השאלה באיזו רמה ואיך היא מתבטאת.. 

למישהו אחד יש פתיל קצר ולשני אין בכלל פתיל, אנחנו אנשים מאוד שונים אחד מהשני ולמרות שזאת אנחנו יוצרים קשרים אחד עם השני. אם בנאדם מודע לחסרונות של זה דבר ממש ממש מוערך.

זה הבעל שלך ולא צחוק. 
לבדוק טוב טוב

מבחנים? להחטיא אותו?

מבררים מסביב, או ששואלים ישירות.

התכוונתי מבחן לדוג' לאחר לו ברבע שעה .. 

כעס זה חטא, לפחות לפי המקובלים ואם הוא יכעס זה לעבור על "בפני עור".

להכעיס אדם כדי לדעת אם להתחבר עמו

אבל זה עונה רק על צד הכעס, ולא על צד האונאת דברים שזה איסור דאורייתא.

אני מבין את דברי האורחות צדיקים כמשל, שמשמעותו לבדוק את האדם במצבים שבהם הוא כועס (כמו המקור בחז"ל).

והראיה מרב הונא אליבא דהרב זילברשטיין מוכיחה את זה יותר, שידע מעיקרא שלא יצטער (כי הוא אביו) ומאידך שלא ירתח (כי הוא מכיר את טבעו, כאביו).

אני לא בטוח לגבי איחור אבל לדעתי זכותה לאחר בכמה דקות,

או זכותה לדוגמא לחלוק על דעתו ולראות איך הוא מגיב...

אם הוא כועס זו בעיה שלו.  

אתה רואה שכתוב "הכעיסהו" לא רק אם אתה יודע שבוודאות הוא לא יכעס.

אם יש לך רעיון איך לפרש - בכבוד.  אבל הדברים כתובים...

אם היא חולקת כי היא חולקת, דיינו.

אם היא חולקת בצורה שמעוררת את הצד השני לכעס, זה מצער אותו, וזאת אונאת דברים. וכו'.

ספרים מתקופת האורחות צדיקים שמזכירים "אמר החכם", לא פעם ולא פעמיים מביאים ציטוטים מפילוסופים גויים וכדומה. אין לזה תוקף הלכתי. אתה לא יכול להביא את זה כראיה כאילו שזאת משנה או מימרא מהגמרא.

אם כבר ממעשה דרב הונא, ושוב, הוא יצא דופן כמו שהגמרא אמרה בעצמה.

לגבי האיחור, אתה צודק שקשה להגיד שזאת אונאת דברים. כי אין פה דברים ואין מעשה בפועל.

מכל מקום, אנשים שהם מתעללים, קרי פסיכופתים ברמה כזאת או אחרת, הם שחקנים מספיק טובים כדי להתגבר על איחור של כמה דקות.

בד"כ הקשר מתחיל הרבה יותר ממושלם במקרים כאלה.

וכעסנים יש הרבה, מכל הסוגים. כמעט כולם כועסים מתישהו. לא כל אדם שמתרעם על בזבוז הזמן שלו או על מחלוקת שנוגעת לליבו הוא אלימ/ה.

זאת עצה לא יעילה לענ"ד. עדיף לנסות לברר מסביב, או לשאול ישירות. רוב האנשים יענו בצורה כנה, מנסיוני.

אם אותו צדיק הביא מאמר, הוא ידע את ההלכה ואת ההשלכות של מי שיקרא כשהוא כתב את זה. 

הוא לא העתיק כמו ילד בגן.

אפשר לחלוק בלי לעצבן - זה לא חייב לבוא ביחד.

סתם פשוט להגיד דעה שונה או לשחק אותה לא מבין ולראות אם יש סבלנות.   אולי אני לא מספיק טוב בעצות אבל צריך לבדוק איכשהו..

אין מה לעשות זה החיים שלה והיא צריכה לדעת עם מי היא הולכת לחיות...

