כן יש עניין כזה,

לפי הרב עובדיה לפחות זה ככה, מבחינת כיסוי ראש. במגזר הדת"ל באמת זה פחות נפוץ אבל יש מקומות ומדרשיות יותר לכיוון החרדי שכן מקפידות על זה בזמן ברכת המזון ותפילה או שמיעת ברכות.
בספר קיצור שולחן ערוך לנשים של הרב עובדיה הוא כתב בדיני לבישת בגדים בבוקר:
"נערות רווקות שיכבד עליהן לכסות ראשן בכל עת שיזכירו שם ה' בפסוקים ובברכות, הניחו אותן על עיקר הדין..... מכל מקום נראה יותר שמלכתחילה ראוי להורות לנערות פנויות לכסות את ראשן בעת שמברכות וכל שכן בעת שמתפללות  תפילת שמונה עשרה.."
בהמשך הוא כותב שנכון למחנכים בבית ספר בית יעקב להורות לתלמידות שיכסו את ראשן בעת התפילה או ברכות או בקריאה בתנ"ך.
אז בעניין הכיסוי ראש, זה העניין.

בעניין של ללכת עם שיער אסוף יש כמה עניינים בזה, אבל בכללי יותר צנוע ללכת עם שיער אסוף, תוכלי להשוות את עצמך מול המראה או מול אנשים לפעמים עם שיער פזור ואסוף ולשים לב מה כל אחד יכול לשדר ולהוציא ממך 

מעבר לכך יש מקור ע"פ תורת הקבלה-
 
הבן איש חי שואל: מדוע הקב"ה קלע בעצמו את שערותיה של חוה? הלוא טבעי יותר שיברא אותה בשיער פתוח ויתן בה דעת אחר כך להתייפות ולקלוע את שערותיה? ומשיב כי שיערות הראש על פי תורת הקבלה הן בבחינת "דינים". לכן הזכר ששורשו מידת החסד צריך לסלק מעליו את הדינים ולקצוץ את שיערות ראשו. הוא מותיר רק מעט שיער מגודל בצדדים (פאות) כי על כל פנים גם הדינים נצרכים לעולם ולכן אין ראוי להעביר את כולם לגמרי. אבל האישה, ששורשה במידת "גבורה" אינה מגלחת את ראשה כי צריך להשאיר בה את שורש הדינים, וכלשון האר"י (שער המצוות):" ואם נעבור הדינים גם מראש הנקבה, יתבטלו לגמרי ולכן האישה אינה מגלחת את ראשה ואדרבה, מגדלת את שיערות ראשה כנודע, להשאיר שורש הדינים". וממשיך הבן איש חי: על פי זה אמרתי טעם נכון שראוי שלא יהיה שיער האישה סתור אלא קלוע תמיד כי קליעת השיער מורה על עקידת (קשירת) הדינים שלא יתפשטו. ובזה מובן הטעם מה שברא הקב"ה את חוה בקליעת השיער ולא בראה שיער סתור, כי ע"י שבראה בקליעת השיער נעקדו הדינים בזה- בכח הבריאה שברא ה' יתברך. (בן יהוידע יומא מז ע"ב).

מקווה שעניתי.

אכן בהלכה יש לזה מקור. והנה גם הרב עובדיה יוסף זצ"ל הבין שאי אפשר לחייב בחובה גמורה ללכת עם כיסוי ראש כל היום לרווקות.

טעמי הקבלה שהובאו כאן- אפשר לוותר עליהם. אין שום סיבה להתייחס לדברי קבלה שלא מופיעים בשולחן ערוך כהלכה מחייבת. 

נראה לי בילקוט יוסף הרב יצחק יוסף מזכיר את זה

אבל אני יכול לשאול

שבאלג'יר היא לא הייתה שמה כיסוי ראש אבל אוספת את השיער. היא וכל הבנות

הוא דיבר על כל עדות המזרח. 

אל תשכח שאלגיר היתה תחת שלטון צרפתי מה שהשפיע גם על יהודים שם

ולמעשה אם רואים סרטים ישנים אז הנשים היו הולכות עם כובע בחוץ אז כנראה פעם זה היה נהוג בכל העולם

לעניין כיסוי שער של צניעות, רוב הפוסקים סוברים שגם בדעת הרמב"ם והשו"ע הכוונה היא לאיסור ללכת עם שיער מפוזר לפנויה ולא חיוב כיסוי ממש, וזהו מנהג רוב ישראל (בתימן נהגו כדעה המחמירה וכל הנשים הלכו עם כיסוי שיער מלא מגיל 6-7)

לעניין דברים שבקדושה, כיסוי ראש הוא משום יראת שמים ולכאורה שווה אשה לאיש. ותימה למה נשים פנויות לא נהגו בזה

גם לרווקות לכסות את השיער. (הוא כותב שזה מישום יראת שמיים אם אני לא טועה)

ושיער אסוף- טוב, אצל חרדים ככה אמורים ללכת.

לנו בתיכון היה אסור בתכלית האיסור לפזר שיער שאורכו חרג מהכתף

אעזור לך, יש רב אחד שמצא לזה התר לפני המוןןןן שנים. מאז כל הרבנים נגד זה...

