אולי זה צריך להתבשל אצלך...

בסופו של דבר גידול בנים הוא ערך ענק שאנשים מוכנים למסור את נפשם עבורו. מתישהו מפנימים את זה אחרי תהליך.

לגמרי סימן שכל ההתייחסות שלך לנישואין מוטעית.
כל המצווה שאדם חייב בה (גבר ולא אישה) זה פרייה ורבייה (ולא לישא אישה)
מציעה לך לקרוא בנושא : א – ערך המצווה | הרחבות לפניני הלכה

אולי זה סימן שאתה עדיין בוסרי ולא בשל עדיין לחתונה...

בכל מקרה אם אתה מתכנן לצאת - לדעתי חובה הלכתית עליך לומר זאת בפגישות הראשונות וגם כדי למנוע אי נעימות וצער לצד השני ..

הבאתי את הרב אליעזר מלמד בגלל שהוא מסביר בצורה ברורה ובהירה את הנושא , ולא בכדי שילך על פי משנתו . (לא שחס וחלילה אני לא "מחשיבה" אותו או משהו כזה , פשוט רשום אחרת בכל מקום אפשרי :

במסכת יבמות כתוב : "כל מי שאינו עוסק בפריה ורבייה הרי זה שופך דמים ומבטל את הדמות, שנאמר: כי בצלם אלוקים עשה את האדם, ואתם פרו ורבו" וזה נאמר מפי בן עזאי עצמו (שלא נשא אישה) אז בבקשה אל תבוא ותגיד לי כאילו אני לא יודעת וטיפשה ולא מדייקת תודה רבה.
(ואם אתה רוצה אני יכולה להביא עוד מקורות)

יוצא לי המון לדבר עם חברות, נשואות ולא נשואות. באמת יהיו כאלה שידברו על ילדים אבל הרבה מדברות על הרצון העז להתחתן, ולא שמות כמעט בתמונה את השלב שאחרי- הילדים. נשואות מספרות לי שהרגע שהן נודעו שהן בהריון היה בשבילם טראומה עוד יותר מהצד הגברי- כי הם לא לקחו בחשבון אמיתי ומודע את העובדה של הילדים...

אני יכולה די בוודאות לומר יותר מזה- הרבה פעמים אפשר לזהות חוסר בשלות כשמישהי מדברת אך ורק על הילדים ופחות שמה במרכז את הרצון לזוגיות וההבנה שזה באמת חלק מרכזי. הנושא של ההורות מורכב מ-2 הצדדים וגם והגבר וגם האישה מעדיפים הרבה פעמים באופן די לא מודע להדחיק את זה- כי זה באמת לא פשוט ונושא עמוק ומורכב, לפעמים הקושי במחשבה על הורות יכול להיות קשור לחוויה של הבחור/ה מול ההורות של ההורים של עצמם אליהם... אבל המון פעמים המועקה וחוסר הרצון האלה מגיעים דוקא מרצינות ובגרות יתר. בנאדם שמבין לקראת מה הוא הולך מעיד על חכמה ורצינות מול החיים. 

באופן כללי אני חושבת שלא פשוט בכלל לשלוף את האמירה הזאת- שאדם לא בשל. ברור שהוא צריך לבדוק מול עצמו מה הדבר האמיתי שעומד במרכז הרצון שלו. אבל אסוררר לומר לבאדם שהוא לא בשל על סמך דברים כאלו!! ודוקא את החבר'ה הבשלים האמירה הספונטנית הזאת עלולה לקחת צעד אחורנית וזה ממש מסוכן.

אבל אני חושש שכן

אנשים לפעמים מתהפכים בצורה מדהימה או לחילופין מבהילה..

יש מדהימות ,אוהבות ילדים שהופכות לנשים קולניות ועצבניות

ויש שמאגואיסטיות ומרוחקות הופכות לרכות ועדינות.

גם הוא לא יכול לדעת.

אבל אני לא חושב שאמורים "לבנות" על זה.

ואם החשש שלי מוצדק ומטרת הנישואין היא ילדים, והכניסה לזוגיות אמורה להיות מתוך ציפייה לכך,

אזי זה לא הגיוני להסתמך על זה שאולי הרצונות ישתנו בהמשך.

סליחה אבל מניעת היריון זה ממש ממש לא מומלץ על פי ההלכה (אם היא חשובה לך) ורק במקרים חריגים ובדיעבד מתירים.
לצאת עם מישהי מראש עם מחשבה כזאת ולהתחתן איתה ואז להגיע למצב שאתם מונעים היריון - זה אסור הלכתית ואני יכולה להביא מקורות לדבריי אם צריך. (פשוט אני לא רוצה "להפחיד")

גם הלכתית וגם מוסרית אתה חייב להגיד לה בפגישות הראשונות בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים שאתה לא מתכוון לפחות בשנים הראשונות להביא ילדים. (אבל זה לא פותר את הבעיה כי בכלל אין לך רצון לילדים,זה לא שאתה אומר שבשנה הראשונה זה קשה בגלל העומס וכו' אלא פשוט זה ההרגשה הכללית שלך, לפיכך המעשה האחראי יהיה ללמוד על העניין של פרייה ורבייה,גם מוסרית וגם הלכתית,ולשאול רבנים בנושא וכו'.)

כל הזמן את אומרת זאת עליי..
סליחה שאני אומרת את האמת..
סליחה שאני מנסה לעשות את רצון ה'..
סליחה שאני משתדלת להקפיד על ההלכה..
סליחה שאני לא פשרנית..
סליחה שאני לא רוצה לתת יד במה שעלול להיות סבל רב לשני הצדדים ואולי גירושין שיכול לא להתחיל בכלל אם באמת יעשה מה שרשמתי (לא כי אני רשמתי כי זה נכון לעשות זאת מוסרית והלכתית)

מה זה לאהוב ילדים..

כן, יצא לי לפעמים לחשוב "וואו, איזה מתוק הילד הזה" וכמה חמוד הוא. אבל ממש לאהוב ילדים? לא יצא לי ואני לא יודע מה זה בדיוק. 

ועכשיו שפתאום שמתי לב לכל הטרחה וההתעסקות שבלגדלם אני מתחיל לחשוב לעצמי למה שאני בכלל ארצה ילדים.

ואני אחדד את השאלה שלי, האם כניסה לזוגיות אמורה להיות עם ציפיה לילדים? האם כל הרווקים שבינינו מחכים להחזיק כבר את התינוק שלהם בידיים? או שכמו שכמה כתבו פה זה הגיוני שהרצון להיות אבא יבוא רק בהמשך.

(אני כמובן לא שופט אף אחד, ברשותך אשאל)

יש לך אחים קטנים בבית?

או במשפחה?

איך ומה אתה מרגיש כלפיהם?

