אולי זה צריך להתבשל אצלך...

בסופו של דבר גידול בנים הוא ערך ענק שאנשים מוכנים למסור את נפשם עבורו. מתישהו מפנימים את זה אחרי תהליך.

לגמרי סימן שכל ההתייחסות שלך לנישואין מוטעית.
כל המצווה שאדם חייב בה (גבר ולא אישה) זה פרייה ורבייה (ולא לישא אישה)
מציעה לך לקרוא בנושא : א – ערך המצווה | הרחבות לפניני הלכה

אולי זה סימן שאתה עדיין בוסרי ולא בשל עדיין לחתונה...

בכל מקרה אם אתה מתכנן לצאת - לדעתי חובה הלכתית עליך לומר זאת בפגישות הראשונות וגם כדי למנוע אי נעימות וצער לצד השני ..

הבאתי את הרב אליעזר מלמד בגלל שהוא מסביר בצורה ברורה ובהירה את הנושא , ולא בכדי שילך על פי משנתו . (לא שחס וחלילה אני לא "מחשיבה" אותו או משהו כזה , פשוט רשום אחרת בכל מקום אפשרי :

במסכת יבמות כתוב : "כל מי שאינו עוסק בפריה ורבייה הרי זה שופך דמים ומבטל את הדמות, שנאמר: כי בצלם אלוקים עשה את האדם, ואתם פרו ורבו" וזה נאמר מפי בן עזאי עצמו (שלא נשא אישה) אז בבקשה אל תבוא ותגיד לי כאילו אני לא יודעת וטיפשה ולא מדייקת תודה רבה.
(ואם אתה רוצה אני יכולה להביא עוד מקורות)

יוצא לי המון לדבר עם חברות, נשואות ולא נשואות. באמת יהיו כאלה שידברו על ילדים אבל הרבה מדברות על הרצון העז להתחתן, ולא שמות כמעט בתמונה את השלב שאחרי- הילדים. נשואות מספרות לי שהרגע שהן נודעו שהן בהריון היה בשבילם טראומה עוד יותר מהצד הגברי- כי הם לא לקחו בחשבון אמיתי ומודע את העובדה של הילדים...

אני יכולה די בוודאות לומר יותר מזה- הרבה פעמים אפשר לזהות חוסר בשלות כשמישהי מדברת אך ורק על הילדים ופחות שמה במרכז את הרצון לזוגיות וההבנה שזה באמת חלק מרכזי. הנושא של ההורות מורכב מ-2 הצדדים וגם והגבר וגם האישה מעדיפים הרבה פעמים באופן די לא מודע להדחיק את זה- כי זה באמת לא פשוט ונושא עמוק ומורכב, לפעמים הקושי במחשבה על הורות יכול להיות קשור לחוויה של הבחור/ה מול ההורות של ההורים של עצמם אליהם... אבל המון פעמים המועקה וחוסר הרצון האלה מגיעים דוקא מרצינות ובגרות יתר. בנאדם שמבין לקראת מה הוא הולך מעיד על חכמה ורצינות מול החיים. 

באופן כללי אני חושבת שלא פשוט בכלל לשלוף את האמירה הזאת- שאדם לא בשל. ברור שהוא צריך לבדוק מול עצמו מה הדבר האמיתי שעומד במרכז הרצון שלו. אבל אסוררר לומר לבאדם שהוא לא בשל על סמך דברים כאלו!! ודוקא את החבר'ה הבשלים האמירה הספונטנית הזאת עלולה לקחת צעד אחורנית וזה ממש מסוכן.

אבל אני חושש שכן

אנשים לפעמים מתהפכים בצורה מדהימה או לחילופין מבהילה..

יש מדהימות ,אוהבות ילדים שהופכות לנשים קולניות ועצבניות

ויש שמאגואיסטיות ומרוחקות הופכות לרכות ועדינות.

גם הוא לא יכול לדעת.

אבל אני לא חושב שאמורים "לבנות" על זה.

ואם החשש שלי מוצדק ומטרת הנישואין היא ילדים, והכניסה לזוגיות אמורה להיות מתוך ציפייה לכך,

אזי זה לא הגיוני להסתמך על זה שאולי הרצונות ישתנו בהמשך.

סליחה אבל מניעת היריון זה ממש ממש לא מומלץ על פי ההלכה (אם היא חשובה לך) ורק במקרים חריגים ובדיעבד מתירים.
לצאת עם מישהי מראש עם מחשבה כזאת ולהתחתן איתה ואז להגיע למצב שאתם מונעים היריון - זה אסור הלכתית ואני יכולה להביא מקורות לדבריי אם צריך. (פשוט אני לא רוצה "להפחיד")

גם הלכתית וגם מוסרית אתה חייב להגיד לה בפגישות הראשונות בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים שאתה לא מתכוון לפחות בשנים הראשונות להביא ילדים. (אבל זה לא פותר את הבעיה כי בכלל אין לך רצון לילדים,זה לא שאתה אומר שבשנה הראשונה זה קשה בגלל העומס וכו' אלא פשוט זה ההרגשה הכללית שלך, לפיכך המעשה האחראי יהיה ללמוד על העניין של פרייה ורבייה,גם מוסרית וגם הלכתית,ולשאול רבנים בנושא וכו'.)

