אולי זה צריך להתבשל אצלך...

בסופו של דבר גידול בנים הוא ערך ענק שאנשים מוכנים למסור את נפשם עבורו. מתישהו מפנימים את זה אחרי תהליך.

לגמרי סימן שכל ההתייחסות שלך לנישואין מוטעית.
כל המצווה שאדם חייב בה (גבר ולא אישה) זה פרייה ורבייה (ולא לישא אישה)
מציעה לך לקרוא בנושא : א – ערך המצווה | הרחבות לפניני הלכה

אולי זה סימן שאתה עדיין בוסרי ולא בשל עדיין לחתונה...

בכל מקרה אם אתה מתכנן לצאת - לדעתי חובה הלכתית עליך לומר זאת בפגישות הראשונות וגם כדי למנוע אי נעימות וצער לצד השני ..

הבאתי את הרב אליעזר מלמד בגלל שהוא מסביר בצורה ברורה ובהירה את הנושא , ולא בכדי שילך על פי משנתו . (לא שחס וחלילה אני לא "מחשיבה" אותו או משהו כזה , פשוט רשום אחרת בכל מקום אפשרי :

במסכת יבמות כתוב : "כל מי שאינו עוסק בפריה ורבייה הרי זה שופך דמים ומבטל את הדמות, שנאמר: כי בצלם אלוקים עשה את האדם, ואתם פרו ורבו" וזה נאמר מפי בן עזאי עצמו (שלא נשא אישה) אז בבקשה אל תבוא ותגיד לי כאילו אני לא יודעת וטיפשה ולא מדייקת תודה רבה.
(ואם אתה רוצה אני יכולה להביא עוד מקורות)

יוצא לי המון לדבר עם חברות, נשואות ולא נשואות. באמת יהיו כאלה שידברו על ילדים אבל הרבה מדברות על הרצון העז להתחתן, ולא שמות כמעט בתמונה את השלב שאחרי- הילדים. נשואות מספרות לי שהרגע שהן נודעו שהן בהריון היה בשבילם טראומה עוד יותר מהצד הגברי- כי הם לא לקחו בחשבון אמיתי ומודע את העובדה של הילדים...

אני יכולה די בוודאות לומר יותר מזה- הרבה פעמים אפשר לזהות חוסר בשלות כשמישהי מדברת אך ורק על הילדים ופחות שמה במרכז את הרצון לזוגיות וההבנה שזה באמת חלק מרכזי. הנושא של ההורות מורכב מ-2 הצדדים וגם והגבר וגם האישה מעדיפים הרבה פעמים באופן די לא מודע להדחיק את זה- כי זה באמת לא פשוט ונושא עמוק ומורכב, לפעמים הקושי במחשבה על הורות יכול להיות קשור לחוויה של הבחור/ה מול ההורות של ההורים של עצמם אליהם... אבל המון פעמים המועקה וחוסר הרצון האלה מגיעים דוקא מרצינות ובגרות יתר. בנאדם שמבין לקראת מה הוא הולך מעיד על חכמה ורצינות מול החיים. 

באופן כללי אני חושבת שלא פשוט בכלל לשלוף את האמירה הזאת- שאדם לא בשל. ברור שהוא צריך לבדוק מול עצמו מה הדבר האמיתי שעומד במרכז הרצון שלו. אבל אסוררר לומר לבאדם שהוא לא בשל על סמך דברים כאלו!! ודוקא את החבר'ה הבשלים האמירה הספונטנית הזאת עלולה לקחת צעד אחורנית וזה ממש מסוכן.

אבל אני חושש שכן

אנשים לפעמים מתהפכים בצורה מדהימה או לחילופין מבהילה..

יש מדהימות ,אוהבות ילדים שהופכות לנשים קולניות ועצבניות

ויש שמאגואיסטיות ומרוחקות הופכות לרכות ועדינות.

גם הוא לא יכול לדעת.

אבל אני לא חושב שאמורים "לבנות" על זה.

ואם החשש שלי מוצדק ומטרת הנישואין היא ילדים, והכניסה לזוגיות אמורה להיות מתוך ציפייה לכך,

אזי זה לא הגיוני להסתמך על זה שאולי הרצונות ישתנו בהמשך.

סליחה אבל מניעת היריון זה ממש ממש לא מומלץ על פי ההלכה (אם היא חשובה לך) ורק במקרים חריגים ובדיעבד מתירים.
לצאת עם מישהי מראש עם מחשבה כזאת ולהתחתן איתה ואז להגיע למצב שאתם מונעים היריון - זה אסור הלכתית ואני יכולה להביא מקורות לדבריי אם צריך. (פשוט אני לא רוצה "להפחיד")

גם הלכתית וגם מוסרית אתה חייב להגיד לה בפגישות הראשונות בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים שאתה לא מתכוון לפחות בשנים הראשונות להביא ילדים. (אבל זה לא פותר את הבעיה כי בכלל אין לך רצון לילדים,זה לא שאתה אומר שבשנה הראשונה זה קשה בגלל העומס וכו' אלא פשוט זה ההרגשה הכללית שלך, לפיכך המעשה האחראי יהיה ללמוד על העניין של פרייה ורבייה,גם מוסרית וגם הלכתית,ולשאול רבנים בנושא וכו'.)

