או בלשונם "חמירא סכנתא מאיסורא".

ונראה לי שהרוב נזהרים מחמץ יותר מאשר מהקורונה.

ולא באמת נזהרים מחמץ יותר(ולא אפרט לאיזה הקצנות אנשים פה הגיעו.)

(חמץ לדעתי יותר מסוכן, זה כרת בטוח)

ובכל זאת נזהרים מזה ברמות הזויות ומוסיפים על עצמם כל יום חומרות כאלה ואחרות(בתוך הבית)

ויש רבים כאלה שאני מכירה

כשאני יוצא לסופר אני שם מסכה אבל בעיקר בשביל הצחוקים

אין כמעט סיכוי להגיע לכך.

במקומות מסוימים דווקא מזלזלים מאוד בקורונה,

ואילו מחמץ נזהרים עם חומרות רחוקות מאוד.

כבר החלימו מהקורונה

מעודכן מלפני מס שניות

אלו ההגבלות למניעת התפשטות נגיף הקורונה • הקול היהודי

ואולי בגלל שהם לא בודקים..

שהם בדרך כלל מתחסנים טבעית.

וגם כי הם הרבה פחות מודרניים אז יש שם פחות תעשייה, פחות זיהום אויר

ופחות מזון לא בריא ורעיל

ולכן כנראה המערכת החיסונית שלהם הרבה יותר גבוה

וגם אולי כי אף אחד לא מגיע לבקר אותם מהעולם הרחב בגלל שהם שחורים

אבל האנשים ברמת סיכון גבוהה הם פחות

אבל לא רואים תופעות לוואי כי הגוף מספיק חזק כדאי לגמור על הנגיף

שרק תרופות וחיסונים מגנים על אנשים

ולא ערכתי. פשוט ברור לי שחיסונים ותרופות שאנשים שבטוחים שהם יותר חכמים מאלוהים ייצרו(שמרגישים שבית המקדש המודרני נמצא במכון ויצמן. כן כן ככה שמעתי מראיינת חדשות אומרת) יעבדו הרבה פחות טוב(אם בכלל) מהמערכת החיסונית הגאונית שאלהים בורא לגוף שלנו כל רגע

שמתעדכנת כל מס שניות

כתוב שם שזה מבוסס על נתוני ארגון הבריאות העולמי ומשרד הבריאות

או שזה אינדיבידואלי ולכן רק אצלי רואים את זה.

או שסתם הם רצו להפלות אותך ואז ממליצה לך לצאת להפגנה(ביבי אמר שלהפגין מותר)

או שלא חיכת בסבלנות שיתעדכן

או שלא שמת לב

או שאתה לא רואה טוב-ממליצה לך לקנות משקפיים

או- אחר

(תפשפש במעשיך)

מה שאומר שבקרב מקרי המחלה שהסתיימו, אחוזי התמותה עומדים על 14% (זה לא משקף בדיוק את אחוזי התמותה, בגלל שלוקח יותר זמן להחלים מלמות, אבל גם האחוזים הרגילים שמציגים לא משקפים את האחוז האמיתי, כי הם מניחים שכל הנדבקים שכרגע עוד חולים יחלימו בהמשך, ולא יהיו עוד מתים).

הם החיו מתים או שאתה הרגת חיים.

כי כתוב שם 17,252

https://www.worldometers.info/coronavirus/

ועם כל הכבוד ל"הקול היהודי", על זה אני סומך קצת יותר.

שם כתוב גם שהחלימו יותר 104,714 

גם מספר המתים גדל, כרגע זה 18,250. ו15% מכלל המקרים המזוהים.

מוזר. נכנסתי לשם דרך ויקי, אולי הקישור היה לגירסא מוקדמת יותר.

אולי שוב היה עוד עדכון שאני לא רואה?

ואני לא ידע מה ההסבר, כי אני עשיתי העתק הדבק  על המספר.

הם העתביקו

ברור שהתוכנה מתעדכנת

קוראים לזה systematies תסתכלי משמאל למעלה

לכן העלתי אתזה

ורק יהודים מאמינים בתחיית המתים

כתבתי שמעניין אם הם החיו מתים או שהמקור של הגיגים המיתו חיים...