כל הזמן את אומרת זאת עליי..
סליחה שאני אומרת את האמת..
סליחה שאני מנסה לעשות את רצון ה'..
סליחה שאני משתדלת להקפיד על ההלכה..
סליחה שאני לא פשרנית..
סליחה שאני לא רוצה לתת יד במה שעלול להיות סבל רב לשני הצדדים ואולי גירושין שיכול לא להתחיל בכלל אם באמת יעשה מה שרשמתי (לא כי אני רשמתי כי זה נכון לעשות זאת מוסרית והלכתית)

מה זה לאהוב ילדים..

כן, יצא לי לפעמים לחשוב "וואו, איזה מתוק הילד הזה" וכמה חמוד הוא. אבל ממש לאהוב ילדים? לא יצא לי ואני לא יודע מה זה בדיוק. 

ועכשיו שפתאום שמתי לב לכל הטרחה וההתעסקות שבלגדלם אני מתחיל לחשוב לעצמי למה שאני בכלל ארצה ילדים.

ואני אחדד את השאלה שלי, האם כניסה לזוגיות אמורה להיות עם ציפיה לילדים? האם כל הרווקים שבינינו מחכים להחזיק כבר את התינוק שלהם בידיים? או שכמו שכמה כתבו פה זה הגיוני שהרצון להיות אבא יבוא רק בהמשך.

(אני כמובן לא שופט אף אחד, ברשותך אשאל)

יש לך אחים קטנים בבית?

או במשפחה?

איך ומה אתה מרגיש כלפיהם?

בדיוק כמו שאתה אמור לאהוב רק את אשתך, אתה צריך לאהוב את הילדים שלך. אין שום צורך שתאהב ילדים של אנשים אחרים. כמובן אתה לא צריך לשנוא אותם, זה טוב להיות נחמד לילדים, אבל אתה צריך רק את המוכנות לדאוג לילדים שלך

א. לא, ממש לא כל הרווקים על פני תבל נכנסים לנישואין ומחכים להחזיק תינוק ולקום אליו בלילה

(טוב שיש לפחות 9 חודשים להתכונן לשינוי) 

ב. לא מסיקים על המציאות מתקופה לא שגרתית, אתה חשוף לקושי בגידול ילדים במצב חירום אצלך בבית שהבית אינו של הילדים, הרבה פעמים ילדים מתנהגים באופן שונה במקום זר ללא שגרה וללא מסגרת 

ג. מסכימה עם @ultracrepidam הרבה אנשים לא רצים ששים ושמחים לכל ילד שעובר מולם ועדין אוהבים את היצירה האלוקית שלהם. וחוץ מזה שזה תהליך, שמתבגרים לתוכו ושמחים בו 

ד. בסוף צורך בהמשכיות ובהבאת צאצאים מעבר למצווה ולצורך וכו' יש לנו גם צורך הישרדותי בהמשכיות, אז גם אם כרגע זה נראה לך גדול ומאיים לשמוע ילדים קטנים צורחים, בוכים ומעצבנים 

ברגע שתמצא את האישה שלך וביחד תביאו ילדים יש סבירות גדולה מאוד שתאהב אותם, ותגדל אותם בשמחה ובאהבה (וכן תמשיך לקטר בשנים הקשות שהם קטנים) 

אני חושבת שהרבה רווקים ורווקות לא ממש חושבים על ילדים לפני החתונה.. וזה בא עם הזמן.. אחרי החתונה.. כל אחד במסלול שלו ובקצב שלו. 

אני חושבת שזה לא דוגמא להסתכל על אחיינים ולהשליך את זה לרצון שלך לילדים. ילדים שלך זה משהו אחר לגמרי..

"הסתכלות" קלינית.

ועכשיו אני מתחיל לחשוב שאולי באמת יעזור לי לעיין ולהתמקד יותר במצוות פרו ורבו ולהבין את חשיבותה ומה עומד מאחוריה.

אני פשוט מרגישה שכל התפיסה כאן היא שאתה לא נורמלי או משו.. כמעט כל אישה נשואה שאני פוגשת מדברת על הנושא הזה- לא תכננתי/חשבתי/דמיינתי לגבי ילדים ולא הייתי מוכנה לדבר הזה וכו'...

