השאלה אם זה עוזר או לא

בויקיפדיה ערך "12 הצעדים"

רשום שלפי רוב המחקרים התוכנית בכלל לא יעילה

הנה ציטוט 

תוכנית זו שנויה במחלוקת בשאלת היעילות שלה כלפי מכורים בכלל ואלכוהוליסטים בפרט. בדו"ח שארגון הבריאות העולמי הוציא בשנת 2009 על יעילות תוכניות לגמילה מאלכוהול, נכתב שלמרות שפרויקט Match (roject MATCH">אנ') מצא ראיות שיש לה השפעה חיובית, דומה לשיטות אחרות של טיפול קוגניטיבי-התנהגותי וטיפול שיפור מוטיבציה, מטא-אנליזה מצאה ראיות משישה מחקרים לכך שהתוכנית אינה יעילה ומשבעה מחקרים לכך שתוכנית אלכוהוליסטים אנונימיים אינה יעילה, ושסקירה אחרת של שמונה מחקרים לא מצאה ראיות חד משמעיות לאפקטיביות השיטה^[2](הקישור אינו פעיל).

יש לי חברה ב"אכלנים אנונימיים", היא אמרה לי שעוגיה אחת שתאכל אפילו בלי כוונה,וכל התוכנית קורסת.

היא משקיעה מזה המון שעות בשבוע

ומכניסים להם לראש שהם אכלנים כפיתיים.ואין להם שום שליטה בזה.

יושבת פה מישהי שלא עבדה תוכנית כמו שצריך ומטנפת על כולם שם.

ברור לך שאת רואה את הדברים ככה כי את לא פועלת לתקן את הפגמים שלך?

זה פשוט לא רציני.

היה קשה לך, יצאת, או ברחת משם, הכל בסדר, אוהבים, אבל אל תהרסי לאנשים יקרים שיכולים להציל את החיים של עצמם.

כאן בפורום 

אם תוכלי לפרט יותר מה זה 

פשוט כל הזמן מעלים את השיטה הזאת בתור פיתרון

את הסדר הכרונולוגי של הצעדים ומה הם

לדוגמה צעד 1 לקום ב 7 בבוקר

צעד 2 להתפלל וכן הלאה

1 לקום בבוקר

2 להתפלל

3לדבר עם המדריך וכן הלאה..........

בכל שלב תקועים במשך תקופה, זה לא משהו יומיומי

למשל,אחד השלבים זה לבקש סליחה מכל מי שפגעת בו אי פעם. לעבור מילדות על כל החברים/שכנים/מכרים שפגעת בהם. להתקשר ולבקש מהם סליחה.

להלן:

אנו מודים שאנו חסרי אונים למול ההתמכרות שלנו, ושאיבדנו שליטה על חיינו' 

'אנו מאמינים כי כוח גדול מאיתנו יכול להשיב אותנו לשפיות'

'החלטנו למסור את חיינו להשגחה אלוהית, כמו שאנו תופשים אותה'

'ערכנו חשבון נפש ערכי ואמיץ'

'התוודינו לאל, לעצמינו ולאחר על טיב הטעויות שביצענו'

'אנו מוכנים שהאל יסיר מאיתנו את פגמי האישיות שלנו'

'ביקשנו מהאל, בצניעות, להסיר מאיתנו את חסרונותינו'

'הכנו רשימה של האנשים בהם פגענו, והפכנו נכונים לכפר על הכאב שגרמנו להם'

'כיפרנו על מעשינו באופן ישיר כשהתאפשר לנו, וכל עוד המעשה לא הביא לפגיעה באחר'

'המשכנו בחשבון הנפש האישי, וכשטעינו התוודינו על כך מיד'

'חיפשנו בדרך של תפילה, מחשבה וחקירה עצמית לשפר את הקשר ההכרתי שלנו עם האל, כפי שאנו תופשים אותו, ביקשנו לדעת רק את רצונו מאיתנו, ואת הכוחות לבצע את רצונו'

'כשחווינו התעוררות רוחנית בעקבות הצעדים, ניסינו להעביר את המסר למכורים נוספים, ולנהוג לפי הצעדים בכל תחומי החיים'

רק אני רוצה להבין כל פסקה בטקסט  שהבאת נחשבת כצעד?

לדוגמה ערכנו חשבון נפש אמיץ וערכי

העתקתי מאתר באינטרנט שהיה רשום שם שאלה 12 הצעדים

אתן דוגמא: מסבירים להם שאצלם לא מתעסקים באוכל, אוכלים 3פעמים ביום ובין לבין יש "חיים", אסור לדבר בפגישות השבועיות על אוכל,אסור להעביר מתכונים. כי התוכנית היא כביכול לא על אוכל.

אממה... הם הכי מתעסקים באוכל.  שוקלים כל דבר. אפילו "שוק" של עוף בארוחה יש לשקול,אם יש 10 גרם יותר, עליהם להוריד מהעוף את אותם 10 גרמים. לוקחים איתם פלסטיקים עם מזון שקול לכל אירוע או נסיעה.

כל ערב עליהם לדבר עם המדריך שלהם,ולספר להם מה בדיוק הם הולכים לאכול מחר.

ישם שם הרגשה של "כת".לא יודעת להסביר את זה. רואים על הפנים שלהם כשהם מדברים על זה.

צריך להתעסק עם התוכנית כמה שעות בשבוע

מכניסים להם לראש שהם מכורים/כפייתים שאין להם שליטה בעצמם.

כשמכורים לאלכוהול/סמים.אפשר פשוט להוציא את זה מהחיים שלך,כי זה לא מוצר בסיסי. אוכל זה משהו שנתקלים בו כל הזמן, חייבים לצרוך אותו. לכן,חברה שלי יושבת ב"עונש" באירועים/במסעדות, כל דבר בוררת ובודקת. כי היא "חולה".

בשלב מתקדם יותר,הם עוברים קורסים והופכים להיות מנטורים בעצמם. יש להם התכנסות של פעם בשנה של כל המכורים.

אני,כפי שציינתי קודם.לומדת את הנושא של "התמכרות" לאוכל ורואה הכל מזווית שונה לגמרי.מאמינה בשבע ייפול צדיק וקם.

לחפש דרכי טיפול,להבין מה גורם לנו ליפול, מה מנחם אותנו באוכל?! למה אנחנו רעבים באמת? ועוד ועוד,זה נושא רחב מאוד

יש לציין שאני לא מכירה לעומק את  12 הצעדים. הכל מפי ה"שמועה"

מאמינה שיש כאלה שכוחות הנפש שלהם מתאימים לתוכנית כזו. אם מצאו שם מנוחה,מה טוב

בהצלחה

אבל,כל אחת ומה שמתאים לו

יש כאלה שהתוכנית מתאימה להם

אני רואה שצעד העלתה כאן נקודה חשובה מאוד

שהיא בעצם בבסיס התוכנית של 12 הצעדים

הצעד הראשון הוא להכיר בכך שאתה חסר אונים, שאין לך שום יכולת להתמודד מול ההתמכרות- התאווה

וכזה תישאר כל החיים

הרעיון הוא  שמכניסים לך לראש שאתה מכור- וההתמכרות היא מחלה שאין לה רפואה לעולם, זה כמו אדם בלי רגל, הרגל לעולם לא תחזור, אתה פשוט יכול ללמוד להתמודד ולחיות בלי הרגל.

וכאן אנחנו מגיעים לשלשה נקודות חשובות מאוד 

1. האם כל מי שבתוכנית באמת מכור או שיש גם הרבה "משתמשים" שהיו יכולים להפסיק גם בלי התוכנית?

2. האם זה באמת נכון שכל מכור זה מחלה ללא תרופה, אין אנשים שהצליחו לצאת מההתכרות שלהם?

3. בהנחה שאני אכן מכור, ואכן אין תרופה למחלה, האם שיטת ה12 צעדים באמת עוזרת להתמודד עם הבעייה בצורה הכי יעילה?

