*גזירה של הדור (כמו נגיד הגזירה שבנ"י יהיו במדבר 40 שנה בלי להיכנס לא"י. אז אולי משהו בסגנון ח"ו. מקווה שלא...)

* רצון של ה' שנצטער יותר על חורבן הבית ונרגיש בצער של השכינה שאין לה בית דווקא בגלל שכבר הגענו לארץ ישראל ואנחנו רואים בעיניים איפה היה צריך להיות הבית.. ואולי קצת שכחנו מהכאב של השכינה.

* אולי תוצאה של עבירות בעניינים של בינו לבינה. שתי אפשרויות: או שזה תוצאה שלילית או/ו הקב"ה בכוונה מנסה אותנו כי יש כאלה שמצליחים לשמור על עצמם על אף מה שקורה בחוץ וזה לדעתי מוסיף זכות על הדור ומגן אולי אפילו על הדור....

*בירור וזיכוך של זיווגים

למה כ''כ מסובך לנו למצוא? - לקראת נישואין וזוגיות

1 מודעות לרגשות מכניסה עוד כמה דרישות והופכת את הקיטריונים לרב-ממדיים

2 מעמד האשה גבוה ולכן לשני הצדדים יש אמירה, מה שמעלה בריבוע את הסיכויים לכשלון

3 בעקבות ערכי העולם המערבי המודרני, אנשים פחות בלחץ להתחתן וללדת ילדים, והרווח בחתונת פשרה ירד

4 (קצת דומה) בעקבות עליית גיל הנישואים בעולם, אנשים מרגישים לא בנויים להתחתן בגיל צעיר

5 בגלל שהעולם המערבי המודרני התרגל להתבגרות איטית, אנשים מתבגרים לאט יותר

ראיתי אנשים שהתחתנו כי יאלה אין עם מי, אז נתחתן עם מי שאפשר להביא איתו ילדים.

מלא מרמור, תסכול, אכזבה, חוסר שימחה ואהבה.

מזעזע. 

אני מכיר אנשים שהתגרשו אחרי שנות סבל בזוגיות ועדיין רווים נחת מהילדים שנולדו להם מהנישואין האלה. 

אין שום רווח ברווקות ארוכת שנים כי אולי נתחתן עם מישהו לא מושלם.

ואם מישהו רוצה להתמקד בצדדים הרעים בחיים שלו, הוא יוכל לעשות זאת גם אם יהיה נשוי לפסגת השאיפות וכליל השלמות

אנשים רווקים שנהנים מהעובדה שהם מסוגלים לנשום כל רגע ורגע

נו באמת.

לא מתחתנים רק בשביל להביא ילדים לעולם

ומה קשור להתמקד בצדדים הרעים בחיים? לא הבנתי...

יש דברים טובים, יש דברים רעים. השאלה כמה דברים טובים וכמה דברים רעים.

חתונת פשרה אומרת שבשביל הדברים הטובים שווה לי להתחתן עם אדם אחר על אף החסרונות.

השאלה היא כמה דברים טובים יש, ועל זה כתבתי שהשאלה היא מה הרווח בחתונת פשרה.

אגב, רוב אם לא כל האנשים העולם מתפשרים. כמעט תמיד יש משהו שבו בן הזוג לא יתאים לשאיפות המקוריות, ומוותרים.

אבל כמה שנישואים יכולים להיות גרועים - יש בהם דברים טובים, כמעט תמיד (ואולי תמיד)

ומי שרואה בחיי הנישואין שלו *רק* סבל וצער, כנראה לא רואה נכון.

ולא כתבתי שמתחתנים רק בשביל להביא ילדים לעולם, אבל אם למישהו זה חשוב, אז כן, הוא מתחתן בשביל זה. והאמירה שלך היא בדיוק הדוגמה של מה שאמרתי שהרצון לילודה קטן ולכן הרווח בחתונת פשרה ירד. את פשוט משקפת את מה שאמרתי. לפני מאתיים שנה אף אשה לא היתה אומרת את מה שאמרת, וזאת בדיוק הסיבה שהיא התחתנה הרבה יותר בקלות. האם היא הרוויחה? לא יודע, אבל כאן השאלה היא למה היא התחתנה

כי גברים מצווים על פרו ורבו

אישה לא. אישה רגישה יותר. לאישה יהיה קשה להתמסר מכל בחינה אם אין לה את החיבור הרגשי.

אולי יש כאלה שבלית ברירה יהיו מסוגלות לעשות את זה. או גברים. כי הצד השכלתני יותר עובד אצלם והם יעשו שיקול של רווח מול הפסד.