האם בגלל שהם אנשים דתיים עלי לסמוך עליהם בכל עניין ועניין? ואם את שואלת אם בגלל שהם דתיים אני סומך עליהם פחות, אז לא. הייתי סומך באותה המידה על דיווח במאקו.

ב. אני סומך עליהם, כלומר, אם לא היה לי דיוח אחר, הייתי הולך לפיהם.

ג. לפני בדיקה מעמיקה, ברירת המחדל שלי תהיה לסמוך על ויקיפדיה האנגלית יותר מכל אתר אחר, כתוצאה מכך, גם על המקורות שלהם אני סומך כברירת המחדל, יותר מכל אתר אחר, באנגלית או בעברית. ייתכן שלאחר בדיקה מעמיקה אני אגלה שהקול היהודי הוא מקור יותר אמין מויקיפדיה האנגלית. אבל לא עשיתי בדיקה כזאת, ולכן ברירת המחדל שלי הוא להניח שהוא לא. ללא כל קשר ליהודיותו או לכך שהוא כתוב בעברית.

לעומת זאת, על ויקיפדיה האנגלית אני יודע שהם אנשים רציניים. כתוצאה מכך, אני מאמין שגם המקורות שהם מביאים הם של אנשים רציניים.

ולא נכנסתי לקישור של מזרוחניקית דרך ויקיפדיה, נכנסתי לקישור שאני הבאתי דרך ויקיפדיה, הוא המקור של ויקיפדיה האנגלית, ולכן אני סומך עליו יותר.

ואני לא אומר שהקול היהודי הם לא רציניים. אני אומר שבנתיים אני מניח שהמקור שלי רציני יותר, בגלל שעליו ויקיפדיה האנגלית סומכת.

ואני סומך על ויקיפדיה האנגלית.

כתבתי "שם", אני חושב שהתכוונתי במילה "שם" לקישור שלי. יכול להיות שזה לא היה מספיק מובן.

התכוונתי יותר על הפאניקה המוגזמת מהקורונה מאשר על החוסר זהירות מהחמץ

מסופר (סיפור אחד מיני רבים) על שור'קה דיסקין, שהיתה אשתו של המהרי"ל דיסקין זצ"ל, שהיתה אומרת לממתינים בתור לשאול את הרב בענייני הפסח: "אתם רוצים לדעת מה לעשות - תשאלו אותי, אם תשאלו את הרב - אתם עלולים לאכול חמץ בפסח..."

אגב, מסופר גם שהיתה מגעילה את ידיות הדלתות לפסח.

ומי אמר שאידיאל הוא בהחמרות על גבי החמרות

אולי האידיאל הוא לאפשר את המותר

תורה לא ניתנה למלאכי שרת.  לכן הקב"ה סולח העיקר שהאדם באמת רצה..

פה זה סכנה והוירוס לא סולח מה נעשה

נכון הקב"ה הזהיר וזה כרת - ולכן צריך להיזהר מאד!    

אבל השאלה היא כמה הוא התכוון שניזהר?  

מה לגבי שוגג? מה לגבי פירורים קטנים פחות מכזית? מה לגבי שרויה?  

אולי נאכל עם כפפות וחלונות סגורים בבידוד שמא יכנס חמץ?! (כמו עם הקורונה?) ברור שלא. 

כי התורה לא ניתנה למלאכי השרת... הקב"ה לא תובע את האדם על דברים כאלה..

ר' נחמן לדוגמא אמר לאנשים שלא להחמיר חומרות יתרות בפסח, והיתה לו יראת שמים!

(מעריך מאד, ישר כוח!)

לא התכוונתי חס וחלילה לומר שוירוס יותר מסוכן מלא לקיים רצון ה' הרי גדול המחטיאו יותר מההורגו

אני מתכוון לומר שלא להגזים יותר מידי, זה בעצמו רצון ה'.  

אבל בוירוס הסכנה לא מתחשבת במציאות.   

תקנו אותי אם אני טועה

אם הוירוס הוא באמת מסוכן כמו שאומרים. 

גם אלו איסורי כרת.

מצידך צריך לעשות השתדלות לנהוג רגוע וטוב, ולהיות דרוך על הכביש.

