*גזירה של הדור (כמו נגיד הגזירה שבנ"י יהיו במדבר 40 שנה בלי להיכנס לא"י. אז אולי משהו בסגנון ח"ו. מקווה שלא...)

* רצון של ה' שנצטער יותר על חורבן הבית ונרגיש בצער של השכינה שאין לה בית דווקא בגלל שכבר הגענו לארץ ישראל ואנחנו רואים בעיניים איפה היה צריך להיות הבית.. ואולי קצת שכחנו מהכאב של השכינה.

* אולי תוצאה של עבירות בעניינים של בינו לבינה. שתי אפשרויות: או שזה תוצאה שלילית או/ו הקב"ה בכוונה מנסה אותנו כי יש כאלה שמצליחים לשמור על עצמם על אף מה שקורה בחוץ וזה לדעתי מוסיף זכות על הדור ומגן אולי אפילו על הדור....

*בירור וזיכוך של זיווגים

למה כ''כ מסובך לנו למצוא? - לקראת נישואין וזוגיות

1 מודעות לרגשות מכניסה עוד כמה דרישות והופכת את הקיטריונים לרב-ממדיים

2 מעמד האשה גבוה ולכן לשני הצדדים יש אמירה, מה שמעלה בריבוע את הסיכויים לכשלון

3 בעקבות ערכי העולם המערבי המודרני, אנשים פחות בלחץ להתחתן וללדת ילדים, והרווח בחתונת פשרה ירד

4 (קצת דומה) בעקבות עליית גיל הנישואים בעולם, אנשים מרגישים לא בנויים להתחתן בגיל צעיר

5 בגלל שהעולם המערבי המודרני התרגל להתבגרות איטית, אנשים מתבגרים לאט יותר

ראיתי אנשים שהתחתנו כי יאלה אין עם מי, אז נתחתן עם מי שאפשר להביא איתו ילדים.

מלא מרמור, תסכול, אכזבה, חוסר שימחה ואהבה.

מזעזע. 

אני מכיר אנשים שהתגרשו אחרי שנות סבל בזוגיות ועדיין רווים נחת מהילדים שנולדו להם מהנישואין האלה. 

אין שום רווח ברווקות ארוכת שנים כי אולי נתחתן עם מישהו לא מושלם.

ואם מישהו רוצה להתמקד בצדדים הרעים בחיים שלו, הוא יוכל לעשות זאת גם אם יהיה נשוי לפסגת השאיפות וכליל השלמות

אנשים רווקים שנהנים מהעובדה שהם מסוגלים לנשום כל רגע ורגע

נו באמת.

לא מתחתנים רק בשביל להביא ילדים לעולם

ומה קשור להתמקד בצדדים הרעים בחיים? לא הבנתי...

יש דברים טובים, יש דברים רעים. השאלה כמה דברים טובים וכמה דברים רעים.

חתונת פשרה אומרת שבשביל הדברים הטובים שווה לי להתחתן עם אדם אחר על אף החסרונות.

השאלה היא כמה דברים טובים יש, ועל זה כתבתי שהשאלה היא מה הרווח בחתונת פשרה.

אגב, רוב אם לא כל האנשים העולם מתפשרים. כמעט תמיד יש משהו שבו בן הזוג לא יתאים לשאיפות המקוריות, ומוותרים.

אבל כמה שנישואים יכולים להיות גרועים - יש בהם דברים טובים, כמעט תמיד (ואולי תמיד)

ומי שרואה בחיי הנישואין שלו *רק* סבל וצער, כנראה לא רואה נכון.

ולא כתבתי שמתחתנים רק בשביל להביא ילדים לעולם, אבל אם למישהו זה חשוב, אז כן, הוא מתחתן בשביל זה. והאמירה שלך היא בדיוק הדוגמה של מה שאמרתי שהרצון לילודה קטן ולכן הרווח בחתונת פשרה ירד. את פשוט משקפת את מה שאמרתי. לפני מאתיים שנה אף אשה לא היתה אומרת את מה שאמרת, וזאת בדיוק הסיבה שהיא התחתנה הרבה יותר בקלות. האם היא הרוויחה? לא יודע, אבל כאן השאלה היא למה היא התחתנה

כי גברים מצווים על פרו ורבו

אישה לא. אישה רגישה יותר. לאישה יהיה קשה להתמסר מכל בחינה אם אין לה את החיבור הרגשי.

אולי יש כאלה שבלית ברירה יהיו מסוגלות לעשות את זה. או גברים. כי הצד השכלתני יותר עובד אצלם והם יעשו שיקול של רווח מול הפסד.

לגביי אני יודעת שנפשית לא הייתי מסוגלת לעשות את זה. לכן זאת לא אופציה מבחינתי.

כאילו אני אפילו לא נכנסת לנישה של סבל מול אושר.

אני מחפשת בעז"ה אושר, ומה שה' יחליט זה כבר לא בשליטתי....

על אהבה אני לא מוכנה להתפשר. זה מהות החיים בעיניי... אני כן יכולה להתפשר על סוג הקשר. נגיד על חוש הומור. בסדר השלמתי עם זה שאולי לא יהיה לנו חוש הומור משותף. אולי לא יהיה הכי כיף כמו עם חברות שלי. אבל אהבה זה בסיס לדעתי. 

אבל מאמינה שיש כאלה שדברים אחרים יותר חשובים להם. נגיד אולי למישהו אחר החברות יותר חשובה. לשני חשובה הכי התשוקה. לא יודעת, כל אחד ולאן שהנפש שלו יותר נמשכת...

והייתי מפרטת יותר למה זה לא נכון להתחתן בשביל להביא ילדים ללא רגש של אהבה. אבל זה לא המקום... 

וחייבת לציין שהייתי אצל איזה רב והדבר הראשון שהוא אמר לי "את לא מתפשרת! זאת החלטה לכל החיים ולא מתחתנים מתוך הרגשה של התפשרות." האמת הייתי בשוק שהוא אמר את זה. לא כי לא חשבתי ככה, פשוט לשמוע את זה מרב זה היה מפתיע. 

ממש כואב לי שבכלל יש לך גישה כזאת. מאמינה שהיא נובעת ממקום רציונלי שחווה הרבה אכזבות. 

ההנחה שלך היא שאת צודקת, ואני מדבר שטויות כדי להקל על עצמי מבחינה פסיכולוגית.

אולי להיפך?

לך יש סולם ערכים מסוים. לי יש סולם ערכים אחר. אני מבין את סולם הערכים שלך ומכבד אותו כסולם ערכים לגיטימי, אבל מרגיש שזה לא הדדי.

אם בעינייך מהות החיים זה אהבה, ואפשר לאהוב רק מישהו מושלם (טוב, "מושלם לי"), אז אי אפשר להתחתן עם מישהו לא מושלם, ואין מקום לפשרה.

בעיני מהות החיים היא חיים, ולכן להתחתן כדי ללדת ילדים זה מהות החיים, ומי שהיא אמא של הילדים שלי נותנת לי את מהות החיים, לא משנה מה החסרונות שלה.

ולא דיברתי על חתונה מתוך הרגשה של התפשרות

זה צורם בגלל מבט חד-ממדי - לקראת נישואין וזוגיות

וסליחה לא התכוונתי לכתוב בנימה מתנשאת או כזאת שיודעת הכל. ממש לא.

אבל עכשיו יותר מובן לי. אתה חושב שאני מצפה לשלמות ומבחינתך אין כזה דבר ולכן אתה משתמש במושג התפשרות.

אז זה לא מה שהתכוונתי. התכוונתי שיש נקודות יסוד מבחינתי לקשר שאיתם אפשר להיות מאושר, גם אם בפועל זה לא באמת שלמות, כי אין באמת שלמות. אבל מספיק שטוב לנו לא? ממתי צריך שיהיה מושלם. צריך שנרגיש טוב ונכון ושמח. לא אמרתי שרק מתוך שלמות יש אהבה. ממש לא. כן יש נקודות יסוד לקשר שמתוכם אפשר ליצור אהבה.

אצלי הנקודות יסוד זה שיהיה זורם, כיף, שיהיה רגש ומשיכה. זה בעיקר. 

אם מבחינתך אתה מסוגל להתפשר על הנקודות האלו אז welcome . מכבדת לגמרי. אני לא מסוגלת פשוט...

אם התכוונת לפשרות מצד דברים אחרים אז ברור מבינה לגמרי. סתם פשוט אני לא אוהבת את המילה הזאת. יוצר הרגשה מבאסת כזה... 

ואם אפשר לשאול, אם בעיניך מהות החיים זה ילדים, אז עד להיכן אתה מוכן להתפשר בשביל זה?

ואגב זה לא נטו בחירה שלך. אולי אתה תהיה מוכן להתפשר על חתונה ללא הכי אהבה (אם זה בכלל מה שהתכוונת) אבל מי אמר שהאישה שתבחר בה לזה תסכים לזה. אישה צריכה להרגיש שהאיש שלה רוצה בה וחושק בה. ושהיא לא רק דרך להביא ילדים....

ברור שאין לי שאיפה של "אני רוצה להתחתן בלי אהבה".

אבל אני יודע מה המטרות שלי בחיים, ומה הדברים שאשמח שיהיו. אז להקים משפחה זה מבחינת קריטי. אם יבוא אליה הנביא ויגיד לי "אתה יכול רק עם מישהי שאתה לא אוהב", אני הולך על זה.

ברור שברגע שהחלטתי להתחתן עם מישהי, אוהב אותה. זה חובת האיש כלפי אשתו. וכן, זה לגמרי דבר נשלט. זאת בדיוק הסיבה שאנחנו מצווים על "ואהבת לרעך כמוך" (טוב, דעתי האישית בזה דווקא שונה, אבל זה לא לעכשיו)

בכל מקרה, חשוב לי שלא יכריחו אנשים לאהוב. שיהיה להם טוב. אם למישהו טוב זוגיות מסוימת - מי אני שאומר לו לא. ואיך אני יודע אם זה טוב לו - אם הוא בחר בזה במודע. יש הרבה שבוחרים בלי מודעות לקראת מה הם הולכים - בין בבחירה בחתונה ובין בבחירה ברווקות. וזה לא טוב.

