אני רוצה להתחתן אבל לא רוצה ילדיםכבר לא ישיבישער

אני לא מאמין שאני כותב את זה

אבל אני לא רוצה (ולא אוהב) ילדים.

 

2 אחיינים שלי נמצאים אצלנו בימים אלו, ואני פשוט לא מבין איך אפשר לשרוד את זה כהורה.

אחותי ובעלה "גמורים" מלטפל בהם ולהתעסק אתם, הם בוכים ללא הפסקה, ואין להם רגע של פרטיות ושקט.

אני פשוט מרחם עליהם.

 

כשחשבתי על זה קצת יותר שמתי לב שתמיד כשדמיינתי זוגיות לא הבאתי בחשבון את הילדים והטיפול בהם. 

אני מאד רוצה להתחתן ולשבת עם אשתי בשקט ושלווה ולתחזק זוגיות מדהימה, אבל פשוט לא רוצה ילדים.

 

זה נורמלי? זה הגיוני? או שאולי זה סימן שכל ההתייחסות שלי לנישואין מוטעית😕

הגיוני לגמרי. להיות נשוי זה חתיחת תיקadvfb

אולי זה צריך להתבשל אצלך...

בסופו של דבר גידול בנים הוא ערך ענק שאנשים מוכנים למסור את נפשם עבורו. מתישהו מפנימים את זה אחרי תהליך.

סליחה שאני אומרת אבלבאנונימיות

לגמרי סימן שכל ההתייחסות שלך לנישואין מוטעית.
כל המצווה שאדם חייב בה (גבר ולא אישה) זה פרייה ורבייה (ולא לישא אישה)
מציעה לך לקרוא בנושא : א – ערך המצווה | הרחבות לפניני הלכה

אולי זה סימן שאתה עדיין בוסרי ולא בשל עדיין לחתונה...

בכל מקרה אם אתה מתכנן לצאת - לדעתי חובה הלכתית עליך לומר זאת בפגישות הראשונות וגם כדי למנוע אי נעימות וצער לצד השני ..

את לא מדייקת לפחות לפי הרב אליעזרצהרים
לגבי ההיררכיה בין מצוות הנישואין לפריה ורביה
ב – האהבה והאחדות – פניני הלכה
אה באמת?באנונימיות

הבאתי את הרב אליעזר מלמד בגלל שהוא מסביר בצורה ברורה ובהירה את הנושא , ולא בכדי שילך על פי משנתו . (לא שחס וחלילה אני לא "מחשיבה" אותו או משהו כזה , פשוט רשום אחרת בכל מקום אפשרי :

במסכת יבמות כתוב : "כל מי שאינו עוסק בפריה ורבייה הרי זה שופך דמים ומבטל את הדמות, שנאמר: כי בצלם אלוקים עשה את האדם, ואתם פרו ורבו" וזה נאמר מפי בן עזאי עצמו (שלא נשא אישה) אז בבקשה אל תבוא ותגיד לי כאילו אני לא יודעת וטיפשה ולא מדייקת תודה רבה.
(ואם אתה רוצה אני יכולה להביא עוד מקורות)

היי, לא להתעצבןצהרים
עבר עריכה על ידי צהרים בתאריך ט"ז בניסן תש"פ 01:38
לא כתבתי שאת לא יודעת או טיפשה. כתבתי שלא דייקת לפי הרב אליעזר. את חולקת על הטענה הזאת? תקראי מה כתוב בקישור שהבאתי.

המקור שהבאת לא מוכיח ש"כל המצוה שאדם חייב בה הוא פריה ורביה" כמו שכתבת. המקור כותב על החומרה בביטול פריה ורביה ולא על מה עיקר המצווה בנישואין.
.
מאוד לא מסכימה איתךהשב שכינתך

יוצא לי המון לדבר עם חברות, נשואות ולא נשואות. באמת יהיו כאלה שידברו על ילדים אבל הרבה מדברות על הרצון העז להתחתן, ולא שמות כמעט בתמונה את השלב שאחרי- הילדים. נשואות מספרות לי שהרגע שהן נודעו שהן בהריון היה בשבילם טראומה עוד יותר מהצד הגברי- כי הם לא לקחו בחשבון אמיתי ומודע את העובדה של הילדים...

אני יכולה די בוודאות לומר יותר מזה- הרבה פעמים אפשר לזהות חוסר בשלות כשמישהי מדברת אך ורק על הילדים ופחות שמה במרכז את הרצון לזוגיות וההבנה שזה באמת חלק מרכזי. הנושא של ההורות מורכב מ-2 הצדדים וגם והגבר וגם האישה מעדיפים הרבה פעמים באופן די לא מודע להדחיק את זה- כי זה באמת לא פשוט ונושא עמוק ומורכב, לפעמים הקושי במחשבה על הורות יכול להיות קשור לחוויה של הבחור/ה מול ההורות של ההורים של עצמם אליהם... אבל המון פעמים המועקה וחוסר הרצון האלה מגיעים דוקא מרצינות ובגרות יתר. בנאדם שמבין לקראת מה הוא הולך מעיד על חכמה ורצינות מול החיים. 

באופן כללי אני חושבת שלא פשוט בכלל לשלוף את האמירה הזאת- שאדם לא בשל. ברור שהוא צריך לבדוק מול עצמו מה הדבר האמיתי שעומד במרכז הרצון שלו. אבל אסוררר לומר לבאדם שהוא לא בשל על סמך דברים כאלו!! ודוקא את החבר'ה הבשלים האמירה הספונטנית הזאת עלולה לקחת צעד אחורנית וזה ממש מסוכן.

 

ואווו ענית לו תשובה מאוד חכמה ונכונה כל הכבודיונתן המקורי


זוגיות טובה ויציבה בין ההורים זה תנאי הכרחי לפנימר שוקו
שמביאים ילדים לעולם. וכן הבחור בסדר גמור ואני ממש מבין אותו. בסופו של דבר זה תהליך נפשי שצריך לעבור ומתישהו הוא ירצה.
מה גם שצריך לדעת לעשות הפרדה בין איך שדברים נראים עכשיו לאיך שדברים נראלי בפועל. סבירות גבוהה ביותר שבהינתן תנאםי פנאי ותהליך שהוא עוד יעבור מן הסתם הוא ירצה ובע"ה גם יביא ילדים.
החיים זה לא שחור או לבן
ואם זה יהיה הילדים שלך?חיים של
גם תרגיש ככה?
כמובן שאני לא יכול לדעת בוודאות כי לא חוויתי את זהכבר לא ישיבישער

אבל אני חושש שכן

מה שקורה עכשיו לא אומר כלום על מה יהיה אח"כ..עדיים

אנשים לפעמים מתהפכים בצורה מדהימה או לחילופין מבהילה..

יש מדהימות ,אוהבות ילדים שהופכות לנשים קולניות ועצבניות

ויש שמאגואיסטיות ומרוחקות הופכות לרכות ועדינות.

גם הוא לא יכול לדעת.

כמובן שיש אנשים שמשתניםכבר לא ישיבישער

אבל אני לא חושב שאמורים "לבנות" על זה.

 

ואם החשש שלי מוצדק ומטרת הנישואין היא ילדים, והכניסה לזוגיות אמורה להיות מתוך ציפייה לכך,

אזי זה לא הגיוני להסתמך על זה שאולי הרצונות ישתנו בהמשך.

אתה בסדר ולגמרי נורמלי ...קרן-הפוך
ההרגשות שלך בעקבות ילדים של אחרים, טבעיות ומובנות.

כאשר אתה תתחתן אי״ה, נקודת המבט וכל ההתייחסות. תהייה שונה.

מתחתנים, בונים זוגיות.
לא חייבים למהר מייד עם הריון ראשון.
אם מרגישים צורך לבנות ולטפח את הזוגיות לתקופה מסויימת אחרי הנישואים - מונעים בינתיים הריון.
ואחרי הילד הראשון, אחרי שנכנסים לתלם כהורים, חושבים ומתכננים את ההריון הבא מתוך כובד ראשון ומחשבה מעמיקה.
לא חייבים צפוף ...
ממש לא מונעים היריון !באנונימיות

סליחה אבל מניעת היריון זה ממש ממש לא מומלץ על פי ההלכה (אם היא חשובה לך) ורק במקרים חריגים ובדיעבד מתירים.
לצאת עם מישהי מראש עם מחשבה כזאת ולהתחתן איתה ואז להגיע למצב שאתם מונעים היריון - זה אסור הלכתית ואני יכולה להביא מקורות לדבריי אם צריך. (פשוט אני לא רוצה "להפחיד")

גם הלכתית וגם מוסרית אתה חייב להגיד לה בפגישות הראשונות בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים שאתה לא מתכוון לפחות בשנים הראשונות להביא ילדים. (אבל זה לא פותר את הבעיה כי בכלל אין לך רצון לילדים,זה לא שאתה אומר שבשנה הראשונה זה קשה בגלל העומס וכו' אלא פשוט זה ההרגשה הכללית שלך, לפיכך המעשה האחראי יהיה ללמוד על העניין של פרייה ורבייה,גם מוסרית וגם הלכתית,ולשאול רבנים בנושא וכו'.)

אחותי את קשה...מדרשיסטית20
מה קשה מהבאנונימיות

כל הזמן את אומרת זאת עליי..
סליחה שאני אומרת את האמת..
סליחה שאני מנסה לעשות את רצון ה'..
סליחה שאני משתדלת להקפיד על ההלכה..
סליחה שאני לא פשרנית..
סליחה שאני לא רוצה לתת יד במה שעלול להיות סבל רב לשני הצדדים ואולי גירושין שיכול לא להתחיל בכלל אם באמת יעשה מה שרשמתי (לא כי אני רשמתי כי זה נכון לעשות זאת מוסרית והלכתית)

אחותי היקרה,מדרשיסטית20
אני חלילה לא מזלזלת בך. ומתנצלת אם זה היה נשמע ככה. אני דווקא שיא המעריכה. ממש !
ואני גם נגד פשרנות בתורה והלכה. פשוט חושבת שהעולם הוא פחות שחור ולבן. ושהתורה היא תורת חיים, שיש עניין של "וחי בהם". וגם בנושא הזה אני חושבת שהוא מציג יותר קושי מאשר עקרון . ולכן להתייחס לזה בצורה יבשה של "ההלכה אומרת שזה אסור ונגמר הסיפור. אז פשוט תלמד על זה וזהו." זו תשובה קשה . כי א. ההלכה היא קצת יותר "מקיפה" מזה. (לא רוצה להגיד דינמית כי אז זה נשמע רפורמי. אבל באמת שכל מקרה לגופו..)
ו-ב. לא חושבת שזה עונה לגופו של עניין, כי חושבת שיש פה גם קצת עניין רגשי אז לא שייך לענות רק בשכל יבש...
אבל לא יודעת, אולי אני לא תופסת את זה נכון
מסכימה לגמרי קל"ת
מי אמר לך שהיחידה שיודעת מה ההלכה??תפוחית 1
יש רבנים שמתירים למנוע תקופה מסוימת אם יש צורך (לא בקיאה בנושא, ושכל אחד ישאל את רבותיו כמובן..)
דווקא במקרה כזה , בלי קשר לעניין ההלכתי, לא מומלץ למנוע44444
הריון ראשון.
כנראה לא יהיה שינוי גדול בין 3 ח' אחרי חתונה ל-שנה אחרי חתונה.
זה יותר דומה לפחד שפשוט צריך להכנס לזה וזהו...
דחיה תהיה הדחקה.
בלי להכנס לעניין ההלכתי מניעת הריון, לדעתי, זה מתאים למצב שיש קושי ספצפי עם תאריך יעד ברור.

מעבר לזה, הריון ראשון קצת יותר מורכב למנוע מבחינה הלכתית אבל לא איסור גורף- כל מקרה לגופו ובשביל זה יש רב.

בכל מקרה פה אני לא רואה עניין מלכתחילה....
אני חושבת שזה רצון שבא עם הזמן.השתדלות !
מניחה שכמעט כל אדם שאין לו ילדים משלו לא יצליח להתמודד עם ילדים ביחד, באותו בית, בלי יכולת לצאת, במשך שבועות ויימאס לו בשלב מסויים.
הורים לילדים שלהם במצב כזה אמנם לא יימאס להם מהילדים שלהם (לא באמת לפחות) אבל הזמנים מורכבים, וגם הילדים לא מתנהלים כרגיל ומתחרפנים בבית...
זה כמו שהרצון להתחתן עם מישהי מסויימת בא אחרי שאתה מכיר אותה, מדבר איתה, לומד עליה... ורק אחרי תקופה אתה אומר לעצמך שזאת היא.
אולי עם האישה יבוא הרצון
וגם אם לא, יש אחר כך תשעה חודשים לפחות להתכונן לעניין ההורות (ובדר"כ זה יותר).
גם הניסיון לגדל ילדים גדל ביחד איתם. הילד לא יוצא לאוויר העולם ומתחיל לטפס על הקירות...

בקיצור- אם אתה יוצא עם בחורה אל תפחיד אותה באמירות כמו "לא רוצה ילדים". וגם אל תאמר את זה על עצמך...
בטח שיש הורים שנמאס להם מהילדים של עצמם!מקרוני בשמנת
כמה תמימות...
הוא בעצמו מתאר את המצב של אחותו ובעלה. הקורונה הזאת בכללי הביאה הרבה הורים לאמירות מאוד קשות. ויש בהחלט הורים בלי כלים להתמודדות עם הילדים שלהם- מה שמוביל הרבה פעמים להתעללות.
אי אפשר להקל בזה ולהגיד "הכל יהיה בסדר כנס לזה בעיוורון".
פספסת שם את הסוגריים -- "(לא באמת לפחות)"השתדלות !
בואי נסכים שהורים נורמאליים לא יוציאו את הילדים שלהם מהבית כשהם יתחרפנו מהם ויימאס להם. הם ישתגעו ביחד איתם, אבל הם עדיין דואגים להם למרות שזה קשה.
והתעללות זה חוסר מוסרית אנושית, הורים לילדים או לא הסיבה לא משנה.
אתה לא רוצה ואוהב ילדים, אווהוא ישמיענו
שאתה לא רוצה ואוהב את כל הטרחה של ההתעסקות איתם וכל המסביב? כי זה הבדל ענקי.. וישנה את תשובתי לגבי ההתייחסות לנישואין...
אני לא יודעכבר לא ישיבישער

מה זה לאהוב ילדים..

