אלא ביחס למה שעושות, אם זה נעשה מתוך חיבור אכפתיות רצון פנימי וכו', או מלומדה

ממליץ לך לדייק בשאלה.

מקריאה ראשונית זה נראה כאילו חשוב לך שיהיה לה תואר "צדיקה" ו"רוחנית", ורק מעניין אותך מה הופך בחורה לכזאת.

בזמן שבפועל,

חשוב לך רוחניות מסוימת וצדקות מסוימת ואתה שואל אילו סימנים חיצוניים ילמדו אותך תוך כדי ההיכרות או בשלב הבירור .

או שאתה מנסה להבין את העולם הרוחני של בנות ואיך זה עובד באופן כללי

ואני לא אשים לב, אני אומר (ל' עתיד) 'טוב אולי ככה זה אצל הבנות', לא ברור לי למה לצפות.

חיבור אמתי זה גם להתחשב ברצונות של מי שמחוברים אליו ולפחד להתנתק ממנו בכל צורה שהיא.

לא להקפיד על ההלכה זה גם לא להתחשב ברצון ה' וגם לא לפחד מלהתנתק ממנו.

אבל גם אם ההגדרה של חיבור זה להרגיש את ה' ברמות של אורות והתרגשות

זה אמור לבוא ביחד עם לעשות מה שמחבר אליו והוא רוצה עד הפרטים הכי קטנים

ואם לא זה לא חיבור לגמרי שלם ואמתי

(וגם זה לא תמיד)

א. במהות שלנו "ועמך כולם צדיקים"

ב. בפועל אי אפשר לדעת מה נקודת הבחירה של כל אחד

ולכן לדעתי אין בזה חילוק בין בנים לבנות- זה לא משהו שכ"כ ניתן למדידה, מי יותר צדיק ממי.

ויש היום בעולם הרבה שחקנים לצערנו (כמעט כל יום מתגלה עוד רב חדש בשקר ושחיתות)

ג. צריך באמת לראות את המידות- לדוג'

כמה היא אמתית וכנה. מול ה', מול עצמה, מול אחרים, מולך.

וכמה היא מחוברת לעם ישראל/ לה'. כמה היא חייה אותם חושבת עליהם/ מדברת עליהם.

(בהשגחה פרטית, בהתמודדות עם משברים/ עם השמחה,

באמונה,בביטחון,בביטוי אהבה אליו, בתפילה(מעבר לאם יש חיוב זה אמור להיות ברצון להתחברות לה'

וזה גם לא חייב להיות עמידה(18) זה בכל דבר שעושה מכניסה את זה), ברצון לגאולה

נראה לי שהעבודת ה' של הבנים היא יותר לחבר את העולם לה'- שהזמן והמקומות שהם נמצאים בהם יש הלכות ופרטי מצוות מדוייקות שיקדישו אותם לה' ויצרו את הקשר שלהם לה'.

והעבודת ה' של הבנות היא יותר לחבר את ה' לעולם שבכל דבר שעושים(בכל זמן ומקום) פשוט להכניס את החיבור והאהבה והאמונה בה' שכבר זכינו שיש אצלנו בטבענו. 

(בהכללה גסה אולי זה קשור לזה שבנות פחות מעשיות ולכן הם צריכות לחזק את הקשר לגבול- לעולם.

ובנים ההפך, יותר בעולם ולכן צריכים לצאת מהגבול לה')

להקפיד על קלה כבחמורה בלי ללמוד הלכה. זה פשוט לא עובד.

מה שקורה בדרכ במצבים כאלה, שנתקלים בהלכות ככ בסיסיות ויומיומיות, שלא שמעת עליהן מעולם, ולכן לא מקפידים עליהן.

אני מציע לך להתחיל ללמוד משנה ברורה, את תראי הלכות שלא שמעת עליהן מעולם.

או שו"ע. או שתילי זיתים.

לא מסוגל לסבול את זה בשום פנים.

עצוב לי. דוקא בגלל ההערכה שלי לבנות.

שזה דבר שרוב העולם היום לא מצליח לעמוד בו.

אז אין כמעט היום כאלו.

אולי מישהי שעובדת על זה, שאכפת לי מזה. 

אבל אין היום אדם לדעתי שמצליח להקפיד על זה בשלימות. אולי גדולי הדור (והחפץ חיים)

בתקווה גדולה שפותח השרשור ואתה תמצאו כזאת בחורה.

ובכללי הפירוש הפשוט של צדיק זה מישהו שהולך בדרך של צדק, לא?

שמעבר לזה.

ע"ד דרך ארץ קדמה לתורה.

