זאת הבעיה העיקרית
ההצעה שלך עם ההערה נשמעת קצת עוקנית. אם הוא ייפגע מהערה בנושא, זה יפע בו הרבה יותר
אולי אני מוזר. ואולי גם הוא
יכבדו אותך ולא יגעו. לא ?
בכל מקום שהגעתי כשאמרתי שאני שומרת נגיעה כיבדו אותי ולא נגעו.
הטרדה!
מקום בעולםאצל דתיים זה לא אמור להיות מתאים..
אף פעם לא ראיתי שומרי נגיעה שמתירים לעצמם לחבק ולנשק בני דודים..
יפה גם אם אסור הלכתית.
שזה לגיטימי והכל בסדר?..
אם כי יש עדות ששם זה כנראה יותר מצוי.
אבל בוודאי שהלכתית זה לא בסדר, לאף עדה..
הדבר זה יעורר אוטומטית סלידה חזקה.
אני חושב שזה דבר שיכול לאפיין.
מכיר המון שנותנים לחיצת יד בתור 'נחמדות' אבל לנשק זה נשמע לי אובר (לפחות לפי התרבות האשכנזית שאני חי חח)
אם היא מריגשה בנוח שתדבר איתו. לדבר זה כמעט תמיד טוב.
יש דברים שמעוררים סלידה, לא משנה אם זה נכון או לא נכון.
זה נטו רגשי.. אולי את לא מרגישה ככה.
פשוט היה לי נשמע שאת לא מבינה את הסלידה, וזה נשמע לי מוזר..
אם הלכה זה דרך חיים, וישנה שאיפה שזאת תהיה דרך חיים משותפת, זה סימן.
גם מי שלא קורא שתיים מקרא ואחד תרגום זה סימן לחוסר דוסיות אבל זה בקשוי דרבנן וזה איסור דאורייתא חמור של 'דבר שבערווה'.
מי שחשוב לו לשמור על ההלכה בדרך כלל יהיה חשוב לו לשמור על איסורי דאורייתא, לא?
מי שחי חיים של הלכה, זה מאוד הגיוני שיהיה לו קשה עם זה.
אולי אפשר לתלות שהצד השני לא מודע על החשיבות של איסור? אולי. אבל גם חוסר מודעות לעולם ההלכתי הבסיסי מראה איפה הוא שם את התחום ההלכתי בסדר העדיפויות שלו.
הערה: אין לי דבר אישי כהוא זה כנגד מי שלא שומר הלכה על בורייה.
זה נראה לך משהו משמעותי בקשר זוגי איתך?
זה קצת מוזר לבנות על זה שבני אדם ישתנה.
גם לנסות לשנות את מי שאת יוצאת איתו זה לא הכי מומלץ.
אולי פשוט כדאי לבנאדם לצאת עם מישהו עם תפיסה דתית דומה? זה לא עדיף?
לבנאדם שהדת זה הדבר הכי חשוב לו - זה לא מחייב? הרי זה הדבר שהכי מעניין אותך בחיים.
דברי מקודם לא היו שיפוטיים בכלל. אין לי שום רצון להעיר לאחרים/ות בשום נושא דתי כזה או אחר. מאמין שנטו זה עניין אישי של הבנאדם.
אבל, אם בנאדם מחפש זוגיות שבהכרח קשורה לעניין הדתי זה חשוב מאוד לבחון איפה האחר נמצא שם. ואם לא מתאים - לא חייבים. זה לא אומר שמי שחשבתי עליה שלא מתאים "היא לא מספיק טובה" ואני לא מודד מה רמת הקרבה של אדם לא-להיו. אין לי עניין לקחת את התפקיד של א-להים בכבודו ובעצמו שהוא ישפוט את בנ"א ,לא אני.
אך מי שחשובה לו ההלכה מומלץ לו למצוא שותפה לדרך שגם תהיה בתיאום איתו על זה.
צריך לבדוק דבר כזה...
איך את מתייחסת לשמירה על המערכת ההלכתית? - לקראת ניסויים בזוגיות
חוסר מודעות לנושא מעיד על רדידות בזה. מי שאין לו בעיה, תפאדל שילך על זה. אבל זה נכון עובדתית.
להתחתן עם מישהו כדי לשנות אותו,
זה לא לכבד את המקום בו הוא נמצא. בעצם, לא לכבד את מי שאתה רוצה לחיות איתו.
המשפט הזה שנון אולי, וזהו, לא מעבר.
לא כדאי לחנך את מי שאתה יוצא איתה אלא להתסכל לה בגובה העיניים.
כל שינוי צרד אחר זה את "אהבה שתלויה בדבר" בדבר ממש רעועה.