כל הזמן את אומרת זאת עליי..
סליחה שאני אומרת את האמת..
סליחה שאני מנסה לעשות את רצון ה'..
סליחה שאני משתדלת להקפיד על ההלכה..
סליחה שאני לא פשרנית..
סליחה שאני לא רוצה לתת יד במה שעלול להיות סבל רב לשני הצדדים ואולי גירושין שיכול לא להתחיל בכלל אם באמת יעשה מה שרשמתי (לא כי אני רשמתי כי זה נכון לעשות זאת מוסרית והלכתית)

מה זה לאהוב ילדים..

כן, יצא לי לפעמים לחשוב "וואו, איזה מתוק הילד הזה" וכמה חמוד הוא. אבל ממש לאהוב ילדים? לא יצא לי ואני לא יודע מה זה בדיוק. 

ועכשיו שפתאום שמתי לב לכל הטרחה וההתעסקות שבלגדלם אני מתחיל לחשוב לעצמי למה שאני בכלל ארצה ילדים.

ואני אחדד את השאלה שלי, האם כניסה לזוגיות אמורה להיות עם ציפיה לילדים? האם כל הרווקים שבינינו מחכים להחזיק כבר את התינוק שלהם בידיים? או שכמו שכמה כתבו פה זה הגיוני שהרצון להיות אבא יבוא רק בהמשך.

(אני כמובן לא שופט אף אחד, ברשותך אשאל)

יש לך אחים קטנים בבית?

או במשפחה?

איך ומה אתה מרגיש כלפיהם?

בדיוק כמו שאתה אמור לאהוב רק את אשתך, אתה צריך לאהוב את הילדים שלך. אין שום צורך שתאהב ילדים של אנשים אחרים. כמובן אתה לא צריך לשנוא אותם, זה טוב להיות נחמד לילדים, אבל אתה צריך רק את המוכנות לדאוג לילדים שלך

א. לא, ממש לא כל הרווקים על פני תבל נכנסים לנישואין ומחכים להחזיק תינוק ולקום אליו בלילה

(טוב שיש לפחות 9 חודשים להתכונן לשינוי) 

ב. לא מסיקים על המציאות מתקופה לא שגרתית, אתה חשוף לקושי בגידול ילדים במצב חירום אצלך בבית שהבית אינו של הילדים, הרבה פעמים ילדים מתנהגים באופן שונה במקום זר ללא שגרה וללא מסגרת 

ג. מסכימה עם @ultracrepidam הרבה אנשים לא רצים ששים ושמחים לכל ילד שעובר מולם ועדין אוהבים את היצירה האלוקית שלהם. וחוץ מזה שזה תהליך, שמתבגרים לתוכו ושמחים בו 

ד. בסוף צורך בהמשכיות ובהבאת צאצאים מעבר למצווה ולצורך וכו' יש לנו גם צורך הישרדותי בהמשכיות, אז גם אם כרגע זה נראה לך גדול ומאיים לשמוע ילדים קטנים צורחים, בוכים ומעצבנים 

ברגע שתמצא את האישה שלך וביחד תביאו ילדים יש סבירות גדולה מאוד שתאהב אותם, ותגדל אותם בשמחה ובאהבה (וכן תמשיך לקטר בשנים הקשות שהם קטנים) 

אני חושבת שהרבה רווקים ורווקות לא ממש חושבים על ילדים לפני החתונה.. וזה בא עם הזמן.. אחרי החתונה.. כל אחד במסלול שלו ובקצב שלו. 

אני חושבת שזה לא דוגמא להסתכל על אחיינים ולהשליך את זה לרצון שלך לילדים. ילדים שלך זה משהו אחר לגמרי..

"הסתכלות" קלינית.

ועכשיו אני מתחיל לחשוב שאולי באמת יעזור לי לעיין ולהתמקד יותר במצוות פרו ורבו ולהבין את חשיבותה ומה עומד מאחוריה.

אני פשוט מרגישה שכל התפיסה כאן היא שאתה לא נורמלי או משו.. כמעט כל אישה נשואה שאני פוגשת מדברת על הנושא הזה- לא תכננתי/חשבתי/דמיינתי לגבי ילדים ולא הייתי מוכנה לדבר הזה וכו'...

זה לא רק נורמלי, אלא שבאמת מבחינת האמת, העיקר הוא הזוגיות, חתן נשאר חתן לשנה לאישתו! ומצוות עונה קיימת הרבה לפני והרבה אחרי הילדים, כך שמי שאומר שכל הענין הוא פריה ורביה שכח שיש את הזוג והשראת שכינה בבית יהודי אמיתי.

זה מה שעולה אצל בחור/ה בטבעיות- בן/ת זוג! וכמו שאצלנו ההורים אמרו לכל ילד שחשב לצאת לחתונה- כשאתה חושב להתחתן תזכור שאשתך/בעלך זה התיק המרכזי והכי משמעותי בחיים שלך!!

יהיו שיחלקו על זה ויגידו שדוחקים בזה מצוות פרייה ורביה ואת הצורך בהמשכיות, אני בכל אופן לגמרי תופסת כך, וחושבת שילד שגדל בבית שהעובדה הזו ברורה להורים שלו- גדל ביותר שלווה ושמחה.