בדיוק כמו שאתה אמור לאהוב רק את אשתך, אתה צריך לאהוב את הילדים שלך. אין שום צורך שתאהב ילדים של אנשים אחרים. כמובן אתה לא צריך לשנוא אותם, זה טוב להיות נחמד לילדים, אבל אתה צריך רק את המוכנות לדאוג לילדים שלך

א. לא, ממש לא כל הרווקים על פני תבל נכנסים לנישואין ומחכים להחזיק תינוק ולקום אליו בלילה

(טוב שיש לפחות 9 חודשים להתכונן לשינוי) 

ב. לא מסיקים על המציאות מתקופה לא שגרתית, אתה חשוף לקושי בגידול ילדים במצב חירום אצלך בבית שהבית אינו של הילדים, הרבה פעמים ילדים מתנהגים באופן שונה במקום זר ללא שגרה וללא מסגרת 

ג. מסכימה עם @ultracrepidam הרבה אנשים לא רצים ששים ושמחים לכל ילד שעובר מולם ועדין אוהבים את היצירה האלוקית שלהם. וחוץ מזה שזה תהליך, שמתבגרים לתוכו ושמחים בו 

ד. בסוף צורך בהמשכיות ובהבאת צאצאים מעבר למצווה ולצורך וכו' יש לנו גם צורך הישרדותי בהמשכיות, אז גם אם כרגע זה נראה לך גדול ומאיים לשמוע ילדים קטנים צורחים, בוכים ומעצבנים 

ברגע שתמצא את האישה שלך וביחד תביאו ילדים יש סבירות גדולה מאוד שתאהב אותם, ותגדל אותם בשמחה ובאהבה (וכן תמשיך לקטר בשנים הקשות שהם קטנים) 

אני חושבת שהרבה רווקים ורווקות לא ממש חושבים על ילדים לפני החתונה.. וזה בא עם הזמן.. אחרי החתונה.. כל אחד במסלול שלו ובקצב שלו. 

אני חושבת שזה לא דוגמא להסתכל על אחיינים ולהשליך את זה לרצון שלך לילדים. ילדים שלך זה משהו אחר לגמרי..

"הסתכלות" קלינית.

ועכשיו אני מתחיל לחשוב שאולי באמת יעזור לי לעיין ולהתמקד יותר במצוות פרו ורבו ולהבין את חשיבותה ומה עומד מאחוריה.

אני פשוט מרגישה שכל התפיסה כאן היא שאתה לא נורמלי או משו.. כמעט כל אישה נשואה שאני פוגשת מדברת על הנושא הזה- לא תכננתי/חשבתי/דמיינתי לגבי ילדים ולא הייתי מוכנה לדבר הזה וכו'...

זה לא רק נורמלי, אלא שבאמת מבחינת האמת, העיקר הוא הזוגיות, חתן נשאר חתן לשנה לאישתו! ומצוות עונה קיימת הרבה לפני והרבה אחרי הילדים, כך שמי שאומר שכל הענין הוא פריה ורביה שכח שיש את הזוג והשראת שכינה בבית יהודי אמיתי.

זה מה שעולה אצל בחור/ה בטבעיות- בן/ת זוג! וכמו שאצלנו ההורים אמרו לכל ילד שחשב לצאת לחתונה- כשאתה חושב להתחתן תזכור שאשתך/בעלך זה התיק המרכזי והכי משמעותי בחיים שלך!!

יהיו שיחלקו על זה ויגידו שדוחקים בזה מצוות פרייה ורביה ואת הצורך בהמשכיות, אני בכל אופן לגמרי תופסת כך, וחושבת שילד שגדל בבית שהעובדה הזו ברורה להורים שלו- גדל ביותר שלווה ושמחה.

ברור שילדים זה חשוב, ברור ש"עמלנו- אלו הבנים", אין ויכוח על החשיבות ל הענין, אלא על ההבנה שזה לא הדבר היחיד ובודאי שהזוגיות עומדת במרכז ברצינות, בפן ההלכתי.

בעז"ה שתזכה לשאת אישה ותרגיש את החשק הזה להביא איתה ילדים משותפים משלכם לעולם, ודי ברור לי שבעז"ה תגיע לזה. ובעז"ה עוד תזהה את האהבה לילדיך מעצמך. כרגע מאוד הגיוני להתמקד בשלב הידוע לך- שזה קודם כל לרצות, ואז למצוא בת זוג ושותפה לחיים.

אז ב"הצלחה!!

שזה ממש לא אומר שלא תאהב את הילד שלך.

ילד של מישהו אחר זה מושג אחר.

כמובן שלא "צריך" וחובה. השאלה האם זה דבר הגיוני וחכם.

אני פשוט קצת מופתע לשמוע שזה הגיוני בעינייך להביא ילדים כאשר אין רצון לזה.

וכמו שכתבת זה הכל כאשר נוציא את ההלכה מהמשוואה ונדבר על עצם הענין.

היחס של הורי יתכן שלא היה מושלם. ואולי באמת שידרו מין קשיחות כזאת,

אבל זה יהיה רלוונטי רק לכשאלך ליעוץ וטיפול ונצטרך לנסות להבין את הגורמים להרגשתי. כרגע אני לא במקום הזה.

לגבי הרגשות שלי, זה בדיוק מה שניסיתי להבין. 

האם בכלל יש דבר כזה "רצון טבעי של כל גבר להיות אבא", ואם אינני מרגיש כך אזי אני בהתנגשות כהגדרתך. או שהגיוני שהרצון יבוא ויתפתח רק בהמשך הדרך לאחר הנישואין ולא מוכרח שיהיה אותו לרווקים.

וממה שראיתי הרבה מהמגיבים פה מסכימים עם הצד השני.

ואז מה? בשביל זה אתבטל מהמצווה הראשונה והעיקרית בתורה? אדרבא, לפום צערא אגרא.

אדם לעמל יולד.

אין דבר כזה שקט ושלווה בעולם הזה, זו אשליה גמורה. תסבול קצת בעולם הזה ותרווה נחת בעולם הבא. אגב, רוב הזוגות בלי ילדים בסוף מתגרשים כי הניצוץ הראשוני עובר די מהר ולאחר מכן אין מה שיחבר ביניהם.

אחריות ולהביא ילדים זה עוד תיק שהם בוכים וצורחים ומחרפנים תמוח אבל אני מאמין שזה יהיה הילדים שלך אתה בטוח תאהב אותם ויהיה לך קל יותר לטפל בהם ומה גם שהם מביאים שמחה

חינוך ילדים זה אכן דבר מתיש ומתסכל

למי שלא למד חינוך ילדים. זה תורה שלמה שצריך ללמוד.

מי שלמד יודע שזה דבר מאתגר ודורש כוחות, אבל ממלא את הלב בסיפוק ושמחה עצומה אח"כ. כמאמר הפתגם "ילדים קטנים - נחת קטנה, ילדים גדולים - נחת גדולה".

רק מוסיפה שלא שופטים סיטואציה במקרה קיצון

והקורונה היא חתיכת קיצון

ועוד דבר, אני מאחלת לך שלא תצטער אף פעם שאין לך ילדים עדין

אתה רווק וזה רחוק ממך אבל כל כך הרבה זוגות בוכים שהם משתוקקים לילדים וה' רוצה אחרת..

והיא ממש ממש צודדקת

זה דבר עצום, משמח - וגם מטרה ערכית גדולה. משימה אמיתית. תוכן לחיים - וגם השקעה לטווח ארוך.

ומעבר לכל זה, כידוע יש מצוות פריה ורביה.

ב. ממש לא כדאי לקחת דוגמה ממה שאתה רואה כרגע מאחותך ובעלה עם שני ילדיהם הקטנים. 

ויש בהחלט פרטיות ושקט גם עם ילדים. נכון, יותר תעסוקה איתם (משמח), וצריך לדעת להתארגן. אחרי שלושה, כבר מתחיל להיות קל יותר..

ג. "זוגיות מדהימה", חלק ממנה זה הילדים. המשימה המשותפת. 

ד. אכן, המחשבה כאילו לנצח "תשב עם אשתך בשקט ובשלוה ותתחזק זוגיות מדהימה".. היא טעות בהתייחסות לנישואין. לדעתי, כנ"ל, בסופו של דבר זה גם על חשבון "הזוגיות המדהימה" (צביא גם בחשבון שאשה נורמלית, מאד רוצה ילדים..).