וכמובן זה הרבה סיעתא דישמיא כי באמת קורים דברים לא צפויים וה' עוזר.

להתמקד בנהיגה עצמה

לבוא עירני

לזכור שיש חיים מעבר לטסט, לפעמים הנפש מצירת שהטסט והלחץ וההצלחה הם חזות הכל, לנשום ולהזכר שיש אותך מעבר לטסט

ותהנה מהדרך, בעזרת השם תעבור אבל גם אם לא- אתה לומד ומתפתח יחד עם הדרך.

ממש בהצלחה!!

היום ב"ה המסלול של הטסט נקבע על ידי מחשב, וגם יש הקלטה של הנסיעה שלך (לצרכי עירעור), מה שמנטרל את היכולת של הטסטרים להכניס חוסר מקצועיות להחלטות שלהם (מה שפעם היה נפוץ מאוד לצערינו).

אם תיגש כאשר אתה מוכן, לפי המלצת המורה כמובן, אז יהיה בסדר. קצת נשימות לפני כן להרגעת המחשבות והלחץ, וזהו. ואם לא עוברים בטסט אחד, אז עוברים בטסט אחר. וגם זה בסדר.

תצליח.

1. תשובה- לזכור את הטעויות בטסטים הקודמים, הכרת החטא, חרטה, וידוי וקבלה לעתיד לא לחזור על הטעויות האלה-זה העיקר.

2. תפילה, יש באינטרנט תפילה לפני טסט, חפש בגוגל.

3. צדקה, לתרום לאור ירוק או לעמותות מהסוג הזה יש באינטרנט גם.

בהצלחה.

התקדמתי הרבה וגם עשיתי הרבה הפסקות.

בגדול כבר הגשמתי את כל החלומות שלי, אין לי עוד משהו מיוחד שאני שואף אליו/רוצה אותו.

הגעתי לשיא של מה שהייתי רוצה מבחינה מקצועית.

חוויתי את כל מה שרציתי להספיק לחוות בחיים, אין לי רעיונות נוספים חוץ מזה. זה קצת כמו פיצוחים, לכל גרעין יש אותו טעם, אז אין הבדל בין לאכול אחד לבין לאכול 30.

היו זמנים כשהייתי יותר צעיר שהרגשתי די חסר אונים, אבל השקעתי ביצירת דלתות טובות ובשמירה עליהן. כרגע אני בתחושה שגם אם יקרו כל־מיני דברים, אוכל להתרומם מזה.

אבל הבעיות שלי נשארו שלי. זכיתי בחמלה של השומע, חמלה אמיתית ואוהבת וכזו שבאמת רוצה לסייע, אבל בסופו של דבר "אם אין אני לי, מי לי". לאנשים קשה לפתור את הבעיות של עצמם, כל שכן של אחרים.

לא הייתי אומר ממש שהתאכזבתי, כי ציפיות יש רק לכריות.

הייתי דלוק עליה אבל מבחינתה זה היה ידידותי בלבד. אבל הבנתי את זה, ולא ממש הרגשתי שזה ביאס אותי.

עד עצם היום הזה, היא ה־suicide hotline שלי אם אני צריך משהו.

שהכל מותר להם?

אגב, מציאות בלי גבולות בכלל - היא מציאות מאוד אבודה. יש היום שיטת חינוך (או יותר מדוייק: חוסר חינוך) שמנסים שילד לא ישמע אף פעם 'לא', אף פעם לא ידברו אליו בתקיפות, אף פעם לא יציבו גבול. אז מאבטחים את כל השקעים בבית, נועלים את האסלה וכו'. והנה מתברר שילדים שגדלו כך, אינם יותר בריאים בנפשם - אלא פשוט לא מסוגלים להתנהל בעולם.

אחרי שמקבלים שהמציאות היא כזו שבה "בוקר ויודע ד' - גבולות חלק הקב"ה בעולמו..." (רש"י פרשת קורח), יש הזדמנות להעמיק בהבנה למה דבר ד' הוא "לטוב לנו לחיותנו כל הימים".

זה סתם אשליה שהגשמת החלום שלך תשמח אותך...  זה לא קורה אף פעם.