דרך ארץ אני יודע למדוד, צדיקות של נשים אני מרגיש שאני לא מסוגל למדוד, ואני לא מרוצה מזה!

זה להיות בן אדם.

אבל את המדד העיקרי הוא בן אדם לחברו?

נשים חייבות בתפילה כגברים.

https://www.yeshiva.org.il/midrash/3605

מתוך המאמר:

הלכה למעשה
לכתחילה טוב שנשים יתפללו בכל יום תפילת עמידה של שחרית ושל מנחה, ואם יתפללו רק תפילה אחת ביום - יצאו ידי חובתן. ואף שלדעת רוב הפוסקים נשים חייבות להתפלל שחרית ומנחה, מכל מקום כיוון שמדובר בדין שהוא מדברי חכמים, הרוצות להקל רשאיות לכתחילה לסמוך על דברי הסוברים שנשים חייבות בתפילה אחת ביום. וטוב שתפילה זו תהיה תפילת שחרית, כדי לפתוח את היום בתפילה. ומי שלא הספיקה להתפלל שחרית תתפלל מנחה, ובדיעבד אם לא הספיקה להתפלל מנחה תתפלל ערבית.

והנוהגות להסתפק בברכות השחר וברכות התורה - יש להן בדוחק על מה לסמוך, אבל אין ראוי לנהוג כן, מפני שלדעת רובם המכריע של הפוסקים חובה להתפלל עמידה לפחות פעם אחת ביום

הדעה שהוא מזכיר באמצע (שיש הסוברים שחייבות שמונה עשרה אחת), אתה יודע בשם מי היא? לא מצאתי אותה באף מקור שמוזכר שם, והרב עובדיה לא מכיר אותה.

או"ח סי' ק"ו ב'

עיין שער הציון בסימן ק"ו.

ומג"א בסימן ע ס"ק א, ובסימן רצט ס"ק טו, ובסימן מז ס"ק יד.

חוץ מזה, כפי שכבר כתבו, המג"א כתב את לימוד הזכות בלשון אפשר, והוא מעורר סתירות ברמב"ם.

הרב מלמד לא מחלק פה בין אשכנזיות לספרדיות.

אבל, לפי כל הפוסקים האשכנזים, נשים חייבות כגברים בתפילה.

אשכנזיות חייבות לכל הדעות כגברים.

וגם לפי רוב הפוסקים הספרדיים.

יש מחלוקת בדעת הרמב"ם, לרוב הדעות גם לפי הרמב"ם חייבות כגברים.

אבל, הרמב"ם הוא נגד רוב הראשונים, ולפי שאר הראשונים, אין בכלל ספק.

בודאי כהגדרה כללית.

ר' יונה, הצל"ח, הרב קנייבסקי שליטא.

זה פשוט נובע מבורות, במקרה הטוב, או מעצלות במקרה הרע.

לא חייבות בק"ש בזמנה, רק בדברים שחיובם מצד תפילה.

עייני ברמב"ם, יש בערך שתיים עשרה מצוות עשה שהזמן גרמן שנשים פטורות מהן.

יש מיעוט פוסקים שכתב כך בדעת הרמב"ם.

אבל, לפי רוב הפוסקים, גם לפי הרמב"ם נשים חייבות בתפילה כגברים (ואם סוברים אחרת זה מעורר סתירות ברמב"ם).

גם גברים לא חייבים יותר מברכות השחר, התורה ושמונה עשרה מצד תפילה.

ובהלכה אמורים ללכת לפי הרוב.

יש דעות מיעוט לכל דבר בהלכה. האם בעצם מותר לעשות הכל?

בדעת הרמב"ם.

לאשכנזיות זה לא רלוונטי, כי הרמ"א פוסק כרמב"ן.

וגם לספרדיות, זה מאוד דחוק.

על מה את מדברת? חיוב נשים בשחרית ומנחה (וערבית לפי חלק מהשיטות) אינו מנהג. הוא חובה גמורה מן הדין.

פניני הלכה הוא לא הספר היחיד. הוא לא מביא, אבל כבר כתבתי קודם שיש דעות שנשים חייבות בערבית.

כמו שאמרתי, זה תוצאה של חוסר לימוד ע"פ רוב. נשים בדרכ לא לומדות הלכה, ולכן גם לא מקפידות על דברים מסויימים, פשוט בגלל חוסר ידע.

תודה רבה!  בעזרת ה' אמצא אחת. מאחל גם לך למצוא גבר שמתפלל שלוש פעמים ביום.

שאת יודעת שיש הלכות שאת לא מכירה.

