*גזירה של הדור (כמו נגיד הגזירה שבנ"י יהיו במדבר 40 שנה בלי להיכנס לא"י. אז אולי משהו בסגנון ח"ו. מקווה שלא...)

* רצון של ה' שנצטער יותר על חורבן הבית ונרגיש בצער של השכינה שאין לה בית דווקא בגלל שכבר הגענו לארץ ישראל ואנחנו רואים בעיניים איפה היה צריך להיות הבית.. ואולי קצת שכחנו מהכאב של השכינה.

* אולי תוצאה של עבירות בעניינים של בינו לבינה. שתי אפשרויות: או שזה תוצאה שלילית או/ו הקב"ה בכוונה מנסה אותנו כי יש כאלה שמצליחים לשמור על עצמם על אף מה שקורה בחוץ וזה לדעתי מוסיף זכות על הדור ומגן אולי אפילו על הדור....

*בירור וזיכוך של זיווגים

למה כ''כ מסובך לנו למצוא? - לקראת נישואין וזוגיות

1 מודעות לרגשות מכניסה עוד כמה דרישות והופכת את הקיטריונים לרב-ממדיים

2 מעמד האשה גבוה ולכן לשני הצדדים יש אמירה, מה שמעלה בריבוע את הסיכויים לכשלון

3 בעקבות ערכי העולם המערבי המודרני, אנשים פחות בלחץ להתחתן וללדת ילדים, והרווח בחתונת פשרה ירד

4 (קצת דומה) בעקבות עליית גיל הנישואים בעולם, אנשים מרגישים לא בנויים להתחתן בגיל צעיר

5 בגלל שהעולם המערבי המודרני התרגל להתבגרות איטית, אנשים מתבגרים לאט יותר

ראיתי אנשים שהתחתנו כי יאלה אין עם מי, אז נתחתן עם מי שאפשר להביא איתו ילדים.

מלא מרמור, תסכול, אכזבה, חוסר שימחה ואהבה.

מזעזע. 

אני מכיר אנשים שהתגרשו אחרי שנות סבל בזוגיות ועדיין רווים נחת מהילדים שנולדו להם מהנישואין האלה. 

אין שום רווח ברווקות ארוכת שנים כי אולי נתחתן עם מישהו לא מושלם.

ואם מישהו רוצה להתמקד בצדדים הרעים בחיים שלו, הוא יוכל לעשות זאת גם אם יהיה נשוי לפסגת השאיפות וכליל השלמות

אנשים רווקים שנהנים מהעובדה שהם מסוגלים לנשום כל רגע ורגע

נו באמת.

לא מתחתנים רק בשביל להביא ילדים לעולם

ומה קשור להתמקד בצדדים הרעים בחיים? לא הבנתי...

יש דברים טובים, יש דברים רעים. השאלה כמה דברים טובים וכמה דברים רעים.

חתונת פשרה אומרת שבשביל הדברים הטובים שווה לי להתחתן עם אדם אחר על אף החסרונות.

השאלה היא כמה דברים טובים יש, ועל זה כתבתי שהשאלה היא מה הרווח בחתונת פשרה.

אגב, רוב אם לא כל האנשים העולם מתפשרים. כמעט תמיד יש משהו שבו בן הזוג לא יתאים לשאיפות המקוריות, ומוותרים.

אבל כמה שנישואים יכולים להיות גרועים - יש בהם דברים טובים, כמעט תמיד (ואולי תמיד)

ומי שרואה בחיי הנישואין שלו *רק* סבל וצער, כנראה לא רואה נכון.

ולא כתבתי שמתחתנים רק בשביל להביא ילדים לעולם, אבל אם למישהו זה חשוב, אז כן, הוא מתחתן בשביל זה. והאמירה שלך היא בדיוק הדוגמה של מה שאמרתי שהרצון לילודה קטן ולכן הרווח בחתונת פשרה ירד. את פשוט משקפת את מה שאמרתי. לפני מאתיים שנה אף אשה לא היתה אומרת את מה שאמרת, וזאת בדיוק הסיבה שהיא התחתנה הרבה יותר בקלות. האם היא הרוויחה? לא יודע, אבל כאן השאלה היא למה היא התחתנה

כי גברים מצווים על פרו ורבו

אישה לא. אישה רגישה יותר. לאישה יהיה קשה להתמסר מכל בחינה אם אין לה את החיבור הרגשי.

אולי יש כאלה שבלית ברירה יהיו מסוגלות לעשות את זה. או גברים. כי הצד השכלתני יותר עובד אצלם והם יעשו שיקול של רווח מול הפסד.

לגביי אני יודעת שנפשית לא הייתי מסוגלת לעשות את זה. לכן זאת לא אופציה מבחינתי.

כאילו אני אפילו לא נכנסת לנישה של סבל מול אושר.

אני מחפשת בעז"ה אושר, ומה שה' יחליט זה כבר לא בשליטתי....

על אהבה אני לא מוכנה להתפשר. זה מהות החיים בעיניי... אני כן יכולה להתפשר על סוג הקשר. נגיד על חוש הומור. בסדר השלמתי עם זה שאולי לא יהיה לנו חוש הומור משותף. אולי לא יהיה הכי כיף כמו עם חברות שלי. אבל אהבה זה בסיס לדעתי. 

אבל מאמינה שיש כאלה שדברים אחרים יותר חשובים להם. נגיד אולי למישהו אחר החברות יותר חשובה. לשני חשובה הכי התשוקה. לא יודעת, כל אחד ולאן שהנפש שלו יותר נמשכת...

והייתי מפרטת יותר למה זה לא נכון להתחתן בשביל להביא ילדים ללא רגש של אהבה. אבל זה לא המקום... 

וחייבת לציין שהייתי אצל איזה רב והדבר הראשון שהוא אמר לי "את לא מתפשרת! זאת החלטה לכל החיים ולא מתחתנים מתוך הרגשה של התפשרות." האמת הייתי בשוק שהוא אמר את זה. לא כי לא חשבתי ככה, פשוט לשמוע את זה מרב זה היה מפתיע. 

ממש כואב לי שבכלל יש לך גישה כזאת. מאמינה שהיא נובעת ממקום רציונלי שחווה הרבה אכזבות. 

ההנחה שלך היא שאת צודקת, ואני מדבר שטויות כדי להקל על עצמי מבחינה פסיכולוגית.

אולי להיפך?

לך יש סולם ערכים מסוים. לי יש סולם ערכים אחר. אני מבין את סולם הערכים שלך ומכבד אותו כסולם ערכים לגיטימי, אבל מרגיש שזה לא הדדי.

אם בעינייך מהות החיים זה אהבה, ואפשר לאהוב רק מישהו מושלם (טוב, "מושלם לי"), אז אי אפשר להתחתן עם מישהו לא מושלם, ואין מקום לפשרה.

בעיני מהות החיים היא חיים, ולכן להתחתן כדי ללדת ילדים זה מהות החיים, ומי שהיא אמא של הילדים שלי נותנת לי את מהות החיים, לא משנה מה החסרונות שלה.

ולא דיברתי על חתונה מתוך הרגשה של התפשרות

זה צורם בגלל מבט חד-ממדי - לקראת נישואין וזוגיות

וסליחה לא התכוונתי לכתוב בנימה מתנשאת או כזאת שיודעת הכל. ממש לא.

אבל עכשיו יותר מובן לי. אתה חושב שאני מצפה לשלמות ומבחינתך אין כזה דבר ולכן אתה משתמש במושג התפשרות.

אז זה לא מה שהתכוונתי. התכוונתי שיש נקודות יסוד מבחינתי לקשר שאיתם אפשר להיות מאושר, גם אם בפועל זה לא באמת שלמות, כי אין באמת שלמות. אבל מספיק שטוב לנו לא? ממתי צריך שיהיה מושלם. צריך שנרגיש טוב ונכון ושמח. לא אמרתי שרק מתוך שלמות יש אהבה. ממש לא. כן יש נקודות יסוד לקשר שמתוכם אפשר ליצור אהבה.

אצלי הנקודות יסוד זה שיהיה זורם, כיף, שיהיה רגש ומשיכה. זה בעיקר. 

אם מבחינתך אתה מסוגל להתפשר על הנקודות האלו אז welcome . מכבדת לגמרי. אני לא מסוגלת פשוט...

אם התכוונת לפשרות מצד דברים אחרים אז ברור מבינה לגמרי. סתם פשוט אני לא אוהבת את המילה הזאת. יוצר הרגשה מבאסת כזה... 

ואם אפשר לשאול, אם בעיניך מהות החיים זה ילדים, אז עד להיכן אתה מוכן להתפשר בשביל זה?

ואגב זה לא נטו בחירה שלך. אולי אתה תהיה מוכן להתפשר על חתונה ללא הכי אהבה (אם זה בכלל מה שהתכוונת) אבל מי אמר שהאישה שתבחר בה לזה תסכים לזה. אישה צריכה להרגיש שהאיש שלה רוצה בה וחושק בה. ושהיא לא רק דרך להביא ילדים....

ברור שאין לי שאיפה של "אני רוצה להתחתן בלי אהבה".

אבל אני יודע מה המטרות שלי בחיים, ומה הדברים שאשמח שיהיו. אז להקים משפחה זה מבחינת קריטי. אם יבוא אליה הנביא ויגיד לי "אתה יכול רק עם מישהי שאתה לא אוהב", אני הולך על זה.

ברור שברגע שהחלטתי להתחתן עם מישהי, אוהב אותה. זה חובת האיש כלפי אשתו. וכן, זה לגמרי דבר נשלט. זאת בדיוק הסיבה שאנחנו מצווים על "ואהבת לרעך כמוך" (טוב, דעתי האישית בזה דווקא שונה, אבל זה לא לעכשיו)

בכל מקרה, חשוב לי שלא יכריחו אנשים לאהוב. שיהיה להם טוב. אם למישהו טוב זוגיות מסוימת - מי אני שאומר לו לא. ואיך אני יודע אם זה טוב לו - אם הוא בחר בזה במודע. יש הרבה שבוחרים בלי מודעות לקראת מה הם הולכים - בין בבחירה בחתונה ובין בבחירה ברווקות. וזה לא טוב.

