בס"ד

שתיהי בכאן ועכשיו.

עכשיו נעים לך איתו, מעניין, יש רצון להמשיך להכיר- תמשיכי.

אף אחד לא חותם שאחרי מס' מסויים של פגישות זה כבר אומר חתונה. ממש לא!

ולגבי המראה החיצוני- זה יכול עוד להשתנות.

קרה לי גם בעצמי שאחרי מס' מסויים של פגישות, שהחלטתי לשים בצד את המחשבות על כן חתונה לא חתונה, ופשוט החלטתי לחיות את הקשר, כל מה שהפריע לי בחיצוניות שלו פשוט נעלם ואפילו אהבתי איך שהוא נראה... למדתי מזה שלפעמים הפחדים שלנו באים לידי ביטוי במראה החיצוני של הצד השני...!

כי הוא בטוח שהוא רוצה ואני לא יודעת עדיין. אני לא יודעת כמה הוא מרגיש שאני מהססת אם בכלל.. אני לא רוצה שזה יפול עליו משום מקום אם אחליט שלא. ואולי המחשבה שלי תשתנה? כי מבחינת הרבה דברים הוא כן מתאים. מרגישה שטחית כי אני מסתכלת על המראה החיצוני, אני יודעת שזה חשוב אבל לא חשבתי שאתייחס לזה ככה..

ושהכיוון הכללי שלכם דומה פחות או יותר.

שווה לתת צ'אנס עד שהתמונה תתבהר.

אני לא רוצה לא לראות אותו כמו שאחת הבנות כתבה זה עזר לי להבין שקשה לי לסיים..

יש עוד משהו שמפריע לי ואני לא רוצה לכתוב את זה כאן למקרה שהוא גם קורא כאן. מישהי יכולה לעזור לי באישי? מישהי שכבר יצאה ויודעת איך זה אמור להתנהל כי אני לא בטוחה לגבי כמה דברים.. מבטיחה שאני לא טרול אני באמת צריכה התייעצות קטנה..

תודה לכן שוב 

אך לדעתי לא צריך להגזים.הרגש חשוב.כמובן שהשכל בראש,אך בשביל להתחתן צריך תחושת נעימות ורצון להיות יחד.אם אין את זה בגדול-לא מתחתנים.אחרי שהשכל אישר צריך לתת לרגש יותר להשתלב במשחק.

ושאתה עצוב/כועס/ מתרגש/שמח/ חושש

אתה גם משכנע את עצמך שזה דמיונות?

למה שזה מגיע למציאת זיווג פתאום זה דמיונות?

ואגב הנתונים שציינת יש לחברה טובה שלי...

@בוריסה

אולי אתייג עוד מישהו שיוכל להאיר בנושא 

@מר שוקו

הייחודיות של האדם ,הנק' שבה האדם הוא אדם היא התבונה ,השכל. לכן מצופה ממנו שיבטא עניין זה.כלומר 'רגשות' במובנן הרחב יש גם לבהמות.

ישנה אסכולה של הפילוסופים הקדמונים ש'חוש המישוש חרפה הוא לנו'(אריסטו),כלומר חוש המישוש במובן הרחב,ההרגשות החושניות הנן חרפה לאדם השכלי,שהרי מטרת האדם באופן כללי(לדידם)היא להגיע כמה שניתן לשלימות שכלית.החוש מקשה על זה,לכן לדידם אין שום ערך מהותי בתיקון המידות לדוג' כיוון שהמידות הם רק אמצעי שלא יפריע לנו להשכיל(אדם תאוותן לא יכול לשבת בנינוחות ולהשכיל במדעי הטבע ובאלוקות וכדו').  

הרמב"ם אגב במו"נ מזכיר מספר פעמים קביעה זו ש'חוש המישוש חרפה הוא לנו' ונראה שמסכים עמה.(הרמב"ן באגרת הקודש והמהר"ל בבאר הגולה באר ה,כלומר המקובלים בקיצור,לא רק בסוגיה זו אגב אלא גם בעוד סוגיות,חולקים על הרמב"ם בצורה חריפה.ע"ש). אפשר אולי לתרץ את הרמב"ם שהוא מדבר ש'חוש המישוש חרפה..' כאשר הוא מכוונן לדברים לא אידיאליים-תאוותניים,כלומר חוש המישוש בצורתו הבוסרית אכן הוא חרפה,אך כאשר מתעלים אותו לכיוונים נכונים(אכילה עם מחשבות נכונות,פריה ורביה עם מחשבות נכונות.וכן על זה הדרך.כמובן שיש בזה אינספור מדרגות) הוא יורד מפחיתותו(אמנם אולי לא בדיוק כמו המקובלים שלשיטתם ניתן לקדש את החומר.סוגיה מעניינת.צריך לעיין ולדייק יותר).