אני מוכן להתערב שלא את הכל (למשל, מה הכוונה הדרושה בתפילה?). בכל מקרה, זה לא סיבה לא ללמוד הלכה.

בייחוד לאשה שלא מתפללת שחרית ומנחה, שאז אם היא לא מכוונת את הכוונה הדרושה, לא יוצאת לאף דעה בכלל.

מניסיון, זו לא המציאות.

אני באמת ממליץ לך ללמוד הלכה באופן מסודר.

כשאני עשיתי (ועושה) את זה, מצאת הרבה דברים שבעז"ה אני מקפיד בהם יותר.

זה דעת הפוסקים.

ממה שראיתי, זה בדרכ נובע מחוסר ידע הלכתי.

כל הפוסקים האשכנזים, ורוב הפוסקים הספרדיים.

וראי פה: ככה - נסיונות פעילים

אז לפי חלק מהפוסקים את צריכה להרוג כל חילוני שאת רואה.

ולפי חלק מהפוסקים מותר להדליק אור בשבת.

לא הבנתי אותך.

מה הכוונה נשאר בטכני?

לא. אני וען שא"א להגיד שאשה יכולה לעבוד את ה' ולשמור מצוות, בלי ללמוד הלכה.

זה נכון שזה לא לפי ההלכה (ואכן, רחמנא ליצלן), אבל לא כתבתי שזה לא שווה כלום. אל תכניסי לי מילים לפה.

אני דיברתי נגד ההכרזה, לא נגד אנשים ספצפיים.

גם אצלנו בבית המנהג להתפלל תפילת שחרית בלבד (למרות שאנחנו אשכנזיים)

הרמ"א פסק שתפילה דרבנן.

אצלנו זה גם נובע מעיון בהלכה, אל תדאג

הכל בסדר.

וע"פ הפנה"ל אפשר לנשים לסמוך על הדעה הזאת, כפי שראינו כבר. וגם לפי הילקוט יוסף

אבל כל הפוסקים האשכנזיים פסקו אחרת.

ואתה יודע מה המקור לדעה שהוא הביא שם? לא הצלחתי למצוא.

אני באמת מעריך את זה!

עכשיו אתה מעוות. אין אף אחד שטוען שמנחה זה רק ראוי. לכל הדעות, זה דעת רוב הפוסקים.

חובה גמורה מן הדין.

לפי כל הפוסקים האשכנזים זה חובה גמורה.

וגם לדעת המיעוט שבפוסקים הספרדיים, זו קולא גדולה. כך כתב הרב עובדיה.

או ששאלת שאלה רטורית?

אבל אולי באמת אשים ציטוט שיהיה יותר מובן

עריכה: אי אפשר לערוך, אבל תזרום 

חיבור לרגשות זה דבר חשוב.

מי שלא בוכה גם לא יצחק וירקוד.

עת לכל חפץ

ע"ע פירושו של הרב קוק בעין אי"ה שמדברים על "הנעלבים ואינם עולבים" ומדייק שהם אנשים רגישים שנעלבים ועצם זה יש להם אפשרות להעלב ולהתגבר על כך זאת המעלה שלהם - 

"לא אמר מי שמעליבים אותם ואינם עולבים, כי אז היה אפשר להכניס בכלל גם את אותן שהושפלה נפשם עד למדרגת ההמתה הרוחנית, באופן שהחוש המרגיש את רגשי ההנאה של הכבוד ורגשי הצער של העלבון נ(ת)טמטם אצלם, ובאמת לא זוהי דרכה של תורה, כ"א שהנשמה תהיה חזקה, כח החיים יהיה במילואו, הרגש של הרגשת הכבוד ומכאוב העלבון הטבעי יהיה במלא בנינו הנפשי, במדה הראויה לאדם מצד צלם אלוקים אשר לו, המופיעה על מעלת נשמתו שהיא כבודו, אבל בכל המעמק של ההרגשה הברורה בצער העלבון, עד שהם נעלבים, בכ"ז רגש המוסר ואהבת הבריות, גם אותם שהעוו את דרכם והעבירו את הדרך עליהם, הוא חזק כל כך עד שהם אינם עולבים, דוקא עם אותו המכאוב הגדול שנפשם מציירת בעלבונם הם משתמשים בו לעצור ברוחם, שלא להיות הם מזיקים ומכאיבים את אחרים אע"פ שהם הם עולביהם עצמם. זאת היא גבורת הקודש של החיים"

עין איה על שבת ט פג – ויקיטקסט

לכן צריך לבכות, ואז אח"כ לקום. אבל לא לבכות בכלל זה טמטום הלב, בטח שזה לא יתרון.