הפאות של המורות שלי לא חרגו מהכתף והן היו הולכות עם פאות כי זה היה המנהג (שוב, לא יודעת כמה זה מותר...)

ככה שלא... לא ממש קוטבי...

זה זוועה...

וזו הסיבה שלמרות שלמדתי בסמינר אשכנזי וכרגע אני בקמפוס ליטאי, אנ בעזרת ה' שיתן לי כוח- לך עם מטפחת...

אני חקרתי יחסית...

אם קריטי לך אכתוב

לפאה יש מקור כלשהוא, האם אפשר לסמוך עליו מלכתחילה זו שאלה אחרת,

אבל ברור שזה יותר טוב מ"המצאת הדור" "כיסוי ראש חלקי".

אין לזה שום בסיס הלכתי, וזה גורם לנשים לחשוב שהן לא עוברות על כלום והן בסך הכל "יותר פתוחות"

אם למשהי יש קושי עם מצוות כיסוי ראש, עדיף שתשים פאה מאשר שתגלה יותר מחצי השיער שלה.

(הרבה פעמים זו פשוט קשת מבד ושיער פזור, שבקושי מכסה שתי אצבעות.

יש שני טעמים לכיסוי ראש של אישה נשואה-

1. שיהיה הכר לכך היא אשת איש (לא, טבעת לא מספיקה בכלל)

2. מכיון שהיא אשת איש השיער שלה נחשב ערווה וצריך לכסותו.

עכשיו, באשכנזים שמו יותר דגש על הסיבה השניה- לפיה לא משנה שפחות מבחינים בכך שזה כיסוי- העיקר שהשיער מכוסה (שוב, יש רב אחד שאני לא זוכרת את שמו שהתיר פאה והיום הרבנים הידועים מתנגדים לכך).

בני עדות המזרח הקפידו יותר על הטעם השני- שיהיה הכר שהיא 'תפוסה' (משם הגיע הרעיון של כיסוי ראש חלקי).

ברור לכולם שגם אותו רב שמתיר פאה לא דיבר על השיער הטבעי והלייסים שיש היום... זה לא כיסוי כי כל בעלת שיער מקורזל הופכת אחרי החתונה לאנג'לינה ג'ולי

ומה בנות עושות את זה בכל זאת? 

זה ניסיון קשה. מאוד. בת שיש לה שיער יפה, ולפעמים זה יכול להיות המשו היחיד או אחד היחידים שהיא אוהבת בעצמה, ועכשיו לכסות, ולהסתיר-זה לא פשוט ואנחנו לא דנים אף אחד. 

ובקשר לציבור החרדי- לצערי הרב הצדק איתך... כמה שחבל לשמוע את זה...

בנות עם קצר צמוד וסמארטפון רוצות אברך משי עם פלאפון כשר...

ה' יעזור לנו...

מבחינה הלכתית תקנה שלא התפשטה והתקבלה בעם ישראל מתבטלת. כמו האיסור מאז חורבן הבית לשמוע מוזיקה (באופן גורף ולא רק ב3 השבועות) טבילה במקווה לפני תפילה/לימוד תורה (תקנת עזרא) וכמובן כיסוי ראש מגיל 12.

זה עובד גם לכיוון השני. מה שלא הכרחי מבחינה הלכתית בש"ס ובפוסקים ובתקנות חז"ל אך התפשט והתקבל בעם ישראל הופך לדין (מנהג- דין הוא). כמו 7 נקיים, איסור מכנסיים לאישה (אין שום איסור של כלי גבר במכנסיים בעלי גזרה/צבע נשי ובטח לא בטייץ, ולא כתוב בשום ספר/מקור הלכתי שאסור ללבוש צמוד) או איסור להתגלח בימים אלה.

מספיק לאסוף את השיער מדאורייתא. כיסוי מוחלט הוא דרבנן.

כמובן שחריגה מהצניעות המקובלת, גם דרבנן, היא עבירה על דת יהודית

ברור שיש כללים ל"לא פשט". לא באתי לפסוק הלכות אלא להסביר על רגל אחת מאיפה זה בא

לפי מה שכתבתי בפירוש מדובר בדין. רק הסברתי איך הוא התקבע. (אני חושב שכולם כמעט יודעים שהמקור ל7 נקיים הוא רבי זירא שפרסם חומרה שהייתה קיימת לפני כן). לא ראיתי צורך לפרט בכל המקרים מאין הגיעו אבל ממה שכתבתי בפירוש בתגובה  מבינים שכל הדוגמאות הן חובה הלכתית

והוא אמר, חד משמעית כמו שאמרתי, שאותו גורם שהביא לביטול תקנת עזרא ולחוסר החובה ההלכתית לנערה בין גיל 12 לחתונתה לכסות את שערה באופן מלא (לא פשט בעם ישראל).