ולגבי ההתנצלות - את לא צריכה להתנצל אישית, אבל כדאי להיזהר, כי אני כותב כמייצג את כל האנשים שמסכימים איתי

הלוואי וזה היה נשלט, אבל טוב זה כבר עניין לדיון אחר... 

בטח שלא מכריחים לאהוב חח הפוך העולם משתוקק לזה. מכל מגזר מכל תרבות מכל עם... 

אני מדברת מתוך צורך מוכר של מלא אנשים (ואפשר לראות את זה בפורום.)

ברור שבתוך זה נכלל הצורך להקים משפחה ולהביא ילדים.

סתם שוב, אני חושבת שאישה מרגישה מתי האיש שלה עובד על עצמו כדי לאהוב ומתי הוא אוהב באופן טבעי... 

אלא אם כן היא גם שכלתנית ופחות חשוב לה האהבה... 

ברור שאני מכבדת החלטות של אנשים. אם למישהו טוב בלי אהבה או בלי לא יודעת מה בזוגיות שלו, אז מצויין. פשוט זה ממש לא נראה לי מה שקורה בשטח. 

כי בסוף זה לא יצא כ"כ מדויק כמו שחשבו

כי אנשים חשבו שמספיק שהם דומים ויש פרפרים וכל השאר יבוא מאליו

הם לא מבינים שכל העבודה מתחילה דקה אחרי החופה,מי יותר ומי פחות

או שאת אומרת בעצם שהמצב היום מצויין ואין מה לשפר?

לפי מה שכתבת קודם העבודה הזאת עוזרת לזוגיות טובה, אבל מה אפשר לעשות כדי לפתור את בעיית הרווקות המאוחרת?

אם הבנתי אותך נכון אז עבודת הבירורים רק גורמת לרווקות המאוחרת..

אני אשמח לשמוע אם יש רב/יועץ נישואין שתומך בגישה הזאת

(בעל הסולם כמובן לא דיבר על שידוכים..)

בעיניי זאת הדרך הכי מדויקת והכי נכונה שהמטרה שלה לא רק להתחתן

אלא להביא לזוגיות מצליחה ושמחה.

לא זוגיות שתוביל לגירושים כמו שרואים הרבה... 

 הם מכירים לא פחות ממך, בלשון המעטה, את מצב הזוגות אחרי החתונה.

התכוונתי לגישה שלכן (אם הבנתי נכון) שצריך כמה שיותר לדייק מה מחפשים וצריך לחפש את הבן זוג שהכי דומה לנו, ואין בעיה "לסנן" המון הצעות/בחורים שנפגשים איתם.

אנחנו כנראה חולקים על מה נחשב צורך נפשי קריטי.

כי לדעתי אם מדברים רק על צרכים קריטיים, שחייבים שהבן זוג ימלא אותם, זה לא אמור לגרום לסינון יתר או ל"מעוקבי שידוך".

חוץ מזה שלדעתי יש יותר אנשים מהסוג הראשון שכתבת..

מה הגורם המרכזי ל"מעוכבי שידוך"?

אם הבנתי ממך נכון, אז הגורם הוא שאנשים רוצים לבחור את הבן זוג שיהיה הכי מדוייק בשבילם, ולכן זה לוקח הרבה זמן, כי בדרך הם צריכים לסנן הרבה.

הבנתי נכון?

ההדרכות הכלליות לא שהן לא נכונות, הן פשוט לא מספיקות...

שורה תחתונה עצות כמו

תני צ'אנס כמעט תמיד

אפשר לדעת רק אחרי פגישה שניה

העיקר מידות טובות (חייב מידות טובות, אבל לא בלי זרימה וכימיה! )

אהבה נבנית עם הזמן (זה נכון אבל צריך להבין מזה אהבה ומזה רגש התחלתי שחייב שיהיה)

לא נכון לראות תמונה לפני

ועוד ועוד

זה פשוט לא מספיק למה שעוברים בעומק של הדייטים. 

קצת קשה לומר שזה מה שהם מתכוונים בעומק.

כשהרב יהושע אומר (כמובן שהוא לא היחיד) שלפסול יותר מ 5 בחורים זה מוגזם, כנראה שהוא לא מתכוון למה שאת כותבת כאן..

ולקבוע לאוכלוסיה שלמה שיש חוק שאם אתה לא עומד בו- משהו לא תקין...

לי זה נשמע לא מדויק...

יש מלא סיבות למה הרבה הצעות במקביל נפסלו. וסיבות שהן לגיטימיות לגמרי...

רק אל תגידי שהרבנים מתכוונים בעומק למה שאת אומרת כשהם אומרים במפורש דברים אחרים

ויסביר בצורה מפורטת מה בדיוק הולך שם..

החוקים כבר לא יהיו רלוונטים...

הדרכות כלליות נועדו לתחילת הדרך, לאנשים שרק התחילו לצאת ואין להם ניסיון

שיש לצערנו כבר ניסיון

בעיניי זה כבר לא רלוונטי

מה שכן, במידה ויש בעיה באובר דרישות או דמיונות. אפשר לעבוד על זה בסיוע של משהו (ולא ע"י עצות כלליות כי זה לא באמת עוזר. זה לא מעביר תהליך...) וזה בעצם מה שחיות צבעונית אומרת שזה תהליך של הבנה של הנפש. הבנה של הנפש לעומק ודיוק, זה לא בררנות 

הרב יהושע ישב ודיבר לעומק עם עשרות/מאות בחורים ובחורות.

את ההדרכות האלה הוא העביר דווקא ל"רווקים מבוגרים", ממש לא (רק) לצעירים.

מסוימת שלא צלחה- יש כאן בעיה...

לא מכירה את שאר ההדרכות של הרב יהושע

דיברתי בכללי על עצות שאני שומעת שאנשים מצטטים... 

ברור שהרבה פעמים צריך לעבור תהליך ארוך,

אבל העיקרון, שהוא אומר במפורש (לגבי 70-80%), שאם מישהו הגיע רווק לגיל מבוגר הוא האשם היחיד. ושאין סיבה לפסול הרבה בחורים שנפגשים איתם (הרבה- מעל 5).

כאן אתן אומרות שהסיבה לרווקות היא המעלה של הדור שלנו, ושאנחנו לא אשמים בזה בכלל.

כמובן שהמטרה של הדברים שלי היא לא להאשים כאן אף אחד, אלא רק לכתוב את הגישה (של הרב יהושע) שלדעתי יכולה לקדם הרבה לקראת החתונה.

והייתי שואלת אותך

מה מבחינתך נחשב לבררנות?

או לדוג' על מה בן אדם צריך ויכול להתפשר? מבחינת התאמה (לא מבחינה דתית)

אם לדוג' אני אגיד לך שנפגשתי והיה משעמם ולא זרם. תגיד לי שאני בררנית?

ומה אם אגיד לך שהיו לי 6 כאלה אחד אחרי השני (לא היו.. אבל סתם.. לצורך הדוג')

ואם אגיד לך שהציעו לי 5 בחורים ולא מצאו חן בעיניי... אני בררנית עדיין?

ואני אמשיך בדוגמאות...

* אם בחורה אומרת שכבר שנה אין לה הצעות! כן אין הצעות! אז היא עדיין אשמה?

* אם בחורה עד שסוף סוף קיבלה הצעה (יש כאלה שמחכות חודשים...) התברר שהבחור חסר רגישות ולא מכבד אותה. אז היא עדיין בררנית?

*אם בחורה מתמודדת עם פחדים ולקח לה זמן בכלל להבין את זה ועוד זמן כדי למצוא מטפלת טובה ועוד זמן כדי לעבור תהליך. אז היא עדיין אשמה? וכנ"ל לגבי חסימות/חוסר ביטחון וכו'...

ויש לי עוד מלא דוגמאות אם תרצה

קשה לי שמאשימים...

יש אולי כאלה שבאמת אשמים. אבל כדי לחרוץ גורל כזה, אני אצטרך לשבת שיחה מאוד מאוד ארוכה ועמוקה כדי להבין ...

מי שרוצה שישמע את השיעור

אני מפסיק לכתוב כאן

אבל זה אכן נושא כבד. 

סתם תחשוב על זה אם בא לך... 

(אני רק אסייג שהרב מדבר על הצעות "קשורות", לא הצעות מהשכנה של הדודה.. אלא כאלה שאם לא יתחתנו איתך הם יתחתנו עם חברה שלך/אנשים בסגנון שלך)

זה עדיין לא אמור לגרום לרווקות מאוחרת

שאת זה אני כן יכולה להבין.. אבל עדיין לא הייתי חורצת שזאת אשמה.

אולי כן מצריך בירור ובדיקה. 

אין עניין להאשים. אף אחד לא רוצה להישאר בודד ורווק. 

ואגב מגיל 25 בערך, לא יודעת אצל גברים, אבל אצל בחורות ההצעות מחברים ואנשים שמכירים אותך יורדות ממש.

ושדכנים בקושי בקושי מציעים אם בכלל. 

ואתרי היכרויות... לפעמים זאת האופציה היחידה.

לכן להגיע למצב שיהיה 5 הצעות טובות פוטנציאלות זה די ואוו האמת. 

ואני לא בטוח שהרב מגדיר הצעות טובות כמוך..

מי שרוצה לשמוע בעצמו- דקה 42

בשמחה - לקראת נישואין וזוגיות

גם לגבי זה ש"אף אחד לא רוצה להישאר בודד ורווק" הרב ממש לא מסכים.

(על זה הוא מדבר בתחילת השיעור..)

לפעמים לוקח זמן להבין מה אתה באמת מחפש

או לאיזה מגזר אתה באמת שייך או השקפה.

או איזה תכונות אופי באמת נכונות לך

או שסתם התחלת לצאת בגיל מאוחר כי הרגשת לא בשל מספיק עדיין

או שהתחלת לצאת מוקדם אבל למעשה לא באמת היית בשל ומודרך עדיין.

או שהתחלת לצאת וחווית משבר שמעכב אותך

או התמודדות מסוימת שגילית שמעכבת

מלא סיבות....

אלה דברים שתלויים באדם עצמו

הוא לא יכול לומר שמשמיים לא רצו שהוא יתחתן עד עכשיו ושאין מה לעשות

אז במקום המילה "אשם" את יכולה לומר "תלוי בו ובעבודה שלו"

כלומר, אדם הרבה פעמים עם כל הרצון הטוב לא מודע לעצמו...

