על הפסוק " ואהבת את..." פירוש אונקלוס על המילה אהבה הוא לרחמים, לא מצליחה להבין איך אפשר לרחם על הקב"ה, מבינה רחמים על השכינה או לחוס על כבודו בקיום הלכות וברכות אבל רחמים ממש זה נתפס אצלי כסותר את היראה והכבוד, אשמח להסבר ממי שמכיר.
תזכו למצוות
בעברית המשמעות שלה שונה.
י"ג מידות זה בתורה ובעברית
שתיהן שפות שמיות מאותה משפחה (יש מספר משפחות בשפות השמיות, שהושפעו בתוכן זו מזו בעיקר בגלל קרבה גאוגרפית). לומר שהעברית הגיעה מהארמית זה לא מדויק, כמו לומר שהאדם הגיע מהקוף כשבעצם הכוונה היא ששניהם מגיעים מאב קדום משותף.
העניין הוא שהמילה היא מילה ארמית שורשית (שגם העברית וגם הארמית קיבלו מאותו מקור ככל הנראה) ולכן המשמעות שלה היא לא 'רחמים' כמו המשמעות בעברית.
ומניין שהעברית הגיע מהארמית? כל העברים הגיעו מארם - זו משמעות השם 'עברי' - שהגיע מעבר הנהר "מעבר הנהר ישבו אבותיכם".
ודי קשה להבין האם התכוונת לומר שהיה א' (שפה קדומה כלשהי), ומאלף הגיע ב' (ארמית), ומב' הגיע ג' (עברית).
או שהיה א' שממנו הגיעו במקביל ב' וג', והם הושפעו זה מזה.
ובכל זאת נראה שהתכוונת לאפשרות הראשונה (לפי משל האדם והקוף, ולפי הסיפא). אך לפי הידוע לי, לפי המחקר המקובל, הכיוון דווקא יותר קרוב לאפשרות השניה. הארמית והעברית שייכות לשתי תתי משפחות שונות, שהתפצלו מתת משפחה אחת, שהתפצלה משפה אחת קדומה.
בכל אופן, לא יודע מה מקור ההנחה שעברית התפתחה מארמית.
על הארמית המוכרת לנו, זאת שאנו יודעים שבה רחים=אוהב.
מנין אנו יודעים איך אהבו בארמית שהביאו איתם מארם?
אמרתי שהמילה רחמים הארמית שבתרגום, עליה נשאלה השאלה, היא מילה שמקורה בארמית ולא יובאה אליה מהעברית. לכן המשמעות שלה שונה מהמשמעות העברית וזה בסדר גמור (עכשיו קרא שוב את התגובה הזו - רחמים זו מילה שמקורה בארמית, שם המשמעות שלה היא אהבה - בית המדרש).
הדיון אח''כ היה על מקור השפה - עליה אמרתי שמקור השפה היא בשפה הארמית הקדומה, שהיא מקור לארמית ולעברית. בדומה למה שאומרים שהאדם בא מהקוף, כלומר אב קדום משותף לאדם ולקוף.
מקווה שעכשיו יותר ברור.
אבל יש פה איזו מהמורה שאני עדיין לא מצליח להלום, שאני חושב שעיקרה נעוץ במה שכתבת בהודעה המתחילה ב-'אם לדייק':
"לומר שהעברית הגיעה מהארמית זה לא מדויק, כמו לומר שהאדם הגיע מהקוף כשבעצם הכוונה היא ששניהם מגיעים מאב קדום משותף".
בקריאה פשוטה מובן שהדמיון באי דיוק הוא שכמו שלא נכון לומר שהאדם הגיע מהקוף, שהרי הקוף הוא רק תחנת ביניים בינו לבין האב הקדמון, כך לא נכון לומר שהעברית הגיעה מהארמית, שהרי הארמית היא רק תחנת ביניים בין העברית לשפה הקדומה.
ולא היא.
אם אני לוקח את ההודעות האחרונות שלך כשלעצמן, הן יותר מובנות. אבל אם אני מנסה לייצר קוהרנטיות בין כל ההודעות, נוצר לי כשל.
זה שרשור ולא מאמר. אנסה להסביר ע''פ סדר הדברים דבר דבור על אופניו:
א. נשאלה השאלה על השימוש במילה הארמית רחמים שלא תואם את המשמעות העברית, על זה עניתי שהמילה הארמית היא מילה שמקורה בארמית ומשמעותה שונה מעט ממקבילתה העברית.
ב. על זה שאל חידוש (במין זעזוע שהוסיף למוטיבציה שלי לערער על ההנחה הרווחת שלשון הקודש היא השפה הראשונה והיא המקור) - והרי המילה מופיעה במקרא. על זה עניתי שלא זו אף זו - גם העברית עצמה וכולה מקורה בארמית.