אני רוצה לכתוב כאן הבחנה שלי

שאני עדיין לא בטוח במאה אחוז

אבל קראתי הרבה חומר, הספר הגדול הספר הלבן, דיברתי עם חברים שהיו שם, השתתפתי אישית בכמה קבוצות

יש לי הרבה תובנות ומחשבות שהייתי רוצה לחלוק איתכם ולקבל דיון אמיתי ומחכים על הנושא

אם מישהו/י מכירה פלטפורמה יותר מוצלחת = עם יותר אנשי מקצוע, אשמח לשמוע

זה פשוט תוכנית שצברה המון תאוצה בשנים האחרונות, ואני חושב שכמעט לא נערכו בדיקות מעמיקות, מחקרים איכותיים, ודיונים פוריים על מהותה של התוכנית, יעילותה ונזקיה האפשריים

אני חושב שמה שהקבוצות של 12 הצעדים עושים למשתתף בהם

הם פשוט מעבירים אותו מהתמכרות לאוכל/תאווה/מין/סמים וכו

להתמכרות לקבוצה, לספונסר, לחברים, ולחיים סביב הצעדים

ובשביל להסביר מה אני מתכוין

אני נסה לפרט קצת איך זה עובד בעצם התוכנית

איך זה באמת עוזר?

בא אדם שרגיל לצפות כל יום בפורנו, איך הם נותנים לו מענה?

מה הקבוצות והצעדים בעצם עוזרים לנו?

יש המון לכתוב על זה 

זה לא על רגל אחת, 

יהיו לרצון אמרי פי שיהיה רק לתועלת בס"ד

תכתוב

נשמע מעניין

זה או להיות שם,או להיכנע ליצר?

אני חושבת שיש עוד שיטות לגמילה 

אני הכי בעד

כל אחד והשיטה שעוזרת לו

יש כאלה שפסיכולוג/פסיכיאטר

NLP

CBT

וכו

כפי שכתבתי שהבעיה שאני רואה בשיטה,שצעד אחד קטן,כמו עישון ח"פ,אכילת עוגיה וכו. וכל התוכנית קורסת

בהצלחה לכולם

כי אני מאמינה שעוגיה שמובילה לחיסול חבילה שלימה, לא מגיעה רק מהתמכרות פיזיולוגית.אלא מבעיה התנהגותית, כי כשהיית בת 5 עוגיה אחת לא גרמה לך לחסל חבילה.

זה משהו שאני כרגע לומדת,זו תורה שלימה ואני לא יכולה לכתוב אותה כאן.

ואני מנסה אותה גם על עצמי

אם את רוצה אפנה אותך לחומר הזה בפרטי

זה מרתק,מבטיחה לך

אני מבינה את הרעיון שאת מתכוונת אליו.

את לא מבינה לעומק את מה שאני מכוונת אותך אליו.

עזבי, דו שיח של חירשים

בהצלחה לך בדיאטה החדשה

ברובו ממש לא מקריאת מאמרים

אני לומדת תזונה ודרכי טיפול בהפרעות אכילה במוסד אקדמי

תאולוגיה נוצרית, הגשמה, איבוד האמון העצמי, עיסוק כפייתי בחטא, שיח על גאולה חיצונית, אדם לעולם הוא בגדר חוטא/מכור.

ביהדות הכל הפוך.

חלק א- 12 הצעדים:

אני חושב שזה שם שתופס חזק, סוג של "עשרת הדיברות"

זה עוד בנוי הרבה יותר טוב, בצורה של סדר מסוים, אתה עולה מצעד אחד לשתיים, ומתקדם, ואחרי כל ה12 צעדים זה מתחיל שוב, הם מגדירים את זה כתוכנית של דרך חיים, עם המון פרשנויות והסברים מעמיקים לכל צעד

ממש כמו שאנחנו מפרשים פסוק בחומש עם המון חזלי"ם וזה

מה זה בעצם ה12 צעדים?

זה בעצם כמה רעיונות מרכזיים, שנותנים לאדם לבחור בדרך חיים חדשה ממה שהוא היה רגיל אליה עד היום

הייתי מחלק את זה ל3 חלקים:

1. אני לא יכול להילחם, לא יכול להתגבר, אין לי בכלל כוחות, יש כח גדול שיכול לעזור לי, אני זקוק לעזרה של החברים, של הספונסר, ושל אלוהים (זה יכול להיות אלוהים מכל סוג שהוא)

ולכן, אני גם אסיר תודה אליו, על כל יום נקי, ולכן אני גם מבקש ממנו בענווה על כל יום, רק להיום.

2. כנות אמיתית, שזה אומר להכיר את כל הבעיות שלי, את כל המקומות בהם רימיתי את עצמי, שיקרתי, טייחתי, להביא את הכנות הזאת בפועל עם שיתוף שלי עצמי, (ויידוי) עם חברים, ועם אלוהים, 

תוצאה של הכנות הזאת היא גם תיקון של פגיעות באנשים שפגענו בהם על ידי בקשת סליחה אמיתית

יש שם 

לצעד היקרה

תודה על המידע החשוב שנתת בעניין ה12 צעדים

אני חושב שזה ממש קריטי המידע הזה להמון אנשים ונשים

אני אישית  נחשפתי לנושא בגלל חבר טוב שנמצא שם

בדקתי, הסתקרנתי, חשבתי אולי זה יוכל לעזור גם לי, חזרתי עמוס בתובנות

אבל ראיתי שבאמת אין כמעט מידע אמיתי בתכלס, למי זה עוזר למי לא למי זה מומלץ למי לא, מה המעלות מה החסרונות

אלו ששם בתוכנית, יגידו לך שזה הדבר הכי מדהים שיש בעולם

אבל הם סוג של נמצאים בתוך "דת חדשה" לא שזה בעייה, אבל זה פחות אובייקטיבי מה שהם אומרים

לכן זה מאוד חשוב ומעניין לשמוע תובנות מכאלו שהיו שם

אם תרצי לשתף,

את היום מתחרטת למה לא נתת לעצמך כן להיות לגמרי בתוכנית?

את מכירה עוד חברות שהיו וזה לא עזר להם?

אלו שזה כן עזר להם, והם נגמלו?

החברות שעדיין נמצאות שם, נגמלו לגמרי (בשפת הsa. מכורות בהחלמה מלאה) או שהם נופלות מידי פעם?

לגבי הקבוצות המעורבות

את כותבת כי ראית מקרים של ניצול, או שרק נראה לך שזה הגיוני שיקרו מקרים כאלו?

תודה בכל אופן על השיתוף החשוב

זה בגלל שהיא מרגישה שכבר אין לה צורך בזה או שסתם נשבר לה?

1. אתה לא נלחם בתאוות, אתה מוותר עליהם

(זה נשמע סתם משחק מילים, אבל זה לא, זה תנועה אחרת בנפש, אתה לא נלחם בתאווה, כי במלחמה כבר ראית שאתה בדרך כלל מפסיד, אתה פשוט מוכן לוותר על התאווה)

2. היציאה מהריכוז בעצמך, אל תוך החיים, אל תוך מה שקורה מסביבך, אתה מתנתק מהרגילות לחשוב כל היום על הרצונות והרגשות שלך, ולומד לחשוב על רצונו של אלוהים (האם גם לומדים לחשוב על השני? זה כבר מורכב יותר)

3. תפילת השלווה, היא חלק מאוד משמעותי בחייהם של המכורים

וזה למה?

כי חלק גדול מהשנאה העצמית שלנו היא בגלל האשמה עצמית, יסורי מצפון, למה אני ככה, כעס על עצמי ועל מי שברא אותי

הענווה והשלווה הם חברות טובות, אתה מוכן להשלים עם מי שאתה ועם מה שאתה

את הכח לקבל בשלווה את מה שאין ביכולתי לשנות, זה מסר חזק מאוד.

4. כנות. חלק גדול מההתמכרויות, אולי כולם, מלווים בהמון שקרים

מהמר בדרך כלל לא מגלה לאשתו את הסכומים שהוא מפסיד, בדרך כלל גם לעצמו הוא לא מגלה...