ולגבי ההתנצלות - את לא צריכה להתנצל אישית, אבל כדאי להיזהר, כי אני כותב כמייצג את כל האנשים שמסכימים איתי

הלוואי וזה היה נשלט, אבל טוב זה כבר עניין לדיון אחר... 

בטח שלא מכריחים לאהוב חח הפוך העולם משתוקק לזה. מכל מגזר מכל תרבות מכל עם... 

אני מדברת מתוך צורך מוכר של מלא אנשים (ואפשר לראות את זה בפורום.)

ברור שבתוך זה נכלל הצורך להקים משפחה ולהביא ילדים.

סתם שוב, אני חושבת שאישה מרגישה מתי האיש שלה עובד על עצמו כדי לאהוב ומתי הוא אוהב באופן טבעי... 

אלא אם כן היא גם שכלתנית ופחות חשוב לה האהבה... 

ברור שאני מכבדת החלטות של אנשים. אם למישהו טוב בלי אהבה או בלי לא יודעת מה בזוגיות שלו, אז מצויין. פשוט זה ממש לא נראה לי מה שקורה בשטח. 

כי בסוף זה לא יצא כ"כ מדויק כמו שחשבו

כי אנשים חשבו שמספיק שהם דומים ויש פרפרים וכל השאר יבוא מאליו

הם לא מבינים שכל העבודה מתחילה דקה אחרי החופה,מי יותר ומי פחות

או שאת אומרת בעצם שהמצב היום מצויין ואין מה לשפר?

לפי מה שכתבת קודם העבודה הזאת עוזרת לזוגיות טובה, אבל מה אפשר לעשות כדי לפתור את בעיית הרווקות המאוחרת?

אם הבנתי אותך נכון אז עבודת הבירורים רק גורמת לרווקות המאוחרת..

אני אשמח לשמוע אם יש רב/יועץ נישואין שתומך בגישה הזאת

(בעל הסולם כמובן לא דיבר על שידוכים..)

בעיניי זאת הדרך הכי מדויקת והכי נכונה שהמטרה שלה לא רק להתחתן

אלא להביא לזוגיות מצליחה ושמחה.

לא זוגיות שתוביל לגירושים כמו שרואים הרבה... 

 הם מכירים לא פחות ממך, בלשון המעטה, את מצב הזוגות אחרי החתונה.

התכוונתי לגישה שלכן (אם הבנתי נכון) שצריך כמה שיותר לדייק מה מחפשים וצריך לחפש את הבן זוג שהכי דומה לנו, ואין בעיה "לסנן" המון הצעות/בחורים שנפגשים איתם.

אנחנו כנראה חולקים על מה נחשב צורך נפשי קריטי.

כי לדעתי אם מדברים רק על צרכים קריטיים, שחייבים שהבן זוג ימלא אותם, זה לא אמור לגרום לסינון יתר או ל"מעוקבי שידוך".

חוץ מזה שלדעתי יש יותר אנשים מהסוג הראשון שכתבת..

מה הגורם המרכזי ל"מעוכבי שידוך"?

אם הבנתי ממך נכון, אז הגורם הוא שאנשים רוצים לבחור את הבן זוג שיהיה הכי מדוייק בשבילם, ולכן זה לוקח הרבה זמן, כי בדרך הם צריכים לסנן הרבה.

הבנתי נכון?

ההדרכות הכלליות לא שהן לא נכונות, הן פשוט לא מספיקות...

שורה תחתונה עצות כמו

תני צ'אנס כמעט תמיד

אפשר לדעת רק אחרי פגישה שניה

העיקר מידות טובות (חייב מידות טובות, אבל לא בלי זרימה וכימיה! )

אהבה נבנית עם הזמן (זה נכון אבל צריך להבין מזה אהבה ומזה רגש התחלתי שחייב שיהיה)

לא נכון לראות תמונה לפני

ועוד ועוד

זה פשוט לא מספיק למה שעוברים בעומק של הדייטים. 

קצת קשה לומר שזה מה שהם מתכוונים בעומק.

כשהרב יהושע אומר (כמובן שהוא לא היחיד) שלפסול יותר מ 5 בחורים זה מוגזם, כנראה שהוא לא מתכוון למה שאת כותבת כאן..

ולקבוע לאוכלוסיה שלמה שיש חוק שאם אתה לא עומד בו- משהו לא תקין...

לי זה נשמע לא מדויק...

יש מלא סיבות למה הרבה הצעות במקביל נפסלו. וסיבות שהן לגיטימיות לגמרי...

רק אל תגידי שהרבנים מתכוונים בעומק למה שאת אומרת כשהם אומרים במפורש דברים אחרים

ויסביר בצורה מפורטת מה בדיוק הולך שם..

החוקים כבר לא יהיו רלוונטים...

הדרכות כלליות נועדו לתחילת הדרך, לאנשים שרק התחילו לצאת ואין להם ניסיון

שיש לצערנו כבר ניסיון

בעיניי זה כבר לא רלוונטי

מה שכן, במידה ויש בעיה באובר דרישות או דמיונות. אפשר לעבוד על זה בסיוע של משהו (ולא ע"י עצות כלליות כי זה לא באמת עוזר. זה לא מעביר תהליך...) וזה בעצם מה שחיות צבעונית אומרת שזה תהליך של הבנה של הנפש. הבנה של הנפש לעומק ודיוק, זה לא בררנות 

הרב יהושע ישב ודיבר לעומק עם עשרות/מאות בחורים ובחורות.

את ההדרכות האלה הוא העביר דווקא ל"רווקים מבוגרים", ממש לא (רק) לצעירים.

מסוימת שלא צלחה- יש כאן בעיה...

לא מכירה את שאר ההדרכות של הרב יהושע

דיברתי בכללי על עצות שאני שומעת שאנשים מצטטים... 

ברור שהרבה פעמים צריך לעבור תהליך ארוך,

אבל העיקרון, שהוא אומר במפורש (לגבי 70-80%), שאם מישהו הגיע רווק לגיל מבוגר הוא האשם היחיד. ושאין סיבה לפסול הרבה בחורים שנפגשים איתם (הרבה- מעל 5).

כאן אתן אומרות שהסיבה לרווקות היא המעלה של הדור שלנו, ושאנחנו לא אשמים בזה בכלל.

כמובן שהמטרה של הדברים שלי היא לא להאשים כאן אף אחד, אלא רק לכתוב את הגישה (של הרב יהושע) שלדעתי יכולה לקדם הרבה לקראת החתונה.

והייתי שואלת אותך

מה מבחינתך נחשב לבררנות?

או לדוג' על מה בן אדם צריך ויכול להתפשר? מבחינת התאמה (לא מבחינה דתית)

אם לדוג' אני אגיד לך שנפגשתי והיה משעמם ולא זרם. תגיד לי שאני בררנית?

ומה אם אגיד לך שהיו לי 6 כאלה אחד אחרי השני (לא היו.. אבל סתם.. לצורך הדוג')

ואם אגיד לך שהציעו לי 5 בחורים ולא מצאו חן בעיניי... אני בררנית עדיין?

ואני אמשיך בדוגמאות...

* אם בחורה אומרת שכבר שנה אין לה הצעות! כן אין הצעות! אז היא עדיין אשמה?

* אם בחורה עד שסוף סוף קיבלה הצעה (יש כאלה שמחכות חודשים...) התברר שהבחור חסר רגישות ולא מכבד אותה. אז היא עדיין בררנית?

*אם בחורה מתמודדת עם פחדים ולקח לה זמן בכלל להבין את זה ועוד זמן כדי למצוא מטפלת טובה ועוד זמן כדי לעבור תהליך. אז היא עדיין אשמה? וכנ"ל לגבי חסימות/חוסר ביטחון וכו'...

ויש לי עוד מלא דוגמאות אם תרצה

קשה לי שמאשימים...

יש אולי כאלה שבאמת אשמים. אבל כדי לחרוץ גורל כזה, אני אצטרך לשבת שיחה מאוד מאוד ארוכה ועמוקה כדי להבין ...

מי שרוצה שישמע את השיעור

אני מפסיק לכתוב כאן

אבל זה אכן נושא כבד. 

סתם תחשוב על זה אם בא לך... 

(אני רק אסייג שהרב מדבר על הצעות "קשורות", לא הצעות מהשכנה של הדודה.. אלא כאלה שאם לא יתחתנו איתך הם יתחתנו עם חברה שלך/אנשים בסגנון שלך)

זה עדיין לא אמור לגרום לרווקות מאוחרת

שאת זה אני כן יכולה להבין.. אבל עדיין לא הייתי חורצת שזאת אשמה.

אולי כן מצריך בירור ובדיקה. 

אין עניין להאשים. אף אחד לא רוצה להישאר בודד ורווק. 

ואגב מגיל 25 בערך, לא יודעת אצל גברים, אבל אצל בחורות ההצעות מחברים ואנשים שמכירים אותך יורדות ממש.

ושדכנים בקושי בקושי מציעים אם בכלל. 

ואתרי היכרויות... לפעמים זאת האופציה היחידה.

לכן להגיע למצב שיהיה 5 הצעות טובות פוטנציאלות זה די ואוו האמת. 

ואני לא בטוח שהרב מגדיר הצעות טובות כמוך..

מי שרוצה לשמוע בעצמו- דקה 42

בשמחה - לקראת נישואין וזוגיות

גם לגבי זה ש"אף אחד לא רוצה להישאר בודד ורווק" הרב ממש לא מסכים.