ג. על זה סייגתי שהאמירה שהארמית היא המקור לא מתייחסת לארמית המוכרת לנו מחז''ל (דוגמת התרגום) או המדוברת אלא זו שדוברה בעבר הנהר בימי האבות, שהיא מקור הארמית המוכרת והעברית גם יחד (וזה מאוד דומה לדוגמת אבולוציית האדם שבה יש אב קדום משותף לאדם ולקוף שהוא אף אחד מהם, שכן אבותיו של האדם לא היו קופים בשום שלב, אבל הוא דומה לקופים יותר ולכן האמירה שהאדם בא מן הקוף).
זה כנראה נמצא במה שכתבת: "שכן אבותיו של האדם לא היו קופים בשום שלב" - הלנאבולוציה אתה או לצריה? לפי האבולוציונים היו גם היו (כמובן יש בהם הרבה משפחות ותתי תתי תתי משפחות), ולכן לא הבנתי את המשל, ואיך אתה מדמה אותו לנמשל.
ואגב, לדעתי זעזועו של חידוש לא נבע ממה שכתבת במוסגר (כי שבירת ה'מיתוס' הזה היא חזון די נפרץ, ולא היה לו להזדעזע, ולא היה לך להשתלהב בניפוצו) אלא ממה ששללת בסייג בג'. כי בהתחלה, לפי הקשרן של דברים, באמת היה מובן כפי מה ששללת.
כשכתבתי שאבותיו לא היו קופים בשום שלב הכוונה כמובן לקופים בני זמננו (כמו שכתבתי על העברית שלא הייתה בשום שלב הארמית בת זמננו, אבל כן הייתה הארמית הקדומה), כלומר אחד מזני הקופים המוכרים לנו, הרי כתבתי שהיה אב קדום משותף שכן היה דומה לקוף (או אפילו מוגדר זואולוגית כקוף, כמדומני שגם האדם המודרני מוגדר זואולוגית כמין של קוף).
וזה דומה מאוד לנמשל - אב קדום משותף שיותר דומה (ואף נקרא כמו) לאחד משתי ההתפתחויות.
השרשור הזה עבר אבולוציה, והיה זקוק להרבה הבהרות, שכנראה לך (ואולי גם לשאר הקוראים) היו מובנות מלכתחילה, אך לא לי.
הכשל היה שבניגוד לאבולוציה ולשפות, לי היה קשה לראות בהודעות הראשונות כ'אבות קדומים' לביאורים שבאו אחריהן.
השורש "רחם,, הוא השורש איתו מתרגם אונקלוס את המילה "אהבה" בכל התורה (או לפחות באופן די סדיר, לא עברתי על כל התורה עכשיו)
מה הקשר בין זה לבין רחמים? אני לא יודע. יש קשר, כי גם את "רחמים" אונקלוס מתרגם עם השורש "רחם", אבל אני לא יודע מספיק דיקדוק ארמי ואטימולוגיה ארמית בשביל להסביר מה הוא.
והקו שלו, כל אחד והפסיקה שלו, כל אחד והדרך שלו, אפילו כל אחד והכת שלו, נמשיך לחיות עם ערב-רב (ובאלאגן) במנהגים ובהנהגות הדתיות.
מסתבר שזה לא ציטוט מדויק מחז"ל...
גוגל וג'מיני לא עזרו לי מספיק, אז אני פונה לעזרת החוכמה האנושית...
אז מה המקור לכך? (מן הסתם זהו שיבוש כלשהו של משפט אחר בחז"ל...)
יכול להיות שרצו לעדן את הנוסח. כשהספורנו מביא את זה על תשובת האחים ליוסף "האלוקים מצא את עוון עבדיך" - הם לא מועמדים למוות, אבל המשמעות זהה. אנחנו יודעים שלא עשינו את מה שאתה מעליל עלינו ואתה רק אחד מהשליחים של הקב"ה להביא עלינו את הדין שמגיע לנו בין כך.
בהשראת המכילתא
"משה דברן את! אין לי שלוחין אין לי גדודים אין לי שרפים אין לי אופנים אין לי מלאכי שרת ואין לי גלגלי מרכבה שאשלח ואוציא את בני ממצרים שאתה אומר לי שלח נא ביד תשלח?"
"כך אמר יונה אלך בחוצה לארץ מקום שאין השכינה שורה ונגלית... אמר לו הקב"ה, יש לי שלוחין כיוצא בך שנאמר וה' הטיל רוח גדולה אל הים"
לספור את העומר 49 יום
עדיין גולמי אז יש הרבה מה לדייק.
בימי שובך את שבות עמך, כשעמדו על עמך ישראל צבאות ערב וביקשו להשמיד את עמך מנחלתך, ואתה ברחמיך הרבים רבת את ריבם, וירשו את עירך ירושלים עיר דוד משיחך, ואת הר ציון משכן ביתך, ואת גבול קדשך הר זה קנתה ימינך, והבאתם ונטעתם בהר נחלתך מכון לשבתך, ההר הטוב הזה. ולך עשית שם גדול וקדוש בעולמך. וקבעו יום ירושלים זה להודות ולהלל לשמך הגדול.
...ננחרו על ידי השם. הוא ידע שהם חוץ מנשיאי אפרים ויהודה יהיו המרגלים שבגללם דור המדבר לא יכנס לארץ ישראל.