מכור למין, כמובן מלא בסודות, הכחשות והסתרות, 

אפילו מכורים לאוכל, בדרך כלל זה מלווה ש"לעבוד על עצמך", אני לא באמת הולכת לאכול עכשיו את כל החבילת שוקולד

רק שתי קוביות.. למרות שהיא יודעת טוב טוב שזה הולך להסתיים בשניים וחצי חבילות

כנות. אתה מתרגל לחיות חיים בלי סודות, אתה נפגש עם חברים שסובלים מאותה בעייה שאותה סובל ממנה

ואתה פשוט מאבד את הבושה מהבעייה שלך (יש כאן גם אולי משהו שלילי, למי ששם לב)

אתה מרגיש חופשי ושלם עם עצמך

נכון, אני מכור, נכון אני סקסוהוליסט, נכון אני מהמר כפייתי,

אבל אני רוצה להחלים

5. אהבה, משפט המפתח בחברותא זה "אוהבים אותך" 

(לפעמים זה נשמע קצת או הרבה מלאכותי, עוד נדבר על זה) 

אבל זה באמת נותן הרבה אהבה עצמית לנפש, שאתה מרגיש אהוב למרות הבעיות שלך

אישה שהייתה מכורה לפורנוגרפיה, או גבר שהיה מכור לאוננות, וזה פיתח בהם רגשות אשמה קשים, שנאה עצמית

בקטע שאתה יושב בקבוצות, ומחובר לחברים שיודעים בדיוק מי אתה ומה עשית ולמרות הכל הם אומרים לך בשיא הכיף "אוהבות אותך" זה יכול לתת המון השלמה עצמית לנפש. זה בעיני דבר מדהים וחמוד.

6. הרבה טיפולים פסיכולוגיים גורמים לאדם לשנוא את מי שפגע בו בעבר

לשנוא את מי שפוגע בו בהווה, מפתחים לפעמים כעסים גדולים על קשרים שהיו לך בעבר, הורים מורים וכו

(בפרט מכורים למין, שבחלק גדול מהמקרים מדובר באנשים שחוו פגיעות מיניות בילדותם, ככה התרשמתי, אולי אני טועה)

בsa ובכלל בaa הרושם הוא של הבנה. אתה לומד להבין כל אחד, ומבין שכמו שאתה מבין את עצמך איך פעלת בעבר (השתמשת, בשפת הaa) אתה גם לומד להבין את מי שמסביבך, כן, גם את אלו שפגעו בך.

לא שאתה חושב שהם עשו נכון, אתה יודע שהם עשו לך עוול גדול, בדיוק כמו שאתה יודע שעשית לעצמך עוול גדול בשימוש

אבל אתה מבין שכל אחד פועל לפי הנתונים שיש לו באותו זמן, לפי איך שהנפש מובילה אותו לחפש מרגוע לנפשו ולברוח מכל הבעיות שמעיקות ומייסרות אותו ללא הרף.

הרעיון בתוכנית, בה אתה לומד להשתחרר מכל הטינות, הכעסים, היא עיקרון רוחני ונפשי מאוד מאוד נכון ומקסים.

1. איבוד הכח העצמי שלי

זה סוג של מחיקת הכח שלי  להיות עצמאי, בעל יכולת בחירה כאן בעולם לחשוב ולפעול.

אני הופך להיות תלותי לגמרי, בחברותא (הכוונה לקבוצה שנפגשים יחד כל שבוע)

בספונסר (חבר מכור כמוני שמלווה אותי) בחברים מכורים (שצריך ליצור איתם קשר כל יום בשביל להתחבר)

במקום ללמוד איך להתמודד עם רגשות שעולים לך מידי פעם וגורמים לך לרצות "שימוש" (שזה יכול להיות אלכוהול, סמים או מין) אתה לומד שאתה לא יכול להתמודד, אתה חייב להתקשר חבר לשתף אותו, לסמוך רק על כח חיצוני, 

2. התמכרות, 

הגדרתי את זה כבר באשכול כאן כיציאה מהתמכרות להתמכרות

ואני  יסביר למה אני מתכוין

אחת ההגדרות הבסיסיים של התמכרות היא "סבילות" שככל שאתה משתמש בחומר או בהתנהגות, אתה עם הזמן צריך להגביר את המינון, כי המינון הקודם כבר פחות משפיע

עוד הגדרה בסיסית היא שאתה מרגיש שבלי ה"חומר" אין לך חיים, זה מייצר אצלך תחושות קשות של ריקנות, שיעמום ודיכאון

אם שמתי לב נכון, לרוב המשתתפים בקבוצות הaa והsa סובלים (או נהנים) משני ההגדרות האלו

מתקופה לתקופה, התלות הולכת וגוברת, גם צורך להשתתף במספר קבוצות בשבוע (כל מפגש זה נסיעה הלוך, שעה של מפגש וחזור..)

חברים סיפרו לי שהם משתתפים ב4 קבוצות כל שבוע, לא אחד ולא  שניים,

אבל זה לא מספיק, יש גם קבוצות טלפוניות, שאתה משתתף בהם מידי יום 

וזה גם לא מספיק, יש לך רשימה של חברים, שאתה מתקשר אליהם כל יום, בתחילת היום, בשביל להתחבר לעצמך, (מעניין להתחבר לעצמי על ידי חיבור לחבר) לתוכנית, לצעדים, והמינון גם הוא הולך וגובר, הרבה מכורים מחזיקים רשימות של מאות חברים (לא מגזים בכלל) בשביל שבכל רגע ורגע יהיה למי להתקשר, ואם מישהו לא יענה אז יהיה לך עוד אופציות, גם להתקשר בשתיים בלילה עד שמישהו יענה..

התוכנית דואגת לחבר (או למכר) אותה אליך בכל דרך אפשרית (סוג של דת תובענית, כמו היהדות לגברים אולי...?)

1. סיפרות, ספר כחול, ספר לבן, מסורות, פרשנויות על הצעדים, קצרצרים של החלמה

2. כתיבה, לכתוב לעצמך איפה אתה אוחז באיזה צעד, מה אתה עושה בצעד הזה

3. תפילות, להתחיל את היום עם תפילות על הצעדים, לגמור עם זה את היום (לא לגמור חלילה..)

4. חברים, אתה מתרגל לצורך נפשי בכל רגע של אי שקט או מועקה, להתקשר לחבר ולשתף, לא לבד. לבד אתה תיפול.

5. קבוצות.

6. קבוצות טלפוניות

7. קבוצות וואטאפ עם מסרים 

8. כינוסים מידי פעם, כולל כינוסים בינלאומיים, וכנס גדול בארץ כל שנה

יש עוד כמה דברים, ארשום בהמשך

3. איבוד היכולת להנות בחיים מצרכים בסיסיים

כאן זה משנה על איזה סוג התמכרות אנחנו מדברים

אלכוהול וסמים, הם דברים שאין שום בעייה להסתדר בלעדיהם, פשוט אל תשתמש יותר בזה

אבל בהתמכרות למין, לאוכל, או לתאווה, כאן אנחנו נכנסים לבעיה רצינית

עיקרון היסוד בaa, הוא שאם אתה מכור, אתה לנצח תישאר מכור

לא משנה כמה שנים תהיה נקי, וכמה מפוקח תהיה, אתה חולה במחלה חשוכת מרפא.

ולכן אם אני מכורה למין למשל, אני צריכה להפנים שאני בחיים לא יוכל יותר לאונן בחיי,

(אני לא נכנס לשאלות אסור ומותר, ולכן הבאתי דווקא דוגמא של אוננות באישה שהיא דבר חיובי בדרך כלל)

אני פשוט צריכה לוותר על הרצון לתאווה בכל צורה שהיא בחיי 

(חוץ ממין עם בן זוג במקרה שאתה נשוי, שזה אין ברירה אלא להתיר לפעמים)

השאלה היא קודם כל האם הם צודקים, אולי יש הרבה דרכי טיפול שכן מלמדים  אותך איך לשלוט בתאווה אבל ללא צורך להינזר ממנה לחלוטין, 

והשאלה השנייה היא האם אכן שיטת הטיפול הזאת יעילה יותר מהשיטות האחרות, 

כלומר האם אכן יש רווח בהימנעות המוחלטת הזאת

יש עוד המשך, בהמשך..

