לא נראה לי שזה כשרות כי היא הציעה מקום מהדרין וגם זה לא שהוא הציע משהו אחר פשוט אמר בהחלטיות שככה
צניעות..אולי אבל לא יודעת בפארק יש לא פחות אי צניעות (כי גם אנשים עושים שם ספורט ומתלבשים בהתאם)
הסתפקות במועט - איך זה קשור לפגישה ?

אה יפה.
אין אפשרות לשאול אותו זה יהיה מפדח גם חחחח

וקיים באמת אידיאל כזה ? זה משהו נפוץ ?
והאם זה שהוא "כופה" עליה את האידיאל הזה אומר שהוא לא מתחשב או עלול לכפות דברים נוספים בהמשך וכדו' ?

תשמעי הרבה פעמים מתחילים פה שאלות או סיפורים בתור "חברה סיפרה/שאלה" או "שמעתי פעם ש" וכדו'.. אבל בבאמת זה לא ככה..
חוץ מזה אם אני רוצה ללמוד מזה ולהחכים / לענות לה על השאלה מה הבעיה?

אבל זה נשמע לי כמו שימוש לא מדויק במילה 'אידאל'.

הוא בטח מתכוון לומר שהוא לא מתחבר לרעיון של ללכת לבתי קפה, ושזה מסיבות מהותיות (ולא, נגיד, כי הוא קמצן.)

אני אישית מאד מבין אותו, למרות שאני יחסית אחד זורם, ופחות הייתי מתעקש על דבר כזה, ואפילו לא הייתי מתאמץ יותר מדי כדי למנוע. אבל מצדי נראה לי שכמעט מעולם לא הצעתי בית קפה. 

אבל אני בהחלט יכול להרגיש הזדהות עם מי שמרגיש צורך להגיד שהוא לא בעניין...

(אני, כמו רוב משפחתי, כמעט מעולם לא אכלתי במסעדה/בית קפה/פיצרייה. עם ההתבגרות שלי זה התרכך קצת, בין השאר בגלל חברים.

זה ענין של סגנון, שהרבה פעמים הוא מושרש עמוק. כמו נגיד לגור בישוב או בעיר, ובהקצנה- זה קצת כמו לטוס לחו"ל, אם נניח בצד את השאלה ההלכתית- יש אנשים שפשוט לא מבינים מה רע לאנשים שהם הולכים למקומות האלה.

יש גם את השיקול של לא לאכול ברחוב...

אולי יש עוד אפשרויות... סתם מעלה...)

אלא פשוט יכול להיות שהבחור רצה מקום שקט ולא רועש כמו בית קפה זה סיבה אחת

סיבה שניה לא ירגיש לו בנוח שהוא יושב בבית קפה עם בחורה שהוא לא מכיר פגישה ראשונה הוא אולי היה צריך מקום יותר סטרלי  

הסיבה השלישי הוא לא בדיוק יכול לדעת  מי תבוא לו יש אנשים שמעדיפים ככה כל זמן שהם לא יודעים מי תבוא ואיך תראה הפגישה מקווה שעזרתי במשהו

אין בזה שום בעיה.

אלא אם היא משוכנעת שיהיה חסר לה בלי ללכת לבתי קפה ביחד איתו

שכנראה מדובר על בחור לא נהנתן, צנוע,פשוט,אולי גם תמים בקטע טוב, תכליתי.

אולי זה בגלל גמרא בקידושין שאומרת שמי שאוכל בחוץ משול לכלב ופסול לעדות 

יש משהו בדבריך

וניסה לקחת את העיקרון של ההלכה לא יודע מה רב היה אומר על זה ואני מאמין שלאידיאל צריך הרבה מחשבה ולא בנאדם שקם בבקר והחליט שיש לו אידיאל (אולי אפשר לראות את זה קצת בעניני צמחונות והרבה פעמים אצל השמאל) אבל לכל טעות יש את המקור האמיתי ממנו היא הגיעה

לפסול עדות??איך זה קשור לנאמנות?

כתוב אוכל בשוק פסול לעדות משום שמזלזל בעצמו אחד כזה לא יכול לעמוד מאחרי הדברים שלו ולכן פסול לעדות

מאוד מוזר.

בחור עם גישה חרדית או הר המורניקית?

התורה היא נצחית ומתוך כך היא הדרכתה את המציאות משתנה מכורח המציאות שהיא משתנה.

לעבוד את ה' בהרבה פעמים זאת סיסמה ריקה מתוכן, כל אחד יכול להכניס מה שבא לו וזה יחשב עבודת ה'. איזה כיף להיות עובד ה', זה אחלה טייטל להתלות בו.

האידיאלים ממש לא מיושנים וממש לא משתנים, מחילה. זה סתירה לוגית מה שכתבת. 'אידיאלים לא באופנה'... נו באמת. זה לא באופנה כי לא למדנו עדיין כיצד לחבר אנשים לאידיאלים האלה, זה הכל.

הדרכים כיצד ליישם אכן משתנים, העקרונות עצמם והאידיאלים ממש לא. עיין בספר 'הלכה בימינו' של הרב יעקב אריאל שליט"א

כלפי הביקורת על התרבנות של היום

 ובעניין נצחיות התורה -

המציאות משתנה ולכן התורה בגלל שהיא נצחית היא משנה את הדרכתה כלפי המציאות המתחדשת. תמצא את זה בדרבי הרב טאו (גם אם לא בניסוח הזה אם אתה רוצה מקורות בפרטי.

אותו דבר במילים שונות

זה נקרא ללמוד ליישם אותם בצורה נכונה. לרומם את המושגים שלנו לגבי התורה כדי לדעת איך ליישם. מי שמשתנה זו ההבנה שלנו, לא התורה. אנחנו פשוט נעשים עמוקים יותר ביחס לתורה וככה יכולים להשפיע על המציאות.

