לא נראה לי שזה כשרות כי היא הציעה מקום מהדרין וגם זה לא שהוא הציע משהו אחר פשוט אמר בהחלטיות שככה
צניעות..אולי אבל לא יודעת בפארק יש לא פחות אי צניעות (כי גם אנשים עושים שם ספורט ומתלבשים בהתאם)
הסתפקות במועט - איך זה קשור לפגישה ?

אה יפה.
אין אפשרות לשאול אותו זה יהיה מפדח גם חחחח

וקיים באמת אידיאל כזה ? זה משהו נפוץ ?
והאם זה שהוא "כופה" עליה את האידיאל הזה אומר שהוא לא מתחשב או עלול לכפות דברים נוספים בהמשך וכדו' ?

תשמעי הרבה פעמים מתחילים פה שאלות או סיפורים בתור "חברה סיפרה/שאלה" או "שמעתי פעם ש" וכדו'.. אבל בבאמת זה לא ככה..
חוץ מזה אם אני רוצה ללמוד מזה ולהחכים / לענות לה על השאלה מה הבעיה?

אבל זה נשמע לי כמו שימוש לא מדויק במילה 'אידאל'.

הוא בטח מתכוון לומר שהוא לא מתחבר לרעיון של ללכת לבתי קפה, ושזה מסיבות מהותיות (ולא, נגיד, כי הוא קמצן.)

אני אישית מאד מבין אותו, למרות שאני יחסית אחד זורם, ופחות הייתי מתעקש על דבר כזה, ואפילו לא הייתי מתאמץ יותר מדי כדי למנוע. אבל מצדי נראה לי שכמעט מעולם לא הצעתי בית קפה. 

אבל אני בהחלט יכול להרגיש הזדהות עם מי שמרגיש צורך להגיד שהוא לא בעניין...

(אני, כמו רוב משפחתי, כמעט מעולם לא אכלתי במסעדה/בית קפה/פיצרייה. עם ההתבגרות שלי זה התרכך קצת, בין השאר בגלל חברים.

זה ענין של סגנון, שהרבה פעמים הוא מושרש עמוק. כמו נגיד לגור בישוב או בעיר, ובהקצנה- זה קצת כמו לטוס לחו"ל, אם נניח בצד את השאלה ההלכתית- יש אנשים שפשוט לא מבינים מה רע לאנשים שהם הולכים למקומות האלה.

יש גם את השיקול של לא לאכול ברחוב...

אולי יש עוד אפשרויות... סתם מעלה...)

אלא פשוט יכול להיות שהבחור רצה מקום שקט ולא רועש כמו בית קפה זה סיבה אחת

סיבה שניה לא ירגיש לו בנוח שהוא יושב בבית קפה עם בחורה שהוא לא מכיר פגישה ראשונה הוא אולי היה צריך מקום יותר סטרלי  

הסיבה השלישי הוא לא בדיוק יכול לדעת  מי תבוא לו יש אנשים שמעדיפים ככה כל זמן שהם לא יודעים מי תבוא ואיך תראה הפגישה מקווה שעזרתי במשהו

אין בזה שום בעיה.

אלא אם היא משוכנעת שיהיה חסר לה בלי ללכת לבתי קפה ביחד איתו

שכנראה מדובר על בחור לא נהנתן, צנוע,פשוט,אולי גם תמים בקטע טוב, תכליתי.

אולי זה בגלל גמרא בקידושין שאומרת שמי שאוכל בחוץ משול לכלב ופסול לעדות 

יש משהו בדבריך

וניסה לקחת את העיקרון של ההלכה לא יודע מה רב היה אומר על זה ואני מאמין שלאידיאל צריך הרבה מחשבה ולא בנאדם שקם בבקר והחליט שיש לו אידיאל (אולי אפשר לראות את זה קצת בעניני צמחונות והרבה פעמים אצל השמאל) אבל לכל טעות יש את המקור האמיתי ממנו היא הגיעה

לפסול עדות??איך זה קשור לנאמנות?

כתוב אוכל בשוק פסול לעדות משום שמזלזל בעצמו אחד כזה לא יכול לעמוד מאחרי הדברים שלו ולכן פסול לעדות

מאוד מוזר.

בחור עם גישה חרדית או הר המורניקית?

התורה היא נצחית ומתוך כך היא הדרכתה את המציאות משתנה מכורח המציאות שהיא משתנה.