רק נדייק את מה שכתבתי בהתחלה-כמובן שהרגשות של האדם הן לא *בדיוק* כמו של הבהמות,וישנן רגשות עדינים במיוחד שהאדם יכול לבטא וכו'(ר' שמונה פרקים פ"א שההרגשה שנאמרת בסוס וההרגשה שנאמרת באדם היא בשיתוף השם בלבד..).

רגש משתנה לפי הרשמים שהנפש מקבלת,בשעה מסוימת האדם שמח,כעבור שעתיים פחות והדברים ידועים.. את השכל לא משנה איך אתה מרגיש..הרי 2+2=4 גם אם בדיוק היום נפרדת מפגושתך רח"ל ואתה ממש מבואס..כלומר השכל קבוע,הרגש משתנה.בוודאי שגישת היהדות היא לשייך את כל כוחות הנפש למה שאנו עושים ,עד כמה שניתן(ר' פסקת 'בכל דרכיך דעהו' המפורסמת של הרב קוק במוסר אביך ב,ב). 

הקיצר למה אני חופר?רציתי פשוט להדגיש נק' מסוימת.ברור שלא מתחתנים רק עם שכל.ברור שלא מתחתנים רק עם רגש.אלא אני מבין שהשכל צריך להיות בראש,הוא המוביל,והרגש אחריו.אם אין רגש -לא מתחתנים. השאלה היא אם כבר איזה רגש צריך להרגיש ומה מינונו. ברור לי שלא חייב רגש של זיקוקים בשביל להתחתן.  אחד מרבותיי סיפר לי שבזמנו היה פולמוס בין הרב אבינר לרבנים נוספים האם אפשר להתחתן בלי רגש,אלא רק על סמך השכל(כמובן לא מדובר שיש דחייה) ולסמוך על זה שהרגש יבוא אחרי החתונה?הרב אבינר אמר שכן,אחרים אמרו שלא..הרב אבינר חזר בו כיוון שהתוצאות בשטח אמרו אחרת.. בשביל להתחתן צריך שתהיה תחושת נעימות ורצון להיות ביחד וכן משיכה מסוימת. ובע"ה הרגש והאהבה יגדלו עד אינסוף אחר החתונה..   

ברור שהשכל אמור להוביל. והבאת מקורות יפים על חוש המישוש אבל זה בכלל לא מה שהתכוונתי.

ואני מאוד אוהבת שאומרים דרשות יפיפיות על השכל. 

אבל שורה תחתונה תשמע מה אנשים אומרים בשטח, מה אנשים כותבים בנשואים טריים וכו'

הרבה אנשים טעו בחושבם שהשכל שלהם ראה בחורה טובה בסה"כ עם מידות בסה"כ.

וראו איזה פלא. 

התחתנו ומרגישים כמו שותפים לדירה.

כמובן שותפים לדירה עם מידות טובות

הרי זה מה שאמרנו לנו כל חיינו.

אבל שוכחים את המרכיב של רצון הלב לקשר, לקרבה, 

הרגשת הלב לחיבור של נשמות וכו'.

לסיום אנחנו מסכימים: "בשביל להתחתן צריך שתהיה תחושת נעימות ורצון להיות ביחד וכן משיכה מסוימת. ובע"ה הרגש והאהבה יגדלו עד אינסוף אחר החתונה..   "

לא נכנסת למקום של מינונים. זה כבר באמת תלוי מקרה ותלוי זוג.

אבל לחלוטין לא הייתי סומכת על זה שזה יבוא אחרי החתונה. הייתי מצפה שזה יתגבר ויתעצם אחרי החתונה זה כן.. בהחלט.