לגביי אני יודעת שנפשית לא הייתי מסוגלת לעשות את זה. לכן זאת לא אופציה מבחינתי.

כאילו אני אפילו לא נכנסת לנישה של סבל מול אושר.

אני מחפשת בעז"ה אושר, ומה שה' יחליט זה כבר לא בשליטתי....

על אהבה אני לא מוכנה להתפשר. זה מהות החיים בעיניי... אני כן יכולה להתפשר על סוג הקשר. נגיד על חוש הומור. בסדר השלמתי עם זה שאולי לא יהיה לנו חוש הומור משותף. אולי לא יהיה הכי כיף כמו עם חברות שלי. אבל אהבה זה בסיס לדעתי. 

אבל מאמינה שיש כאלה שדברים אחרים יותר חשובים להם. נגיד אולי למישהו אחר החברות יותר חשובה. לשני חשובה הכי התשוקה. לא יודעת, כל אחד ולאן שהנפש שלו יותר נמשכת...

והייתי מפרטת יותר למה זה לא נכון להתחתן בשביל להביא ילדים ללא רגש של אהבה. אבל זה לא המקום... 

וחייבת לציין שהייתי אצל איזה רב והדבר הראשון שהוא אמר לי "את לא מתפשרת! זאת החלטה לכל החיים ולא מתחתנים מתוך הרגשה של התפשרות." האמת הייתי בשוק שהוא אמר את זה. לא כי לא חשבתי ככה, פשוט לשמוע את זה מרב זה היה מפתיע. 

ממש כואב לי שבכלל יש לך גישה כזאת. מאמינה שהיא נובעת ממקום רציונלי שחווה הרבה אכזבות. 

ההנחה שלך היא שאת צודקת, ואני מדבר שטויות כדי להקל על עצמי מבחינה פסיכולוגית.

אולי להיפך?

לך יש סולם ערכים מסוים. לי יש סולם ערכים אחר. אני מבין את סולם הערכים שלך ומכבד אותו כסולם ערכים לגיטימי, אבל מרגיש שזה לא הדדי.

אם בעינייך מהות החיים זה אהבה, ואפשר לאהוב רק מישהו מושלם (טוב, "מושלם לי"), אז אי אפשר להתחתן עם מישהו לא מושלם, ואין מקום לפשרה.

בעיני מהות החיים היא חיים, ולכן להתחתן כדי ללדת ילדים זה מהות החיים, ומי שהיא אמא של הילדים שלי נותנת לי את מהות החיים, לא משנה מה החסרונות שלה.

ולא דיברתי על חתונה מתוך הרגשה של התפשרות

זה צורם בגלל מבט חד-ממדי - לקראת נישואין וזוגיות

וסליחה לא התכוונתי לכתוב בנימה מתנשאת או כזאת שיודעת הכל. ממש לא.

אבל עכשיו יותר מובן לי. אתה חושב שאני מצפה לשלמות ומבחינתך אין כזה דבר ולכן אתה משתמש במושג התפשרות.

אז זה לא מה שהתכוונתי. התכוונתי שיש נקודות יסוד מבחינתי לקשר שאיתם אפשר להיות מאושר, גם אם בפועל זה לא באמת שלמות, כי אין באמת שלמות. אבל מספיק שטוב לנו לא? ממתי צריך שיהיה מושלם. צריך שנרגיש טוב ונכון ושמח. לא אמרתי שרק מתוך שלמות יש אהבה. ממש לא. כן יש נקודות יסוד לקשר שמתוכם אפשר ליצור אהבה.

אצלי הנקודות יסוד זה שיהיה זורם, כיף, שיהיה רגש ומשיכה. זה בעיקר. 

אם מבחינתך אתה מסוגל להתפשר על הנקודות האלו אז welcome . מכבדת לגמרי. אני לא מסוגלת פשוט...

אם התכוונת לפשרות מצד דברים אחרים אז ברור מבינה לגמרי. סתם פשוט אני לא אוהבת את המילה הזאת. יוצר הרגשה מבאסת כזה... 

ואם אפשר לשאול, אם בעיניך מהות החיים זה ילדים, אז עד להיכן אתה מוכן להתפשר בשביל זה?

ואגב זה לא נטו בחירה שלך. אולי אתה תהיה מוכן להתפשר על חתונה ללא הכי אהבה (אם זה בכלל מה שהתכוונת) אבל מי אמר שהאישה שתבחר בה לזה תסכים לזה. אישה צריכה להרגיש שהאיש שלה רוצה בה וחושק בה. ושהיא לא רק דרך להביא ילדים....