אבל לדעתי הראש האולפניסטי הזה שמאתר כל היום גברים אלימים בכל התנהלות שהיא קצת "גברית" היא לא בריא בשידוכים.

מסתמא אפשר לסמוך על הרב זילברשטיין יותר מאשר עלי, אין ספק בזה.

אני פשוט חושב שזה לא יעיל...

אני מכיר כמה וכמה כעסנים רציניים שלא היה מזיז להם איחור של רבע שעה. ולא היו מתלהטים אם היו חולקים עליהם.

אבל כשהם מתעצבנים הם מאבדים שליטה, וה' יעזור לכל מי שבסביבה.

בשורה התחתונה, זאת עצה לא יעילה כל-כך, אם זה כעס קטן.

ואם זה כפשוטו כאותו חכם, אז זאת כן עצה יעילה אבל היא עבירה גמורה אליבא דהרב חיד"א והרב זילברשטיין.

רוב מי שאני מכיר שהוא אלים בטבעו, מודה שהוא אלים וגם די מתגאה בזה.

כמה הם גברים מתעללים? אפס...

אבל לדעתי לשאול חברים או שאלה ישירה זה העצה האחרונה שמועילה

כי לרוב החברים ואותו אדם רק יכסו על הרע ולא יגלו אותו.  בעיה...

אני חושב שהכי חשוב זה לשים לב אם מרגישים בנוח לידו או לידה.

גם אם הבן זוג לא מתעלל פיזית, הוא עשוי להיות מתעלל רגשית.

וגם אם לא רגשית, אז הוא/היא יגרום לך לנבול בסופו של דבר מההרגשה השלילית שמערכת היחסים איתו מייצרת.

ברוך ה' לא "זכיתי" להכיר אנשים שמתעללים שיטתית מקרוב, אז אין לי מושג איך זה נראה.

וזה למרות שנתקלתי בהרבה מצבים של קשרים שרעילים לאחד מהצדדים במקרים של קשיים בשלום בית.

נראה לי שזה דבר שנפוץ יותר מנישואים לפסיכופת...

בטעות חשבתי בהתחלה שהגבת לי אז כתבתי חח

אבל לא משנה, זה גם ככה חשוב לכתוב את זה 

אז מי שבאמת חשוב לו התורה ימצא דרך להסתדר

מנסיון, קשה מאוד להתרכז בזמן שמחכים למישהו. זה בכל מקרה פגיעה באיכות הלימוד.

אליבא ד@מבשר שלום.

לא הפריעו לי איחורים אף פעם. רק ביטולים ברגע האחרון שמשבשים את כל התוכניות הצליחו לבאס אותי.

זה ותהילים, כל מה שגם אם לא הכי הבנת מה אתה עושה מרוב התרגשות או מתח, גם איכשהו יצאת ידי חובה

זה גם "בזבוז זמן" לכאורה.

המטרה היא לבדוק התאמה, זה לא ביטול תורה (כל עוד אין דרך אחרת).

לפעמים בכמה דקות איחור אפשר לגלות דברים שסתם ככה היית מגלה בכמה פגישות.

זה לא הכי מציאותי.

ואם מישהי תאחר שעה ומעלה היא תשדר שיש לה בעיה כלשהי...

קישרת להודעה משובשת קצת... מה זה לצרוח על רבע שעה?

גם בהנחה שנוהגים וגם בהנחה שבתח"צ, אין מצב להגיע בדיוק על הדקה אלא אם אתם שכנים.

זה זמן בלתי סביר בהתחשב בעובדה שדייטים לא אמורים לקחת יותר משעתיים וחצי במצב אידאלי (לא מעיד מנסיון ).

ואם מישהו יעשה דבר כזה סביר מאוד שהצד השני ישלח הודעה "התנצלותי הכנה, חיכיתי שעה ונאלצתי ללכת".