זה מה שהרב קוק אומר

רצון ה' איננה משתנה בגלל שהוא נצחי. ברגע שצונו התשנה הוא כבר לא נצחי.

כל דור ודור מתפתח את התורה שבע"פ בו על ידי גילוי רצונו של הקב"ה. אנחנו לא מפתחים שונים דבר. זה לא תלוי בנו.

ויפה הקונספירציה על התורה לגויים. לי אישית אין בעיה עם ביקורת המקרא, מה רע? כפירה היא דבר נחוץ בימינו אלה.. ברור שהיא עוזרת בראיה הכללית. ברור שהיא חלק בלתי נפרד מהחיים של כל אחד מאיתנו. כפירה זה לא דבר רע, אלא כמו כל דבר במידה. ואם משהו הגזים זה בגלל שמישהו אחר הגזים לצד השני.

אבל יפה.

ע"י חכמינו הקדושים.

לאהוב את ה' זה אידיאל, ואהבת לרעך כמוך אידיאל, צדקה זה אידיאל, אמונה. ושאר המצוות.

מחילה.. לא מסכים בכלל

"פקודי ה' ישרים משמחי לב, מצוות ה' ברה מאירת עיניים.

יראת ה' טהורה עומדת לעד, משפטי ה' אמת צדקו יחדיו"

לצורך הדוגמא- גם הקיום שלי נובע מדבר ה', מציווי, "בדבר ה' שמים נעשו" ויש לי ערך עצמי! אמנם חלקי ופרטי והשאיפה היא להיות יותר ויותר כללי, אבל זה דבר שלם בפני עצמו

"ושמתי לך מהלכים בין העומדים האלה".

התורה היא דרך להגיע לעוה"ב (נתיב התורה למהר"ל פ"א), ואנחנו המהלכים. ויש לפניו כמה דרכים "ואינו יודע באיזה דרך מהלך" והתורה מכווינה אותו.

כלומר מי שמשתנה זה חס ושלום לא התורה, אלא האדם לאור התורה. הוא הולך אל השלמתו ע"פ התורה הקבועה והנצחית שמביאה אותו למדרגת עולם הבא

לי אין אידיאל כזה, נכון. נראה לי מוזר בהחלט- ולכן אני לא מאמץ את זה.

אבל כל אחד מגדיר אחרת את האידיאלים שלו, אפילו את אותם האידיאלים- הם באים לידי ביטוי בדרכים שונות ומגוונות. מכיון שאין לי שמץ של מושג מה האידיאל שהוא מוצא ב'לא ללכת לבתי קפה'- אני לא יכול לחוות את דעתי על האידאלים שלו.

ולכן לדעתי חלק מהתגובות פה חוטאות בזה לאמת.. מי שקובע מה דעתו אומר בעצם שהוא יודע את כל התמונה ב100% ולכן יכול לקבוע שהבחור לא יודע להגדיר נכון אידיאלים, או ש"אין שום אידיאל כזה" וכדומה. אבל אנחנו לא כאלה.. בעיה.

קצת מפליא אותי תגובות כאלה- אין שום אידיאל כזה? למה, על סמך מה? לדעתי אנחנו לפעמים נוטים לחשוב שאנחנו הכי ממוקמים במקום הנכון ביותר מכל אחד אחר- כל אידיאל שאני לא מספיק מחובר אליו ישר נראה לי זר ומעוות.. כל אחד מאתנו הוא בסה"כ פרט אחד קטן וייחודי שמרכיב פאזל אחד גדול, כל אחד עם האופי שלו והנשמה שלו.

בקיצור, מה שאני התרשמתי זה שהוא בחור שיש לו כנות, שנאמן לעצמו ולא מסתיר את זה מאחרים, ומה שקובע את סדרי עדיפויותיו במידה מסוימת (לא יודע עד כמה כי אני לא מכיר אותו) הן אידיאלים

מי שמסוגלת להכיל את זה/ ליצור דרכים אחרות של חוויות דומות כדי לספק לנפש שלה את מה שהיא מחפשת בבתי קפה- אני לא רואה שום סיבה שהיא תפסול על זה קשר.

זה כל מה שאני יכול לומר בנושא.

עכשיו בזכות מה שכתבת הבנתי אחרת את הכוונה בהודעה הפותחת..

כלומר הוא פשוט אמר לה שהוא מעדיף שלא להיפגש בבתי קפה כי לא נוח לו בסביבה כזאת..

זה אידיאל שאני בהחלט מעריך

שרואים אותו ושומעים מה שהוא מדבר- בטח אם זה עם המשפחה שלו/ מדוייטת/ אשתו. הוא אדם פנימי..

לדעתי זה ממש יפה אם זה מגיע מהמקום הזה

אבל למה להתפס למילה כ"כ?..

אז ההגדרה שלו לא מי יודע מה..

יש אנשים שבשבילם לטייל ולהסתובב בבתי קפה, קניונים ושות' (וכן, המקומות האלה פחות צנועים מהרבה בחינות ..) זה ההפך הגמור מכיף ושכן מתחברים יותר לטיולים בטבע, אוהבים את הפשטות והטבעיות.

ויש בזה צד מאוד מאוד יפה בעיני.

כי תיאורטית יכול להיות שהאידיאל הוא לא להוציא כסף או כי אין או שלא רוצים לבזבז..חחח

אבל ככלל, נדמה לי שאצל דוסים  זה נובע ממקום שלא מתחבר לתרבות הנהנתנית והראוותנית.

למה את לא מכבדת את זה שהוא רואה אחרת ממך?