תקבל את האדם כמו שהוא ורק אח"כ תבנה איתו חיים משותפים.
כדי לקחת רעיון מהמדרש נדרש קצת יותר מאשר לעשות copy past...
זה לתפוס את המדרש בצורה חיצונית לטעמי.צריך הרבה יותר לנתח אותו כדי לעשות איתו משהו.
ואם כבר הזכרת - רחל התקדשה לר' עקיבא אחרי שהוא הסכים לעצתה, בכך היא קיבלה אותו כמו שהוא ולא רצתה לשנות אותו. אבל כאמור זה לא כ"כ מעניין בתור דיון.
הוא כתב על אופי (נראה אם אנחנו מדברים על אותו דבר) מה שאני מבין, זה אם הוא אדם טוב או עדיין שטותניק או קצת גס וכגון זה. הרי דבר כזה בין כך צריך לשנות לטוב.. למה לומדים מוסר?
להאמין באדם שיש לו אופי טוב ולבנות על זה, זה לא אהבה שתלויה בדבר וזה לא נקרא לחנך
לחנך זה להטיף מוסר, ופה זה לאהוב אבל לעודד ולחכות שיצא ממנו הטוב שיש בו.
זה בריא וזה מצוין. מה הבעיה?
התפיסה שלי ממש שונה משלך לכן קשה לי ממש לדון איתך בנושא. מוזמן לפרטי אם בא לך.
לגבי תוכן הדברים - מה שקובע את החשיבות של הדברים זה מה שהקב"ה החליט.
אם הקב"ה החליט שזה חמור אז זה חמור.
אם אדם לא יודע את ההלכה - זאת רדידות. לא?
אם אדם לא מקיים את ההלכה - זאת חוסר מחוייבות.
יש עוד אפשרות שאפשר לפרש ופספסתי?
לנשק בנות דודות זה דבר שמי שהחיים שלו סביב ההלכה וכולי אמור לדעת לא?
"אין בור ירא חטא ואין עם הארץ חסיד" - חלק מהמציאות של אדם שמקיים הלכה זה שהוא לומד אותה לפני.
דברים פשוטים, אני ממש לא מבין אותך. אשמח שתסבירי את התפיסה שלך מול הדברים הללו שאני מעלה.
וח"ו אני לא חושב שצריך לפסול אף אחד/ת!!
אבל הזוגיות זה חלק מעבודת ה', וכדי להיות שותף/ה לעבודת ה' משותפת צריך להבין בזה וצריך לחיות את זה.
מי שעולם הערכים ההלכתי שלו מצומצם לא יכול להיות שותף לדרך עמוקה בעבודת ה'. עבודת ה' נעשת דרך ההלכה.
אני מאוד מזדהה עם כך שדרוש שההלכות לא יוסיפו 'אגו דתי' לאדם שמקיים אותם, אבל מי שמחפש 'חומר אנושי' שיוכל לעבוד איתו את ה' באינטימיות צריך לבדוק במה מדובר. זה לא סותר כהוא זה.
זה איסור דאורייתא! מי שעובר על ל"ת דאורייתא זה אדם בעל מודעות הלכתית? נשמע לך הגיוני? ברור שלאדם כזה אין מודעות הלכתית.
הוא יכול להיות נסיך (לא ציני) אבל מודעות הלכתית אין לו.
השאלה עד כמה חשוב מודעות הלכתית? חשובה מאוד. כי אחרת עוברים בהכרח על רצון ה'.
אני לא שם שום תוית על אף אדם. גם על אדם שלא מקפיד על לא משנה מה. אבל הלכה זאת הלכה. אני ממש לא מבין אותך.
זה לא כ"כ נורא לא לקיים הלכה? זה נורא.
זה שאני אומר שזה נורא אני לא מלכלך על אף אחד.
תכף אביא מקור אם את לא מאמינה. (העניין שכל אישה רווקה היא נידה, זה הופך את זה לאיסור דאורייתא)
לראות את הטוב זה לא להתעלם מהרע.
אפשר לראות את הטוב בבנאדם ובמקביל לא לרצות לצאת איתו כי השאיפות הדתיות לא מתאימות. אני לא רואה סתירה בין השתיים.
אחרי התסכלות יותר רחה במקורות ברפרוף הגדר של דאורייתא דרבנן הוא כנראה במחלוקת אבל בכל אופן זה לא כזה קריטי לעניינו כל עוד הדבר אסור.
בין לראות טוב בבנאדם ובין לא לרצות לצאת איתו?
לא להסתמך על זה
תדוני אותי לכף זכות, אין לי בעיה להגיד שטעיתי חחח
הויקיפדיה שהבאתי הביא מחלוקת ראשונים בנושא. השאלה כמו מי פסקו להלכה. מה שזכור לי שפסקו הלכה כמו מי שאומר דאורייתא, ככה זה בראש שלי.
