או רגשי?

להרגיש כלוא מלהיות שעה בבית כשאת במקווה עם ילד ישן.. לא יודעת.

הוא ככה גם בלי קשר לילד?

יכול להיות שהנושא פה זה באמת שיש לו איזשהי מצוקה או קלסטרופוביה ומבחינת מעורבות הוא כן משתתף.

לאן ה"חשדות" כאן מתגלגלים לפעמים?..

מן הסתם, מדובר שהוא אכן בפעל יוצא מהבית. 

הוא לא רוצה מראש "להתחייב".. באופן מעשי - מבצע היטב כשצריך. יש לו יחס טוב עם הילד, יש גם זמנים של מחוייבויות (כל בקר) - אין ענין לחפש בעיות.

ככה הבעל שלך. תשמחי שבכללי הוא אדם טוב ומשפחתי. תשמחי שכל הענין מבתטא אחת ל.. כשאת יוצאת לבדך, והילד ישן, ואז הוא רוצה אתהאופציה לצאת אם הוא צריך - וזהו..

אגב, יש להניח שאם לא יהיה מזה "ענין", אז פעמים רבות הבעיה כלל לא תתעורר. אם הוא לא אדם שבאופן מעשי אוהב דווקא לצאת כשאינך בבית, אז עצם הידיעה שזה אפשרי, יכולה לגרום עם הזמן להרגיש שבעצם אין לו ענין לצאת...

לרגע בישוב הדעת, 

מה "יצרת" כאן, בלי משים:

בתחילה חשדת שהוא נשאר לבד עם בייביסיטר כשהיא הולכת למקוה, וכתבת "תשוד בעיני מאד!!!.. לא תקין בלשון המעטה".

הבהירה שבוודאי אינו בבית אז.

אז כתבת: "לאן הוא הולך???? הוא אמור לחכות לך בבית אז"!!  למרות שהיא כלל לא שאלה על הענין הזה.

הבהירה, שבוודאי שהוא כבר בבית כשהיא מגיעה.

אז עברת הלאה: "מה יהיה כשיהיו עוד ילדים? חייב לעבוד על עצמו", והזהרת אותה שהיא תמצא אז את עצמה "קורסת"..

נו, האם לא היה ראוי - אחרי שהחשדות הקודמים התבררו כלא-נכונים, לתת קצת יותר אמון, ולהניח שאם יהיו יותר ילדים, ויהיה צורך ממשי - הוא כבר יֵדע מעצמו להבחין מתי חשוב שדווקא הוא יהיה בבית, גם בלי שיתרגל כעת "על-ריק", כשהילד ישן?

אח"כ הוספת וכתבת (אחרי הקדמת "אני ממש לא רוצה שתתעמת ותריב איתו חלילה" - כשזה בדיוק מה שהודעות כאלה דוחפות לכיוונו, ללא הצדקה), "כשהיא הולכת למקווה, בורח לא יודעת לאן" (מאיפה את יודעת ש"בורח"?.. ומדוע שתהיי אמורה לדעת לאן הוא יוצא). מה זה, "איפה הזוגיות התקינה"?... הרי כבר הגיבה לך מקודם, אחרי ה"חשד" דלעיל, שהוא חוזר לפניה ומקבל אותה. לא קורה שכאשר הבעל אמור לחזור הביתה, אשתו יוצאת קצת לשאוף אויר וחוזרת לפניו?..

הוספת כנגדו "איפה האבהות התקינה"?.. איפה לא? הילד ישן. זה קורה אחת ל.. (היא לא יוצאת כל ערב). ויש בייביסטר. מה כאן לא "אבהות תקינה"? בגלל שהוא סוג של אבא שכאשר ילדו ישן, רוצה לפעמים להתאוורר בחוץ?

ושוב, "נבואות שחורות".. "מה יהיה כשיהיו עוד ילדים בבית.. כל המשכורת תלך לבייביסיטר והילדים לא יכירו את אבא שלהם כי הוא כל הזמן יטייל לו"?...  לא הגזמת?  הרי אם הילד יגדל, וכבר לא ישן בשעת כאלה, מי אומר שהאבא יציע בייביסיטר? אולי ישמח לטפל בילדיו, כמו בבקר? (אגב, במחיר, זה לא הבדל גדול בכמה ילדים מדובר..). ומה זה "כל הזמן יטייל לו", כשגם לגבי כעת לא כתבה דבר כזה?  מאיפה היחס הזה כלפיו, על סמך אולי פעם יהיה?...

ואז הוספת עוד, בהודעה אח"כ: "לצאת כי הוא לא מוכן להישאר עם הילד.. זה סופר בריחה" "זה לא תקין".. מאיפה זה לקוח? היא כתבה מפורש, שזה לא כי לא מוכן להישאר עם הילד, אלא רתיעה מלהיות "מחוייב" מראש, למרות שכאשר צריך, בסופו של דבר העניינים מתַפקדים בסדר.

ומה זה "איך ירגיש ילד שאבא שלו לא מוכן להישאר איתו"?.. בעצמך הבנת ש"עכשיו הוא לא מבין" (בכלל הוא ישן..), אז מי אומר מה יהיה "באיזה שלב"?  יש להניח, שאם הילד יהיה ערני, ויצטרך את האבא, אז האבא יהיה.

ובכלל הרי מדובר, כנ"ל, על דברים לא תדירים. הרבה ילדים נשארים פה ושם עם בייביסיטר בערב, ואינם מסיקים מכך מסקנות לגבי הוריהם, וגם לא חוקרים לסיבה שההורה לא נמצא אז בדיוק.

את מוסיפה, שהוא צריך "לדעת לשבת איתו, להאכיל, לספר סיפורים" - היא לא הלינה על כך ולא שאלה על זה - "ואין כמו ליצור את הקשר הזה גם כשאינך נמצאת".. אבל היא אמרה מפורש, שהזמן שאינה נמצאת, ושעל זה דובר, זה זמן שהילד כבר ישן ממילא...

את שואלת "מה עם הקשר של אב לבנו", וקובעת ש"הבוקר לא מספיק" - למרת שהאשה הזו, שחיה עם בעלה, אומרת שיש להם קשר מצוין.

"אם האבא לא מרגיש בטוח עם ילדיו" - כך סיימת - מי אמר דבר כזה? לא היה אפילו רמז ל"אי ביטחון" כזה.

הקיצור, מנית "ים" של חשדות, וחרדות לעתיד, שחלקם ממש הופרכו, ולחלקם אין כל בסיס הכרחי שיִקרו - ועל סמך זה, בלי לשם לב מן הסתם, את ממש "מנסה" משום מה, לקלקל להם את היחס בהווה, מה שבוודאי הכי יכול להרוס לעתיד - גם ביניהם וגם לילדים.

אני חושב שזה הדבר ה"לא תקין", אם כי אני מניח שלא שמת לב שזה בעצם מתפתח לכך.

ראשית, כשפגעת באשה הזו ע"י דיבורים איומים כאלה על בעלה - לא ראית בכך בעיה... (אני לימדתי זכות, שלא שמת לב). כן - היא אשה שנראית נורמטיבית, השאלה הספציפית שלה, שלוותה בתשבחות על בעלה, אינה אומרת כבר שהיא "אוייב" חלילה, של בעלה, ובוודאי זה פוגע, כאשר את כותבת כך עליו. ללא הצדקה ("איפה האבהות התקינה".. "כל הזמן יטייל לו".. "סופר בריחה".. ועוד ועוד). 

דבר שני, אני כמובן לא באתי "לפגוע" בך. ציטטתי מה שכתבת - כי זה אכן יכול להיות ממש הרסני. אחרת לא הייתי מטריח את עצמי ללקט מדברייך.

