אפשר גם לצד הראשון

נתחיל באחד, נראה לי הכי חשוב:

שלא תתייפיף ולא תשחק את מי שהיא לא.

אני רוצה להתחתן עם אשתי,

לא עם הצגה שמישהי שאינה אשתי מכרה לי.

קרה לי שמישהי ניסתה להיות מישהי שהיא לא,

כי 'אתה בחור טוב, היה לי חבל להפסיד'.

בנס לא התחתנו והקמנו בית מבואס רצח..

לא כל בחור מפחד ממישהי יוזמת.

ואני חושב שגם מי שכן, אפשר ליזום בדרך שלא תפריע לו. בעדינות, בדרך שמשאירה לו מקום ומרחב.

ואם משהו מפריע, להגיד. להגיד בעדינות אבל להגיד. לדבר על זה.

וזה אומר גם להקשיב, כי אם את לא מוכנה להקשיב, הוא לא ידבר. לא לכעוס ולא לבכות. להבין שיש סיכוי שהוא באמת רוצה את טובתך (או לפחות זה מה שהוא משכנע את עצמו), ואם הוא אמר משהו שפגע בך - תגידי לו שזה מה שקרה, ותגידי לו מה פגע בך ואיך הוא יעשה שזה לא יחזור, ואיך הוא ישיג את מה שהוא ניסה להשיג בדרך אחרת (אם למשל הוא ביקש ממך לתת לו לעבור לכיוון הדלת ונעלבת, אז תגידי לו איך כן להגיד את זה)

ולהגיד (בעדינות) מה אפשר לשפר, איך להשרות אווירה יותר נעימה..

לצד השני 

לא להתפרע עם הבעת רגשות מוקדם מדי-

לשים לב מתי הרגשות הם שלי ומאיפה וממה זה נובע ומתי זה באמת קשור לצד השני. לומר רק דברים אמיתיים.

@חדשכאן כותב בעניין הזה הכי טוב ונכון ממה שיצא לי לקרוא.

הבעת רגשות מוקדם מדי זה רק בהודעות/דיבורים? או שזה יכול להתבטא גם באובר ג'סטות (נסיעות, פינוקים וכו') ?

ולגבי דברים אמיתיים, איך אפשר לדעת שהצד השני לא אמר דברים אמיתיים? ואולי זה מה שהוא חושב או מרגיש? הרי כל אחד רואה את הדברים בצורה אחרת. מה שלאחד נראה לא סביר דווקא בשביל השני יכול להיות מאוד מעשי..

אם מוקדם מדי אז מוקדם מדי מתנהלים בצורה שמתאימה לקשר שהוא מוקדם מדי..מה השאלה?

צריך להתאזר בסבלנות ,להתבשל עוד קצת ולראות מה מרגישים

איך יודעים? קשה באמת לדעת באותו זמן אם מי שמבררים מולו את זה לא מספיק מודע מה הוא מרגיש ומה מפעיל אותו ,במקרים כאלה מסתפקים בחכמה שלאחר מעשה..

(משתדלת להשאר עם ראש פתוח ולתת לאנשים ודברים להפתיע אבל..בינתיים יצא שבד"כ צדקתי,  )

כמות הדברים שהייתי בטוחה בהם אחרי דייט ראשון

והתנפצו לחלוטין אחרי דייט שני

רבה מספור

להביע הכלה וקבלה של רגשות מתי שמשתפים אותך בהם..

אם אח"כ שייך גם לנתח זה יבוא בברכה

אמרתי שאם זה שייך זה יכול להיות אחרי הבעת ההזדהות עם הרגשות שהבחורה משתפת.

קיצר הבעת ההזדהות היא דבר שבחורה מאוד צריכה. 

ניתוח הדברים כשלעצמו הוא לא הבעיה. הוא ביטוי של הבעיה.

"אם זה שייך אח"כ" - אח"כ זה יכול להיות גם אחרי שעה שעשיתי לה פוצי מוצי. אז הוספתי קצת שיקוף וניתחון ב5 דקות, מה כבר קרה?

