12 הצעדים עוזרים או מזיקים?בגן שלהחיים

אני רואה כמה הודעות על נושא הצעדים והטיפול דרכם

חקרתי  את הנושא לאחרונה

יש לי הרבה תובנות על הנושא אבל מעניין לשמוע מכאלה שהיו בפנים

מכאלה שמכירים חברים או חברות  שהיו בפנים

 

מה דעתכם על 12 הצעדים בכלל וקבוצות ה- a.a. s.a. בפרט

 

נ.ב. על הנושא ההלכתי וההשקפתי היו כבר אשכולות בעבר

כאן האשכול על על המציאות האם זה באמת עוזר, למי זה עוזר, והאם זה גם יכול לעשות נזק

 

זה מידע חשוב מאוד שיכול לעזור להרבה אנשים. שתפו

בברכה רבה

יש סיבה לחשוב שזה לא עוזר אם יש רבנים בכירים שמגבים את זה?בסדר גמור


רבנים בדקו את ההלכה ונחלקו ביניהםבגן שלהחיים

השאלה אם זה עוזר או לא

 

בויקיפדיה ערך "12 הצעדים"

רשום שלפי רוב המחקרים התוכנית בכלל לא יעילה

הנה ציטוט 

תוכנית זו שנויה במחלוקת בשאלת היעילות שלה כלפי מכורים בכלל ואלכוהוליסטים בפרט. בדו"ח שארגון הבריאות העולמי הוציא בשנת 2009 על יעילות תוכניות לגמילה מאלכוהול, נכתב שלמרות שפרויקט Match (roject MATCH">אנ') מצא ראיות שיש לה השפעה חיובית, דומה לשיטות אחרות של טיפול קוגניטיבי-התנהגותי וטיפול שיפור מוטיבציה, מטא-אנליזה מצאה ראיות משישה מחקרים לכך שהתוכנית אינה יעילה ומשבעה מחקרים לכך שתוכנית אלכוהוליסטים אנונימיים אינה יעילה, ושסקירה אחרת של שמונה מחקרים לא מצאה ראיות חד משמעיות לאפקטיביות השיטה[2](הקישור אינו פעיל).

עובדה שיש אנשים שזה עזר להם. ולמי שלא שיחפש גמילה אחרתכלה נאה
יש טוענים ששורשיה עמוקים בנצרות ויש בה בעיות קשותאניוהוא
אני לא מבין בזה.
זה לא נכון אבלאריך וייס
לא מכירה את זה לעומק כי לא למדתי ולא טופלתי ע"י זה, אבל כןסוסה אדומה
יש לי מושג לגבי זה.

מה שכן ברור לי שאם אחרי שהטיפול מסתיים, האדם חייב להחזיק את עצמו בחזקת מכור נקי כך וכך ימים, זו שיטה לא מספיק מפותחת.

כבני ישראל אנחנו מאמינים בלהיות עבדי (מכורים) ה' ותו לא. וצריך להתקדם מלספור את הימים הנקיים כל עוד אנחנו מאמינים בתשובה אמיתית בעיניי.

בקיצור, מי שאין לו ברירה, שיתחיל עם זה אבל שימשיך אח"כ לטיפול שמבוסס על חכמה ישראלית.

כך לדעתי. מלמעלה...
זה לא נכון עובדתית שהתמכרות גורמת לשינוי במוח לכל החיים?rivki
אולי רק התמכרות לחומרים מסוימים..
אני לא מבינה בזה, אבל הרבה מסוממים לשעבר שהצליחו לצאת מזה העידו שהם יודעים שאסור להם אפילו לשתות בירה ולעשן סיגריה. אחרת הם יידרדרו מהר בחזרה. החירות שלהם מתבטאת בזה שהם הצליחו להפסיק.
עונה מניסיון ובלי שום קשר לצד ההלכתיצעד
הייתי ב12 צעדים של saa תקופה ארוכה
לא אהבתי שום דבר בתוכנית הזאת

א. אתה תמיד צריך להצהיר שאתה מכור, גם אחרי 20 שנות ניקיון- מה התועלת? למה להזכיר את זה לעצמי כל הזמן? למה לא להתקדם שלב בחיים ולוותר על התזכורת היומית הזאת?
ב. היה שם יותר מידי דיבורים על אלוקים בצורה שצרמה לי לאוזן ובנפש
ג. אתה כל היום עסוק בהתמכרות, כל היום שלי היה סביב זה (כחלק מ12 הצעדים) וזה נורא ואיום.
זה גרם לי כל הזמן לזכור שאי שם בסיבוב מחכה לי מקום לברוח אליו ולא נתן לי לשכוח מזה לרגע וגם הפיל אותי הרבה פעמים
ד. לי אישית היה נורא קשה עם אובר דיבורים על רגשות בתוכנית הזאת.
ה"אוהבים אותך" העלה לי את העצבים כל פעם מחדש, מלאכותי ומיותר ולא משהו שכייף לי לשמוע מאנשים זרים שמתמודדים עם כזה דבר
ה. בsa ובsaa בעיתי בעיניי שזה מעורב, זה היה מתכון לצרות ולניצול ציני של התוכנית כדי לספק את התמכרות של אנשים שם

זה מה שזכור לי כרגע
לסיכום, לא ממליצה בכלל.
(למרות שחייבת להסתייג שיש לי חברות משם שעדיין עובדות את התוכנית וזה מצליח להן, חוץ מאלה שברחו מהתוכנית כל עוד נפשם בם כמוני)
אפשר שתפרטי קצת ביחס ל2?סוסה אדומה
ותודה על השיתוף. מעניין...
עומד לי בראש משפט אחד שאחד החברים שם פעם אמרצעד
דיברנו על מה זה כח עליון (זה הביטוי שבו מתמשים בתוכנית, לא במילה אלוקים) כי היו שם גם דתיים, גם חרדים וגם חילונים
מישהו דתי(!!) אמר שכח עליון יכול להיות כל דבר שנבחר, אפילו כיסא
זה צרם לי ממש. וגרם לי לתהות כמה התוכנית הזאת יהודית ומה היא עושה לאנשים
תודה על השיתוף... 👍סוסה אדומה
ורק מוסיפהצעד
מהרגע שעזבתי את התוכנית הזאת עליתי על דרך המלך, מהרגע שהפסקתי להתמקד בזה שאני מכורה ושאני נופלת הצלחתי לא ליפול ולהתרכז בכל הטוב והחיובי שיש לי בחיים
שמחה מאוד לשמוע יקרה ❤סוסה אדומה
כ"כ כ"כ מסכימה איתךלמה לא123

יש לי חברה ב"אכלנים אנונימיים", היא אמרה לי שעוגיה אחת שתאכל אפילו בלי כוונה,וכל התוכנית קורסת.

היא משקיעה מזה המון שעות בשבוע

ומכניסים להם לראש שהם אכלנים כפיתיים.ואין להם שום שליטה בזה.

זה בדיוק זהצעד
שמכניסים לראש שאנחנו משוגעים וחסרי סיכוי להצליח לשלוט בזה, לפחות מנקודת המבט שלי
טוב, זה לא רציני.רק למחר

יושבת פה מישהי שלא עבדה תוכנית כמו שצריך ומטנפת על כולם שם.

ברור לך שאת רואה את הדברים ככה כי את לא פועלת לתקן את הפגמים שלך?

 

זה פשוט לא רציני.

 

היה קשה לך, יצאת, או ברחת משם, הכל בסדר, אוהבים, אבל אל תהרסי לאנשים יקרים שיכולים להציל את החיים של עצמם.

תקרא את הסוגריים בתגובה שקישרתי אליהצעד
עונה מניסיון ובלי שום קשר לצד ההלכתי - נשואים טריים

בדיוק כמו שלך זה עבד, לי זה לא עבד
כמו שאם לך זה עבד זה לא אומר שזה טוב לכולם, ככה אם לי זה לא עבד זה לא אומר כלום על אחרים
אבל מותר לי לתת את הצד הפחות טוב של זה בעיניי בלי שתתקוף אותי לפני שבכלל ביררת איך וכמה עבדתי את התוכנית הזאת

כן יש שם צד שאני לא בטוחה כמה הוא יהודי (בהרגשה שלי) ולכן היה חשוב לי להגיב בכלל לשרשור הזה

ואם אתה מתכוון שוב להוכיח אותי על הפגמים הלא מתוקנים שלי אל תטרח להגיב- אני לא אגיב על הודעה בסגנון הזה שוב.
סליחה. לא כתבתי באופן אישירק למחראחרונה
פשוט יש פה דרך שיכולה להציל חיים של אנשים, ולבוא ולמחוק אותה זה לא הגון כלפיהם.
כאב לי, אז כתבתי תקיף.
אני אשמח ואני מאמין שעוד רביםפרפר 18

אני יכולה לנסות אם תכוון אותי מה אתה רוצה לשמועצעד
ושוב מדגישה, *לי* התוכנית לא התאימה בכלל. יש כאלה שזה הציל אותם מהרבה חטאים.
אם תוכלי לכתובפרפר 18

את הסדר הכרונולוגי של הצעדים ומה הם

 

לדוגמה צעד 1 לקום ב 7 בבוקר

 

צעד 2 להתפלל וכן הלאה

 

1 לקום בבוקר

 

2 להתפלל

 

3לדבר עם המדריך וכן הלאה..........

 

 

 

לא.זה לא עובד ככהלמה לא123

בכל שלב תקועים במשך תקופה, זה לא משהו יומיומי

למשל,אחד השלבים זה לבקש סליחה מכל מי שפגעת בו אי פעם. לעבור מילדות על כל החברים/שכנים/מכרים שפגעת בהם. להתקשר ולבקש מהם סליחה.

להלן:

אנו מודים שאנו חסרי אונים למול ההתמכרות שלנו, ושאיבדנו שליטה על חיינו' 

'אנו מאמינים כי כוח גדול מאיתנו יכול להשיב אותנו לשפיות'

'החלטנו למסור את חיינו להשגחה אלוהית, כמו שאנו תופשים אותה'

'ערכנו חשבון נפש ערכי ואמיץ'

'התוודינו לאל, לעצמינו ולאחר על טיב הטעויות שביצענו'

'אנו מוכנים שהאל יסיר מאיתנו את פגמי האישיות שלנו'

'ביקשנו מהאל, בצניעות, להסיר מאיתנו את חסרונותינו'

'הכנו רשימה של האנשים בהם פגענו, והפכנו נכונים לכפר על הכאב שגרמנו להם'

'כיפרנו על מעשינו באופן ישיר כשהתאפשר לנו, וכל עוד המעשה לא הביא לפגיעה באחר'

'המשכנו בחשבון הנפש האישי, וכשטעינו התוודינו על כך מיד'

'חיפשנו בדרך של תפילה, מחשבה וחקירה עצמית לשפר את הקשר ההכרתי שלנו עם האל, כפי שאנו תופשים אותו, ביקשנו לדעת רק את רצונו מאיתנו, ואת הכוחות לבצע את רצונו'

'כשחווינו התעוררות רוחנית בעקבות הצעדים, ניסינו להעביר את המסר למכורים נוספים, ולנהוג לפי הצעדים בכל תחומי החיים'

תודהפרפר 18

רק אני רוצה להבין כל פסקה בטקסט  שהבאת נחשבת כצעד?

 

לדוגמה ערכנו חשבון נפש אמיץ וערכי

לא מכירה מקרובלמה לא123

 

העתקתי מאתר באינטרנט שהיה רשום שם שאלה 12 הצעדים

כן. כל אחד זה צעדצעד
אני מכירה קצת,אבל רק בנושא של אוכללמה לא123

אתן דוגמא: מסבירים להם שאצלם לא מתעסקים באוכל, אוכלים 3פעמים ביום ובין לבין יש "חיים", אסור לדבר בפגישות השבועיות על אוכל,אסור להעביר מתכונים. כי התוכנית היא כביכול לא על אוכל.

אממה... הם הכי מתעסקים באוכל.  שוקלים כל דבר. אפילו "שוק" של עוף בארוחה יש לשקול,אם יש 10 גרם יותר, עליהם להוריד מהעוף את אותם 10 גרמים. לוקחים איתם פלסטיקים עם מזון שקול לכל אירוע או נסיעה.

כל ערב עליהם לדבר עם המדריך שלהם,ולספר להם מה בדיוק הם הולכים לאכול מחר.

ישם שם הרגשה של "כת".לא יודעת להסביר את זה. רואים על הפנים שלהם כשהם מדברים על זה.

צריך להתעסק עם התוכנית כמה שעות בשבוע

מכניסים להם לראש שהם מכורים/כפייתים שאין להם שליטה בעצמם.

כשמכורים לאלכוהול/סמים.אפשר פשוט להוציא את זה מהחיים שלך,כי זה לא מוצר בסיסי. אוכל זה משהו שנתקלים בו כל הזמן, חייבים לצרוך אותו. לכן,חברה שלי יושבת ב"עונש" באירועים/במסעדות, כל דבר בוררת ובודקת. כי היא "חולה".

בשלב מתקדם יותר,הם עוברים קורסים והופכים להיות מנטורים בעצמם. יש להם התכנסות של פעם בשנה של כל המכורים.

 

אני,כפי שציינתי קודם.לומדת את הנושא של "התמכרות" לאוכל ורואה הכל מזווית שונה לגמרי.מאמינה בשבע ייפול צדיק וקם.

לחפש דרכי טיפול,להבין מה גורם לנו ליפול, מה מנחם אותנו באוכל?! למה אנחנו רעבים באמת? ועוד ועוד,זה נושא רחב מאוד

יש לציין שאני לא מכירה לעומק את  12 הצעדים. הכל מפי ה"שמועה"

מאמינה שיש כאלה שכוחות הנפש שלהם מתאימים לתוכנית כזו. אם מצאו שם מנוחה,מה טוב

בהצלחה

וואי..מזה הסבל הזה?כלה נאה
לשקול עוף. לקחת אוכל לחתונה??
ב"ה שאני לא זקוקה לדייאטות.
לדעתי ממש קשה ובטוח נופלים מתישהו
זאת לא דיאטה, זה ניסיון להימנע אכילה כפייתיתצעד
אכילה כפייתית אז צריך טיפול ריגשי. למ דייאטה?כלה נאה
זה לא יחזיק מעמד.
כל דייאטה זה סוג של מישטר. רדיפה כל היום מה אכלתי כמה ואיך.
אני מסכימה איתך,וגם המתנגדים לשיטה חושבים כמוךלמה לא123

אבל,כל אחת ומה שמתאים לו

יש כאלה שהתוכנית מתאימה להם

את קוראת לזה דיאטה, מבחינתם זאת אכילה מבוקרתצעד
לא בשביל לרזות אלא בשביל להחזיר לעצמם את השליטה בנושא הזה
מוצג בצורה פשטנית ומעוותת לחלוטיןרק למחר


אני לא התנסיתיחדשחדש
אבל שמעתי הרבה דברים דומים על השיטה הזו
העליתם נקודות חשובותבגן שלהחיים

אני רואה שצעד העלתה כאן נקודה חשובה מאוד

שהיא בעצם בבסיס התוכנית של 12 הצעדים

הצעד הראשון הוא להכיר בכך שאתה חסר אונים, שאין לך שום יכולת להתמודד מול ההתמכרות- התאווה

וכזה תישאר כל החיים

 

הרעיון הוא  שמכניסים לך לראש שאתה מכור- וההתמכרות היא מחלה שאין לה רפואה לעולם, זה כמו אדם בלי רגל, הרגל לעולם לא תחזור, אתה פשוט יכול ללמוד להתמודד ולחיות בלי הרגל.

