תרשו לי לדבר איתכם על הבעיתיות של השיימינגצלילי השקט
עבר עריכה על ידי צלילי השקט בתאריך כ' בניסן תשע"ט 16:47

1. אני לא אתייחס לזה שזה לדבר על אדם אחר, ולדבר על אנשים, ובמיוחד דיבור שלילי זו תקשורת רעילה שגורמת לדיכאון. אבל מתחת למעטה השימינג יש תפיסה של חוסר הכלה ברמה הגבוהה ביותר. משום ששימינג נוצר כתוצאה מחוסר הכלה בכך שאנו טועים בהיותינו בני אדם לא מושלמים, בהיותינו בני אדם שנמצאים לפעמים בשפל, שלא תמיד חסינים, שלפעמים פגיעים, נצרכים, טועים, שיימינג זה חוסר הכלה של המקום החומל שמוקיר ומכיל את אנושיותינו הטועה, ועל ידי כך חוסר הכלה של טעויות של אחרים.
בסופו של יום, אין חמלה לשיעורים, או שאתה מבין וחי אותה כלפי עצמך וכלפי אחרים, או שלא.

2. הבעיה השניה שנוצרת מכך זה חוסר ההבנה של הנסיבות ויחוס של המעשים לאדם. זה נוצר ברגע שאנחנו עוברים מהמשפט "הוא עשה משהו רע" למשפט "הוא אדם רע". שיימינג זה נסיון הוקעה של האדם עצמו. זו תפיסה של בושה, תפיסה שהמעשים שלי הם חלק מהזהות הרעה שלי, ולא נסיבות שהביאו אותי לכך. אדם שעושה שיימינג זה גם אדם שמאמין שאם אדם טועה הוא לא נכשל הוא כשלון. זה אדם שמאמין כך גם על עצמו כי אין אמונות לחצאים. והמחשבה בכל דבר שאני עושה שהם חלק מהזהות שלי, זו תפיסה שגורמת לדיכאון ולחיים ממורמרים.

3. הדבר השלישי שקורה זה העוול הגדול שעושים לקורבן בשיימינג.
בשיימינג מאשימים את האדם, כועסים עליו, מנדים אותו - אבל נותנים לו מלא כוח על חשבון הקורבן. למה? כי אם מאשימים אותו, במובלע מאשימים אותו בכל מה שיקרה לקרבן מעתה והילך. מלמדים את הקורבן לשנוא ולשמור טינה ולהאשים אותו. מוציאים ממנו את האחריות למעשיו ונותנים לו להאשים אחרים, במקום ללמד אותו להפסיק להאשים, להפסיק לשמור טינה, ולהתחיל לקחת אחריות, כי הוא אחראי למה שהוא מאמין לגבי מה שקרה. אבל התפיסה של השיימינג היא העוול הכי גדול בעניין הזה.

4. שיימינג הוא קושי בהכלה שלנו את המקום החומל שלנו. שיימינג הוא גם שיפוטיות של מי שאנו בגלל המעשים שלנו, ושיימינג הוא גם אשמה וקורבניות במקום עצמאות ואחריות, אבל שיימינג יותר מהכל הוא כעס, כעס שהורס את האדם שכועס, לא את האדם שעליו כועסים.
נלסון מנדלה כשהוא יצא מהכלא אחרי שהוא שהה 27 שנה בכלא על זה שהוא נלחם בשלטון האפרטייד בדרום אפריקה הוא סלח למשטר, ולאחר מכן הוא גם קיים איתם משא ומתן - הוא טען שלכעוס ולשמור טינה זה כמו לשתות רעל ולצפות שהאוייב שלך ימות.
כעס הורס אותנו, כעס מפר את האיזון של התפקוד בלב, וכעס הוא גורם לפי 7 יותר סיכויים להלקות בסרטן.

 

@נאור97
@מאיר.

5. פגיעה במשפחה של העבריין (?) שבמובן מסויים גם היא קורבןבן מערבא

מה אשמים האחים והאחיות הקטנים שלו שעכשיו כל החברים שלהם יצחקו עליהם ? 

 

ברצון הזה לעשות צדק עושים עוול ופשע לאנשים שברוב המקרים גם הם קורבנות. 

 

(לא באתי להסכים או לא להסכים עם סעיפים 1-4, לא עיינתי). 

ממליץ בחום לעיין צלילי השקט


לגמרי.פסידונית


עוד סיבה לזהירות נצרכתארץ השוקולד

וגם מאיתנו בתור קוראים ראוי שנזכור שלא תמיד הסביבה אשמה

אתה צודקמאיר.
אבל..

אני נגד לשון הרע. כלומר עקרונית יוצא לי הרבה אבל לא מטעמי עיקרון של זכות הציבור לדעת אלא כטבע אנושי. כך או כך אני מסכים איתך שיש דברים לגבם אפשר לחיות בשקט עם נפילתו של אדם. לא אכפת לי אם פלוני חילל שבת. עלל זה לא אעשה שיימינג.

אבל אני הייתי שמח אם בתחום בו יש גם אחר ויש קרבן תהיה שקיפות. אני לא הייתי משאיר את ילדיי לרגע עם פדופיל או עבריין מין לא משנה כמה זמן עבר מהפגיעה.

אני חושב שזו מחלה. ולכן אני מזהיר מפני חולה. לא רוצה שאיש זה או אחר יבלה את שארית חייו בכלא ולא רוצה שום דבר למעט מיעוט הפגיעה. לכן לא פרסמתי שם. הבנתי שזה לא יעזור בעתיד להימנע..

במובן מסוים. גם אתה המתנגד לשיימינג במקום בו יש פגיעה באתר מאבד את הלילה כלפי הקורבנות הבאים. זו עיקר הנקודה שלי.

אשמח אם תחכים אותי איפה פספסתי
המסקנה שלי:ימ''ל
אין לך מושג על מה אתה מדבר.
אתה לא חושב שהגיע הזמן להתחיל לכתוב עניינימאיר.
ולא לראות את השם שלי ולתקוף מיד על אוטומט כאילו פגעתי בך או משהו?
אתה חושב שיש לי משהו נגדך?ימ''ל

כי ממש לא, אפילו להפך. אני לא מגיב עניינית כי אני לא מתכוון לפתוח כאן את הנושא. אתה מוזמן לדבר איתי בוואצאפ בשמחה, יש לך את המספר.

אני מבין את השיקול שלךצלילי השקט
עבר עריכה על ידי צלילי השקט בתאריך כ' בניסן תשע"ט 17:46
עבר עריכה על ידי צלילי השקט בתאריך כ' בניסן תשע"ט 17:46
עבר עריכה על ידי צלילי השקט בתאריך כ' בניסן תשע"ט 17:46
עבר עריכה על ידי צלילי השקט בתאריך כ' בניסן תשע"ט 17:45
הוא שיקול של נטו הרחקה של ניקים/ות מאפשרות ליצור קשר איתו בלי ידיעה מי הוא. כי הוא פה.

אז אתה רוצה למנוע קשר בינו לבין ניקים/ות תמימים/ת -

האסטרטגיה שלך היא באמצעות שיימינג.

אם היתי שואל אותך אם יש דרך טובה ויעילה או סטרילית יותר למנוע קשר בינו לבין ניקים/ות תמימים/ות - הית מוצא/ חושב על דרך אחרת? על משהו אחר?
זה חייב להיות שיימינג?
האם הוא לא יכול לעשות עוד ניקים שונים ולהתחיל משם?

@מאיר.
קראתי בעיון את דבריך. מסכים בכללי. פה זה לא ככה ואפרט:נאור97
עבר עריכה על ידי נאור97 בתאריך כ' בניסן תשע"ט 17:42
פה זה שיימינג מכוון מטרה. לא שיימינג שבד"כ הוא רע מוגזם ומיותר.
1. לשתוק ולא לדבר על רוע לפעמים גורם לתוצאה הפוכה ממה שציינת.
לגבי ההכלה- לא מדובר על להכיל מידה רעה אלא להכיל רוע שהרס חיים. זה רוע שצריך להילחם בו, לא להכיל אותו. להכיל זה בשלב החזרה בתשובה. לא עכשיו. חזרה מתוך שברון לב עצום ולא קצת צער כי הוא יסבול ויכנס לכלא.
2. לא מרגיש כמוך.
3-4. במקרה דנן מי שעושה את השיימינג זה לא הקורבן. אז מה שתיארת לא כ"כ רלוונטי.
4. אדם שמרגיש שלא נעשה צדק כלפי מי שפגע בו יכעס לא פחות.
תודה שהגבתצלילי השקט
האמת שאני לא מנסה לשכנע בשום צורה. (ככה שאם לא תשתכנע בסוף זה בסדר גמור מבחינתי.)

1. נכון. כשיש לזה מטרה פרקטית, או כדי ללמוד ממנו (ממה שקוראים רע) להבא . לא סתם.
אני מבין את הכעס שלך, אני לא מצפה לך להפסיק לכעוס, אבל שתדע שכשדיברתי על חוסר הכלה בעצמך ובאחרים דיברתי על כל סוג - גם על מה שאתה קורא "רוע שהרס חיים" - אין הכלה לחצאים.

2. מבין אותך. אין לי נסיון לשכנע אותך, ואני מבין את המקום המאשים והשופט. אבל אם הית מאמין שאנשים עושים דברים מתוך מניעים סביבתיים שגורמים להם לעשות אותם, ולא בגלל מי שהם, הית מסכים איתי

3. זה מה שהתכוונתי. שהקרבן מתחבא מאחורי השיימינג של האחרים. במקום לסלוח החברה לידו מפמפמת לו שהאדם ההוא אשם, ורע, וזה הופך אותו לקורבן. התפיסה החברתית שעוברת ליד הקורבן בשיימינג.

4. זה כעס. כעס זה חוסר צדק. זה משהו שלא אמור לקרות קרה, אבל כעס גם מניח שהאדם ההוא מטיבעו כך, ולכן יש לגיטימציה לכעוס עליו. זה חוזר ל2. אם היית מאמין שזה נסיבות ולא אדם, לא היית כועס.





אין לי זמן כ"כ להגיב אז אתייחס רק למה שבעיניי הוא טעות גדולהנאור97
סעיף 2 והנגזרות שלו.
אני ממש לא חולק עליך שאנשים עושים דברים גם בגלל מניעים סביבתיים ולא בגלל מי שהם (ובעומק יותר-בכל אדם יש יצר רע ע"ג הטוב שבו שהוא האמיתי והשורשי). למה אתה חושב שאני כן חולק?

זה ממש לא אומר שצריכים להכיל. מה הקשר?
למה אם דברים נובעים מנסיבות ולא עצמיים לא צריך לכעוס?
בחירה חופשית הייתה להם בודאי. והעונש זה גם שיימינג.
בדרך שלך אנשים לעולם לא יחזרו בתשובה וישתנו.
לדעתי התגובה שלך היא בבחינתצלילי השקט
"תגובתך רצויה אבל מעשיך אינם רצויים"
אתה אומר שיש מושג של נסיבות, אבל בפועל אתה מתייחס לאדם עצמו.
למה? כי אתה כועס עליו.
אי אפשר לכעוס על אדם כשמתייחסים לנסיבות, וכשמניחים שהנסיבות גרמו לו לטעות, שהוא אדם, שהוא טועה, שמשהו גרם לו להיות שם. זה הא בהא תליא. הנסיבות וההכלה זל האנושיות


לא אמרתי לך לא לכעוס, כי אני מבין את הכעס שלך, לא אמרתי לך להכיל, כי אני מבין את חוסר ההכלה שלך.

זה לא עניין שלא צריך לכעוס, אתה לא תצליח לכעוס. לא היתה לו בחירה חופשית. הוא עשה מה שהוא עשה וזה היה ה100% שלו, הוא לא יכל לעשות אחרת.

בדרך שלך דלתי התשובה נעולות לא בדרך שלי. כי אם אדם לא סולח (לאחרים) ולעצמו, אז כשהוא טועה הוא מתמלא ברגש של "אני כישלון" ושיפוטיות עצמית, ואז הוא עובד באסטרטגיה של אם כבר אז כבר הידועה.
נראה לי שעקרת גופי תורה בדברךנאור97
"לא הייתה לו בחירה חופשית... הוא לא יכל לעשות אחרת".
אם אכן כן, הדיון מיותר לטעמי. נקודות המוצא שלנו שונות לגמרי.
בא נדבר על בחירה "חופשית"צלילי השקט
עבר עריכה על ידי מנהל בתאריך כ"ג בניסן תשע"ט 18:02

אני אכנס לבית המדרש (למרות שאני לא אוהב לעשות את זה בנושאים כאלו שלא שייכים אל בית המדרש), אבל אני אכנס רק כדי לצאת, לא כדי להשאר שם ולבנות בית.

בימי הבניים עלתה השאלה, האם העולם מחודש או קדמון. האינטואיציה הדתית כשפותחים את פרשת הבריאה, לומר שהעולם מחודש. הרמב"ם סבר שהאינטואיציה הזו שגויה משום שהביסוס לא אמור להיות על מה שהתורה אומרת, אלא על מה שהשכל הישר טוען. אם אין התאמה בין השכל הישר למציאות, נפרש את התורה באופן שתתאים למציאות. (מו"נ ח"ב פ' כה)
על פי הרמב"ם אנו צריכים לבדוק מה קיים במציאות, ורק לאחר מכן לבדוק מה התורה אומרת או חושבת על המציאות.

אני לא אכנס למה גם ללא דעת הרמב"ם הזו - מי שטוען לקיומה של נשמה או צלם אלוהים בגלל המקרא מחמיץ את המסר האמיתי של המקרא. אבל בהמשך אני אחזור למשהו שכן חשוב בנושא בחירה מהמקרא, והוא לא נמצא בחלק של המסרים/סיפורים של המקרא, אלא בחלק ההלכתי וההטפתי שלה.

אתה אולי מכיר את הדעה הרווחת על כך שיש לאדם בחירה חופשית מלאה, והמייצג של הדעה הזו זה הרמב"ם בהלכות תשובה ובפרק שמיני בהקדמה לאבות. הרמב"ם מתייחס לשאלת ידיעת אלוהים את בחירתינו - והוא טוען שאנחנו לא יודעים מה זה אלוהים, ואיך הוא יודע. אבל יש דבר אחד שאנחנו כן יודעים שיש לאדם בחירה חופשית.

אחת מהבעיות של התפיסה הזו זה שהמשוואה לא מאוזנת. והמשוואה לא מאוזנת כי הרמב"ם לא התחשב בחוק הסתירה. שלא יכול להיות קיים דבר והיפוכו. אלוהים לא יכול לברוא דלת פתוחה סגורה - והוא לא יכול לברוא משולש עגול. לא בגלל שהוא לא יכול - אלא כי אין דבר כזה. הרמב"ם עושה אילחוש האינטלקטואלי במעבר לצד השני של המשוואה כשהוא מדבר על כך שאין לנו מושג מה זה אלוהים, ומה זה אלוהים יודע, ובכך משאיר את המשוואה שגויה ולא מאוזנת בלי להתחשב בחוק הסתירה. אם אלוהים יודע האדם לא בוחר. אם האדם בוחר אלוהים לא יודע. זהו זה. לא יכול להיות שהאדם בוחר ואלוהים יודע - לא בגלל שאלוהים מוגבל, אלא כי זה נוגד את חוק הסתירה.

כתוצאה מכך התפתחו שתי גישות ביהדות -

הגישה של השל"ה (הקדמה לספרו בבית הבחירה) - אלוהים בחר לתת לאדם בחירה חופשית מלאה ולא לדעת מה הוא יעשה. לאדם יש בחירה חופשית מלאה ואלוהים בחר "להצטמצם" מהמשוואה.

הגישה של ר' חסדאי קרשקש (אור ה' על ההשגחה) והבעש"ט (ממשל האשה והסוחר תולדות יעקוב יוסף דברים ג) . ר' חסדאי טוען שאלוהים יודע. ולכן הכל ידוע מראש, לאדם אין בחירה. אז על מה מתמקדים בשכר ועונש? על הרצון - אם אתה עושה משהו אסור ומצטער עליו בנקודת הרצון שלך - אתה לא תקבל עונש. אדם נשפט על פי הרצון לא על פי המעשה. הבעש"ט, טען דומה אבל שונה. תפיסה שיונקת מתפיסת אלוהים, ותפיסת נשמה. הנוכחות האלוהית קיימת בהכל (לא כהשראה אלא כקיום ממש - תפיסה שמקורה בתפיסת רמ"ק את תפיסת הספירות של הזוהר), היא קיימת גם בנו, אם היא קיימת בנו - אז הירידה ליש, להבלי העולם, נעשית בגלל בחירה של אלוהים, (בדרך כלל יהיה שם גם תכלית לירידה הזו, או לרצוא ושוב הזה) כל מה שלאדם נשאר זה תרעומת - "תרעומת השכינה" על כך שאלוהים הרחיק אותו מהדביקות בו. ר' חסדאי קרשקש טען שאלוהים יודע ולכן בחירת האדם ידועה, הבעש"ט טען שאלוהים נוכח ולכן בחירת האדם היא אשלייה. שתי הגישות הללו נותנות מקום לאדם במוטיבציה וברצון כביטוי האנושי. צער שנובע מרצון וגעגוע לא ממומש לבעש"ט - רצון לר' חסדאי.
אחת הבעיות של השיטה הזו זה שהמשוואה גם פה לא מאוזנת. אם אלוהים נוכח/יודע הכל - אז הוא גם אחראי/יודע לתרעומת השכינה/ את הרצון שיהיה לי.
(ולא דיברתי על ההשוואה בין השיטה הזו ליוונים הקדמונים שהאמינו שהאלים האולימפים בוחרים ורוצים בשבילם והם רק כלי)

הבעש"ט ור' חסדאי לא עקרו שום דבר מהיהדות בכך שהם סברו את מה שהם סברו, הם בתוך היהדות, אפילו שהם סברו אחרת מהוגי דעות אחרים.

במידה רבה אני סובר כמו השלה שמוציא את אלוהים מהאדם. האדם בוחר.

המקרא משתמש באמונה הזו.
משה, בנאום שלו בערבות מואב, מדבר על אפשרות להשתנות ולשוב לקיום את המצוות לאחר נתק. יש לנו יום אחד בשנה שבו אנו מכפרים על העוונות (ומשתנים), הנביאים מבקשים מהעם להשתנות, המקרא מכיר סיפורי שינוי פסיכולוגים של אנשים שעמדו בצמתים חשובים, המקרא דורש דרישה מוסרית ודתית להשתנות - בגלל האמונה שיש לו יכולת כזו, להשתנות, לבחור אחרת.

אולי המקרא מספר לנו על יכולת כזו, אבל הוא לא מסביר לנו איך היא עובדת ומה היא. (בלי קשר לזה שהרמב"ם היה מוסיף כאן עוד שאלה האם השכל הישר מאשר את זה?)


איך בחירה עובדת?במידה רבה זה תלוי בתפיסת האדם שאיתה אתה מנסה להבין מהי בחירה.
אפלטון טען שהאדם בוחר בין שני קצוות החלק הבהמי, והחלק האלוהי. והם שני חלקים נפרדים ודואלים, על האדם לרכוב על הסוס ולא שהסוס ירכב עליו. אריסטו לעומתו טען שיש נפש אחת עם חמישה פעולות שונות. אריסטו טען שהחלק החשוב באדם זה החלק החושב, והוא טען שעליו לשלוט ולנתב את שאר החלקים - הניתוב והשליטה על שאר החלקים היא הסגולה הטובה שתביא לאדם אושר אמיתי. מה צריך לעשות כדי לשלוט? על פי אריסטו (באתיקה) בדיוק כמו שנגן שלומד לנגן גיטרה, עם הזמן קונה הרגלים וזה נהפך לטבע שני, ככה גם האדם. אם תתנהג בהתנהגות מסויימת היא תהפוך לטבע שני, הטבע הזה זה המידות של האדם. התפקיד של הכוח החושב הוא לגרום לחלק המרגיש שבו להתאזן לטבע שני מאוזן, מידות מאוזנות, בכל נושא בחייו. אני לא יודע עד כמה חז"ל הושפעו והתייחסו לנושא המידות כטבע שני, ועל הדרך להוצאה של הטבע הזה, כי לא בדקתי אותם לעומק, אבל מה שבטוח זה שלא היתה להם הגות שיטתית. במידה רבה מי שהפך את המידות להגות שיטתית חיו לאחר חז"ל, ואפשר לקרוא להם ספרות המוסר היהודית שהפכה את הנושא מידות לטבע שני שלה, לחלק מעיקרי אמונתה. אם אתה מתנהג התנהגות מסויימת שהיא לא נעימה זה כי אתה בעייתי, לא מאוזן. הרמב"ם אימץ את הגישה הזו בחום, אבל גם הוגי דעות לפני אימצו אותה לפניו. מאז ועד ימינו- ספרות המוסר הולכת להתבוסס בעולם של "מידות ושבירתם". זכור לי שאמרו לי פעם ציטוט מהגרא רוב הסיכויים שאני טועה בציטוט אבל זכור לי שהוא אומר שהקושי לשבור מידה אחת הרבה יותר קשה מלסיים ש"ס.

אגב, אנקדוטה יפה - החסידות התנזרה מהמושג "שבירת" מידות, אם נשתמש בטרימינולוגיה החסידית, בעוד שהאידיאל של ספרות המוסר, כמו של אפלטון ואריסטו, היה לשלוט ולשבור ולהשקיט את היש (חלקים בך), האידיאל של החסידות הוא הקשבה ליש (חלקים בך) והתעלות איתם. אחד מהרעיונות היפים של הבעש"ט זה רעיון המחשבות הזרות, הבסיס המתורגם שלו מבחינה פסיכולוגית (עם איון של הקטע התאולוגי), זה להתחבר לחלקים של החטא ולמסגר אותם מחדש, לא לברוח מהם כי זה מאיים על הזהות, לא להשקיט אותם, לא למשול בהם, לחיות את הכוליות שבאדם. (אגב, אם אני מוציא את התיאולוגיה מהסיפור - זה קצת מתכתב עם רעיונות של קרל יונג)

התפיסה שמה שאנחנו עושים היא תוצאה של מידות היא תפיסה שאבד זמנה. מבחינת מחקרים פסיכולוגים, האדם פועל על פי סיטואציה. עיין כאן. יש מצב ש.. - לקראת נישואין וזוגיות

מה שקובע איך תתנהג זה לא ההרגל שלך, אלא מה שמניע את ההרגל, האמונה שיש לך על אותו מעשה היא זו שגורמת להרגל. במידה ותהיה לך אמונה אחרת (מספיק טובה) ההרגל ישתנה באותו רגע.
התפיסה של המידות גורמת לאדם להתנכר לאמונה שגורמת לו לעשות את מה שהוא עושה (כי יש פחד לזהות מעשה רע עם מי שאני, כי אני צריך לשלוט על זה, ולכן יש גם פחד לנסות להבין את השורש.), היא גורמת לאדם להתנכר לעצמו ולמי שהוא, וגורמת לאדם לחיות בחיים שהוא עומד כל חייו בכוונת מול כוונת של כיתת יורים, והכיתת יורים הזו זה הוא עצמו.