אם זה שייך פירושו אם זה נעשה ברצון. בתאקט. בתיאום.

וחוץ מזה, המוטו שלי בכל הסיפור, הוא 'אמונה, שמחה, ונחת'

בעיני אי אפשר בלי....

כיף לקרוא דברים חכמים כאלה.

לגמרי לשתי הצדדים בעיני.

לפתוח את הלב! נכון, זה לא נעים, נכון, זה מביך. אין לי מושג מיהו ולא כזה באלי לפתוח את הלב ולחשוף את עצמי...לגמרי!

אבל אם לא נעשה את זה זה פשוט לא ילך.

שמעתי פעם עצה ממישהי חכמה מאד(חכמת חיים...)היא אמרה לי ככה; אם את לא תפתחי את הדלת ותתני לו להיכנס, לפחות למבואה-אז הוא גם לא יפתח לך.

ודובר על התחלה של קשר, שפשוט הרגיש שלא מתקדם. והיא ממש דייקה את זה בעיני. היא אמרה לי, לאן את רוצה שזה יתקדם אם נגמרו הדברים הטכניים לדבר עליהם? והיא צדקה לגמרי. הקשר היה עינייני לחלוטין.

כי לא פתחנו את הלב...וברגע שאני פתחתי, קצת, בהרבה מאמץ- אז כן, היה לאן להתקדם(וגם בסוף נגמר..אבל עדיין מאד הרגשתי שזה היה הדבר הנכון לעשות) ובנות, לבנים יותר קשה(לפחות ממה שאני רואה) לדבר על רגשות. אז תשאלו! סיפרתן משהו? הוא סיפר?אז תישאלו 'ומה אתה מרגיש עם זה?'\מה הרגשת?' ואם הוא עונה לך מה הוא חושב(כן, יש להם נטיה כזאת...)אז תשאלי שוב. 'ומה הרגשת?'

זה מאד פותח ומעמיק את הקשר בעיני. לדבר גם על רגשות. לא, לא על רגשות (שהרבה פעמים בהתחלה בכלל לא קיימים)אחד כלפי השניה, ממש לא. על רגשות כלפי המציאות. אני רוצה להכיר אותך, לא את הקורות חיים שלך.

לבנות לוקח בד"כ יותר זמן מבנים לאהוב, אז זה נשמע כמו משהו התחלתי בריא לקשר נראה לי, כי אם לא יהיה את הרצון הטבוע הזה בנשים לחתונה ומיסוד קשר לא יודעת כמה הן היו ששות להכנס לזה כי לרוב הן די פגיעות גם בגלל הרגישות הגבוהה. ועל זה בנישואין מתוקנים נבנית האהבה, תחשוב שהיהדות לא מתכוונת שהבחורה תצא עם בחור כמה חודשים לפני ותפתח רגש ואהבה עמוקה לפני חתונה אלא זה אמור להיות אקט התחלתי כמו שאצל גברים זה מתבטא בדברים אחרים ומשם בונים את זה במסגרת ה*נישואין*. 
 

ההתאהבות בכל מקרה מגיעה, אבל זה שונה.
קח את המגזר החרדי למשל, במציאות נורמלית הם נפגשים מספר מועט של פגישות יחסית, גם בין האירוסין לחתונה וגם קווי ההלכה בזה מאוד ברורים, עם זאת זה לא מונע מהם לפתח התלהבות והתאהבות אחד לשניה, קיים הרגש הזה שנותן את החשק להמשיך ולרצות אבל מבחינת אהבה עמוקה זה די גבולי ולא נראה לי שזאת כוונת המחבר. רגש האהבה העמוק מגיע במסגרת הנכונה עם מישהו שאתה יכול לתת בו אמון מלא במסגרת מחייבת וגם לפתח אהבה אמיתית ועמוקה כאשר אני רואה את האדם שמולי ומקבלת את החסרונות שלו גם ואוהבת אותו למרות ואולי גם בגלל זה.
(בכל זאת, לא ראיתי  אף אחד מגדולי ישראל שפיתחו קשר עמוק עם הנשים שלהן לפני חתונה.)
אני כן חושבת שחייב להיות בסיס מסויים גם בשיח ושיש עניין וזה חלק ממה שבודקים במציאת חן.