זה לא רק נורמלי, אלא שבאמת מבחינת האמת, העיקר הוא הזוגיות, חתן נשאר חתן לשנה לאישתו! ומצוות עונה קיימת הרבה לפני והרבה אחרי הילדים, כך שמי שאומר שכל הענין הוא פריה ורביה שכח שיש את הזוג והשראת שכינה בבית יהודי אמיתי.

זה מה שעולה אצל בחור/ה בטבעיות- בן/ת זוג! וכמו שאצלנו ההורים אמרו לכל ילד שחשב לצאת לחתונה- כשאתה חושב להתחתן תזכור שאשתך/בעלך זה התיק המרכזי והכי משמעותי בחיים שלך!!

יהיו שיחלקו על זה ויגידו שדוחקים בזה מצוות פרייה ורביה ואת הצורך בהמשכיות, אני בכל אופן לגמרי תופסת כך, וחושבת שילד שגדל בבית שהעובדה הזו ברורה להורים שלו- גדל ביותר שלווה ושמחה.

ברור שילדים זה חשוב, ברור ש"עמלנו- אלו הבנים", אין ויכוח על החשיבות ל הענין, אלא על ההבנה שזה לא הדבר היחיד ובודאי שהזוגיות עומדת במרכז ברצינות, בפן ההלכתי.

בעז"ה שתזכה לשאת אישה ותרגיש את החשק הזה להביא איתה ילדים משותפים משלכם לעולם, ודי ברור לי שבעז"ה תגיע לזה. ובעז"ה עוד תזהה את האהבה לילדיך מעצמך. כרגע מאוד הגיוני להתמקד בשלב הידוע לך- שזה קודם כל לרצות, ואז למצוא בת זוג ושותפה לחיים.

אז ב"הצלחה!!

שזה ממש לא אומר שלא תאהב את הילד שלך.

ילד של מישהו אחר זה מושג אחר.

כמובן שלא "צריך" וחובה. השאלה האם זה דבר הגיוני וחכם.

אני פשוט קצת מופתע לשמוע שזה הגיוני בעינייך להביא ילדים כאשר אין רצון לזה.

וכמו שכתבת זה הכל כאשר נוציא את ההלכה מהמשוואה ונדבר על עצם הענין.

היחס של הורי יתכן שלא היה מושלם. ואולי באמת שידרו מין קשיחות כזאת,

אבל זה יהיה רלוונטי רק לכשאלך ליעוץ וטיפול ונצטרך לנסות להבין את הגורמים להרגשתי. כרגע אני לא במקום הזה.

לגבי הרגשות שלי, זה בדיוק מה שניסיתי להבין. 

האם בכלל יש דבר כזה "רצון טבעי של כל גבר להיות אבא", ואם אינני מרגיש כך אזי אני בהתנגשות כהגדרתך. או שהגיוני שהרצון יבוא ויתפתח רק בהמשך הדרך לאחר הנישואין ולא מוכרח שיהיה אותו לרווקים.

וממה שראיתי הרבה מהמגיבים פה מסכימים עם הצד השני.

ואז מה? בשביל זה אתבטל מהמצווה הראשונה והעיקרית בתורה? אדרבא, לפום צערא אגרא.

אדם לעמל יולד.

אין דבר כזה שקט ושלווה בעולם הזה, זו אשליה גמורה. תסבול קצת בעולם הזה ותרווה נחת בעולם הבא. אגב, רוב הזוגות בלי ילדים בסוף מתגרשים כי הניצוץ הראשוני עובר די מהר ולאחר מכן אין מה שיחבר ביניהם.

אחריות ולהביא ילדים זה עוד תיק שהם בוכים וצורחים ומחרפנים תמוח אבל אני מאמין שזה יהיה הילדים שלך אתה בטוח תאהב אותם ויהיה לך קל יותר לטפל בהם ומה גם שהם מביאים שמחה

חינוך ילדים זה אכן דבר מתיש ומתסכל

למי שלא למד חינוך ילדים. זה תורה שלמה שצריך ללמוד.

מי שלמד יודע שזה דבר מאתגר ודורש כוחות, אבל ממלא את הלב בסיפוק ושמחה עצומה אח"כ. כמאמר הפתגם "ילדים קטנים - נחת קטנה, ילדים גדולים - נחת גדולה".

רק מוסיפה שלא שופטים סיטואציה במקרה קיצון

והקורונה היא חתיכת קיצון

ועוד דבר, אני מאחלת לך שלא תצטער אף פעם שאין לך ילדים עדין

אתה רווק וזה רחוק ממך אבל כל כך הרבה זוגות בוכים שהם משתוקקים לילדים וה' רוצה אחרת..

והיא ממש ממש צודדקת

זה דבר עצום, משמח - וגם מטרה ערכית גדולה. משימה אמיתית. תוכן לחיים - וגם השקעה לטווח ארוך.