אז כדאי להתבונן מחדש על הערך והטוב, לחשוב איך דבר כזה מחזק גם את הביחד של האיש ואשתו - וגם, לעודד, אם באים במבט טוב, משהו יכול להשתנות כשכבר יש ילדים משלך... זה אחרת מלראות אצל אחרים.

לא קראתי את כל התגובות..
אבל חשוב לי להשמיע את החוויה שלי בתור אמא ל-3 קטנטנות (4,3 ושנה)
שלהיות אמא זה פשוט אושר מטורף!!!
אנשים תמיד מדברים על הצדדים הקשים- לקום בלילה לתינוק, בלאגן בבית וכד'..
ופחות מדברים על הדברים הטובים- על החדרים בלב שמתווספים לך פתאום,
על האושר שאתה מרגיש כשאתה רואה אותם גדלים ומתפתחים, 
על החיוך שלהם שבאמת יכול להמיס אותך..
זה אולי נשמע קצת קלישאה איך שאני כותבת אבל אני ממש מרגישה ככה.
אני לא אומרת שלא קשה לגדל ילדים, נכון זה מאתגר ודורש הרבה עבודת מידות-
אבל באותה מידה גם זוגיות זה לפעמים מתאגר ודורש עבודת מידות,

וכמו בזוגיות- ככל שיותר תשקיע- יהיו פירות יותר מתוקים..
אני אומרת שוב- כי זה ממש חשוב לי שהקול הזה ישמע-
ילדים זה שמחה!!!
באמת שהגעתי לרמות אהבה ואושר שלא הכרתי קודם בזכות הילדים..
בהצלחה רבה!

אבל הקושי מטורף את באמת נדירה כל הכבוד אבל ממך אי אפשר ללמוד לשאר 

זו הנורמה ואדם חושב גם על העתיד שלו ולא שיש לי משהו נגד ילדים חלילה אבל לומר שזה אושר אין סופי כל הזמן ואין מזה זמנים של לחץ ועצבים והמון המון שעות בלי שינה זה קצת איך לומר שטיות בקיצור ילדים זה דבר לא קל וחייבים להביא ילדים כי זה ההמשך של האדם

בסופו של דבר  זה בדידות מטורפת ואם אין ילדים גם לא קל כי כל הזמן מצפים

לא כיף להזדקן כשאת/ה ערירי/ת. רק באגדות שני בני הזוג הולכים לעולמם בעת ובעונה אחת. כשיש ילדים שכבר הספיקו להתבגר, ההרגשה היא שונה, הם יעניקו עזרה במקרה הצורך, יתעניינו בשלום ההורה המזדקן וכן הלאה.

עכשיו נחזור להתחלה: יש הבדל מהותי בין אחיין לבין ילד משלך שנוכחת בלידה שלו, החלפת לו חיתולים ועקבת אחרי ההתפתחות שלו. בערך בגיל שנה גם הורה שאדיש לילדים מתחיל להבין שלמשפחה שלו התווסף בן אדם קטן שירש אי אלו תכונות מאימא ומאבא יחד, ושכף ללטף אותו, לשחק איתו ולהתפעל מהאהבה והשמחה שהוא מעניק בחזרה.

אכן, קשה לטפל בילדים (בערך עד גיל 3), אבל הם די מהר מגיעים לשלב שבו כיף להיות איתם.

אל תסיק מזה מסקנות לילדיך שיהיו בע"ה.

אני פעם מאד אהבתי ילדים, אלף בייביסיטרים וכו'.

מאז שנהייתי אמא, אני לא מסוגלת לנשק ילדים של אחרים- ואת שלי אני טורפת כל היום מאהבה.

מה שקורה לפני שאתה אבא לא דומה בכלום למה שקורה אחרי.

למה, אתה יודע מה זה להיות נשוי?? כמה שיסבירו לך, לא תבין. לא כי יש בך בעיה, אלא כי זו מציאות שכל כך גדולה ממילים.

אני עדיין מעכלת מה זה להיות נשואה. ואני נשואה כבר זמן לא מבוטל..

כך גם ההורות. אין לך מושג מה זה להיות הורה. אז אל תגיד לעצמך שאתה לא רוצה. תגיד "אני לא יודע מה זה". כי המילים משנות מציאות.

ה' בנה את המערכת ההורית בצורה מדהימה- התינוק נולד כל כך חסר ישע וזקוק לך, שאתה נותן ונותן ונותן- ומתוך הנתינה באה האהבה.

אני לא מהאמהות שישר שהתינוק נולד מאוהבות בו. אחר כמה זמן אני מסתכלת על התינוק הזה, שיצא ממני, ומתאהבת.

דווקא האינטנסיביות גורמת לאהבה.

וב"ה יש לנו זוגיות מדהימה, והמון זמן לעצמנו, ונופש זוגי פעם בכמה זמן, ולא מרגישים חנוקים בכלל.

רק ברי מזל על האוצרות שנפקדנו בהם.

לפעמים

אבל לעניות דעתי מי שאתה רואה כעת זה לא משקף

ולמה?

בלי שום קשר לתקופה הנוכחית יש אכן תקופות של ילדים שהם בכלל משגעים אותך 

ובקשר לתקופה הנוכחית הילדים נמצאים בעיקר בבית, לא בסביבה הטבעית שלהם וכנראה ישנים באותו חדר עם ההורים מה שמטריף את כל הצדדים

לגבי הדמיונות שלך על זוגיות יכול להיות שלא היית ער לזה שיש ילדים בזוגיות נראה לי זה דבר הגיוני

אז כן. ילדים יכולים לשגע אותך אבל להביא לך אושר מעבר לכל דמיון. שילד בוכה בלילה ומשגע אותך ופתאום הוא נותן לך מבט חמוד כזה אתה נמס במקום או שילדה פתאום מחבקת אותך ונותנת לך נשיקה זה שווה את כל השגעת שמביאה לך לפעמים

מצטרפת מכל הלב ❤️

שנה טובה ומתוקה, גמר חתימה טובה לחיים טובים, לשלום ולכל הישועות.

ב"ה גאולה שלמה פרטית וכללית לכולכם 🙏🌷🏠

שיתגשמו כל משאלות ליבכם לטובה,

גמר חתימה טובה

אבל מה הקשר לבדידות

ולמה שזה יפריע

ניסיתי לשכנע מישהי שתפסיק ושהוא סתם מבלבל אותה עם שטויות, לא מקשיבה...

בעיניי הכול עניין של מינון. הבעיה מתחילה כשנוצרת תלות- כשהוא הופך לכתובת הרגשית הקבועה או מחליף קשר אנושי.

הבעיה היא בין היתר שהוא מתחנף ומרצה ולא מאתגר.

להבנתי הוא נותן עצות לא רעות בכלל לנשים, והרבה פעמים לא מתאימות בכלל לגברים.

נתתי פעם תאור של קשר חצי רעיל (לא כזה שמרעילים בכוונה, אבל כזה שלא בריא לצד הגברי שבעניין).

GPT הציע להמשיך

ג'מיני ממש צעק שזה קשר רעיל ושנכון להפסיק אותו. אבל רק לאחר עוד קצת התכתבות.

גרוק לא זוכר מה הייתה התשובה. אבל יהיה מעניין לנסות. אני אחפש אם יש לי את השאלה.

ראיתי פה ושם התייעצויות עם GPT של נשים עם שאלות נשיות (וגם ניסיתי לבדיקה) והיה ניכר ממש שהוא מוטה לכיוון הזה.

