זאת הבעיה העיקרית

ההצעה שלך עם ההערה נשמעת קצת עוקנית. אם הוא ייפגע מהערה בנושא, זה יפע בו הרבה יותר

אולי אני מוזר. ואולי גם הוא

יכבדו אותך ולא יגעו. לא ? 
בכל מקום שהגעתי כשאמרתי שאני שומרת נגיעה כיבדו אותי ולא נגעו. 

הטרדה!

אצל דתיים זה לא אמור להיות מתאים..

אף פעם לא ראיתי שומרי נגיעה שמתירים לעצמם לחבק ולנשק בני דודים..

יפה גם אם אסור הלכתית.

שזה לגיטימי והכל בסדר?..

אם כי יש עדות ששם זה כנראה יותר מצוי.

אבל בוודאי שהלכתית זה לא בסדר, לאף עדה..

הדבר זה יעורר אוטומטית סלידה חזקה.

אני חושב שזה דבר שיכול לאפיין.

מכיר המון שנותנים לחיצת יד בתור 'נחמדות' אבל לנשק זה נשמע לי אובר (לפחות לפי התרבות האשכנזית שאני חי חח)

אם היא מריגשה בנוח שתדבר איתו. לדבר זה כמעט תמיד טוב.

יש דברים שמעוררים סלידה, לא משנה אם זה נכון או לא נכון.

זה נטו רגשי.. אולי את לא מרגישה ככה.

פשוט היה לי נשמע שאת לא מבינה את הסלידה, וזה נשמע לי מוזר..

אם הלכה זה דרך חיים, וישנה שאיפה שזאת תהיה דרך חיים משותפת, זה סימן.

גם מי שלא קורא שתיים מקרא ואחד תרגום זה סימן לחוסר דוסיות אבל זה בקשוי דרבנן וזה איסור דאורייתא חמור של 'דבר שבערווה'.

מי שחשוב לו לשמור על ההלכה בדרך כלל יהיה חשוב לו לשמור על איסורי דאורייתא, לא?

מי שחי חיים של הלכה, זה מאוד הגיוני שיהיה לו קשה עם זה. 

אולי אפשר לתלות שהצד השני לא מודע על החשיבות של איסור? אולי. אבל גם חוסר מודעות לעולם ההלכתי הבסיסי מראה איפה הוא שם את התחום ההלכתי בסדר העדיפויות שלו.

הערה: אין לי דבר אישי כהוא זה כנגד מי שלא שומר הלכה על בורייה.

זה נראה לך משהו משמעותי בקשר זוגי איתך?

זה קצת מוזר לבנות על זה שבני אדם ישתנה.

גם לנסות לשנות את מי שאת יוצאת איתו זה לא הכי מומלץ.

אולי פשוט כדאי לבנאדם לצאת עם מישהו עם תפיסה דתית דומה? זה לא עדיף?

לבנאדם שהדת זה הדבר הכי חשוב לו - זה לא מחייב? הרי זה הדבר שהכי מעניין אותך בחיים.

דברי מקודם לא היו שיפוטיים בכלל. אין לי שום רצון להעיר לאחרים/ות בשום נושא דתי כזה או אחר. מאמין שנטו זה עניין אישי של הבנאדם. 

אבל, אם בנאדם מחפש זוגיות שבהכרח קשורה לעניין הדתי זה חשוב מאוד לבחון איפה האחר נמצא שם. ואם לא מתאים - לא חייבים. זה לא אומר שמי שחשבתי עליה שלא מתאים "היא לא מספיק טובה" ואני לא מודד מה רמת הקרבה של אדם לא-להיו. אין לי עניין לקחת את התפקיד של א-להים בכבודו ובעצמו שהוא ישפוט את בנ"א ,לא אני.

אך מי שחשובה לו ההלכה מומלץ לו למצוא שותפה לדרך שגם תהיה בתיאום איתו על זה.

צריך לבדוק דבר כזה...

איך את מתייחסת לשמירה על המערכת ההלכתית? - לקראת ניסויים בזוגיות

חוסר מודעות לנושא מעיד על רדידות בזה. מי שאין לו בעיה, תפאדל שילך על זה. אבל זה נכון עובדתית.

להתחתן עם מישהו כדי לשנות אותו, 

זה לא לכבד את המקום בו הוא נמצא. בעצם, לא לכבד את מי שאתה רוצה לחיות איתו.

המשפט הזה שנון אולי, וזהו, לא מעבר.

לא כדאי לחנך את מי שאתה יוצא איתה אלא להתסכל לה בגובה העיניים.

כל שינוי צרד אחר זה את "אהבה שתלויה בדבר" בדבר ממש רעועה. 

תקבל את האדם כמו שהוא ורק אח"כ תבנה איתו חיים משותפים.

כדי לקחת רעיון מהמדרש נדרש קצת יותר מאשר לעשות copy past... 

זה לתפוס את המדרש בצורה חיצונית לטעמי.צריך הרבה יותר לנתח אותו כדי לעשות איתו משהו.

ואם כבר הזכרת - רחל התקדשה לר' עקיבא אחרי שהוא הסכים לעצתה, בכך היא קיבלה אותו כמו שהוא ולא רצתה לשנות אותו. אבל כאמור זה לא כ"כ מעניין בתור דיון.

הוא כתב על אופי (נראה אם אנחנו מדברים על אותו דבר) מה שאני מבין, זה אם הוא אדם טוב או עדיין שטותניק או קצת גס וכגון זה.  הרי דבר כזה בין כך צריך לשנות לטוב.. למה לומדים מוסר?

