זתומרת, בהתחלה היה קשה קצת להתחבר כי היא הייתה עצורה כזאת...

אבל כשהיא פתאום חייכה והייתה שמחה היא הייתה ממש מתוקה.  אבל בו זמנית הבנתי שיש לה בעיה ו.. 

מה יכלתי לעשות? זה לכל החיים, זה מפחיד.  אז חתכתי...

אם מישהי התלהבה ממך רצח אחרי שתי פעמים ונשבר לה הלב אחרי שאמרת לה שמרגיש לך שלא נכון להמשיך -אין לך אפשרות לקחת אחריות על זה. עשית מה שצריך. אתה יכול להרגיש (ומחובתך להרגיש) טוב עם עצמך.

יש לה מסע לעבור, זה לא קשור אליך.

תמיד כדאי לנסות להפרד הכי יפה והכי מכבד שיש וזהו. כל השאר - מן אללה.

עם הזמן לומדים שקצת מסוכן למסר את הלב שלך למישהו שהתלהבת ממנו משני פגישות.

הרבה אנשים טובים לומדים את זה גם בדרך הלא נעימה. אלו החיים.

אני גם מאוכזב מעצמי שדחיתי בנאדם על זה שיש לו בעיות שהוא לא אשם בהם. 

תמיד אני חושב הלואי שיכלתי לדאוג לאדם כזה, ובסוף אני מרגיש כאילו יצאתי אנוכי שחושב קודם על עצמו. 

משגע אותי שפגעתי באדם כזה שדווקא הוא צריך הכי הרבה אהבה. 

שאתה מכיר במגבולתיך. אתה יודע מה הגבולות גזרה שלך - זה הדבר הבסיסי שהכי בנאדם צריך.

להיות מודע לצרכים שלו. קשר זה משהו הדדי. אתה לא 'עושה טובה' למישהי שאתה איתה בקשר.

אם זה מרגיש לך לא טוב לעצמך - זה גם אחריות מצידך להפרד בשביל שגם לצד השני תהיה זוגיות טובה.

זוגיות שרוצים אותו. כל בנאדם צריך זוגיות רוצים אותה בו לא עושים לו טובה.

לטווח ארוך היא ממש תודה לך שנפרדת ממנה. הדברים הללו כ"F פשוטים.

בסדר אני יודע את גבולות הגזרה שלי.. אחלה. 

אבל הגבולות האלה גרמו לאדם כזה להישאר בחוץ ולהפגע...

אני מעריך את הניסיון לענות, אבל לא הבנתם אולי, אני לא מנסה לצאת בסדר..

משגע אותי שיש אדם פגוע איפשהו...

אם לא תצא - אף אחת לא תפגע.

ברגע שאתה יוצא למסע הזה אתה יודע שאתה עוסק עם נשמות ואתה אכן עלול לפוגע ולהפגע. זה חלק בלתי נפרד מהעסק הזה. אתה לא חושב?

סליחה על כל האגרסיביות שיש בהודעות שהגבתי לך אבל אני חושב שזה סופר חשוב ולכן אני כותב לך.

יש מקרים טרגדיים שנאלץ לראות בחיים ורוב הפעמים לא נוכל לעזור.

העולם מלא בטרגדיות - כדאי מאוד לדעת איך להתמודד עם זה בלי להשאר אדישים. אע"פ שאין בידינו דרך הטבע מה לעשות הרבה פעמים..

בסוף גם מתים, זה גם משהו שצריך לדעת איך להתמודד עם המוות. 

ולגבי העניין על תפילה - התכוונתי ברצינות מליאה!

חלק מהחופש שלנו בתור אנשים זה להתעלות מעבר לגבולות האנושיים המוגבלים שלנו - לפנות לאבא שבשמיים שיעזור לנו. 