אחת העקרונות של ה12 צעדים אומרת שאם אתה תעשה את שלך

תבצע את הצעדים, תמסור את חייך להשם, הוא בוודאי לא יאכזב אותך

ולכן, בוודאי יבוא רגע, (או בסוג של תהליך) בא תרגיש שחייך השתנו,

לא מכוחך, אלא כח עליון שפעל בהם נס, החלמה שלא כדרך הטבע.

ואני הקטן עומד ושואל:

1. מניין הביטחון שאלוקים לא יאכזב את מי שפוסע בדרך ה12 צעדים?

אלוקים מאכזבב מידי יום ביומו מליארדי אנשים בעולם שהיו רוצים שהחיים שלהם יראו אחרת

ואלוקים אומר להם "לא"

אלוקים מאכזב מידי יום ביומו מליוני אנשים בעולם בחולים במחלות קשות וארורות, 

מתפללים בכל ליבם לרפואה, ואין.

זה סוג של דת חדשה המבוססת על התגלות של אלוקים לביל וילסון שהבטיח לו שכל ההולך בדרך ה12 צעדים בוודאי יזכה לכח עליון שישנה את חייו?

2. הרי הם טוענים שהתוכנית עובדת גם לאטיאיסטים או למאמינים בכל סוג של כח עליון, גם אם זה הכלב שלך או המרצדס?

האם באמת יתכן שהכלב מבצע עבורינו ניסים?

3. ומה עם כל אלה שהלכו בדרך ה12 צעדים ולא נושעו?

הרי ההבטחה של "הלכתי ונושעתי" היא של 100 אחוז לדברי המייסדים, אז איך בכל זאת אין ספור משתתפים נופלים קשות?

אז לAA יש כמובן תשובה מופלאה לטענה הזאת "לא הצלחת, כנראה שלא באמת ניסית"

אני חושב שכל אחד מבין את האבסורדיות של הטענה הזאת, לא היו יכולים לחשוב על משהו קצת יותר מתוחכם?

מה התשובה האמיתית לטענות אלו?

אני חושב שהתוכנית באמת יכולה להתאים רק לאנשים תמימים שיכולים להאמין שיש איזשהו כח ביקום שחושב עליהם כל הזמן, שמכיר אותם, שבודק בדיוק מה הם עושים, ורוצה לעזור להם

והם מסוגלים להאמין שיש כאן דרך חדשה (סוג של דת) שאם אתה הולך בה בתמימות, הכח העליון בוודאי יעזור לך

ולפעמים זה עובד בצורה פסיכולוגית

הרי אנחנו יודעים שלמחשבה יש הרבה כח

כמו בתרופות שרואים כמה ש"אפקט הפלצבו" משפיע ועוזר בהרבה מקרים

גם כאן זה לא שונה, מי שבאמת מאמין בכל ליבו שאלוקים הולך לעשות לו נס גדול

לפעמים זה עובד (ומיותר להדגיש לפעמים גם לא..)

ה"אלוקים בוודאי לא יאכזב אותי" מזכיר קצת את מידת הביטחון שרבות דובר עליה ביהדות

מה משמעותה, מה היא אומרת, והאם זה עובד.

אבל ביהדות בוודאי לא התכוונו לכח עליון שהוא שמש או ספגטי, 

עבודה זרה?

אשמח לתרום מנסיוני

אז מן הסתם הם יצחקו, ידברו, יקשקשו... 

אם הוא לא לומד הוראה והוא לא מתכוון לעבוד בישיבה,

אז זה לא כל-כך שונה מאינספור פגישות שיהיו לו גם בעבודה.

(אני יודע שלא עניתי לשאלה שלך, רק הרחבתי אותה...)

אין נכון או לא נכון.

לאחת זה יפריע-וזה בסדר.

ולאחרת זה לא יפריע-וגם זה בסדר.

אבל אם זה מפריע לך,פשוט תגידי לו.

תשתפי אותו בתחושות שלך.

אצלה בבית או במקום ציבורי, כמו בספריה?

זה  טבעי שדברים כאלה מעוררים מחשבות ורגשות, במיוחד כשאתם זוג טרי והקשר עוד בבנייה והתגבשות. זה ממש לא משהו לחוש עליו אשמה או לחשוב שאת "מגזימה".

אבל כיוון שההקשר הוא נטו לימודים ולא בילוי חברתי נניח של קולגות מהעבודה ,  לצורך השלמת חומר חיוני שהוא הפסיד עקב המילואים – זוהי מטרה פרקטית, ברורה ומקצועית. זה לא "בילוי" או "יציאה".

אם הם אכן ישבו בספריה - זו התנהלות שגרתית ונורמלית של חבורות סטודנטים.  

אם בפעם הזו נפגשו בבית שלה, לגיטימי לבקש שלהבא ישבו במקום ציבורי  

יש הרבה חברויות בלימודים ובעבודה שלא מתפתחות למקומות שהפנטזיות של כבודו הולכיהם אליהם.

זה לא הופך את זה לטוב או לרע, אלא בעיקר שצריך לדעת לשים דברים בפרופורציות ולהבא להציב גבולות (נניח, שבפעם הבאה ייפגשו אצלכם בבית, או שייפגש עם אחר/ת).

מחשבה פסימית מיידית או תגובה קיצונית יכולים להזיק מאוד, בין אם החשש מוצדק ובין אם לא.

השאלה אם יש לו ברירה.

אבל כמה נקודות ציון

א האם יש איסור ייחוד. אם כן אז זה פשוט אסור .

ב האם חד פעמי/ פעמים בודדות/ סדרה של שיעורים

ג האם יש רעשי רקע שיגבירו צניעות או שיגבירו קלות דעת

ד מה הסגנון של הסטודנטית המדוברת

הצלחה רבה 

לק"י

לא קשור לאם סומכים על בן הזוג או לא.

ובעיני, אם לך זה מפריע, הכי לגיטימי שתבקשי ממנו ללמוד עם גבר.

אולי לא הייתי באה בדרישה, אלא מבקשת ומקווה שייענה לי.

עדיף ללמוד בזום ביחד ולא פיזית ועוד יותר עדיף ללמוד עם גבר..

זה די פשוט ובסיסי

שיפריע לך

כדאי לשתף בזה❤️

אפשר להזמין ללמוד אצלכם אם אין אופציה טובה יותר עם מי להשלים..  או שילמדו בזום.

יחד עם זאת, ראוי לסמוך עליו

ואם ממש קשה (לאו דווקא קשה לסמוך אלא קשה הסיטואציה)

אפשר להזמין אותה ללמוד אצלכם

שצריל זהירות גדולה ב"לתת עצות" שחלילה לא יפגע בצורה כלשהי בשלום והאהבה בין איש לאישתו.

אז כל המטרה היא רק לתיקון ולכוונה טובה.

גמו שכתבו זה חייב להיות ברור שהגבולות ההלכתיים חייבים להישאר אחרת אין לזה שום היצר בלי קשר לנישואין בכלל.

והדבר השני והקריטי זו לא הנהגה טובה אני מאמין שהוא עושה את זה בתום לב וגם אותה סטודנטית שעוזרת לו.

אבל זה לא מומלץ כלל וכלל גם כשאין  שום ייחוד ומבחינת הלכתית יבשה הכל נעשה לפי ההלכה.

מהסיבה שזה יוצר קירבה בטח אם משובר במשהו של כמה פעמים.אי אפשר להיות לא אנושיים אי אפשר לשבת עם אדם ולא קצת לצחוק איתו להביע נחמדות וזה לא דבר רע אבל בהקשר הזה זה עלול חלילה להגיע למקומות שליילים ואיני מדבר מדמיונות אלא מסיםורים ששמעתי ומתלמידי חכמים מאוד מתונים ומחוברים לחיים שגם הם אומרים את הדברים הללו.

