בכל אופןןןןןן

את באה למפגש בחנוכה הפי??? 

נווו תבואיייייייי אבל ♥

זאת עבודה.. זה לא דבר שמובן מאליו יקרה. גם למישהו מאוד צדיק...

אשמח לשמוע להצעות עבודה מצידך..

אישית אני חושב שזה דורש הרבה לימוד. לימוד מעמיק ותפילות, בין היתר..

אבל יש כאלה שמצד הנשמה שלהם זה בא להם יותר בטבעי 

אבל בד"כ צריך באמת לעבוד על זה.. כמו שכתבת תפילות. לימוד.. 

אבל מאיפה כל הדיבורים האלה על נשמה? חחח אני ממש מרגיש שלא בסקאלה שלך חחח

נזרום איתך. גם אם יש נשמות שזה קורה להם יותר בטבעי. מה זה אומר? שנשמות אחרות שלו הם יותר קטנות??

את יודעת כמה נשמות כאלה גדולות מופיעות לפעמים בבנאדם כופר?

כל אחד יש את העבודת ה' שלו. וכולם כדי להתקדם צריך ללמוד ולהתפלל, לא?

קודם כל זה גם כתוב בתניא

יש נשמות שמטבען מחוברות למשהו יותר מסוים. או עם נשמה יותר גבוהה אז יותר קל להן להתחבר לרוחניות ודבקות וכל זה

יש נפשות או נשמות יותר קרות אז קל להן יותר מבחינת היצר.. קיצר יש מלא סוגים

וזה פשוט מתוך מפגש עם אנשים.. 

אם לנשמות מסוימות זה בא יותר בטבעי קודם כל זה כיף, והם צריכים רק להגביר יותר את זה

וזה אומר שפשוט השאר צריכים לעבוד יותר קשה זה הכל.. 

וכפירה לא קשורה לכל זה בכלל... (כאילו זה נושא אחר פשוט)

וכן, איך זה קשור?

בעצם יש נשמות שזה בא להם יותר בטבעי וכיף להם ויש נשמות שזה פחות בא להם בטבעי ובאסה להם כי הם צריכות לעבוד יותר קשה... ככה הקב"ה רוצה שיהיה בעולמו?

כן ברור שכיף להם. ברור... ברור ברור

סליחה אם אני רואה את זה ככה, יכול להיות שאני טועה... 

לא קשור לאיך הקב"ה רוצה שיהיה בעולמו.. אמרתי לך רק איך אני רואה את זה.. גם אם זה נראה קצת מעוות.. 

מחכההה ♥

מה ההגיון בזה?? אין הקב"ה בא בטרוניא עם בריותיו.

זאת הסתכלות מאוד פסימית גם.

דווקא בדר"כ לאנשים עם נשמות יותר גדולות יש יותר תסביכים בגלל שקשה להם לממש את השאיפות שלהם למציאות.

אני מבין שאת מבססת מחשבות שלך על דברים שלמדת בתניא. אבל זה דברים עמוקים שאני אישית ממש נזהר שאני קורא אותם. אם כבר תניא אני מאוד אוהב את הפירוש של השיעורים הרב אברג'ל, בצור ירום. אני מרגיש שהוא ממש מוריד את זה לקרקע. אם את בעצמך מסיקה דבר מתוך דבר מהתניא ולוקחת אותו למציאות זה די קשה, לא?

דיברתי על נשמות של כופרים בהודעה הנ"ל, בהשראה מכל התורה הגדולה של הראי"ה שדיבר על כך שהדור שמושפע מהחילון ותנועת ההשכלה הוא דור גדול ובגלל שיש לו תורה קטנה והוא דורש ליותר הוא בועט בה. יש בדור צמאון ענק. מאמר הדור וכולי..  

לאאא זה לא קשור נטו לתניא, זה מחשבות שמלוות אותי ממזמן.. בהקשרים שונים ומחוויות שונות.

לא אמרתי שהקב"ה בא בטרוניה..

אמרתי רק מציאות שלנשמות גבוהות קל בעניין מסוים שלנשמות אחרות צריכות יותר להתאמץ...

יפה.. (החלק של הראי"ה.. רק שעדיין לא הבנתי למה זה קשור)

שזה דבר מעולה וכדאי לך להזהר מזה גם.. כי מחשבות על נשמות זה דבר מאוד לא פשוט מאוד עמוק. זה דברים שקשורים לקבלה ונסתר וכולי. לא כל אחד זוכה. כדאי מאוד להתבסס על גדולי ישראל שמאירים את ענינו במשך הדורות באופן קבוע. במיוחד בנושאים כאלו.

דיברתי על תנועה נפשית שאני שהיא נובעת מדבריך. אנסה לשקף את דברייך ולהסביר -

אנשים שמנענעים סטנדרים מרב דביקות בלימוד תורה לשמה. באמת.

אנשים שמתפללים וקורעים את השמיים בתפילותיהם. 

הם מסתכלים על הר הבית ומתחילים לבכות. לבכות ממש.

וזה בא להם בטבעי.

ואת גם רוצה. וזה מצויין!!!

השאלה מה את עושה מפה?

איך את מסתכלת מהשלב הזה?

יש אפשרות אחת - וואלה באסה לי וכיף להם. איך הם במדרגה כזאת גבוה באופן טבעי ואני צריכה עבודה.

אפשרות שנייה - אם זה לא בא לי בטבעי סימן שהקב"ה רוצה להעביר אותי עוד דרכים. זכיתי!! הקב"ה רוצה להעביר אותי דרך שאחרים לא זוכים אליה. נכון יש קטעים קשים יש גם שלבים שלא מרגישים את הגדולה. אבל וואלה... אם הקב"ה רוצה בכך זה הכי לטובתי.

בהקשר לכך דיברתי על כופרים. נשמות גדולות שבאו ובסופו של דבר דווקא בגלל שהם בתור בני אדם לא הצליחו למלא את הגודל של הנשמה שלהם הם הלכו לרעות בשדות זרים. 

יכול להיות שהיה להם תפקיד הרבה יותר גדול (נניח) והם היו צריכים לעבוד קשה בשביל זה ממש!! ואם היינו זוכים היינו זוכים לגדולי עולם.

לא בגלל זה לא בא להם בטבעי אז הם נמוכים יותר אלא להיפך. לפעמים דווקא לבעלי הנשמות הגדולות יש הרבה יותר קשיים והרבה יותר דרך כי לגלות את הנשמה המיוחדת שלהם. 

זאת נטיה של הלב.. אני רואה בזה רק משהו חיובי.. 

בכל אופן.. גם אם אני חושבת שלשני קל, אני לא פוחדת מעבודה...

אבל לא הייתי רוצה להתהלך בעולם בלי ההבנה הזאת, שיש כאלה שהם כך וכאלה שהם כך.

ויש כל מיני סיבות לזה שאנשים כופרים. אבל לפעמים זה בא באמת מתוך נשמה גבוהה שלא מצאה את עצמה בעולם הרוחני.. אז אם היא מחפשת את עצמה בעולמות אחרים.. 

" כִּי הָאָדָם יִרְאֶה לַעֵינַיִם, וה' יִרְאֶה לַלֵּבָב"

כשמדברים על נשמות זה לא פשוט כלל ובטח שכל אחד יכול לבדות מליבו מה הוא חושב על זה.

גדולי המקובלים עוסקים בדברים כאלה? מי אנחנו שנגיד דברים כאלה ואחרים על הנשמה שהיא חלק א-לוה ממעל שהקב"ה שם בנו, בלי ביסוס על דברי חכמי ישראל? תמוה מאוד בעיני.

בכל כוח גדול יש מה להזהר. נטיה רוחנית עלולה גם להוביל לעבודה זרה. לא?

חוץ מנשמה יש באדם סטרא אחרא וכוחות שפלים. וזה היופי שבאדם שהוא מורכב מדברים שונים. הוא לא רק נשמה. ובדיוק בגלל זה - יש לנשמה שלו אפשרות להתעלות.

ומאוד מסקרן אותי מה הצורך שלהסביר ולדבר בכלל בשפה של נשמות וכולי ולא לדבר בשפה הגיונית ומובנת. 