מקום אחד שהיה בו מענה לא רע לגבר: מודלים סיניים לא מצונזרים. המצונזרים עושים את מה ש"נכון" ופמיניסטי.

GPT ודומיו מעולים בצורך לקחת משהו שאדם כותב ולעשות לו שיקוף. זה נותן תועלת בערך כמו לכתוב בשביל עצמך (תרגיל ידוע לניקוי הנפש מעומסים שעובד יפה) וגם קצת כמו המנגנון המקובל באחת החסידויות לכתוב ליהודי שכבר לא איתנו.

זה שהוא יכול לשנות את דעתו תוך כדי תנועה מאות פעמים אם זה מתיישר עם דעת השואל.

אז אני לא יודע כמה נכון לשפוט אותו כמישהו עם מערכת מוטה לצד כזה או אחר...

הוא פשוט נותן עצות לא נכונות. גם אם הוא "נוטה לכיוון".

אין לה באמת אינטילגנציה רגשית ויכולת חשיבה מורכבת זה ניתוח שכלתני של מה שאתה כותב לו. מעבר לזה יש סכנה שכשפורקים רגשית לבינה המלאכותית הוא גורם לנו לפתח אליו מעין מערכת יחסים שהיא מסוכנת בקלות היא יכולה לנתק אותנו מהחברים שלנו.

אבל, נראה לי שגרוק פחות מפחדים מהשטויות האלו

נסה גם את ג'מיני.

התלבטתי אם לנסות את deepseek ובסוף וויתרתי.

לא תקין, לא בריא, לא בעד

אבל כן...

לא צריך להיות בת בשביל זה... מסוכן ביותר.

למה זה רע?

וגם מבזבז זמן ותנסי לחשוב כמה זה מנתק אותך מהיום יום וחוסם את היכולת להיפתח רגשית לבני אדם

תלוי איזה שימוש עושים בו

אפשר לתעל אותו ואפשר להתבזבז איתו

ובAI זה בריבוע

כי בשימוש נכון הוא מתאים את עצמו והתועלת עולה

ובשימוש גרוע להיפך

קשרים פרונטליים...

העולם הולך לשם בכל מקרה, צריך לחשוב מה עושים ואיך לוקחים את זה לטוב, אם זה אפשרי...

והוא לא משאיר את הנעליים בסלון

בסוף הבינה המלאכותית חשופה לכל המידע שקיים ברשת, חשופה להרבה מאמרים פסיכולוגיים וידע מקצועי. למה לא לנצל את זה?

בנוסף יש לה מוח גדול, אמנם מלאכותי אך עדיין מתפקד והיא יכולה לעשות סדר במחשבות ולעזור ולהעלות נקודות.

כמובן שצריך להשתמש בה בגבול הטעם הטוב. אני מכירה מישהי שכשבחור מסוים נפרד ממנה אמר לה שזה בעצת הצ'אט. זה מוגזם בהחלט.

אבל אם סתם מתבכיינים לו, בעיני סבבה.

*ולמה הדגשת שהן תורניות? אם זה בעיה זה בעיה לכולן בכל המגזרים.

אבל הוא לא גאון רגשית, חוץ מזה תחשבי גם על ניצול הזמן שלך מולו

צריך לפעמים להקשות עליו, להגיד לו להעלות רמה, ולדייק אותו. כלומר להעלות אותו על המסלול האישי שלך.

על מישהי שנפרדה מהחבר שלה בגלל שהיא הבינה שהיא פשוט נמצאת בתוך לולאת צ'ט. הוא פשוט אמר לו מה לעשות והוא עשה.

הוא לא באמת יכול להחליף בן אדם

הוא גם קוטע כל רגע ומביא מלא עצות

הוא נכשל בתור גבר או אישה

שתהיה שנה טובה! בע"ה כולנו נמצא את החצי השני שלנו ולא נזדקק לפתרונות ביניים.

זה שהAI עושה את זה זה לא הבעיה, הבעיה אם יש עוד מעגלי תמיכה או אין.

לא נתקלתי בזה

יש כאן כמה שיקולים:

1. לאיזה כיוון היא חזרה בתשובה? מה עולם הערכים שלה? האם המנטליות שלה קרובה לשלי?

2. זה שהיא הייתה בקשרים עם בחורים לפניי החזרה בתשובה זו גם שאלה. ברור שהלכתית יש כאן בעיה האם אחרי שהיא חזרה בתשובה אני צריך להתייחס לזה?

   אני אישית חושב שרק אחרי הבירור הזה יהיה ניתן לענות ואם ז מתאים לא אשלול (בתנאי שזה באמת מתאים למנטליות ולעולם הערכים שלי

ההתאמה - שתי הנקודות הללו לא יפריעו.

השאלה הזו נשאלה בפורום הזה במהלך השנים עשרות פעמים על בנים ובנות רק ברגישות יתר, בדיסקרטיות ובצנעה בלי להכניס את הבעיה שכולם מבינים לתוכן ההודעה ובניסיון לא לפגוע באף אחד מהמשתמשים.

מכל המעלות שהתורה יכלה לספר על רבקה, הדבר היחיד שהתורה כתבה הוא שהיא הייתה בתולה.

לא צריך להגזים, יש אנשים שמפריע להם להיפגש עם חוזרים בתשובה בגלל המשפחה, יש כאלה בגלל תרבות, אז הוא דייק לנושא שמפריע לו.

אם היא חזרה בתשובה לכיוון של פולחן צדיקים (וד"ל) אז התשובה היא לא. אבל אם היא פשוט החליטה לשמור מצוות - למה לא? בגלל שזה פורום דתי אני נמנע מלהשתמש בשפה גסה, אז הניסוח הכי מעודן שאני יכול לומר זה שלא משנה לי עם מי היא הייתה כל עוד היא לא החליפה בני זוג כל שני וחמישי.

ושבת גם איתה לא הייתה יוצא?

היא כנראה הייתה דוסית מדי בשבילי 😅

ושום דבר אחר, חחחחחחחח

באופן טבעי, אישה מסוג זה ואורח חיים כזה, תמצא חתן מתאים.

או אלו שנוהרות אחרי הצדיקות שמפעילות אירועי הפרשת חלה עם משפיעניות רשת - גם הן מוצאות חתנים מתאימים. ושם די בוודאות יש הרבה מאוד חוזרות בתשובה.

אך אני לא הייתי לוקח אותן

אם יש יכולת לגשר על הפערים השמיים הם הגבול. אני כן אומר שהאתגר הוא השפה שיש מנטליות שיש בה שפה מסוימת זה מאתגר לגשר בה על הפער אם הצד השני לא מכיר ונמצא שם זה אפשרי אבל מאתגר

הארה מול האפלה: חזון הנצח וייעוד האדם מול תפיסה חומרית חולפת

יש המתבוננים במשפחה ברוכת ילדים ורואים בה "דלות" או "כניעה", אך מבטם נעצר במעטפת החומרית בלבד. השאלה המהותית היא: מהי מטרת הבריאה ומהו תפקיד האדם עלי אדמות בשנותיו הספורות? אם התכלית היא נוחות רגעית ומיצוי עצמי אנוכי, הרי שדבריך "מתאימים" לך. אך אם נרכיב את משקפי התורה והמצוות, נגלה עולם אחר לגמרי.