זה נראה לי ברור

אז קודם כל זו פוזיציה בעייתית כי כביכול את שואפת להפוך למשהו מאוד מאוד שלילי על פי השיר, את שואפת להיות נשואה וכאמור השיר הזה לא מאיר נשואים באור חיובי.

דבר שני זה שרווקים לפעמים רואים את הנשואים בצורה כזו ששכחנו את איך זה להיות רווק ואנחנו רוצים שרווקים יפסיקו להיות בררנים זה לפעמים מתוך רצון לעזור, אנחנו לא היינו בררנים אף פעם, ולא מבינים כל כך את הצורך ברשימת המכולת של החברים שנשארו רווקים וכשמציעים הצעה והיא נפסלת או סתם מנסים לשוחח על העניין, אנחנו מואשמים בניתוק ובחוסר רגישות וטאקט וששכחנו איך זה להיות רווקים, לא, לא ממש שכחנו, פשוט אף פעם לא היתה לנו ממש רשימת מכולת, אף פעם לא היה לנו מחסומים רגשיים בעניין, אנחנו רוצים לעזור לאלה שנשארו רווקים אבל אנחנו מואשמים בהתנשאות אז מוטב אולי שנעזוב אתכם בשקט כדי לא להפריע.

ואז אנחנו מואשמים שאנחנו לא עוזרים מספיק.

ודבר אחרון, נישואין זה לא ארמונות מפוארים לרוב, יש הרבה מאוד התעסקויות שיש כנשואים ואין לרווקים, הרבה פעמים דווקא ההפך, הרווקות היא זו שהופכת אותך לפריווילג בלי צרות פרנסה, עצמאות, גידול ילדים ועוד.

וגם באמת צריך להבין את החשיבות בלהתעסק בשידוכים, כן יש כאלה שיש להם קושי בלמצוא, אבל באמת חושבת שכחלק מתיקון העולם והמוסר האנושי שידוכים זה צריך להיות נחלת הכלל.

השיר עוסק בכאב ותסכול

לק"י

אני באמת לא מתעסקת בכלל בשידוכים.

אבל אני לא מחלקת עיצות לנישואים, לא מתנסה על רווקים, לא חושבת שתמיד הם "אשמים" ברווקותם, לא חושבת שהכל טוב ונפלא בנישואים.

אם הכותבת התכוונה בעיקר לחלק של לעזור לחברים למצוא חתן/ כלה, אז פספסתי את זה.

וברור שכל הכללה פה היא מתוך עמדה מסויימת שאפשר מאוד לגלות הבנה כלפיה.

אמממ תאמת שפעם רווק שהציע לי הצעה אמר לי תוך שנייה, אחרי שהסברתי לו למה זה לא בדיוק מה שאני מחפש ירה לעברי - "אין את מה שאתה מחפש". שאלתי את עצמי, איך האבצע שלו קלה על ההדק לירות כזאת טענה בלי שהוא מכיר אותי בכלל, וגיליתי שלצערי השיפוטיות כלפי רווקים יכולה להעשות גם על ידי הרווקים עצמם אחד כלפי השני.

אני יכול להגיד שבאמת בנאדם שהוא נשוי הוא נמצא בעמדה שונה.

בע"ה כשאתחתן אז אני אשתדל לזכור שאני לא מבין מאה אחוז את הכאב של הבדידות, למרות שברור לי שהייתי בו לא מעט. עצם הפוזיציה היא פוזיציה אחרת. המודעות לפוזיציה היא מה שעושה את ההבדל.

השאלה המשעשעת הזו כאילו הכריחה אותי לענות בשאלה...

האם באמת נראה לכם, רווקים יקרים, שהנישואין הם איזה פעולה קטנה של מתן טבעת ופתאום הכל נהיה פשוט יותר?

(לא רוצה להיות שיפוטי, אבל לפעמים אני חושב שחלק מהבעיה של רווקים/ות שאני מכיר וגם של כמה חברים כאן, נובעת בדיוק מחוסר ההבנה של הבעיה שהעליתי. וזו גם הסיבה העיקרית שאני משתדל לא להגיב כאן).

בכל מקרה שתהיה לכולנו המון הצלחה!

ונעלמו, חברה בדיוק התקשרה והציעה. בלה בלה.

אין מה לעשות יש אנשים שמקשים

מורידים את הרמה בשביל כולם.

אין נאמנות.

מסוגלות להתכתב ולדבר ולהתלהב בערב.

בבוקר והנה היא נעלמה.

אני לא לפני הרבה זמן הייתי כל כך תמים שלא הכרתי את זה דיברתי עם מישהי(וזה היה דרך מישהו שהכיר ביננו)וקבענו שלחתי לה הודעה והיא לא ענתה..