ומעבר לכל זה, כידוע יש מצוות פריה ורביה.

ב. ממש לא כדאי לקחת דוגמה ממה שאתה רואה כרגע מאחותך ובעלה עם שני ילדיהם הקטנים. 

ויש בהחלט פרטיות ושקט גם עם ילדים. נכון, יותר תעסוקה איתם (משמח), וצריך לדעת להתארגן. אחרי שלושה, כבר מתחיל להיות קל יותר..

ג. "זוגיות מדהימה", חלק ממנה זה הילדים. המשימה המשותפת. 

ד. אכן, המחשבה כאילו לנצח "תשב עם אשתך בשקט ובשלוה ותתחזק זוגיות מדהימה".. היא טעות בהתייחסות לנישואין. לדעתי, כנ"ל, בסופו של דבר זה גם על חשבון "הזוגיות המדהימה" (צביא גם בחשבון שאשה נורמלית, מאד רוצה ילדים..).

אז כדאי להתבונן מחדש על הערך והטוב, לחשוב איך דבר כזה מחזק גם את הביחד של האיש ואשתו - וגם, לעודד, אם באים במבט טוב, משהו יכול להשתנות כשכבר יש ילדים משלך... זה אחרת מלראות אצל אחרים.

לא קראתי את כל התגובות..
אבל חשוב לי להשמיע את החוויה שלי בתור אמא ל-3 קטנטנות (4,3 ושנה)
שלהיות אמא זה פשוט אושר מטורף!!!
אנשים תמיד מדברים על הצדדים הקשים- לקום בלילה לתינוק, בלאגן בבית וכד'..
ופחות מדברים על הדברים הטובים- על החדרים בלב שמתווספים לך פתאום,
על האושר שאתה מרגיש כשאתה רואה אותם גדלים ומתפתחים, 
על החיוך שלהם שבאמת יכול להמיס אותך..
זה אולי נשמע קצת קלישאה איך שאני כותבת אבל אני ממש מרגישה ככה.
אני לא אומרת שלא קשה לגדל ילדים, נכון זה מאתגר ודורש הרבה עבודת מידות-
אבל באותה מידה גם זוגיות זה לפעמים מתאגר ודורש עבודת מידות,

וכמו בזוגיות- ככל שיותר תשקיע- יהיו פירות יותר מתוקים..
אני אומרת שוב- כי זה ממש חשוב לי שהקול הזה ישמע-
ילדים זה שמחה!!!
באמת שהגעתי לרמות אהבה ואושר שלא הכרתי קודם בזכות הילדים..
בהצלחה רבה!

אבל הקושי מטורף את באמת נדירה כל הכבוד אבל ממך אי אפשר ללמוד לשאר 

זו הנורמה ואדם חושב גם על העתיד שלו ולא שיש לי משהו נגד ילדים חלילה אבל לומר שזה אושר אין סופי כל הזמן ואין מזה זמנים של לחץ ועצבים והמון המון שעות בלי שינה זה קצת איך לומר שטיות בקיצור ילדים זה דבר לא קל וחייבים להביא ילדים כי זה ההמשך של האדם

בסופו של דבר  זה בדידות מטורפת ואם אין ילדים גם לא קל כי כל הזמן מצפים

לא כיף להזדקן כשאת/ה ערירי/ת. רק באגדות שני בני הזוג הולכים לעולמם בעת ובעונה אחת. כשיש ילדים שכבר הספיקו להתבגר, ההרגשה היא שונה, הם יעניקו עזרה במקרה הצורך, יתעניינו בשלום ההורה המזדקן וכן הלאה.

עכשיו נחזור להתחלה: יש הבדל מהותי בין אחיין לבין ילד משלך שנוכחת בלידה שלו, החלפת לו חיתולים ועקבת אחרי ההתפתחות שלו. בערך בגיל שנה גם הורה שאדיש לילדים מתחיל להבין שלמשפחה שלו התווסף בן אדם קטן שירש אי אלו תכונות מאימא ומאבא יחד, ושכף ללטף אותו, לשחק איתו ולהתפעל מהאהבה והשמחה שהוא מעניק בחזרה.

אכן, קשה לטפל בילדים (בערך עד גיל 3), אבל הם די מהר מגיעים לשלב שבו כיף להיות איתם.

אל תסיק מזה מסקנות לילדיך שיהיו בע"ה.

אני פעם מאד אהבתי ילדים, אלף בייביסיטרים וכו'.

מאז שנהייתי אמא, אני לא מסוגלת לנשק ילדים של אחרים- ואת שלי אני טורפת כל היום מאהבה.

מה שקורה לפני שאתה אבא לא דומה בכלום למה שקורה אחרי.