לי מפריע פשוט שאתם מורידים את הרצונות שלו כאילו הם נובעים ממקום פחות טוב מאיך שהוא רואה את זה ומאמין, רק כי אתם באופן אישי לא רואים בזה אידיאל. הוא רואה בזה ערך.. לא רק רצון אגואיסטי ומעוות. מחילה

מפריע לך הטרמינולוגיה? סבבה את אל תיפגשי איתו. אבל למה להנמיך את הרצונות שלו? לא מובן לי

"להגדיר אחרים כאילו האידיאלים שלהם ריקים מתוכן"- למשל לומר 'אידיאלים שהוא יצר'- זה "חוטא לאמת",

וזה סתם להוריד אנשים שלא חושבים כמוני.

אני רואה אמת כמשהו שהוא גם אובייקטיבי אבל גם סובייקטיבי- אף אחד לא יכול להגיד שכל האמת אצלו, 'ותשלך אמת ארצה'- אין אמת בעוה"ז בשלימות, וכל אחד קולט אותה אחרת. כמו שאומרים בית הלל במסכת כתובות י"ז. במחלוקת עם ב"ש על כלה כמות שהיא או כלה נאה וחסודה.

לבית שמאי יש אמת טוטאלית- מידת הדין שפשוט כל מי שלא מתיישר לפיה אז הוא לא אמיתי.

יש בזה צדק ולכן לעתיד לבוא כשכל העולם ילך ע"פ מידת הדין הלכה כמותם (בשם האריז"ל), אבל לעניות דעתי בעולם הזה זו ראיה מצומצמת קצת

כל אחד  מבין אחרת את רצון ה'. וזה מה שצריך להיות, כמובן מתוך תורה- שבעים פנים לתורה

יש לנו גם שכל פרטי והסתכלות פרטית שצריך לתת לה מקום

ומתחשבת גם באידיאלים (תגדירי איך שבא לך זה לא משנה איך קוראים לרצונות שלו) שלו

הבנתי כבר אתמול שסימנת אותי, זה בסדר

הל' דעות ה,ב: (הנהגות תלמיד חכם)

"כשהחכם אוכל מעט זה הראוי לו לא יאכלנו אלא בביתו על שולחנו. ולא יאכל בחנות ולא בשוק אלא מפני צורך גדול".

לכן זה שייך לחכם, אבל לא הייתי אומר שככה צריך לנהוג כל אדם.

יש גם ענין של לדעת את מקומך

הנהגות ת"ח זה גם לא לקנות בהקפה, לאנשים אחרים  אין איסור כזה- מה שחילול ה' אצל ת"ח הוא לא חילול ה' אצל אדם אחר

משמע שזה לא רק לת"ח

הרב דב ליאור שליט"א:

https://www.yeshiva.org.il/ask/31881

והרב אבינר שליט"א (מביא גם בשם הרב זילברשטיין שליט"א)- הוא מביא שם שזה ראוי לתלמידי חכמים :

מותר לאכול בשוק? הרב אבינר משיב - כיפה

ומה שכתב הרמבם שגם חנות לא טוב, כנראה אין זה גדר שפוסל לעדות אלא הנהגה של ת''ח.

כדי שלא יתגנה אצל הבריות- לאדם רגיל לכאורה זה לא גנאי.

וגם שם מובאת הסמיכות לאכילה אצל עמי הארץ שזה נראה שמקביל לנקיי הדעת שבירושלים.

"כשהחכם אוכל מעט זה הראוי לו לא יאכלנו אלא בביתו על שולחנו ולא יאכל בחנות ולא בשוק אלא מפני צורך גדול כדי שלא יתגנה בפני הבריות ולא יאכל אצל עמי הארץ ולא על אותן השלחנות המלאים קיא צואה ולא ירבה סעודותיו בכל מקום ואפילו עם החכמים ולא יאכל בסעודות שיש בהן קיבוץ הרבה ואין ראוי לו לאכול אלא בסעודה של מצוה בלבד כגון סעודת אירוסין ונישואין והוא שיהיה תלמיד חכם שנשא בת תלמיד חכם והצדיקים והחסידים הראשונים לא אכלו מסעודה שאינה שלהן"

(הלכות דעות ה', ב')

*אגב- בזכותך הסתכלתי ברמב"ם הזה שציינת ובתשובות שהבאתי למעלה.. יישר כח

בחנות -הנהגת ת''ח.

בשוק - איסור. אך בימינו שונה, וחזר להיות הנהגת ת''ח. 

חזק וברוך!

בעקבות שרשור על האידיאל - לקראת נישואין וזוגיות

@והוא ישמיענו @קל"ת @י.על @מקלידה משהו @באנונימיות @צהרים @יונתן המקורי @מזמור לאל ידי @חסדי הים
סליחה אם שכחתי מישהו חחח

לראות גם את העומק שלה ולא רק את מה שנראה מבחוץ. הרבה פעמים אישה מבטאת את עצמה דרך רגשות ושם דווקא אפשר להבין מי היא באמת.

אם אתה מבין שהיא בוגרת ומבינה תתקדם.

מאוד יכול להיות שיש פה משהו

מה שקפץ לי מהפוסט הוא שנראה שאתה קצת בודק אותה דרך רשימת נתונים חיצונית גיל לימודים תכנון קריירה

לפני שבדקת מי היא באמת(:

בסוף, מקצוע או העובדה שהיא כבר התחילה ללמוד לא מעידים בהכרח על בגרות. הייתי מנסה לברר קודם מי היא כאדם מה הערכים שלה מה היא אוהבת , איך היא חושבת ומתנהלת ורק אחר כך מחליטה אם הפער ביניכם באמת משמעותי..

אבל בסוף קשה לברר את כל זה בבירורים שלפני.. לפני אפשר לברר לרוב דברים יותר טכניים, שלפעמים מעידים על בגרות וכו'

או שאני טועה, מוזמנת להאיר את עיניי(:

האם עובד גם הפוך?

אפשר לדון על מה זה בגרות.

ואולי כדאי לפרק את המושג הזה - לדוגמה, האם אתה מדבר על מודעות כלכלית? על יכולת להכיל מורכבויות?