חוש המישוש האמור כאן הוא בהקשר הרחב כמו שהזכרתי..כלומר במובן של ההרגשות החושניות,שבאות מהחוש ,קרי כולל כל התחושות שלנו.

יישר כח. הדוגמאות שהבאת מהנשואים טריים וכו' נכונות. ולהפך,הרבה פעמים אנשים (במיוחד בדורותינו.וכולנו כמדומני חוטאים בזה)מאדירים יתר על המידה את הכח ההרגשי. יפה מאמרו של הרב קוק  'רוב בני אדם חיים הם חיים של דמיון. ואין בכחם כלל לחיות חיים של שכל..'(שמונ"ק א,ריג ).זה אמנם די לא העניין הנידון שם,אך מ"מ מתאים במידה כזו או אחרת להקשרנו.  

אני לדוגמא לא כ"כ מתחבר לזה שבנות אחרי פגישה אחת אומרות שה'אינטואיציה' שלה אומרת שזה לא זה..קצת מוזר לי. ניתן לומר 'אני לא מתחברת למראה בצורה טוטאלית' או 'ודאי לי שזה לא זה'..אך לומר את המילה אינטואיציה וע"פיה להחליט קצת לא לעניין אני חושב..כמו שנראה לי כבר כתבתי כאן פעם אם בפגישה הראשונה השכל מאשר את הכיוון,והרגש מעומעם (שברגש כלול מראה,זרימה,שדר כללי וכו'),לתת עוד צ'אנס לודא את הדברים לכאן או לכאן.אם השכל בהתחלה אמר שלא-אז לא ממשיכים. אם הספק הוא שכלי וחושב שניתן לברר בהמשך הפגישות-לתת צ'אנס לברר לכאן או לכאן.אם הרגש אמר לא אך השכל אישר-להמשיך לפחות לפגישה נוספת לבירור העניין.(לכל הפחות אצלי מספר פעמים לדוגמא שלא 'התחברתי' בפגישה הראשונה(מילה זולה היום..) למראה ,אך השכל אישר ובאמת כשהכרתי עוד היא נראתה לי לטעמי..) .

אגב 'הרגשת הלב לחיבור של נשמות'..נראלי קצת גבוה מדי לומר את זה..(לפחות לי..).כלומר קודם כל בכלל צריכים לברר מה זה נשמה..וכו' וגם את זה אתה מבין שאתה לא באמת מבין.. 

באופן כללי הודרכתי וכך מסתבר לא להגיע לפגישות מתקדמות יחסית(5-6) עם ספקות שכליים /רגשיים.

כל טוב!

הרגשות מצד החושים?

אני מתכוונת להרגשת הלב. 

וחבל שאינך מאמין באינטואציה, שאגב היא לא רק נחלת הנשים, למרות שבאמת הרבה נשים מזוהות איתה אולי יותר משגברים. 

אינטואציה אגב יכולה להיות משהו שקשורה לסיבה שבאה מהשכל בשילוב הרגש. זה מורכב. 

ואגב אפשר לחדד אינטואציות, ולאמן אותם.. 

ואכן מסכימה שלהרגיש את הצד השני מבחינת חיבור גבוה יותר, לא תמיד הוא במודעות, ולא תמיד קיים.. 

(וגם לפעמים יכול להיות שיש קשר בנשמות, אבל תכלס בפועל החיבור לא מצליח מסיבות טכניות...)

אני מאמינה בצ'אנסים רק אם יש סיבה לתת אחת כזאת. אם יש תשובה שלילית לפגישה (לא משנה אם נובע מהשכל, רגש, אינטואציה וכו') אז לא רואה טעם לפגישה נוספת.

אני ממש בעד לא לחספס את הרגשות שלנו, ולא לחשוף את עצמינו ואת האישיות שלנו לאנשים שבסופו של יום נחליט לא להתחתן איתם. ולפעמים זה קשה, כי אתה כן רוצה לשתף, או לפרוק, אבל צריך לשים את המטרה של חתונה מול העיניים... 

חייבת לשתף שנפגשתי עם בחור עם אנטואציות חזקות (זה היה כזה יפה לראות את זה..) ושנינו הרגשנו שזה פשוט לא. ולא הייתה סיבה ברורה מצד השכל למה לא (יכלנו להתעמק בזה, אבל לא היה טעם)... והיה קשה להסביר את זה למשדך...אינטואציות זה דבר נפלא.. 