למה, אתה יודע מה זה להיות נשוי?? כמה שיסבירו לך, לא תבין. לא כי יש בך בעיה, אלא כי זו מציאות שכל כך גדולה ממילים.

אני עדיין מעכלת מה זה להיות נשואה. ואני נשואה כבר זמן לא מבוטל..

כך גם ההורות. אין לך מושג מה זה להיות הורה. אז אל תגיד לעצמך שאתה לא רוצה. תגיד "אני לא יודע מה זה". כי המילים משנות מציאות.

ה' בנה את המערכת ההורית בצורה מדהימה- התינוק נולד כל כך חסר ישע וזקוק לך, שאתה נותן ונותן ונותן- ומתוך הנתינה באה האהבה.

אני לא מהאמהות שישר שהתינוק נולד מאוהבות בו. אחר כמה זמן אני מסתכלת על התינוק הזה, שיצא ממני, ומתאהבת.

דווקא האינטנסיביות גורמת לאהבה.

וב"ה יש לנו זוגיות מדהימה, והמון זמן לעצמנו, ונופש זוגי פעם בכמה זמן, ולא מרגישים חנוקים בכלל.

רק ברי מזל על האוצרות שנפקדנו בהם.

לפעמים

אבל לעניות דעתי מי שאתה רואה כעת זה לא משקף

ולמה?

בלי שום קשר לתקופה הנוכחית יש אכן תקופות של ילדים שהם בכלל משגעים אותך 

ובקשר לתקופה הנוכחית הילדים נמצאים בעיקר בבית, לא בסביבה הטבעית שלהם וכנראה ישנים באותו חדר עם ההורים מה שמטריף את כל הצדדים

לגבי הדמיונות שלך על זוגיות יכול להיות שלא היית ער לזה שיש ילדים בזוגיות נראה לי זה דבר הגיוני

אז כן. ילדים יכולים לשגע אותך אבל להביא לך אושר מעבר לכל דמיון. שילד בוכה בלילה ומשגע אותך ופתאום הוא נותן לך מבט חמוד כזה אתה נמס במקום או שילדה פתאום מחבקת אותך ונותנת לך נשיקה זה שווה את כל השגעת שמביאה לך לפעמים

עם וריד נפוח במצח אדום מזעם 💢

פותח האשכול הוא משהו בין טרול לרחפן (ואני נשמר במילותיי)

(לגופם של דברים, הוא לא טרול, גם לא 'רחפן' במובן הפשוט של המושג. אולי כן 'רחפן', במובן שהוא עוסק בדברים מאוד גדולים ורעיונות נשגבים, בלי מספיק 'בסיס ארצי לנאצלות'. מה שיוצר אצלו פער עצום בין האידאות ליכולת לממש אותן בעולם).

והאידיאות.

"כָּל זֹאת בָּאַתְנוּ וְלֹא שְׁכַחֲנוּךָ וְלֹא שִׁקַּרְנוּ בִּבְרִיתֶךָ. לֹא נָסוֹג אָחוֹר לִבֵּנוּ וַתֵּט אֲשֻׁרֵינוּ מִנִּי אָרְחֶךָ".

האם עם ישראל בגלות שהיה גוף מת עם תורת אמת הנטועה בתוכו, עזב את האידיאות?

לא. עסקנו באמת והרחבנו אותה בציצים ופרחים עד ש-ה' ברחמיו ריחם עלינו . "יְחַיֵּנוּ מִיֹּמָיִם בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי יְקִמֵנוּ וְנִחְיֶה לְפָנָיו".

אולי אני בינתיים סריס עץ יבש אבל אני לא יעזוב לעולם את ה' ולימוד תורתו, עד שה' ירחם עלי.

עבר עריכה על ידי הסטורי בתאריך ב' בטבת תשפ"ו 20:22

אבל להתאמץ למצוא איך מקיימים אותם בפועל בארץ, בלי דמיונות שווא. איך מקיימים בארץ הזאת, לא באיזה עולם של ענני כבוד דמיוניים.

המצווה שלך היא לשאת אשה ולפרות ולרבות. כשיוולדו לך בעז"ה בנים המצווה עליך ללמד אותם תורה ולחנך אותם לקיום מצוות. האם הם יצאו גדולי הדור או קטני הדור - לא צריך לעכב אותך או לבלבל אותך כשאתה מחפש אשה מציאותית, 

"בהדי כבשי דרחמנא למה לך - מאי דמפקדת עלייך למעבד!!!"

והסיומת כה מתאימה ומתבקשת

כי זה ממש משמעות מדרש חז"ל של מקור הציטוט 

השתדל לשאת אשה הגונה, בתו של ישעיהו, כדי שיצאו ממנו בנים כשרים.