אז ספרות המוסר טעתה? כן. איזה קטע זה שאנשים טועים... הם בני אדם לא?

במידה רבה יצאנו מבית המדרש.
איך האדם בוחר? מהי בחירה חופשית?

בספר אינקוגניטו החיים הסודיים של המוח - דייוויד איגלמן - בפרק "מדוע שאלת האשמות לא נכונה" (אין לי את הספר לידי מקווה שאני כותב בצורה ישרה) המחבר כותב שני מקרים, אחד על אדם בשנת 1996 (לפחות את השנה אני זוכר) שרצח במוסד הלימודים שלו 14 אנשים ופצע 33 אחרים, כשהמשטרה הגיעה הוא נמצא מת עם כדור בלב. ברשימות שלו הוא כותב שהוא מרגיש שמשהו בו השתנה ואין לו מושג למה. הוא היה מהאלפיון העליון בארצות הברית בכל מה שקשור לעולם האינטלקטואלי. הוא רצח את אשתו ואת ילדיו והוא כתב שזה הדבר הכי הגיוני לעשות. הוא הרגיש שמשהו בו התשנה והוא ביקש ברשימות הללו שאת המוח שלו יבדקו בבדיקת מעבדה לאחר שהוא ימות. אף אחד לא הבין איך אדם כזה מתנהג ככה. הרופאים שמו את המוח בקירור והתחילו לחקור אותו - הם מצאו גידול ענקי בכל האזור שאחראי על ויסות רגשות וחשיבה רגשית במערכת הלימבית שגרם לו לעשות את מה שהוא עשה.
המחבר נותן עוד ארבעה דוגמאות - פדופיל עם גידול, לאחר שמוציאים לו את הגידול הוא נהיה רגיל. רצח מיתוך שינה, והמקרה הרביעי אני לא זוכר אבל זה קשור להימורים.
נשאלת השאלה האם אותו אדם יכל שלא לרצוח? יכל שלא להיות פדופיל? יכל שלא לרצוח?
התשובה היא לא. הוא לא יכל. וגם הפדופיל לא יכל. וגם הרוצח מיתוך שינה לא יכל. למה הם לא יכלו? בגלל שמשהו במוח היה קיים והסיר מהם את היכולת להחליט אחרת. במקרה שלנו מדובר על משהו גופני.

אבל גם בכל בחירה שלנו יש משהו שגורם לחיווט במוח לגרום לנו לבחור כמו שבחרנו. זה לא משהו גופני שאפשר למשש כמו גידול, זה יותר כמו משהו פסיכולוגי.

המשהו הזה זה אמונות שקנינו בילדות מדמויות סמכות, זה השפעה בלתי נראית של התרבות, הסביבה, המשפחה, זה פחדים, זה חוויות שעיצבו לנו אמונות, וזה גם גנים ותורשה, וזה גם מצב פיזיולוגי ונוירולוגי, זה מצב פסיכולוגי ברגע מסויים - ובפשטות אפשר לקרוא לזה נסיבות אקולוגיות. מה שנבחר יהיה תוצאה של אלו.

הפדופיל, בדוגמא בספר חזר לעצמו לאחר שהוא עשה את הניתוח, והדבר הזה השפיע על הבחירות שלו.

גם לנו יש ניתוח למשהו הזה. זה ניתוח פסיכולוגי. על ידי מה?

על ידי התודעה. התודעה היא הסובייקט, היא מה שלא ניתן לחקור, והיא הבסיס להנחה המקראית שיש אפשרות להשתנות להבא. היא הבסיס לדרישה המוסרית מהאדם, ומבחינה פילוסופית אין שום בעיה לטעון שהיא לא פיזית ולא כפופה לחוקי הפיזיקה. (הקשרים במוח נראית כסגורים עם עצמם ללא התערבות אבל זה בגלל שאי אפשר לחקור את הקשר בין תודעה למוח, וגם ניסוי ליבט המפורסם לא מצליח)

איך זה עובד?

השלב הראשון זה להיות מודע למה שקורה. זה השלב הכי קשה, הבודהה היה קורה לשלב הזה "ערנות", יש סיכוי שהבעש"ט היה קורה לשלב הזה "לקשר מחשבה עם מעשה", אבל אני אוהב יותר את הניסוח של ברנה בראון - התוודעות. עד עכשיו הטייס האוטומטי היה מופעל, לא יכולתי לעשות אחרת. עכשיו אני מגלה את הגידול כביכול, התוודעות למה שקורה.

לאחר מכן יש ניתוח, יש טלטלה, אתה מתחבר למקום ההוא שעשית, או שאתה עושה, ושואל מה הניע אותי, מה אני מאמין שאני עושה את זה, מה הסיפור שאני מספר לעצמי שבגללו אני עושה את מה שאני עושה. יש כאן התחברות למקום שאנחנו לא אוהבים, כדי ללמוד ממנו על עצמינו, כדי להתעלות. אחרי שמבינים מה מניע באמצעות ההתבוננות הזו שגרמה לך לעשות משהו שאתה לא רוצה, אתה ממסגר מחדש אמונה שהיא אותנטית לך, שאתה באמת מאמין בה, רק אחרי זה אתה בוחר באמת.

כתבתי הרבה וארוך, תודה אם תקרא. 
 

ניכר מאוד שהשקעת. יישר כח, אהבתי. אבל:נאור97
עבר עריכה על ידי נאור97 בתאריך כ"ג בניסן תשע"ט 20:32
1. בודאי שהנושא הזה קשור לבית המדרש. ככל נושא השקפתי. אולי אתה רואה בית מדרש כמקום של תורה עתיקה ותו לא? אני רואה בית מדרש כמקום בו מבררים דעות גם בהתאם לחידושי ונסיבות התקופה, בפילוסופיה ובמדע. לוקחים את העקרונות ומוציאים את הבר מהתבן/ניצוץ הקדושה/גרעין האמת שעליו הכל יושב.
כדרכם של הגר"א, הרב קוק, הגרי"ד. כל אחד וסגנונו. ובדורנו-הרב מיכאל אברהם עוסק בכך רבות.

2. לא דייקת ברמב"ם במורה. תסתכל שם מהמילים "והסיבה השנייה" והלאה ותראה שהוא כותב במפורש שאין להבין את קדמות העולם כאריסטו (בניגוד לשיטת אפלטון) לא כי זה לא הגיוני אלא כי זה סותר את התורה ומכזב את האותות.

3. אני ממש לא טוען נשמה/צלם אלוקים רק בגלל המקרא. זו הרגשה טבעית של כל אדם שמתבונן מעט שבמעט פנימה לתוכו.

4.אני מכיר עוד דעות חוץ מהרמבם.
ומה שהקשו והקשית על הרמבם (וכן קושיית הראבד עליו שם)- חוסר הבנה של דעת הרמבם.
כוונתו הרמבם היא שבכלים שלנו אי אפשר להבין את זה. כמו שבתפיסת מציאות הטבעית שלנו אי אפשר לתפוס מה היה לפני שנברא הזמן. מה קשה בזה? הרמבם כדרכו בקודש פשוט ועמוק יחד.
"חוק הסתירה" אומר שאנחנו לא מבינים, לא שזה לא ככה. אנחנו יוצאים מנקודת מבט שהכל צריך להיות מובן בשכל אנושי ובא ואומר לנו הרמבם לא. יש דברים מעל השכל. הרי השכל הוא גם נברא. השכל "מבין" שיש דברים שהוא לא יכול להבין. לא כי הוא לא מספיק חכם אלא כי יש סוג של הכרת מציאות על שכלית.
הקושי נובע משעבוד לתפיסת הכרת מציאות שכלית. מי שמבין שהשכל גם נברא והוא גם סוג של תפיסת מציאות סובייקטיבית, לא קשה לו בכלל.
הרמבם פה גאוני להפליא, וגם שכלי כדרכו. מבין בשכל שיש גבול לשכל.
לכן דבריו פה גם לא סותרים את שיטתו הכללית של בדיקת הכל בשכל (מה שקשה על מי שהבינו אחרת).

5. לפי הסעיף הקודם כל המשך השיטות שהבאת בדבר הבחירה די מיותרות. למרות שהן חכמות ועמוקות.
לגבי הבעשט- מה קשה? אלהים נוכח ואני לא מרגיש זאת. לכן בפועל כן יש לי בחירה. למרות שהיא נובעת מזה שאני לא מודע לנוכחות האלהית. וזו בחירה אמיתית כמובן. אדרבה, זה בדיוק החידוש. צמצם עצמו כדי שאנו נבחר.
לגבי ר קרשקש- אין לי פה את דבריו. להבנתי הוא אומר שה' יודע כי לנו אין בחירה (נסיבות כפי שהגדרת), ולא להיפך. בכל אופן הוא דעה יחידאה שחלקו עליה רבות.

6. בהערת אגב, נרא שלמדת תורה "חלקית". לא צריך לצאת מבית המדרש (כפי שכתבת) בימינו. יש הרבה שמשלבים תורה עם מחקר כיום. ובפרט לפי הרמבם זו דרך המלך.
ורואים אגב התאמה בין שיטות גדולי ישראל במחשבה לתפיסות פילוסופיות בנות זמנן, מבלי שהכירום. הוכחה לזה שגם גדולי ישראל היו משוחררים מחשבתית ולא כבולים בכבלי בית המדרש המעיקים.

7. הסעיף הכי חשוב- אני ממש לא חולק על כל המידע והניתוח היפה שלך בהמשך. אדרבה. אני מכיר אותו גם מדוגמאות אחרות. רק חושב שהמסקנה שלך בעקבות הדברים מרחיקת לכת ולא נצרכת. לי יש תיאוריה פשוטה וטבעית יותר שקשורה כמובן גם לחלק הבחירה לעיל. אנחנו בעצם חולקים במחלוקת הראשונה וממילא איך ליישם את הסוף של דבריך.
תתרשם ותראה.

קודם אני מוסיף כמה נקודות:
א. בתחילת הקטע הנוכחי של המידות-הרגל והשכל אתה משווה בין תפיסה קיצונית של הכל מידות לבין תפיסה קיצונית של הכל שכל-מה שהאדם מאמין בו. כאשר ברור ומורגש אצל כל אדם שזה באמצע. יש הרבה רבדים בתודעה שלא מספיק להבין משהו לגמרי ואז הם משתנים. להפנים משהו לוקח זמן.
ב. ברור שיש השפעה של גוף על נפש (הגידול במח). זה החידוש של האדם. כמו שבלי נפש אין גוף, כך שינוי בגוף יכול להביא לשינוי בנפש-תודעה.
ג. זה שהאדם מונע מהשפעות, חוויות עבר וכל שאר הדברים שציינת נכון כמובן. זה עדיין לא סותר את זה שבהתחלה יש לו בחירה אם לחטוא או לא. האם להיכנע לדחף או לנצח אותו בעזרת השכל שאומר מה נכון. אחרי שיכנע לדחף באמת יהיה קשה לחזור אחורה.

והתיאוריה שלי היא כזו- יש רבדים שונים בנפש כמובן. ובמילים אחרות- משכל שמשרת את הרצונות/תאוות/אינסטינקטים עד לשכל עצמאי לגמרי.
אצל תינוק,ילד קטן, בע"ח- השכל משרת את הרצונות וכו' לגמרי (נפש בהמית במובן הכי בסיסי). לכן לא שייך לחנך אותו אלא פשוט "מאלפים" אותו. אם עושה טוב נותנים לו משהו נעים, אם להיפך להיפך.

כשהאדם גדל השכל-תודעה מתפתח. הוא מודע למעשיו וגם מבין מה נכון. בבד בבד עם זה יש לו כמובן גם מידות ורגשות שגם משפיעים על החלטותיו כמובן.
פה בדיוק רובד הבחירה. האם לבחור במה שהשכל אומר או במה שאני רוצה.
כמעט תמיד תהיה לאדם בחירה בין מה שרוצה לבין מה שיודע שנכון, לפחות לזמן קצר.
זה המצב השכיח. ולא המצב שבגלל עברו וכו' הוא מוכרח לבחור במשהו מסויים. ו*פה המחלוקת ביני ובינך להבנתי*.
ככל שאדם שוקע יותר בהתנהלות רעה, קשה לו יותר לחזור אחורה כמובן. הבחירה בטוב קשה יותר, אך עדיין קיימת.

יש מקרים קיצוניים שאדם באמת כבר לא בעל בחירה. כמו מכור וכמו המקרה עם הגידול. אבל גם פה יש לסייג:
1. לפעמים הוא אשם שהכניס את עצמו למצב כזה וממילא אשם בכל הנגזרות (מכור).
2.לפעמים הפאן הפיזי (גידול) רק מגדיל בהרבה מה שהיה קיים בקטן בלימביק סיסטם. הרי יש מקרים בשואה שאנשים ויתרו על האוכל שלהם למרות שהיו גם במצב "חייתי". לא שאני חושב שזה המצב השכיח ועל פיו צריך לדון, רק מציין את זה כהמשך לתיאוריה.

בכל אופן, המקרה השכיח זה שלאדם כן יש בחירה שכלית מול כל הנסיבות שהשפיעו על הרובד הרגשי-מידתי שבו. ואם הוא בחר ברע אז הוא באמת בחר בו. זה שיש גורמים שהשפיעו על בחירתו לא מנע את זה שכן היה יכול לבחור אחרת.
אחרי ההבנה הזו- בוודאי שחלק מה"טיפול" זו הדרך שציינת.

תכלית האדם היא שלבסוף גם ברובד הרגשי-חוויתי שבו הוא ירצה את הטוב. ולא רק מתוך הרגל כמובן (שאז הוא גם לא באמת רוצה בטוב) אלא אחרי חשיבה,הפנמה ואח"כ הרגל. הרגל שמגיע אחרי שכל ולא במקום שכל.

כיף לדון איתך ולקבל מהידע הרחב שלך.





תודה שהשקעת וקראת והגבת תגובה מדהימהצלילי השקט

לא מובן מאליו.

 

1. אנחנו לא נסכים וזה בסדר. לדעתי בית המדרש לא מוסמך לדבר על נושאים שהוא לא מבין. והוא מבין בנושא הלכה, ומשא ומתן הלכתי. (אגב, זו לאו מילתא זוטרתי. כל נושא הלוגיקה התלמודית - זה אחד מהנושאים העמוקים והמוארים ביותר, שבמידה רבה, היא הבסיס להכרה הסינטתית של השכל הישר). אבל קיומו של אלוהים, השגחתו, קיומה של התגלות, תורה מן השמיים, מהו האדם, בחירה חופשית, וכל נושא שלא קשור להלכה - לא קשור לבית המדרש.

(הלוואי והיתי יודע למה כן, ומעניין אותי למה אתה סובר כך) 

 

2. הבאתי דוגמא מהאמירה ההיפותטית של הרמב"ם. אתה המשכת למסקנה. הרמב"ם כותב שאנחנו מאמינים בחידוש כי הוא לא סותר את השכל הישר, מבחינת השכל הישר, לרמב"ם, אין בו הכרעה, ולכן התורה מקבלת משקל כי כל יסודות התורה תלויים בזה. אבל מה שבאתי להראות בהנחה ההיפוטתית של הרמב"ם זה שהשכל הישר מקבל את המשקל במידה ויש לו הכרעה שהעולם קדמון. 

 

3. לא קשור ללב הדיון שלנו אבל בסדר גמור. (אולי אגיב משהו שמשיק לכך)

 

4  בפתיח שלך הזכרת את הרב מיכאל אברהם. הרב מיכאל אברהם הוא זה שמעלה את הטענה הזו נגד הרמב"ם בנושא חוק הסתירה. אגב, דעותי בנושא בחירה הם ממנו, (יש לו ספר מדעי החופש ובלוג, והוא הספר היחיד של אדם דתי שלא מבוסס על בית המדרש.). 

חוק הסתירה אומר שזה לא יכול להיות קיים, בגלל שאין דבר כזה לוגית. חוק הסתירה הוא חוק שטוען שלוגית לא יכול להיות דבר כזה, לא בגלל הבחינה המציאותית, אלא הלוגית. זו הסיבה שאלוהים לא יכול לברוא אבן שהוא לא יכול להרים.  אנחנו נוכל לחלוק גם כאן זה לא לב הדיון. (הערת שוליים: פעם חשבתי כמו הרמב"ם, עד שקראתי את הביקורות של ר' חסדאי באור ה').

 

5. חלק מהתפיסה של הבעש"ט זה הנושא שהבחירה היא אשלייה. היש הוא אשלייה. הוא לא מנסה לומר שיש בחירה בגלל שאנחנו לא מרגישים - כמו שאתה מנסה לטעון, אלא בדיוק ההפך, הוא מנסה לטעון את מה שאנחנו לא מרגישים. 

ורח"ק לדעתי ההוגה דעות הכי מקורי והכי פחות מפורסם בימי הבניים, והוא לא נופל מהרמב"ם אלא אפילו להפך. וזה שחלקו עליו לא מוציא אותו (ואת הבעש"ט) מהיהדות.

 

6. עיין 1, הספרים היחידים שאני מכניס ל"בית המדרש" זה ספרי הלכה, הספרים שבית המדרש מוסמך בהם. אני מאמין שאם הרמב"ם היה חי היום, הוא היה מסכים לליבוביץ (מאמר מצוות מעשיות) ולרב מיכאל אברהם על הקשר בין בית המדרש למדע, ולא חוטא באנרכוניזם פרשני אריסטוטלי בהרבה מאוד מקומות במורה. (זה לא הדיון אבל התפיסה של הרמב"ם בנושא נבואה, השגחה, והשארות הנפש, מבוססת על הנחה אחת מרכזית, שמקורה בעל הנפש של אריסטו ספר ג, והיא נמצאת גם אצל אלפראבי, והתפיסה של אריסטו מבוססת על תורת הכרה שגויה, שעליה גם התבסס הרמב"ם)

 

 

7.  אני רוצה לדייק בעקבות הערתך. כשאני אומר שהשינוי קורה ברגע, אני מתכוון לרגע של אחרי הטלטלה הזו. הטלטלה יכולה לקחת יותר מרגע בודד, הרבה פעמים כשזה עמוק עמוק בזהות (או שהיא טראומטית), היא לוקחת קצת יותר זמן כדי להפנים עוד חלקים שניהלו אותנו שהיו עמוקים ולא היטלטלנו איתם לפני. תהליך ההפנמה הוא תהליך הטלטלה, מהירותה תלויה באדם ובכמות האינטואיציה וההבנה הרגשית שלו את עצמו, היא תלויה בכמות הנכונות שלו שלהפגש עם מקומות אצלו שמציגים אותו באור פחות חיובי, ותלויה גם בעומקים וברבדים שהיא נמצאת, ככל שיותר עמוק, ככה יש סיכוי שזה יקח הרבה יותר מרגע ומשתנה מאדם לאדם. הפוטנציאל של השינוי במקרים רגילים ואינטואיציה טובה היא רגע. 

 

 אני אדגיש את מה שלא הדגשתי לפני - וזה לב הטענה  שלי  - אנחנו מוכרחים לבחור כמו איך שנבחר - עד שאנחנו באמת בוחרים.  כל זמן שלא בחרנו - מה שעשינו - לא יכל להיות אחרת.  אנחנו מוכרחים מכל הסיבות הללו שאמרתי - כל עוד אנחנו לא מודעים, אנחנו מוכרחים לבחור. וגם אם אנחנו מודעים, אם לא בחרנו להיטלטל ולשנות אמונות - אנחנו מוכרחים לבחור. האחריות המוסרית שלנו היא רק כי יש לנו אפשרות להיות מודעים, להיטלטל, לשנות אמונה, ולבחור אחרת. אבל אם לא תעשה את זה - אתה מוכרח לבחור, עם אשלייה של בוחר. 

 

 

אני מסכים איתך שיש שלב בתחילת חייו של האדם שבו האדם מודע, אבל אין לו יכולת להיטלטל ולכן לא יוכל לבחור כי האונה הקדם מצחית לא מפותחת מספיק (מתפתחת בין שנים 0 - ויכולה עד 20). אגב, זוהי הסיבה שאפשר לעצב ילדים בגילאי 2-6 איך שנרצה, כי המודע שלהם, (בהגדרה שלך השכל) לא חוסם, יש רק תודעה (ומערכת לימבית של עונג וכאב). ואגב, הסיבה לכך שבשונה מכל שאר החיות ההתפתחות של המוח האנושי נעשית מחוץ לרחם, בגלל שפתח הרחם צר משאר החיות (כי שהאדם הוא הולך על שתיים), ואם המוח היה בתוך הרחם, התינוק לא היה יכול לצאת, כי מוח מפותח כבד וגדול פי 20.

 

עשית היקש מלידתו של האדם, לבחירתו של האדם. כלומר הטיעון שלך הוא כזה -  

תינוק = אימפוליסיביות

אדם רגיל =  + שכל. 

מכאן שהבחירה היא בין אימפוליסיביות לשכל. 

 

הטיעון שלך נכון (לדעתי), אבל אני רוצה להעמיק אותו ולקחת אותו אלי ;)

האדם הוא תמיד עם תודעה. התודעה לא מתפתחת (ולא ניתנת למחקר), היכולת לחשוב על היותינו מודעים מתפתחת, כמו גם היכולת לחשוב על האמונות שגורמות למעשים מתפתחת. 

וכאן טמון הקייץ'.

 

תינוק = חוסר יכולת לחשוב על האמונות שגורמות לו ומשפיעות על מה שהוא עושה.

אדם רגיל = יכולת פוטנציאלית לחשוב על האמונות שגורמות לו ומשפיעות על מה שהוא עושה. 