חשוב מאוד לבקש מהקב"ה את הצרכים של הזולת. הראשון שעשה זאת היה אברהם. שמעתי פעם מי שפירש את זה שאברהם קיבל רמז בפנייה של הקב"ה שהוא עומד להשמיד את סדום שיש בכוחו להועיל למען זאת בתפילה. ואז אברהם הבין שאם יש לו אפשרות לפנות ברחמיים כלפי הקב"ה - מחובתו לעשות כך. 

אם התעוררו לך רחמים על מישהו - מחובתך להתפלל עליו. חובה מוסרית.

כשאין מה לעשות בדרך הטבע - פונים למעל הטבע. אל תשכח אותה. תזכור אותה ותתפלל עליה.

(ואם יש לך דרך הטבע למצוא לה מישהו אדרבה!)

מה לעשות שאנחנו חיים בתוך עולם מערבי שלא מרגיש את זה? שאלה טובה..

יש פה עניין אחד בסופו של דבר -היחס בטרגדיות בחיים. עניין התפילה הוא נתיב אחד כלפי היחס הזה.

כל עו"ס מתחיל יודע שכדי לעזור למטופל צריך גם לקחת ממנו דיסטנס אחרת אפשר להשתגע.

אם נוציא את המילה 'לגיטימי' מהלקסיקון נרגיש הרבה יותר טוב ולא נצרך לשפוט את עצמנו לשווא.

אין מה טוב ומה לא טוב. יש מה מתאים ומה לא מתאים.

ה' ירחם על בריותיו. אתה תעשה שאתה מצווה עליו.

מישהו יבוא וירצה את הבחורה ולא 'יעשה לה טובה'.

תבקש ממנה את השם של אמא שלה ותתפלל עליה.

אם יום אחד חבר או האשה נמצאים במצב שצריך לתמוך בהם... התשובה היא "אני לא ארגון חסד"?

ההבדל הוא רק כמה אנחנו מסוגלים להכיל.  תקן אותי אם אני טועה..

וגם מה שאמרת "ה' ירחם על בריותיו"

אחי, אני מכיר אישית אנשים פגועים נפשית והם עדיין לבד ומסכנים. 

אז תניח לה שיהיה לה סיכוי להתחתן עם מישהו שיאהב אותה באמת ולא עם מישהו שעושה לה טובה

אבל תודה על הניסיון לעזור אחי

תראה מה כתבתי פה

תודה.  

מה אני אגיד.. אני רק מקווה שאני אשמע שהיא התחתנה בחיי זה יעשה לי טוב 

זה לא שאני מנסה לנקות את המצפון, או להרגיש שאני עושה חסד אחרי הכל...

אני מנסה לדייק מה מפריע..

מפריע לי העובדה שיש אנשים כמותה שנשארים לבד, 

ואם דואגים להם אז מנחמים אותם שהם בסדר אבל בד בבד שומרים מהם על מרחק בטוח. 

ואני אחד מאלה.  ובעקבות כך פגעתי בה כאילו שחסר לה מי שפגע בה בחיים.

@קל"ת 

בקיצור, אני מדמיין אותה נפגעת ונשארת לבד כל פעם מחדש שוב ושוב... כל יום, בחיי

מבאס אותי שאני לא זה שיכל לאהוב אותה, להכיל אותה ולעזור לה, 

והיא חשבה שכן הנה סוף סוף מישהו כזה - וחטפה כאפה.

לא שאני מצטער למה לא התחתנתי מתוך יסורי מצפון..

לא הייתי עושה דבר כזה בחיים- אני יודע שזה גרוע לשנינו.

טוב תתפללו שיהיה לה טוב בקיצור...

תגידו לקב"ה שירחם על הבחורה שמבקש אמונה מדבר עליה.. אולי זה מספיק בשביל תפילה

מרגש האכפתיות שלך

כל הזמן אתה תפגוש בחיים מצבים שהם לא הוגנים , אנשים מסכנים ומצבים קורעי לב 

כמו שכתבו לך לא מתחתנים ככה, ולא בהכרח חכם לשמור על קשר 

כרגע אין לך מה לעשות חוץ מלקוות שיהיה לה טוב ולהתפלל 

וכמובן לנתב את הכוחות האלה ואת האכפתיות למציאת הגברת שלך 

כן,

אך הלואי שיהיה טוב לכולם וכולם יקבלו המון אהבה כמו שמגיע להם.