איפה שהוא לפני כ 1000 שנים…

הסתיימה עם ירידת קרנה של יהדות בבל והעברת מרכז הכובד למערב

האחרונות ולראות מה הם מכנים את חכמי דורם.

על כל פנים, בפסוק בפתיחת השרשור, כמובן רמזתי להחיית ישיבת הגאונים בארץ ישראל.

כל אדם והתפקיד שלו בעולם. אחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכוון לבו לשמים. אני בריה וחברי בריה

כולם צריכים להגיע למעשי האבות?

ואם נדייק הכתוב מתקמד במעשים, זה לא בכדי.

הכתוב לא מדבר על המדרגה הרוחנית של האדם.

יודע ש'הברית מנוחה' כותב שאפשר להגיע למדרגות רוחניות יותר גדולים מהדורות הקודמים.

במיוחד בזמן הגאולה, כמו שהרב קוק מאריך בכמה מקומות.

לדרגתם.

הם הורישו לנו את כח המידות והמעשים שלהם.

(כמעט כולנו לא צאצאים של משה, וגם יש להאריך ברוחב ובעומק שמשה לא הוריש את כוחותיו לדורות הבאים.)

אחת המחלוקות בין החסידות לרמב"ם.

"הלכה ב

אל יעבור במחשבתך דבר זה שאומרים טפשי אומה"ע ורוב גולמי בני ישראל, שהקב"ה גוזר על האדם מתחלת ברייתו להיות צדיק או רשע. אין הדבר כן  אלא כל אדם ראוי לו להיות צדיק כמשה רבינו, או רשע כירבעם, או חכם או סכל, או רחמן או אכזרי, או כילי או שוע, וכן שאר כל הדעות. ואין לו מי שיכפהו, ולא גוזר עליו, ולא מי שמושכו לאחד משני הדרכים  אלא הוא מעצמו ומדעתו נוטה לאי זו דרך שירצה. הוא שירמיהו אמר: מפי עליון לא תצא הרעות והטוב כלומר: אין הבורא גוזר על האדם להיות טוב ולא להיות רע. וכיון שכן הוא  נמצא זה החוטא הוא הפסיד את עצמו, ולפיכך ראוי לו לבכות ולקונן על חטאיו ועל מה שעשה לנפשו וגמלה רעה. הוא שכתוב אחריו: מה יתאונן אדם חי וגו'? גבר על חטאיו. וחזר ואמר הואיל ורשותנו בידינו, ומדעתנו עשינו כל הרעות  ראוי לנו לחזור בתשובה ולעזוב רשענו  שהרשות עתה בידינו, הוא שכתוב אחריו: נחפשה דרכינו ונחקורה ונשובה עד ה'."

(הלכות תשובה, פרק ה הלכה ב, העתקתי מאתר דעת)

יש הרבה סוגים של צדקות : ת"ח, חסיד, עניו, ירא חטא, רגשן, שכלתן, הכל לפי תכונותיו של האדם.

המקובלים כמובן סוברים שלכל אדם יש סוג נשמה שונה, הרמבם סובר שלא, אבל נראה שכם יסכים שאדם ילמד במקום שליבו חפץ וינסה למקסמם את הכשרונות שלו ולא לנסות להיות מישהו אחר.

גם החסידות סוברת שעל עמי הארצות להתקדם כמה שיותר ברוחניות.

מה שרבי זושא התכוון זה שישאלו אותו בשמים למה לא מקסם ומימש ומיצה את הכשרונות הרוחניים  והייחודיות של זושא, ולא של משה רבינו. אין הכוונה להטיף לבינוניות.

וכמובן אחד המרבה והממעיט שאמרתי זה אם אדם אין לו זמן ללמוד תורה הרבה, או שתפקידו בעולם הוא לעסוק בעיקר בדברים אחרים (גם אח של הרמבם עסק בעעקר בסחורה ופחות בתורה, בהנחיית הרמבם עצמו).

כמובן אם אדם מתבטל ולא עוסק בתורה הרבה, במילא אין כאן "ובלבד שיכון ליבו לשמים" כי הרי יכל ללמוד הרבה ולא למד. סימן שהוא לא באמת מתכוון. אבל מי שרוצה ללמוד הרבה אבל רואה שתפקידו וכשרונותיו בעולם זה לעשות משהו אחר בעולם וללמוד רק שעה ביום, או שמנסה בכל המאמץ ועדיין רואה שקשה, על זה נאמר "יכוון ליבו חשמים".