 

 

וכאן אנחנו מגיעים לשלשה נקודות חשובות מאוד 

1. האם כל מי שבתוכנית באמת מכור או שיש גם הרבה "משתמשים" שהיו יכולים להפסיק גם בלי התוכנית?

2. האם זה באמת נכון שכל מכור זה מחלה ללא תרופה, אין אנשים שהצליחו לצאת מההתכרות שלהם?

3. בהנחה שאני אכן מכור, ואכן אין תרופה למחלה, האם שיטת ה12 צעדים באמת עוזרת להתמודד עם הבעייה בצורה הכי יעילה?

 

אני רוצה לכתוב כאן הבחנה שלי

שאני עדיין לא בטוח במאה אחוז

אבל קראתי הרבה חומר, הספר הגדול הספר הלבן, דיברתי עם חברים שהיו שם, השתתפתי אישית בכמה קבוצות

יש לי הרבה תובנות ומחשבות שהייתי רוצה לחלוק איתכם ולקבל דיון אמיתי ומחכים על הנושא

אם מישהו/י מכירה פלטפורמה יותר מוצלחת = עם יותר אנשי מקצוע, אשמח לשמוע

 

זה פשוט תוכנית שצברה המון תאוצה בשנים האחרונות, ואני חושב שכמעט לא נערכו בדיקות מעמיקות, מחקרים איכותיים, ודיונים פוריים על מהותה של התוכנית, יעילותה ונזקיה האפשריים

 

מהתמכרות להתמכרותבגן שלהחיים

אני חושב שמה שהקבוצות של 12 הצעדים עושים למשתתף בהם

הם פשוט מעבירים אותו מהתמכרות לאוכל/תאווה/מין/סמים וכו

 

להתמכרות לקבוצה, לספונסר, לחברים, ולחיים סביב הצעדים

 

ובשביל להסביר מה אני מתכוין

אני נסה לפרט קצת איך זה עובד בעצם התוכנית

איך זה באמת עוזר?

בא אדם שרגיל לצפות כל יום בפורנו, איך הם נותנים לו מענה?

מה הקבוצות והצעדים בעצם עוזרים לנו?

יש המון לכתוב על זה 

זה לא על רגל אחת, 

יהיו לרצון אמרי פי שיהיה רק לתועלת בס"ד

 

 

קדימהלמה לא123

תכתוב

נשמע מעניין

אם מעניין אותך אז כנסי לפורום שמור עינך ותיזדעזעי!כלה נאה
רק ליקרוא שם הביא לי בחילה.
ואם משהוא עוזר להם מהחטאים הנוראים שלהם, אז גם אם זה התמכרות למשהו אחר כמו לשתף חברים להיות בקבוצת תמיכה לכתוב ולהיכנע לה'(זה מה שהבנתי שם)
אז למה לא?
מה עדיף להיות חולים?
לשנוא את עצמו?
יאוש..

ואני חושבת שהרבה שם זה משהו אובססי וצרכים פסיכולוג ואפילו פסיכיאטר.
למה מה שהבנת ממה שכתבתילמה לא123

זה או להיות שם,או להיכנע ליצר?

אני חושבת שיש עוד שיטות לגמילה 

התכוונתי שמי שזה עוזר לו אז למה לא?כלה נאה
ברורלמה לא123

אני הכי בעד

כל אחד והשיטה שעוזרת לו

יש כאלה שפסיכולוג/פסיכיאטר

NLP

CBT

וכו

 

כפי שכתבתי שהבעיה שאני רואה בשיטה,שצעד אחד קטן,כמו עישון ח"פ,אכילת עוגיה וכו. וכל התוכנית קורסת

בהצלחה לכולם

לא הבנתסודית
את חוזרת על משפט שחברה אמרה לך בלי להבין.

התוכנית לא קורסת מעוגיה אחת. אצל מי שמכור לסוכר לבן העוגיה תיצור השתוקקות חזקה לעוד סוכר לבן והקריסה תגיע מחבילת עוגיות, לא מאחת.

מכניסים להם שם פחד מהעוגיה הבודדת כדי למנוע את הכניסה למעגל המוחי של ההתמכרות.

אפשר לקחת את זה פחות בהקצנה ולהבין שההמנעות מהעוגיה הראשונה היא המפתח להצלחה.

אני העדפתי שיטה שבה גם אם יום אחד בא לי לאכול עוגיות בזו אחר זו, אני אוכל להמשיך הלאה ולשמור על המשקל התקין בכל זאת.

אבל גם לשיטה "שלי" יש מחיר.

מי שלא מסוגל לעמוד בו, אין לו ברירה, אלא ללכת על הקיצוניות שלא לגעת בעוגיה בכלל.

לגבי התמכרויות יותר מסוכנות נראה לי שההחמרה שלהם רק מועילה.
אם מדובר בפורנו, נכון שיותר קל לך להבין למה הפעם הבודדת היא קריסה?
נראה שאת לא הבנת אותילמה לא123

כי אני מאמינה שעוגיה שמובילה לחיסול חבילה שלימה, לא מגיעה רק מהתמכרות פיזיולוגית.אלא מבעיה התנהגותית, כי כשהיית בת 5 עוגיה אחת לא גרמה לך לחסל חבילה.

זה משהו שאני כרגע לומדת,זו תורה שלימה ואני לא יכולה לכתוב אותה כאן.

ואני מנסה אותה גם על עצמי

אם את רוצה אפנה אותך לחומר הזה בפרטי

זה מרתק,מבטיחה לך

את טועהסודית
בגיל 5 מוציאים אנרגיה. זה ההבדל.
תודה על הרצון הטוב לשלוח לי מאמרים, בנושא הזה קראתי מספיק
מה הקשר בין הוצאת אנרגיה לרצון לחסל חבילה?למה לא123


תחשבי. אני בטוחהסודית
שעם כל המאמרים שקראת, תביני.
חמודהלמה לא123

אני מבינה את הרעיון שאת מתכוונת אליו.

את לא מבינה לעומק את מה שאני מכוונת אותך אליו.

 

עזבי, דו שיח של חירשים

בהצלחה לך בדיאטה החדשה

ודרך אגב,הידע שלילמה לא123

ברובו ממש לא מקריאת מאמרים

אני לומדת תזונה ודרכי טיפול בהפרעות אכילה במוסד אקדמי

 

 

רוב הבעיות אינן התמכרותסודית
אלא אורח חיים יושבני.
והפיתרון הוא לשבת פחות.

12 הצעדים מדיפה ריח נצרות, אבל מהמעט שידוע לי מי שצריך יוכל לנפות.
יש אנשים שזקוקים לתמיכה בלתי פוסקת כדי לעמוד מול התאוות שלהםסודית
לא רואה בזה משהו פסול.

ההיכרות שלי שטחית מאד - בשלב שבו בדקתי מה הדרך היעילה ביותר לרדת במשקל, לא לסבול, ולא לעלות חזרה.

שמעתי הרצאה של אכלנים אנונימים ולא דיבר אלי,

הייתי אצל דיאטנית אבל נשברתי מהשיטה,

בסוף חברה נתנה לי ספר שכתב רופא, הבנתי את העיקרון ותודה לה' אני בשלבי החלפה של ארון הבגדים בכיוון הרצוי🙂.

לכל אחד מתאים מה שעוזר לו,
ואם שיטת 12 הצעדים עוזרת, אז בעיני אפשר לברור את המוץ מהתבן, אם כי לי אין סבלנות לשיטה הזאת.

אבל מי שמציל אותו - למה לא?
אילוף.תיתי2
איבוד צלם אנוש.
איבוד מהות האמונה.
כאילו רגש, אבל ניתוק מרגש אמיתי.
עולם מקביל עם חוקים משלו, מטריקס של ממש
לפעמים זה נראה כמו כת.
לא מומחית, אבל חזרתי מרטורנו מזועזעת עוד הרבה לפני שרבנים יצאו נגד השיטה.
משהו שם הרגיש לי מעוות. גם מבחינה רוחנית וגם מבחינה אנושית.
תגידו שאני לא מכורה ולכן אני לא מבינה?
שטויות. העולם הוא אותו עולם ולא יכול להיות עולם מקביל שמתנהל עם חוקים אחרים.
אם אנחנו לומדים שאלוקים הוא בלתי מושג ונתפס במושגים שלנו, אין מצב שהוא פתאום הופך להיות כל מה שבא לנו.
אם אנחנו לא שמים ילד בפינה של הכיתה כדי לא להשפיל, אז גם לא נשים מבוגר בפינה.
זה לא חינוך ולא טיפול, זה אילוף.
מהסוג הכי נמוך שלא מכיר ביכולות של בן אדם.
בכנפי רוח שלו להתגבר על התמכרות.

אני מכיר לא מעטמופאסה
שיצאו מחושך לאור בזכות השיטה הזאת.
חלק מהם אפילו לא חושך רגיל, חושך סמיך, דברים שאין האוזן מסוגל לשמוע אותם.
לא מכיר את השיטה אישית, אין לי גם סבלנות ללמוד (איטי מדי בשביל אחד שלא יכול לשבת יותר מ4דק')
אני יודע שההורים שלי כן מחזיקים ממנה אבל הם חילונים.
אני הייתי נותן לשיטה מקום של כבוד, רבים השיב מעוון .
יש הבדל בין חושך סמיךתיתי2
להתמודדות מאתגרת בחיים.
הפכו את השיטה הזו למשהו שמתאים לכל אחד
ולגבי כל קושי.
רק בשרשור הזה אנשים כותבים על 12 הצעדים כפתרון דיאטתי.
ואני בכוונה כותבת ככה. לא כי אין הפרעות נפשיות סביב אכילה, אלא כי לא כל מי שקשה לו מאוד לעשות דיאטה ולשמור עליה - הוא בקטגוריה של הפרעה נפשית או התמכרות.
ואין לי בעיה עם בעיות נפשיות.
פשוט יש הבדל בין פתרונות דחק שאין ברירה לאמץ במצבים שהם חושך גמור
לבין שיווק של שיטת פלא 'אמונית' להמונים...
**במקום טיפול פסיכולוגי שורשי לבעיה הרגשית**
אין קיצורי דרך לבריאות נפשית!
אין!
רק כתות מציעות מסלול ברור במינימום לקיחת סיכון ואחריות



אממקרטל

קודם כל ברור שלא לכולם התכנית תעזור, כמו כל שיטה טיפולית שלא מתאימה לכולם.
לי יצא לקרוא הרבה זמן בפורום של שמור עיניך וגם את רוב הספר הגדול והלבן. חוץ מזה גם שמעתי הרבה סיפורים אישיים של אנשים שמעידים שהתכנית עזרה להם.
בנוסף גם השתתפתי כמה פעמים בקבוצה עצמה.

לדעתי אי אפשר להכחיש שיש אנשים ש12 צעדים עוזרת להם. אנשים שניסו להיגמל בכל מיני דרכים והצליחו רק כשנכנסו ל12 הצעדים.
אני דווקא מאד מבין את היחס לעצמך כמכור לכל החיים. מניסיון אישי, אני הייתי 'נקי' שנה שלמה (בלי 12 צעדים) ובשניה של פיתוי נכנסתי שוב לתוך המערבולת הזאת. ככה שלשמירה על מתח גבוה ביחס לנפילות יש מקום בעיני.
מזיק ממשדגן ותירוש

תאולוגיה נוצרית, הגשמה, איבוד האמון העצמי, עיסוק כפייתי בחטא, שיח על גאולה חיצונית, אדם לעולם הוא בגדר חוטא/מכור.

ביהדות הכל הפוך.

ניסיון אישי?,מופאסה
תדע לך שהרע הוא תהום עמוק מאוד מאוד
מי שלא נכנס אליו, לא מתעסק
אבל מי שנכנס אליו וחושב שהוא יצא משם בלי להתעסק אתו, הוא לא יצא משם לעולם.
איך בעצם התוכנית עובדת?בגן שלהחיים

חלק א- 12 הצעדים:

 

אני חושב שזה שם שתופס חזק, סוג של "עשרת הדיברות"

זה עוד בנוי הרבה יותר טוב, בצורה של סדר מסוים, אתה עולה מצעד אחד לשתיים, ומתקדם, ואחרי כל ה12 צעדים זה מתחיל שוב, הם מגדירים את זה כתוכנית של דרך חיים, עם המון פרשנויות והסברים מעמיקים לכל צעד

ממש כמו שאנחנו מפרשים פסוק בחומש עם המון חזלי"ם וזה

 

מה זה בעצם ה12 צעדים?

זה בעצם כמה רעיונות מרכזיים, שנותנים לאדם לבחור בדרך חיים חדשה ממה שהוא היה רגיל אליה עד היום

הייתי מחלק את זה ל3 חלקים:

 

1. אני לא יכול להילחם, לא יכול להתגבר, אין לי בכלל כוחות, יש כח גדול שיכול לעזור לי, אני זקוק לעזרה של החברים, של הספונסר, ושל אלוהים (זה יכול להיות אלוהים מכל סוג שהוא)

ולכן, אני גם אסיר תודה אליו, על כל יום נקי, ולכן אני גם מבקש ממנו בענווה על כל יום, רק להיום.

 

2. כנות אמיתית, שזה אומר להכיר את כל הבעיות שלי, את כל המקומות בהם רימיתי את עצמי, שיקרתי, טייחתי, להביא את הכנות הזאת בפועל עם שיתוף שלי עצמי, (ויידוי) עם חברים, ועם אלוהים, 

תוצאה של הכנות הזאת היא גם תיקון של פגיעות באנשים שפגענו בהם על ידי בקשת סליחה אמיתית

 

 

 

יש שם 

@צעדבגן שלהחיים

לצעד היקרה

 

תודה על המידע החשוב שנתת בעניין ה12 צעדים

 

אני חושב שזה ממש קריטי המידע הזה להמון אנשים ונשים

אני אישית  נחשפתי לנושא בגלל חבר טוב שנמצא שם

בדקתי, הסתקרנתי, חשבתי אולי זה יוכל לעזור גם לי, חזרתי עמוס בתובנות

 

אבל ראיתי שבאמת אין כמעט מידע אמיתי בתכלס, למי זה עוזר למי לא למי זה מומלץ למי לא, מה המעלות מה החסרונות

אלו ששם בתוכנית, יגידו לך שזה הדבר הכי מדהים שיש בעולם

אבל הם סוג של נמצאים בתוך "דת חדשה" לא שזה בעייה, אבל זה פחות אובייקטיבי מה שהם אומרים

לכן זה מאוד חשוב ומעניין לשמוע תובנות מכאלו שהיו שם

 

אם תרצי לשתף,

את היום מתחרטת למה לא נתת לעצמך כן להיות לגמרי בתוכנית?

את מכירה עוד חברות שהיו וזה לא עזר להם?

אלו שזה כן עזר להם, והם נגמלו?

החברות שעדיין נמצאות שם, נגמלו לגמרי (בשפת הsa. מכורות בהחלמה מלאה) או שהם נופלות מידי פעם?