הגיוני שמי שגדל בבית מאוד תורני וספג אוירה ומחשבה של קדושה יש לו פור מבחינת מדרגה והשגה רוחנית.

למה כל דבר צריך להסביר במונחים גרנדיוזים של נשמה?

מה בכלל גורם לבנאדם להסתכל על עבודת ה' של השני ולא עבודת ה' האישית שלו?

אני מהרהרת בזה, מתבוננת.. אסור לי? 

לא שופטת אף אדם.. פשוט מחשבות שעולות.. 

אני פשוט חושבת שזה אופי.. אופי שמתחבר לכל המיסטיקה ונסתרות... זה לא צורך. זה פשוט משהו מובנה מבפנים שיוצא החוצה... וזה ממש לא קשור לאיזה בית גדלתי.. (שלצורך העניין ממש לא גדלתי בבית שמדבר בשפה הזאת..)

מי יסתכל על השני?

ואי תקשיב, לא הבנת אותי בכלל... 

לא התיימרתי להגיד לך מה אוסר ומה מותר.

סה"כ תהיתי איך בנאדם מהשורה מביע את דעתו על דברים שגדולי עולם עסקו בהם?

אם כשאת מדברת על עולם של נשמות וככה מסתכלת על בני אדם, זאת יומרה גדולה להגיד שזה גם אמיתי ולא דמיונות שבדית מליבך. תגידי מה שאת רוצה. רק אני הקטן תמהה על זה. 

על מה את מבססת? יש לך גלאי נשמות שאני לא זכיתי אליו? תספרי לי.

(אני ממש לא ציני ואני מכבד את העמדה שאת נמצאת בה, אני באמת רוצה להבין)

מיסטיקה זה דבר מסוכן. לא חושב שצריך אפילו להסביר את זה כדי להבין את משמעות הדבר.

את פשוט אמרת שיש אנשים שזה בא להם בטבעי. ואני שואל אותך - מה זה מעניין אותך? מה זה אמור לך להגיד? מה יש לך ללמוד מזה?

למרות שזה מעלה לי תחושות לא נעימות לדבר על זה

אני באה ממקום שמנסה להבין כל מה שהוא יכול על העולם הרוחני. כל פיסת מידע.. כל ידע.. נכנס לי לתוך העולם הפנימי שאני בונה.. 

בכלל זה, זה גם דברים שקשורים לנשמות.. לתחושות להרגשות.. גם מתוך ספרים וגם מתוך תחושות.

בסופו של יום, אנחנו נשמות.. זה אמור להעסיק אותי... אני לא מתיימרת להבין בזה, לכן אני גם לא מחברת ספר ולא יוצאת בתיאוריה חדשה.

זה דברים שהולכים איתי בעבודת ה' הפרטית שלי... זה הכל

שקשה לי להביא מסקנות מהתחושות שלי על דברים. לפעמים התחושות שלי לא משקפוות את המציאות. לכן כל השפה שלך היא מאוד קשה לי להבנה.

יכול להיות שבאמת התחושות שלך יותר משקפות את המציאות ואת יותר מרגישה בנוח לקחת מזה נגזרת לדברים רוחניים.

באופן כללי - די מוצקה אצלי העמדה שלומדים תורה לומדים בסינכרון עם גדולי ישראל לאורך הדורות. די נזהר ללמוד דברים מעצמי.

מאנשים שהולכים רק ע"פ תחושות והם לא מתואמים עם ת"ח שבדור הם הולכים לאיבוד.

לא יודע איך את משכללת את הדברים. לא חושב שאת הולכת רק ע"פ תחושות.

נשמה זה מושג ביהדות ככל מושג שמובא במקורות ודורש בירור. הוא מופיע בתנ"ך, בחז"ל בראשונים  ןבמקובלים. יכול להיות לו כמה מובנים וכמה שימושים. אני רואה את זה גם כדבר לעיון בפני עצמו.

כמו שאני מברר הלכה, יש לי כלים הלכתיים, שאני מקבל מגדולי הדורות. כך גם בקבלה - יש כליים להתמודדות עם דברים פנימיים שמסורה בשלשלת הדורות.

אני לא מחליט מה זה נשמה. יש חכמים שהם מוסרים לי את המידע הכי אמין בתחום.

תחשות זה מצויין רק כדאי גם להעמיד אותם במבחן הביקורת לא?

בגלל שתחושה היא דבר סובייקטיבי ונתונה לגורמים שונים שנמצאים בנפש היא הרבה פעמים לא עומדת במבחן האמת האובייקטיבית.

מקווה שהצלחתי להסביר מה שרציתי באופן ברור. 

ואי פשוט עולם אחר..

אני לא לומדת על נשמות ... אני מנסה להרגיש נשמות

אתה נשמה בעצמך, אתה לא מעוניין להבין מה היא בדיוק? מה העניין הייחודי שלה מהשאר? למה היא ירדה לעולם? מה התיקון שלה? למה היא *שוב* ירדה לעולם? לא מסקרן אותך? לא מרגש אותך?

אפשר להסתפק רק בלימוד הלכה וגמרא... אבל יש כאלה שצמאים ליותר

זה לא קשור לביקורת. לא מכניסים לכאן ביקורת. זה לא מדע. 

אגב, אתה מתבודד? אתה לא חייב לענות על גבי הפורום...

כדי להרגיש מישהו צריך להבין אותו.

אני מרגיש את אמא שלי כשאני רואה אותה כי אני מבין אותה בגלל שאני מכיר אותה מגיל 0.

איך את יכולה להרגיש דבר שאת לא מבינה? אם את לא לומדת מה זה נשמה, איך את יכולה להרגיש אותה? את חושבת שזה לא דורש לימוד? הרי נשמה זה 'חלק א-לוה ממעל' - מה זה אומר? זה כזה פשוט שזה לא דורש לימוד?

דברים שאינם בידי, אין בי רצון בהם.

אין לי רצון לעוף, כי אני יודע שבחיים אני לא יוכל לעוף בכוחות עצמי.

אין בי רצון להבין את האמת המוחלטת האובייקטיבית לגבי הנשמה שלי.

הלוואי והייתי זוכה לנבואה או לרוח הקודש או השגות רוחניות כאלה ואחרות.

אבל כל עוד אני לא במדרגה הזאת, אין בי רצוןל זה.

אני חושב שהקב"ה דורש ממני לעבוד אותו עם מה שיש לי כלים. לא אם מה שאין לי מושג בו.

אני לא רק נשמה. אני בנאדם. אני מנסה להיות במודעות עצמית כמה שיותר. זאת שאיפה מאוד גדולה אצלי.

הרגשה לא קשורה להבנה

אני יכולה להרגיש משהו בלי לתת לו שם או בלי באמת הבנה מה אני מרגישה

ביחד עם לימוד, התחושות יכולות לקבל יותר שם

אני מבינה. טוב, אז זה שאיפות שונות מבחינת עבודת ה'. 

וזה לא קשור מה ה' דורש ממני, שוב.. 

זה קשור למה שמרגיש לך טוב ונכון. אם מרגיש לך נכון להישאר ברוב של הבן אדם עם כלים. מצוין. 

אם מרגיש לך שאתה משתוקק להשגות גבוהות בעבודת ה'. גם מצוין.

כל אחד ולאן שהלב שלו לוקח אותו.. 

ביקורת כלשהי? אין מקום לשכל?

כל תחושה היא נכונה? מה היחס של השכל?

כפי שאני מבין כל תחושה, צריכה לעמוד במבחן הביקורת של השכל כדי שאני אדע אם היא יכולה להיות אמיתי או שהיא המצאה שבדיתי מליבי.

יש לך גלאי נשמות? באמת?

איך את יודעת את יכולה לסמוך על עצמך? כי את מרגישה? זהו?

בטח שזה קשור למה שה' דורש ממני. הכל קשור לזה. אני לא זז בלי לבדוק מה ה' רוצה ממני.

גם שאיפה בעבודת ה' עוברת דרך הביקורת השכלית במידת מה.