ברור שילדים זה חשוב, ברור ש"עמלנו- אלו הבנים", אין ויכוח על החשיבות ל הענין, אלא על ההבנה שזה לא הדבר היחיד ובודאי שהזוגיות עומדת במרכז ברצינות, בפן ההלכתי.

בעז"ה שתזכה לשאת אישה ותרגיש את החשק הזה להביא איתה ילדים משותפים משלכם לעולם, ודי ברור לי שבעז"ה תגיע לזה. ובעז"ה עוד תזהה את האהבה לילדיך מעצמך. כרגע מאוד הגיוני להתמקד בשלב הידוע לך- שזה קודם כל לרצות, ואז למצוא בת זוג ושותפה לחיים.

אז ב"הצלחה!!

שזה ממש לא אומר שלא תאהב את הילד שלך.

ילד של מישהו אחר זה מושג אחר.

כמובן שלא "צריך" וחובה. השאלה האם זה דבר הגיוני וחכם.

אני פשוט קצת מופתע לשמוע שזה הגיוני בעינייך להביא ילדים כאשר אין רצון לזה.

וכמו שכתבת זה הכל כאשר נוציא את ההלכה מהמשוואה ונדבר על עצם הענין.

היחס של הורי יתכן שלא היה מושלם. ואולי באמת שידרו מין קשיחות כזאת,

אבל זה יהיה רלוונטי רק לכשאלך ליעוץ וטיפול ונצטרך לנסות להבין את הגורמים להרגשתי. כרגע אני לא במקום הזה.

לגבי הרגשות שלי, זה בדיוק מה שניסיתי להבין. 

האם בכלל יש דבר כזה "רצון טבעי של כל גבר להיות אבא", ואם אינני מרגיש כך אזי אני בהתנגשות כהגדרתך. או שהגיוני שהרצון יבוא ויתפתח רק בהמשך הדרך לאחר הנישואין ולא מוכרח שיהיה אותו לרווקים.

וממה שראיתי הרבה מהמגיבים פה מסכימים עם הצד השני.

ואז מה? בשביל זה אתבטל מהמצווה הראשונה והעיקרית בתורה? אדרבא, לפום צערא אגרא.

אדם לעמל יולד.

אין דבר כזה שקט ושלווה בעולם הזה, זו אשליה גמורה. תסבול קצת בעולם הזה ותרווה נחת בעולם הבא. אגב, רוב הזוגות בלי ילדים בסוף מתגרשים כי הניצוץ הראשוני עובר די מהר ולאחר מכן אין מה שיחבר ביניהם.

אחריות ולהביא ילדים זה עוד תיק שהם בוכים וצורחים ומחרפנים תמוח אבל אני מאמין שזה יהיה הילדים שלך אתה בטוח תאהב אותם ויהיה לך קל יותר לטפל בהם ומה גם שהם מביאים שמחה

חינוך ילדים זה אכן דבר מתיש ומתסכל

למי שלא למד חינוך ילדים. זה תורה שלמה שצריך ללמוד.

מי שלמד יודע שזה דבר מאתגר ודורש כוחות, אבל ממלא את הלב בסיפוק ושמחה עצומה אח"כ. כמאמר הפתגם "ילדים קטנים - נחת קטנה, ילדים גדולים - נחת גדולה".

רק מוסיפה שלא שופטים סיטואציה במקרה קיצון

והקורונה היא חתיכת קיצון

ועוד דבר, אני מאחלת לך שלא תצטער אף פעם שאין לך ילדים עדין

אתה רווק וזה רחוק ממך אבל כל כך הרבה זוגות בוכים שהם משתוקקים לילדים וה' רוצה אחרת..

והיא ממש ממש צודדקת

זה דבר עצום, משמח - וגם מטרה ערכית גדולה. משימה אמיתית. תוכן לחיים - וגם השקעה לטווח ארוך.

ומעבר לכל זה, כידוע יש מצוות פריה ורביה.

ב. ממש לא כדאי לקחת דוגמה ממה שאתה רואה כרגע מאחותך ובעלה עם שני ילדיהם הקטנים. 

ויש בהחלט פרטיות ושקט גם עם ילדים. נכון, יותר תעסוקה איתם (משמח), וצריך לדעת להתארגן. אחרי שלושה, כבר מתחיל להיות קל יותר..

ג. "זוגיות מדהימה", חלק ממנה זה הילדים. המשימה המשותפת. 

ד. אכן, המחשבה כאילו לנצח "תשב עם אשתך בשקט ובשלוה ותתחזק זוגיות מדהימה".. היא טעות בהתייחסות לנישואין. לדעתי, כנ"ל, בסופו של דבר זה גם על חשבון "הזוגיות המדהימה" (צביא גם בחשבון שאשה נורמלית, מאד רוצה ילדים..).

אז כדאי להתבונן מחדש על הערך והטוב, לחשוב איך דבר כזה מחזק גם את הביחד של האיש ואשתו - וגם, לעודד, אם באים במבט טוב, משהו יכול להשתנות כשכבר יש ילדים משלך... זה אחרת מלראות אצל אחרים.