ברור שאין לי שאיפה של "אני רוצה להתחתן בלי אהבה".

אבל אני יודע מה המטרות שלי בחיים, ומה הדברים שאשמח שיהיו. אז להקים משפחה זה מבחינת קריטי. אם יבוא אליה הנביא ויגיד לי "אתה יכול רק עם מישהי שאתה לא אוהב", אני הולך על זה.

ברור שברגע שהחלטתי להתחתן עם מישהי, אוהב אותה. זה חובת האיש כלפי אשתו. וכן, זה לגמרי דבר נשלט. זאת בדיוק הסיבה שאנחנו מצווים על "ואהבת לרעך כמוך" (טוב, דעתי האישית בזה דווקא שונה, אבל זה לא לעכשיו)

בכל מקרה, חשוב לי שלא יכריחו אנשים לאהוב. שיהיה להם טוב. אם למישהו טוב זוגיות מסוימת - מי אני שאומר לו לא. ואיך אני יודע אם זה טוב לו - אם הוא בחר בזה במודע. יש הרבה שבוחרים בלי מודעות לקראת מה הם הולכים - בין בבחירה בחתונה ובין בבחירה ברווקות. וזה לא טוב.

ולגבי ההתנצלות - את לא צריכה להתנצל אישית, אבל כדאי להיזהר, כי אני כותב כמייצג את כל האנשים שמסכימים איתי

הלוואי וזה היה נשלט, אבל טוב זה כבר עניין לדיון אחר... 

בטח שלא מכריחים לאהוב חח הפוך העולם משתוקק לזה. מכל מגזר מכל תרבות מכל עם... 

אני מדברת מתוך צורך מוכר של מלא אנשים (ואפשר לראות את זה בפורום.)

ברור שבתוך זה נכלל הצורך להקים משפחה ולהביא ילדים.

סתם שוב, אני חושבת שאישה מרגישה מתי האיש שלה עובד על עצמו כדי לאהוב ומתי הוא אוהב באופן טבעי... 

אלא אם כן היא גם שכלתנית ופחות חשוב לה האהבה... 

ברור שאני מכבדת החלטות של אנשים. אם למישהו טוב בלי אהבה או בלי לא יודעת מה בזוגיות שלו, אז מצויין. פשוט זה ממש לא נראה לי מה שקורה בשטח. 

כי בסוף זה לא יצא כ"כ מדויק כמו שחשבו

כי אנשים חשבו שמספיק שהם דומים ויש פרפרים וכל השאר יבוא מאליו

הם לא מבינים שכל העבודה מתחילה דקה אחרי החופה,מי יותר ומי פחות

או שאת אומרת בעצם שהמצב היום מצויין ואין מה לשפר?

לפי מה שכתבת קודם העבודה הזאת עוזרת לזוגיות טובה, אבל מה אפשר לעשות כדי לפתור את בעיית הרווקות המאוחרת?

אם הבנתי אותך נכון אז עבודת הבירורים רק גורמת לרווקות המאוחרת..

אני אשמח לשמוע אם יש רב/יועץ נישואין שתומך בגישה הזאת

(בעל הסולם כמובן לא דיבר על שידוכים..)

בעיניי זאת הדרך הכי מדויקת והכי נכונה שהמטרה שלה לא רק להתחתן

אלא להביא לזוגיות מצליחה ושמחה.

לא זוגיות שתוביל לגירושים כמו שרואים הרבה... 

 הם מכירים לא פחות ממך, בלשון המעטה, את מצב הזוגות אחרי החתונה.

התכוונתי לגישה שלכן (אם הבנתי נכון) שצריך כמה שיותר לדייק מה מחפשים וצריך לחפש את הבן זוג שהכי דומה לנו, ואין בעיה "לסנן" המון הצעות/בחורים שנפגשים איתם.

אנחנו כנראה חולקים על מה נחשב צורך נפשי קריטי.

כי לדעתי אם מדברים רק על צרכים קריטיים, שחייבים שהבן זוג ימלא אותם, זה לא אמור לגרום לסינון יתר או ל"מעוקבי שידוך".

חוץ מזה שלדעתי יש יותר אנשים מהסוג הראשון שכתבת..

מה הגורם המרכזי ל"מעוכבי שידוך"?

אם הבנתי ממך נכון, אז הגורם הוא שאנשים רוצים לבחור את הבן זוג שיהיה הכי מדוייק בשבילם, ולכן זה לוקח הרבה זמן, כי בדרך הם צריכים לסנן הרבה.