 

כשאדם נמצא בסיטואציה שהוא מתלבט "בין מה שרוצה לבין מה שיודע שנכון", הוא רוצה כי הוא מאמין בתת מודע משהו שגורם לו לרצות, הדופמין חייב לעבוד רק כשיש לו על מה להיתפס. הוא חייב להרגיש מסר ש"יש לי כאן משהו שיגרום לי אושר". זה מה שעובר בתת מודע. במודע יש את הידע של מה שנכון. מצב כזה שאתה מתאר, היתי קורה לו המצב השיטחי, אבל יותר נכון לקרוא לו המצב שמעל הבמה, מאחורי הקלעים ישנן אמונות. המודע שלנו עסוק באמונה של מה שהוא יודע שנכון, בלי להיטלטל עם מה שהוא רוצה (ומאמין) בתת מודע, ולכן הוא חווה קונפליקט.

 

חשוב לי להדגיש עוד משהו, המוח שלנו עובד כמקשה אחת בקבלת החלטות, הלימבית והקדם מצחית, קבלת ההחלטות שלנו נעשית על פי שניהם, ומשום כך הוא לא ניתן לחלוקה של רבדים (חייתי, שכלי), אלא לכוליות של רבדים. הסיבה גם, שהאמונות הם העיקר, - כי יש פעמים שבהן המערכת הלימבית צודקת. כמו שמסביר גונה לרר.

 

הוא לא אשם בזה שהוא הכניס את עצמו - זה היה ה100% שלו. הוא לא יכל אחרת (הוא אולי יוכל אחרת אם הוא ירצה להשתנות, יהיה מודע, ויטלטל, אבל הוא לא יכל, ולכן הוא לא אשם), והנסיבות הביאו אותו.  (אני מדמיין שאתה הולך לשאול אותי מה התוקף לעונשים)

 

 

תודה על הדיון, מהנה ומחכים ממש לדון איתך. ותודה שקראת והגבת. 

 

 

מעניין ויש זמן אז ממשיכים:נאור97
1. אני לא חושב שאנחנו חולקים באמת בעניין הספציפי הזה. פשוט מגדירים אחרת מה הכוונה בית מדרש.
אני אישית לא מגדיר בית מדרש רק בהגדרה הקלאסית של מקום של ה' חומשי תורה גמ' והלכה, אלא גם כמקום שאחרי לימוד פילוסופיה מדעים וכו' מנסים להכניס הכל תחת קורת הגג הרחבה של תורה במובנה הפנימי והעמוק- ידיעת ה' ודרכיו.
אומר זאת כך- לא חושב שהרמב"ם ראה בכתיבת המורה על כל חלקיו זמן בו הוא לא קיים מצוות לימוד תורה וידיעת ה'.
2. ממש לא חלקתי עליך. רק באתי להראות שהרמבם דחה סברא הגיונית רק כי בתורה לא כתוב כך. כלומר זה לא שלרמבם השכל זה הפרמטר היחיד. גם דבר הגיוני יכול להידחות מסיבות אחרות.
4. לא קיבלתי את הרב מיכאל אברהם על כל דבריו. רק בדברים מסויימים.
אני חושש שלא הבנת את דבריי עד הסוף בעניין. כמו כל אלו שלא הבינו את הרמבם וחלקו עליו.
הרמבם פשוט אומר שהשאלה היא שאלה לוגית על מציאות שהיא לא לוגית (בהקשר הזה)!
כמו לשאול האם לשמיים יש ריח.
5. לגבי הבעשט- הוא רוצה שנגיע למקום בו "נרגיש" את האלוקות ואז תפקע הבחירה. לא כי אין בחירה אלא כי ברור לנו בשכל וברגש מה לבחור!
כמו הצדיק של התניא.
איפה טענתי שהוציאו את רח"ק או הבעש"ט מהיהדות? בסה"כ ציינתי שדעת רח"ק יחידאית.
6. עיין 1..
לא חולק על ההמשך בעקרון. אבל לא בקיא בפרטים.
7. אקדים ואומר שידע מדעי, ובפרט בתחום חקר המח, תלוי מאוד בפרשנות מוקדמת והנחות יסוד על הבחירה, הרצונות וכו' של האדם. אתה בטח יודע את זה טוב ממני.
וחשוב יותר מזה לדעתי- כל אדם מרגיש בשעת מבחן שיש לו בחירה, והוא בוחר להיכנע או לנצח. להשתעבד ללימביק או לחלק החושב.
חוץ מזה, לא מצאתי בדבריך שום הוכחה על זה שאין באמת בחירה לפני שבוחרים ומודעים לתוצאות.
מה הבעיה לומר שיש "מלחמה" בין הרובד המודע השכלי לבין הרובד התת מודע הרצוני ויש אפשרות בחירה והכרעה ביניהם?
נכון שאולי אדם לא מודע לזה שיש פה "מלחמה" וויכוח, אלא הוא פשוט "חי" אותם, אבל עדיין יש לו בחירה, גם אם קטנה. ועל חטא מתוכנן אין בכלל מה לדבר, ודאי שהוא הגיע מרוע שהאדם בחר בו ולא שפתאום קפץ והשתלט עליו.

האפשרות להיות מודע לזה שיש בי כל מיני רצונות שהם לא ה"אני" היחיד שלי, יש לי אפשרות לחלוק עליהם ואני יכול להתגבר עליהם, נבנית אצל כל אדם לאט לאט מקטנותו. ואז ודאי שיש בחירה. קשה ככל שתהיה.

יש לך ידע גדול מאוד. אבל לי זה נראה כאילו יש לך אקסיומות כלשהן משום מה שלא מוכרחות לא לפי ההיגיון הפשוט, לא לפי ההרגשה הטבעית וגם לא חייבים להסיק כך מהעובדות המדעיות (חוץ אולי ממקרי קיצון שגורמים לתת מודע-לימביק, להתחזק מאוד. כמו עם הגידול. ואז זה יותר דומה לתינוק).
חשבתי על זה עוד. ונראה לסכם בפשטות כך:נאור97
התת מודע/הלימביק (שהושפעו ומושפעים מהרבה מאוד גורמים) רוצה משהו רע לדוג'.
כנגדם יש שכל שמבין שזה לא טוב. וגם חלק בתת מודע שגם רוצה בטוב ולא ברע.

ככל שהתת מודע חזק יותר קשה יותר לשיקול השכלי (ולחלק הלעומתי בתת מודע) לנצח אותו.
עוצמת הרצון שלו יכולה לנבוע מכמה גורמים- ממה שמסב יותר עונג, מה שיש פחות חשש שיגרום שניפגע-כאב פיזי, בושה ועוד.

קשה יותר לדוג' לחטוא באיסור אשת איש מאשר לדבר לשון הרע. למה? כי בעזרת החינוך כבר עיצבנו את התת מודע עם יותר פחד מאיסור אשת איש מאשר מלשון הרע. בין אם זה מיראת שמיים בין אם מבושה בין אם זה כי זה לא מוסרי (זה טיעון שנכון גם לחילונים כמובן).

לכן כמעט תמיד יהיה מאבק בשעת הניסיון בתת מודע עצמו בין הרצון לרע לבין הרצון לטוב/הפחד מהשלכות הרע/ההרגשה שרע זה דוחה.
ומי זה שיכול לבחור לפי איזה חלק של התת מודע נפעל? השכל-המודע, שלנו.

אוקייצלילי השקט
עבר עריכה על ידי צלילי השקט בתאריך כ"ה בניסן תשע"ט 00:26
 
 

1. אבל לא הסברת למה אתה חושב כך. הרמב"ם היה חושב כך כי הוא לא רק היה רציונליסט, הוא היה רציונליסט "דתי". הוא נתן משמעות קדושה ואלוהית להשכלה. ולכן גם משמעות דתית. 

 

4. ההנחה היא שאם יש לי הנחה מציאותית, שהאדם בוחר על חלק אחד של המשוואה, החלק השני מחוייב לחוקי הלוגיקה של ידיעה ובחירה, גם ללא יכולת הבנה של מציאותו, וידיעתו (כי לא שייכת ידיעה בכוח). (אנחנו יכולים לא להסכים וזה בסדר)

 

5. הבעש"ט אומר הרבה יותר מהתבטלות כדי להבין ברגש אלוהי מה לבחור. הוא אומר שהבחירה ברע היא לא שלנו, אלא ירידה שהקב"ה הכניס אותנו אליה. היש הוא אשלייה, מה שנשאר לך זה "תרעומת השכינה".  

 

 

7. ראשית ההרגשה הטבעית של אפלטון אריסטו ואלפי פילוסופים והוגי דעות (גם מבית המדרש!) היו מוטעות ולא עמוקות מספיק. לא מעניין אותי מה ההרגשה הטבעית השיטחית אומרת, מבחינתי זה סתם אונטולוגיה לזמני שיעמום חריפים, שאין לה ולו קשר הכי קטן למציאות, ולהכרה של המציאות בצורה בדוקה של שכל ישר. 

 

שנית, מההערות שלך לגבי ההרגשה הפשוטה, ועל זה שלא חייבים להסיק מהמדע על אופן הבחירה, ללא טענה נגדית, ללא דיבור ברובד האפסיטימולוגי אלא ברובד אונטולוגי, הרובד שהאנושות טעתה בו בהנחות שלה לגבי האדם, עולה לי התחושה שאולי נוסף על הטענות האנטלקטואליות, חשוב לך מבחינה פסיכולוגית לך להניח את הטענה שהאדם בוחר לפני שהוא בוחר. אני לא יודע אם התחושה שלי נכונה, אבל חשוב לי שלא יתערבו כאן ניצוצות פסיכולוגים. כי כמו שאומרת טלי שרוט - "לא משנה" מה נטען - אם דיון אינטלקטואלי נדבק ברובד הפסיכולוגי הוא לא ישיג את מטרתו. אבל אולי לא הבהרתי את עצמי מספיק טוב, ואני מקווה שבתגובה הזו שאני אצליח לפרט בצורה שתבהיר אותי טוב יותר. 

 

 

נתחיל בזה שתת מודע זה אתה, המודע זה חלק ממה שאתה מודע אליו ב"אתה" הזה. למרות שאתה יכול לא להיות מודע ל"אתה" הזה. לחשוב שאתה אמור להיות מישהו אחר, ולכן לא לקבל את ה"אתה", להתנכר אליו, ולא להתחבר לחלקים ב"אתה" שלך, ועל ידי כך לא לשפר את ה"אתה" הזה. זו המלחמה שאתה מתאר, וזה גם הציטוט של הגר"א על הקושי העצום בשבירת "מידות". (לדעתי זה לא רק קושי, זה לא אפשרי. כל הדחקה של ה"אתה" בשם השכל המודע גורמת לקושי מנטלי גדול ולניתוק בעוד מישורים בחיים)

 

הדרך של התת מודע לתקשר איתנו היא באמצעות הרגשות. או במילים אחרות הדרך שלנו להבין את עצמנו,  זה לדעת מה אנחנו מרגישים. "אינטיליגנציה ריגשית".

כמו שהראה אנטוניו דמסיו -  רגש הוא סכמה של מחשבות. אם אנחנו עוברים ברחוב ורואים אדם שעשה לנו רע, אנחנו מתמלאים ברגש של דחיה. זה קורה במהירות, זה קורה תוך כדי. ברגש הזה מונחים כל המחשבות והאמונות והחוויות שהמוח זוכר עליו. הוא מתרגם את הסכמה של המחשבות לרגש. אין שכל, אין רגש, אין דיכוטומיה. יש אדם, יש מוח. (לתינוק\ילד אין יכולת להבין את הרגשות הללו, הוא רק חווה אותן. ואני מדגיש שפחד זה רגש נפרד מהדיון על רגשות)

 

 ניסוי ליבט מלמד אותנו שאם אנו לא מודעים, אז אין לנו בחירה. המוח יבחר על פי המסלולים המחווטים במוח, באשלייה של בחירה. (כל תירוץ אחר לניסוי לא עומד במבחן כמו שמראה הרב מיכאל אברהם בספר מדעי החופש.)

 

בספר איך אנחנו מחליטים מציג ג'ונה לרר שכאשר אנחנו מחליטים החלטה שמקורה בחשיבה, אנחנו משכנעים את עצמינו רגשית שזה נכון (לדוגמה - ספה יקרה יותר היא גם נוחה יותר), כאשר אנחנו משכנעים את עצמינו רגשית שזה נכון אנחנו כבר משוכנעים שכלית (הספה הזו נוחה). האדם הוא הכל. הוא לא דיכוטומי. 

 

הדיון בנושא קונפליקטים הוא ארוך ומורכב מאוד.  אבל גם בנושא קונפליקטים זה הכל חלקים של ה"אתה". לא שכל ורגש. ולא שכל עם חלקים לא מודעים ורגש עם חלקים לא מודעים - ושכל שמחליט לאיזה חלק לא מודע נבחר -  כי החלוקה הזו לא נכונה - אנחנו עם חלק לא מודע אחד. אני אקצר ממש בנושא "איך עובד קונפליקט". כשאנחנו רוצים\מתלבטים בין שני דברים חיצוניים או פנימיים שמועילים לנו ויכולים רק לבחור אחד בזמן מסויים, אנחנו נעשה שיקול ונשתכנע בכוליותינו! לאיזה צד הכי טוב לבחור (דוגמת הספה). אם הקונפליקט הוא שני דברים שמזיקים לנו אבל חייב לבחור אחד מהם - כאן אנחנו נרצה לצאת מהקונפליקט באמצעות הרחבת תפיסה של המודע שלנו שהוא לא חייב לבחור ולשלוט בסיטואציה. אם הקונפליקט הוא  דבר אחד שמועיל ואחד שמזיק - אבל בתת מודע זה ממלא צורך פנימי מסויים (כלומר מועיל) - אנחנו נרצה להשתחרר מהתלותיות במילוי הצורך על ידי הדבר שמזיק. 

 

לסיום כמו שאמרתי בהודעה הקודמת - אנחנו מוכרחים לבחור כמו איך שנבחר - עד שאנחנו באמת בוחרים.  כל זמן שלא בחרנו - מה שעשינו - לא יכל להיות אחרת. מה קובע איך נפעל? התוודעות ומודעות, אינטיליגנציה ריגשית, ונכונות להטלטל. אם לא עשינו את זה - כל מה שפעלנו היה על פי נסיבות שגרמו לנו - ולא יכל להיות אחרת. 

 

 

       

 

 

   

 

  

 

 

 

 

חשוב לי להבהיר עוד משהו לסיכוםצלילי השקט
כשאני אומר שהאדם פעל על פי הנסיבות שגרמו לו - זה על פי כל מה שכתבתי בתגובה הגדולה על בחירה חופשית.

המוח יוצר חיווט במוח בעקבות הנסיבות -

אמונות שקנינו בילדות מדמויות סמכות, השפעה בלתי נראית של התרבות, הסביבה, המשפחה, פחדים, חוויות שעיצבו לנו אמונות, גנים ותורשה (+ זרז מהסביבה), מצב פיזיולוגי (רגעי או סטטי) ונוירולוגי, מצב פסיכולוגי ברגע מסויים -

הרגשות והמחשבות שיעלו לנו ב/על סיטואציה מסויימת הם סך כל הנסיבות הללו. אין לו אפשרות אחרת יותר ממה שיש לו מהנסיבות הללו. זה כל המשאבים שיש לנו בסיטואציה.

אבל יש לאדם אפשרות לבחור **להבא** אחרת מנסיבות חייו, על ידי המודעות, ההבנה של מעשיו ואמונותיו (שנוצרו על ידי נסיבות - טייס אוטומטי), ושינוי הגישה לגישה שבה הוא מאמין.

כל עוד אדם לא מודע, הוא על טייס אוטומטי, הוא לא בוחר. אם אדם מודע אבל מנסה להבין למה ולשנות גישה - (בין אם הגישה טובה לו ולכן הוא לא רוצה לשנות - כמו נניח לקום לזקנה באוטובוס, ובין אם הוא לא רוצה להתעמת עם עצמו) הוא לא ישתנה.

אני כותב כלאחר יד את המילה להיות מודע, אבל זה קשה מאוד! האדם בורח מהמודעות. מהתשומת לב של התודעה בחיים, בהרגשה של מה שאני מרגיש על הכאן ועכשיו, האדם לרוב נמצא עם התודעה שלו במחשבות על החיים, לא בחיים עצמם.

ויש כאן אירוניה.
האדם כשהוא ילד הוא חווה את הכל, הוא לא חושב על החוויה. זו הסיבה שהוא סוגסטי וגמיש וללא מודע שחוסם, ילד אולי יכול לחוות ללא הפרעה, אבל הוא לא יכול לחשוב על מה שהוא חווה ולשנות גישה. הוא אולי עובר את שלב המודעות, אבל הוא לא עובר את שלב הטלטלה מבחינת פוטנציאל. כשהוא גודל קצת יותר (סובייקטיבי בהתפתחות) - הוא מפתח יכולת לחשוב, אבל האירונייה היא שהיכולת לחשוב שולטת לו על התודעה, התודעה מתחילה להתעסק במחשבות על החיים, ומפסיקה לחוות אותם, וככה הטייס האוטומטי של הרבה מאוד אנשים - טס ללא הפרעה.


אני בכוונה אומר שהתוודעות זה השלב הכי קשה. כמו שכתבתי יש סיכוי שהבעש"ט היה קורה לזה "לקשר מחשבה עם מעשה" ורואה במעשה כזה השראת שכינה (כי לתודעה יש משמעות אלוהית (כקיום)). הבודהה למשל קורא לזה ערנות, ובשבילו זה החלק המפתח והראשוני הכי חשוב שפותח את תרגול ה"דרהמה". בלעדיו אין על מה לדבר. זה גם החלק הכי קשה לאדם לדעתו, והוא מסביר (בצורה משכנעת) למה.

תגובה לסיכוםנאור97
1. אני מסתכל על זה כרמב"ם. השכל ה"טבעי" נטול האקסיומות הוא כלי חשוב בידיעת ה'. ונראה לי פשוט שכל בית מדרש שלא מבין את זה חסר בו.

4. כנראה נישאר חלוקים. אפשר לומר שיסוד המחלוקת בינינו הוא האם חוקי הלוגיקה יכולים וצריכים להקיף ולהסביר הכל. להבנתי לא. לוגיקה וחוכמה הם כלי מרכזי של הכרת מציאות אבל לא מוחלט (בספירות יש ספירת כתר לפני חוכמה. קרי לא כל מציאות כפופה לחוקי החוכמה).
האמירה שלי לא מוסכמת אוניברסיטאית-מדעית? כנראה. לא מטריד אותי. לא חושב שהגישה שלהם שלמה.

5. מהידע והזכרון שלי הבעש"ט לא מתכווין שהיש הוא אשליה כדי לסתור בחירה אלא כדי לומר שהבחירה היא בגלל שאנו לא תופסים ומרגישים את האמת, את האלוקות שמחיה את הכל. אני צריך לבדוק.

7. לדעתי הרגשה טבעית כן אומרת הרבה, אבל כמובן שלא הכל. רק צריך לנתח את העומק שלה ולרדת לשורש שלה.
ובפרט הרגשה טבעית שורשית ומרכזית כמו בחירה. ובפרט שהיא משתלבת עם פשט התורה (לשיטתך בהסבר בחירה צריך לפלפל ולדרוש את כוונת התורה).

את מה שכתבתי על זה שלא צריך להסיק מהמדע על אופן הבחירה אלא על פעילות המח גרידא, כלומר אני לא חייב לקבל את מסקנותיהם (בניגוד לידע שלהם) כי בזה אין להם עדיפות עליי (כמו שמדען לא טוב ממני בענייני פילוסופיה), ראיתי בדברי כמה אנשי אקדמיה דתיים.

לגבי מה שכתבת שאולי מעורבים בדבריי הנחות פסיכולוגיות שאני רוצה בהן. נכון. אבל אדרבה! בגלל שיש לי דעה והרגשה שלא תשתנה קל לי לחקור עד הסוף את כל השיטות. הן לא מפחידות אותי. הן תיאורטיות. הרי אתה יודע שפחד משינוי הסתכלות זה מה שמונע מאנשי תורה ומאנשי מדע חילונים להגיע לאמת.
ואם אחרי החקירה אראה שבכל זאת טעיתי אז סיכוי טוב שלבסוף כן אשנה את דעתי. למרות שכדלעיל אני כן חושב שעל הרגשה מרכזית כבחירה כן צריך להסתמך. כמו על ההרגשה שאני חי באמת ולא סתם דמיון אחד גדול.

לגבי המשך דבריך-חלק לא הובנתי נכון נראה לי. התיאור של על שכל ורגש היה פשטני, בוודאי שגם אני חושב שהכל משתלב יחד לבסוף.

לא חולק על המשך דבריך לגבי קונפליקטים. ולא לגבי הדוג' עם הספה (שם אין בכלל התלבטות. רק אורח חיים של אדם שלא הורגל לחשוב).

והכי חשוב- הבנתי מה שאתה אומר. אני מסכים בעקרון.
אני רק חושב שהמחלוקת בינינו היא כמה שכיח שבחירתו של האדם "כפויה" עליו בגלל הנסיבות.
להבנתי אתה סובר שתמיד זה ככה, ואילו דעתי היא שברוב ולפחות בהרבה מקרים כן יש אפשרות בחירה.
אדם כן שוקל בדעתו- לקום לתפילה או לא לקום. לאיזה רצון בנפש להתחבר, לרצון לישון או לרצון לעשות מה שה' אומר.
יש נקודת בחירה בזמן שהאדם מתלבט כי עצם ההתלבטות כבר מצריכה משהו חיצוני- חשיבה והכרעה בין שני רצונות "תת מודעים" (אולי ההגדרות שלי הן לא בהתאם להגדרות המדעיות אבל אתה בטח מבין את כוונתי). אחרי שהכריע הוא כבר באמת לא חושב אלא ממשיך על טייס אוטומטי.

אומר זאת אחרת- להבנתי והרגשתי הפשוטה אדם שמתלבט לדוג' בין להרביץ למי שעצבן אותו לבין להכיל אותו כן משתמש ברובד של בחירה איך להכריע. למרות שזו לא הכרעה שכלית טהורה זו גם סוג של הכרעה שאינה משועבדת רק לנסיבותיו האישיות.