לא קראתי את כל התגובות..
אבל חשוב לי להשמיע את החוויה שלי בתור אמא ל-3 קטנטנות (4,3 ושנה)
שלהיות אמא זה פשוט אושר מטורף!!!
אנשים תמיד מדברים על הצדדים הקשים- לקום בלילה לתינוק, בלאגן בבית וכד'..
ופחות מדברים על הדברים הטובים- על החדרים בלב שמתווספים לך פתאום,
על האושר שאתה מרגיש כשאתה רואה אותם גדלים ומתפתחים, 
על החיוך שלהם שבאמת יכול להמיס אותך..
זה אולי נשמע קצת קלישאה איך שאני כותבת אבל אני ממש מרגישה ככה.
אני לא אומרת שלא קשה לגדל ילדים, נכון זה מאתגר ודורש הרבה עבודת מידות-
אבל באותה מידה גם זוגיות זה לפעמים מתאגר ודורש עבודת מידות,

וכמו בזוגיות- ככל שיותר תשקיע- יהיו פירות יותר מתוקים..
אני אומרת שוב- כי זה ממש חשוב לי שהקול הזה ישמע-
ילדים זה שמחה!!!
באמת שהגעתי לרמות אהבה ואושר שלא הכרתי קודם בזכות הילדים..
בהצלחה רבה!

אבל הקושי מטורף את באמת נדירה כל הכבוד אבל ממך אי אפשר ללמוד לשאר 

זו הנורמה ואדם חושב גם על העתיד שלו ולא שיש לי משהו נגד ילדים חלילה אבל לומר שזה אושר אין סופי כל הזמן ואין מזה זמנים של לחץ ועצבים והמון המון שעות בלי שינה זה קצת איך לומר שטיות בקיצור ילדים זה דבר לא קל וחייבים להביא ילדים כי זה ההמשך של האדם

בסופו של דבר  זה בדידות מטורפת ואם אין ילדים גם לא קל כי כל הזמן מצפים

לא כיף להזדקן כשאת/ה ערירי/ת. רק באגדות שני בני הזוג הולכים לעולמם בעת ובעונה אחת. כשיש ילדים שכבר הספיקו להתבגר, ההרגשה היא שונה, הם יעניקו עזרה במקרה הצורך, יתעניינו בשלום ההורה המזדקן וכן הלאה.

עכשיו נחזור להתחלה: יש הבדל מהותי בין אחיין לבין ילד משלך שנוכחת בלידה שלו, החלפת לו חיתולים ועקבת אחרי ההתפתחות שלו. בערך בגיל שנה גם הורה שאדיש לילדים מתחיל להבין שלמשפחה שלו התווסף בן אדם קטן שירש אי אלו תכונות מאימא ומאבא יחד, ושכף ללטף אותו, לשחק איתו ולהתפעל מהאהבה והשמחה שהוא מעניק בחזרה.

אכן, קשה לטפל בילדים (בערך עד גיל 3), אבל הם די מהר מגיעים לשלב שבו כיף להיות איתם.

אל תסיק מזה מסקנות לילדיך שיהיו בע"ה.

אני פעם מאד אהבתי ילדים, אלף בייביסיטרים וכו'.

מאז שנהייתי אמא, אני לא מסוגלת לנשק ילדים של אחרים- ואת שלי אני טורפת כל היום מאהבה.

מה שקורה לפני שאתה אבא לא דומה בכלום למה שקורה אחרי.

למה, אתה יודע מה זה להיות נשוי?? כמה שיסבירו לך, לא תבין. לא כי יש בך בעיה, אלא כי זו מציאות שכל כך גדולה ממילים.

אני עדיין מעכלת מה זה להיות נשואה. ואני נשואה כבר זמן לא מבוטל..

כך גם ההורות. אין לך מושג מה זה להיות הורה. אז אל תגיד לעצמך שאתה לא רוצה. תגיד "אני לא יודע מה זה". כי המילים משנות מציאות.

ה' בנה את המערכת ההורית בצורה מדהימה- התינוק נולד כל כך חסר ישע וזקוק לך, שאתה נותן ונותן ונותן- ומתוך הנתינה באה האהבה.

אני לא מהאמהות שישר שהתינוק נולד מאוהבות בו. אחר כמה זמן אני מסתכלת על התינוק הזה, שיצא ממני, ומתאהבת.

דווקא האינטנסיביות גורמת לאהבה.

וב"ה יש לנו זוגיות מדהימה, והמון זמן לעצמנו, ונופש זוגי פעם בכמה זמן, ולא מרגישים חנוקים בכלל.

רק ברי מזל על האוצרות שנפקדנו בהם.

לפעמים

אבל לעניות דעתי מי שאתה רואה כעת זה לא משקף

ולמה?

בלי שום קשר לתקופה הנוכחית יש אכן תקופות של ילדים שהם בכלל משגעים אותך 

ובקשר לתקופה הנוכחית הילדים נמצאים בעיקר בבית, לא בסביבה הטבעית שלהם וכנראה ישנים באותו חדר עם ההורים מה שמטריף את כל הצדדים

לגבי הדמיונות שלך על זוגיות יכול להיות שלא היית ער לזה שיש ילדים בזוגיות נראה לי זה דבר הגיוני

אז כן. ילדים יכולים לשגע אותך אבל להביא לך אושר מעבר לכל דמיון. שילד בוכה בלילה ומשגע אותך ופתאום הוא נותן לך מבט חמוד כזה אתה נמס במקום או שילדה פתאום מחבקת אותך ונותנת לך נשיקה זה שווה את כל השגעת שמביאה לך לפעמים

אם פעם אחרי פעם את פוסלת דייטים רק על סמך מראה, תעשי להם ולך טובה ותבקשי תמונה.