להאמין באדם שיש לו אופי טוב ולבנות על זה, זה לא אהבה שתלויה בדבר וזה לא נקרא לחנך

לחנך זה להטיף מוסר, ופה זה לאהוב אבל לעודד ולחכות שיצא ממנו הטוב שיש בו.

זה בריא וזה מצוין.     מה הבעיה?

התפיסה שלי ממש שונה משלך לכן קשה לי ממש לדון איתך בנושא. מוזמן לפרטי אם בא לך.

לגבי תוכן הדברים - מה שקובע את החשיבות של הדברים זה מה שהקב"ה החליט.

אם הקב"ה החליט שזה חמור אז זה חמור.

אם אדם לא יודע את ההלכה  - זאת רדידות. לא?

אם אדם לא מקיים את ההלכה - זאת חוסר מחוייבות.

יש עוד אפשרות שאפשר לפרש ופספסתי?

לנשק בנות דודות זה דבר שמי שהחיים שלו סביב ההלכה וכולי אמור לדעת לא?

"אין בור ירא חטא ואין עם הארץ חסיד" - חלק מהמציאות של אדם שמקיים הלכה זה שהוא לומד אותה לפני.

דברים פשוטים, אני ממש לא מבין אותך. אשמח שתסבירי את התפיסה שלך מול הדברים הללו שאני מעלה.

וח"ו אני לא חושב שצריך לפסול אף אחד/ת!!

אבל הזוגיות זה חלק מעבודת ה', וכדי להיות שותף/ה לעבודת ה' משותפת צריך להבין בזה וצריך לחיות את זה.

מי שעולם הערכים ההלכתי שלו מצומצם לא יכול להיות שותף לדרך עמוקה בעבודת ה'. עבודת ה' נעשת דרך ההלכה.

אני מאוד מזדהה עם כך שדרוש שההלכות לא יוסיפו 'אגו דתי' לאדם שמקיים אותם, אבל מי שמחפש 'חומר אנושי' שיוכל לעבוד איתו את ה' באינטימיות צריך לבדוק במה מדובר. זה לא סותר כהוא זה.

זה איסור דאורייתא! מי שעובר על ל"ת דאורייתא זה אדם בעל מודעות הלכתית? נשמע לך הגיוני? ברור שלאדם כזה אין מודעות הלכתית.

הוא יכול להיות נסיך (לא ציני) אבל מודעות הלכתית אין לו.

השאלה עד כמה חשוב מודעות הלכתית? חשובה מאוד. כי אחרת עוברים בהכרח על רצון ה'.

אני לא שם שום תוית על אף אדם. גם על אדם שלא מקפיד על לא משנה מה. אבל הלכה זאת הלכה. אני ממש לא מבין אותך.

זה לא כ"כ נורא לא לקיים הלכה? זה נורא.

זה שאני אומר שזה נורא אני לא מלכלך על אף אחד.

תכף אביא מקור אם את לא מאמינה. (העניין שכל אישה רווקה היא נידה, זה הופך את זה לאיסור דאורייתא)

לראות את הטוב זה לא להתעלם מהרע.

אפשר לראות את הטוב בבנאדם ובמקביל לא לרצות לצאת איתו כי השאיפות הדתיות לא מתאימות. אני לא רואה סתירה בין השתיים.

אחרי התסכלות יותר רחה במקורות ברפרוף הגדר של דאורייתא דרבנן הוא כנראה במחלוקת אבל בכל אופן זה לא כזה קריטי לעניינו כל עוד הדבר אסור.

בין לראות טוב בבנאדם ובין לא לרצות לצאת איתו?

לא להסתמך על זה

תדוני אותי לכף זכות, אין לי בעיה להגיד שטעיתי חחח

הויקיפדיה שהבאתי הביא מחלוקת ראשונים בנושא. השאלה כמו מי פסקו להלכה. מה שזכור לי שפסקו הלכה כמו מי שאומר דאורייתא, ככה זה בראש שלי.

לכן תיקנתי וערכתי.

בבקשה תדוני אותי לכף זכות, אין לי בעיה להגיד שטעיתי.. בבקשה בלי שמוסים, ככה יותר נעים

זאת הלכה דווקא מזה ידועה...

=/

כל המחלוקת שכתבת זה על מגע לא של חיבה.

ורק לגבי אחיות הבאת מקור שאיכשהו יתכן שזה לא מגע של חיבה... סבבה.

אבל לגבי בנות דודות שזה לא "מגע של חיבה", זו דעתך האישית. 

אין פוסק שאומר את זה

עובדה שיש בני דודים שמתחתנים.  אני אישית מכיר כאלה, וגם אני לא הייתי מתנגד לזה אם הייתה לי הזדמנות כזאת ולא היה חשש בריאותי לילדים.

היום זה פחות מקובל בגלל הקטע הבריאותי, אבל פעם זה היה שכיח...

מי שרוצה לטעון שאין משיכה חובת ההוכחה היא עליו.

(וקח בחשבון שכל אחד יוכל לטעון את זה על איזה ידידה שלו שהוא חושב שהוא לא מרגיש אליה כלום)

אין משיכה לבני דודים.

(ומי שנמשך צריך פסיכיאטר. לדעתי.)

אנחנו מקיימים הלכות כי צריך ולא כי אם לא זה עלול להפעיל אצלנו משהו..