 

לגבי הקבוצות המעורבות

את כותבת כי ראית מקרים של ניצול, או שרק נראה לך שזה הגיוני שיקרו מקרים כאלו?

 

תודה בכל אופן על השיתוף החשוב

עכשיו רואה את השאלות שלךצעד
לא מתחרטת שלא התאבדתי על התוכנית הזאת, ההצלחה שלי עכשיו הרבה יותר טובה ונכונה לי מאשר להצליח אבל להזכיר לעצמי כל הזמן את היותי מכורה

אני מכירה חברה שהייתה שם וחיה את התוכנית בכל נשימה שלה, פגשתי אותה לא מזמן והופתעתי לשמוע ממנה שהיא עזבה
אבל כן, יש לי גם חברות שעדיין שם ומעידות *שבזכות התוכנית* הן נקיות

ולגבי הקבוצות המעורבות, ראיתי. זה דיי מתבקש שזה יקרה.
אותה אחת שעזבהבגן שלהחיים

זה בגלל שהיא מרגישה שכבר אין לה צורך בזה או שסתם נשבר לה?

 

 

אני ראיתי שזה עוזר לאנשים, שמעתי גם עדויות טובותהיום הוא היום
בנושא של נפילות באינטרנט.

צריכים לדעת מה לקחת משם ומה לברור, ולהעמיק בזה אבל זה מציל אנשים רבים כל יום.

גם בטיפול פסיכולוגי ממושך מעל שנה יש בעייתיות הרבה פעמים, כי מתעסקים הרבה בדיבור על הבעיות והאדם מתייג את עצמו עם כל מיני בעיות

רעיונות שאהבתי בצעדים:בגן שלהחיים

 

1. אתה לא נלחם בתאוות, אתה מוותר עליהם

(זה נשמע סתם משחק מילים, אבל זה לא, זה תנועה אחרת בנפש, אתה לא נלחם בתאווה, כי במלחמה כבר ראית שאתה בדרך כלל מפסיד, אתה פשוט מוכן לוותר על התאווה)

 

2. היציאה מהריכוז בעצמך, אל תוך החיים, אל תוך מה שקורה מסביבך, אתה מתנתק מהרגילות לחשוב כל היום על הרצונות והרגשות שלך, ולומד לחשוב על רצונו של אלוהים (האם גם לומדים לחשוב על השני? זה כבר מורכב יותר)

 

3. תפילת השלווה, היא חלק מאוד משמעותי בחייהם של המכורים

וזה למה?

כי חלק גדול מהשנאה העצמית שלנו היא בגלל האשמה עצמית, יסורי מצפון, למה אני ככה, כעס על עצמי ועל מי שברא אותי

הענווה והשלווה הם חברות טובות, אתה מוכן להשלים עם מי שאתה ועם מה שאתה

את הכח לקבל בשלווה את מה שאין ביכולתי לשנות, זה מסר חזק מאוד.

 

4. כנות. חלק גדול מההתמכרויות, אולי כולם, מלווים בהמון שקרים

מהמר בדרך כלל לא מגלה לאשתו את הסכומים שהוא מפסיד, בדרך כלל גם לעצמו הוא לא מגלה...

מכור למין, כמובן מלא בסודות, הכחשות והסתרות, 

אפילו מכורים לאוכל, בדרך כלל זה מלווה ש"לעבוד על עצמך", אני לא באמת הולכת לאכול עכשיו את כל החבילת שוקולד

רק שתי קוביות.. למרות שהיא יודעת טוב טוב שזה הולך להסתיים בשניים וחצי חבילות

 

כנות. אתה מתרגל לחיות חיים בלי סודות, אתה נפגש עם חברים שסובלים מאותה בעייה שאותה סובל ממנה

ואתה פשוט מאבד את הבושה מהבעייה שלך (יש כאן גם אולי משהו שלילי, למי ששם לב)

אתה מרגיש חופשי ושלם עם עצמך

נכון, אני מכור, נכון אני סקסוהוליסט, נכון אני מהמר כפייתי,

אבל אני רוצה להחלים

 

5. אהבה, משפט המפתח בחברותא זה "אוהבים אותך" 

(לפעמים זה נשמע קצת או הרבה מלאכותי, עוד נדבר על זה) 

אבל זה באמת נותן הרבה אהבה עצמית לנפש, שאתה מרגיש אהוב למרות הבעיות שלך

אישה שהייתה מכורה לפורנוגרפיה, או גבר שהיה מכור לאוננות, וזה פיתח בהם רגשות אשמה קשים, שנאה עצמית

 

בקטע שאתה יושב בקבוצות, ומחובר לחברים שיודעים בדיוק מי אתה ומה עשית ולמרות הכל הם אומרים לך בשיא הכיף "אוהבות אותך" זה יכול לתת המון השלמה עצמית לנפש. זה בעיני דבר מדהים וחמוד.

 

6. הרבה טיפולים פסיכולוגיים גורמים לאדם לשנוא את מי שפגע בו בעבר

לשנוא את מי שפוגע בו בהווה, מפתחים לפעמים כעסים גדולים על קשרים שהיו לך בעבר, הורים מורים וכו

(בפרט מכורים למין, שבחלק גדול מהמקרים מדובר באנשים שחוו פגיעות מיניות בילדותם, ככה התרשמתי, אולי אני טועה)

 

בsa ובכלל בaa הרושם הוא של הבנה. אתה לומד להבין כל אחד, ומבין שכמו שאתה מבין את עצמך איך פעלת בעבר (השתמשת, בשפת הaa) אתה גם לומד להבין את מי שמסביבך, כן, גם את אלו שפגעו בך.

לא שאתה חושב שהם עשו נכון, אתה יודע שהם עשו לך עוול גדול, בדיוק כמו שאתה יודע שעשית לעצמך עוול גדול בשימוש

 

אבל אתה מבין שכל אחד פועל לפי הנתונים שיש לו באותו זמן, לפי איך שהנפש מובילה אותו לחפש מרגוע לנפשו ולברוח מכל הבעיות שמעיקות ומייסרות אותו ללא הרף.

 

הרעיון בתוכנית, בה אתה לומד להשתחרר מכל הטינות, הכעסים, היא עיקרון רוחני ונפשי מאוד מאוד נכון ומקסים.

רעיונות שליליים (לכאורה) בצעדים:בגן שלהחיים

1. איבוד הכח העצמי שלי

זה סוג של מחיקת הכח שלי  להיות עצמאי, בעל יכולת בחירה כאן בעולם לחשוב ולפעול.

 

אני הופך להיות תלותי לגמרי, בחברותא (הכוונה לקבוצה שנפגשים יחד כל שבוע)

בספונסר (חבר מכור כמוני שמלווה אותי) בחברים מכורים (שצריך ליצור איתם קשר כל יום בשביל להתחבר)

במקום ללמוד איך להתמודד עם רגשות שעולים לך מידי פעם וגורמים לך לרצות "שימוש" (שזה יכול להיות אלכוהול, סמים או מין) אתה לומד שאתה לא יכול להתמודד, אתה חייב להתקשר חבר לשתף אותו, לסמוך רק על כח חיצוני, 

 

2. התמכרות, 

הגדרתי את זה כבר באשכול כאן כיציאה מהתמכרות להתמכרות

ואני  יסביר למה אני מתכוין

אחת ההגדרות הבסיסיים של התמכרות היא "סבילות" שככל שאתה משתמש בחומר או בהתנהגות, אתה עם הזמן צריך להגביר את המינון, כי המינון הקודם כבר פחות משפיע

עוד הגדרה בסיסית היא שאתה מרגיש שבלי ה"חומר" אין לך חיים, זה מייצר אצלך תחושות קשות של ריקנות, שיעמום ודיכאון

 

אם שמתי לב נכון, לרוב המשתתפים בקבוצות הaa והsa סובלים (או נהנים) משני ההגדרות האלו

מתקופה לתקופה, התלות הולכת וגוברת, גם צורך להשתתף במספר קבוצות בשבוע (כל מפגש זה נסיעה הלוך, שעה של מפגש וחזור..)

חברים סיפרו לי שהם משתתפים ב4 קבוצות כל שבוע, לא אחד ולא  שניים,

אבל זה לא מספיק, יש גם קבוצות טלפוניות, שאתה משתתף בהם מידי יום 

וזה גם לא מספיק, יש לך רשימה של חברים, שאתה מתקשר אליהם כל יום, בתחילת היום, בשביל להתחבר לעצמך, (מעניין להתחבר לעצמי על ידי חיבור לחבר) לתוכנית, לצעדים, והמינון גם הוא הולך וגובר, הרבה מכורים מחזיקים רשימות של מאות חברים (לא מגזים בכלל) בשביל שבכל רגע ורגע יהיה למי להתקשר, ואם מישהו לא יענה אז יהיה לך עוד אופציות, גם להתקשר בשתיים בלילה עד שמישהו יענה..

 

התוכנית דואגת לחבר (או למכר) אותה אליך בכל דרך אפשרית (סוג של דת תובענית, כמו היהדות לגברים אולי...?)

 

1. סיפרות, ספר כחול, ספר לבן, מסורות, פרשנויות על הצעדים, קצרצרים של החלמה

2. כתיבה, לכתוב לעצמך איפה אתה אוחז באיזה צעד, מה אתה עושה בצעד הזה

3. תפילות, להתחיל את היום עם תפילות על הצעדים, לגמור עם זה את היום (לא לגמור חלילה..)

4. חברים, אתה מתרגל לצורך נפשי בכל רגע של אי שקט או מועקה, להתקשר לחבר ולשתף, לא לבד. לבד אתה תיפול.

5. קבוצות.

6. קבוצות טלפוניות

7. קבוצות וואטאפ עם מסרים 

8. כינוסים מידי פעם, כולל כינוסים בינלאומיים, וכנס גדול בארץ כל שנה

יש עוד כמה דברים, ארשום בהמשך

 

3. איבוד היכולת להנות בחיים מצרכים בסיסיים

כאן זה משנה על איזה סוג התמכרות אנחנו מדברים

אלכוהול וסמים, הם דברים שאין שום בעייה להסתדר בלעדיהם, פשוט אל תשתמש יותר בזה

 

אבל בהתמכרות למין, לאוכל, או לתאווה, כאן אנחנו נכנסים לבעיה רצינית

עיקרון היסוד בaa, הוא שאם אתה מכור, אתה לנצח תישאר מכור

לא משנה כמה שנים תהיה נקי, וכמה מפוקח תהיה, אתה חולה במחלה חשוכת מרפא.

 

ולכן אם אני מכורה למין למשל, אני צריכה להפנים שאני בחיים לא יוכל יותר לאונן בחיי,

(אני לא נכנס לשאלות אסור ומותר, ולכן הבאתי דווקא דוגמא של אוננות באישה שהיא דבר חיובי בדרך כלל)

אני פשוט צריכה לוותר על הרצון לתאווה בכל צורה שהיא בחיי 

(חוץ ממין עם בן זוג במקרה שאתה נשוי, שזה אין ברירה אלא להתיר לפעמים)

 

השאלה היא קודם כל האם הם צודקים, אולי יש הרבה דרכי טיפול שכן מלמדים  אותך איך לשלוט בתאווה אבל ללא צורך להינזר ממנה לחלוטין, 

והשאלה השנייה היא האם אכן שיטת הטיפול הזאת יעילה יותר מהשיטות האחרות, 

כלומר האם אכן יש רווח בהימנעות המוחלטת הזאת

 

יש עוד המשך, בהמשך..

 

אני שמעתי את זה..נשוי באושרר
למי שרוצה לשמוע..

הרב ממש צודק!כלה נאה
גם אני חושבת ככה. אם זה עוזר להתמכרות אז שיהיה בקבוצת התמיכה הזאת ויעשה את הצעדים ביחד איתם. כי מכור לא יכול לבד.
הוא מדבר רק על הנושא ההלכתיבגן שלהחיים
לא על טכנית עוזר או מזיק
אלוקים חייב לעזור?בגן שלהחיים

אחת העקרונות של ה12 צעדים אומרת שאם אתה תעשה את שלך

תבצע את הצעדים, תמסור את חייך להשם, הוא בוודאי לא יאכזב אותך

ולכן, בוודאי יבוא רגע, (או בסוג של תהליך) בא תרגיש שחייך השתנו,

לא מכוחך, אלא כח עליון שפעל בהם נס, החלמה שלא כדרך הטבע.

 

ואני הקטן עומד ושואל:

1. מניין הביטחון שאלוקים לא יאכזב את מי שפוסע בדרך ה12 צעדים?

אלוקים מאכזבב מידי יום ביומו מליארדי אנשים בעולם שהיו רוצים שהחיים שלהם יראו אחרת

ואלוקים אומר להם "לא"

אלוקים מאכזב מידי יום ביומו מליוני אנשים בעולם בחולים במחלות קשות וארורות, 

מתפללים בכל ליבם לרפואה, ואין.

זה סוג של דת חדשה המבוססת על התגלות של אלוקים לביל וילסון שהבטיח לו שכל ההולך בדרך ה12 צעדים בוודאי יזכה לכח עליון שישנה את חייו?

 

2. הרי הם טוענים שהתוכנית עובדת גם לאטיאיסטים או למאמינים בכל סוג של כח עליון, גם אם זה הכלב שלך או המרצדס?

האם באמת יתכן שהכלב מבצע עבורינו ניסים?

 

3. ומה עם כל אלה שהלכו בדרך ה12 צעדים ולא נושעו?

הרי ההבטחה של "הלכתי ונושעתי" היא של 100 אחוז לדברי המייסדים, אז איך בכל זאת אין ספור משתתפים נופלים קשות?

אז לAA יש כמובן תשובה מופלאה לטענה הזאת "לא הצלחת, כנראה שלא באמת ניסית"

אני חושב שכל אחד מבין את האבסורדיות של הטענה הזאת, לא היו יכולים לחשוב על משהו קצת יותר מתוחכם?

 

מה התשובה האמיתית לטענות אלו?

אני חושב שהתוכנית באמת יכולה להתאים רק לאנשים תמימים שיכולים להאמין שיש איזשהו כח ביקום שחושב עליהם כל הזמן, שמכיר אותם, שבודק בדיוק מה הם עושים, ורוצה לעזור להם

והם מסוגלים להאמין שיש כאן דרך חדשה (סוג של דת) שאם אתה הולך בה בתמימות, הכח העליון בוודאי יעזור לך

 

ולפעמים זה עובד בצורה פסיכולוגית

הרי אנחנו יודעים שלמחשבה יש הרבה כח

כמו בתרופות שרואים כמה ש"אפקט הפלצבו" משפיע ועוזר בהרבה מקרים

גם כאן זה לא שונה, מי שבאמת מאמין בכל ליבו שאלוקים הולך לעשות לו נס גדול

לפעמים זה עובד (ומיותר להדגיש לפעמים גם לא..)

 

ה"אלוקים בוודאי לא יאכזב אותי" מזכיר קצת את מידת הביטחון שרבות דובר עליה ביהדות

מה משמעותה, מה היא אומרת, והאם זה עובד.

אבל ביהדות בוודאי לא התכוונו לכח עליון שהוא שמש או ספגטי, 

עבודה זרה?

 

בלי לקרוא את מה שאנשים פה כתבו, זו תכנית משנה חייםרק למחר

אשמח לתרום מנסיוני

ואז הבנתי שהוא נגדי. 😵נגמרו לי השמות

הוא בעצם נגדי ולא בעדי כמו שחשבתי כל הזמן.

