בס"ד

שתיהי בכאן ועכשיו.

עכשיו נעים לך איתו, מעניין, יש רצון להמשיך להכיר- תמשיכי.

אף אחד לא חותם שאחרי מס' מסויים של פגישות זה כבר אומר חתונה. ממש לא!

ולגבי המראה החיצוני- זה יכול עוד להשתנות.

קרה לי גם בעצמי שאחרי מס' מסויים של פגישות, שהחלטתי לשים בצד את המחשבות על כן חתונה לא חתונה, ופשוט החלטתי לחיות את הקשר, כל מה שהפריע לי בחיצוניות שלו פשוט נעלם ואפילו אהבתי איך שהוא נראה... למדתי מזה שלפעמים הפחדים שלנו באים לידי ביטוי במראה החיצוני של הצד השני...!

כי הוא בטוח שהוא רוצה ואני לא יודעת עדיין. אני לא יודעת כמה הוא מרגיש שאני מהססת אם בכלל.. אני לא רוצה שזה יפול עליו משום מקום אם אחליט שלא. ואולי המחשבה שלי תשתנה? כי מבחינת הרבה דברים הוא כן מתאים. מרגישה שטחית כי אני מסתכלת על המראה החיצוני, אני יודעת שזה חשוב אבל לא חשבתי שאתייחס לזה ככה..

ושהכיוון הכללי שלכם דומה פחות או יותר.

שווה לתת צ'אנס עד שהתמונה תתבהר.

אני לא רוצה לא לראות אותו כמו שאחת הבנות כתבה זה עזר לי להבין שקשה לי לסיים..

יש עוד משהו שמפריע לי ואני לא רוצה לכתוב את זה כאן למקרה שהוא גם קורא כאן. מישהי יכולה לעזור לי באישי? מישהי שכבר יצאה ויודעת איך זה אמור להתנהל כי אני לא בטוחה לגבי כמה דברים.. מבטיחה שאני לא טרול אני באמת צריכה התייעצות קטנה..

תודה לכן שוב 

אך לדעתי לא צריך להגזים.הרגש חשוב.כמובן שהשכל בראש,אך בשביל להתחתן צריך תחושת נעימות ורצון להיות יחד.אם אין את זה בגדול-לא מתחתנים.אחרי שהשכל אישר צריך לתת לרגש יותר להשתלב במשחק.

ושאתה עצוב/כועס/ מתרגש/שמח/ חושש

אתה גם משכנע את עצמך שזה דמיונות?

למה שזה מגיע למציאת זיווג פתאום זה דמיונות?

ואגב הנתונים שציינת יש לחברה טובה שלי...

@בוריסה

אולי אתייג עוד מישהו שיוכל להאיר בנושא 

@מר שוקו

הייחודיות של האדם ,הנק' שבה האדם הוא אדם היא התבונה ,השכל. לכן מצופה ממנו שיבטא עניין זה.כלומר 'רגשות' במובנן הרחב יש גם לבהמות.

ישנה אסכולה של הפילוסופים הקדמונים ש'חוש המישוש חרפה הוא לנו'(אריסטו),כלומר חוש המישוש במובן הרחב,ההרגשות החושניות הנן חרפה לאדם השכלי,שהרי מטרת האדם באופן כללי(לדידם)היא להגיע כמה שניתן לשלימות שכלית.החוש מקשה על זה,לכן לדידם אין שום ערך מהותי בתיקון המידות לדוג' כיוון שהמידות הם רק אמצעי שלא יפריע לנו להשכיל(אדם תאוותן לא יכול לשבת בנינוחות ולהשכיל במדעי הטבע ובאלוקות וכדו').  