כשמגיעים לשם לא מרגישים וואו כמו שדמיינת, חוזרים למציאות עצובים ומחפשים חלום חדש... זה לופ של ריקנות שלא נגמר.

אם נשארו "חלומות"? כן, אבל הבנתי שזה סתם חרטא.. לא צריך לשתות את כל הים כדי להבין שהוא מלוח

תסמוך על הקב"ה שיש סיבה טובה שהוא לא מסכים לך.

אנחנו רוצים להניח שכולם רוצים רק טוב, אבל היו כבר מקרים גם כאן בפורום וגם בכלל בעולם.

אל תיתן שפכטל בלי מילה טובה לפני זה. כי אתה גם לא יודע מי אני, נכון??

מי שלא גבר

זה ששניכם גברים לא עוזר. גם גברים ניצלו ניקים בכל מיני צורות.

נכון לכולם בין אם ניק מוכר או לא,

וגם לא בהכרח מי שמציג את עצמו כגבר הוא גבר והפוך. (רוב האנשים בסדר ורוב ההצגות בסדר, אבל זהירות מומלצת תמיד)

שה' לא רוצה שתרגיש ככה.

אתה צריך לברר על מה יושבים הרגשות הקשים האלה, לפעמים אנחנו בטוחים ואוחזים בסיבה מסויימת לכאבים שלנו בזמן שהסיבה היא בכלל אחרת.

התורה והאמונה כשלעצמם הם שיא החופש החיבור והשמחה, כנראה שמשהו במפגש שלך איתם נעשה בצורה לא נכונה, שלא מתאימה למהלך הנפש שלך.

התיקון הוא להסכים להפגש עם הפחדים והמקומות הקשים והכואבים שלך ולעבור בהם תהליך של ריפוי. ואולי בדרך גם תתן לעצמך לפרוץ גבולות שגדלת איתם כחלק מהתהליך, אבל התיקון הוא במפגש שלך עם עצמך. לא במעשים מסויימים או בחוץ.

קוראים לזה "צידוק הדין". אתה לא מבין, אתה לא מסכים, אתה לא מקבל - אבל אתה מאמין. במה? בכך שאם אלוהים אומר לך שזה רע, אז זה רע. הוא קבע שאסור, אז אני מקבל את פסק הדין שלו. אני מאמין לו, לאלוהים.
 

ייתכן וזה יוביל אותך לשאלות אחרות על עצמותה של האמונה, ואז במצב כזה צריך ללכת ללמוד על זה. אם זה המצב, הייתי ממליץ בחום לא נורמלי על הספר "המצוי הראשון" של הרב מיכאל אברהם. ואפשר לשלב עם למידה מתוך האתר של מכון ידעיה.

לפגוש אותה כמה פעמים

ולקרוא את הספרים שלה

וגם במציאות היא אישה חכמה מאוד

מה הכוונה דלוקה?

זה משפט מאוד מוזר. במחילה מכבודך.

ואני אוהבת את הספרים שלה.

אבל בואו תדונו לכף זכות. אתם כנראה לא מכירים את הדמות הזו, אבל אפשר לומר שהרבה מאוד אנשים גילו את עצמם מחדש בספרים שלה. צומת הדרורים למשל...

היא דמות, מישהו שהביא גילוי לעולם. לכן כתבתי 'דלוקה'. כי באמת הרבה אנשים מרגישים שהספרים שלה חוללו בנפשם שינוי פנימי עמוק..

כמובן שזה לא בקטע האישי, אלא בעיקר בדרך שלה, בגילוי שלה.

מוזמנים לנסות.

איפה האנרגיות? האור בעיניים? התקווה שמשפריצה על המקלדת כשמדברים על הספרים ועל הגילוי של חיה הרצברג..

הייתם נשמעים לי אדישים מידי.

ניסיתי להבין: אולי רק צעדתם ליד האור, אבל פנימה - לא זכיתם להיכנס?

במילים מתלהבות בדרך כלל

אישה חכמה מאוד

אני חולקת עליה בחלק מהדברים

אבל בחלק אחר אני בהחלט לוקחת ולומדת

לחיה הרצבגר יש ספרים באמת טובים. ספר טוב באמת יכול לעזור לאנשים לעבור תהליכים.