המצווה הראשונה בתורה, "פרו ורבו ומלאו את הארץ", אינה רק ציווי ביולוגי, אלא היסוד להמשכיות האלוקית. ההשקעה במשפחה היא השקעה נצחית, המביאה להתעלות הנשמה ללא הפסק בנצחיות של הבורא. המטרה העליונה היא חיבור לבורא יתברך וגילוי אלוהות בעולם הזה התחתון. דווקא מתוך הריבוי והעמל, נבנה בניין עדי עד שמתקן את השלילה שנגרמה מחטא עץ הדעת, כפי שמבארת תורת הקבלה.

כל ילד הוא נשמה נצחית וחלק מהתוכנית להפוך את היקום למשכן לו יתברך. מי שחי בתפיסת "אכול ושתו כי מחר נמות", מחמיץ את המהות האמיתית של הקיום ובוחר בחיי שעה על פני חיי עולם. אנו לא משועבדים לערכים עבשים, אלא מחוברים למקור החיים ולחוקים שמובילים לשינוי מהותי וחיובי בנפש, עד להשגת חיים נצחיים ושונים בתכלית. כפי שנאמר: וזרח בחשך אורך ואפלתך כצהרים (ישעיהו נח). וכן: כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם כי על כל מוצא פי יהוה יחיה האדם (דברים ח). וגם: ונגלה כבוד יהוה וראו כל בשר יחדו כי פי יהוה דבר (ישעיהו מ). האמת אינה נמדדת במטרים רבועים של מגורים, אלא בגודל השליחות ובנצחיות הנשמה.

גם גרושה לא בתולה, וגם לא אלמנה. ר' עקיבא נשא את אשתו של טורנוס רופוס הרשע. לא הייתה בתולה. אם אתה כהן גדול הסיפור שונה.

אם היא "נורמלית" כפשוטו, ולא מתוסבכת, זה מצוין. היא תרים אותך ואת הבית כלפי מעלה.

המנטליות כן

אני מניחה שאם הייתי רווקה, אז התשובה שלי כרגע היתה לא. ואם זה היה עוד כמה שנים, הייתי עלולה להתפשר על כן.

אבל אין לי בעיה עם חוזר בתשובה, בכלל. הדבר היחיד שהיה מפריע לי, זה הפחד שהוא יחשוב על הקודמת (קודמות?) וישווה. לא בגלל ההתנהגות והמצב שלו אלא בגלל שאני לא רוצה להרגיש בתחרות סמויה עם מישהי. ולכן אני גם קוראת לזה להתפשר- כי זו סיטואציה שלא הייתי מוכנה להכניס את עצמי לתוכה.

הייתי ממליצה לחוזרת בתשובה לא לצאת איתך או עם כל בחור שמתכנן לשאול שאלה כזרת חסרת טאקט ופוגעת.

מרגיש לי כ"כ מתנשא להיות "הדתי השמור מבית", מדובר בנשמה שיצאה מהמקומות שהייתה בהם ובחרה בדרכי תורה, שרוצה להקים בית של קדושה.

עם כל הכבוד כאשר אלה הדברים שאתה מסתכל עליהם עוד לפני שהכרת בחורה כזאת, אז גם אם תצא עם חוזרת בתשובה לא באמת תכיר אותה כי תגיע מהמקום המתנשא והשיפוטי, שלא יהיה מפגש חוץ מהמחשבות האלה.

צריך להגיע עם הרבה אומץ והכלה לפגוש משהו שיש בו גודל, עוצמה ואנושיות.

ואחת כמה חוסר מושלמות. בטוחה שגם אתה לא בבחינת מושלם.

זאת זכות, לא פחות ולא "ברירת מחדל" או "סוג ב'." וכל הדברים האלה.

עשתה תשובה, בחרה וחיה דרכי תורה- אז מה יש להזכיר לה את החטאים שלה?

אף אחד לא מגיע עם פנקס לפגישה ומזכיר לך על מה אתה עברת ומה אתה לא שמרת.

בראש ובראשונה, הפז"ם הדתי שלה. מן הסתם, במשפחה שלכם אימא לימדה אתכם קריאת שעל המיטה, אולי שרה את "מודה אני", קראה ספרים של סופרי ילדים דתיים וכו'. השאלה היא אם חוזרת בתשובה הספיקה להכיר את התכנים הללו ותאורטית, בכוחה להעביר אותם לילדיכם המשותפים.

נקודה נוספת: כיצד ההורים שלה מתייחסים לדת, ומה תהיה מידת ההשפעה שלהם על הנכדים.

בעלות תשובה, שבחרו (בעצם, שהשם גרם להן לבחור..), הן, לענ"ד, משכמן ומעלה.

לעזוב הכל, ולהתחיל לקיים חיים שיש בהם עול. כן. עול מצוות. זה לא פשוט בכלל.

הן לא גדלו כך. האין זה אומר הרבה לזכותן?

אבל לא באנו כאן לדבר על מעלתן ומעלתם של החוזרים בתשובה, אלא:

מה חשוב לך.

אם הדברים שציינת חשובים לך, ועלולים ללוות אותך אם יווצר ביניכם קשר

רציני - אתה צריך לחשוב על זה שוב. לא לכל אחד זה מתאים.

מכל מקום, חושבת שבעלי תשובה מתאימים...זה לזו. בדרך כלל, אותה מנטליות,

אותם שלבים בחיים, אותה התמודדות.....

אלא אם כן, הדתי מאוד מכיל, עם "ראש גדול"......

אנקדוטה:

לרב אהרן שטיינמן זצק"ל, הגיע בחור חרדי כדי להתייעץ איתו על הצעה

שהוצעה לו:

בחורה חרדית ש"ירדה" מהדרך ושבה בתשובה שלמה.

על השולחן ניצב בקבוק יין. הרב שטיינמן דפק על השולחן

והוא, שהיה שיא העדינות והשלמות בין אדם לחבירו,

אמר בקול קשה: אני אוסר עליך לגעת בבקבוק הזה;

אתה כופר!......

אם אתה לא מאמין באפשרות של החזרה בתשובה,

אתה כופר!

עם כל הכבוד לכל מי שמייעץ כאן. נראה לי לחפש תשובות אצל מי שנמצא בעניין.

מכירה זוגות שאחד חזר בתשובה והכל נפלא, ויש כאלה שעוברים משבר (קוראים לזה משבר 15 השנים) ופתאום מתגעגעים להמון דברים שהיו בילדות/נערות/בית אבא.

ואז פורקים עול בצורה קטנה או

בצורה גורפת.לצערי מכירה מקרה שאישה עם 4 ילדים שחזרה בתשובה אחרי כעשור החליטה שזה לא מתאים לה ועזבה הכל.

מאוד מורכב.

אבל לא יודעת מה היחס ביניהם לבין החוזרים בתשובה שחוזרים שוב בשאלה...

מכל מקום, רוב בעלי התשובה המוכרים לי, יציבים, מאוזנים וגם....סוג של צדיקים. וגיבורים. באמת.

תלוי אולי לפני כמה זמן היא חזרה בתשובה, אם היא לא קיצונית מדי, אם היא מאוזנת כבר, בריאת

נפש.... איך הקשרים שלה עם משפחתה (כמובן שצריך להיות מודע לעובדה שסבא וסבתא הם

לא שומרי מצוות ואיך לשמור על הילדים מצד אחד ולשמור על יחסים טובים מצד שני - אבל זה

לפי דעתי, לא אקוטי. אבל שוב, זה מאוד תלוי בך: כמה אתה גמיש, רחב אופקים, יודע להכיל,

מאוזן, יכול להציב גבולות בצורה נעימה, לא היסטרי.....)