הבנתי נכון?

ההדרכות הכלליות לא שהן לא נכונות, הן פשוט לא מספיקות...

שורה תחתונה עצות כמו

תני צ'אנס כמעט תמיד

אפשר לדעת רק אחרי פגישה שניה

העיקר מידות טובות (חייב מידות טובות, אבל לא בלי זרימה וכימיה! )

אהבה נבנית עם הזמן (זה נכון אבל צריך להבין מזה אהבה ומזה רגש התחלתי שחייב שיהיה)

לא נכון לראות תמונה לפני

ועוד ועוד

זה פשוט לא מספיק למה שעוברים בעומק של הדייטים. 

קצת קשה לומר שזה מה שהם מתכוונים בעומק.

כשהרב יהושע אומר (כמובן שהוא לא היחיד) שלפסול יותר מ 5 בחורים זה מוגזם, כנראה שהוא לא מתכוון למה שאת כותבת כאן..

ולקבוע לאוכלוסיה שלמה שיש חוק שאם אתה לא עומד בו- משהו לא תקין...

לי זה נשמע לא מדויק...

יש מלא סיבות למה הרבה הצעות במקביל נפסלו. וסיבות שהן לגיטימיות לגמרי...

רק אל תגידי שהרבנים מתכוונים בעומק למה שאת אומרת כשהם אומרים במפורש דברים אחרים

ויסביר בצורה מפורטת מה בדיוק הולך שם..

החוקים כבר לא יהיו רלוונטים...

הדרכות כלליות נועדו לתחילת הדרך, לאנשים שרק התחילו לצאת ואין להם ניסיון

שיש לצערנו כבר ניסיון

בעיניי זה כבר לא רלוונטי

מה שכן, במידה ויש בעיה באובר דרישות או דמיונות. אפשר לעבוד על זה בסיוע של משהו (ולא ע"י עצות כלליות כי זה לא באמת עוזר. זה לא מעביר תהליך...) וזה בעצם מה שחיות צבעונית אומרת שזה תהליך של הבנה של הנפש. הבנה של הנפש לעומק ודיוק, זה לא בררנות 

הרב יהושע ישב ודיבר לעומק עם עשרות/מאות בחורים ובחורות.

את ההדרכות האלה הוא העביר דווקא ל"רווקים מבוגרים", ממש לא (רק) לצעירים.

מסוימת שלא צלחה- יש כאן בעיה...

לא מכירה את שאר ההדרכות של הרב יהושע

דיברתי בכללי על עצות שאני שומעת שאנשים מצטטים... 

ברור שהרבה פעמים צריך לעבור תהליך ארוך,

אבל העיקרון, שהוא אומר במפורש (לגבי 70-80%), שאם מישהו הגיע רווק לגיל מבוגר הוא האשם היחיד. ושאין סיבה לפסול הרבה בחורים שנפגשים איתם (הרבה- מעל 5).

כאן אתן אומרות שהסיבה לרווקות היא המעלה של הדור שלנו, ושאנחנו לא אשמים בזה בכלל.

כמובן שהמטרה של הדברים שלי היא לא להאשים כאן אף אחד, אלא רק לכתוב את הגישה (של הרב יהושע) שלדעתי יכולה לקדם הרבה לקראת החתונה.

והייתי שואלת אותך

מה מבחינתך נחשב לבררנות?

או לדוג' על מה בן אדם צריך ויכול להתפשר? מבחינת התאמה (לא מבחינה דתית)

אם לדוג' אני אגיד לך שנפגשתי והיה משעמם ולא זרם. תגיד לי שאני בררנית?

ומה אם אגיד לך שהיו לי 6 כאלה אחד אחרי השני (לא היו.. אבל סתם.. לצורך הדוג')

ואם אגיד לך שהציעו לי 5 בחורים ולא מצאו חן בעיניי... אני בררנית עדיין?

ואני אמשיך בדוגמאות...

* אם בחורה אומרת שכבר שנה אין לה הצעות! כן אין הצעות! אז היא עדיין אשמה?

* אם בחורה עד שסוף סוף קיבלה הצעה (יש כאלה שמחכות חודשים...) התברר שהבחור חסר רגישות ולא מכבד אותה. אז היא עדיין בררנית?

*אם בחורה מתמודדת עם פחדים ולקח לה זמן בכלל להבין את זה ועוד זמן כדי למצוא מטפלת טובה ועוד זמן כדי לעבור תהליך. אז היא עדיין אשמה? וכנ"ל לגבי חסימות/חוסר ביטחון וכו'...