מראש אין להם סיכוי .

וזה לא להעלות סטנדרטים, זה לשנות/לדייק סטנדרטים.

כל אחד ומה שחשוב לו.

אין את הבחור המושלם, חיצונית אולי כן, אבל אין שלמות אצל אף אחד.

ופוסלת עוד לפני הדייט, 

בדייטים עצמם פחות מפריע לי אם משהו לא 100%

ותודה על התשובה🙏

אם בדייטים זה פחות מפריע, תתקדמי עם זה.

אני חושבת שחשוב להתחתן עם משיכה, ולא מסכימה עם הדעות שגם ככה עם השנים מתכערים, מי שמשקיע בעצמו לא מתכער, הזנחה יכולה לגרום לדחייה גם אחרי קשר של שנים גם כשאוהבים, מתבגרים ומפתחים יופי אחר.
 

אם את מרגישה דחייה, תחתכי.

אם אין דחייה, גם אם הוא לא מושך ממבט ראשון, כדאי לתת צ'אנס של כמה דייטים.

בסוף נשים נמשכות לביטחון ולא ליופי, לרוב מתרגמים ביטחון ל- שרירים, גובה, כסף.

נתונים חיצונים שלכאורה משדרים שהגבר הזה יגן עליך ויתן לך ביטחון.

במציאות, הבריאות הנפשית והאופי נותנים הרבה יותר ביטחון מכל אלה, ולכן יש  סיכוי להימשך יותר ככל שמכירים את האופי. (לדעתי יותר ממקרה הפוך של משיכת גבר לאישה)
 

אז אל תוותרי על חתונה עם משיכה מסוימת, אבל תני לה זמן ומספר דייטים להתפתח במקרה ואין דחייה.

אגב, כבן, לא הייתי רוצה לצאת עם בחורה שמפריע לה המראה החיצוני שלי. זה מאוד מבאס להרגיש דחוי.

יש מראה שהוא גבולי מבחינתך? אז תנסי?

אבל נשארת עם גזרה מצומצמת...

בסוף אם חשוב לי גובה מסוים אז 50% יורדים רק על זה...

ואני תוהה עם עצמי אם לא כדאי להתפשר על כאלו נמוכים יותר, למרות שרואה שבדייטים עצמם זה מפריע לי... (אני גבוהה יחסית)

מממ לגבי מראה וכל דבר שהוא קשור לתחושה שאולי יכולה לעבור האינדיקציה בעיני זה אם את יכולה לבוא לדייט ולהנות ולהתמקד בשאר הדברים.

אם את יכולה אז הייתי ממליץ לך לנסות להמשיך לצאת אבל בלי לשים סטופר מתי זה ישתנה, דהיינו בלי לשאול כל סוף פגישה זה השתנה, זה לא השתנה? ככה הכי פחות יש סיכוי שזה ישתנה. ושוב, לא להכחיש במכוון את הקושי בתחושה שעולה.. זה יחסית עדין, מקווה שסה"כ הבנת מה באתי לומר.

ולגבי התגובות שאמרו לך "מראה משתנה" והקטינו בחשיבות של מראה כזה או אחר. יש בהם צד של אמת אבל כדי להשלים את התמונה נראה לי לומר שזאת משוכה שצריך לעבור, ואי אפשר להתעלם ממנה על ידי ידע שכלי קר ויבש. זה עניין ריגשי שצריך לדעת לעבוד מולו. ניסוי וטעייה. אם את מתלבטת בנוגע למשהו מסויים, תנסי אותו..

ועוד דבר חשוב - בסוף את בעלך את תאהבי ומתוך כך תאהבי את המראה שלו, אז קחי את זה באמת כמשוכה שצריך לעבור. כי נניח גם אם תתחתני עם בחור שמושלם חיצונית כעת מבחינתך או שתתחתני בסוף עם בחור ש"התפשרת" לגביו - בפועל מבחן התוצאה יהיה כעמעט אותו דבר מבחינת החיבור שלך אליו, ככה נראה לי. בסוף האמון והקשר והאהבה משפיעים על הכל וגם על החיבור למראה

מה שהחברות אומרות זה שטויות. איפה כתוב שאשה וגבר צריכים להיות באותה רמת יופי? 

זה תלוי בך. 

תחשבי טוב מה מתאים לך, מה חשוב לך, מי את.

יש הרבה זוגות שאחד נאה ביותר והשני ההיפך הגמור והם מסתדרים מצוין ואוהבים מאד. ונשואים מספרים שמתרגלים למראה בסוף כי זה כ"כ מתגמד לעומת האישיות.

הבעיה שאת מתארת היא של בעיה של רבים מאיתנו בדייטים.

אני חושבת שאפשר לחלק את זה לשניים- מראה חיצוני בדייטים ומראה חיצוני בתמונות. 