 

כן, יצא לי לפעמים לחשוב "וואו, איזה מתוק הילד הזה" וכמה חמוד הוא. אבל ממש לאהוב ילדים? לא יצא לי ואני לא יודע מה זה בדיוק. 

ועכשיו שפתאום שמתי לב לכל הטרחה וההתעסקות שבלגדלם אני מתחיל לחשוב לעצמי למה שאני בכלל ארצה ילדים.

 

ואני אחדד את השאלה שלי, האם כניסה לזוגיות אמורה להיות עם ציפיה לילדים? האם כל הרווקים שבינינו מחכים להחזיק כבר את התינוק שלהם בידיים? או שכמו שכמה כתבו פה זה הגיוני שהרצון להיות אבא יבוא רק בהמשך.

..והוא ישמיענו

(אני כמובן לא שופט אף אחד, ברשותך אשאל)

יש לך אחים קטנים בבית?

או במשפחה?

איך ומה אתה מרגיש כלפיהם?

לאהוב ילדים זה לא תכונה נצרכת. אתה צריך לאהוב את הילד שלךultracrepidam

בדיוק כמו שאתה אמור לאהוב רק את אשתך, אתה צריך לאהוב את הילדים שלך. אין שום צורך שתאהב ילדים של אנשים אחרים. כמובן אתה לא צריך לשנוא אותם, זה טוב להיות נחמד לילדים, אבל אתה צריך רק את המוכנות לדאוג לילדים שלך

>>ברוקולי

 

א. לא, ממש לא כל הרווקים על פני תבל נכנסים לנישואין ומחכים להחזיק תינוק ולקום אליו בלילה

(טוב שיש לפחות 9 חודשים להתכונן לשינוי) 

 

ב. לא מסיקים על המציאות מתקופה לא שגרתית, אתה חשוף לקושי בגידול ילדים במצב חירום אצלך בבית שהבית אינו של הילדים, הרבה פעמים ילדים מתנהגים באופן שונה במקום זר ללא שגרה וללא מסגרת 

 

ג. מסכימה עם @ultracrepidam הרבה אנשים לא רצים ששים ושמחים לכל ילד שעובר מולם ועדין אוהבים את היצירה האלוקית שלהם. וחוץ מזה שזה תהליך, שמתבגרים לתוכו ושמחים בו 

 

ד. בסוף צורך בהמשכיות ובהבאת צאצאים מעבר למצווה ולצורך וכו' יש לנו גם צורך הישרדותי בהמשכיות, אז גם אם כרגע זה נראה לך גדול ומאיים לשמוע ילדים קטנים צורחים, בוכים ומעצבנים 

ברגע שתמצא את האישה שלך וביחד תביאו ילדים יש סבירות גדולה מאוד שתאהב אותם, ותגדל אותם בשמחה ובאהבה (וכן תמשיך לקטר בשנים הקשות שהם קטנים) 

 

 

מן הסתם זה משתנה מאחד לאחד....44444
לדעתי זה גם תלוי כמה נחשפים לילדים , איזה? ומתי? ומאיזה מקום?
וגם יש הבדלים בין גברים לנשים.....

לנשים לרוב זה באמת יותר טבעי.....
והרצון הרבה פעמים מגיעה מהר יותר.....

אצל גברים באופן טבעי שהם יותר שכלתניים ופחות נפגשים עם ילדים הרצון יגיע לאט יותר ופחות עוצמה.....

כמובן שיש מלא יוצאי דופן....

יש לך חברים עם ילדים? גם כאלה לא רק עם תינוקות ופעוטות?
הרבה פעמים הרצון מגיע שאתה נחשף לזה מצד האבא ובעיקר אצל גברים עם ילדים גדולים יותר שהאב בדר"כ נהיה יותר דומיננטי.
וואי קודם כל חייבת להגידמדרשיסטית20
שאני מתחברת בטירוף למה שכתבת, ואני בעצמי בתוך השאלה הזאת בדיוק. יכולה לשתף קצת מהתובנות שאני אספתי בנושא הזה עם הדרך..
א. אחי הבכור אמר לי משהו ממש יפה שהולך איתי . שכשאין לך ילדים מדד השמחת חיים שלך נע נגיד מ-0 ל-3, וכשיש ילדים זה נע בין נגיד 10- ל 10+ . ופשוט אי אפשר להבין את זה בתור רווק.
ב. משהו יפה שאחת מהרבניות מהמדרשה שלי אמרה לי זה שאפשר לנשום עמוק, הכל מגיע בשלבים. זה לא דייט ראשון ואז פתאום "בום" ילדים. כל שלב בנוי על השלב הקודם לו. כמו שבכיתה ד' בגרויות היה נראה לי משהו נורא ואיום ומפחיד בטירוף ולא ידעתי איך אני הולכת לעבור את זה ופתאום הגעתי לכיתה יא', למדתי את החומר, עשיתי מבחן, עשיתי מתכונת, ואז עשיתי בגרות. וכל היה ממש בסדר. ככה זה גם פה . (הדוגמא שלה אגב, אני פשוט נורא התחברתי אליה).
כנראה (לפי מה שהבנתי) יש משהו בזוגיות שאתה תרגיש חסר אם אין לך ילד. זה כמו השלב הבא, כמו הפרי של הזוגיות. לי זה ממש הסתדר. מקווה שזה נתן לך גם איזה משהו (:
בכל מקרה, אני לקחתי מזה שאולי כדאי להתרכז כרגע בשלב הזה ומקסימום אם אני אגיע למקום שהשלב הבא מרתיע אותי תמיד אפשר לפנות לטיפול .
כמובן שיש גישות שונות בנושא ושיש אנשים שאומרים שחייב לרצות ממש "להקים בית" כדי להתחיל לצאת. אבל החכמה היא לבחור את הגישה שמרגישה לך הכי מדוייקת והכי בריאה לך.
לגבי השלבים- זה ממש נכון.....44444
אני זוכרת שהבכור שלי היה תינוק לא הבנתי איך אנשים מגדלים 10 ילדים.....
ואז מישהי שהיתה אז אמא ל-4 אמרה לי שתדעי ל- ילד אחד זה הכי קשה.
היום יש לי 3 ואני לגמרי מסכימה איתה.
ושמעתי מאז המון נשיםאומרות את זה....

בילד הראשון עוברים שלב וזה קשה. אח"כ זה כבר הרבה יותר זורם והרבה יותר קל.

בתכל'ס עוד שהייתי רווקה בכלל הפחיד אותי מתבגרים (לא דמיינתי שתינוק זה קשה).
והיום שהגדול כבר לא רחוק משם אני אןמרת לעצמי שזה מגיע לאט-לאט (לעומת תינוק- יחסית) ולומדים את הגיל והילד ואח"כ זה נהיה הרבה יותר קל- בטח אצל האחים......
היא לא יגיע לא לגיל 13 ולא לגיל 16 ביום אחד.....
ובאמת חשבתי על הדוגמא של הבגרויות.

אני זוכרת שביסודי שדמעתי כמה ספרים צריך ללמוד לבגרות- נחרדתי. היום זה לא נראה לי ביג- גדיל....
וואלה הרגעת (: תודה !מדרשיסטית20
איך אני אוהבת את אמירות ההתנשאות האלה ..מקרוני בשמנת
"עד שלא יהיו לך ילדים לא תהיי מאושרת באמת". אויש, נו.
מה אני אגיד לך, לראות הורים מטפלים בילדים שלהם לא ממש נראה כמו אושר. יותר כמו עול. וזה לא אומר שזה רע, רק שאם להביא ילדים היה מסלול שמנסים למכור לנו- אז עבודת היח"צנות גרועה. הלקוחות הקודמים סובלים ומתבכיינים בכל הזדמנות. רק אני קיבלתי מתחילת הסגר מלא הודעות "מצחיקות" בכל קבוצות הווצאפ?
וואי ממש מתחברת למה שאת אומרתמדרשיסטית20
אבל עדיין, נראה לי חשוב להזכיר לעצמינו שכל ההתמרמרויות שאנחנו רואים זה רק חלק מהתמונה. באופן כללי בחיים בכל נושא את תראי יותר התמרמרויות והתמקדות ע
ברע מאשר את הרגעים הטובים. מספיק להציץ בכותרות הראשיות באתר חדשות. אין מה לעשות, אנשים פחות נוטים להדגיש את הטוב והשמח של החיים. ויותר מזה, אני חושבת שהטוב והשמח בנושא הזה הוא הרבה יותר עמוק מ"עוד רגע טוב" שהיה לי. אני חושבת שזו שמחה הרבה הרבה יותר עמוקה. תחשבי על זה שזה חיבור לנצח ! אשכרה יש לך המשך ! יש לך פרי! לא יכולה להבין את זה באמת עד הסוף כי אני עוד לא שם, אבל אם רגע מתנתקים מהתמרמרויות של ה"כאן ועכשיו" אז נראה לי אפשר להבין שהתמונה הרבה יותר גדולה ועמוקה. אנשים ממורמרים תמיד יש ;) אבל זו דרך הסתכלות אחת על החיים.. זה לא מוריד מזה שזה קשה. אבל קשה זה לא בהכרח רע. גם זוגיות זה קשה, אבל עדיין זה מדהים (אני מניחה 🙈).
מה את רוצה שיכתבו לך בהודעות כמה ילדים זה הדבר הכי ממלא ומשממעין אהבה
וממלא את הלב באושר שאין כמוהו?
זה פשוט לא מסוג הדברים שכותבים אותם ככה בגלוי
ילדים דורשים הרבה התמסרות,הרבה נתינה ויציאה מהאזור נוחות שלך זה נכון
ולכן זה גם קשה
ובתקופה האחרונה האיזונים הופרו -גם לילדים וגם להורים- ואז האתגר נהיה גדול יותר

אבל

בתור אמא אני יכולה להתלונן ולבכות כמה קשה לי ובאותה נשימה לדעת שאני הכי אוהבת אותם בעולם
הכי מודה על מה שהם עשו לי- דוקא על זה שהעבירו אותי תהליך של לצאת מעצמי..של לדעת להיות בשביל באמת,לרצות טוב עבור מישהו אחר יותר ממה שאני רוצה בשביל עצמי, שלימדו להתמסר..שלימדו אותי לאהוב ולהרגיש משמעותית

כשאתה הורה ומבין מה זה אומר להיות הורה
לתת ךילדים שלך בית
לתת להם אהבה ללא תנאים,לחזק להם את הבטחון העצמי, לעזור להם לפתח את הכישורים שלהם
כשאתה מבין מה יש לך בידיים
איזו מתנה עמוקה זאת
אתה לא מוכן לוותר עליה בחיים למרות הקושי

ילדים נותנים משמעות לקיום שלך
זוגיות כמו שתוארה כאן זה זוגיות שכל החיפוש היא אחרי ההנאה העצמית שלך
אבל זה בוסר
זה זמני
אי אפשר לאורך כל הזמן להתחיות רק מזה שהוא אוהב אותי
זה משמעותי. נכון
אבל ההתרגשות מהבחירה לא נשארת סטטית לאורך זמן
זוגיות תקינה אמורה מעצמה להצמיח רצון להוציא ממנה פירות..
להעניק מתוכה הלאה

כמובן שמי שמחכה ולא זכה- ה' רוצה ממנו משהו אחר כרגע.

אבל בכללי- זה הטבע האנושי בכל העולם
ויכל להיות בהחלט שמי שממש לא מבין מה הקטע ולא קוצה בכלל

א. שהוא לא בשל לזוגיות
ב. שהציור שראה הוציא לו את החשק- ויש מה לעשות עם זה. כי הבעיה זה לא באחיינים שהציגו לו ילדים כסיוט. אלא בפרשנות ובהכללה שנוצרה אצלו בגלל זה. ועל זה אפשרי להתבונן ולעבוד
תגובה יפה! מסכימה..!טל אורות

אני חושבת שהרבה רווקים ורווקות לא ממש חושבים על ילדים לפני החתונה.. וזה בא עם הזמן.. אחרי החתונה.. כל אחד במסלול שלו ובקצב שלו. 

אני חושבת שזה לא דוגמא להסתכל על אחיינים ולהשליך את זה לרצון שלך לילדים. ילדים שלך זה משהו אחר לגמרי..

שתי נקודות שעלו לי ממה שכתבת;תולעת השני
דבר ראשון - האם זה תמיד היה כך, או שרק עכשיו כשאתה רואה את הזוגיות של אחותך מקרוב, זה צף ועלה?

משהו שחשוב לזכור זה שהתקופה הנוכחית ממש ממש ממש לא מייצגת את החיים בשגרה. התקופה הזו מקצינה הכל. בדרך כלל ילדים נמצאים גם במעון / גן / סבאסבתא ולהורים יש קצת פנאי אחד לשניה ולעצמם.

תביא בחשבון שעצם זה שאחותך אצלכם מונע ממנה ומבעלה מדרגה נוספת של פרטיות שיש לזוגות שנמצאים בביתם שלהם. (מה גם שאם וכאשר יש להם רגע של פרטיות ושקט, אתה לא בהכרח תהיה מודע לכך. הגיוני שתראה את הזמנים הקשים במרחב הציבורי-משפחתי ולא את הזמנים הנעימים במרחב הפרטי-זוגי.)

דבר שני - באופן כללי, הגיוני מאד כרווק להתמקד בשלב הראשון של חיים כאדם נשוי - הזוגיות עצמה - ולא בשלבים הבאים: ילדים, נכדים, נינים וכו'...