לעבוד את ה' בהרבה פעמים זאת סיסמה ריקה מתוכן, כל אחד יכול להכניס מה שבא לו וזה יחשב עבודת ה'. איזה כיף להיות עובד ה', זה אחלה טייטל להתלות בו.

האידיאלים ממש לא מיושנים וממש לא משתנים, מחילה. זה סתירה לוגית מה שכתבת. 'אידיאלים לא באופנה'... נו באמת. זה לא באופנה כי לא למדנו עדיין כיצד לחבר אנשים לאידיאלים האלה, זה הכל.

הדרכים כיצד ליישם אכן משתנים, העקרונות עצמם והאידיאלים ממש לא. עיין בספר 'הלכה בימינו' של הרב יעקב אריאל שליט"א

כלפי הביקורת על התרבנות של היום

 ובעניין נצחיות התורה -

המציאות משתנה ולכן התורה בגלל שהיא נצחית היא משנה את הדרכתה כלפי המציאות המתחדשת. תמצא את זה בדרבי הרב טאו (גם אם לא בניסוח הזה אם אתה רוצה מקורות בפרטי.

אותו דבר במילים שונות

זה נקרא ללמוד ליישם אותם בצורה נכונה. לרומם את המושגים שלנו לגבי התורה כדי לדעת איך ליישם. מי שמשתנה זו ההבנה שלנו, לא התורה. אנחנו פשוט נעשים עמוקים יותר ביחס לתורה וככה יכולים להשפיע על המציאות.

זה מה שהרב קוק אומר

רצון ה' איננה משתנה בגלל שהוא נצחי. ברגע שצונו התשנה הוא כבר לא נצחי.

כל דור ודור מתפתח את התורה שבע"פ בו על ידי גילוי רצונו של הקב"ה. אנחנו לא מפתחים שונים דבר. זה לא תלוי בנו.

ויפה הקונספירציה על התורה לגויים. לי אישית אין בעיה עם ביקורת המקרא, מה רע? כפירה היא דבר נחוץ בימינו אלה.. ברור שהיא עוזרת בראיה הכללית. ברור שהיא חלק בלתי נפרד מהחיים של כל אחד מאיתנו. כפירה זה לא דבר רע, אלא כמו כל דבר במידה. ואם משהו הגזים זה בגלל שמישהו אחר הגזים לצד השני.

אבל יפה.

ע"י חכמינו הקדושים.

לאהוב את ה' זה אידיאל, ואהבת לרעך כמוך אידיאל, צדקה זה אידיאל, אמונה. ושאר המצוות.

מחילה.. לא מסכים בכלל

"פקודי ה' ישרים משמחי לב, מצוות ה' ברה מאירת עיניים.

יראת ה' טהורה עומדת לעד, משפטי ה' אמת צדקו יחדיו"

לצורך הדוגמא- גם הקיום שלי נובע מדבר ה', מציווי, "בדבר ה' שמים נעשו" ויש לי ערך עצמי! אמנם חלקי ופרטי והשאיפה היא להיות יותר ויותר כללי, אבל זה דבר שלם בפני עצמו

"ושמתי לך מהלכים בין העומדים האלה".

התורה היא דרך להגיע לעוה"ב (נתיב התורה למהר"ל פ"א), ואנחנו המהלכים. ויש לפניו כמה דרכים "ואינו יודע באיזה דרך מהלך" והתורה מכווינה אותו.

כלומר מי שמשתנה זה חס ושלום לא התורה, אלא האדם לאור התורה. הוא הולך אל השלמתו ע"פ התורה הקבועה והנצחית שמביאה אותו למדרגת עולם הבא

לי אין אידיאל כזה, נכון. נראה לי מוזר בהחלט- ולכן אני לא מאמץ את זה.

אבל כל אחד מגדיר אחרת את האידיאלים שלו, אפילו את אותם האידיאלים- הם באים לידי ביטוי בדרכים שונות ומגוונות. מכיון שאין לי שמץ של מושג מה האידיאל שהוא מוצא ב'לא ללכת לבתי קפה'- אני לא יכול לחוות את דעתי על האידאלים שלו.

ולכן לדעתי חלק מהתגובות פה חוטאות בזה לאמת.. מי שקובע מה דעתו אומר בעצם שהוא יודע את כל התמונה ב100% ולכן יכול לקבוע שהבחור לא יודע להגדיר נכון אידיאלים, או ש"אין שום אידיאל כזה" וכדומה. אבל אנחנו לא כאלה.. בעיה.

