אני רוצה להתחתן אבל לא רוצה ילדיםכבר לא ישיבישער

אני לא מאמין שאני כותב את זה

אבל אני לא רוצה (ולא אוהב) ילדים.

 

2 אחיינים שלי נמצאים אצלנו בימים אלו, ואני פשוט לא מבין איך אפשר לשרוד את זה כהורה.

אחותי ובעלה "גמורים" מלטפל בהם ולהתעסק אתם, הם בוכים ללא הפסקה, ואין להם רגע של פרטיות ושקט.

אני פשוט מרחם עליהם.

 

כשחשבתי על זה קצת יותר שמתי לב שתמיד כשדמיינתי זוגיות לא הבאתי בחשבון את הילדים והטיפול בהם. 

אני מאד רוצה להתחתן ולשבת עם אשתי בשקט ושלווה ולתחזק זוגיות מדהימה, אבל פשוט לא רוצה ילדים.

 

זה נורמלי? זה הגיוני? או שאולי זה סימן שכל ההתייחסות שלי לנישואין מוטעית😕

הגיוני לגמרי. להיות נשוי זה חתיחת תיקadvfb

אולי זה צריך להתבשל אצלך...

בסופו של דבר גידול בנים הוא ערך ענק שאנשים מוכנים למסור את נפשם עבורו. מתישהו מפנימים את זה אחרי תהליך.

סליחה שאני אומרת אבלבאנונימיות

לגמרי סימן שכל ההתייחסות שלך לנישואין מוטעית.
כל המצווה שאדם חייב בה (גבר ולא אישה) זה פרייה ורבייה (ולא לישא אישה)
מציעה לך לקרוא בנושא : א – ערך המצווה | הרחבות לפניני הלכה

אולי זה סימן שאתה עדיין בוסרי ולא בשל עדיין לחתונה...

בכל מקרה אם אתה מתכנן לצאת - לדעתי חובה הלכתית עליך לומר זאת בפגישות הראשונות וגם כדי למנוע אי נעימות וצער לצד השני ..

את לא מדייקת לפחות לפי הרב אליעזרצהרים
לגבי ההיררכיה בין מצוות הנישואין לפריה ורביה
ב – האהבה והאחדות – פניני הלכה
אה באמת?באנונימיות

הבאתי את הרב אליעזר מלמד בגלל שהוא מסביר בצורה ברורה ובהירה את הנושא , ולא בכדי שילך על פי משנתו . (לא שחס וחלילה אני לא "מחשיבה" אותו או משהו כזה , פשוט רשום אחרת בכל מקום אפשרי :

במסכת יבמות כתוב : "כל מי שאינו עוסק בפריה ורבייה הרי זה שופך דמים ומבטל את הדמות, שנאמר: כי בצלם אלוקים עשה את האדם, ואתם פרו ורבו" וזה נאמר מפי בן עזאי עצמו (שלא נשא אישה) אז בבקשה אל תבוא ותגיד לי כאילו אני לא יודעת וטיפשה ולא מדייקת תודה רבה.
(ואם אתה רוצה אני יכולה להביא עוד מקורות)

היי, לא להתעצבןצהרים
עבר עריכה על ידי צהרים בתאריך ט"ז בניסן תש"פ 01:38
לא כתבתי שאת לא יודעת או טיפשה. כתבתי שלא דייקת לפי הרב אליעזר. את חולקת על הטענה הזאת? תקראי מה כתוב בקישור שהבאתי.

המקור שהבאת לא מוכיח ש"כל המצוה שאדם חייב בה הוא פריה ורביה" כמו שכתבת. המקור כותב על החומרה בביטול פריה ורביה ולא על מה עיקר המצווה בנישואין.
.
מאוד לא מסכימה איתךהשב שכינתך

יוצא לי המון לדבר עם חברות, נשואות ולא נשואות. באמת יהיו כאלה שידברו על ילדים אבל הרבה מדברות על הרצון העז להתחתן, ולא שמות כמעט בתמונה את השלב שאחרי- הילדים. נשואות מספרות לי שהרגע שהן נודעו שהן בהריון היה בשבילם טראומה עוד יותר מהצד הגברי- כי הם לא לקחו בחשבון אמיתי ומודע את העובדה של הילדים...

אני יכולה די בוודאות לומר יותר מזה- הרבה פעמים אפשר לזהות חוסר בשלות כשמישהי מדברת אך ורק על הילדים ופחות שמה במרכז את הרצון לזוגיות וההבנה שזה באמת חלק מרכזי. הנושא של ההורות מורכב מ-2 הצדדים וגם והגבר וגם האישה מעדיפים הרבה פעמים באופן די לא מודע להדחיק את זה- כי זה באמת לא פשוט ונושא עמוק ומורכב, לפעמים הקושי במחשבה על הורות יכול להיות קשור לחוויה של הבחור/ה מול ההורות של ההורים של עצמם אליהם... אבל המון פעמים המועקה וחוסר הרצון האלה מגיעים דוקא מרצינות ובגרות יתר. בנאדם שמבין לקראת מה הוא הולך מעיד על חכמה ורצינות מול החיים. 

באופן כללי אני חושבת שלא פשוט בכלל לשלוף את האמירה הזאת- שאדם לא בשל. ברור שהוא צריך לבדוק מול עצמו מה הדבר האמיתי שעומד במרכז הרצון שלו. אבל אסוררר לומר לבאדם שהוא לא בשל על סמך דברים כאלו!! ודוקא את החבר'ה הבשלים האמירה הספונטנית הזאת עלולה לקחת צעד אחורנית וזה ממש מסוכן.

 

ואווו ענית לו תשובה מאוד חכמה ונכונה כל הכבודיונתן המקורי


זוגיות טובה ויציבה בין ההורים זה תנאי הכרחי לפנימר שוקו
שמביאים ילדים לעולם. וכן הבחור בסדר גמור ואני ממש מבין אותו. בסופו של דבר זה תהליך נפשי שצריך לעבור ומתישהו הוא ירצה.
מה גם שצריך לדעת לעשות הפרדה בין איך שדברים נראים עכשיו לאיך שדברים נראלי בפועל. סבירות גבוהה ביותר שבהינתן תנאםי פנאי ותהליך שהוא עוד יעבור מן הסתם הוא ירצה ובע"ה גם יביא ילדים.
החיים זה לא שחור או לבן
ואם זה יהיה הילדים שלך?חיים של
גם תרגיש ככה?
כמובן שאני לא יכול לדעת בוודאות כי לא חוויתי את זהכבר לא ישיבישער

אבל אני חושש שכן

מה שקורה עכשיו לא אומר כלום על מה יהיה אח"כ..עדיים

אנשים לפעמים מתהפכים בצורה מדהימה או לחילופין מבהילה..

יש מדהימות ,אוהבות ילדים שהופכות לנשים קולניות ועצבניות

ויש שמאגואיסטיות ומרוחקות הופכות לרכות ועדינות.

גם הוא לא יכול לדעת.

כמובן שיש אנשים שמשתניםכבר לא ישיבישער

אבל אני לא חושב שאמורים "לבנות" על זה.

 

ואם החשש שלי מוצדק ומטרת הנישואין היא ילדים, והכניסה לזוגיות אמורה להיות מתוך ציפייה לכך,

אזי זה לא הגיוני להסתמך על זה שאולי הרצונות ישתנו בהמשך.

אתה בסדר ולגמרי נורמלי ...קרן-הפוך
ההרגשות שלך בעקבות ילדים של אחרים, טבעיות ומובנות.

כאשר אתה תתחתן אי״ה, נקודת המבט וכל ההתייחסות. תהייה שונה.

מתחתנים, בונים זוגיות.
לא חייבים למהר מייד עם הריון ראשון.
אם מרגישים צורך לבנות ולטפח את הזוגיות לתקופה מסויימת אחרי הנישואים - מונעים בינתיים הריון.
ואחרי הילד הראשון, אחרי שנכנסים לתלם כהורים, חושבים ומתכננים את ההריון הבא מתוך כובד ראשון ומחשבה מעמיקה.
לא חייבים צפוף ...
ממש לא מונעים היריון !באנונימיות

סליחה אבל מניעת היריון זה ממש ממש לא מומלץ על פי ההלכה (אם היא חשובה לך) ורק במקרים חריגים ובדיעבד מתירים.
לצאת עם מישהי מראש עם מחשבה כזאת ולהתחתן איתה ואז להגיע למצב שאתם מונעים היריון - זה אסור הלכתית ואני יכולה להביא מקורות לדבריי אם צריך. (פשוט אני לא רוצה "להפחיד")

גם הלכתית וגם מוסרית אתה חייב להגיד לה בפגישות הראשונות בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים שאתה לא מתכוון לפחות בשנים הראשונות להביא ילדים. (אבל זה לא פותר את הבעיה כי בכלל אין לך רצון לילדים,זה לא שאתה אומר שבשנה הראשונה זה קשה בגלל העומס וכו' אלא פשוט זה ההרגשה הכללית שלך, לפיכך המעשה האחראי יהיה ללמוד על העניין של פרייה ורבייה,גם מוסרית וגם הלכתית,ולשאול רבנים בנושא וכו'.)

אחותי את קשה...מדרשיסטית20
מה קשה מהבאנונימיות

כל הזמן את אומרת זאת עליי..
סליחה שאני אומרת את האמת..
סליחה שאני מנסה לעשות את רצון ה'..
סליחה שאני משתדלת להקפיד על ההלכה..
סליחה שאני לא פשרנית..
סליחה שאני לא רוצה לתת יד במה שעלול להיות סבל רב לשני הצדדים ואולי גירושין שיכול לא להתחיל בכלל אם באמת יעשה מה שרשמתי (לא כי אני רשמתי כי זה נכון לעשות זאת מוסרית והלכתית)

אחותי היקרה,מדרשיסטית20
אני חלילה לא מזלזלת בך. ומתנצלת אם זה היה נשמע ככה. אני דווקא שיא המעריכה. ממש !
ואני גם נגד פשרנות בתורה והלכה. פשוט חושבת שהעולם הוא פחות שחור ולבן. ושהתורה היא תורת חיים, שיש עניין של "וחי בהם". וגם בנושא הזה אני חושבת שהוא מציג יותר קושי מאשר עקרון . ולכן להתייחס לזה בצורה יבשה של "ההלכה אומרת שזה אסור ונגמר הסיפור. אז פשוט תלמד על זה וזהו." זו תשובה קשה . כי א. ההלכה היא קצת יותר "מקיפה" מזה. (לא רוצה להגיד דינמית כי אז זה נשמע רפורמי. אבל באמת שכל מקרה לגופו..)
ו-ב. לא חושבת שזה עונה לגופו של עניין, כי חושבת שיש פה גם קצת עניין רגשי אז לא שייך לענות רק בשכל יבש...
אבל לא יודעת, אולי אני לא תופסת את זה נכון
מסכימה לגמרי קל"ת
מי אמר לך שהיחידה שיודעת מה ההלכה??תפוחית 1
יש רבנים שמתירים למנוע תקופה מסוימת אם יש צורך (לא בקיאה בנושא, ושכל אחד ישאל את רבותיו כמובן..)
דווקא במקרה כזה , בלי קשר לעניין ההלכתי, לא מומלץ למנוע44444
הריון ראשון.
כנראה לא יהיה שינוי גדול בין 3 ח' אחרי חתונה ל-שנה אחרי חתונה.
זה יותר דומה לפחד שפשוט צריך להכנס לזה וזהו...
דחיה תהיה הדחקה.
בלי להכנס לעניין ההלכתי מניעת הריון, לדעתי, זה מתאים למצב שיש קושי ספצפי עם תאריך יעד ברור.

מעבר לזה, הריון ראשון קצת יותר מורכב למנוע מבחינה הלכתית אבל לא איסור גורף- כל מקרה לגופו ובשביל זה יש רב.

בכל מקרה פה אני לא רואה עניין מלכתחילה....
אני חושבת שזה רצון שבא עם הזמן.השתדלות !
מניחה שכמעט כל אדם שאין לו ילדים משלו לא יצליח להתמודד עם ילדים ביחד, באותו בית, בלי יכולת לצאת, במשך שבועות ויימאס לו בשלב מסויים.
הורים לילדים שלהם במצב כזה אמנם לא יימאס להם מהילדים שלהם (לא באמת לפחות) אבל הזמנים מורכבים, וגם הילדים לא מתנהלים כרגיל ומתחרפנים בבית...
זה כמו שהרצון להתחתן עם מישהי מסויימת בא אחרי שאתה מכיר אותה, מדבר איתה, לומד עליה... ורק אחרי תקופה אתה אומר לעצמך שזאת היא.
אולי עם האישה יבוא הרצון
וגם אם לא, יש אחר כך תשעה חודשים לפחות להתכונן לעניין ההורות (ובדר"כ זה יותר).
גם הניסיון לגדל ילדים גדל ביחד איתם. הילד לא יוצא לאוויר העולם ומתחיל לטפס על הקירות...