ייתכן שיש גם נשים ששותפות להרגשה הזו. קודם לבנות זוגיות, ורק אחר כך לשקול לפתח ולהרחיב את המשפחה. אם תפתח את הנושא עם מדוייטות יכול להיות שתופתע לטובה. אני חושבת שעד רמה מסויימת זה נורמלי והגיוני, ושזה סימן שההתייחסות שלך לנישואין הדרגתית, לא מוטעית.

אסיים בקלישאה שאני בטוחה שאמרו לך הרבה, כשהילדים המדוברים הם הילדים *שלך* הכל שונה.
לדעתי אתה צריך לעשות את ההבחנהקל"ת
האם נראה לך שאתה לא רוצה ילדים בגלל שאתה לא אוהב ולא מתחבר לילדים(אפילו אם הם יהיו שלך) או האם אתה לא רוצה ילדים בגלל המחשבה על כל הטיפול וההתמסרות שהם דורשים? או שתי הסיבות?

אם זה נובע גם מהסיבה הראשונה שציינתי אז לדעתי זה קצת בעייתי ולא מחשבה בריאה..וצריך באמת להתייעץ לפני שמחליטים להיכנס לזוגיות .
אם זה נובע רק מהסיבה השנייה אז לדעתי אתה נורמאלי לגמרי ולא היחיד כך. ילדים זה עבודה קשה וכולם מודעים לזה. אך אני חושבת שכשזוג נשוי בטוב, הרצון להביא ילדים הוא גובר למרות המודעות לעמל שזה דורש, ומתמודדים . מה גם כמו שאמרו פה לפני לא ישר שמתחתנים באים ילדים, אז אל דאגה יהיה לך גם זמן לבד עם אשתך לטפח את הזוגיות, ב"ה ה' עשה 9 חודשי הריון כדי להכין אותנו..
בהצלחה!
צריך לעשות הסתכלותהמגיד מרשש

"הסתכלות" קלינית.

הייהפי
מה שלומך?
אם זה הגיוני ? בטח זה חלק ממה שהרגשת שראית את הסיטואציה - אחותך עייפה מאוד בעלה גם מה נראה זוהר?! הפוך הם נראים מסכנים כל כך..
אמת

אז כמה נקד' יש משפחות שבאמת הילדים שלהם מאוד דורשים זה אופי של ילדים וזה באמת אתגר
(כמובן שזה קצת שילוב של חינוך )
אך עם כל זאת אתה צריך לזכור שיש משפחות שלהם יש ילדים שהם פחות גומרים אותם וזה הופך את הגידול ילדים למשהו הגיוני וכיף.

עוד נקודה בכל דבר יש יתרונות וחסרות מצד אחד ילדים זה דבר כל כך טוב וכיף וטהור מצד שני הם יכולים לדרוש ולשגע אותך.
זה באמת לפתח סבלנות וגם ראייה לא כל הילדים ולא כל המקרים זה כמו שיצא לך לראות אצל אחותך
יש ויש(בטוחה שגם אצלה יש מקרים ממש כיפים שלא יצא לך כנראה לראות)
נורמלי כנראה שלאחופשיה לנפשי
הגיוני? בעיניך זה הגיוני וזה מה שחשוב פה לדעתי.
אולי גם לדעת שלא כל הילדים וההורים ככ יעזור.
ואם תראה זוג שמח ומאושר עם ילדים?פשוטת עם
לראות את הצד הפחות יפה של גידול ילדים באמת לא כל כך עושה חשק.. אבל יכול להיות שאם תראה זוגות אחרים שמגדלים בשמחנ ילדים זה ירגיש לך אחרת..
נקודה למחשבהן(:

בכל מקרה, ההרגשה שלך לגיטמית, אתה עוד לא במקום של לרצות את זה בכלל כיוון שאולי אתה לא קרוב לשם "פיזית" ..
לא סתם הגבר "מוכרח" בהבאת ילדים , יש לו מצווה על כך- לעןמת האישה שלא מצווה בכך..
התורה מכירה בכך שהצורך בהבאת ילדים יכול להיות יותר חלש אצל גברים (גם אצל נשים מן הסתם, אבל זאת לא הנקודה) ולכן ציוותה עליו..
אני הייתי לוקחת את המצב ברוגע, יחד עם זאת מתייעצת עם דמות תורנית שאתה סומך עלייה ומרגיש פתוח לשתף בהרגשה שלך..
בהצלחה!
איזה רעיון יפהכבר לא ישיבישער

ועכשיו אני מתחיל לחשוב שאולי באמת יעזור לי לעיין ולהתמקד יותר במצוות פרו ורבו ולהבין את חשיבותה ומה עומד מאחוריה.

בנוסף להבנת המצווהשובאל
תנסה לחשוב על עצמך בסוף חייך, איך תרגיש אם לא יהיו לך ילדים?
תזדעזע קצת מהמחשבה ותבין למה אתה רוצה ילדים...
לא! לא מביאים ילדים כי זה מצווהחולת שוקולד
אולי, אבל לא..השב שכינתך

אני פשוט מרגישה שכל התפיסה כאן היא שאתה לא נורמלי או משו.. כמעט כל אישה נשואה שאני פוגשת מדברת על הנושא הזה- לא תכננתי/חשבתי/דמיינתי לגבי ילדים ולא הייתי מוכנה לדבר הזה וכו'...

זה לא רק נורמלי, אלא שבאמת מבחינת האמת, העיקר הוא הזוגיות, חתן נשאר חתן לשנה לאישתו! ומצוות עונה קיימת הרבה לפני והרבה אחרי הילדים, כך שמי שאומר שכל הענין הוא פריה ורביה שכח שיש את הזוג והשראת שכינה בבית יהודי אמיתי.

זה מה שעולה אצל בחור/ה בטבעיות- בן/ת זוג! וכמו שאצלנו ההורים אמרו לכל ילד שחשב לצאת לחתונה- כשאתה חושב להתחתן תזכור שאשתך/בעלך זה התיק המרכזי והכי משמעותי בחיים שלך!!

יהיו שיחלקו על זה ויגידו שדוחקים בזה מצוות פרייה ורביה ואת הצורך בהמשכיות, אני בכל אופן לגמרי תופסת כך, וחושבת שילד שגדל בבית שהעובדה הזו ברורה להורים שלו- גדל ביותר שלווה ושמחה.

ברור שילדים זה חשוב, ברור ש"עמלנו- אלו הבנים", אין ויכוח על החשיבות ל הענין, אלא על ההבנה שזה לא הדבר היחיד ובודאי שהזוגיות עומדת במרכז ברצינות, בפן ההלכתי.

בעז"ה שתזכה לשאת אישה ותרגיש את החשק הזה להביא איתה ילדים משותפים משלכם לעולם, ודי ברור לי שבעז"ה תגיע לזה. ובעז"ה עוד תזהה את האהבה לילדיך מעצמך. כרגע מאוד הגיוני להתמקד בשלב הידוע לך- שזה קודם כל לרצות, ואז למצוא בת זוג ושותפה לחיים.

אז ב"הצלחה!!

אני חושבתESTER.K

שזה ממש לא אומר שלא תאהב את הילד שלך.

ילד של מישהו אחר זה מושג אחר.

לגיטימי, אבל אשתך לעתיד צריכה לדעת מזה בשלביהודית12
הדייטים המוקדמים. לדעתי זה נורמלי לא לרצות (ולי אישית יש ארבעה, אבל אני מבינה שאנשים שונים זה מזה...) אבל המובן מאליו וודאי במגזר הדתי הוא שרוצים ילדים.
בכל מקרה ילדים זה אכן דבר גדול ועצום ומשנה חיים ואחריות עצומה וטוב מאד שאתה מחובר לרצונות שלך כי זה צעד שאין ממנו דרך חזרה ואושרם של חסרי ישע תלוי בו באופן טוטאלי.
הפך הבריאה.. לא הגיוני ולא נורמלימוש השור...
וכן גידול ילדים זה חתיכת תיק.
וההתייחסות לנישואין שלך מוטעית.
בחיים לוקחים אתגרים לא בורחים מהם. אבוי אם האדם יהיה אגואיסט ויחשוב רק על עצמו.
המשפט לשבת עם אישתי ולתחזק זוגיות מדהימה.. אתם לא עובדי מ.ע.צ זוגיות זה סולל בונה
בפנסיה עוברים לחברת מ.ע.צ
ילדים זה מהמם אבל אסור לשכוחשיהא הכל נחת
ילדים זה שמחה.
ילדים זה ברכה.
ילדים זה...
ב''ה ילדים הם כיפים ומשמחים. אבל אסור לך לשכוח קודם כל שאחרי שהם חמודים הם גם צריכים חינוך והרבה התמדה והשתדלות, מאמץ ועוד מצידנו ההורים.
גם אם זה כיף, ויש סיפוק, יש גם קשיים, אל תשכח שזה לא רק ורוד.
כמובן שאסור לשכוח שיש לך אישה.
אתה חייב לומר לאישה את זה. לפחות לפני שהקשר מתקדם.
ובנוסף אסור לך לחסוך מהאישה את מה שמגיע לה, עד לפרט האחרון. *כולל* זוגיות טובה וכיפית.
גם אם אתה מרגיש שזה מאולץ אתה חייב להיות בישבילה עד הסוף.
ואחרי המעשים נמשכים הלבבות, ובע"זה יהיה לך זוגיות מהממת ומשמחת ומספקת.
בעזרת ה' והשתדלות!
עלה והצלח!
ההתיחסות שלך לנישואין לא מוטעיתחולת שוקולד
נישואין וילדים זה שני דברים שונים ועצם מהות הנישואין זה משהו בפני עצמו.

הרבה גברים לא מרגישים רצון לילדים אבל אחרי שהם נולדים הם רןוצים אותם ואוהבים אותם מאוד וזה נורמלי, ואם אתה מחליט שאתה לא רוצה להביא ילדים בלי להרגיש רצון מראש זה גם לגיטימי (תוציא את ההלכה מהמשוואה כי נראה לי אתה מדבר על עצם העניין) רק בעייתי למצוא מישהי שתסכים לזה
וגם, יש הבדל גדול בין להביא 10 ילדים צפופים לבין 2-3-4 ילדים עם רווחים גדולים
לדעתך צריך להביא ילדים גם אם אין רצון לכך?כבר לא ישיבישער
מה שראיתי בכמה תגובות כאן שהרבה פעמים הרצון לילדים מגיע בהמשך אחרי הנישואין. וזה מסתבר מאד לדעתי.

את אומרת פה דבר נוסף וגדול יותר, שיתכן שאחרי שיוולדו יבוא הרגש והרצון.
השאלה האם באמת יש מישהו שלא חפץ בילדים וחשב שזה עול כבד מידי, ואחר כך (אחרי שנולדו) שינה את דעתו
מניחה שיש כאלהחולת שוקולד
אמרתי את זה כאפשרות. ממש לא כמשהו ש"צריך". זה גם תלוי כמובן ברמת חוסר הרצון
אני גם לא חושבת שכולם חייבים להיות בנורמה ולרצות אותו דבר. לא רואה בעיה עקרונית בלא להביא ילדים כי לא רוצים. הבעיה היא הלכתית ופרקטית כי אתה צריך פרטנרית דומה ולכן הצעתי את האפשרות הזאת
ושאלתי בעינה עומדת, האם באמת את רואה את זה כאפשרות?כבר לא ישיבישער

כמובן שלא "צריך" וחובה. השאלה האם זה דבר הגיוני וחכם.

אני פשוט קצת מופתע לשמוע שזה הגיוני בעינייך להביא ילדים כאשר אין רצון לזה.

 

וכמו שכתבת זה הכל כאשר נוציא את ההלכה מהמשוואה ונדבר על עצם הענין.

תראה, בפועל זה משהו שקורה ולא מעט לדעתיחולת שוקולד
למשל בהרבה משפחות ברוכות ילדים לא כל הילדים נולדו מרצון, יש אנשים שמביאים ילדים כאידיאל.

אני מדברת על מצב שלא מרגישים רצון אבל גם לא מרגישים הפוך, כלומר, יש הבדל בין לא להרגיש שרוצים לבין להרגיש שרוצים שלא.

ולמען האמת אני בכלל לא חושבת שזה הגיוני וחכם אבל אני חושבת שבגלל שא"א באמת להוציא את ההלכה והפרקטיקה מהמשוואה זאת כן יכולה להיות אפשרות לא רעה
עכשיו זה לא מצב "נורמאלי"44444
אז אל תקח את התקופה הנוכחית כ"נורמה".

בתור אמא ל-3 אני יכולה להגיד שילד שהוא שלך זה שונה לגמרי מ"בייביסיטר" גם אם בתור דוד או אח.
בתור הורה אתה לא "סופג" רק את החסרונות.
זה אחרת לגמרי- זה הילדים שלך.
וגם יש כאלה שלא מסתדרים עם ילדים קטנים- זה בסדר. אח"כ אי"ה הילד גדל.
אני גם לא מסתדרת עם תינוקות.
בסדר, זה עובר ואח"כ הם גדלים ומגיעים לגיל שהם יותר מבינים, יותר חמודים ויותר "בני אנוש"....

בשלב מסויים פשוט רוצים את זה.

בתור בכורה גם אני לא הייתי להוטה לילדים משלי (לעומת חברותי שפינטזו על זה כבר בחטיבה). בשלב מסויים גם אחים שלי גדלו וגם אני כבר לא גרתי בבית....
ופשוט רוצים את זה.

ובאמת ריווחתי את הילדים כך שילדתי רק שהכי קטן כבר היה לפחות בגיל שנתיים וחצי ואף יותר....
באמת עם גילאי גן- יסודי אני יותר מסתדרת ויותר אוהבת.

ובגדול ילדים קטנים "מאבדים את זה" בשינויי שגרה ובלי גן- שעשועים.
עכשיו זו תקופה גרועה עבורם....
אני ברגיל כמעט כל יום בגן- שעשועים ובימי גשם- ג'ימבורי.

כל עוד אין לך רתיעה תקופה של כמה שנים או משהו כזה פשוט הייתי עוזבת את העניין.....
זה פשוט מגיע.....