אז מזלך שקלטת את זה בזמן ואתה לא צריך להרגיש רע תחשוב שהי התפללה עליך כי כל המבקש על חברו נענה תחילה

חוץ מלהתפלל עליה.

יש לך רגישות יפה מאוד.אשריך.

או ששאלת שאלה רטורית?

אבל אולי באמת אשים ציטוט שיהיה יותר מובן

עריכה: אי אפשר לערוך, אבל תזרום 

אז קודם כל זו פוזיציה בעייתית כי כביכול את שואפת להפוך למשהו מאוד מאוד שלילי על פי השיר, את שואפת להיות נשואה וכאמור השיר הזה לא מאיר נשואים באור חיובי.

דבר שני זה שרווקים לפעמים רואים את הנשואים בצורה כזו ששכחנו את איך זה להיות רווק ואנחנו רוצים שרווקים יפסיקו להיות בררנים זה לפעמים מתוך רצון לעזור, אנחנו לא היינו בררנים אף פעם, ולא מבינים כל כך את הצורך ברשימת המכולת של החברים שנשארו רווקים וכשמציעים הצעה והיא נפסלת או סתם מנסים לשוחח על העניין, אנחנו מואשמים בניתוק ובחוסר רגישות וטאקט וששכחנו איך זה להיות רווקים, לא, לא ממש שכחנו, פשוט אף פעם לא היתה לנו ממש רשימת מכולת, אף פעם לא היה לנו מחסומים רגשיים בעניין, אנחנו רוצים לעזור לאלה שנשארו רווקים אבל אנחנו מואשמים בהתנשאות אז מוטב אולי שנעזוב אתכם בשקט כדי לא להפריע.

ואז אנחנו מואשמים שאנחנו לא עוזרים מספיק.

ודבר אחרון, נישואין זה לא ארמונות מפוארים לרוב, יש הרבה מאוד התעסקויות שיש כנשואים ואין לרווקים, הרבה פעמים דווקא ההפך, הרווקות היא זו שהופכת אותך לפריווילג בלי צרות פרנסה, עצמאות, גידול ילדים ועוד.

וגם באמת צריך להבין את החשיבות בלהתעסק בשידוכים, כן יש כאלה שיש להם קושי בלמצוא, אבל באמת חושבת שכחלק מתיקון העולם והמוסר האנושי שידוכים זה צריך להיות נחלת הכלל.

ונעלמו, חברה בדיוק התקשרה והציעה. בלה בלה.

אין מה לעשות יש אנשים שמקשים

מורידים את הרמה בשביל כולם.

אין נאמנות.

מסוגלות להתכתב ולדבר ולהתלהב בערב.

בבוקר והנה היא נעלמה.

אני לא לפני הרבה זמן הייתי כל כך תמים שלא הכרתי את זה דיברתי עם מישהי(וזה היה דרך מישהו שהכיר ביננו)וקבענו שלחתי לה הודעה והיא לא ענתה..

אני בלי ווטסאפ וכו' אז ממש לא הבנתי חשבתי שהפל' לא עובד אולי היא לא קוראת הודעות סמס...

התקשרתי גם לא ענתה חשבתי הפל' שלי הלך...

ואז גיליתי שיש שם לדבר  הזה מאז כבר היו עוד כמה דברים דומים...

הייתה לי פעם שהתפניתי לבית חולים בפתאומיות בלי טלפון ולבסוף הייתי יותר מחודש בלי טלפון איני יודע כמה שיחות שלא נענו

לומר פשוט שלא מתאים?

שיש פער זה לא אמור להיות ככה..