בקיצור- אם אתה יוצא עם בחורה אל תפחיד אותה באמירות כמו "לא רוצה ילדים". וגם אל תאמר את זה על עצמך...
בטח שיש הורים שנמאס להם מהילדים של עצמם!מקרוני בשמנת
כמה תמימות...
הוא בעצמו מתאר את המצב של אחותו ובעלה. הקורונה הזאת בכללי הביאה הרבה הורים לאמירות מאוד קשות. ויש בהחלט הורים בלי כלים להתמודדות עם הילדים שלהם- מה שמוביל הרבה פעמים להתעללות.
אי אפשר להקל בזה ולהגיד "הכל יהיה בסדר כנס לזה בעיוורון".
פספסת שם את הסוגריים -- "(לא באמת לפחות)"השתדלות !
בואי נסכים שהורים נורמאליים לא יוציאו את הילדים שלהם מהבית כשהם יתחרפנו מהם ויימאס להם. הם ישתגעו ביחד איתם, אבל הם עדיין דואגים להם למרות שזה קשה.
והתעללות זה חוסר מוסרית אנושית, הורים לילדים או לא הסיבה לא משנה.
אתה לא רוצה ואוהב ילדים, אווהוא ישמיענו
שאתה לא רוצה ואוהב את כל הטרחה של ההתעסקות איתם וכל המסביב? כי זה הבדל ענקי.. וישנה את תשובתי לגבי ההתייחסות לנישואין...
אני לא יודעכבר לא ישיבישער

מה זה לאהוב ילדים..

 

כן, יצא לי לפעמים לחשוב "וואו, איזה מתוק הילד הזה" וכמה חמוד הוא. אבל ממש לאהוב ילדים? לא יצא לי ואני לא יודע מה זה בדיוק. 

ועכשיו שפתאום שמתי לב לכל הטרחה וההתעסקות שבלגדלם אני מתחיל לחשוב לעצמי למה שאני בכלל ארצה ילדים.

 

ואני אחדד את השאלה שלי, האם כניסה לזוגיות אמורה להיות עם ציפיה לילדים? האם כל הרווקים שבינינו מחכים להחזיק כבר את התינוק שלהם בידיים? או שכמו שכמה כתבו פה זה הגיוני שהרצון להיות אבא יבוא רק בהמשך.

..והוא ישמיענו

(אני כמובן לא שופט אף אחד, ברשותך אשאל)

יש לך אחים קטנים בבית?

או במשפחה?

איך ומה אתה מרגיש כלפיהם?

לאהוב ילדים זה לא תכונה נצרכת. אתה צריך לאהוב את הילד שלךultracrepidam

בדיוק כמו שאתה אמור לאהוב רק את אשתך, אתה צריך לאהוב את הילדים שלך. אין שום צורך שתאהב ילדים של אנשים אחרים. כמובן אתה לא צריך לשנוא אותם, זה טוב להיות נחמד לילדים, אבל אתה צריך רק את המוכנות לדאוג לילדים שלך

>>ברוקולי

 

א. לא, ממש לא כל הרווקים על פני תבל נכנסים לנישואין ומחכים להחזיק תינוק ולקום אליו בלילה

(טוב שיש לפחות 9 חודשים להתכונן לשינוי) 

 

ב. לא מסיקים על המציאות מתקופה לא שגרתית, אתה חשוף לקושי בגידול ילדים במצב חירום אצלך בבית שהבית אינו של הילדים, הרבה פעמים ילדים מתנהגים באופן שונה במקום זר ללא שגרה וללא מסגרת 

 

ג. מסכימה עם @ultracrepidam הרבה אנשים לא רצים ששים ושמחים לכל ילד שעובר מולם ועדין אוהבים את היצירה האלוקית שלהם. וחוץ מזה שזה תהליך, שמתבגרים לתוכו ושמחים בו 

 

ד. בסוף צורך בהמשכיות ובהבאת צאצאים מעבר למצווה ולצורך וכו' יש לנו גם צורך הישרדותי בהמשכיות, אז גם אם כרגע זה נראה לך גדול ומאיים לשמוע ילדים קטנים צורחים, בוכים ומעצבנים 

ברגע שתמצא את האישה שלך וביחד תביאו ילדים יש סבירות גדולה מאוד שתאהב אותם, ותגדל אותם בשמחה ובאהבה (וכן תמשיך לקטר בשנים הקשות שהם קטנים) 

 

 

מן הסתם זה משתנה מאחד לאחד....44444
לדעתי זה גם תלוי כמה נחשפים לילדים , איזה? ומתי? ומאיזה מקום?
וגם יש הבדלים בין גברים לנשים.....

לנשים לרוב זה באמת יותר טבעי.....
והרצון הרבה פעמים מגיעה מהר יותר.....

אצל גברים באופן טבעי שהם יותר שכלתניים ופחות נפגשים עם ילדים הרצון יגיע לאט יותר ופחות עוצמה.....

כמובן שיש מלא יוצאי דופן....

יש לך חברים עם ילדים? גם כאלה לא רק עם תינוקות ופעוטות?
הרבה פעמים הרצון מגיע שאתה נחשף לזה מצד האבא ובעיקר אצל גברים עם ילדים גדולים יותר שהאב בדר"כ נהיה יותר דומיננטי.
וואי קודם כל חייבת להגידמדרשיסטית20
שאני מתחברת בטירוף למה שכתבת, ואני בעצמי בתוך השאלה הזאת בדיוק. יכולה לשתף קצת מהתובנות שאני אספתי בנושא הזה עם הדרך..
א. אחי הבכור אמר לי משהו ממש יפה שהולך איתי . שכשאין לך ילדים מדד השמחת חיים שלך נע נגיד מ-0 ל-3, וכשיש ילדים זה נע בין נגיד 10- ל 10+ . ופשוט אי אפשר להבין את זה בתור רווק.
ב. משהו יפה שאחת מהרבניות מהמדרשה שלי אמרה לי זה שאפשר לנשום עמוק, הכל מגיע בשלבים. זה לא דייט ראשון ואז פתאום "בום" ילדים. כל שלב בנוי על השלב הקודם לו. כמו שבכיתה ד' בגרויות היה נראה לי משהו נורא ואיום ומפחיד בטירוף ולא ידעתי איך אני הולכת לעבור את זה ופתאום הגעתי לכיתה יא', למדתי את החומר, עשיתי מבחן, עשיתי מתכונת, ואז עשיתי בגרות. וכל היה ממש בסדר. ככה זה גם פה . (הדוגמא שלה אגב, אני פשוט נורא התחברתי אליה).
כנראה (לפי מה שהבנתי) יש משהו בזוגיות שאתה תרגיש חסר אם אין לך ילד. זה כמו השלב הבא, כמו הפרי של הזוגיות. לי זה ממש הסתדר. מקווה שזה נתן לך גם איזה משהו (:
בכל מקרה, אני לקחתי מזה שאולי כדאי להתרכז כרגע בשלב הזה ומקסימום אם אני אגיע למקום שהשלב הבא מרתיע אותי תמיד אפשר לפנות לטיפול .
כמובן שיש גישות שונות בנושא ושיש אנשים שאומרים שחייב לרצות ממש "להקים בית" כדי להתחיל לצאת. אבל החכמה היא לבחור את הגישה שמרגישה לך הכי מדוייקת והכי בריאה לך.
לגבי השלבים- זה ממש נכון.....44444
אני זוכרת שהבכור שלי היה תינוק לא הבנתי איך אנשים מגדלים 10 ילדים.....
ואז מישהי שהיתה אז אמא ל-4 אמרה לי שתדעי ל- ילד אחד זה הכי קשה.
היום יש לי 3 ואני לגמרי מסכימה איתה.
ושמעתי מאז המון נשיםאומרות את זה....

בילד הראשון עוברים שלב וזה קשה. אח"כ זה כבר הרבה יותר זורם והרבה יותר קל.

בתכל'ס עוד שהייתי רווקה בכלל הפחיד אותי מתבגרים (לא דמיינתי שתינוק זה קשה).
והיום שהגדול כבר לא רחוק משם אני אןמרת לעצמי שזה מגיע לאט-לאט (לעומת תינוק- יחסית) ולומדים את הגיל והילד ואח"כ זה נהיה הרבה יותר קל- בטח אצל האחים......
היא לא יגיע לא לגיל 13 ולא לגיל 16 ביום אחד.....
ובאמת חשבתי על הדוגמא של הבגרויות.

אני זוכרת שביסודי שדמעתי כמה ספרים צריך ללמוד לבגרות- נחרדתי. היום זה לא נראה לי ביג- גדיל....
וואלה הרגעת (: תודה !מדרשיסטית20
איך אני אוהבת את אמירות ההתנשאות האלה ..מקרוני בשמנת
"עד שלא יהיו לך ילדים לא תהיי מאושרת באמת". אויש, נו.
מה אני אגיד לך, לראות הורים מטפלים בילדים שלהם לא ממש נראה כמו אושר. יותר כמו עול. וזה לא אומר שזה רע, רק שאם להביא ילדים היה מסלול שמנסים למכור לנו- אז עבודת היח"צנות גרועה. הלקוחות הקודמים סובלים ומתבכיינים בכל הזדמנות. רק אני קיבלתי מתחילת הסגר מלא הודעות "מצחיקות" בכל קבוצות הווצאפ?
וואי ממש מתחברת למה שאת אומרתמדרשיסטית20
אבל עדיין, נראה לי חשוב להזכיר לעצמינו שכל ההתמרמרויות שאנחנו רואים זה רק חלק מהתמונה. באופן כללי בחיים בכל נושא את תראי יותר התמרמרויות והתמקדות ע
ברע מאשר את הרגעים הטובים. מספיק להציץ בכותרות הראשיות באתר חדשות. אין מה לעשות, אנשים פחות נוטים להדגיש את הטוב והשמח של החיים. ויותר מזה, אני חושבת שהטוב והשמח בנושא הזה הוא הרבה יותר עמוק מ"עוד רגע טוב" שהיה לי. אני חושבת שזו שמחה הרבה הרבה יותר עמוקה. תחשבי על זה שזה חיבור לנצח ! אשכרה יש לך המשך ! יש לך פרי! לא יכולה להבין את זה באמת עד הסוף כי אני עוד לא שם, אבל אם רגע מתנתקים מהתמרמרויות של ה"כאן ועכשיו" אז נראה לי אפשר להבין שהתמונה הרבה יותר גדולה ועמוקה. אנשים ממורמרים תמיד יש ;) אבל זו דרך הסתכלות אחת על החיים.. זה לא מוריד מזה שזה קשה. אבל קשה זה לא בהכרח רע. גם זוגיות זה קשה, אבל עדיין זה מדהים (אני מניחה 🙈).
מה את רוצה שיכתבו לך בהודעות כמה ילדים זה הדבר הכי ממלא ומשממעין אהבה
וממלא את הלב באושר שאין כמוהו?
זה פשוט לא מסוג הדברים שכותבים אותם ככה בגלוי
ילדים דורשים הרבה התמסרות,הרבה נתינה ויציאה מהאזור נוחות שלך זה נכון
ולכן זה גם קשה
ובתקופה האחרונה האיזונים הופרו -גם לילדים וגם להורים- ואז האתגר נהיה גדול יותר

אבל

בתור אמא אני יכולה להתלונן ולבכות כמה קשה לי ובאותה נשימה לדעת שאני הכי אוהבת אותם בעולם
הכי מודה על מה שהם עשו לי- דוקא על זה שהעבירו אותי תהליך של לצאת מעצמי..של לדעת להיות בשביל באמת,לרצות טוב עבור מישהו אחר יותר ממה שאני רוצה בשביל עצמי, שלימדו להתמסר..שלימדו אותי לאהוב ולהרגיש משמעותית

כשאתה הורה ומבין מה זה אומר להיות הורה
לתת ךילדים שלך בית
לתת להם אהבה ללא תנאים,לחזק להם את הבטחון העצמי, לעזור להם לפתח את הכישורים שלהם
כשאתה מבין מה יש לך בידיים
איזו מתנה עמוקה זאת
אתה לא מוכן לוותר עליה בחיים למרות הקושי

ילדים נותנים משמעות לקיום שלך
זוגיות כמו שתוארה כאן זה זוגיות שכל החיפוש היא אחרי ההנאה העצמית שלך
אבל זה בוסר
זה זמני
אי אפשר לאורך כל הזמן להתחיות רק מזה שהוא אוהב אותי
זה משמעותי. נכון
אבל ההתרגשות מהבחירה לא נשארת סטטית לאורך זמן
זוגיות תקינה אמורה מעצמה להצמיח רצון להוציא ממנה פירות..
להעניק מתוכה הלאה

כמובן שמי שמחכה ולא זכה- ה' רוצה ממנו משהו אחר כרגע.