הברזה כזאת תעצבן כל אדם מן השורה, לענ"ד.

גם חצי שעה זה קצת מוגזם בלי להודיע, זה לא שאנחנו בשנות ה90

לא יודע

שכל אחד יחשוב איך הכי נכון לעשות את זה

אני מסכים שהעצה הזאת היא לא לכתחילה, רק אם אחרי כמה פגישות עדיין לא ברור לך מה מידת הכעס של הצד השני, ואתה מכיר את עצמך שלא יצא לך לאחר גם ככה.

הכי טוב זה להביא בקבוק מהיי"ש החריף ביותר שיש ולתת למדוייט/ת לשתות.

זהו. במהרה טבעו של המדוייט/ת יתברר.

וגם יותר קל הלכתית

(למי שתוהה, זה לא באמת קל הלכתית. אסור להשתכר חחח)

לפעמים הרבה יותר מעוד פגישה של דיבורים

הזמן שלך , אתה בא לבדוק האם זו שמולך מתאימה להיות אשתך .
כל יום שעובר אתה נקשר לבחורה, וכשהרגש גובר על השכל זה לא טוב.כמעט תמיד.
ודבר שני, ממממש לא בוחנים בכל תכונה ...... אמרתי בכעס כי זו תכונה שצריך להיזהר בה מאוד מאוד.
וקמצנות
 

קורת בפגישות. חלק מהיופי האדיר של הפגישות שהם טבעיות ולא מלאכותיות.

ולגכן אם משהו ממליץ לך להפוך את הפגישה למלאכותית - לא אסכים איתו.

את פגעת פה בנקודה אמיתית שהיא גם כואבת. ככה למדוד דברים בפגישות. אין 100%. אבל זה מה שיש לנו - איך שאנחנו מתרשמים מהאדם בפגישות ולא דברים אחרים.

איך זוגות מתחתנים - ע"י הכירות ספונטנית. רק ע"י כך אפשר לגשת לשלב המתקדמים. וכדי להתקדם צריך ספונטניות.

אבל תכלס לפי דעתך היא צריכה לחתוך, כי בצורה ספונטנית היא מרגישה שהוא כעסן

ולהתחיל לדון לכף זכות זה לא ספונטני אלא שכלי. 

היא לא אמרה שהיא הרגישה שהוא כעסן. היא אמרה שהיא חוששת ע"פ מה שהוא סיפר. אלו שני דברים שונים.

לא אמרתי לדון לכף זכות. אמרתי שצריך להרגיש דברים כדי להביע בהם עמדה.

עכשיו אחרי שדבריך @להיות בשמחה1 -

מתי שתרגישי בנוח איתו וזה יטריד אותך, את מוזמנת לשאול אותו בעדינות. לא בתור שיפוטיות אלא באופן כללי - עד כמה הוא מרגיש שיש לו פתיל קצר או ארוך.. אבל זה ממש תלוי בסיטואציה וברגשה כלפי זה.

יתכן שיש לה חושים יותר חדים ממני וממך.. ובשבילך זה רק השערה.

בכל אופן, ללכת על פי הרגשה בחיים זה הימור - לטוב ולרע... עדיף לבדוק. 

ולשאול ישירות לדעתי זה ממש מיותר.

אולי לדעתו בכלל הוא תמיד צודק ואחרים מעצבנים אותו?  הוא יגיד שהוא לא כעסן.. יופי

"מכל מיני דברים שסיפר יש לי חשש שיש לו מידת הכעס.

איך ניתן לבדוק זאת?"

היא לא הרגישה ממנו שיש לו את מידת הכעס ולכן היא מבקשת מאיתנו דרך לבחון זאת. כי היא לא הרגישה ולכן היא לא יודעת. מה שעורר אצלה חשד לכך זה תוכן מסויים של דברים שהוא אמר לה. זהו זה. משהו שיכלי שלא מבורר עד כה.