את "הזהרת", ללא בסיס אמיתי, שהאבא הזה חלילה יחריב את משפחתו ("האשה תקרוס"..), את הקשר עם ילדיו, הוצאת שם רע על אדם שאינך מכירה ("קשר לא מספיק של אבא לילדיו", "האבא לא מרגיש בטוח עם ילדיו"..) - זה לא הפריע לך. לא חששת מ"הוצאת שם רע" - כפשוטו וכהלכתו (דהיינו, לשון הרע על דברים שאינם אמת), בפני אשתו.

אבל כשמצטטים - פשוט מצטטים - דברים שאת כתבת, ומוסיפים שזה יכול לקלקל יחס גם בהוווה וגם להרוס בעתיד - בינם ועם הילדים - את קוראת לכך "הוצאת שם רע", "פגיעה" ועוד מגיעה עד לידי "התעלמות וסילוף דברי"....

אז לא. אין בכך שמץ "הוצאת שם רע". כי הרי - בניגוד לכתיבתך אליה - אני לא כתבתי עלייך אישית, שאינני מכיר - אלא על מה שעולה מדברייך בלבד.  כל אחד יכול לקרוא את הודעותייך (או את התקציר שלהם שציטטתי), ולהיווכח: האם זה יכול להרוס בין איש לאשתו ועם הילדים, או לא.

ובוודאי אין כל "התעלמות וסילוף" כשטורחים לא "לגדף באויר", אלא ממש לצטט מה שאת כתבת. שום התעלמות ושום סילוף. ממש ההיפך.

הציבו לך מראָה של דברייך. לא "מפחיד להגיב פה". אבל כן צריך לחשוש מ"להתנפל" על בעל שאינך מכירה, להטיח בו מול אשתו "ים" של דברים - ולחשוב שזה יישאר כך, ואם יהרוס להם, שיהרוס... צר לי, זה לא. עד כאן.

[ואת רואה, שהשואלת בעצמה מדברת על הנזק שיכול להיות מכתיבה כזו. הרי היא רואה את עצמה. אז אולי כדאי פשוט לעשות "רברס". לומר: התכוונתי לטובה (זה גם אני מניח), לא שמתי לב שזה מתגלגל לכך. וזהו]

הסגנון הזול שלך - מבזה את עצמך בלבד. 

תפסיקי להטיל על אחרים את הרפש שבך. "לצער אדם ולהכפיש את שמו"... זה מה שעשית. מדויק. כלפי הכותבת, כלפי בעלה, ועוד. ציטטו מה שכתבת - נבהלת מדברי עצמך. התנצלות תדרשי מעצמך, ולא מאף אחד אחר.

את כותבת בגסות. כך כתבת על בעלה של הכותבת. המשכת גם אחרי שהבהירה שזה מזיק. כך את כותבת כלפי. כך כתבת כלפי עוד מישהו שהגיב (מה הקשר "החסיד שלך".. ואני לא רב. תשתלטי על הפה שלך).

אם זו התרבות שלך - תהי בריאה. אינני מתכוון להיכנס להתכתשות עם רמת הכתיבה הזו.

תפסיקי עם ההצגות של ה"יראת שמיים" והמוסר המעושֶה.. אל תספרי לי על מה "לעבוד".. הדבר הראשון הוא, שתפסיקי "לעבוד על עצמך", לעשות אידיאליזציה מטעויותייך, ולהסביר לאחרים בהתחסדות מה "לתקן" (דוגמה עכשווית, מהודעתך האחרונה: "השתדל בבקשה להמנע ממחלוקות"...  הו.. כמה מרגש.... כל ההודעות שלך בשרשור הזה, הן יצירת ממש מאמץ ליצירת מחלוקת, בין אשה לבעלה, בין אדם לחבירו, "הימנע בבקשה מיצירת מחלוקות"....)

"תחשוב אם מטרת הכתיבה שלך כנגד כותבים היא נטו כדי לסייע למישהו"....  מפעים ממש.. כותבת חשדות הזויים כנגד בעלה של מישהי שכותבת כאן ("התנשאות" אמרת?.. דייקת), לא מרפה - ושואלת "בתמימות" אם מטרת הכתיבה היא כדי לסייע.

אכן, חשוב מאד לסייע למישהי שלא תאמין למה שאת מנסה "לשכנע" אותה על בעלה. ואם את חושבת שכל מטרת כתיבתך היא "כדי לסייע", כדאי שתתעדכני מה מסייע ומה מזיק...

ובוודאי שאצטט את דברייך. זה חוסך ממני לרדת לרמה הזו. פשוט מה שכתבת. ללא שמץ "עריכה". מילה במילה.

המשך ישיר של הסגנון שכתבת אליה כלפי בעלה...

ומה שכתבת בהמשך - הוא אותו סגנון "עצבני" של מה שמקודם.

לגבי השאלה "אם אני יודע מהי מחוייבת לילדים", אע"פ שאני סולד לחלוטין מה"תרבות" הזו של מעבר ל"שאלות אישיות", ואיני נוהג לערב עניינים שלי בכתיבה, אבל נקודתית - בתור אבא ל8 ילדים, אני אכן יודע מהי "מחוייבות לילדים", מניח שהרבה למעלה מכבודך.

הכותבת העלתה בעיה נקודתית, של בעל שבזמנים הלא מרובים שהיא לא בבית בערב, מבקש שתהיה בייביסיטר. והסבירה שיש לו בעיה לחוש "מחוייבות מראש", אע"פ שלמעשה, כאשר מגיע לדברים שהוא צריך לעשות הוא עושה אותם היטב.

היא גם הדגישה שהוא אבא טוב, עם יחס מצוין אל הילד.

את העלית, אכן, חשדות, עם "סימני קריאה". לא נסוגת גם כשראית שוב ושוב שה"איבחון" טועה.

הגעת לדברים מופלגים, כולל "תחזיות שחורות" לעתיד (כשמצד האמת, ה"תכונה" הזו שהיא כותבת עליה - היא תכונה מוכרת, לא "מבהילה", יש לא מעט גברים ממש מצויינים, שהם ככה. ואם נשותיהם יודעות לקחת אותם בטוב, לא להעיק סביב הנקודה הזו, הם בסוף יכולים להיות גם הכי מסורים ומחוייבים. מעצמם).

דעי, שאני מאד נזהרתי בהודעתי כתגובה לדברייך. מחקתי "מילות קישור" פרשניות בין השלבים של הציטוטים ממה ש"העלית" את רמת החשדות והאזהרות כלפיו. בעיקר פשוט ציטטתי, מילה במילה, שלב אחרי שלב - דברים שכתבת. ובתופסת הערות לגופם של דברים, שמראות כמה אין להם בסיס במציאות שהיא תיארה ומכירה.

את רואה, שגם האשה עצמה כעת, הודתה על התגובה הזו. הסכימה איתה.

אבל את "לא מרפה" גם כעת.. מסבירה שאת "רואה לטווח ארוך" (רק את? ואת מכירה יותר טוב ממנה את המציאות?)

מה זה, "על מה ולמה ההודעה"?.. אנשים מעלים כאן גם "בעיות מקומיות". לא רק בדברים "נוראיים". 

היתה לה שאלה, לגבי תופעה מסויימת, לא כ"כ תדירה, שאלה וקיבלה עצות ותגובות.

בוודאי שאת אכן "ממציאה דברים". הרי ציטטתי מתגובות שלך. מילה במילה. העלית חשדות חמורים מההתחלה. מזל שידעה שהמציאות לא כך. אם לא - היית עלולה לגרום לה "לחשוד" במה שאין.