אבל בכללי- זה הטבע האנושי בכל העולם
ויכל להיות בהחלט שמי שממש לא מבין מה הקטע ולא קוצה בכלל

א. שהוא לא בשל לזוגיות
ב. שהציור שראה הוציא לו את החשק- ויש מה לעשות עם זה. כי הבעיה זה לא באחיינים שהציגו לו ילדים כסיוט. אלא בפרשנות ובהכללה שנוצרה אצלו בגלל זה. ועל זה אפשרי להתבונן ולעבוד
תגובה יפה! מסכימה..!טל אורות

אני חושבת שהרבה רווקים ורווקות לא ממש חושבים על ילדים לפני החתונה.. וזה בא עם הזמן.. אחרי החתונה.. כל אחד במסלול שלו ובקצב שלו. 

אני חושבת שזה לא דוגמא להסתכל על אחיינים ולהשליך את זה לרצון שלך לילדים. ילדים שלך זה משהו אחר לגמרי..

שתי נקודות שעלו לי ממה שכתבת;תולעת השני
דבר ראשון - האם זה תמיד היה כך, או שרק עכשיו כשאתה רואה את הזוגיות של אחותך מקרוב, זה צף ועלה?

משהו שחשוב לזכור זה שהתקופה הנוכחית ממש ממש ממש לא מייצגת את החיים בשגרה. התקופה הזו מקצינה הכל. בדרך כלל ילדים נמצאים גם במעון / גן / סבאסבתא ולהורים יש קצת פנאי אחד לשניה ולעצמם.

תביא בחשבון שעצם זה שאחותך אצלכם מונע ממנה ומבעלה מדרגה נוספת של פרטיות שיש לזוגות שנמצאים בביתם שלהם. (מה גם שאם וכאשר יש להם רגע של פרטיות ושקט, אתה לא בהכרח תהיה מודע לכך. הגיוני שתראה את הזמנים הקשים במרחב הציבורי-משפחתי ולא את הזמנים הנעימים במרחב הפרטי-זוגי.)

דבר שני - באופן כללי, הגיוני מאד כרווק להתמקד בשלב הראשון של חיים כאדם נשוי - הזוגיות עצמה - ולא בשלבים הבאים: ילדים, נכדים, נינים וכו'...

ייתכן שיש גם נשים ששותפות להרגשה הזו. קודם לבנות זוגיות, ורק אחר כך לשקול לפתח ולהרחיב את המשפחה. אם תפתח את הנושא עם מדוייטות יכול להיות שתופתע לטובה. אני חושבת שעד רמה מסויימת זה נורמלי והגיוני, ושזה סימן שההתייחסות שלך לנישואין הדרגתית, לא מוטעית.

אסיים בקלישאה שאני בטוחה שאמרו לך הרבה, כשהילדים המדוברים הם הילדים *שלך* הכל שונה.
לדעתי אתה צריך לעשות את ההבחנהקל"ת
האם נראה לך שאתה לא רוצה ילדים בגלל שאתה לא אוהב ולא מתחבר לילדים(אפילו אם הם יהיו שלך) או האם אתה לא רוצה ילדים בגלל המחשבה על כל הטיפול וההתמסרות שהם דורשים? או שתי הסיבות?

אם זה נובע גם מהסיבה הראשונה שציינתי אז לדעתי זה קצת בעייתי ולא מחשבה בריאה..וצריך באמת להתייעץ לפני שמחליטים להיכנס לזוגיות .
אם זה נובע רק מהסיבה השנייה אז לדעתי אתה נורמאלי לגמרי ולא היחיד כך. ילדים זה עבודה קשה וכולם מודעים לזה. אך אני חושבת שכשזוג נשוי בטוב, הרצון להביא ילדים הוא גובר למרות המודעות לעמל שזה דורש, ומתמודדים . מה גם כמו שאמרו פה לפני לא ישר שמתחתנים באים ילדים, אז אל דאגה יהיה לך גם זמן לבד עם אשתך לטפח את הזוגיות, ב"ה ה' עשה 9 חודשי הריון כדי להכין אותנו..
בהצלחה!
צריך לעשות הסתכלותהמגיד מרשש

"הסתכלות" קלינית.

הייהפי
מה שלומך?
אם זה הגיוני ? בטח זה חלק ממה שהרגשת שראית את הסיטואציה - אחותך עייפה מאוד בעלה גם מה נראה זוהר?! הפוך הם נראים מסכנים כל כך..
אמת

אז כמה נקד' יש משפחות שבאמת הילדים שלהם מאוד דורשים זה אופי של ילדים וזה באמת אתגר
(כמובן שזה קצת שילוב של חינוך )
אך עם כל זאת אתה צריך לזכור שיש משפחות שלהם יש ילדים שהם פחות גומרים אותם וזה הופך את הגידול ילדים למשהו הגיוני וכיף.

עוד נקודה בכל דבר יש יתרונות וחסרות מצד אחד ילדים זה דבר כל כך טוב וכיף וטהור מצד שני הם יכולים לדרוש ולשגע אותך.
זה באמת לפתח סבלנות וגם ראייה לא כל הילדים ולא כל המקרים זה כמו שיצא לך לראות אצל אחותך
יש ויש(בטוחה שגם אצלה יש מקרים ממש כיפים שלא יצא לך כנראה לראות)
נורמלי כנראה שלאחופשיה לנפשי
הגיוני? בעיניך זה הגיוני וזה מה שחשוב פה לדעתי.
אולי גם לדעת שלא כל הילדים וההורים ככ יעזור.
ואם תראה זוג שמח ומאושר עם ילדים?פשוטת עם
לראות את הצד הפחות יפה של גידול ילדים באמת לא כל כך עושה חשק.. אבל יכול להיות שאם תראה זוגות אחרים שמגדלים בשמחנ ילדים זה ירגיש לך אחרת..
נקודה למחשבהן(:

בכל מקרה, ההרגשה שלך לגיטמית, אתה עוד לא במקום של לרצות את זה בכלל כיוון שאולי אתה לא קרוב לשם "פיזית" ..
לא סתם הגבר "מוכרח" בהבאת ילדים , יש לו מצווה על כך- לעןמת האישה שלא מצווה בכך..
התורה מכירה בכך שהצורך בהבאת ילדים יכול להיות יותר חלש אצל גברים (גם אצל נשים מן הסתם, אבל זאת לא הנקודה) ולכן ציוותה עליו..
אני הייתי לוקחת את המצב ברוגע, יחד עם זאת מתייעצת עם דמות תורנית שאתה סומך עלייה ומרגיש פתוח לשתף בהרגשה שלך..
בהצלחה!
איזה רעיון יפהכבר לא ישיבישער

ועכשיו אני מתחיל לחשוב שאולי באמת יעזור לי לעיין ולהתמקד יותר במצוות פרו ורבו ולהבין את חשיבותה ומה עומד מאחוריה.

בנוסף להבנת המצווהשובאל
תנסה לחשוב על עצמך בסוף חייך, איך תרגיש אם לא יהיו לך ילדים?
תזדעזע קצת מהמחשבה ותבין למה אתה רוצה ילדים...
לא! לא מביאים ילדים כי זה מצווהחולת שוקולד
אולי, אבל לא..השב שכינתך

אני פשוט מרגישה שכל התפיסה כאן היא שאתה לא נורמלי או משו.. כמעט כל אישה נשואה שאני פוגשת מדברת על הנושא הזה- לא תכננתי/חשבתי/דמיינתי לגבי ילדים ולא הייתי מוכנה לדבר הזה וכו'...

זה לא רק נורמלי, אלא שבאמת מבחינת האמת, העיקר הוא הזוגיות, חתן נשאר חתן לשנה לאישתו! ומצוות עונה קיימת הרבה לפני והרבה אחרי הילדים, כך שמי שאומר שכל הענין הוא פריה ורביה שכח שיש את הזוג והשראת שכינה בבית יהודי אמיתי.

זה מה שעולה אצל בחור/ה בטבעיות- בן/ת זוג! וכמו שאצלנו ההורים אמרו לכל ילד שחשב לצאת לחתונה- כשאתה חושב להתחתן תזכור שאשתך/בעלך זה התיק המרכזי והכי משמעותי בחיים שלך!!

יהיו שיחלקו על זה ויגידו שדוחקים בזה מצוות פרייה ורביה ואת הצורך בהמשכיות, אני בכל אופן לגמרי תופסת כך, וחושבת שילד שגדל בבית שהעובדה הזו ברורה להורים שלו- גדל ביותר שלווה ושמחה.

ברור שילדים זה חשוב, ברור ש"עמלנו- אלו הבנים", אין ויכוח על החשיבות ל הענין, אלא על ההבנה שזה לא הדבר היחיד ובודאי שהזוגיות עומדת במרכז ברצינות, בפן ההלכתי.

בעז"ה שתזכה לשאת אישה ותרגיש את החשק הזה להביא איתה ילדים משותפים משלכם לעולם, ודי ברור לי שבעז"ה תגיע לזה. ובעז"ה עוד תזהה את האהבה לילדיך מעצמך. כרגע מאוד הגיוני להתמקד בשלב הידוע לך- שזה קודם כל לרצות, ואז למצוא בת זוג ושותפה לחיים.

אז ב"הצלחה!!

אני חושבתESTER.K

שזה ממש לא אומר שלא תאהב את הילד שלך.

ילד של מישהו אחר זה מושג אחר.

לגיטימי, אבל אשתך לעתיד צריכה לדעת מזה בשלביהודית12
הדייטים המוקדמים. לדעתי זה נורמלי לא לרצות (ולי אישית יש ארבעה, אבל אני מבינה שאנשים שונים זה מזה...) אבל המובן מאליו וודאי במגזר הדתי הוא שרוצים ילדים.
בכל מקרה ילדים זה אכן דבר גדול ועצום ומשנה חיים ואחריות עצומה וטוב מאד שאתה מחובר לרצונות שלך כי זה צעד שאין ממנו דרך חזרה ואושרם של חסרי ישע תלוי בו באופן טוטאלי.
הפך הבריאה.. לא הגיוני ולא נורמלימוש השור...
וכן גידול ילדים זה חתיכת תיק.
וההתייחסות לנישואין שלך מוטעית.
בחיים לוקחים אתגרים לא בורחים מהם. אבוי אם האדם יהיה אגואיסט ויחשוב רק על עצמו.
המשפט לשבת עם אישתי ולתחזק זוגיות מדהימה.. אתם לא עובדי מ.ע.צ זוגיות זה סולל בונה
בפנסיה עוברים לחברת מ.ע.צ
ילדים זה מהמם אבל אסור לשכוחשיהא הכל נחת
ילדים זה שמחה.
ילדים זה ברכה.
ילדים זה...
ב''ה ילדים הם כיפים ומשמחים. אבל אסור לך לשכוח קודם כל שאחרי שהם חמודים הם גם צריכים חינוך והרבה התמדה והשתדלות, מאמץ ועוד מצידנו ההורים.
גם אם זה כיף, ויש סיפוק, יש גם קשיים, אל תשכח שזה לא רק ורוד.
כמובן שאסור לשכוח שיש לך אישה.
אתה חייב לומר לאישה את זה. לפחות לפני שהקשר מתקדם.
ובנוסף אסור לך לחסוך מהאישה את מה שמגיע לה, עד לפרט האחרון. *כולל* זוגיות טובה וכיפית.
גם אם אתה מרגיש שזה מאולץ אתה חייב להיות בישבילה עד הסוף.
ואחרי המעשים נמשכים הלבבות, ובע"זה יהיה לך זוגיות מהממת ומשמחת ומספקת.
בעזרת ה' והשתדלות!
עלה והצלח!
ההתיחסות שלך לנישואין לא מוטעיתחולת שוקולד
נישואין וילדים זה שני דברים שונים ועצם מהות הנישואין זה משהו בפני עצמו.