הסיבה שזה טבוע באישה אני לא יודעת אני לא ה', אבל אני יכולה לשער שיש בזה משהו לטובת האישה והבית ובכלל מוסד הנישואין כי הרצון הזה מעודד קשר מחייב ומסגרת שלמה של נישואין וקשר בין הבעל לאישה, כי זה מתבטא אולי בדייטים ב"סתם" רצון אבל זה רצון שאח"כ בונה את הבית ואת הקשר בכל מיני ווארציות. (אולי גם העניין של "ואל אישך תשוקתך" נכנס לכאן בצורה היותר עמוקה שלו).

תראה לא באתי להשוות ממש בין המגזרים, חריגות יש תמיד לכאן ולכאן אבל בכלליות, למעט מצבי קיצון הגישה החרדית יותר קרובה לגישה היהודית, לתורה ולרצון השם (לפחות מבחינת העניין הזה של ריבוי רגשות ואהבה עמוקה לפני חתונה).

הדוגמא על האבות  מעניינת ומחדדת את הגישה שבסוף כל אחד מה שמתאים לו וגם כל אחד והמסלול שלו פשוט, (רק שמדברים אלו אנשים לא יעוותו את זה למקום לא נכון ו"חילוני" יותר מלכתחילה).
הרבה דרכים למקום...

ותודה.
 

מסכימה שאצל מי שיש יותר רגש התופעה כנראה תהיה מצויה יותר,

בנים בד"כ יותר משתמשים בשכל..

ויש מקום גדול גם לחינוך.

בנות מחפשות אהבה אהבה ואהבה

ופשוט נותנים לזה לבוש ובגד שנקרא חתונה.

הרצון האמיתי הוא אהבה.

ואגב אצלי לפחות זה לא הבדידות. ב"ה לא מרגישה בודדה. 

להיות בלי אהבה זה לא אומר שאתה בודד או לבד. 

אתה פשוט חסר...

איזו עוד אהבה יש?

אהבה זוגית מן הסתם...

ובנות מרגישות יותר את החוסר? באמת...?(באמת שואלת)

ממה ששמתי לב אצל גברים יש קצת ערבוב בין חוסר מהמקום היצרי לבין המקום הריגשי.

(לא שאצל בנות זה לא ככה. זה פשוט נראה לי הרבה פחות) אבל אצלם הרגש תופס הרבה יותר מקום!... 

נכון נכון.. הנקודה הזאת של לימוד תורה

האמת גם אצלי אם עכשיו אני אלמד הרבה שעות תורה

אני ממש ארגיש פחות צורך בקשר ריגשי...

כאילו התאוות מתבטלות ממך כזאת..

זה אומנם לא נשאר להרבה זמן חח

אבל יצא לי קצת לחוות. נראה לי. 

לא מתכוון בפגישה- שתיים הראשונות.

אבל מעבר לזה- זה ממש מבאס כל פעם לרדוף אחרי הצד השני במשך חודש-חודשיים, להיות היחיד שיוזם שיחות והודעות, ממש הרגשה כאילו זה רק עסק שלך ואינטרס שלך ואתה בכלל מעיק על הצד השני שמואיל בטובו לפנות לך זמן, לא נותן מוטיבציה להמשיך, ובטח שבטח לא "מושך" או משהו כזה שמלמדים במכללה לקראת חתונה וכל הכללים האלה שהגבר הוא זה שצריך בלה בלה בלה..... להיות טבעיים, פשוטים ואנושיים ולא להתמכר לכללים ולשחק משחקים ("שחמט מחשבות" כמו שהגדירו פה בפורום לאחרונה)..!

מישהו מסכים?

אע"פ שאני אישית לא שמתי לב לתופעה הזאת. אבל זו תופעה מדוברת מאוד

לפעמים מדובר על עצות לא טובות שהיא קיבלה, ולכן עדיף לדבר איתה ולשמוע מה היא אומרת.