והמשכת בהפלגות גדולות לגבי "העתיד, בדברים שאין להם כל קשר למציאות הנוכית, של ילד ישֵן, שאביו-אוהבו, משאיר אותו אחת לכך וכך זמן, ישן עם בייביסיטר, וכמובן מחכה לאשתו שהוא אוהב - עוד טרם שתחזור מהמקוה..

את אכן ממש "עושה מאמץ" (לימדתי זכות בסוף ההודעה קודמת, שלא שמת לב - אבל את ממשיכה עם זה כעת), להסית אשה כנגד בעלה, ללא שמץ בסיס מציאותי.

זה שיש "דפוסים של אנשים שיכולים להחריב משפחות" -  זה נכון. אבל בנידון דידן, הדפוס הזה הוא אצלך.

כשלוקחים דבר שאין בו כמעט כלום, ומי שמתייחס אל הבעיה כמו שהועלתה ע"י אשתו שמכירה אותה, ב"גודלה" האמיתי - אומרים שהוא "מזלזל ומקל ראש" במגדל הדמיוני יכול כביכול "לצמוח" ממנה (אחרי שהתברר שה"חשדות הנוראיים" לגבי המציאות העכשווית אינם נכונים. הרי כתבת בעצמך, "חשוד בעיני מאד!!"....) - ואילו אל עצמך, שבהחלט "המצאת דברים".. את מתייחסת כמתייחסת למציאות הריאלית - זה "דפוס להחריב משפחות" ל"ע. מזל שהאשה הבינה את זה.

היכן "המצאת דברים". גם בחשדות שהתחלה. גם ב"ידיעה" מה זה עושה "בהמשך".. הכל דברים שאין להם ביסוס כלל.

לפעמים, מרוב תחזיות מה "עלול להיות", הורסים מציאות הווית. ולא - מה שהיא תיארה, אינו מכריח כלל את הניתוח הקיצוני. אז אם אדם רואה שלא "ניתח" נכון אפילו את מה שחשב שקורה כעת - כי היא אמרה שזה לא כך - לא ראוי לעצור לפני ההמשך?.. לעיתים, "כתיבה חרדתית" על מה שכאילו-קורה ועל מה שכאילו עלול לקרות - הורסת יותר מהכל.

לגבי בעלך - בעיה שלכם. אני לא נכנס לחיים שלכם. אם הוא מוכן לקבל סגנון כזה של "באותו לילה יכול לשכוח ממני פשוטו כמשמעו", אז יופי לכם שאתם מסתדרים זה עם זה..  אם מישהי היתה עונה לך באותו סגנון שענית לאשה ששאלה, אז מן הסתם כבר היתה מפליגה ב"הסברים" מה יכול לקרות "בהמשך", כשאשה מתבטאת כך...

וכמו מקודם - גם כעת. הרי היא דיברה על ילד שישן כבר באותו זמן...

התבטאת כלפי בעלה, שאינך מכירה, בגסות. כעת  גם כלפַי (מה שקורה בד"כ כשרואים "מראה" של דברים שכותבים, ואין מענה ענייני). את מרגישה סיפוק מלהוציא עצבים בתגובות? בבקשה. דומני שאת מזיקה לעצמך בלבד.

[אגב, מה שקראת "מגילה", הורכב בעיקר מקיבוץ ש לתגובות שלך - בכמה הודעות..  לכשלעצמי, לא מפריע. אני מגיב מה שיש לי לומר. כשזה קצר, זה קצר. כשאורך -אורך. משתדל עם רווחים, שיהיה קל יותר לקרוא]

ואם לא קראת מה שהיא כתבה - מוטב תקראי לפני שאת מגיבה לציטוט של דבריה, והתייחסות אליהם (מי המציא את ה"רב" הזה..).

מוטב תתרגלנה להתייחס לגופם של דברים, במקום לתת "תארים" למי שלא מכירים.

ואכן, המחשבה שמישהי תשמיץ בעלה של מישהי שהעלתה בעיה לא גדולה, "תזהיר" אותה מכל מיני חשדות עתידיות, וזה יעבור בשקט, וב"חשש להתייחס", רק כי תהיינה כאן כמה בודדות ש"תתפוסנה טרמפ" על כך שעונים בדיוק על דבריה, ולא משאירים לה להרוס למישהי אחרת - היא מחשבה מוטעית.

[כעת ראיתי, שלא נכון מה שעלה מדברייך, כאילו את "אובייקטיבית", כי לא קראת את תגובתה..

גם את הגבת מקודם מאד קשה לגביו, בלי להכירו.

על מה שכתבה לך "בת 30", ענית, מה היה קורה אם אשה היתה מבקשת דבר כזה? התגובות היו נעות בין דאגה לבריאותה הנפשית לבין שאט נפש.... כך דברייך. נו.. אם אשה היתה מבקשת דבר כזה - ממש כזה - דהיינו, אחת לכמה זמן בעלה בערב לא בבית, משעמם לה, הילד היחידי ישן כבר, האם בסדר מבחינת הבעל שתיקח בייביסיטר ותצא קצת "להתאוור".. אני מעריך שכל אדם נורמלי - גבר או אשה - היה אומר (אם יש תקציב כמובן), צאי לבריאות - ותחזרי שמֵחה...]

ה"השמצה" זה שייך לחלק של הדברים שהיא ייחסה לאופיו. בתור "קביעה". ציטטתי לעיל את חלקם - אין ענין לחזור.

אם מישהי היתה מזהירה באופן מתון, מה יכול לנבוע מחשש מאחריות - אפשר להעיר ש"אזהרה" מוגזמת, ואפשר שלא. תלוי במה מדובר (בנידון דידן, כשמדובר בדוגמה קטנה מאד שהיא הביאה, כמו שציינת בעצמך כאן איזה בלגן הצלחתם לעשות משאלה כזאת פשוטה - נשואים טריים , אז באמת גם זה מוגזם).

אבל זו היתממות לומר כאילו היה כאן משהו כזה. נכתבו דברים קשים, על אדם, על סמך כמעט לא-כלום שנאמר עליו.

ומכל מקום, כש"אזהרה" מוגזמת - גם עליה "מותר" להשיב.

[ואיפה "האשמתי אותה בהחרבת בית"?.. קראת את הניסוח שהיא התייחסה - אבל אני לא כתבתי כך. כתבתי שזה "יכול להרוס". ואכן -  זה כך. כשאשה מעלה בעיה, ו"מסבירים" לה כמה איום בעלה, ומה זה יכול לעשות, ועל איזה אופי זה מראה - זה ממש יכול להרוס. גם פותחת השרשור עצמה, לא רק "ענתה שזה לא ככה", אלא אמרה שהיא כבר לא יודעת אם זה לא גרם יותר נזק... למה? "כותבת אנונימית"... כי זה ככה. להכניס לאשה דמיונות על משהו קטן שקורה, זה דבר שעלול להיות הרסני. גם אם זה לא "לפרק בית" - שלא כתבתי בשום מקום דבר כזה]

לפעמים "שאלות ברומו של עולם", לפעמים שאלות קטנות-יחסית. זה דרכו של פורום, וכך זה תמיד גם כאן.

ולפעמים, עלולה "שאלה קטנה" להפוך לדבר מבהיל - אם מבהילים היכן שאין כל נתון שמכריח את זה.

כפי שהיא הציגה, יש לה התלבטות איך להתייחס לענין. לגיטימי. אבל מכאן עד לכתוב כבר "מי האיש" הזה, ועל מה שהוא - כביכול - עושה כעת (ומתברר שוב ושוב שלא), ועל מה שזה כביכול "בטוח" יגרום בעתיד - יש מרחק גדול.