האם יש כאן השגחה עליונה וחוסר בחירה חופשית? מדוע נשיאי אפרים ויהודה הוחלפו ובמקומם מונו כלב בן יפונה ויהושע בן נון ?
מאיפה הבאת את זה שהנשיאים כאן זה הנשיאים שם? המרגלים נבחרו עי משה או העם, הנשיאים כאן נבחרו עי ה' בלבד (למרות שאין ממנים פרנס על הציבור וכו כפי שמתואר במסכת ברכות איך נבחר בצלאל).
רבינו בחיי כותב שהנשיאים כאן הם הנשיאים אצל קרח, ויש אומרים שהם מתו עם העם בחטא המרגלים ולכן הם לא הנשיאים בפרשת מסעי (כך כתוב איפשהו בדעת מקרא, ואולי יש לזה עוד מקורות). אבל זה לא שהם היו המרגלים.
יש לי המון חומר על זה, מקווה שהרבה כתוב ולא שכחתי דברים... אם מעניין אותך משהו ספציפי תכתוב
אשמח לעצה, לא מצליח ללמוד תורה.
אני קם כל בוקר בחמש כדי להגיע לעבודה מוקדם, לעשות את ה 9 שעותןלחזור מספיק מוקדם למשפחה ולהיות עם הילדים.
אני מגיע בערך ב 17:00 ואז קצת עם הילדים, סידורים וכבר מגיע זמן השכבות שלוקח שעה ואני מוצא את עצמי פנוי רק ב 21:30 במקרה הטוב (אם אין קניות באותו יום) וזה לפני שישבתי לדבר עם אשתי. רוצה ללמוד אבל כבר אין כוח. ניסיתי בעבר ללכת לשיעור דף יומי ב 22:00 אבל המוח כבר לא מתפקד בשעות האלה ולא מצאתי שזה ממלא אותי. מנצל את הנסיעות ל/מהעבודה לשתיים מקרא ושיעורים באוזניות אבל מרגיש שזה ממש לא זה. אשמח לעצות, תודה
קודם כל כמו שנאמר כאן, שבת זה הזמן בדיוק בשביל סיטואציות כאלה של סיטואציות כמו שלך,
בנוסף אני ממליץ לך גם סוג של לעשות 'מבחן' לעצמך האם יש זמנים ארוכים שאתה משתמש בטלפון\מחשב\טכנולוגיה כזו או אחרת והזמן הזה מתבזבז לשווא, הרבה פעמים קורה לנו בלי שאנחנו שמים לב וזה יכול להיות אחלה של זמן לעשות בו את הדברים שאנחנו באמת רוצים, בהצלחה
אין לי כמעט זמן ללמוד תורה, לומד קצת הלכה, מחפש להעמיק ושמעתי על הספרים בים דרכך וסדרת אש החסידות, יצא למישהו ללמוד אותם? יש המלצות? למי מתאים? האם שווה לכל נפש או כתוב בשפה גבוהה מידי?
תודה🙏
(לבקשת הכותב)
"עיר שביד ישראל" לעניין קריעה ומקרי בחורבנה או בבניינה?
האם צריך שממש תהיה לנו עצמאות על השטח של העיר, או מספעק אוטונומיה מוגברת כמו בימי נחמיה?
מצד אחד הב"ח אומר שבימי גדליה היה צריך לקרוע על מצפה על אף שגדליה ישב שם ושלט כאוטונומיה על ישראל שנשארו בארץ והעיר יושבה ביהודים. כי סוף סוף מקרי בשלטון בבל. (ומכאן גם שמדינת חסות של צדקיהו מקרי ביד ישראל)
מצד שני אין אוטונומית גדליה כאוטונומית נחמיה שממש היה פחה ונציב על יהודה וירושלים בירתו. לא נראה שקרעו בימי נחמיה אחרי שהחומות נבנו, וזה מקרי "עיר שביד ישראל".
לכאורה מעזרא משמע שבניין חומות העיר מקרי "ונבנתה ירושלים" גם אם אין לנו עצמאות.
אני שואל זאת, כי יש המנסים לטעון בטעות שבעצם אין לנו עצמאות בעיר העתיקה כי אנו חייבים את אישור האומות לעשות הרבה דברים בעיר העתיקה.
אז גם אם נזרום תיאורטית עם שיטתם, האם לפי זה עדיין נחשב שירושלים נבנתה בששת הימים או לא? ומה לגבי השליטה שלנו בהר הבית? נחשבת שם העיר כבנויה או חרבה? (לא מדבר על המקדש שפשיטא שנחשב בחורבנו גם אם אנו שולטים שם וצריך עקרונית לקרוע עליו, כי במקדש חורבן הבניין הוא העיקר ולא השלטון על המקום).
אני שם כאן את הסיפור הזה של חנן פורת זצ"ל על הרצי"ה (שיש לו עוד עדים רבים) ובזה בל"נ אעצור.
'המוותר ברמת שלמה יוכה בעיר העתיקה' | ערוץ 7