הוא מציג מצג שווא, תרתי משמע.

מציג ש"אני כאן בשביל להועיל, בשביל לעשות לך את החיים יותר טובים ומאושרים וקלים"

אבל הוא רוב הזמן משקר.

ואז אמרתי לעצמי רק להתבונן

להתבונן בו, ובי, ובהאם הוא באמת בעדי? האם הוא באמת גורם ליותר אושר?

והתחלתי רק להביט.

פעם אחת הבטתי וראיתי שבאמצע שיחה מאוד משמעותית עם הילד הוא הפריע לי. ותפס את מקומו של הילד. ובעצם בא על חשבונו. ועל חשבוני. ועל חשבון הערך שלי באימהות.

המשכתי להביט, מה היה לו כ"כ דחוף להפריע לי כך לקשר עם הילד? אז הוא ענה: "אה בטח שזה חשוב. הרי שמעת "ביפ!" של הודעה, או צילצול, או אפילו לא שמעת כלום רק ראית אותי - את הריבוע השחור הזה שאני. 

הטלפון שלך.

המסך.

המסיח.

שכל הזמן גורם לי להיסח.

באמת כששמו כן הוא אמרתי לו: "אתה מסיח. ואתה ממסך. אתה מסיח אותי מהחיים האמיתיים שלי. ואתה ממסך את כל מה שבאמת חשוב.

אתה הטלפון שלי.

אבל אני הבנתי אותך, אתה רק מתחפש שאתה בעדי בעוד רוב הזמן אתה ממש נגדי.

ונכון שיש לך גם בני משפחה אחרים בדמות מסכים אחרים, אבל אתה הראש. אתה הכי.

וכולכם באתם אליי לשם מה? 

איך אני אזכור איתך מה עיקר ומה תפל?

אני רוצה לזכור שקודם העיקר.

ורק אח"כ התפל, כשיש פנאי.

אבל אתה? אתה כל הזמן משקר לי אחרת.

פעם אתה אומר לי שהודעה באיזו קבוצה נידחת יותר חשובה מההתלהבות של הבת שלי כשמספרת לי משהו, ואני מקשיבה לך, והולכת אליך, ולא אליה. גם אם עצרת אותי באמצע. אני הולכת שבי אחריך.

אתה באמת שובה, אבל במובן הרע של המילה, אתה לוקח בשבי את הערכים ואת האידיאלים ואת מה שעיקר ואת המהות ואת מה שחשוב לי!"

ופעם אחרת אני מדברת עם חברה פנים מול פנים ואז אתה שוב עושה את זה. הפעם אצלה. והיא עונה או מתעסקת וגוללת עוד ועוד, ופעם אני, ואיפה השיחה פנים מול פנים שלנו נעלמה? למה אתה תמיד מקום ראשון בעצם? למה אתה תמיד בא על חשבון ההווה שלי והחיים האמיתיים שלי?

וכשאני ממשיכה להביט אני רואה שפעם אחרת אתה פשוט גונב לי את הזמן. כן. אתה לא רק מסיח ולא רק ממסך אתה גם גנב.

פעם רציתי לכתוב עליך פתק "גזלן זמן" וככה להשאיר אותך בצד, בפינה. עם השלט שראוי לך.

אתה יודע כמה זמן גזלת לי בחיים?

למשל יום שישי, שהוא כ"כ קצר, ומה אני צריכה את כל הגלילה האינסופית הזו בך ואז להגיע עם לשון בחוץ ולחץ אטומי לשבת?

ומוצאי שבת, ורק יצאה השבת וכבר אתה אומר לי: "הו תראי כל מה שהפסדת! מהר מהר תתעדכני ותמשכי ותגללי עד לפנות בוקר כי הרי יש כ"כ כ"כ הרבה מה..."

ואתה גוזל לי זמן עם המשפחה שלי. וזמן לזוגיות שלי. וזמן לילדים שלי. וזמן לעצמי. וזמן למחשבות. וזמן לעשייה.

כן, אתה גורם לי בעצם להיות צרכנית בלבד

ולא יצרנית

מי אתה? אתה באיזו תחבולה לעשות את כולנו צרכנים?

ואיפה כל היצרנים שבנו?

אנחנו כבר פחות ופחות יוצרים. מעצמנו. ורק צורכים. אותך. וממך.

נהיית המורה שלנו, הרב שלנו, המנהיג שלנו. אתה מחליט הכל, ואנחנו אחריך, כן, שבי אחריך...

אתה חושב שזה כל מה שראיתי בהתבוננות עליך? לא. מסתבר שיש לך עוד הרבה רע בשרוול, במסך. כזה ריבוע קטן אתה וכ"כ מזיק?

אתה יודע למה עוד אתה גורם לי?

אתה גורם לי לחיות במקטעים. הכל מקטעים ולא מסודר.

אתה משליך את הסדר והבהירות לפח וכל הזמן מורה לי לעבוד במקטעים.

"אוקיי אז תבשלי, בסדר, אני לא מונע ממך, בבקשה - תבשלי".

ואז אני מבשלת. אבל אז - אתה שם. על השולחן, או קרוב, ומצפצף, וגם שאתה על שקט אתה עדיין שם קורא לאצבעות ללחוץ עליך ולראות "מה פיספסתי בזמן שהכנתי את התבשיל הזה?"

ואז ככה במקטעים במקום לבשל רצוף - אני אומנם מבשלת - אבל כפול 2 מהזמן וכפול 10 בחוסר ריכוז ובחוסר פניות, והכל בגללך.

המקטעים הבלתי פוסקים האלה, בכל נושא שהוא ולא רק בבישול, כשאני באמצע עשייה אתה מגיע וקוטע.

והמקטעים האלה הם כ"כ מבלבלים

אין ריכוז

אין בהירות

אין פניות

אין צלילות הדעת

אין ישוב הדעת

יש הסחה

יש בילבול

יש מיסוך

מקטעים מקטעים כאלה שגם מבלבלים 

וגם מסיחים מהחיים עצמם

וגם טורדים כשכבר כן עושים משהו אחר

כי "מה עכשיו אני מפספסת"? 

אז תמיד יהיה הלחץ הזה להספיק ולא לפספס במסך שום דבר, בשום תחום

כאשר במהות בעצם מפוספסים החיים עצמם.

אז נכון, רציתי לכתוב עליך "גזלן זמן"

כי הבנתי והבנת גם אתה כבר שלא רק זמן אתה גוזל

אלא גם ריכוז, גם חיים, גם מהות, גם חשיבה, גם יצרנות ולא רק צרכנות, גם החלק הגבוה באדם, אדמה לאלוק, הרי כמה יצרתיות ועוצמות יש בנו כבני אדם!

אבל אתה כמו במזימה כלל עולמית לנתק אותנו בני האדם מעצמנו בכוח.

אבל בכוח מפתה שמתחפש לטוב.

ממש כמו עשיו אתה בפרשת השבוע. רק מתחפש לטוב. אבל אתה רע.

אז אולי עד שבאמת אכתוב עליך איזו מדבקה כזו של גזלן זמן (ואולי לא מדבקה אבל לפחות בראש שלי?), לא משנה, בינתיים החלטתי להתחיל בפועל:

קודם כל לזהות שאתה נגדי. רוב הזמן. ולא בעדי. ואתה לא תעבוד עליי יותר!

ואז כל יום לראות: מה יש לי להספיק היום?

ומה חשוב לי שאעשה ושיקרה היום?

ורק אחרי בירור כל הרצון

ורק אחרי בירור כל המהות של החיים עצמם

ורק אחרי כל ההספקים גם שכל מה שיש לי להספיק טכנית -

רק אז אפשר להקדיש זמן תחום גם לך, הטלפון, המסך. וגם אז לצרוך בך רק תוכן שמקדם אותי.

אבל הבירור הזה הוא כבר נפרד ואני אמשיך להתבונן גם בו, אבל קודם כל זה.

אז לפחות להיום, אנסה את זה.

כי זה חשוב.

כי אני רוצה בעצם להיות בעדי

ולא נגדי.

כהתחלהנגמרו לי השמות

לקחתי לי 3 תחנות קטנות ביום.

א. לקחתי לי את ברכת המזון.

ממש לשים אותך בחדר אחר בזמן הזה, או מינימום לכסות אותך במגבת שלא אראה אותך - ולברך.

ב. בזמן עם הילדים כשחוזרים מהמסגרות לפחות - אתה או בחדר אחר או מכוסה במגבת. שלא רואים ולא שומעים אותך.

ג. בבוקר או לפני השינה להביט החוצה לשמים ופשוט לנשום את האוויר, להביט, ולהינות מיופי הבריאה, אפילו דקה אחת כזו. כשאתה לא נמצא ולא נוכח ולא בהישג יד ועין ואוזן בכלל.

ורחוק מהעין ורחוק מהאוזן ורחוק מהיד - רחוק מהלב.

כצעדים ראשונים זה עולם ומלואו לברך בפניות הזו, לדבר בפניות הזו, לנשום בפניות הזו, חיים!

איזה כיף לחיות באמת

את החיים עצמם 😊

ואפשר גםנגמרו לי השמות

לזכור בתוך סימן היכר עם הומור:

"צדיק, כבר הנחת?" (תפילין)

"צדיקה, כבר הנחת?" (את הטלפון בצד)

וככה נזכור בכל יום האם כבר "הנחנו"

המסך הוא מסךמשה

עוצמת ההתמכרות שלו היא בעיקר בגלל היכולת המטורפת שלו והעוצמה שלו. והתועלת שבו.

רק שעכשיו אני עושה משהו אחר.....

נכון,נגמרו לי השמות

כמו בהרבה דברים שיש להם פוטנציאל טוב גדול וגם פוטנציאל רע/פגיעה גדול ותלוי בנו בעצם לאן ניקח את זה.

ניסיתי להתייחס לנקודה הזו בפסקה שכתבתי בסוף: "ורק אחרי כל ההספקים... - רק אז אפשר להקדיש זמן תחום גם לך, הטלפון, המסך. וגם אז לצרוך בך רק תוכן שמקדם אותי.

אבל הבירור הזה הוא כבר נפרד ואני אמשיך להתבונן גם בו, אבל קודם כל זה."

כלומר התייחסתי כאן לעצם הגזילה של הזמן שבאה *על חשבון* דברים אחרים וחשובים לנו, ערכים שחשובים לנו, מהות ומטרות והחיים עצמם, שהרבה פעמים המסך (ובעיקר הטלפון במקרה שעליו כתבתי אישית) פשוט שואב ושובה וגוזל את הזמן שלנו לחיים עצמם.

וברור שכשכן מקדישים זמן למסך (לטלפון במקרה הספציפי הזה) יש בו פוטנציאל טוב ופוטנציאל פחות טוב והכל תלוי בנו מה ואיך נשתמש בו ולא רק כמה.

כלומר אחרי הכמה שלא יבוא על חשבון החיים עצמם, אתקדם גם לאיך ולמה בתקווה ובהשתדלות שגם המה וגם האיך יהיו תמיד ממוקדים רק לטובה ב"ה.

(כמו בעצם הכתיבה כאן של הפוסט הזה שבו השתמשתי במסך, ובתקווה שלטובה, והמיקוד שלי מול עצמי שזה יהיה במקומות כאלה שהם לטובה ועם תועלת ולא במקומות חסרי טעם וחסרי תועלת של גלילה אינסופית במשהו לא מקדם ולא תורם או חלילה במקרים יותר גרועים של שימוש במרחב הזה לרעה חלילה או כל תחום אחר שבו ניתן להשתמש באותו טלפון או באותו מסך גם לטובה וגם לרעה חלילה).

כאשר המטרה המרכזית שהייתה לי בהתבוננות הזו היא ליצור מציאות שבה אני האדם שולט ומנהל את המסך (הטלפון כאן) ולא הוא מנהל אותי ולא הוא שולט בי ובזמן שלי.

וזה כמובן נכון גם למה ולאיך - כל עוד אני מנהלת ושולטת במה ובאיך והמה והאיך לא מנהלים אותי - מצוין.

פשוט לצערנו הרבה פעמים המסך, הטלפון, שואב גם זמן, גם מה וגם איך והוא בעצם מנהל אותנו ולא אנחנו אותו (בתחפושת כמובן שאנחנו כן, אבל זה רק מצג שווא כאמור כמו שניסיתי להעביר בכתיבה).

הייתה לי שיחה מעניינת על זה השבועמשה

לבחורה בצד שני של השיחה (אחות של שכן) יש ילד בגיל של הבן שלי. היא התחזקה וכתוצאה מזה מתעקשת שלבן שלה לא יהיה סמארטפון. מסיבות דתיות (לה עצמה יש).

אממה, הבחור חנון כבד. כמוני. לא מסתדר עם הכיתה שלו, לא מסתדר עם העולם. הפסיק ללכת לבית הספר כי ממש רע לו שם והמצב שלו התדרדר דרמטית.

סמארטפון עם רשת חברתית שמתאימה למצב שלו ועם חברים ברמה גבוהה היה משדרג לדעתי פלאים את החיים שלו. הוא לא היה צורך שם זבל בגלל תכונות הנפש שלו, הוא היה צורך שם תוכן שמעניין אותו וכל הקונפליקט עם בי"ס היה נעלם כשהיו לו חברים במקום אחר.

מבלי להתייחס למקרה הספציפי הזה,נגמרו לי השמות

(ורק כי אפשר לצלול שם לעוד המון עומקים ורבדים נוספים, מציאת איזונים, מציאת יתרונות נוספים, התאמה באמת לאותו ילד וכן הלאה),

זה בדיוק זה - ודאי שניתן להפיק גם הרבה מאוד טוב מהמרחב הזה. זה נתון ודאי ומאוד גדול ועוצמתי כמו שכתבת מבחינת התועלת שלו.

רק פשוט שנזכור (בכתיבה כאן כיוונתי לעצמי בראש ובראשונה, שאני אזכור) להגיע למציאות שאנחנו רואים את התמונה השלמה בבהירות, מבינים מה היתרונות וגם מה החסרונות של המרחב הזה, ומגיעים למצב שבו אנחנו מנהלים את זמן המסך ואת המסך עצמו ולא הוא אותנו. גם בכמה, גם במה, וגם באיך.

ובתוך זה כמובן דואגים שלא נפספס את החיים עצמם, את הערכים שלנו, את המשפחה שלנו, את הילדים, את עצמינו, את היצירתיות שלנו ולא רק הצרכנות וכן הלאה.

זה נכון כמובן גם לסמארטפון. להגיע לכך שנרוויח את התועלת מבלי להיפגע בדרך. לראות גם את המחירים, לעשות מה שניתן כדי להימנע מלשלם את המחירים (כמו סינון תוכן והגבלת זמן וכו') ואז בתוך מרחב בטוח אפשר יותר להינות גם מהתועלת שניתן להפיק.

רק שאם המרחב עצמו לא בטוח או גורם לי לגזל זמן או לפיספוס החיים עצמם - פעמים רבות יצא שכרי בהפסדי. וכדאי באמת לחתור ל"גם וגם" הזה - גם יצירת מרחב בטוח מכל הבחינות, גם יצירת מציאות שאני שולטת ומנהלת את הכמה והמה והאיך שלי, גם שהערכים שלי והחיים שלי עצמם לא מתפספסים, וגם שאני מגיעה לתועלת מהמסך.