זה מעבר להרגשה האישית זו הנהגה לא נכונה...

העולם היום הפך להיות מכיל וכל דבר כמו מה שכתבתי נשמע שמפגש בים איש לאישה הוא מלא ביצרים ותאוות.

אבל זו בכלל לא הכוונה שלי.

אנחנו בני אדם בריאים עם רגשות וכל פגישה מסוג כזו היא סוג של חוויה וחוויה היא דבר מקרב.

וזה לא משנה עבודה לימודעם וכד' צריל שיהיו גבולות ברורים

בסגנון הדיבור והתוכן.גם במקום של עבודה זה לא דבר נכון שאיש או אישה ידברו על אה ועל דא או יצחקו אחד עם השני...

זו האמת וזו דרכה של תורה

ברור לי שהרבה מאיתנו לא עושים את זה ממקום רע פשוט העולם הפך להיות מכיל כביכול ונותן לגיטמציה לערבוב הזה.

*אני ממש לא חושב שצריך שלא יהיה שום מפגש בין נשים לגברים.

אבל אני כן מתנגד שבתוך המפגשים האלו יכנסו ערכים,אמונות,תחביבים, חווית וכד' בין גברים לנשים(אא"כ המטרה שלהם להכיר ולהתחתן).

ודרך אגב אני בטוח שהוא ממש צדיק וטוב וממש אוהב את אשתו ובכלל לא חושב על הנ"ל.

אבל כמו שכתבתי זה לא דבר טוב ונכון.

לשאול אותו

אם הפוך הוא היה מסכים שתשבי עם סטודנט

וכן, פעם היית מאוד מצחיק 😝

אבל גם היום ❤️

א. העזרה של בעלך לאדם בודד

ב. חוסר בגבולות בעזרה

ג. חוסר בתקשורת בינך ובין בעלך ותחושה שהוא לא רואה אותך ואת הצרכים שלך, או אולי לא נפל לו האסימון שהוא בזוגיות וצריך לשנות פאזה

ד. מעורבות גבוהה של המשפחה שלך ושלו

אתחיל מההתחלה.

בעלך עוזר לאדם בודד, זה מאוד יפה. הוא עושה איתו חסד.

גם אמא שלך עשתה חסד דומה וזה מקסים. חיובי, ומעיד על נפש טובה.

הבעיה מתחילה במינונים... כאשר זה נמשך המון שעות, חוזר הביתה בשעות לא שעות, מצפה גם ממך להיות שותפה למרות שזה לא מתאים לך, זה כבר הופך להיות עוול ולא חסד.

כי זה חסד על חשבונך וגם חוסר הגבולות הזה מטריד, גם אצל בעלך כלפי עצמו זה ברמה חריגה ומשהו בקשר הזה מאוד מוזר.

ברור לי שאת מנסה להסביר לו את זה והוא לא מבין.

השאלה היא מה יש לכם בזוגיות מעבר לדינמיקה הזו, האם יש לכם מכנה משותף? שיחות? מחוות הדדיות?

למשל, האם את חושבת מה יפנק אותו ומה חשוב לו?

האם את מרגישה שאכפת לו ממך?

האם אתם יוצאים מדי פעם, מפטפטים, מתחבקים וכל מה שמעבר?

ומה היה לפני החתונה, היה לו את הקשר עם האיש הזה?

האם דיברת איתו על זה פעם בנחת או רק בעצבים או רק דרך קרובי משפחה?

תקשורת זוגית אמיתית לא אמורה לעבור דרך חמותך או האחיות שלך או שלו, אם הוא מדבר עם אמא שלו על להתגרש ממך וגם את פונה אליה ככתובת "קחי אותו תחנכי אותו" שניכם צריכים לעשות איזה סוויצ' בראש.

להפנים שהקשר הזה הוא אך ורק שלכם ולא קשור לסביבה, אתם שני אנשים בוגרים שנחליטו להתחתן וזה שלכם.

שימי גבול מאוד ברור מה את מוכנה ולא מוכנה לעשות בשותפות שלך במצווה הגדולה שבעלך עושה.

למשל - שיעזור לו רק בשעות שהוא לא בעבודה ואת כן בעבודה (אם יש כאלה). או רק יום בשבוע. או רק לבשל לו אבל לא להסתובב איתו. וכו'.

מה שמתאים לך, מתוך ראיית הטוב.

יכול להיות שכמה מפגשים בודדים עם יועצ/ת זוגי/ת יעשו לכם טוב ויאפשרו לכם לדבר על זה בנחת כי נשמע שמשהו בתקשורת ביניכם לא 100%, לפחות ממה שאת כותבת.

מהניסיון שלי זה ממש יכול לעזור להציל את הנישואים.

בהצלחה יקרה!

מציע לנסות ללכת ביחד לטיפול זוגי ופשוט להעזר במטפל/ת לתקשר. תשמעי איך בעלך רואה את הדברים ואת חלוקת המשימות, הוא ישמע אותך ותראו ביחד איך מסדרים את החיים עם פרופורציות.

לוקח כסף על הבישול כי... חשמל ומים?

אלה שני הרכיבים הכי זולים בבישול.

החלקים העיקריים זה זמן עבודה וחומרי גלם. 

או שהוא מצא חבר שהוא נהנה איתו והוא יכול להתנהג כמו רווק

או ללכת למחוזות רחוקים יותר כמו קשר של ניצול.

הקשר עם המשפחה שלך לא רלוונטי למקרה הספציפי אבל רלוונטי לתקשורת ביניכם, גם איתך אין תקשורת?

לחזור כל הזמן ב3-4 זה לא תקין.

שיש כל מיני מורכבויות,

מה שלי בלט זה שאת מדברת עם הרבה אנשים אבל ביניכם שיח כן וקרוב שראוי לבני זוג.

ממליצה לך מאד לא להסתפק בעצה של המקובל, כבודו במקומו מונח. (גם כי יש כל מיני שרלטנים,

וגם כי לא מבינה איך המידע הזה מקדם את המצב)

אלא ללכת לקבל עזרה אמיתית: ללכת יחד שניכם לטיפול זוגי, או לחילופין אם זה לא מצליח ללכת בעצמך לטיפול ולקבל מענה מה לעשות ואיך.

קורה שיש מצבים מורכבים או קשרים בתקשורת.

יש דברים בסיפור שתיארת שיכולים להתפרש בכל מיני אופנים.

בשורה התחתונה לא ניתן להבין דרך הודעה את המצב לאשורו, וודאי שכדאי לנסות לתקן מה שאפשר

(בזוגיות או אצל כל אחד מכם בפני עצמו, זה אף פעם לא רק "הצד השני").

מאחלת לכם שתמצאו שליחים טובים.

ברור שהוא אמור להפנות אותו אלייך

ובפרט כשאת בהריון

תעצרי אותו לשיחה

ותגיד לו שאת רוצה שהוא יהיה איתך.

בצורה ברורה.

אולי אפילו כדאי לדבר עם רב סביר

לא מקובל וכאלה

רב הלכתי, רב שכונה או מי שיכול להשפיע

ולא לדפדף את המקרה

כי ברור שהסדר עדיפויות הנכון

הוא להיות עם האשה שלו, ובפרט כשהיא בהריון.

זו טעות שיכולה לקרות להרבה, ובפרט כשמגיע אדם

מבוגר, אולי אפילו חולה, ומצווה ענקית לעזור לו.

 הכל טוב ואושר לעזור לבן אדם,

ולהאכיל אותו זה מצוה רצינית וטוב שעשית

לפעמים האנשים האלה סבירים

יודעים לא להפריע.

ולפעמים הם חסרי גבולות וטקט או לא מודעים לנזק שהם גורמים, כי נותנים להם את התחושה שבכיף והכל סבבה.