הרבה גברים לא מרגישים רצון לילדים אבל אחרי שהם נולדים הם רןוצים אותם ואוהבים אותם מאוד וזה נורמלי, ואם אתה מחליט שאתה לא רוצה להביא ילדים בלי להרגיש רצון מראש זה גם לגיטימי (תוציא את ההלכה מהמשוואה כי נראה לי אתה מדבר על עצם העניין) רק בעייתי למצוא מישהי שתסכים לזה
וגם, יש הבדל גדול בין להביא 10 ילדים צפופים לבין 2-3-4 ילדים עם רווחים גדולים
לדעתך צריך להביא ילדים גם אם אין רצון לכך?כבר לא ישיבישער
מה שראיתי בכמה תגובות כאן שהרבה פעמים הרצון לילדים מגיע בהמשך אחרי הנישואין. וזה מסתבר מאד לדעתי.

את אומרת פה דבר נוסף וגדול יותר, שיתכן שאחרי שיוולדו יבוא הרגש והרצון.
השאלה האם באמת יש מישהו שלא חפץ בילדים וחשב שזה עול כבד מידי, ואחר כך (אחרי שנולדו) שינה את דעתו
מניחה שיש כאלהחולת שוקולד
אמרתי את זה כאפשרות. ממש לא כמשהו ש"צריך". זה גם תלוי כמובן ברמת חוסר הרצון
אני גם לא חושבת שכולם חייבים להיות בנורמה ולרצות אותו דבר. לא רואה בעיה עקרונית בלא להביא ילדים כי לא רוצים. הבעיה היא הלכתית ופרקטית כי אתה צריך פרטנרית דומה ולכן הצעתי את האפשרות הזאת
ושאלתי בעינה עומדת, האם באמת את רואה את זה כאפשרות?כבר לא ישיבישער

כמובן שלא "צריך" וחובה. השאלה האם זה דבר הגיוני וחכם.

אני פשוט קצת מופתע לשמוע שזה הגיוני בעינייך להביא ילדים כאשר אין רצון לזה.

 

וכמו שכתבת זה הכל כאשר נוציא את ההלכה מהמשוואה ונדבר על עצם הענין.

תראה, בפועל זה משהו שקורה ולא מעט לדעתיחולת שוקולד
למשל בהרבה משפחות ברוכות ילדים לא כל הילדים נולדו מרצון, יש אנשים שמביאים ילדים כאידיאל.

אני מדברת על מצב שלא מרגישים רצון אבל גם לא מרגישים הפוך, כלומר, יש הבדל בין לא להרגיש שרוצים לבין להרגיש שרוצים שלא.

ולמען האמת אני בכלל לא חושבת שזה הגיוני וחכם אבל אני חושבת שבגלל שא"א באמת להוציא את ההלכה והפרקטיקה מהמשוואה זאת כן יכולה להיות אפשרות לא רעה
עכשיו זה לא מצב "נורמאלי"44444
אז אל תקח את התקופה הנוכחית כ"נורמה".

בתור אמא ל-3 אני יכולה להגיד שילד שהוא שלך זה שונה לגמרי מ"בייביסיטר" גם אם בתור דוד או אח.
בתור הורה אתה לא "סופג" רק את החסרונות.
זה אחרת לגמרי- זה הילדים שלך.
וגם יש כאלה שלא מסתדרים עם ילדים קטנים- זה בסדר. אח"כ אי"ה הילד גדל.
אני גם לא מסתדרת עם תינוקות.
בסדר, זה עובר ואח"כ הם גדלים ומגיעים לגיל שהם יותר מבינים, יותר חמודים ויותר "בני אנוש"....

בשלב מסויים פשוט רוצים את זה.

בתור בכורה גם אני לא הייתי להוטה לילדים משלי (לעומת חברותי שפינטזו על זה כבר בחטיבה). בשלב מסויים גם אחים שלי גדלו וגם אני כבר לא גרתי בבית....
ופשוט רוצים את זה.

ובאמת ריווחתי את הילדים כך שילדתי רק שהכי קטן כבר היה לפחות בגיל שנתיים וחצי ואף יותר....
באמת עם גילאי גן- יסודי אני יותר מסתדרת ויותר אוהבת.

ובגדול ילדים קטנים "מאבדים את זה" בשינויי שגרה ובלי גן- שעשועים.
עכשיו זו תקופה גרועה עבורם....
אני ברגיל כמעט כל יום בגן- שעשועים ובימי גשם- ג'ימבורי.

כל עוד אין לך רתיעה תקופה של כמה שנים או משהו כזה פשוט הייתי עוזבת את העניין.....
זה פשוט מגיע.....

אםיש לך תקופה ארוכה- כמה שנים רתיעה וסלידה ממש מילדים אז זה המקום לטיפול....
אבל לא נשמע שאתה שם.

אגב, הגיוני שאתה מדמיין זוגיות ועדיין לא ילדים. זה פשוט השלב הבא.
זה כמו שעכשיו אני מדמיינת בית עם מתבגרים שזה אי"ה, השלב הבא ופחות נכדים ונינים.
זה מראה שהבנת משהו בחיים.כל יום
לגדל ילדים זה אכן דבר מאוד לא פשוט ומאתגר אבל בהחלט משתלם, הבנת שהטוב מעורבב עם קושי.
תעשה העתק הדבק לנישואין- גם זוגיות זה המווון טוב שמעורבב עם אתגרים.
בעזרת ה' תהיה לך זוגיות מדהימה שתעבוד עליה כדי שתהיה כזו.
אל דאגה הרצון לילדים עוד יגיע.

אתה צודק מהנק' מבט שאתה נמצא בההריון מספר אחת
אבל אחרי שתהיה נשוי תתחיל לחשוב ולרצות דברים אחרים.
לכל שלב בחיים יש זמן אחר.
וה' גם מסדר לך את מה שטוב לך

לא סתם יש כאלה שנולד להם ילד אחרי 9 חודש ויש כאלה אחרי שנתיים.. (מדברת בדרך טבעית ולא של התערבויות ושמונעים הריון..)
השלב הראשון הוא לבדוק את עצמךאושפיזין מהירח
איך היה היחס של ההורים שלך אליך כשהיית ילד?
מה שידרו לך? איך היית מרגיש אם אמא או אבא היו אומרים שהם לא סובלים ילדים?
אתה מרגיש שאתה בהתנגשות עם ההרגשה הטבעית של כל גבר שרוצה להיות אבא?
שאוהב ילדים? או שאתה עם עצמך בסבבה

יש פה המון שאלות לפני שאתה מתקדם הלאה
אנסה לענות ולהסבירכבר לא ישיבישער

היחס של הורי יתכן שלא היה מושלם. ואולי באמת שידרו מין קשיחות כזאת,

אבל זה יהיה רלוונטי רק לכשאלך ליעוץ וטיפול ונצטרך לנסות להבין את הגורמים להרגשתי. כרגע אני לא במקום הזה.

 

לגבי הרגשות שלי, זה בדיוק מה שניסיתי להבין. 

האם בכלל יש דבר כזה "רצון טבעי של כל גבר להיות אבא", ואם אינני מרגיש כך אזי אני בהתנגשות כהגדרתך. או שהגיוני שהרצון יבוא ויתפתח רק בהמשך הדרך לאחר הנישואין ולא מוכרח שיהיה אותו לרווקים.

 

וממה שראיתי הרבה מהמגיבים פה מסכימים עם הצד השני.

 

 

יש פה עוד צד באמתאושפיזין מהירח
כמו ש @מקרוני בשמנת אומרת זה נובע *גם* מרקע דתי/רוחני
אבל לא רציתי להכנס לזה כי גם חילוני מצוי רוצה להיות אבא
בקיצור העיקר מודעות, וכן זה מאד חשוב ובסיסי אלא אם אתה בזוגיות עם מירב מיכאלי
והנישואין עצמם?אביטולי
"לשבת עם אשתי בשקט ושלווה.." נשמה..זה לא עובד ככה, גם אצל הזוגות הכי רגועים ואוהבים ומסתדרים ושיוויוניים יש הרבה מתחים, גם מי שמתחתן ואין לו ילדים כי לא רצה או לא יכל להביא הזוגיות לעולם אינה פרחים ולבבות. זו מע' יחסית סוערת, עם עליות ומורדות, עם התנגשות רצונות, עם הרבה מאוד דרמה ומטרתה לתקן את האדם ומידותיו. לא לחיות בסיפור סינדרלה. כנ"ל לגבי ילדים, הם משגעים ת'שכל אין ספק אבל הם גם מביאים אושר וסיפוק וטוהר והרבה הרבה נחת ב"ה.
אענה כנשואה צעירהמקרוני בשמנת
קודם כל כן, זה קיים. אצל חילונים יש לזה יותר מקום. אצלינו- כמו שאתה רואה בתגובות- לא ממש לגיטימי.
מה שחשוב לדעתי זה שתעבוד על עצמך, או לבד או עם איש מקצועי כלשהו כדי להבין את המניעים לחוסר הרצון. אולי זה בר טיפול, אולי אפילו מדובר במשקעים שכדאי לטפל בהם בלי קשר.
ובנוסף אתה יכול לצאת לדייטים, רק לעדכן ולהיות הוגן בעניין הזה. יש הרבה שעוד לא מוכנים וזה בסדר.
לא נכנסת לצד ההלכתי כי אני לא אשת הלכה. אני רק אנושית וכבת אנוש אני חושבת שעדיף עשרת מונים להביא לעולם נשמה כשהיא רצויה ואהובה מאשר כי ככה צריך ואולי להסתכן ביחס לא מתאים כלפי אותה נשמה. יש הרבה מקרי התעללות בילדים, אז כל ה"תאהב את הילדים כשהם יהיו שלך" לא בהכרח עומד במבחן המציאות.
גם אני לא סובל ילדים (בקטע של הרעש וההמולה והטרחה)ברוניש

ואז מה? בשביל זה אתבטל מהמצווה הראשונה והעיקרית בתורה? אדרבא, לפום צערא אגרא.

אדם לעמל יולד.

 

אין דבר כזה שקט ושלווה בעולם הזה, זו אשליה גמורה. תסבול קצת בעולם הזה ותרווה נחת בעולם הבא. אגב, רוב הזוגות בלי ילדים בסוף מתגרשים כי הניצוץ הראשוני עובר די מהר ולאחר מכן אין מה שיחבר ביניהם.

מסכנים הילדים שמגיעים לעולם שלא סובלים אותםחולת שוקולד
מסכנים ילדים שהוריהם מגדלים אותם רק בשביל הכיף העצמי שלהםברוניש


יש לך מחקר שמוכיח את זהמקרוני בשמנת
שזוגות בלי ילדים מתגרשים יותר?
אני חושבת שמה שכתבת בסוף על הזוגות שמתגרשיםתפוחית 1
יכול מאוד לפגוע בזוגות מאותגרי פוריות שמצפים לילדים..
היה ראיון מקסים בהידברות עם הזוג של כרטישיח,הם חיכו 6 שנים לילדים ואמרו שממש לא היה חסר להם על מה לדבר.
יש עוד כל כך הרבה מעבר
מה פתאום, זוגיות טובה לא מתבססת על הילדים.
יש עוד כל כך הרבה מעבר!
אם כבר, הילדים מתבססים על זוגיות טובה.
ילדים זה ערך בפני עצמו.
ילדים זה אושר אין סופי!!!
ואם לא מרגישים אהבה לילדים, ייתכן שזה בשל חוויה שלילית... במיוחד בתקופה הזו זה לא דוגמא...

בתור בכורה במשפחה מרובת ילדים וכיום אמא לתינוקי מתוקי, אני יכולה להגיד שילדים זה אולי קצת רועש וכשהם קטנים גם דורשים טיפול פיזי,
אבל הם כאלו מתוקים, ובסוף הם יגדלו להיות עוד בני אדם בעולם- זה מדהים!

אבל שוב- מכאן ועד למחשבה שילדים זה מה שמחבר בזוגיות, הדרך מאוד רחוקה.
להיפך, כשאנחנו רוצים זמן זוגי- משתדלים לא לדבר על ילדים... אלא עלינו ועוד...