התחושות שלי זה המקום הכי פנימי וטהור שיש, אני רק מחכה שיבואו עוד ועוד שיהיה לי עם מה לעבוד... 

אני כן תמיד בביקורת על עבודת ה' שלי.. ובודקת מה אפשר לשפר ולשכלל

ומה קשור נכון לא נכון? חח (כל עוד אני לא עוברת על ההלכה כמובן)

שוב- זה לא מדע! אני לא חורצת גורלות של אנשים עם התחושות שלי חח

זה מנוע פנימי שמחפש אחר המקום הכי פנימי ועמוק בנפש 

יכול להיות שזה סתם דיבורים דיבורים ובתכלס אני לא באמת עושה עם זה משהו...

אבל זאת שאיפה ורצון, ותשוקה... 

באופן כללי, שאדם שואף לזה, ברור שה' גם מכוון אותו לזה... 

ככל שעושים יותר התבודדויות, והתבוננויות מגלים דברים על עצמך. אולי זה עדיין לא הרובד של הנשמה של עצמך, אבל זה מתקרב. אבל זאת השאיפה.. 

פעם היה לך יצר להגיד לשון הרע? יצר קנאה? יצר תחרות?

תחושות זה חייב להיות דבר טהור? את יכולה להבחין מה בא מהנפש הבהמית אצלך ומה בא מהנפש הא-להית אצלך, בצורה מדוייקת?

לעיתים אני מרגיש למפרע שדברים שחשבתי שהם באים מהנפש הא-להית מעורבבים הרבה בסיגים מהנפש הבהמית. 

כשהאדם בהתבודדות כל הצדדים השפלים שלו נעלמים פתאום? הוא לא עשוי מהם?

ודווקא אם התחושה לא מביאה לידי מעשה זה אומר עליה שהיא עצמה חסרה.

ברגע שאדם חש שהוא נוגע בדברים שהם בנפשו אז זה בהכרח מביא אותו לידי מעשה. הוא פשוט לא יכול להשאר אדיש. הוא מרגיש שהוא חייב לפעול לגבי זה. מחשבות שהם רק באוויר ולא יורדות לידי ביטוי בהגשמה הם עצמם חסרות.

וכדי שתביני על מה אני מדבר אחזור לנושא בפתחת בו -

אנחנו רואים אנשים שיש להם צער אמיתי וכנה על חורבן הבית. זה דבר עצום. 

אך במקום להתחיל להסביר זאת בשפה של נשמות, למה לא להסביר את זה בצורה יותר פשוטה.

זה לא רק עניין של נשמה, זה עניין של חינוך. חינוך מגיל צעיר. של לימוד. של הבנה. למה ישר להסביר את הדברים בגלל מדרגת הנשמה שלו? ישנם הרבה נשמות גדולות שמסתתרות באנשים שעושים מעשים רעים ממש.

ישנו מישהו שיש לו נשמה גדולה אבל הוא לא למד! הוא גדל במשפחה חילונית בכלל. או אלף ואחת סיבות.

יש הסברים הרבה יותר פשוטים למה לאדם אחד יש צער על החורבן ולאדם שני אין.

אולי פשוט אדם התחנך באופן כזה ואדם אחר התחנך באופן אחר? אדם לא צריך חינוך כדי להרגיש ערכים שחשובים? זה תלוי במדרגת הנשמה שלו ולא בעוד דברים?

אני בכלל לא כתבתי שלאנשים עם נשמה גדולה יש יותר צער החורבן. כתבתי שיכול להיות בדיוק הפוך. כמו שכתבת.

היא אמרה לי שתחושות שלה טהורות ובגלל זה היא מרגישה שהיא יכול לגזור נגזרת מעשית לעבודת ה' כלפי הנשמה שלה. אני תמהה. כי אני יודע על עצמי שלא תמיד התחושות שלי טהורות. כי אני בנאדם.

היא כתבה שיש אנשים עם נשמה גדולה שהצער על החורבן בא יותר טבעי ואני תמהה על זה. והסברתי את תמהתי בתגבות הנ"ל.

וכדי ללמוד דברים על הנשמה יהיה לי הרבה יותר יעיל ללמוד מה שגדולי ישראל שעסקו בזה.

אני מרגיש שלא ענית ישירות למה שכתבתי. אם תתמודדי ישירות עם דברים שכתבתי אולי יותר תוכלי להבין למה אני מתכוון

אנחנו רואים אנשים שיש להם צער אמיתי וכנה על חורבן הבית. זה דבר עצום. 

אך במקום להתחיל להסביר זאת בשפה של נשמות, למה לא להסביר את זה בצורה יותר פשוטה?

זה לא רק עניין של נשמה, זה עניין של חינוך. חינוך מגיל צעיר. של לימוד. של הבנה. למה ישר להסביר את הדברים בגלל מדרגת הנשמה שלו? ישנם הרבה נשמות גדולות שמסתתרות באנשים שעושים מעשים רעים ממש.

ישנו מישהו שיש לו נשמה גדולה אבל הוא לא למד! הוא גדל במשפחה חילונית בכלל. או אלף ואחת סיבות.

יש הסברים הרבה יותר פשוטים למה לאדם אחד יש צער על החורבן ולאדם שני אין.

אולי פשוט אדם התחנך באופן כזה ואדם אחר התחנך באופן אחר? אדם לא צריך חינוך כדי להרגיש ערכים שחשובים? זה תלוי במדרגת הנשמה שלו ולא בעוד דברים?

את הרשמים של הנשמה שלו. זה מרוב בכל כך הרבה סיגים וכל הרבה דברים אחרים שמעורבים אצל האדם.

אדם יכול להיות ערב לכך שמה שהוא מדבר עליו זאת הנשמה ולא הנפש ולא היחידה?

אולי לפחות כדאי לעשות הבחנה בין מה שאת מדברת על המושג 'נשמה' לבין מה שכתוב בספרים? אולי זה לא זהה?

מה שהדליק אותי כל כך זה שהיא הסבירה דבר שיכול להיות לו להסבר פשוט (למה אדם מצטער על החורבן) בהסבר על אופי של הנשמה.

אנחנו מדברים על דיבורים על המושג נשמה, זה הכל.

אני מתקשה להבין מה היא מתכוונת עם כל הדיבורים על תחושות ואיך זה קשור לנשמה זה הכל. לא רוצה מאף אחד שום דבר.

רק שואל.

אין לי יד במי שקולט את ה'אווירה הכללית' של דברי. מבחינתי אני כותב פרטים.

לא התכוונתי לעשות דבר רע לאף אדם וגם לא ללב אוהב.

אם היא מרגישה שאני מוציא לה תמיץ והיא לא רוצה לנהל איתו דיון זה אחלה שבעולם ואין לי שום טענות כלפיה.

אם יש לך טענה ספציפית על דברי ואני גם אזכה להבין אותה בשמחה אענה לך בשמחה.

מסכים שחפרתי את הצורה חח

בבקשה אל תשפוט אותי.

שה' יעזור לי לענות...

אממ כשמגיעות תשוקות בעבודת ה', תסכים איתי שהן לא קשורות ליצרים ותאוות? 

זה לא מרגיש קשור, ולדעתי זה המקום אולי היחידי שלא מתערבב בו יצר...

זה בא ממקום מאוד פנימי וטהור.. מאיפה לי? ככה מרגיש לי 

וברור שאפשר לדבר בשפה יותר פשוטה... אבל זה לא בהכרח נכון

כלומר לא כל מי שיבכה עכשיו על החורבן זה בגלל שהוא חונך לזה.. ממש לא. 

יש כאלה שבאמת מוטבע בהם בפנים ללא קשר לאיפה גדלו ואיפה התחנכו

כל מיני כיסופים, תשוקות, קולות שמושכים אותם לעניינים שונים ברוחניות

נגיד קדושה, תורה, גאולה, ביהמ"ק, חסידות וכו'... 

לדעתי אין לזה קשר לחינוך וסביבה... 

ובדקתי את זה.. כלומר אנשים שרואים עליהם את זה.. ובאמת רבנים אמרו עליהם שיש להם נשמה גבוהה...

קיצר.. 