לה נראה "חמור ומוזר" - 

ולי נראה "חמור ומוזר" והרסני, לכתוב כך לאשה על בעלה. בפרט כשמתברר שוב ושוב שהדברים שאפשר לדעת (דהיינו, מה קורה בהווה, שעל כך כתבה למשל, "חשוד מאד!!" ועוד), הינם חסרי בסיס.

ובהיות שכך - אז אין שום ענין "להוכיח באישי", כי אין לי כל ענין אישי איתה. יש ענין לעזור לאשה שפתחה את השרשור ולבעלה וליחס ביניהם.

נכתבה הודעה שבה ציטוט תגובותיה, עם הסבת תשומת הלב לכך שגם אחרי שדברים התבררו כלא-נכונים, המהלך הזה ממשיך, ותוקף גם אישית את הבעל (שאיננו מכירים), וגם עובר אל העתיד ב"קביעת עובדות", לא רק "חששות שמא". ונאמר בסופה שזה עלול להזיק ביניהם כבר בהווה. לא זו בלבד, אלא הודגש שמן הסתם "לא שמה לב שכך מתפתח"..

זה בדיוק מה שהיה ראוי לעשות.

אם מישהו בוחר, במקום לקרוא ולחשוב אולי זה בעצם היה מוגזם - לעבור לפסים אישיים ולתקוף ללא טיעון ממשי-עניני, זה כבר לא אחריותי.

ברור שזה מה שהיא רצתה.

אבל צריך להבין, שכאשר מובעים "חשדות" בצורה בוטה (אפילו אם כותבים "לא בגידה"..), וגם "תמיהות ואזהרות" באותו אופן - בפרט אחרי שרואים שכבר חלק מה"חשדות" אינם המציאות שקיימת למעשה (כלומר, כנ"ל, הבעל לא בבית בכלל באותו זמן. הוא חוזר לפני שאשתו חוזרת, וכו') - אז הדבר הזה מכפיש ללא הצדקה את האיש; "קובע" דברים שאי אפשר לדעת (וכנ"ל, לא רק מביע חשש שמא יהיה כך וכך. אלא ממש "קובע".. כתיבה שהוא "כך וכך" - ציטטתי לעיל, חבל לחזור) - ובסופו של דבר יכול ממש לקלקל בין אשה לבעלה. האשה הזו עצמה כתבה די בתחילת השרשור, שהושפעה מדברים שנכתבו כאן. השפעות יכולות להיות לכל הכיוונים. צריך להיזהר.

משמח שיש לו "קשר מדהים" כלשונך, עם הילד. שמארגן בבקר, לוקח למעון. זו השקעה לטווח ארוך, נוסף על התועלת העכשווית.

לגבי הערב - אם אתם יכולים כלכלית, והילד ממילא ישן, והוא מרגיש שזה "כובל אותו" - אז למה לא לקחת בייביסיטר?

את לא צריכה לחשוב שעלייך "לחנך" אותו..  כלומר, כל זמן שלא מדובר במשהו משמעותי לילד - שישן ממילא - אז תני לו "להיות אבא" כפי שהוא מבין. לפי מה שאת מציינת, הוא מצליח בכך.

ואם את מרגישה ש"אינו רוצה להיות מחוייב" - מעבר לכך שקשה לדעת אם זה אמיתי - שוב, את לא זו שצריכה "לחנך אותו" להיות מחוייב.  אם באופן מעשי, היה מתחמק מכל התעסקות וקשר עם הילד - זה משהו אחר. אבל את מציינת בעצמך, "קשר מצוין", הבקר עליו. יתכן שיש לו אופי שונה ממך, והוא מרגיש צורך לחוש "חופשי" בערב לעיסוקיו.

הקיצור, כל זמן שבאופן מעשי - הוא בסדר בטיפול בילד, אל תעסקי בכביכול "חינוכו" להרגיש מחוייב, ולבטא את האבהות דווקא באופן שנראה לך (כלומר, נמצא בבית עם ילד ישן ולא בייביסיטר).

כדאי שתסכמו ביניכם, שאם הילד ישן - אז במקרה שהוא רוצה לצאת, תקחו בייביסיטר (אם יכולים להרשות לעצמכם). אם לא - ממילא לא שייך בחורה ביביסיטר בבית, כשרק האבא נמצא והתינוק ישן.

האם שקלת ליטול קלמנרבין או מרגיעים טבעיים אחרים? לפעמים צריך גם את זה עד שיסתדר

מאמינה בחוסן מנטלי

אז מנסה לשאןב רעיונות🙂

אפשר לשתות קמומיל להרגעה, ולשתות מיץ תפוזים טרי כדי לקבל ויטמין c נקי, אז למה אי אפשר לקחת רגיעון טבעי בכדור?
 

זה לא במקום עצות מנטליות, זה עצה נוספת. אל תבואי שלילית לזה, לא מדובר במשהו כימי או ממכר.

חוץ מההבנה שהעולם מורכב. לפחות אנחנו נמצאים בארץ ישראל, ריבונים על עצמנו, ויכולים להגן מבלי להיות תלויים בחסד המזויף של העמים.
 

ובעז"ה גם זה נראה שבכל מקרה נצא מהמלחמה (אולי סבב) הזה מחוזקים ייתר עם מעמד אחר, בריתות אחרות, ותודעה אחרת.

רק ראיה לטווח הארוך יכולה להועיל כאן.

זה יותר כמו מלחמה אחת מתמשכת עם הפסקות

זה כנראה ימשיך

אולי עוד הרבה זמן

זה לא מחליש אותי

מה שהיה לפני רצף המלחמות הללו

היתה אשליה

שמחיר הניפוץ שלה יכל להיות גבוה בהרבה

כל מה שיקרה

הרבה יותר טוב ממה שהיה פה קודם

הטיפים שלי

להתעלם מהחדשות

לצמצם התייחסות למלחמה למינימום

להתעסק בדברים שיש עליהם שליטה

כאלה שנותנים תחושות טובות

לחיים יש להציע הרבה יותר מאזעקות טילים וחדשות

זה מעבר ללהתעלם מחדשות, זה זה שאי אפשר לתכנן שום דבר, לבסס קרירה, הילדים קופצים וצריך להעסיק אותם והכל מיטלטל

לילדים אולי למצוא פתרון ביניים שיכול להחזיק תקופה

קריירה כדאי שלא תהיה תלויה רק בזמני שגרה

ולעשות איזושהי חלוקה זוגית בקשר לילדים

אפשר לתכנן דברים

במגבלות מסוימות

רוב הדברים אפשריים

אם באמת רוצים אותם

לומדת תנ''ך.

התחלתי בלימוד הנ''ל היומי, וזה פשוט מרחיב את הדרך להסתכל על המציאות. זה נותן ראייה רחבה של מה שקורה כאן והמון המון תקווה. כשקשה לי אני עושה בינג' ומרגישה אח''כ שאני חוזרת לנשום.

זה נותן לי אמונה וחוסן מנטלי בכמויות.

ממליצה מאוד.

אלה פרקי תנ''ך מבוארים על ידי הרב פרנקו מישיבת הגולן.

אפשר למצוא בכל אפליקציה שאת שומעת בה פודקאסטים או מוזיקה.

דוגמא לפרק ששמעתי במוצ''ש האחרון (רק כדי להתבשם. ממליצה בעקרון לשמוע על הסדר)-

'תהילים מזמור פג

ואם שמעת, חשוב לזכור שאלו שיעורים בני חמש-שש שנים, שהוקלטו לפני ה-7.10.

הרלוונטיות שלהם רק מראה כמה אנחנו תחת השגחה אלוקית.

גם אני שומעת, מאוד אוהבת.