בהצלחה

2 דברים 1 להיות נשוי זה לא פשוט זה תיק וזה אומר המון המוןיוניייי
עבר עריכה על ידי יוניייי בתאריך י"ח בניסן תש"פ 19:08

אחריות ולהביא ילדים זה עוד תיק שהם בוכים וצורחים ומחרפנים תמוח אבל אני מאמין שזה יהיה הילדים שלך אתה בטוח תאהב אותם ויהיה לך קל יותר לטפל בהם ומה גם שהם מביאים שמחה

טבעי לגמרימ. שלום

חינוך ילדים זה אכן דבר מתיש ומתסכל

 

 

למי שלא למד חינוך ילדים. זה תורה שלמה שצריך ללמוד.

מי שלמד יודע שזה דבר מאתגר ודורש כוחות, אבל ממלא את הלב בסיפוק ושמחה עצומה אח"כ. כמאמר הפתגם "ילדים קטנים - נחת קטנה, ילדים גדולים - נחת גדולה".

ענו לך מלא דברים חכמיםאיזה יום שמח

רק מוסיפה שלא שופטים סיטואציה במקרה קיצון

והקורונה היא חתיכת קיצון

 

ועוד דבר, אני מאחלת לך שלא תצטער אף פעם שאין לך ילדים עדין

אתה רווק וזה רחוק ממך אבל כל כך הרבה זוגות בוכים שהם משתוקקים לילדים וה' רוצה אחרת..

ואווו אחת התגובות החזקות אהבתייוניייי

והיא ממש ממש צודדקת

א. לגדל ילדים,ד.

זה דבר עצום, משמח - וגם מטרה ערכית גדולה. משימה אמיתית. תוכן לחיים - וגם השקעה לטווח ארוך.

 

ומעבר לכל זה, כידוע יש מצוות פריה ורביה.

 

ב. ממש לא כדאי לקחת דוגמה ממה שאתה רואה כרגע מאחותך ובעלה עם שני ילדיהם הקטנים. 

ויש בהחלט פרטיות ושקט גם עם ילדים. נכון, יותר תעסוקה איתם (משמח), וצריך לדעת להתארגן. אחרי שלושה, כבר מתחיל להיות קל יותר..

 

ג. "זוגיות מדהימה", חלק ממנה זה הילדים. המשימה המשותפת. 

 

ד. אכן, המחשבה כאילו לנצח "תשב עם אשתך בשקט ובשלוה ותתחזק זוגיות מדהימה".. היא טעות בהתייחסות לנישואין. לדעתי, כנ"ל, בסופו של דבר זה גם על חשבון "הזוגיות המדהימה" (צביא גם בחשבון שאשה נורמלית, מאד רוצה ילדים..).

 

אז כדאי להתבונן מחדש על הערך והטוב, לחשוב איך דבר כזה מחזק גם את הביחד של האיש ואשתו - וגם, לעודד, אם באים במבט טוב, משהו יכול להשתנות כשכבר יש ילדים משלך... זה אחרת מלראות אצל אחרים.

כותבת בתור אמא ל-3 קטנטנות..אור אין סוף

לא קראתי את כל התגובות..
אבל חשוב לי להשמיע את החוויה שלי בתור אמא ל-3 קטנטנות (4,3 ושנה)
שלהיות אמא זה פשוט אושר מטורף!!!
אנשים תמיד מדברים על הצדדים הקשים- לקום בלילה לתינוק, בלאגן בבית וכד'..
ופחות מדברים על הדברים הטובים- על החדרים בלב שמתווספים לך פתאום,
על האושר שאתה מרגיש כשאתה רואה אותם גדלים ומתפתחים, 
על החיוך שלהם שבאמת יכול להמיס אותך..
זה אולי נשמע קצת קלישאה איך שאני כותבת אבל אני ממש מרגישה ככה.
אני לא אומרת שלא קשה לגדל ילדים, נכון זה מאתגר ודורש הרבה עבודת מידות-
אבל באותה מידה גם זוגיות זה לפעמים מתאגר ודורש עבודת מידות,

וכמו בזוגיות- ככל שיותר תשקיע- יהיו פירות יותר מתוקים..
אני אומרת שוב- כי זה ממש חשוב לי שהקול הזה ישמע-
ילדים זה שמחה!!!
באמת שהגעתי לרמות אהבה ואושר שלא הכרתי קודם בזכות הילדים..
בהצלחה רבה!

אשרייך אבל זה נדיר כאילו בואי לא כולם ככה ברור שיש אושריונתן המקורי

אבל הקושי מטורף את באמת נדירה כל הכבוד אבל ממך אי אפשר ללמוד לשאר 

ממש לא כזה נדירחולת שוקולד
עובדה שאנשים מביאים ילדים. סימן שהתועלת עולה על העלות
זה שאנשים מביאים ילדים זה לא אומר כלום!!!!יונתן המקורי

זו הנורמה ואדם חושב גם על העתיד שלו ולא שיש לי משהו נגד ילדים חלילה אבל לומר שזה אושר אין סופי כל הזמן ואין מזה זמנים של לחץ ועצבים והמון המון שעות בלי שינה זה קצת איך לומר שטיות בקיצור ילדים זה דבר לא קל וחייבים להביא ילדים כי זה ההמשך של האדם

בטח שזה אומרחולת שוקולד
רוב האנשים מביאים ילדים בשביל עצמם. סימן שזה שווה להם את הקושי
ואף אחד לא אמר שאין קשיים ורק אןשר אין סופי. ממש לא. אבל הקשיים שווים את זה בגדול.
ולא "חייבים" להביא ילדים. "רןצים" להביא ילדים (לא משנה למה. גם בשביל המשך זאת סיבה לגיטימית אבל צריך לרצות)
לפי דברייך אנחנו אנשים ממש ממש אגואיסטיםיוניייי


ואין לנו מושג עד כמהמר שוקו


חחח תכלס צריכים משהו שיתפוס את הזונדה לפני שמתיםיוניייי


חחח הייתי מעדיף שינתק את המכשירמר שוקו


חחחח ואיי חס ושלום תדבר ככה בגיל 90 נראה אותךיוניייי


גם לא בגיל 90מר שוקו
שואף לחיות יותר, וגבי העדפות מעדיף להיות פעיל עד הרגע האחרון, ללכת לישון ולא להתעורר
נכון. מה לעשות? אף אחד לא מביא ילדים בשבילם.חולת שוקולד
כי הוא חושב שהוא יהיה הורה מושלם ושיהיו להם חיים תותים. אנחנו מביאים ילדים בשביל עצמינו. (או בגלל אידיאל. אבל לא *בשבילם*)

וזה נורמלי וטבעי ואני לא הייתי רוצה לגדול בידיעה שההורים שלי לא רצו אוצי בשביל עצמם והביאו אותי לעולם בשבילי. כמו שלא הייתי רוצה למשל לבעלי יחיה איתי בשבילי כדי לעשות לי טובה ולא בשביל עצמו כי טוב לו איתי
לא נכון!! זה הכי הכי מצוי וכל הקושי זה רק המעטפתמעין אהבה
זה בדיוק השקר של העולם שאנשים מאמינים לקליפות החיצוניות שלפעמים מצטיירות כקושי כעבודה כסבל
אבל זה לא ככה

ילדים זה הדבר הכי נותן משמעות פנימית ושמחה לנשמה
וזה כמו אוכל בריא- לא תמיד זה טעים וקל בביס הראשון
זה דורש התמסרות ללא ספק
אבל בפנים- הלב שמח ובחיים לא היה מחליף את זה בכל חיי הנוחות שבעולם

לעולם לא הייתי בוחרת בחופש ובעצמאות שהיתה לי פעם במקום האוצרות שקבלתי עם כל הקושי
זה מה שמגדל אותי באמת
יותר מכל דבר אחק

ולא אני לא נדירה

פשוט מבחוץ רואים רק את הקושי
וזה רק מחזק אותי כמה חשוב להאיר פנים והיות הורים שמחים -לעשות לאנשים חשק להורות..
לא מסכימה.שירה515
לא חושבת שזה קושי 'מטורף' עבור רוב האנשים.
זו משימת חיים.

הרבה הרבה יותר קשה למי שלא מצליח ללדת ילדים.

גם חיי נישואין הם אתגר לא פשוט, לחלק פחות ולחלק יותר. וגם זה אתגר חיים.
גם ללכת לעבודה כל יום זה לא קל, אבל רוב האנשים מעדיפים לעבוד ולא להיות מובטלים.
אלה החיים שלנו, באנו כדי לעבוד. כשאנחנו מתאמצים ומתקדמים, זה ממלא סיפוק ואושר.
חיים ללא אתגרים לא מביאים סיפוק ושמחה, רק דיכאון.

אני אמא ל6.
ואווו תכלס אנשים חושבים שרווק זה חיים משוגעים אךיונתן המקורי

בסופו של דבר  זה בדידות מטורפת ואם אין ילדים גם לא קל כי כל הזמן מצפים

נתחיל מהסוף: ילדים הם תעודת ביטוחshaulreznik

לא כיף להזדקן כשאת/ה ערירי/ת. רק באגדות שני בני הזוג הולכים לעולמם בעת ובעונה אחת. כשיש ילדים שכבר הספיקו להתבגר, ההרגשה היא שונה, הם יעניקו עזרה במקרה הצורך, יתעניינו בשלום ההורה המזדקן וכן הלאה.

 

עכשיו נחזור להתחלה: יש הבדל מהותי בין אחיין לבין ילד משלך שנוכחת בלידה שלו, החלפת לו חיתולים ועקבת אחרי ההתפתחות שלו. בערך בגיל שנה גם הורה שאדיש לילדים מתחיל להבין שלמשפחה שלו התווסף בן אדם קטן שירש אי אלו תכונות מאימא ומאבא יחד, ושכף ללטף אותו, לשחק איתו ולהתפעל מהאהבה והשמחה שהוא מעניק בחזרה.

 

אכן, קשה לטפל בילדים (בערך עד גיל 3), אבל הם די מהר מגיעים לשלב שבו כיף להיות איתם.

זה נורמאלי שאתה חושב על הזוגיותבלבב שלם
-חול המועד-
כמו שכתבו פה כמה אנשים, הרבה גברים החשיבה והמשיכה העיקרית שלהם לפני החתונה היא לאישה ולזוגיות וכלל לא חושבים על ילדים.. (בניגוד לאישה שהרבה פעמים רוצה להיות אימא ולהביא ילדים..) עכשיו אתה רואה את כל הקושי בגידול הילדים מהצד וחושב לעצמך למה לי כל הדבר הזה, הרי בסך הכל אני מחפש בחורה שתשלים אותי ונחיה בשמחה ושלווה? קודם כל אל תבהל מהתגובות שאתה לא בסדר כי זה טבעי ממש. לפי הנראה ממה שכתבת זה לא שהגעת להחלטה שאתה לא רוצה להביא ילדים, פשוט אין לך משיכה להביא ילדים ואתה רואה שזה עבודה קשה אז עולות מחשבות.. אז התשובה ה'טבעית' לדעתי היא אחרי שנולד ילד יש לך אהבה עצומה אליו ואתה מוכן להשקיע בו המון. ולא סתם יש לגבר משיכה לאישה, אלא כד להביא ילדים לעולם! (אני מתכוון לומר שהדבר הטבעי הוא מבחינה מסויימת נכון וטוב לאדם. כמו שיש לאדם משיכה לאכול כדי שהוא יאכל ויחיה. אבל כמובן שלאכול הרבה מידי זה מזיק וכו')
התשובה המחשבתית היא שאתה צריך לרצות להביא ילדים לעולם כי ה' ציווה אותך, וזאת מצווה גדולה מאוד מאוד. ויש בזה עוד כל מיני תועלות גשמיות וכו'
המציאות כרגע לא נורמאלית.אמא12

אל תסיק מזה מסקנות לילדיך שיהיו בע"ה.

 

אני פעם מאד אהבתי ילדים, אלף בייביסיטרים וכו'.

מאז שנהייתי אמא, אני לא מסוגלת לנשק ילדים של אחרים- ואת שלי אני טורפת כל היום מאהבה.

מה שקורה לפני שאתה אבא לא דומה בכלום למה שקורה אחרי.

 

למה, אתה יודע מה זה להיות נשוי?? כמה שיסבירו לך, לא תבין. לא כי יש בך בעיה, אלא כי זו מציאות שכל כך גדולה ממילים.

אני עדיין מעכלת מה זה להיות נשואה. ואני נשואה כבר זמן לא מבוטל..