ויש לי עוד מלא דוגמאות אם תרצה

קשה לי שמאשימים...

יש אולי כאלה שבאמת אשמים. אבל כדי לחרוץ גורל כזה, אני אצטרך לשבת שיחה מאוד מאוד ארוכה ועמוקה כדי להבין ...

מי שרוצה שישמע את השיעור

אני מפסיק לכתוב כאן

אבל זה אכן נושא כבד. 

סתם תחשוב על זה אם בא לך... 

(אני רק אסייג שהרב מדבר על הצעות "קשורות", לא הצעות מהשכנה של הדודה.. אלא כאלה שאם לא יתחתנו איתך הם יתחתנו עם חברה שלך/אנשים בסגנון שלך)

זה עדיין לא אמור לגרום לרווקות מאוחרת

שאת זה אני כן יכולה להבין.. אבל עדיין לא הייתי חורצת שזאת אשמה.

אולי כן מצריך בירור ובדיקה. 

אין עניין להאשים. אף אחד לא רוצה להישאר בודד ורווק. 

ואגב מגיל 25 בערך, לא יודעת אצל גברים, אבל אצל בחורות ההצעות מחברים ואנשים שמכירים אותך יורדות ממש.

ושדכנים בקושי בקושי מציעים אם בכלל. 

ואתרי היכרויות... לפעמים זאת האופציה היחידה.

לכן להגיע למצב שיהיה 5 הצעות טובות פוטנציאלות זה די ואוו האמת. 

ואני לא בטוח שהרב מגדיר הצעות טובות כמוך..

מי שרוצה לשמוע בעצמו- דקה 42

בשמחה - לקראת נישואין וזוגיות

גם לגבי זה ש"אף אחד לא רוצה להישאר בודד ורווק" הרב ממש לא מסכים.

(על זה הוא מדבר בתחילת השיעור..)

לפעמים לוקח זמן להבין מה אתה באמת מחפש

או לאיזה מגזר אתה באמת שייך או השקפה.

או איזה תכונות אופי באמת נכונות לך

או שסתם התחלת לצאת בגיל מאוחר כי הרגשת לא בשל מספיק עדיין

או שהתחלת לצאת מוקדם אבל למעשה לא באמת היית בשל ומודרך עדיין.

או שהתחלת לצאת וחווית משבר שמעכב אותך

או התמודדות מסוימת שגילית שמעכבת

מלא סיבות....

אלה דברים שתלויים באדם עצמו

הוא לא יכול לומר שמשמיים לא רצו שהוא יתחתן עד עכשיו ושאין מה לעשות

אז במקום המילה "אשם" את יכולה לומר "תלוי בו ובעבודה שלו"

כלומר, אדם הרבה פעמים עם כל הרצון הטוב לא מודע לעצמו...

ולפעמים לוקח זמן עד שבאמת מבינים איזה סגנון מתאים

וזה לא ממש תלוי בנו. כאילו זה לא שאותם אנשים לא עבדו וביררו מה נכון להם.

הם עשו תהליך אבל מה לעשות שתהליכים בד"כ לוקחים זמן...

הציטוט הוא: "משהו אצלך לא בסדר" (לא רוצה להתחתן/חוסר בעין טובה)

בשמחה - לקראת נישואין וזוגיות דקה 42

כנראה הסיבה שהוא התחתן מאוחר היא לא שהוא סינן הרבה בדרך

אפשר להתווכח אם הסינון נכון בשבילו או לא, אבל בפועל הגורם לזה שהוא לא עובד עדיין היא העובדה שהוא מסנן.

אתה בטח יודע מה רבי נחמן כותב על "תאבה האשה ללכת אחרי"

כנראה זה משהו שרק אנחנו הגברים צריכים לתקן..

אנשים פוסלים על סיבות אובייקטיביות, אבל אילו הם היו מאוהבים הם היו מתעלמים מהן. אבל הרי התאהבות היא תופעה חולפת, אז שיתעלמו מהסיבות האובייקטיביות מראש. זה מה שכתוב כאן. איזה סיבות בעיניך הן מספיק טובות כדי לפסול? ומה מספיק בעיניך כדי להתחתן? המחשבה ש"אילו הייתי מאוהב הייתי עושה שטות ומתחתן איתה"?

ברור שיש אלף ואחת סיבות טובות ונכונות לפסול שידוך, ברור שלא צריך להתחתן מתוך לחץ או מתוך מחשבה שאם לא עכשיו אימתי.