זה שאין משיכה לקרובי משפחה זה לא לפי גנים אלא לפי זמן שהיה משותף בתקופת הילדות המוקדמת. לכן לא התחתנו זוגות מאותה שכבה בקיבוץ (כי הם היו יחד בבתי הילדים) ומנגד אח ואחות שגדלו בנפרד בהחלט עשויים להמשך אחד לשני אם ייפגשו. כך שבמידה ובני דודים בהפרש גילאים לא גדלים ביחד אין שום סיבה ביולוגית שהם לא יימשכו אחד לשני. זה שמשהו הוא טאבו חברתי לא אומר שהביולוגיה מצייתת לזה (אם כי יש לזה השפעה מסויימת).

הידיעה שהצד השני הוא כמעט אח שלך מנטל או אמור לנטרל..

תשאלי כל מי שגדל בחברה נפרדת עם משפחה מורחבת גדולה - התאהבות נעורים קלה בבת דודה או לפחות כיף בלתי מוסבר בשיחה אתה זה אפשרי מאוד וקורה לעתים. פשוט ממשיכים הלאה והכל בסדר

זה שזה קורה לך לא אומר שזה נפוץ.

רוב בנ"א נורמאליים.

כל העסק הרבה יותר מושפע נפשית ופחות גופנית

ב. שאלתי כמה אנשים עם נתונים כאלה שחלקם אמרו לי שזה גם היה אצלם כך. בתקופת ההתבגרות הגופנית המוקדמת זה די נפוץ, אם לנער אין בנות אחרות בסביבה שלו

התופעה מתמגרת לדעתך או עולם כמנהגו נוהג וה"טאבו" מנצח?

פחות מרוסנת כי ההורמונים גבוהים מאוד מצד אחד והנער לא בעל נסיון בשליטה על העניין מצד שני. אחר כך היצרים טיפה יותר מקשיבים לבנאדם. 

שנית כל במהלך גיל ההתבגרות לרוב יוצא להתקל בבנות אחרות בכל מיני סיטואציות גם בחברה נפרדת, ואז הנער חושב עליהן במקום (אחות של חבר בגיל רלוונטי או סתם מישהי שנתקל בה במקרה). אצל רוב הנערים המתבגרים בעיקר בחצי המוקדם (למיטב התרשמותי 13-16 כזה) "הדלקות" כזו היא פשוט מצב צבירה של הנפש... אם יש לו אופציה אחרת מה שלרוב מגיע עם הזמן הוא יחשוב עליה ולא על בתדודה שלו. 

https://www.yeshiva.org.il/ask/9299

@מבקש אמונה

והמשפט האחרון שלך @י.על לא נכון,

כי ראית בעצמך שכל הדיון על נגיעות וצניעות מתבססות על מה ערוה ומה לא, מה גורם הרהור ומה לא. לפי זה הכל נקבע. 

וגם אם היית צודקת, אין פוסק שמתיר לגעת בבת דודה 

מזעזע אותי שמצמידים "ערווה" ל"בת דודה". גועל נפש.

אסור גם לדוד לגעת באחיינית שלו, זה אומר שזה נורמטיבי לחתן אותם?? איכס.

גודרים גדרות בשביל השוליים שבשוליים שהדברים הפשוטים לא ברורים להם משום מה, זה ממש לא אומר שזה נורמטיבי. זה פשוט לא.

וערווה אולי נשמע רע... אבל זה אומר שזה גורם משיכה. 

כמו שיער באשה, כמו אשה שרה וכו'.   אז תמצאי מילה אחרת..

אין לי מושג למה הסקת שזה לא נורמטיבי. 

מוזמנת לשאול פסיכיאטרים אם הם סוברים כמוך.. לדעתי הם יחלקו עלייך נחרצות

זה לא מקובל, והלב לרוב גס במישהי שהיא כמו משפחה..

אבל בגדול אין שום מניעה להמשך למישהי שנולדה מאחות של אמא - שזה רחוק.

בואי תגידי לי איפה הגבול של משפחה שמשם נורמטיבי להימשך? להרבה אנשים אני יכול למצוא קירבה כלשהי..

לדעתי את פשוט לא מפרשת נכון את המושג אהבה וחיבה..

זה לא חייב להיות גילוי זהות חדשה שנלווה אליה בושה והתרגשות וכאלה..

לפעמים רגילים אחד לשני ואוהבים וזה היופי.  

אבוד עליך

אם אתה מתפלסף על דבר ברור מאליו שאמורה להיות רתיעה ממנו אז כנראה אין טעם להסביר.

רק אומר לך שאם ח"ו היו לי בני דודים כאלה קו"ח אם היו מפנים כלפי רגשות כאלה, הייתי רואה אותם כסוטים, פדופילים דוחים, הכל ביחד והייתי מקפידה לשמור מהם מרחק דגול מאוד. ב"ה, אין לי.

נקודת ממשק- טשטוש גבולות בין נורמה, טבעיות ובריאות לחוסר ,בעיני.

דבר שלגיטימי בהמון תרבויות אנושיות בעולם עד ימינו וגם לא אסור לפי התורה זה לא דבר סוטה. מדעית אין סיבה שזה יהיה סוטה. תרבותית אין. דתית אין. הסיבה היחידה היא שזה לא נראה לך אבל אם זה הסיבה היחידה אז מה ההתרגשות הגדולה. אני לא אתחתן עם בת דודה שלי, רוב מי שאני מכיר לא אבל אם מישהו יעשה את זה הוא לא יהיה בעיני סוטה או דוחה כמו שהוא לא יהיה בעיני אחוז גדול מהעולם (300 מליון ערבים זה כבר לא מעט אנשים).

