שאם הוא אדם מכיל
אז הוא לא חייב לגעת דווקא באותם המעגלים שלך.
ההפך בין בני זוג יש הרבה שוני שבסופו של דבר מחבר בניהם.
מה שכן אנחנו בנויים בצורה כזו שהרבה יותר קל לנו להתחבר למי שאנחנו מוצאים איתו מכנה משותף.
הכי קל לנו לפנות אל המוכר והידוע.
אז איך זה מסתדר,
כאשר אדם יש לו יכולת הכלה. הוא יכול לצאת מהמוכר ולמצוא נקודות חיבור שהן גם מעבר למעגלים המוכרים.
אני ובעלי למשל הגענו ממקומות מאוד שונים. סגנון שונה, עיסוק שונה לגמרי, בית שונה מאוד, מנטליות אחרת, הוא מישוב אני מהעיר וכו'
על פניו אם מסתכלים על הנתונים היבשים לא היו לנו הרבה מעגלים משותפים. אבל שנינו באנו עם הרבה רצון והכלה.
ולאט לאט תוך כדי הכרות ואחרי החתונה עוד יותר. מצאנו כל כך הרבה דברים משותפים לשנינו שזה מדהים.
כמו סגנון מוזיקה, אווירה ביתית, ועוד מלא דברים...
המקום של פתיחות מול צמצום זה משחק דק.
אני כן רואה חשיבות בצמצום הדברים שחשובים לנו ולפי זה לחפש את האדם המתאים.
אבל לוודא שהצמצום הוא נכון לנו. נכון לבית שאנחנו רוצים להקים ולזוגיות שתהיה טובה לנו.
למשל לומר,
"חשוב לי בחור שלומד בישיבה/ למד בישיבה" זה צמצום שהוא בסדר כי הוא מהותי והוא פותח מנעד רחב של אפשרויות.
אבל לומר,
"חשוב לי בחור שלומד רק בישיבה שהיא בסגנון X" זה כבר צמצום שלא בטוח שהוא נכון.
כי לא בטוח שזה באמת מה שמתאים לי ולפעמים גם בישיבות שהן לא בסגנון X יכול להיות בחור שיכול להתאים לי ולבית שאני רוצה להקים.
וחבל לפספס אותו.