הרמב"ם אגב במו"נ מזכיר מספר פעמים קביעה זו ש'חוש המישוש חרפה הוא לנו' ונראה שמסכים עמה.(הרמב"ן באגרת הקודש והמהר"ל בבאר הגולה באר ה,כלומר המקובלים בקיצור,לא רק בסוגיה זו אגב אלא גם בעוד סוגיות,חולקים על הרמב"ם בצורה חריפה.ע"ש). אפשר אולי לתרץ את הרמב"ם שהוא מדבר ש'חוש המישוש חרפה..' כאשר הוא מכוונן לדברים לא אידיאליים-תאוותניים,כלומר חוש המישוש בצורתו הבוסרית אכן הוא חרפה,אך כאשר מתעלים אותו לכיוונים נכונים(אכילה עם מחשבות נכונות,פריה ורביה עם מחשבות נכונות.וכן על זה הדרך.כמובן שיש בזה אינספור מדרגות) הוא יורד מפחיתותו(אמנם אולי לא בדיוק כמו המקובלים שלשיטתם ניתן לקדש את החומר.סוגיה מעניינת.צריך לעיין ולדייק יותר).

רק נדייק את מה שכתבתי בהתחלה-כמובן שהרגשות של האדם הן לא *בדיוק* כמו של הבהמות,וישנן רגשות עדינים במיוחד שהאדם יכול לבטא וכו'(ר' שמונה פרקים פ"א שההרגשה שנאמרת בסוס וההרגשה שנאמרת באדם היא בשיתוף השם בלבד..).

רגש משתנה לפי הרשמים שהנפש מקבלת,בשעה מסוימת האדם שמח,כעבור שעתיים פחות והדברים ידועים.. את השכל לא משנה איך אתה מרגיש..הרי 2+2=4 גם אם בדיוק היום נפרדת מפגושתך רח"ל ואתה ממש מבואס..כלומר השכל קבוע,הרגש משתנה.בוודאי שגישת היהדות היא לשייך את כל כוחות הנפש למה שאנו עושים ,עד כמה שניתן(ר' פסקת 'בכל דרכיך דעהו' המפורסמת של הרב קוק במוסר אביך ב,ב). 

הקיצר למה אני חופר?רציתי פשוט להדגיש נק' מסוימת.ברור שלא מתחתנים רק עם שכל.ברור שלא מתחתנים רק עם רגש.אלא אני מבין שהשכל צריך להיות בראש,הוא המוביל,והרגש אחריו.אם אין רגש -לא מתחתנים. השאלה היא אם כבר איזה רגש צריך להרגיש ומה מינונו. ברור לי שלא חייב רגש של זיקוקים בשביל להתחתן.  אחד מרבותיי סיפר לי שבזמנו היה פולמוס בין הרב אבינר לרבנים נוספים האם אפשר להתחתן בלי רגש,אלא רק על סמך השכל(כמובן לא מדובר שיש דחייה) ולסמוך על זה שהרגש יבוא אחרי החתונה?הרב אבינר אמר שכן,אחרים אמרו שלא..הרב אבינר חזר בו כיוון שהתוצאות בשטח אמרו אחרת.. בשביל להתחתן צריך שתהיה תחושת נעימות ורצון להיות ביחד וכן משיכה מסוימת. ובע"ה הרגש והאהבה יגדלו עד אינסוף אחר החתונה..   

ברור שהשכל אמור להוביל. והבאת מקורות יפים על חוש המישוש אבל זה בכלל לא מה שהתכוונתי.

ואני מאוד אוהבת שאומרים דרשות יפיפיות על השכל. 

אבל שורה תחתונה תשמע מה אנשים אומרים בשטח, מה אנשים כותבים בנשואים טריים וכו'

הרבה אנשים טעו בחושבם שהשכל שלהם ראה בחורה טובה בסה"כ עם מידות בסה"כ.

וראו איזה פלא. 

התחתנו ומרגישים כמו שותפים לדירה.

כמובן שותפים לדירה עם מידות טובות

הרי זה מה שאמרנו לנו כל חיינו.

אבל שוכחים את המרכיב של רצון הלב לקשר, לקרבה, 

הרגשת הלב לחיבור של נשמות וכו'.