שאלתי לגבי ברכה/תפילה והוא אישר שהיא חייבת לפי הרב עובדיה לכסות את ראשה לפני כל ברכה או בזמן תפילה (אבל לא את כל שערותיה כמו אישה נשואה) תודה ל@חמדמדה ול@הודעה על החידוש. (למיטב זכרוני רק אמא הייתה מכסה בתוך הבית את הראש בזמן ברכת המזון)

ותודה לך החידוש על החובה דרבנן של כיסוי ראש שהיא לפי דעת יחיד של הרב משאש

נראה לי שבכניסה לכנסייה הם דווקא מורידים את הכובע

זה לא שרק בזמן "תפילה" הן מכסות

הנזירות כן הנשים הרגילות שמגיעות לא חובשות כובע

הוא התגייר ושאלתי אותו איך היה בכנסייה

בין כיסוי השערות

לבין הליכה בשיער פזור

טוב שיש אותם.

עצרתי באמצע, לא אהבתי בכלל.

זה ממילא דעת יחיד

וזה לא קיים היום. במחשבה שנייה זה אפילו לא בטוח שזה אפילו דעת יחיד

כותב המאמר בא עם אג'נדה שאפשר לזהות מהי ממש בהתחלה.

הוא בא להתסיס נשים נגד כיסוי ראש. חצוף, כולה ד"ר למשהו.

המסקנה שלהם תהיה לבטל גם את זה

כי לשיטתם (אם הבנתי נכון את הראש..) שמירת עיניים גורמת לרגישות יתר והחפצת נשים,

הם רוצים לחנך את החברה לשיוויוניות ושגברים יסתכלו על נשים כאישיות ולא אובייקט.

(ככה בכל אופן הבנתי).

ובכיסוי ראש.

אם המאמר ארוך לך מדי את יכולה לקרוא רק את 2 הדפים האחרונים ולהבין פחות או יותר 

כן, זה רפורמי. לא צריך להביא לפה את כל הצחנה הרפורמיסטית מאמריקה, מי שרוצה למצוא יכול לחפש בגוגל כפי שאתה עשית.

תכירי את ג'וי לדין, הפרופסור\ית הטרנסגנדרית של "הישיבה של הרב סולוביציק"

Joy Ladin - Wikipedia

ולמה לא מחקו את המאמר הפורק עול מהמקום המסוכן עם האנשים המסוכנים האלה????

אילו זה לא היה מפר את הפרטיות שלהם. ביקשו ממנו הוכחות ב-20 עותקים שזה מאמר רפורמי.

לדעתם צריך להיות כתוב במאמר דיסקליימר "זהו מאמר רפורמי משובץ בדברי כפירה, נא לנהוג בהתאם" כדי שהם ימחקו.

מכון לב הוא מכון מקצועי לחלוטין. ישיבה יוניברסיטי, מעבר ללימודים המקצועיים בה, היא גם גוף תיאולוגי מובהק ששייך לקהילה המודרנית אורטודוקסית שהדרדרה לרפורמה גמורה בשנים האחרונות.

(רק מעניין אותי לדעת אם לומדים את הדברים האלה כמו שתיאר כותב המאמר. הוא הציג סיבות ומניעים כאילו הוא יודע בדיוק מה היו השיקולים ולא ראה לנכון להיות קצת יותר זהיר ועניו )

תורה היא הקובעת את הסטנדט. אחרת היא אפילו לא כמו הפורום הזה. יש דברים שאנשים יכתבו אפילו כאן והם יימחקו

לאיזו תורה אתה מתכוון?

אתה יודע כמה תורות יש בעם ישראל?

בקיצור זה היופי שיש 70 פנים לתורה ויש מקום לכל דיעה ודיעה אלא שהחוכמה היא להיצמד כמה שיותר למקור שזה החמשה חומשי תורה. הבעייה היום שכבר התרחקנו כ"כ מהמקור הזה והחומרות הולכות ונערמות ומוגזמות וכתוצאה מכך העם אינו יכול לעמוד בכך ואינו מיישם אותן אז חושבים שהם עוברים על ההלכה ולא היא שכן ישנן דעות נוספות. והיום יש כבר דת=חוק ישראל.

צא וראה מדוע החרדים מהוים בקושי 10% מהעם היהודי? כי הם נמאסים עם ההגזמות שלהם.

כמו כן ראה כמה עוזבים את הדרך שלהם.

כל הדיונים במשנה ובגמרא הם במטרה להכריע את הדרך הנכונה והיחידה. מאז שנגמר הסנהדרין נגמרה איתו היכולת להכריע לכלל ישראל את ההלכה.

אנחנו מתרחקים מהמקור עם חומרות? הצחקת אותי. היתה פה דוגמא להלכה שלא התקבלה בעם ישראל (כיסוי ראש מגיל 12) ופעם כל גבר היה מוכרח להתחתן בגיל 20 ומי שלא היה עושה כן היו מחתנים אותו בעל כורחו. שולחן ערוך מפורש. ולפי הרמב"ם אישה יוצאת מהבית פעם בחודש

התחלת המאמר יפה ומלומדת אבל הסוף מגיע המחבר לטענות הפמיניסטיות שהלכה שנכתבת בידי גברים לא רלבנטית כי היא מדירה את הנשים - עם סוג הטענות הללו אפשר להתיר כיסוי ראש  טבילה במקווה  ובהמשך גם צום ביום כיפור. מאמר מקדם אג'ינדה של מישהו שההלכה לא רלבנטית לגביו והיא צריכ ה לכפוף ראשה בפני בלבולי המוח של החוגים למגדר . עזבו - לא רוצה ללכת עם כיסוי ראש? אוקי  אפשר להבין  אבל אל תדחו את זה לתוך ההלכה. זה לא שם. אין היתר . די

תפוס את המצוי והשלך את הרצוי.