לכן תיקנתי וערכתי.
בבקשה תדוני אותי לכף זכות, אין לי בעיה להגיד שטעיתי.. בבקשה בלי שמוסים, ככה יותר נעים
זאת הלכה דווקא מזה ידועה...
=/
כל המחלוקת שכתבת זה על מגע לא של חיבה.
ורק לגבי אחיות הבאת מקור שאיכשהו יתכן שזה לא מגע של חיבה... סבבה.
אבל לגבי בנות דודות שזה לא "מגע של חיבה", זו דעתך האישית.
אין פוסק שאומר את זה 
עובדה שיש בני דודים שמתחתנים. אני אישית מכיר כאלה, וגם אני לא הייתי מתנגד לזה אם הייתה לי הזדמנות כזאת ולא היה חשש בריאותי לילדים.
היום זה פחות מקובל בגלל הקטע הבריאותי, אבל פעם זה היה שכיח...
מי שרוצה לטעון שאין משיכה חובת ההוכחה היא עליו.
(וקח בחשבון שכל אחד יוכל לטעון את זה על איזה ידידה שלו שהוא חושב שהוא לא מרגיש אליה כלום)
אין משיכה לבני דודים.
(ומי שנמשך צריך פסיכיאטר. לדעתי.)
אנחנו מקיימים הלכות כי צריך ולא כי אם לא זה עלול להפעיל אצלנו משהו..
זה שאין משיכה לקרובי משפחה זה לא לפי גנים אלא לפי זמן שהיה משותף בתקופת הילדות המוקדמת. לכן לא התחתנו זוגות מאותה שכבה בקיבוץ (כי הם היו יחד בבתי הילדים) ומנגד אח ואחות שגדלו בנפרד בהחלט עשויים להמשך אחד לשני אם ייפגשו. כך שבמידה ובני דודים בהפרש גילאים לא גדלים ביחד אין שום סיבה ביולוגית שהם לא יימשכו אחד לשני. זה שמשהו הוא טאבו חברתי לא אומר שהביולוגיה מצייתת לזה (אם כי יש לזה השפעה מסויימת).
הידיעה שהצד השני הוא כמעט אח שלך מנטל או אמור לנטרל..
תשאלי כל מי שגדל בחברה נפרדת עם משפחה מורחבת גדולה - התאהבות נעורים קלה בבת דודה או לפחות כיף בלתי מוסבר בשיחה אתה זה אפשרי מאוד וקורה לעתים. פשוט ממשיכים הלאה והכל בסדר
זה שזה קורה לך לא אומר שזה נפוץ.
רוב בנ"א נורמאליים.
כל העסק הרבה יותר מושפע נפשית ופחות גופנית
ב. שאלתי כמה אנשים עם נתונים כאלה שחלקם אמרו לי שזה גם היה אצלם כך. בתקופת ההתבגרות הגופנית המוקדמת זה די נפוץ, אם לנער אין בנות אחרות בסביבה שלו
התופעה מתמגרת לדעתך או עולם כמנהגו נוהג וה"טאבו" מנצח?
פחות מרוסנת כי ההורמונים גבוהים מאוד מצד אחד והנער לא בעל נסיון בשליטה על העניין מצד שני. אחר כך היצרים טיפה יותר מקשיבים לבנאדם.
שנית כל במהלך גיל ההתבגרות לרוב יוצא להתקל בבנות אחרות בכל מיני סיטואציות גם בחברה נפרדת, ואז הנער חושב עליהן במקום (אחות של חבר בגיל רלוונטי או סתם מישהי שנתקל בה במקרה). אצל רוב הנערים המתבגרים בעיקר בחצי המוקדם (למיטב התרשמותי 13-16 כזה) "הדלקות" כזו היא פשוט מצב צבירה של הנפש... אם יש לו אופציה אחרת מה שלרוב מגיע עם הזמן הוא יחשוב עליה ולא על בתדודה שלו.
מבקש אמונהוהמשפט האחרון שלך @י.על לא נכון,
כי ראית בעצמך שכל הדיון על נגיעות וצניעות מתבססות על מה ערוה ומה לא, מה גורם הרהור ומה לא. לפי זה הכל נקבע.
וגם אם היית צודקת, אין פוסק שמתיר לגעת בבת דודה
מזעזע אותי שמצמידים "ערווה" ל"בת דודה". גועל נפש.
אסור גם לדוד לגעת באחיינית שלו, זה אומר שזה נורמטיבי לחתן אותם?? איכס.