לסיום אנחנו מסכימים: "בשביל להתחתן צריך שתהיה תחושת נעימות ורצון להיות ביחד וכן משיכה מסוימת. ובע"ה הרגש והאהבה יגדלו עד אינסוף אחר החתונה..   "

לא נכנסת למקום של מינונים. זה כבר באמת תלוי מקרה ותלוי זוג.

אבל לחלוטין לא הייתי סומכת על זה שזה יבוא אחרי החתונה. הייתי מצפה שזה יתגבר ויתעצם אחרי החתונה זה כן.. בהחלט.

חוש המישוש האמור כאן הוא בהקשר הרחב כמו שהזכרתי..כלומר במובן של ההרגשות החושניות,שבאות מהחוש ,קרי כולל כל התחושות שלנו.

יישר כח. הדוגמאות שהבאת מהנשואים טריים וכו' נכונות. ולהפך,הרבה פעמים אנשים (במיוחד בדורותינו.וכולנו כמדומני חוטאים בזה)מאדירים יתר על המידה את הכח ההרגשי. יפה מאמרו של הרב קוק  'רוב בני אדם חיים הם חיים של דמיון. ואין בכחם כלל לחיות חיים של שכל..'(שמונ"ק א,ריג ).זה אמנם די לא העניין הנידון שם,אך מ"מ מתאים במידה כזו או אחרת להקשרנו.  

אני לדוגמא לא כ"כ מתחבר לזה שבנות אחרי פגישה אחת אומרות שה'אינטואיציה' שלה אומרת שזה לא זה..קצת מוזר לי. ניתן לומר 'אני לא מתחברת למראה בצורה טוטאלית' או 'ודאי לי שזה לא זה'..אך לומר את המילה אינטואיציה וע"פיה להחליט קצת לא לעניין אני חושב..כמו שנראה לי כבר כתבתי כאן פעם אם בפגישה הראשונה השכל מאשר את הכיוון,והרגש מעומעם (שברגש כלול מראה,זרימה,שדר כללי וכו'),לתת עוד צ'אנס לודא את הדברים לכאן או לכאן.אם השכל בהתחלה אמר שלא-אז לא ממשיכים. אם הספק הוא שכלי וחושב שניתן לברר בהמשך הפגישות-לתת צ'אנס לברר לכאן או לכאן.אם הרגש אמר לא אך השכל אישר-להמשיך לפחות לפגישה נוספת לבירור העניין.(לכל הפחות אצלי מספר פעמים לדוגמא שלא 'התחברתי' בפגישה הראשונה(מילה זולה היום..) למראה ,אך השכל אישר ובאמת כשהכרתי עוד היא נראתה לי לטעמי..) .

אגב 'הרגשת הלב לחיבור של נשמות'..נראלי קצת גבוה מדי לומר את זה..(לפחות לי..).כלומר קודם כל בכלל צריכים לברר מה זה נשמה..וכו' וגם את זה אתה מבין שאתה לא באמת מבין.. 

באופן כללי הודרכתי וכך מסתבר לא להגיע לפגישות מתקדמות יחסית(5-6) עם ספקות שכליים /רגשיים.

כל טוב!

הרגשות מצד החושים?

אני מתכוונת להרגשת הלב. 

וחבל שאינך מאמין באינטואציה, שאגב היא לא רק נחלת הנשים, למרות שבאמת הרבה נשים מזוהות איתה אולי יותר משגברים. 

אינטואציה אגב יכולה להיות משהו שקשורה לסיבה שבאה מהשכל בשילוב הרגש. זה מורכב. 

ואגב אפשר לחדד אינטואציות, ולאמן אותם.. 

ואכן מסכימה שלהרגיש את הצד השני מבחינת חיבור גבוה יותר, לא תמיד הוא במודעות, ולא תמיד קיים.. 

