לא חשבתי שזה יפתח לכיוונים כאלה נרחבים. אני רוצה לנסות לשקף את הדברים השונים שעלו, ולנסות להגיב להם.
- מדובר במקרה אחד ספציפי. לא כדאי לשפוט לפיו. צריך להסתכל על הכלל ולא על הפרט. אם זה סבבה והכל ורק זה בעייתי, הייתי מוכנה להמשיך?
נכון, אבל. הרי הדייטים שלנו הם מוגבלים בזמן, והפרטים הקטנים הם מי שמרכיבים את הכלל. ההרגשה שלי שברוב המקרים, יוצאים דייט-שניים, ורואים אם אנחנו בכלל באותו כיוון. אבל בדייטים שממשיכים לפגישה שלישית-רביעית ויותר, לרוב אני מרגישה שאין לי סיבה טובה לפסול – אבל אין לי גם סיבה טובה להמשיך. איך בודקים שכל שאר הדברים הם סבבה והכל? הרי כל פעם יתגלה אלינו מידה נוספת (ואשמח לשמוע דרכים נוספות של איך אפשר ללמוד בדייט ספסל יותר על בן הזוג. כן, שיחקנו משחקים. השתמשנו בקלפים האלה. אבל זה עדיין מצב שבו אני לא מרגישה שהוא לומד להכיר אותי או אני אותו).
- מדובר בנושא שבין אדם למקום, זה לא ענייני להתערב (ודיון מהי בדיוק החובה ההלכתית). דתיות יתר ונקיות יתר. אני לא צריכה לשפוט אותו.
אני לא כל כך מסכימה עם זה. הרי אנו חותרים להקים יחד בית, וביחד בעז"ה נעביר את המסורת לדור הבא. בעיניי המסורת הזאת זה גם איך אתה מתנהג, מהם הבחירות שאתה בוחר לעשות בחייך. ואני לא רוצה בחירות של בדיעבד.
אני מחפשת להתחתן עם מישהו שמקפיד על ההלכה. כן, מחפשת דתי יתר. לא דתי לייט. מצד שני, גם כשיצא לי לצאת עם מישהו שמתקלח פעם בשבוע (וכנראה לא שמע על המצאת הדורדוראנט), לא הלכתי והערתי לו על זה. לא חושבת שזה המקום שלי. אבל, למרות שנפגשנו די הרבה (והבנתי שזה לא מקרי), החלטתי שזה כנראה מעיד על משהו נרחב יותר. ואני יודעת שכאב לו מאוד, ולא אמרתי לו את הסיבה, ונראה לי עדיף ככה.
- סדר העדיפויות שלו יכול להיות שונה משלי ביחסים שבין הקמת בית לתפילה, ואולי רצון ה' הוא גם כזה. בסופו של דבר מבוגר בבחור מבוגר יחסית, ולכן ייתכן ששינה את סדר העדיפויות שלו – והוא לא הפסיד את התפילה, אלא רק את המניין.
בוודאי. ובאמת יש משהו נחמד בלראות אותו מתפלל בתחנה, מתעלם מהכל ומתפלל.
- זו לא אשמתי.
נכון, הוא אדם בוגר שעושה את החלטותיו. אבל עדיין יש בזה משהו לא נעים מצידי...
- לדבר על זה. תקשורת זה משהו בסיסי ביחסים בין בני זוג.
אין ספק שדיבור זה משהו בסיסי בין בני הזוג. אבל אני לא בטוחה שכל נושא ראוי לשיח בכל שלב של הקשר. אם הוא נניח היה מדבר איתי על צורת הלבוש שלי בשלב הזה, הייתי נעלבת. אם זה לא מתאים לך – אז נסיים כאן. אני לא באה לשנות את האדם מולי, אלא לראות אם זה מתאים לי או לו. רק בשלבים מאוחרים יותר אני רואה מקום לשיח כזה.
- תפילה במניין לא בהכרח מעידה על עולמו הרוחני של הבחור, ולהפך.
נכון, אבל. אם מסתכלים על הרוב, כן יש קשר בין הקפדה על תפילות לבין מחויבות להלכה ודברים נוספים. אשמח לשמוע באילו עוד דרכים אפשר לבחון את העולם הרוחני והדתי של הבחור, בדגש על דייט ספסל. לא כולם מוכנים לספר על עצמם, וקשה ללמוד על המידות.
- הבחור יכל להגיד משהו על זה שהוא לא התפלל.
קרה לי יותר מפעם אחת שישבתי באמצע דייט וחיכיתי לבחור שיסיים להתפלל מנחה\ערבית. תמיד אני מביאה איתי משהו לעשות בנסיעות, כך שאני לא משועממת. בסיטואציה שבה הייתי מניין לא היה רלוונטי. ובקשה קטנה: אם אתם יודעים שתיקלעו למצב כזה – אולי כדאי להגיד משהו מראש...
- לא מצליחים לקום לעומת בחירה אקטיבית של לא להשתתף במניין.
אני אכן לא בטוחה שמדובר בבחירה אקטיבית. אני מנסה בשלב הבירורים לבדוק אם הבחור מקפיד על תפילה במניין. אבל מסתבר שזה לא משהו כזה קל... קרה ששאלתי את זה וניתקו לי בפנים. קרה גם שגיליתי שמישהו שיצאתי איתו תקופה נשאר ער מאוחר כדי לראות סדרות, ואז מתפלל יחיד. וזה מפריע לי, כי זו בחירה.
- צריך לבנות קשר שאינו מתבסס על מצווה כזו או אחרת. יש זוגות מעורבים שחיים עם פערים מובנים.
לא מבינה איך זה קורה. אני לא רואה את עצמי חולקת את חיי עם מישהו שלא שותף לשאיפות הרוחניות שלי. אם לא העולם הרוחני, על מה כן אנחנו אמורים לבסס את הקשר? אני לא מבינה איך קורה מצב בו אנשים נפגשים מספר מועט של פעמים ומחליטים שזה זה. גם כאשר מישהו הציע לי להתחתן בדייט שלישי, אמרתי לו שאני תופסת את זה בצורה קצת מעליבה – אתה בכלל לא מכיר אותי. איך אתה לומד להכיר את האדם מולך?
- לסמוך על סדרי העדיפויות שלו ועל הבחירות שלו.
הלוואי ויכולתי. אבל בהרבה מובנים, זהו אדם זר מבחינתי, ואני מנסה להכיר אותו. "הודיעני נא דרכיך ואדעך".
- לאפשר לבן הזוג מרחב אישי שלא תלוי בדרישות הפנימיות שלי, והוא האחראי הבלעדי על עולמות הפנימי. צריך הרבה ענווה לפני שמתערבים בעולם הפנימי של אדם אחר.
אני חושבת שזה מתאים לשלב הרבה יותר מתקדם. אני לא רוצה שבן זוגי יקיים מצוות בשבילי או בגללי. אני לא רוצה להתערב בהחלטות שלו. אני רוצה לראות מה השאיפות שלו, ושזה לא אחד בפה ואחד בלב.
תודה רבה לכולכם, המסקנה שלי היא שצריך לתת לזה עוד זמן, ולפי ההתקדמות לראות אם אפשר לדבר על זה בעתיד – "אתה זוכר, בדייט ההוא, לא היה יותר נח שהיינו קובעים קרוב יותר לבית כנסת?"
פורים שמח!