כך גם ההורות. אין לך מושג מה זה להיות הורה. אז אל תגיד לעצמך שאתה לא רוצה. תגיד "אני לא יודע מה זה". כי המילים משנות מציאות.

 

ה' בנה את המערכת ההורית בצורה מדהימה- התינוק נולד כל כך חסר ישע וזקוק לך, שאתה נותן ונותן ונותן- ומתוך הנתינה באה האהבה.

 

אני לא מהאמהות שישר שהתינוק נולד מאוהבות בו. אחר כמה זמן אני מסתכלת על התינוק הזה, שיצא ממני, ומתאהבת.

דווקא האינטנסיביות גורמת לאהבה.

 

וב"ה יש לנו זוגיות מדהימה, והמון זמן לעצמנו, ונופש זוגי פעם בכמה זמן, ולא מרגישים חנוקים בכלל.

רק ברי מזל על האוצרות שנפקדנו בהם.

כמה דבריםשירה515
א. נראה לי שהרבה בחורים (להבדיל מרוב הבחורות) לא ממש בקטע של ילדים לפני החתונה.
ב. כמו שכתבו הרבה לפני, אנחנו לא במצב נורמאלי.
ג. לא כל הילדים בוכים וצורחים כל היום! אם מגיעים למצב כזה (בשגרה), כדאי ללכת לחוג הנחיית הורים או לקרוא בנושא (ממליצה על גישת שפר, למי שכבר הורה).
מכירה מישהו - בתשובה לשאלתךלגעת בלב
מכירה מקרוב מישהו שהצהיר כרווק בכל הזדמנות שהוא לא בעניין של ילדים קטנים ו"גם על הילדים שלו הוא לא יסתכל עד גיל חצי שנה"..
וכנשוי הוא משוגע על הילדים שלו
בהמשך לדברים חכמים שכבר נאמרו כאן, נשמע לי מדבריך (עד כמה שאפשר לקלוט דרך הכתוב) שאתה פשוט לא צריך לעשות מזה סיפור, או לחשוב שאולי יש לך בעיה, וכל דבר יגיע בזמנו.
נראה לי נורמליארץטרופיתיפה
טוב שאתה מודע, שלא תהיה בהלם כמו אבות אחרים
לפני הכל יש את המציאותסלמנקה
והמציאות היא שהתוצאה הטבעית של יחסים גופניים בין גבר לאישה היא צאצא.
כך העולם בנוי.

גם אם לא תסתכל על המצווה, גם אם לא תעמיק, גם אם לא תרצה ילדים.

הניתוק שיש בעולם שלנו בין המעשה לבין התוצאה היא מלאכותית ויוצרת עיוותים רבים.

אתה לא צריך לחשוב על זה כל כך הרבה. אם אתה רוצה זוגיות תחפש זוגיות.
כשתתחבר לבת הזוג שלך ותאהב אותה באמת תבין כמה ילד שהוא תוצר של אהבה אמיתית זה דבר נפלא.

נ.ב. יש כל מיני שיטות חינוך. אין שום סיבה שילדים יבכו כל היום ויתישו כ-ל הזמן את ההורים. כשיהיה רלוונטי תחפש הדרכת הורים שתתאים לך ולאורח החיים שתבקש.
קל זה לא אבל החיים לא קלים. ויש לזה תגמול. חכה שהילד הקטן שלך יחבק אותך חזק.
ילדים זה אכן "קוץ בתחת"ה-מיוחדאחרונה

לפעמים

אבל לעניות דעתי מי שאתה רואה כעת זה לא משקף

ולמה?

בלי שום קשר לתקופה הנוכחית יש אכן תקופות של ילדים שהם בכלל משגעים אותך 

ובקשר לתקופה הנוכחית הילדים נמצאים בעיקר בבית, לא בסביבה הטבעית שלהם וכנראה ישנים באותו חדר עם ההורים מה שמטריף את כל הצדדים

לגבי הדמיונות שלך על זוגיות יכול להיות שלא היית ער לזה שיש ילדים בזוגיות נראה לי זה דבר הגיוני

אז כן. ילדים יכולים לשגע אותך אבל להביא לך אושר מעבר לכל דמיון. שילד בוכה בלילה ומשגע אותך ופתאום הוא נותן לך מבט חמוד כזה אתה נמס במקום או שילדה פתאום מחבקת אותך ונותנת לך נשיקה זה שווה את כל השגעת שמביאה לך לפעמים

על שמירת נגיעה (כן, אני מניח שלחלקכם זה נדוש)מתוך סקרנות

אני, חרדי במקור, וכיום, ברוב הדברים נוטה יותר לכיוון הדתי/דתי תורני, דווקא כי בהרבה מובנים הדתיות שלהם נראית לי חזקה, אמתית ואותנטית יותר.

 

אבל אחד הנושאים המאתגרים, הוא נושא "שמירת הנגיעה", יכול להיות שלחלקכם זה נושא נדוש, אבל אותי מפתיע היחס הרווח ל"שמירת נגיעה", כאילו מדובר באיזו חומרה בסגנון של הקפדה על צאת השבת לפי ר"ת וכיוצא בזה.

 

הנה דוגמאות:

 

 

 

 

למיטב הבנתי, נגיעה של חיבה בנידה היא איסור דאורייתא, ואם אני זוכר נכון, לפי המשנ"ב זה יהרג ואל יעבור (יכול להיות שלא זוכר נכון).

אני מפספס פה משהו?

 

אני לא בא להוכיח, וגם אני בעצמי לא צדיק גדול, אבל עדיין הנושא מאתגר ומעסיק.

 

 

כן, אתה מפספס משהוארץ השוקולד

א. זה מחלוקת אם מדובר באיסור דאורייתא (הרמב"ם) או דרבנן (הרמב"ן).

ב. חיבה זה חיבת ערווה, אחרת, זה מחלוקת שולחן ערוך וש"ך. סביר להניח שבין בני זוג עם קשר משמעותי זה אכן חיבת ערווה.

ג. לגבי יהרג ובל יעבור, זה מחלוקת בבלי וירושלמי.


 

ובנוסף, הבעיה בהדגשת האיסור היא בדחיפת אנשים להתחתן כבר כי הם לא שולטים ביצרם לפני שהם בטוחים שנכון שהם יתחתנו. אולי זה הסיבה של אמירות סלחניות יותר.

ועוד יש להוסיף שזה קשה ויתכן שבשל כך אנשים סלחניים יותר למרות האיסור כי הם מבינים שקשה.

תודהמתוך סקרנות

לגבי ב'- לא הבנתי מה ההבדל בין חיבה "סתם" לבין חיבת ערווה, לא שמעתי על חלוקה כזאת מעולם.

לגבי ג'- תוכל להרחיב קצת וגם עם מקורות? בכל מקרה, אם נניח זה דרבנן כמו דעת הרמב"ן (לדבריך, צריך יום אחד לבדוק את זה...), מן הסתם זה לא יהרג ואל יעבור...

בשמחהארץ השוקולד

ב - חיבה סתם=נוגע במישהי כי אכפת לי ממנה, נגיד, לחיצת יד להראות תמיכה רגשית.

חיבת ביאה (טעיתי בהגדרה מקודם) =נוגע במישהי עם קונוטציה מינית המתקשרת לעולם היחסים, לדוגמא חיבוק עם אסוציאציה מינית.

(שוב, זה די כללי)


ג - אפנה אותך למקור עליהם דבריי הסתמכו:

ש"ך ביורה דעה סימן קנז סעיף קטן י.

הוא הרחיב יותר משאמרתי.

הבנתי, תודהמתוך סקרנות
אז כמו שאמרת,  מגע בין מדוייטים הוא כמעט ב100% מקרים עם קונוטציה מינית.

אסתכל בש"ך בל"נ.

אכן, זה אסורארץ השוקולד

פשוט מחלוקת אם זה דרבנן או דאורייתא.

רגשית, זה איסור שקל לנו להבין איך מישהו חוטא בזה יותר ממי שאוכל בשר בחלב.

ולא לשכוח שלרמב"ם דרבנן חמור מדאואייתא(;כְּקֶדֶם
צודק לגבי הרגשית, רק שכשזה המצבמתוך סקרנות
קשה לבקר את החרדים על מה שיכול להראות כחששות מוגזמים, כשרואים בפועל שמי שלא חושש, נופל הרבה יותר לכאורה.
סרטוני היוטיוב חסומים לי, אבל בקרב המקפידים עלהסטורי
ההלכה בציבור הציוני דתי, פשוט וברור שנגיעה של חיבה אסורה.
ההגנה חוסמת לי את שני הסרטוניםפתית שלג

האם זה אומר משהו?🤔

 

חוץ מזה אני לא יודע איזו סביבה תורנית אתה מכיר, אבל ההתייחסות לזה היא כאחת המצוות, ולעומת זאת מי שמחפף בתפילות, כשרויות, צניעות יכול להיות שמחפף גם בזה..

אבל לא ידועה לי שיטתיות שונה🤷‍♂️

תודה לך ול @הסטורי הנה ג'מיני עוזר לנומתוך סקרנות

הנה סיכום מפורט, מובנה ומלוטש של הסרטון "האם כדאי שבחורה ששומרת נגיעה תכתוב בכרטיס את זה" מאת ציפי ריין:

​בסרטון זה דנה מטפלת הזוגיות ציפי ריין בשאלה המורכבת האם כדאי לבחורה השומרת נגיעה לציין זאת באופן מפורש בכרטיס ההיכרויות שלה. היא מציגה את היתרונות והחסרונות של כל החלטה ומציעה כיוון מחשבה מעשי.

​הדילמה המרכזית

​מצד אחד, ציון שמירת הנגיעה מסנן מועמדים שאינם מתאימים מראש ומסייע בתיאום ציפיות מהיר. מצד שני, קיים חשש שהדבר יחסום הצעות רלוונטיות ויקשה על מציאת דייטים [00:00].

​מדוע הציון בכרטיס עלול להרתיע?

​תפיסה של נוקשות יתר: כתיבת עובדה זו עלולה להתפרש אצל בחורים מסוימים כהצבת "סימן קריאה" נוקשה וחסר גמישות, דבר שעלול להבהיל אותם [00:24].

​מנעד רחב של שמירה: הימנעות ממגע פיזי היא נושא מורכב, והיא נעה על פני טווח רחב – החל מנגיעות קלות ועד לקיום יחסים מלאים [00:32].

 

 

​פסילת בחורים רציניים אך לא מושלמים: במציאות הנוכחית, בגיל מסוים רוב הבחורים והבחורות מתקשים לשמור נגיעה באופן מלא. ציון הנושא בכרטיס עלול לחסום בחורים דתיים ורציניים מאוד, שלמרות שלא שמרו נגיעה בעברם, ישמחו לכבד את רצונך ולשמור איתך נגיעה אם תמצאי חן בעיניהם [01:15].

​היתרונות שבציון השמירה בכרטיס

​בהירות ותיאום ציפיות: הגדרה כזו מבהירה מיד מהם הגבולות שלך ומהי רמת המחויבות שלך לעקרונות הדתיים [01:48].

​דיוק בקהל היעד: החלטה זו אמנם מצמצמת את כמות הפניות, אך היא מאפשרת לבחורים שמחפשים בדיוק את רמת הדתיות הזו להגיע אלייך, מה שמגדיל את הסיכוי למפגש מדויק מאוד [02:16].

​המלצה פרקטית

​ציפי מציעה לנקוט בגישה של ניסוי וטעייה. אם את מגלה שציון שמירת הנגיעה חוסם כמות גדולה מדי של הזדמנויות והמחיר לכך כבד עבורך, תמיד ניתן להסיר את הציון מהכרטיס ולבחון את הנושא מחדש בהמשך הדרך [02:24].


 

 

פתית שלג

זה מאוד תלוי מי קהל היעד שלה

מן הסתם צורכי הטיקטוק והפייסבוק הם בצד היותר פתוח של הציונות הדתית.

 

אישית, אם אני רואה בחורה שכותבת שהיא שומרת שבת או שהיא שומרת נגיעה- זה מדליק לי נורה שצריך לבדוק. כדוס. (כי מה ההוא אמינא בעצם?)

תודה ששימחת אותי, עכשיו אוכל למעט בשמחהמתוך סקרנות
בלי להיכנס לדיכאון 🙂.
אגב נדמה לי שבאפליקציות ואתרים מאוד כדאי לכתוב זאתפתית שלג

מי שיפסול בחורה מתאימה על סמך העובדה שהיא שומרת מרחק- בוודאות לא יכול להתאים לבחורה שהערך הזה חשוב לה.