אישית אני מרגיש שגם תשוקות בעבודת ה' יכולות להיות קשורות ליצרים.

גאווה לדוגמא היא דבר שיכול להתערב חזק גם בעבודת ה'. 'וואי איזה צדיק אתה'. זה ממש דק ועדין כל העסק הזה.

אפרופו חינוך, אדם גם מחנך את עצמו.. רק מבהיר את דברי.

מתחבר מאוד לרצון להסתכלות עמוקה על המציאות.

אישית מעדיף להסתכל קודם באופן הפשוט והחיצוני שיש לי מגע איתו. ומשם לאט לאט להעמיק עד כמה שידי משגת. 

שיכול להגיע פתאום, אפילו לא ידעת שהוא קיים בך

סתם דוג'

נגיד לא הכרת רב מסוים, אתה לא יודע מי הוא ומה הוא. 

הלכת לשיעור שלו, ואתה מרגיש שמשהו בפנים בוער בך ואתה מתרגש ממנו. ככה סתם, בלי סיבה.

לא עבדת על זה, לא חינכת את עצמך לזה.

דוג' נוספת

הרב מדבר בשיעור על מצוות התשובה- המילים שלו מעוררות בך דמעות ורצון לעשות תשובה.

לא תיארת לעצמך שבכלל תגיע להתעוררות. אפילו יש מצב הגעת לשיעור קר ומנוכר. אבל משהו התעורר בך....

דוג' נוספת

אתה קורא ספר מסוים שמדבר מעניין מסוים, ופתאום משהו בפנים מכה בך, צועק לך, עולה לך, ואתה מגיע לדמעות.

דוג' נוספת

לא עשית הכנה מסוימת. לא קראת בספר מסוים על העניין. אתה לא שבור ומרוסק, וגם לא כזה טוב לך. סתם מצב סטטי רגיל ובנאלי. ואתה מתחיל לדבר עם הקב"ה. פתאום עולות לך דמעות. הלב שלך מתחיל לדפוק, הנשימות שלך קצרות יותר. ופתאום עולים לך דיבורים שבכלל, לא חשבת עליהם לפני... 

יש מצב שאפילו אחרי שכל זה הסתיים יום אחרי תשאל את עצמך "זה הייתי אני בסיטואציות האלו? מה קרה שם? מה היה שם?"...

זה חינוך? זה עבודה? (זה לא חייב להיות בהקשר למשהו שקרה קודם. זה פשוט יכול לעלות פתאום. וזה אגב לא חייב להיות מלווה בדמעות. זה יכול להיות סתם תחושה חזקה שלא הכרת בעצמך קודם. התעוררות למשהו)

לא, זה פשוט קורה.

למה? לא יודעת

כנראה הנשמה...

תודה רבה על השאלות שעוררו אותי לחשוב 

את מדברת על מצבים מסויימים שזה ממש חסד עליון..

קשה לי מאוד להזדהות עם ה'ככה, סתם, בלי סיבה' כי לכל דבר אני מוצא סיבה.

אני כן מרגיש שהחיים שלי הם תוצר של חוקיות מסויימת. גם אם החלקה לא היתה מחוייבת להיות כמו שיהא בכל זאת היא חוקיות.

נו הלוואי..

לרב שטיינזלץ יש ספרון בשם 'נשמה' שהוא קורא למה שאת כותבת עליו שזאת התעוררות נשמתית.

הוא מסביר שם דברים בצורה ממש בהירה.. ממליץ בחום. הוא כותב ממש יפה.

תפילה, שנזכה..

ממש רווח לי שהבנת אותי.. באמת.. ממש

אז מעניין, לא שמעתי על הספר הזה.. 

לכל דבר אתה מוצא סיבה? לכל דבר אולי אתה מחפש סיבה? כי אי אפשר באמת לדעת את הסיבה של כל דבר.. 

ואמן, שנזכה.. 

אני חי בעולם הנגלה. העולם הממשי. נראה לי כולנו.

הרבה פעמים אני יכול לייחס להחלטותי ורגשותי דברים הגיונים. השפעות פסיכולוגיות, צרכים כלשהם שאני מכיר שקיימים בעצמי. 

לדוגמא חיבור מיוחד שיש לי לאיש חינוך מסויים אני קודם כל יקשר את זה באופן הגיוני. המילה 'נטיית הלב' הרבה יותר משאירה אותי על הרגליים מאשר חיבור נשמתי.

ב'חיבור נשמתי' אין לי כלים להתמודד. וכן, אני נזהר מדברים שאין לי כלים ביחס אליהם. אני עלול לפרש אותם באופן לא נכון לנגזרת על החיים שלי. ההתעררות הנשמתית כשעצלמה אולי היא ודאית אבל הפרשנות שלה מוסיפה הרבה חלקים שמעורבבים בעניין.

עיקר החוויה הדתית היא יכולה להיות דווקא מתי שאין הרגשה של נוכחות א-להית, ב'חלל הפנוי'. דבר זה גורם למין איזו תחושה שאנחנו חיים באוטונומיה עצמאית בעולם הזה ומולידה תחושה של אחריות. חופש הבחירה. תחושה שמתוכה האדם יכול ליצור.

בדברים שאין לי בחירה, כלים. או שאני מוגבל בכלים, ישנה פחות אפשרות ליצירה, פחות שליחות דתית. אפשר להסתכל על זה ככה.

אולי ככה אפשר גם להסביר שלכן כל התעוררות נשמתית היא לא דבר ששכיח במיוחד בחייו של האדם, אולי מעין תזכורת על מאיפה הכל נובע ולאיפה הכל חוזר

אותי זה משעמם לחיות בתודעת מציאות ונגלה

מחפשת הרבה יותר מזה

יכולה להבין אותך אבל, זה קרקע יותר בטוחה ויציבה וגם אולי יותר עם כלים.

וגם המטרה בסוף היא בעיניי לחוות כמה שיותר חוויות רוחניות גבוהות

כמו שכתוב בתניא שצדיקים זה הבחינה התמידית שלהם... 

(ומחילה אם חפרתי בנושא... )

אני לא מתכוון לעולם שיטחי ללא עומק אם זה מה שיצא מדברי.

אני פשוט חושב שלפני שמסיקים מסקנות גדולות כדאי להסיק מסקנות קטנות.

באופן מתודי כשמסתכלים על דברים, כולל העולם הנפלא שלנו, צריך להסתכל ולרדת לעומק בקצב מתאים. אחרת אפשר גם להגיע לשקרים.

ויש כלים להסתכל בנסתר של העולם והם דורשים לימוד. אני חושב שאחרי שאדם לומד על נסתר אז גם החויות שלו בעולם הנסתר הרבה יותר עשירות ועמוקות. בוא יותר מבין מה הולך שם באמת.

ולגבי כלים - הקב"ה נתן לנו כלים למה שאחנו מסוגלים למה שלא הוא לא נתן.

אז להגיד שעולם עם כלים הוא משמעמם זאת אמירה שקשה לי להתייחס אליה.

איפה הרב קוק מדבר על סוגים שונים של נשמות.

זה לא הכרח קשור לכפירה. רק הסברתי לה שזה שבנאדם לא קורע את הרקיעים בשמיים ויש לו רגש ממש נמוך ביחס לקודש זה לא אומר שיש לו נשמה פחות גדולה. להיפך. להכי כופרים היו נשמות מאוד גדולות

במקרה זה הצחיק אותי באופן אסוסיטיבי סליחה חח

בכלל אני חושב שהסתכלות על עבודת ה' של מי מישהו שהיא לא אני היא מאוד עומדת בספק...

הביטויים שהשתמשתי בהם הם מוגזמים סתם כי התבטאתי בצורה בוטה כי כיף לי להבטא ככה. התכוונתי גם במקרה שזה כן משקף משהו גדול ולא חיצוני.

כבר כתבתי את זה ללב אוהב

פשוט זה מה שהבנתי מההודעה הזאת - 

נכון זה באמת עבודה - לקראת נישואין וזוגיות

למה הרגשת צורך לציין את זה שלאחרים זה יותר קל? איך את לומדת מזה על עבודת ה' שלך?