ואולי זה מה שהולך מרגיש שזה דיי בכיף מבחינתי

תפקידך להבהיר לבעלך, שאת מעוניינת ביחס שלו עכשיו, ושיתעדף אותך ביחס ובזמן.

אפשר לעזור לו, אבל מהצד כזה בלי לתת לו

נתח מהזמן, שישים לב.

בכולן את כותבת שאת לא יודעת מה לעשות, את רוצה להתגרש. עוד לפני שהתחתנת איתו! ורגע אחרי החתונה! ושנה אחרי, ושנה וחצי אחרי!

למה את עדיין איתו בכלל? אני שואלת באמת, זה לא שאלה רטורית. לא מכירה אותך.

את יודעת מה את רוצה בחיים? זה נכון הילד וכו'... אבל עדיף ילד שגדל עם הורים שטוב להם בנפרד מאשר ילד שנמצא בבית אחד מפורק ורואה ריבים ותסכולים כל הזמן, ואמא שלא פנויה אליו רגשית כי היא מתעסקת בזה שלא טוב לה בזוגיות.

תעצרי שנייה את הכול. תחשבי על עצמך- טוב לך עכשיו? יהיה לך טוב בשנה הבאה ובעוד כמה שנים? מה יעשה לך טוב? מה את יכולה לעשות שיעשה לך טוב? לא לצפות שאחרים יעשו דברים שאולי ישפיעו עלייך. תשני דברים בעצמך.

שיכול להיות שהבעיה היא לאו דווקא באדם הספציפי, אלא שזה דפוס מסוים של הפותחת, חוסר יכולת להתחייב ולהשלים עם הבחירה שלה.

כך שייתכן שהפתרון הוא מציאת בן זוג אחר, אבל ייתכן גם שהפתרון הוא בשינוי פנימי אצלה (לא קראתי את הפרקים הקודמים, רק מה שכתבת כאן).

הטקסט מדגיש את רעיון “נר איש וביתו”: חנוכה הוא זמן לחזור לבסיס הזוגי – איש ואשתו, פנימה אל הבית והקשר. מתוך חיזוק השלום, הקרבה והתקשורת בבית, ניתן להשפיע גם החוצה. הוא קורא לראות את בן/בת הזוג במבט על, מתוך הכרה בטוהר הנשמה והכוונות, גם כשיש פגיעה או משבר, ולזכור שדווקא הקושי הוא הזדמנות לצמיחה, תיקון והעמקת האהבה.

עוד מודגשת החשיבות של בלעדיות, נאמנות והשקעה רגשית בקשר הזוגי: לראות חיים רק עם בן/בת הזוג, להשקיע בהם את כל הטוב, החיבה, העזרה והשמחה, ולא לפזר את הכוחות החוצה. אהבה זוגית מתוקנת מביאה טוב לשני בני הזוג, לילדים, ולעולם כולו – והיא האור האמיתי שנדליק, במיוחד בימי חנוכה.

(GPT)

ככל שהעיקרון הדתי חזק בבית אז זה פחות אופציה, ונשארים עם ה"פיתו בסלו", כלומר יודעים שיגיע ליל הטבילה וזה נשמר עד אז.

לכן השאלה היא כמה ההלכה נוכחת אצלכם בשאיפה הזוגית.

ברור שכל זה לא מזילזול בדחפים וברצונות הטבעיים שזה דבר משמח בפני עצמו וטוב מאד שקיים אצלכם.

שלישית - ללמוד ביחד, לחזור ביחד על ההלכות הללו, שהן חדשות לכם ואולי לא מספיק במודעות ובכלל - ללמוד משהו ביחד מחזק את היחס המשותף שלכם לתורה.

בהצלחה רבה וברכה גדולה בביתכם

אתם רוצים קשר טוב ומגע וחיבה, וזה מדהים.

מה שצריך לשים לב, זה לשני דברים שפחות קל לראות מהמקום שלכם:

1. ככל שיש יותר מגע אסור ונקיפות מצפון, אתם תחוו את המגע כמשהו שמוביל לתחושות אשם, או שצד א מעיר לצד ב ומנסה למנוע אותו מהחטא. התוצאה היא כמובן בעייתית (ואפילו הרסנית, בטווח הארוך).

2. ככל שיש יותר שמירה, ככה ימי הטהרה הרבה יותר מרגשים ועוצמתיים. שוב, זה מתחיל בקטן אבל ככל שחולף הזמן זה מקבע את ליל הטבילה ובכלל את תקופת הטהרה כזמן של קשר מאוד מרגש ועוצמתי.

עצה פשוטה שלי: זמן הנדה הוא הזמן העי חשוב באמת לבניית הזוגיות, ואם מנהלים אותו נכון, מרוויחים בגדול. תקופת הטהרה, בעיקר כזוג צעיר, גולשת כמעט במישרין למגע וחיבור פיזי וזה מדהים. אבל אם מנהלים נכון את זמן הנדה, בונים את הרובד של קשר בשיחה משותפת, דיבור וסיפור על עצמי. זה מאוד מאוד חשוב, כי תוך כמה שנים שני התחומים האלה יהיו פחות לחוצים לכם, וככל ששניהם ייבנו טוב (מגע נעים מתוך קרבה ולא מתוך תחושות אשם, לצד שיחה נעימה ומקרבת) - צלחתם את החלק הכי בסיסי בזוגיות, ואתם במועדון הטוב של אלו שבונים את עצמם.

כדי ליישם את זה, תפנימו ביחד כמה חשוב גם זמן בלי מגע פיזי ואיך כדאי לנהל אותו בחכמה. תחשבו להעמיס על ימי הנדה שלכם מפגשים של שיח וקרבה שמצד שני לא מאפשרים ככ מגע. יותר יציאות בערב להליכה משותפת, לרכז אז נסיעות להורים ולאירועים וכדו'.

אני חושב שאתם נמצאים בשלב מרגש ויש לכם את הכלים לפתח זוגיות מהממת. מכיר הרבה אנשים שהיו שמחים לחזור לתקופה הזו ולעשות את זה שוב, בצורה נבונה ובונה.

מלא הצלחה יקרים!

ומזל טוב 🍷

פתרונות טכניים כבר כתבו לפניי טוב ממני.

קודם כל הכל תקין אצלכם ואתם לגמרי נורמליים ומצויינים ברוך השם.
זו מתנה וברכה גדולה, המשיכה הבלתי ניתנת למעצור הזו...
מבחינת עזרה טכנית- צעדי תינוק.
כל פעם להחליט על משהו קטן, לא ישר הכל או כלום כי זה קשה.
כל פעם שאתם מצליחים לשמור על הריחוק- לשמוח בזה.

אולי לעזור לעצמכם, לא להיות יחד המון זמן במצב של קרבה,
לצאת יחד למקומות ציבוריים אולי אפילו ליד אנשים אם ממש ממש קשה,
וכמובן להתפלל על זה להשם...
לשים לעצכם גבולוצ קטנים יותר- מה אתם בטוח לא עושים. צעדים קטנים. זה לא המקום לפרט אם באלך בפרטי בשמחה רבה...

מרגש לשמוע את זה,באמת.. מתיקות
 

הפעמים הראשונות היו לנו סיוט ממש

אבל באמת מפעם לפעם זה נהיה יותר טוב ב"ה

ושנה-שנה וחצי אחרי החתונה זה היה לנו הבדל של שמיים וארץ מהחודשים הראשונים...

שולחת חיבוק, בע"ה שה' ישלח לכם כוחות לניסיון הזה, ואם זה מעודד- בע"ה זה ילך וישתפר...;)

ברור שקשה מאד מאד. ברוווור.

אבל זה עניין של החלטה, שרק אתם יכולים לקבל לעצמכם. יחד.

מה שהקל עלינו זה לצאת מהבית יחד כמה שיותר. 

שאין הכוונה שכל היום תשהו בחברת אנשים, כמו להתארח הרבה אצל ההורים וכדו. זה יהרוס לכם את הכיף של הביחד.