בסמינר. ישנה הלכה לכסות את השיער בתפילות וברכות ובהדלקת נרוו - לקראת נישואין וזוגיות

או קראת ולא הבנת.

התכוונתי שהשטות היא שבסמינר מחייבים לכסות ראש.

אף אחד לא מחייב .

ואני מבררת.

אם הייתי רוצה לזלזל במנהגים של מישהו ממזמן הייתי אומרת את דעתי לפותחת השירשור .

תשאלי את הרב שלך - לקראת נישואין וזוגיות

אמיתי . זו התשובה .

אבל , תבחרי את הרב שלך בחוכמה .

וטיפ  , לא רק לעניין הזה.

אם רוב העולם שאת מכירה לא עושה את זה תהיי בטוחה שזה לא חייב .

אם היה חייב , לא היו מחפשים לך מקורות כדי להוכיח את זה .

כתבת :

"שאלתי בשביל תשובה לא בשביל שאנשים יחזיקו בלב ולא ישתפו"

עניתי לך תשובה. גם פינקתי בטיפ .

רוצה לשמוע את דעתי ?

בארור שלא לכסות .

יהיו לך מספיק שנים להסתיר את השיער היפה שלך .

(במחשבה שניה אולי כן תכסי קצת בבית רק כדי להרגיש כמה זה לא נוח .  )

תעשי מה שנוח לך.

ובהצלחה.

נפגעתי רק טיפה

הוא יצא עם בחורה שאמרה שלדעתה הוא דווקא בול בשביל חברה שלה. אח שלי נשוי באושר ועושר עד היום הזה ממש.

מישהו או מישהו יכולים להיות מציאה מאוד גדולה, ועדיין להצליח לפתח כימיה עם אחת ולא עם אחרת.

גם ביישנים צריכים להתחתן.

● א גרוייסע מציא'ה

ה' יעזור לפולניות

אז כנראה שזה כן רעיון טוב..

כמובן רק אחרי שחושבים טוב אם זה מתאים, ולא סתם כדי "לנחם" את הצד השני.

אישית ישר אחרי שקשר הסתיים חשבתי למי יכול להתאים אלא אם היתה לי חוויה מורכבת

מוזר מעט, מההודעה שלך נראה כאילו כל אחד מתאים לכל אחת. אם הוא לא התאים לך, ודאי שיכול להתאים לבחורה אחרת, בין אם הוא מציאה שגדולה עלייך, בין אם הוא מציאה קטנה.

כדאי להיות קשובים לעצמנו אם זה מרגיש לנו נכון.

אם לא מרגיש נכון אפשר להרפות.

מזדהה עם דבריך שהתאמה היא לא תלויה במידת הערכה בלבד.

מה שטוב לך לא בהכרח טוב לאחרת.

רק לשים לב שזה נעשה ממניעים נכונים של כל המעורבים בדבר.

מצד שני לא נעים לקבל בסוף כל קשר הצעה מהזאת שיצאת איתה..

צריך גם טאקט לדעתי

(איך עושים את זה ואיך הסתיים הקשר חשוב לא פחות)

בכל מיני דברים, ואין תשובה אחת גורפת לכל המצבים.

לגבי האמירה של החברות, לא מסכימה.

זה שלא מתאים ולא עבד הניסיון לבנות יחד בית, גם אם זה לא התאים רק לצד אחד, זה פשוט מה שזה -

חוסר התאמה.

זה לא מדד לקביעה מי ומה מוגדר ''מציאה כזאת גדולה'',

במיוחד כשכל אחד מגדיר 'מציאה' באופן סובייקטיבי.

הוא יכול להיות מציאה ומעולה

יש סיבה למה בחרת לצאת איתו..

פשוט אתם לא מתאימים אחד לשני והוא יכול להתאים למישהי אחרת.

אני מכירה בנות שהכירו ככה

אני חושבת שזו דרך היכרות מעולה

שיצאו משידוך כזה.

ומעולם לא חשבתי שזה שמישהו חושב שלא מתאים להמשיך, חושב שאותו אחד לא טוב.

אם את יצאת איתו,

כנראה חשבת שיש פוטנציאל,

רק שהמפגש בינכם לא הצליח למנף אותו לכדי קשר זוגי.

האם זה אומר שכל האנשים שיצאתי איתם הם לא מציאות גדולות???

אין כזה דבר אדם מושלם.

כולנו אנושיים, כולנו פגומים, כולנו נופלים, כולנו נכשלים. ככה זה.

ומדייט - שניים -שלושה, שבעיקר יושבים על ספסל ומדברים,

כמה מצליחים לתפוב את המורכבות של האדם שעומד מולנו -

כדי להגיד שהוא לא מציאה כזאת גדולה??