(וגם לפעמים יכול להיות שיש קשר בנשמות, אבל תכלס בפועל החיבור לא מצליח מסיבות טכניות...)

אני מאמינה בצ'אנסים רק אם יש סיבה לתת אחת כזאת. אם יש תשובה שלילית לפגישה (לא משנה אם נובע מהשכל, רגש, אינטואציה וכו') אז לא רואה טעם לפגישה נוספת.

אני ממש בעד לא לחספס את הרגשות שלנו, ולא לחשוף את עצמינו ואת האישיות שלנו לאנשים שבסופו של יום נחליט לא להתחתן איתם. ולפעמים זה קשה, כי אתה כן רוצה לשתף, או לפרוק, אבל צריך לשים את המטרה של חתונה מול העיניים... 

חייבת לשתף שנפגשתי עם בחור עם אנטואציות חזקות (זה היה כזה יפה לראות את זה..) ושנינו הרגשנו שזה פשוט לא. ולא הייתה סיבה ברורה מצד השכל למה לא (יכלנו להתעמק בזה, אבל לא היה טעם)... והיה קשה להסביר את זה למשדך...אינטואציות זה דבר נפלא.. 

חושים במובן הרחב.כלומר קליטה של רשמים מבחוץ.זה חושים.יש חושים יותר גסים,יש יותר עדינים.כולם כלולים בחושים.

לא אמרתי שאני לא מאמין באינטואיציה.מאמין במידה כזו או אחרת.אך לא אחרי פגישה אחת על סמך זה..ודאי שאפשר לחדד אינטואיציות.אכן אינטואיציות זה דבר נפלא במקומן הראוי.מסכים.

לגבי קשר נשמות.אנחנו לא כ"כ שייכים לשם.לא להשלות את עצמנו..(אגב יש לי סיפור מעניין עם זה.אך לא אפרטו כאן מחשש אאוטינג).

אוקיי..אז אולי בצ'אנסים לפגישה אנחנו חלוקים..אני חוויתי על בשרי שנתתי צ'אנסים(במקומות הראויים.כמו שכתבתי בהודעה הראשונה..) והמצב השתפר.זה נחתך מסיבות אחרות .

גם אני בעד לא לחספס את הרגשות.צריך את האיזון.בין לא לחספס לבין לא להיות עם יד קלה על ההדק של 'לחתוך'.

אם לשני האנשים יש אינטואיציה כזו על הפגישה הראשונה אז גם אני הייתי חותך.וזה קרה גם לי.

תודה על החידוד!

עצוב וכואב לשמוע

קצת מניסיון, יש אנשים שהעבודה הרוחנית שלהם זה להסתנכרן עם העולם וללמוד להתהלך בו. ואם זה מנחם, אחרי העבודה הזאת אתה מרגיש אחרת, טוב יותר ורגוע ושליו, ושלם עם עצמך.

שתרגיש טוב במהרה בעז"ה, ותמצא את מקומך ואת רעייתך

עוד לא הגיע זמנך להיעלם.

הלב שבע אכזבות אבל יום אחד יהיה טוב יותר ותמצא את מקומך.

הסימן הכי טוב בעיניי לטוב ולכנות - הוא אנחנו עצמנו.

האם אתה מרגיש טוב ואהבה כלפי אחרים?

אם כן, בוודאי שיש עוד כמוך שאינם רק נצלנים.

כל אחד מאיתנו מסתובב בעולם הזה עם שריטות וקשיחם משל עצמו, החיים מורכבים ללא ספק.

אבל יש ויהיו רגעי אור.

אנחנו נוטים להבליט את החושך כי הטוב הוא המובן מאליו, כי אנחנו בנויים להתגונן מהרע.

אבל מה שזה אומר בתכלס, גם אם לא תמיד מרגישים ככה, שהטוב הוא הרוב. מקיף אותנו בלי שנרגיש.

מותר ליפול לתהומות, זה בסדר להרגיש, אבל לזכור שיש אור בקצה, שהנפילה הזו לא תהיה לנצח.