אני נמצאת בקבוצה ששולחים בה מידי יום 2 פרקי נ"ך ע"מ לסיים לשבועות

לק"י

אם זה מעודד אותה, היא יכולה לחשוב על זה...

אבל לדעת שזה לא סופי.

לפנות בעדינות ולבקש את החדר הריק?

בכל מקרה נשמע מבאס ממש. מה בעלך עושה בשביל לשפר את התנאים האלו?

ומורכב

אי אפשר להסביר להם?

למה לא היה אפשר להיות בחדר הפנוי למעלה?

לפני שהגעתם שזה יהיה המצב?

וגם אם זה הבית של האחות, אי אפשר שאח שלה ואשתו או האחיינית יהיו שם?

באמת מוזר להזמין כשלפחות לזוג אין מיטה לכל אחד משני בני הזוג

הקשר עם האחות לא חזק גם בלי קשר לחגים?

אין מצב לנסות להתקרב בשגרה כדי שאם תתארחו שוב (אם בכלל תרצי עם כזאת מציאות) תוכלו להשתמש בחדר הפנוי למעלה?

לך אין בכלל קשר עם גיסתך?

והכי חשוב, בעלך מבין אותך בכל הסיפור הזה?

מאוד חשוב שהוא איתך

אם הקשר עם גיסתך טוב, אין אפשרות לפני אירוח שם לבקש ממנה שאתם או הילדים יהיו בחדר השני?

על הדברים האישיים שלה כמו שאמרת לא צריך להיכנס

חבל שתגיעו לשם ותצאו בכזאת הרגשה לא טובה 

מאוד מורכב

וכנראה מצב רגיש ביותר

אגב, להזמין את ההורים אליכם רלוונטי? 

אז אישית, בלי קשר לכלל ההתנהלות, הייתי חושב שמי שמסוגלת להיות אמא, אמורה להחזיק באופן קבוע דירה לעצמה ולא להיות תקועה אצל ההורים, אבל כנראה שגם זה חלק מהמורכבות.

למעשה מציע להתמקד במה נכון לכם, גם אם זה להשאר בבית (אולי להזמין אותם אליכם?), אבל בשום אופן לא להכנס למורכבות בין גיסתך להורים.

מבחינתי, אירוח צריך לכלול תנאים מינימליים כגון מיטה.

אם אין מיטה, אין אירוח שכולל לינה. נקודה.

''אמא, אנחנו נשמח מאוד להתארח אצלכם, אבל בגלל שאין לכם מיטות עבורנו, נגיע ביום שבו אפשר גם לחזור הביתה לישון אחרי האירוח''. ככה פשוט.

בלי דרמות, בלי להפוך את זה ליותר ממה שזה.

אין מיטות, לא מגיעים.

שחלק מהקושי הוא גם שציפו מכם 'להתכלב' בלי שאמרו לכם.

ויש אנשים שבאמת זורם להם לישון מיליון אנשים בחדר קטן (שכנים שלי ישנים קבוע 7 נפשות בממ''ד עם תנאים כמו שתיארת). אבל יש אנשים שאצלם ילד בלי מיטה משלו- לא ישן דקה.

והילדים שלי הם מהסוג האחרון- אז אני מבינה אותך מאוד.

ואשתף שפעם חמי וחמותי הוציאו אותנו לנופש, אבל כדי לחסוך הם החליטו בשבילנו שהילדים ישנו שניים במיטה. שזה סבבה בעיני אנשים מסוימים, אבל אצלנו לא. ממש ממש לא. וגילינו את זה רק כשהגענו לנקודת האירוח.

אני הייתי חצופה מספיק כדי לשלוח שני ילדים לישון בחדר של סבא וסבתא.

ומאז זה לא חזר על עצמו.

ספציפית לגבי 'ליל סדר עם סבא', יש לזה משמעות וחשיבות של המשך העברת מסורת הדורות, אבל יש גם אפשרות אחרת.

רבים שנאלצו בקורונה או במלחמה או בנסיבות אחרות לעשות בעצמם - גילו גילוי חדש. ליל סדר שלכם, בקצב שמתאים לכם כשבעלך ואת ממוקדים בילדים שלכם - זה משהו מיוחד ומרומם מאוד. אפשר גם להזמין חברים לעשות יחד. אם יש לכם כח הכי חשוב (וגם הכי מחנך את ילדכם) להזמין את הזקוקים לכך בשכנותכם - אדם גלמוד, משפחה של עולים שאין להם קרובים בארץ וכד'. אבל קודם כל המיקוד בכם.

זה לא אומר שמעכשיו כך זה יהיה לנצח, יתכן שבעוד כמה שנים יסתדרו דברים ותוכלו לעשות בפורמט זה או אחר סדר עם סבא וסבתא, אבל כרגע זה כנראה יוצא מאוד עמוס - אז כדאי לחשוב על האפשרות.

עשינו את זה לא מעט שנים,

כי גם בשנים שהיינו צריכים להיות בצד שלי לפעמים לא יכלנו בגלל מורכבויות משפחתיות.

אבא שלי עזב לחו"ל לפני 5 שנים וכן יש כאב כזה ותחושת חוסר, זה בעיקר פוגש אותי סביב ליל הסדר

ועדיין מציע למצוא איך להפוך את הלימון ללימונדה.

אנחנו עשינו לבד סדר, זוג עם תינוק, בגלל אילוץ מאוד מורכב וזאת היתה חוויה מכוננת.

אח"כ חלק מהשנים כן נסענו, אבל כשהתאים שמחנו לעשות לבד.

ומצד שני, ממש מרגיש לי שאני מכיר את הסיפור הזה... די דומה לבית שאני מכיר. או בקיצור, יש מצב שאנחנו קרובי משפחה

בכל מקרה, התיאורים נשמעים לא טוב, אבל גם צריך להבין שאלו ההורים של בעלך, ואיזשהו מחיר תצטרכי לשלם על הכבוד שלך לבעלך ולרצון שלו לשמר קשר עם הוריו.

לשמחתי, אני שומע כאן הרבה תחושת הזנחה, אבל לא משהו בלתי הגיוני או לא אפשרי לחלוטין.

מציע שתקיימי שיחה עם בעלך ותחשבו על מה כן ומה לא, ואיך בכל זאת הולכים זה לקראת זה. כי בסופו של דבר דם זה לא מיץ עגבניות ואנחנו צריכים לתת מקום להיבטים סוציולוגים של בני זוגינו.

מציע לך להגיע עם אמפתיה וכבוד לצרכים שלו. קחי בחשבון שהמחיר יכול להיות הוצאה של בטן מלאה שלו על הורייך (אחרי הכל, הגמל לא רואה את דבשתו). וגם להכיר ולקבל את המושג "כניעה".

זה מה יש...

למרות שלא נראה לי.

ביננו אנחנו פתוחים ומדברים על הכל.

על האתגרים בשמפחתי ובמשפחתו.

וגם הוא מבואס מהמצב.

קשה לו שאמא שלו לא יוצאת...

לא מבין מה האחות נתקעה שם שנה פלוס...

וגם מתגעגע, בקיצור, מורכב

הסיפור-מסגרת שתיארת, מתאים אחד לאחד לבית שאני מכיר (ולמגינת הלב, הבית שגדלתי בו. רק שמסיבות שונות אני כמעט לא מתארח בו..). וכן, הכתיבה שלך מתאימה לגיסה שהתארחה בחג. כולנו יודעים שמאוד קשה לה.

מה שכן, זה כנראה לא אתם, גם כי אין הרבה סיכוי שהיא תכתוב כאן, וגם כי כשכנסת לפרטים זה שונה מאוד מהבית שאני מכיר (האספרגר הוא לא אח אלא קרוב ברמה אחרת, והאחות התקועה היא לא דתלשית וזה סיפור של הרבה יותר משנה שנתיים. ועוד כמה פרטים).