אפשר להגיד,

לא התאים,

לא הלך,

הוא לא בכיוון שלי.

אפשר לדבר על משהו פיזי שהפריע, על משהו התנהגותי שהפריע, משהו רעיוני\השקפתי וכו'.

מה שלי נראה נכון -

אם בחרתי להצאת עם מישהו, זה אומר שיש צדדים שהערכתי, ורציתי לבדוק אם אוכל לממש את הפוטנציאל שראיתי.

כשנפגשים בפועל, רואים איך הדברים האלה באים לידי ביטוי -

מי יותר ומי פחות, מה התאים לדמיונות ומה לא,

האם המציאות יותר חיובית או שלילית ממה שדמיינו.

ויש אנשים שיצאתי איתם, שאני עדיין מאוד מעריכה, אבל לא ראיתי בהם עוד פוטנציאל זוגי אחרי הקשר.

יש כאלה שכן מבחינתי, אבל מבחינתם לא.

ואני שני הסוגים ניסיתי להכיר לחברות שלי. (יצא לי נגיד לשאול מישהו אם הוא פנוי ולגלות שהוא כבר נשוי פלוס).

וגם אני הכרתי לא מעט מדוייטים דרך מדוייטי עבר.

בקיצור,

נורא ואיום בעיניי לראות באופן גורף מדוייטי עבר כאנשים שאינם ברי חיתון.

כמובן שיכול להיות אדם ספציפי שיש לו משהו קיצוני (נניח חשדת שיש סימנים מטרימים לזוגיות אלימה), ואז כנראה שלא הייתי מנסה להכיר אותו למישהי אחרת.

אבל ברוב גורף של המקרים -

בעיני זה חסד מאוד גדול,

כי גם סביר שהחברות שלך באזור חיוג של מה שהוא מחפש, כי אתם יצאתם מתוך הנחה שאתם מתאימים.

בשולי הדברים,

פעם ישבתי עם חברה ממעגל קצת רחוק, לא מישהי שדיברתי איתה ביומיום,

והחלטנו "להחליף מדוייטים" - לעבור בראש על האנשים שיצאנו איתם, ולהציע לשנייה.

גילינו שיש לא מעט אנשים ששתינו יצאנו איתם -

ומה שמעניין בהקשר הזה, זה שלשתינו היו חוויות שונות לחלוטין עם אותם אנשים.

לא כל מפגש בין אנשים מוליד אותו סוג של קשר.

מעדיפה לתת לבני זוג לשפוט בעצמם,

ובטח לא לקבוע מראש שהם לא מציאה גדולה.

(סליחה, הביטוי הזה קצת מקומם אותי; לא יודעת באיזה כלים זה נמדד, איך בדקו את פוטנציאל הזוגיות שלו..)

אם היא לא רוצה לקבל (חטיף אנרגיה או כל דבר אחר שהגבר מציע) היא צריכה לזייף את זה?

מתישהו גם הזיוף נהיה פחות מושך...

אתה מציג את הטיפים האלה כאמת פשוטה.

אני כאן כדי להגיד שלא כך עשיתי, ועלה בידי.

היו פעמים שהמדוייטים הביאו כיבוד, וסירבתי -

כי זה לא התאים לי מבחינת התזונה שלי. (כמובן שזה יכול להיות בגלל צורך רפואי\דיאטה\כשרות ועוד).

היו פעמים שהסכמתי.

גם לגבי התשלום, במיוחד כשיש קטע כזה שיש מישהי שמתפרנסת מיגיע כפיה, ויוצאת עם ביניש שלא מתפרנס, לי זה הרגיש סוג של כבשת הרש לצפות שהוא ישלם. כמובן שזה פתח לדיון הרבה יותר רחב, מה ראוי ונכון לעשות.

ממני -

שהתחתנתי עם מישהו שסירבתי לכיבוד שהוא הביא שוב ושוב (עד שהוא שאל מה הסיבה, והבין, ולמד מה אפשר לעשות עם זה), וגם שילמה על דברים.

(ראו גם שרשור עבר, וגם קישרתי לתגובה ספציפית: אי אפשר ככה - לקראת נישואין וזוגיות)

ביטחון עצמי זה נפלא, אבל אם הוא עובד לך בתנאי שהבחורה פועלת בדיוק לפי התסריט המדומיין שלך ושניכם משחקים את עצמכם לפי תפקידי ה"משפיע- מקבלת" בלי להיות עצמכם, אין פה באמת קשר, וזה לא באמת ביטחון עצמי.

ויש הבדל בין בחור ובחורה שהסכימו להיות בדייט ושניהם רוצים לבנות קשר, לבין בחורה רנדומלית שפגשת באיזו זולה, שאולי- תקשיב רק לרגע- היא באמת הייתה לא מעוניינת בך, וזה לא שהיא נכשלה לעמוד בתסריט?

בחורה היא לא פרס שנועד להיראות יפה ולקבל בפאסיביות, וגבר הוא לא כספומט או הנדימן מהנהן.