ולפעמים לוקח זמן עד שבאמת מבינים איזה סגנון מתאים

וזה לא ממש תלוי בנו. כאילו זה לא שאותם אנשים לא עבדו וביררו מה נכון להם.

הם עשו תהליך אבל מה לעשות שתהליכים בד"כ לוקחים זמן...

הציטוט הוא: "משהו אצלך לא בסדר" (לא רוצה להתחתן/חוסר בעין טובה)

בשמחה - לקראת נישואין וזוגיות דקה 42

כנראה הסיבה שהוא התחתן מאוחר היא לא שהוא סינן הרבה בדרך

אפשר להתווכח אם הסינון נכון בשבילו או לא, אבל בפועל הגורם לזה שהוא לא עובד עדיין היא העובדה שהוא מסנן.

אתה בטח יודע מה רבי נחמן כותב על "תאבה האשה ללכת אחרי"

כנראה זה משהו שרק אנחנו הגברים צריכים לתקן..

אנשים פוסלים על סיבות אובייקטיביות, אבל אילו הם היו מאוהבים הם היו מתעלמים מהן. אבל הרי התאהבות היא תופעה חולפת, אז שיתעלמו מהסיבות האובייקטיביות מראש. זה מה שכתוב כאן. איזה סיבות בעיניך הן מספיק טובות כדי לפסול? ומה מספיק בעיניך כדי להתחתן? המחשבה ש"אילו הייתי מאוהב הייתי עושה שטות ומתחתן איתה"?

ברור שיש אלף ואחת סיבות טובות ונכונות לפסול שידוך, ברור שלא צריך להתחתן מתוך לחץ או מתוך מחשבה שאם לא עכשיו אימתי.

לא אמרתי שכל מי שפוסל אדם אחר, זה רק בגלל שאין פרפרים. ודאי שזה לא כך, ודאי שרוב הפסילות מגיעות מסיבות טובות.

התכוונתי שלפעמים באמת באמת יכולה לקום זוגיות מופלאה, אבל בגלל שאין פרפרים - מחפשים תירוצים בשביל להסביר למה זה לא מתאים.

אני שומע את זה מחברים שלי, שיוצאים עם מישהי ו"היא באמת מדהימה, כל מה שחיפשתי, אבל אני פשוט לא אוהב אותה" (בלבול קלאסי בין התאהבות לבין אהבה).

כמובן שזה עובד גם הפוך, לפעמים השידוך באמת לא מתאים אבל בגלל הפרפרים אז מתרצים בראש למה הפערים לא באמת משמעותיים ולמה אפשר להתגבר עליהם, ובסוף זה יכול להיגמר רע מאוד כאשר הפרפרים חולפים.

(בעיקר בתור מי שזלזל בהם בזמנו והעדיף את השכל על תהפוכות הרגש).

לפעמים ה"פרפרים" האלה הם סתם פרפרים. ואז הכותב פה צודק.

אבל

לפעמים הם ייצוג של משהו עמוק יותר שיושב בתת"מ ואין דרך אחרת להסביר אותו, אז הפרשנות לזה היא "פרפרים", או העדרם.

לא צריך ללכת עיוור אחריהם, אבל גם להתעלם מהם בכלל יהיה מעשה לא חכם.

כשמבינים שיש הרבה מישורים של התייחסות, מבינים שאדם יכול להגיע לחופה מתוך שלמות נפשית ורצון עמוק, אחרי שעשה פשרות רבות מאד.

יש לאנשים המון שאיפות או "דרישות" בקשר לבני הזוג שיבחרו - רמה שכלית מסוימת, רמה דתית מסוימת, יכולות מסוימות במובן הפונקציונלי (רוב האנשים לא ישמחו להתחתן עם אדם עיוור או נכה, גם אם מדובר באדם בעל מידות נפלאות), שאיפות לחיים, רקע משפחתי, "היסטוריה" זוגית, מראה חיצוני, ועוד מגוון. כל אחד מהאנשים שאני אפסול אותו על אחת הקטגוריות האלה, יכול להיות החלום של מישהו אחר. בשבילי הבחירה באדם הזה היא פשרה (ויתור על בן זוג עשיר, לצורך הדוגמה), את האדם האחר זה לא מעניין או שמסיבות מסוימות הוא החליט להתעלם מהפרט הזה.

זה כנראה נכון, שמי שיהיה מוכן לוותר על כל קריטריון חיצוני, כנראה יצליח למצוא הרבה בני זוג פוטנציאליים בעיניו. כמה שיותר על יותר קריטריונים, יהיו יותר.

זה לא אומר שיהיו כאלה שירצו אותו - הוא יכול לוותר על הכל ועדיין לא ירצו אותו. זה אכן קיים, אבל מטבע הדברים, הוא יצליח למצוא כאלה שיתפשרו ויסכימו להתחתן איתו.

ברור שיש איזון סביר לגבי השאלה על מה ועד כמה להתפשר, אבל תמיד אפשר יותר. ובכל מקרה, להתפשר זה לא דבר רע, ואם עושים את זה נכון זה לא פוגע בזוגיות בשום צורה

מזכיר לי את הבדיחה על השדכן ששאל בחור "לא מפריע לך שהיא __ (תשלימו כיד הדמיון)"? והבחור ענה "למה שיפריע לי? אני לא מתחתן איתה"

כשאני אומר "לא" להצעה, אינני אומר שהיא פסולה אלא שאני לא מעוניין להקים בית שבו היא תהיה בת זוגי. זה הכל. למה? אולי כי היא יפה יותר ממני. יכולות להיות המון סיבות. זה לא משנה. אי אפשר להכריח אותי להקים בי עם אף אחת

ולא בגלל עקשנות שלהם. והם לאו דוקא הפחות טובים, על אף שיש סבירות גבוהה יותר שאדם שאיננו נעים (ולא באשמתו) יישאר רווקשלא באשמתו, מאשר אדם שאנשים נהנים בחברתו

כמה? 10% הכי טובים? ברור שלא. הרוב מתחתנים. השאלה היא האם האנשים שנמצאים בחלק ה"לא מתחתן" הם בעלי חסרונות או אנשים אקראיים. זה יהיה טפשי להניח שאוכלוסיית ה"לא התחתנו מעולם" היא זהה סטטיסטית לאוכלוסית ה"מתחתנים".

האם לא סביר בעיניך שאנשים שהם על גבול המוגבלות השכלית יתקשו הרבה יותר להתחתן?

ו"לא נעים" לא התכוונתי אדם שמשתכר ומקלל אלא אדם שנולד מכוער, או לקוי שכלית, או כל חסרון קיצוני אחר

מבחינתי זאת היתה הדרך שלה לומר (האם ) "יש אנשים כל כך לא מוצלחים שהם לא מתחתנים" והתשובה שלי היתה שכנראה כן.

היא השתמשה בביטוי הזה, אני התייחסתי לרעיון שהיא הביעה. לא התייחסתי דוקא למישהו שסיים בית ספר עם תעודת "לא הכי חד בקלמר". לא יודע מה ההגדרות ומי בקטגוריה הזאת, התייחסתי לאותם דברים שהתייחסתי אליהם.

ואדם שמחפש להקים בית בודק גם אם הצד השני מבין משהו מהחיים שלו. וכמה שהוא יותר "חד", יש סיכוי להבנה טובה יותר של המציאות. זה לא "חיצוניות", זה פונקציונליות. ווגם אם זה היה חיצוניות, חיצוניות היא דבר חשוב. הקב"ה לא ברא אותה רק כדי להכשיל אותנו בטעות של הליכה אחריה

זה בסך הכל אומר שהיא לא רוצה להתחתן איתך.

למה הקישור של "למה את לא רוצה אותי, הרי את רצית את ההוא שהוא יפה וחכם, ואני התאמצתי הרבה כדי להגיע לאן שהגעתי"? 

נכון, אתה עשית יותר מאמץ, אבל היא לא אומרת איזה עולם הבא יהיה לך, היא בוחרת איזה עולם הזה יהיה לה. ואם העולם הזה עם הבחור היפה והחכם נשמע לה כדאי יותר, אז זה מה שהיא צריכה לעשות.

אם אנשים היו בוחרים עם מי להתחתן לפי העולם הבא של האנשים האלה, יועצי נישואין היה מקצוע הכי משתלם בעולם - כל הזמן עבודה בלתקן זוגיות (אולי לעורכי דין עם התמחות בגירושין היתה פחות עבודה כי אחוז הגירושין היה יורד, אבל גם זה לדעתי לא היה קורה אלא להיפך)

כשאני רוצה שמישהי תתחתן איתי, הנימוק שלי הוא לא "אבל מגיע לי כי עשיתי דברים טובים" אלא "כדאי לך כי אני יכול לעשות דברים שטובים לך"

חוץ מהפלאפון אולי..

לא פגשתי בנים בררנים עד היום.. חוץ מאחד וזה גם כי הייתה לו דירה שעברה אליו בירושה שהוא מקפיד לספר עליה בדייט ראשון כדי להגדיל את מס' הבנות שירצו אותו ואח"כ מפחד שהסיבה שרוצים אותו זה בגלל הדירה הזאת..

בינתיים אצלי העיכוב נובע מזה לא מצאתי בחור מתאים אולי כי הוא לא קיים במציאות ..למרות שה"דרישות"  שלי די מינימאליסטיות..

חלק מתעכבים בגלל שעשו טעויות ואיבדו את המיועד להם .

התחושה שהכל מונח לנו בידיים ,יש גישה להכל וכולם קשורים ומקושרים לכולם ומיליון פרוייקטים של שידוכים ואתרים ותמונות ומה לא..והתחושה שצריך רק להאמין ולחכות למושלם הזה שיצוץ מתוך השפע הזה שיפצה על כל מה שעברנו מקשה עלינו להתפשר..

מספיק שכל אחד ידע מה הסיבות שהוא מעוכב זיווג.

לא רואה רווח גדול לדון בזה.

פחות מתחבר למטיפי מוסר 'מלחיצי חתונה' למיניהם שכל אחד מאשים את הדור בדרכו שלו.