חושים במובן הרחב.כלומר קליטה של רשמים מבחוץ.זה חושים.יש חושים יותר גסים,יש יותר עדינים.כולם כלולים בחושים.

לא אמרתי שאני לא מאמין באינטואיציה.מאמין במידה כזו או אחרת.אך לא אחרי פגישה אחת על סמך זה..ודאי שאפשר לחדד אינטואיציות.אכן אינטואיציות זה דבר נפלא במקומן הראוי.מסכים.

לגבי קשר נשמות.אנחנו לא כ"כ שייכים לשם.לא להשלות את עצמנו..(אגב יש לי סיפור מעניין עם זה.אך לא אפרטו כאן מחשש אאוטינג).

אוקיי..אז אולי בצ'אנסים לפגישה אנחנו חלוקים..אני חוויתי על בשרי שנתתי צ'אנסים(במקומות הראויים.כמו שכתבתי בהודעה הראשונה..) והמצב השתפר.זה נחתך מסיבות אחרות .

גם אני בעד לא לחספס את הרגשות.צריך את האיזון.בין לא לחספס לבין לא להיות עם יד קלה על ההדק של 'לחתוך'.

אם לשני האנשים יש אינטואיציה כזו על הפגישה הראשונה אז גם אני הייתי חותך.וזה קרה גם לי.

תודה על החידוד!

או ששאלת שאלה רטורית?

אבל אולי באמת אשים ציטוט שיהיה יותר מובן

עריכה: אי אפשר לערוך, אבל תזרום 

חיבור לרגשות זה דבר חשוב.

מי שלא בוכה גם לא יצחק וירקוד.

עת לכל חפץ

ע"ע פירושו של הרב קוק בעין אי"ה שמדברים על "הנעלבים ואינם עולבים" ומדייק שהם אנשים רגישים שנעלבים ועצם זה יש להם אפשרות להעלב ולהתגבר על כך זאת המעלה שלהם - 

"לא אמר מי שמעליבים אותם ואינם עולבים, כי אז היה אפשר להכניס בכלל גם את אותן שהושפלה נפשם עד למדרגת ההמתה הרוחנית, באופן שהחוש המרגיש את רגשי ההנאה של הכבוד ורגשי הצער של העלבון נ(ת)טמטם אצלם, ובאמת לא זוהי דרכה של תורה, כ"א שהנשמה תהיה חזקה, כח החיים יהיה במילואו, הרגש של הרגשת הכבוד ומכאוב העלבון הטבעי יהיה במלא בנינו הנפשי, במדה הראויה לאדם מצד צלם אלוקים אשר לו, המופיעה על מעלת נשמתו שהיא כבודו, אבל בכל המעמק של ההרגשה הברורה בצער העלבון, עד שהם נעלבים, בכ"ז רגש המוסר ואהבת הבריות, גם אותם שהעוו את דרכם והעבירו את הדרך עליהם, הוא חזק כל כך עד שהם אינם עולבים, דוקא עם אותו המכאוב הגדול שנפשם מציירת בעלבונם הם משתמשים בו לעצור ברוחם, שלא להיות הם מזיקים ומכאיבים את אחרים אע"פ שהם הם עולביהם עצמם. זאת היא גבורת הקודש של החיים"

עין איה על שבת ט פג – ויקיטקסט

לכן צריך לבכות, ואז אח"כ לקום. אבל לא לבכות בכלל זה טמטום הלב, בטח שזה לא יתרון.

זה נראה לי ברור

אז קודם כל זו פוזיציה בעייתית כי כביכול את שואפת להפוך למשהו מאוד מאוד שלילי על פי השיר, את שואפת להיות נשואה וכאמור השיר הזה לא מאיר נשואים באור חיובי.