אענה לה שמידת הכעס איננה נבחנת רק על פי פרמטרים שיכליים לא מובררים כאלה ואחרים ולכן אם היא רוצה לשמוע מה הוא חושב על זה כדאי לה לשאול אותו או להרגיש אותו יותר ולראות ע"פ התחושה שלה (כלי מוגבל, מסכים).

בכל אופן אם אדם שמודע לחולשותיו - זה דבר שראוי להערכה. 

לקלוט אדם על פי הדיבור זו הרגשה לדעתי...

אם הוא לא מודע לחולשותיו או מסתיר אותם החיים שלה יהרסו...

אין צורך לדון בזה.

לעשות מבחנים לשני זה לא בריא בדר"כ. זה משאיר אווירה חשדנית.

ועכשיו אסייג - ככה אני מכיר, ככה לי עושה טוב.

זו זכותך לבדוק אותם. שיתבגרו...

עוד רעיון

כמעט הכרתי מישהו שהיה כמעט באותו מצב - לקראת נישואין וזוגיות

ההודעה שם בתגובה למישהי שניסתה בחור ואז עוד חתכה את השידוך

לא אמורים לקחת ברצינות מישהו עם כינוי "עשו". 

לא כי "פלונפון"

אדם מצפה שתתיחס אליו בכנות ובשקיפות ולכן זה הגיוני שזה יעצבן אם אדם עושה מבחנים לשני שמעידים על חוסר שקיפות וכנות. להיפך כנות ושקיפות זה דבר שמצריך בגרות. לא להיפך. 

כרגע שנינו יודעים שאנחנו לא מכירים אחד את השני...

אם הוא מצפה מהשני לסמוך עליו בלי לבדוק הוא צריך להתבגר. 

משתפים, משוחחים, חיים ומרגישים אחד את השני ואחד עם השני. וזה דורש כנות ושקיפות.

לעשות 'מבחן' למשהו זה לא כנה וההיפך משקיפות. זה הכי לא שקיפות שיש.

מי שהולך ככה מתגרש מהר מאד או נתקע עם מה שלא טוב לו.

כנות ושקיפות זה לא קשור לכאן... אני לא משקר בזה שאני מברר

פה באים במטרה לברר מי הצד השני שאיתו אני הולך לחיות, ואדם לא תמיד מודע לבעיות שלו

או לפעמים מסתיר אותם, ואח"כ זה מתגלה...

הדרך הזאת היא חסידות מוגזמת שעלולה להרוס את החיים. מחילה.

או על 'מבחנים' שעושים אחד לשני בפגישות עצמם?

בירורים זה דבר חובה, אתה צודק.

הלואי שהיו אומרים אמת ואז לא היה צריך כלום...

אני מכיר שני בחורים שסידרו להם בחורה עם בעיות נפשיות (היום שניהם גרושים)

באחד ה"רב" אמר מפורש למשפחה לא לגלות לו.  לשני הרבנית גמרה את ההלל על הבחורה ולא גילתה לו כלום.

אתה מבין... לך תסמוך על אנשים.

ולמה לדעתך בירורים אצל צד שלישי שונה ממבחנים מבחינת חוסר אמון? 

בנאדם לפעמים ממש רוצה להתחתן אז הוא מסתיר את המידות שלו,

או שהוא לא מודע אליהן...

אחד ילדותי ובטוח שהוא מוכן לחתונה,

השני כעסן וחושב שהוא צודק וצריך לחנך אנשים,

השלישי עצלן ובטוח שאם הוא יתחתן הוא יהפוך לחרוץ בשביל אישתו.

תשאלי אותו על זה הוא יגיד את האמת שהוא מרגיש. 

מודעים לעצמם. ומי שלא - בדר"כ קל מאוד לזהות את זה..

בנחת, רוב האנשים סה"כ דוברי האמת.. ב"ה.