אבל מה הקשר לבדידות

ולמה שזה יפריע

ניסיתי לשכנע מישהי שתפסיק ושהוא סתם מבלבל אותה עם שטויות, לא מקשיבה...

בעיניי הכול עניין של מינון. הבעיה מתחילה כשנוצרת תלות- כשהוא הופך לכתובת הרגשית הקבועה או מחליף קשר אנושי.

הבעיה היא בין היתר שהוא מתחנף ומרצה ולא מאתגר.

להבנתי הוא נותן עצות לא רעות בכלל לנשים, והרבה פעמים לא מתאימות בכלל לגברים.

נתתי פעם תאור של קשר חצי רעיל (לא כזה שמרעילים בכוונה, אבל כזה שלא בריא לצד הגברי שבעניין).

GPT הציע להמשיך

ג'מיני ממש צעק שזה קשר רעיל ושנכון להפסיק אותו. אבל רק לאחר עוד קצת התכתבות.

גרוק לא זוכר מה הייתה התשובה. אבל יהיה מעניין לנסות. אני אחפש אם יש לי את השאלה.

ראיתי פה ושם התייעצויות עם GPT של נשים עם שאלות נשיות (וגם ניסיתי לבדיקה) והיה ניכר ממש שהוא מוטה לכיוון הזה.

מקום אחד שהיה בו מענה לא רע לגבר: מודלים סיניים לא מצונזרים. המצונזרים עושים את מה ש"נכון" ופמיניסטי.

GPT ודומיו מעולים בצורך לקחת משהו שאדם כותב ולעשות לו שיקוף. זה נותן תועלת בערך כמו לכתוב בשביל עצמך (תרגיל ידוע לניקוי הנפש מעומסים שעובד יפה) וגם קצת כמו המנגנון המקובל באחת החסידויות לכתוב ליהודי שכבר לא איתנו.

זה שהוא יכול לשנות את דעתו תוך כדי תנועה מאות פעמים אם זה מתיישר עם דעת השואל.

אז אני לא יודע כמה נכון לשפוט אותו כמישהו עם מערכת מוטה לצד כזה או אחר...

הוא פשוט נותן עצות לא נכונות. גם אם הוא "נוטה לכיוון".

אין לה באמת אינטילגנציה רגשית ויכולת חשיבה מורכבת זה ניתוח שכלתני של מה שאתה כותב לו. מעבר לזה יש סכנה שכשפורקים רגשית לבינה המלאכותית הוא גורם לנו לפתח אליו מעין מערכת יחסים שהיא מסוכנת בקלות היא יכולה לנתק אותנו מהחברים שלנו.

אבל, נראה לי שגרוק פחות מפחדים מהשטויות האלו

נסה גם את ג'מיני.

התלבטתי אם לנסות את deepseek ובסוף וויתרתי.

לא תקין, לא בריא, לא בעד

אבל כן...

לא צריך להיות בת בשביל זה... מסוכן ביותר.

למה זה רע?

וגם מבזבז זמן ותנסי לחשוב כמה זה מנתק אותך מהיום יום וחוסם את היכולת להיפתח רגשית לבני אדם

תלוי איזה שימוש עושים בו

אפשר לתעל אותו ואפשר להתבזבז איתו

ובAI זה בריבוע

כי בשימוש נכון הוא מתאים את עצמו והתועלת עולה

ובשימוש גרוע להיפך

קשרים פרונטליים...

העולם הולך לשם בכל מקרה, צריך לחשוב מה עושים ואיך לוקחים את זה לטוב, אם זה אפשרי...

והוא לא משאיר את הנעליים בסלון

בסוף הבינה המלאכותית חשופה לכל המידע שקיים ברשת, חשופה להרבה מאמרים פסיכולוגיים וידע מקצועי. למה לא לנצל את זה?

בנוסף יש לה מוח גדול, אמנם מלאכותי אך עדיין מתפקד והיא יכולה לעשות סדר במחשבות ולעזור ולהעלות נקודות.

כמובן שצריך להשתמש בה בגבול הטעם הטוב. אני מכירה מישהי שכשבחור מסוים נפרד ממנה אמר לה שזה בעצת הצ'אט. זה מוגזם בהחלט.

אבל אם סתם מתבכיינים לו, בעיני סבבה.

*ולמה הדגשת שהן תורניות? אם זה בעיה זה בעיה לכולן בכל המגזרים.

אבל הוא לא גאון רגשית, חוץ מזה תחשבי גם על ניצול הזמן שלך מולו

אם זה ספק שיכול להתברר ולהתיישב במציאות אז לחכות.

גם צריך תמיד לשאול האם בקשר יש את כל מה שמחפשים ונכון כדי להקים בית

בשלב מסוים, המשך הציפייה אינו מוסיף נתונים חדשים על הפרטנר אלא רק מעכב את הנכונות לקבל החלטה, לחתוך או להחליט שזה זה.

כנראה שאת מכירה אותו מספיק זמן, מכירה את הערכים המרכזיים שלו, ראיתם אחד את השניה ברגעי כעס או לחץ, אתם יודעים מה שואפים לבנות – ואין באמת מידע חדש וקריטי שעומד להתגלות שבוע הבא.

אין ודאות של 100% בשום דבר. בחירה זוגית אינה "גילוי" של משהו שקיים במאה אחוז, אלא החלטה ליצור את הוודאות הזו יחד.

את צריכה להבדיל בין ספק מוצדק לחשש מטבעי: אם יש דברים שהם מהותיים - חוסר התאמה בערכים, תקשורת לקויה, אורח חיים והשקפה שונים, ראייה שונה של מציאות החיים והתכנון לעתיד- זו סיבה מוצדקת לעצור.

לעומת זאת, פחד מהחמצה או פחד מהתחייבות הם תגובה אנושית טבעית למעבר בין שלב ההססנות לשלב ההשקעה.

יכול להביא מעצמי - הכרנו והחלטנו להתחתן עוד לפני שהיה לי תואר. אנחנו לא דוסים ולא מסוג המשפחות שמסתמכות על פרנסת האישה.

תודה לאל שמי שהיום אשתי האמינה בי, נענתה להצעת הנישואין (אחרי 3 חודשי היכרות ביננו), התחתנו, בתחילה הייתי סטודנט והיא פרנסה, חיינו בצמצום רב, ואח"כ סיימתי את הלימודים, השתלבתי בעולם הייטק, נולדו לנו ילדים, גרים בבית מרווח, וב"ה חיים באושר

ודאות היא לא שהכל מושלם, אלא שאני שמח בעיקר שפגשתי ומוכן לעבוד איתו ולגדול איתו. ברגע שבו פוגשים את זה יש ודאות ואין מקום להכניס ספקות

אישית, לא מעמיק בהלכות, שמח שלשנינו זה אתגר כי זה סימן שאוהבים ומקיימים את ההלכה כי צריך למרות הקושי ויודעים שזה זמני (מאורסים)

קיבלתי החלטה, ואני יכול לעמוד בה.

הרי בשבת לא היית מדליק חשמל בגלל רצון רגעי או דחף עז להכין משהו

בגמרא בסוף מסכת עבודה זרה מובא מקרה בנוגע ליין נסך של יהודים שיושבים עם פרוצה גויה, שהיין לא נאסר. והסיבה: שאמנם גובר על היהודים יצר העריות, אך עדיין לא מוכנים לשתות יין נסך (ולכן לא סביר שהם נתנו לגויה לגעת ביין). עיין סט:

או כמו שאמרו במקום אחר, גזל ועריות - נפשו של אדם מתאוה להן ומחמדתן.

זה לא קשה

והאם יש לכם שיעורים שאתם אוהבים לשמוע בנושא ובנושא זוגיות בכללי?

מחפש בסגנון הרב שרקי כזה רציונלי פשוט ובהיר

פשוט לו אין הרבה

סדרה יפה. עוסקת בעיקר בדייטים כפי הזכור לי אבל לא רק

מרב המוגדר חרדי, ממליצה מאוד על הרב אבנר קבאס (הרבה הומור....)

ורבנים נוספים העוסקים ומרצים בנושא. לצערי איני זוכרת את

שמותיהם, אבל שמעתי ברדיו וכן ראיתי ביוטיוב.

ישנם ביניהם כאלה שממש מפרטים מהפגישה הראשונה. באתר "הידברות". מצויינים.

אגב, באתרי השידוכים השונים ביוטיוב יש טיפים טובים מאוד

ומאמרים טובים מאוד בנושא.

בהצלחה!

"מגע הקסם" לא יודע אם אפשר להשיג אותה בחנויות אולי באינטרנט אפשר.

אם לא היה קושי זה היה נורה אדומה. כדאי שתתרגלו, זה הולך לחזור בראונדים כל חודש

ועכשיו ברצינות - אין פתרון קסם. רק אני יכול לומר שזה קשה וצריך להסתכל קדימה. לזכור שזה תחום בזמן ושיש ודאות מתי נגמר. ותכלס חזרתי על מה שארץ השוקולד אמר

לק"י

זו הערה לגבי מי שלא מרגיש קושי, שלא ייבהל שמא משהו לא בסדר בקשר.

וגם נראה לי שיש קצת הבדל בתחושות לפני החתונה ואחריה.

האם אתם מנהלים את הזמן שלכם, או שהוא מנהל אתכם?

כולנו רצים סביב השעון, מודדים דקות ומנסים להספיק כמה שיותר. אבל האמת היא שמהירות היא לא הסיפור – האיכות היא הסיפור.

ספר הזוהר חושף סוד שמימי מדהים על כוחה של הבחירה לעצור את השלילי:

"כַּד אִתְכַּפְיָא סִטְרָא אַחְרָא לְתַתָּא, אִסְתַּלַּק יְקָרָא דְקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְעֵילָא עַל כֹּלָּא, יַתִּיר מִשְּׁבָחָא אַחְרָא"

ובתרגום פשוט לעברית: כאשר כוחות הסיטרא אחרא (הצד האחר, השלילי) נכנעים ומכופפים למטה, כבודו של הקדוש ברוך הוא מתעלה למעלה מעל הכל, יותר מכל שבח אחר.