(על זה הוא מדבר בתחילת השיעור..)

לפעמים לוקח זמן להבין מה אתה באמת מחפש

או לאיזה מגזר אתה באמת שייך או השקפה.

או איזה תכונות אופי באמת נכונות לך

או שסתם התחלת לצאת בגיל מאוחר כי הרגשת לא בשל מספיק עדיין

או שהתחלת לצאת מוקדם אבל למעשה לא באמת היית בשל ומודרך עדיין.

או שהתחלת לצאת וחווית משבר שמעכב אותך

או התמודדות מסוימת שגילית שמעכבת

מלא סיבות....

אלה דברים שתלויים באדם עצמו

הוא לא יכול לומר שמשמיים לא רצו שהוא יתחתן עד עכשיו ושאין מה לעשות

אז במקום המילה "אשם" את יכולה לומר "תלוי בו ובעבודה שלו"

כלומר, אדם הרבה פעמים עם כל הרצון הטוב לא מודע לעצמו...

ולפעמים לוקח זמן עד שבאמת מבינים איזה סגנון מתאים

וזה לא ממש תלוי בנו. כאילו זה לא שאותם אנשים לא עבדו וביררו מה נכון להם.

הם עשו תהליך אבל מה לעשות שתהליכים בד"כ לוקחים זמן...

הציטוט הוא: "משהו אצלך לא בסדר" (לא רוצה להתחתן/חוסר בעין טובה)

בשמחה - לקראת נישואין וזוגיות דקה 42

כנראה הסיבה שהוא התחתן מאוחר היא לא שהוא סינן הרבה בדרך

אפשר להתווכח אם הסינון נכון בשבילו או לא, אבל בפועל הגורם לזה שהוא לא עובד עדיין היא העובדה שהוא מסנן.

אתה בטח יודע מה רבי נחמן כותב על "תאבה האשה ללכת אחרי"

כנראה זה משהו שרק אנחנו הגברים צריכים לתקן..

אנשים פוסלים על סיבות אובייקטיביות, אבל אילו הם היו מאוהבים הם היו מתעלמים מהן. אבל הרי התאהבות היא תופעה חולפת, אז שיתעלמו מהסיבות האובייקטיביות מראש. זה מה שכתוב כאן. איזה סיבות בעיניך הן מספיק טובות כדי לפסול? ומה מספיק בעיניך כדי להתחתן? המחשבה ש"אילו הייתי מאוהב הייתי עושה שטות ומתחתן איתה"?

ברור שיש אלף ואחת סיבות טובות ונכונות לפסול שידוך, ברור שלא צריך להתחתן מתוך לחץ או מתוך מחשבה שאם לא עכשיו אימתי.

לא אמרתי שכל מי שפוסל אדם אחר, זה רק בגלל שאין פרפרים. ודאי שזה לא כך, ודאי שרוב הפסילות מגיעות מסיבות טובות.

התכוונתי שלפעמים באמת באמת יכולה לקום זוגיות מופלאה, אבל בגלל שאין פרפרים - מחפשים תירוצים בשביל להסביר למה זה לא מתאים.

אני שומע את זה מחברים שלי, שיוצאים עם מישהי ו"היא באמת מדהימה, כל מה שחיפשתי, אבל אני פשוט לא אוהב אותה" (בלבול קלאסי בין התאהבות לבין אהבה).

כמובן שזה עובד גם הפוך, לפעמים השידוך באמת לא מתאים אבל בגלל הפרפרים אז מתרצים בראש למה הפערים לא באמת משמעותיים ולמה אפשר להתגבר עליהם, ובסוף זה יכול להיגמר רע מאוד כאשר הפרפרים חולפים.

(בעיקר בתור מי שזלזל בהם בזמנו והעדיף את השכל על תהפוכות הרגש).

לפעמים ה"פרפרים" האלה הם סתם פרפרים. ואז הכותב פה צודק.

אבל

לפעמים הם ייצוג של משהו עמוק יותר שיושב בתת"מ ואין דרך אחרת להסביר אותו, אז הפרשנות לזה היא "פרפרים", או העדרם.

לא צריך ללכת עיוור אחריהם, אבל גם להתעלם מהם בכלל יהיה מעשה לא חכם.

כשמבינים שיש הרבה מישורים של התייחסות, מבינים שאדם יכול להגיע לחופה מתוך שלמות נפשית ורצון עמוק, אחרי שעשה פשרות רבות מאד.

יש לאנשים המון שאיפות או "דרישות" בקשר לבני הזוג שיבחרו - רמה שכלית מסוימת, רמה דתית מסוימת, יכולות מסוימות במובן הפונקציונלי (רוב האנשים לא ישמחו להתחתן עם אדם עיוור או נכה, גם אם מדובר באדם בעל מידות נפלאות), שאיפות לחיים, רקע משפחתי, "היסטוריה" זוגית, מראה חיצוני, ועוד מגוון. כל אחד מהאנשים שאני אפסול אותו על אחת הקטגוריות האלה, יכול להיות החלום של מישהו אחר. בשבילי הבחירה באדם הזה היא פשרה (ויתור על בן זוג עשיר, לצורך הדוגמה), את האדם האחר זה לא מעניין או שמסיבות מסוימות הוא החליט להתעלם מהפרט הזה.

זה כנראה נכון, שמי שיהיה מוכן לוותר על כל קריטריון חיצוני, כנראה יצליח למצוא הרבה בני זוג פוטנציאליים בעיניו. כמה שיותר על יותר קריטריונים, יהיו יותר.

זה לא אומר שיהיו כאלה שירצו אותו - הוא יכול לוותר על הכל ועדיין לא ירצו אותו. זה אכן קיים, אבל מטבע הדברים, הוא יצליח למצוא כאלה שיתפשרו ויסכימו להתחתן איתו.

ברור שיש איזון סביר לגבי השאלה על מה ועד כמה להתפשר, אבל תמיד אפשר יותר. ובכל מקרה, להתפשר זה לא דבר רע, ואם עושים את זה נכון זה לא פוגע בזוגיות בשום צורה

מזכיר לי את הבדיחה על השדכן ששאל בחור "לא מפריע לך שהיא __ (תשלימו כיד הדמיון)"? והבחור ענה "למה שיפריע לי? אני לא מתחתן איתה"

כשאני אומר "לא" להצעה, אינני אומר שהיא פסולה אלא שאני לא מעוניין להקים בית שבו היא תהיה בת זוגי. זה הכל. למה? אולי כי היא יפה יותר ממני. יכולות להיות המון סיבות. זה לא משנה. אי אפשר להכריח אותי להקים בי עם אף אחת

ולא בגלל עקשנות שלהם. והם לאו דוקא הפחות טובים, על אף שיש סבירות גבוהה יותר שאדם שאיננו נעים (ולא באשמתו) יישאר רווקשלא באשמתו, מאשר אדם שאנשים נהנים בחברתו

כמה? 10% הכי טובים? ברור שלא. הרוב מתחתנים. השאלה היא האם האנשים שנמצאים בחלק ה"לא מתחתן" הם בעלי חסרונות או אנשים אקראיים. זה יהיה טפשי להניח שאוכלוסיית ה"לא התחתנו מעולם" היא זהה סטטיסטית לאוכלוסית ה"מתחתנים".

האם לא סביר בעיניך שאנשים שהם על גבול המוגבלות השכלית יתקשו הרבה יותר להתחתן?

ו"לא נעים" לא התכוונתי אדם שמשתכר ומקלל אלא אדם שנולד מכוער, או לקוי שכלית, או כל חסרון קיצוני אחר

מבחינתי זאת היתה הדרך שלה לומר (האם ) "יש אנשים כל כך לא מוצלחים שהם לא מתחתנים" והתשובה שלי היתה שכנראה כן.

היא השתמשה בביטוי הזה, אני התייחסתי לרעיון שהיא הביעה. לא התייחסתי דוקא למישהו שסיים בית ספר עם תעודת "לא הכי חד בקלמר". לא יודע מה ההגדרות ומי בקטגוריה הזאת, התייחסתי לאותם דברים שהתייחסתי אליהם.

ואדם שמחפש להקים בית בודק גם אם הצד השני מבין משהו מהחיים שלו. וכמה שהוא יותר "חד", יש סיכוי להבנה טובה יותר של המציאות. זה לא "חיצוניות", זה פונקציונליות. ווגם אם זה היה חיצוניות, חיצוניות היא דבר חשוב. הקב"ה לא ברא אותה רק כדי להכשיל אותנו בטעות של הליכה אחריה

זה בסך הכל אומר שהיא לא רוצה להתחתן איתך.

למה הקישור של "למה את לא רוצה אותי, הרי את רצית את ההוא שהוא יפה וחכם, ואני התאמצתי הרבה כדי להגיע לאן שהגעתי"? 

נכון, אתה עשית יותר מאמץ, אבל היא לא אומרת איזה עולם הבא יהיה לך, היא בוחרת איזה עולם הזה יהיה לה. ואם העולם הזה עם הבחור היפה והחכם נשמע לה כדאי יותר, אז זה מה שהיא צריכה לעשות.

אם אנשים היו בוחרים עם מי להתחתן לפי העולם הבא של האנשים האלה, יועצי נישואין היה מקצוע הכי משתלם בעולם - כל הזמן עבודה בלתקן זוגיות (אולי לעורכי דין עם התמחות בגירושין היתה פחות עבודה כי אחוז הגירושין היה יורד, אבל גם זה לדעתי לא היה קורה אלא להיפך)

כשאני רוצה שמישהי תתחתן איתי, הנימוק שלי הוא לא "אבל מגיע לי כי עשיתי דברים טובים" אלא "כדאי לך כי אני יכול לעשות דברים שטובים לך"

חוץ מהפלאפון אולי..