חלק מלמידה על המושג שנקרא נשמה, יש עובדה כזאת שיש אנשים עם נשמה כזאת ואנשים עם נשמה אחרת.. (לפעמים אפשר קצת לחוש את זה, לפעמים לא...)

לא יעזור כלום, אם אתה רוצה להכיר את הנשמה שלך לרבדים הכי עמוקים תצטרך להתמודד עם מושגים "גבוהים" כאלה (מזה גבוהים.. הכל תלוי בהסתכלות...) 

מסקרן אותי איזה תורות אתה לומד... בגלל הסגנון כתיבה

אבל אני לא שם, זאת בדיוק הבעיה

"האם ציפית לישועה?" - הר"ן על הרי"ף מוסיף מילה אחת - "בימיך". נשאלת השאלה, מה הר"ן מוסיף? 

תשובה - באירועי חייך תסתכל משם ותחפש שם את הגאולה.

מכיר את זה? במקור זה הסבר של הרצי"ה נראה לי... מופיע בשיחות הרציה אני מאמין.

גאולה שמנותקת מהמציאות הממשית היא לא מובררת.

איש ואישה זאת גאולה במובן הכי פשוט. זה לא כי

שניהם קשורים אחד בשני.

לא סתם שוברים כוס,לזכור את החורבן, במאורע פרטי של חתונה. כי זה קשור לזה.

כל בית בישראל זה עוד אבן בבניין האומה. אפשר לראות את זה בחוש.

שנזכה להתקדם כמה שיותר מהצפייה שאנחנו נמצאים עכשיו לצפייה יותר גדולה! כן י"ר!

הפסקה היומית - צעירים מעל עשרים

זה בסדר, התגובה טובה כמו שהיא, לא חייבת להיות מתוך מקור ולא מתוך אובר מחשבה

מה שכן, כדי להבין אותה צריך אולי קצת להתבונן.. (אגיב בלי נדר מחר )

לפני שהתחלתי לצאת לשידוכים ושמעתי על ציפיה למשיח וכו'

חשבתי שאני די סבבה בזה - אני יודע יפה למלמל כל פעם שמשיח בדרך וכאלה...

כשהתחלתי לצאת עם רצונות חזקים להתחתן ולהרגיש מה זה לחכות להצעה, וכל פעם שהפלא' מצלצל אני חושב שזה השדכן מתקשר להחזיר תשובה וכו' (וכשאני מגלה שזה סתם שיחה קצת מתבאס חח) 

התחלתי להבין מה זה באמת ציפיה אמיתית. 

באמת השאלה היא, מה מבחינתנו ההבדל ביניהם שאנחנו לא מצפים לזה לפחות קרוב לאותה רמה?

שאולי כל הניסיון של הדור בעניין הציפיה לזיווג

זה בגלל שאנחנו לא מספיק מצפים למשיח וגאולה

או שלא מספיק בוכים על צער השכינה שאין לה בית

אולי.. 

או שזה פשוט גזירה מסיבות אחרות

לכולם יש השתוקקות למשהו, רק לפעמים צריך לגלות אותה

וזה חשוב לך .

וזה מערער לך על דברים אחרים שאת אוהבת בו

זה חשוב לשים לב .

בסוף האישה צריכה להסתכל על בעלה ולחשוב ואי זכיתי. מתוך כך תצמח זוגיות שהיא בריאה הוא ירגיש שאת פשוט מעריכה אותו וגבר שמרגיש הערכה מאשתו זה גבר שהוא חתיכת גבר וזה זכייה בלוטו 

הבעיה היא שאני לא יודעת עד כמה זה מערער או לא מערער

ולא בא לי להמשיך לצאת תקופה ארוכה ואולי גם להתאהב בטעות ואז יהיה לי קשה לפעול באופן ריאלי.

מפריע לך שהוא כנראה פחות חכם כי יש לך תפיסה על חכמים או כי יש לך תפיסה על גברים ותפקידם בזוגיות? 

אבל בתור חברה הוא יכל להיות לי ממש סבבה,

כי מחברה אני לא מצפה למשהו משמעותי מעבר לבת שיחה כיפית נחמדה וכו' וכו'

בתור בעל אני מצפה למישהו שיהיה יותר דומה לי ומוכשר/ חכם לפחות כמוני

לא כי הוא פחות חכם ממך,

ולא כי אין נושאים שבהם חכמתו עולה על שלך,

אלא כי העובדה שזה מה שאת חושבת עליו - אומרת לדעתי ששום דבר טוב לא ייצא מזה.

אם תיפרדו אז תיפרדו,

ואם תישארו אז את תמיד תרגישי התנשאות כלפיו, או שתרגישי שאת עשית לו טובה שהתחתנת איתו, או שבעוד כמה שנים תראי מישהו גאון בעבודה ותגידי לעצמך ''אוף למה התפשרתי'' בצירוף קנאה קלה.

באמת זה החשש שלי, שלא אעריך אותו מספיק ואתבאס כל פעם שמישהו קרוב אלי מצליח ובעלי לא...

הדברים שאמרת הם לא הדברים הנכונים שצריך להסתכל עליהם כדי לדעת אם להמשיך או לא.

היא יכולה לחשוב שהוא פחות חכם ממנה כי זה נכון עובדתית ועדיין להרגיש שיש לו הרבה דברים לתרום לה, הרבה איכויות שלא קשורות בהכרח לרמת משכל שלו. 

השוואות תמיד יכולות לקרות גם אם מתחתנים עם האדם שלא היה לנו שום ספקות לגביו בשעת ההחלטה, כי אף אחד לא מושלם וכי תמיד יהיו יותר טובים.

שהשף מושיק רוט אמר פעם בבכי נרגש שאישתו (קוראים לה שירן) היא האדם שעושה את מושיק אדם טוב יותר בחיים, בעבודה, בזוגיות, במשפחה.

אני לא יודע אם אעמוד בזה בעצמי, אבל אני עדיין חושב שזו תובנה חזקה מאוד.

בסוף זו עבודה שעושים עם מי שבוחרים להתחתן איתו, לא?

לא עם כל מדויט רנדומלי...

עבר עריכה על ידי נפש חיה. בתאריך ג' באב תשפ"ו 16:24

שיודע שמעריכים אותו על מה שהוא, מעצם היותו.  לא רק אם הוא יודע שפות/ מתמטיקה/ כללי....

שאדם מקלף רגע את כל הידע/ חכמה/ כשרונות

הוא מגלה את היסוד הראשוני שלו, ונראה לי שרק על זה לבד , יש מה להעריך .

הערכה כנה, חיוך אמיתי, מציאת חן אמיתית, מסוגלת להביא אדם לגבהים שלא חשב!! 

ואם אפילו על הראשונות בעייתי להעריך

אולי על האינטלגנציה הלימודית/שכלית/ אחרת יהיה קושי נוסף שאולי  או וודאי שישליך על יסוד האמת של החיים המשותפים. 

תחשבי על רבי עקיבא. רועה צאן  ראתה הו רחל שהוא צנוע ומעוּלה ובזכות שתי המעלות שהעריכה בו, נישאו. ההערכה התמידית גרמה לו להיות גדול הדור! 

אפשר לקחת את זה כדוגמא לזה שהערכה אמיתית, תורמת לביטחון העצמי וממילא למיצוי השאיפות לא משנה באיזה תחום. נתינה הדדית, כבוד והערכה תמידית- הדדית, יכולים לטפח את בני הזוג ולתרום הרבה מאד לשלום הבית ביניהם,  ולברכה בעקבותיו.

אבל קודם כל חשוב לי להבהיר שאני לא מזלזל באף אספקט שמישהו או מישהי רואים כמשמעותי בעיניהם. להיפך, דווקא בגלל שאני יודע שהחוכמה של הצד השני חשובה לי ומאוד, אז אני מניח גם את התובנה הזו של מושיק.

בעצם לא היה אכפת לו, כביכול, אם היא חכמה או יפה או עשירה או חברותית וכדומה (למרות שברור שיש לו עניין גם בדברים כאלה, אבל המבט הגדול הוא אחר). כשהוא רואה אותה הוא רואה מישהי עם איכות מוסרית עמוקה שמשפיעה עליו. הקשר שהוא מתאר הוא ברכה לא בגלל מה שהיא נותנת לו אלא בגלל מה שזה גורם לו להוציא מעצמו.