אני צודקת ואתה טועה. התחושות שלי נכונות ושלך לא.

(אמרתי את דעתי והיא מוצקה מאוד. כלום לא ישנה אותה. 

אני פשוט לא מבינה לא אתם לא מסכימים. בן דוד הוא כמעט אח ועם כמעט אח לא מתחתנים ולא חושבים אפילו בכיוון).

את חונכת שבנדוד הוא כמעט אח, לעומת זאת הבדואי חונך שבתדודה היא בהחלט שידוך פוטנציאלי. ובאמצע מי שפשוט לא העבירו אליו מסר ברור (במשתמע או במרומז) בחינוך שלו ובסביבה התרבותית שלו אז יש מצב שכן יחשוב ויש מצב שלא.

יש לי שכנים מרוקאים כאלה מול הבית והם אנשים מדהימים

אבל זה לא סותר שהרעיון מזעזע אותי.

אבל זה עדיין משהו שנכנס תחת משיכה כזו או אחרת (הרי בחור מתבגר לא ירגיש ככה בשיחה עם בן דוד שלו ממין זכר נכון?)

צריך לתת דוגמא אישית שניכרת להם בעין. לכן אני באופן אישי פוסל בנות עם חצאית קצרה כי זה בולט, אבל לא פוסל על חולצה קצת יותר פתוחה ממה שההלכה דורשת (וגם כי בצניעות יותר בולט אומר יותר בעייתי)

זה יותר מורכב... יש עוד דברים שחשובים לא פחות ודוגמא אישית זה דבר שאפשר לדבר עליו. באופן כללי אין חוקים כל מקרה לגופו וכל בנאדם איך שהוא מרגיש. לא צריך לעשות מזה סרטים על מה 'לגיטימי' לדחות הצעה ועל מה לא. על הכל זה סבבה. העיקר האדם ישא בהשלכות למה שהוא דוחה ולא מה שלא.

הי נועה,

כמו שאת רואה בתגובות, מי שלא מכיר ולהבדיל גם ההלכה מתרחקת מהתנהגות שכזו.. ואילו מי שמכיר התנהגות שכזו במשפחה שלו לאו דווקא נחרד כל כך.

ואני חושבת שזו הזדמנות להסתכלות כוללת על הדברים השונים בין בני הזוג בקשר (כמובן שגם אחרי החתונה..). לקשר מגיעים שני אנשים - עולמות שונים בעלי תכנים, הרגלים, שפה ותרבות שלא תמיד זהים.

מה דעתך לקחת את הנושא הזה כפתיח לשיח?.. אולי הוא לא חשב על זה ולאחר מחשבה הוא יסכים איתך? אולי לא אבל מהשיח וההבנה שלו של הדברים דווקא תקבלי אותם או תתרשמי ממקומות עמוקים יותר שלו?

את יכולה להזמין אותו לשיח, להציג את ההרגשה שלך, מה המשמעות של הדברים בעיניך, מה בעולמך הפנימי נפגש עם ההתנהגות הזו ולשמוע אותו, לשמוע מה הוא מרגיש, מכאן יכול להיות שהנושא יהפוך לתרגול של הקשבה אמיתית, של הבנה של עולם השני, ואולי גם של מוכנות ופתיחות ללכת זה לכיוונו של זה מתוך החלטה שלמה ואמיתית שמבינה את הצד השני באמת.

מבטיחה שקשר שמסוגל לדבר ככה את ההבדלים והקשיים הוא נכס אמיתי 

כל הטוב

יש כאלה שכל כך מכירים את הבני והבנות דודים שהם מרגישים שזה כמו משפחה קרובה - כמו אחיות.

גם אצלי זה ככה...

אז אולי הוא חושב שאם זאת ההרגשה זה לא נורא לפי ההלכה. 

כמו שאמרו פה, כדאי לדבר על זה.

מבחינתי זה בחור שלא שומר נגיעה...

כאילו שהבחורה תעשה מה שנכון לה.

אבל נשמע כזה כאילו את מלטפת את העבירה הזאת

רמב"ם הלכות איסורי ביאה כא, ו

שו"ע אבן העזר כא, ז

לכאורה אסור, לפחות חיבוק ונישוק גם בלי חיבה. אבל יש פוסקים רבים שהקלו.

סוגיה קצת מורכבת שהעיסוק בה פותח נקודות שאולי לא כדאי ולרוב מגביה טונים.

האם מניעת החיבוק נישוק של אח ואחות היא איסור הלכתי או לא

עד כמה זה קריטי, זה כבר החלטה שלך. ממליץ לדבר איתו על זה ולשאול רב. אני לדוגמא בחיים לא הייתי עושה את זה, מניח שיש עוד הרבה כמוני. (לגבי דודה נניח זה גם אסור הלכתית אבל זה קצת שונה)

פשוט אסור.

בני דודים יכולים גם להנשא זל"ז עפ"י ההלכה

ודינם ככל גבר ואישה שאינם נשואים

איזה מרגש

שתבנו בית קדוש ושמח ביחד

מזל טוב,

שיתמלאו כל משאלות ליבכם לטובה בבית הנפלא שתקימו יחד באהבה, בריאות, שמחה ואושר לאורך שנים רבות

איזה יופי!

שתזכו לבנות בית נאמן בישראל מתוך אהבה, שמחה, נחת ורווח!

לא הייתי רוצה שכל מי שנשואה לא תעיז לדבר על הנישואים לידי, כי זה רגיש.

