיקה היהודית היא היתה אמת פסיכולוגית. 

אני אתאר ואתייחס למאה ה10- 13 כי לדבר על המאה השניה - שלישית והקשר המיסטי לזוהר יקח הרבה מאוד זמן - למרות שזה גם מעניין. (ספרות ההיכלות ספר היצירה, אגדות חז"ל)

החיים ליהודי בגלות היו סבל. (הן בארצות ערב, והן) בארצות אירופה, היה אסור לו ללבוש בגדים מסויימים, היה אסור לו לעבוד כמעט בשום דבר - חוץ מרפואה (כדי שיטפלו ראשונים במגיפות ולא הגויים), והלוואה בריבית (כי לנוצרים היה אסור), הם עברו מסעות צלב איומים שבהם נרצחו קהילות שלימות, גירושים, עלילות דם שהסתיימו בשריפות של אנשים ומשפחות שלימות - חיים, הכנסיה הנוצרית שהאמינה שהיהודים רצחו את ישו, ואנשים האמינו לעלילות שהיהודים הם רוצחים או מחללי קודש אפילו שאין לזה שום קשר למציאות, גזירות של הכנסייה , אגב, המלכים עשו גירושים כמה פעמים מספרד, מצרפת, ומאנגליה, (ולאחר מכן גם מפורטוגל) - אנשים חושבים שזה בגלל השפעות של הכנסיה, וועידת הכנסיה הלטראנית, אבל הסיבה העיקרית היתה שהמלכים היו חייבים כסף ליהודים (כי הם מלווים בריבית) והגירושים היו על בסיס זה שאם מגרשים לא מחזירים לבנקאים יהודים את החוב - כי אין למי להחזיר. היהודי בגלות חי מפוחד, מסכן, ומנודה. 

אז איך שומרים על עמוד שדרה? איך לא מאבדים את הזהות?

אני אקצר ממש ממש ממש את התשובה של המיסטיקה היהודית. וכמובן בלי לתאר תהליכים היסטורים. יש עולם אלוהי, כאשר יהיה בו גאולה תהיה גאולה למטה. העולם נברא בדיבור, דיבור זה דבר נשגב, זה נשמות, עולמות, ואלוהות. עם ישראל הוא חלק מאותו עולם אלוהי שמכונה שכינה, שכינה היא גם תורה שבעל פה, (תורה שבכתב היא בבחינת הקב"ה) הגאולה של השכינה היא גאולת עם ישראל, איחוד קודשה בריך הוא ושכינתה זו הגאולה. לכל אדם יש את הכוח לאחד את השכינה עם הקב"ה ולהביא לגאולה, כי כל אדם שלומד תורה שבעל פה ותורה שבכתב (הבסיס לתיקון שבועות לאחר מכן) או עושה מצוות מביא גאולה.

זו תפיסה שנותנת ליהודי כוח, כוח לשמור על התורה, כוח לעמוד מול אפסותו ודלותו ונידויו, כאדם שפועל על המציאות בדבר היחיד שעוד נשאר לו בחירה - במילים.   

אל תקצר ותקרא שוב. (אם בא לך כמובן)

אין קשר לעולם העליון, גאולה בעולם שלנו. 

תורת החסידות ניטרלה הרבה מהמוטיבים המשיחיים של קבלת הארי, ומיקדה את המבט בגאולה פרטית - בגלל הלקחים של השבתאות (זה לא אומר שאין בה התיייחסות לגאולה כללית, פשוט היא הוזיזה את המיקוד משם, וגם בזה יש זרמים בחסידות)

באיזה שהוא שלב זה הגיע לכלל. הפיתוח של זה נבע מהמקום הפסיכולוגי של גלות, למרות שיש כאלו שטוענים שיש לזה עוד מקור פסיכולוגי כמו מלחמה בפילוסופיה היהודית. 

אבל מספיק לי שהראתי שלדעתי יותר קל לחשוב מבחינת התאמה שזה קשור לזה מאשר לכל דעה פרשנית אחרת שנכתב על זה. 

מבחינת סבירות. 

ולא אתפלא אם התוודעת לזה שם. מה נראה לך שיתחדש לך כאן יותר משם ?

מתחרט על זה. 

וגם אם לא... אני חושב שטלטלה (כמעט) אף פעם לא תזיק.

אלא אם כן זה מעורבב עם פסיכולוגיה והטיית האישור. 

יש את מי שמילא את כרסו בש"ס ופוסקים ורוצה לעלות שלב ללמוד את תורת הנסתר

יש מי שרוצה ללמוד בשביל  קבלה מעשית

ויש את תורת החסידות שלוקחת את מה שייך למעשה שמתאים לכל אחד

כמו הרמח"ל בעל התניא והרב קוק שאבו רבות מתורת הנסתר ומספר הזוהר, וראו בה משהו מרכזי מאוד ביהדות.

זה מלמד שיש שם תוכן גדול, גם בלי להיכנס לשאלות מי כתב וכו'.

זה פתח להרבה בלבול וטעויות

אני מאמין שיש כאלה מקומות היום.

אותי התחילו ללמד חסידות בכיתה ז'.

אז הייתה בכפר חסידים, היום במגדל העמק.

באמת ישיבה מיוחדת

יש לי שאלה אחת שעליה במיוחד אני מחפש תשובה. אם אתה או מישהו אחר חושבים שאתם מסוגלים להתמודד איתה מוזמנים לפנות בפרטי. 

תנאי הכרחי: יושר אינטלקטואלי. אני פתוח לקבל תשובה אמיתית ואם אקבל תשובה משכנעת אצהיר ביושר שהשאלה בטלה 

אני מצפה לאותו דבר מהצד השני. 

כמו שרשב''י אמר את מה שכתוב בשמו בזוהר.