בחירה חפשית היא על מעשינו. אבל לא כל אדם יכול לבחור לזכור את השס במבחן סיכה גם אם יתאמץ מאוד. וגם על קצב ההתקדמות אין לנו בחירה, כלומר גם אם מאוד ארצה לא אצליח ללמוד את כל השס תוך יום. על זה נאמר "ובלבד שיכוון ליבו" כלומר מי שרוצה ללמוד את כל השס ומתקדם בקצב שמתאים לו - נחשב כבר כאילו סיים את כל השס (בתנאי שימשיך ללמוד בהתמדה) - כי אדם נמצא איפה שהוא רוצה להיות. עיין על משמעות הרצון (ובלבד שהרצון רציני ולא רמאות) באורות התשובה ובאורות הקודש.

כמובן אם אדם "רוצה" ללמוד את כל השס אבל לא לומד למרות שיכול, אז הוא לא באמת רוצה ברצינות

רק תיזהר לא להפיל את הילד בדרך עם הלחץ של התפקיד.

וגם עד כמה שזכור לי "נחית דרגא ונסיב איתתא" וגם שאישה עולה(או נשארת ברמתה) ואינה יורדת, בעוד הגבר יורד. ולכן ידידי וכו

לא ?

כדאי לך להקשיב לכל האנשים שאומרים לך לרדת מהעץ.

אולי הם טועים, אבל כדאי להקשיב לקול הזה ולקחת אותו ברצינות. אולי הוא אומר משהו, אולי לא.

לא חשוב

נבנה בית מלא תורה וקדושה וניתן לו את מרב הכלים להיות גאון הדור, ואם הוא ירצה ויזכה הוא יהיה.

זה לא שנגיד לו תהיה גאון הדור.

"בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה צֶמַח ה' לִצְבִי וּלְכָבוֹד וּפְרִי הָאָרֶץ לְגָאוֹן וּלְתִפְאֶרֶת לִפְלֵיטַת יִשְׂרָאֵל".

"אוֹצָר 'נֶחְמָד' וָשֶׁמֶן בִּנְוֵה חָכָם".

שתזכה בעז"ה בקרוב ממש שיתרונן ליבך בנוות ביתך ותתרונן תורתך תחת קורתך

אז מוזמנים לפנות ואני אנסה לעזור

זה באמת מקום לרחף בו.

מה שבטוח.

ושאף אחד לא שם לב אלייך, ולכן את חותכת מעוד אחד ועוד אחד למרות שהייתם יכולים להיות מאוד מתאימים.

תאמיני לי תלמדי הרבה יותר על הבחור אם תחליטי להגיד שקר לך ולבחון את התגובה שלו, מאשר להחליט לבחון אם הוא שם לב שקר לך בכלל מלחתכילה.

בכלל הגישה הזאת היא פוטינציאל להיות כדור שלג מתגלגל לחיי זוגיות מתסכלים.

הוא נדרש לעבוד על עצמו לשים לב יותר לדברים שמפריעים לה בדיוק באותה מידה שהיא נדרשת לעבוד על עצמה להרחיב את תחומי הביטוי וההבעה שלה מולו.

אבל אם היא לא יודעת לומר שקר לה זה גם בעיה.

ולגבי עצם המקרה, אולי גם לה היה מעניין ממש שהיא לא שמה לב לקור.

אני צוחקת כי עכשיו שעה אני אומרת לחברה די קר לי בואי לאוטוו כבר

פתאום דוכן של תכשיטים סייל כל הדוכן

מה לא ניקח????

והיא כולה עלק קר לך

הורידה לי את החשק לא לקחתי .

סתם פשוט היה יש ים אנשים

קיצר יש משהו שמעניין לך פחות קר

אבל בדייטים לי ספציפית קפוא

ואני חופרת לבחור שקר לי!

הוא לא יכול לפספס את זה

שהתסכול הכי גדול שלי בדייט היה שנכנסו למסעדה ואז גילנו שאנחנו בטעות בחלק החיצוני שלה אומנם מקורה אבל חיצוני היה שם קור בלתי נסבל.

שזה קטע זה יחסי  כי עם גברים קפוא לי רצח

ועם חברות שלי חם לי כל הזמן המזגן על חום דולק 

זו לא בושה לומר לבחור שקר לך ותשמחי לעבור.

בסוף המטרה שלו שיהיה לך הכי נוח בעולם כדי שתוכלי להביא את כל כולך לפגישה( וגם להיפך כמובן).

אני אישית הייתי שמח אם מישהו תאמר לי מה יגרום לה להרגיש טוב יותר. 

יש כאלו שמתפדחות לומר וסתם סובלות. 

והיא עדיין התפדחה להגיד

אני מקווה שבהמשך היא תגיד שקר לה

זה נושא מספיק חשוב כדי שלפחות תהיה לכם ראיה משותפת לגבי איך נכון להשקיע.

המצב שבו צד אחד משקיע כראות עיניו בכל מיני השקעות וצד שני כלל לא מעורב זה המצב הנפוץ אבל הוא מאוד לא בריא בעיקר בעיתות משבר שבו צד אחד יקבל תרעומת על ההשקעות הגרועות שלו.