יש אגב בעלי תשובה שנכנסו ממש לעולם הדתי, כל כולם והתנתקו ממש מכל העבר ויש

כאלה שלא; שמתגעגעים לפעמים לספרים שאהבו, מוסיקה שאהבו, לבטן גב בחוף

גדול, רחב, נדיב לעומת פיסת חוף צרה, חנוקה, צפופה, חורקת זיפזיף מתחת לכפות הרגליים

הנרתעות..., וכו'. רוצים באמת להיות על טהרת הקודש, אבל לא מצליחים באמת להיות

שם. אולי זה סוג של נשמה, או מבנה נפשי, או עד כמה החילוניות השפיעה עליהם....

ועדיין, מנסים לשמור בכל כוחם, ככל שביכולתם, על המצוות, אוהבים שיעורי תורה

רוצים להשתפר במצוות שבינם לבין המקום ובינם לבין הזולת....

לא יודעת מי יותר נחשב אצל השם.... מי יכול לדעת?

אז, תלוי איזה סוג היא ותלוי.....איזה סוג אתה!

בהצלחה!

זה מאד תלוי באיזה אופן היא מתנהגת עכשיו.

לעיתים לחוזרים בתשובה אין אפור. רק שחור או לבן.

וזה עניין הרבה יותר מהותי ממה שציינת.

בשבילי אם היא יפיפייה, עדינה ומאוהבת בי -

אז כן.

אם ההפך,

לא הכי יפה, מחוספסת ואין לה ניצוץ בעיניים -

ועוד היה לה גברים לפניי?!?!?

אני בורחחח!!!!

וזו בדיוק תובנה #1 שלי:

תובנה #1 - לקראת נישואין וזוגיות

זה הבסיס, וצריך ללמוד על זוגיות.

אבל נראה לי יותר עקרוני מזה:

אם אני מבינה נכון, שניכם עוד בשלבים ראשוניים של גיבוש זהות עצמית. אלו השנים של עיצוב האישיות הרוחנית. כשאנחנו במסגרת של תיכון, יש פחות מקום של בחירה ועצמאות, וזה מתבטא בשנים שאחר כך - מהן הבחירות שאני עושה? ממי אני בוחר ללמוד?

המקום שבו גדלנו, אותו ההורים שלנו בחרו, זה לא בהכרח מה שאנחנו נבחר - ובטח שלא אחרי שינוי משמעותי של שירות צבאי (או לאומי). איך שאתם היום, כפרטים וכזוג, יכול להשתנות בצורה דרסטית בשנים הקרובות, לכל כיוון.

מעבר לזה, כמה עניינים נוספים:

1. כבני זוג, אנחנו לא אחראים על עבודת השם של השני. נכון, יש כיוון, יש דרך, יש שאיפות משותפות לבית - אבל בפרקטיקה, אני מאמינה שאין לי מקום להתערב.

   במילים אחרות: אנחנו מתחתנים עם האדם, לא עם קיום המצוות שלו. נכון, זה צד מסוים של האישיות - אבל יש עוד הרבה.

   אני מניחה שלא כולם יסכימו איתי, וזה בסדר, אבל מה יקרה אם בת הזוג שלך תחליט יום אחד להיות חרדית? חב"דניקית? גוראית? חילונית? מסורתית?

   אני חושבת שלעמדה הרוחנית יש השפעה גדולה על הקשר, ואנחנו רואים זוגות שנפרדים על רקע זה - אבל גם כאלו שמחליטים להישאר יחד, בגלל האדם שאיתו התחתנו. (אאלט כך קרה למנהלת כאן).

   [וגם צריך לשאול מה יקרה לחינוך הילדים - בהנחה שהיא לא משתנה, האם זה קו אדום מבחינתך?

2. זוגיות זה מקור של אור וחום, התעצמות וגדילה - אבל לא של טיפול. לטיפול הולכים לאנשי מקצוע. לברוח מבעיות בבית לתוך קשר זה רחוק מאוד מפתרון, ועלול גם להזיק לקשר.

3. האם בחרת נכון? עוד לא באמת בחרת, אבל שים לב - תמיד יהיו בנות צנועות יותר, וכל X אחר שתרצה. מה שהופך בחירה להיות נכונה זה המחויבות ההדדית שלכם. אם כל הזמן תפקפק בבחירה, אז זה לא יאפשר לקשר שלכם להתרומם. פזילה לצדדים לא תקדם אותך למטרה.

זה בסדר גמור שאתה רואה משהו ורוצה אותו, ולאף אחד אין זכות לכעוס עלייך בשל זה.

צריך לזכור כמה דברים-

1. פער דתי יכול להתרחב ולהצטמצם בלי קשר למה שהיה לפני החתונה. החיים קורים, דברים משתנים, לאנשים מוצאים את עצמם במקום אחר ממה שהתחתנו.

2. תחפש מידות ולא מעשים. כשיש בסיס מוצק וטוב של התנהלות נכונה ומידות טובות, השאר כבר יבוא מעצמו. ז"א אם האשה שלך מחוברת לעצמה ולאמת שלה, שואפת לבית של תורה פשוט עדיין קשה להם זה כיוון טוב.

   לעניות דעתי זה עדיף מישהי שמתלבשת צנוע אבל מסוכסכת עם עצמה, חסרת ביטחון ועושה דברים כי צריך ולא כי היא רוצה ומחוברת..

3. תסתכל על המכלול. לכל אחד יש חיסרון. האם הפערים האלה מהותיים ההתנהלות החיים או פשוט לא מתכתבים עם מה שדמיינת לעצמך?

אתה צריך לבנות לברר עם עצמך מה חשוב לך, לבנות סולם ערכי, ללמוד תורה, להתחבר לישיבה ולרבנים, ומתוך כך להחליט.

כמו שאמרתי בתגובה הקודמת, אפשר לעשות את התהליך הזה עם הבחורה. אבל תברר איתה קודם מה היא חושבת. אמרת שהיא הולכת למדרשה, דבר איתה על ערכים, על השאיפות…

ולומר לך שהכי לגיטימי בעולם הרצון שלך שאשתך תתלבש צנוע!!

ירגמו אותי כל הפמיניסטיות הפרוגרסיביות אבל חוסר צניעות של האישה חד משמעית פוגם משהו בקשר האינטימי שלהם. הוא הופך משהו שאמור להיות רק שלהם כזוג, מקום של "סוד", מקום שהוא אינטימי ומיוחד להם- לנחלת הכלל. ברור שזה פוגע בזוגיות!! ברור!

אני לא יודעת אם בהכרח רואים את זה תמיד על פני השטח, אבל ברור שבפנים- זה משפיע. מותר לך לרצות שאשתך תשמור על צניעות ובכך תשמור על האינטימיות שלכם. מעבר לזה, ברור שחוסר צניעות חיצונית זו אמירה, וסופר לגיטימי שלא יתאים לך מבחינה תורנית האמירה הזאת.

האם בגלל זה נכון שתיכנס לה לעבודת ה'? לא. אבל מותר לך לחפש ולרצות אישה שמתלבשת בצניעות.

ביחס לשאלה המרכזית שלך- אני לא מומחית גדולה באיך מגשרים על פערים דתיים ותורניים, כי אחד מכללי הברזל שלי כשחיפשתי בעל זה שיהיה לנו שיח תורני משותף, שנסתכל על התורה מאותה נקודת מבט. וב"ה זכיתי וזאת אכן המציאות ואין ברכה כזאת! תענוג עצום!