כלומר, בספר כתוב שהוא אמר - אבל האם זו אמת או פיקציה?

רוב האנשים פה בסדר, אבל לא כל ניק פה הוא טלית שכולה תכלת ותיזהרו מפירוט של דברי שיוכלו לנצל נגדכם.

ובנוסף, תזכרו שהפורום ציבורי וכל דבר שהכתב פה יכול להימצא על ידי גוגל כך שכל אדם יכול לפתוח ולקרוא.

עכשיו עוד מישהי ביקשה עזרה. איזה שאלות יש לאנשים. באה לי אחת קצת מבוגרת, מדברת קצת חלש. אני: הינה עוד צרות. אני עם השיר באוזניות והיא מדברת כאילו אני שומע אותה . מכבה את האוזניות . "כן?" .. היא: אפשר לבקש בקשה? בטח נשמה מה תרצי? עד חצי המלכות. סתם לא באמת אמרתי לה ככה. קיצר היא מתיישבת לידי בספסל, איך אני מעבירה את כל הטקסט הזה לוואטסאפ? אני לוקח את הפלאפון שלה אומר לה הינה יש לך אופציות לבחור למי לשלוח. היא היתה בהלם מנסה להבין איך עשיתי את זה, נתתי נגיעה במסך לאחור, מסביר לה שיש מטוס נייר שהיא רק צריכה ללחוץ עליו ויש לה אופציות למי לשלוח. היא לא האמינה שהאופציה בכלל קיימת 😄

מצווה שניה.

סתם שאלה שעלתה לי הרגע.

טוב זה כבר קרה בשבת ויצאתי קצת טמבל אבל בסדר. לא נדבר על זה כרגע. מי שואל איפה זה עין גנים כשיש גם רחוב כזה וזה גם שכונה?! כן זה אני ששאלת אותו את זה בשבת היי 🙋🏼‍♂️

חחח מצחיק שאני מגיע לפה פעם ביובל עם סיפורים הזויים …

🤡

אתה צריך שאלת רב האם יהיה מותר לך לאכול קטניות בפסח, שהרי ההבדל הגדול בין עדות המזרח ואשכנזים במספר לילות הסליחות בחודש אלול, זה לכפר על קטניות בפסח אצל עדות המזרח

זה לא תלוי מה איכות האוכל שם או שאצל ספרדים לעומת אשכנזים יש אוכל טוב בטוח?

ת

שנה של קיום משאלות לטובה לכל באי ובאות הפורום

אשמח אם זה לא יהיה הנושא כאן...

היה לך קשר איתה. הערכת אותה. עשית איתה דרך. הכי הגיוני בעולם.

היא האשה היחידה, גם בזה היא היתה פורצת דרך לשבור את תקרת הזכוכית.

יהי זכרה ברוך.

לוועדת פרס נובל מאז מארי קירי אין שום תקרת זכוכית

בפועל היתה רק אחת

לא היו גונבים ממנה את הגילוי

מעגל דמים ללא קץ או עוצמת נצח: התודעה היהודית שתכריע את האויב

החרות הפצועה של מדינת ישראל, המנסה לבנות את ביתה הלאומי ללא זיקה עמוקה לשורשיה ולקודש, גובה מאיתנו מחיר דמים יומיומי וכואב. אנו מוצאים את עצמנו במרדף אינסופי של "כיבוי שריפות" מול פני רוע משתנים: פעם אלו בלוני תבערה ועפיפונים המכלים את שדותינו, פעם נחילים של כטב"מים ורחפני נפץ המאיימים על ערינו, ופעם מטחי רקטות, מנהרות ופיגועי טרור מגוונים. אנו ניצבים מול מציאות שבה אין לנו רגע של שקט; מציאות שבה אנו לא מפסיקים לכבות דליקות פיזיות וביטחוניות, מבלי לראות את האופק או את הקץ.

בכל פעם שאנו גוברים על איום אחד, מיד צומח איום אחר במקומו. הניסיונות לפתור את הבעיה בכלים טקטיים, טכנולוגיים או צבאיים בלבד דומים לטיפול בסימפטום ולא במחלה עצמה. אנו משיגים שקט זמני, אך נכשלים פעם אחר פעם מלגמור את הסיפור עד הסוף ולעקור את האיום מן השורש — משום שהשורש האמיתי הוא רוחני במהותו.

אירועים אלו אינם יד המקרה. הטרור הבלתי פוסק, על כל סוגיו וטכנולוגיותיו, הוא תזכורת רוחנית וקיומית רבת עוצמה. האויבים מציקים לנו, אך מלמעלה מכוונים אותנו בניסי ניסים — באמצעות מסרים שמימיים שאין לנו ברירה אלא להקשיב להם — להבין שאיננו יכולים להסתמך על כוחנו ועוצם ידינו בלבד. המציאות דוחקת בנו לחזור "מלא על מלא" לשורשינו העוצמתיים, המוצקים והקדושים.

הטרור והלחימה האינסופית ייפסקו רק מכוח נחישותנו המוחצת, שתנבע מתוך זהות יהודית מבוררת. ברגע שנתחבר לשורש הנשמה המשותפת של עם ישראל, יתקיים בנו: "כל המקום אשר תדרך כף רגלכם בו לכם יהיה" (דברים יא). נחישותנו הרוחנית והמעשית תנפץ את אשליות האויב, כהבטחת התורה: "ונתתי שלום בארץ... ורדפתם את איביכם ונפלו לפניכם לחרב" (ויקרא כו). אז, מתוך עוצמה פנימית בלתי ניתנת לערעור, יסתיים מעגל כיבוי השריפות ויראו כולם את ניצחוננו המוחלט: "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך" (דברים כח).ל