עם תמונות רצוי באמת לתת יותר צ'אנס כמו שההורים שלך אומרים... 

בדייטים זה כבר יותר תלוי עד כמה יש בעינייך פוטנציאל ששווה להמתין ולראות אם גם המראה יתחבב בסוף.

רק שואלת, כמה זמן לתת צ'אנס לראות שאני מתרגלת למראה החיצוני בדייטים?

ומפחדת שאראה שהבחור מתאים לי רק לא אוהבת איך שהוא נראה ואכנס לקונפליקט ולא אדע מה להחליט😏

בסוף זה משהו שמוטבע בי עמוק, לא רק רצון להרשים ו"מה יגידו" האנשים...

השאלה היא האם המראה שלו פשוט לא מושך אותך כרגע, או שהוא ממש דוחה אותך.

כשיש דחייה, לעניות דעתי חבל על כאב הלב של שניכם.

כשהבחור חמוד והכל אבל את לא מרגישה אליו משיכה (וגם לא דחיה)- זה משהו שלדעתי ממש יכול להתפתח.

לא הייתי מתחתנת בלי שיש משיכה. אבל משיכה זה משהו שממש יכול להתפתח עם ההיכרות והאהבה הרגשית, ועם הזמן. אז כן הייתי ממשיכה לדייט שני (כמובן אם האופי מתאים וכו)

ותסתכלי פנימה מה באמת מפריע לך.

האמת שמאז שאני ילדה ממש קטנה הפריע לי מראה חיצוני, אמא שלי אמרה לי שכבר שהייתי ילדה בת 4 לא הסכמתי להיות חברה של ילדה שיש לה "פנים לא יפות"

כמובן זה עבר לי עם השנים, אבל עדיין בעל זה לכל החיים בעז"ה.

פשוט חושבת שזה שריטה/ טבע בסיסי שלי.

ואני רוצה להיות נשואה למישהו שאני נמשכת אליו, ומפחדת שאם אתחתן עם מישהו שלא אהיה שלימה ב100% איתו יהיה לי קשה להשלים עם זה אחרי הנישואין...

מקווה שאני מצליחה להתנסח ברור בכאלו שעות😅

ועדיף מוקדם מאשר מאוחר. נניח שתמצאי את הבחור המושלם מבחינתך, מה תעשי עוד 10 שנים? 20? המראה משתנה. גם המראה שלך ישתנה אחרי לידות.

אף אחד לא אומר לך לסבול, אבל כן לדייק מה מפריע לך ולמצוא דרך להתגבר על זה.

מכיר אישית מישהי שעד היום לא מסוגל לצאת עם מישהו שהוא לא "חתיך" כלשונה. כבר מתקרבת היום ל40

מסכימה עם כל מי שכתבו שצריך פה להכנס פנימה, לראות על מה זה יושב אצלך וכו'

ואחרי שעושים את העבודה, בעיניי לשחרר ולתת מקום להקב"ה. יופי זה דבר גם סובייקטיבי... בע"ה כשה' יפגיש אותך עם בעלך הוא ימצא חן בעינייך. 

תשתדלי להיות מחוברת לעצמך וצאי לדייטים בביטחון ובשמחה. הכל מאת ה'.

אם את מרגישה שיש הרבה פעמים שהחלטת בדקות הראשונות בדייט שלא מתאים ואם היית חושבת על זה כבר מהתמונה היה ברור לך שלא מתאים, אז לדעתי נכון לפסול כבר מראש. לאו דווקא כי זה סיבה נכונה או שגויה לדעתי, אלא כי אם ברור מראש שאין סיכוי חבל סתם לבזבז ערב לשניכם.

אם את מרגישה שצריך שהוא יהיה יפה יותר כי את יפה, מה שמגדיר בני אדם כטובים יותר או פחות זה היופי?

אולי יש דברים אחרים שחשוב יותר להקפיד עליהם ולבחור לפיהם?

שאלות נוספות בסיסיות ביחס להעלאת או הורדת סטנדרטים:

1. האם יש עודף הצעות? או חוסר?

2. האם יש הצעות רבות לא שייכות? אם כן, מה מאפיין אחוז ניכר מההצעות הלא שייכות?

ושניהם - לא קולות שלך. כלומר את פשוט משקפת קולות חיצוניים שמתנגנים אצלך בראש.

מה הקול האמיתי שלך? אולי בכלל זה פחד להתחתן שמתחבא מאחורי  רצון במשהו שלא ניתן להשגה. ואולי זה משהו אחר. שווה לעשות שם התבוננות יותר מעמיקה.

תוך 15- 20 רוב הגברים בשכבת הגיל הנוכחית יקריחו, יגדלו כרס ויהיו עם גיבנת קלה.

באופן דומה, כנראה שהיופי שלך יראה בעיקר על ידי בעלך אחרי מספר הריונות...

אפשר ורצוי להתגבר על הטבע, זו תכונה בסיסית של עמנו.

משיכה נובעת משילוב של מציאת חן פנימית וחיצונית.

אי אפשר להיות בטוחים ב100% שהכל יתאים, זה ביטוי לחוסר אמונה וחוסר נכונות לעבוד על עצמך בזוגיות.