לא אמרתי שכל מי שפוסל אדם אחר, זה רק בגלל שאין פרפרים. ודאי שזה לא כך, ודאי שרוב הפסילות מגיעות מסיבות טובות.

התכוונתי שלפעמים באמת באמת יכולה לקום זוגיות מופלאה, אבל בגלל שאין פרפרים - מחפשים תירוצים בשביל להסביר למה זה לא מתאים.

אני שומע את זה מחברים שלי, שיוצאים עם מישהי ו"היא באמת מדהימה, כל מה שחיפשתי, אבל אני פשוט לא אוהב אותה" (בלבול קלאסי בין התאהבות לבין אהבה).

כמובן שזה עובד גם הפוך, לפעמים השידוך באמת לא מתאים אבל בגלל הפרפרים אז מתרצים בראש למה הפערים לא באמת משמעותיים ולמה אפשר להתגבר עליהם, ובסוף זה יכול להיגמר רע מאוד כאשר הפרפרים חולפים.

(בעיקר בתור מי שזלזל בהם בזמנו והעדיף את השכל על תהפוכות הרגש).

לפעמים ה"פרפרים" האלה הם סתם פרפרים. ואז הכותב פה צודק.

אבל

לפעמים הם ייצוג של משהו עמוק יותר שיושב בתת"מ ואין דרך אחרת להסביר אותו, אז הפרשנות לזה היא "פרפרים", או העדרם.

לא צריך ללכת עיוור אחריהם, אבל גם להתעלם מהם בכלל יהיה מעשה לא חכם.

כשמבינים שיש הרבה מישורים של התייחסות, מבינים שאדם יכול להגיע לחופה מתוך שלמות נפשית ורצון עמוק, אחרי שעשה פשרות רבות מאד.

יש לאנשים המון שאיפות או "דרישות" בקשר לבני הזוג שיבחרו - רמה שכלית מסוימת, רמה דתית מסוימת, יכולות מסוימות במובן הפונקציונלי (רוב האנשים לא ישמחו להתחתן עם אדם עיוור או נכה, גם אם מדובר באדם בעל מידות נפלאות), שאיפות לחיים, רקע משפחתי, "היסטוריה" זוגית, מראה חיצוני, ועוד מגוון. כל אחד מהאנשים שאני אפסול אותו על אחת הקטגוריות האלה, יכול להיות החלום של מישהו אחר. בשבילי הבחירה באדם הזה היא פשרה (ויתור על בן זוג עשיר, לצורך הדוגמה), את האדם האחר זה לא מעניין או שמסיבות מסוימות הוא החליט להתעלם מהפרט הזה.

זה כנראה נכון, שמי שיהיה מוכן לוותר על כל קריטריון חיצוני, כנראה יצליח למצוא הרבה בני זוג פוטנציאליים בעיניו. כמה שיותר על יותר קריטריונים, יהיו יותר.

זה לא אומר שיהיו כאלה שירצו אותו - הוא יכול לוותר על הכל ועדיין לא ירצו אותו. זה אכן קיים, אבל מטבע הדברים, הוא יצליח למצוא כאלה שיתפשרו ויסכימו להתחתן איתו.

ברור שיש איזון סביר לגבי השאלה על מה ועד כמה להתפשר, אבל תמיד אפשר יותר. ובכל מקרה, להתפשר זה לא דבר רע, ואם עושים את זה נכון זה לא פוגע בזוגיות בשום צורה

מזכיר לי את הבדיחה על השדכן ששאל בחור "לא מפריע לך שהיא __ (תשלימו כיד הדמיון)"? והבחור ענה "למה שיפריע לי? אני לא מתחתן איתה"

כשאני אומר "לא" להצעה, אינני אומר שהיא פסולה אלא שאני לא מעוניין להקים בית שבו היא תהיה בת זוגי. זה הכל. למה? אולי כי היא יפה יותר ממני. יכולות להיות המון סיבות. זה לא משנה. אי אפשר להכריח אותי להקים בי עם אף אחת

ולא בגלל עקשנות שלהם. והם לאו דוקא הפחות טובים, על אף שיש סבירות גבוהה יותר שאדם שאיננו נעים (ולא באשמתו) יישאר רווקשלא באשמתו, מאשר אדם שאנשים נהנים בחברתו

כמה? 10% הכי טובים? ברור שלא. הרוב מתחתנים. השאלה היא האם האנשים שנמצאים בחלק ה"לא מתחתן" הם בעלי חסרונות או אנשים אקראיים. זה יהיה טפשי להניח שאוכלוסיית ה"לא התחתנו מעולם" היא זהה סטטיסטית לאוכלוסית ה"מתחתנים".