אם אתה יכול לפרק את המושג הזה, אפשר לנסות מראש לברר, וגם בפגישות לדבר על הנושאים האלה.

אבל -

קח בחשבון שבירורים לא בהכרח מציגים תמונה מלאה. כל אחד מכיר מישהו בפן מסוים שלו, ואולי לא מודע ולא מכיר צדדים אחרים.

לגבי פער השנים,

אני לא חושבת שהגיל הכרונולוגי בהכרח מעיד על משהו. לכל אחד מאיתנו יש מסע בחיים, ואנחנו עוברים בתחנות שונות, והאישיות שלנו משתנה בהתאם. יכול להיות מישהי בגיל 19 שעברה מבחינה נפשית הרבה יותר ממך - לא שזה תחרות, אלא שגם לה יש חיים מלאים.

תמיד תפסתי את עצמי כאדם בוגר יחסית לחברות שלי; זה לא מנע ממני לצאת עם אנשים שצעירים ממני בכמה וכמה שנים - וגם אם היה בינינו פער כמו שאתה מתאר, אבל הפוך, לגבי הלימודים. גם מזה לא נבהלתי, כי מה זה כמה שנים של לימודי מקצוע יחסית לחיים שלמים ביחד?

ואולי זה קצת אירוני, אני חושבת שמי שיצאתי איתו עם הפער הגי גדול מעליי - היה אחד המדוייטים הכי פחות בוגרים שלי (לפי ההגדרות שלי), ודווקא עם לא מעט שצעירים ממני ראיתי בגרות גדולה יותר. כמובן שלא כולם, היו גם כאלה שהיו צעירים ממני, וממש לא בוגרים בעיניי - כשהפער שכתבת, כשאני בלימודים והם עוד לא יצאו מהישיבה (כולל לא עשהו עדיין צבא), יחד עם איך שהתרשמתי בפגישה - ראיתי שזה מאוד לא רלוונטי מבחינתי.

בקיצור, לדעתי צריך לבדוק לגופו של אדם. אם שאר הפרטים נשמעים לך טוב, לדעתי כדאי לנסות -

אבל --

רק אם אתה מגיע עם ראש (ולב) פתוח.

אם אתה כבר ירית את החץ ורק רוצה לצייר מסביב את המטרה, עזוב. אתה לא צריך להוכיח שום דבר לאף אחד. רק אם אתה מוכן לתת הזדמנות אמיתית לבחורה להביא את עצמה, לך על זה. אם אתה לא שלם עם זה, אם כל הזמן יהיה לך ציפור בראש שתגיד לך - היא ילדותית, אינפניטילית וכו' - חבל על הזמן שלכם.

.

ואני זוכר שגם היה לי חשש דומה וראיתי שהיא בוגרת והכל היה סבבה.

תחשוב על זה שהיא אחרי שנתיים שירות,

כמו שהשלב של הצבא מבגר אז ככה גם שירות לאומי, וממש לא פחות בדר"כ.

אתה יכול לשאול בבירורים איפה היא ביחס לרצון להתחתן, אם היא מתכננת ללמוד בקרוב, אם היא בכללי בחורה מקורקעת-מעשית שלוקחת אחריות על עצמה ועל הסביבה.

חוץ מזה, תזכור - יש בזה גם יתרון שהיא צעירה, זה משהו שאפשר מאוד להנות ממנו

זוגות כאלה, אנחנו ביניהם (:

( עם פער של כמעט 5 שנים, אני הייתי בת 19 בחתונה)

בנות בגיל הזה הרבה פעמים כן בוגרות, והרבה מהן גם די סגורות על עצמן.

מה היא עושה שנה הבאה זה משהו שאתה כן יכול לבדוק בבירורים...

קיצור, לא לפסול על הסף

שהתחתנה כשהייתה בת 18

עם בן 24

אפילו תעודת בגרות לא הייתה לה

אבל היא הייתה בוגרת ובשלה

והם התאימו

בגיל 21 יצאתי עם מישהי בת 24, היה הרבה פחות ממה שחשבתי והיא הודתה שגם היא הופתעה.

המרחק הזה לא חריג… נפגשים באמצע, נפגשים פעם פה ופעם שם.

ואם הקשר מצליח ומתקדם, המרחק כבר בכלל לא יהיה גורם בשיקולים…

אני נקבית. מספיק אני מתאמצת בכך שאני מקבלת."

סתם

אם יש מרחק משמעותי והזמן יקר, זה די מתבקש להפגש באמצע ברוב הפעמים.

חיזור מצד הגבר יכול להתבצע באופנים נוספים וזה לא צריך להיות כל כך טוטאלי.

אני מאמינה שיש יופי בדינמיקה שבה הגבר נמצא יותר באנרגיה הזכרית, יוזם, מחזר, מוביל ונותן, והאישה באנרגיה הנקבית, מקבלת, נענית, נוכחת ומאפשרת לו להעניק, תוך שהיא מעריכה את המאמץ.

זה לא נובע מחוסר יכולת של האישה, אלא מבחירה בדינמיקה שיוצרת בעיניי ביטחון, הערכה ומשיכה. לכן, באופן אישי, אני פחות מתחברת למצב שבו הגבר מצפה שהאישה תגיע אליו או שמתחילים לחשב תורות. זו פשוט תפיסת הזוגיות שאני מאמינה בה.

אני חושבת שלפעמים יש גברים שמפספסים את הנקודה הזו. לא כי האישה לא מסוגלת לנסוע, ברור שהיא יכולה, אלא כי עבור הרבה נשים, החיזור עצמו הוא שפה של אהבה. כשגבר אומר "הפעם תבואי את", הוא אולי מתכוון לחלוקה הוגנת, אבל יש נשים שחוות את זה כוויתור על המקום המחזר והיוזם שלו.