גודרים גדרות בשביל השוליים שבשוליים שהדברים הפשוטים לא ברורים להם משום מה, זה ממש לא אומר שזה נורמטיבי. זה פשוט לא.
וערווה אולי נשמע רע... אבל זה אומר שזה גורם משיכה.
כמו שיער באשה, כמו אשה שרה וכו'. אז תמצאי מילה אחרת..
אין לי מושג למה הסקת שזה לא נורמטיבי.
מוזמנת לשאול פסיכיאטרים אם הם סוברים כמוך.. לדעתי הם יחלקו עלייך נחרצות
זה לא מקובל, והלב לרוב גס במישהי שהיא כמו משפחה..
אבל בגדול אין שום מניעה להמשך למישהי שנולדה מאחות של אמא - שזה רחוק.
בואי תגידי לי איפה הגבול של משפחה שמשם נורמטיבי להימשך? להרבה אנשים אני יכול למצוא קירבה כלשהי..
לדעתי את פשוט לא מפרשת נכון את המושג אהבה וחיבה..
זה לא חייב להיות גילוי זהות חדשה שנלווה אליה בושה והתרגשות וכאלה..
לפעמים רגילים אחד לשני ואוהבים וזה היופי.
אבוד עליך
אם אתה מתפלסף על דבר ברור מאליו שאמורה להיות רתיעה ממנו אז כנראה אין טעם להסביר.
רק אומר לך שאם ח"ו היו לי בני דודים כאלה קו"ח אם היו מפנים כלפי רגשות כאלה, הייתי רואה אותם כסוטים, פדופילים דוחים, הכל ביחד והייתי מקפידה לשמור מהם מרחק דגול מאוד. ב"ה, אין לי.
נקודת ממשק- טשטוש גבולות בין נורמה, טבעיות ובריאות לחוסר ,בעיני.
דבר שלגיטימי בהמון תרבויות אנושיות בעולם עד ימינו וגם לא אסור לפי התורה זה לא דבר סוטה. מדעית אין סיבה שזה יהיה סוטה. תרבותית אין. דתית אין. הסיבה היחידה היא שזה לא נראה לך אבל אם זה הסיבה היחידה אז מה ההתרגשות הגדולה. אני לא אתחתן עם בת דודה שלי, רוב מי שאני מכיר לא אבל אם מישהו יעשה את זה הוא לא יהיה בעיני סוטה או דוחה כמו שהוא לא יהיה בעיני אחוז גדול מהעולם (300 מליון ערבים זה כבר לא מעט אנשים).
אני צודקת ואתה טועה. התחושות שלי נכונות ושלך לא.
(אמרתי את דעתי והיא מוצקה מאוד. כלום לא ישנה אותה.
אני פשוט לא מבינה לא אתם לא מסכימים. בן דוד הוא כמעט אח ועם כמעט אח לא מתחתנים ולא חושבים אפילו בכיוון).
את חונכת שבנדוד הוא כמעט אח, לעומת זאת הבדואי חונך שבתדודה היא בהחלט שידוך פוטנציאלי. ובאמצע מי שפשוט לא העבירו אליו מסר ברור (במשתמע או במרומז) בחינוך שלו ובסביבה התרבותית שלו אז יש מצב שכן יחשוב ויש מצב שלא.
יש לי שכנים מרוקאים כאלה מול הבית והם אנשים מדהימים
אבל זה לא סותר שהרעיון מזעזע אותי.
אבל זה עדיין משהו שנכנס תחת משיכה כזו או אחרת (הרי בחור מתבגר לא ירגיש ככה בשיחה עם בן דוד שלו ממין זכר נכון?)
צריך לתת דוגמא אישית שניכרת להם בעין. לכן אני באופן אישי פוסל בנות עם חצאית קצרה כי זה בולט, אבל לא פוסל על חולצה קצת יותר פתוחה ממה שההלכה דורשת (וגם כי בצניעות יותר בולט אומר יותר בעייתי)
זה יותר מורכב... יש עוד דברים שחשובים לא פחות ודוגמא אישית זה דבר שאפשר לדבר עליו. באופן כללי אין חוקים כל מקרה לגופו וכל בנאדם איך שהוא מרגיש. לא צריך לעשות מזה סרטים על מה 'לגיטימי' לדחות הצעה ועל מה לא. על הכל זה סבבה. העיקר האדם ישא בהשלכות למה שהוא דוחה ולא מה שלא.
הי נועה,
כמו שאת רואה בתגובות, מי שלא מכיר ולהבדיל גם ההלכה מתרחקת מהתנהגות שכזו.. ואילו מי שמכיר התנהגות שכזו במשפחה שלו לאו דווקא נחרד כל כך.