תייחסו לצד השני כמו בן אדם, ולא כמו איזו מכונה שאפשר ללחוץ על הכפתור הנכון והיא תוציא בהכרח את התגובה הרצויה.

.

שיחות אישיות וגרסת המציאות - לקראת נישואין וזוגיות

שזאת הודעה שעוד יותר תזמין אליך אנשים שמחפשים לפרוץ גבולות..

הגרסה הראשונה יותר טובה, לא צריך לייצר הרבה גרסאות. יצא לך טוב. זהו. אל תיגע

המקרר שלי

המנגינה יצאה יפה מדי, אולי הייתי צריך להשקיע במילים...

יש כאן אנשים שמתמודדים עם אכילת לב? יעני יצאתם עם מישהי/ו תקופה ואחרי כמה זמן אתם אוכלים את הלב על טעויות שעשיתים דברים שלא אמרתם וכו'? איך אתם מתמודדים עם זה?

אני לדוגמא יצאתי עם מישהי ואני כל כך אוכל את הלב על זה שהיו דברים שהיה צריך להגיד שלא אמרתי לדוגמא בדייט האחרון שלנו שבאמת הייתי מאוהב בה עד השמיים שיחקנו משחק כרטיסיות והיה שאלה אם היית יכול לעשות דבר משהו ולא לדפוק חשבון (משהו בסגנון) מה היית עושה? ואני כל כך רציתי להגיד לה הייתי אומר לך שאני אוהב אותך, והיא באמת הבחורה הכי טובה שיצאתי איתה בזכותה השתניתי הפכתי להיות בחור אחר אחרי הפרידה פתאום מצאתי המון חסרונות שיש בי שקשורים בהכרח לזוגיות בטחון עצמי וכו' ובזכותה פשוט השתניתי הפכתי להיות בחור אחר לגמרי (גם יותר הרזיתי ושניתי הרבה דברים בחיצוניות שלי) האמת שניסתי להגיד לה את זה לפני כמה חודשים ולהחיות את הקשר אבל היא חשבה שזה לא מתאים ווואלה מאז אני פשוט אוכל את הלב שלי איך להתמודד עם זה?

קודם כל, זה כואב, שורף וכו'... כל התארים הקשים שיש.

אחרי שמספיק כאבנו והרגשנו,

אפשר לחשוב מחשבות בונות על גב הקושי הגדול.

(מתי יודעים שמספיק, מחכים קצת זמן)

בסוף בסוף בסוף...

כשאדם אוכל ת'לב, מה שמפריע לו זה לא רק העבר

אלא בעיקר העתיד.

למה?

כי זה שעשיתי טעות, זה לא אומר שלא יהיו לי עוד הזדמנויות.

האמונה בעתיד טוב יותר היא הנקודה שדרושה לחיזוק בעיקר בדברים כאלה.

הציפייה להזדמנויות חדשות היא קשה, אבל היא בידינו.

חיבוק גדולה ובהצלחה רבה!

תזכור שלפעמים התחושות האלה הן אמיתיות, לפעמים הן חכמה בדיעבד.

אחרי שנרגעים כדאי בצורה שכלית להבין מה בשכל ומה ברגש

ואם צריך וזה נכון לכל הגורמים יש הזדמנות שניה.

בחיים שלנו יש הרבה הזדמנויות,

ולא תמיד אנחנו מזהים אותם בזמן אמת,

או פועלים כפי שהיינו רוצים באידיאל.

את העבר אנחנו לא יכולים לשנות.

אנחנו יכולים לשנות את נקודת ההסתכלות שלנו על העבר.

היתה סיבה שלא אמרת לה אז שאתה אוהב אותה, נכון? שקלת, והחלטת שלא.

אבל מעבר לזה, הקטע בזוגיות, זה שיש בה שני אנשים.

וכשאחד הצדדים מעוניין, והשני לא -

זה מבאס, זה כואב, זה עצוב.

היה כאן פוטנציאל, והוא איננו.

איך מתמודדים?

לפי חמשת שלבי האבל.

מההודעה שכתבת נראה שכבר עברת כמה שלבים בתהליך.

אם אתה מרגיש שאתה שוקע בזה כבר זמן,

ולא מצליח להשתחרר מהתחושות הקשות, ממה היה קורה אילו, מחוסר יכולת להיפתח לקשרים אחרים -

זה הזמן בעיני לפנות לאיש מקצוע.

ויש ב"ה הרבה מאוד בחורות טובות ומקסימות, ואני מקווה שתמצא אחת שהבחירה תהיה הדדית, שתוכלו לצמוח ולהתקדם יחד.

לכן אני בספק ביחס למשמעות של אמירה כזאת ביחס לשלב בו פותח השרשור נמצא.

העמידה מול הכאב, היא קודם כל השהיה איתו ורק אח"כ לדעת איפה זה בשלב וכו'

והוא לא האדם היחיד שחווה דבר כזה,

אבל יש כלים ודרכים להתמודד, זה לא סוף העולם.

הידיעה שיש בכלל שלבים, שיש אפשרות לצמוח מתוך משבר, זה חיזוק בעיני.