אני בלי ווטסאפ וכו' אז ממש לא הבנתי חשבתי שהפל' לא עובד אולי היא לא קוראת הודעות סמס...

התקשרתי גם לא ענתה חשבתי הפל' שלי הלך...

ואז גיליתי שיש שם לדבר  הזה מאז כבר היו עוד כמה דברים דומים...

הייתה לי פעם שהתפניתי לבית חולים בפתאומיות בלי טלפון ולבסוף הייתי יותר מחודש בלי טלפון איני יודע כמה שיחות שלא נענו

לומר פשוט שלא מתאים?

שיש פער זה לא אמור להיות ככה..

אני חושבת שעל הגבר יותר ליזום בין דייט לדייט לפחות לפתוח את השיח . אבל התפקיד שלה זה להיפתח ולא להיסגר

בעיקר עם הקטע שעליה מוטל להיפתח לי זה לפעמים לא זורם ולא כי אני לא רוצה ואני רואה איך זה גורם לנסיגה בצד השני

יש הבדל אם זה תקוע לבין אם זה לוקח זמן..

כאילו אם בחורה לא זורמת איתי כפי שציפיתי אבל זורמת במידה מסויימת ומראה עניין אז זה לגמרי חלק מהמשחק

כי הבחורה חסומה ולא משתפת ..

והבחור גם באנרגיה זכרית פצועה - לא יוזם / רגשי נחיתות / חושב מה היא תביא לי בתמורה .

זה חוסם לגמרי את הבחורה אי אפשר להכיר ככה

ככה יש הרבה קשרים שנתקעים עוד לפני הדייט/ בדייטים ראשונים ,שיכול להיות להם פוטנציאל גדול אם כל אחד היה מתחבר למהות שלו ..

לא יודע לא מתחבר לכל משחקי המגדר האלה

בתור גבר זה ממש מתסכל שהבחורה חסומה.

אבל יש הבדל אם היא חסומה לבין זה שלוקח לה זמן יותר לשתף.. לפעמים קצת סבלנות והדברים נפתחים.

וגם לגבי האנרגיה הזכרית - יש הבדל אם הגבר בכלל לא מביא את עצמו, לבין זה שלוקח לו קצת זמן לצבור אמון ובטחון.

ונראה לי שהעקרון נכון לשני המינים,

שרואים מגמת התמקדות אז זה יכול לתת יותר בטחון ואמון שהקשר מתקדם בצרוה טובה

לא לשחק את כל המשחקים ולא לנסות להיות מי שאתה לא, אפשר להבחין אם בן אדם הוא עצמו או מנסה לחקות משהו אחר

והגיוני שהזמן בין לבין נועד לעיכול,

לכן הפער הוא לא פער שזה הפוך בהכרח שבאחד מהם מרגישים טוב ובאחד מהם מרגישים לא טוב..

לפעמים קרה לי שהרגשתי יותר טוב בין לבין מאשר בפגישות עצמן

כאילו מה שאתה חווה בדייט זו החוויה עם האישה עצמה, נעים או לא נעים יש משיכה או אין קיצור בעיקר רגש, איך הווייבים שלכם נפגשים

ובין הדייטים שההתלהבות והרגש יורדים השכל מתחיל לנתח מה היה ואם זה מתאים או לא

ובתשובה לשאלתך שתי התחושות מאוד חשובות ונראה לי שהעיקר זה איך מרגישים בדייט עצמו, ובקשר למחשבות שבין לבין לראות אם הן באות משכל ישר או מפחדים ודמיונות

הדוגמא הכי בולטת שאני חושבת עליה זה אם נגיד בדייט אתה לא מרגיש משהו מיוחד, מרגיש שזה לא כזה קשור, אבל אחרי זה בשכל אתה חושב שוואו זה אבל בדיוק מה שאני מחפש, אם זה לא דייט ראשון שני אז נראה לי ברור שאין למה להמשיך)

בפגישה עצמה אין דמיונות, הפגישה מאוד מקרקעת את הזוג והם מרגישים מה קורה ביניהם. 

בין לבין הדמיון מפתח, אפשר לחשוב איך מפה להמשיך הלאה, לטוב או למוטב... 

השכל גם נכנס בין לבין ובאמת יש צורך להבין מה השכל אומר ומה הדמיון אומר.

ואם תתבונן בתשובתי תשים לב שהזכרתי גם את הדמיון

להבנתי התייחסת לדמיון כוזב ומה שכתבתי (שלא סותר את מה שכתבת) מדבר על דמיון בכלל, גם ככלי לגיטימי.