ואני חושבת שזו הזדמנות להסתכלות כוללת על הדברים השונים בין בני הזוג בקשר (כמובן שגם אחרי החתונה..). לקשר מגיעים שני אנשים - עולמות שונים בעלי תכנים, הרגלים, שפה ותרבות שלא תמיד זהים.
מה דעתך לקחת את הנושא הזה כפתיח לשיח?.. אולי הוא לא חשב על זה ולאחר מחשבה הוא יסכים איתך? אולי לא אבל מהשיח וההבנה שלו של הדברים דווקא תקבלי אותם או תתרשמי ממקומות עמוקים יותר שלו?
את יכולה להזמין אותו לשיח, להציג את ההרגשה שלך, מה המשמעות של הדברים בעיניך, מה בעולמך הפנימי נפגש עם ההתנהגות הזו ולשמוע אותו, לשמוע מה הוא מרגיש, מכאן יכול להיות שהנושא יהפוך לתרגול של הקשבה אמיתית, של הבנה של עולם השני, ואולי גם של מוכנות ופתיחות ללכת זה לכיוונו של זה מתוך החלטה שלמה ואמיתית שמבינה את הצד השני באמת.
מבטיחה שקשר שמסוגל לדבר ככה את ההבדלים והקשיים הוא נכס אמיתי
כל הטוב
יש כאלה שכל כך מכירים את הבני והבנות דודים שהם מרגישים שזה כמו משפחה קרובה - כמו אחיות.
גם אצלי זה ככה...
אז אולי הוא חושב שאם זאת ההרגשה זה לא נורא לפי ההלכה.
כמו שאמרו פה, כדאי לדבר על זה.
מבחינתי זה בחור שלא שומר נגיעה...
כאילו שהבחורה תעשה מה שנכון לה.
אבל נשמע כזה כאילו את מלטפת את העבירה הזאת
רקשאלהרמב"ם הלכות איסורי ביאה כא, ו
שו"ע אבן העזר כא, ז
לכאורה אסור, לפחות חיבוק ונישוק גם בלי חיבה. אבל יש פוסקים רבים שהקלו.
סוגיה קצת מורכבת שהעיסוק בה פותח נקודות שאולי לא כדאי ולרוב מגביה טונים.
האם מניעת החיבוק נישוק של אח ואחות היא איסור הלכתי או לא
עד כמה זה קריטי, זה כבר החלטה שלך. ממליץ לדבר איתו על זה ולשאול רב. אני לדוגמא בחיים לא הייתי עושה את זה, מניח שיש עוד הרבה כמוני. (לגבי דודה נניח זה גם אסור הלכתית אבל זה קצת שונה)
פשוט אסור.
בני דודים יכולים גם להנשא זל"ז עפ"י ההלכה
ודינם ככל גבר ואישה שאינם נשואים
אני חייב להתחתן עם אשה שתהיה מוכנה לגדל את גאון הדור הבא.
"יִבְחַר לָנוּ אֶת נַחֲלָתֵנוּ אֶת גְּאוֹן יַעֲקֹב אֲשֶׁר אָהֵב סֶלָה".
עם וריד נפוח במצח אדום מזעם 💢
פותח האשכול הוא משהו בין טרול לרחפן (ואני נשמר במילותיי)
והאידיאות.
"כָּל זֹאת בָּאַתְנוּ וְלֹא שְׁכַחֲנוּךָ וְלֹא שִׁקַּרְנוּ בִּבְרִיתֶךָ. לֹא נָסוֹג אָחוֹר לִבֵּנוּ וַתֵּט אֲשֻׁרֵינוּ מִנִּי אָרְחֶךָ".
האם עם ישראל בגלות שהיה גוף מת עם תורת אמת הנטועה בתוכו, עזב את האידיאות?
לא. עסקנו באמת והרחבנו אותה בציצים ופרחים עד ש-ה' ברחמיו ריחם עלינו . "יְחַיֵּנוּ מִיֹּמָיִם בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי יְקִמֵנוּ וְנִחְיֶה לְפָנָיו".
אולי אני בינתיים סריס עץ יבש אבל אני לא יעזוב לעולם את ה' ולימוד תורתו, עד שה' ירחם עלי.
עבר עריכה על ידי הסטורי בתאריך ב' בטבת תשפ"ו 20:22
אבל להתאמץ למצוא איך מקיימים אותם בפועל בארץ, בלי דמיונות שווא. איך מקיימים בארץ הזאת, לא באיזה עולם של ענני כבוד דמיוניים.
המצווה שלך היא לשאת אשה ולפרות ולרבות. כשיוולדו לך בעז"ה בנים המצווה עליך ללמד אותם תורה ולחנך אותם לקיום מצוות. האם הם יצאו גדולי הדור או קטני הדור - לא צריך לעכב אותך או לבלבל אותך כשאתה מחפש אשה מציאותית,
"בהדי כבשי דרחמנא למה לך - מאי דמפקדת עלייך למעבד!!!"