אבל זו באמת מעלה אדירה שאני לא בטוח שכולם מסוגלים לה, גם לא אני. אבל זה חזון יפה.

ברמה הטכנית, אני חושב שייתכן ופשוט-אני צודק. בטח אם זה דבר שבשורה התחתונה יביא לידי זילזול קבוע בו. בית אמור להיות מקום מוגן, שלפחות בו אפשר לקבל קצת כבוד קיומי (בין היתר). אם זה לא יקרה אז מלכתחילה זה נישואי אסון.

מקווה שלפחות בתור נשואה אגיע למעלה הזו

מעריכה אותו בכל זאת על שאר הדברים הטובים שיש בו- אין בעיה

אבל אם זה גורם לך לחוסר הערכה- בעיניי יש פה בעיה

אני לא מכירה אותו מידי לעומק

אם הקשר יעמיק ויתפתח אוכל לדעת אם אני מעריכה אותו על דברים אחרים ואם הרמה השכלית מפריעה לי

אבל זה בעייתי  לי מ2 סיבות:

1) אין בי רצון לצאת עם בחור תקופה ארוכה ואז להוריד, זה רק מכניס אותי לתסביכים וכשהקשר עמוק קשה יותר להיפרד.

2) אם אתאהב בו אז לא יפריע לי, אבל אחרי תקופה מהחתונה כשההתרגשות והנצנצים טיפה יורדים זה יוכל להפריע לי.

לא קיצוני ברמה כזאת.

לא קיצוני בכלל.

אבל כן פער קיים

זה תלוי בעיקר בך.

עד כמה זה חשוב לך? עד כמה זה קריטי? האם זה תופס משקל כבד יותר מדברים אחרים?

צריכה הרבה בירור עם עצמי

בטוחה שאם הייתי קצת יותר נואשת לחתונה אז הייתי מתגברת על זה.

אולי כי אני לא לחוצה בכלל, ויש לי עוד הצעות במקביל אז אני מתלבטת כי אולי יהיה מישהו טוב יותר.

מצד שני באמת יש לי איתו כימיה מדהימה והוא בחור לגמרי סבבה.

אבל לא בא לי שפתאום זה יפגוש אותי בכל מיני הזדמנויות ואני לא אעריך אותו מספיק

כי רוצה להעריך את בעלי הכי בעולם...

בהצלחה רבה!

שאלות לעיונך-

תקשורת טובה ביניכם, יש?

את מוצאת בו שתי נקודות מרכזיות של טוב?

את מרגישה שאת מצליחה להעריך אותו בגללן?

הנקודות האלו , מבוססות או משתנות עם כל משב רוח? הכוונה - היום מעריכה ומחר מזלזלת... 

אברר עם עצמי 🙏

מרגיש לי שלפעמים יש מסר שמאוד מעודד להישאר בזוגיות כמעט בכל מחיר, וזה קצת צורם לי.
 

אני אומרת את זה ממקום אישי שהתייעצתי עם נשים דוסות וכמעט התארסתי בגיל 21 מתוך תחושת לחץ  בין היתר בגלל מסרים ששמעתי מסביב מבנות, שהיום במבט בוגר אני מבינה שיש כאלה שנכנסו לנישואין מתוך לחץ ולא מתוך בשלות אמיתית(:

עוד נקודה חשובה לא פחות שמרגיש לי שלא מדייקים וחבל

לפני החתונה הוא עדיין אופציה, ולכן זה בדיוק הזמן לבדוק אם יש תקשורת, כימיה ומציאת חן. בעיניי, לא נכון להיכנס לנישואין בתקווה שהדברים האלה ייבנו רק אחר כך.

אחרי החתונה הוא כבר לא "אופציה" 

הוא בן הזוג שלך נקודה סוף פסוק.

 שם באמת עובדים על הקשר, מתמודדים, מתפשרים וצומחים יחד.

 אבל זה עולם אחר לגמרי. את הבסיס צריך להרגיש עוד לפני שמחליטים להתחתן.

(ב"ה בסוף החלטתי שלא שייך ובדיעבד הצלתי לעצמי את החיים )
 

בעיניי חשוב שכל אחת תקבל החלטה מתוך רצון, התאמה ושלמות עם עצמה, ולא מתוך פחד או לחץ חברתי או גרוע מכך נואשות. 

להרגיש עליו התנשאות וזלזול, לא הייתי ממליצה להמשיך

אם את רואה שאת מרגישה כלפיו כבוד והערכה

אז לא רואה סיבה לא לנסות

יכולה להגיד לך עלי שממש קל לי להתחבר לאנשים ולגברים .. ולא רע לי בכלל. .זה ממש לא אומר שכל אחד מהם הוא האחד .

אבל למרות כל מה שכתבנו לך את רשמת :

"אשמח לשמוע את המלצות החכמים אם להמשיך איתו או להיפרד."

חשוב לי לחדד אף אחד לא מחליט לך חוץ ממך .

חשוב שתדעי את זה שאת ורק את אחראית הבלעדית להחלטות שלך.

נשמע שבכל זאת משהו מפריע לך. אז קודם כל אני מציע לך לברר האם זה תירוץ שאת מתרצת לעתמך על מנת לסיים קשר שאת לא כל כך רוצה בו, או שזו באמת שאלה נקודתית שאם תכריעי בה לקולא ותצליחי לשחרר היית שמחה להמשיך עם הבחור.

בלי קשר, השאלה עד כמה להיות עם יד קלה על ההדק לפסול על עניינים כאלה מושפעת מאד מגילך, כמה הצעות רלוונטיות את מקבלת, כמה לחוץ לך להתחתן בקרוב, וכמה משאבים (נפשיים בעיקר) את תבזבזי להערכתך אם תאמצי מדיניות פסילות כזו או אחרת.

אלגריה

נסיה

אבל אלו היו חתונות קיץ

הייתי בחתונת קיץ והיה מאד נחמד

בחורף אני לא יודעת איך זה.

בגלל האיזור, לא מאוד קר שם בחורף . 

יש גם מקום בחוץ (כסאות ושולחנות) שכנראה הם מסתמכים עליו כחלק מהאולם

אולי תשאל ממנהל האולם/ אנשים שמכירים מי שהתחתן שם בחורף טלפון של זוגות שיוכלו לתת לך התרשמות מדוייקת יותר . 

האולם קטן, 400 - 350 איש.

שלא יהיה אופציה בפנים?

בס"ד

היה מאוד יפה, זכור לי כקצת קטן (לפחות ברחבה של הבנות) ואני לא יודעת מה טיב האוכל כי הייתי בחוץ במהלכו בגלל עוצמת המוזיקה והאורות המהבהבים.

כן אציין שמנה שם עלתה די הרבה לפני 7 שנים...

מעניין, המחיר שראיתי לא היה ממש גבוה

איך מישהי אמרה לי יש ביקוש לקצת שקט ..

עוד משהו השוק מוצף באנשים שחושבים שהם יכולים לתת עצות במקום להציע הצעות (:

מתי שמתחילים לצרוך סגולות פחות או יותר

ברור שהתחום פרוץ וכדאי להיות מודע לזה ופעול בהתאם אם מתעניינים בשירותים של מאמן/נת.

לכן נראה לי שבמקרים מסויימים שמעוניינים באימון ולא בטיפול פסיכודינמי אז כדאי ללכת רק על פי המלצות אישיות או התרשמות אישית.

חוץ מזה אם השטח יבש אז אל תסתמך רק על הצעות בפינת קפה או אברכים מהישיבה.

תנסה להרחיב מעגלים. יצא לי לעשות את זה כמה פעמים. 

תצטרף לשגרירים בלב ושדכנים שונים

יש פה בפורום רשימה עם כמה שדכנים ומיזמים טובים אם זה יעזור.

נעוץ בהודעה בראש הפורום

לבדוק אם רלוונטי.