מצד שני, דווקא אני מדמיין את אותה גיסה מתייעצת אתי. ובכנות אני בעיקר שואל את עצמי למה מתוך כמה וכמה ילדים שקשה להם, רק היא "עושה כל כך הרבה בעיות"? למה דווקא היא לא מתפשרת? ובפרט באמת שהם באים מעט מאוד (לא רק לאירוח, גם לארוחה קצרה וכדו' הם בקושי באים, וגם כשבאים - זה בלעדיה).

וזה מדגיש לי אולי את מה שצריך לשים לב ולהיות מודעים לו. בשביל לשמר קשר עם משפחה, זה עניין רציני ודורש איזה מחיר משמעותי. אם זה חשוב לכם (כמובן בהנחה שזה באמת חשוב), אז נאלצים לשלם את המחיר. אפשר להפחית את הכמות, אפשר למצוא מקסימום פתרונות לבעיות ספציפיות (נניח אם יש בעיה עם הממד, אז אולי יש לבעלך חבר ילדות או שכן שהוא בקשר טוב איתו, ושינסה לסדר לינה אצלו). אבל אם הקשר הזה חשוב, צריך להבין שיש לו מחיר.

זה לא קל, אבל יכול להיות שגם בילך מתקשה אצל הורייך ושותק, ולא כדאי לעורר דובים. ובכלל יש סיכוי שזה גם קשור לרגישויות ייחודיות שלך.
 

בהצלחה יקרה ♡

שהכיוון של השיח ביניכם פה הולך למקום רע.

אתה די בטוח שאתם משפחה ויש לך בטן מלאה עליה (או על הגיסה האמיתית), מה שמבטיח מתכון נוראי לפורום.

הכי טוב שתדלג על הסיפור הזה, או שתנסה להתאמץ להבין את הצד שלה. זו הזדמנות פז שלך לשמוע ולהיכנס לנעליים של מישהי שאתה חושב ש"רק היא עושה בעיות". אולי תגלה כמה דברים גם על עצמך במהלך הקריאה.
 

ואכמ"ל.

ואני אומר את זה דווקא בגלל שאני מבין את הסיטואציה, וגם אני כנשוי טרי, הייתי ממש שמח להיות קצת פחות דבוק למשפחה של אשתי, אבל בס"ד הבנתי מהר שאין טעם להיפרד ועדיף למסגר ולהתמודד.

ממש מבינה את התסכול על הסיטואציה. זה באמת יכול להרגיש שלא מתחשבים בכם.

זה שלא היה מקום נורמלי לישון, וחוסר הגיינה זה נורא מגעיל ומבאס אין ספק וברור שצריך להסיק מסקנות כלשהן להבא.

יחד עם זה, מציעה גם לחשוב על מה שההורים עוברים עם האחות וכמה זה התגברות והתמודדות יום יומית ואולי עוגמת נפש עבורם, ויש בן עם אספרגר שאולי צריך יחס מיוחד, והם בטוח רצו שתבואו ואתם גם חשובים להם מאוד.

יש מצב שהם נמצאים בסיטואציה מאוד קשה של לנסות לרצות את כולם ובעצם לא יכולים לתת פתרון טוב לכולם בו זמנית. וכמו כל הורים מבוגרים הם פשוט רצו את הילדים שלהם איתם בחג. רצו נחת וזה רצון כל כך מובן.

אני לא אומרת שאת לא צודקת, ההרגשה שלך מובנית ומצודקת.

את לא צריכה לסבול ואולי לא תוכלו להתארח שם בתקופה הקרובה,

אבל אולי כדאי לנסות לראות גם את הצד של ההורים ולהבין את הקשיים שלהם בהתמודדות עם כולם.

אולי זה יתן פרופורציות וחמלה למצב שלהם, גם אם זה לא עושה את המצב שלך יותר קל.

אולי תמצאו דרך לשפר בעתיד את השינה שם ואולי לא. אולי תמצאו דרך אחרת לקשר.

זה לא חייב להיות פתרון מידי אבל כל צעד קטן לחמלה יכול לעזור.

שולחת חיבוק

זה בדיוק הסיפור.

וזה נורמלי.

זהההרבה צרכים שונים בו זמנית וזוג הורים שרוצה לתת לכולם.

אבל בגלל שזיהתי שזה יותר מידי צרכים, גילאים, סטטוסים וכו שמתנגשים, העדפתי ללכת אחרי החג ולא להשאר גם לשבת כי הרגשתי שזה כבר יהיה יותר מידי.

קצת מבאס שלאחות אין עצמאות ולא נראה שיש אופק להתנחלות שלהם שם.

להורים זה ממש קשה אבל לא ברור לי למה הם נתקעים שם.

בעבר גיסתי היתה עובדת ומאז הלידה שזה שנתיים היא רוצה לגדל את הילדה בבית אז עובדת רק שעה ביום וההכנסה בהתאם והבן זוג לא יודעת היה שם קצת און אנד אוף אז לא ברור..

הפתרון הקל שלהם זה להיוצ אצל ההורים, הסבתא עוזרת המון עם הילדה, חוסכים הוצאות, אבל בעיניי זה קטסטרופה.

גם כמובן דוחק אותנו הצידה לסבא ולסבתא לא נשאר גרם של כח וסבלנות לילדים שלנו. אבל מעבר לזה הסבתא אישה חולה וכולם בבית עליה זה עומס. 

כמה מורכבות

כמה זה דורש לנווט בין חלקי המשפחה בעיקר שזה חשוב לכם וזה מביא גם מחירים לא פשוטים כמו שכתבת.

@שבורת,לב כתבה מאוד יפה כאן

את כנראה לא תוכלי לפתור את המצב עם הגיסה,

זה שלהם.

אל תקחי עליך דברים שמיותרים לך.

אבל את מקסימה שלמרות הכל היית שם בחג ומקסימה החשיבות של חג עם ההורים בעיניך.

זה לא מובן מאליו.

צריך לקוות שעם הזמן אולי יהיו שינויים.

יש עוד שנה עד ליל הסדר הבא ובינתיים יכול להיות שדברים יזוזו וישתנו לטובה.

צריך זמן וסבלנות.

❤️

ליל סדר עם הסבא והסבתא. מעריכה אותך ממש.   זו כן חוויה שזוכרים הילדים.    מבינה שהיה לך קשה ומעריכה גם את הסבתא שמתמודדת בכל כך הרבה חזיתות : הבת הלא נשואה עם הרגישות הדתלשית - קורה במשפחות דתיות ובאמת הולכים על ביצים כדי לא לנתק ולהתנתק, הבן עם האספרגר וגם הרצון לארח אתכם - משפחה שלמה כשאין להם תנאים מתאימים. חושבת שאולי כדאי מראש לחשוב איך לעזור לסבתא, אולי להביא מיטה מתקפלת, אולי משהו בניקיונות לפני, להביא מצעים שלכם (אני מביאה קבוע כדי לא להוסיף כביסות למארחים) וכד'. חושבת שכיוון חשיבה כזה, שהסבתא מתאמצת ולא ככ מצליח לה כי קשה לעמוד בצרכים של כולם ורצון לעזור לה וליצור חוויה משופרת לכולכם כחזית מאוחדת, יכול לעזור גם לתחושות שלך.

הסורקים - מחזירים את הכלבים הביתה | Facebook

עד יום חמישי זה הרבה זמן

גם הבעלים יחפש את הכלב

וגם הכלב "יתגעגע" 

אוכלים אוכל טעים

פוגשים חברים

לומדים

מדברים איתם בטלפון 

בהצלחה! נשמע לא פשוט בכלל...