איפה שהוא לפני כ 1000 שנים…
הסתיימה עם ירידת קרנה של יהדות בבל והעברת מרכז הכובד למערב
האחרונות ולראות מה הם מכנים את חכמי דורם.
על כל פנים, בפסוק בפתיחת השרשור, כמובן רמזתי להחיית ישיבת הגאונים בארץ ישראל.
כולם צריכים להגיע למעשי האבות?
ואם נדייק הכתוב מתקמד במעשים, זה לא בכדי.
הכתוב לא מדבר על המדרגה הרוחנית של האדם.
יודע ש'הברית מנוחה' כותב שאפשר להגיע למדרגות רוחניות יותר גדולים מהדורות הקודמים.
במיוחד בזמן הגאולה, כמו שהרב קוק מאריך בכמה מקומות.
לדרגתם.
הם הורישו לנו את כח המידות והמעשים שלהם.
(כמעט כולנו לא צאצאים של משה, וגם יש להאריך ברוחב ובעומק שמשה לא הוריש את כוחותיו לדורות הבאים.)
רק תיזהר לא להפיל את הילד בדרך עם הלחץ של התפקיד.
וגם עד כמה שזכור לי "נחית דרגא ונסיב איתתא" וגם שאישה עולה(או נשארת ברמתה) ואינה יורדת, בעוד הגבר יורד. ולכן ידידי וכו
לא ?
כדאי לך להקשיב לכל האנשים שאומרים לך לרדת מהעץ.
אולי הם טועים, אבל כדאי להקשיב לקול הזה ולקחת אותו ברצינות. אולי הוא אומר משהו, אולי לא.
לא חשוב
נבנה בית מלא תורה וקדושה וניתן לו את מרב הכלים להיות גאון הדור, ואם הוא ירצה ויזכה הוא יהיה.
זה לא שנגיד לו תהיה גאון הדור.
"בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה צֶמַח ה' לִצְבִי וּלְכָבוֹד וּפְרִי הָאָרֶץ לְגָאוֹן וּלְתִפְאֶרֶת לִפְלֵיטַת יִשְׂרָאֵל".
אני יודע שהשאלה בכותרת קצת חריפה מדי אז אסביר...
לא יודע אם זה שייך לפה או לאר"מ אז כותב בשניהם.
עברו כמעט חודשיים מאז שהיא חתכה אותי. (לא יצאתי מאז מסיבה טכנית שקצת מנעה ממני להיפגש, ואני מרגיש שאולי זה קצת הזיק לי שאותה גברת ישבה לי במוח כל הזמן הזה ומצד שני גם עלו לי הרבה תובנות לגביה שלא חשבתי עליהם קודם אז אולי כן היתה מזה גם תועלת...לא משנה, זה לא העיקר. וגם סרו המניעות אז בעז"ה ממשיך.).
הנקודה היא שאני מרגיש שאני אולי קצת רגיש מדי. בכללי בחיים. ובדייטים זה מתפרץ במאתיים אחוז. כבר כתבתי על זה פה פעם אבל אז זה היה בהקשר של פרידות. עכשיו אני מתכוון בהקשר של אישיות.
זה היה הקשר הארוך יחסית הראשון שלי. יצאתי עם כמה בחורות לפניה ועם אף אחת לא התקדמתי באמת וגם תכלס לא היה כל כך שייך. כבר שראיתי את הפרטים שלה בהצעה הרגשתי שזה משהו אחר. וזה באמת היה. הבעיה הגדולה היא שלא הצלחתי באמת לקדם את הקשר. בכל רעיון שעלה לי חששתי שזה ילחיץ אותה, שהיא לא תגיב לזה טוב וכאלה. מפה לשם היא הרגישה שאני לא מוביל מספיק ועל זה (לפחות ככה אמרה) חתכה. היתה לנו שיחה ארוכה מאוד לפני שהיא קיבלה את ההחלטה, והמסר העיקרי שקיבלתי שם הוא "אתה באמת אדם טוב. באמת. לא פגשתי הרבה בחורים כאלה וגם אומרים שזה די נדיר אצל גברים. באמת התנהלת מדהים במהלך כל הקשר. הרגשתי שיש מי שרואה אותי ואכפת לו ממני. גם עוד לא פגשתי מישהו שמבין אותי ככה. יש לך לב כל כך טוב, וזאת אחת ה-תכונות החשובות לי. לכן ממש קשה לי לוותר על זה. באמת רציתי שזה יצליח. אתה מה שאני מחפשת. אבל אני מרגישה שזה לא מה שאני צריכה בחיים. אני צריכה מישהו חזק, יציב, שאני אוכל לסמוך עליו. ומבחינת הרגישות אני מרגישה שאנחנו קצת דומים מדי. וזה לא מה שאני צריכה לפחות בשלב הזה של החיים...".