אני חושבת שעל הגבר יותר ליזום בין דייט לדייט לפחות לפתוח את השיח . אבל התפקיד שלה זה להיפתח ולא להיסגר

בעיקר עם הקטע שעליה מוטל להיפתח לי זה לפעמים לא זורם ולא כי אני לא רוצה ואני רואה איך זה גורם לנסיגה בצד השני

יש הבדל אם זה תקוע לבין אם זה לוקח זמן..

כאילו אם בחורה לא זורמת איתי כפי שציפיתי אבל זורמת במידה מסויימת ומראה עניין אז זה לגמרי חלק מהמשחק

כי הבחורה חסומה ולא משתפת ..

והבחור גם באנרגיה זכרית פצועה - לא יוזם / רגשי נחיתות / חושב מה היא תביא לי בתמורה .

זה חוסם לגמרי את הבחורה אי אפשר להכיר ככה

ככה יש הרבה קשרים שנתקעים עוד לפני הדייט/ בדייטים ראשונים ,שיכול להיות להם פוטנציאל גדול אם כל אחד היה מתחבר למהות שלו ..

לא יודע לא מתחבר לכל משחקי המגדר האלה

בתור גבר זה ממש מתסכל שהבחורה חסומה.

אבל יש הבדל אם היא חסומה לבין זה שלוקח לה זמן יותר לשתף.. לפעמים קצת סבלנות והדברים נפתחים.

וגם לגבי האנרגיה הזכרית - יש הבדל אם הגבר בכלל לא מביא את עצמו, לבין זה שלוקח לו קצת זמן לצבור אמון ובטחון.

ונראה לי שהעקרון נכון לשני המינים,

שרואים מגמת התמקדות אז זה יכול לתת יותר בטחון ואמון שהקשר מתקדם בצרוה טובה

לא לשחק את כל המשחקים ולא לנסות להיות מי שאתה לא, אפשר להבחין אם בן אדם הוא עצמו או מנסה לחקות משהו אחר

והגיוני שהזמן בין לבין נועד לעיכול,

לכן הפער הוא לא פער שזה הפוך בהכרח שבאחד מהם מרגישים טוב ובאחד מהם מרגישים לא טוב..

לפעמים קרה לי שהרגשתי יותר טוב בין לבין מאשר בפגישות עצמן

כאילו מה שאתה חווה בדייט זו החוויה עם האישה עצמה, נעים או לא נעים יש משיכה או אין קיצור בעיקר רגש, איך הווייבים שלכם נפגשים

ובין הדייטים שההתלהבות והרגש יורדים השכל מתחיל לנתח מה היה ואם זה מתאים או לא

ובתשובה לשאלתך שתי התחושות מאוד חשובות ונראה לי שהעיקר זה איך מרגישים בדייט עצמו, ובקשר למחשבות שבין לבין לראות אם הן באות משכל ישר או מפחדים ודמיונות

הדוגמא הכי בולטת שאני חושבת עליה זה אם נגיד בדייט אתה לא מרגיש משהו מיוחד, מרגיש שזה לא כזה קשור, אבל אחרי זה בשכל אתה חושב שוואו זה אבל בדיוק מה שאני מחפש, אם זה לא דייט ראשון שני אז נראה לי ברור שאין למה להמשיך)

בפגישה עצמה אין דמיונות, הפגישה מאוד מקרקעת את הזוג והם מרגישים מה קורה ביניהם. 

בין לבין הדמיון מפתח, אפשר לחשוב איך מפה להמשיך הלאה, לטוב או למוטב... 

השכל גם נכנס בין לבין ובאמת יש צורך להבין מה השכל אומר ומה הדמיון אומר.

ואם תתבונן בתשובתי תשים לב שהזכרתי גם את הדמיון

להבנתי התייחסת לדמיון כוזב ומה שכתבתי (שלא סותר את מה שכתבת) מדבר על דמיון בכלל, גם ככלי לגיטימי.