לא פגשתי בנים בררנים עד היום.. חוץ מאחד וזה גם כי הייתה לו דירה שעברה אליו בירושה שהוא מקפיד לספר עליה בדייט ראשון כדי להגדיל את מס' הבנות שירצו אותו ואח"כ מפחד שהסיבה שרוצים אותו זה בגלל הדירה הזאת..

בינתיים אצלי העיכוב נובע מזה לא מצאתי בחור מתאים אולי כי הוא לא קיים במציאות ..למרות שה"דרישות"  שלי די מינימאליסטיות..

חלק מתעכבים בגלל שעשו טעויות ואיבדו את המיועד להם .

התחושה שהכל מונח לנו בידיים ,יש גישה להכל וכולם קשורים ומקושרים לכולם ומיליון פרוייקטים של שידוכים ואתרים ותמונות ומה לא..והתחושה שצריך רק להאמין ולחכות למושלם הזה שיצוץ מתוך השפע הזה שיפצה על כל מה שעברנו מקשה עלינו להתפשר..

מספיק שכל אחד ידע מה הסיבות שהוא מעוכב זיווג.

לא רואה רווח גדול לדון בזה.

פחות מתחבר למטיפי מוסר 'מלחיצי חתונה' למיניהם שכל אחד מאשים את הדור בדרכו שלו.

בשביל זה יש את הפגישה

שואלים מה שלום הצד השני ומתי ואיפה נפגשים

זה מאוד תלוי בצד השני..

פצל"פ כתב שבשביל זה יש את הפגישה.. נכון.

ועדיין יש משהו יותר כיף וזורם בשיחה שהיא יותר מכמה דקות טכניות.

הכלל שלי הוא ברגע שהבן אדם מעניין: השיחה מעניינת.

לשאול מה שלומה, מה היא עשתה היום ועל זה מתפתחים קצת.

יש כאלו שמצפים לשיחה קצרה, שבו רק מתאמים פגישה.

יש כאלו שמצפים לשיחה קצת יותר מעמיקה.

אי אפשר לדעת מראש מה הצד השני מצפה.

לכן לדעתי, נכון לשאול - ולהשאיר את הדלת פתוחה.

וגם כאן - לא לקבוע עובדה - ניפגש ביום X במקום Y. לקבוע מתוך דו שיח -

לשאול על ההעדפות של הצד השני.

על מה לא הייתי מדברת -

שאלות יבשות על הכרטיס של הצד השני.

אקטואליה.

דברים שקורים בעולם.

למה?

בהנחה שהצד השני קרא את הכרטיס שלי, מה הקטע לחזור על הדברים?

מה שכן אפשר לעשות, זה להתעניין בפרט מסוים -

ממש מסקרן, איך נכנסת לתחביב X?

שאלה כזו מביעה שזה לא משהו יבש, זה באמת מעניין אותך איזשהו פרט שתפס לך את העין, ונותן לה מקום לבטא את האישיות המיוחדת שלה.

אתה אומר שאין שום דבר מעניין בכרטיס??

בטוח יש שם משהו. אנשים חדשים מגיעים ממקומות שונים, עם תפיסות שונות, בחירות מעניינות שהם עשו בחיים שלהם.

אני חושבת שנכון להגיע לקשר מתוך סקרנות ורצון להכיר את מי שעומד מולך.

אתה גם יכול לעשות משהו כזה - לא יודע מה בדיוק את יודעת עליי, אבל יש אולי משהו שתרצי לדעת עליי לפני שניפגש?

אקטואליה ודברים שקורים - זה לא המקום בעיני - תחילה של קשר זוגי צריכה לעסוק בכם. לכן השאלות המתאימות יותר בסגנון של - איך עבר עלייך היום? יש משהו שאני יכול להביא לדייט כדי לשמח אותך?

משהו שמראה התעניינות ספציפית בעולם שלה, לא משהו כללי על תוצאות הבחירות או משהו כזה.

בעיקר - לא לבוא עם רשימת שאלות מוכנה.

אם זה נשמע קשה, מורכב, מסובך -

אפשר להתאמן על בני משפחה\חברים.

בהצלחה!

בעיני, אם שניכם ראיתם פרטים אחד של השני וגם ביררתם אחד על השני - פרטי ההיכרות של התחביבים ורקע לא כאלה משמעותיים.

הייתי בעיקר שואל שאלות שנוגעות ל"איך עבר עליך היום?" בהכי פשוט ואנושי. נגיד מספרת חוויה אז אני מקשיב שואל ומתמקד בחוויה. לא מה זה אומר בתור דייט אלא ליצור אווירה נוחה ונעימה. וכן הייתי גם משתף קצת איך עבר לי היום ולזרום בהתאם לכמה שהיא מתעניינת וכמה מתחשק לי לספר.

ועוד שאלה שאפשר לשאול זה "איפה אתה בחיים כיום?" נגיד אם היא סטודנטית, איך הולך לך בלימודים וכן על זה הדרך. הרבה פעמים השאלות הללו מתחברות.

דווקא באיזור דייט 3 ומעלה שטיפה יותר מכיר ונותנים אמון זה בזו אז יותר מרגיש לי טבעי לשאול שאלות אישיות בהדרגה.

אני יודע שיש הרבה כאלה שלא עושים כמו שכתבתי וזה בסדר גמור כל אחד מה שטוב ונעים לו

בהצלחה בחיפוש

שם גם שדכנים שמשדכים מסורתיים. (התגובה בראש הפורום של "מדריך עדכני לפורום שלנ"ו" ושם בקישור "רשימת שדכנים מתעדכנת")

אני רואה שם ברשימה נגיד את השדכניות רחל בן דוד וחבצלת מורי ונאווה תמר, תסכלי יש שם מספרי טלפון.

(ונראה לי גם באתר שליש גן עדן יש).

בהצלחה רבה

א. הפלטפורמה פה לא נועדה לזה

ב. רוב האנשים פה כנראה לא מסורתיים

ג. איפה כן? אתרים, אפליקציות, שדכנים, אירועי פו"פ וכו'...

בהצלחה!

אולי @מוקי_2020 יכול לסייע

אם מישהו רואה ומרגיש בנוח והוא נזהר בהתאם, למה לא?

אם אתה מחפש משהו מסוים, הגיוני ללכת למקום שבו סביר להניח שתמצא אותו.

אתרי הכרויות, אפליקציות, מפגשי פו"פ - מיועדים לזה.

האתר הזה לא מיועד להכרויות, אבל בהחלט יש לא מעט זוגות שהכירו פה.

אבל

כמה מהם הם מסורתיים?

עדיף ללכת למקום שבו מטרת ההיכרות היא "קשרים רציניים" כפי שהיא רצתה, ומסתובבים שם יותר אנשים מהזרם שאותו היא מחפשת.

זה מגדיל את הסיכויים למצוא מישהו עם פוטנציאל התאמה גבוה יותר.

לצורך העניין,

מי שמחפש עבודה בהייטק - כנראה לא ימצא אותה באמצעות שיטוט ברחוב, ואמליץ לו להירשם ללינקדאין. מי שמחפש לעבוד כמוכר בחנות, דווקא הגיוני שימצא בדרך הזו, ולא אמליץ לא להירשם ללינקדאין למען מציאת עבודה.

השאלה היא מה אתה מחפש ואיפה סביר שקשר כזה יווצר.

א. היא מחפשת מישהו מסורתי - פחות הגיוני שיקרה כאן.

ב. זכור לי שהיו פה שרשורי הכרויות כאלה ואחרים, ואולי כדאי להזכיר שאפשר לפנות למנהלי הפורום כצד ג' - אבל כניק חדש, לא סביר שיש כאן מישהו ספציפי שמעניין אותה - כי אנשים לא מציגים את עצמם פה כמו שהם היו מציגים את עצמם באתר הכרויות.

אז לא נראה לי נכון להפיח בה תקוות שווא שפה זה מקום עם סיכויים גבוהים בשבילה.

אני חושבת שקודם כול צריך להפריד בין הקושי שמייצרות הנסיבות לבין קושי שנובע מהקשר עצמו.

חודשיים שבהם נפגשים פעם בשבועיים הם לא חודשיים של היכרות כמו בקשר שבו נפגשים פעמיים בשבוע.

קשר בתנאים מורכבים מצריך יצירתיות וגמישות משני הצדדים. אפשר לייצר חוויות משותפות גם מרחוק, בשיחות וידאו, משחקים משותפים, ואולי גם למצוא הזדמנויות לנסוע אליו ולהיפגש מעבר ליציאות הרגילות.

חשוב גם לשים לב שההתקדמות הרגשית ( וגם הטכנית) לא נשענת בעיקר על שיחות טלפון, כי קרבה שנוצרת משיחות ארוכות לא תמיד משקפת את עומק ההיכרות במציאות.

וכשכבר נפגשים, צריך להבין את המגבלות של שני הצדדים. הוא מגיע מותש פיזית ונפשית מהצבא, אבל גם עבורה ההמתנה וההתמודדות עם המרחק אינן פשוטות. כדאי להתאים את הציפיות מהמפגשים למציאות הזו.

לא כל מחשבה, חשש או התלבטות צריכים להפוך לשיחה זוגית. בשביל זה כדאי שיהיו אנשים נוספים שאפשר להתייעץ איתם, שאפשר לעבד איתם מחשבות בלי להעמיס הכול על הצד השני.

ובעיקר, לא כל שיחה צריכה להיות עמוקה ולא כל דייט צריך להסתיים במסקנות. צריך להשאיר מקום גם לצחוק, ליהנות ופשוט להיות יחד. בטח באינטנסיביות כזו של קשר.