אםיש לך תקופה ארוכה- כמה שנים רתיעה וסלידה ממש מילדים אז זה המקום לטיפול....
אבל לא נשמע שאתה שם.

אגב, הגיוני שאתה מדמיין זוגיות ועדיין לא ילדים. זה פשוט השלב הבא.
זה כמו שעכשיו אני מדמיינת בית עם מתבגרים שזה אי"ה, השלב הבא ופחות נכדים ונינים.
זה מראה שהבנת משהו בחיים.כל יום
לגדל ילדים זה אכן דבר מאוד לא פשוט ומאתגר אבל בהחלט משתלם, הבנת שהטוב מעורבב עם קושי.
תעשה העתק הדבק לנישואין- גם זוגיות זה המווון טוב שמעורבב עם אתגרים.
בעזרת ה' תהיה לך זוגיות מדהימה שתעבוד עליה כדי שתהיה כזו.
אל דאגה הרצון לילדים עוד יגיע.

אתה צודק מהנק' מבט שאתה נמצא בההריון מספר אחת
אבל אחרי שתהיה נשוי תתחיל לחשוב ולרצות דברים אחרים.
לכל שלב בחיים יש זמן אחר.
וה' גם מסדר לך את מה שטוב לך

לא סתם יש כאלה שנולד להם ילד אחרי 9 חודש ויש כאלה אחרי שנתיים.. (מדברת בדרך טבעית ולא של התערבויות ושמונעים הריון..)
השלב הראשון הוא לבדוק את עצמךאושפיזין מהירח
איך היה היחס של ההורים שלך אליך כשהיית ילד?
מה שידרו לך? איך היית מרגיש אם אמא או אבא היו אומרים שהם לא סובלים ילדים?
אתה מרגיש שאתה בהתנגשות עם ההרגשה הטבעית של כל גבר שרוצה להיות אבא?
שאוהב ילדים? או שאתה עם עצמך בסבבה

יש פה המון שאלות לפני שאתה מתקדם הלאה
אנסה לענות ולהסבירכבר לא ישיבישער

היחס של הורי יתכן שלא היה מושלם. ואולי באמת שידרו מין קשיחות כזאת,

אבל זה יהיה רלוונטי רק לכשאלך ליעוץ וטיפול ונצטרך לנסות להבין את הגורמים להרגשתי. כרגע אני לא במקום הזה.

 

לגבי הרגשות שלי, זה בדיוק מה שניסיתי להבין. 

האם בכלל יש דבר כזה "רצון טבעי של כל גבר להיות אבא", ואם אינני מרגיש כך אזי אני בהתנגשות כהגדרתך. או שהגיוני שהרצון יבוא ויתפתח רק בהמשך הדרך לאחר הנישואין ולא מוכרח שיהיה אותו לרווקים.

 

וממה שראיתי הרבה מהמגיבים פה מסכימים עם הצד השני.

 

 

יש פה עוד צד באמתאושפיזין מהירח
כמו ש @מקרוני בשמנת אומרת זה נובע *גם* מרקע דתי/רוחני
אבל לא רציתי להכנס לזה כי גם חילוני מצוי רוצה להיות אבא
בקיצור העיקר מודעות, וכן זה מאד חשוב ובסיסי אלא אם אתה בזוגיות עם מירב מיכאלי
והנישואין עצמם?אביטולי
"לשבת עם אשתי בשקט ושלווה.." נשמה..זה לא עובד ככה, גם אצל הזוגות הכי רגועים ואוהבים ומסתדרים ושיוויוניים יש הרבה מתחים, גם מי שמתחתן ואין לו ילדים כי לא רצה או לא יכל להביא הזוגיות לעולם אינה פרחים ולבבות. זו מע' יחסית סוערת, עם עליות ומורדות, עם התנגשות רצונות, עם הרבה מאוד דרמה ומטרתה לתקן את האדם ומידותיו. לא לחיות בסיפור סינדרלה. כנ"ל לגבי ילדים, הם משגעים ת'שכל אין ספק אבל הם גם מביאים אושר וסיפוק וטוהר והרבה הרבה נחת ב"ה.
אענה כנשואה צעירהמקרוני בשמנת
קודם כל כן, זה קיים. אצל חילונים יש לזה יותר מקום. אצלינו- כמו שאתה רואה בתגובות- לא ממש לגיטימי.
מה שחשוב לדעתי זה שתעבוד על עצמך, או לבד או עם איש מקצועי כלשהו כדי להבין את המניעים לחוסר הרצון. אולי זה בר טיפול, אולי אפילו מדובר במשקעים שכדאי לטפל בהם בלי קשר.
ובנוסף אתה יכול לצאת לדייטים, רק לעדכן ולהיות הוגן בעניין הזה. יש הרבה שעוד לא מוכנים וזה בסדר.
לא נכנסת לצד ההלכתי כי אני לא אשת הלכה. אני רק אנושית וכבת אנוש אני חושבת שעדיף עשרת מונים להביא לעולם נשמה כשהיא רצויה ואהובה מאשר כי ככה צריך ואולי להסתכן ביחס לא מתאים כלפי אותה נשמה. יש הרבה מקרי התעללות בילדים, אז כל ה"תאהב את הילדים כשהם יהיו שלך" לא בהכרח עומד במבחן המציאות.
גם אני לא סובל ילדים (בקטע של הרעש וההמולה והטרחה)ברוניש

ואז מה? בשביל זה אתבטל מהמצווה הראשונה והעיקרית בתורה? אדרבא, לפום צערא אגרא.

אדם לעמל יולד.

 

אין דבר כזה שקט ושלווה בעולם הזה, זו אשליה גמורה. תסבול קצת בעולם הזה ותרווה נחת בעולם הבא. אגב, רוב הזוגות בלי ילדים בסוף מתגרשים כי הניצוץ הראשוני עובר די מהר ולאחר מכן אין מה שיחבר ביניהם.

מסכנים הילדים שמגיעים לעולם שלא סובלים אותםחולת שוקולד
מסכנים ילדים שהוריהם מגדלים אותם רק בשביל הכיף העצמי שלהםברוניש


יש לך מחקר שמוכיח את זהמקרוני בשמנת
שזוגות בלי ילדים מתגרשים יותר?
אני חושבת שמה שכתבת בסוף על הזוגות שמתגרשיםתפוחית 1
יכול מאוד לפגוע בזוגות מאותגרי פוריות שמצפים לילדים..
היה ראיון מקסים בהידברות עם הזוג של כרטישיח,הם חיכו 6 שנים לילדים ואמרו שממש לא היה חסר להם על מה לדבר.
יש עוד כל כך הרבה מעבר
מה פתאום, זוגיות טובה לא מתבססת על הילדים.
יש עוד כל כך הרבה מעבר!
אם כבר, הילדים מתבססים על זוגיות טובה.
ילדים זה ערך בפני עצמו.
ילדים זה אושר אין סופי!!!
ואם לא מרגישים אהבה לילדים, ייתכן שזה בשל חוויה שלילית... במיוחד בתקופה הזו זה לא דוגמא...

בתור בכורה במשפחה מרובת ילדים וכיום אמא לתינוקי מתוקי, אני יכולה להגיד שילדים זה אולי קצת רועש וכשהם קטנים גם דורשים טיפול פיזי,
אבל הם כאלו מתוקים, ובסוף הם יגדלו להיות עוד בני אדם בעולם- זה מדהים!

אבל שוב- מכאן ועד למחשבה שילדים זה מה שמחבר בזוגיות, הדרך מאוד רחוקה.
להיפך, כשאנחנו רוצים זמן זוגי- משתדלים לא לדבר על ילדים... אלא עלינו ועוד...

בהצלחה

2 דברים 1 להיות נשוי זה לא פשוט זה תיק וזה אומר המון המוןיוניייי
עבר עריכה על ידי יוניייי בתאריך י"ח בניסן תש"פ 19:08

אחריות ולהביא ילדים זה עוד תיק שהם בוכים וצורחים ומחרפנים תמוח אבל אני מאמין שזה יהיה הילדים שלך אתה בטוח תאהב אותם ויהיה לך קל יותר לטפל בהם ומה גם שהם מביאים שמחה

טבעי לגמרימ. שלום

חינוך ילדים זה אכן דבר מתיש ומתסכל

 

 

למי שלא למד חינוך ילדים. זה תורה שלמה שצריך ללמוד.

מי שלמד יודע שזה דבר מאתגר ודורש כוחות, אבל ממלא את הלב בסיפוק ושמחה עצומה אח"כ. כמאמר הפתגם "ילדים קטנים - נחת קטנה, ילדים גדולים - נחת גדולה".

ענו לך מלא דברים חכמיםאיזה יום שמח

רק מוסיפה שלא שופטים סיטואציה במקרה קיצון

והקורונה היא חתיכת קיצון

 

ועוד דבר, אני מאחלת לך שלא תצטער אף פעם שאין לך ילדים עדין

אתה רווק וזה רחוק ממך אבל כל כך הרבה זוגות בוכים שהם משתוקקים לילדים וה' רוצה אחרת..

ואווו אחת התגובות החזקות אהבתייוניייי

והיא ממש ממש צודדקת

א. לגדל ילדים,ד.

זה דבר עצום, משמח - וגם מטרה ערכית גדולה. משימה אמיתית. תוכן לחיים - וגם השקעה לטווח ארוך.

 

ומעבר לכל זה, כידוע יש מצוות פריה ורביה.

 

ב. ממש לא כדאי לקחת דוגמה ממה שאתה רואה כרגע מאחותך ובעלה עם שני ילדיהם הקטנים. 

ויש בהחלט פרטיות ושקט גם עם ילדים. נכון, יותר תעסוקה איתם (משמח), וצריך לדעת להתארגן. אחרי שלושה, כבר מתחיל להיות קל יותר..

 

ג. "זוגיות מדהימה", חלק ממנה זה הילדים. המשימה המשותפת. 

 

ד. אכן, המחשבה כאילו לנצח "תשב עם אשתך בשקט ובשלוה ותתחזק זוגיות מדהימה".. היא טעות בהתייחסות לנישואין. לדעתי, כנ"ל, בסופו של דבר זה גם על חשבון "הזוגיות המדהימה" (צביא גם בחשבון שאשה נורמלית, מאד רוצה ילדים..).

 

אז כדאי להתבונן מחדש על הערך והטוב, לחשוב איך דבר כזה מחזק גם את הביחד של האיש ואשתו - וגם, לעודד, אם באים במבט טוב, משהו יכול להשתנות כשכבר יש ילדים משלך... זה אחרת מלראות אצל אחרים.

כותבת בתור אמא ל-3 קטנטנות..אור אין סוף

לא קראתי את כל התגובות..
אבל חשוב לי להשמיע את החוויה שלי בתור אמא ל-3 קטנטנות (4,3 ושנה)
שלהיות אמא זה פשוט אושר מטורף!!!
אנשים תמיד מדברים על הצדדים הקשים- לקום בלילה לתינוק, בלאגן בבית וכד'..
ופחות מדברים על הדברים הטובים- על החדרים בלב שמתווספים לך פתאום,
על האושר שאתה מרגיש כשאתה רואה אותם גדלים ומתפתחים, 
על החיוך שלהם שבאמת יכול להמיס אותך..
זה אולי נשמע קצת קלישאה איך שאני כותבת אבל אני ממש מרגישה ככה.
אני לא אומרת שלא קשה לגדל ילדים, נכון זה מאתגר ודורש הרבה עבודת מידות-
אבל באותה מידה גם זוגיות זה לפעמים מתאגר ודורש עבודת מידות,

וכמו בזוגיות- ככל שיותר תשקיע- יהיו פירות יותר מתוקים..
אני אומרת שוב- כי זה ממש חשוב לי שהקול הזה ישמע-
ילדים זה שמחה!!!
באמת שהגעתי לרמות אהבה ואושר שלא הכרתי קודם בזכות הילדים..
בהצלחה רבה!

אשרייך אבל זה נדיר כאילו בואי לא כולם ככה ברור שיש אושריונתן המקורי

אבל הקושי מטורף את באמת נדירה כל הכבוד אבל ממך אי אפשר ללמוד לשאר 

ממש לא כזה נדירחולת שוקולד
עובדה שאנשים מביאים ילדים. סימן שהתועלת עולה על העלות
זה שאנשים מביאים ילדים זה לא אומר כלום!!!!יונתן המקורי

זו הנורמה ואדם חושב גם על העתיד שלו ולא שיש לי משהו נגד ילדים חלילה אבל לומר שזה אושר אין סופי כל הזמן ואין מזה זמנים של לחץ ועצבים והמון המון שעות בלי שינה זה קצת איך לומר שטיות בקיצור ילדים זה דבר לא קל וחייבים להביא ילדים כי זה ההמשך של האדם

בטח שזה אומרחולת שוקולד
רוב האנשים מביאים ילדים בשביל עצמם. סימן שזה שווה להם את הקושי
ואף אחד לא אמר שאין קשיים ורק אןשר אין סופי. ממש לא. אבל הקשיים שווים את זה בגדול.
ולא "חייבים" להביא ילדים. "רןצים" להביא ילדים (לא משנה למה. גם בשביל המשך זאת סיבה לגיטימית אבל צריך לרצות)
לפי דברייך אנחנו אנשים ממש ממש אגואיסטיםיוניייי


ואין לנו מושג עד כמהמר שוקו


חחח תכלס צריכים משהו שיתפוס את הזונדה לפני שמתיםיוניייי


חחח הייתי מעדיף שינתק את המכשירמר שוקו


חחחח ואיי חס ושלום תדבר ככה בגיל 90 נראה אותךיוניייי


גם לא בגיל 90מר שוקו
שואף לחיות יותר, וגבי העדפות מעדיף להיות פעיל עד הרגע האחרון, ללכת לישון ולא להתעורר
נכון. מה לעשות? אף אחד לא מביא ילדים בשבילם.חולת שוקולד
כי הוא חושב שהוא יהיה הורה מושלם ושיהיו להם חיים תותים. אנחנו מביאים ילדים בשביל עצמינו. (או בגלל אידיאל. אבל לא *בשבילם*)

וזה נורמלי וטבעי ואני לא הייתי רוצה לגדול בידיעה שההורים שלי לא רצו אוצי בשביל עצמם והביאו אותי לעולם בשבילי. כמו שלא הייתי רוצה למשל לבעלי יחיה איתי בשבילי כדי לעשות לי טובה ולא בשביל עצמו כי טוב לו איתי
לא נכון!! זה הכי הכי מצוי וכל הקושי זה רק המעטפתמעין אהבה
זה בדיוק השקר של העולם שאנשים מאמינים לקליפות החיצוניות שלפעמים מצטיירות כקושי כעבודה כסבל
אבל זה לא ככה

ילדים זה הדבר הכי נותן משמעות פנימית ושמחה לנשמה
וזה כמו אוכל בריא- לא תמיד זה טעים וקל בביס הראשון
זה דורש התמסרות ללא ספק
אבל בפנים- הלב שמח ובחיים לא היה מחליף את זה בכל חיי הנוחות שבעולם

לעולם לא הייתי בוחרת בחופש ובעצמאות שהיתה לי פעם במקום האוצרות שקבלתי עם כל הקושי
זה מה שמגדל אותי באמת
יותר מכל דבר אחק

ולא אני לא נדירה

פשוט מבחוץ רואים רק את הקושי
וזה רק מחזק אותי כמה חשוב להאיר פנים והיות הורים שמחים -לעשות לאנשים חשק להורות..
לא מסכימה.שירה515
לא חושבת שזה קושי 'מטורף' עבור רוב האנשים.
זו משימת חיים.