אלא אם כן הערך הזה לא באמת קריטי לה.

 

ממילא עדיף לסנן אותו מראש לפני שאתם יושבים יחד על אותו הספסל..

נכון, אבל כמו שאתה אומר זה אמור להיות "ברור מאליומתוך סקרנות
עד שאתה פוגש בחורות, שכותבות לך "לא מפריע לך שאני שומרת נגיעה"?
כן, אבל זה תלוי בסביבהפתית שלג

ולכן אני לא נמצא באפליקציות האלה. גם בהצעות בין חברים הנושא הזה ברור, אז אני בקושי נפגש עם זה.

אבל בתכלס מי שנמצאת באתר היכרויות שבו מצוי שלא לקיים את ההלכה הזאת, אז ברור שכדאי להבהיר את זה. ובאתרים מסוימים גם טוב לציין ששומרים שבת.

 

אם זה הסיפור בסרטוניםארץ השוקולד
זה כמו שיש כאלה שכותבים שהם מתפללים שלוש תפילות ביום בכרטיס, זה נותן תחושה שהאדם שומר את מה שצריך.
הגבתי וכנראה לא נשלח. התשובה שלה מוזרה מאודהסטורי

נגיעה של חיבה היא איסור גמור. 
 

ההתפלפלות האם זה דאוריתא ויהרג ואל יעבור, כהבנת הב"י את הרמב"ם או דאוריתא שפיקוח נפש דוחה כהבנת פוסקים אחרים ברמב"ם, או חצי שיעור כצד אחד להבין את הרמב"ן או דרבנן כצד שני ברמב"ן לא רלוונטית. כל זה נפק"מ לשאלה האם ובאיזה תנאים אפשר להקל לבעל לעזור לאשתו החולה ובערך זהו.


 

ההלכה הפשוטה והברורה שנגיעה של חיבה - אסורה. ממילא בחורה שרוצה בית ששומרים בו הלכה, ברור שתגיד זאת. זה נכון על שמירת נגיעה כמו על שמירת שבת וכשרות וכמו על שמירת נידה לפי ההלכה - כשהנסיון יהיה הרבה יותר מורכב משמירת נגיעה כשלא נשואים.

 

כל החשבון של 'חבל להפסיד בחור שאולי יבהל ואולי יסכים לכבד אותך אחר כך', הוא חשבון מאוד מאוד מוזר - ואם הבחור יסכים לכבד כאן, אבל לא יכבד בתחומים אחרים שההלכה מחייבת, מה היא תעשה אחרי החתונה?!

תראה,חתול זמני

מישהו אמר לי שראה לא מעט אנשים עם כיפה בחדר האוכל בעבודה בי"ז תמוז (לא זקנים תשושים).

אז מה אני מבין.

סתם תהייהארץ השוקולד

רובנו מכירים חילונים, אם נראה שהם מניחים תפילין למשל, נתרשם מזה ונעריך את זה.

למה אדם שמקיים הרבה מצוות, אבל חלק לא מקבל פחות הערכה ולא הערכה על שהוא גם מניח תפילין וגם שומר שבת וגם שומר כשרות.


תהייה שיש לי

"האם מותר לעשן כשלומדים תורה?"חתול זמני

לא, השאלה הנכונה היא: "האם מותר ללמוד תורה גם כשמעשנים?"

או כמו ב־AI, אל תשאל אותו איפה הכי יעיל לדקור אנשים, אלא על אילו מקומות הכי חשוב להגן בגוף באירוע של תקיפה.

 

בקיצור, אני חותר לזה שזה יכול להיות מאוד מרשים אם ניתקל בחילוני שהוא גם מניח תפילין, שומר שבת וכשרות ולמעשה באותה רמת שמירת מצוות, כמו דתי אחר, שמבחינתנו יהיה לייט,

 

לדעתי הסיבה לכך היא שנקודת המוצא שהיא שחילוני מגיע ממקום אחר לחלוטין פסיכולוגית/אמונית ולכן הרבה יותר קשה לצפות ממנו משהו.

בעוד אדם דתי שמצהיר על עצמו ככזה (בין אם באמירה בין אם בנראות) מצהיר על השתייכות דתית (או תרבותית) מסוימת שבה הדברים האלה מובנים מאליהם.

כמו סיני שמדבר סינית צולעת (מוזר) לעומת ישראלי שמדבר סינית צולעת (די מרשים)

++פתית שלג

אתמצת יותר-

הרבה יותר מצוי להעריך אדם עם הפנים פנימה

מאשר אדם עם הפנים החוצה\עומד במקום

אתה לא יודע מה יש להם או אין להםהסטורי
לדוגמא - חולי סוכרת ויש רבים כאלו, יכולים לתפקד בגדול כאחד האדם, אבל אסור להם לצום.
אני תמיד מניח את הגרוע ביותר.חתול זמני
חושבת שהמגזר החרדי ככלל, משתדל להחמיר בהרבהLavender

מאד נושאים ומובנים, סוג של תשובת גדר כזה.

וכשאתה מתרחק מאד ממשהו (כמובן בצורה בריאה נפשית) יש לך פחות סיכוי להיכשל בו.

נכון להרבה נושאים ומובנים בחיים.

וגילוי עריות היא אחת מג' עברות חמורות שבתורה, אז טבעי שיש יותר גדרות וסייגים.

וכשיש הפרדה בין המגדרים, יש פחות נפילות.

כשהכל יותר חופשי יותר זורם יותר לגיטימי יש סיכוי גדול ליפול.

 

היא מעיזה להגיד בקולHakuna.Matata

את מה שהציבור החרדי שומר בשקט. 

אני אגיד פחות חריף

אני משער שגם בציבור החרדי יש דיבורים כאלה בין בני זוג - אבל זה לא יעלה לרשת. ולא יקבל במה כזו. 

אני אביא דוגמא מעולם אחר - שהוא לא בהכרח מקביל אבל הוא שופך קצת אור על הטענה שלי. 

(מה שנאמר מפה לא מגובה מחקרית - זה מה ששמעתי מאנשים  שמתעסקים)

אחוז הגירושים דומה בכל המגזרים - כלומר, ההתמודדות שווה בין כולם, לא משנה מה אתה לובש ובמה אתה מאמין. 

פדופילים קיימים בכל המגזרים. 

ועוד כמה דוגמאות. 

 

נכון שיש תרבות שונה לכל מגזר, 

אבל פילוג האוכלוסיה די דומה בין המגזרים. 

 

 

אתייחס עכשיו לדבריך :

מה שמפריע לך זה "היחס הרווח" לשמירת נגיעה ולא המציאות עצמה. 

 

שמירת נגיעה היא עניין רגיש גם אצל 'חרדים' וגם אצל 'דתיים'. 
הדתיים מוכנים יותר לדבר על זה בקול רם. 

מה שאצל חרדים נוטים לעשות בחדרי חדרים. 

 

היחס הרווח הוא זה ששונה, ולא המציאות.

אחוז הגירושים לא דומה בכל המגזרים.. ממש לאיעל...אחרונה
לא יודעהפתק

בן עשרים.
ש"ב.
רוצה להקים בית. מרגיש מוכן. 
עם מי אני מדבר? מה אני עושה?

מה משפט מחץ?אריה ישאג
מציאת הצעות רלוונטיותאיתן אלון

שלום, אני בשיעור ה בישיבת הסדר, על פי ההגדרות שאוהבים להגדיר אני "דתי לאומי תורני", מקפיד על הלכה לחלוטין, פתוח מאוד מחשבתית ואמונית, כלומר מברר כל סוגיה עד הסוף עד שאני מגיע לאמונה שבאמת משכנעת אותי ואני חושב שהיא אמיתית ונכונה, בלי לפחד שזאת לא אמונה "פופולרית". 

התורה זה הדבר המרכזי בחיים שלי, יש ליר כשרון בלימוד עיון, בין בהתמדה בלימוד ובין ברמת הלימוד, ואני מתכנן להמשיך בישיבה בשנים הקרובות ולהעמיק בלימוד (אני לא מתכנן להיות אברך כל חיי, אני מתכנן בשנים הקרובות להבין כיצד אני יכול לממש את היכולות שלי בצורה הטובה ביותר, ובזה לעסוק).

אני מחפש מישהי מחויבת להלכה ופתוחה מחשבתית שהאמת היא הדבר הכי חשוב מבחינתה, ומעדיף מישהי שלמדה תורה ברצינות במדרשה.

 

זאת הייתה הקדמה לבעיה שבאתי להתייעץ עם הקהל הקדוש עליה: איך מוצאים הצעות רלוונטיות למה שאני מחפש, ובאופן כללי לציבור שלנו?

ב"שגרירים בלב" לצערי לא הצלחתי בינתיים לקבל הצעות רלוונטיות, ואני לא מכיר אף מקום אחר רציני שמשדך בציבור בציבור שלנו. כל הדברים האחרים זו או מיזמים קטנים, שאני כן מנסה להירשם אליהם אבל אני יודע שהסיכוי להתאמה נמוך, או אתרי הכרויות שמהתרשמות בסיסית נראה שהם מותאמים לציבור יותר לייטי, או שדכנים פרטיים שזה משהו זר מבחינתי (אולי זו בעיה?). הבעיה הגדולה שלי היא שאני מהראשונים מבין החברים שמתחיל לצאת, כך שאין לי כל כך אפשרות להשתדך על ידי חברים.

אשמח לעזרה!

 

(גילוי נאות: אין לי ווטסאפ, אבל לא מסיבות מאוד אידיאולוגיות, אלא כיון שזה בזבז לי הרבה זמן. אין לי התנגדות מהותית לבת זוג עם ווטסאפ. האם זה מרתיע בציבור שלנו?)

בוודאי, אולי התכוונת שאתה קורא ספרי חולארץ השוקולד

ושומר על ההלכה.

פתוח מחשבתית כקורא ספרים ודעות של אנשים לא תורניים.

הצעותהתלמיד העייף

בטוח שיש כאן כאלה שהתמודדו עם התקופה שאני מתמודד בה חוסר הצעות במשך תקופה ארוכה נרשמים לשדכן ממלאים פרטים עושים שיחה ואז? דממה אין מי לדבר מחכים ומחכים בזמן הזה מתפללים עושים חשבון נפש סגולות ומה לא? אבל ההצעה מרגישה רחוקה מלהגיע מה אתם עשיתם בתקופות האלו זה פשוט מגיע באמצע ללא הכנה מראש יוצאים תקופה ארוכה יש הצעות זורמות ואז ביום בהיר אין שום דבר מחכים מחכים כבר חודש חודשיים וכלום כמובן זה לא מרכז היום יושבים לומדים הראש בתורה אבל הלב מצטמק שהסדר מסתיים שהיום מסתיים והצעה מניין? הרצון להתחתן להקים בית כל כך גדול שזה כבר מצער לחיות ככה שאפילו את ההתחלה את הנסיון אין, והייאוש בפתח כי ניסת לפנות לכל שדכן מתאים חברים עם פוטנציאל אברכים בישיבה ואין כלום

מה אתם עשיתם?

זה מגיע בגליםפתית שלג

חוץ מזה אם השטח יבש אז אל תסתמך רק על הצעות בפינת קפה או אברכים מהישיבה.

תנסה להרחיב מעגלים. יצא לי לעשות את זה כמה פעמים. 

תצטרף לשגרירים בלב ושדכנים שונים

 

יש פה בפורום רשימה עם כמה שדכנים ומיזמים טובים אם זה יעזור.

נעוץ בהודעה בראש הפורום

מסכימה. שדכנים, שגרירים, קבוצות וכותפוחית 1אחרונה
בהמשך לשרשור שליאשר ברא

לא יודעת איך מוסיפים כאן.. אבל זה היה הדיון על האור והעוצמות שלי.


לענייננו.

יוצא לי ללמוד הרבה על נושא השידוכים וזוגיות, גם כי זה חשוב לי מאוד. ובעיקר כי לא הגעתי מבית שיש לו מודל כ"כ בריא לחיי נישואין.

אחרי שהייתי קצת בסערת רגשות בחוויה שלי שם..

נרגעתי והתחלתי לעשות קצת חשבון נפש עם עצמי.

והמסקנה הברורה היא שאני 'מבטלת את הנשיות שלי' ואז מלכתחילה לא נותנת לאיש להשפיע משהו.

שוב זה יושב שם על איזשהו שורש שנמצא בתהליך פירוק תודה לה'.