וכאמור יש עוד הרבה מה להאריך

ועוד משהו על סמארטפוןמשהאחרונה

מי שקורא את הפורום המקביל של הרגישים שמע אצלי ולא רק אצלי את המושג "הצפה".

במצב הצפה, הגוף סובל מאוד ממשהו ומוכן לעשות הכל כדי להפסיק את הסבל. הרבה מאוד פעמים "הכל" זה הסלולרי הזה.

כלומר, העניין זה בכלל לא הטלפון. הוא לא מעניין. הוא סתם. העניין זה שיש לי עכשיו הצפה ואני סובל. בשנות התשעים כשהיה לי רע בבי"ס הייתי מסתובב עם רדיו ושומע חדשות בהפסקה (כן החדשות של שנות אוסלו הארורות). אז המורה החרימה לי את הרדיו. זה לא פתר את הבעיה. הבעיה הייתה שהיה לי רע בהפסקה ושבכללי המקום הזה היה לי מקום לא בטוח. סביר להניח שאם הייתי היום ילד בבי"ס הייתי מסתובב עם סמארטפון גלוי או סמוי בשביל לברוח מאותה בעיה. ואז המורה הייתה מחרימה אותו. זה נחמד, זה לא היה פותר את הבעיה.

כמובן שמה שצריך לעשות במצב הזה (וזה במידה רבה המקצוע השני שלי) זה למצוא את שורש ההצפה. ולפרק אותה בעין אוהבת ולא ב"מלחמה עם המכשיר הנייד". הוא סתם מראה.

בעלי נהיה ירוק משוגעאנוני.מית

אנחנו משפחה רגילה לגמרי. זוג וכמה ילדים. בעלי לאחרונה נתפס לכל הסיפור הירוק והחליט שאוטו זה דבר מזהם ותופס מקום וכל זה. אמרתי לו שבשבילי זה קו אדום ואני זקוקה לרכב. אז הוא הפסיק ליסוע איתי.

בשבוע שעבר היה לנו מפגש עם הילד אצל איש מקצוע.

הבעל החליט להגיע עם הילד באופניים. עד כאן מתוק וחמוד. הגיעו רכבו על הכביש (אני רועדת מפחד שיקרה להם משהו), קשרו את האופניים. הגיעו בזמן.

אני בינתיים חיפשתי חניה. לא מצאתי. חניתי בסוף בחניון רחוק והגעתי באיחור. מבטים של "אמרתי לכם" ו"מגיע לך" רגילים.

בדרך חזרה אני מגלה ששכחתי כרטיס אשראי ואי אפשר לצאת מהחניון הזה בלעדיו. אני כותבת לבעלי שיבוא להוציא אותי מהחניון והוא שלח אותי להסתדר לבד ולנסות לשלם עם הפלאפון ושזה בעיה שלי שבכלל יצאתי עם רכב למקום שלא צריך. טוב, ניסיתי וזה עבד בסוף. אבל הרגשתי כל כך רע עם הסיטואציה. הייתי שם לבד ואף אחד לא בא לעזור לי רק בגלל ש"העזתי" לצאת עם רכב לארוע.

מאז שהבעל נתפס לאופניים הוא והילד הבכור חוגגים על זה. זה ממש נחמד שאבא ובן רוכבים, אבל שאר הדברים שקורים. הוא לא מוכן יותר לקחת את האוטו למוסך כי הוא "שלי" (מי בדיוק סוחב לו את הקניות?) וכל מיני דברים כאלה. אז כאילו הוא לא מפריע לי לנהוג אבל בפועל הוא משאיר אותי לבד עם הארוע, ועם להעביר טסט, וכל הדברים האלה.

אי אפשר לטייל כי צריך להביא את האופניים (אני לא יציבה וכבדה מכדי לרכב עליהן) ואחרת הם פשוט לא רוצים לבוא. אין לי כח להיסחב באוטובוסים או לחכות להם וללכת אליהם, פשוט לא רוצה.

אויש נשמע לא פשוט בכלל.קל"ת

מבינה מה את אומרת, הוא סוג של מפעיל עלייך מניפולציה.

זה כמו הרי שזוג נשוי 2 הצדדים מכבסים את הבגדים של שניהם, שוטפים כלים של שניהם ולא כל אחד כשלעצמו. כך גם לגבי הרכב..גם אם כביכול בשימוש הוא רק "שלך" הוא כן צריך לשתף פעולה בתחזוק שלו ולסייע לך כשאת עם הרכב.

ניסית לדבר איתו שיחה נינוחה וגלויה על העניין?

בלי להכנס לסוגיות, זה מעבר לג.ג רגיליםהעני ממעש

ממה נובע

מה עד כעת התול של הבית

והיחסים ביניכם ועם / מול הילדים

כדאי לעבוד בשני כיוונים:נגמרו לי השמות

הכיוון הראשון - בינך לבין עצמך פנימה.

לנסות לראות רגע את המעבר, את הבפנים של בעלך.

כיוון שנשמע שנוצר אצלך מעין ציור של הדבר עצמו "להיות ירוק" כמשהו שלילי או לפחות לא חיובי, והמוח מצמיד לכך את המילים "ירוק משוגע" / "הסיפור הירוק... וכל זה" כלומר יצירת משמעות של איזה משהו לא הכרחי במקרה הטוב ומעצבן, שטותי, מוגזם, "חופר", ומיותר במקרה הפחות טוב.

עצם הגישה והתפיסה שיש לנו במוח על הדברים יכולה להקרין גם פנימה באיך נחווה כל דבר שקשור לזה, וגם להקרין החוצה בפן הזוגי באיך בן/בת הזוג ירגישו שאנחנו חושבים על הנושא.

והכל כמובן קשור להכל.

לכן מיקוד רגע פנימה להבין - על איזה צורך פנימי זה יושב לבעלי?

איזה ערך הוא רואה בכך, בפנים של זה?

(למשל ערך של שמירה על הסביבה, של גדילה כאדם שלפתע דברים חשובים שלא ראיתי קודם או לא ייחסתי להם חשיבות קודם תופסים מקום, ואני כבןאדם משתנה ומתפתח בוחר רגע לעצור ולתת מקום לערכים האלה שבתוכי, וכן הלאה...)

איפה אני יכולה דווקא להעריך את הצעד הזה שלו, לראות בו שורש חיובי של ערך או אידיאל שהוא מנסה לממש כך?

וגם לעשות את אותו דבר על עצמך.

על הצרכים שלך כאן.

מיקוד פנימה ולראות - ואיפה כאן הצרכים שלי?

מהם כאן הערכים שלי?

מה כאן חשוב לי ויקר לי?

(למשל אם זה ערך של שותפות, ביחד משפחתי, יכולת לצאת בהרכב משפחתי בקלילות יותר כדי ליצור זמן וחוויות זוגיות ומשפחתיות, ערך של ניראות וכן הלאה...)

לאחר מציאת הצורך והערך הפנימי של כל אחד מכם ניתן להתקדם הלאה ביתר בהירות.

וכאן זה הכיוון השני: בינך לבין בעלך. כלומר בדינמיקה הזוגית.

כאן כדאי (שוב, לאחר שמבוררים ומעובדים עם עצמנו, כל אחד עם עצמו ועם הערכים והצרכים שלו, במובן היותר פנימי של הדברים) לפתוח בצורה מסודרת ובתקשורת מקדמת את הנושא הזה של "הירוק":

כלומר ממש ליצור מרחב שיחה רגוע, בפניות שלמה, ופשוט לשמוע ולהשמיע אחד לשנייה ואחד מהשנייה.

לשמוע, לעומק, להבין, לעומק, לתת ניראות לכל הבפנים הזה שבסעיף הראשון, לשמוע מבעלך למה (ל' בקמץ) זה בכלל חשוב לו? מה שם משמעותי עבורו? מה זה גורם לו להרגיש?

וחשוב שההבנה וכל השיחה תהיה אצל שניכם ממבט סקרן שבא להקשיב לשני/ה על מנת להקשיב, ולא להקשיב על מנת לענות ולא ממבט ביקורתי/מאשים.

וכמובן לאחר שאת שומעת זאת מבעלך - תאמרי גם את את כל הלמה שלך - את כל מה שזה גורם לך להרגיש, את כל מה שחשוב לך, את הלב שלך.

ובאמת לזכור שאנשים גדלים, משתנים, מתפתחים, וזה בסדר גמור שערך שלא היה עד עכשיו בקדמת הבמה אצלנו פתאום כן יהיה. זה לא משהו רע, אלא גדילה והתפתחות.

לכן לראות זאת ברובד היותר פנימי של מציאת המשמעות וכל הפנימיות של הדברים אצל בעלך יכול לעזור גם לך וגם לו וגם לכם כזוג.

ועל גבי זה ודאי גם למצוא את הערכים שלך ולתקשר אותם נכון.

ובצורה כזו, שאתם מתקשרים את הלב, בשפה של צרכים, בשפה של דיוק צרכים וערכים ומבט פנימה יותר ולא רק לרובד החיצוני - ניתן להגיע גם לפתרונות שיהיו טובים ונכונים *לשניכם*.

כלומר למצוא כאן את ה*גם וגם* ולא את ה"או או". למצוא איפה גם בעלך מרגיש שהערכים שלו יכולים להתקיים, וגם את מרגישה שהערכים שלך ומה שחשוב לך יכול להתקיים, יחד. ולא אחד על חשבון השני.

ב"הצלחה רבה יקרה

ומוסיפה דוגמא מהדברים שכתבתנגמרו לי השמות

לאיך זה יכול להיראות בפועל:

יש בדברים שכתבת הרבה מאוד תתי נושאים שכדאי לפתוח כל אחד מהם בצורה מסודרת.

גם העניין עם החניון.

גם העניין עם המוסך.

גם העניין עם הטסט.

גם העניין עם הטיולים.

גם העניין עם הנסיעות באופניים על הכביש שזה מפחיד אותך.

וגם העניין עם הנסיעות בכלל.

ממש לתת לכל אחד מהם מקום לעומק שבו שניכם מספרים מה חשוב לכם בכל דבר ואתם מוצאים את הפתרון שנכון לשניכם ולמשפחה כולה. שוב עם הרבה וניראות לצרכים של כל אחד ולמשמעות פנימה של הדברים כמו שפירטתי בהודעה הקודמת.

אז אם ניקח לדוגמא רק את עניין המוסך או הטסט,

כתבת: "הוא לא מוכן יותר לקחת את האוטו למוסך כי הוא "שלי" (מי בדיוק סוחב לו את הקניות?) וכל מיני דברים כאלה. אז כאילו הוא לא מפריע לי לנהוג אבל בפועל הוא משאיר אותי לבד עם הארוע, ועם להעביר טסט, וכל הדברים האלה."

אם נבודד רגע את הצרכים של כל אחד מכם:

את:

רוצה שותפות (כמו שהייתה לך עד עכשיו) עם לקיחת האוטו למוסף ולהעביר אותו טסט. אלו דברים שמאוד עוזרים לך שבעלך עושה ומוריד מעלייך ולא את צריכה לעשות אותם. יכולים להיות כאן עוד צרכים כמובן, אבל גם אם זה "רק" זה זה בסדר גמור. מותר לך להרגיש ככה ומותר לך לרצות עזרה ממנו בדברים האלה.

ובעלך:

יש משהו פנימי בתוכו שגרם לו לרצות להשתדל יותר בנושא השמירה על הסביבה והירוק, לכן מבחינתו לא כדאי אוטו, ומכיוון שאת רוצה עדיין את האוטו זה כמובן בסדר, אבל אולי הוא לא רוצה להיות "חלק" באוטו הזה שעבורו מסמל כרגע את האי-שמירה על הסביבה כמו שהיה רוצה לשאוף אליו. וזה גם בסדר גמור. מותר לו שיהיה לו ערך כזה ומחשבה כזו ורצון כזה.

אבל מה עושים כאשר זה מתנגש?

מה עושים שאם הוא לא לוקח את האוטו את נפגעת מזה ומרגישה לבד בודדה במערכה?

כאן באמת חשובה גם הניראות וגם התקשורת במציאת מה נכון לכם כאן.

אבל מתוך מקום שכן רואה ומכבד אחד את הצרכים של השני/ה. אחד את הערכים של השני/ה.

בעלך אותך ואת הצורך שלך בשותפות ולא להיות בודדה ולבד במערכה

ואת אותו ואת הצורך שלו להשתדל ככל יכולתו לשמור על הסביבה ועוד כל מה שיש שם בפנים, למצוא עוד את הערך שיש לו שם והמשמעות שיש לו שם.

כמו שקול פנימי בתוכך רוצה לומר לו: "בעלי היקר. אני מרגישה ככה כל כך לבד מאז שאתה לא רוצה את האוטו. ממש ממש לבד. בודדה במערכה ונשארת לבד ומאחור עם כל כך הרבה דברים ומקומות. עם האוטו, עם הטיולים, עם ההרגשה הזו שאני לבד. וזה מכאיב לי מאוד. אני לא רוצה להיות לבד, אני רוצה אותך איתי."

וקול פנימי בתוך בעלך שרוצה לומר לך: "אשתי היקרה. אני עובר כרגע דברים עם עצמי, וחלק מהתהליך שאני עובד חידד לי ערך או אידיאל שיש לי פנימה של לשמור על הסביבה וכל החשיבות והמשמעות של זה. זה כ"כ בוער בי כרגע ואני מנסה להשתדל כמה שאני יכול. נכון אני רק אדם אחד אבל ממש חשוב לי להשתדל כמה שאני יכול בשביל העולם שלנו, והעתיד של הילדים שלנו. ואולי יש לי שם עוד עומקים שמבקשים לצאת ולקבל ניראות והייתי רוצה לספר לך אותם, לספר לך את הלב שלי פנימה ומה עובר בתוכי פנימה והייתי רוצה שתראי את זה, שתראי אותי. ותמשיכי להעריך אותי גם אחרי שתדעי, כי חשובה לי ההערכה שלך אותי כאדם, זה מאוד יקר לי".

ואז על גבי הניראות הזו אפשר לחשוב יחד:

אולי אני הבעל כן אקח את האוטו למוסך, למרות שאני לא רוצה אוטו, אבל כן כדי לעזור לאשתי ולהקל מעליה ולתת לה את ההרגשה שהיא לא לבד כי זה משמעותי עבורה?

אולי אני האישה אשלם לאיזה אדם שמעביר את האוטו טסט (יש אנשים שממש עובדים בזה ויש לכל מוסך כמעט איזה מישהו כזה שמעביר את הרכבים טסטים) וכך גם אני לא אצרך להעביר וגם בעלי לא?

וכן הלאה לחשוב על פתרונות נוספים שיכולים להתאים לכם כאן.

תודה על זה !אנוני.מית

עכשיו כשאני מתייחסת לזה שוב אני חושבת שאולי זה נושא שהוא נפגע בו עד שהוא שינה כיוון ונהיה ירוק. כתבתי פה למטה. סחבתי הריונות קשים וכאלה והייתי זקוקה לאוטו בשביל פשוט לחיות. מדי פעם הוא היה לוקח את האוטו לסידורים אבל המשמעות של זה הייתה שהייתי תקועה יום שלם בבית ואף אחד מאיתנו לא אהב את זה.