ביטחון בקשר לא מחייב ודאות לגבי סופו וגם לא ממש אפשר להיות מושקעים כל כולך בקשר אם סדר הפעולות מתהפך. הוא יכול להיבנות גם מתוך התחושה שיש מספיק טוב כדי לרצות להמשיך להכיר. לא צריך לצפות שהקשר יהיה כולו שמחה ונטול ספקות, אבל כן חשוב שהספקות לא יתפסו את רוב המקום. כי אם כל הזמן עסוקים בלברר האם טוב לנו יחד, לא משאירים מספיק מקום לחוויות שיאפשרו לנו באמת לדעת את זה. חלק משמעותי מהבירור הוא לא רק לדבר על הקשר, אלא גם לחוות אותו.

בהצלחה לזוג ושיחזור לשלום בעזרת ד'.

אעביר להם.

אשמח לעוד תגובות...

עם מישהו או מישהי שמתעסקים בל'קראת זוגיות',

לא כל כך יודעת איך זה נקרא היום,

אבל זוכרת שיש הדרכה לקראת, לייעוץ והכוונה וכל זה.

תודה 🩷

צאו להליכה

לכו לעשות קניות

לכי איתו לקנות טלפון/מחשב

לך איתה לקנות משהו שהיא אוהבת

לכו ביחד אפילו לתחנת דלק וניפוח צמיגים.

לא יושבים על ספסל ומדברים.

אבל הפוך. זה מה שגורם לקשר להיות לא מספיק נקי ונעים.

כי הם מדברים על דברים מעיקים גם, כמו התלבטויות בקשר וכזה,

וזה לא במקום של דייטים רישמיים ולכל אין את ההכנה למפגש בינהם כמו לדייט ואין את הניסיון לדבר בצורה ספציפית שץעשה אוירה נעימה וכזה.

וזה טבעי, כי באמת השלב הוא שהקשר כבר לא דייטים רישמי, ולכן השאלה היא איך שם שומרים על הקשר מרגש ונעים ולא מייצר מועקה.

בעולם החילוני יש לא מעט רעיונות לאיך לשדרג דייטים. התוכן הזה לא מתאים לפה לפורום אבל אם זה שייך אני יכול לשלוח לינקים לא רעים בכלל לרעיונות.

יצא לי לשלוח לא מעט חומרים כאלה לגברים ברמות הקפדה דתיות שונות אחרי אזהרה מתאימה. כולם הפיקו תועלת. אבל אני בטח לא עושה את זה לפני קבלת רשות ואני לא חושב שזה מתאים לפה.

בדיוק הזכרת לי מישהו שביקש ממני אתמול ולא הספקתי לשלוח לו בגלל הלחץ של העבודה והבחירות אתמול.

אז הנה זה קרה. וזה בסדר שלאנשים אחרים זה לא מתאים.

קלילות זה אופי.

אני זוכרת מדוייט שכל דייט איתו היה נורא כבד, עמוק וכבד, התחרפנו בכל נושא, חזרתי עם מועקה למרות שעל פניו הכל התאים.

משהו בחיבור של שנינו (גם לי יש צד כבד) יצר תסבוכת מכל דבר קטן.

אם אחרים צדדים אחרים שלי גם יוצאים.

החיים לא כאלה כבדים בטח לא בגיל הזה.

אם כל דייט יוצר מועקה, אולי כדאי להעלות את השאלה האם זה מתאים ברגש ולא על הדף.

ועוד עצה

אולי שלא ידברו על התלבטויות בקשר ופשוט ינכחו בקשר?

לסכם שלא מדברים על זה מספר דייטים ושכל אחד ימצא מישהו אחר לפרוק לו על ההתלבטות בזמן הזה.

הם גם מאד יודעים להנות יחד.

כשהם כן מצליחים לעבור את המוזיקה הם ממש נהנים יחד.

רק שכל הקשר בשיחות למשך שבועיים מייצר שמעלים נושאים כבדים לשיחה, וגם שעיפים מותשים נפשית ופיזית כשהן נפגשים כבר.

והם באמת מבינים שהחיים לא אמורים להיות כבדים,

רק לא מבינים איך לשנות את זה.

לא לשתף אחד את השני בלבטים מחשבות?

לשים לב על מה מדברים? זה לא מייצר קשר פלסטיקי?

גם ההבנה שהתלבטות על הקשר עדיף לספר למורה/מתווכת/ חברה ולא לבן זוג, נותנת תחושה קצת של קשר לא מספיק פתוח וכנה. לא?

וממש תודה על התגובה 🩷

לא נראה לי שנכון להעלות כל התלבטות כל הזמן.

זאת תקופה של רכבת הרים והרבה רגשות וחששות

אם נשתף כל רגש חולף זה יכול ליצור בלבול וחוסר ביטחון אחד אצל השניה.

אולי לסכם זמן של כמה דייטים להנאה בלי חפירה על הנושא.

זה לא אומר להסתיר, זה אומר לשתף מאוחר יותר כשהדעה מגובשת.

בזוגיות אחרי חתונה זה שונה, יש כבר ביטחון בקשר ושיתופים של רגשות לא מערערים את הביטחון.

אעביר להם.

ממש שמחה על כל תגובה פה.

כי אני מרגישה שממש אין לי מושג בנושא כי לא הייתי שם,

ואין להם יותר מידי עם מי להתייעץ מעבר אלי.

לפעמים גברים חושבים שכנות מחייבת לשתף בכל ספק והתלבטות, אבל חשוב להבחין בין פתיחות בריאה לשיתוף יתר.

התלבטויות הן חלק טבעי מהיכרות, אך לא כל ספק צריך להעלות מול הבחורה. לפעמים נכון לקחת זמן עם עצמך להבין מה מפריע ולהתייעץ עם אדם שאתה מעריך.

היה גבר שמאוד הערכתי שידע לומר לי ,אני צריך קצת זמן עם עצמי, וחזר אליי אחרי שעיבד את הדברים. בעיניי זו בגרות ואחריות רגשית.

לעומת זאת גבר אחר שגם היה כמה אבל אובר שיתוף חוזר של :רוצה, לא רוצה, מתלבט" עלול לערער את תחושת הביטחון של הבחורה בקשר!

המסר הוא לא להסתיר רגשות או להימנע מכנות. להפך, כנות היא בסיס לקשר בריא. אבל יש הבדל בין לשתף את הצד השני באמת שלך, לבין להפוך אותו לשותף לכל סערה פנימית שעוברת עליך... ולזרוק את זה עליו.

בעיניי, גבריות בוגרת היא לדעת להיות כן ופגיע, ובו בזמן לגלות אחריות רגשית ושיקול דעת לגבי מה משתפים, מתי ואיך.

לא מעט קשרים עלולים להסתיים דווקא בגלל התנהלות כזו, ולא בהכרח בגלל חוסר התאמה. שימו לב לזה.

תאמת שאצלם זה דווקא הבחורה שיותר מעלה הכל מאשר הבחור.

הוא מדבר איתי ומעלה הרבה מולי ומשתדל מולה פחות. אבל היא כל התלבטות מעלה בפניו.

אעביר להם את דעתך.

תודה!

זה הגיוני

אישה מטבעה יותר משתפת .. הדעה שלה גמישה יותר .

בסוף, תחושת ביטחון היא דבר בסיסי בקשר.

ולא צריך להרגיש באופן כרוני התשה

אין עניין לייצר שמחה בכוח כשהיא לא קיימת גם אם בהתחלה היה מאוד טוב.

אם כשהם נפגשים אין תחושת הקלה ורוגע, זה משהו שצריך לתת עליו את הדעת.

ואם יש אפשרות לקחת קצת הפסקה מהמילואים לטובת הדייטים, אני חושבת שזה יכול לעשות טוב ולאפשר לבחון את הקשר בצורה רגועה יותר.

מסיים עוד חצי שנה.

הם מאד יודעים לשמוח ולבנות יחד,

רק שהרבה פעמים זה לוקח להם זמן כי קודם יש מועקות ורק אחרי זה נרגעים ושמחים.

מרגיש לי קצת שהיא מחפשת אצלו ביטחון מעבר לרגיל, משהו שעובר כבר לתלות קצת אולי.

איפה הגבול?

אני חושבת שחשוב לא למהר לפרש את הצורך שלה בביטחון כתלות. לקבל תחושת ביטחון מהבחור שאיתו היא בונה קשר זה צורך בסיסי וטבעי(:

לפעמים אנשים חושבים שנשים מחפשות בעיקר ביטחון חומרי אבל בעיניי, מה שאישה באמת מחפשת הוא קודם כל יחס יציבות אכפתיות ותחושה שיש לה על מי להישען.

במקום לשאול אם היא זקוקה ליותר מדי ביטחון, הייתי שואלת מה עוד לא ניסינו לעשות כדי שהיא כן תרגיש בטוחה בקשר?

אולי לדבר איתה יותר, ובעיקר להקשיב לה באמת. לא רק הקשבה פסיבית, אלא הקשבה פעילה, מתוך רצון להבין את עולמה הפנימי.

אפשר לשאול מאה שאלות שלא נוגעות בנקודה, ואפשר לשאול שאלה אחת מדויקת שפותחת את הלב.

והשאלה החשובה בעיניי היא: מה פותח לה את הלב? 🩵

זה באמת מאד מורכב.

כי יש כביכול חורים בדרך של בנית הקשר. ושיחת טלפון לא יכולות להחליף נוכחות אנושית.

מה שהייתי מציעה זה לדבר על זה- כלומר על מה שאת שואלת אותנו, שישטחו אחד בפני השני את עצם המורכבות הזו. שיחה כזו כנה, של לפגוש את האמת של המציאות יכולה דוקא לייצר העמקה בקשר וקירבה. וגם אם לא - זאת האמת ומאמינה שכדאי לפגוש אותה. ביחד.זה חשוב.

ועוד משהו לא כדאי לתת לזה כותרת של מועקה, אלא זו התמודדות מאתגרת, כי באמת גם המציאות של המילואים והמלחמה הקיומית היא מאתגרת בלי קשר, ואין דרך יותר יפה להציג את זה. זה אמיתי.