מבקשות מג'מני דברים מופרכים לדפי צביעה, ואז מדפיסות וצובעות

כולל מצוות סיפור יציאת מצרים.

אמנם כמינימום שבמינימום, למי שלא מצליח הכל (או חייל וכד' שיש לו דקות ספורות), יוצאים ידי חובת סיפור יציאת מצרים בהזכרת יציאת מצרים שבקידוש (וכמובן - לשתות כוס ראשונה) ולהגיד מ"רבן גמליאל היה אומר וכו' לפיכך וכו'" עם הברכה שחותמת את המגיד וכוס שניה.

(מקור: משנ"ב סימן תע"ג ס"ק ס"ד).

נוהגים להשתדל מאוד לשמוע גם את עשרת המכות (משנ"ב שם) ולכאורה כדאי מאוד גם את הפסקה של "עבדים היינו" שבהתחלה, שבה מופיע סיפור השיעבוד והיציאה בקיצור. (ע"פ דבריו בסימן תע"ב ס"ק נ')

מעבר לזה - כמובן כל המרבה, הרי זה משובח, אבל אם את מפסידה קטעים מכל הדרשה הארוכה של "ארמי עובד אבי וכו'" - לא צריך להילחץ להשלים.

עשרת המכות מאוד חשוב

כל השאר פחות מהותי

מגיד לוקח כ10 דקות בקריאה מהירה ורצופה

הלל כ3-4 דקות

לא רואה לחץ להשלים כלום.

תכווני בקידוש. תגידי "פסח מצה ומרור" את עשרת המכות.

ותכוונתי "ולהגדת לבנך". תספרי להם שאת מתזזת אחרים כי זה פסח.

או שלשם שינוי אל תתזזי.

ואז הם ישאלו מה קרה שאת ככה נינוחה?

אז תספרי להם שעבדים היינו ועכשיו את בת חורין 🤣

פסח שמח 

מתוך שולחן ערוך "הרב", תעג סעיף מג:

ועיקר נוסח ההגדה שתקנו חכמים חובה על הכל הוא מתחילת עבדים היינו עד הרי זה משובח ואחר כך מתחלה עובדי עבודה זרה היו אבותינו כו' עד סוף דרוש פרשת ארמי אובד אבי ואח"כ פסח שהיו אוכלין כו' מצה זו כו' מרור זה כו' בכל דור ודור כו' ואותנו הוציא משם כו' לפיכך כו' עד ברוך אתה ה' גאל ישראל ושאר כל נוסח ההגדה הוא מנהג שנהגו כל ישראל מדורות הראשונים:

נ.ב. מה שהוא כותב "סוף דרוש פרשת ארמי אובד אבי" - הכוונה היא עד עשרת המכות (ולא חייבים להוסיף את דברי רבי יוסי הגלילי וחבריו)

צריך לומר, או לפחות להקשיב, מ"רבן גמליאל אומר, כל שלא אמר..." עד הברכה שלאחר ההגדה.

אם תרצי אבדוק במדויק

בעיקרון נשים חיבות בכל מצוות הלילה כמו גברים - נשואים טריים

וציינתי את המקורות.

העובדה שכמה ניקים שונים, ענו על דעת עצמם בלי מקורות ו(כנראה) בלי לדעת בכלל, כיצד הראשונים והפוסקים השונים הבינו את המשפט היחיד שהם ציטטו, מדגישה שוב עד כמה הפורום אינו במה מתאימה לפסיקת הלכה.

ולתועלת הציבור, להלן דברי המשנה ברורה, סימן תעג סעיף קטן סד:

גם נשים חייבות במצות הלילה ובאמירת הגדה ... ולכן החיוב גם על המשרתת שתשב אצל השולחן ותשמע כל ההגדה ואם צריכות לצאת לחוץ לבשל עכ"פ מחויבת לשמוע הקידוש וכשיגיע לר"ג אומר כל שלא אמר וכו' תכנוס ותשמע עד לאחר שתיית כוס ב' שהרי מי שלא אמר ג' דברים הללו לא יצא ונוהגין שגם קוראין אותן שתשמע סדר עשרה מכות שהביא הקב"ה על מצרים כדי להגיד להם כמה נסים עשה הקב"ה בשביל ישראל

בזמן וביום הכי לחוץ בשנה אולי זה לא הזמן לתהליכי עומק,

לכן ממליצה רגע לעבור את היום ומחר כמה שאפשר, ובהמשך לראות במבט-על איך לגשת לנושא.

גם לבחון יותר לעומק את הצורך שלך שם,

גם את ההתנהלות עצמה של כל אחד מבני הבית בנושא הסדר והניקיון,

גם להקשיב פנימה ולפתוח לעומק את הצד של בעלך שכתבת שהוא כן מנסה לסדר

וכי הזמנים בהם הוא לא מסדר עבורו הם כי "גם ככה את לא מרוצה" כדבריו.

כלומר להקשיב רגע לחוויה הפנימית גם שלו.

שהוא כן מנסה וניסה לסדר.

שאולי לא יודע או לא מסוגל או קשה לו לסדר כמוך, אולי זו לא החוזקה הכי חזקה שלו, אולי הוא "סתם" שונה ממך והראש שלו פועל אחרת וכן הלאה...

וגם שהוא לא מסדר לא כי לא אכפת לו, לא כי הוא נגדך, אלא כי באמת באמת הוא מרגיש שמה זה שווה אם גם ככה תהיי לא מרוצה, אז הוא במעין "אין כניסה" כמו תמרור כזה.

אם אסדר - אשתי לא תהיה מרוצה.

אם לא אסדר - אשתי לא תהיה מרוצה.

אז מה אוכל לעשות?

אולי אני מרגיש שכל מה שלא אעשה זה אף פעם לא יהיה בסדר או מספיק?

שאין לי שם כניסה, אין לי שם מוצא?

אולי אני צריך להרגיש שם בעומק שכן יש הכרה למאמץ שאני כן עושה,

שכן יש קבלה לשוני ולאדם שאני,

שכן אשתי שמחה ומאושרת,

שכן אני יכול לתת יד ולתחזק את הבית כמו שצריך ויש לכך ניראות והערכה?

וכמובן לשמוע גם לעומק אותך.

ואז להגיע למציאת דרכי כיוון שיכולים להתאים לשניכם.

אחרי ראיית עומק שלך

ראיית עומק שלו

ראיית עומק של ההתנהלות כולה בנושא

השלב של ההתקדמות והפתרונות יכול להגיע יותר בבהירות, אבל רק על גבי ההבנה לעומק והניראות של כל הנ"ל.

שולחת עוד חיבוק וחיזוק

ב"הצלחה גדולה בכל יקרה!

ומצרפת לך כאן שתי הודעות שכתבתי בדיוק מקודם בפורום הו"ל שיכולות להתאים גם לכאן ❤️

קוצר רוח ועבודה קשה

וקצת על הזוגיות שלנו בתקופה הזו 

(משום מה קצת מתקשה ולא עובד לי להעתיק את הכתובת של הקישור עצמו, אז ניסיתי מה שיכולתי בינתיים ואם לא עובדים לך הקישורים אפשר פשוט להיכנס לכרטיס שלי ולראות את שתי ההודעות האלה שם בצורה מסודרת...)