אני הייתי ממליץ לטייל ברחוב או בקניון וכדו, שיש אנשים אז המגע תמיד עדין (או לא קיים - עניין של הנורמות שלכם), או לנסוע למקומות ואירועים אבל יש לכם את הביחד של הדרך לשם ברכב וכדו.

מאוד חשוב להתרגל להנות מלשבת לפטפט ולספר על עצמינו ולשתף ביחד, בלי אנשים נוספים ובלי יותר מדי מגע. זה הרגל מאוד כדאי להמשך הזוגיות (יש גם רובד של להעמיק את השיח המשותף, אבל זה לא נשאל כאן ולא כאן המקום לדבר על זה).

באמת יכול להועיל חלק מהזמן לצאת מהבית, מסכים שזו עצה טובה לחלק מהזמן או אפילו להרבה זמן, למי שבאמת לא מסוגל.

אבל, חשוב מאוד באופן כללי לשלוט בעצמנו וחשוב באופן ספציפי שתהיה זוגיות עמוקה ואוהבת גם בלי המגע. לא אומר בהכרח שהייתי מנדב לזה בלי שהתרה חייבה, אבל אחרי שיש את המצווה והאיסור - כדאי לקחת זאת כהזדמנות להעמקה.

הזדמנות לברר שהקשר שלנו הוא קודם כל קשר של נשמות, מתוך כך קשר של אנשים שיש להם ערכים משותפים ועולם ידע משמעותי ועשיר. מתוך כל הקומות הללו ועל גביהן מגיעה, בזמנים המתאימים, גם הקומה החשובה של המגע- שהיא מאוד מיוחד ונעימה ומביאה את היחד שלנו לקומות מדהימות. אבל היחד קיים הרבה לפני המגע.

כמדומני שאצלינו כזוג צעיר (אי אז...), הרבה מהשיחות הארוכות שביססו את היחד התודעתי שלנו - היו דווקא בשבתות שהיינו לבד בבית ואסורים.

ובמהות שמירת התורה והמצוות כולה.

ובפן הפרקטי, אכן מנסים קודם כל להיות בזה *יחד* מתוך הבנה שזה מה שאנו בוחרים וכי זה מה שחשוב לנו,

ומתוך החיזוק הזה כל אחד לעצמו וגם לשני/ה לעשות בפועל דברים שיעזרו - כגון דיני ההרחקות שבאים בדיוק כדי לשים את הגדרות הללו.

כתבו עוד על הפן הפרקטי ומצטרפת לכל דברי החוכמה שנאמרו כאן,

ורוצה גם להוסיף על הפן הרעיוני וההבנתי של הדברים בהרחבה:

בהחלט הזמנים השונים במעגלי החיים (כדוגמת הזמן שאסורים) מזמנים לנו הזדמנות מופלאה ללמוד ולהעמיק בכך יחד, ולגדול בתור הזוג שאנחנו לעוד ועוד רבדים עמוקים.

זו ממש עבודת חיים. 

בהחלט אפשרות של עבודה על רמת קירבה נפשית-רגשית בעוצמה גבוהה בזמנים אלו יכולה לתרום,

גם התכנסות והתמקדות אישית חשובים בפני עצמם

ולשניהם יש מקום, הכל תלוי באיזון העדין והנכון לכם כיחידים וכזוג.

ויש גם נקודה שחוזרת על עצמה הרבה פעמים בתקופה הזו, שהיא נקודת הרגשת הבדידות בזמנים אלו שאסורים. כתבתי עליה בהרחבה בעבר ומצרפת את הדברים גם כאן:

לפעמים עולה אצל האישה, ואולי גם אצל האיש, מן תחושה של "בדידות" כאשר אסורים.

וזו אכן נקודה מאוד עמוקה שלדעתי יושבת איפשהו שם-בנבכי הנפש של הרבה מאוד נשים (וגם גברים) בזמן שאסורים.

וזה ממש לא סתם.

הרי יש שפה שלמה של אהבה (בין היתר, יש 8 שפות של אהבה) שהיא שפת המגע -

שבעצם מי ש"מדבר" בה - אומר ע"י כל סוג של מגע - חיבוק, נשיקה, ליטוף, יחסי אישות וכו' - אומר ע"י כך "אני אוהב/ת אותך"

וגם מרגיש אהוב/ה ע"י מגע שנותנים לו/לה.

עכשיו,

בתקופה שאסורים,

ועוד אחרי החיבור הגדול שהיה שמותרים,

ועוד אחרי הרבה זמן שהייתם מותרים -

פתאום נלקחה מכם השפה הזו!

משניכם!

אז גם בעלך - זה קשה לו

כי הוא אוהב אותך

ורוצה להגיד את זה

להגיד את זה גם במגע

והוא לא יכול!!!

ואת, אוהבת אותו כל כך

ורוצה להיות קרובה אליו

אבל לא יכולה לומר לו זאת בשפת המגע!

ואז מה קורה?

למי שממש קשה, כי הוא ממש "ספץ'"- ממש מדבר חזק ורהוט בשפה הזו של האהבה - הוא לגמרי מרגיש כמו נכה חלילה שלקחו לו את הקביים והוא לא יכול ללכת... כאילו איבר ממשי מתוכו חסר...

ואז מתוך קושי הוא ממש מרגיש חסר אונים!

ומהחוסר אונים הזה באמת לפעמים נוצר ריחוק גם ברגש/בנפש -

*כי* כל כך אוהבים

*כי* כל כך קשה בלי המגע

ולעיתים אפילו מעדיפים "להתרחק" לגמרי כדי שלא יהיה קשה מדי עד בלתי אפשרי

וגם כדי לא ליפול.

 השורש החיובי של זה כמובן מראה עד כמה אהבה ענקית וקירבה ענקית *כן* יש ביניכם!

שעד כדי כך אתם מפחדים לא ליפול מרוב שהתשוקה והאהבה ביניכם חזקה!

שעד כדי כך אתם מרגישים חסרי אונים בלי יכולת המגע הזו

שעד כדי כך לפעמים הנפש ומנגנוני ההגנה מעדיפים להתרחק כי פשוט לא יכולים ככה בלי המגע!

אם מבינים את השורש של זה,

את המקום ממנו הכל קורה -

זה מאוד יכול להרגיע את הנפש.

כי דווקא כאשר אסורים יכול לעלות רצון יותר חזק לקירבה נפשית ומילולית

אך לעיתים מרגישים, כמו שפירטתי קודם, בדיוק להיפך

ואז התסכול גדול שבעתיים

גם אין שפת המגע

וגם אין את שפת המילים

אז כאילו מה? אז מה כן יש?

מה? כל מה שאנחנו זה רק מגע?

מה, למה אנחנו כ"כ רחוקים?

מה, הוא כבר לא אוהב אותי?

מה, הוא רק רוצה אותי כשמותר לגעת? ואני אותו?

מה יש לנו?!

אז על כל השאלות האלה לענות - ממש ממש לא!

יש ביניכם קשר שלם!

אהבה שלמה ואמיתית

אתם פשוט אנושיים!

פשוט לקחו לכם שפה! קביים, איבר, פה, יכולת התבטאות!

והריחוק הוא לא אמיתי אלא רק כמו מסכה לתסכול וחוסר האונים שהנפש מרגישה *כי* היא רוצה להיות כל כך קרובה!

עכשיו זה חשוב חשוב חשוב

אני כותבת את זה לך, לעצמי, לכולן

וכ"כ למה?

כי דווקא בימים האלו,

הימים שאיש ואישתו אסורים,

הם ימים שחלילה "מועדים לפורענות".

הכוונה שחלילה חלילה בגלל אותה הרגשה בנפש

אותו איש

או אותה אישה

יכולים "להאמין" ו"ללכת שבי" אחרי הרגש המתעתע והשקרי הזה של ה"ריחוק" לכאורה

ולחשוב שהאישה שלהם/האיש שלהן רחוק מהם

ואז זה כר פורה לחלילה ריחוק אמיתי

ע"י קשרים אסורים ל"ע

או מריבות

ויכוחים

צעקות

חוסר הבנה

רצון למלא את ה"חלל" הזה בהתכתבויות או דיבור עם גבר אחר חלילה,

או לצחוק ממישהו אחר חלילה,

או כל דבר שמכניס גורם זר בקשר המקודש בינינו

וכל דבר שהוא לא מקרב בינינו אלא מרחיק

כיוון שאין ואקום בעולם.