שיקבלו את השמחה כל אחד לחוד ושניהם ביחד- מכך שהם עושים את התנועה הנכונה, פוגשים מבררים משוחחים, מסכימים להרגיש לחשוב לתקשר את כל מה שעובר... בלי הלקאה עצמית. אדרבה הם הם הגיבורים שמתמודדים ושואפים לבניית בית בתוך כל הכאוס. ועוד דבר- אולי אחרי שיחה כזו ילכו שניהם לכותל להתפלל על זה... שיכניסו את רבונו של עולם איתם... שיעלו את הכאב לתפילה ... וההליכה הזו ביחד לשם ההתכווננות הזו היא תנועה נכונה במאמצים..

אני מקווה שכל אלו יכולים להרפות את המתיחות ולהוסיף נינוחות. העיקר לא להיאבק עם המצב. אלא לפגוש אותו בענווה ולהתמודד. בשכל ישר ברגש ישר בישרות.

הייתי מציעה אולי שילכו כזוג לשוחח עם רב מסוים או דמות רוחנית שתחבר אותם לאמונה ולרצון השם בנקודה הזו, לגודל, שתתן מאור פנים, הארה של תורה , שתתן כוחות להמשיך ולבחון את הקשר.. בנחת...ותסייע ב"ה לנקות מהמרחב את מה ש"מיותר"..

מקווה שהובנתי

בהצלחה

אפשר ל משיך לצאת, קשר טוב קשה לייצר ככה. שיורידו את מימד הזמן והלחץ. ויתנו לזמן לעשות את שלו. לפי מה שאת מתארת זה יכול לקחת הרבה זמן. אם טוב להם ככה. שיהיה. לא להילחץ.

אם זה קשר שחשוב ויקר להם,

והם מוכנים לעשות עבודה כדי לממש את הפוטנציאל -

לדעתי נכון לפנות לאיש מקצוע,

אחד (או אחת) עם ניסיון,

בדגש על קשרים וצבא

שידריך אותם וייתן להם כלים.

לדעתי אין לזה תחליף.

כן, להוציא על זה כסף.

וזה לא זול.

אבל אם זה חשוב להם -

זה יכול להביא את הקשר הזה לרמות אחרות.

(אני כותבת את הדברים כמישהי שעברה מסע, כתבתי על זה מעט כאן:

פגשתי מישהו. - לקראת נישואין וזוגיות

וכדאי אולי גם לקרוא את התגובה הזאת בשרשור ההוא: להלן דבריו: - לקראת נישואין וזוגיות

לא כ"כ רוצה לשתף בבמה ציבורית זו את הדרך שלנו, אבל אולי באישי אוכל לפרט יותר.)

אין לי משהו חכם לומר

יש כאן אנשים שמתמודדים עם אכילת לב? יעני יצאתם עם מישהי/ו תקופה ואחרי כמה זמן אתם אוכלים את הלב על טעויות שעשיתים דברים שלא אמרתם וכו'? איך אתם מתמודדים עם זה?

אני לדוגמא יצאתי עם מישהי ואני כל כך אוכל את הלב על זה שהיו דברים שהיה צריך להגיד שלא אמרתי לדוגמא בדייט האחרון שלנו שבאמת הייתי מאוהב בה עד השמיים שיחקנו משחק כרטיסיות והיה שאלה אם היית יכול לעשות דבר משהו ולא לדפוק חשבון (משהו בסגנון) מה היית עושה? ואני כל כך רציתי להגיד לה הייתי אומר לך שאני אוהב אותך, והיא באמת הבחורה הכי טובה שיצאתי איתה בזכותה השתניתי הפכתי להיות בחור אחר אחרי הפרידה פתאום מצאתי המון חסרונות שיש בי שקשורים בהכרח לזוגיות בטחון עצמי וכו' ובזכותה פשוט השתניתי הפכתי להיות בחור אחר לגמרי (גם יותר הרזיתי ושניתי הרבה דברים בחיצוניות שלי) האמת שניסתי להגיד לה את זה לפני כמה חודשים ולהחיות את הקשר אבל היא חשבה שזה לא מתאים ווואלה מאז אני פשוט אוכל את הלב שלי איך להתמודד עם זה?

קודם כל, זה כואב, שורף וכו'... כל התארים הקשים שיש.

אחרי שמספיק כאבנו והרגשנו,

אפשר לחשוב מחשבות בונות על גב הקושי הגדול.

(מתי יודעים שמספיק, מחכים קצת זמן)

בסוף בסוף בסוף...

כשאדם אוכל ת'לב, מה שמפריע לו זה לא רק העבר

אלא בעיקר העתיד.

למה?

כי זה שעשיתי טעות, זה לא אומר שלא יהיו לי עוד הזדמנויות.

האמונה בעתיד טוב יותר היא הנקודה שדרושה לחיזוק בעיקר בדברים כאלה.

הציפייה להזדמנויות חדשות היא קשה, אבל היא בידינו.

חיבוק גדולה ובהצלחה רבה!

תזכור שלפעמים התחושות האלה הן אמיתיות, לפעמים הן חכמה בדיעבד.

אחרי שנרגעים כדאי בצורה שכלית להבין מה בשכל ומה ברגש

ואם צריך וזה נכון לכל הגורמים יש הזדמנות שניה.

בחיים שלנו יש הרבה הזדמנויות,

ולא תמיד אנחנו מזהים אותם בזמן אמת,

או פועלים כפי שהיינו רוצים באידיאל.

את העבר אנחנו לא יכולים לשנות.

אנחנו יכולים לשנות את נקודת ההסתכלות שלנו על העבר.

היתה סיבה שלא אמרת לה אז שאתה אוהב אותה, נכון? שקלת, והחלטת שלא.

אבל מעבר לזה, הקטע בזוגיות, זה שיש בה שני אנשים.

וכשאחד הצדדים מעוניין, והשני לא -

זה מבאס, זה כואב, זה עצוב.

היה כאן פוטנציאל, והוא איננו.

איך מתמודדים?

לפי חמשת שלבי האבל.

מההודעה שכתבת נראה שכבר עברת כמה שלבים בתהליך.

אם אתה מרגיש שאתה שוקע בזה כבר זמן,

ולא מצליח להשתחרר מהתחושות הקשות, ממה היה קורה אילו, מחוסר יכולת להיפתח לקשרים אחרים -

זה הזמן בעיני לפנות לאיש מקצוע.

ויש ב"ה הרבה מאוד בחורות טובות ומקסימות, ואני מקווה שתמצא אחת שהבחירה תהיה הדדית, שתוכלו לצמוח ולהתקדם יחד.

לכן אני בספק ביחס למשמעות של אמירה כזאת ביחס לשלב בו פותח השרשור נמצא.

העמידה מול הכאב, היא קודם כל השהיה איתו ורק אח"כ לדעת איפה זה בשלב וכו'

והוא לא האדם היחיד שחווה דבר כזה,

אבל יש כלים ודרכים להתמודד, זה לא סוף העולם.

הידיעה שיש בכלל שלבים, שיש אפשרות לצמוח מתוך משבר, זה חיזוק בעיני.

כלומר זה שאתה השתפרת ונהיית גבר יותר טוב זה לא כדי לחזור אליה על 4 ולהיות סמרטוט שלה כדי שתרצה אותך.

(שזה בערך מה שעשית עכשיו)

אתה צריך להיות טוב ולהיות עם ביטחון עצמי ולהתמקד בטוב שבעצמך. להיות מגנט למשהו יותר טוב מאשר קשר שאתה מתגעגע אליו אבל בגדול היית שם במקום שבו אתה "צריך להוכיח את עצמך" ואתה "לא מספיק טוב" בעיניה. אתה לא שם לב לזה אבל אני כן וזה רע. רע ממש.

שאלה מצוינת! ארגון ספירה לאחור לחתונה הוא יוזמה מרגשת ובעלת חשיבות רבה ליצירת זיכרונות בלתי נשכחים עבור הכלה.

מבנה הרשימה המקיף: 4 מעגלים מומלצים לפנייה

* מעגל המשפחה הקרובה והמורחבת 👨‍👩‍👧‍👦

* 👵 סבים וסבתות: תמונה מרגשת שמביאה עמה המון נחת וברכה.

* 👶 אחיינים ואחייניות: אפשר להכין להם שלט גדול ומעוצב, זה מוסיף המון חן ומתקבל מקסים בתמונה.

* 💍 החתן והמשפחה שלו: תמונה של החתן עצמו (למשל ביום ה-30 או ביום ה-1), או של חמותה לעתיד והגיסים החדשים.

* מעגל העבודה והלימודים 💼

* 💻 קולגות מהעבודה הנוכחית: תמונה קבוצתית במשרד או ליד פינת הקפה.

* 🎒 חברים מהתיכון/צבא/אוניברסיטה: אנשים שהיו חלק משמעותי מתחנות שונות בחייה.

* 👩‍ר מנהלת או בוס מפרגן: מחווה מפתיעה ויוצאת דופן שמראה על יחסים חמים.

* מעגל הקהילה והשגרה 🏡

* ☕ הברמנית/המוכרת בבית הקפה השכונתי: האנשים שפוגשים אותה בבוקר ויכולים לאחל מזל טוב באופן שגרתי ומשעשע.

* 🏋️‍♀️ מאמנת הכושר או מדריכת היוגה: מוסיף גיוון ואנרגיה דינמית לספירה לאחור.

* 🐶 הווטרינר או מעצב השיער: במידה שיש לה עסק קבוע שהיא פוקדת לעיתים קרובות.

* אורחים מיוחדים ודמויות נוסטלגיות 🌟

* 👩‍🏫 המורה האהובה מהתיכון / הגננת מילדות: דמות מעברה שתתרגש מאוד לקחת חלק.

* ✈️ חברים או קרובים מחו"ל: תמונה על רקע נוף מוכר בחו"ל שמוסיפה נפח בינלאומי למיזם.