אני לא חושב שנגיע להסכמה מלאה. כי נקודת הפתיחה שלנו שונה. אני מנתח מחוויות העבר וההווה שלי (ניסויים על עצמי..) את המנגנון הבחירי שלי ורואה שבאמת יש מקרים בהם הרגשתי שהייתה לי בחירה ויש מקרים שבאמת כמעט לא הייתה לי בחירה (חלק באשמתי. טעיתי כמה פעמים ואז הטעות הפכה לטייס אוטומטי. העומק ב"נעשית לו כהיתר"). ואז הבחירה היא בעיקר להחליט להשתנות אחר מעשה כדבריך.

והרב מיכאל אברהם אכן הוכיח בספרו מדעי החופש שלפי הממצאים העכשווים של מדעי המח שאלת הבחירה היא לא מדעית אלא פילוסופית. ושגם הרבה יותר מסתבר לומר שיש בחירה (גם לפני המעשה ולא רק לאחריו).

חידשת לי הרבה. נהניתי מאוד מהדיון.
ונראה לי שגם להיפך. ובזה יש תמימות דעים בינינו...



תודה! אני חושב שאנחנו מסכימים בנושא בחירה "חופשית"צלילי השקט
והדיון איתך פורה ומעניין ומחכים!

רק אנקדוטה לסיום כי הבנתי איפה טעיתי - (טעיתי שלא דיברתי על סיטואציה עצמה) ואני אשתמש בדוגמא שלך כדי להראות שאנחנו מסכימים.

על אחרי הסיטואציה הבנתי שאנחנו מסכימים, אני רוצה להבהיר את עצמי בסיטואציה עצמה.

כתבת כדוגמא -
"אדם שמתלבט לדוג' בין להרביץ למי שעצבן אותו לבין להכיל אותו כן משתמש ברובד של בחירה איך להכריע"

נניח שנסיבות חייו הביאו אותו לידי כך, שכשמישהו מעצבן אותו - הוא מרביץ. וזה יכול להיות מאלף ואחד סיבות של "נסיבות" שהביאו אותו לאמונה שבמקרים כאלו עליו להרביץ. (זה עמוק יותר אבל רק בשביל הדוגמה).

רגש אי אפשר לדכא, ואי אפשר גם לשלוט עליו.

בסיטואציה יש לו שתי אפשרויות - או להיות מודע לרגשות שלו ולתת לרגש לזרום ולהכיל אותו, ולהבין שהוא חש משהו אבל לא חייב להענות למשהו הזה - הוא חש כעס אבל הוא לא חייב לכעוס.
כשהאדם מתלבט זה אומר שהוא הפעיל את המודעות לסיטואציה, ואת ההבנה שהוא יכול לא להיות מזוהה עם התחושה - שהיא בעצם נסיבות חייו, (אם הוא ינסה לשלוט ולדכא את הרגש הוא יחזור אליו כבומרנג ויתפרץ)

האפשרות השניה שתהיה לו היא - להיות זהה עם התחושה - ואוטומטית לכעוס.


אם אדם פעל על פי נסיבות חייו, בהכרח שהוא לא הפעיל את המודעות שלו והוא היה מזוהה עם תחושת האגרסיה והכעס, כלומר הטייס האוטומטי של נסיבות חייו שלט שם. הוא לא יכל שלא לכעוס, כי הוא לא היה מודע.


זה השלב הראשוני של הסיטואציה, ובמידה רבה הוא שלב מאוד מהיר, ומאוד אינטנסיבי. לכן בתוך סיטואציה לא קל להיות מודע ולהכיל את הרגש בלי להזדהות איתו ולהענות לו.

חשוב להדגיש שבמידה והאדם "בחר" להיות מנוהל על פי נסיבות חייו, זה היה ה100% שלו והוא לא יכל אחרת - **כי עובדה שהוא לא הפעיל את המודעות והוא היה זהה עם התחושה. אם הוא יכל אחרת הוא היה עושה את זה.**

זה השלב הראשון.

השלב השני זה להבין את הרגש שנמצא, למה יש בי כעס? מה גורם לכעס? מה אני מאמין שאני כועס?
נסיון להבין את התחושה, לא לשפוט אותה.

נניח - זה לא צודק שהם עקפו אותי בתור = אם עקפו אותי זה אומר שלא מתחשבים בי = זה אומר שאני אפס = אני אראה להם כמה אני גדול = אלימות + כעס

אני חייב להדגיש שדרוש המון המון אינטיליגנציה רגשית ומיומנות כדי להבין ולנתח את האמונה שבגללה יש תחושת כעס *בתוך סיטואציה*. לכן כמעט כל הטלטלות שלנו הן בניתוק מהסיטואציה/הסתכלות על העבר.

בטלטלה הוא אמור להרגיש - זה שהם עקפו אותי זה כי קרה להם משהו חשוב/לא שמו לב - ולא כי הם מתייחסים בזלזול.
או - הם עקפו אותי - ובשבילם זה צודק ומוסרי לעקוף, וזה לא אומר כלום על מי שאני.

לאחר מכן רגש הכעס יתחלף ברגש הכלה והבנה.


זהו, מקווה שמה שכתבתי הבהיר דברים שלא כתבתי לפני, ותודה על הדיון ועל התגובות. ממש פורה ומלמד.







בדיוק!נאור97
בעצם רק הערה קטנה.. -יש גם אפשרות שלישית. אדם שמודע לרגש הכעס לדוג' ובכל זאת בוחר לא להתגבר עליו אלא להיכנע ולכעוס (אולי אתה גם התכוונת לזה. לא הצלחתי להבין בדיוק מדבריך).

וכמו שכתבתי לפני אם אני מבין נכון מחלוקתנו היא מה המצב השכיח (לפחות בבין אדם לחבירו).
להבנתי ברוב המקרים ורוב האנשים הנורמלים יש מודעות כלשהי בזמן המעשה לזה שיש רגש אבל לא חייבים לתת לו להתבטא בצורה מעשית.

דרך אגב. אני לא חושב שחייבים לומר שיש קשר בין הניתוח הזה שכתבת לבין דעת רק"ש. גם הרמבם יודה לניתוח הזה.
ויותר מזה. הניתוח הזה לא בטוח יסתדר עם שיטת רק"ש. אבל אני לא מונח בשיטתו.

מצחיק שאם היינו עושים את הדיון פנים מול פנים ושואלים ומקשים תוך כדי דבריו של השני תוך כמה דקות היינו מגיעים כבר להסכמה..
יפה ששמת לב צלילי השקט
עבר עריכה על ידי צלילי השקט בתאריך כ"ו בניסן תשע"ט 00:55
עבר עריכה על ידי צלילי השקט בתאריך כ"ו בניסן תשע"ט 00:52
עבר עריכה על ידי צלילי השקט בתאריך כ"ו בניסן תשע"ט 00:40
עבר עריכה על ידי צלילי השקט בתאריך כ"ה בניסן תשע"ט 22:39
 

האמת היא שכשכתבתי עמעמתי את זה בכוונה, כי זה קצת יותר מורכב. 

 

יש לי הנחת יסוד מאוד מרכזית, - אדם עושה את ה100% שלו באותו רגע על פי ה"משאבים" שיש לו באותו רגע, ומה שהוא בחר, לא יכל להיות אחרת. ה"משאבים" אלו האמונות שמנחות אותו. האדם דרך טלטלה ושינוי גישה, יכול להגיע למשאבים אחרים, אבל כל עוד זה לא קרה - הוא יעשה את ה100% שלו על פי המשאבים שיש לו כרגע.

 

ההנחת יסוד המרכזית שלך שחשוב לך לטעון, זה שבכל רגע נתון, מה שלא יהיה, יש לאדם בחירה. חשוב לך להאמין שאם היינו יכולים להחזיר את הגלגל אחורה - הוא יכל לבחור אחרת. 

 

מה שאני טוען זה שיש לאדם בחירה ויכולת לשנות את ההווה להווה אחר, על ידי התוודעות אל העבר (שהיה חייב לקרות), ושינוי גישה. אבל העבר היה חייב להיות כך. אני טוען שהתורה דורשת לעתיד, לא מקוננת על העבר. יש לאדם יכולת לשנות את ההווה לא היתה לו יכולת לבחור אחרת ממה שהוא בחר. גם אם יש לו יכולת לשנות את ההווה בחירה של הווה שהפך לעבר היתה מחוייבת להיות כך - כי מתוך המשאבים שבהם האדם היה זה מה שהיה חייב לקרות. זו הסיבה שיש צידוק לדרישה מוסרית לאדם. ועם זאת זה גם חוסר הצידוק בלהאשים את האדם (למעט בקונוטציה משפטית, וזה שלא מאשימים לא אומר שאין גבולות, או שמצדיקים מוסרית).

 

הדטרמיניזם טוען, שאם יש לי y ו x -  ובחרתי y - לא יכולתי לבחור x.  אבל הם טוענים יותר מזה - הם טוענים שלפני שבחרת התחייב שתבחר y. הליברטריאניזם טוען שיכולת לבחור אחד משניהם, ואם בחרת y ונחזור אחורה אתה היית יכול לבחור x. לגבי העבר אני מסכים עם הדטרמיניזם שאם בחרתי y לא יכולתי שלא לבחור y. אבל אני מסכים עם הליברטריאניזם שבהווה אני יכול לבחור x ולא מתחייב שאני אבחר y. 

 

 

ברגש (מסר מה"אתה"), זה או שאתה מרגיש את הרגש חווה אותו, חי אותו, ומתחבר למה שאתה ומה שעולה בך, או שאתה מתעלם ממנו - או על ידי ציות, או על ידי הדחקה, ושתי האסטרטגיות הללו הורסות את האנושות. להדחיק רגש זה אולי יכול לעבוד בטווח המאוד קצר לגבי אותו משהו שמדחיקים, אבל היא תחזור כבומרנג חסר שליטה לגבי אותו משהו בזמן שלאחר מכן. בנוסף זה גורם להרבה נזקים נפשיים, בעיקר לאילחוש וקהייה רגשית, שגורמת להתמכרות לאלף ואחד דברים ולדכאון. לציית לרגש, זה להכנע לו, זה לא להבין אותו. וכמו במדיטציה, אם צייתת לרגש, אפילו לרגע אחד, אתה יכול להיות סופר מודע - אין לך דרך חזרה (אלא אם כן תתנתק מהסיטואציה לגמרי מנטלית ופיזית ותחזור שוב מחדש), כי ברגע שהוא שולט הוא שולט, אתה מודע לזה שהוא שולט, ואין לך יכולת בחירה. אם יש בסיטואציה פנומן של ציות, גם אם רגעי מאוד, זה הופך את האדם ממודע לנשלט. כלומר מה שאתה טוען שיש מקרה שהאדם בוחר להכנע, אתה קורא לזה בחירה בצורה מודעת, אני קורא לזה מודעות לכניעה שתהיה מוכרחת להיות (בגלל הציות אלא אם כן הוא מתנתק וחוזר).

 

 הלב והגרעין הפנימי של מה שהיה חשוב לי לומר זה שאדם עושה את  ה100% שלו - בסיטואציה, ולאחר הסיטואציה. ומה שהוא עשה, לא יכל להיות אחרת. והוא יכול לשנות את הסיטואציות הבאות, באמצעות והתוודעות הרגשה וחוויה של הרגש וטלטלה. 

 

אני לא סובר כמו רח"ק אלא כמו השל"ה. אני כן מתחבר לקושיות של רח"ק על הרמב"ם.

לגבי החסידות נראה לי שאתה מתכוון לחילוק של רש"ז לדוגמא כאן על שני חילוקים בהיסתכלות, מבחינת היש "ממטה למעלה, ומבחינת האין ממעלה למטה".

בכל מקרה הבעש"ט סבר שהיש הוא אשלייה כי ה' נוכח בכל. גם באדם. ומה שיש לאדם זה תרעומת השכינה. (עיין למשל במשל הארמון בן פורת יוסף פרשת מקץ, ולגבי תרעומת השכינה תולדות יעקוב יוסף דברים אות ג. וצדקת הצדיק פסקה מ)

 

הארכתי באקורד הסיום, למרות שאני חושב כמו שכתבת שבנושא מורכב כמו "אדם", תגובות בפורום מייתמות את המורכבות הגדולה שיש בנסיון לנסח ולהסביר בפשיטות מורכבת. 

בכל מקרה ממש תודה על המקום והדיון   

 

 

 

 

 

 

טוב, אז למסקנהנאור97אחרונה
כנראה אנחנו כן חולקים..
ומזדהה עם הפסקה האחרונה שכתבת
יש מקומות שאין תשובה טוטלית בלי עונש מרחיק לכתארץ השוקולד

ונשים בצד דוגמאות חריפות כמו רוצח, מחלל שבת וכד'.

 

טבח שמכר משהו לא כשר בלי להראות לחכם יאבד את פרנסתו ועושים לו שיימינג, הרי עקרנו דלתי תשובה?!

אלא שלפעמים מענישים באופן חריף ואחר כך הוא מוזמן לחזור בתשובה ולשכנע בכך שהוא חזר בתשובה ולא נוותר לו על העונש.

לגבי מה שטעןנאור97
@בן מערבא
מסכים. אבל מאי חזית דדמא דידך סומק טפי מדמא דחברך?
מה שכן, אם משפחת הקורבן רוצה להשכיח את הענייןנאור97
כמה שיותר לטובת הקורבן אני מבין ומסכים.

כל הדיון פה היה מה צריכה להיות תגובת הסביבה.
בעיניי יש פה התחסדות יתירה.
שיסבול על שאימלל ילדה. במקום שרק ישב בכלא יצא אחרי כמה שנים וגמרנו. זה הצדק. זה המוסר היהודי האמיתי.
לדעתי זה מה שיתן קצת הקלה לקורבן. כעס ונקמה לפעמים משחררים, לעומת תחושת חוסר צדק.
עובדה שיש הרבה נפגעות ששומרות הרבה שנים בפנים ונרגעות רק כשבסוף מתלוננות ומרגישות קצת צדק.
זה יביא גם להרתעה.

חוץ ממשפחתו הקרובה לדעתי כל מי שמכיר אותו צריך להפסיק לדבר ולהתייחס אליו.
טיעונים מעניינים, (בלתק), אבל הערותארץ השוקולד

1. אמת, יש בכך חוסר הכלה, אבל חוסר הכלה במקרי קצה יכול להיות נכון. כלומר, זה דורש זהירות גדולה, אבל לא שלילה מוחלטת.

לפי הדין הפשוט טבח ששחט בסכין פסולה ולא הראה לחכם את הסכין לפני מוקע ומאבד את עבודתו על המקום, אז אולי צריך לסייג זאת אבל חשוב להבין שבתורה זה לא נשלל.

 

2. ביחס לזה:

א. נדרשת זהירות ומחשבה כיצד להפריד.

ב. בתורה יש מקרים של מומר לתיאבון, שבו אנחנו אומרים שזה לא רק שאדם אכל לא כשר, אלא מצב בו אדם כבר מוגדר שהוא לא מקפיד על כשרות.

האם לנו חשוב רק מצוות שבין אדם למקום או שאכפת לנו שאנשים לא ייפגעו?

 

3. חשוב להבין שתוצאות הרסניות בהמשך הם פעמים רבות גם באשמת התוקף ולכן חשוב לי שהקרבן לא יאשים את עצמו וכן יאשים את התוקף.

 

4. להביא ראיה ממנדלה זה רעיון לא טוב לדעתי, כי עד היום השחורים נוקמים בלבנים בדרום אפריקה. ויש לחשוב אם מנדלה היה מעניש באותו הרגע אולי השחורים לא היו חושבים שדרושה נקמה עדיין. (ככה שבמבחן התוצאה נראה לי שמנדלה טעה)

שוב, כעס בתורה זה לא דבר שלילי תמיד, אלא דבר שראוי להימנע ממנו אבל במקרים מסוימים הוא נצרך.

 

והערה כללית:

אני מסכים ששיימינג הוא לא תמיד נכון, וצריך וודאות מסוימת כדי להשתמש בו, אבל זה לא כלי פסול במהות ולפעמים יכול להיות בכך תועלת.

 

וביחס לזהירות נדרשת בפורום, תיזהרו על אופן הדיבור והשיח עם כל דמות פה בפורום, זה שדמות מוכרת לא מבטיח שהדמות תמיד בסדר.

חג שמח

אהבתי מאוד את תגובתךנאור97
קבל 👍 גדול..
שאלותצלילי השקט
עבר עריכה על ידי צלילי השקט בתאריך כ' בניסן תשע"ט 18:30
עבר עריכה על ידי צלילי השקט בתאריך כ' בניסן תשע"ט 18:29
עבר עריכה על ידי צלילי השקט בתאריך כ' בניסן תשע"ט 18:29
עבר עריכה על ידי צלילי השקט בתאריך כ' בניסן תשע"ט 18:29
עבר עריכה על ידי צלילי השקט בתאריך כ' בניסן תשע"ט 18:24
1. שוב, אין חוסר הכלה קצת או יותר. יש מכיל מקומות אנושיים וטעויות או לא. זה או הכל או כלום, אדם שלא מכיל את אנושיותו של האחר לא מכיל את אנושיות עצמו. אין הכלה לחצאים. מה שאתה טוען שזה בסדר להכיל לחצאים.
אבל תראה מה עומדת בתוך ההנחה שלך -
בתוך ההנחה שלך עומדת ההנחה שאתה אהוב וראוי לאהבה רק אם אתה לא עומד במקום ההוא של החוסר הכלה, בקו האדום שאחריו כבר לא מכילים (כלפי עצמך ואחרים).
כלומר זה לחיות באהבה על תנאי, האני שלך נשפט על פי משהו שעשית. (כי אם תעבור את הגבול והקו האדום של החוסר הכלה לא תהיה אהוב כלפי עצמך)
ואם האני שלך נשפט על פי משהו שעשית במקרים קיצוניים, כלומר הוא נשפט על פי מעשיך - אין שפיטה לשיעורים - הוא תלוי במעשיך וישפט גם במקומות שבהם המקרים הם רגילים, כי או שהאני שלנו הוא שלם ועומד בפני עצמו, או שהוא נשפט, אין אמצע.

- ואז, כשאדם מגע לתפיסה שהאני שלו שפיט בגלל מעשיו, אדם מגיע לערך עצמי נמוך ולדכאון.

אז מי הפסיד מהשיימינג אתה או הוא?

לגבי הלכה, לא נותנים דוגמא מעולם המשפט לעולם הרגש. אני אסביר בהמשך אם תרצה. (בקצרה בעולם המשפט זקוקים לדוגמות)

2. א. פשוט להבין שיש נסיבות, ולא להתייחס לאדם מבחינת מי שהוא כרע. אלא בגלל נסיבות שגרמו לו. כמו שכתבתי למעלה אי אפשר לכעוס על אדם כשמתייחסים לנסיבות, וכשמניחים שהנסיבות גרמו לו לטעות, שהוא אדם, שהוא טועה, שמשהו גרם לו להיות שם. זה הא בהא תליא. הנסיבות וההכלה של האנושיות br />ב. נסיבות זה גם אומר שאדם עושה משהו כדבר ממושך (מומר לתיאבון) עדיין זה מכורח נסיבות. שאנשים לא יפגעו זה לא אמור לבוא מתוך כעס, אלא מאסטרטגיה חכמה ותבונית.

3. חולק עליך. אני חושב שזו טעות מרה. כל משהו שהתוקף אשם בו הקרבן מאבד. זה פשוט תפיסה שהורסת את היכולת של הקורבן להשתקם. אם משהו לא בשליטתי אין לי יכולת לשנות.

4. לקחתי אותו כדוגמא ולא את ההיסטוריה. מקווה שמשהו במסר למנדלה עבר, ושההיסטוריה שלא היתה בשליטתו לאחר מכן, לא העיבה על המסר.


האם תעשה לו שיימינג (של ניק) הוא לא יוכל להתחזות לניקים אחרים?

אני הולך להטריד אותך בפרטי
חג שמח
ראוי לתגובה ארוכה, בלי נדר במוצ"ש-שני (כשיהיה לי זמן להגיבארץ השוקולד
באריכות ולעיין)

בכל מקרה, בתור התחלה כל אחד מאיתנו כתב נקודות למחשבה ותושבי הפורום יוכלו לעיין ולהסיק.
תשובותארץ השוקולד

1.

א. נכון, יש דברים שהם עוברים גבול ואז בתור בני אדם נהיה נגד. ברוב הדברים אנו מכילים טעויות אנושיות, אבל יש מקומות שבהם אנחנו לא מכילים טעויות אנושיות.

אזכיר את דעתי, אני חושב ששיימינג נכנס לדיני נפשות לכל כיוון, וברמת העיקרון המקום שבו זה נכון הוא במקרה שבו יש פגיעה יותר גדולה אם לא אפרסם.

ב. ביחס לאין למדין מעולם המשפט לעולם הזה, אני חושב שניתן ללמוד עקרונות מסוימים, ככה שלפעמים זה לגיטימי. ביחס לדוגמאות, נכון, אעשה שיימינג רק אם יש לי וודאות.

ג. ביחס לדיכאון, שיימינג יכול להוביל לתוצאות שליליות כמו שצוין, אבל לפעמים זה יותר נזק לא להפיץ.

 

2. נכון, יש נסיבות, אבל נסיבות לא מצדיקות כל דבר.

אם מישהו אנס מישהי, גם אם יש לו נסיבות רבות לעניין, עדיין נעניש.

אני חושב שהויכוח הכללי הוא האם מקרה אפור עדיין יכול להוביל למסקנות, אני מאמין גדול בהסתכלות בו יש אפור (לא הכל שחור ולבן), אבל עדיין יש גבולות ובהם נפעל.

 

3. הערתי לעיל ואציין שוב, הקרבן עדיין צריך לחשוב כיצד הוא יכול להתקדם בחיים, אבל זה לא מסיר מאשמת התוקף. אתן דוגמא שתמחיש את יחסי לעניין, אם לאדם יש לקות למידה מסוימת כגון דיסלקציה, הוא צריך להבין שיהיה קשה לו לקרוא הרבה יותר מאדם רגיל ושלא באשמתו, אבל עדיין עליו לנסות להתקדם. גם במקרה הזה, הטרדות או גרוע מכך יכולים ליצור משקעים נפשיים, ולכן הנתקף צריך להבין שההתקדמות תהיה איטית יותר שלא באשמתו, אבל הוא יכול להתקדם. (ניתן להאריך בכך רבות, אם תרצה או אחרים אפשר במסרים, כי הדברים הללו פרטניים למקרה.)