זה טבעי ונורמלי שאני מדברת עם חברות, והם מדברות דברים כאלה - וכן, גם על ילדים וכו'.

ואני רואה את זה כהחלטה שלי מה לעשות עם המידע הזה.

אם אני בוחרת להיעלב ולהתרחק ולא להיות חלק מהקבוצה שבה מדברים ככה -

אני מרגישה שאני גוזרת על עצמי בדידות וריחוק, ויצירת קבוצה חברתית שכוללת רק מי שאיתי במצבי, וזה עלול להיות לא בריא מבחינה נפשית.

אני גם יכולה להבין את מה שהיא כתבה בצורה אחרת:

שנים ארוכות של חיפוש, של רווקות לפעמים מובילים למחשבה במודע או בתת מודע של ייאוש, של לי זה כבר לא יקרה.

וכשזה כבר קורה - זה יכול להיתפס כ"תסמונת המתחזה" - זה לא אמיתי, זה לא שלי, אני עדיין בזהות הרווקית שלי - ולכן זה נראה כל כך לא מציאותי שהתחתנתי.

בעיני זה יכול להיות שיתוך של איזשהו מצב נפשי, לא ניסיון לדרוך על יבלות.

אפשר להגיד הכל, השאלה מתי ואיך.

ונשמע לי טריוויאלי שמה שהיא כתבה נאמר בקונטקסט לא רגיש.

וכן, אם אני רווק אני רוצה שיהיו רגישים כלפי.

וכן, בלי קשר לנושא של רווקות אני חושב שרגישות זה דבר שנכון טוב במידה הנכונה.

אז איך שנים? וגם אם היא אמרה  זה סבבה. אין לי בעיה לשמוע ולפרגן. אבל כל עוד זה לא שכל מילה שנייה זה “תראי מה הוא קנה”, “תראי מה הוא הביא לי”, “תראי מה הוא אמר”, “תראי את התמונות של ההריון”...

גם בזה אין לי בעיה כל עוד זה דרך אגב, פשוט כשזה כל הזמן זה כבר חופר קצת. שיחה של שעתיים רק עליה.. מרגיש שהיא שכחה שיש בה עוד רבדים חוץ מזה.

למרות שזה חמוד לפעמים 

הסבבים הללו מלמדות על האמונה שלך שיהיה טוב בהמשך,

מאחל שתזכי לטוב הזה במהרה ויתמלאו כל משאלות ליבך לטובה ויהיו לך כל הכוחות הדרושים לתהליכים הלא פשוטים והמוערכים הללו

אין לנו בתורה סיפור שמתאר את האמונה בהמתנה במציאת הזיווג.
כי באותה תקופה הכל התנהל אחרת וזה לא ממש היה קיים.
אבל יש ויש תיאורים של ציפיות קשות, שאנחנו יכולים ממש ללמוד מהם, לצפיות שלנו
אברהם ושרה ציפו תשעים שנה לילד, וה' מעולם לא שכח אותם. תמיד כשאברהם מתפלל לילד, ה' אומר לו שלא ידאג, אבל עוד לא הגיע הזמן.
גם על יצחק נאמר "ויעתר יצחק לה' לנוכח אשתו כי עקרה היא, ויעתר לו ה'". מה, פתאום אחרי עשרים שנה, הוא החליט להתפלל? ברור ש'ויעתר' זה על כל התפילות בכל העשרים שנה, וה' היה שם תמיד.
אפשר לדמיין את יוסף בבור אחרי שהאחים מכרו אותו וגם במצרים הוא יורד לשפל תחתית, בחודש הראשון הוא עוד יכל לחשוב, מה ה' רוצה ללמד אותי? מה זה מצמיח אותי? אבל כשעובר עוד חודש ועוד חודש, שתים עשרה שנה בבור! איך אפשר להחזיק את האמונה שה' לא 'שכח' אותו? אבל יוסף, גם במקום הכי שפל שיכול להיות, חדור באמונה בלתי מעורערת, ועונה לפרעה "בלעדי, א-להים יענה את שלום פרעה", ולאחים הוא עונה "א-להים חשבה לטובה".
ה' תמיד איתנו ולעולם לא שוכח!


 

עדיין לא יכולות/בשלות להגיע לעולם הזה;

המתיני מעט עד יעבור זעם......

בעז"ה שיהיה בקרוב טוב גלוי ומתוק

-לשאול מראש את שני הצדדים אם יש דברים במראה חיצוני שקשה להם איתם והם עילה לפסול מבחינתם, ולפעול לפי זה.

-אם יש אפשרות להציע קודם לצד שפחות יתלהב בלי שהצד השני יודע שהציעו אותו. אולי לבקש פרטים משני הצדדים, ורשות להציע וכולי... ואח"כ אם התשובה שלילית להגיד שבסוף הצד השני תפוס.

זוגיות. נדמה לי מלפני ימים מספר.

ככל שאנו חיים יותר את עצמנו. אמיתיים וכנים יותר ומודעים יותר -

כך קל יותר, אני חושבת.

והעיקר, לענ"ד: היכול לנהל תקשורת פתוחה וכנה. לא לברוח

אפילו לא לגמרא, במקום לדבר, להקשיב.

ספרים מצויינים. וגם לרב סבתו סדרה של שיעורים.

וגם הספר של הרב מרדכי שטנברג על זוגיות חובה לדעתי.

תשמח ברצון ותשמור עליו..