אז השאלה, לא יודעת אם היא מכוונת רק לנשים-

או שהיא מחולקת.

מה זה להיות אישה נשית? במובן הרגשי.

איך זה בא לידי ביטוי? איך אפשר להתחבר יותר לצד הזה שבי? (שנפגע קצת בדרך בעקבות כל מיני דברים).


בסוף באמת רואה בחוש איך ככל שאני עושה יותר עבודה עם עצמי לפרק את החסמים מגדילה בי את הרצון להתחתן וגם מרגישה שיותר מדוייקת לעצמי, מי אני. מה אני רוצה..

אולי זה גם רלוונטי לכל השאלות כאן על איך להגיע להצעה רלוונטית.

לכתחילה וגם תוך כדי, להתקלף מהקליפות הגנה של עצמנו ולהבין כמה עבודה עצמית עוד לפני שהחצי מגיע חשובה מאוד!

מרגיש ליהפי

שאנשים לפעמים מתחתנים מתוך התפשרות שלפעמים עוברת את הגבול הנורמלית עבורי וזה מבאס אותי.


 

כאילו היה לי קשר רציני לאחרונה ולא באלי היה להתפשר על משהו שקשור לתקשורת .. וזה מבאס אותי כאילו קשה לי לשמוח עד הסוף בשמחה שלהם כי זה מרגיש לי שהם הלכו נגד הלב שלהם .

נגיד חברה שממש התלבטה על הבחור.. הוא לא מבין אותה מספיק.. מרגישה שלוקח לה אנרגיה .. לא תמיד שמחה לראות אותו


 

 

לא יודעת זה לא כזה פשוט ההחלטה הזו להתחתן עם מישהו

עכשיו מבינה שזה לא ורוד ..

אבל באמת באלי שתהיה בנינו מציאת חן ואהבה כזו טהורה מתוקה כיפית שאני אראה אותו וממש יתרחב לי הלב

ואני לא ארצה לשנות אותו ..

וזהו זה עושה לי כווץ כזה בלב להרגיש שצריך להתפשר על משהו כזה בסיסי ..

לעומת זאת שאני רואה זוג שהם צוחקים או מבינים אחד את השני בדיבור בוויב ואו זה משגב והכי משמח אותי נותן תקווה ברמות .
 

אני מתחילה לחשוב שיש איתי משהו כביכול לא בסדר אם אמרתי לשלוש גברים לא לאחרונה שמבחינתם זה חתונה ומבחינתי זה פרידה

 

שבסך הכל אני רוצה דבר פשוט מאוד 

תקשורת , אני רוצה להעריץ אותו במובן מסויים.

במקום זה אני מרגישה שאני מנסה לשנות אותם ולא באלי 

אחלוק קצת מפניני חכמתי החתולית הזמניתחתול זמני

בסופו־של־דבר כפי שאת מתארת יש כשל בתהליך. איפשהו זה נופל. ועכשיו המשימה היא למצוא איפה בדיוק בשרשרת נמצאת החוליה החסרה?

אז או שהדרישות שלך – מציאת חן ואהבה כיפית – מופרכות לחלוטין (לא נראה לי?)

או ש-99% מהבחורים היהודיים בארץ (או לפחות מהמדגם שלך, איני יודע כמה רחב הוא) סוציופתים משעממים תתי-אופי (לא נראה לי)

 

או שיש בעיה טכנית כלשהי בפורמט

 

אם לא עובד עד כה אני בספק גדול מאוד אם לעשות שוב ושוב next למועמדים החמודים זאת האסטרטגיה הטובה (אולי כן אני לא באמת יודע) וגם לא נראה לי שהעניין הוא התפשרות

 

אבל כן נראה לי שאת יכולה לחקור יותר לעומק מה בדיוק את רוצה, ולאחר שקיבלת מושג, לבדוק איך הדברים האלה נבנים בדרך-כלל, איך יוצרים מרחב זוגי נעים, מה זה דורש מכל צד, גם ברמת כישורי תקשורת ואולי גם ברמת סגנון הדייטים (לתת יותר זמן? סוגים אלטרנטיביים של דייטים? אורכים שונים? כן להתכתב? לא להתכתב? מה בעצם יכול לעבוד כדי ליצור את התחושה שזה הולך להיות מקום נחמד לשים בו קן?),

 

ובמקביל גם לחקור איפה זה נתקע, כאילו אם כל הבחורים שיצאתם איתם עד כה היו בבונים מצויים אז באמת אין לי מה להציע חוץ מלהשתתף בצערך אבל אם לא אז איפה בדיוק זה נפל? קשה לך להיפתח? הם פחות מחוברים לעולם הרגש? גבריים מדי? נשיים מדי? בקיצור להיות יותר אקטיביים פחות לחכות שמשהו יקרה. או כן לחכות שמשהו יקרה, כאילו אלה ליטרלי שתי האפשרויות היחידות לבחירתך. נראה לי.

עזרה בבקשהב..

יש מישהו בעבודה שחג סביב

והאמת שהבנתי מה עובר לו בראש יחסית מהר

אבל מאז עברו כבר כמה חודשים

ואני לא טועה לצערי, אין סיכוי.

איך אני גורמת לו לעזוב אותי, להניח לי?

ואני חייבת שהוא יניח לי.

קשה לי להסביר כמה זה מציק לי ועושה לי רע.

אני לא נחמדה אליו במיוחד כדי שלא יתבלבל , לא פוגענית או משהו. אני מאוד עניינית וחותכת, ענייני עבודה וזהו.

יש בי משהו שאני מתארת לעצמי שעלול אולי טיפלה לבלבל אבל זאת אני -

מצד אחד דתייה וזה ניכר

ומצד שני אם אני לא לא מרגישה אנרגיות שלא נעימות לי אני מאוד ידידותית וחופשית עם בני המין השני,

במסגרת העבודה. נחמדה כאילו.

יוצא שכיף לי עם חילונים ובכלל אנשים כאילו לא רלוונטיים מבחינה שידוכית אבל סובלת מדתיים .

והוא לא היחיד דרך אגב.

הוא לא אמר כלום אבל הוא כל הזמן חג סביבי, מזהה איפה אני ומה אני עושה ובאילו שעות והופ.. מוצאת אותו שם בניגוד להרגלים הקודמים שלו,מתכנן לי מארבי מפגש איתי, יוצא להפסקות כשאני יוצאת וכו

מבטיחה שבא לי לצעוק עליו אבל לא יכולה לעשות כזה דבר.

העצה הכי עתיקה בספרנעמי28
לפלוט בשיחה רנדומלית שיש לך חבר 
אם באמת היה לה חבר זאת לא הייתה בעיה…intuscrepidam

אני רואה שזו בעיה שחוזרת בפורום, או שזו אותה בחורה יפהפיה מלפני כמה חודשים ששוב חזרה.

אולי אני צריך להשכיר את שירותיי לטפל בבחורים כאלה.

לא יפהפיה ולא נעלייםב..

זה משהו בסגנון הדתי

לא מדברים חופשי עם בני המין השני כי אני דתי ומה יחשבו עלי וזה

ומצד שני מגיעים למצב שממש מציקים ומטרידים את הצד השני אם הוא לא מעוניין

וכל העניין הזה רגיש - איך להגיב לזה ומה זה עלול לגרום וכו

אני אומרת שבן אדם צריך להיות ממוקד וברור אם כן- כן, אם לא - שחרר . ומיד.

יש מישהי אחרת שמחכה לך .

זה מרגיז ממש.

אני בחיים לא הייתי במצב כזה שראיתי מישהו ורציתי ויחלתי ב"ה, נראה לי סיוט להיות במצב כזה.

אם כן הייתי ברור שבמצב כזה צריך להיות ענייניים מכובדים ותכליתיים. המצב המרוח והמציק - מציק.

חשבתי לעשות את זה אבל איכשהו לא יוצא ליב..
אחותי שחררי לא אשמתך שאת יפההפי

אבל תשתדלי לעבור לידו בשקט להתרחק להיכנס בכניסה אחרת

מה שנקרא למזער מפגשים לאפס

האם אפשריעוד מעט פסח

להעביר מסר דרך צד שלישי?

חברה שאת סומכת עליה, שתבהיר לו שאת לא בעניין.

אםoo

הוא מציק לך

תהיי לא נחמדה

לא חייבים לצעוק

אפשר להיות קרירים

לא לשתף פעולה עם שיחות

אם הוא מתיישב ליד

למצוא סיבה סתמית וללכת


ובאופן כללי לא כדאי להיות נחמדים לכולם

רק למי שראוי

לא משנה גברים/ נשים

ככה גם אנשים יודעים לכבד גבולות ולהיות נעימים 

אם תשאלי אותיחוזר תמיד לאשתי

את מתארת את עצמך כאדם נעים ונחמד בכללי.

זה שמולו קשה לך, זה יותר מנורה אדומה שזה לא תקין מצידו. אין ספק שגם הוא מרגיש את זה ואם כן לדעתי זה כבר חצה את הקווים והפך להטרדה שקטה.

אני חושב שבעומק העניין זה באמת הבעיה פה, שאת מרגישה שזו הטרדה, מצד שני לא נעים לך לצעוק, לחתוך, לעמוד על שלך, כי הוא לא עשה כלום...

בשורה התחתונה: את חווה הטרדה על מלא.

דבר ראשון תכירי בזה, חשוב לשים את זה על השולחן.

איך ממשיכים מפה, הרי כל מה שאת מנסה לחתוך הוא כאילו לא מבין... לא יודע אם שייך לבנות על זה שהוא יבין בסוף. כי הוא מבין... מבין טוב, אבל ממשיך.

לדעתי יש מצב שהוא ממשיך כי מבחינתו אין בזה שום בעיה.

וכאן יש קונפליקט - הוא מבחינתו לא עושה מעשה פסול, מבחינתך כן.

עצתי מלב יהודי אוהב היא שתקשיחי עמדות כלפי כל גבר שאת לא בתהליך של היתכנות לשידוך מולו.

ייתכן מאוד שהוא רואה את היחס היותר מרגיל [כיפי.. כלשונך] מול כל חבריו לצוות, והוא לא מבין במה הוא שונה מהם, וגם למה מה שהוא עושה מולך שונה מהדרך שבה את מתנהגת עם כולם.

מצוי מאוד במקרים כאלו שהבת לא מודעת אפילו איזה אנרגיות היא משחררת/ איזה אנרגיות משתחררים ממנה לבחוץ.

אני בטוח לגמרי שאת אפילו לא מבינה כמה ההתנהלות שלך מושכת מבטים ותשומת לב. את לא תוכלי להרגיש את זה בחיים, אבל תהיי בטוחה שמבחינתם הלכת רחוק.

מי יודע, אולי אותו אדם הוא תמרור אזהרה בשבילך, סוג של מראה, רק בשבילך, למענך, לטובתך, שלא תלכי לאיבוד.

אני לא אומר לשנות את ההתנהלות לחלוטין, אלא לנסות לראות את התמונה הכללית מנקודת המבט שלהם.

לדעתי, אותו אדם הוא מראה בשבילך איך סביבך בעבודה תופסת את מערכת היחסים ביניכם. תבדקי, אם באמת תמצאי שנכונים דבריי, כדאי מאוד שתחשבי מסלול מחדש.

רק בשבילך. כדי שלך יהיה טוב.

עוד משהו קטןחוזר תמיד לאשתי

אני ממש לא מסכים עם חלק מהתגובות הפייסניות שהועלו פה, תלכי מדלת אחרת וכו', את לא אמורה להתנצל, להתחיל לחיות בבריחה. זו בעייתו הבלעדית.

כאמור, את מצידך מסוגלת לשפר את איכות החיים שלך גם מהבחינה הזו.

בהצלחה 

מה הבעיה להיות חד משמעית?זיויק
לענ"דאשר ברא

צריך להגיד בצורה ברורה. ואולי הכי טוב שזה יהיה דרך גורם שלישי..

אני ממש בעד גורם שלישיחתול זמניאחרונה

מכיר גברים כאלה זה כל־כך קרינג' ובלתי־נסבל לא רק לבחורה לדעתי גם לכל הסובבים... בע

עלויות חתונהארץ השוקולד

מחפש עצות איך שומרים על החתונה בעלות סבירה?

מקומות עם מחירים שפויים.

מענייןרקאני

יש לך מקומות ספציפיים?

כי אני התחתנתי בכזה מקום ולא היה יותר זול

וביררתי מלא על מקומות ולא מצאתי יותר זול מאולם חרדי

אולי יעניין אותך