 

4. אני חושב שההסטוריה מראה מדוע הוא טעה, ולכן המסר לא נכון.

קראנו בשיר של יום של שביעי של פסח (פרק יח בתהלים)

"כה  וַיָּשֶׁב-יְהוָה לִי כְצִדְקִי;    כְּבֹר יָדַי, לְנֶגֶד עֵינָיו.
כו  עִם-חָסִיד תִּתְחַסָּד;    עִם-גְּבַר תָּמִים, תִּתַּמָּם.
כז  עִם-נָבָר תִּתְבָּרָר;    וְעִם-עִקֵּשׁ, תִּתְפַּתָּל."

ולמדו מזה חז"ל בגמרא שמותר לצדיק להלך בדרכיו של רשע לפעמים, ואם אתרגם זאת להבנתי, לפעמים דרך לטפל ברוע היא באמצעים לא הכי נחמדים שיש.

 

5. נקודה טובה, אבל לפעמים שיימינג על ניק יכול לעזור, לדוגמא:

אני ניק מוכר, והשמועה אומרת שנוהגים לסמוך עלי. אם יסתבר שאני ניק בעייתי, אם אפתח ניק חדש, עדיין לא יסמכו עלי ישר. יוצא שזה עוזר רק כלפי ניקים מוכרים שנוהגים לסמוך עליהם.

 

מאמר שנראה קשור לנושא (כעת רק הספקתי לרפרף בו)

http://bneidavid.org/DocsUpload/007488/Doc_7488.pdf

מסכים בכלליצלילי השקט
1. לגבי ב, אני חושב שלא ניתן, משתי סיבות. הראשונה - במשפט זה המקום היחיד שיש בו צידוק לשיח עם המונח אשמה, וגם הוא לא מונע מרגשות של הaאaשaמה, אלא מטיפול פרקטי במקרה או באדם (פיצויים, הסגר וכ'ו). שנית - גם לגבי משפט שאלת האשמות לא נכונה, בארצות הברית, המשפט של עברייני מין מתנהל מתוך בחינת ההשלכות העתדיות של עבריין מין, מתוך בחינת הרבה מאוד פרמטרים שיכולים לנבא בצורה לא וודאית, אם העברין שלפנינו הוא מזיק ממש ולא יצליח להשתנות הרבה (הרבה זמן בכלא), או שלא (פחות זמן בהתאמה). בנוסף יש היום דיבור על תוכניות להגברת מודעות אצל אסירים, ולחיזוק ההבנה העצמית, והשליטה העצמית על ידי חיזוק הנוירופלסטיות של האונה הקדם מצחית.

2. להסביר משהו זה לא להצדיק אותו. נסיבות חייו הביאו אותו לשם, אבל יש לנו גבולות, השאלה אם זה גבול נכון במקרה שלנו - לדעתי לא, כי בוירטואליות, אין שום סיבה שהוא לא יפתח ניק אחר. אם זה היה במציאות היתי מסכים איתך אם היינו המעגל החברתי שלו. מה שכן, יש יותר משמעות להגברת המודעות בנושא באופן כללי.

3. אז יש כאן משחק סכום אפס. אין מציאות שהתוקף אשם ולקורבן יש אחריות. אם האדם שאובחן בכך (במידה וזה באמת כך (נניח סיבה ביולוגית) ולא פסאודו איבחון - עיין ערך "לא נורמלים אלן פרנסיס"), אם הוא מאשים את הדיסלקציה אין לו סיכוי לשום דבר.
ועכשיו אני אומר לך כך - האנלוגיה שלך לא נכונה לדעתי - למה? כי היא אחראית למה שהיא תחשוב לגבי זה, ואם זה יצור לה משקעים, או רק נסיון חיים. זה לא כמו דיסלקציה שזה משהו להתמודד איתו בתוך מעגל שאליו האדם הוכנס מכורח.

4. שוב, רעיון הגבולות נכון כאשר אתה בסיטואציה (זה הפסוקים). כאשר אתה לאחר הסיטואציה אם לא תסלח אתה תגרום לעצמך רוע לא לתוקף.

5. לא צריך שיימינג ספציפי ופרטני בשביל לומר את זה.

תשובותארץ השוקולד
1. ב.
A. אצל הקב"ה גם במקרים כאלה יש אשמה.
B. לא מבין בתחום של המחקר ככה שלא אגיב אליו, אבל בעולם של הקב"ה מענישים אדם שחטא בגלל התוצאה שגרם אלא אם כן הוא שוטה שזה נדיר.

2. שיימינג לא יעזור כנגד ניק לא מוכר, אבל הוא יכול לעזור כנגד:
א. ניק נצלן שסמכו עליו וניצל זאת לרעה בדברים שהוא קיבל מהצד השני.
ב. ניק מוכר.
יתכן וזה רק יעזור זמנית, אבל גם להציל בנות שהיו בפורום לחודש אחד זה טוב.
עוד יש להוסיף שקשה לבנות אמינות מניק לא מוכר כשהיית פה בעבר והוכרת כבעייתי, כי ניתן לזהות פעמים רבות.

3. כשתכיר אנשים שחוו נדבר.

4. מה הקשר?
אם פדעתי בעצמי על אי הסליחה זה ביני לשמיים. אם אפשרתי לאדם שפגע להמשיך לפגוע פגעתי בזולת. ההתנגדות לשיימינג באה על חשבון אחרים.
האם היה מוצדק לדעתך לא לספר שהרב אלון הטריד תלמידים?

5. צריך לפעמים.
(גם אני חשבתי כך ואז למדתי עם הזמן איך הפורומים עובדים ולעתים צריך)

שיימינג זה לא פיתרון אידיאלי, אבל לפעמים זה הרע במיעוטו והכי דאגה לזולת
אוקייצלילי השקט

א. אני לא יודע מה יש אצל הקב"ה, אבל במקרא המיקוד הוא על התוכחה, תשובה, והדרישה להבא, ולא על אשמה גרידא.  

ב. נכון. גם במשפט. כי לתוצאה יש השלכות עתידיות.

 

2. אני מסכים איתך בניק מוכר עם השפעה מבחינת זה שמאמינים בו. 

 

3. מכיר. חלקם קרוב מאוד. לא כולם בנות. (חשבתי שתגיב משהו לנאמר ולא לאומר)

4. אי הסליחה זה לא בינך לבין השמיים. זה בינך לבין עצמך קודם.

לא מוצדק לא לספר. כי מעגל הוא בחברתי דינאמי שכולל כל פוטנציאל אפשרי. 

וניק מוכר אני מסכים איתך.

 

5.עיין 2.

 

 

התנצלות על 3ארץ השוקולד

3. מחילה על התקיפות, אבל הפריע לי חוסר האנושיות שחשתי בכתיבה שלך שנתנה תחושה של דיון בפילוסופיה ממגדל השן ולא מהנעשה בפועל. דיברתי על מורכבות העניין והדגשתי שיש מקרים בהם חשוב לשקול שיימינג ואפילו זה יכול להיות נצרך כדי להציל אנשים אחרים, הסכמתי על מחירים אפשריים ולכן צריך לקחת אותם בחשבון. אבל אצלך לא עלתה האמירה של הויתור בכך שאתה לא עושה שיימינג.

לכן, הרגשתי שמדובר באמירות מבית המדרש ללא הסתכלות על המציאות וכאב לי (עד כדי עבודה על זה במקום שיעורי בית הרגע), ובנוסף אני בימים מאוד עמוסים שזה גם מוסיף רגש לעניין, אז סליחה ממש על ההשתלחות האישית.

 

ולגבי השאר, הזכרתי לעיל ואציין שוב שתועלת בשיימינג כעיקרון הוא רק לניקים מוכרים, וגם בכך יש מחירים, אבל לפעמים המחיר של אי עשיית שייימינג גבוה יותר ולכן שם אנחנו מסכימים.

אוקייצלילי השקט
3. הכתיבה שלי על אחריות הגיעה מתוך המקום שמכיר את המציאות הכואבת לעומק, שנשרף מבפנים כשהוא רואה אותה, אתה צריך להבין שכשאני רואה את הבריחה של מי שאני מכיר לסמים, לאלכוהול, ולעוד דברים כי הטינה יושבת על הלב, אני מכיר את המקום הזה כל כך עמוק והתגובה מגיעה מהמקום שמבין את המשמעות העמוקה הזו. לא איכפת לי מה קרה לקורבן, איכפת לי שהוא יקח אחריות ולא ישמור את הטינה הזו כי כשאני רואה חווה ונשרף כשאני רואה לאן זה מוביל השמירת טינה והאשמה. לא איכפת לי אם אתה חושב שזה מגדל שן, אבל תאמין לי שהוא שרוף.

מקבל את ההערהארץ השוקולד

ולכן צריך לודא שמטרת השיימינג היא לא להסיר אחריות, אלא על מנת למנוע הישנות.

רק לגבי 4 שאני מכיר קצתמשה

4. דרא"פ זה לא מקום טוב לחיות בו היום. בין השאר בגלל הנקמות האלה.

נכון, ולכן אני חושב שמנדלה טעה בכך שהוא לא נקם באופן ממוסדארץ השוקולד
ככה שאי הכעס שלו במבחן התוצאה היה הרסני לדעתי.
הערות נוספות (עדיין בלתק, אקרא אחרי השבת)ארץ השוקולד
3. דווקא זו סיבה שגורמת לי להיות בעד הכלי, כי כן, כל דבר שיקרה לקורבן מכאן ואילך יהיה באשמה (לפחות חלקית) של התוקף.
בתורה נכתב בדין אונס שהוא חייב לשאת אותה ולא יכול לשלח אותה לעולם, וגם אם היא תשתגע הוא ייאלץ לשאת בתוצאות כי מעכשיו זה באשמתו.
אז יהיה טוב לקורבן להצליח להתמודד באופן טוב, אבל מעתה ואילך הכשלונות יהיו באשמת התוקף!

ושני הבהרות נוספות:
i. אינני חושב שזה כלי נכון תמיד, ואפילו לא לרוב, זה כלי שצריך הרבה זהירות וחשיבה מתי הוא נכון, אבל לחשוב עליו.
ii. הטיעון שיכול לשכנע הכי טוב לכל כיוון, תחשבו על הדמויות הבאות:
א. הרב מוטי אלון.
ב. הרב עזרא שיינברג.
ותנסו לחשוב למה כן היה ראוי לפרסם ולמה לא, ומשם תנסו לחשוב לעצמכם מתי זה נכון ומתי לא.
לא יכלתי להביא מקרה הפוך, כי אני לא מכיר.

חג שמח, ויהי רצון שנידון לזכות בחג זה על התבואה
רק אולי כדאי להשמיט את המילה "הרב"נאור97
הארכתי בנושא בעברארץ השוקולד

בתמצית, שאנשים ידעו שלאו דווקא ניתן לסמוך על רבנים גם ושיזהרו גם מהם

שיקול יפה. יש גם שיקולים הפוכים אבלנאור97
עדיף כמובן עכשיו לשים זאת בצד. וגם ככה אני בכמה חזיתות פה כרגע... ונראלי גם אתה..
👍 תודהארץ השוקולד
עדיף לחשוב על זה כדיונים ולא כחזיתות
כמובן. לא הספקת להכיר אותי כבר?...נאור97
אני אוהב לצחוק ואוהב אליגוריות..
שידעו אחריםארץ השוקולד
גם אם כתבתי בתקיפות (ומשתדל כמה שפחות), זה בשאיפה לא מתוך כעס.
אוקייצלילי השקט
3. כל מי שנמצא בעמדה טיפולית (אני לא) יודע, שכשמגיע מטופל שמאשים, אתה תרצה להעביר אותו לנקודה של סליחה.
אשמה היא אחות של טינה. באמצע יש סליחה. ולאחריה הוקרה.
כשאנחנו מאשימים מישהו בזה שאנחנו נמצאים במצב מסויים אנחנו מורידים מעצמינו את היכולת לשנות.

רציתי לעיין בנושא לגבי מה היו עושים במזרח הקדום, ואיך זה מתכתב עם התורה כדי להבין את המסר של המצווה. אבל לא הספקתי ואין לידי ספרים. אבל אין שם אשמה יש שם חוק מדהים.
היא יכולה לסרב, הוא לא. הכוח אצלה. האנס לקח ממנה את הכוח - התורה החזירה.

אין הנידון דומה לראיה - שם המעגל החברתי חייב לדעת, ואי אפשר שלא ידע כל הציבור כי כולם בחזקה של השפעה ל/במעגל חברתי כזה. אבל כאן איזה תועלת יש בזה?

אתה עושה שיימינג רק כשזה נוגע לעולם הגבולות שלך. כלומר, אני יכול להבין את העולם של המחבל - אבל אני אהרוג אותו כי יש לי גבולות, אפילו שאני מבין את הרצון הטוב (לדעתו) שיש לו מאחורי הטרור.
אני יכול להבין פדופיל (במידה ואני מנסה ספציפית להבין) אבל יש גבולות שאני ארצה לשים כמו הרחקה של אנשים ממנו עד שהלב ישקוט מדאגתו.

הנדיבות שמגלים כשמנסים להסביר מעשה מסויים לא באה על חשבון גבולות. גם להסביר מעשה זה לא לומר שהוא צודק.

אני לא בטוח שאני אצליח להגיב בהמשך. אבל תודה על הדיון.
אם הבנתי נכוןארץ השוקולד

3. אמרת שהכוח אצלה, אמת הדבר ולכן אני נותן לה להחליט מה נראה לה טיפול הולם בנושא, אבל כאן צריך לזכור שלא מדובר רק בה אלא בחשש שאחרות יכולות להיפגע ולכן חשוב לדעת אם ניתן למנוע.

 

כאן התועלת יכולה להיות שלא תיפגענה עוד בנות.

 

אין לי בעיה להבין מישהו שהטריד ברשת, אבל ארצה להרחיק ממנו את אלה שהוא ינסה להטריד ולכן אשקול שיימינג במקרים מסוימים

מה שאני טוען זה שלא ניתן בוירטואליות למנוע ע"י שיימינגצלילי השקט
כמו שכתבתי למעלה
אתה לא מספיק כאן כדי להכיר שיש משמעות לדמותארץ השוקולד
אם הייתי אדם רע, הייתי יכול לעשות הרבה נזק עכשיו שבתור ניק חדש לא אוכל לעשות.
לכבוד שבוע הבחירותפשוט אני..

בעקבות הבחירות הממשמשות ובאות,

באופן (כמעט) חד פעמי נאפשר לכתוב בשרשור הזה דברים פוליטיים ואקטואליים!

כדי שלא נהפוך לבור שופכין, נשמור על כמה כללים פשוטים:

א. דברים טובים בלבד:

כל אחד יכול להגיד למי הוא מצביע ולמה לדעתו זו הרשימה הטובה ביותר.

ב. שפה נקייה:

ללא כינויי גנאי או קללות לאף פוליטיקאי או מועמד.

ג. בלי ויכוחים:

אתם חושבים שניק מסוים כתב שטויות?

מעולה! תשמרו זאת לעצמכם או לפורום או''ח.

ד. מוזמנים לכתוב את תחזית המנדטים המלאה שלכם. מי שיהיה הכי קרוב לאמת, יזכה בכבוד ויקר וניק ירוק למשך שבוע.

תחזית המנדטים של פשוט אני..פשוט אני..

ליכוד:

25

ישר:

24

יחד:

12

הדמוקרטים:

10

בן גביר, הרשימה המשותפת:

8

שס, ליברמן, יהדות התורה:

7

סמוטריץ', רעם:

6

לדעתינפשי תערוג

יהיה תרחיש של תיקו או מהפך.

בפעם שעברה מרצ ובל"ד שרפו לשמאל כמעט 8 מנדטים. המנדטים האלה כנראה לא ישרפו להם הפעם.

ימינה של איילת שקד שרפה למרכז כ3 מנדטים. כנראה שהפעם חלקם ישרפו אצל וינטר.

ונועם + החרדים החדשים חותך מנדט אחד מהימין.

ככה שקשה להאמין שיהיה ניצחון לגוש הימין.

הימור שלי,

יהיה יתרון קטן (או גדול) לגוש השמאל + ערבים.

זה יביא לכך שגם אם לא יצליחו להקים ממשלה, הם יצליחו להוריד את ביבי מהשלטון.

אני חושב שפרשנותך לחוק שגויהפשוט אני..

כדי להפיל את ביבי, צריך שיהיה מועמד מוסכם אחר.

כלומר אם למשל אייזנקוט יצליח לשכנע רק 59 חברי כנסת להצביע לו, כי יש 10 ערבים שיצביעו נגד לכל ממשלה ציונית ועוד 51 חברי כנסת שרוצים את ביבי,

אז ביבי לא נופל אלא יש בחירות חוזרות שבהן הוא ממשיך להיות ראש ממשלת מעבר.

לפי החוק, הוא יכול להיות ראש ממשלת מעבר גם עד גיל 120, כל עוד אין חבר כנסת אחר שזוכה לרוב.

לדעתי. גם חברי הכנסת הערביםנפשי תערוג

יסכימו לשים את האצבע בעד אייזנקוט. אפילו לממשלה של יום (או כל מינימום אחר אפשרי) העיקר שביבי והימין ירדו.

ויפרקו את הממשלה

ואז תהיה ממשלת מעבר ועוד בחירות

כאשר אייזקוט ראש ממשלת מעבר

כך לפחות אני קורא את המפה הפוליטית

זה נראה שיש סיכוי נמוך שהימין יצליח להשיג 61+

אולי אם יצליחו לשכנע ברגע האחרון את וינטר לפרוש.

אין דבר כזה ממשלה של יוםפשוט אני..

מרגע שקמה ממשלה, היא ממשלה חוקית לכל דבר ועניין.

כדי להפיל אותה צריך להעביר הצעת חוק אי אמון בממשלה, החוק צריך לכלול 61 חברי כנסת שתומכים בהפלת הממשלה עם מועמד מוסכם על כולם לראש הממשלה החדש.

אם הערבים והליכוד יצביעו ביחד על אי אמון, זה אומר שהערבים יסכימו למנות את נתניהו לראשות ממשלה...

לא תמיד חברי הכנסת שלנו חכמים. אבל נראה שבחוק יסוד הממשלה הם חשבו בדיוק על איך למנוע דברים כאלה, כדי שממשלה שקיבלה רוב בכנסת תהיה כמה שיותר יציבה ולא תופל בקלות

הפלת ממשלה כמו שכבר 15 שנים מפילים ממשלהנפשי תערוג

כזאת שמביאה לעוד בחירות.

אף פעם לא בחרו ראש ממשלה ראש ממשלה חדש

כי לא הפילו ממשלותפשוט אני..

אלא ראש הממשלה מיוזמתו הוביל את החוק לפיזור הכנסת, ובגלל שרוב הכנסת נמצאת בקואליציה אז יש לו רוב.

במילים אחרות, כבר הרבה מאוד שנים לא הפילו כאן ממשלה, בדיוק בגלל מה שכתבתי -זה מהלך לא פשוט בכלל.

בסדרנפשי תערוג

אז אייזנקוט יגיד לערבים.

תתמכו בי לראשות הממשלה כדי להוריד את נתניהו

ומחר (או כל זמן מינימלי שאפשרי) אני מפזר את הכנסת.

אני חושב שהערבים כן יתמכו במהלך כזה

כבר היו הרבה דברים מכוערים בכנסתפשוט אני..

אבל אני לא חושב שרמה כזאת של כיעור אפשרית... להקים ממשלה רק בשביל לפזר מיד את הכנסת.

מה גם שלא ראיתי אף פרשן או פוליטיקאי או כתב שבכלל מזכיר אפשרות כזאת

מי יודע. אולי אקבל ניק ירוק נפשי תערוגאחרונה

מצביע לסמוטריץ'ברגוע

תחזית מנדטים:

הליכוד 28

ישר 20

ביחד 14

ש"ס 9

הדמוקרטים 8

עוצמה 8

יהדות התורה 8

המשותפת 7

הציונות הדתית 7

רע"מ 6

ישראל ביתנו 5

גוש נתניהו: 60

לא יודע עדיין, מתלבט בין וינטר לסמוטריץ'ארץ השוקולד

סמוטריץ' כי היטה את ההגה ימינה במלחמה ודאג לשינויים נצרכים במערכת המשפט.

וינטר, כי צריך לגייס חרדים וצריך לקדם יותר את הניצחון במלחמה.

תחזית:

הימורים: ליכוד - 25 אייזנקוט - 20 בנט - 12 בן גביר - 11 ליברמן - 10 הדמוקרטים - 9 שס - 7 סמוטריץ' - 7 יהדות התורה - 6 וינטר - 4 הרשימה המשותפת - 4 רע"מ - 5

צריך להוציא חוק על איסור ספאם בחירותאריק מהדרום

הבעיה שהחתול שומר על השמנת

לגמריחושבת בקופסא

רק היום התקשרו אליי 4 פעמים איזה דואר זבל. אני מנחשת שזה קשור לבחירות.

אני לא מבינה איך להציק למישהו מעודד אותו להצביע למפלגה המציקה.

מה? לא?!יעל מהדרום

לק"י

אני אצביע למי שהכי יציק לי.

יש לי רשימה כבר 🤣 (סתם..).

העדכון שכולם חיכו לוחושבת בקופסא

היום הם התקשרו עוד פעמיים.

נמאס לי לגמרי ועניתי כדי להגיד להם להפסיק להתקשר אליי.

מסתבר שזה לא קשור לבחירות וזו פרסומות לחברת מוניות "אנ"ש".

בכל זאת שגעו לי את השכל.

לא היה לי על מי לצעוק אפילו כי זו הייתה הקלטה.

וממש בעת כתיבת שורות אלו, הפעם כן התקשרו אליי בנושא פוליטי. של "הורים מעורבים" לענות אם הילד שלי יודע להשלים את המשפט "שמע ישראל". כנ"ל הקלטה מעצבנת או אפילו קול ai.

יש איך לחסום את המעיקים האלו?

תודה שהצחקת אותי ומשתתפת בעצבנותךיעל מהדרום

אצלי אם אני לא עונה לשיחות בפלאפוןיעל מהדרום

לק"י

נשלחת לי הודעה של "התקשרנו אלייך ממספר.... תחזרו אלינו". משהו כזה.