אמנם היית 'תפוס', אבל לא היית מאורס, אז אין סיבה שלא תחזיק רשימה מי הציע לך כדי שאם זה יגמר תדע למי לפנות.

בהצלחה רבה!

אפשר לדעת מאיזה מגזר (ספרדי/אשכנזי) אתה? והאם אתה גר/חוזר בתשובה?
כל החברה שנתקלתי בהם עם הבעייה שלך הם מהמקומות האלה, מעולם לא שמעתי על אשכנזי "אסלי" ציונות דתית קלאסי שזה קרה לו (אוליי תהיה הראשון ;) )

להרבה אנשים יש תקופות יובש בהצעות מכל שיוך עדתי ומגזרי.

ייתכן שיש יותר ופחות אבל כנראה שסתם לא יצא לך לשמוע

ויש כאן הבדל גדול מאוד.

עדה יכולה לשנות לאנשים.. ויש כאלה שמחפשים אופי חם וספרדי אבל שהבחור יהיה אשכנזי ולהפך.

גר/חוזר בתשובה מגיע ממציאות חיים שונה מאוד ממי שגדל בבית דתי.

אז הרבה אנשים יכולים לפסול על הרקע הנ"ל..

כי יש עבר ויש משפחה שהיא לא שומרת ת"ו (אצל גר המשפחה הם גויים..), יש מסע, לרוב האנשים האלה הרבה יותר בוגרים ומבוססים גם במקום של התורה שלהם (הדוסים).

לא חושבת שאפשר לשים את זה באותה קטגוריה בכלל.

בסופו של דבר ברור שאם נמצאים אצל 'שדכן תותח' ומזכירים וכו' יכולים להגיע ליותר הצעות.

השאלה מה בסוף מחפשים ומה זה גורם לנו להרגיש? שמישהו חושב עלינו?

כי בסוף באמת חושבים עלינו, גם אם בשטח לא רואים את זה בחוש בקבלת כרטיסיה.

לפעמים משודכים לא יודעים כמה עמל ומחשבה יש מאחורי כל הצעה.

וגם, חשוב להגיד שלא כל השדכנים באמת עושים משהו עם הפרטים.. זה נמצא אצלהם בראש בשביל להגידל את המאגר- אבל בפועל.. הם לא עושים עם זה יותר מידי. ומתישהו, אם בכלל עולה רעיון.

אז כן צריך לראות במי משקיעים מאמץ ונרשמים ועושים את כל התהליך.

העיקר זה להגיע להצעה אחת, שמשם הדרך לחופה סלולה (:

אבל להאמין גם בלב וגם בשכל

שה' אחראי לזה מההתחלה ועד הסוף

ברגע שתשליך על ה' באמת תרגיש את זה יותר

אפילו תגיד תודה על זה שאני רווק אבא תודה על זה שאני רווק . 

הסתבכנו בהם רובנו, כי "בקשנו חשבונות רבים".

אבל בגדול, ניתן לדעתי לומר שכשאישה מרגישה שרוצה להתחתן,  היא מרגישה בעיקר שכמהה לכך שמישהו יאהב אותה וייקר אותה, וגבר כמה למצוא אשה שירצה לאהוב אותה ולייקר אותה.

אני נוטה יותר לעמדה שזאת הכללה,,ולכל אחד מאתנו יש קצת אנרגיה נקבית ואנרגיה זכרית, אבל הבסיס לדעתי קיים.

לא הייתי אשה מעולם, אבל להבנתי,הדרך של אשה "להיות נשית", זה בעיקר להתחבר לרצון העמוק ולכמיהה שלה, ולבטא אותה במקום והזמן הנכונים.

ממליץ לחפש חומר ברשת של יונתן ומרים קליין שעוסקים הרבה בנושא.

יש להם גם ערכת קלפים יפה לפיתוח נושאי שיחה בדייטים, שממוקדים גם בגבריות ובנשיות (דהיינו- לגברים יהיו שאלות כמו "מה הרצון העמוק שלך", ולנשים יהיו שאלות כמו "מה גורם לך להרגיש בטוחה" וכיוצא בזה).

זה קצת מה שאת שאלת,

אבל לפני השאלה שלך אמרת שהמסקנה שלך היא שאת מבטלת את הנשיות שלך.

את מתכוונת בנושא של נשיות של טיפוח ועדינות וכזה?

או נשיות של לתת לדבר שלך להוביל ולא להיות חייבת לשלוט בכל סיטואציה?

כי זה ממש שונה.

שניהם חשובים, אבל ברור שהחלק השני של לדעת להיות בעמדת נשית, של שיחרור מול הגבר שלך והישענות כלשהי, זה מה שנשי בעיני באמת.

אני אומרת את זה כאישה שגדלה גם בבית שבו אמא שלי הכי לא נשית שיש וניהלה את אבא שלי ברמות.

ואבא שלי כבר נהיה נשי יותר ומקבל ונשען,

והיא מובילה ומנהלת.

אני גם הייתי ממש בשליטה 24/7 ולא מסוגלת לשחרר פיסה.

ממש כלום.

ולמדתי תוך כדי הנישואים שלי שהרבה יותר נכון לי וטבעי לי להיות בהישענות כלשהי.

עד היום גם בתוך המקום שאני בו עכשיו, שאני כן רואה את זה כמקום נשי ונשען ובוטח בגבר שלי, עדיין לאנשים אחרים זה יראה שלא,

כי לא תמיד ההישענות הפנימית היא מש שמצטייר החוצה.

זה מלא פעמים מתבלבל.

כי יש את ההישענות הפינימית והיכולת לשחרר ולסמוך על הגבר שלך, ויש את זה שכלפי חוץ את קרייריסיטית וחזקה ודעתנית.

ולמלא נשים גם מול עצמן זה מתבלבל,

אבל אני היום לגמרי מבחוץ חזקה ולא נשענת והכי קריירה ודעתנית, ומצד שני מבחינה פנימית יש לי ממש הישענות על בעלי ומלא יחס של אישה לגבר.

לא קראתי את הספר, אבל טוענים שהספר 'לדעת להיכנע' מדבר בדיוק על זה.

המילה להיכנע מתורגמת מאנגלית ולכן נשמעת ממש שלילית, אבל זה באמת 'לדעת להיות נשית' או 'לדעת לשחרר'.

אולי יהיה פה נשים שקראו אותו וידעו יותר..

תכלס לא ברור לי אם בכלל זה מה ששאלת, אבל אם כן אז אחלה חח אם לא אז סתם העשרתי אותך במלל 😉

זה גם גיל טוב לעבודה כי המוח יותר גמיש בו וקל יותר לשנות דפוסים קיימים.

צריך לזכור שנשיות זו תכונה "שכינתית". כלומר זה משהו שיש לו שורש רוחני מובהק.

זה גם לא ייצור של משהו חדש אלא חשיפה של משהו שנמצא שם.

אני חושב שבדברים כגון זה, הכי טוב זה ללמוד דרך החוויה. אם את מכירה מישהי נשית באמת או רואה מישהי כזו, תראי איך היא מתנהלת.

החוויה תפתח אצלך את הרצון להיות כזו, ואז הנשיות שנפגעה ונמצאת בתוכך תתעורר, ועיקר הלימוד יהיה מתוכך.

קשה להגדיר את זה, אבל ממה שאני חוויתי (שבעקבותיו הבנתי מה רציתי בפנים ורק לא ידעתי לקרוא לו בשם), זה לא רק לב טוב ונחמדות אמיתית. נשים נשיות ברמה גבוהה משדרות שחרור ושמחה. לא בתור התנהגות חיצונית הן אלא פשוט בתדר של being באמת. יש דמיון ללהיות עם ילד קטן בהקשר הזה, רק שאתה נמצא עם מישהי בוגרת, ואז זו חוויה באמת חזקה כי אתה רואה את התכונות האלו מתממשות במציאות דומה לשלך וביחד עם חשיבה ובגרות.

יש גם הרגשה של רוגע לידן. אם גבר גברי משרה רוגע ובטחון במובן של גב ושל נתינת מקום (כלומר אולי הוא לא יבין אותך אבל הוא שם איתך בכל מצב), אישה נשית משרה רוגע ובטחון במובן שברור לך שהיא תבין אותך ומה אתה צריך (אולי בפועל היא לא אבל ככה זה מורגש).