ולפני הכלים להתמודדות הידיעה שזה בסדר גמור לעבור את זה היא קריטי וחשובה והיא עצמה יכולה להיות בסיס לעבודה טובה יותר

כלומר זה שאתה השתפרת ונהיית גבר יותר טוב זה לא כדי לחזור אליה על 4 ולהיות סמרטוט שלה כדי שתרצה אותך.

(שזה בערך מה שעשית עכשיו)

אתה צריך להיות טוב ולהיות עם ביטחון עצמי ולהתמקד בטוב שבעצמך. להיות מגנט למשהו יותר טוב מאשר קשר שאתה מתגעגע אליו אבל בגדול היית שם במקום שבו אתה "צריך להוכיח את עצמך" ואתה "לא מספיק טוב" בעיניה. אתה לא שם לב לזה אבל אני כן וזה רע. רע ממש.

לא באמת מקדמת ויחד עם זה, הכאב מובן מאוד.

יש אנשים שהם מגיעים לחיים שלנו בשביל ליצור בהם מהפך- כאלה שממש ברור שזה לטובה מה שהם העבירו.

וכאלה שרק חכמת הבדיעבד מגלה את הטוב שיצא משם.

בסיטואציה כזאת אם מרגישים שיש משהו פתוח, אני חושבת שצריך לסגור את זה מול הבן אדם- במידה ויש אפשרות לחזור ובאמת יש בזה תועלת כלשהי ולא רק תחושה פנימית של הרגל ורצון לחזור לשם כי המוח מתנה את זה בתור 'הכי טוב'.

במידה וזיהית שזה המוח שחושב שרק שם נמצא טוב, הייתי ממליצה לבדוק מול עצמך איך אתה יכול להשתחרר מזה.

לי אישית הדבר שעזר זה שהבחור התחתן, ה' עשה איתי חסד.

זה הופך אותו לפחות משמעותי בסיפור שלי?

התשובה היא: לא.

אבל מה זה כן עושה?

זה לא הופך אותו לסיפור!

החיים שלנו לא מתחילים ומסתובבים סביב קשר של אדם ששינה בנו כ"כ הרבה, שוב כותבת מהמקום שלי.. אבל ככה אני הרגשתי בפרספקטיבה של כמה שנים.

שבאיזשהו מקום כל דבר טוב שיש בי תליתי בצד השני כי הוא "גילה לי".

וזה לא בריא, כי אם יש חלישות הדעת- הבריחה הראשונה של התת מודע תהיה להיזכר בו, כי רק איתו הרגשתי x,y,z

כתבת שניסית,

אז זה הזמן לשחרר ולבנות ביטחון ואהבה עצמית שלא תלויה בה (סליחה שזה חריף)- כותבת מה שראיתי בחוש על עצמי ועל הקרובים אליי.

זה הרבה פעמים לא במודעות.

איך משחררים?

זאת כבר נקודה אחרת, כואבת.

אז קודם עדיף להתחזק.

אני ממליצה לך על "לאהוב את מה שיש"

ספר לא כל כך קל לעיכול אבל עוזר מאוד לשמוח במציאות ולהסתכל קדימה, לפרק משקעים מהעבר ולצמוח מהם.

אמנם של כותבת גויה אבל אותי לימד הרבה אמונה.

בשביל זה יש את הפגישה

שואלים מה שלום הצד השני ומתי ואיפה נפגשים

זה מאוד תלוי בצד השני..

פצל"פ כתב שבשביל זה יש את הפגישה.. נכון.

ועדיין יש משהו יותר כיף וזורם בשיחה שהיא יותר מכמה דקות טכניות.

הכלל שלי הוא ברגע שהבן אדם מעניין: השיחה מעניינת.

לשאול מה שלומה, מה היא עשתה היום ועל זה מתפתחים קצת.

יש כאלו שמצפים לשיחה קצרה, שבו רק מתאמים פגישה.

יש כאלו שמצפים לשיחה קצת יותר מעמיקה.

אי אפשר לדעת מראש מה הצד השני מצפה.

לכן לדעתי, נכון לשאול - ולהשאיר את הדלת פתוחה.

וגם כאן - לא לקבוע עובדה - ניפגש ביום X במקום Y. לקבוע מתוך דו שיח -

לשאול על ההעדפות של הצד השני.

על מה לא הייתי מדברת -

שאלות יבשות על הכרטיס של הצד השני.

אקטואליה.

דברים שקורים בעולם.

למה?

בהנחה שהצד השני קרא את הכרטיס שלי, מה הקטע לחזור על הדברים?

מה שכן אפשר לעשות, זה להתעניין בפרט מסוים -

ממש מסקרן, איך נכנסת לתחביב X?

שאלה כזו מביעה שזה לא משהו יבש, זה באמת מעניין אותך איזשהו פרט שתפס לך את העין, ונותן לה מקום לבטא את האישיות המיוחדת שלה.

אתה אומר שאין שום דבר מעניין בכרטיס??

בטוח יש שם משהו. אנשים חדשים מגיעים ממקומות שונים, עם תפיסות שונות, בחירות מעניינות שהם עשו בחיים שלהם.