דבר שני זה שרווקים לפעמים רואים את הנשואים בצורה כזו ששכחנו את איך זה להיות רווק ואנחנו רוצים שרווקים יפסיקו להיות בררנים זה לפעמים מתוך רצון לעזור, אנחנו לא היינו בררנים אף פעם, ולא מבינים כל כך את הצורך ברשימת המכולת של החברים שנשארו רווקים וכשמציעים הצעה והיא נפסלת או סתם מנסים לשוחח על העניין, אנחנו מואשמים בניתוק ובחוסר רגישות וטאקט וששכחנו איך זה להיות רווקים, לא, לא ממש שכחנו, פשוט אף פעם לא היתה לנו ממש רשימת מכולת, אף פעם לא היה לנו מחסומים רגשיים בעניין, אנחנו רוצים לעזור לאלה שנשארו רווקים אבל אנחנו מואשמים בהתנשאות אז מוטב אולי שנעזוב אתכם בשקט כדי לא להפריע.

ואז אנחנו מואשמים שאנחנו לא עוזרים מספיק.

ודבר אחרון, נישואין זה לא ארמונות מפוארים לרוב, יש הרבה מאוד התעסקויות שיש כנשואים ואין לרווקים, הרבה פעמים דווקא ההפך, הרווקות היא זו שהופכת אותך לפריווילג בלי צרות פרנסה, עצמאות, גידול ילדים ועוד.

וגם באמת צריך להבין את החשיבות בלהתעסק בשידוכים, כן יש כאלה שיש להם קושי בלמצוא, אבל באמת חושבת שכחלק מתיקון העולם והמוסר האנושי שידוכים זה צריך להיות נחלת הכלל.

השיר עוסק בכאב ותסכול

לק"י

אני באמת לא מתעסקת בכלל בשידוכים.

אבל אני לא מחלקת עיצות לנישואים, לא מתנסה על רווקים, לא חושבת שתמיד הם "אשמים" ברווקותם, לא חושבת שהכל טוב ונפלא בנישואים.

אם הכותבת התכוונה בעיקר לחלק של לעזור לחברים למצוא חתן/ כלה, אז פספסתי את זה.

וברור שכל הכללה פה היא מתוך עמדה מסויימת שאפשר מאוד לגלות הבנה כלפיה.

אמממ תאמת שפעם רווק שהציע לי הצעה אמר לי תוך שנייה, אחרי שהסברתי לו למה זה לא בדיוק מה שאני מחפש ירה לעברי - "אין את מה שאתה מחפש". שאלתי את עצמי, איך האבצע שלו קלה על ההדק לירות כזאת טענה בלי שהוא מכיר אותי בכלל, וגיליתי שלצערי השיפוטיות כלפי רווקים יכולה להעשות גם על ידי הרווקים עצמם אחד כלפי השני.

אני יכול להגיד שבאמת בנאדם שהוא נשוי הוא נמצא בעמדה שונה.

בע"ה כשאתחתן אז אני אשתדל לזכור שאני לא מבין מאה אחוז את הכאב של הבדידות, למרות שברור לי שהייתי בו לא מעט. עצם הפוזיציה היא פוזיציה אחרת. המודעות לפוזיציה היא מה שעושה את ההבדל.

השאלה המשעשעת הזו כאילו הכריחה אותי לענות בשאלה...

האם באמת נראה לכם, רווקים יקרים, שהנישואין הם איזה פעולה קטנה של מתן טבעת ופתאום הכל נהיה פשוט יותר?

(לא רוצה להיות שיפוטי, אבל לפעמים אני חושב שחלק מהבעיה של רווקים/ות שאני מכיר וגם של כמה חברים כאן, נובעת בדיוק מחוסר ההבנה של הבעיה שהעליתי. וזו גם הסיבה העיקרית שאני משתדל לא להגיב כאן).

בכל מקרה שתהיה לכולנו המון הצלחה!

ונעלמו, חברה בדיוק התקשרה והציעה. בלה בלה.

אין מה לעשות יש אנשים שמקשים

מורידים את הרמה בשביל כולם.

אין נאמנות.

מסוגלות להתכתב ולדבר ולהתלהב בערב.

בבוקר והנה היא נעלמה.

אני לא לפני הרבה זמן הייתי כל כך תמים שלא הכרתי את זה דיברתי עם מישהי(וזה היה דרך מישהו שהכיר ביננו)וקבענו שלחתי לה הודעה והיא לא ענתה..

אני בלי ווטסאפ וכו' אז ממש לא הבנתי חשבתי שהפל' לא עובד אולי היא לא קוראת הודעות סמס...

התקשרתי גם לא ענתה חשבתי הפל' שלי הלך...

ואז גיליתי שיש שם לדבר  הזה מאז כבר היו עוד כמה דברים דומים...