האם לא סביר בעיניך שאנשים שהם על גבול המוגבלות השכלית יתקשו הרבה יותר להתחתן?

ו"לא נעים" לא התכוונתי אדם שמשתכר ומקלל אלא אדם שנולד מכוער, או לקוי שכלית, או כל חסרון קיצוני אחר

מבחינתי זאת היתה הדרך שלה לומר (האם ) "יש אנשים כל כך לא מוצלחים שהם לא מתחתנים" והתשובה שלי היתה שכנראה כן.

היא השתמשה בביטוי הזה, אני התייחסתי לרעיון שהיא הביעה. לא התייחסתי דוקא למישהו שסיים בית ספר עם תעודת "לא הכי חד בקלמר". לא יודע מה ההגדרות ומי בקטגוריה הזאת, התייחסתי לאותם דברים שהתייחסתי אליהם.

ואדם שמחפש להקים בית בודק גם אם הצד השני מבין משהו מהחיים שלו. וכמה שהוא יותר "חד", יש סיכוי להבנה טובה יותר של המציאות. זה לא "חיצוניות", זה פונקציונליות. ווגם אם זה היה חיצוניות, חיצוניות היא דבר חשוב. הקב"ה לא ברא אותה רק כדי להכשיל אותנו בטעות של הליכה אחריה

זה בסך הכל אומר שהיא לא רוצה להתחתן איתך.

למה הקישור של "למה את לא רוצה אותי, הרי את רצית את ההוא שהוא יפה וחכם, ואני התאמצתי הרבה כדי להגיע לאן שהגעתי"? 

נכון, אתה עשית יותר מאמץ, אבל היא לא אומרת איזה עולם הבא יהיה לך, היא בוחרת איזה עולם הזה יהיה לה. ואם העולם הזה עם הבחור היפה והחכם נשמע לה כדאי יותר, אז זה מה שהיא צריכה לעשות.

אם אנשים היו בוחרים עם מי להתחתן לפי העולם הבא של האנשים האלה, יועצי נישואין היה מקצוע הכי משתלם בעולם - כל הזמן עבודה בלתקן זוגיות (אולי לעורכי דין עם התמחות בגירושין היתה פחות עבודה כי אחוז הגירושין היה יורד, אבל גם זה לדעתי לא היה קורה אלא להיפך)

כשאני רוצה שמישהי תתחתן איתי, הנימוק שלי הוא לא "אבל מגיע לי כי עשיתי דברים טובים" אלא "כדאי לך כי אני יכול לעשות דברים שטובים לך"

חוץ מהפלאפון אולי..

לא פגשתי בנים בררנים עד היום.. חוץ מאחד וזה גם כי הייתה לו דירה שעברה אליו בירושה שהוא מקפיד לספר עליה בדייט ראשון כדי להגדיל את מס' הבנות שירצו אותו ואח"כ מפחד שהסיבה שרוצים אותו זה בגלל הדירה הזאת..

בינתיים אצלי העיכוב נובע מזה לא מצאתי בחור מתאים אולי כי הוא לא קיים במציאות ..למרות שה"דרישות"  שלי די מינימאליסטיות..

חלק מתעכבים בגלל שעשו טעויות ואיבדו את המיועד להם .

התחושה שהכל מונח לנו בידיים ,יש גישה להכל וכולם קשורים ומקושרים לכולם ומיליון פרוייקטים של שידוכים ואתרים ותמונות ומה לא..והתחושה שצריך רק להאמין ולחכות למושלם הזה שיצוץ מתוך השפע הזה שיפצה על כל מה שעברנו מקשה עלינו להתפשר..

מספיק שכל אחד ידע מה הסיבות שהוא מעוכב זיווג.

לא רואה רווח גדול לדון בזה.

פחות מתחבר למטיפי מוסר 'מלחיצי חתונה' למיניהם שכל אחד מאשים את הדור בדרכו שלו.

אבל בעיקרון היא צודקת, לא?

הבעיה כאן היא חוסר האמון במי שהציע לה.. 

פעם מישהו שאל אותו אם מותר להתגלח בספירת העומר לצורך פגישות

הרב אליהו שאל אותו אתה רוצה להתחתן עם מישהי שלא מפריע לה שבן אדם מתגלח בספירת העומר?;)

אדם אמין סיפר לי שכשהוא (או חבר שלו, לא זוכרת במדויק) שאל

את הרב מרדכי אליהו זצ"ל, איך לבחון יראת שמים של בחורה,

הוא ענה לו: אם היא מברכת על מה שאוכלת. 