איפה שלא נכניס את הטוב - ישר יש בור פעור לרע.

וישר צריך למלא אותו!

כמו שכתוב בתורה "הבור ריק"

ומפרש רש"י מים אין בו

אבל נחשים ועקרבים יש בו!

ז"א, אם אין את הקירבה

אז חלילה הפוטנציאל לרע ולריחוק עוד יותר גדול!

וצריך להיזהר שבעתיים!

צריך ל"סור מרע" שבעתיים!

ואז "לעשות טוב" שבעתיים

לא לדבר עם מישהו שאסור (תמיד כמובן!)

לא לריב מריבות מכוערות

להמשיך להבין אחד את השני

כן להסתכל בעיניים (אם מתאים לכם, אני חושבת שזה חשוב)

כן לצאת יחד דווקא כשאסורים לבילוי רק בלי מגע

כן ליצור זמן ומרחב לזוגיות - זמן, פניות ומקום לזוגיות,

כן לדבר על הדברים

כן לומר במילים "אני אוהבת אותך"

או בפתקים

או מחוות

או חיוך

כן להתמלא במה שכן יש

במה שכן היה

להיזכר בזה

לזכור את זה

להפנים את זה

להסניף את זה עמוק לתוכנו

ובשאר הזמן?

בשאר הזמן להבין את המקום בנפש של זה.

ולשחרר.

להרפות.

ככה זה.

אי אפשר תמיד מושלם.

אז להכניס גם דברים טובים *אחרים* אבל שיהיו *טובים*

זמן למרחב *האישי* של כל אחת ואחד מאיתנו

זמן יותר לפיתוח תחביבים

זמן יותר ליציאות עם אחות/חברה/אמא/אחר

זמן יותר לפתח דברים בעצמך ובעולם האישי שלי ולהשקיע בזה יותר

זמן יותר לבקר הורים ומשפחה

זמן יותר לישון

זמן יותר לראות סדרות אולי, או כל דברים שאוהבים וזה דורש רק אחד ולא זוג

וכמובן גם אישך אותו דבר - יקדיש את הזמן להתמלא ב*אני* שלו

זמן יותר לעצמו

לעבודה/לימוד תורה

לחברים

ליציאות עם משפחה וחברים

לפיתוח עצמו ותחביבים שלו ויצירתיות שלו

ואז

כאשר המקום של זה בנפש קצת נרגע

אפשר לאט לאט לראות גם את הברכה בזה -

שזה באמת באמת מאםפשר גם זמן לגדול בתור יחידם ולא רק בתור זוג,

ואז אותם שני היחידים האלה יגיעו לטבילה ולמפגש המחודש עוד יותר מלאים

עוד יותר שמחים

עוד יותר *הם*

ומתוך המקום האישי השלם הזה - גם הזוגיות תהיה שלמה יותר

כי כאשר כל אחד מרגיש *עם עצמו* ועם *עצמה* טוב ושלם - הזוגיות היא הראשונה להרוויח מכך! (וגם להיפך כמובן!)

ואז יש גם את הגעגוע

והציפייה

והכמיהה

והתשוקה

ואת החיבור המחודש שהוא ממש יכול להיות עם פרפרים בבטן ממש כמו ואפילו עוד יותר מיום החופה!

ולהכניס עוד עומק וגיוון וטוב שלם בתוך המרחב הזוגי שלכם בתחום האישות ובכל התחומים.

אני קוראת לזה (לתקופה שאסורים) "שעת האפס"

שכאילו אנחנו, הנפש שלנו, כמו שעון,

שצריך מדי פעם להתאפס

לאפס אותו.

כי אם לא הוא משתגע ולא מראה את השעה הנכונה

אבל כאשר מאפסים אותו

ונותנים לו את היחס הראוי לו - הוא ימשיך להתאפס על עצמו ולהרואת את השעה הנכונה

ממש "אם תעירו ואם תעוררו את האהבה עד שתחפץ" -

שיש כמו שטח אפור כזה שהוא הזמן שאסורים בו, תקופת הריחוק בנידה,

שמה שיכול לתרום ולעזור לאפס אותו זה מה שכתבתי קודם - להכניס טוב ולא רע,

למשל סרט, שיר שכותבים או שרים עליכם עם תמונות שלכם מכל הזמנים, ממש להקדיש באופן *אקטיבי* זמן ב"להעיר ולעורר" את האהבה עד שתחפץ בזמן הזה שזה דורש יותר אנרגיה,

אז כן, לעשות קליפ מכל הסרטונים והתמונות שלכם,

לדבר על הילדים החמודים

להקדיש יותר זמן לילדים החמודים

לשמוע שירים שמקרבים ומחזקים

לרקוד

לראות סרט שיכול לקרב (לאו דווקא ביחד, הכוונה לקרבב את הלב שלכן בנפרד לשני ולתחושת הקירבה)

בילוי יזום יחד

שיחה טובה

מבט בעיניים א ר ו ך

ממש להעיר את הקירבה הזו

כמו שעון מעורר

ואז,

במקום ללכת ולהיות בשטח האפור - שיכול לזמן את כל הרע והריחוק והדברים הרעים חלילה שפירטתי למעלה -

ללכת לשטח הלבן, או הורוד - ששם הכל טוב, ומקרב, ונכון, ואמיתי ולא מזויף, גם בטווח הקצר וגם בטווח הארוך.

למשל להוסיף עוד פגישה עם אחות

עם חברה

לצאת לאוויר עם מוזיקה

לישון

להסניף את הילדים

להתפלל על זה ולהתפלל בכלל

להתחזק

לראות סרט טוב

לראות תמונה שלכם יחד

ליצור משהו

לעזור למישהו - בטוב

ממש להתכוונן לזה!

לדבר את זה.

לשהות לבקש מהשם את זה.

במילים פשוטות.

כל יום.

ואם קשה אז יותר חזק לבקש.

ותמיד תמיד לחשוב

מהי מטרת העל שלי? למשל זוגיות טובה לנצח ובית שלם ושמח לנצח -

אז מה מקרב אותי למטרת העל הזו שלי?

ומה מרחיק אותי ממטרת העל הזו שלי?

וכ-ל מה שמקרב אותי למטרה - לעשות!

וכ-ל מה שמרחיק אותי מהמטרה - להתרחק!

ב"הצלחה רבה, מאחלת לכם שתזכו לצמוח ולמצוא המון מתנות דווקא בתוך התקופות שאסורים, ומתוכן להעמיק ולשמוח עוד יותר גם בתקופות שמותרים 🙏🌹

מחילה, עניתי לך אתמול (לא גילית סוד, זה ידוע בפורום) כי הייתי בטוח שמי שבפורום נשואים מחפש מטפל - מחפש לעצמו מטפל זוגי. אבל אם אתה בסה"כ רוצה לברר משהו כללי - אין צורך לאסוף כאן מידע.

מה ההכשרה שלכם?
כמה שנים אתם במקצוע?

מה היקף העבודה?

מנסה להשיג.

המושג 'מטפלים' הוא עולם מאוד רחב והתשובה לשאלותיך תהיה שונה מאוד מאחד לשני. אם אתה רוצה ללכת למישהו לטיפול, הגיוני לשאול אותו את השאלות הללו באופן אישי, אבל לא חושב שדרך הפורום.

גם מה גובה המשכורת וכמה יש להם ביו''ש.

המטרה שלך לא ברורה, (ואם כבר נראית כחשודה) ולכן אין רצון לעזור לך.

אתה שוקל ללכת לטיפול? אתה שוקל ללמוד טיפול? או שאתה סתם רוצה להסביר שהכל חארטה?

תסביר מה אתה צריך, תקבל תשובות למה שאתה צריך.