הייתה לי פעם שהתפניתי לבית חולים בפתאומיות בלי טלפון ולבסוף הייתי יותר מחודש בלי טלפון איני יודע כמה שיחות שלא נענו

לומר פשוט שלא מתאים?

שיש פער זה לא אמור להיות ככה..

אני חושבת שעל הגבר יותר ליזום בין דייט לדייט לפחות לפתוח את השיח . אבל התפקיד שלה זה להיפתח ולא להיסגר

בעיקר עם הקטע שעליה מוטל להיפתח לי זה לפעמים לא זורם ולא כי אני לא רוצה ואני רואה איך זה גורם לנסיגה בצד השני

יש הבדל אם זה תקוע לבין אם זה לוקח זמן..

כאילו אם בחורה לא זורמת איתי כפי שציפיתי אבל זורמת במידה מסויימת ומראה עניין אז זה לגמרי חלק מהמשחק

כי הבחורה חסומה ולא משתפת ..

והבחור גם באנרגיה זכרית פצועה - לא יוזם / רגשי נחיתות / חושב מה היא תביא לי בתמורה .

זה חוסם לגמרי את הבחורה אי אפשר להכיר ככה

ככה יש הרבה קשרים שנתקעים עוד לפני הדייט/ בדייטים ראשונים ,שיכול להיות להם פוטנציאל גדול אם כל אחד היה מתחבר למהות שלו ..

לא יודע לא מתחבר לכל משחקי המגדר האלה

בתור גבר זה ממש מתסכל שהבחורה חסומה.

אבל יש הבדל אם היא חסומה לבין זה שלוקח לה זמן יותר לשתף.. לפעמים קצת סבלנות והדברים נפתחים.

וגם לגבי האנרגיה הזכרית - יש הבדל אם הגבר בכלל לא מביא את עצמו, לבין זה שלוקח לו קצת זמן לצבור אמון ובטחון.

ונראה לי שהעקרון נכון לשני המינים,

שרואים מגמת התמקדות אז זה יכול לתת יותר בטחון ואמון שהקשר מתקדם בצרוה טובה

לא לשחק את כל המשחקים ולא לנסות להיות מי שאתה לא, אפשר להבחין אם בן אדם הוא עצמו או מנסה לחקות משהו אחר

והגיוני שהזמן בין לבין נועד לעיכול,

לכן הפער הוא לא פער שזה הפוך בהכרח שבאחד מהם מרגישים טוב ובאחד מהם מרגישים לא טוב..

לפעמים קרה לי שהרגשתי יותר טוב בין לבין מאשר בפגישות עצמן

כאילו מה שאתה חווה בדייט זו החוויה עם האישה עצמה, נעים או לא נעים יש משיכה או אין קיצור בעיקר רגש, איך הווייבים שלכם נפגשים

ובין הדייטים שההתלהבות והרגש יורדים השכל מתחיל לנתח מה היה ואם זה מתאים או לא

ובתשובה לשאלתך שתי התחושות מאוד חשובות ונראה לי שהעיקר זה איך מרגישים בדייט עצמו, ובקשר למחשבות שבין לבין לראות אם הן באות משכל ישר או מפחדים ודמיונות

הדוגמא הכי בולטת שאני חושבת עליה זה אם נגיד בדייט אתה לא מרגיש משהו מיוחד, מרגיש שזה לא כזה קשור, אבל אחרי זה בשכל אתה חושב שוואו זה אבל בדיוק מה שאני מחפש, אם זה לא דייט ראשון שני אז נראה לי ברור שאין למה להמשיך)

בפגישה עצמה אין דמיונות, הפגישה מאוד מקרקעת את הזוג והם מרגישים מה קורה ביניהם. 

בין לבין הדמיון מפתח, אפשר לחשוב איך מפה להמשיך הלאה, לטוב או למוטב... 

השכל גם נכנס בין לבין ובאמת יש צורך להבין מה השכל אומר ומה הדמיון אומר.

ואם תתבונן בתשובתי תשים לב שהזכרתי גם את הדמיון

להבנתי התייחסת לדמיון כוזב ומה שכתבתי (שלא סותר את מה שכתבת) מדבר על דמיון בכלל, גם ככלי לגיטימי.