אם את מבינה רגשות של אחרים, נניח חברות, אז כבר יש בך הרבה נשיות, רק צריך לתווך להן את זה לא דרך שדר של "אני האחות הגדולה ואני האחראית" אלא של "אני מרגישה אותך ורוצה שיהיה לך טוב".

אני לא יודע עד כמה מה שראיתי היה תוצר של עבודה אם בכלל ומאיפה זה מתחיל. כלומר האם יש להן בטבעי נשיות ברמה גבוהה יותר, או שזה תוצאה שנובעת מגורמים אחרים, כמו לב טוב ויופי, שאז היא לא מרגישה בתחרות אלא היא שמחה עם עצמה וקל לה להיות נשית.

אבל דווקא דרך דמויות כאלו, רואים את הדבר לכשלעצמו ואפשר ללמוד ממנו.

אני חושב שלא טוב לעבוד על זה ישירות בהקשר של שידוכין. אולי זה מדרבן, אבל העבודה עצמה צריכה להיות לא מתוך סיבה חיצונית . וזה גם קשה יותר כי יש חשש להיפגע אז קשה להוציא את הנשיות החוצה. אבל ברגע שהנשיות אינטגרלית כבר אין את החשש הזה יותר מדי מן הסתם.

ואגב, לפעמים נשים מרגישות קושי לקבל כי הן מרגישות שזו מתנת חינם. אבל כשאישה משדרת שחרור ושמחה ומשרה רוגע ובטחון כנ"ל, היא כבר נותנת המון. כנראה אצל נשים נשיות שמרגישות הכי בנוח להיות מושפעות ולקבל יש פשוט תחושה טבעית של "זה הצד השני של הנשיות".

זה נוגע לכל מי שהגיב בשרשור כאן, אבל המשפט הזה ספציפית הזוי במיוחד.

מה זה המדרג הזה של מי יותר אישה ומי פחות אישה? מי מחליט? איך אי יודעת שעליתי דרגה במשחק המטופש הזה? ככל שאני יותר סטריוטיפית ומורחת יותר אודם? חברה שלי שאלה את עצמה מה הרגש הפנימי שלה עכשיו, יותר ממני היום? ככל שאני מביעה את דעתי את מאבדת נקודות?

כל אנשי "האישה היא הלבנה" וכל השטויות האלו, סותרים את עצמם בצורה "מהותית".

כל מה שמדברים עליו זה איזו מהות פנימית עמוקה וטבעית, אבל וואלה, מסתבר שרוב הנשים היום "לא במהות שלהן". "בגלל החברה המערבית וכו'" הם יגידו, אבל אם משהו מהותי ועקרוני לעצם מי שאתה, זה לא אמור להיות בר שינוי. מה שמהותי לך אתה לא יכול ללמוד מאחרים. לא מאישה אחרת, ולא ממובילי סדנאות שגובים מחירים מופקעים על להתחבר "לעצמי". כי מסתבר שלחצי מאוכלוסיית כדור הארץ אמור להיות את אותו אופי בדיוק, אחרת משהו לא בסדר איתם.

גברים ונשים לפני הכל הם בני אדם." זָכָר וּנְקֵבָה בְּרָאָם וַיְבָרֶךְ אֹתָם וַיִּקְרָא אֶת שְׁמָם אָדָם". לא ראיתי שנשים או גברים פטורים מעבודה על מידות מסויימות בגלל המהות שלהם. מי שיש לו מידות טובות יהיה גבר טוב, ומיש לה מידות טובות תהיה אישה טובה. שטלתנות, הססנות, ושאר המידות הרעות מגונות בשני המינים, ואדם צריך לשפר את מידותיו, לא לשחק לפי איזה סטריוטיפ מוכתב מראש של מה זה גבר ומה זה אישה.

כמובן שיש הבדלים בין גברים לנשים, אבל ההבדלים האלו לא נמצאים באיזו מהות פנימית שאנחנו חייבים לקיים, אלו הבדלים ססטטיסטיים שנכונים באופן גורף לרוב הנשים ולרוב הגברים. מי שלא מקיים את הסטריוטיפ לא עושה משהו לא בסדר.

בשביל זוגיות טובה צריך כבוד הדדי, הקשבה אחד לשני, תפיסת עולם משותפת, ועוד הרבה דברים אחרים שלא הגבר ולא האישה פטורים מהם. אישה שתלטנית שהגבר שלה סמרטוט זה מצב גרוע בדיוק כמו שגבר שתלטן (סליחה מחובר לתכונות ההובלה שלו) ואישה סמרטוט (סליחה, מחוברת לתכונת ההשיענות שלה). 

ברור שלרוב הגברים יש תכונות שנחשבות גבריות, ולרוב הנשים יש תכונות שנחשבות נשיות, בגלל זה ספרים כמו גברים מנגה ונשים ממאדים עושים עבודה טובה של לקבוע עקרונות הנכונים סטטסטית לרוב האנשים ועוזרים להבין אחד את השני, לא מכתיבים לך מה המהות הפנימית שלך.

וזה בלי לדבר על הניצול של הקבלה באופן לא נכון (צד הנוקבא שייך למידת הדין וצד הזורכא שייך למידת חסד, למשל). 

ושוב, תרשה להזדעדע מהשוואה של אישה בוגרת לילד קטן. מכל הבחינות. איכס.

ואל תוציאי דברים מהקשרם

קשה לבוא בטענות להורים שלנו שעשו את רוב מה שהם יכלו, אבל הדור הקודם וגם חלק מהדור הנוכחי מכיל הרבה מאוד גורמים שמעודדים נשים להיות יותר גבריות ומאידך מייעדים גברים להיות יותר נשיים. יש לזה מליון דוגמאות ויש לא מעט חומר על זה באינטרנט.

@צחקן  טען פעם באיזו שיחה שעשיתי איתו בשבת בצהריים שגם אם היה לו יכולת הוא לא היה רוצה להיות גבר של לפני 100 שנה. אני משער שגם רוב הנשים לא רוצות להיות שם.

אתה מאמין שאין רצף גברי לעומת רצף נשי?

אולי הבעיה היא לא שיש גבר x, גבר y וגבר z ואשה l, אשה m, ואשה p, אלא שאנשים הם לא עצמם אלא מה שהחברה (המערבית או כל חברה) מכתיבה להם להיות (למשל שגבר יחשוב שהוא אשה או ההיפך)?

וכדאי לקחת את המודלים האלה לעזרתנו.

להשתמש בהם אבל לא להיות משועבד אליהם.

נשיות בעיני היא משהו שמאפיין תנועה. נשים הן בהרבה יותר תנועה מאשר גברים ובדר"כ לכן גבר יחפש באישה את התנועה ואישה תחפש בגבר את היציבות.

אבל יש המון סוגים של תנועות ושל יציבות. 

יש כאלה שיציבים בתחומים דתיים, יש כאלה בתחומים ריגשיים, תחומים כלכליים, תחומי השכלה וכו'

וכן אותו דבר שיש כאלה בתנועה בתחומים שונים. 

הכיוון צריך להיות, לא 'שתכבי את עצמך', אלא שתתני מקום בתוכך להשען על היציבות של בעלך (כן, זה נשמע קלישאה באוויר, כשלומדים את זה, זה נהיה פשוט).

וקשה לי באמת לשים את האצבע על מה הופך אשה לנשית. מה שבטוח, זה שזו לא אחת שעוסקת בתחומי עניין נשיים, אשה יכולה להיות גם שחקנית כדורגל ועדיין להיות נשית. בכל זאת, אני חושב שבאופן כללי נשים יותר "רגועות" מגברים. נניח אם מה שמאפיין גבריות אלו תכונות כמו נחישות, התמדה, חתירה למטרה, ואיפוק רגשי, התכונות הנשיות הן יותר הכלה, חמלה, ויש יותר מקום לביטוי רגשי.

יש מצב שבהמשך אכתוב עוד תגובה, אני אחשוב על זה.