שמעתי על מישהו שממש הפריע לו שכל הפגישות קרובות אליה והיא לא מציעה אף פעם לנסוע אליו, הוא התייעץ עם הרב שלו ובסוף התברר שהיא הייתה שמחה לקבוע קרוב אליו אבל היא שמעה שצריך לתת לו לנסוע עד אליה כדי שהוא יהיה היוזם וכו' וכו'

זה יכול לנבוע מביישנות יתרה

וחוסר הרגשה ביטחון בקשר.

שהן משחקות אותה קשות להשגה?

מיותר מידי קשרים שהיו לי. שזה לא משהו מקרי, אלא ממש אידאולוגיה מכוונת- הוא צריך לרדוף אחריי ולחפש אותי.

יש לבנות מה להשתפר, אין ספק.

זה קצת מורכב..

עצוב וכואב לשמוע

קצת מניסיון, יש אנשים שהעבודה הרוחנית שלהם זה להסתנכרן עם העולם וללמוד להתהלך בו. ואם זה מנחם, אחרי העבודה הזאת אתה מרגיש אחרת, טוב יותר ורגוע ושליו, ושלם עם עצמך.

שתרגיש טוב במהרה בעז"ה, ותמצא את מקומך ואת רעייתך

עוד לא הגיע זמנך להיעלם.

הלב שבע אכזבות אבל יום אחד יהיה טוב יותר ותמצא את מקומך.

הסימן הכי טוב בעיניי לטוב ולכנות - הוא אנחנו עצמנו.

האם אתה מרגיש טוב ואהבה כלפי אחרים?

אם כן, בוודאי שיש עוד כמוך שאינם רק נצלנים.

כל אחד מאיתנו מסתובב בעולם הזה עם שריטות וקשיחם משל עצמו, החיים מורכבים ללא ספק.

אבל יש ויהיו רגעי אור.

אנחנו נוטים להבליט את החושך כי הטוב הוא המובן מאליו, כי אנחנו בנויים להתגונן מהרע.

אבל מה שזה אומר בתכלס, גם אם לא תמיד מרגישים ככה, שהטוב הוא הרוב. מקיף אותנו בלי שנרגיש.

מותר ליפול לתהומות, זה בסדר להרגיש, אבל לזכור שיש אור בקצה, שהנפילה הזו לא תהיה לנצח.

אחלה כתיבה

הצורך לשים גבולות הוא צרך הכרחי.

לאחרונה באמת עלתה התובה שזה גם נותן קרקע פוריה לדברים שיצמחו ויפרחו.

יש שני צדדים יראה ואהבה.

היראה שמתבטאת בשימת גבולות והיא נותנת בסיס יציב. 

על גבי הבסיס היציב אפשר לפתח ולהצמיח כל פעם את האהבה.

אז בהחלט - די! שמים גבולות! מתוך כך בעזרת ה' הרבה שפע ברכה והצלחה!!

אז מוזמנים לפנות ואני אנסה לעזור

יש להם גם קהילה פיזית?

כמה שדכנים ומיזמים.

כדאי להסתכל לדעתי גם על האתר SAYS.

בהצלחה

זה באמת מקום לרחף בו.

מה שבטוח.

ושאף אחד לא שם לב אלייך, ולכן את חותכת מעוד אחד ועוד אחד למרות שהייתם יכולים להיות מאוד מתאימים.

תאמיני לי תלמדי הרבה יותר על הבחור אם תחליטי להגיד שקר לך ולבחון את התגובה שלו, מאשר להחליט לבחון אם הוא שם לב שקר לך בכלל מלחתכילה.

בכלל הגישה הזאת היא פוטינציאל להיות כדור שלג מתגלגל לחיי זוגיות מתסכלים.

הוא נדרש לעבוד על עצמו לשים לב יותר לדברים שמפריעים לה בדיוק באותה מידה שהיא נדרשת לעבוד על עצמה להרחיב את תחומי הביטוי וההבעה שלה מולו.