אחלה כתיבה

הצורך לשים גבולות הוא צרך הכרחי.

לאחרונה באמת עלתה התובה שזה גם נותן קרקע פוריה לדברים שיצמחו ויפרחו.

יש שני צדדים יראה ואהבה.

היראה שמתבטאת בשימת גבולות והיא נותנת בסיס יציב. 

על גבי הבסיס היציב אפשר לפתח ולהצמיח כל פעם את האהבה.

אז בהחלט - די! שמים גבולות! מתוך כך בעזרת ה' הרבה שפע ברכה והצלחה!!

אז מוזמנים לפנות ואני אנסה לעזור

יש להם גם קהילה פיזית?

כמה שדכנים ומיזמים.

כדאי להסתכל לדעתי גם על האתר SAYS.

בהצלחה

זה באמת מקום לרחף בו.

מה שבטוח.

ושאף אחד לא שם לב אלייך, ולכן את חותכת מעוד אחד ועוד אחד למרות שהייתם יכולים להיות מאוד מתאימים.

תאמיני לי תלמדי הרבה יותר על הבחור אם תחליטי להגיד שקר לך ולבחון את התגובה שלו, מאשר להחליט לבחון אם הוא שם לב שקר לך בכלל מלחתכילה.

בכלל הגישה הזאת היא פוטינציאל להיות כדור שלג מתגלגל לחיי זוגיות מתסכלים.

הוא נדרש לעבוד על עצמו לשים לב יותר לדברים שמפריעים לה בדיוק באותה מידה שהיא נדרשת לעבוד על עצמה להרחיב את תחומי הביטוי וההבעה שלה מולו.

אבל אם היא לא יודעת לומר שקר לה זה גם בעיה.

ולגבי עצם המקרה, אולי גם לה היה מעניין ממש שהיא לא שמה לב לקור.

אני צוחקת כי עכשיו שעה אני אומרת לחברה די קר לי בואי לאוטוו כבר

פתאום דוכן של תכשיטים סייל כל הדוכן

מה לא ניקח????

והיא כולה עלק קר לך

הורידה לי את החשק לא לקחתי .

סתם פשוט היה יש ים אנשים

קיצר יש משהו שמעניין לך פחות קר

אבל בדייטים לי ספציפית קפוא

ואני חופרת לבחור שקר לי!

הוא לא יכול לפספס את זה

שהתסכול הכי גדול שלי בדייט היה שנכנסו למסעדה ואז גילנו שאנחנו בטעות בחלק החיצוני שלה אומנם מקורה אבל חיצוני היה שם קור בלתי נסבל.

שזה קטע זה יחסי  כי עם גברים קפוא לי רצח

ועם חברות שלי חם לי כל הזמן המזגן על חום דולק 

זו לא בושה לומר לבחור שקר לך ותשמחי לעבור.

בסוף המטרה שלו שיהיה לך הכי נוח בעולם כדי שתוכלי להביא את כל כולך לפגישה( וגם להיפך כמובן).

אני אישית הייתי שמח אם מישהו תאמר לי מה יגרום לה להרגיש טוב יותר. 

יש כאלו שמתפדחות לומר וסתם סובלות. 

והיא עדיין התפדחה להגיד

אני מקווה שבהמשך היא תגיד שקר לה

זה נושא מספיק חשוב כדי שלפחות תהיה לכם ראיה משותפת לגבי איך נכון להשקיע.

המצב שבו צד אחד משקיע כראות עיניו בכל מיני השקעות וצד שני כלל לא מעורב זה המצב הנפוץ אבל הוא מאוד לא בריא בעיקר בעיתות משבר שבו צד אחד יקבל תרעומת על ההשקעות הגרועות שלו.

וגם איך בן אדם משקיע אומר הרבה מאוד על הנפש של בן האדם ועל איך הוא רואה את העתיד שלו ושל משפחתו.