אם יש לך מספיק הצעות אז אין בעיה שתפסלי על כל דבר שתרצי. רק תקחי בחשבון שגברים משיבים תשובה חיובית ל20% מההצעות בערך. 

שיש פער זה לא אמור להיות ככה..

אני חושבת שעל הגבר יותר ליזום בין דייט לדייט לפחות לפתוח את השיח . אבל התפקיד שלה זה להיפתח ולא להיסגר

בעיקר עם הקטע שעליה מוטל להיפתח לי זה לפעמים לא זורם ולא כי אני לא רוצה ואני רואה איך זה גורם לנסיגה בצד השני

יש הבדל אם זה תקוע לבין אם זה לוקח זמן..

כאילו אם בחורה לא זורמת איתי כפי שציפיתי אבל זורמת במידה מסויימת ומראה עניין אז זה לגמרי חלק מהמשחק

כי הבחורה חסומה ולא משתפת ..

והבחור גם באנרגיה זכרית פצועה - לא יוזם / רגשי נחיתות / חושב מה היא תביא לי בתמורה .

זה חוסם לגמרי את הבחורה אי אפשר להכיר ככה

ככה יש הרבה קשרים שנתקעים עוד לפני הדייט/ בדייטים ראשונים ,שיכול להיות להם פוטנציאל גדול אם כל אחד היה מתחבר למהות שלו ..

לא יודע לא מתחבר לכל משחקי המגדר האלה

בתור גבר זה ממש מתסכל שהבחורה חסומה.

אבל יש הבדל אם היא חסומה לבין זה שלוקח לה זמן יותר לשתף.. לפעמים קצת סבלנות והדברים נפתחים.

וגם לגבי האנרגיה הזכרית - יש הבדל אם הגבר בכלל לא מביא את עצמו, לבין זה שלוקח לו קצת זמן לצבור אמון ובטחון.

לא לשחק את כל המשחקים ולא לנסות להיות מי שאתה לא, אפשר להבחין אם בן אדם הוא עצמו או מנסה לחקות משהו אחר

והגיוני שהזמן בין לבין נועד לעיכול,

לכן הפער הוא לא פער שזה הפוך בהכרח שבאחד מהם מרגישים טוב ובאחד מהם מרגישים לא טוב..

לפעמים קרה לי שהרגשתי יותר טוב בין לבין מאשר בפגישות עצמן

כאילו מה שאתה חווה בדייט זו החוויה עם האישה עצמה, נעים או לא נעים יש משיכה או אין קיצור בעיקר רגש, איך הווייבים שלכם נפגשים

ובין הדייטים שההתלהבות והרגש יורדים השכל מתחיל לנתח מה היה ואם זה מתאים או לא

ובתשובה לשאלתך שתי התחושות מאוד חשובות ונראה לי שהעיקר זה איך מרגישים בדייט עצמו, ובקשר למחשבות שבין לבין לראות אם הן באות משכל ישר או מפחדים ודמיונות

הדוגמא הכי בולטת שאני חושבת עליה זה אם נגיד בדייט אתה לא מרגיש משהו מיוחד, מרגיש שזה לא כזה קשור, אבל אחרי זה בשכל אתה חושב שוואו זה אבל בדיוק מה שאני מחפש, אם זה לא דייט ראשון שני אז נראה לי ברור שאין למה להמשיך)

בפגישה עצמה אין דמיונות, הפגישה מאוד מקרקעת את הזוג והם מרגישים מה קורה ביניהם. 

בין לבין הדמיון מפתח, אפשר לחשוב איך מפה להמשיך הלאה, לטוב או למוטב... 

השכל גם נכנס בין לבין ובאמת יש צורך להבין מה השכל אומר ומה הדמיון אומר.

ואם תתבונן בתשובתי תשים לב שהזכרתי גם את הדמיון

זה זמני

בשם הבחורה

ב. אינם באים בחשבון

ג. אני מלטף כל חתול שנקרה בדרכי

אין כאן המקום לפרטה אבל הניסוח של ההודעה שהיא לא מתכננת להשקיע בזה...

לק"י

אם היא לוקחת כסף, שתברר מראש הכל ותחליט אם היא יכולה או לא.

(גם בהתנדבות, לא הייתי נותנת תקווה סתם. בטח בתשלום).

אתה מספר שיש סיבה טובה,

אנחנו לא יודעים מהי.

סיבה טובה זה אחד שלא עונה להודעות, מבריז, או לא מדבר לבנות או אליה בצורה מכבדת, או שיש לו דרישות לא סבירות.

למה שהיא תשקיע בבן אדם לא רציני? סביר שתשים בהולד לתקופה. 

אבל אם  הסיבה היא שהבן אדם במילואים, הניסוח שלה הזיה. 

לק"י
 

נראה לי שהייתי נאלמת דום או שואלת "מה?!" מופתע.

אם זה בתשלום, אם היה לי אומץ הייתי מבקש את הכסף אם אין סיבה טובה להתנהלות הזו.

אם זה בהתנדבות, זה אמירה לגיטימית שאין לה זמן כעת, הייתי מתבאס אבל מקבל אמירה כזו.

אני בהלם!!

אני הייתי רשום בפינקסים של 3 שדכניות, אמרתי להן שאני דורש שיספרו לבנות שהן רוצות לשדך לי מראש לפני הפגישה הראשונה שיש לי הפרעת מצבי רוח.