הדבר היחיד שכן עולה לי זה שלפני שאתה ניגש לגשר על פערים אני חושבת שלפני הכל אתה צריך להחליט עד כמה זה חשוב לך. ואל תוותר על משהו מכוח האנרציה, כי זה יכול להתהפך עליך יום אחד ותהיה מתוסכל שויתרת על עצמך ועל משהו שחשוב לך.

זה לא אומר שאם תחליט שזה מאוד חשוב לך אז אוטומטית שווה להיפרד, אבל כן כשדברים יותר מבוררים לך באופן אישי, אז יותר קל לנהל שיח של גישור על פערים.

אגב זה לא סותר את מה שאמרתי מקודם לגבי לא להיכנס לעבודת ה' שלה, כי מראש שיח של גישור על פערים הוא לא שיח של "תשתני" אלא של "וואי אני מרגיש שהעקרון הזה נורא חשוב לי כי.... ומצד שני..... מה את מרגישה כלפי זה? איפה זה פוגש אותך?" ומשם מתגלגלים ומנסים להבין איך מגשרים על הפער ובמקרה של לפני נישואין- האם זה שווה לנו לגשר על הפער.

רובד הלכתי - לבוש מסויים לא עונה על הקריטריונים ההלכתיים. סעיף בשו"ע, שצריך לקיים כמו כל הסעיפים שבשו"ע.

רובד הברית בין איש לאישה - לבוש לא צנוע פוגם בברית מההיבט האינטימי בין האיש לאישה.

רובד חברתי - לבוש מסויים מציין השתייכות חברתית.

דווקא אני מבין שבדרך כלל מה שמעסיק אנשים זה בעיקר הרובד החברתי, ואני אומר את זה בלי לזלזל בו כהוא זה, זה רובד מאוד משמעותי.

בעיני, הרובד של הברית הוא לא תלוי רק בקריטריונים ההלכתיים, הרי גם בהלכה יש מגוון *מסויים* של דעות. וחלילה אם נגיד על דעה מסויימת שמתירה טיפה יותר שהיא חס ושלום גורמת לפגם בין הברית לאיש והאישה. לכן, עניין זה גורם לי לתהות ביחס לכך האם הקריטריונים ההלכתיים הם הפרמטר המרכזי לעניין של הברית. בודאי שהם מעצבים את הברית, אך לא נראה לי שבצורה בלעדית.

העניין שלהכנס לעבודת ה', נראה לי שבהחלט הוא נכנס לה לעבודת ה' וזה לגיטימי מאוד. בפועל, עבודת ה' של האישה משפיעה על הבית כמו עבודת ה' של האיש.

הפתרון שהצעת בתור החלפת רגשות הוא בהחלט נשמע נכון לכל דבר שקשור לזוגיות. ליצור תקשורת מיטיבה ולהגיע להבנה הדדית והזדהות זה מדהים. ההתעסקות בפן הריגשי והתקשורתי יכולה להפרות את השיח וליצור מחשבות ורגשות חדשים של כל אחד מהצדדים ביחס לאיך שהוא תופס את הנושא. שיח זה גם יכול להגיע לקרבה שמאפשרת ויתורים והליכה לקראת אחד לשנייה. אמנם כמו שכתבת, ברגעי ההחלטה לפני נישואין, ההחלטה היא מאוד אישית - לשחרר או לא. מכיר חבר ששם תנאי לכיסוי ראש מלא אחרי החתונה והאישה החליטה לזרום. זה באמת עניין מאוד אישי.

בגלל שהוא עסוק בהשוואות נשמע שהעניין יותר חברתי.

אם עניין הברית היה פה המרכזי, ההשוואה בין נשים שונות לא היתה מתחילה. מה שפוגם בברית, בודאי לא ראוי לזוגיות.

זה מתחיל בקטן וממשיך בגדול.

סליחה שתוקפנית.

מכירה יותר מדי מקרוב את ההשוואות הבלתי פוסקות האלה.

אם אתה רוצה דוסית תתחתן עם דוסית.

ואל תצפה ממישהי שכרגע לא דוסית להפוך לכזו.

אתה מתחתן עם אישה שאתה אוהב?

או עם שמלה?

הייתי מתייחסת לפזילות שלך החוצה.

אבל כתבת שאתה צעיר לקשר (תיכון?) + נכנסת לזוגיות ממקום של קושי נפשי + פערים + פזילות החוצה לחיפוש יותר טוב.

אולי פשוט קחו הפסקה אחד מהשני.

אתה עדין צעיר, תבנה את עצמך, תבין מה חשוב לך, כל אחד יפנה לחייו ולהתפתחות שלו ותדברו בעוד תקופה אם מתאים.

אני לא חושבת שבשלב כל כך מוקדם בחיים צריך להיות במקום של "להילחם על הקשר"

לא ממש הבנתי איך הוא עובד ולא ענו לי מהתמיכה הטכנית של האתר

ובאתר שלהם יש רשימת שדכנים עם מספרי טלפון. תחפש את מי שהכי קרוב אליך ולנסות ליצור קשר ישירות.

אולי המיזם לא התרומם, ורק נשאר אתר...?

אישית, לא מעמיק בהלכות, שמח שלשנינו זה אתגר כי זה סימן שאוהבים ומקיימים את ההלכה כי צריך למרות הקושי ויודעים שזה זמני (מאורסים)

קיבלתי החלטה, ואני יכול לעמוד בה.

הרי בשבת לא היית מדליק חשמל בגלל רצון רגעי או דחף עז להכין משהו

בגמרא בסוף מסכת עבודה זרה מובא מקרה בנוגע ליין נסך של יהודים שיושבים עם פרוצה גויה, שהיין לא נאסר. והסיבה: שאמנם גובר על היהודים יצר העריות, אך עדיין לא מוכנים לשתות יין נסך (ולכן לא סביר שהם נתנו לגויה לגעת ביין). עיין סט:

או כמו שאמרו במקום אחר, גזל ועריות - נפשו של אדם מתאוה להן ומחמדתן.

זה לא קשה

והאם יש לכם שיעורים שאתם אוהבים לשמוע בנושא ובנושא זוגיות בכללי?

מחפש בסגנון הרב שרקי כזה רציונלי פשוט ובהיר

פשוט לו אין הרבה

סדרה יפה. עוסקת בעיקר בדייטים כפי הזכור לי אבל לא רק

מרב המוגדר חרדי, ממליצה מאוד על הרב אבנר קבאס (הרבה הומור....)

ורבנים נוספים העוסקים ומרצים בנושא. לצערי איני זוכרת את

שמותיהם, אבל שמעתי ברדיו וכן ראיתי ביוטיוב.

ישנם ביניהם כאלה שממש מפרטים מהפגישה הראשונה. באתר "הידברות". מצויינים.

אגב, באתרי השידוכים השונים ביוטיוב יש טיפים טובים מאוד

ומאמרים טובים מאוד בנושא.

בהצלחה!

"מגע הקסם" לא יודע אם אפשר להשיג אותה בחנויות אולי באינטרנט אפשר.

אם לא היה קושי זה היה נורה אדומה. כדאי שתתרגלו, זה הולך לחזור בראונדים כל חודש

ועכשיו ברצינות - אין פתרון קסם. רק אני יכול לומר שזה קשה וצריך להסתכל קדימה. לזכור שזה תחום בזמן ושיש ודאות מתי נגמר. ותכלס חזרתי על מה שארץ השוקולד אמר

לק"י

זו הערה לגבי מי שלא מרגיש קושי, שלא ייבהל שמא משהו לא בסדר בקשר.