כן. עכשיו אני חוזרת לכל הספאמים האלה...

לאאריק מהדרום

על פי חוק אי אפשר לתבוע פוליטיקאים על ספאם, נחשי מי חוקק את החוק הזה.

לפחות את מי שלא פוליטיקאי כן אפשר?חושבת בקופסא

זה לא הגיוני לקבל 4 שיחות טלפון ביום כמעט כולן בשעות העבודה.

וכן, הפוליטיקאים שמחריגים את עצמם בהחלט לא הוגנים.

זה אולי מקרה שהתערבות בג"ץ כן הייתה יכולה להיות הגיונית.

כן. 1000 בלי הוכחת נזקמשה

כןןן. הצביעו למפלגת הסר/ימשה

וגם ספאם תרומות ממספרים שונים לאותו מקוםמרגול

ועוד הקלטה, בלי בושה. אפילו לא השקיעו בטלפן אנושי.

לא עוזר לחסום, כל פעם מספר אחר

מחילה מכל האנשים האמיתיים שמתקשרים אליי ואני לא עונה כי מניחה מראש שהם רב העמק…

אפשר להפסיק את זהאפשר למנוע מהם להספים בצורה חוקיתיהודי שואף לטוב

ישנו מאגר ממשלתי שנקרא 'אל תתקשרו אלי', חפשו ברשת. מכניסים מספר טלפון, קוד אימות ואתם בפנים. שבוע עד שזה נכנס לתוקף ואז כ0על כל שיחה או הודעה פרסומית, מלבד פוליטיקאים ועוד כמה לוביסטים שדאגו להחריג, אפשר להגיש תביעה על כל הודעה. זה 1000₪ בלי הוכחת נזק.

ממשדרקונית ירוקה

אתמול התקשרו באמצע הלילה

🤦‍♀️זה כל כך חשוב, שמתקשרים בכל שעהיעל מהדרום

הלוואי, זה באמת משגעמתואמת

לי לפחות יש טרוקולר, אבל בעלי צריך לענות לכל השיחות האלה כדי לדעת שהן ספאם בחירות...

וגם כמות ההודעות שהייתי צריכה למחוק בזמן האחרון🤦‍♀️

הבעיה התחילה כשהתקשרה אליי פעילה של מפלגה כשלהי, וזה לא תויג כספאם כי זו אישה פרטית... (ומקווה בשבילה שאנשים לא תייגו אותה כספאם, כי סך הכול היא אישה טובה...)

וואי כן היום ביבי התקשר אליירקאני

והוא גם עוצר בים משפט למשפט כאילו הוא מקשיב

חחחחח

זה הכי הזיהיעל מהדרום

לק"י

יש כאלה הודעות לבקשת תרומה.

ואז התגובות לא תמיד לעניין😅

"האם תרצו לתרום לנו?"

"לא"

"תודה על תרומתכם"

גיסי שלח על זה בקבוצה המשפחתית אתמולחושבת בקופסא

"ביבי" התקשר אליו. ושאל אם הוא מוכן להיות שם בשבילו בקלפי.

אז הוא שאל לו מה הוא מתכוון לעשות בסוגיית הצ'יפים שבחיסונים שהופכים את כולם לאנשי לטאה. הai רק התעקש, "נדון בהכל אחרי הבחירות, אבל עכשיו אתה איתי"? ובסוף הוא הוציא ממנו הסכמה לטפל בנושא החשוב הזה אחרי הבחירות.

יש לנו הבטחה רשמית מראש הממשלה!

וברצינות- זה ממש דוחה, יותר מסתם שיחות ספאם. זה נועד לרמות סבתות שלא יודעות מה קול של ai?

אולי נשלח את הai גם להצביע במקומינו וזהויעל מהדרום

גם לי הוא אמר ככהרקאני

ואני בכלל שתקתי חחח

שתיקה כהודאה. בטוח תרצי משהו אחרי הבחירות🤣יעל מהדרוםאחרונה

לא הבנתירועישםטוב

אם מגדל האור הזה מביא 5% מהחשמל של כל המדינה, למה לא בונים עוד 20 כאלו ויהיה מספיק חשמל

לכולם?

https://www.israelhayom.co.il/tech/tech-news/article/21651028

כי זה לא נכוןאריק מהדרום

זה 5 אחוז מהצריכה הביתית בישראל וגם זה לדעתי מוגזם, התחנה באשלים התחילה כפיילוט ולמרות כתבת היחצ הזאת בגדול האנרגיה הסולארית בעולם אנשים די התייאשו ממנה חוץ מאנשים ממש ירוקים באידאולוגיה שלהם, אפילו קרן ביל ומלינדה גייטס הפסיקה לסבסד לוחות סולארים בעולם ובגדול זה לא ממש שווה את ההשקעה בימים שבהם הנפט והגז זורמים חופשי במיצרי הים.

מידי פעם מתעורר זמן שבה האנרגיה הירוקה חוזרת לחיים, לרוב מסיבות אידאולוגיות ולא כלכליות אבל כנראה שהרבה עתיד אין בזה.

אומנם בנגב ובערבה יש את התנאים ההכרחיים להפעלתפ.א.

מתקן כזה - רוב השנה שמש ישירה, כמעט בלי עננות שמסתירה את השמש, התנאים הסביבתיים ההכרחיים שהביאו להקמת המתקן הזה, אבל דווקא האזור הזה דליל באוכלוסיה.

כדי לנצל את השיטה בצורה יותר גורפת ולספק חשמל לחלקים גדולים של המדינה, צריך מערכת הולכת חשמל מסיבית מהדרום לצפון - ואין כזו.

כי העלות לKW פשוט יקרה מדימשה

ולכן אם אתה לא מסבסד את זה (ואתה מסבסד, בערך 15 אגורות לKW שאתה קונה בבית) זה לא משתלם.

כי עדיף כבר אולי תחנת כוח גרעינית.קעלעברימבאר

כך טען פעם רון ברץ לזכרוני, שהמערב מטומטם שלא מתקדם לתחנות כוח גרעיניות.

אבל אולי בישראל בטחונית זה מסוכן להקים תחנת כוח גרעינית

המכשול העיקרי הוא החובה להצטרף לאמנה הבינלאומיתפ.א.

ופיקוח בינלאומי הדוק על מתקני הגרעין.

ישראל אינה חתומה על האמנה, שדורשת מהמדינות החברות בה להעמיד את מתקניהן לפיקוח מלא של הסוכנות לאנרגיה אטומית (IAEA) כתנאי לקבלת טכנולוגיה ודלק גרעיני.

כל עוד ישראל שומרת באופן רשמי על "עמימות גרעינית" בנוגע ליכולותיה הצבאיות, זה מונע מהמדינה להצטרף לאמנה, וברור שגם מונע פתיחת מתקני הגרעין לפיקוח בינלאומי מלא.

אחד הסיבות שעושים מגדל אור זה בגלל ההתחממותקעלעברימבאר

הגלובלית.

אם כן, שמדינות אחרות יעברו לתחנות גרעיניות וזה לא יחמם גלובלית. בכל מקרה ההשפעה של ישראל על ההתחממות היא מזערית. ואם ייצור החשמל של מגדל אור יקר יותר מייצור רגיל, לא ראוה סיבה שישראל תעבור להשתמש בו.

מה גם שלא ניתן לקנות חשמל מקפריסין או מיוון דרך כבל שיעבור בתחתית הים? שואל לא יודע

גם לתחנות כוח גרעיניות יש השלכות ובעיותפ.א.

לכן זה לא תפס ולא אומץ כפתרון נוח ונקי.

  1. עלויות גבוהות וזמני הקמה ארוכים: בניית תחנת כוח גרעינית דורשת השקעות עתק (מיליארדי דולרים) ותהליכי תכנון וביצוע שלוקחים לרוב בין עשור לשני עשורים. בניגוד לכך, אנרגיות מתחדשות (כמו שמש ורוח) זולות ומהירות בהרבה להקמה.

  2. חשש בטיחותי ודימוי ציבורי: אסונות היסטוריים כמו צ'רנוביל (1986) ופוקושימה (2011) יצרו סטיגמה שלילית עמוקה ופחד ציבורי מוצדק או מוקצן. תושבים ופוליטיקאים רבים מתנגדים נחרצות להקמת כורים בסמוך לאזורי מגורים (עקרון "לא בחצר האחורית שלי" – NIMBY).

  3. אתגר הטיפול בפסולת רדיואקטיבית: כורים גרעיניים מייצרים פסולת רדיואקטיבית מסוכנת שנשארת פעילה למשך אלפי שנים. נכון להיום, רוב המדינות מתקשות למצוא פתרונות קבועים ובטוחים לטווח ארוך להטמנת פסולת זו (למעט פרויקטים בודדים כמו "אונקלו" בפינלנד).

  4. תחרות מצד האנרגיות המתחדשות: בשנים האחרונות, הירידה הדרסטית בעלויות טכנולוגיות הסולאר, הרוח והאגירה (בסוללות) הפכה אותן לבחירה אטרקטיבית, מהירה ופחות בירוקרטית מפרויקטים גרעיניים מורכבים.

לפי מה ששמעתי האסונות ונזקים הבריאותים מתחנות כוחקעלעברימבאר

רגילות עולות בהרבה על אלו של הגרעניות. פשוט לגרעניות יש יחסי ציבור גרועים.

ב. ייצור חשמל מסולרי רוח ומים יקר יותר מחשמל מגרעין

זה כבר גולש לאקטואליה, פוליטיקה, סדרי עדיפויותפ.א.

ממשלתיים

זה תופס שטח עצום יחסית לתחנה רגילהנפשי תערוגאחרונה

וזה לא מוצדק כלכלית יחסית לחלופות אחרות

עזרה קטנהפצל"פ

ישובים/מושבים/ערים בנגב המערבי

שיש בהם קהילה דתית גדולה של צעירים גם (24-30)

והכי חשוב שאין בהם הרבה כלבים

מי מכיר טיפה?

תנסה, אולי דרך מייל, להגיע לשר התקשורת שלמה קרעיזמירות

הוא גר ביישוב "זמרת", שמאוד יכול להתאים לקריטריונים

ומולו אפשר לברר את השיעור של צעירים שם.

https://m.knesset.gov.il/mk/pages/mkpub.aspx?mkid=1011

נראה לי קצת מוזר לפנות לשר לשאול על זהיעל מהדרום

לק"י

זה לא שהוא מכיר אותו אישית...

פוליטיקאים מקבלים הרבה מאוד פניות. הם רגילים…זמירות

ואם מדובר במעשה ציוני, התיישבות בנגב, לא באיזה עניין אישי שהשר צריך להתלבט אם לעזור -אני, אם הייתי במצב כזה, במקומו, הייתי עוזר בשמחה.

כן...ייתכן. הוא עושה רושם של בן אדם חביביעל מהדרום

לק"י

לי היה מוזר לשלוח מייל ולשאול כמה כלבים יש שם

לגבי הסייפא - צודקת! התכוונתי רק שישאל על הצעיריםזמירות

ולא על הולכי על ארבע….

השר ד"ר שלמה קרעי עשוי להיות טיפה עסוק בימים אלהאריק מהדרום

ומי שמקבל את המיילים שלו זה מן הסתם לא הוא עצמו אלא אחד מעוזריו הפרלמנטרים והעוזר סביר שיפעיל שיקול דעת ראלי מה יעזור לשר להמשיך להיות שר עוד שבועיים ומה זאת שאלה שאפשר פשוטנלשאול בכל קבוצת פייסבוק או ווצאפ מקומית או פורום.

כך או אחרת יש קהילה דתית בשדרות ונתיבות אם אתם רוצים ממש חורים גם בניצנה או חולות חלוצה יש גם ישובים חרדים באזור כמו תפרח סביר להניח שכמעט ואין שם כלבים.

בשדרות ונתיבות לא יודעת כמה טווח הגילאים מתאיםיעל מהדרום

לק"י

בוודאות יש שם גם בני 30++, אבל הגיוני שיש גם צעירים.

וגם בבאר שבע יש. שם טווח הגילאים רחב בוודאות.

כל ישובי מועצה אזורית שדות נגבddba

אי אפשר שלא להיזכרפשוט אני..
"והנה, צופים יקרים, לראשונה מזה שנים..."נקדימון

חחחחחחחנעמי28

כמה אכפת לכם שכועסים עליכם?זיויק

שמתעלמים מכם?

שחושבים עליכם משהו לא טוב?

זה בכלל משנה משהו בחיים?

אכפתילדה של אבא

כי אנחנו בני אדם, וחשוב לנו איך אנחנו נראים בעיני אחרים.

האם זה טוב? לא

צריך עבודה פנימית לא להיות מושפע מאחרים.

זה דבר מוחלט שצריך לא להיות מושפעים?זיויק

זה שאיפהילדה של אבא

לדוגמה רואים אנשים גדולים, אנשי ציבור או רבנים, שיש עליהם תגובות, כעסים, והם צריכים להיות עם עמוד שדרה חזק כדי לא להיות מושפע מכל משפט שכל אחד זורק, כי ככה הם לא יגיעו לשום מקום..

אני מעריכה אותם על זה

אמoo

כועסים זה אומר שאיכפת להם ממני

מתעלמים זה אומר לא איכפת

חושבים זה אומר שאני משמעותית בשבילם

כמה זה משנה?

תלוי מי זה וכמה חשיבות מייחסים לו בחיים

אם הבוס כועס כי פישלת משהו בעבודה, וההשלכותפ.א.

של הדבר, בד"כ, נופלות עליו (משימה שהוא התחייב שתתבצע ולא הסתיימה, דו"ח שהוא מחכה לו ועדיין לא מוכן בזמן…) - הוא כועס ולא בגלל שאכפת לו ממך…

כןoo

הוא כועס גם כי הוא ציפה שאני אעמוד במשימה

וגם כי היא לא בוצעה

לא אכפת לו ממךעיונית

אכפת לו מעצמו

אניoo

גם בוסית בעצמי

בכל מני וריאציות

אם אני כועסת על מישהו על עבודה שלא נעשתה כראוי

זה רק מישהו שראוי לכעוס עליו

כי ציפיתי/ סמכתי עליו

אחרת זה בזבוז אנרגיות לשוא

נראה לי שזו וריאציה מהצד הטוב של הכעס

וכן יש גם צד יותר שלילי

של אנשים שאיכפת להם יותר מעצמם ופחות מאחרים

וסתם מפזרים כעס לכל כיוון

מאנשים כאלה אני תופסת מרחק

לא בהכרחזיויק

נגיד אם השמאל כועס עלייך זה לא כי אכפת לו ממך

איכפת להםoo

מה אני חושבת/ אומרת/ עושה/ איפה גרה

לא מאוד האמתהמקורית

רק אם זה אנשים מאוד ספציפיים, ורק אם הסיבה היא שעשיתי משו שפגע בהם

כל השאר - פחות

תלוי מי. ככל שהוא יותר קרוב כך יותר משפיענפשי תערוג

האכפתיות נובעת מזה שאנחנו לוקחים את הדעה של אחרים.משה.באחרונה

שאלה מצוינת. זה משנה הרבה יותר ממה שנדמה. מי שמאוד אכפת לו שכועסים עליו, מתחיל בדרך כלל לוותר על עצמו כדי שכולם יהיו מרוצים וזה גם מה שגורם לערך שלנו לרדת ואנשים מרגישים את זה. זה נראה כמו נחמדות, אבל בפועל זה שוחק את הביטחון העצמי. העניין הוא לא אם אכפת, אלא אם אפשר לחיות עם זה שמישהו כועס, להבין שזה שלו ולעשות את מה שנראה לנו כנכון.

כל כך נכון. אי אפשר לחיות כל הזמן בניסיון לרצות אתaibrainora

כל כך נכון. אי אפשר לחיות כל הזמן בניסיון לרצות את כולם, כי בסוף מאבדים את עצמנו בדרך. אפשר להיות אדם טוב, רגיש ומתחשב, ועדיין להציב גבולות ולהבין שלא כל כעס של מישהו אחר הוא באחריותנו.

הבחירות מעסיקות אתכם ברמה האישית?זיויק

שהימין ינצח וכו כמה זה קריטי לכם?

אני פחות מתעניין בפוליטיקהל המשוגע היחידי

אבל התוצאות אמורות להיות ממש משמעותיות לסביבה שבה אני נמצא.

מה זה ייתןoo

שהימין ינצח?

עוד מאותו דבר שהיה לנו עד עכשיו

(האסון הגדול בתולדות המדינה

ואחת התקופות הכי מפולגות שהיו פה)

מבחינתך יאיר גולן ומנסור עבאס סבבה?זיויק

לא סבבהoo

כמו כל השאר

אני מאוד מאוד סקרןפשוט אני..

האם מספר 26 בליכוד ייכנס לכנסת, או שמא דווקא מספר 24 במפלגה של אייזנקוט.

זה מעניין כמו שאלות טריוויה בסגנון ''מי היה ההוגה הצרפתי שבתאריך 26 ביוני 1796 אכל תפוח אדמה בצבע אדום לראשונה בחייו''

מעסיקברגוע

אבל גם משתדל לבטוח בקב"ה שהכל לטובה

לא קריטיאריק מהדרום

מדהים קצתזיויק

הנתק

מדאיג אותי מאודוהוא ישמיענו

הכיוון של השמאל שמטיף לנו מוסר על "ממשלת השתמטות" ברור מאוד כבר מההתחלה.

ההתפתלויות של מפלגת הדמוקרטים לאחרונה סביב הפסילה של שחאדה ורע"ם ממחישה את זה היטב.

יש למישהו ספק שיש להם מספיק מנדטים להרכבת ממשלה ביחד עם הערבים?

תפילות.

לדעתי אין להםזיויק

אבל חושש שאין לנו

האמת שלאעשב לימון

לי אישית קשה להסיק מהעבר של המדינה על מערכת הבחירות הקרובה

בעיקר בגלל המלחמה שכל כך הרבה השתנה ברמה האישית והכללית.

אז פשוט מניחה שדברים יתקדמו כך או כך

לא קלזיויק

שולח חיזוק

כן מאודרקאני

בתור תושבת יו"ש

ראיתי כמה התקדם פה לטובה בשנים האחרונות

מדאיג מה יהיה אם תקום ממשלת שמאל

אישה חכמהזיויק

בהחלט. זה לא "אישי"...ד.

זה ממש קריטי.

הרי אם חלילה לא יהיה רוב לימין - זה אומר גוש השמאל שמוכן לסגת מעזה, לבנון, סוריה; סכנה ממשית - וכאילו סתם נהרגו נופלינו.

זה אומר קואליציה בחסות מפלגות ערביות שללא ספק אחוז גדל ממצביעיהם, היו משתתפם בטבח אם היו יכולים.

כאלה שלא מכירים בלגיטימציה של מדינה יהודית. עבאס - בקואליציה הקודמת, אמר ש"הנגב זה קו אדום"... הנגב. וביטלו שם נטיעות בגללו.

זה אומר הריסה של חוות, ישובים - הרי ליברמן חושב שירדן צריכה לשלוט בחלק מיו"ש, האחרים רוצים שם מדינה לערבים ששם.

שלא לדבר על דמותה היהודית של המדינה. על מערכת המשפט - בקדנציה הבאה אמורים להיבחר 10 שופטים לביהמ"ש שמכנה עצמו "עליון". הרי כולם רואים את הנזק שהם עושים. וזו בחירה לשנים רבות..

לענ"ד - מי שגורם בהצבעתו חס ושלום לכך שהשמאל יעלה, הרי הוא כאילו עומד לילה לפני הטבח ואומרים לו: מה אתה מעדיף, שלא יהיה טבח - או כל מיני "דקויות" וסימפטיות אישיות שלך..

וזה כולל הצבעה למפלגות ימין שאין להן סיכוי לעבוד אחוז חסימה. וינטר ומטה (במספר המנדטים הצפוי).

לפי סקר של פילבר מהיום - הימין על 61 (לפני כן העריך 63-4), כי לראשונה זליכה והנדל עוברים, ואי אפשר לדעת מה יעשו אם ייבחרו ומה ירצו לסחוט.

לכן - זה לא איזה "פינוק אישי"... תצאו - תצביעו. ליכוד, הציונות הדתית, עוצמה יהודית, ש"ס... העיקר מפלגה ימנית שעוברת אחוז חסימה. פיקוח נפש דוחה הרבה עניינים "אישיים"...

סתם שאלה. ההתנגדות לוינטרנפשי תערוג

זה בגלל אחוז החסימה או התנגדות עקרונית למפלגה?

בגלל אחוז החסימה והסיכון של גוש הימיןד.
עבר עריכה על ידי ד. בתאריך ד' בחשוון תשפ"ז 21:53

וינטר אישית אדם ראוי.

אני לא הייתי מצביע לו, מחד - התופעה הזו של מפקדים מהצבא שלא מנוסים כלל בפוליטיקה ובאים "לתקן" בלי הכרת טובה רצינית לכל העמל הגדול שנעשה לפניהם, היא תופעה לא טובה.

וזה כולל את המחשבה של "פיתרון קסם" לגיוס חרדים (שזה עצמו מראה את אי ההבנה איך עובד השדה הפוליטי והחברתי). בפרט שאדם יודע שגם אם היה עובר אחוז חסימה, זה היה על הקצה - אז גם את זה אני לא אוהב עקרונית, מפלגה קטנה מאד שמנסה "לסחוט", לכפות את עמדתה על כל הקואליציה.

מאידך - יש הציונות הדתית, שפעלה ממש בצורה נפלאה - אז למה שאחפש משהו "יותר טוב" כביכול...

אבל אם היה עובר אחוז חסימה - אז לגיטימי. מה שייך לומר שלא ירוץ.

אבל כעת, שזה גם סיכון גוש הימין - זה מעורר מחשבה גם על האחריות שלהם.

אני מתנחמת בעובדהחושבת בקופסא

שכמו שלא הייתה לנו "ממשלת ימין על מלא", ככה גם תתקשה מאוד לקום "ממשלת שמאל על מלא".

כנראה שהממשלה הבאה תהיה ממשלת פשרות וחצאים, וגם אם המפלגה שאני אצביע לה תהיה באופוזציה, זה לא יהיה סוף העולם.