אבל אם היא לא יודעת לומר שקר לה זה גם בעיה.

ולגבי עצם המקרה, אולי גם לה היה מעניין ממש שהיא לא שמה לב לקור.

אני צוחקת כי עכשיו שעה אני אומרת לחברה די קר לי בואי לאוטוו כבר

פתאום דוכן של תכשיטים סייל כל הדוכן

מה לא ניקח????

והיא כולה עלק קר לך

הורידה לי את החשק לא לקחתי .

סתם פשוט היה יש ים אנשים

קיצר יש משהו שמעניין לך פחות קר

אבל בדייטים לי ספציפית קפוא

ואני חופרת לבחור שקר לי!

הוא לא יכול לפספס את זה

שהתסכול הכי גדול שלי בדייט היה שנכנסו למסעדה ואז גילנו שאנחנו בטעות בחלק החיצוני שלה אומנם מקורה אבל חיצוני היה שם קור בלתי נסבל.

שזה קטע זה יחסי  כי עם גברים קפוא לי רצח

ועם חברות שלי חם לי כל הזמן המזגן על חום דולק 

זו לא בושה לומר לבחור שקר לך ותשמחי לעבור.

בסוף המטרה שלו שיהיה לך הכי נוח בעולם כדי שתוכלי להביא את כל כולך לפגישה( וגם להיפך כמובן).

אני אישית הייתי שמח אם מישהו תאמר לי מה יגרום לה להרגיש טוב יותר. 

יש כאלו שמתפדחות לומר וסתם סובלות. 

והיא עדיין התפדחה להגיד

אני מקווה שבהמשך היא תגיד שקר לה

זה נושא מספיק חשוב כדי שלפחות תהיה לכם ראיה משותפת לגבי איך נכון להשקיע.

המצב שבו צד אחד משקיע כראות עיניו בכל מיני השקעות וצד שני כלל לא מעורב זה המצב הנפוץ אבל הוא מאוד לא בריא בעיקר בעיתות משבר שבו צד אחד יקבל תרעומת על ההשקעות הגרועות שלו.

וגם איך בן אדם משקיע אומר הרבה מאוד על הנפש של בן האדם ועל איך הוא רואה את העתיד שלו ושל משפחתו.

אם מישהו אחד אחראי על שטיפת כלים, זריקת זבל או ספונג'ה זה לא נורא כל כך אם הפרטנר לא יהיה לו מושג בנושא.

אבל בנושאים כמו ניהול ההון המשפחתי וחינוך הילדים זה מאוד קריטי ששני ההורים יהיו אחראים ביחד.

וזאת כי שני בני הזוג מוציאים ומכניסים (בדרך כלל) ואם לשניהם יש מטרה לחסוך להון עצמי לבית או לחתונות ובר מצוות לצורך העניין לא הגיוני שאחד מבני הזוג על דעת עצמו יחליט להוציא יום אחד הכל על ביטקוין כי הוא ראה טיקטוק ששכנע אותו זה הדבר הנכון.

השקיעו שם בכל מיני שטויות כל מיני אנשים שעבדו בגזברות. חלק קטן הצליח והתעשר (ואז הקיבוץ לא התלונן...) וחלק גדול פשטו את הרגל.

רואים עין בעין ביחס להוצאות וחסכונות, גם אם אחד הצדדים לא מתעסק באופן ההשקעה?

מה דעתך על זה?

בשאלות הגדולות של החיים, עם מי להתחתן, כמה ילדים להביא, איפה לגור, איך לחנך את הילדים, במה לעסוק, צריכה להיות החלטה משותפת או לפחות מעורבות אחראית לדרך, גם בבניית ההון המשפחתי זו החלטה מספיק קריטית בחיים כדי לפנות לזה זמן איכות לדבר על העתיד הפיננסי שלכם.

תוכל להשוות את זה לזוג שצד אחד מעורב בחינוך ילדים עד לשד עצמותיו והצד השני לא יודע איפה הילדים לומדים, לא מה הם לומדים, לא איזה כיתה, לא אם מישהו מציק להם בהית הספר, הוא בקושי יודע כמה ילדים יש לו ואם בכלל ומה השמות שלהם, מתי בר מצווה, לא מעניין אותו כלום בחינוך ילדים.