קצת מפליא אותי תגובות כאלה- אין שום אידיאל כזה? למה, על סמך מה? לדעתי אנחנו לפעמים נוטים לחשוב שאנחנו הכי ממוקמים במקום הנכון ביותר מכל אחד אחר- כל אידיאל שאני לא מספיק מחובר אליו ישר נראה לי זר ומעוות.. כל אחד מאתנו הוא בסה"כ פרט אחד קטן וייחודי שמרכיב פאזל אחד גדול, כל אחד עם האופי שלו והנשמה שלו.

בקיצור, מה שאני התרשמתי זה שהוא בחור שיש לו כנות, שנאמן לעצמו ולא מסתיר את זה מאחרים, ומה שקובע את סדרי עדיפויותיו במידה מסוימת (לא יודע עד כמה כי אני לא מכיר אותו) הן אידיאלים

מי שמסוגלת להכיל את זה/ ליצור דרכים אחרות של חוויות דומות כדי לספק לנפש שלה את מה שהיא מחפשת בבתי קפה- אני לא רואה שום סיבה שהיא תפסול על זה קשר.

זה כל מה שאני יכול לומר בנושא.

עכשיו בזכות מה שכתבת הבנתי אחרת את הכוונה בהודעה הפותחת..

כלומר הוא פשוט אמר לה שהוא מעדיף שלא להיפגש בבתי קפה כי לא נוח לו בסביבה כזאת..

זה אידיאל שאני בהחלט מעריך

שרואים אותו ושומעים מה שהוא מדבר- בטח אם זה עם המשפחה שלו/ מדוייטת/ אשתו. הוא אדם פנימי..

לדעתי זה ממש יפה אם זה מגיע מהמקום הזה

אבל למה להתפס למילה כ"כ?..

אז ההגדרה שלו לא מי יודע מה..

יש אנשים שבשבילם לטייל ולהסתובב בבתי קפה, קניונים ושות' (וכן, המקומות האלה פחות צנועים מהרבה בחינות ..) זה ההפך הגמור מכיף ושכן מתחברים יותר לטיולים בטבע, אוהבים את הפשטות והטבעיות.

ויש בזה צד מאוד מאוד יפה בעיני.

כי תיאורטית יכול להיות שהאידיאל הוא לא להוציא כסף או כי אין או שלא רוצים לבזבז..חחח

אבל ככלל, נדמה לי שאצל דוסים  זה נובע ממקום שלא מתחבר לתרבות הנהנתנית והראוותנית.

למה את לא מכבדת את זה שהוא רואה אחרת ממך?

לי מפריע פשוט שאתם מורידים את הרצונות שלו כאילו הם נובעים ממקום פחות טוב מאיך שהוא רואה את זה ומאמין, רק כי אתם באופן אישי לא רואים בזה אידיאל. הוא רואה בזה ערך.. לא רק רצון אגואיסטי ומעוות. מחילה

מפריע לך הטרמינולוגיה? סבבה את אל תיפגשי איתו. אבל למה להנמיך את הרצונות שלו? לא מובן לי

"להגדיר אחרים כאילו האידיאלים שלהם ריקים מתוכן"- למשל לומר 'אידיאלים שהוא יצר'- זה "חוטא לאמת",

וזה סתם להוריד אנשים שלא חושבים כמוני.

אני רואה אמת כמשהו שהוא גם אובייקטיבי אבל גם סובייקטיבי- אף אחד לא יכול להגיד שכל האמת אצלו, 'ותשלך אמת ארצה'- אין אמת בעוה"ז בשלימות, וכל אחד קולט אותה אחרת. כמו שאומרים בית הלל במסכת כתובות י"ז. במחלוקת עם ב"ש על כלה כמות שהיא או כלה נאה וחסודה.

לבית שמאי יש אמת טוטאלית- מידת הדין שפשוט כל מי שלא מתיישר לפיה אז הוא לא אמיתי.

יש בזה צדק ולכן לעתיד לבוא כשכל העולם ילך ע"פ מידת הדין הלכה כמותם (בשם האריז"ל), אבל לעניות דעתי בעולם הזה זו ראיה מצומצמת קצת

כל אחד  מבין אחרת את רצון ה'. וזה מה שצריך להיות, כמובן מתוך תורה- שבעים פנים לתורה

יש לנו גם שכל פרטי והסתכלות פרטית שצריך לתת לה מקום

ומתחשבת גם באידיאלים (תגדירי איך שבא לך זה לא משנה איך קוראים לרצונות שלו) שלו

הבנתי כבר אתמול שסימנת אותי, זה בסדר

הל' דעות ה,ב: (הנהגות תלמיד חכם)

"כשהחכם אוכל מעט זה הראוי לו לא יאכלנו אלא בביתו על שולחנו. ולא יאכל בחנות ולא בשוק אלא מפני צורך גדול".