ההגדרה שכתבת : "אפשר לומר שהרבה מאוד אנשים גילו את עצמם מחדש בספרים שלה. צומת הדרורים למשל...

היא דמות, מישהו שהביא גילוי לעולם. לכן כתבתי 'דלוקה'. כי באמת הרבה אנשים מרגישים שהספרים שלה חוללו בנפשם שינוי פנימי עמוק..

כמובן שזה לא בקטע האישי, אלא בעיקר בדרך שלה, בגילוי שלה."

נכונה שבעתיים על סופר אחר, שהיה פעיל מאוד במשך קרוב לשלושה עשורים במגזר החרדי וגם בציבור הדתי לאומי, קראו בשריקה את ספריו ורבים יכולים להגיד שספריו עזרו להם לגלות דברים.  את הסוף אנחנו יודעים...

חלילה איני חושד בחיה הרצברג בשום דבר כזה. אבל, כן ממליץ מאוד לא לעבור את הקו הדק, שבין הערכה לסופר/זמר/מרצה/מורה/כוכב משהו/אחר - לבין הערצה שעלולה לטשטש גבולות בריאים. זה נכון על כל דמות ונכון שבעתיים, דווקא על דמות שגורמת לאדם לעבור תהליכים רגשיים.

אפילו על תלמיד חכם, שכן מופיעים במקורותינו ביטויים של 'דביקות' ו'התבטלות' - צריך זהירות.

אין בעיה אם יש אור בעינים, כל עוד נשאר מאחוריהם שכל ביקורתי...

אבל אני לא הטיפוס המתלהב, שיקפוץ עליה ברוב התרגשות או משהו😅

זה עורר בכם געגוע לשבת על איזה סלע ולספר ליוחאי את מה שעובר עליכם, או שלא כל כך נכנסתם לאווירה ולסיפור?

זה לא מעיין רציני, אבל מקום מוצל ונעים עם זרימה של מים. 

סטף

עין לימון

מול עין חמד יש מעיין חמוד מאוד. זה מצד ימין של הכביש אם באים מירושלים

אם צריך עוד פרטים בשמחה

נכנסים לבית נקופה נדמה לי [המושב מעל מחלף חמד] הולכים ישר עד סוף היישוב עוברים את השער הולכים קצת בשביל ומגיעים.

לק"י

אתה נכנס אליה, ולוחץ על כפתור תגובה.

(פשוט הגבת לי כמה פעמים בטעות).

קו 150 לעמינדב (נראה לי שאני זוכר את מספר הקו) מגיע כמה דקות הליכה מתחילת המסלול ויש אוטובוס או רכבת קלה להדסה עין כרם.

אני חושב שיש גם מים בעין חנדק.

עין לבן הוא כרבע שעה-חצי שעה הליכה מהחניון של הגן החיות התנכי.

שביל הדסה באזור היער ליד עין כרם, מניח שזה נגיש גם בקלות, לא זוכר מאיפה בדיוק נכנסים.

טיול בסגנון אחר יכול להיות על חומות העיר העתיקה וזה גם קל להגיע בתחבורה ציבורית.

אפשר גם להסתובב ביער ירושלים מתוך קרית יובל.

אם יוצאים מירושלים יש את נחל חלילים (המים במעיין שם לא באמת ראויים לכניסה אבל הטיול יפה) שמתחיל מתוך מבשרת, לדעתי בערך 20 דקות הליכה מקניון הראל ואולי יש תחנה קרובה יותר.

האזור ליד מטע מאוד יפה אבל זה הליכה מהתחנה בכניסה למטע (עין גרס, עין מטע - הם בכיוונים שונים).

אזור בר גיורא, ח'ירבת עיתאב ועין חוד, אזור ממש יפה, מניח שיש אוטובוסים לא רחוקים משם.

הסטף נגיש בתחבורה ציבורית, עם מלא מדרגות.

יש הרבה מאוד אנשים בחופש. לא תמיד זה מתאים האווירה.

אבל יש הרבה בריכות [לפחות חמש] כך שתמיד אפשר למצוא משהו יותר מתאים