באופן כללי, הבנתי במלחמה האחרונה שלפחד מדברים שאין לנו שליטה עליהם זה מיותר ומזיק. אני מנסה כמה שפחות להחשף לחדשות, ושנינו סיכמנו לנסות לבוא פחות להורים בתקופה הזו.

זה די מצחיק אם זה לא היה מעצבן: אבא שלי די ביביסט, ואבא שלי בעלי "רק לא ביבי". שניהם מאוד אוהבים לדבר פוליטיקה בלי שאף אחד ביקש. האימהות שלנו ממש רוצות ששתי המשפחות יפגשו באופן קבוע, ושני האבות שלנו די מסתדרים, רק אנחנו חייבים לארגן שהם לא יגיעו לפוליטיקה אחרת הכל אבוד.

הממשלה שבנט היה בה עשתה הרבה נזקים בזמן קצרשוקולד לבן

לא סתם היא נפלה מהר, לשמאל יש יותר יכולות להרוס מאשר לימין כי יש לו תמיכה מלאה היועצת המשפטית לממשלה, מבג"ץ, מהתקשורת, מצמרת הצבא והמשטרה ועוד גורמים משפיעים (כגון ממשלות אירופה שרק רוצות שלא יהיו יהודים), כך שהם ממש יכולים להזיק בקלות בזמן קצר ולהחזיר הכל למה שהיה וגרוע מזה

אז אין מה להתנחם בזה

מסכימה איתך שעדיף להתפלל על העתיד מאשר לדאוג סתם

היתה לנו ממשלת "ימין על מלא"...ד.

המחשבה שאם יש ממשלת ימין - אז זה אומר שלא צריך להתחשב בלחצים מהעולם ומה איכפת לנו... היא בוסרית.

הממשלה הזו עשתה דברים גדולים מאד. תמיד אפשר עוד יותר וצריך לקוות לעוד יותר, אבל צריך לראות מה קרה כאן (אולי אם את משתדלת לא להיחשף לחדשות - אז את לא כ"כ מודעת..)

ולא נכון לומר "לא יהיה סוף העולם"... כלומר, בוודאי שלא - יש מי שמנהל את העולם.

אבל אם השמאל (איזנקוט והלאה. וזה כולל היסמכות על הערבים שמתנגדים בכלל למדינת היהודים בעיקרון) יעלה לשלטון, זה אסון. אסון בטחונית - ייסוגו בכל החזיתות, אסון משפטית (ימנו לעוד כמה עשרות שנים שופטי בגץ שמאל), אסון לאחיזה בארץ (רוצים לפנות המון ישובים, להכניס שלטון זר בארץ), אסון לדמותה היהודית של המדינה.

כבר ראינו כשהיתה להם ממשלה - עבאאס הודיע שהנגב (הנגב!...), זה קו אדום...

אז הברירה היא לא "האם לפחד מדברים שאין לנו שליטה עליהם". כעת לא דנים באופן שכל אחד מרגיע ומייצב את עצמו.

השאלה כעת היא, עד כמה מתאמצים על כל מה שבשליטתנו. ולא מרוב החשש מלפחד, לא עושים כל מה שאפשר, כולל תודעה, הסברה למי שאפשר, התייצבות בקלפיות.

גם בלילה לפני הטבח, לא היינו אומרים, מוטשב לא לפחד ממה שאין שליטה... אלא עושים כל מאמץ להקדים תרופה למכה.

אחרי שיהיו תוצאות הבחירות - ואני אכן מאמין שיהיה רוב גדול לימין - אז אכן צריך לדעת שהכל יד ה', ולנסות להשפיע במה שאפשר.

אוי, תחסוך ממני הטפות אידאולוגיותחושבת בקופסא

זה לא פורום אקטואליה כאן.

שאלו באופן אישי ואני עניתי באופן אישי. מה זה הדף מסרים הזה?

אנחנו בדיוק דנים מה כל אחד עושה כדי לייצב את עצמו. זו הייתה השאלה.

אני מתכוונת להצביע ולהתעדכן יום-יומיים לפני הבחירות אילו מפלגות עוברות את אחוז החסימה ולהצביע בהתאם, ואז להמשיך הלאה בחיי.

"ההסברה" שלך בהחלט מרתיעה ומרחיקה, למרות שברמה העקרונית אני מסכימה עם הרעיונות. אני ממש לא בעד ממשלת שמאל, אני בטוחה שהיו הרבה נזקים שממשלה כזו יכולה לעשות. אבל לי אין שום שליטה על זה, וזה בהחלט תרחיש סביר. לחץ לא יעזור בכלום.

זה לא "הטפות"...ד.

השאלה היתה כמה זה קריטי לכם.. אלו דברים שמעורבים עם אקטואליה בזמן כזה.

הגבת "לא היתה לנו ממשלת ימין על מלא", - זו לא "הרגשה אישית".. זו דעה.

אז אני מגיב על הדעה.

ומכיוון שגם הבעת דעה שאם תהיה ממשלה מהכיוון השני, זה לא יהיה סוף העולם - אז הגבתי גם על זה, שאכן "סוף העולם" לא יהיה, כי יש מ שמנהל את העולם. אבל כל זמן שאפשר להשפיע - חשוב מאד לתפוס כמה זה קריטי...

כעת - להתעדכן יום יומיים לפני הבחירות ואז "להמשיך בחייך", זה בהחלט פיתרון אישי טוב. במילים אחרות: אחרי שאעשה את המיטב שביכולתי (שגם את מסכימה עם הכוון העקרוני), כבר לא בשליטתי, חבל להרבות בדאגות.. נכון.

את חושבת, שמה שהסברתי "מרתיע ומרחיק", כנראה באמת חוויה אישית (אולי דווקא כי את מבינה, בפרט לאור נסיון השנים האלה, שלהתבונן יותר מידי בדברים, גם אמיתים, שאין לי מה לעשות איתם, לא בריא.. יש בזה הרבה אמת. ובוודאי שאישית מותר לבחור בגישה כזו).

לכן אני הסברתי שיש לחלק: לא או "לחץ ופחד", או לא להיות במודעות למשמעות:

כשעוד אפשר להשפיע - להיות לגמרי במודעות לחשיבות. אח"כ - עשינו את שלנו.. באף אחד מהשלבים אין מקום ל"לחץ ופחד".

ומה שכתבתי ממש לא היה "דף מסרים", אלא ניתוח ריאלי של מה שכל אחד יכול לראות. מי שאישית זה מלחיץ אותו והוא יודע גם בלי מה צריך לעשות - אז באמת אולי עדיף שלא יקרא... למה להילחץ.

לא קריטי, כי הכול כתוב בתורהshaulreznik

כשאין אין "אם בחוקותיי תלכו" ברמה הלאומית ויש את "ולא תקיא הארץ אתכם", הסוף ידוע מראש. בלי קשר לשמו של ראש ממשלת ישראל הבא.

כי זה הכל או כלוםזיויק

נו נו

קטרוג מיותר על עם ישראל..ד.

וגם לא נכון.

יש התקדמויות גדולות בעם ישראל (וגם עדיין דברים כואבים).

וכבר כתב האור החיים הק' "והגאולה תהיה גם אם יהיו ישראל רשעים גמורים ח"ו". גם הוא הכיר את הפסוקים האלה.

לצערנו, עם ישראל כבר חווה את הדבר הזה, גם את ה"תקיא הארץ אתכם" - וכעת הקב"ה גואל את עמו ברחמים. והגאולה באה עם תשובה וגם מביאה אותה (ספר "העקידה" שער המאה, ועוד הרבה מאד מקורות).

וכשנחלקו בגמרא רבי אליעזר ורבי יהושוע אם הגאולה תלויה בתשובה או לא (בירושלמי: "איסתלק רבי אליעזר"), הם גם ידעו את זה.

"הסוף ידוע מראש", שה' גואל את עמו. וגם מעורר את רוחם. כשרואים איך מתקים "ואתה על במותימו תדרוך" באופן מופלא - צריך מאד לא להתבונן כדי לומר כאילו יש איזשהו תהליך של "תקיא הארץ"...

הגאולה של עם ישראל אחרי אלפיים שנות גלות, היא תהליך. זה לא איזה זבנג וגמרנו.

זה נושא ארוך מאד, מצריך לימוד, ולא כאן מקומו. רק להעיר על העיקרון.

וכבר כתב הרב קוק זצ"ל: "ואם יבוא אדם לחדש דברים עליונים בעסקי התשובה בזמן הזה, ואל דיברת קץ המגולה ואור הישועה הזרוחה לא יביט, לא יוכל לכוון שום דבר לאמיתתה של תורת אמת. כי כל זמן מאיר בתכונתו, ועצת ה' אשר יעץ להחל אור גאולה מעולפת במטמוני מסתרים, כמו שאנו רואים בעינינו, ומוקפת בהמון נגעים של עניי הדעת סובלי חולאים רוחניים, ווודאי לא יועילו כל חשבונות העולים בלב האדם שמחשבותיו הבל, נגד עצת ה' העליונה, אשר דיבר טוב על ישראל, לכונן אור גאולה ודרך חיים לשאר עמו, העתידים להיות כולם שבי פשע" (אתת הדברים הללו, כתב לתלמידו הגאון הרב י"מ חרל"פ)

השומע ישמע - והחדל יחדל.

מי שרוצה להסתכל במבט מר של הבנה חיצונית של פסוקים (שזה בערך כמו לפסוק הלכה מהחומש..), עניינו.

הרב קוק זצ"ל, השקיע בנושאים האלה כנראה יותר מכל מי שהיה כשהחלה להתעורר שיבת ציון של זמננו. אני סומך על דבריו (ועל דברי האוה"ח הק' שהוזכרו מקודם, ועל דברי הרב אלישיב בעל ה"לשם שבו ואחלמה" ועוד ועוד..). נראה לי שגם המציאות סומכת על זה..

משה לא חשש לקרוא לעם ישראל "עם נבל ולא חכם"shaulreznikאחרונה
עבר עריכה על ידי shaulreznik בתאריך ה' בחשוון תשפ"ז 12:16

בתורה עצמה רואים עד כמה הקב"ה הוא א-ל קנא שכמה וכמה פעמים המית קבוצות גדולות בקרב עם ישראל, ולא איזה סבא'לה נחמד מתוך הלהיט "ה' יתברך תמיד אוהב אותי".

מדינות יהודיות נחרבו בזו אחר זו, בהתאם למאמר התורה. למה שגורלנו יהיה שונה? כי הרב קוק החליט אחרת?

קריטי מאוד.המקורית

קצת שפיותזיויק

תודה

לאטיפות של אור

בגדול בחירות זה בסך הכל סקר עמדות

סרטון\שיעור\הרצאה ששינה לך את החייםפתית שלג

מוזמנים לשתף אותנו

שמעתי פרק אחד. לא לגמרי הבנתי הכלנחלת

הרעיון הוא להגיע למצב בלי חובות בלי דאגות כלכליות וכו'? או שאני טועה...?

לקחת אחריות ומשמעת על דברים נוספים? או רק פיננסיים?

תרגם לכולנו. אפשר? תודה!

היום יום/י"ב שבטט'

השכל וההתפעלות שני עולמות הם: עולם קר ומיושב, ועולם רותח ומבוהל. וזאת היא עבודת האדם לחברם להיות לאחדים. ואז הבהלה נהפכת לשאיפה, והשכל - למורה דרך בחיים של עבודה ופועל.

יפה.נחלת

הייתי צמחוני כ12 שנהצדיק יסוד עלום

ההגנה לא מכניסה אותי לסרטוןפתית שלג

ואולי טוב שכך

היום אתה סבבה עם בשר?

ההרצאה של גרי יורופסקיצדיק יסוד עלום

סדרהoo

עוזרת בית

על

לקיחת אחריות

לקום ממקומות נמוכים

להתבונן על הפסיכולוגיה של החיים

להגשים חלומות

נקי?נחלת

לא ממש זוכרתoo

אולי הרוב נקי

שיחה עם ר' ד"ר צבי ענבל לפני המון שנים.נחלת

"על אף הכל ולמרות הכל אני מעדיף את ירושלים - משפטנחלת

שראיתי בספר אורחים באחת הארצות בחו"ל, בין חוות דעת מתפעלות

בספר מבקרים באחת האכסניות בחו"ל - בין שלל משפטי התפעלות

(מהארץ ההיא) בשלל שפות.

שיחות הר"ן ק"מאשר ברא

כשאמר לי ענין הנדפס בלקוטי תנינא סימן פ"ו על פסוק "מקצר רוח ומעבודה קשה", שעל ידי קטנות אמונה צריכין לעבדות קשות וכו', עין שם, עמדתי לפניו כמשתומם, ומחשבותי היו תמהים בענין זה, כי נדמה לי שיש לי אמונה קצת.

ענה ואמר בלשון גערה קצת, כאומר: "ואם יש לך אמונה – אין לך אמונה בעצמך" (האסטי אין דיר קיין אמונה ניט), והזכיר מיד מאמר רבותינו זכרונם לברכה "כי מי בז ליום קטנות" (זכריה ד י) – מי גרם לצדיקים שיתבזבז שלחנם לעתיד לבוא? "קטנות" שהיה בהם בעצמן, שלא האמינו בהם בעצמן. ורש"י זכרונו לברכה פרש שם כפשוטו: "קטנות אמונה", אבל מדקדוק לשון הגמרא - שאמרו שם "קטנות שהיה בהם" - נראה מבאר דברי רבנו זכרונו לברכה שעקר קטנות האמונה שלהן היה בהן בעצמן.

ויש לפרש לפי זה, שלא האמינו בהקדוש ברוך הוא שהוא טוב לכל והם חשובים וגדולים בעיניו יתברך; ומחמת זה היה בהם קטנות. וזה היה עקר קטנות האמונה שלהם - מה שלא האמינו בהם בעצמן. ויש לכון גם פרוש רש"י לזה:

והכלל המובן מדבריו שהאדם צריך שיהיה לו אמונה בעצמו, שגם הוא חביב בעיני השם יתברך, כי לפי גדלת טובתו של השם יתברך גם הוא גדול וחשוב בעיניו יתברך.

יפה מאוד. הרב שניאור אשכנזי מדבר על זה בשיעוריו.נחלת

למה רק סרטון ולא סרט באורך מלא?פשוט אני..

גם הולךפתית שלג

שיתפתי אותו פה לא מעט לאנשיםמשה

יש כמה בסגנון שבגדול מדברים בערך את אותו מנגנון רגשי.

ועוד משהו יש, אבל זה לא ברשת. זה איזה קורס קצר שעברתי בסוף 2019. חלק מהמשתמשים פה יודעים מה הסיפור.

וגם גבולות פנימייםמשה

כלומר היכולת להציב גבול לתהליכים שרצים בנפש ולהפנות אותם לזמנים שמתאימים לי להתעסק איתם.

איך מעבירים את זה למישהו? אין לינק.נחלת

יש. לחיצה ימנית על הכותרתמשה

והעתק קישור

הכותרת אחרי לחיצה על play

חן חן!נחלת

……פ.א.

הפורום הופךמשה

קישור ליוטיוב, לסרט

ניסיתי להוסיף תוים כדי לשבש ושיישארו הקישורים….פ.א.

אז הREGEX שם עושה את העבודה שלו נכוןמשה

מה זאת אומרת הופך?נחלת

משה כבר הסביר לפני כן. האתר הופך קישור לסרטוןפ.א.

כלומר ברגע שרושמים בטקסט של התגובה את הקישור, הקישור מייד מתורגם להצגת הסרטון שאליו הקישור מוביל.

תודה.נחלת

הסרט תפילות לבובי,על בחור הומו שאימו ניסתה "לרפא"פשוט אני..

רק מלהיזכר בשמו של הסרט, עורי נעשה חידודין חידודין והלב רוטט.

אני יכול לחלק את חיי ללפני ואחרי שראיתי אותו.

וכן, ראיתי אותו הרבה יותר מדי פעמים...

וואו קראתי את התקציר, מרעיד.ל המשוגע היחידי

וואופתית שלג

איך התוכן של הסרט לדוס ממוצע?

יש שם שתי סצנות של נשיקהפשוט אני..

אחת בין גבר לאשה, אחת בין שני גברים.

לא זכור לי שיש משהו בעייתי נוסף

שום דבר בעייתי, מלבד העניין שזו תעמולה להט"ביתרודף מצוות

לפחות על פי תקצירים (באנגלית). ושלא אובן לא נכון - יש בי אמפתיה עצומה כלפי להט"בים, אני לא מזלזל לרגע באתגרים שלהם, וסולד מהומופוביה. לא צפיתי, אך נשמע שזו פרופוגנדה שעניינה לדבר אל הרגש ולנסות לגרום לדתיים, (מכוון כלפי אוכלוסיה נוצרית, אך תקף גם ליהודים) שרואים סתירה (בצדק) בין מימוש נטייה הומוסקסואלית ובין הדת, להעדיף את ערכי הפרוגרסיביזם על פני ערכי הדת.

אני חלילה לא אומר שצריך להתעלם מהמצוקות של בני אדם. אך כן חושב שצריך לפחות להכיר בכך שתעמולה להט"בית היא 'בעייתית' בלשון המעטה עבור הדוס הממוצע...

כמו שכתבתי כאן עשרות פעמיםפשוט אני..
עבר עריכה על ידי פשוט אני.. בתאריך ב' בחשוון תשפ"ז 0:41

כשיש נער שמספר להורים שלו שהוא הומו,

הדבר האחרון שנכון לעשות זה להפיל עליו את המלחמה בין השמרנים / דתיים לבין הפרוגרס / חילונים.

הוא בשר ודם, הוא צריך משפחה תומכת כמו כל אדם אחר, הוא לא עשה דבר רע בכוונה, הוא לא צריך להיזרק מתחת לגלגלי המשאית בשם קדושת המחנה.

הסרט, שמבוסס על סיפור אמיתי כולל השמות שלא שונו, מתאר נער בשם בובי שאמא שלו עשתה הכל כדי לשנות אותו. טיפולי המרה, פתקים ''מעצימים'' בכל הבית, דאגה לו לדייטים עם בחורות שהיא מלמדת בכנסייה, וכשהוא סיפר לה שהוא מאוהב בגבר - היא אמרה שהוא לא הבן שלה יותר (אני מתמצת כאן סרט של שעה וחצי בחצי פסקה, מן הסתם הכל יותר מורכב מזה אבל אלה עיקרי הדברים).

הוא נזרק מהבית, עבר לחיות עם קרובי משפחה במדינה רחוקה, אבל המשפט של אמא שלו ''לא יהיה לי בן הומו'' ביחד עם ההטפה הדתית שספג נגד עצמו, הובילו אותו להתאבד. לקפוץ מגשר.

בהתחלה אמא שלו אמרה שהוא התאבד בגלל שהנשמה שלו לא עמדה בכל החטאים שהוא עשה או משהו כזה, והאשימה אותו שחייו המופקרים הובילו למותו. היא התאבלה לא רק על זה שהוא מת, אלא גם על זה שהוא בוודאות יישרף באש הגיהינום.

לאחר מכן, בתהליך שנמשך זמן רב, ובעזרת מפגשים עם הורים אחרים, אמא שלו הבינה לאט לאט שהוא לא התאבד בגלל מה שהוא היה, אלא בגלל איך שהיא התנהגה אליו.

בסוף התהליך, היא הפכה בעצמה לפעילה למען זכויות להט''ב, ואפילו נשאה נאום בפני מועצת העירייה שלה. משפט אחד שהיא אמרה שם קרע לי את הלב, כי הוא החזיר אותי בדיוק לנער המפוחד שהייתי, בזמן שהרבנים בישיבה והחברים בחדר האוכל היו מדברים על ה''סוטים'' וה''בהמות'' שהם בעצם... אני.

במקור:

Before you echo condemnation from your pulpits and within your homes, please think and remember: a child is listening

בעברית:

לפני שאתם מהדהדים דברי שנאה וגינוי בביתכם או במקום הפולחן שלכם, תחשבו שוב ותזכרו: יש ילד שמקשיב.

כן, אני הייתי הילד שמקשיב. שמקשיב לרעל. שמקשיב וסופג. ומבין שהוא טמא. מבין שהוא בהמה. מבין שאין לו מקום בעולם.

אתה יכול לחפש בהיסטוריה שלי מכתב שכתבתי לרב שרלו לפני 18 שנה כשהייתי בן 15. נער בן 15 שכותב לרב שהוא לא מבין למה כולם שונאים אותו. שהוא לא מבין למה הוא בהמה. שהוא לא מבין מה הטעם להישאר בחיים. בן 15! וכבר הפנמתי בצורה הכי עמוקה שיש את השנאה והרתיעה כלפיי, למרות שהחברים והרבנים כלל לא ידעו שאני משתייך לאותה קבוצה עליה הם מדברים.

ומה הכי מדהים?

שים לב מה בובי בעצמו כתב ביומן שלו כשהוא היה בן 16:

''אני לא יכול לתת לאף אחד לגלות שאני לא סטרייט. זה יהיה כל כך משפיל. החברים שלי ישנאו אותי. הם אולי אפילו ירצו להרביץ לי. והמשפחה שלי? שמעתי אותם במקרה. הם אמרו שהם שונאים הומואים, ואפילו אלוהים שונא הומואים. הומואים הם רעים, ואלוהים שולח ילדים רעים לגיהנום. זה באמת מפחיד אותי כשהם מדברים עליי."

אתה קולט שהוא כתב את זה כמעט 20 שנה לפני שאני נולדתי, בקצה השני של העולם? ובלי להכיר אותו או את הסיפור שלו, עשרות שנים אחרי שהוא כבר מזמן היה מת, אני כתבתי דברים כ''כ דומים לרב שרלו?

זה לא פוליטיקה, לא פרוגרס, זה כאב עצום שחוצה דתות, תרבויות ויבשות. המחשבה על כך שאני כתבתי מכתב כ''כ דומה לשלו, פשוט מצמררת אותי.

הסרט הזה שינה את החיים שלי בכל-כך הרבה מובנים. פנימיים וחיצוניים. שינה את המשפחה שלי. שינה את ההורים שלי. שינה את אמא שלי.

לדעתך זו תעמולה?

תעמולה למה? לזה שהורים לא צריכים לדחוף את ילדיהם לאבדון?

אין בסרט הזה מילה אחת על נישואי להטבים. אין חקיקה פרו להטבית, אין תקציבים לעמותות להטביות, אין אימוץ, אין פונדקאות, אין ידועים בציבור. הסרט לא מדבר בשום שלב על פוליטיקה, על ימין או שמאל, על זכויות אדם או זכויות אזרח.