הרבה הרבה יותר קשה למי שלא מצליח ללדת ילדים.

גם חיי נישואין הם אתגר לא פשוט, לחלק פחות ולחלק יותר. וגם זה אתגר חיים.
גם ללכת לעבודה כל יום זה לא קל, אבל רוב האנשים מעדיפים לעבוד ולא להיות מובטלים.
אלה החיים שלנו, באנו כדי לעבוד. כשאנחנו מתאמצים ומתקדמים, זה ממלא סיפוק ואושר.
חיים ללא אתגרים לא מביאים סיפוק ושמחה, רק דיכאון.

אני אמא ל6.
ואווו תכלס אנשים חושבים שרווק זה חיים משוגעים אךיונתן המקורי

בסופו של דבר  זה בדידות מטורפת ואם אין ילדים גם לא קל כי כל הזמן מצפים

נתחיל מהסוף: ילדים הם תעודת ביטוחshaulreznik

לא כיף להזדקן כשאת/ה ערירי/ת. רק באגדות שני בני הזוג הולכים לעולמם בעת ובעונה אחת. כשיש ילדים שכבר הספיקו להתבגר, ההרגשה היא שונה, הם יעניקו עזרה במקרה הצורך, יתעניינו בשלום ההורה המזדקן וכן הלאה.

 

עכשיו נחזור להתחלה: יש הבדל מהותי בין אחיין לבין ילד משלך שנוכחת בלידה שלו, החלפת לו חיתולים ועקבת אחרי ההתפתחות שלו. בערך בגיל שנה גם הורה שאדיש לילדים מתחיל להבין שלמשפחה שלו התווסף בן אדם קטן שירש אי אלו תכונות מאימא ומאבא יחד, ושכף ללטף אותו, לשחק איתו ולהתפעל מהאהבה והשמחה שהוא מעניק בחזרה.

 

אכן, קשה לטפל בילדים (בערך עד גיל 3), אבל הם די מהר מגיעים לשלב שבו כיף להיות איתם.

זה נורמאלי שאתה חושב על הזוגיותבלבב שלם
-חול המועד-
כמו שכתבו פה כמה אנשים, הרבה גברים החשיבה והמשיכה העיקרית שלהם לפני החתונה היא לאישה ולזוגיות וכלל לא חושבים על ילדים.. (בניגוד לאישה שהרבה פעמים רוצה להיות אימא ולהביא ילדים..) עכשיו אתה רואה את כל הקושי בגידול הילדים מהצד וחושב לעצמך למה לי כל הדבר הזה, הרי בסך הכל אני מחפש בחורה שתשלים אותי ונחיה בשמחה ושלווה? קודם כל אל תבהל מהתגובות שאתה לא בסדר כי זה טבעי ממש. לפי הנראה ממה שכתבת זה לא שהגעת להחלטה שאתה לא רוצה להביא ילדים, פשוט אין לך משיכה להביא ילדים ואתה רואה שזה עבודה קשה אז עולות מחשבות.. אז התשובה ה'טבעית' לדעתי היא אחרי שנולד ילד יש לך אהבה עצומה אליו ואתה מוכן להשקיע בו המון. ולא סתם יש לגבר משיכה לאישה, אלא כד להביא ילדים לעולם! (אני מתכוון לומר שהדבר הטבעי הוא מבחינה מסויימת נכון וטוב לאדם. כמו שיש לאדם משיכה לאכול כדי שהוא יאכל ויחיה. אבל כמובן שלאכול הרבה מידי זה מזיק וכו')
התשובה המחשבתית היא שאתה צריך לרצות להביא ילדים לעולם כי ה' ציווה אותך, וזאת מצווה גדולה מאוד מאוד. ויש בזה עוד כל מיני תועלות גשמיות וכו'
המציאות כרגע לא נורמאלית.אמא12

אל תסיק מזה מסקנות לילדיך שיהיו בע"ה.

 

אני פעם מאד אהבתי ילדים, אלף בייביסיטרים וכו'.

מאז שנהייתי אמא, אני לא מסוגלת לנשק ילדים של אחרים- ואת שלי אני טורפת כל היום מאהבה.

מה שקורה לפני שאתה אבא לא דומה בכלום למה שקורה אחרי.

 

למה, אתה יודע מה זה להיות נשוי?? כמה שיסבירו לך, לא תבין. לא כי יש בך בעיה, אלא כי זו מציאות שכל כך גדולה ממילים.

אני עדיין מעכלת מה זה להיות נשואה. ואני נשואה כבר זמן לא מבוטל..

כך גם ההורות. אין לך מושג מה זה להיות הורה. אז אל תגיד לעצמך שאתה לא רוצה. תגיד "אני לא יודע מה זה". כי המילים משנות מציאות.

 

ה' בנה את המערכת ההורית בצורה מדהימה- התינוק נולד כל כך חסר ישע וזקוק לך, שאתה נותן ונותן ונותן- ומתוך הנתינה באה האהבה.

 

אני לא מהאמהות שישר שהתינוק נולד מאוהבות בו. אחר כמה זמן אני מסתכלת על התינוק הזה, שיצא ממני, ומתאהבת.

דווקא האינטנסיביות גורמת לאהבה.

 

וב"ה יש לנו זוגיות מדהימה, והמון זמן לעצמנו, ונופש זוגי פעם בכמה זמן, ולא מרגישים חנוקים בכלל.

רק ברי מזל על האוצרות שנפקדנו בהם.

כמה דבריםשירה515
א. נראה לי שהרבה בחורים (להבדיל מרוב הבחורות) לא ממש בקטע של ילדים לפני החתונה.
ב. כמו שכתבו הרבה לפני, אנחנו לא במצב נורמאלי.
ג. לא כל הילדים בוכים וצורחים כל היום! אם מגיעים למצב כזה (בשגרה), כדאי ללכת לחוג הנחיית הורים או לקרוא בנושא (ממליצה על גישת שפר, למי שכבר הורה).
מכירה מישהו - בתשובה לשאלתךלגעת בלב
מכירה מקרוב מישהו שהצהיר כרווק בכל הזדמנות שהוא לא בעניין של ילדים קטנים ו"גם על הילדים שלו הוא לא יסתכל עד גיל חצי שנה"..
וכנשוי הוא משוגע על הילדים שלו
בהמשך לדברים חכמים שכבר נאמרו כאן, נשמע לי מדבריך (עד כמה שאפשר לקלוט דרך הכתוב) שאתה פשוט לא צריך לעשות מזה סיפור, או לחשוב שאולי יש לך בעיה, וכל דבר יגיע בזמנו.
נראה לי נורמליארץטרופיתיפה
טוב שאתה מודע, שלא תהיה בהלם כמו אבות אחרים
לפני הכל יש את המציאותסלמנקה
והמציאות היא שהתוצאה הטבעית של יחסים גופניים בין גבר לאישה היא צאצא.
כך העולם בנוי.

גם אם לא תסתכל על המצווה, גם אם לא תעמיק, גם אם לא תרצה ילדים.

הניתוק שיש בעולם שלנו בין המעשה לבין התוצאה היא מלאכותית ויוצרת עיוותים רבים.

אתה לא צריך לחשוב על זה כל כך הרבה. אם אתה רוצה זוגיות תחפש זוגיות.
כשתתחבר לבת הזוג שלך ותאהב אותה באמת תבין כמה ילד שהוא תוצר של אהבה אמיתית זה דבר נפלא.

נ.ב. יש כל מיני שיטות חינוך. אין שום סיבה שילדים יבכו כל היום ויתישו כ-ל הזמן את ההורים. כשיהיה רלוונטי תחפש הדרכת הורים שתתאים לך ולאורח החיים שתבקש.
קל זה לא אבל החיים לא קלים. ויש לזה תגמול. חכה שהילד הקטן שלך יחבק אותך חזק.
ילדים זה אכן "קוץ בתחת"ה-מיוחדאחרונה

לפעמים

אבל לעניות דעתי מי שאתה רואה כעת זה לא משקף

ולמה?

בלי שום קשר לתקופה הנוכחית יש אכן תקופות של ילדים שהם בכלל משגעים אותך 

ובקשר לתקופה הנוכחית הילדים נמצאים בעיקר בבית, לא בסביבה הטבעית שלהם וכנראה ישנים באותו חדר עם ההורים מה שמטריף את כל הצדדים

לגבי הדמיונות שלך על זוגיות יכול להיות שלא היית ער לזה שיש ילדים בזוגיות נראה לי זה דבר הגיוני

אז כן. ילדים יכולים לשגע אותך אבל להביא לך אושר מעבר לכל דמיון. שילד בוכה בלילה ומשגע אותך ופתאום הוא נותן לך מבט חמוד כזה אתה נמס במקום או שילדה פתאום מחבקת אותך ונותנת לך נשיקה זה שווה את כל השגעת שמביאה לך לפעמים

אל תהי צדיק הרבה או שזו דרך ארץ בסיסית?פתחתי ניקק

כשנושקים ל30 ויש כל מיני מחסומים מלהתחיל לצאת, ופונים לטיפול ועדיין לא עוזר..

תמיד יש את העצה הככ פשוטה (שנאמרה לי גם לפני 5,6,7 שנים) פשוט תצא לדייט אחד.

כך אומרים רבים ומוסיפים להצעה כל מיני ניסוחים זהים או קרובים - אתה לא אמור וצריך לחשוב על חתונה, זה רק דייט.. אתה לא מתחייב לאף אחת. עד שלא תנסה דייט אחד אתה לא תצא מהלוף הזה. אין הבדל בין לנסות דייט בגיל 20 ללנסות בגיל 30.  הרבה התחילו ככה. תמיד יש סיכוי קטן שאולי מכח הדייט תופתע לטובה ואולי המחשבות על מסוגלות לחתונה ישתנו..


ואני , שרחוק שנות אור מלהיות במקום רוחני טוב... מרגיש בכל זאת מין תחושה לא נעימה שיש צד שני בתמונה - ולא באלי לעשות צעד שייתכן ויהיה משמעותי על חשבון הזמן והכוחות שלה..


לא יודע אם זו עצת היצר או שאולי לפחות בזה אני צודק?

תהיה כנה ותתן לבחורה להחליטאני:)))))

יש לי חברה שהתארסה עכשיו והיא רחוקה מלהיות בשלה אבל ה' עוזר ויעזור.

כדי לצאת לדייט צריך חשק וסקרנות מינימלייםadvfb

אחרת באמת חבל בשביל שניכם.

להגיד "תצא" מהצד זה הכי קל וזה ממש שיטחי.

 

אפילו שמעתי ת"ח שאומר ש"דייטים מיותרים" זה בין הגורמים המשמעותיים לרווקות מאוחרת.

ככה אנשים נשחקים ואז שמגיע דייט עם בחורה מתאימה הם באים פחות בטוב.

לכל אחד יש את הכלים שלו שהוא בוחן בהם הצעות אם היא ההצעה מתאימה או לא.

כדאי מאוד לשכלל את הארגז כלים הזה שבוחן הצעות. זה מאוד משמעותי כדי לצלוח את הדרך.

 

נשמע שגם הכל מתערבב לך.. זה טבעי ונורמלי אבל כדאי לעשות סדר.

מצב רוחני לא טוב? יכול להיות. פעם ת"ח רציני (אחר) כתב לי שצדיקות היא לא תנאי לחתונה. הקב"ה לא התנה את העניין של הקמת משפחה ברמה רוחנית כזו אחרת. אבל אם באמת אתה לא מרוצה מהמצב הרוחני שלך - תגדל מזה. תעבוד על זה. קודם כל בשבילך. ממילא שתהיה יותר שלם עם עצמך זה בודאי ישפיע גם על מערכות יחסים ופיתוח קשר זוגי בע"ה.

 

צריך הרבה חיבור לרגש והרבה שכל כדי לבצע התבוננות עצמית ולראות מה כדאי.

ולא רק מה הכדאי לתווך הקרוב, אלא מה כדאי לפתח בתור שיטת עבודה עם העולם הזה של הפגישות.

תצא לדייט. אין בכלל שאלה.קעלעברימבאר
זה ייפתח לך המון.

אומר בתור אחד שדחה כמה שנים עד שיצא לדייטים

אם אתה בן 30 ואתה לא רוצהארץ השוקולד

ופנית לטיפול ועדיין לא עזר, אני מקווה שאתה לפחות מבין למה אתה לא רוצה וכדאי לשקול לחפש טיפול שיעזור.