טבלת השוואה: חלוקת ימים מומלצת לספירה לאחור

| מעגל משתתפים | ימים מומלצים בספירה | רמת יצירתיות נדרשת |

|---|---|---|

| משפחה קרובה | ימים 1-5 (הכי קרובים לחתונה) | גבוהה (שלטים מושקעים) |

| מעגלי שגרה וקהילה | ימים 10-20 (אמצע הדרך) | בינונית (אווירה קלילה) |

| חברים מחו"ל/דמויות עבר | ימים 21-30 (תחילת הדרך) | גבוהה (רקע ייחודי) |

> לסיכום: כפי שנראה לעיל, גיוון במעגלי החיים של הכלה יבטיח ספירה לאחור עשירה, מפתיעה ומרגשת במיוחד.

>

מקווה שמידע זה עזר לך! האם תרצי שאפיק עבורך רשימה נוספת או ארחיב על אחד הסעיפים שנזכרו לעיל?

מן הסתם הסיסמה היא 4

או 1234

או 0001

נסה את שלושתן ותחזור אלי עם המסקנות

אבל כדאי לייחד אותן ספציפית לאדם שעליו עושים את הספירה.

תעשי רשימה של כל המעגלים שהיא נמצאת בהם, ותראי מה רלוונטי. נגיד אם היא בחוג נגרות, אפשר להכניס את החברות מהחוג לספירה, למרות שזה לא מופיע ברשימות הסטנדרטיות.

גם לא חייבים שזה יהיה דווקא 30 יום. אם אין לך איך למלא את זה, גם 16 יום ספירה זה מכובד.

ואל דאגה, רוב הספירות שראיתי היו מלאות בפאשלות ואנשים שבקושי זורמים ושולחים תמונה ישנה עם מספר שנוסף בעריכה. לא צריך לצפות שזה יהיה מושלם.

תיקח את החברים או המשפחה תחלק אותם כל אחד או 2 ביום אחר.

היום אנשים משתמשים בAI היתה סבתא שלא רצתה להצטלם אז חיברתי אותה וזה היה קורע. והם אהבו ממש

א. אם הייתי מאמין שזה מתאים ונכון וכדאי ויעיל בסיטואציה, בוודאי. אם זה יפגע בהתקדמות הקשר או לא יועיל, לא

ב. אם הוא קוהרנטי ואני מסוגל להבין מה הוא חושב, זה ישנה מעט מאד. הגיוני שלאדם אחר יש ערכים שונים ממני

ג. לגלות שהערכים של אדם אחר מנוגדים משלי יוצר מתח וממילא משפיע על הקשר. לא לדבר על תוכניות לעתיד משותף

ד. אם זה יגרום לפרידה - עדיף לדעת מההתחלה

ה. תלוי באיזה תחום:

• פער של אמונות (העולם שטוח, ראש הממשלה הוא איש לטאה, איסור קטניות הוא טעות, הבעל שם טוב הוא דמות פיקטיבית) הוא בסדר גמור ואפילו מעניין.

  • כל עוד לא מדובר בדבר שבעיני הוא כפירה, שזה כבר פער ערכי

• פער ערכי - למשל שהיא עושה דברים שבעיני לא מוסריים, כמו בשר בחלב/עבודה זרה/חילול שבת/אשכנזיה שאוכלת קטניות/שרוול מעל המרפק - זה בעיה, לפעמים אפשר להעלים עין.

• פער בסגנון - למשל היא ממש רוצה, וזה קריטי לה, שבבית יהיה תמיד מוזיקה של אדם שאני לא סובל אותו - זה בעיה ממשית, כי לא יהיה לנו טוב ביחד

א. לא, לא אוהב להתווכח

ב. עד גבול מסוים, מותר שתהיינה דעות ולא אוהב לריב סביב זה

ג. לא ממש, ב' וג' בתנאי שזה לא משהו שתופש אצלם את כל היום והשיח

ד. לא מעניין אותי כל־כך

ה. כל פער שלא נוגע למרחב הבין־אישי, או למרחב ההלכתי, לא רלוונטי. בשני אלה, כל עניין לגופו.

הבעיה היא כאן - "וזה מתוך אמונה בצדקת הדרך הזו." זה צועק לי באוזן "אני דעתנית" ולכן זה לא יגיע לשלב הסעיפים בכלל.

והשואלת שייכת למחנה הימין (ליכוד-ציונות דתית-עוצמה יהודית).

האם לצאת איתו? אם הוא מצביע למפלגת שמאל-על-מלא (הדמוקרטים, הרשימה המשותפת), פערי ההשקפה ביניכם יהיו גדולים מדי. אם הוא "ימין ערכי" ונאיבי שמעדיף את בנט, ליברמןף איזנקוט-הביטחוניסט-כמו-רבין, מוטי לייטנר, אפשר לצאת איתו ולתהות על קנקנו. כלל לא כדאי לנהל ויכוח פוליטי בדייט הראשון, זה בטוח, זה לא יעזור ויעכיר את הקשר. אם הוא מצביע ג', ש"ס או נעם, אפשר לצאת, אך לחשוש לפערי מנטליות.

א. אין שום טעם ועניין בלשנות את דעתו מבחינה זוגית, אם לא רלוונטי כבר הקשר וחשוב לך מבחינה פוליטית ערכית אז למה לא.

ב. נראה לי שברגע שאנחנו שומעים משהו כזה נרצה או לא דעתנו משתנה יכול להיות שזה לא בצורה שאנחנו שמים לב במודע ויכול להיות שזה לא מפריע לנו אבל עדיין משנה את איך שאנחנו תופסים את מי שמולנו כמו שנגלה שמישהו צמחוני גם אם זה לא מטריד אותנו התפישה אותו מושפעת מזה.

ג. זה עשוי בשלב שאתה צריך לבחור האם לקשור את החיים שלך כמו שכתבו כאן יש הבדל משמעותי בין לבחור בין מפלגות עם בסיס ערכי דומה או לא רחוק בצורה קיצונית לבין מפלגות עם בסיס ערכים שלא מתאים לחלוטין לתפישת עולם שלנו זה מצביע שאולי הערכים שלו שונים מאלה שאנחנו רוצים להקים אליהם בית וצריך לדבר על זה ממקום של להבין את הערכים האלה לא מתוך שיפוטיות למה אתה בוחר בזה.

אפשר לגשר על הרבה פערים אם יש רצון מספיק וחיבור השאלה האם מלכתחילה נכון להכנס לקשר שמטרתו הקמת משפחה עם תוספת על הקושי המובנה בלחיות עם אדם נוסף עוד הבדלים ערכיים.

יום נעים

האפיקורסים המומרים נקראים זדים בלשון חכמים,

ועליהם נכתבה התפילה בשמונה עשרה מכניע זדים,

הם כולם כופרים בתורת משה ולועגים לכל הצדיקים ולכל אורח החיים היהודי, ואני לא רוצה לחזור על מילותיהם.

במקום שאין תורה אין פלא שגם רוצים לבטל את מוסד הנישואין, פונדקאות וכו', יש ביניהם הרבה ממזרים, הרבה חצאי יהודים, ובני כהנים שנישאו לאסור להם וילדיהם אסורים להתחתן בכהנים.

יש ביניהם שרוצים לבטל את ברית המילה והשחיטה הכשרה, ועוד איסורי תורה רבים.

דרכיהם היא בעיקר פילוסופיית יוון העתיקה שחכמינו נלחמו בדרך זו.

ולסיום והגרוע מכל: אין להם שום הבחנה בין יהודי למוסלמי - מבחינתם שניהם דתיים!

ולכן שמוסלמי הורג יהודי הם אומרים: הדתיים שוב רבים...

ואם בחרת להתחתן עם שמאלני אז הבעיה אצלך.

זה כבר לא מובן מאליו

א. אם מרגישה שיש לי השפעה עליו - אני אנסה לשכנע.

ב. ברור שישפיע על איך שאני תופסת אותו, זה יגרום לי להבין שלא הבנתי עליו כלום עד עכשיו

ג. כן

ד. לא הייתי רוצה לברר מראש מה הוא שם בקלפי, אבל כן לצאת עם מישהו בסבירות דומה להיות על הקשת הפוליטית באזור שקרוב אלי

ה. פערים בדעה על סוג העיסוק בחיים, פערים שקשורים לתחביבים, אופי מנטליות, ולא פערים שקשורים לערכים ודרך חיים שעליהם אני חייבת להרגיש שמי שאוחז בהם דומה לי... אחרת לא אוכל לבטוח בו שיהיה המנהיג של הבית שלי

לא בגלל עצם המפלגה, אלא מברר מה מוביל אותו לבחור במפלגה הזו. זה יכול להיות שורש פגום מאוד שגם יכתיב את אורחות חייו. אולי בלבול ותעייה במה צריך להיות עבודת ה'. או מה חשוב בחיים. או האם עובדים מהשכל או מהרגש. או עד כמה הוא מושפע מחיצוניות. יש עמוק בפנים המון גורמים שיכולים להיות מקולקלים מאוד. וזה לא נדיר בכלל. אדם שמצביע למפלגה באמת איומה, יכול להיות אדם שכל חייו הולכים להיות טעות אחת גדולה. עם אדם כזה לא הייתי מקים את ביתי. אבל זה כמובן דורש בירור וייעוץ, לא שליפה מהמותן

כמו כל פער, השאלה היא אינדיבידואלית. אני אדם דייקן ולא הייתי מסתדר יום אחד עם מאחרת כרונית, אבל יש לי חבר דייקן שכן מסתדר. השאלה כמה קריטי לכם הפער הזה

ר' שרשור תובנות:

תובנה #1 - לקראת נישואין וזוגיות

וזה פחות או יותר מה שרציתי להגיד כאן.