א. קישור לשרשור שפתחתי פעם שאולי רלוונטי

האם הגעתם מוכנים לקשר הראשון בחייכם? - לקראת נישואין וזוגיות

ב. בעיני צריך לחלק את ההכנות לכמה מישורים.

יש את המישור הרוחני - שכולל בתוכו את ההכנה הנפשית, עבודת המידות וכו', אבל גם דברים פרקטיים שצריך לדעת כדי לנהל בית.

יש את המישור המעשי - שכולל בתוכו גם דברים מחשבתיים* וגם דברים מעשיים - מה יהיה המקום שלך בבית? מתכנן לקחת חלק בנקיונות\בישולים\קניות\נהיגה - אולי כדאי להתחיל לרכוש בזה מיומנויות.

*מחשבתיים:

איך אני הולך לפרנס את הבית והמשפחה?

מה אני עושה עם הכסף שיש לי עכשיו - בהנחה שאני בונה עליו לטווח ארוך?

ג. אל תזלזל בשלב שאתה נמצא בו - לבנות את עצמך, להכיר את עצמך, להתמודד עם עצמך - הוא חשוב, כדי שתוכל לעשות זאת עם אחרים ומול אחרים.

הערה:

כתבו פה פעמיים על עניין הפרנסה.

עד כמה זה משמעותי אם אני בחור ישיבה שכרגע לא הולך להתעסק בכסף רציני בשנים הקרובות, וכנראה יהיה אברך לפחות בהתחלה.

זה חשוב להתחיל לבנות את זה עכשיו? אצלינו הרבה מחכים עם זה עד שיוצאים לשוק העבודה אחרי כמה שנים...

שבו אתה מתחייב לזון את אשתך, אמנם אשתך יכולה למחול לך על זה אבל עקרונית היא יכולה להחליט גם להפסיק למחול יום אחד ואתה תתחייב לצאת לעבוד.

כאשר אדם רווק אין לו ריחיים על צווארו והרבה יותר קל ללמוד בשקט לימודים עיוניים, אומר לך כסטודנט עם 5 ילדים וכסטודנט רווק לשעבר, עם 5 ילדים זה הרבה יותר קשה, גם ללמוד תורה הרבה יותר קשה עם 5 ילדים.

גם בצבא, ישנן מורכבויות רבות כנשוי שאין לרווק, בכתובה אתה לא מתחייב רק לזון את אשתך, באופן כללי הרבה דברים נעשים דווקא יותר מורכבים כשמתחתנים ולא להפך.

אמנם אפשר להתפרנס גם בלי לימודים עיוניים, אפשר להיות נהג משאית או מתווך נדל"ן או שוחט או מאבטח במקומות מסויימים לבוגרי סיירות, ולעשות משכורות יפות מאוד.

אתה רוצה להיות אברך, אני מניח שהשאיפה להיות גדול בתורה וללמוד לרבנות או לדיינות יום אחד ולא להשאר אברך לנצח שזה אידאל יפה אבל אתה צריך להבין שעם הזמן ועם הנישואין ועם הילדים שיהיו בריאים אתה סוגר על האפשרויות של העתיד שלך.

אני לא הולך להתחיל לשכנע אותך מה עדיף רשב"י או רבי ישמעל לא נכנס למחלוקת, כי בסוף אתה כנראה צפוי להקשיב לרבנים שלך ולא לי אבל אעיר כמה נקודות בעניין זה.

1. נקודות החוזק נכון להיום של ישראל ביחס לאויביה הן שיש לישראל הרבה מאוד אנשים טכנולוגיים, ללמוד חדו"א, ליניארית והתמרות לפלס זה חשוב מאוד לעם ישראל כדי שננצח במלחמות.

2. גדול הנהנה מיגיע כפיו מירא שמים.

3. על פי החתם סופר העיסוק במצוות ישוב הארץ (קרי להתפרנס ממקצוע בארץ ישראל) שקול למצוות תפילין.

4. ללמוד מדעים מדויקים לפי הרמבם זה חלק ממצוות אהבת ה'.

5. על פי הגר"א חייבים ללמוד 7 החוכמות כדי להבין מה שהתורה אומרת.

זה לגבי האידאלים כשלעצמם בלימוד מקצוע עיוני ופרנסה בארץ הקודש, לגבי הכתובה כאמור מה שאתה מתחייב זה המינימום הנדרש ממך כבעל וכאבא, לא המקסימום, בפועל מה שידרש ממך כדי להקים בית יהיה הרבה יותר כדי שהבית יתפקד אבל פרנסה לבית זה די תנאי הסף הבסיסי על פי היהדות, זה שאשתך יכולה למחול לך בינתיים כשאתה אברך וסטודנט ומתמחה, זה בסדר אבל היא יכולה להחליט גם לא.

ותאר לעצמך אחרי 10 שנות אברכות נניח יש לך 4 ילדים ואשה ושכירות ופעוטונים פרטיים וכמובן רכב גדול, מה עושים? תלך לעבוד בסופר? תעשה השלמת הכנסה כמשגיח כשרות? אפשר.

בפועל אני מקווה שהבית שלך לא יתפרק במצב הלחץ הזה כי גירושים עולים הרבה כסף וגם יש מזונות וכתובה ופתאום אין המשכורת של האשה ואתה צריך לשכור דירה לבד, הרבה גרושים מתפרקים כלכלית לפחות בהתחלה 

השנים הראשונות בישיבה הם הכי חשובות כדי שיהיה בסיס של תורה לכל השנים.