נשמע קצת קיצוני שאין רצון בגיל 30

לעיתים זה פשוט פחד לקפוץ למים.קעלעברימבאר

פחד שחולף ברגע שקופצים

כעת שמתי לב שצריך קצת לדייק את הניסוחפתחתי ניקק

כתבתי שאני נמצא במקום רוחני לא טוב ונשמע שזאת הסיבה המרכזית בגינה אני לא יוצא. ובגללה אני מרגיש לא בנח מהבחורה.

אבל יותר התכונתי לומר שעל אף שאני לא צדיק בכל מיני תחומים, כאן ספציפית אני כן מרגיש שמתעורר בי הצד המוסרי/הצדיק שאומר אל תצא כדי לנסות/לחוות כי זה לא דרך ארץ לעשות זאת על חשבון הבחורה/הבחורות שתפגש איתם..

(וכאמור מאידך יש הרבה קולות שאומרים לי אין בזה משהו לא מוסרי... כפי שכתבי בהודעה המקורית..). 

אבל זה תמיד יקרה בחייםShandy

כל אדם שתפגוש יוביל אותך למשהו שתסיק שתלמד ותהפוך את עצמך לטוה יותר

בין אם זה פגישה עם בחורה או או עובר אורח ברחוב

לפעמים יש שיעורים שאתנ צריך ללמוד וזה שאתה מנסה להתחמק מהם לא פותר את זה...

אתה לא יידע מה בורא עולם מנסה ללמד אותך בזה עד שאתה עובר את זה

מה שאני מתכוינת זה שנו אז מה אם כרגע אתנה לא חזק כמו שדמיינת

מי אמר שהיא בככל גם כזאת

אני גם מצטיירת לאנשים כדוסית ואני לא

אבל אני נותנת להם את הזכות לגלות את זה

אולי גם הם כאלה יש להם מין עטיפה מבויימת ובסוף הם כמוני?? ויש כאלה

וחטץ מזה בכללי

מלא מחפשים לאו דווקא מישהו כמוהם בדיוק באותה רמה רוחנית בול

יש שיעדיפו חזק יותר חזק פחות

וגם לכל אחד והיצרים/ נסיונות שלו

אז בכלל אין לך מה לשפוט את עצמך

לעבוד על עצמך תמיד צריך אם זה בא ממקום של הבנה ורצון להתקדמות

אם זה בא רק כי זה לא דייך ומה יגידו זה לא יחזיק


ועוד דבר אל תתן לפחדים שלך לנהל אותך

נכון אתה אומר יש םה משהו שהוא לא ואהבת לרעך וכו

אבל אתה צריך לצאת וזה חלק מהתטכנית שבורא עולם תכנן לך אז תבקש מננו לפני כל דייט

בורא עולם שלא יצא חס וחלילה  שפגעתי בה בכלל זה

וגם אם זה רצון ה' ורין מה לעשות לא כל מי שכנחנו יוצאים איתו תואם לנו או בא ממקום נקי

מה תגיד על אלה דיוצאים שניה אחרי שנפרדו רק כדי לעזור לעצמם לשכוח את אותו אחד אחת??

מקווה שאני הבנתי אותך ולא סטיתי מן הנושא...


אם זה לא קשור אז מחילה...


תחשוב על אשתך בעזרת השםניצן*אחרונה

שבזכות זה שאתה בוחר לצאת מהמעגל ולעשות צעד שונה ולעבור דרך הלא נודע, בזכות זה בע''ה ימשך התהליך שיביא בסופו של דבר אל אשתך.

אז אולי בדרך יפגעו כמה, אולי גם לא, וגם אם כן הם יזכו לפגוש נשמה מיוחדת שאכפת לה כל כך.

(היום שמעתי שחלק אינטגרלי מזוגיות זאת פגיעות, יש כל כך הרבה מצבים שזה יכול לקרות, למשל - אם אני יוצאת אם בחור שהתמונה שלו לא מספיק מדויקת לי זה אומר שאני פוגעת בו? ברצון שלי להיות פתוחה ולנסות?, למשל - אם אני יוצאת ואני בתקופה עייפה ולא רעננה ועוד...)


נשמע מראייה חיצונית, שהסיבה הזאת של לצאת לא בסדר לצאת עם מישהי במצב כזה, זה גם עוד דרך של המוח הרציונלי ''לעזור'' להישאר באותו מצב ולא להתמודד עם החסימות.


אם יש בך רצון לנסות להתחיל לצעוד, ולעשות מעשה מעבר ללחשוב על הדברים. מציעה להגיד לעצמך, שהכל נכון, אולי זה לא בסדר ככה וככה, זה אולי לא יועיל וכו' וכו' ועם כל זה אני בוחר לצאת לדייט, כי זה הצעד שבו אני רוצה לצעוד על מנת להתקדם.


וכל פעם שמחשבה כזאת עולה, להזכיר לעצמך מה המטרה הקטנה שלך - שעכשיו היא הדבר הגדול - לצאת לדייט

וזה אפילו יכול להיות נחמד, במיוחד שזאת המטרה, מבלי לחשוב על חתונה..ותראה שבורא עולם יהיה בעזרך

..שפלות רוח

אני חושב שנשתל לכולנו במח שבשביל לצאת צריך להיות "ראוי" או כל מיני שטויות והבלים כאלו, וגם אם נניח שהם נכונים ואמיתיים וצודקים, מי קובע מתי אני ראוי או מה הופך אותי לראוי? אגב אני מדבר על ראוי בכל גווניו(נפשית, פיזית, רוחנית, כלכלית).

זה קצת כמו מחסום מנטלי כזה שצריך לשבור, לא כמו שאמרו לך "פשוט תצא ויהיה בסדר" , אלא תבין שאין ראוי או לא ראוי יש מציאות והיא x y z, למה אתה מצמצם את בורא עולם לרמת ה"כרגע אני לא מרגיש ראוי" ? בלי לזלזל ברגש שלך חלילה, אבל אין איתנו יודע עד מה..

בזה שאתה בוחר לא לבזבז לבחורה את הזמן כי אתה מרגיש לא ראוי או לא במקום הנכון, אתה מבזבז לאשתך את הזמן, היא מחכה לך שתבוא לקחת אותה למה הזמן שלה לא חשוב ושל אחרות שעלולות להסתכל עליך עקום כן? כי אתה החלטת? כי מישהו אמר לך? יש בורא עולם שמנהל הכל, הוא לא ציווה עליך להיות מוכן הוא ציווה עליך להשתדל לנסות ולפעול..נפלת או התרסקת? נו נו..תקום ותמשיך הלאה, עצת היצר היא להתמרמר בייאוש ובדיכאון של "איך אני מתקדם אחרי שאני כזה גרוע" המחשבה הזאת שחרוטה לך בראש לגבי "אני מפחד לבזבז לה את הזמן" היא שקר וכזב והיא היא עצמה הסטרא אחרא בכבודו ובעצמו, אנחנו עושים את שמוטל עלינו..אם הצלחנו או לא זה לא משנה, משנה שפעלנו ואני מבין את המקום שממנו אתה מדבר פשוט אני מנסה שתבין שאין לו חשיבות והוא לא נצרך..לא כי מה שאתה מרגיש לא חשוב אלא אני חושב שאתה *חי* את מה שאתה מרגיש וזה מה שתוקע אותך ויש הבדל עצום.

לא סתם נאמר על צדיקים שליבם ברשותם-הכוונה שהרגש שמתבטא בלב, נמצא בידיים שלהם, כלומר גם אם חלילה הוא מרגיש עצבות, הוא לא "חי" אותה, הוא פשוט נמצא לידה, ומביט מלמעלה, זה מאוד עמוק אבל יש בזה המון אמת.

בטוח שמעת על המון סיפורי צדיקים שפגעו בהם וחס ושלום ביזו אותם והם היו בשלוות נפש, איך? כי ליבם ברשותם, ברגע שאתה נותן לרגש לנהל אותך כלומר "אני מרגיש לא נעים לבזבז לה את הזמן" זה עצת היצר גמורה. לדוגמא-אני מרגיש לא נעים להניח תפילין כי אני חוטא בחטאים חמורים-לאף אחד לא אכפת, קום תניח תפילין. אותו כנ"ל פה..אתה לא רוצה לבזבז לה את הזמן-לאף אחד לא אכפת, קום תתחתן.

מחילה על התקיפות בתשובה היא לא כלפיך חלילה היא כלפי התפיסה.

ובנימה אופטימית זו, לי נשמע באופן אישי שזה יושב על משהו אחר, והטיעון של "אני לא רוצה לבזבז לה את הזמן כי אני לא במקום רוחני טוב" הוא לא מה שמפריע, וגם אם כלפי חוץ נראה שכן, ממליץ בחום לבצע בירור פנימי עמוק למה ועל מה זה יושב אולי תופתע לגלות המון על עצמך וזה רק יקדם אותך

מלא בהצלחה דוד🙏

אכן הבהרתי בתגובה נוספת שזה לא בגלל זהפתחתי ניקק
וממש תודה על ההשקעה בהודעה.
לא נפשים פעם ראשונה כדי להתחתן.יהודי שואף לטוב

איזה פיל זה בחדר, איך אפשר להתקדם ככה?

נפגשים כדי להכיר בת ישראל נחמדה, ששמעת עליה דברים טובים ובאמת מסקרן אותך להכיר את הדמות המיוחדת הזו.

זו לענ"ד גם התועלת הכי גדולה בבירורים. לשמוע עליה פרטים טכניים וקצת על האישיות זה נחמד. אל תעצור! תן לחברה שלה לשפוך עליה שבחים, כמה היא טובה, נדיבת לב, שמחה לעזור ואידאליסטית באמת!  תן לה לספר על ההשקעה שלה במהלך שהיא מאמינה בו, על המאמץ שלה לעזור לחברה שזקוקה לכך, על האווירה הטובה שהיא משרה סביבה.

אם לא קיבלת מספיק חשק להכיר, תבקש מספר של חברה אחרת.

לא נפגשים בלי רצון להכיר. אבל רק להכיר. חתונה זה רחוק, זה לא צריך להיות ברקע בפגישה ראשונה.

אתה לא מבזבז לאף אחת את הזמן. כל אחת שיוצאת לפגישה, יוצאת לנסות ליצור קשר. זה לא לבדוק אם. הקשר קיים, אלא ליצור אותו (בעומק זה לזהות אם זו הנשמה שיועדה לי 40 יום קודם יצירת הוולד, אבל הדרך לבדוק את זה היא לראות אם נוצר קשר).

בקיצור, אני מציע לקפוץ למים. גם לי זה לקח זמן. זה לא פשוט, היו הרבה פחדים, אבל אחרי בירור ודיוק הפחדים ובניית תוכנית עבודה (בסיסית מאד) התחלתי ונרגעתי (אם כתבתי על זה פה בפורום. תוכל לקרוא כאן: דייט ראשון בחיים, חייב קצת עזרה, בעיקר בנות... | ערוץ 7 )

ה' יברך אותך. בהצלחה גדולה!

חברה קרובה מאוווד מתחתנת וקשה לי מאוודחדווית

חברה הכי טובה שלי מתחתנת

ואני כבר לא יכולה 

אני עדיין רווקה נכון לרגע זה..

אני לא יודעת מה הולך להיות אחרי החתונה שלה

עד כמה הקשר ישתנה

האם אני עדיין ירגיש קרובה אליה? או שכבר לא יהיה לנו את הביחד שלנו?

אולי כדאי פשוט לעזוב את החברות כי זה יהיה מידיי כואב??

האם היא עדיין צריכה אותי אחרי החתונה ? עדיין אני חשובה לה? היא עדיין חושבת עלי? 

איך זה מרגיש מהצד השני ,מהצד של מי שמתחתנת?
אני מרגישה אבודה לגמרי בעניין

 

 

 

מה פתאום אל תעזבי.Shandy
עבר עריכה על ידי Shandy בתאריך ט"ו בסיוון תשפ"ו 13:55

עבר עריכה על ידי Shandy בתאריך ט"ו בסיוון תשפ"ו 13:44

אני אענה לך ממבט של רווקה שחברות טובות שלה נשואות פלוס ילדה כל אחת

שתדעי שאני המקום הבטוח שלהן איתי הן מדברות על כל נושא כן גם על הזוגיות והילדה שלהן

זה כמה את באה פתוחה לשיחה איתן

זה שהיא אישה נשואה לא משנה אותה למישהי אחרת

היא אוהבת עדיין את אותו אוכל אותה מוזיקה ואותם בגדים

ושתדעי כן אולי בהתחלה היא תהיה עסוקה בבניה של הבית שלה אז פחות תהיה פנויה אבל היא רוצה אותך בחייה היא אוהבת אותך ותאהב תמיד תמיד יהיה לכן על מה לדבר תשתפו אחת את השניה בכל מני דברים לא חייב רק בחורים שנפגשת איתם או שיחות על הבעל יש מלא נושאים

תצאו לדייטים גם אתן

אל תשכחי שגם לה חדש הכל ואת העוגן השפוי והמוכר שלה

אם תעזבי אותה אז בכלל היא תהיה אבודה

נכון שיש כאלה שנעלמות לפעמים אבל הן חוזרות כי בעל הוא לא תחליף לחברה

וכמה שהוא אוהב אותה

הוא לא יבין כמוך ויקשיב 100 אחוז כמוך הוא לא אישה הוא בנוי אחרת

יש לו חסרונות שהם יתרונות גם

חח

קיצר אל תלחצי תשארי את

תתענייני בה אל תתרחקי מדי אבל גם אל תתאמצי יותר מדי גם

היא לא תוותר עלייך

אני אומרת לך מנסיון.