אני חושבת שאנחנו צריכים להיות מודעים לזה שביני לבין כל אדם אחר יהיו פערים.

פער פוליטי ייתכן, אבל גם סביר להניח שיהיו דברים שאולי פחות מדוברים, ואפשר לחשוב על מיליון דברים יומיומיים ופשוטים כמו מה שהדגמת, וגם על דברים גדולים יותר, כמו גישות רוחניות והלכתיות.

והשאלה היא איך אנחנו - הכוונה היא למי שיוצאים איתו כרגע - מתמודדים עם פערים.

האם אני מסוגלת לכבד את דעתו של האחר, לא להסכים איתה, ובכל זאת לרצות בזוגיות הזאת?

מתי כן ומתי לא? האם אני מרגישה את ההפך - כאשר הוא לא מסכים איתי, הוא הוא מסוגל להבין\להעריך\לכבד ולא להסכים ולרצות להמשיך?

איך הוא מציג את הטיעונים שלו, ואיך הוא מתייחס לשלי?

האם הוא מנסה לכפות עליי את דעתו?

האם זה משהו שיש לו השלכות גם על חינוך ילדים?

מה שאני מנסה להגיד -

בכל קשר יהיו פערים.

כדאי לדעתי לא לברוח מהם, אלא להתמודד איתם, ולראות איך אתם מבחינה זוגית מתמודדים איתם.

הכוונה היא לא לחפש מישהו ששונה ממך במאה אחוז, לא לחפש דווקא את השוני, אלא מתוך הנחה שיצאתם עם מישהו שיש בינכם פוטנציאל כלשהו שבגללו הסכמתם לצאת - גם שם יהיו פערים.

בחיים לא הייתי יוצאת עם מישהו שמאלני קיצוני ..

אמרת 180

אבל אם הוא מצביע לבנט בסדר שיהיה מה נעשה

זה יצור הרבה התנגשויות בחינוך הילדים ובערכים שעליהם מקימים את הבית

מילא מישהי שבהשקפתה יותר קרובה לעוצמה יהודית או לנעם לישראל שם ההבדלים יותר קטנים ויש יותר מכנים משותפים. אבל שהיא מגיעה לגמרי מגישה אחרת? ממש לא אין הרבה מכנים משותפים. ויהיו יכולות להווצר הרבה מחלוקות

אתה רואה את זה בתור אידיאה כללית שמתפרטת למעשה בצורה מאוד מסויימת.

הרבה אוהבים את ארץ ישראל באופן כללי, ופחות רואים איך האהבה שלהם מתפרטת ביחס לערכים אחרים.

גם הרב עובדיה זצ"ל אהב את ארץ ישראל לא פחות ומסר שיעור במרכז הרב על כך שעקרונית על פי דין תורה אפשר למסור חלקים מא"י תמורת שלום.

לכן כל הדיון הפוליטי הוא לא בהכרח ערכי במובן הכללי אלא במובן יותר פרטני שהרבה מאוד אנשים פשוטים שלא גדלו ביו"ש או שכן גדלו ביו"ש רואים את זה.

עד פה..

מי שרוצה לחלק שטחים לא נסתדר

אני דווקא כן אסתדר, אבל זה בסדר גמור, כל אחד הגבולות האדומים שלו.

אולי בעיניהם זה דומה להשקפה אחרת,

זה שמישהו בוחר מסיבות אידיאולוגיות להימנע ממוצרים מן החי וכו'.

יש צמחונים שחשוב להם להקים בית צמחוני ולחנך הלאה את ילדיהם,

ויש כאלו שמוכנים להרים בית שאיננו צמחוני, אך מכבד את בחירתו.

אישית זה לא משהו שפסלתי עליו - אבל זכור לי מקרה שמישהו שתריע בפני מראש שהוא צמחוני.

מי יודע, אולי היה לו קשר לפני זה שנפל סביב הסוגיה הזו, ולכן הוא רצה לוודא שמי שהוא יוצא איתה מסוגלת להכיל ולכבד את זה.

אני שאלתי אותו אם הוא צופה שביתו העתידי יהיה כזה - כלומר, האם הוא מצפה ממני להיות צמחונית ולגדל ככה ילדים,

והוא אמר שלא, אז יצאנו.

אני הכרתי את מי שאני יוצא איתה עכשיו דרך אפליקציה,וזו ההכרות הכי טובה שהיתה לי יותר מכל היכרות ששדכנים שידכו לי

כל האמצעים כשרים, אנחנו עושים את כל ההשתדלות והקב"ה מכוון לכל אחד את מה שמגיע לו בדרך הנכונה לו

אני אותנטי ככל שאני יכול להיות אבל במסגרת של עבודה בית מכולת לישון זה לא שקורה משהו מעצמו.

במקרה אני קצת מתפרנס מזה אז אני מכיר איך זה פועל. וזה נכון שרוב האפליקציות מיועדות להתפרנס מכם ולא לגרום לכם להצליח. יחד עם עוד כמה דברים בפנים שהופכים את המקומות האלה לאיומים ונוראים לרוב הגברים ולדעתי גם לאחוז גבוה מהנשים.

סתם להשוואה, היחס במקומות כמו טינדר זה 1 ל3. כלומר 3 גברים על כל אישה.

מילים. כולל מילים בטקסט עצמו.

וכך קל יותר במקום לעבור אחד אחד.

לכתוב מילות מפתח.

נגיד מישהי מחפשת בחור חכם, אמפתי, אסרטיבי ומסודר.

אז היא יכולה לכתוב את זה וזה יתן לה את אלו שזה מופיע אצלם, במקום לעבור על קריאה של אלף בחורים.

אולי גם ב7 ברכות יש, לא זוכר

לא הייתי נתפסת לתכונות אותו בנאדם ניסח בכרטיס של עצמו..לרוב הניסוחים הם חזרתיים ולא מעידים על משהוא

אני לא מדבר על : "בחור מקסים, תורני, ואכפתי" או כל תיאור נדוש.

אלא תיאורים ספציפים שמדברים על סוג האופי הספציפי.

אני מקפיד לכתוב על עצמי את האופי הספציפי שלי בצורה קצרה וממצה ופחות ל"שווק" את עצמי.

כי רק ככה מי שבאמת מחפשת אופי כמו שלי תמצא אותי ולא סתם אהיה מוצף בהצעות לא רלוונטיות, וכן ההפך. וגם בשביל להקל על הצד השני וגם ליידע אם אני הוא המציע.

והאמת ככה מצאתי את מי שאני יוצא איתה כרגע, כתבתי מילות חיפוש על אופי ספציפי וזה נתן לי, ואכן יש לה את האופי הזה, ויש לנו קשר מעולה כרגע (בין השאר כי שנינו באופי הזה וזה מה שחיפשנו בצד השני) במקום לעבור ולקרוא אלף בנות ולהיות מותש מקריאה (שחלקה באמת "שיווקית" ורק בפנים בין השורות מובלע תיאור האופי הייחודי).

בכל מקרה גם אם לא מסתמכים על זה, זה כלי להתחיל דרכו.

אבל לא כולם כמוך, ויכול להיות שככה מישהוא יפספס דווקא את בחירת ליבו

אבל זה מסוג הדברים שפשוט בודקים בפגישות עצמן, לא הייתי מסתמכת על מה שכתוב/לא כתוב.

יש אנשים שהבעה בכתב זה לא הצד החזק שלהם או סתם לא משקיעים בכרטיסים שלהם

אבל יש אנשים שנרשמים לאתרי היכרויות בלי להשקיע הרבה בכרטיס..שוב, או אנשים שלא מתחברים לכתיבה של הדברים ומעדיפים לפרט בפרטי או בשיחה.

אני אפספס אותם. מסכים, זה פספוס של שני הצדדים.

אבל לפחות ארוויח את אלה שידעו לכתוב טוב

אפשר יותר להנות ממנה.

מי שזה לא מתאים לא אז לא מתאים אבל לא מבין את הצורך למה את זה בצורה כוללת

למשל, אני לא כמוך. אני פחות מצליח בהיכרות טבעית ויותר מצליח בהיכרות מלאכותית דרך אפליקציות או שדכנים. זה לא דבר רע בכלל. זה גם לא טוב. זה ניטרלי.

בהצלחה לכולם ולכל אחד בדרך שלו

נפגשנו דרך אתר היכרויות (של הידברות) אחרי 10 שנות דייטים, התחתנו ואנחנו עם 4 ילדים ב"ה.

אחרי שנפגשנו מהאתר גילינו שכבר הציעו את ההצעה בעבר שני שדכנים

לבחור או לבחורה שלא נפגשים ביום-יום שלהם עם בנו המין השני ובנוסף לזה הם גם ביישניים ולא כאלה שהאופי שלהם מודגש לעיני כול?

בעלי ואני הכרנו בעזרת ארגון שדכנות (שכינה ביניהם, מעניין אם זה עדיין קיים). בדרך אחרת לא היינו יכולים להכיר.

אחי ואשתו הכירו באפליקציית היכרויות (לא זוכרת את שמה כרגע). הם אולי יכלו להכיר בעוד דרכים, אבל למה לא לנסות גם את הדרך הזו?

בקיצור, זה אישי מאוד. לכל אחד מתאים משהו אחר...

כמו בעבר, פנים מול פנים מבלי שישפטו אותו בקשר למניעים שלו, אז דברים היו אחרת. אבל אפליקציות של היכרויות מנקזות לתוכן את כל אלה שממילא אין להם מה להציע ופונים לכל אחת באשר היא. גם "בחוץ" וגם באפליקציה מסתכלים עליך בחשדנות (בעיקר על המראה שלך כמדד לרצון לקשר) ולרוב לא תקבל תגובה. ככה שזה לא גרם לנזק משמעותי. הרחוב נשאר נקי מכל אלה שלא יודעים מה הם מחפשים ונהנים מהריגוש.