אם מישהו אחד אחראי על שטיפת כלים, זריקת זבל או ספונג'ה זה לא נורא כל כך אם הפרטנר לא יהיה לו מושג בנושא.

אבל בנושאים כמו ניהול ההון המשפחתי וחינוך הילדים זה מאוד קריטי ששני ההורים יהיו אחראים ביחד.

וזאת כי שני בני הזוג מוציאים ומכניסים (בדרך כלל) ואם לשניהם יש מטרה לחסוך להון עצמי לבית או לחתונות ובר מצוות לצורך העניין לא הגיוני שאחד מבני הזוג על דעת עצמו יחליט להוציא יום אחד הכל על ביטקוין כי הוא ראה טיקטוק ששכנע אותו זה הדבר הנכון.

השקיעו שם בכל מיני שטויות כל מיני אנשים שעבדו בגזברות. חלק קטן הצליח והתעשר (ואז הקיבוץ לא התלונן...) וחלק גדול פשטו את הרגל.

רואים עין בעין ביחס להוצאות וחסכונות, גם אם אחד הצדדים לא מתעסק באופן ההשקעה?

מה דעתך על זה?

בשאלות הגדולות של החיים, עם מי להתחתן, כמה ילדים להביא, איפה לגור, איך לחנך את הילדים, במה לעסוק, צריכה להיות החלטה משותפת או לפחות מעורבות אחראית לדרך, גם בבניית ההון המשפחתי זו החלטה מספיק קריטית בחיים כדי לפנות לזה זמן איכות לדבר על העתיד הפיננסי שלכם.

תוכל להשוות את זה לזוג שצד אחד מעורב בחינוך ילדים עד לשד עצמותיו והצד השני לא יודע איפה הילדים לומדים, לא מה הם לומדים, לא איזה כיתה, לא אם מישהו מציק להם בהית הספר, הוא בקושי יודע כמה ילדים יש לו ואם בכלל ומה השמות שלהם, מתי בר מצווה, לא מעניין אותו כלום בחינוך ילדים.

אז בפיננסים זה המצב הנפוץ.

אבל זו התבוננות חיצונית  צריך לשבור את הסטיגמות

גם בהתחלה זה עלה לי, אבל אולי זה רק עניין של ניסוח.

אם מדברים על שורש העניין אפשר למצוא בדילמה הזו עקרון שהוא אמיתי ולא חיצוני.

למה שיהיה הבדל אם לשניהם המסקנה השווה היא- "אני מיואש/ת וכבר בקושי מנסה" ?

הוא מגדיר את עצמו כנורמלי חוץ מהעובדה שהוא לא מצליח במערכות יחסים, לכן הוא יכול לבודד את חוסר ההצלחה בתחום הזוגי ולהבין שזה לא צובע את כל האישיות שלו. ככה הבטחון העצמי עולה וכך גם המסוגלות שלו לפתור את הבעיה עולה.

בסוג השני יש בעיה בהגדרת הזהות האישית והערך העצמי. הטיפול הוא בהכרח שורשי. 

לבין כמה שהוא באמת

לפעמים רק צריך להחליף כמה אותיות בראש, כמו הדוגמה המפורסמת 'מחשבה-בשמחה'.

בעז"ה בקרוב ממש!

אפשר עדיין להתפלל ולבקש ליד החנוכיה אפילו שהיא כבויה

בע"ה

לשנה הבאה נר איש וביתו

מתוך בריאות ושמחה#

שהתפללתי עליך לישועה שלמה ב"ה.

ניכר שאתה עובר קושי מאוד גדול, תקופה ממושכת

מקווה שאתה מוצא גם בחיים האמיתיים כתובת מיטיבה שתעזור לך ותלווה אותך דרך קושי זה

חזק ואמץ

ב"ה שתראה אור גדול במהרה ממש

"קווה אל ה'

חזק ויאמץ ליבך

וקווה אל ה'"