אף אחת לא חזרה אלי מעולם עם הצעת שידוך.

שדכנית אחת היתה אשתו של הרב שקידש אותי ואת אשתי, אז היא ראתה בלייב מתי הפכתי ללא רלוונטי.

שדכנית שניה שלחה לי הזמנה לסדנה לקראת חתונה חצי שנה אחרי החתונה אז הודעתי לה שזה לא רלוונטי.

והשדכנית השלישית, היחידה שדרשה תשלום מראש,

אני עדיין מחכה שתיצור איתי קשר כדי להודיע שזה לא רלוונטי 12 שנה אחרי החתונה.

אני יזמתי קשר עם אשתי, יתכן שזה גם מה שאתה צריך.

בהצלחה.

@יעל מהדרום יעל אני חייבת לשאול איך זה לא הרתיע אותך?

אחרי שהייתי באתרים וניסיתי ליזןם קשרים הבנתי שזה לא עובד וצריך ללכת לפי הכללים לפחות כדי להכיר בחורה מהסגנון שאני מחפש

אולי זה העניין לדעת לבחור שדכן שכן יודע לעבוד

מבאס מאוד אבל אין לזה כל כך השלכה וסיבה להתעכב על זה.

אם אתה מספיק אסרטיבי אפשר לדרוש את הכסף בחזרה.

אם אתה מאמין שאפשר לדבר איתה אפשר לבקש ממנה לדון על כך.

רק אנחנו לא יודעים את התמונה הכללית להבין מה גרם למה..

אם יש סיבה טובה- הייתי לומדת מזה מה להבא

אם אין סיבה טובה ולא הציעה לך ושילמת לאחרונה- תבקש את הכסף חזרה

סליחה באמת שבזבזתי לך את הזמן

אם שילמתי כסף מראש הייתי אומר לה שהיא כנראה שדכנית פח.

ולא עצם הסירוב (אמרת שזה מוצדק הסיבה שלה).

אתה יכול להתעלם ולעבור הלאה. יש עוד שדכניות.

אתה יכול גם לנסות, להתנסות, בדיבור על זה -

שלום, אני מבין שאין לך את היכולת לעזור לי בתקופה הזו. בתור מישהו שמעריך את מה שאת עושה, רציתי לשתף שנעלבתי מהצורה והניסוח שבה הצגת לי את הדברים. אני מרגיש שבצורה שבה נאמרו הדברים XYZ. וכו'.

אם אין לה סיבה .. 

תבקש את הכסף בחזרה .. תבקש הכוונה תדרוש או תבין לאחד האחים/ הורים להתערב

אם יש סיבה .. אז אתה לא מספר לנו את כל האמת אז כל התגובות בטלות ומבוטלות כי אנחנו לא רואים את כל הסיפור 

והיא לא ראויה להיחשף בציבור 

זו עדיין לא סיבה להתבטא כך.

בטח לא אם שילמת מראש.

לק"י

ואם היא לא ידעה מההתחלה, אז שתעדכן אותך בצורה מכובדת ותחזיר את הכסף.

(בהנחה שהיא לא גילתה שאתה פושע או משהו כזה).

הניסוח אכן די פוגע...

ניסיון אישי: אני הייתי גרושה בלי ילדים ומתמודדת OCD (הפרעה טורדנית כפייתית, כיף חיים)

את הגירושין כמובן אסור להסתיר וגם אי אפשר (ב"ה המשכתי ללכת עם מטפחת גם אחרי הגט)

והאוסידי היה ידוע לשדכן.

הציע לי בחור שמתאים לזה ויודע להקשיב ולהכיל

ב"ה אוטוטו חוגגים 8 שנים ו2 ילדים.

לאחרונה נפתחה קבוצה של מתמודדי נפש דתיים, אני בין המנהלות, אז אפשר לפנות אליי.

לא חסיד של המונח אבל באמת מרגיש כמו detox

בשלושה

אם אתה כן נהנה מלהיות במצב "שבת" יותר מיום אחד, אתה נראה לי מוזר…

דווקא כשאני במצב שבת יש לי הרבה יותר יישוב הדעת לשבת לקרוא ספרים

אפשר לשתות יין בחופשיות לשיר לישון

תפילות עם ניגונים

לעניות דעתי והבנתי הפונקציה של יו"ט שני היא מעין תיקון למצב פגום של שהיה בגלות

אם מצד עצם הגלות שמצריכה תוספת של התקדשות בגלל הטומאה שלה

אם מצד תיקון ביזוי המועדות

כך שאין בזה שכר בפנ"ע אלא רק להשלים מדרגה חסרה (וגם אז לא מגיע למדרגה של ארץ ישראל)

ואינה מקבלת שכר אלא אחת. משום דבא זה לה בסיבת חטאה לא יהא חוטא נשכר (יפה מראה)

לק"י

אם יש לי חברה שאני נהנית בה, גם שלושה ימים זה כיף.

קצת מנוחה...

חוסר בקבוצת שווים הוא דבר שיכול להיות מאוד מורגש

יש בהם שקט נחמד כזה ובחלקם יש אפילו עגלות קפה, ובכל מושב יש מקלט ציבורי די נגיש