וגם איך בן אדם משקיע אומר הרבה מאוד על הנפש של בן האדם ועל איך הוא רואה את העתיד שלו ושל משפחתו.

אם מישהו אחד אחראי על שטיפת כלים, זריקת זבל או ספונג'ה זה לא נורא כל כך אם הפרטנר לא יהיה לו מושג בנושא.

אבל בנושאים כמו ניהול ההון המשפחתי וחינוך הילדים זה מאוד קריטי ששני ההורים יהיו אחראים ביחד.

וזאת כי שני בני הזוג מוציאים ומכניסים (בדרך כלל) ואם לשניהם יש מטרה לחסוך להון עצמי לבית או לחתונות ובר מצוות לצורך העניין לא הגיוני שאחד מבני הזוג על דעת עצמו יחליט להוציא יום אחד הכל על ביטקוין כי הוא ראה טיקטוק ששכנע אותו זה הדבר הנכון.

אבל זו התבוננות חיצונית  צריך לשבור את הסטיגמות

גם בהתחלה זה עלה לי, אבל אולי זה רק עניין של ניסוח.

אם מדברים על שורש העניין אפשר למצוא בדילמה הזו עקרון שהוא אמיתי ולא חיצוני.

למה שיהיה הבדל אם לשניהם המסקנה השווה היא- "אני מיואש/ת וכבר בקושי מנסה" ?

הוא מגדיר את עצמו כנורמלי חוץ מהעובדה שהוא לא מצליח במערכות יחסים, לכן הוא יכול לבודד את חוסר ההצלחה בתחום הזוגי ולהבין שזה לא צובע את כל האישיות שלו. ככה הבטחון העצמי עולה וכך גם המסוגלות שלו לפתור את הבעיה עולה.

בסוג השני יש בעיה בהגדרת הזהות האישית והערך העצמי. הטיפול הוא בהכרח שורשי. 

לבין כמה שהוא באמת

לפעמים רק צריך להחליף כמה אותיות בראש, כמו הדוגמה המפורסמת 'מחשבה-בשמחה'.

בעז"ה בקרוב ממש!

אפשר עדיין להתפלל ולבקש ליד החנוכיה אפילו שהיא כבויה

בע"ה

לשנה הבאה נר איש וביתו

מתוך בריאות ושמחה#

שהתפללתי עליך לישועה שלמה ב"ה.

ניכר שאתה עובר קושי מאוד גדול, תקופה ממושכת

מקווה שאתה מוצא גם בחיים האמיתיים כתובת מיטיבה שתעזור לך ותלווה אותך דרך קושי זה

חזק ואמץ

ב"ה שתראה אור גדול במהרה ממש

"קווה אל ה'

חזק ויאמץ ליבך

וקווה אל ה'"

ענית תשובה מאוד מרגיעה בסיפא, פשוט תצא עם בנות שלא נדחקו לפני בשלות לדייטים.

אם זה גורף אז או שמאגר ההצעות שלך מזעזע או שיש סיבה אחקת וזה היה רק התירוץ. זה לא נורמטיבי סטטיסטית שעם כל הבנות לא עוברים מאותה הסיבה את הדייט השני.

נוטה לחשוב שזו לא רק "חוסר בשלות" מצידן, ושאם תהיה איתך אווירה נעימה וכיפית הן ימשיכו

אני לומד מטעויות ומשתפר ומבין איך לעשות דברים פעם אחת התעלמנו מהטריגרים ובפעם אחרת זה צץ משום מקום

קשה הזיווג כקריעת ים סוף

ההשתדלות היא לא רק לוגיסטית אלא גם להשתפר בתדר, ללמוד מטעויות וצעירויות, לקרוא את הבחורה, לרצות להיות נעים...

בהצלחה

ואם ההצעות ברובם הגיעו מאותו מקום/שדכן/שדכנית כדאי לשתף אותם ולהבין מהם איך להתמודד עם זה.

בהצלחה

לצאת עם בשלות יותר.

כדאי רק לוודא עם עצמך \שיחה עם חבר שבאמת זו הסיבה וזו לא גרסה מנומסת שלהן ל"זה לא אתה, זו אני". 

אתה מדבר עם החברה שלה ושואל אם יוצא לה לדבר על הרצון לבנות בית וזה משהו שמעסיק אותה.. תוהה לעצמי איך לשאול את זה בדיוק. נשמע לי לגיטימי לשאול.

אולי לא נכון להפנות את האצבע כלפי חוסר הבשלות שלהן, אלא כלפי הגורם האחר בעסק?

אולי כדאי לברר עם מי ששידך, שינסה לברר אם יש משהו ספציפי וקיצוני בהתנהגות שלך שמרתיע.