וגם נראה לי שיש קצת הבדל בתחושות לפני החתונה ואחריה.

האם אתם מנהלים את הזמן שלכם, או שהוא מנהל אתכם?

כולנו רצים סביב השעון, מודדים דקות ומנסים להספיק כמה שיותר. אבל האמת היא שמהירות היא לא הסיפור – האיכות היא הסיפור.

ספר הזוהר חושף סוד שמימי מדהים על כוחה של הבחירה לעצור את השלילי:

"כַּד אִתְכַּפְיָא סִטְרָא אַחְרָא לְתַתָּא, אִסְתַּלַּק יְקָרָא דְקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְעֵילָא עַל כֹּלָּא, יַתִּיר מִשְּׁבָחָא אַחְרָא"

ובתרגום פשוט לעברית: כאשר כוחות הסיטרא אחרא (הצד האחר, השלילי) נכנעים ומכופפים למטה, כבודו של הקדוש ברוך הוא מתעלה למעלה מעל הכל, יותר מכל שבח אחר.

המשמעות היא עצומה: בכל פעם שאנחנו מונעים מעצמנו מעשה שלילי, אנחנו לא רק נמנעים מרע – אנחנו אקטיבית ממשיכים ומגלים את אור האינסוף של הבורא בכל העולמות כולם.

זהו עומק כוונת שלמה המלך בפסוק: "מָוֶת וְחַיִּים בְּיַד לָשׁוֹן" (משלי י"ח, כ"א). הבחירה לעצור, לבלום את הדחף ולבחור בטוב הופכת את ההווה החולף למציאות נצחית שמאירה את הקוסמוס כולו באור אלוקי בלתי מוגבל.

אל תתנו לזמן פשוט לעבור – חברו אותו לאינסוף על ידי הבחירות שלכם בכל רגע מחדש.

מה התנועה האיכותית הבאה שאתם בוחרים לעשות כבר עכשיו

אולי נגיד שכשאתם הולכים

אם זה לא מציק

אז שיהיה לך חפץ אחר ביד שאתה משחק איתו

כדור כזה של התרמות דם או מפתחות

קנס של מאה שקלים, אם לא עומדים בהחלטה. אתה תעמוד בהחלטה. הכי טוב לא להיפגש. לא תהיה לך שום בעיה.

צריך להכיר טובה לה' שהפגיש ביניכם, זה ממש לא מובן מאליו, ולשמור את מה שהוא מצווה.

לזכור שלצד השני גם יש אח שלא רוצה שמישהו יגע באחותו בלי מחוייבות.

לצאת מהפרספקטיבה המצומצמת של מה אני מרגיש, להסתכל מלמעלה על העניין ולהתחבר לאמת המוסרית והתורנית שלא נוגעים לפני חתונה.

לזכור שמטרת האיסור היא לא רק סור מרע אלא גם עשה טוב - זה הזמן הכי טוב להתחבר לצד של "וארשתיך לי לעולם" ושל "אחותי כלה". לקשר הפנימי השורשי שהוא הרבה מעל הגוף והמגע. עכשיו אתם באורות הגבוהים המיוחדים שבהמשך החיים אתם תכניסו אותם לכלים, ואם עכשיו אתם מצמצמים את האורות, זה יכול להשפיע על כל העתיד שלכם.

האם אתם מנהלים את הזמן שלכם, או שהוא מנהל אתכם?

כולנו רצים סביב השעון, מודדים דקות ומנסים להספיק כמה שיותר. אבל האמת היא שמהירות היא לא הסיפור – האיכות היא הסיפור.

ספר הזוהר חושף סוד שמימי מדהים על כוחה של הבחירה לעצור את השלילי:

"כַּד אִתְכַּפְיָא סִטְרָא אַחְרָא לְתַתָּא, אִסְתַּלַּק יְקָרָא דְקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְעֵילָא עַל כֹּלָּא, יַתִּיר מִשְּׁבָחָא אַחְרָא"

ובתרגום פשוט לעברית: כאשר כוחות הסיטרא אחרא (הצד האחר, השלילי) נכנעים ומכופפים למטה, כבודו של הקדוש ברוך הוא מתעלה למעלה מעל הכל, יותר מכל שבח אחר.

המשמעות היא עצומה: בכל פעם שאנחנו מונעים מעצמנו מעשה שלילי, אנחנו לא רק נמנעים מרע – אנחנו אקטיבית ממשיכים ומגלים את אור האינסוף של הבורא בכל העולמות כולם.

זהו עומק כוונת שלמה המלך בפסוק: "מָוֶת וְחַיִּים בְּיַד לָשׁוֹן" (משלי י"ח, כ"א). הבחירה לעצור, לבלום את הדחף ולבחור בטוב הופכת את ההווה החולף למציאות נצחית שמאירה את הקוסמוס כולו באור אלוקי בלתי מוגבל.

אל תתנו לזמן פשוט לעבור – חברו אותו לאינסוף על ידי הבחירות שלכם בכל רגע מחדש.

מה התנועה האיכותית הבאה שאתם בוחרים לעשות כבר עכשיו

מזכיר את התפיסה כאילו מי ש"אחראי" על "טוהר האישה" זה לא היא אלא הגברים בחייה..

או כמו הקטע הדפוק שיש לחלק מהגברים לכבד אישה רק כתלות בהאם יש גבר בסביבתה שאותו צריך לכבד.

הרבה פעמים אם מישהו מתחיל עם מישהי והיא לא בעניין, היא יודעת שהוא לא יפסיק לנדנד עד שהיא תגיד "יש לי חבר". כי אז יש פה גבר שהוא צריך לכבד, אם סתם האישה בעצמה לא רוצה זה לא מספיק

אני לא מאשימה אותך ברעות החולות האלה, אבל צריך לשים לב שלא נגררים לשם בטעות

זה לא משנה אם בפועל יש לה אח או לא, זה בא לשקף לבחור תחושה מצד מה ששנוא עליך.

אז אם כבר מתאים יותר לשאול- ומה אם אין לבחור אחות (למרות שלך תוכיח שאין לו)

למה שמישהו ירצה "שלא יגעו באחותו" כאילו היא איזה אובייקט שברשותו, מילא היית אומר "שרוצה שאחותו תשמור מצוות" וגם על זה היו לי קושיות

הרגזתי אותך? מצויין.

חלילה לוותר.

קח את הכעס הזה שקפץ לך הרגע, ותחשוב מאיפה הוא מגיע.

זה פשוט לא שייך. 'נישט שייך'.

להשקיע את זה עמוק בנפש.

זה פשוט לא שייך.

בנוסף, מבחן המרשמלו.

תחזיק חזק. הגעגוע בונה את הקשר.

כ "תקופת אימון לעתיד"

ואז כשקשה לנו לשמור (גם אנחנו שומרים) אנחנו זוכרים רגע שאנחנו לא כאן בשביל הרגע.. אלא בשביל להתכונן למשהו גדול יותר שיבוא אחרי החתונה.

וגם לזכור את החומרה של זה וללמוד (כל אחד לבד) על החשיבות של זה עוזר מאוד.

כל כך יפה ונכון! תודה!

כך פסק החפץ חיים. (מצד איסור קריבה לנידה). אמנם ברמת ההתפרטות ההלכתית יש מקום לדון לגבי סוגים שונים של נגיעת חיבה, אך הגבול דק מאד. רגב זה רלוונטי גם לקשיים אחרי החתונה כשאסורים. ומחומרת העוון נלמד על שכר הנזהר ממנו.