מה שאני שמעתי זה "היית יכול ממש להצליח בתור בחורה. אתה לא גברי, אתה לא מסוגל לספק לאישה את מה שהיא צריכה בחיים, אתה רגיש מדי, מי שאמור לבכות בבית זה לא אתה זו אני, אין לך ביטחון עצמי, אתה לא החלטי, ובקיצור- בתור חברות היינו יכולות להסתדר יופי, אבל בתור בעל? תשכח מזה."
וכאן אני שואל כבר חודשיים ולא מצליח לקבל תשובה- למה אני אמור לצפות? מאז שאני זוכר את עצמי זה מי שאני. רגיש, מתחשב, אכפתי, דואג, שמח בלשמח מישהו אחר, מתכלב בשביל שמי שאני אוהב יהיה בנוח, וכו. אני לא מחפש מישהי גברית ושנחליף תפקידים. יש בי את הרצון הגברי הבסיסי הזה של לספק משענת, להוביל, להיות הקול השפוי. אבל בפועל זה לא מתבטא. בפועל היא נפגשת מיד עם הלב הטוב שלי, זה משמח אותה שיש גברים כאלה בעולם, ובזה מסתכמת התועלת שלה מהקשר. ואני? אני רק מאבד עוד את מעט הביטחון העצמי שנשאר לי. מי תוכל לראות אותי מעבר? ומי תוכל לאהוב את התכונות האלה באמת? יש מישהי שתשמח בזה שאני לפעמים לוקח דברים ללב והם משפיעים עלי? שאני חווה את העולם בצורה יותר עמוקה? שהלב שלי לא מסוגל לשמוע מישהו ובמיוחד מישהי שמחמיא לי בלי שיעלו לי דמעות?
זה קצת מייאש כל העסק הזה ובמיוחד הכנות שבה היא אמרה שאני אשכרה מה שהיא מחפשת ולמרות זאת החליטה לסיים את זה...
הבחורה כמעט מתעלפת מקור
והבחור מדבר על מטבע ביטקון או משו כזה..
הבנת מה אני אומר?
אחי , היא בעולמות עליונים
זה באמת מקום לרחף בו.
מה שבטוח.
ושאף אחד לא שם לב אלייך, ולכן את חותכת מעוד אחד ועוד אחד למרות שהייתם יכולים להיות מאוד מתאימים.
תאמיני לי תלמדי הרבה יותר על הבחור אם תחליטי להגיד שקר לך ולבחון את התגובה שלו, מאשר להחליט לבחון אם הוא שם לב שקר לך בכלל מלחתכילה.
בכלל הגישה הזאת היא פוטינציאל להיות כדור שלג מתגלגל לחיי זוגיות מתסכלים.
הוא נדרש לעבוד על עצמו לשים לב יותר לדברים שמפריעים לה בדיוק באותה מידה שהיא נדרשת לעבוד על עצמה להרחיב את תחומי הביטוי וההבעה שלה מולו.
אבל אם היא לא יודעת לומר שקר לה זה גם בעיה.
ולגבי עצם המקרה, אולי גם לה היה מעניין ממש שהיא לא שמה לב לקור.
אני צוחקת כי עכשיו שעה אני אומרת לחברה די קר לי בואי לאוטוו כבר
פתאום דוכן של תכשיטים סייל כל הדוכן
מה לא ניקח????
והיא כולה עלק קר לך
הורידה לי את החשק לא לקחתי .
סתם פשוט היה יש ים אנשים
קיצר יש משהו שמעניין לך פחות קר
אבל בדייטים לי ספציפית קפוא
ואני חופרת לבחור שקר לי!
הוא לא יכול לפספס את זה
שהתסכול הכי גדול שלי בדייט היה שנכנסו למסעדה ואז גילנו שאנחנו בטעות בחלק החיצוני שלה אומנם מקורה אבל חיצוני היה שם קור בלתי נסבל.
שזה קטע זה יחסי כי עם גברים קפוא לי רצח
ועם חברות שלי חם לי כל הזמן המזגן על חום דולק
זו לא בושה לומר לבחור שקר לך ותשמחי לעבור.
בסוף המטרה שלו שיהיה לך הכי נוח בעולם כדי שתוכלי להביא את כל כולך לפגישה( וגם להיפך כמובן).
אני אישית הייתי שמח אם מישהו תאמר לי מה יגרום לה להרגיש טוב יותר.