כל אישה צריכה חברה טובה בכל זמן

אם את תלכי ותעלמי ברור שהיא תמצא אחרת אבל זה מחוסר בררה כי ויתרת עליה

קיצר תנשמי עמוק תשמחי בחתונה שלה תחגגי כי את באמת שמחה בשבילה

ותמיד תשארי לצידה

תשלחי לה הודעות מדי פעם תגיבי על פוסטים שלה או משהו

אפילו תתקשרי אחרי השבע ברכות או מתי שנח לכן

אני נגיד חגגתי לה שבע ברכות ראשון יחד עם עוד חברה וכן אני רווקה והיינו בקשר כל הזמן כאילו אנחנו כדיין רווקות חח

ויאפ אני איתה בקשר מצויין ואני כמו דודה לבת שלה ( של כל אחת מהן יש לי 3 נשואות פלוס ילד.ה) ואני יוצאת איתן לאכול ולטייל ובאה אליהן חופשי שמסתדר לשנינו... או ישנתי אצלה שבעלה במילואים כי פחדה לישון לבד.

תמיד בחיים יהיה זמן שמתרחקים ומתקרבים

זה לא חייב להיות חתונה זה יכול להיות מעבר דירה או לימודים או מציאת עבודה

תמיד יש משהו משתנה זה שאתן לא באותו סטטוס לא משנה את האופי והחיבור שלכן


 

ונ.ב הזאת שהכי קרובה אלי  כמו אחותי (טוב נו 8 שנים זה כבר יותר מחברה חח )אפילו התקשרה אליי שהיחתה בחדר לידה לעדכן אותי שהיא הולכת ללדת


 

 

וןאן את נשמעת ממש מיוחדתתפוחית 1
תודה לה'.Shandy

 כי זה היה חשוב לי.

שמשהו חשוב לך ואת אוהבת את לא מוותרת😊

ותמיד תמצאי דרך להיות בסביבה.

וכנל גם עליהם

אני לא היחידה שמבקשת את הקשר

הן שואולות אם אפשר לצאת להליכה

לקפוץ אליהן לארוחת ערב כי הבעל באירוע או בעבודה

שאת פתוחה ונגישה אז גם הן מחזירות ככה בחזרה

תודה לה' עליהן

למה נראה לך? כאילו תודה אבל איך את רואה את זה?חדווית
וכן גם אותי זה הפחיד. אבל לא וויתרתי.Shandy

ושתדעי שהקשר הכי טוב וחזק שלי זה עם החברות הטובות שהתחתנו כי הוא נשאר כמעט אותו דבר כמעט.

הרווקות  כמוני זה סבבה והכל אבל גם הן בעולם שלהן של הלימודים השירות או מה שזה לא יהיה

כמו שכבר אמרתי לא רק חתונה מנתקת קשרים חח

זה כל דבר בחיים השאלה כמה את נלחמת ורוצה בקשר

עוד שאלה בענייןחדווית

תודה על התשובה שלך,

כן אשמח לשמוע איך עברת את התקופה שמבחינתי הכי מאתגרת -החודש הראשון אחרי החתונה.

אני יודעת שבסוף נתרגל לחברות קצת שונה

אבל איך עוברים את ההר הזה?

אני צריכה כלים.


אז ככהShandy

כן היה לי מוזר בשבוע הראשון טיפה

למרות שהן הפתיעו והתקשרו בעצמן שהבעל היה בתפילה - את יודעת להיות לבד בבית לא תמיד נעים וגם הן עדיין נבוכות מכל הקטע וצריכות לפכמים תמיכה ..

אל תצפי שלא תתאכזבי אבל לי זה קרה

הן אפילו שלחו תמונות מהנסיעה לשבע ברכות שלהן ביחד.

אז זה עזר לי מעט

הייתה אחת שנעלמה לי לתקופה של חודש חודש וחצי כזה אבל אני כתבתי לה הודעות בוואצפ

שאלתי לשלומם

התעניינתי בכללי איפה היא עושה שבת

וגם מה היא הכינה לו חח ואיך היא מסתדרת בכללי במטבח כביסה וכו ( נגיד אני טובה בכביסה אז אחת מהן שיודעת את זה הרגישה בנח לשאול אותי במקום את אמא שלה)


 

מה עוד ?

יצאתי עם אחרות גם לא תליתי את כל הקשר החברתי בה.ן אני שמרתי על קשר גם עם רווקות / נשואות אחרות אז בזמן הזה שרציתי לדבר/ אוזן קשבת או לצאת למסעדה, הליכה היה לי עם מי

וגם זה ביה זמן לעצמי כי פתאום מיום שאת עוזרת לה בקניות/ בפלאפון איתה/ עוזרת לה בדירה לארגן נביה לך יום ריק

אז חזרתי לקרוא מלא

לטייל לבדי בים

לעשות איפוס בחדר

להשקיע בדברים שטיפה נדחקו הצידה כי החברות הייתה ממש במרכז

ותמיד תמיד תשנני ותדמייני אותה חוזרת

אל תוותרתי

אם תוותרי היא תרגיש והקשר לא יחזור כמו קודם או יחזור בכלל


 

באמת תקחי לכצמך את הזמן הזה

תפתחי את עצמך תעשי דברים שאת בעצמך אוהבת לשם שינוי

העולן שלך ענק ומלא בדברים שלא קשורים רק אליה

והיא תחזור והקשר יהיה יותר מעניין כי יהיה לכן על מה לספר ותאמיני לי שהיא תספר

ותאמר שהיית חסרה לה

אגב הן מקבלות בהדרכה שהבעל במקום הראשון

וזה נכון אז לא נח להן לחייג למרות שרוצות

) לא מכבד חדבר עם חברה לפחות בהתחלה שהבעל בבית. כאילו זה התעלמות ממנו😅... איר כך זה עובר מעט אבל כן נשאר כי אחרי הכל זה הזמן הזוגי שלהם והזמן לבנות את הבית אבל אל תדאגי תמיד יהיה דרך אם לא שיחה אז הודעות או םגישה באיזה בוקר)

אני כן יגיד שהמינון יורד וזה לא שיחה כל יום

אבל הקשר נמשך ומתחזק ודווקא עם יותר אמון

יש עוד שאלה או משהו

לא יודעת אם נגעתי בהכל

אבלזה בערך

וכן גם אני פחדתי ואפילו בכיתי

אבל לא וויתקתי אמרתי לעצמי אין סיכוי שהן נעלמות לי

אז השארתי עקבות וסימנים שאני פה והן חזרו ובגדול🥰

 

וכן תדברי איתה על זה שחשוב לך שהיא תחזור ותגידי לה שאת תמיד בשבילה בכל נושא ובכל זמן שמתאםשר גם אותה זה ירגיע

ותאמיני לי שהיא תודה בזה בעצמה

 

 

חברות כמוך זה מתנהרקאני

ומצטרפת לכל מילה שאמרת

דווקא מהצד של הנשואה עם החברה הרווקה

יש לי חברה ואנחנו בקשר מצויין

ממש כמו שתיארת 

וזו מתנה ענקית

כן יש תקופות שפחות בקשר אבל לא רק בגללי

גם לה יש תקופות עמוסות ואין זמן

אבל בגדול בעל לא מספק את הצורך בחברה

 

תודה. הן מתנה בשבילי גם אז אני לא מוותרת🥰Shandy
זה באמת קשה וכואבתפוחית 1

ממה שאני חוותי (רווקה כרגע) זה תלןי בשתיכן.

לרוב הקשר חוזר אחרי תקופה

ואם זה יברןת ממש טובוצ אז הגיוני שימשיך ישר ולא תהיה את ההפסקה הזו.

אגב כמו כל דבר גם על זה אפשר לדבר..

לדעתי חבל לוותר מראש.

לרוב הצורך הוא הדדי. 

>>ברוקולי

 

זה לא כיף, 

תזכרי שחברות אמיתית היא כזו שיכולה לשרוד שינויים. 

בחיים יש כל מיני שינויים 

החברות לא נשארת אותה חברות כמו שהיה בימי התיכון למשל. 

 

תזכרי שהאיש שלה יהיה במקום הראשון. 

זה ממש לא סותר שהיא צריכה ותשמח גם בחברות שלה. 

רק שני הצדדים צריכים לזכור שהקשר מקבל גוון אחר.. 

 

ממליצה לך למצוא עוגנים שיעזרו לך קצת להרגיע את התקופה

ובעזרת ה' היא תשמח בשמחתך גם בקרוב 

לעזוב את החברות? כי טוב לה?הפי

אם יש משהו שאמא שלי לימדה אותי לשמוח באמת בשמחת האחר .. ותאמיני לי שה' ניסה אותי

תשמחי במה שיש לך

את בריאה? תודי על זה

את רווקה? נכון כואב לך במקום מסויים אבל תודי גם על זה .

גם אם הלב לא מרגיש שצריך להודות על זה תודי על זה

את יכולה לתת מקום לכל רגש אבל לקנאה.. לא אחותי זה רגש שקרן

 

כמובן הכל זה המלצה .. כותבת לך כאילו את חברה 

זה לא הקנאהחדווית

זה לא שאני מקנאה,

תאמת שאני הכי שמחה בשבילה, וגאה בה שהגיע לשלב הזה

העניין שמאתגר לי זה פתאום הלבד פתאום לא בטוחה בקשר,אני מרגישה שזה רועד

פתאום אני לא בטוחה שהיא רוצה אותי ,לא בטוחה עד כמה אני חשובה ,מאתגר שאני לא יכולה להתקשר או לצאת איתה סתם (כי היא צריכה להיות עם בעלה)

הבנת?

ואני לא באמת יעזוב 

רק השאלה איך להתמודד

קשר אמור להיות הדדיהפי

הגיוני שאם היא התארסה אז יהיה לה יותר מאתגר למצוא זמן אבל גם שם.. דווקא חברות שלי היו צריכות יותר עזרה ועידוד הזמן הזה של חתונה לא פשוט בכלל.. מה שכן את צריכה לשים לב לא להיות בזה מאה אחוז מושקעת יש גם את החיים שלך .. תעשי לעצמך טוב .

נניח קניתי לחברה מתנה האירוסין קניתי גם לי מתנה (: חח 

דווקא שם הקשר שלנו התחזק והם העריכו את הקשר שלנו יותר

 

..

תראי יש בנות שלוקחות את זה למאה אחוז עם הבעל .. ולא משאירות זמן לקשר עם שאר העולם ..

להגיד לך שזה בריא בכלל לא אבל זה שלהן..

עם בנות כאלה את לא רוצה להיות בקשר

האם זה מאכזב? כן 

האם זה אומר שהיא תהיה כזו?? ממש לא

מובן כל כךלא יודעתת

לי זה קרה כשהחברה הכי טובה ואחות קרובה התחתנו באותו חודש..

זה לגמרי מייצר ריק בלב וחוסר ביטחון בקשר,

אבל קודם כל טוב שאת מודעת..

מה שלי עזר-לחזק קשרים אחרים,להיות בעשייה,כן להמשיך להשקיע בקשר ולהראות שהיא חשובה לך.

וגם להתבאס אבל להבין שהקשר לא נעלם פשוט השתנה,ואחרי כמה זמן יווצר יותר איזון והיא תצליח לתת ולהשקיע גם היא בקשר בע"ה.

בהצלחה!

תדעי לך שזה הכי מובן בעולם!!advfb

נראה לך שיש ביניכם קשר שמאפשר לדבר על הנושא?

נשמע שאת חוששת בעיקר על הקשר, פחות הראת בהודעה מוטיב של קנאה (שגם הוא הכי לגיטימי שבעולם).. זה העניין?

נכוןחדווית

כן, זה באמת פחות הקנאה

זה יותר שמאתגר לי שמשתנה קשר שהיה מאווד חלק מחיי היום יום שלי וחלק גדול בחיים שלי ושאני לא יודעת איך הוא ישתנה

ברור שדיברתי איתה על זה . אבל תכלס זה לא עוזר כי תכלס המציאות מאתגרת...

הרבה תפילותadvfb

אין יותר מדי מה להגיד לך..

בתחילת הדרך בגיל 20 היה לי חבר טוב שהתחתן וזה היה משבר מאוד חזק אצלי.

מיישרים קו למציאות הלא נעימה וממשיכים הלאה. נראה לי העיקר לפתח תקווה שיהיו עוד מערכות יחסים משמעותיות. להכנס לקבוצת שווים אם אפשר, זה מאוד חשוב.

נכון.Shandy
האם הקושי זה הקנאה או שלקחו לך אותה כביכול?זיויקאחרונה
איך מעוררים רצון להתחתן?Shandy

יש רצון לזוגיות ואהבה זה טבוע בבנו מאז ומתמיד ואצל בנות רואים את זה כבר מגיל 12 אנחנו חולמות על חתונה ועל הבעל

מעבירות בראש שמות ומשוות מה הכי מתחרז ואיזה שם משפחה היא מקווה בחיים לא לקבל🤣😂

קיצר אנחנו גדלים עם זה ושמגיע הרגע לצאת אז בכלל הרגש בשמיים וכו

יש כאלה שפשוט הרצון הזה מודחק להם הצידה בגלל עבודה ולימודים זה לא שהם לא רוצים פשוט כרגע לא מתאים.

יש כאלה שזה מפחיד אותם ומלחיץ וחושבים שהם לא בשלים אבל עדין הם רוצים.

אבל מה עם כאלה שפשוט לא מרגישים את זה

הם לא מפחדים. הם לא דוחקים. הם אפילו מנסים.

הם יוצאים. אבל זה לא מתקדם כי הם גילו שאין בהם רצון לזה...

איך מעוררים רצון להתחתן אצל מישהו

הם הכי שמחים שאחרים סוגרים ווארט אלא שרוקדים הכי הרבה ועושים הכי שמח בחתונות של אחרים

אבל לא מצליחים לדמיין את עצמם בשלהם...


 

לשלוח אותם למאמן.ת לחתונה זה רעיון שישבו עליו אבל מה עוד

איך אפשר לעודד לרצות את זה.

ו

תראהכל היופי

לרוב כשקשה, מקטרים.

וכשטוב שותקים.

כי זה פחות מעניין, או כי לא לעורר קנאה, או כי זה פרטי וכו' וכו'.


אז אני יכולה לספר כמה טוב יש לי בזוגיות, כמה היחד עוזר ומשמח ומחזק ברגעי משבר קטנים וגדולים, וכמה החברות נותנת לי וגם לא מעט רגעים של כיף גדול.