אני אכן בודדה במערכה. לפני כן הרגשתי שהוא תומך בי ומחזק אותי ועוזר לי בזה שהוא מוותר על האוטו ועכשיו בעצם הוא פשוט ויתר עליו סופית ואז אני לבד "עם הרכב הזה שלך".

בשמחה, ואכן כדאינגמרו לי השמות

תמיד לצלול יותר לעומק של הדברים, כי בד"כ ההתנהגות או האמירה שאנו פוגשים ופוגשות מבחוץ זה רק "קצה הקרחון" ורק המעל לפני השטח של סיפור יותר רחב ויותר עמוק שנמצא שם מתחת לפני השטח.

וכאשר מצליחים לראות אותו בבהירות ובהבנה עמוקה זה עוזר גם להבנה עצמה כמובן, אבל גם לקירבה ואפילו גם לפתרונות.

לכן גם כאן, כדאי מאוד לשוחח בנינוחות עם בעלך על כל המקום הזה גם אצלו. ממש מההתחלה כמו שכתבת. ואיך הוא הרגיש, ואיך הוא מרגיש בהווה, ובכלל כל מה שיש בתוכו בנושא הזה, והמבט הסקרן והמשקיב הזה יכול לפתוח המון. ממש המון. וכמובן גם את לו

תגובה מהממת!יעל...

התגובה היחידה בעיניי בשירשור הזה, שבאמת מקדמת

ויכולה לתת כלים מעשיים לפותחת.

בניגוד לשאר התגובות, שרק מעצימות את הכעס והתסכול כלפי הבעל..

תודה רבה 🙏נגמרו לי השמות

סליחה שאני אומרפשוט אני..

אבל נשמע כאילו בעלך בן 16, הגיע לשלב שהוא צריך למרוד ולהרגיש מוסרי ונעלה, וכמו בן 16 טיפוסי - אין חשיבה על ההשלכות, הנפגעים והמציאות.

אולי הוא מזהם פחות את העולם, אבל אשתו עצובה ותקועה עם הרכב בחניון. באיזה עולם ערכי מעוות זה עדיף?

שמחה שיש קול שאומר את זהמישהי נשואה

יש נטייה כל הזמן לצייד את האשה ב:

תבדקי עם עצמך בלה בלה בלה....

ואולי לפעמים יש בעל שמתנהג לא בסדר?

בדיוק כמו שיש מצב שאשה מתנהגת לא בסדר?

ולא לא תמיד זה עניין של

בוא תבדוק עם עצמך איפה אתה צריך להשתנות

חוץ מהילד הזהנפשי תערוג
עבר עריכה על ידי נפשי תערוג בתאריך ג' בכסלו תשפ"ז 2:14

איך הוא "מזיז" את שאר הילדים ממקום למקום?

כי גם אוטובוס מאוד מזהם.

או שהוא ירוק ומתחסד על חשבונך ועל חשבון הילדים.

להעביר טסט,

תני למוסך לעשות את השירות הזה.

יעלה עוד כמה מאות שח אבל יהיה לך ראש שקט.

ותשלחי אותו לעשות קניות בסופר עם אופניים.

הוא מכבס את הבגדים?

הוא יודע איזה זיהום סבון הכביסה מייצר?

נכנס לשירותים? זה גם מזהם

גם לשטוף ידיים וכלים עם סבון.

אם ירוק, אז עד הסוף. לא?

מזון. גם אם הוא אורגני. ממש מזהם בתהליך היצור

עדיף ללכת ללקט עשבי בר.

אבל בתכלס,

כדי לא להתכנס רק בכעס עליו

תנסו יחד להבין מה מפעיל אותו לדבר הזה?

רצון בחופש?

רצון לשמור על הכדור?

להיות מוסרי יותר?

חיסכון כספי?

רק אחרי שתבינו את היסוד לכך,

תוכלו למצוא את עמק השווה בניכם

יש לי שאלה מעניינת לפנימשה

לפני כל הסיפור הירוק הזה - איך היו היחסים בניכם?

כלומר, יש לכם רכב אחד. אני מבין. אתם שניים. יש לכם ילדים. איך הייתה הדינמיקה שלכם?

איך הדינמיקה עם הילד?

הרכב היה בעיקר אצליאנוני.מית

הוא היה רוצה ליסוע איתו לעבודה ואני הייתי צריכה אותו כדי להקפיץ ילדים למסגרות ולחוגים. אז הוא נסע באוטובוסים ודי קיטר על זה.

מתישהו הוא עבר לאופניים והאמת שטוב לו. יוצא מוקדם בבוקר בבגדי ספורט ומתקלח בעבודה. ממש גילה את האור .

בתרגום לעברית פשוטהמשה

הירוק הוא ככל הנראה (בהסתייגות, בלי להכיר אותו) קשקוש שהוא מספר לעצמו כדי לא להודות שאין לו כח להתעמת איתך או שהוא הבין בשכל שאת זקוקה לרכב יותר ממנו ואין לו כח להתמודד עם זה.

כלומר לא איתך - הוא לא יכול לקחת לך את האוטו כי את (כמו שכתבת בעצמך פה למעלה) בהריון וסובלת. אז הוא מבזבז זמן ומתעצבן ובסוף זה מגיע לידי אין לי כח לאוטו הזה בכלל. אידיאליזציה למצב שהוא בקונפליקט פנימי מולו.

  1. הוא לא יבקש ממך את הרכב כי כל מה שהסברת פה שאת זקוקה לו. הוא יודע את זה .

  2. אבל הוא ימשיך לכעוס. הוא לא ויתר בלב שלם. הוא בעצם נכנע

הוא פשוט כועס בשקט וזה מתבטא ביחס שלו לכל הסיטואציה.

הוא רצה את האוטו, לא קיבל, אז הוא מצא לעצמו פיתרון אחר נפלא (שעושה לו גם בריאות ואושר בחיים, שעה רכיבה בבוקר זה בריאות ממש, טוב, חוץ מאוגוסט) ועכשיו הוא חוזר בתשובה שגילה את האור ואומר שאף אחד לא צריך מכוניות רק כדי שהוא לא יצטרך להתעמת עם הצורך והרצון שלו שהוא בעצמו לא מעיז להעלות.

ועכשיו הוא יתחיל למצוא לעצמו אימוני כושר ותחרויות אופניים רחוקות כדי לעשות אידיאליזציה מהסיטואציה. וזה נפלא כי הוא יהיה גבר בריא ואולי גם הבן שלך יצטרף אליו לזה.

מה מצב השיח ביניכם?shindov

לענ"ד, תפנו לרב בעל השכלה במדעי הטבעshaulreznik

למשל, הרב ד"ר מיכאל אברהם שיודע דבר או שניים על פיזיקה, זיהום אוויר וכיו"ב. אולי הוא יצליח לרסן את בעלך ולעזור להגיע לעמק השווה.

מה עניין להכניס ולערב רב?זמירות

במסגרת לימודי ההסמכה הסטנדרטיים לרבנות לא לומדים כלים טיפוליים או מקצועיים לפתרון סכסוכים זוגיים

הם צריכים ייעוץ זוגי מקצועי - ואכן ניתנה כאן (לעיל) התייחסות של יועצת מקצועית מנוסה מאוד

נכון, אבל יש כאן היבטים מדעייםshaulreznik

נניח שמראים לבעל ה"ירוק" באותות, במופתים, במחקרים ובגרפים, שהמכונית המסכנה שלו לא בדיוק תמיט שואה על כדור הארץ, ושאם הוא רוצה להיות עקבי, עליו לוותר על שימוש בחשמל ובשאר הטכנולוגיות?

שוב, מה הקשר להיות האדם שמוכיח זאת בעל סמיכהזמירות

לרבנות ונושא בתואר רב?

אתה באמת חושב שאדם כל כך בוטה, יצליח לשכנע מישהו?הסטורי

נקבתי בשמו בתור דוגמהshaulreznik

מן הסתם, לא חסרים רבנים בעלי השכלה תורנית ולהבדיל חילונית רחבות.

איך רב קשור לעניין?נפשי תערוג

גם שאתה הולך למוסך אתה מחפש מוסכניק שהוא רב?

גם רופא שהוא רב?

למה לא רופא שהוא מוסכניק?

אוליקל"ת

רק בגלל שהרבה פעמים דוסים יותר מחזיקים מדמויות רבניות.

לא שאני מצדיקה את הגישה או חושבת שזה נכון..

ה'רב' שהוצע כאןהסטורי

הוא הכל חוץ מאחד שדוסים (או בכלל אנשים שמאמינים בבורא ובתורה מן השמים) יקבלו ממנו...

טוב, אותו ספציפית אני לא מכירה..קל"ת

עניתי בכללי על העניין של פנייה לדמויות רבניות

יש כאן ממד דתיshaulreznik

בבחינת "דייך מה שאסרה עליך התורה".🙂

מי אמר שהוא עושה את זה בגלל סיבה דתית?נפשי תערוגאחרונה

קפצתי לשאלה מהפורום השכן..פצלשן

איך יודעים מהי רמת המשיכה המספיקה בשביל להחליט להתחתן?

במשך מספר שנים שאני מחפש, הספקתי לפגוש כאלה שהיה ברור לי מהתחלה שיש לי אליהן משיכה חזקה.

לעומתן, היו כאלה שאהבתי אותן מבחינת אופי, וגם המראה היה אחלה, אבל לא הרגשתי משיכה חזקה אליהן (וכמובן לא היתה שום דחייה. כנראה, זה פשוט לא היה הסגנון שמדליק אותי באופן טבעי). כן היה לי רצון לתת חיבוק פה ושם, אבל לא היה לי רצון חזק להתקרב אליהן או לגעת בהן, גם אחרי חודשיים-שלושה. מישהו אמר לי שזו משיכה מספיקה בשביל להתחתן. כנראה שלדעתו המשיכה תתפתח אחרי החתונה, אחרת לא מבין איך זה מספיק. אבל מי אמר שהיא באמת תתפתח? ואולי היא לא?

ברור לי שעם אחת אני ארגיש משיכה חזקה ועוצמתית יותר ועם אחרת משיכה פחות חזקה. השאלה מה הרף הנדרש בשביל להחליט להתחתן?

ועוד שאלה בתור בעלי ניסיון.. ייתכן שלפני החתונה תיהיה משיכה חזקה ואחרי החתונה יתברר שאין באמת משיכה? ולהיפך גם ייתכן?

>>שימושית

לגבי השאלה האחרונה- משיכה זה דבר דינאמי ויכול להיות מצב שהיה משיכה לפני ואחרי החתונה לא ופחות מזה, וכמובן להיפך.

אם יש דחיה ואפילו אם פשוט אין משיכה אז לא חושבת שאפשר וראוי לבנות על אחרי החתונה אבל אם זה רק לא משיכה חזקה אני לא חושבת שזה נכון להוריד על זה.\

נסיוני האישי - שלא בהכרח משליך על מקרים אחריםהברדיצ'בר

אני רק יכול לשתף שהייתי באותה התלבטות כשיצאתי עם מי שהפכה לאשתי, ושההתלבטות האחרונה שנותרה לי לפני שהצעתי נישאוין היתה סביב השאלה האם רמת המשיכה כלפיה מספיקה. ובפועל - מהר מאד אחרי החתונה כל החששות התפוגגו. וגם כיום, אחרי סך שנים וסך לידות - אני לא יכול לדמיין משיכה חזקה יותר לאשתי. היא בעיניי יפיפייה ומושכת ברמה הגבוהה ביותר.

גם אצלי זה הדבר היחיד שאני מתלבט עליופצלשן

אז מה עזר לך להחליט שזה מספיק בשביל להתחתן?

כמה דברים עזרו ליהברדיצ'בר

קודם כל אני רוצה לענות על שתי שאלותיך האחרונות שהצגת בפתיחת השרשור:

כן, וכן.

לכן מה שעבד לי - לא בהכרח יעבוד לאחרים.

ובכן, מה עזר לי?

קודם כל הרבה תפילות וביטחון ב-ה'.

דבר שני - מוכנות נפשית לתת הכל ולבנות קשר של אהבה ונתינה והתמסרות גם על הצד שהמשיכה תתברר כקטנה ממה שאליו ציפיתי. וזה בנוגע גם לציפייה של המשיכה שלי כלפיה, וגם שלה כלפיי. ברוך ה', לא התאכזבתי.

ודבר שלישי - חישוב הסיכויים, האם במכלול העניינים/תכונות ושיקולים סביר להניח שאצליח למצוא מישהי אחרת טובה ממנה. ועבורי התשובה היתה ברורה שאין כמעט סיכוי לכך.

גם בכל דבר לא מושלם שראיתי אצלה - ערכתי השוואה בינה ובין דמות דמיונית של האשה המושלמת שאותה כיניתי - 'דמיונה' - וכל פעם הזכרתי לעצמי שדמיונה היא דמיונית והסחתי את דעתי מהנושא.

לא כל כך הבנתיפצלשן

החלטת להתחתן בידיעה שאולי לא תיהיה משיכה?

תפילות, מוכנות נפשית וחישוב סיכויים יכולים לעזור להתלבטות באופן כללי.

אבל אם יש נושא ספציפי שייתכן והוא חסר, איך הנ"ל עוזרים לפתור את ההתלבטות? צריך לתת לנושא מענה ספציפי..

היה ברור לי שתהיה משיכה,הברדיצ'בראחרונה

רק היה לי חשש שזו תהיה משיכה ברמה נמוכה, שאולי תהיה בבחינת 'פוחת והולך' עם הזמן.

ברוך ה' לא היה כך. אך אני מרגיש שהנכונות שלי להסתפק בפחות היתה מועילה לי במידה וחששותי היו מתממשים. אך חשוב לי להדגיש - אצלי זה לעולם לא הגיע למצב שהיה צריך לעמוד למבחן.

אם אתה מרגיש 'שיכות' אליה, זה בהחלט מספיקהסטורי

לא אומר להתחתן בלי רצון, בלי שמרגישים קשר נפשי. אבל לפעמים מרוב התבחבשות בכל מיני הגדרות סתם נתקעים ומסתבכים.

אם אתה מרגיש שיכות, חיבה, טוב לך איתה, יש לך צפיה לפגישות ולשיחות הטלפון - יש את זה. מעולם לא העסקתי את עצמי כרווק בשאלות הללו ויש משיכה, בהחלט.

כמובן, העבודה האמתית היא אחרי החתונה. כשיש מתחים, המשיכה יורדת וכשיש השלמה ושמחה הדדית - גם המשיכה עולה.

אתה חושב שהיא תישאר צעירה ונאה?אריק מהדרום

הבט על חמותך לעתיד, זו האידיקציה הטובה ביותר לאיך שהיא תראה בעוד 30 שנה.

הבט על אם חמותך לעתיד, זו האינדיקציה הטובה ביותר לאיך שהיא תראה עוד 60 שנה.

איך זה קשורנעמי28

כשאישתו תהיה בת 60 גם הוא יהיה בן 60 אחרי זוגיות ארוכה וקשר עמוק ואחר.

כרגע הוא מתחתן עם מה שהיא היום, והשאלה שלו סופר לגיטימית וחשובה.

זה באמת נושא שלוקחים עליו סיכון בעולם הדתי ומקווים לטוב.