יש כאלו שמתפדחות לומר וסתם סובלות.
והיא עדיין התפדחה להגיד
אני מקווה שבהמשך היא תגיד שקר לה
זה נושא מספיק חשוב כדי שלפחות תהיה לכם ראיה משותפת לגבי איך נכון להשקיע.
המצב שבו צד אחד משקיע כראות עיניו בכל מיני השקעות וצד שני כלל לא מעורב זה המצב הנפוץ אבל הוא מאוד לא בריא בעיקר בעיתות משבר שבו צד אחד יקבל תרעומת על ההשקעות הגרועות שלו.
אם מישהו אחד אחראי על שטיפת כלים, זריקת זבל או ספונג'ה זה לא נורא כל כך אם הפרטנר לא יהיה לו מושג בנושא.
אבל בנושאים כמו ניהול ההון המשפחתי וחינוך הילדים זה מאוד קריטי ששני ההורים יהיו אחראים ביחד.
כל משב רוח מכבה אותו. נשארה רק פיסת שעווה חסרת צורה.
לפעמים רק צריך להחליף כמה אותיות בראש, כמו הדוגמה המפורסמת 'מחשבה-בשמחה'.
בעז"ה בקרוב ממש!
אפשר עדיין להתפלל ולבקש ליד החנוכיה אפילו שהיא כבויה
בע"ה
לשנה הבאה נר איש וביתו
מתוך בריאות ושמחה#
יצאתי עם בחורות מקסימות אבל אף פעם לא עברנו את הפגישה השנייה (נחתך תמיד על רקע שהן לא היו בשלות לשידוכים ונכנסו לזה מתוך לחץ חברתי)
ענית תשובה מאוד מרגיעה בסיפא, פשוט תצא עם בנות שלא נדחקו לפני בשלות לדייטים.
אם זה גורף אז או שמאגר ההצעות שלך מזעזע או שיש סיבה אחקת וזה היה רק התירוץ. זה לא נורמטיבי סטטיסטית שעם כל הבנות לא עוברים מאותה הסיבה את הדייט השני.
נוטה לחשוב שזו לא רק "חוסר בשלות" מצידן, ושאם תהיה איתך אווירה נעימה וכיפית הן ימשיכו
אני לומד מטעויות ומשתפר ומבין איך לעשות דברים פעם אחת התעלמנו מהטריגרים ובפעם אחרת זה צץ משום מקום
קשה הזיווג כקריעת ים סוף
ההשתדלות היא לא רק לוגיסטית אלא גם להשתפר בתדר, ללמוד מטעויות וצעירויות, לקרוא את הבחורה, לרצות להיות נעים...
בהצלחה
ואם ההצעות ברובם הגיעו מאותו מקום/שדכן/שדכנית כדאי לשתף אותם ולהבין מהם איך להתמודד עם זה.
בהצלחה
לצאת עם בשלות יותר.
כדאי רק לוודא עם עצמך \שיחה עם חבר שבאמת זו הסיבה וזו לא גרסה מנומסת שלהן ל"זה לא אתה, זו אני".
אתה מדבר עם החברה שלה ושואל אם יוצא לה לדבר על הרצון לבנות בית וזה משהו שמעסיק אותה.. תוהה לעצמי איך לשאול את זה בדיוק. נשמע לי לגיטימי לשאול.
אולי לא נכון להפנות את האצבע כלפי חוסר הבשלות שלהן, אלא כלפי הגורם האחר בעסק?
אולי כדאי לברר עם מי ששידך, שינסה לברר אם יש משהו ספציפי וקיצוני בהתנהגות שלך שמרתיע.
ולמה
1. "לא הולך לי בדייטים/מערכות יחסים, לא מתקדם לשום מקום, למרות שאני משקיע/ה ומנסה זמן רב." >> "זאת הסיבה שהפכתי להיות פריק/ית ומוזר/ה" >> "אני מיואש/ת וכבר בקושי מנסה"
2. "אני פריק/ית ומוזר/ה" >> "זאת הסיבה שלא הולך לי בדייטים/מערכות יחסים, לא מתקדם לשום מקום, למרות שאני משקיע/ה ומנסה זמן רב." >> "אני מיואש/ת וכבר בקושי מנסה"
נגיד שאלו שני סוגי האנשים. שניהם לא אידיאלים, אבל כנראה יותר נפוצים מהסוג האידיאלי, אז תנסו להתייחס אליהם, ולא לשבור לסוג שלישי. אם תקלטו את הלך הדברים תגלו שיש הרבה פחות מקום לקטנוניות.
(חסכתי את הניסיון לעדן/ פוליטיקלי קורקט למינהם)