לכן זה שייך לחכם, אבל לא הייתי אומר שככה צריך לנהוג כל אדם.

יש גם ענין של לדעת את מקומך

הנהגות ת"ח זה גם לא לקנות בהקפה, לאנשים אחרים  אין איסור כזה- מה שחילול ה' אצל ת"ח הוא לא חילול ה' אצל אדם אחר

משמע שזה לא רק לת"ח

הרב דב ליאור שליט"א:

https://www.yeshiva.org.il/ask/31881

והרב אבינר שליט"א (מביא גם בשם הרב זילברשטיין שליט"א)- הוא מביא שם שזה ראוי לתלמידי חכמים :

מותר לאכול בשוק? הרב אבינר משיב - כיפה

ומה שכתב הרמבם שגם חנות לא טוב, כנראה אין זה גדר שפוסל לעדות אלא הנהגה של ת''ח.

כדי שלא יתגנה אצל הבריות- לאדם רגיל לכאורה זה לא גנאי.

וגם שם מובאת הסמיכות לאכילה אצל עמי הארץ שזה נראה שמקביל לנקיי הדעת שבירושלים.

"כשהחכם אוכל מעט זה הראוי לו לא יאכלנו אלא בביתו על שולחנו ולא יאכל בחנות ולא בשוק אלא מפני צורך גדול כדי שלא יתגנה בפני הבריות ולא יאכל אצל עמי הארץ ולא על אותן השלחנות המלאים קיא צואה ולא ירבה סעודותיו בכל מקום ואפילו עם החכמים ולא יאכל בסעודות שיש בהן קיבוץ הרבה ואין ראוי לו לאכול אלא בסעודה של מצוה בלבד כגון סעודת אירוסין ונישואין והוא שיהיה תלמיד חכם שנשא בת תלמיד חכם והצדיקים והחסידים הראשונים לא אכלו מסעודה שאינה שלהן"

(הלכות דעות ה', ב')

*אגב- בזכותך הסתכלתי ברמב"ם הזה שציינת ובתשובות שהבאתי למעלה.. יישר כח

בחנות -הנהגת ת''ח.

בשוק - איסור. אך בימינו שונה, וחזר להיות הנהגת ת''ח. 

חזק וברוך!

בעקבות שרשור על האידיאל - לקראת נישואין וזוגיות

@והוא ישמיענו @קל"ת @י.על @מקלידה משהו @באנונימיות @צהרים @יונתן המקורי @מזמור לאל ידי @חסדי הים
סליחה אם שכחתי מישהו חחח

ו"לא מתלהבים משטויות"...

תורידו את הראש בבקשה, בנות חוזרות מפורקות מעלבון אחרי דייטים

קצת יותר רגישות

אבל גם בנים רגישים אני אחרי הדייטים חזרתי  מפורק  מזה שלא התקדם

התחיל איזה קשר והבחורה נעלמה כאילו בלעה אותה האדמה

אחרי חודש פתאום שלחה הודעה משום מקום. הגבתי לה ביובש שתבין שלא מעוניין. 

אזי צריך להודות לה' יתברך ששמר את נפשך.

היה כנראה צריך את הבירור בשביל שני הצדדים, אך ברוב חסדיו ה' חסך לך את כל הפגישות והסבל מהבחור.

ואני לא אומר את זה רק מהצד של הכל לטובה וכו', אלא פה באמת רואים את ההצלה עצמה ישר.

לדעתי החלק שקשה זה שבסיטואציה כזו אפשר לומר לעצמך למה אני שוב פעם בסרט של להתבאס מקשר שהיה רלוונטי והתברר שלא…

נפוצה הרבה יותר משנדמה לך. ולתחושתי נשים מעיזות להתנהג ככה יותר מאשר גברים. אבל זה בסדר לטעון גם הפוך.

בעולם הקלאסי זה היה הפוך.

הפי כתבה בלשון שנוח לה לכתוב, כי בזה היא נתקלה.