יש משהו בדברייך, מצד 2 גם בקשר לקראת נישואין אפשרמתוך סקרנות

לנסות להתחבר למכלול של האישיות, ולראות אם זה מגביר משיכה.

אני כמובן לא המומחה הגדול, ואלו שאלות שגם אני שואל את עצמי, אבל מרגיש שיש לכל הפחות איזו שהיא בחירה גם בנושא זה...

מאוד אינדבדואלישבורת,לב

אני אישית לא הייתי מתחתנת ככה בשום אופן וגם לא הייתי מתקדמת.

אבל זה לא משנה מה כל אחד אחר מרגיש, משנה רק מה שאתה.

אם הייתי במקומך הייתי משקיעה בבירור עם מטפל לפני הכרעה כזאת גורלית.

צריך להיזהר עם מטפלים..קל"ת

לבדוק לפני ולפנים למי הולכים..יש כאלה שרק עושים נזק..

צודקת. ורק אעיר בהקשר זההברדיצ'בר

שגם מטפלים תותחים ומומחים עלולים לטעות לפעמים.

ובוודאי שאפשר גם לטעות ביישום של ההדרכות/ העצות שלהם.

דוגמה מהמקרה שלי:

התסביך אליו אני נקליתי כחודש לפני שבחרתי להתארס התעצם פי כמה בעקבות הרצאת זום בו אמרה מטפלת ותיקה ובעלת מוניטין דברים לא מדוייקים בנוגע להבדל בין משיכה אצל בנים ובנות: שאצל בנים זה כביכול ברור ודיכוטומי, ומתברר בצורה ברורה תוך פגישות ספורות. בעוד אצל בנות - זה נזיל ומשתנה וכדאי לתת צ'אנס וכיוצא בזה.

כמה סרטים אכלתי בגלל הדברים האלה, ממטפלת שלמען הסר ספק - אני עדיין מחזיק מאד ממנה וחושב שהיא תותחית על בתחום שלה. אגב גםם קיבלתי ממנה (לא באופן פרטני) הרבה מאד כלים טובים ותובנות חשובות בתקופה שיצאתי.

סקרנת אותי, פניתי אליך באישי ברשותך.מתוך סקרנות

מאוד להזהר. נכון.🍀שבורת,לב

זאת שאלה לגבריםנעמי28

אני מניחה שזה שונה מנשים

מהצד שלי הספיק לסמן וי על משיכה בדייטים,

לא הגדרתי כמה ומה החוזק שלה, לי זה עבד.

וזה לשני המינים- גם לזוגות אוהבים עם כימיה טובה המשיכה משנה צורה כל הזמן וצריכה תחזוק, שלב הפרפרים והצפת ההורמונים מוגדר בערך כ3-4 חודשים. לאחר מכן המשיכה תלויה באיכות הקשר מבחינה רגשית ופסיכולוגית

צודקת בהחלטהברדיצ'בר

משיכה היא נדבך חשובשוקולד פרה.

אבל לדעתי הנשית, היא לא הכל.

אולי אצל גברים המשיכה היא הלב של הקשר, אבל גם אז- מי ערב לך שהיא תאהב מגע? שהיא תרצה את אותה רמה של קשר פיזי כמוך?

זה מאוד מתסכל עבור חתן צעיר לגלות שיש משיכה, אפילו בעוצמה, אבל שהצד השני פחות בעניין של מגע.

לכן, השאלה צריכה להיות,

ואני אכתוב פה קצת חשוף, מקווה שהמנהלים לא ימחקו אותי-

היא האם היא סגורה בקשר למיניות, או יותר פתוחה ובקשר (עם עצמה) בנושא.

עד כמה היא נינוחה בקשר לזה. לא נבהלת או בורחת או פוערת עיניים.

זה משהו שאפשר להרגיש אותו, וזה משהו שבעיניי כן שווה לדבר עליו בשלבים מאוד מתקדמים של הקשר.

אני מכירה נשים שלא סובלות מגע.

זה משהו שהן לא יגידו אותו בפגישות, אבל זה קריטי ממש לחיי נישואין.

זה משהו שהופך אח"כ לפצע עמוק בזוגיות. כי באופן טבעי, כשמתרגלים אחד לשני והחידוש פג, מה שנשאר זו הנטייה הטבעית של הנפש.

ואם הנטייה הטבעית שלה זה לריחוק גופני- זה מתכון לתסכול של שנים...

מיניות ומשיכה הופכים אחר כך לסוג של תקשורת. זו תקשורת שמשלימה ומעמיקה את התקשורת הקיימת.

יש ביניכם צחוק, כיף, הומור, פתיחות, עניין זה בזו- זה הלב.

יש משיכה אבל מרחק וקצרים בתקשורת- הקשר ייטה יותר לכובד וכך גם ברובד הגופני.

מקווה שהועלתי

לא חושבת שבחורה בהכרח יכולה לדעת על עצמהפצלושון

לפני החתונה, כשהיא עוד לא הייתה בקשר זוגי

זה אפשרי, בוודאישוקולד פרה.

אפילו אפשר להרגיש בזה. אבל זו באמת שאלה של בשלות.

חבוטנפש חבוטה

מרגיש כל כך חבוט

מכל הבחינות.

נפש

גוף.

ורוח.

זוגיות בסימן שאלה ענק

תפקוד בסימן שאלה ענק

איך קמים כל בוקר?

לא מרגיש אבא

לא מרגיש בן זוג

לא מרגיש.

פרקתי.

דבר אלינו איש יקרדי שרוט

בתרגום לעברית שלימשה

אני גרוע בתור (אבא|בן זוג|מתפקד)

מי אתה בכלל? אתה מסתכל על עצמך מנקודת המוצא של עצמך או מנקודת המוצא של אנשים אחרים סביבך?

בהחלטנפש חבוטה

זוכר ויודע מה היו היכולות שלי

מנקודת המבט שלך או שלהם?משה

מתי זה התחיל?משה

ומי הפעיל אצלך את כל המנגנון הזה של "דחוי" ו "חבוט" ו"כושל"? זה לא תמיד היה שם.

לא אמרתינפש חבוטה

את המילה דחוי.

לא מרגיש גם כזה

אז בסדר. חבוט וכושלמשה

והכי חשוב

בהצלחה !

תודהנפש חבוטה

זה עדין כואב גם כשאתה רושם את זה

שתדע שיש עוד כליםמשה

אני לא חופר פה יותר כי לא הוגן לעשות לך את זה, אבל יש דרך להתמודד עם המצב הקיים

ורגשות תמיד מותר להרגיש. לא לשפוט אותם. זה לא "אני חבוט" אלא "אני אדם רגיל ויש בי עכשיו מחשבה ורגש שאני חבוט".

אם יש יכולותשבורת,לבאחרונה

אפשר לחזור אליהם,

זה מצב הרבה יותר טוב מאחד שאין לו יכולות.

יש זמנים כאלה של עייפות.

מותר להיות מותש ולנשום לרגע מהכל.

טוב שאתה מדבר על זה.

איזה כאב.שוקולד פרה.

גם לי היו תקופות חשוכות כאלו.

תנסה להיזכר בעצמי המיוחד שלך. מה אתה מביא לעולם?

ועוד משהו- יש מישהו שיודע על מצבך?

תודהנפש חבוטה

כן יודעים.

אנשי מקצוע.

מנסה להיזכר מה הבאתי לעולם

הייתי שםוהנה חלום

לאחר המילואים הבלתי נגמרים ולא הצלחתי לחזור לעצמי, לזוגיות ולהורות. הבור חשוך מאוד אבל יש תקווה.

לצד הטיפול אישי ומשפחתי, לי אישית מאוד עזרו הטיפולים גופניים-רגשיים כגון Rebirthing ויוגה-תרפיה.

זה מעולה שאתה בטיפול, אל תשכח שיש תקווה וצמיחה בסוף

כמה כואב וקשה נגמרו לי השמות

שולחת חיזוק גדול ותפילה שתראה ישועה שלמה במהרה ממש בכל התחומים, בחסד וברחמים ובטוב גלוי ב"ה 🙏

וטוב שכתבת שיש לך ליווי ועיטוף מאנשי מקצוע, זה מאוד חשוב שתרגיש שיש לך את המענה ואתה לא לבד, ומקבל כוח והכוונה וליווי ועיטוף וכלים.

שיהיה רק טוב ב"ה

ושיכנס עוד ועוד אור לחיים ותוכל להביט אחורה ולראות איך גם מהתקופה הקשה והחבוטה הזו אספת עוד לימוד ועוד צידה לדרך שעוד תעזור גם לך וגם לסובבים אותך 🙏

ובינתיים להתחזק גם בכל מה שנותן לך כוח אמיתי, ובחוזקות ובעוצמות ובטוב שיש לך ובך, ובטוב שכן נוכח כרגע בחיים, ולראות מה עוד יכול לחזק שם.

תודה רבהנפש חבוטה

מעריך את המילים

כמה זמן זה ככה? נשמע קשה ממשלאחדשה

יודע לומר נק' מפנה?

מספרנפש חבוטה

נקודות מפנה..

רצף של דברים קשים ומאכזבים

מה קרה? ומה קורה?shindov

הרבה דברים קרונפש חבוטה

כרגע בעיקר דעיכה נפשית.

צריכה עזרה עם סינון מחשב לילדיםירדנית

משהו פה לא עובד לי כמו שצריך

מדובר על גילאי 10-14, יש רימון.

הם צריכים את המחשב כדי לעבוד בטימס, לשמוע שירים ביוטיוב, לפעמים צריכים AI ללמוד למבחנים.

איך אני משגיחה על כל זה?

שיחות בטימס לפעמים הילדים ביניהם שולחים סרטונים, אין לי איך לעקוף את זה.

כנל יוטיוב, רוצים לשמוע שירים אבל לא מתאים לי שיסתובבו ביוטיוב, יש דברים (שלא לומר רוב הדברים) שלא מתאימים להם.

AI גם כן רואה שיחות שלא מתאימות..

אנחנו לא בקטע של צנזורה אבל מרגישה שבתקופה האחרונה זה יצא לי משליטה.

מחפשת פתרונות טכניים לפתור את זה, אשמח לשמוע איך זה אצלכם. שאהיה רגועה גם שהילדה נכנסת לחדר ללמוד עם חברה במחשב. כי היום זה היה ממש לא מוצלח

אני טכנופובית פלוס פלוס אז אם אפשר בהסבר למתקשיםירדנית

שום דבר רע בצנזורה במקרה הזהחושבת בקופסא

היית נותנת לאדם זר ברחוב לחלק לילדים שלך חוברות שאת לא יודעת מה כתוב בהן?

רק כדאי לדייק אם הכוונה לכל תוכן שהוא לא למידה וניצול זמן ממש, או תכנים בעייתיים בפני עצמם, כי אלו שני דברים שונים.

כי אם יש לכם רימון ברמה המתאימה, לא אמורים להיות בעיה מבחינת התוכן.

אבל אם רוצים שהמחשב ישמש ללמידה ולא לפנאי, (אני לא יודעת איך עושים את זה בפועל, אבל אני יודעת שזה קיים) אפשר דרך רימון או דרך תוכנה אחרת לחסום אתרים ספציפיים, או הפוך לעשות רשימה של אתרים מותרים בלבד, ואז לחסום גישה ליוטיוב ולai.

פתרון פחות קיצוני הוא להיכנס להגדרות בתוך האתרים האלו, ולחסום אותם כמה שיותר. לשים את חשבון היוטיוב ליוטיוב קידס (מגן מפני תכנים בוטים במפורש, אבל מתיר שטויות ממיסות מוח, שכנראה גם כן כדאי לא לראות)

בצ'אט מצאתי בטעות שיש בתוך ההגדרות שלו אפשרות למנוע ממנו לדבר על תכנים בוטים (ולא ברור לי למה זה לא מופעל כבררת מחדל).

והכי פשוט זה זה להגביר את החסימה ברימון או פלטפורמה חוסמת אחרת.

לגבי מה שחברים שולחים- אולי תמימה, אבל חברים לא ישלחו דברים גסים ממש, לפחות לא בפלטפורמה כזו שמיועדת ללימודים ובפיקוח המורה? עוד אין לי ילדים, אבל אני קצת מזדעזעת מהרעיון של לתת לילדים להמשיך להיות חברים של ילדים שחשודים ברצינות בדבר כזה, אם יש רצון, הם ימצאו דרך אחרת להראות את זה ועצם החברות נשמעת לי בעייתית.

שולחים שם שורטים וכל מיני שירים/זמרים/קליפיםירדנית

שאני לא מעוניינת שיחשפו לזה.

איך ישמעו שירים? לא התחברו לספוטיפיי לצערי.. אבל אולי אם אגיד שאין ברירה.

רימון ברמה בינונית לא חוסם את מה שאני רוצה שיחסום..

רימון ברמה הגבוהה יותר מצריך ממני לפתוח להם את מה שהם צריכים כל רגע.

בטימס אין לי ממש שליטה על מה קורה בקבוצות, וכבר לא מתאים להם שאני עוקבת אחרי השיחות שלהם, שזה סה"כ מובן

אם יש שירים ספציפיים שהם שומעיםהשם שלי

אפשר להוריד את השירים למחשב, ואז לחסום את היוטיוב.

באזור האישי ברימון אפשר לחסום\לפתוח אתרים מסוימיםפתית שלג

כרצונך

ואם החברים שולחים קישורים לסרטונים שהזכרת- ברמת סינון גבוהה כנראה שגם זה ייחסם.

אין כל כל פתרוןמסתתר

אין כ"כ פתרון, מה שכתבת נכון. זה או קצת מדי או יותר מדי. אולי ב"חזקים ברשת", ובארגון "לוקחים אחריות", יש להם פתרונות..

יש תוספים בחנות כרום לדפדפן במחשבנקדימון

שאפשר לחפש שם תוספים עם דירוג גבוה וכמות הורדות של עשרות אלפים (כדי שיהיה לזה אמינות, ואמינות ביצועית).

יש כל מיני תוספים שמסננים שורטס ורילסים ביוטיוב ורשתות חברתיות, תכנים למבוגרים או הימורים וכדומה, חוסמי פרסומות למיניהם. זה קצת התעסקות (אבל לא נוראית), אבל אולי חבר/ה טוב/ה יוכלו לעזור. או לחילופין, הדרכה טכנית את יכולה לבקש ממצב ai בחיפוש גוגל.

וכמו שגם אמרו, אם מדובר על אתרים יותר ספציפיים אז אפשר לחסום ברשימה אישית באזור האישי של רימון, או להעלות רמת סינון לאתרים המסויימים.

אגב, לגוגל יש אפשרות של בקרת הורים (לא ניסיתי אך ראיתי שקיים), ואז את יכולה לחבר את החשבונות של הילדים אלייך ולהגדיר כל מיני דברים. זה גם דבר ששווה לבדוק עליו, ואולי הוא יפתור חלק מהבעיה.

לגבי ai, אין ממש דרך היום לשלוט בזה. לכן נטפרי, למשל, חוסמים את זה גלובלית.

תודה, אנסה לשבת על זהירדנית

(הזדמנות טובה להכיר לך תודה שבזכותך נכנסו להכיר את עמיחי ונינו הי"ד וישבתי והראתי גם לילדים, מה שמראה לי כמה רחוק אפשר להגיע עם חינוך ילדים ולאן אני שואפת)

בשמחהנקדימון

לא הכרתי אותו לפני כן, אבל הנשמה המיוחדת הזו באמת מרימה את העיניים שלנו אל האינסוף.