המשמעות היא עצומה: בכל פעם שאנחנו מונעים מעצמנו מעשה שלילי, אנחנו לא רק נמנעים מרע – אנחנו אקטיבית ממשיכים ומגלים את אור האינסוף של הבורא בכל העולמות כולם.

זהו עומק כוונת שלמה המלך בפסוק: "מָוֶת וְחַיִּים בְּיַד לָשׁוֹן" (משלי י"ח, כ"א). הבחירה לעצור, לבלום את הדחף ולבחור בטוב הופכת את ההווה החולף למציאות נצחית שמאירה את הקוסמוס כולו באור אלוקי בלתי מוגבל.

אל תתנו לזמן פשוט לעבור – חברו אותו לאינסוף על ידי הבחירות שלכם בכל רגע מחדש.

מה התנועה האיכותית הבאה שאתם בוחרים לעשות כבר עכשיו

אולי נגיד שכשאתם הולכים

אם זה לא מציק

אז שיהיה לך חפץ אחר ביד שאתה משחק איתו

כדור כזה של התרמות דם או מפתחות

קנס של מאה שקלים, אם לא עומדים בהחלטה. אתה תעמוד בהחלטה. הכי טוב לא להיפגש. לא תהיה לך שום בעיה.

צריך להכיר טובה לה' שהפגיש ביניכם, זה ממש לא מובן מאליו, ולשמור את מה שהוא מצווה.

לזכור שלצד השני גם יש אח שלא רוצה שמישהו יגע באחותו בלי מחוייבות.

לצאת מהפרספקטיבה המצומצמת של מה אני מרגיש, להסתכל מלמעלה על העניין ולהתחבר לאמת המוסרית והתורנית שלא נוגעים לפני חתונה.

לזכור שמטרת האיסור היא לא רק סור מרע אלא גם עשה טוב - זה הזמן הכי טוב להתחבר לצד של "וארשתיך לי לעולם" ושל "אחותי כלה". לקשר הפנימי השורשי שהוא הרבה מעל הגוף והמגע. עכשיו אתם באורות הגבוהים המיוחדים שבהמשך החיים אתם תכניסו אותם לכלים, ואם עכשיו אתם מצמצמים את האורות, זה יכול להשפיע על כל העתיד שלכם.

האם אתם מנהלים את הזמן שלכם, או שהוא מנהל אתכם?

כולנו רצים סביב השעון, מודדים דקות ומנסים להספיק כמה שיותר. אבל האמת היא שמהירות היא לא הסיפור – האיכות היא הסיפור.

ספר הזוהר חושף סוד שמימי מדהים על כוחה של הבחירה לעצור את השלילי:

"כַּד אִתְכַּפְיָא סִטְרָא אַחְרָא לְתַתָּא, אִסְתַּלַּק יְקָרָא דְקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְעֵילָא עַל כֹּלָּא, יַתִּיר מִשְּׁבָחָא אַחְרָא"

ובתרגום פשוט לעברית: כאשר כוחות הסיטרא אחרא (הצד האחר, השלילי) נכנעים ומכופפים למטה, כבודו של הקדוש ברוך הוא מתעלה למעלה מעל הכל, יותר מכל שבח אחר.

המשמעות היא עצומה: בכל פעם שאנחנו מונעים מעצמנו מעשה שלילי, אנחנו לא רק נמנעים מרע – אנחנו אקטיבית ממשיכים ומגלים את אור האינסוף של הבורא בכל העולמות כולם.

זהו עומק כוונת שלמה המלך בפסוק: "מָוֶת וְחַיִּים בְּיַד לָשׁוֹן" (משלי י"ח, כ"א). הבחירה לעצור, לבלום את הדחף ולבחור בטוב הופכת את ההווה החולף למציאות נצחית שמאירה את הקוסמוס כולו באור אלוקי בלתי מוגבל.

אל תתנו לזמן פשוט לעבור – חברו אותו לאינסוף על ידי הבחירות שלכם בכל רגע מחדש.

מה התנועה האיכותית הבאה שאתם בוחרים לעשות כבר עכשיו

מזכיר את התפיסה כאילו מי ש"אחראי" על "טוהר האישה" זה לא היא אלא הגברים בחייה..

או כמו הקטע הדפוק שיש לחלק מהגברים לכבד אישה רק כתלות בהאם יש גבר בסביבתה שאותו צריך לכבד.

הרבה פעמים אם מישהו מתחיל עם מישהי והיא לא בעניין, היא יודעת שהוא לא יפסיק לנדנד עד שהיא תגיד "יש לי חבר". כי אז יש פה גבר שהוא צריך לכבד, אם סתם האישה בעצמה לא רוצה זה לא מספיק

אני לא מאשימה אותך ברעות החולות האלה, אבל צריך לשים לב שלא נגררים לשם בטעות

זה לא משנה אם בפועל יש לה אח או לא, זה בא לשקף לבחור תחושה מצד מה ששנוא עליך.

אז אם כבר מתאים יותר לשאול- ומה אם אין לבחור אחות (למרות שלך תוכיח שאין לו)

למה שמישהו ירצה "שלא יגעו באחותו" כאילו היא איזה אובייקט שברשותו, מילא היית אומר "שרוצה שאחותו תשמור מצוות" וגם על זה היו לי קושיות

הרגזתי אותך? מצויין.

חלילה לוותר.

קח את הכעס הזה שקפץ לך הרגע, ותחשוב מאיפה הוא מגיע.

זה פשוט לא שייך. 'נישט שייך'.

להשקיע את זה עמוק בנפש.

זה פשוט לא שייך.

בנוסף, מבחן המרשמלו.

תחזיק חזק. הגעגוע בונה את הקשר.

כ "תקופת אימון לעתיד"

ואז כשקשה לנו לשמור (גם אנחנו שומרים) אנחנו זוכרים רגע שאנחנו לא כאן בשביל הרגע.. אלא בשביל להתכונן למשהו גדול יותר שיבוא אחרי החתונה.

וגם לזכור את החומרה של זה וללמוד (כל אחד לבד) על החשיבות של זה עוזר מאוד.

כל כך יפה ונכון! תודה!

כך פסק החפץ חיים. (מצד איסור קריבה לנידה). אמנם ברמת ההתפרטות ההלכתית יש מקום לדון לגבי סוגים שונים של נגיעת חיבה, אך הגבול דק מאד. רגב זה רלוונטי גם לקשיים אחרי החתונה כשאסורים. ומחומרת העוון נלמד על שכר הנזהר ממנו.

לא ממש הבנתי איך הוא עובד ולא ענו לי מהתמיכה הטכנית של האתר

האינסופי, המפרק, הלא הגיוני, של הרווקות -

לזכור שה' נוכח שם, ולא רק כמלווה, אלא כמי ששם אותנו בתוך זה ומעביר אותנו תהליך שנבחרנו לעבור.

דבר שני, עם כל ההתרגלות להרגל, בסופו של דבר יגיע השלב שההרגל כנראה יקרוס מעצמו מרוב קושי, אז עדיף להקדים את המאוחר ולהפיל אותו באופן יזום.

לגבי האינטואיציה - זה באמת לא פשוט, אני חושב שיש שתי שאלות משלימות שיכולות לתת תשובה אינטואיטיבית יחסית בהירה - מה היית עושה לפני עשר שנים ובעוד עשר שנים אם היית נפגשת איתו אז?

אם נניח-

בגיל עשרים (בהנחה שבגיל הזה היה פשוט יותר) הייתי רוצה להתחתן איתו. ואז עולה החשש- אבל אולי זה כי לא הייתי מספיק מודעת.

ובגיל ארבעים גם הייתי רוצה להתחתן איתו כי גם אחרי כל המודעות יש התאמה טובה וכמה אפשר לבד.

אז יוצא שאת מכוסה גם מצד המודעות וגם מצד החיבור הטבעי.

על המודעות העצמית.

פחד זה רגש לגיטימי.

לא מצופה שתבטלי אותו.

השאלה היא אם את יודעת לנהל אותו? תהיי מסוגלת?

איזו מודעות, איזו רגישות, איזו תבונה.

את נשמעת אישה פשוט מקסימה!

ובאמת נשמע שבתוכך הכל, שאת יודעת הכל, וכמו הניק שלך – כאשר את פורחת מבפנים ויש לך את השלווה הזו מבפנים אז הכל ממש ממש בסדר 😊

כמו בפעמים שהקשבת פנימה כאן בכתיבה שלך והיו "הבלחות" כאלו של רוגע ושלווה ויציבות וטוב פשוט ושלם.

כמו במילים שכתבת עליו: "ככל שאני כותבת אני מבינה שהשאלה לא ממש קשורה אליו, כפרה עליו. לאיש הזה שעומד מולי". נכון שזה כאילו "קצת" מילים אבל נשמע שהן מבטאות כ"כ הרבה. ונשמע שטוב לך איתו, ואפילו טוב מאוד, כמו שכתבת "אם טוב ברמה כזו עכשיו".

אז טוב מאוד שכתבת את כל ההודעה הזו, זה ממש עושה סדר (או לפחות מתחיל לעשות) לכל מה שמתחולל בפנים, והייתי ממליצה לך פשוט להמשיך – להמשיך ולכתוב כאן או רק לעצמך וממש לפרוט דבר דבר.

לכתוב ולפרט – מה מפחיד?

ומה עוד?

מה מפחיד בלהתחתן דווקא איתו?

מה קשור דווקא בו שמפחיד אותך?

באילו פעמים את לא סומכת עליו (אם יש כאלו) ספציפית?

באילו פעמים את מפחדת לא לסמוך עליו ספציפית?

ממש להסתכל לפחד בלבן של העיניים, לא להתעלם או להדחיק אלא להיפך – לכתוב ולפרוט ולפרט את כל הפחדים. פחד פחד.

ואז גם להתחיל לענות לו. אחד אחד ולעומק.

קודם לכתוב ואז להבין, כי כאשר כותבים יש לדברים התחלה ואמצע וסוף ולא הכל נמצא לנו במוח (ובלב) בבליל בלתי נגמר של מחשבות ולופים שבאמת אי אפשר למצוא ידיים ורגליים שם...

וככל שאת כותבת את מזהה באמת קולות של פחד דווקא מההחלטה להתחתן, מעצם השינוי, מעצם הלא מוכר והלא יודע, שזה הכי הכי טבעי והגיוני שיש בעולם יקרה!