אני תמיד אומרת לגברים שמתייעצים איתי הבחורה שלכם היא האדם האחרון שכדאי להתחשבן איתו. תנו מכל הלב. אישה מרגישה היטב מתי גבר נותן מתוך רצון ואהבה, ומתי זו רק חלוקה טכנית או סימון וי. בעיניי, דווקא הנתינה החופשית היא זו שבונה ביטחון, הערכה ומשיכה לאורך זמן.

תבחר נכון או ..

אבל החשש הזה לא בא ממני, אלא מהצד השני- הבחורה.

שלדעתי חבל לא לנסות אפילו, וצריך לראות אם בכלל יש בסיס

ואם צריך פתרונות אז נמצא בעתיד..

שורה תחתונה- ממנה הבנתי שזה יותר מרתיע אותה.

מקווה שזה לא היה נשמע אצלה נואש מידי, אבל הבנתי שגם ככה בנות אוהבות חיזור במידה מסויימת

אח"כ רואים איך מתפתח הקשר והדינמיק, הזמינות של כל צד

אל תתייחס לאישה כמו לחבר שלך

לפעמים גברים היו מצפים שאני אחזור ב11 בערב לבד זה לא נעים וברור שזה הוריד לי חשק

לא נעים לדעתי..

ועוד יותר ברור ומובן מאליו שבחורה לא חוזרת לבד הביתה בשעת לילה.

תחשבי שהגבר תמיד צריך להגיע לאיפה שהבחורה גרה. אם מדובר בחצי שעה נסיעה זה באמת לא נורא. אפילו שעה.

אבל לנסוע שעתיים כל כיוון כדי לפגוש מישהי זה לשלם מחיר מטורף על כל דייט. תלוי מי, תלוי בסיטואציה, אבל להרבה אנשים נסיעה שעתיים לכל כיוון זה קנס רציני.

וזה אומר שאם הקשר דורש סבלנות, לתת לה את הזמן שלה להבשיל בקשר, לתת לקשר עצמו להבשיל, לתת את עצמך - אז באיזשהו שלב, אם לא ממש ממש כיף לך בקשר, נמאס לך לשלם את המחיר. יכול להיות שתגיע לפגישות מותש, ולפחות התשובה לשאלה של "האם אני רוצה לפגוש אותה שוב" יהפוך להיות שוב ושוב "לא בטוח", או "היה יכול להיות נחמד אבל אני לא יכול לעמוד בזה". ואם יש ספקות - אז זה קשר הרבה יותר שביר, כי בשביל מישהי שאני גם ככה לא בטוח, כנראה המוטיבציה שלי להשקיע השקעה רצינית תהיה פחותה יותר

ונכון שחיזור הוא חשוב, וזאת בדיוק הסיבה שצריך למצוא דרך שהבחורה תבין שכאן זה כבר לא חיזור, זה הקרבה, וצריך למצוא דרך לשמור על החיזור ועדיין להקל קצת את העול הזה.

ואז אם צריך להחליט בין לא לפגוש מי שגרה במרחק כזה, לבין האפשרות לחלוק את העול של הנסיעות - אני חושב שהאפשרות של לחלוק היא קצת יותר טובה

מספר פעמים.

מצד הבחורה לפחות.

אם היא תהיה חשובה לך, ומתאימה לך, ותתאהב בה,

אתה תרחף מחיפה עד אליה.

בסה"כ רצועת חוף קטנה בינכם.

יש שיר כזה- גם לי מגיע להיות מאושר, אל תשאיר אותי מאחור...תן לי מחסה מהקור.. עד שיקלו המים עד שנגיע אל החוף.

רחוק. מה זה כמה שעות לנסיעות כדי לא לפספס את הזדמנות חייך?

אצלנו בקהילה יש הרבה אנגלוסקסיים. זוגות שהמרחקים בין הערים מהם באו פי כמה יותר רחוקים - לונדון ומנצ'סטר למשל, בוסטון וצפון ניו ג'רזי…

באופן כללי מאוד אין סיבה שזה לא יעבוד. יש אנשים גמישים והתחבורה מפה לשם לא כזאת מטורפת אפשר גם להיפגש באמצע.

מי שממש רוצה להרגיש חיזור כאילו אנחנו לטאות בג'ונגל ושה"גבר" שלה יסע אחריה שעתיים אחרי העבודה ויחזור הביתה בשתיים בלילה אחרי כל פגישה, לבריאות.

אישית אני רואה בזה משהו קצת מטומטם כי למה שתחזר אחרי מישהי שאתה בכלל לא מכיר? לך תבין. אבל לא משנה.

תעשה מה שכיף וטוב לך. אם אתה מרגיש שסבבה לך לנסוע רחוק או אפילו לנסוע עד אליה ואתה רואה בזה משהו מגניב ורומנטי ומעניק אז אחלה. אם זה מתיש אותך ואתה קם למחרת הפוך והפגישות הופכות לחתיכת קאדר אז אין בזה שום טעם. לשניכם אמור להיות נחמד וכיף.

האמת יש מדרש רבה כזה – לכל המפקפקים והמפקפקות.