אלוף אתהפתית שלג

בשביל שירים הייתי עושה ספוטיפיי וחוסמת את יוטיובמרגולאחרונה

ובמקרים שהמורים שולחים סרטון לימודי מיוטיוב- תפתחי לרגע, או תתני מהטלפון שלך נקודתית לזה.

ספוטיפיי יש גם פודקאסטים שעקרונית יכולים להיות לא ראויים אבל לא נראה לי שיש להם סבלנות לזה חחח.

שירים שיוצאים עולים תוך שניה לספוטיפיי. גם שירים חסידיים ושירי קודש יש שם.

ואם הילדים שולחים בטימס קישורים לסרטונים, אז אפשר לחסום אתרים אחרים (כמו טיקטוק, יוטיוב וכו), ואז הם לא יוכלו לצפות בהם.

מה קרה לפאות?פשוט אני..

כשהייתי ילד, ילדי ונערי הציבור הדתי התחלקו בין כמה סוגי פיאות:

פיאות קצרות שמגיעות בדיוק עד לעצם הסמוכה לאוזן, או קצת יותר ארוכות שמגיעות עד לגובה התנוך.

פיאות מעט ארוכות יותר, אשר גולגלו בחן מאחורי האוזן.

וכמובן פיאות ארוכות עוד יותר שכבר לא יכולות להתחבא מאחורי האוזן אלא משתלשלות בגאווה במורד הפנים.

בשנים האחרונות, אני רואה יותר ויותר נוער דתי, כולל כאלה מבתים שעל פניו נראים דוסים, כולל מהתנחלויות ויישובים דתיים מובהקים לאורך ורוחב הארץ, עם תספורת שבה המכונה עוברת עם מספר 0 מעל גובה האוזניים ולא משאירה פיאות כלל. כלומר בחלק העליון של הראש יש שיער כרגיל, אבל בצדדים יש שיער רק בס''מ העליונים ומתחת לזה יש גאלח.

בתקופתי, בבתי ספר דתיים לא היו נותנים לתלמידים להיכנס כך לכיתה, וילד שהיה מסופר כך היה צריך להתבייש במראהו החריג. זו הייתה נחשבת תספורת שלא רק שאינה דתית, אלא היא גם לא מייצגת את הציבור החילוני הנורמטיבי, אלא בעיקר ערסים.

אז איך קרה שאבות שלא מחסירים תפילה במניין ולא מדלגים על לימוד תורה עם ילדיהם, מאפשרים להם להסתפר כך?

איך אימהות המחזיקות בעוז בית יהודי כשר ומשפחה לתפארת, נותנות לילדיהן לגלח את הפאות?

תמונה מתוך AI לשם המחשה

חוץ ממה שאפשר לצחוק על התמונה של הבינהחושבת בקופסא

שהנער הגיבעוניסט מתברר מקפיד (חוץ מעל נזירות מלאה של אי תספורת בכלל) גם על קצוות השרוול כארבע כנפות ושם גם בהן ציציות.

התשובה היא כנראה הגיל של הילד. זו תספורת שהיא "באופנה" בקבוצות מסוימות, והילד רוצה להסתפר ככה, ובשלב מסוים ההורים לא מחליטים לילד איך להסתפר. וכנראה שזו תספורת די מנייסטרים בציבור החילוני עכשיו.

גם אחי השמיניסט החצוף מסופר ככה, ולדעתי זה נראה מכוער וערסי, וחבל על הפאות המתולתלות שהיו לו בילדותו. מה לעשות, אי אפשר להכריח אותם בגיל הזה.

במקרה הבינה גם תפסה לך את הגילאים של הילדים בצורה הדרגתית: מילד חמוד יהודי קטן, שעובר שלב של גיבעוניסט, ואז הופך לערס שמתסובב עם החבר'ה בשתיים בלילה ומשאיר זבל ברחוב.

היום התספורת הזאת יותר טרדנית בכל הציבורברגוע

אבל אני דווקא רואה תופעה הפוכה מקבילה- הרבה יותר נערים מגדלים פאות ארוכות

אני דווקא רואה יותר ילדים עם פיאותניק חדש2

בטח בהשוואה למה שהיה בילדות שלי.

חולשה בחינוךנקדימון

הנערים פשוט לא מקשיבים להורים.אמא טובה---דיה!

כמו נערות אצלינו מבתים סופר דוסים שהולכות עם שרוול קצר ושסע כמעט עד למעלה.

זה לא כי ההורים מרשים. זה אף על פי שהם לא מרשים.

אני חושב שלהרבה מאוד ילדים קטנים חרד"לים יש פיאותמשה

אולי בגיל ההתבגרות יש צורך לשנות משהו והפאות נבחרות כקרבן.

מרד גיל הנעוריםנפשי תערוג

אינטרסטינגימח שם עראפת

איך הילדים שלך מסופרים?

מי אמר שהם מסכימים או מעודדים?shindov

היום לא שואלים.

אני לא מדבר על בני 18פשוט אני..

אפילו בגיל 12 אני רואה את זה, בגיל שבו ילדים עוד לא אוכלים שניצל בחוץ בלי לבקש רשות מההורים

יש לי רעיוןנפשי תערוג

ב"ה בשנים האחרונות יש תופעה של התחזקות המונית

אם שאני הייתי נער. ללכת עם ציציות בחוץ זה היה רק מי שממש דוס או חזק.

הרוב היו הולכים עם פתילות בפנים (ואני מוציא רגע את עניין ספרדים אשכנזים כי זה לא קשור)

כיפה. רוב מי שהתפלל איתנו בבית כנסת. לא היה הולך עם כיפה ביום יום. גם כאלה שהקפידו על אורח חיים דתי.

היום ב"ה אנחנו רואים שגם חבר'ה שעדיין רחוקים מאורח חיים דתי מלא, יכולים להסתובב עם כיפה או ציציות בחוץ

יכול להיות שהוא לא יקפיד על שמירת שבת וכו' אבל עדיין ביום יום הוא יסתובב עם כיפה וציציות בחוץ (מכיר כמה כאלה)

יכול להיות שנערים שאתה רואה שייכים לזרם הזה

זה לא זרם דתי קלאסי

זה יותר מסורתי +

אני לא מדבר על מסורתיפשוט אני..

אלא באמת על טובי בנינו ממשפחות מאוד מאוד דתיות

גיל 12רקאני

זה לגמרי גיל ההתבגרות

אם ילד בן 12 מתעקש להסתפר ככה

אני יכולה להבין את ההורים שמעדיפים לא להיכנס למלחמות על תספורת

לדעתי פאות זה הכי יפה בעולם

אבל אם הילד שלי יתעקש להוריד אני אגיד לו את דעתי ואתן לו להחליט על עצמו

תלוי איזה תספורתנפשי תערוג

אם זה קצר אבל עדיין בגבול ההלכה. ניחא

אבל גלח מלא של הפאה שזה איסור דאורייתא ממש אני אישית (ורוב הדתיים שאני מכיר) לא הייתי מסכים

מסכימהרקאני

אני לא כל כך מכירה את ההלכה הזאת בתור אישה....

אבל יכול להיות שהם כן משאירים קצת ופשוט לא רואים את זה?

בגדול ההלכה היאנפשי תערוג

שאסור להקיף פאת הראש

משמע שאסור לגלח מאיזור הרכה ועד סוף העצם שליד האוזן.

אסור שיהיה מגולח. צריך שיהיה שיער ממשי. והפוסקים נתנו הגדרה של סביב 4-5 מ"מ לפחות.

(לא כתבתי את כל ההלכה אלא בגדול את עיקר הדברים)

רקה, לא רכהירושלמית טרייה

הכל תלוי במזלזוזיק העכבראחרונה

אפילו ספר תורה שבהיכל.

יש הרבה דוגמאות בהסטוריה להלכות שפשוט לא הקפידו עליהם בתקופות מסויימות. בדרך כלל זה חלף.

למשל, יש הרבה עדויות שבליטא לפני השואה גם נשים של גדולי ישראל לא הקפידו על כיסוי ראש.

גם היום, נראה לי שמקפידים הרבה יותר מפעם על שירת נשים אבל הרבה פחות על חצאיות לפי ההלכה.

לא יודע מה גורם לזה...

בעיות שכניםggg

יש לנו שכן מבוגר שגר לבד, בן אדם נחמד וגם נדיב עם הרבה חסד. אלא שבזמן האחרון הוא התחיל לשמוע פודקסטים או שאולי זה טלוויזיה בתוכניות של דיבורים, לא יודעת מה, הוא שומע ממש חזק עד שזה נכנס לנו לסלון ואני משתגעת מהרעש הזה. זה כמה שעות ביום לפעמים ואני פשוט מתחילה לסגור חלונות מרוב יאוש (אבל זה לא לגמרי עוזר).

ממש לא נעים לי לגשת ולדבר איתו. אולי הוא יעלב, אולי הוא לא שומע כל כך טוב. אני לא יודעת מה הסיבה לשמוע כלכך חזק. מה עושים?

מן הסתם, לדבר איתו זה השלב הראשוןפשוט אני..

ואם לא נעים לדבר איתו,

אז פשוט תתרגלי לרעש...

אם הוא אדם טוב ונעיםמתואמת

אז מן הסתם הוא עושה את זה לגמרי בחוסר מודעות, והוא ישמח שיאמרו לו אם מפריע.

פשוט לגשת אליו, לומר לו בחיוך שאתם נהנים לשמוע לפעמים את מה שהוא שומע, אבל לפעמים העוצמה קצת מפריעה לכם, ואוחי אם אפשר לשמוע באוזניות - זה יהיה מבורך.

קצת לא נעים ברגע הראשון, אבל הבעיה תיפתר בסוף.

וכמובן, תמשיכו לשמור איתו על יחסי שכנות חביבים ופתוחים גם אחר כך, כדי להראותלו שאין לכם בעיה איתו, אלא שמדובר רק במשהו נקודתי שרציתם לפתור.

אם הוא מבוגרמתיכון ועד מעון

אולי יש לו ירידה השמיעה ולכן לא שם לב שזה כ''כ חזק

ננסה לדבר איתו. בטח אשלח את בעלי..ggg

השאלה היא כמה מבוגר..קל"ת

😅 50/60 או יותר 80/90?

אם הוא מאד מבוגר אז לא הייתי פותחת את זה מולו גם אם הוא מאד סימפטי..

לנו יש רעש של סקסופון מהשכן..רוצה להתחלף?😜

נראה לי מעל 80ggg

יש לנו שכנה מבוגרת ששרה עם הגברהחושבת בקופסא

בתחלה חשבנו שהיא שמה שירים, אבל הכל אותו קול. יש פלייליסט קבוע שכולל שירי ארץ ישראל הישנה והטובה, let it go, רק תפילה אשא, הלוליה hello silence my old friend, ועוד כמה קלאסיקות מלפני 15 שנה מינימום.

בעיקר בימי שישי או בערבים. אנחנו לא יכולים לצפות את זה. אם אלו היו שירי מסיבות אולי היה לנו יותר אומץ, אבל כרגע אנחנו לגמרי מתפדחים לדבר איתה על זה.

גם מה נעשה? בזמן שהיא שרה היא בטח לא תשמע דפיקות בדלת, ובזמן אחר זה לא קשור.

מצטרפת לשאלה.

כמורה לליקוי שמיעהחיוך2019אחרונה

אני משערת שיש לו ירידה בשמיעה ולכן הוא לא שם לב אפילו שזה כל כך גבוה. אם זה מאד מציק שווה לדפוק להתעניין בשלומו ליצור קשר נעים ואז בעדינות לעלות מודעות שלו לעניין. אולי יש לו מכשירי שמיעה ואיתם הוא יכול לשמוע בפחות ווליום? אולי לשמוע באוזניות? אולי בשעות שיותר נוחות?

זה שיח שצריך קודם להגיע ממקום חברי ומתעניין וממקום מכבד לנסות למצוא פתרון

מחפשים ישוב תורני כייפי,קהילתי וחם לגור בו.מכירים?עינב66

אחרי כחמש שנים, שגרים במקום שלא ממש שמחה בו, מחפשים את המקום הבא..

רוצה מאד ישוב, חם, קהילתי, מחבק.

תורני

עדיף באזור לא מאותגר מידי ביטחונית

לא צפון.

חשבנו על מבואות יריחו, עשהאל...

אבל רוצים לחשוב על עוד כיוונים בסגנון.

יש לכן רעיונות?

אשמח מאד שתחלקו איתי, ואולי תרוויחו שכנה כייפית;)

תורני וכייפי, היילכו שניהם יחדיו? 😉פשוט אני..

יהודית ודמוקרטיתאריק מהדרום

https://www.google.com/url?sa=t&source=web&rct=j&oזוזיק העכבראחרונה

עדי רן כבר חשב על זה

אולי כדאי לבדוק גם את כרמי צור, נגוהות, מעלה מכמשaibrainora

אולי כדאי לבדוק גם את כרמי צור, נגוהות, מעלה מכמש ויישובים באזור בנימין. שווה לברר בכל מקום על חיי הקהילה, האופי התורני ורמת הביטחון בפועל. מאחלת לכם למצוא מקום שתרגישו בו באמת בבית ❤️

היישובים החדשים זה נשמע מדהיםפתית שלג

מכיר כמה מהם

ואני בטוח שיש רמות שונות של דוסיות וכיפיות

מה ההגדרה של כייפי?לאחדשה

יש התיישבות צעירה, זה יותר סגנון צעיר ואחיד, קראוונים הרבה פעמים...

ויש יישובים 'ותיקים' יותר...

כייפי מבחינתי קהילתי וחם, מקבל.עינב66

חושבת שבעיקר כל ההתיישבות הצעירה היישובים החדשיםלאחדשה

זה בא על חשבון נוחות וקרבה לערים, באיזורים 'מסוכנים' אם זה משהו שמטריד אתכם...

ממליצה לבדוק גם את כרמי צור וגוש עציון, יש שם יישוaibrainora

ממליצה לבדוק גם את כרמי צור וגוש עציון, יש שם יישובים עם קהילה תורנית ואווירה משפחתית ❤️

מומלץ מאוד - עטרת.רייצ'וש

זהו יישוב "תורני פתוח" - חם ומשפחתי, עם גבעה סמוכה ובה 14 משפחות של חלוצים.

גיאוגרפית הוא "חור במרכז הארץ" - 40 דקות מירושלים, אריאל, פתח תקווה ולוד. 30 דקות ממודיעין. 15 דקות מעפרה.

המצב הבטחוני די רגוע בשלוש השנים האחרונות מאז פרוץ המלחמה. אין הרבה אירועים באזור. [מה שקרה בעין רייא, ליד נווה צוף, בערב יום הכיפורים הוא היוצא מן הכלל המעיד על הכלל, והמטיילים חזרו למעיינות בהמוניהם].

אני גר באדוריים. היישוב בתמונה ששמו בערוץנחשון מהרחברון

מוזמנים להתייעץ בפרטי. אני כמעט לא כאן.

מבואות ועשאל לא מאותגרים ביטחונית?ggg

אם ככה כל הישובים ביו"ש נחשבים בסדר.