אז בפיננסים זה המצב הנפוץ.

אבל זו התבוננות חיצונית  צריך לשבור את הסטיגמות

גם בהתחלה זה עלה לי, אבל אולי זה רק עניין של ניסוח.

אם מדברים על שורש העניין אפשר למצוא בדילמה הזו עקרון שהוא אמיתי ולא חיצוני.

למה שיהיה הבדל אם לשניהם המסקנה השווה היא- "אני מיואש/ת וכבר בקושי מנסה" ?

הוא מגדיר את עצמו כנורמלי חוץ מהעובדה שהוא לא מצליח במערכות יחסים, לכן הוא יכול לבודד את חוסר ההצלחה בתחום הזוגי ולהבין שזה לא צובע את כל האישיות שלו. ככה הבטחון העצמי עולה וכך גם המסוגלות שלו לפתור את הבעיה עולה.

בסוג השני יש בעיה בהגדרת הזהות האישית והערך העצמי. הטיפול הוא בהכרח שורשי. 

לבין כמה שהוא באמת

לפעמים רק צריך להחליף כמה אותיות בראש, כמו הדוגמה המפורסמת 'מחשבה-בשמחה'.

בעז"ה בקרוב ממש!

אפשר עדיין להתפלל ולבקש ליד החנוכיה אפילו שהיא כבויה

בע"ה

לשנה הבאה נר איש וביתו

מתוך בריאות ושמחה#

שהתפללתי עליך לישועה שלמה ב"ה.

ניכר שאתה עובר קושי מאוד גדול, תקופה ממושכת

מקווה שאתה מוצא גם בחיים האמיתיים כתובת מיטיבה שתעזור לך ותלווה אותך דרך קושי זה

חזק ואמץ

ב"ה שתראה אור גדול במהרה ממש

"קווה אל ה'

חזק ויאמץ ליבך

וקווה אל ה'"

ענית תשובה מאוד מרגיעה בסיפא, פשוט תצא עם בנות שלא נדחקו לפני בשלות לדייטים.

אם זה גורף אז או שמאגר ההצעות שלך מזעזע או שיש סיבה אחקת וזה היה רק התירוץ. זה לא נורמטיבי סטטיסטית שעם כל הבנות לא עוברים מאותה הסיבה את הדייט השני.

נוטה לחשוב שזו לא רק "חוסר בשלות" מצידן, ושאם תהיה איתך אווירה נעימה וכיפית הן ימשיכו

אני לומד מטעויות ומשתפר ומבין איך לעשות דברים פעם אחת התעלמנו מהטריגרים ובפעם אחרת זה צץ משום מקום

קשה הזיווג כקריעת ים סוף

ההשתדלות היא לא רק לוגיסטית אלא גם להשתפר בתדר, ללמוד מטעויות וצעירויות, לקרוא את הבחורה, לרצות להיות נעים...

בהצלחה

ואם ההצעות ברובם הגיעו מאותו מקום/שדכן/שדכנית כדאי לשתף אותם ולהבין מהם איך להתמודד עם זה.

בהצלחה

לצאת עם בשלות יותר.

כדאי רק לוודא עם עצמך \שיחה עם חבר שבאמת זו הסיבה וזו לא גרסה מנומסת שלהן ל"זה לא אתה, זו אני". 

אתה מדבר עם החברה שלה ושואל אם יוצא לה לדבר על הרצון לבנות בית וזה משהו שמעסיק אותה.. תוהה לעצמי איך לשאול את זה בדיוק. נשמע לי לגיטימי לשאול.

אולי לא נכון להפנות את האצבע כלפי חוסר הבשלות שלהן, אלא כלפי הגורם האחר בעסק?

אולי כדאי לברר עם מי ששידך, שינסה לברר אם יש משהו ספציפי וקיצוני בהתנהגות שלך שמרתיע.