וכנראה בגלל ההערות המעצבנות של כולם פה בפורום (לא דווקא אתה) היא גם כתבה בסוף במפורש שזה מיועד לשני המינים.

תפסיקו להיות מעצבנים ולצאת מנקודת הנחה שהבנות תמיד נגד הבנים. זה ילדותי ברמות. 

מי שלא מסוגל להיות רציני ולעמוד מאחורי מה שבוחר לעשות, לכאורה גם בנישואין יתנהג כך (גם בנישואין יש הרבה דרכים לעשות גוסטינג וד"ל).

איך שלא מסובבים את זה,

זה אומר שהן עושות משהו לא נכון ( שזה -שונה- ממשהו שבאשמתן).

עכשיו אם אחרי שירגעו ויתאפסו, יעשו בדק בית ויגידו "אוקי, איך נמנעים מהקרקס הזה שאני מתפרקת בגלל בחור שאני בכלל לא מכירה" ויבצעו צעדים 1,2,3 שקרקס כזה לא יקרה יותר - מעולה. זה נקרא החיים.  יש תקלות. משתפרים ומשתכללים לפעם הבאה.

אבל...אם הן יהיו עכשיו בחרדה או בהפסקה ויתנו כ"כ הרבה כח לצד השני...

אז ...אולי באמת עדיף שקודם יטפלו בעצמן יסודית כי בזוגיות אמיתית המצבים יהיו פי 8000 יותר מורכבים מזה.

עצוב וכואב לשמוע

קצת מניסיון, יש אנשים שהעבודה הרוחנית שלהם זה להסתנכרן עם העולם וללמוד להתהלך בו. ואם זה מנחם, אחרי העבודה הזאת אתה מרגיש אחרת, טוב יותר ורגוע ושליו, ושלם עם עצמך.

שתרגיש טוב במהרה בעז"ה, ותמצא את מקומך ואת רעייתך

עוד לא הגיע זמנך להיעלם.

הלב שבע אכזבות אבל יום אחד יהיה טוב יותר ותמצא את מקומך.

הסימן הכי טוב בעיניי לטוב ולכנות - הוא אנחנו עצמנו.

האם אתה מרגיש טוב ואהבה כלפי אחרים?

אם כן, בוודאי שיש עוד כמוך שאינם רק נצלנים.

כל אחד מאיתנו מסתובב בעולם הזה עם שריטות וקשיחם משל עצמו, החיים מורכבים ללא ספק.

אבל יש ויהיו רגעי אור.

אנחנו נוטים להבליט את החושך כי הטוב הוא המובן מאליו, כי אנחנו בנויים להתגונן מהרע.

אבל מה שזה אומר בתכלס, גם אם לא תמיד מרגישים ככה, שהטוב הוא הרוב. מקיף אותנו בלי שנרגיש.

מותר ליפול לתהומות, זה בסדר להרגיש, אבל לזכור שיש אור בקצה, שהנפילה הזו לא תהיה לנצח.

אחלה כתיבה

הצורך לשים גבולות הוא צרך הכרחי.

לאחרונה באמת עלתה התובה שזה גם נותן קרקע פוריה לדברים שיצמחו ויפרחו.

יש שני צדדים יראה ואהבה.

היראה שמתבטאת בשימת גבולות והיא נותנת בסיס יציב. 

על גבי הבסיס היציב אפשר לפתח ולהצמיח כל פעם את האהבה.

אז בהחלט - די! שמים גבולות! מתוך כך בעזרת ה' הרבה שפע ברכה והצלחה!!

אז מוזמנים לפנות ואני אנסה לעזור

יש להם גם קהילה פיזית?

כמה שדכנים ומיזמים.

כדאי להסתכל לדעתי גם על האתר SAYS.

בהצלחה

זה באמת מקום לרחף בו.

מה שבטוח.

ושאף אחד לא שם לב אלייך, ולכן את חותכת מעוד אחד ועוד אחד למרות שהייתם יכולים להיות מאוד מתאימים.

תאמיני לי תלמדי הרבה יותר על הבחור אם תחליטי להגיד שקר לך ולבחון את התגובה שלו, מאשר להחליט לבחון אם הוא שם לב שקר לך בכלל מלחתכילה.

בכלל הגישה הזאת היא פוטינציאל להיות כדור שלג מתגלגל לחיי זוגיות מתסכלים.