הוא מדבר אך ורק על לא לשנוא אנשים להט''בים ולא להחדיר להם למוח כמה אלוקים שונא אותם. על נער אחד בודד שהתאבד בגלל השנאה של אמו.

ובכל מקרה, זה מבוסס על סיפור אמיתי. מה יהיה סרט שאינו תעמולה בעיניך? אם זה היה נגמר בהתאבדות שלו, בלי השלב שבו האמא מתחרטת על מעשיה? הרי זה מה שהיה במציאות, אז לשנות את זה כדי שלא ינגוד אג'נדות מסוימות?

זה סרט על טרגדיה, לא סרט פוליטי.

כשהייתי בישיבת הסדר, שלחתי אותו למי שהיה הר''מ שלי בשמינית כדי שיצפה.

הוא ענה לי אחרי כמה שעות בהודעת אסמס עם 3 מילים:

ראיתי, התרגשתי, בכיתי.

הרב הזה הוא שמרן מארץ השמרנים, קראנו לו כל התלמידים ''דוס טרור'', אבל הוא לא ראה תעמולה אלא סיפור מרגש על נער אחד שפשוט היה הומו.

נספח קצר עם פיסת היסטוריהפשוט אני..

מייל ששלחתי למרי גריפית', אמא של בובי, לפני 15 שנים, בשנת תשעא 2011:

Hello. My name is Moshe, I am a 18 years

old, an Orthodox Jew from Israel. Last

Month, when I was in Yeshiva (Jewish

Studies Institute), I saw the movie

first time.I found many similarities

between Bobby's Christian family, and

my

Jewish family. Both believed that

homosexuality is a sin, that homosexuals

are condemned to hell. That's why it

was

so easy to identify with Bobby's pain,

with lack of understanding and

acceptance he felt, with the feeling

that his family would not accept him as

he is. When I saw the end of the movie,

my heart filled with hope. I saw an

example that religious people can

change, can get the difference, if they

so wish. I showed the film to my friends

from the yeshiva, and they told me that

the film changed them. Now they

understand the hardships of their gay

friend, Now they understand that the

Bible can not be an excuse for hartred.

I showed the film also my rabbi, and he

summarized it in three words: I saw, I

was excited, I cried.

From here, I want to praise you, Mary,

that you're a brave woman. Not given up

on love and acceptance, even after it

seemed it was too late. Thanks to your

strength, you success to emotion of

thousands of people, and success to add

understanding to the world.

Among Jews,

there is a common greeting, "yashar

koach", which means you'd be hard to

continue what you're doing now. So

yashar koach, and much happiness and health.

Moshe, Israel.

זאת התשובה של מרי, שנפטרה לפני 6 שנים:

LOVE KNOWS NO BOUNDARIES.

Moshe, YOUR KIND LETTER EXPRESSES THAT VERY WELL.

THANK YOU VERY MUCH.

PEACE AND LOVE TO YOU AND YOURS ON YOUR JOURNEY.

MARY GRIFFITH AND FAMILY

נ.ב.

במקור היה כתוב שמי האמיתי, שיניתי כאן למשה כדי למנוע זיהוי.

תרגום גוגל:

שלום. שמי משה, אני בן 18, יהודי אורתודוקס מישראל. כשהייתי בישיבה, ראיתי את הסרט בפעם הראשונה. מצאתי קווי דמיון רבים בין משפחתו הנוצרית של בובי לבין משפחתי היהודית. שתיהן האמינו שהומוסקסואליות היא חטא, ושדינם של הומוסקסואלים הוא להישלח לגיהינום. לכן היה לי כל כך קל להזדהות עם הכאב של בובי, עם חוסר ההבנה והקבלה שהוא חש, ועם ההרגשה שמשפחתו לא תקבל אותו כפי שהוא.

כשראיתי את סוף הסרט, לבי התמלא תקווה. ראיתי דוגמה לכך שאנשים דתיים יכולים להשתנות, יכולים להכיל את השונה, אם רק ירצו בכך. הראיתי את הסרט לחבריי מהישיבה, והם אמרו לי שהסרט שינה אותם. עכשיו הם מבינים את הקשיים של חברם ההומו, עכשיו הם מבינים שהתנ"ך אינו יכול להוות תירוץ לשנאה.

הראיתי את הסרט גם לרב שלי, והוא סיכם אותו בשלוש מילים: ראיתי, התרגשתי, בכיתי.

מכאן, אני רוצה לשבח אותך, מרי, על היותך אישה אמיצה. שלא ויתרה על אהבה וקבלה, גם לאחר שנראה היה שכבר מאוחר מדי. בזכות הכוח שלך, הצלחת לרגש אלפי אנשים, והצלחת להוסיף הבנה לעולם. בקרב יהודים ישנה ברכה נפוצה, "יישר כוח", שמשמעותה איחול שיהיו לך כוחות להמשיך במה שאת עושה כעת. אז יישר כוח, והרבה אושר ובריאות.

משה, ישראל.

תרגום התשובה:

לאהבה אין גבולות.

משה, מכתבך החם מבטא זאת היטב.

תודה רבה לך.

שלום ואהבה לך ולשלך במסעך.

מרי גריפית' והמשפחה

כשיש אדם שמתמודד עם משהומשה

הדבר הכי חשוב זה קודם כל לקבל את המצב הקיים. בטוב. לאהוב את המערכת כפי שהיא. לאהוב את הגוף כפי שהוא, לאהוב את הנפש כפי שהיא. להיות מחובר במנגנונים הפנימיים (כי ניתוק פנימי זה קודם כל רעל הורג).

אחר כך, אחרי שאוהבים. אפשר בזהירות לשאול איך זה פועל ולמה זה פועל. "טיפולי המרה" הם בגדול שנאה עצמית כדי לכפות על המערכת כמו שמרקידים בעלי חיים בקרקס. אפשר בזהירות לשאול איך זה פועל ולמה ולהיות מוכן להיות מופתע מהתשובות. ה"הצלחה" במקרה הזה היא תהליך שהתוצאה שלו תהיה חיים טובים יותר ומאוחדים יותר. אחרי שבן אדם חי בשלום ובטוב עם עצמו, אולי הגורם שרצינו לשנות ישתנה ואולי לא. זה תוצר לוואי מבורך אבל קשה מאוד שזה יהיה יעד.

זה יפה ונכוןעשב לימוןאחרונה

תודה שכתבת

כנראה שאי אפשר להתעסק בנושא כזה באופן נקי מאג'נדהפתית שלג

אבל הסרט עוסק בנער שהתאבד ונותן דגש בעיקר על הצד הנפשי. על איך שאנחנו יכולים להתייחס בקלות ראש למצוקה אמיתית של מי שמסביבנו. במיוחד אם אנחנו בעלי השפעה עליו.

ראיתי את הסרט ואפילו בכיתי🫣

אני לא בא להמליץ לראות את הסרט, אבל לא כדאי למהר לשלוף את קלף האג'נדות בכל עיסוק בנושא הזה (ולהיזהר גם כן אנחנו מאג'נדות דורסניות שאין להן באמת שייכות בקדושה)

כמובן שבסוף הסרט האמא נהיית פעילה למען זכויות להט"ב, אבל הדגש הוא יותר האמפתיה ופחות העיסוק הפוליטי..

יש כאן נקודה חשובה: אפשר לבקר מסרים מסוימים בסרט,aibrainora

יש כאן נקודה חשובה: אפשר לבקר מסרים מסוימים בסרט, ובו בזמן להכיר בכאב האנושי שהוא מנסה להציג. לפעמים לפני הוויכוח על אג'נדות, צריך פשוט לעצור, להקשיב למצוקה של אדם אחר ולזכור שלמילים וליחס שלנו יכולה להיות השפעה עמוקה.

מה הייתם עושים אם היה לכם עוד שנה אחת בלבד עם סבא?יהוקפץ

מה לעשות כשאני יודע שנשארה לי עוד שנה אחת בלבד עם סבא?

אהלן,

קשה לשאול דבר שכזה.

זאת שאלה סופר רצינית- כי קל לומר בדיעבד אחרי שמשהו נפטר "חבל שלא הייתי איתו כל רגע מהחיים"..

אבל עכשיו כשאני במבט קדימה על העתיד

- אני לא חושב שזה נכון ובריא לעצור את כל שאר עיסקי חיי בשנה הקרובה -

עם כל הצער והפחד ממה שעתיד לקרוא (אפילו אם אתחרט עלך זה בדיעבד),

לכן אבקש עזרה במציאת הדרכים האיכותיות לזמן שנשאר לנו ביחד.

אשמח לתשובות מהחיים עם פירוט מהלב כיצד כיצד עשות את זה בצורה אמתית, לדוג': "לשבת לשיחה כל שבוע - ותקפידו להסתכל אחד לשני בעיניים, כך היה לי ולאמא שלי בשנה האחרונה שלה" וכדומה.

אבל מוזמנים להשתפך..

מתחנן לתשובות

..קפיץ

סבא שלי נפטר לפני שבועיים, אז בדיוק יודעת לספר איך זה מרגיש "אחרי".

לפני שלוש שנים, הייתה תקופה שהוא רצה שאני אגיע להיות איתו כל שבוע, ואמרתי שכן, אבל המציאות, החיים, והעובדה שלא ממש רציתי - זה לא קרה.

האם אני מתחרטת על זה? שאלה מורכבת.

בסוף אני מסכימה שאי אפשר לעצור את החיים, ואי אפשר לתכנן את הדברים לפי מה שיכול לקרות.

(ספציפית אצלנו יש משהו שכמעט קרה, וכואב מאוד שהוא לא, אבל זה לא שיכולנו לדעת)

מה כן לעשות: לקבוע זמן קבוע להגיע, להקשיב לסיפורים שלו, ואם אתה רוצה שזה ישאר - אז לצלם.

לשאול אותו את כל מה שלא יהיה אפשר לשאול אחר כך

מה שכן מתחרטת על שלא עשיתי - אבל ספציפי יחסית לסיטואציה אצלנו - לנסות להגיע יותר מפעם בשבוע, לנסות להגיע אליו באמצע שבוע גם אם לא הייתי בבית בשבת, לנסות ללמוד ממנו דברים שהוא אוהב לעשות או שחשובים לו, בעיקר כי זה יהיה נורא משמעותי בשבילו

אני ברוך ה' קבוע מתקשרת לסבתא שלי בכל יוםאשר ברא

בשביל לא להרגיש את מה יכולתי לעשות..

אני יכולה לעשות עכשיו?

אז עושים.

כל כך נכון. אני והנכדים מצטערים שלא שאלנונחלת

את אבי/סבם יותר. הוא היה ניצול שואה ולא דיבר על כך כמעט. כל כך חבל.

להגיד לו: אני אוהב/ת אותך. אתה יקר לי. תודה וברוך השם שאתה הסבא שלי.

לעשות לו ואיתו דברים שחביבים עליו. ללכת איתו למקום שחביב עליו. אולי אפילו

בית קפה, או משהו שקשה/לא נעים לו ללכת לבד.

לצלם אותו. להגדיל. לתלות תמונה שלו על הקיר ולהראות לו אותה.

אנחנו עשינו זאת, לצערנו, אחרי.....

להתפלל שיהיה בריא. כל יום.

להקשיב לו...

במילים אחרות: לאהוב אותו. ולהראות לו את זה. פשוט.

כל הכבוד....ד.

וה לא רק בשביל "לא להרגיש" - אלא כי זה ממש אמיתי..

האמת שקשה לי לענות על זהאביעד מילוא

מעולם לא היו לי סבים. אבל אם אשליך את השאהלה על מה שאני מכיר אני מדמויות אחרות שהן מודל בחיים שלי. אז הייתי קופץ על כל הזדמנות ליצור שיח או לבקר וגם ללמוד איתם ומהם

שמע..נתקה

ביקשת תשובה מנסיון?

אז האמת שמנסיון של תקופה אצל סבא שלי כשסבתא נפטרה

אנוכי ובנדוד שלי היינו אצלו הרבה

היה לנו חדר קבוע חח מסודר כזה והתחלפנו עליו

היינו עושים אשכרה משמרות

ושתינו עד היום זוכרים את זה כתקופה משמעותית

היה בזה ערך מוסף כי סבא שלנו היה סוכרתי..

אז זה ממש היה משמרת.. וכאן אנסה לשתף קצט ממה שעברתי

אז קודם כל - הכי חשוב - אם אתה חושב "ללכת על כל הקופה"

i.e. לישון אצלו לילות שלא יהיה לבד אז זה מבורך.. רק תשים לב לדברים הבאים

חוויה אחת זה בסוף הגבולות גזרה.. תמצא לך את שגרת היום שלך

סתם למשל חצי מהתקופה הייתי בגינון.. אתה לא בא להתנחל אצלו בדירה (לא שזה רע חח)

וחשוב יותר תחשוב על הדינמיקה מה משותף על מה אתם יכולים לדבר איתו או _מה אתה יכול ללמוד ממנו_

וגם מה אתה יכול לעשות כדי שהאוירה תהיה יותר נעימה נגיד תיקנתי אצלו דברים ושאלתי אותו על זה שאלות

סבא שלנו היה מאנץ' אמיתי הוא שמח מאוד על זה זהיינו אצלו ובאמת שימחנו אותו

למדנו ממנו הרבה יותר בנדודשלי

דבר שני תחשוב שזה השנה האחרונה של סבא שלך..

אני לא מכיר את המקרה אבל תחשוב.. כי בסוף זה השנה האחרונה שלו

למשל סבא שלי עד קצט לפני היינו הולכים לדף יומי ביחד וזה היה מטורף גם אם לא תמיד התחברתי ל"להריץ דפים בלי להבין"

היה פה רובד נוסף וחשוב מאוד..

ופה גם אציין שתחשוב לא לכולם מתאים לשרוץ כל הזמן אצל סבא שלהם.. מבין?

מה המרחק ביניכם? אתה יכול להתנייד בטוב? כמה זמן אתה יכול לשרוד אצל סבא שלך לפני שאתה

completly out of your mind קח את זה בחשבון

תראה בשבילי זאת הייתה חוויה משמעותית מכמה בחינות

א - ימי שישי אצלו בבית כשהוא לא עבד היו מעניינים..

ב - סבא שלי הרגיש שהוא בעצם לוקח עלי אחריות.. שזה היה חשוב לו (נראה לי לפחות)

ג - הוא ממש עזר לי להתארגן על עבודה

ד - לקראת הסוף - אז כן אכתוב על זה פה

לגבי "חבל שלא הייתי איתו כל רגע מהחיים"

אז מצד אחד זה החיים שלך אבל כן הייתי מייחס למשפט הזה חשיבות

בעניין של כן לעשות מאמץ - בסוף _אתה תמיד קודם_ אבל אתה יכול גם לעזור לסבא שלך וללמוד מזה..

בהצלחה

עוד דברנתקה

יישר כח שאתה חושב על זה..

גם אם תהיה אצלו נגיד 2 לילות בשבוע הפגת בדידות ועשית טוב כנראה

אבל מי אמרך שזה השנה האחרונה?

איזה יופי. איזה צדיק אתה. מקנאה. בלי עין הרע!!!!!נחלת

חברותא/משחק או שיחה טלפונית כל שבוע/כמה ימיםארץ השוקולד

לשתף בהתלבטויות רציניות שיש ולנסות לקבל עצות (אין חובה לפעול לפיהם, אבל כדאי להכיר, מן הסתם יש לו ניסיון חיים)

ניסיון להתראות כל שבוע/חודש, כתלות בזמן שיש.

לנסות לדאוג שיהיו שבתות יחד ולמצוא זמן להיות יחד בשבת.

מקליט איתו שירים ישנים מהילדות שלונקדימון

אנחנו רצינו לעשות את זה ותכננו אבל כל פעם דחינו - ולצערינו הוא חטף שבץ ואיבד את היכולת לדבר.

אז סבא איתנו עדיין, אבל את הקול שלו כבר איבדנו.

אוי. אוי. וזה רעיון נפלא.נחלת

ממש חשובזיויק

תסתכל מהזווית שלו מה יעשה לו טוב

לא צריך לעצור את החיים כדי להיות נוכח באמת. לפעמיםaibrainora

לא צריך לעצור את החיים כדי להיות נוכח באמת. לפעמים דווקא הדברים הקטנים נשארים הכי הרבה: ארוחה משותפת, שיחה בלי טלפון, תמונות, הקלטה של סיפורים מהעבר, ואפילו לשאול אותו שאלות שמעולם לא יצא לשאול. העיקר הוא ליצור זיכרונות שאתם באמת חולקים יחד, בלי להפוך כל מפגש ל"פרידה אחרונה".

לא צריך לעצור את החיים כדי להיות שם בשבילו. דווקאaibrainora

לא צריך לעצור את החיים כדי להיות שם בשבילו. דווקא מפגשים פשוטים ועקביים יכולים להפוך לזיכרונות הכי משמעותיים: לשבת יחד לקפה, לשמוע סיפורים מהעבר, לצלם תמונות, לבשל משהו ביחד, ואפילו להקליט את הקול והסיפורים שלו. הכי חשוב להיות איתו באמת, בלי שהמחשבה על הפרידה העתידית תיקח את המקום של הזמן שיש עכשיו.

הייתי מאוד קרובה לסבתא שליהמקורית

אבל היא נפטרה כשהייתי קטנה

ישנו אצלה פעמיים בשבוע, איתה בחדר, היא הייתה מלמדת אותנו לסרוג, מלמדת אותנו את שפת האם שלה, הייתי עוזרת לה קצת בבית. מבחינתי לא הייתי צריכה לעשות יותר כילדה הקשר היה מאוד קרוב, רק נגמר מהר מדי. לא יודעת לאן זה היה מתגלגל כבוגרת

פעם ראשונה שאמרתי לאמי שאני אוהבת אותהנחלת

היתה כשהיא גססה. דקות ספורות לפני הסוף. בכיתי ואמרתי לה את זה וביקשתי ממנה סליחה.

אתם תופשים? עכשיו אני שוב...בוכה. כשאני נזכרת בזה.

לא הייתי עוצר את החיים שלך, אלא מנסה לשלב בתוכם יוaibrainora

לא הייתי עוצר את החיים שלך, אלא מנסה לשלב בתוכם יותר רגעים אמיתיים איתו. שיחות קבועות, ארוחה ביחד, לבשל משהו, לשמוע סיפורים מהעבר, לצלם תמונות ולהקליט את הקול שלו — ובעיקר להיות באמת נוכח כשאתם יחד. לפעמים דווקא הרגעים הפשוטים הופכים לזיכרונות הכי יקרים.

שלום לך.עשב לימון

אני ממש חושבת על זה הרבה

והמסקנות שלי:

להיות כנה עם הרגשות ולנצל הזדמנויות לבוא לבקר ולעשות דברים ביחד, למשל לשבת ביחד, להקשיב לסיפורים גם אם זה חוזר על עצמו. להסתכל בעיניים ולהרגיש את האהבה הזו שיש בשיחה, בקשר עצמו.

לשאול שאלות ישירות ואולי גם קצת קשות- סבא הוא אדם חזק מספיק כדי להיות מסוגל לענות על זה גם אם זה קשה רגשית או לא אמת היסטורית.

להפנים את זה שהוא לא תמיד יהיה כאן. שכל הפגישות והזמן ביחד זה בעצם פרידה. זה קשה אבל זה הופך כל מפגש למשמעותי.

להכיר בדברים הקטנים את היופי, את האדם שהוא. לספוג את כל המהות שלו...

להגיע אליו ולכתוב את סיפור החיים שלומרגול

זה נכס שיישאר לכם כמשפחה, ולך יישאר גם הזיכרון המתוק.

כוס תה, יושבים ותשים ביניכם מקליט (בכל סמארטפון יש), אפשר להתחיל משיספר על ההורים שלו, אח"כ על ילדותו… תתעניין ותקשיב.

אחכ בזמנך- תקליד ותסדר את זה.

אופציה נוספת- בילוי משותף יחד. חברותא / משחק / אפילו לראות סדרה יחד. תלוי בך ובו ובאופי שלכם

תבקר אצלו..ד.

אין צורך "לעצור את החיים". אתה יכול לקבוע נניח פעמיים בשבוע.

אבל כשאתה שם - תהיה שם. לא פלאפון וכד'..

כעת - השאלה היא מצבו המנטלי.

אם הוא צלול, תשתף אותו מה עובר עליך. תתייעץ. תשאל אותו בפירוט על דברים מהחיים (לא "מה אתה אומר", אלא גם נקודות הכוונה.. איפה למדת כשהיית ילד, מה אהבת וכו'..). על זכרונות שלו. תעשה לכם תמונות סלפי ביחד.

תאיר פנים. "איך אני שמח להגיע אליך"... "איזה סבא אתה".. תשאל אם אתה יכול לקנות לו משהו בחנות..

אפשר להתקשר, אפילו לכמה דקות, להתענין מה נשמע.

אם הוא לא במצב מנטלי שיכול לנהל שיחה, אז מדברים בעיניים... זה ממש כך. להיות קרוב פיזית. לראות איך הטוב שיש בו כל החיים, נמצא גם כעת.

אל תרגיש שאתה חייב לעצור את החיים שלך כדי להיות סבaibrainora

אל תרגיש שאתה חייב לעצור את החיים שלך כדי להיות סבא טוב. לפעמים דווקא הרגעים הקטנים הם אלה שנשארים הכי עמוק בלב: לשבת יחד על כוס קפה, לשמוע סיפורים מהילדות שלו, לשאול אותו שאלות שתמיד רצית לשאול, לצלם אתכם יחד או פשוט להחזיק לו את היד בלי לומר כלום. תקליט את הקול שלו, תכתוב את הסיפורים שלו, ובעיקר תגיד לו עכשיו את הדברים שאולי תצטער שלא אמרת. ❤️ אל תחפש שנה מושלמת — תנסה ליצור רגעים אמיתיים, בלי אשמה ובלי לחץ להיות שם בכל רגע.

אני במחשבה על זה פה ושםמשהאחרונה

סבים כבר אין לי. אבל יש סיטואציה מורכבת אחרת שאני לא יודע כמה זמן היא תחזיק.

במציאות, משתדל לפנות לזה זמן כשיש לי. צריך יותר.

אולי יעניין אותך