רַבִּי אַבָּהוּ פָּתַח: בַּיִת וָהוֹן נַחֲלַת אָבוֹת וּמֵה' אִשָּׁה מַשְׂכָּלֶת, רַבִּי פִּינְחָס בְּשֵׁם רַבִּי אַבָּהוּ, מָצִינוּ בַּתּוֹרָה בַּנְבִיאִים וּבַכְּתוּבִים שֶׁאֵין זִוּוּגוֹ שֶׁל אִישׁ אֶלָּא מִן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, בַּתּוֹרָה מִנַּיִן: וַיַּעַן לָבָן וּבְתוּאֵל וַיֹּאמְרוּ מֵה' יָצָא הַדָּבָר. בַּנְּבִיאִים: וְאָבִיו וְאִמּוֹ לֹא יָדְעוּ כִּי מֵה' הִיא. בַּכְּתוּבִים הַיְנוּ דִּכְתִיב: וּמֵה' אִשָּׁה מַשְׂכָּלֶת. יֵשׁ שֶׁהוּא הוֹלֵךְ אֵצֶל זִוּוּגוֹ וְיֵשׁ שֶׁזִּוּוּגוֹ בָּא אֶצְלוֹ, יִצְחָק זִוּוּגוֹ בָּא אֶצְלוֹ: וַיַּרְא וְהִנֵּה גְּמַלִּים בָּאִים. יַעֲקֹב הָלַךְ אֵצֶל זִוּוּגוֹ, דִּכְתִיב: וַיֵּצֵא יַעֲקֹב.

אחד בשביל השניה

קצת מוגזם להגביל גם אזור מגורים בתוך הארץ הקטנה.

מדובר בקשר למטרות חתונה ולא קשר אחר..

ובהתחלה כמחווה אני כן רואה את זה יפה לבוא יותר לאזור שלה, בהמשך אפשר להציע במרכז.

הכירו בזמן שהוא למד בישיבה בדרום והיא למדה בתל חי. וגם בתי ההורים במרחק של מעל שעתיים נסיעה.

ובכל זאת- התאמצו, נפגשו, היום כבר עם חמישה ילדים.

אני ובעלי מרחק שעה וחצי נסיעה

פעמיים ראשונות הוא בא, אחרי זה גמני נסעתי

זה לעניין הדייטים

בעלי הניח על השולחן מהרגע הראשון את העובדה שהוא רוצה להישאר לגור בעיר שלו, ועברתי לגור בעיר מגוריו. מתרגלים להכל ואני לא מצטערת על ההחלטה

כדאי לדבר על זה

על פקטור של מרחק

אם תתחתנו תיהיו קרובים נכון? כלומר תגורו באותו בית

לתקופת הדייטים תיפגשו בנקודות אמצע ומניחה שגם לפעמים אתה תיסע אליה וההפך

חברה טובה שלי נשואה +8 ילדים בזוגיות מדהימה

היא מרחובות בעלה מרמת הגולן..

אני גם נמצאת במקום הזה. קצת יותר "מבוגרת ממך", וגם, כמעט ולא היו לי קשרים רציניים, הרוב נגמר אחרי משהו כמו פעמיים. הציפייה הזאת לפעמים הורגת, אני לפעמים מרגישה ממש מחנק אמיתי של תסכול ואכזבה, אבל אני משתדלת להיאחז באמונה תמימה שזה פשוט יבוא ושזה קיים, רק אם לא ארים ידיים. ואסור, פשוט אסור, לפזול הצידה ולראות מה קורה אצל חברות (אני בדיוק רוצה לפתוח שרשור בנושא הזה), זה שעוד אחת מתארסת אין לזה שום השפעה עלייך, על המסלול שלך, על הדרך המיוחדת שלך בדרך לבעלך. אנחנו אנשים מאמינים ואנחנו יודעים שהעולם לא הפקר, הכל מתוכנן ויש אלוקים שמוביל כל אחד בדרך שלו, גם אם היא קשה, מלאת ייסורים ומרגישה כאילו את קורעת בעצמך את ים סוף. קחי לך פסק זמן, קצר, אם את לא רוצה הפסקה ארוכה, לפעמים זה פשוט הכרחי בשביל לתת לנפש שלנו קצת לחזור לעצמה ולהתאפס. להיכנס ללופ זה מתיש ולא טוב, ואם את מרגישה שאת שם קחי לך צעד אחורה בשביל אחר כך לעוף קדימה. ותשבי עם עצמך ותנסי לראות אם יש דברים שאת יכולה לשנות באופי הפעולה שלך, לפנות לשדכנים אחרים, חברות שעד היום התפדחת לפנות אליהם, לשנות את הכרטיס שלך ככה שיגרור הצעות יותר מדוייקות, לשבת עם עצמך ולעשות זיקוק ערכים של מה באמת חשוב לך ומה סתם נחמד, והכי חשוב, נראה לי, לא להילחם בעצמך. מרגישה שמשהו לא שייך? תורידי. בלב שלם. ואל תתאכזבי ותכעסי על עצמך. את צריכה להיות עם מישהו כי את בוחרת בו לא כי הוא בחר בך.

סליחה אם סתם הארכתי, מקווה שעזרתי במשהו, ותמיד תזכרי ש"טוב ה' לכל", תנסי להתמקד קצת יותר במה שעושה לך טוב, ולא להתייאש. בהצלחה

ברור שאין אלטרנטיבה אחרת.

את יכולה לנסות לבדוק עם עצמך האם את מפוקסת מספיק על מי שאת וממילא על מי שאת מחפשת.

אם תהיי שלמה עם עצמך, המרחב של הניסוי והתהייה יקטן.

הדרך הזו, היא ארוכה, מתישה, ודורשת ים של כוחות, ולפעמים המאגרים של הכוחות פשוט נגמרים

אני יודעת שצריך לקום, לחפש, לדייק עוד ועוד.

אבל פשוט אני רוצה להגיע למצב שמצאתי את בעלי. ואין לי כח לעוד פעם, קצת התעייפתי מהדרך.

בדיוק באותה מידה, שאני יודעת שאני אקום ואמשיך עוד פעם, עד שאצליח.

פשוט תני לעצמך זמן, כמה שאת צריכה

ואחכ תבואי עם כוחות מחודשים

אל תפחדי מההפסקה.. היא תיתן לך כוחות להמשך הדרך

תהי גאה בדרך שאת עוברת נשמה

שאת נאמנה לדרך שלך .