אבל אני חושבת שמעבר לאמירות, כדאי גם לחוות קצת, אם רק ראית לנגד עיניך מודל שלילי בטח שזה לא עושה חשק.

תלישותאמה לעם קדוש

לקח לי זמן להבין 

להפנים

שוב

שאפשר להיות בין אנשים

ועדיין להיות בודדה.


 

לקח לי זמן להגדיר לעצמי מחדש-

אני לא פה ולא שם

כבר לא בחברת הצעירים הסוערים

ועוד לא עם אלה היושבים זוגות זוגות


 

ויודעת

אני מוקפת אהבה

באמת.


 

משפחה

חברות

לימודים


 

ועדיין

אתה, איפה אתה?


 

מחכה לך בסוף כל יום

כשהחושך יורד

וכולם מתכנסים איש אל ביתו.

מחכה לשתף אותך איזה דיבור שדיבר אליי הלב שלי היום.


 

מחכה לחגים של יחד

לשבתות של נחת.

בלי לחפש איפה להתארח או לבשל לעצמי, שוב.


 

מחכה לדעת שיש מי שרואה אותי ושמח בי,

ככה.

בדיוק כמו שאני.


 

מחכה לך

אולי היום תדפוק על מפתני?

אמן! את מוכנה לפתוח לו?אני:)))))
רק שיבואאמה לעם קדוש
אמן אמן אמן!advfbאחרונה
"עלה נעלה וירשנו אתה כי יכול נוכל לה"יהודי שואף לטוב

קיבלת הצעה, נשמע מעולה. בירורים, כמה דברים טובים. באמת, מעניין לפגוש את זו שכל הטוב הזה מסופר עליה. מעריך אותה עוד לפני היכרות ראשונית. טלפון, וואלה, היא בראש טוב, זורמת עם המקום שתמצא, לא מתוך ביישנות אלא מתוך בגרות וכבוד. כיף.

השקעת. מצאת מקום, מזג אויר שיבש, התאמצת ומצאת מקום אחר, קרוב לה אבל לא בין החברות. מקום נוח בלי חשש ייחוד. נסעת שעה. היה נהדר.

איכשהו היא הצליחה לפתוח שיחה זורמת בלי היכרות בסיסית, רק אחרי שעה היא ביקשה לשמוע פרטים בסיסיים, כי היא באמת לא שמעה כלום. פשוט דיברתם. וזה לא כי סתם קשקשתם. גם, אבל גם היה דייט 'עיון'. תחושות, מניעים, הגדרות חדשות שגילית על עצמך, והיא הצליחה לנתב אותך אליהן בטוב טעם ודעת. היא גם שיתפה וסיפרה. היא באמת מעניינת, ומוציאה ממך את המיטב. הרגשת אמיתי וחופשי.

אחרי שעתיים היא אומרת שהיא צריכה להתחיל לזוז. היא לא מתחמקת, יש לה לו"ז, דיברתם על זה כבר. פשוט לא שמת לב שעברו שעתיים. איך עברו? היה כ"כ כיף, הזמן עבר מהר. לא חותכים מיד. מתחילים להתקפל וממשיכים בשיחה עד הרכב. נפרדים לשלום ומסכמים לדבר בבוקר למחרת.

בדרך עוצר בצד. מחשבות. היה כיף. ממש. אף פעם לא היה לך ככה. היא מעניינת. עושה רשימה. מה מסקרן אותך, מה עוד רוצה לשאול אותה, מה עוד רוצה לשמוע או לשתף. מה אפשר לשפר בהתנהלות, איזה מקום יתאים לפגישה שנקבע מחר בטלפון. להגיע מוכן.

מגיע. חבר טוב מתעניין. משתף בשמחה.

אחרי שעה הודעה. מחילה שזה בהודעה, יש עיסוקים. לא מתאים לי. תודה.

מה עכשיו. איך מתקדמים.

אבל זו היא.

איך רודפים.

קודם כל לעזוב. נגיב עוד כמה שעות. נעכל ונחשוב.

הודעה קצרה. תודה על המאמץ, אם יש משהו להעיר או להאיר אשמח.

נהנתי מההשקעה, היה מקום מעולה. היה כיף. יכולת להיות יותר מתעניין.

את צודקת. אני רגיל להיות בעמדה של מדובב. פתאום שיחה פעילה. זה כיף, הייתי קצת בשוק, בעמדה של מספק תשובות. האמת שגם כתבתי לעצמי כבר בדרך אחרי שנפרדנו.

מעריכה מאד. לא מתאים לי.

מקבל. תודה על הכל.

אבל איך ממשיכים?

לילה קשה. קצר מאד.

למחרת, השדכן, דמות מוערכת, קרוב משפחה שלה, פונה ואומר שדיבר איתו, לדעתו לא הצגתי את עצמי נכון. מדברים קצת. נשמע שהיא נתפסה על נקודה לא מהותית. חבל.

לא מבקש. הוא אומר בעצמו שהוא לא מתייאש.

עוד יום שהיא בראש. עוד לילה. הרי הוא מטפל בזה. זה יכול לחזור.

למחרת הוא אומר שהוא מרים ידיים.

להרים גם?

אבל זו היא!

מישהו שואל אם פנוי.

לא יודע.

אני פנוי?

אין מישהי שטוענת בעלות..

אבל אני ממש לא פנוי.

שבוע שהיא מפריעה בתפילות ובלימוד. בעשייה יש קצת מנוחה ממנה. משתדל לסלק אותה, לפעמים גם מצליח. ואני לא בטוח שאני רוצה בכלל לסלק. להפנים כבר. היה ונגמר. מה נגמר? מי נגמר. אני.

הצעה אחרת. נשמע טוב, באה מ3 כיוונים במקביל, בלי תיאום. דמויות שמכירות אותי.

בירורים, שוב, נשמע מעולה.

אבל אני פנוי?

בסדר, ננסה. אין הרבה חשק, קשה לחשוב על להיפגש ככה. אבל חייב להמשיך.

באסה. היא לא רוצה.

מזל. היא לא רוצה.

הצעה נוספת. בירורים. שומע דברים טובים. אבל הכל טפל. איך אפשר להתחיל ככה? בינתיים לא.


וזו רק פגישה אחת. מה עוברים אנשים.

ירחם ה'.


"אמר רבי יונתן היוצר הזה אינו בודק קנקנים מרועעים, שאינו מקיש עליהם אחת עד שהיא פוקעת, ומה הוא בודק קנקנים יפים, שאפלו הוא מקיש עליו כמה פעמים אינו נשבר, כך אין הקדוש ברוך הוא מנסה אלא את הצדיקים" (בראשית רבה לד, ב)

"עלה נעלה וירשנו אתה כי יכול נוכל לה"

וואו. איזה דבר זהנקדימון

הכתיבה מכניסה אותנו ממש פנימה.

אין לי עצות טובות לתת, אבל מזדהה

אבל שלא תהיה טעות - היא עושה נכון.מי האיש? הח"ח!

וצריך שתקבל שהיא עושה נכון. ובהגיע הרגע, והוא יגיע, גם אתה כך תעשה וזה נכון.
איבחת גרזן. מכה אחת. מאצ'טה. בלי נקיפות המצפון המיותרות. וזה הנכון.

מסכים, זה כואב מאודארץ השוקולד

אבל אם צד אחד חושב שנכון להיפרד אז כנראה נכון להיפרד וצריך להיות ברור שנפרדים.

אפשר לקחת תקופה לחשוב בנושא גם, אבל כאשר מחליטים להיפרד הפרידה ברורה.

איזו תגובה מתוקה.נחלת
כואב מאודאנימה

אבל בלתי נמנע

איפה שיש סיכוי יש סיכון, וכשפותחים את הלב לאהבה נכנסים למצב פגיע.



בעזרת ה' הזמן יעבור והכאב ישכח והמסע שלך ימשיך למקומות חדשים וטובים.



לא חושבת שלזה התכוונת, אבל המסר העיקרי שאני לוקחת ממה שכתבת זה שתמיד עדיף לשקף את הרגשות והכוונות שלי ולא לטייח בחביבות. אם לא נחמד לי לא להיות נחמדה וזורמת במיוחד

בזמן האחרון קרה לי יותר מידי, היום הייתה לי הברקהintuscrepidam
עבר עריכה על ידי intuscrepidam בתאריך ט' בסיוון תשפ"ו 2:38

אבל אני כנראה לא אתעמק בה מספיק עד שבת.

אבל אני אשלח לך הודעה בפרטי מעניין אותי לשמוע אותך על הנושא.

בינתיים, כמה חכם ותורני אתה לדעתך?

17 כזה, קצת לפה קצת לשם.יהודי שואף לטוב
לא יודע איך יוצאים מזהשפלות רוח
אצלי זאת הייתה תקופה מאוד מאוד ארוכה(הרבה הרבה מעל שבוע) ועד היום יש מחשבות פה ושם, כשאני מתעסק בזה זה כואב, וכשאני בעשיה לשם עשיה זה לא פותר כלום כי אחרי שהעשיה נגמרת אז הכל חוזר, אבל שמתי לב שכשאני בעשיה לדבר גדול יותר ובנוסף מכניס המון חיוביות והמון מחשבות טובות על עצמי ועל איפה שאני רוצה להגיע וממש מדמיין את עצמי שם ורואה את זה ברור כשמש, זה מעין ניצחון קטן שעוד לא הגיע אבל זה מאוד עוזר ממליץ בחום לנסות.
אהבה, קודם כל לעצמי. כי אם אין אני לי מי לינחלת

גם לא היא. אני בלי קשר אהוב, חשוב, מתוק....

ווואי. רק להגיד שקראתי בנשימה אחתאמה לעם קדוש

הצלחת ממש להעביר אותי דרך הסיפור.

כואב.

מתפללת שתמצא כח להמשיך במסע, ובקרוב למצוא.

כל כך אמיתי. קצת (הרבה?) כואב. מוכר. עובר. תבוא זונחלת

שלך וזה יהיה פתאום כל כך שלך. וכל כך ברור. ישועת השם...

הכתיבה... מרגישים ממש את הלב.אשר ברא
וואו באמת קשוח!ארץזיתשמןודבשאחרונה

כתבת יפה- הלא נעלה וירשנו אותה. בסוף זה יבוא.

ואתה לא צריך להתפשר על מישהי שרוצה אותך ומקבלת אותך כמו שאתה, טוב שזה קרה מוקדם. היא כנראה לא בשבילך

עוד אחתאנונימיכלשהו

משחק לרווקים מבוגרים המבוסס על “20 שאלות”,
רק שבפועל צריך שתיים. כי כולם כבר מכירים את כולן.


איך משחקים:
מקריאים כרטיס משודכת:
“בת 31, עמוקה, שמחה, מחפשת בית של תורה, אוהבת אנשים ותהליכים.”


מותר לשאול עד שתי שאלות.
למשל:
“זאת ההיא שכתבה ‘לא שטחית’ חמש פעמים בכרטיס?”
“זו לא זאת ש’זורמת’ אבל רק על בוגר ישיבה גבוהה, גבוה, קליל, עמוק ומצחיק?”


מטרת המשחק:
לזהות מי המשודכת לפני שנגמרות שתי השאלות.
 

איך מנצחים:

אין מנצחים כאן.

 

נמאס לי לגור אצל ההורים אבל אני לא יודע איפה ישאולי1

דירות שותפים לחבר'ה בוגרי ישיבות גבוהות.. מישהו יש המלצה?

למה חשוב לך לגור עם בוגרי ישיבה גבוהה?פשוט אני..

אני לא יודע בדיוק בן כמה אתה ומה אתה עושה בימים אלה,

אבל בגדול בדירת שותפים אתה לא מחפש אהבה גדולה וחיבור נשמות, אלא אנשים סבבה ולא בלתי נסבלים...

אם במקרה הם יהפכו להיות חברים שלך, זה בונוס נחמד אבל לא חובה.

 

 

אני מחפש משהו שכן יתן כיוון יותר חברותיאולי1
בקרית משה אני יודעת על כמה דירותברוקוליאחרונה
לבבות נשבריםש.א.צ

בס"ד

לבבות נשברים, חלומות מתנפצים, אותיות פורחות באוויר

דיבורים, סיפורים, קשרים עמוקים, מתנפצים כגלים על הסלעים המשוננים.

דמיונות, הרפתקאות, חוויות משותפות הולכות לאיבוד. 

גלגלים מפונצ'רים, מפרשים מרוקנים. חבילות טישו ריקות. לילות לבנים. עיינים אדומות.

תחושת נבגדות. אי אמון באדם. הוצאות כספיות שהלכו סתם. אין עתיד. על העבר עדיף שלא לחשוב.

קרח מכאן ומכאן. אבוד. אין תקוות. לא הועילו הפשרות.

כל ההדרכות, כל המחשבות, שעות של דיבורים והתיעצויות. האם לא היה כאן משהו אמיתי?
ובאמת כבר חשבתי שמצאתי את בת זוגי! הקרקע כבר הייתה יציבה. הכל היה מוכן. הייתכן שהכל פתאום נגמר? ככה סתם? מדוע? האם אינני טוב? נחיתה קשה על רצפה קרה. הלב מסרב להאמין. כל רגע נראה פתאום נצח נצחים. עדיף כבר לישון לנצח. לא לראות אור יום. להתחפר עמוק בתוך המגנן והמסתור. אולי יום אחד תציץ אלי עוד קרן שמש שתתן  תקווה למציאות קצת אחרת. למקום בו אמון ושלווה נפגשים למקום בו השמחה טבועה בלבבות האנשים. למקום בו אין עוד צער ומכאוב. למקום בו אאמין שיהיה יותר טוב. למקום בו אנשים יפסיקו לספר לשון הרע. ליום בו תגיע כבר

הגאולה.

(נכתב מלבי בעקבות כמה סיפורים של חברים וקרובי משפחה שביטלו אירוסין/התגרשו אחרי כמה חודשים)

שושיאדיתאחרונה

עצוב...

אולי יעניין אותך