ובטח אחרי שכתבת שיש לך סיבות לפחד מעצם הנישואים ואפילו התחלת לפרט אותן: כאלה שקשורות ברקע שלך, שנוגעות באופי, ולהיכרות שלך את עצמך בלבד עד עכשיו.

ובאמת שהמוכר והחזק זה הלבד במה שסיגלת עד עכשיו כל השנים אז בטח שזה מפחיד, אפילו מפחיד נורא להניע לשינוי!

המוח שלנו מורכב מתבניות ואוהב באמת את המוכר והידוע ואל תזיזו לי את הגבינה שלי, ככה אנו מתוכנתים. וכשבאים לעשות שינוי, גם שהוא שינוי לטובה, זה מפחיד! לעיתים משתק מפחד! לכן כ"כ חשוב להקשיב לפחדים האלה, כמה שצריך, ובעיקר – לענות להם. בכנות ועד הסוף.

ואת מקסימה שכתבת שאת רגילה לפחד ולעשות. זה באמת מדהים איך שלמדת ולימדת את עצמך להתמודד עם דרכי החשיבה של המוח שמייצר לך קטסטרופות ובעצם רוצה רק לשמור עלייך משינוי בכל מחיר. ואת מתמודדת, ואת עושה, ואת לא נמנעת, ואת ממש מצליחה! אלופה שאת!

ואולי תקראי לאינטואיציה הזו שלך שדיברת עליה גם "הקול הפנימי שלי", ובעצם תחזקי את עצמך בכך שיש בתוכך נשמה, חלק אלוק ממעל ממש, אלוקות! והרבה פעמים הקול הפנימי הזה שלנו הוא הוא הביטוי של הנשמה ושל החלק אלוק ממעל שלנו. ודווקא הקשבה לקול הזה זה המפתח.

ודאי שלא אפשרי להעביר כאן על הכתב את העומק של הדברים, וודאי שיש כאן דיוקים רבים שצריך להעביר ולעבור, אבל זה באופן שטחי וכללי – להקשיב לקול הפנימי שבך.

כמובן בליווי של ההקשבה גם לפחדים, הפירוט שלהם והמענה להם דבר דבר ולעומק כאמור. ותמיד תמיד כדאי גם להתפלל על זה לקב"ה שבידו הכל, להתפלל לבהירות, ולשלווה, ולהחלטות הכי טובות ונכונות.

ואפשר גם לכתוב את כל הטוב שאת כן רואה בו, באיש הזה שעומד מולך 😊

ואיפה את כן סומכת עליו, ואיפה את כן רוצה להתחתן דווקא איתו.

וכנ"ל איפה מפחיד לך דווקא בו, איפה מפחיד שאת לא סומכת דווקא עליו?

ואז בטבלה נפרדת את יכולה לכתוב את הפחדים מעצם ההחלטה להתחתן ומעצם הנישואים, בצורה נפרדת ממנו ספציפית, וככה לראות יותר בבהירות איפה זה הפחד מעצם השינוי ואיפה זה הפחד מהבחירה דווקא בו ספציפית. זה יעשה לך עוד יותר סדר. ואת גם ממש ממש טובה בזה אז פשוט להמשיך ולפרוט לעצמך הכל 😊

ולגבי מה שכתבת בסוף של מה אם יש איפשהו שם מישהו אפילו טוב יותר וכו',

אז בדיוק כמו שכתבת, חשוב לזכור שאין באמת אף אדם אפילו אחד מושלם. לא גבר ולא אישה.

רק רק הקב"ה לבדו מושלם.

אנחנו כולנו בני אדם.

ו"אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא". אין.

כלומר לכולנו יש יתרונות, לצד חסרונות.

וכדאי לראות את האדם שמולנו כמכלול.

האם את המכלול הזה אני רוצה?

האם במכלול הזה אני בוחרת?

(והאם הוא/היא רוצים אותי ואת המכלול שאני? האם הוא/היא בוחרים בי ובמכלול שלי?)

עוד דבר מהותי מאוד מאוד הוא ה*עבודה תוך כדי תנועה* כלומר ההבנה שנישואין, זוגיות, הוא דבר של תחזוקה מתמדת והשקעת אנרגיה מתמדת. לכן שני בני זוג שמגיעים גם עם שלמות בבחירה, גם עם רצון אמיתי להיות יחד ולעבוד על כך כל הזמן, גם בוחרים אחד בשנייה כל יום מחדש ומבינים שהשקעה תמיד תמיד צריכה להיות - הסיכויים שלהם להצלחה וחיי נישואין מאושרים עולים בצורה ענקית.

ולגבי החששות והספקות:

קודם כל חשוב להפריד האם הספקות הן מ*הבחור עצמו*

או האם הספקות הם מ*ההחלטה עצמה להתחתן* ומהמעבר המפחיד והגדול מרווקות לנישואין.

אם התשובה היא המקרה הראשון - צריך להמשיך בנחת להיפגש עם הבחור ולראות האם באמת זה זה.

ורק את יכולה באמת לענות לעצמך ולהחליט מה הכי נכון עבורך

(כמובן שתמיד טוב להתייעץ כמו שאת עושה פה, אבל חשוב להבין שבסוף רק את יכולה להחליט את ההחלטה ולא אף אחד אחר).

כדי לדעת אם זה זה או בדרך להיות זה,

תוכלי לשאול את עצמך מספר שאלות:

האם את מעריכה את בן זוגך הנוכחי?

האם את רואה בו אבא טוב לילדייך?

האם כיף לך איתו בזמן הפגישות ונעים לך איתו?

איך התקשורת ביניכם?

איך מתנהלים חילוקי הדעות ביניכם?

האם את מרגישה שאת יכולה להיות את כאשר את לידו?

האם בין לבין הפגישות את מתגעגעת אליו או חושבת עליו?

האם הוא מכבד אותך?

האם יש לך חיבה אליו?

האם יש לך משיכה אליו?

אחרי שתעני לעצמך על השאלות הללו,

אפשר לעבור לרגש של הבילבול. בתוך הבילבול הזה נמצא (ואולי בעצם מסתתר) הפחד.

פחד עמוק וגדול מאוד.

פחד לטעות.

פחד לחיות חיים שלמים ללא אהבה, כזו טובה ואיכותית

פחד להיכשל בבחירת בן הזוג

זה חשוב שאחרי שתביני את עצמך תיתני גם לו מקום, לפחד.

תביני מה בדיוק מפחיד אותך?

מה התסריט הכי גרוע שיכול להיות אם כן תתחתני לבסוף עם הבחור?

מה התסריט הכי גרוע שיכול להיות אם לא תתחתנו בסוף?

מה יקרה?

ומה עוד יכול לקרות?

ואיך את תהיי?

ומה יקרה לך?

ואיך את תרגישי?

ומה זה אומר עלייך לדעתך?

ותני לעצמך להרגיש גם בגוף את התחושות שתרגישי כאשר תעבדי על המקום הזה של הפחד.

האם יש כיווץ בגוף?

איפה בדיוק? בבטן? ברגליים? בראש?

האם הגרון נחנק? יש דמעות?

אולי אין בכלל כלום?

תני לעצמך להרגיש.

תהיי שם.

אחרי שתעברי את כל השלבים האלה עם עצמך,

תוכלי להיות יותר חכמה כלפי עצמך.

תוכלי לראות יותר בבהירות דברים.

וזה תהליך, כמובן, לא תוך שניה הכל מסתדר ומתבהר.

אבל זה תהליך חיוני שחשוב לעבור עם עצמך.

חשוב גם לזכור שהפחד הוא באמת רגש טבעי.

זה באמת מפחיד.

זה באמת דבר בעל משמעות עצומה לחיים - עם מי לחלוק אותם, לנצח

ההחלטה הזו בהחלט מפחידה.

ואם נקשרים ואוהבים - גם אז הפחד הוא לעיתים בלתי נמנע

כי מה יקרה אם חלילה נאבד את זה?

גם פחד מאובדן ממשי ח"ו של האדם האהוב

וגם פחד מאובדן של הקשר שמתבטא בדמות גירושין בפועל או גירושין רגשיים וחיים ללא אהבה.

זה באמת מאוד מאוד מפחיד.

עם כל אהבה גדולה בא גם פחד גדול.

עם כל אהבה גדולה בא גם סיכון לאבד אותה

עם כל סיכוי גדול בא גם סיכון גדול

אבל אם לא מסתכנים לעולם - גם לא אוהבים עד הסוף לעולם.

את את מוכנה לוותר על אהבה שלמה ולהיות רגועה שלעולם לא תטעי ולעולם לא תיפגעי?

או שאולי את מוכנה לפחד לפעמים ולהרגיש בלבול ולא כל-יודעת לפעמים ולקחת את הסיכוי שאולי משהו יקרה - אבל מצד שני לקחת בשתי ידיים את הסיכוי לאהבה גדולה ושלמה?

זו בחירה רק שלך. ❤

דבר נוסף שעוזר לבהירות בהחלטה -

קודם כל - בדיוק כמו שכתבת בהודעתך, אנחנו יודעים שבכל אדם יש יתרונות וחסרונות.

ז"א, שכל אותן תכונות מאוד טובות שכן יש בבחור הנ"ל, בכלל לא בטוח שיהיה בהבא בתור שלו יהיו או שלא את התכונות שמהותיות לך.

לכן צריך גם את זה לקחת בחשבון.

תמיד צוחקים שאם כל גבר וכל אישה יכלו לעשות "מיקס" של כל התכונות הטובות+הפיזיות הטובה בכל מי שיצאו איתם לאורך כל השנים - הם היו מגיעים לנוסחה של גבר/אשת החלומות.

קצת מההוא,

את זה מההוא,

את זה מההיא -

ויוצא מר/גברת מושלם/ת

ובכן,

לצערנו זה לא קיים.

ולא רק שזה לא קיים,

כל ההשוואות האלה שיש לנו מקשרים קודמים,

יוצרים אצלנו מעין "תרמיל" שהולך ונהיה מאוד כבד על הגב...

בתרמיל הזה נמצאות ההשוואות.