השאלה זה

 1. אם שווה לי לוותר על חלק מהם עכשיו כדי להתחיל ללמוד מקצוע

2. או אולי בכלל לדחות את הרצון לחתונה לעוד הרבה שנים אחרי לימוד ותורה ומקצוע

3. או (כמו שבעיקר עושים אצלינו), כן נשארים בשיבה כמה שנים ומתאברכים ואחרי כמה שנים משלבים לימוד מקצוע.

כי בסוף אני צריך לוותר על משהו, השאלה זה מה הכי חשוב, ובזה אני לא בטוח. יכול להיות שבאמת תגידו: חכה אל תתחתן עדיין תכין את עצמך כמה שנים טובות יענו 24 כזה, (וגם אז לא בטוח שאני יסיים מקצוע).

אני אישית גם לא מתכנן להיות ר"מ או מו"צ או משהו כזה אבל אני מבין את החשיבות של הזמן ולכן בנושא הזה אני מאוד מתלבט...

אלפי הלומדים בישיבות ההסדר, כ 2500-2800 בכל שנתון, כפול 5 שנים של המסלול - כ 12,000 סך תלמידים בשלבים השונים בישיבות ההסדר - יכולים להעיד שיוצאים לחיים עם בסיס מצויין של תורה, ידע, יכולת לימוד וכו'

מי שלא נשאר בישיבה, יוצא לחיים בגיל 23-24, גיל מצויין להתחיל רכישת מקצוע לחיים וגם להתחתן    

אבל זה עדיין נראלי מוזר שההכוונה להתחתן היא בסביבות גיל 24 והלאה ואז כל ההכנות נסובות סביב זה.

הרי אם אני בן 19 ומתכוון להתחתן בשנתיים הקרובות (נגיד בסוף המסלול הצבאי בהסדר- 21 כזה), אין שום סיבה להימנע מזה אם לא התחלתי ללמוד מקצוע,

כי בסוף השנים שעוברות, לדעתי יותר חשובות בהקשר של בסיס זוגי לחיים ושווה להסתבך קצת עם לימוד מקצוע, וגם בלימוד תורה שברור לי שיותר חשוב לחיים מאשר לימוד מקצוע בשנים הראשונות.

אא"כ אתה אומר לי שיש סיבה אמיתית לזה שמעכבים עם חתונה ואז אין הכי נמי הכל בא אחרי זה.

יש דברים שקשורים ללימודי מקצוע שאפשר להתחיל איתם כבר עכשיו. לדוגמה:

א. האם יש לך כבר תעודת בגרות? אם חסר לך בגרויות, אולי להשלים עכשיו.

ב. האם נבחנת בפסיכומטרי? אז בבין הזמנים עכשיו, לא לדחות.

ג. האם המקצוע שמעניין אותך הוא תורני? האם אפשר לעשות מסלול מיוחד לבינשים נניח לתעודת הוראה?

מעבר לזה - בעיני נכון לנסות לייצר הכנסה כבר עכשיו.

האם מותר לך לפתוח עסק עצמאי? נגיד ללמד ילדים קריאה בתורה לבר מצווה. עבודה בבין הזמנים. שטיפת בית כנסת פעם בשבוע. וכו'.

חלק מהכסף הזה ללמוד איך להשקיע - כעצמאי בקרן השתלמות. וגם הפרשה לפנסיה. 

ככל שמתחילים בגיל מוקדם יותר, זה נהיה משמעותי בהמשך.

מי שיחכה עם הכנסה (חוקית ומסודרת) לאחרי הסדר+אברכות+לימודים מקצוע -

למיטב הבנתי, יש לזה השלכות מאוד גדולות על הפנסיה שלו.

מה שאני מנסה להגיד, זה שאתה צריך להסתכל קדימה - לא על 3-4 שנים הבאות, אלא 30-40 שנה ויותר.

איזה סגנון חיים אתה מצפה?

איך תממן את זה?

איך ואיפה תראה המשפחה שלך?

נישואין זה לעבור למגרש של הגדולים, וזה דורש לחשוב בראש שונה ממה שיש בשלב הקודם.

באופן אישי, תמיד רציתי לדעת שלמי שאני יוצאת איתו יש תוכנית. שהוא חשב על הדברים - גם אם התוכנית כוללת עשור בישיבה מעבר להסדר, אם יש לו תוכנית איך הוא מתכוון לממן את זה ומבין את ההשלכות לטווח הארוך - סבבה.

אם הוא אומר לי, אה, כולם מסתדרים, נזרום - לא בשבילי.

שגם בעייני היא הקריטית בעניין ההתפתחות האישית של כל אדם - העול והאחריות המוטלים עליך כאשר אתה כבר בעל משפחה עם ילדים.  

להתחתן בגיל מאוד צעיר זה לא העניין שעשוי להשפיע. אפשר לחיות כזוג צעיר באופן מאוד מצומצם, מאוד חסכוני, ובמקביל ללמוד ולהשקיע הרבה בכל דבר שקשור להתפתחות אישית. הן תורנית, הן מקצועית, גם בתחביבים.  

כל עוד אין ילדים, אין הרבה הבדל מהיותך רווק.  נכון שצריך להחזיק בית - אבל ההוצאות על קיום  בתנאים צנועים ומינימליים לזוג צעיר ללא ילדים הם באמת דבר שכל זוג יכול לקחת על עצמו.  

גרים באיזו יחידת דיור של חדר אחד, אפילו למשך שנתיים ושלוש ראשונות.  