יש לי מחשבות בלב שאשאיר אותן לעצמי... למה הן מקבלות שורה בכל זאת? כי צריך לתת להן ביטוי איכשהו, גם אם לא גלוי, אחרת לא אצליח להמשיך לכתוב מה שרוצה שיגיע אלייך.

ועכשיו,

שולחת חיבוק לתסכול, ולכאב ולאכזבה ולכל הרגשות האלו שמסתובבים שם בנפש.

אמרת שנמאס לך מעצות, ודיוקים ואמירות ... אז לא באתי לתת כאלו.

רק לשים זרקור על משפט אחד שאמרת -

'הפסקה' לא חייבת להיות כשהמיקוד בה הוא על ה'בין דייטים'.

הפסקה יכולה להיות פשוט עבורך, עבור הנפש שלך שזקוקה עכשיו לנשום רגע עמוק, להרגיש מה עובר בפנים בלי להילחם בזה... לתת לזה לעבור כמו משב רוח (גם אם חם וכבד באמצע הקיץ), ולהמתין למשב רוח קליל שיבוא אחריו...

וכשהוא יבוא, להרים עיניים, להסתכל על השבילים שפתוחים לפניך, ולבחור אחד ללכת בו וללמוד את הדרך שלך בעולם דרכו.

לא ממקום מיואש, לא ממקום שחושב על הסוף שלו...

אלא פשוט כדי ליהנות מהמסע שיוביל לאן שיוביל...

ואולי גם תופתעי לגלות, שהבית לא חייב להיות רק בקצה של שביל, אלא הוא בכל מקום שבו נמצאת...

אֲת.

גם לחיוב וגם לשלילה

רק צריך לזכור שלפעמים אנשים מצטערים כחוכמה בדיעבד בכל מקרה.

מה שאפשר לעשות זה להיות קשובים לאנשים חיצוניים שאינם מעורבים ריגשית

ולשים לב לדברים שעלולים להיחשב כתמרורים ( לאו דווקא אדומים, אלא כאלה שפשוט לא מתאימים לך)

ולזכור עבודת המידות.

לא רק בחתונות

בכל נושא

אני חושבת שיש כאן גם צד נוסף.

יש בנות שהתחתנו בגיל צעיר בין היתר כי התלהבו מהבחור הראשון שבאמת נתן להן תחושה שרואים אותן, שמתעניין בהן ונותן להן תשומת לב. לפעמים זה הרגיש להן כמו הזדמנות שלא תחזור, והן חשבו כנראה שלי ..

ומנגד, יש נשים בנות 28, 30 ו-32 שאני מנסה לשדך. דווקא להן הרבה יותר קשה להתרגש ממחמאות או מהתחלה טובה, כי הן כבר פגשו את זה לא מעט. מחמאות ותשומת לב הן לא מה שמכריע עבורן (:

האם הן יכלו להתחתן? כנראה שכן, ואולי אפילו מזמן. אבל בעיניי הן לא מחפשות רק את ההתרגשות הראשונית או את התחושה שמישהו בחר בהן.

 הן מחפשות משהו עמוק יותר  חיבור אמיתי, ערכים משותפים ותחושה שזה באמת האדם הנכון לבנות איתו חיים.

לכן אני דווקא חושבת שיש בזה אומץ. לא לבחור מתוך לחץ, לא מתוך נו כבר הגיע הזמן להתחתן ולא מתוך רצון לרצות את הסביבה, אלא להישאר נאמנה לעצמך גם כשזה לא פשוט בכלל.

האם יש גם מקרים שבהם צעירות מושפעות יותר מלחץ חברתי? לדעתי כן. יש משהו בנשים שכבר עברו כמה שנים בעולם הדייטים נניח מעל 26 שהן פחות עסוקות בלרצות את הסביבה ויותר יודעות להקשיב לעצמן.

אני זוכרת בחורה בת 22 שבכתה לי בטלפון רק כי אמרה לא להצעה. כששאלתי מה קרה אמרה שהייתה לה שדכנית שגרמה לה להרגיש שהיא חייבת לתת אינסוף הסברים ולהצדיק את עצמה.. אז היא ממש נלחצה שזה שוב יקרה

בעיניי זה לא נכון. בגיל צעיר הרבה פעמים עדיין קשה להתמודד עם הלחץ הזה.

בסוף, כל אחת נמצאת במסע שלה. הכי חשוב הוא הרבה חיבור לעצמך, תפילה, ועבודה פנימית  כדי שהבחירה תגיע ממקום שלם ולא ממקום של פחד או לחץ.

( ובפן האישי ואני יכולה להגיד על עצמי  יכולתי להתחתןזה לא שאין בחורים שרוצים , זה שפשוט לא הרגשתי שזה בעלי..

זה שחברות שלי כבר נשואות לא אומר שאני צריכה להתחתן מתוך לחץ. זה פשוט לא..

אני לא יאבד את עצמי רק בגלל כמה בחורים שרוצים להתחתן מי אמר שאני רוצה ;/

שהרבה פעמים את מחלקת בתגובות שלך בין בין הכלות הצעירות- אלו שהתחתנו מתוך לחץ חברתי, התלהבות ראשונית וחוסר בשלות

לבין הכלות מבוגרות יותר: אלו שהתחתנו מתוך קשר אמיתי, פנימי ועמוק, מחוברות לעצמו ולאנרגיה שלהן.

ואני מתקוממת על החלוקה הזו.

נכון, יש כאלה שאכן אצלם זה ככה, אבל ממש לא כולם, וממה שאני מכירה בסביבה שלי, גם לא הרוב.

כי באמת יש מכל הסוגים.

אז נכון שמי שהתחתנה בגיל 19 כנראה פחות בוגרת מבחורה בת 29 אבל זה לא בהכרח הופך אותה ללא בשלה שהתחתנה ממניעים לא נכונים.