וככל שיוצאים עם יותר מדויטים - כך התרמיל הזה גדל וגדל

ואותו בחור שכרגע נמצא איתך בקשר - נמצא איתך בקשר + עם כל התרמיל שלך וכל מי שאי פעם יצאת איתו.

הוא אפילו בלי לדעת נמצא בתחרות סמויה (או גלויה) עם כל אותם מספר הבחורים עמם יצאת בעבר.

עם כל תכונה ותכונה טובה של מי מהם,

עם כל פרט גופני של מי מהם,

עם כל כימיה, רגש של אהבה, תשוקה ומשיכה שהרגשת לכל מי מהם,

עם כל חוויה וחוויה שעברת איתם

וזה בנוסף לכל מה שאת סוחבת על עצמך עוד מינקות וילדות - וכל הדפוסים והמשפחה הגרעינית וכו' וכו' -

ו...

זה הרבה.

זה לא קל.

צריך באמת להיות כמעט מלאך ומושלם כדי להצליח לנצח בתחרות הזו.

ולעמים נראה שלתחרות הזו פשוט לא יכול להיות מנצח.

אז אם אפשר לבוא לפגישות איתו ולראות רק אותו כפי שהוא,

ורק אותך כפי שאת,

בלי כל המטענים של האחרים ובלי כל ההשוואות - 

זה יכול לעשות הרבה טוב.

אפשרות לבחון רגע את הדברים בנקיות, בלי כל ההפרעות וההסחות שיש ברקע.

ואז לשאול את עצמך אז מה כן יש בו?

במה הוא טוב?

מה את אוהבת בו?

מה את מעריכה בו?

וכן הלאה.

---

ואם הפחד והחשש הוא מ*עצם ההחלטה להינשא* ולא מהבחור עצמו-

ישנם כמה דברים שיוכלו לעזור:

1. נסי לברר בתוכך את החלק ההססן הזה.

ממה הוא מפחד בעצם?

האם הוא נתקל בעבר (אולי בילדות? אולי מודל ההורים? אולי חוויה קשה שבה הוא ראה איך נישואין מתפרקים או לא מתפרקים אבל גורמים לאדם סבל? משהו אחר?) במשהו שיכול לגרום לו לפחד ולהסס?

מה התרחיש הכי מפחיד שממנו הוא הכי מפחד?

מה קורה בתרחיש הזה?

מדוע הוא פיתח את חוסר הודאות הזה?

האם זה תרם/תורם לו באיזשהו אופן במשך השנים?

האם בעבר הוא גם היה שם? מה הוא גרם לך להרוויח/להפסיד?

מה כן עשית או לא עשית בגללו?

מה יקרה אם תקשיבי לו ולא תלכי על זה? מה תרוויחי? ומה תפסידי?

ומה יקרה אם לא תקשיבי לו, תתמלאי בחלק הבטוח שלך ותלכי עלך זה - מה תרוויחי אז? ומה תפסידי אז?

תנסי להיות רגע עם עצמך בשלמות - ממש להרפות את הגוף, לעצום עיניים, לנשום לתוכך פנימה ולהיזכר ברגע אחד בחייך שבו הרגשת ביטחון. ממש רגע שבו הביטחון עטף את כל כולך והלכת איתו בראש ובלב ופעלת לפיו.

מה את רואה שם?

מה היה שם באירוע הזה?

איך הרגשת שם?

איפה בגוף הרגשת את הביטחון הזה?

נסי להיות שם רגע ולקחת את הביטחון הזה, שהוא גם חלק ממך, ולנסות לתת לו יותר ויותר את הבמה - ממש לדמיין אותו גדל וגדל בתוכך עד שהוא ממלא את כל כולך.

מי את שאת מלאה בביטחון עצמי?

מי זאת שואלת ושואלת שהיא בטוחה?

מי את שאת לרגע נפרדת מחוסר הודאות?

2. ישנה טכניקה מוכרת לקבלת החלטות,

שבה אומרים להפוך את ההחלטה ממצב אקטיבי (אני בוחר) למצב פסיבי (בוחרים בשבילי) - ולפי זה לראות מהו באמת הרצון האמיתי יותר של האדם.

במקרה שלך,

אם אני אשאל אותך מה יקרה אם תיפרדו מחר, בן זוגך יהפך לבן זוגה של אישה אחרת - ינשא לה ויהיו להם יחד ילדים משותפים.

ז"א, אם הוא יחליט זאת מחר ויחתוך ממך וילך לאחרת -

מה תרגישי אז?

שהרווחת?

או שהפסדת?

את התשובה הזו תיקחי ותדעי את ההחלטה שלך יותר בשלמות.

3. הדבר העיקרי, ואולי היחידי יש יאמרו שיקבע האם זה יהיה זה או לא יהיה זה

זה אך ורק *את ובן זוגך* והבחירה שלכם אחד בשנייה בכל יום מחדש!

אם תבחרי להיות שם,

אם תאמיני בעצמך ובבן זוגך ובמה שיש ביניכם,

ותקחי את האמונה והבחירה והביטחון הזה יום יום שעה שעה - *זה* מה שיגרום לכם להצליח!

*זה* מה שיגרום לנישואים שלכם לעבוד לנצח,

*זה* מה שיהפוך את זה ל*זה*!

וכמה שזה חשוב לומר זאת,

כי לצערנו בדור הזה הבלבול כל כך כל כך גדול, אנשים הולדים ומסתובבים בעולם הזה פשוט מבולבלים וגם אחרי שהתחתנו, כבר לא יודעים מה ואיך והאם ומדוע

בטוחים שרק אם ימצאו את האחד הזה שעוד יותר טוב מההוא,

ואת האחת הזאת שעוד יותר מוצלחת מההיא - אז הם באמת יהיו מאושרים!

וזה פשוט לא נכון!

מה שהם באמת צריכים זה לבחור בו/בה! בשלמות!

להביט לו בעיניים ולראות בו את האחד *שלך*, כי הוא *שלך*,

להביט לו לתוך הנשמה ולראות בו את השותף לכל חייך,

ולא רק עכשיו, ולא רק באירוסין, ולא רק החתונה, ולא רק בשנה הראשונה והשנייה, ולא רק בשנה ה20, אלא כל יום מחדש!

ההבחירה הזו,

האמירה הברורה הזו,

תגרום לך כל יום לבחור בו מחדש,

להפוך את הנישואים שלכם ללא מובנים מאליהם,

להשקיע ולתת,

להקדיש זמן ומרחב זוגי לכל אורך הדרך

וזה, באמת באמת זה מה שיגרום לך לאושר נצחי ולנישואים חזקים, טובים ומטיבים ב"ה.

4. הייתי מציעה לך להקשיב יותר לגוף שלך, לרגש שלך,

ולא רק לשכל.

שהוא שם, והוא חריף וחכם וחזק - ואת זה את יודעת ואף אחד לא יקח לך.

אבל אל תתני לו להעיב על השמחה שלך ועל כל מה שיכול להיות לך טוב בחיים האלה רק כי הוא אוהב לנתח ולשאול אלף פעמים ומכל זווית על כל אירוע שקורה לו בחיים.

אני לא אומרת חלילה להתעלם ממנו,

הוא שם ויש לו תפקיד חשוב,

אבל מאז שסיים את תפקידו ובחן רציונאלית האם הבחור טוב לך או לא, מתאים לך או לא,

*שם*, תני יותר מקום לגוף ולרגש שלך.

שאלי את עצמך

מה אני מרגישה כשאני לידו?

איזה רגש עולה בי כשאני חושבת עליו?

ועלינו יחד?

ועלינו מגדלים ילדים?

ואיפה אני מרגישה בגוף שלי את כל זה?

מה החוויה הגופנית/פיזית שלי כשאני נמצאת לידו?

איזו תחושה הוא מעלה בי?

תהיי שם רגע ותשהי בתחושות האלה.

גם הגופניות וגם הרגשיות.

ותני להן רגע למלא את כל כולך.

את יכולה אפילו לתת להם שם או לדמיין אותן בצורה מסוימת עם צבע מסוים - ואז בכל פעם כשיעלו החששות - תביאי את הצורה המוחשית הזו שדמיינת לאותן החששות שיענו להן,

שיהיו שם לעשות סדר בדברים.

תני להם את המקום שלהן ואת הזמן שלהן ותרגישי אותן, ותשהי ברגש ובחוויה הגופנית הזו.

בצורה הזו, תהיי בטוחה גם שכלית, גם רגשית וגם גופנית,

ובצורה הזו תוכלי קצת להרגיע את החלק ההססן והחושש שבך כשתצטרכי.

5. לגבי החשש "מה אם יש יותר טוב?"

אז כמובן שאפשר לדעת רק את מה שיש כרגע.

ואם כרגע יש מישהו שאת אוהבת, מעריכה, טוב לך איתו,

ואת חושבת שיש כיוון ויש דרך לעבור איתו גם מכשולים וקשיים – אז הכיוון מאוד חיובי.

ואחרי כל השאלות והבירורים האלו תאמיני בעצמך שיש לך ותהיה לך את התשובה הנכונה עבורך.

ואז אחרי שמחליטים החלטה - שכמובן חשוב מאוד שתהיה בשלמות ובבהירות -

כל מה שישאר לך לעשות זה להיות שלמה איתה

שזה אומר - לשים רגע את הפחדים בצד ולחיות, ולהשקיע באופן אקטיבי כוונה ורגש ומחשבה ומאמץ לטובת הקשר, ואם וכאשר הקשר שלכם יגיע לחתונה - גם אז - לזנוח את כל ה"מה היה אילו" ולחיות בכאן ועכשיו.

ויותר חשוב - להשקיע בכאן ועכשיו.

להחיות את הכאן ועכשיו כל יום מחדש.

לכוונן את כל האנרגיות שלך - במקום לבלבול ולספקות שיכרסמו - לבנייה. לביחד שלכם. 

להחליט החלטה ברורה ש*כך החלטתי ואני עכשיו נותנת את כל כולי לנצח למען זה*-

ואז אפשר לנתב את כל הבלבולים והפחדים ולתעל אותם לצורך עשייה חיובית.

לכמה שיותר אהבה, וזמן ביחד, ונתינה, והשקעה, וחיבור, ושיחות, ואיכות.

הנישואין מעניקים לבני זוג שייכות אמיתית זו לזה.