ונניח שיש מעט, עדיין בשבילם שווה לעשות בדיקה.  זה לכל החיים.

אתה רוצה להסתכן? תסתכן.  יש מי שלא רוצה.

אני מוכן להסכים שהרוב הם אנשים אמיתיים...

אולי הגזמתי, אבל באמת שאני מכיר הרבה ששיקרו בשידוכים

גם בשבילי - למרות שאין לי מה להסתיר החליטו לעשות ממני מלאך ולחרטט דברים שלא שייכים לי.

כמה הם באחוזים לעומת השאר, לא יודע.  זה לא המחלוקת.. העניין הוא שזה קיים.

לא צריך להגזים עם ההפחדות מכל הסיפורים על ה"משודכים עם בעיות".

ברוב המקרים זה סתם אנשים שעברו דברים קשים וסובלים מדיכאון קל או חרדות בקטנה.

אנשים מנפחים את זה כאילו כל מי שאי פעם לקח כדור הרגעה צריך אישפוזים דחופים.

ואז גם מהאחוז הקטן הזה של המספרים משליכים לכל השידוכים.

רוב האנשים נורמלים, רובם לא כעסנים, ורובם גם לא שקרנים. וחשוב מכל, ה' טוב, ושומר עלינו שלא נעשה טעויות

הרי חכמים אמרו על כל אדם כבדהו וחשדהו...

אם אי אפשר לבדוק - לברר ולבטוח בה'. אבל אם אפשר, למה לא?

כידוע.

יש גבול שחז"ל תיקנו לנו שאותו צריך לברר. בודקים במשפחה וכו' (והאחרונים הוסיפנו לנו דברים שכנראה היו ברורים להם כמו שמירת שבת, כשרות, וכו' דיברנו על זה פעם. גם מידות, מניח שפעם היו יותר בהכנעה אז היה פחות שייך לבדוק את זה).

ולא כתוב שם לחבר למכונת אמת, ובטח שלא כתוב שם לבחון אנשים כאילו שאנחנו מלאי שלמות...

זה לא יכול להמשיך בינינו

וכבר דנו בזה אליבא דשיטת החיד"א שאחריו הלך הרב זילברשטיין שבמפורש אומר שיש בזה חטא רק שתרצו בדוחק במקרים יוצאי דופן.

כשמישהו מוצא איזה חשד קל ומתחיל לשגע את המשודכ/ת שלו הוא בבעיה רצינית.

אני מכיר כמה וכמה שעשו את זה למשודך, במקום לסגור חתונה, מרוב פחדים ודמיונות.

רובם עדיין רווקים, חלקם התחתנו מאוד מאוחר. והיו כאלה שאפילו היו חייבים ללכת לחתונה של המשודך הזה ולעבור צער לא קל.

שוב, תמים תהיה, ביטחון בה'.

לבדוק מה שהתורה אומרת לנו, לא צריך להגזים מעבר.

לא לשגע ולא לצער, אבל יש דרך לעשות את זה.  גם אני לא בעד להגזים..

אבל בטוחני שאותו צדיק אמר את המשפט הוא ידע מה הוא אומר. 

מה נאמר, שכל אחד יעשה מה שהוא חושב.. לפי ההלכה.

כבר כתבתי לך, וזה דבר מאוד ידוע, שבספרי המוסר הראשונים יש המון ציטוטים של גויים ופילוסופים.

למה אתה קורא לזה "אותו צדיק אמר"? זה יכול להיות אריסטו או אבן סינא.

זאת לשון מליצית, אין הכרח שזה כפשוטו. צריך לדעת מה אתה לומד.

כבר מצינו באחד מגדולי ישראל מתקופת הראשונים שהשתמש בביטוי "האלוהי אריסטו" (כמובן שזה תרגום מדעי ללשון ערבית כלשהי, לא עיינתי). אתה היית מתייחס לזה כאל דברי נבואה?