ברור שלך כרווקה יותר נכון להתמקד ביתרונות של נישואין בשלב יותר מאוחר, ואין לך מה להתבחבש בכמה כיף להתחתן בגיל 19, אבל עדיין, ההכללה מאוד צורמת לי

(ודווקא מי שמתחתנת בגיל ממש צעיר, הרבה פעמים זה לא מתוך לחץ, כי אף אחד עוד לא מצפה ממנה להתחתן...)

באופן אישי, אני לא מכירה הרבה נשים שהתחתנו בגיל 19 מתוך בשלות מלאה והחלטה מאוד מגובשת. ברור שיש כאלה, אבל בעיניי הן פחות שכיחות.

ומצד שני, הכרתי גם נשים שהתחתנו בגיל 21 והיו בוגרות מאוד וקיבלו החלטה מתוך מקום בריא ומהמם

ואם כבר מדברים על לחץ, לפעמים דווקא בנות בנות 22 מרגישות יותר לחץ להתחתן מאשר בנות 27. למה?, בעיניי זה קשור לסביבה משדרת אותו דבר

(עד גבול מסוים)

אנשים מסגנון מסוים נמשכים לסגנון מסוים ולאו דווקא השקפתי שזה לדעתי החלק הפחות מעניין אלא מצד האופי

וכמובן המוסד מחזק את העניין

אלא שבחורי ישיבה אינם באמת חשופים לעולם המדרשות והאולפנות ולהיפך מלבד שמועות וקווים כלליים מאוד.

לק"י

והאמת שגם בסוף י"ב זה לא תמיד אומר משהו.

לצורך העניין אני למדתי באולפנא אזורית, שהיו בה כל מיני סגנונות. אני הייתי מההכי דתיות שם.

אם מישהו היה בוחן אותי לפי האולפנא, הוא כנראה היה חושב שאני משהו אחר.

לא חושבת שאולפנא או ישיבה תיכונית אומרים הרבה

לא תמיד זה בבחירת הנער/ה ולפעמים השיקול הוא נוחות / לימודים / הקו של ההורים והבית.

גם אחרי תיכון צריך להיזהר עם ההכללות.

מה שכן-

זכותך להגיד סגנון X מעניין אותי ולפנות למוסד שאתה עלול למצוא בנות כאלה או לציין זאת בפני השדכן

(עדיף כמובן לתאר מה קנה אותך במקום הזה ולא רק להגיד מדרשה X מעניינת אותי או מכללה או אוניברסיטה כזו או אחרת)

מעניין אותי כי אני מחפש א' ב' ג'

ככה אתה נותן למי שמשדך אפשרות למצוא את מה שמעניין ומסקרן אותך גם במקומות אחרים שאולי לא היית חושב לחפש.

אני מסכים עם מה שאמרתם אבל לא לגמרי. אני אחדד. אם ניקח כדוגמא את הציבור החרד"לי האם המוסדות שם מעידים על האופי והרמה התורנית או שהם רק מחזקים את זה?

לק"י

עד לגיל 20+

הטובים הולכים ללמוד במקום מסויים, גם בגלל שיקולים שהאלטרנטיבות הרבה פחות טובות.

זה באמת לא מעיד על אורח החיים, הההשקפה, הכיוון הדתי, בגיל 20 ומעלה.

אני יכול להעיד על עצמי שלמדתי בישיבה שנחשבת ממש אשכנזית ואני בכלל בכלל לא כזה. לדעות קדומות בדרך כלל יש שורש באמת, אבל צריך לקחת אותן בערבון מוגבל ולבדוק כל מקרה לגופו.

אני אישית מרגישה שמקום לימודים יכול לתת כיוון מסוים אבל הוא לא באמת מגדיר את האדם.

פגשתי בוגרות של אותה אולפנה או מדרשה שהיו שונות מאוד אחת מהשנייה. בסוף האישיות הערכים וההשקפה נבנים מהרבה דברים לאורך החיים ולא רק מהמקום שבו למדו.

לכן הייתי פחות מתמקדת בשם המוסד ויותר במי שהבחורה היא היום.

לבדוק מוסד תיכוני:

א. מי בוחר את המוסד?

עד כמה זה החלטה שלי, ועד כמה זה החלטה של ההורים שלי?

ב. עד כמה בוגרים של מוסד דומים זה לזה? עד כמה אתה דומה לחבריך, ועד כמה אתם מקשה אחת?

ג. עד כמה הבחירה במוסד משקפת עמדה אידואלוגית, ולא נוחות\סיבה כלכלית\חברתית וכו'?

ד. עד כמה מה שהיה לפני "היציאה לעולם האמיתי" משקף את מי שאני היום? פתאופ כשאנשים יוצאים מהמסגרת, הם יכולים לבחור דרך קצת שונה ממה שהיה.

מדרשות זה אולי יותר פשוט, כי זה יותר מבטא בחירה אישית. אבל גם שם יש מגוון (בדיוק כמו שבישיבה יש מגוון...).

אבל בהחלט -

סטיגמות עוזרות לנו להתמודד עם העולם. לחלק אנשים לקופסאות. האם זה בהכרח נכון ויעיל? אפשר לדון על זה. אבל כדאי לדעתי להסתובב עם התודעה שזה לא בהכרח שמי שאתה מחפשה תהיה בוגרת אולפנה X ומדרשה Y, אלא שזה יכול לבוא מכל כיוון, גם אם אתה מחפש דווקא בוגרות של מוסדות מסוימים.

יש הרבה קווים דקים פה שצריך לברר. ולכן אין כאן דבר מוחלט. צריך לדעת לברר טוב ונכון וגם לדעת איך להתייחס לסטיגמות

ברור לי שבחורה שלמדדה באולפנת ראשית תצא משם עם סל ערכים מסוים וזה לא בגלל הסטיגמות זה באמת בגלל שהיא בחרה לבדוק שם ולקבל מהאולפנה