ולא הוסיף יותר.

אני בעד, 

לפעמים אני גם מתקילה בשאלות(:

1.  היא לא חוקרת משטרה שמנסה ל"התקיל" עבריין.  

2.  זה לא כן, זה לא ישיר, ואם הייתי בחור, לא הייתי שמח עם בחורה כזו.

3  הוא אמר שהוא מעדיף חצאית. למה להמשיך לחפור ולהתעקש?!

הוא @חתול זמני.

פשוט עדיין לא הכרתי אותך מספיק זמן בפרום  

עם שטויות

פה לא אוהבים שמשגעים פה את הפורום עם דיבורים לא קשורים🙃

זאת אומרת להתחיל לפרגן על המעשה הטוב שהאדם עשה - "איזה מעשה X טוב עשית"

ואז להגיד לו שזה לא רק המעשה אלא המעשה נובע מתכונה טובה שלו - "זה שעשית ככה זה מראה שאתה X Y Z"

אני שואלת כי ספציפית לגבי מחמאות לילדים, דווקא הבנתי שעדיף להחמיא על מעשים, ועל מאמצים. ולהימנע מלהדביק תוויות של תכונות אופי (חיוביות, כמובן. שליליות זה מובן מאליו)

את מציגה את זה כהנחת יסוד שאני לא כל כך מבין.

אדרבה, אם מדברים על ילדים - אדם תופס את עצמו עם תכונות חיוביות שהן מהותיות בשבילו, זה בונה לו תדמית טובה. 

והסיבה שאליה כיוונתי - ברגע שאת מפרגנת רק על מעשה יש בזה משהו שיטחי. אבל כאשר את מפרגנת על עצם האישיות בזה משהו הרבה יותר אישי והרבה יותר מחמיא. זה לראות את מי שמולך ממש ולא רק בתועלת שהוא עושה. כל אחד רוצה ש"יראו אותו".

רצוני הוא להיות סמוי מן־העין.

יש עוד מחקרים דומים.

הרעיון הוא שאם ילד מתרגל להתיחס לעצמו כ"חכם", "צייר", "מוכשר", "יפה", ורואה בזה את עצמו ואת הערך שלו - מה יקרה כשזה כבר לא יעבוד? אם הוא ינסה לפתור תרגיל ולא יצליח? הוא כבר לא יהיה חכם? אבל אם הוא לא יהיה חכם אז מה הוא בכלל? הוא ינסה לצייר ציור ולא יצליח - אז הוא כבר לא צייר, אבל אם כך, מה הוא שווה?

ולכן עדיף להחמיא על מאמץ, לחזק מסוגלות שמגיעה על ידי ניסיון, ולא להחמיא על כשרונות.

זה קצת שונה מהדוגמא הספציפית שנתת, לגבי עין טובה, כי בדוגמאות שלי מדובר על כשרונות ולא מידות. ושוב - גם מדובר על ילדים. אני צריכה לחשוב על ההבדל בין הדוגמא שלך לדוגמאות היותר ברורות של כשרונות, וגם כמובן על השוני בין הקשר חינוכי לקשר בין מבוגרים. 

הוא כמובן לא קשור לכאן

איזה מרגש

שתבנו בית קדוש ושמח ביחד

מזל טוב,

שיתמלאו כל משאלות ליבכם לטובה בבית הנפלא שתקימו יחד באהבה, בריאות, שמחה ואושר לאורך שנים רבות

איזה יופי!

שתזכו לבנות בית נאמן בישראל מתוך אהבה, שמחה, נחת ורווח!

המון המון מזל טוב! כן תרבינה הודעות משמחות כאלו!

איזו בשורה משמחת ומרגשת

בשעה טובה ומבורכת ממש

שתזכו לבניין עדי עד בשמחת עולם ובאהבה גדולה ❤️🌟🥳

הראשונים.

לא דוחים חתונה בגלל זה, ובוודאי לא לוותר על קורס הקצינים וההכשרה החיילית. ממש חשוב לטובת פיתוח הקריירה שלך בצבא ובהמשך באזרחות, עפ"י הניסיון שתצבור בצבא.  

מה שכן, ממליץ לתכנן בינכם מניעה בחודשים הראשונים. עד שתכנס למסלול שירות צבאי נוח מבחינת הבית.  

רק חושבת שלאשתך יהיה קשה. שנה ראשונה יעשה לביתו....

חושבת שהקשר בין בני הזוג בתחילת דרכם, הוא החשוב ביותר.

נניח שזו היתה קרירה אחרת, לא צבאית?