אני חושבת שנכון להגיע לקשר מתוך סקרנות ורצון להכיר את מי שעומד מולך.

אתה גם יכול לעשות משהו כזה - לא יודע מה בדיוק את יודעת עליי, אבל יש אולי משהו שתרצי לדעת עליי לפני שניפגש?

אקטואליה ודברים שקורים - זה לא המקום בעיני - תחילה של קשר זוגי צריכה לעסוק בכם. לכן השאלות המתאימות יותר בסגנון של - איך עבר עלייך היום? יש משהו שאני יכול להביא לדייט כדי לשמח אותך?

משהו שמראה התעניינות ספציפית בעולם שלה, לא משהו כללי על תוצאות הבחירות או משהו כזה.

בעיקר - לא לבוא עם רשימת שאלות מוכנה.

אם זה נשמע קשה, מורכב, מסובך -

אפשר להתאמן על בני משפחה\חברים.

בהצלחה!

בעיני, אם שניכם ראיתם פרטים אחד של השני וגם ביררתם אחד על השני - פרטי ההיכרות של התחביבים ורקע לא כאלה משמעותיים.

הייתי בעיקר שואל שאלות שנוגעות ל"איך עבר עליך היום?" בהכי פשוט ואנושי. נגיד מספרת חוויה אז אני מקשיב שואל ומתמקד בחוויה. לא מה זה אומר בתור דייט אלא ליצור אווירה נוחה ונעימה. וכן הייתי גם משתף קצת איך עבר לי היום ולזרום בהתאם לכמה שהיא מתעניינת וכמה מתחשק לי לספר.

ועוד שאלה שאפשר לשאול זה "איפה אתה בחיים כיום?" נגיד אם היא סטודנטית, איך הולך לך בלימודים וכן על זה הדרך. הרבה פעמים השאלות הללו מתחברות.

דווקא באיזור דייט 3 ומעלה שטיפה יותר מכיר ונותנים אמון זה בזו אז יותר מרגיש לי טבעי לשאול שאלות אישיות בהדרגה.

אני יודע שיש הרבה כאלה שלא עושים כמו שכתבתי וזה בסדר גמור כל אחד מה שטוב ונעים לו

וגם לא צריך להאריך מידי, קצת לשאול שאלות בסגנון ש @advfb כתב ואז כשהאוירה קצת יותר נינוחה לעבור לתאם פגישה, אפשר גם להגיד משהו כמו "טוב... אז אני אשמח שנדבר יותר/שנכיר יותר... מתי מתאים לך..."

בהצלחה בחיפוש

שם גם שדכנים שמשדכים מסורתיים. (התגובה בראש הפורום של "מדריך עדכני לפורום שלנ"ו" ושם בקישור "רשימת שדכנים מתעדכנת")

אני רואה שם ברשימה נגיד את השדכניות רחל בן דוד וחבצלת מורי ונאווה תמר, תסכלי יש שם מספרי טלפון.

(ונראה לי גם באתר שליש גן עדן יש).

בהצלחה רבה

א. הפלטפורמה פה לא נועדה לזה

ב. רוב האנשים פה כנראה לא מסורתיים

ג. איפה כן? אתרים, אפליקציות, שדכנים, אירועי פו"פ וכו'...

בהצלחה!

אולי @מוקי_2020 יכול לסייע

אם מישהו רואה ומרגיש בנוח והוא נזהר בהתאם, למה לא?

אם אתה מחפש משהו מסוים, הגיוני ללכת למקום שבו סביר להניח שתמצא אותו.

אתרי הכרויות, אפליקציות, מפגשי פו"פ - מיועדים לזה.

האתר הזה לא מיועד להכרויות, אבל בהחלט יש לא מעט זוגות שהכירו פה.

אבל

כמה מהם הם מסורתיים?

עדיף ללכת למקום שבו מטרת ההיכרות היא "קשרים רציניים" כפי שהיא רצתה, ומסתובבים שם יותר אנשים מהזרם שאותו היא מחפשת.

זה מגדיל את הסיכויים למצוא מישהו עם פוטנציאל התאמה גבוה יותר.

לצורך העניין,

מי שמחפש עבודה בהייטק - כנראה לא ימצא אותה באמצעות שיטוט ברחוב, ואמליץ לו להירשם ללינקדאין. מי שמחפש לעבוד כמוכר בחנות, דווקא הגיוני שימצא בדרך הזו, ולא אמליץ לא להירשם ללינקדאין למען מציאת עבודה.

השאלה היא מה אתה מחפש ואיפה סביר שקשר כזה יווצר.

א. היא מחפשת מישהו מסורתי - פחות הגיוני שיקרה כאן.

ב. זכור לי שהיו פה שרשורי הכרויות כאלה ואחרים, ואולי כדאי להזכיר שאפשר לפנות למנהלי הפורום כצד ג' - אבל כניק חדש, לא סביר שיש כאן מישהו ספציפי שמעניין אותה - כי אנשים לא מציגים את עצמם פה כמו שהם היו מציגים את עצמם באתר הכרויות.

אז לא נראה לי נכון להפיח בה תקוות שווא שפה זה מקום עם סיכויים גבוהים בשבילה.