הבעיה, הקושי, ההתמודדות עם מעמסת החיים האמיתיים, הריחיים על הצוואר בלשונו של מי שהגיב לך לעיל, @אריק מהדרום, זה כאשר אתם, כזוג, כבר הורים לילדים.  

בגלל אורח החיים, ההשקפה הדתית, אני מניח שלא תרצה לדחות את הרחבת המשפחה למשך כמה שנים אחרי הנישואים.  וכאן הקונפליקט המרכזי בנישואים בגיל מאוד צעיר לפני שרכשת השכלה ומקצוע ויכולת להתפרנס בצורה ראויה לכל החיים שלפניך.   פרנסה ומקצוע שיהיה אהוב עליך.  לא משהו שנכפה עליך בגלל שאתה גבר אבא לילדים וחייב בכל מחיר להביא פת לחם הביתה.  

אני לא חושב שזו בחירה טובה עבור רוב בני האדם.

כמה מה שאני כותב ישפיע עליך? ברמת העיקרון זה משתנה הרבה מאדם לאדם ומישיבה לישיבה.

תתייעץ עם אדם שמכיר אותך ורוצה בטובתך, זה יהיה יותר טוב מלהייעץ איתי.

אני באתי לפה בעיקר כי לשמוע דעות מגוונות.

בעז"ה הכל יהיה גם עם התייעצות רצינית,

בסוף זה ההחלטות הכי גדולות שאני אעשה בחיים (נראלי).

אשריך!

למה אתה חושב שזה לא בחירה טובה? מענייין אותי.

אני לא סבור בכלל שנדרש חינוך מסגרות קודש בלבד שבחורים נשלחים אליהם אחרי הישיבה התיכונית.

אני נגד הערצה לתלמידי חכמים ולבני אדם באופן כללי.

אני חושב שחלק גדול מעולם הישיבות של היום נשען על סיבה פוליטית.

אני חושב שמפעל הישיבות אחראי לנשירה של עשרות אחוזים מבוגרי הציונות הדתית.

אני חושב שהמודל של תיבת נח נכשל.

אני אומר את זה שנים בקבוצות ווצאפ אבל כל זה איננו קשור לענייני לנ"ו, זו דעתי האישית בקצרה אם תרצה אפשר להמשיך בפורום אחר.

כל אחד בציבור הדתי מאוד מעריך את הלימוד ואת החשיבות של בניית בסיס רוחני ותורני חזק לפני הקמת בית ומשפחה. אבל אי אפשר להתעלם מהאחריות המעשית שמוטלת על כתפי הגבר היהודי.

בסופו של יום, על פי ההלכה והכתובה, האחריות לרווחה הכלכלית של הבית היא עליך – 'ואנא אפרנס'. זו לא רק חובה טכנית, זו המדרגה המוסרית של להיות 'בעל' שדואג לאשתו ולילדיו בכבוד.

צריך לומר ביושר: המודל שבו חברה שלמה נשארת בכולל לאורך שנים הוא תופעה ייחודית לישראל, והיא רחוקה מלהיות המודל ההיסטורי של העם היהודי. בחו"ל, הקהילות החרדיות חיות אחרת לגמרי – שם אנשים יוצאים לעבוד, מתפרנסים בכבוד ותורמים לקהילה, מבלי לוותר על הזהות החרדית שלהם.

התחושה היא שבישראל המצב הזה השתרש לאו דווקא מסיבות רוחניות טהורות, אלא כתוצאה מהמבנה הפוליטי והצורך להשתמש בפטור 'תורתו אומנותו' כדי להימנע מגיוס. המציאות הזו יצרה מצב שבו אלפי משפחות חיות בעוני כרוני, כשהנטל הכלכלי נופל על האישה או על קופת המדינה. 

האם זה באמת 'לכתחילה'? האם זו דרך התורה להסתמך על צדקה וקצבאות כדרך חיים, במקום לחיות חיי יצירה ועבודה?

בקהילות חרדיות בארה"ב ובאירופה, הנורמה היא שילוב של קביעת עתים לתורה עם יציאה למעגל העבודה. שם, המוסר העצמי והאחריות הכלכלית מתבטאים באחוז גבוה של בעלי השכלה גבוהה, תארים אקדמאיים, בציבור התורני.  

מניח שמוכרת לך הישיבה-אוניברסיטה בארה"ב.

בין שאר בוגריה המפורסמים- הרב ד"ר אהרון ליכטנשטיין זצ"ל, שעמד בראש ישיבת ההסדר הר עציון באלון שבות שנים רבות.  

או הרב אליהו רחמים זייני, שעומד בראש ישיבת ההסדר והישיבה הגבוהה אור וישועה בחיפה.  בעל תואר ד"ר במתמטיקה, מהטכניון, היה מרצה בטכניון ורב הטכניון.  

בביקורים שיצא לי לעשות באנגליה, נחשפתי בקהילות החרדיות שגרות בלונדון לריבוי בעלי מקצועות חופשיים, וחיים ברווה כלכלית גבוהה מאוד.  

גם אולי המקום להזכיר שעל רקע הלחצים המשפטיים והציבוריים להפסקת תקצוב ישיבות ומוסדות חינוך חרדיים שאינם מלמדים לימודי ליבה או שאינם עומדים בחוקי הגיוס, עלו איומים מצד עסקנים חרדים להביא כספים מחו"ל מתורמים פרטיים וקרנות כדי לגשר על הפערים התקציביים-גם זה מוכיח שהחרדים בחו"ל עובדים ומתפרנסים היטב ורק בארץ חיים בעוני עמוק מרצון.