התחתנו. אני האישה שלו. הוא האיש שלי. כמו שהילדים שלי הם שלי ואני אמא שלהם, וזו לא שאלה בכלל.

וזה הופך את הזוגיות שלנו למשהו חי וקיים, יציב ובטוח, ומתוך המקום הזה בניית הזוגיות נראית שונה לגמרי.

אז החתונה בעצם מעבירה אותנו ממוד של 'האם' למוד של 'איך'.

זו החלטה חד פעמית וגורפת (שהיא קפיצה למים בעיניים עצומות, לא משנה כמה זמן וכמה לעומק מכירים), שמעבירה את הקשר משאלת ההאם הקשר הזה טוב לשאלת האיך נגרום לקשר הזה להיות טוב.

ויש בידינו המון המון איך!

כלומר יש בידינו היכולת להגיע לטוב שלם, גדול, עצום ומקיף ב"ה.

6. ואם יש גם חשש ופחד שאומר לך: "מה אם אחרי החתונה "פתאום" פוגשים מישהו אחר"?

אז את עונה לו -

מתחתנים כאשר יש שלמות בהחלטה ורצון אמיתי לחיות יחד כל החיים.

מה יקרה אחרי החתונה?

אם תכירי מישהו אחר?

זה בכלל לא נכנס למשוואה כאשר יש שלמות, כי אם את אוהבת אותו ובחרת בו - אז בחרת *בו*. וזהו.

אז הוא שלך.

וזהו.

אין עוד אחרים.

אין.

עושים ניתוק במוח - וכל הגוף והנפש מכווננים למצב הזה ש*כבר מצאתי*

ולא למצב של *אני עדיין מחפשת*

כאשר את במצב של כבר מצאתי,

אז אפילו יהיו מיליון בחורים טובים - זה לא אמור להזיז לך - כי יש לך את בעלך שלך.

הוא שלך, ודי.

אז את לא תהיי ביחידות עם אחרים, ולא תשחנשי עם אחרים, ולא תגעי באחרים וכו' - וכך יהיה יותר קל לא "לפול" בפניהם, אם יש גבולות ברורים גם טכניים וגם נפשיים בעמדה הנפשית - זה בכלל לא אמור לקרות.

וכדי לחזק את ה"לא אמור לקרות" הזה - ממשיכים לעבוד על עצמנו ועל הזוגיות שלנו יום יום גם אחרי החתונה -

ממשיכים להשקיע אחד בשני ובעצמנו,

ממשיכים לצאת לדייטים קבועים גם כשנשואים,

ממשיכים לקחת אחד את השנייה כלא מובן מאליו בכלל,

ממשיכים לתת, להשקיע, לאהוב, להתרכז פנימה ולכוון את כל האנרגיות והאהבה לבית פנימה בכל התחומים שיש - וממילא מה שיש בחוץ בכלל לא מעניין כבר.

7. ומה עונים לחששות או פחדים שאומרים לנו שאם נתחתן הכל יהיה "דפוק"?

למשל, שלא תישמר האהבה והתשוקה שלנו?

קודם כל לענות להם את האמת - שהדבר המרכזי שיקבע האם זוגיות הכוללת נישואין תשמר -

הוא בני הזוג עצמם.

והמודעות והמאמצים שלהם עצמם.

הכל תלוי איך מתייחסים לנישואין ואיך רואים אותם.

האם ההתייחסות אליהם היא כ"מזהמים" את כל הדברים הטובים הנ"ל,

או ההאם ההתייחסות היא כמעצימים, מרחיבים ומעמיקים את כל הנ"ל.

איך אומרים? הכל תלוי בעיני המתבונן.

כל מה שנחשוב שיכול "לזהם" את הנישואין  - יכול להיכנס באותה מידה גם למערכת זוגית ללא נישואין, וגם לאדם רווק ללא כל זוגיות.

ואתן מספר דוגמאות -

קודם אכתוב את ה"חשש" (שיופיע בגרשיים) ואז את התשובה אליו:

- לדוגמא "עול הפרנסה":

עול הפרנסה יכול לדכא, לבאס, להכביד ולהעיק גם על רווק,

גם על רווקה,

גם על זוג ללא נישואין

וגם על זוג במסגרת הנישואין.

אנשים צריכים לעבוד כדי להתקיים, זו המציאות בימינו,

ויוקר המחיה שעולה וכל מה שקשור בזה לא תורם, אבל זה לא שייך לנישואין או לא נישואין,

אפשר לראות זאת אצל כל אדם באשר הוא.

-"גידול-חינוך- טיפול והשקעה בלתי פוסקת מכל היבט אפשרי בילדים":

גם כאן

אם אדם רוצה ילדים,

ולא משנה אם זה רווק או אם זו רווקה שמחליטה לקחת תרומת זרע/הורות משותפת/כל דרך אחרת - היא תצטרך להתמודד עם עול גידול הילדים.

אא"כ אדם לא רוצה ילדים כלל - ואז אמנם אין לו את "עול הילדים", אבל באותה מידה גם אין לו את "הילדים עצמם", האושר שבהם, ההמשכיות שבהם, החיים עצמם שבהם וכל היתר.

- כל מורכבות נוספת אצל הילדים כמו טמפרמנט, נכות ל"ע וכו' - כל זה רק קל יותר להתמודדות במסגרת יציבה של משפחה עם שני הורים מתפקדים, מאשר אצל אם חד הורית או אב חד הורי.

- "מערכת היחסים עם המשפחה המורחבת/סביבה- מתערבת/מעורבת/מגוננת מדי/מתעלמת/מפלה" - 

גם כאן - אם אדם רוצה להיות לבד כל חייו, ללא שום זוגיות באשר היא - אז את המשפחתולוגיה של הצד השני הוא אכןן לא יחווה.

כי בכל דרך אחרת - זוגיות ללא נישואין גם היא כוללת בתוכה משפחתולוגיה לא מעטה של הצד השני.

אז גם כאן - שוב תלוי בעיני המתבונן - מהם היתרונות ומהם החסרונות,

מה אני מרוויח/ה ומה אני מפסיד/ה ומה יותר כדאי לי.

אני מאמינה שאנשים שבוחרים בנישואין מעדיפים להרוויח את כל הטוב שבהם גם אם יצטרכו "להפסיד" ולהתמודד פעם בחודש עם חמות לא מי יודע מה...

וכמובן גם בתוך הקושי/הקשיים עצמם ללמוד להשתכלל ולמצוא כלים נכונים ומתאימים לנו גם בעת הקושי עצמו.

- "שינויים ומעברים בחיים" -

- גם כאן רוצה לומר לפחות על עצמי,

בתור אישה שעברה תוך כדי נישואים גם אובדן של אב בגיל צעיר,

גם חזרה בשאלה של בעלי,

גם דיכאון אחרי לידה,

גם משברים אחרי הלידות

גם מחלות של הורים 

ועוד הרבה דברים -

ובכולם, עם יד על הלב, המציאות שה' זיכה אותי שיהיה לי את אישי לידי - רק העלתה אותה, עשתה לי טוב, ובהרבה מובנים אפשר לומר שהצילה אותי.

מערכת הנישואין הייתה שם כדבר הטוב, המנחם, המרפא, העוזר, התומך והטוב שבחיים.

לא חלילה המפריע לכל זה.

אינני יודעת כיצד אדם לבד יכול לעבור דברים כאלה, זה נורא גם ככה, ולא מאחלת את זה לאף אחד בעולם.

והרבה אנשים, רואים את המציאות המשותפת שלהם ובני/בנות זוגם אליהם הם נשואים, כברכה גדולה.

ועם הברכה הזו הם מתמודדים עם שלל אתגרי החיים,

ששוב, גם ללא הנישואין כל אדם עובר או יעבור אי אילו משברים בחייו, כל אחד וה"שק" שלו איך שאומרים.

לא הנישואין הם אלו שגורמים לכל ה"לכלוך"/"זיהום"/"קשיים"/"משברים"- הם יכולים להיות קיימים ללא שום תלות בהם,

ואם משכילים ומתאמצים לדעת איך לשמר ולהתמודד עם הכל בצורה נכונה ובריאה - רק צומחים מזה.

- "קושי לשמר תשוקה" -

לימוד נכון של כל נושא האישות והשקעה בו -  גורמים גם לפן הזה להתעמק, להתעצם ולהתרחב עם השנים.

גם כאן - צריך להתאמץ, צריך לעבוד, צריך לשמר, צריך להשקיע, צריך לדבר, להיפתח, גם בתוך מערכת של נישואין אפשר וצריך להשקיע וללמוד עוד ועוד גם בנושא זה, ובשניים זה נותן הרבה יותר.

לכן, אם נחרוט על לוח ליבנו שני "סטיקרים" אולי הכי חשובים -

1.  בן זוג זה המשפחה שכן בוחרים - שייכות אמיתית ושורשית.

2. ההצלחה של הזוגיות לא קשורה בהכרח רק לנתוני הפתיחה/האדם, אלא להחלטה - אני שלו והוא שלי, אני אוהבת אותו, אנחנו ביחד.

ומי שיקבע אם נצליח או לא - זה רק או בעיקר אני והוא,

ההחלטה שלנו לאהוב, כל יום מחדש, גם אחרי 20 ו50 שנות נישואין,

הבחירה שלנו אחד בשנייה, כל יום מחדש, גם אחרי 20 ו50 שנות נישואין

המודעות שלנו לכך

וההשקעה שלנו בפועל לכך.

- וכמובן כמובן *ללמוד* על הנישואין

מהי המהות של הנישואין,

תמיד להיות במודעות, למידה, הקשבה, נתינה והשקעה.

ועוד דבר חשוב על אהבה בכללותה ובמהותה:

אהבה -

היא התחייבות ללא תנאים כלפי אדם לא מושלם

לאהוב זו לא רק הרגשה חזקה,

זו החלטה.

זו בחירה.

והבטחה.

מי שאיתי – בעלי/אשתי הוא/היא הכי מושלם *לי*.

וואו יצא ממש ארוך,

המון המון ברכה והצלחה יקרה

ב"ה שתראי בחוש ובמתיקות בשלווה ובבהירות את כל הטוב שיש

מאמנת טובה תעזור לך לארגן את הראש.