הוא נדרש לעבוד על עצמו לשים לב יותר לדברים שמפריעים לה בדיוק באותה מידה שהיא נדרשת לעבוד על עצמה להרחיב את תחומי הביטוי וההבעה שלה מולו.

אבל אם היא לא יודעת לומר שקר לה זה גם בעיה.

ולגבי עצם המקרה, אולי גם לה היה מעניין ממש שהיא לא שמה לב לקור.

אני צוחקת כי עכשיו שעה אני אומרת לחברה די קר לי בואי לאוטוו כבר

פתאום דוכן של תכשיטים סייל כל הדוכן

מה לא ניקח????

והיא כולה עלק קר לך

הורידה לי את החשק לא לקחתי .

סתם פשוט היה יש ים אנשים

קיצר יש משהו שמעניין לך פחות קר

אבל בדייטים לי ספציפית קפוא

ואני חופרת לבחור שקר לי!

הוא לא יכול לפספס את זה

שהתסכול הכי גדול שלי בדייט היה שנכנסו למסעדה ואז גילנו שאנחנו בטעות בחלק החיצוני שלה אומנם מקורה אבל חיצוני היה שם קור בלתי נסבל.

שזה קטע זה יחסי  כי עם גברים קפוא לי רצח

ועם חברות שלי חם לי כל הזמן המזגן על חום דולק 

זו לא בושה לומר לבחור שקר לך ותשמחי לעבור.

בסוף המטרה שלו שיהיה לך הכי נוח בעולם כדי שתוכלי להביא את כל כולך לפגישה( וגם להיפך כמובן).

אני אישית הייתי שמח אם מישהו תאמר לי מה יגרום לה להרגיש טוב יותר. 

יש כאלו שמתפדחות לומר וסתם סובלות. 

והיא עדיין התפדחה להגיד

אני מקווה שבהמשך היא תגיד שקר לה

זה נושא מספיק חשוב כדי שלפחות תהיה לכם ראיה משותפת לגבי איך נכון להשקיע.

המצב שבו צד אחד משקיע כראות עיניו בכל מיני השקעות וצד שני כלל לא מעורב זה המצב הנפוץ אבל הוא מאוד לא בריא בעיקר בעיתות משבר שבו צד אחד יקבל תרעומת על ההשקעות הגרועות שלו.

וגם איך בן אדם משקיע אומר הרבה מאוד על הנפש של בן האדם ועל איך הוא רואה את העתיד שלו ושל משפחתו.

אם מישהו אחד אחראי על שטיפת כלים, זריקת זבל או ספונג'ה זה לא נורא כל כך אם הפרטנר לא יהיה לו מושג בנושא.

אבל בנושאים כמו ניהול ההון המשפחתי וחינוך הילדים זה מאוד קריטי ששני ההורים יהיו אחראים ביחד.

וזאת כי שני בני הזוג מוציאים ומכניסים (בדרך כלל) ואם לשניהם יש מטרה לחסוך להון עצמי לבית או לחתונות ובר מצוות לצורך העניין לא הגיוני שאחד מבני הזוג על דעת עצמו יחליט להוציא יום אחד הכל על ביטקוין כי הוא ראה טיקטוק ששכנע אותו זה הדבר הנכון.

השקיעו שם בכל מיני שטויות כל מיני אנשים שעבדו בגזברות. חלק קטן הצליח והתעשר (ואז הקיבוץ לא התלונן...) וחלק גדול פשטו את הרגל.

רואים עין בעין ביחס להוצאות וחסכונות, גם אם אחד הצדדים לא מתעסק באופן ההשקעה?

מה דעתך על זה?

בשאלות הגדולות של החיים, עם מי להתחתן, כמה ילדים להביא, איפה לגור, איך לחנך את הילדים, במה לעסוק, צריכה להיות החלטה משותפת או לפחות מעורבות אחראית לדרך, גם בבניית ההון המשפחתי זו החלטה מספיק קריטית בחיים כדי לפנות לזה זמן איכות לדבר על העתיד הפיננסי שלכם.

תוכל להשוות את זה לזוג שצד אחד מעורב בחינוך ילדים עד לשד עצמותיו והצד השני לא יודע איפה הילדים לומדים, לא מה הם לומדים, לא איזה כיתה, לא אם מישהו מציק להם בהית הספר, הוא בקושי יודע כמה ילדים יש לו ואם בכלל ומה השמות שלהם, מתי בר מצווה, לא מעניין אותו כלום בחינוך ילדים.

אז בפיננסים זה המצב הנפוץ.