אם כן אני מציעה לרכז כל תחום באותו אזור, לתת מקום לכל דבר ואם צריך לכתוב על כל מגירה וקופסא מה יש בה. כשיש מקום לכל דבר, וכל תחום באותו האיזור הרבה יותר קל לשמור על סדר גם למאותגרי סדר קשים. ואם הםממש מאותגרים שלטים ממש יכולים לעזור כי הם רואים בדיוק איפה כל דבר

צריך כמובן תקופת הטמעה,אבל זה עדין מקל מאד

אם לא קשה לך אפשר גם לזרוק ולפנות מהבית דברים לא נצרכים,ואז זה מוריד מהבלגן כי יש פחות מה לבלגן

וזו תקופה שצריך לנשוך שפתיים ולהחזיק מעמד.

לאחרי פסח אני מציעה חלוקת תפקידים שבה את האחראית הבלעדית על הסדר ו"בתמורה" הוא אחראי על משהו אחר (רצוי משהו שאת שונאת לעשות).

בתור המבולגנת מביננו אני יכולה להעיד שאני בכלל לא *רואה* שום בלגאן בזמן שהוא משתגע ולכן זה פתרון ממש טוב שבו הצד המסודר משלים עם הבלגאן של השני אבל "מרוויח" ממקום אחר.

אם יורשה לי, שאת בעצם כועסת על אנשים שמנסים לעזור (וטועים) ומוציאה את החשק שלהם מזה. גם על הבעל ועכשיו גם על הילדה שלך.

גם התגובה שלו "גם ככה את לא מרוצה" נשמע כמו "אני עושה את המקסימום שלי ואת לא מרוצה". זה לבד מוציא את החשק.

המחשבה שלי: רשימה סגורה, לתת לו משימות שלא מטרגרות אותו איתך, ובטח שלא להעיר לו. זה לא מועיל לכם.

נשמע שאת מאוד מוצפת, יש עלייך הרבה עומס ופסח עושה להכל בוסט.

את רוצה שותפות ואת צודקת, כשאין זה מאוד מתסכל.

אני חושבת שזה יותר עמוק מהבלגן הטכני וכדאי לברר מה קורה לך בפנים ובזוגיות.

בקשר לילדה-

ברגע שאת שמה עליה תווית שהיא כמו אבא שלה המוח שלך כבר מתחיל לחפש הוכחות לזה ואז כל דבר קטן שהיא עושה נצבע דרך זה.

היא קצת אבא שלה וקצת כמוך ובעיקר היא אדם בפני עצמה.

היא תלמד ממך מיומנויות בצורה יותר טובה כשזה יבוא בלי לחץ.

אז אולי הכי שווה כרגע להתרכז בלהחליף את המחשבה שהיא דומה לאבא שלה במחשבה אחרת כמו שהיא עדיין לומדת.

זה יעשה המון הבדל.

שולחת חיבוק❤️🧘🏽‍♀️🙏

פרחים מידי יום שישי,

לקום בלילה לילדים הקטנים

לקום איתה בלילה גם כשהיא מניקה כדי לעזור

אחריות לניקיון הבית

אחריות לקניות השבועיות

מתנה שווה ליום הולדת

ליזום מידי פעם יציאה לבית קפה/מסעדה

ליזום לצאת איתה לקניות לעצמה בקניון

לאפשר לישון עד מאוחר בשבת בבוקר

חופשות שוות בארץ או בחו"ל 

בעיניי זה מיותר לחלוטין שהבעל גם יקום בלילה,לפחות שהבעל ישן כמו שצריך

מי שבא לה להעיף עגבניות...רחמים...הכל נקי פה לפסח...

לי היו תקופות בתחילת ההנקה

שהציל אותי כשהוא היה קם לעזור לי

אבל כן היינו עושים סוג של תורנות או לפחות קימה אחת שלי כדי שיהיה לה 4-5 שעות רצופות של שינה.

אחרת זה מורכב להמשיך לתפקד שכל שעתיים צריך לקום להאכיל + יש בית ועוד ילדים שצריכים את צרכי הבית 

יש תינוקות שלא נרדמים מיד אחרי הנקה.

ואפילו רק להביא את התינוק לאישה להנקה בשכיבה יכול להקל מאוד מאוד.

הוא כתב שהוא קם במקומה...

זה לא רלוונטי

לקום יחד איתה כן

רק בשביל להביא/להחזיר תינוק,

זה תינוקי ומיותר בעיניי,במיוחד אם הבעל עובד למחרת.

ככה לא באמת צריך להתעורר אלא ממשיכים להניק חצי מתוך שינה.

ויש גם אמהות מניקות שעובדות.

ויש הבדל מהותי בעיניי, בין מה גבר יכול לעשות לאשתו, לבין אשה שיכולה לעשות לבעלה.
מבחינת התפיסה- זה חופף בעיניי והכלל הוא- לאן מכוון החץ? מה בראש סדר העדיפויות?
כל הפעולות הקטנות- והנחוצות מאוד, צריכות לנבוע היכן ומתי שבן הזוג יצליח לחוש תחושת אכפתיות, וזה שאני בראש סדר העדיפויות.
ברור שאנחנו חיים עם רגליים על הקרקע, ויש בלתמי"ם ויש  עניינים אבל מה מניע אותי?
מקווה שזה ברור..
לעניין הטכני-
לפי דעתי אשה צריכה להרגיש יציבות, לקיחת אחריות ויוזמה.
מה הבעל יכול לעשות?
ליזום דייט- ביתי או בחוץ, אחת לשבוע או לשבועיים, לדאוג שיש מי שישמור על הילדים (לא לבקש מאשתו אבל שהוא יהיה זה שמוביל את העניין)
משקה שהיא אוהבת בלי שהיא תצטרך לבקש
משהו טעים שהיא אוהבת
מסאז'- בזמנים שמותר, או אפילו לרכוש לה מסאז' מקצועי
הודעות במהלך היום, גם הבעת חיבה רגשות ומחשבות וגם שיתוף -נתקלתי בסרטון\ פוסט הזה וחשבתי עלייך (משהו שמביע אהבה, הערכה או תשוקה)
כמובן שפינוק של מתנה שווה מדיי פעם, מבלי שהיא תצטרך להתחנן ולהזכיר מליון פעם, לשים לב היא היא רומזת או אומרת שרוצה משהו, ולהפתיע איתו
לסדר לה את המיטה
אם מתאפשר לשניכם בלו"ז- לשחרר אותה לעשות כרצונה לזמן פינוק של מה שהיא רוצה, כמה שעות מבלי שהיא תצטרך לדאוג איך הבית מתפקד ומסתדר...
כשיש אפשרות לתת לה לישון עד מאוחר בשקט\ שנ"צ
ושוב חוזרת לעיקרון- שהיא תרגיש במעשים ולא רק בדיבורים שאתה חושב עליה ושהיא נמצאת בראש סדר העדיפויות.

נשמע שפותח הפוסט הוא גבר לכן עניתי על הצד הנותן הגברי..
 

מה שהשני אוהב

אני אוהבת קפה

כיף לי שהוא מפנק אותי בכוס קפה עם שוקולד

הוא אוהב אוכל טוב

כיף לו שאני מפנקת בארוחה שווה

פתקים זה תמיד טוב

פרחים אני פחות בקטע

דווקא בעלי שמח לקבל עציצים יש לו גינה מכובדת

לצאת ביחד לטייל

הוא מאוד אוהב לצאת לאיזה מעיין

אני אוהבת לבתי קפה

שמשתנה מאדם לאדם.

כן יש בזה משהו טיפונת לא־רומנטי לשאול "מה עושה לךָ/ךְ את זה"

אבל באמת אנשים כל־כך שונים וכל־אחד אוהב ומתלהב ממשהו אחר.

סבורני שהחכמה הגדולה היא לאו דווקא לעשות את המעשה הרומנטי הגנרי אלא דווקא לדעת מה הצד שני האוהב? מה האופי שלו? מה הנקודה שנוגעת בו/בה בדווקא?