לא יודע מאיפה הם הביאו אבל התכוונתי שהם הצדיקים שאם הם כתבו, הם חשבו על ההשלכות

ועובדה שמנסים לתרץ את זה ולא אומרים "זה סתם משפט של איזה גוי"

מהחיד"א הוא רק הביא איזה משהו שדומה.. לא מחייב שלזה היתה הכוונה

לא יודע מה לגבי האמירה עם אריסטו, באיזה הקשר נאמר... אז אני לא יכול לענות.

הלכתיות אחרות, כגון דברי חכמים. זה מראה לך שמלכתחילה יש פה בעיה בעצם האמירה.

כשמקור האמירה הוא "חכם אחד" וכו' ויש מצב שזה גוי, זה לא מקור הלכתי. לא עושים ורמינהי מזה על חז"ל.

ומה שניסו לתרץ זה את עצם הבאת המקור כשיש בו סרך איסור. ואיך תירצו? בטח לא שמותר כפשט הלשון, אלא שזה מותר בתנאים א', ב' וג'. מה זה אומר? שזה לא כפשוטו וזאת לשון מליצית!

עכשיו אתה מבין למה אני אומר שזה לא נאמר כראיה הלכתית מכריעה? כי זה לא מיועד. ספר הלכתי חייב להיות מדוקדק בלשון שלו, אין בו לשונות ציוריים או פתגמיים או עממיים.

אפילו כשחז"ל אומרים "כדאמרי אינשי" זה לא מכריע הלכות.

נראה לי שהשתלטנו פה על השרשור, אם תרצה להרחיב על ההבנה ההלכתית של זה או על המקור של "אריסטו האלוהי" נראה לי שעדיף שנעשה את זה בינינו (אני פה לפחות בדקות הקרובות)

מסויימים שמכירים את האדם כמו שאב מכיר את בנו, כלומר שלא יתפרץ ויעבור על עבירות חמורות כמו כעס, ניבול פה, שנאה ליהודי וכו'.

והיה שם עוד טעם שברח לי תוך כדי כתיבת ההודעה.

משמע שבדייטים אין שום היתר לעשות את זה, כי אם מכירים את האדם ויודעים את גבולות הכעס שלו בוודאי שלא צריך לבדוק אם הוא כעסן או לא.

בטח לא כשאפשר לבוא לידי הקפדות, כעס, שנאה וכו'

הוא אמר להכעיס במשהו קטן, כדי שיהיה ברור שהוא לא יגיע מזה לכעס גדול.

הוא לא אמר שמותר רק אדם שמכירים אותו.

להכעיס אדם כדי לדעת אם להתחבר עמו

והוסיף את הטעם השני, שאותו שכחתי והזכרת, שזה מעשה קטן שודאי שלא יגיע מזה לכעס גדול (אלא אם הוא לא נורמלי).

והוא תלה את זה בזה שלא ישבור כלים וכו' שזה לא איסור תורה מפורש. ושנאה, טינה, נקמה ושאר העבירות הנתלות בזה הן דאורייתא גמור.

מכאן שברור שאם אדם בודק אדם שעלול לפחות להגיע לידי טינה בלב, הוא בבעיה.

@מבקש אמונה אתם שמים לב שמדובר פה על אנשים עם היכרות מוקדמת מסויימת, והרצון "להתחבר איתו" קרי לעשות איתו עסקים, ולא על שידוך שלא מכירים את הצד השני?

מה הייתם עושים אם היו בודקים אתכם ככה והייתם נכשלים, כי אתם בני אדם?

הוא כותב במפורש שהנקודה של הבן היא שהוא יודע שלא יבוא מזה לכעס גדול, הוא לא כותב שמותר רק באדם שמכירים.

"ותירץ החיד"א: "ויש לומר שהיה ברור לרב הונא שלא ילכד בנו בסוג הכעס שאמרו עליו חז"ל ששקול כעבודה זרה, ורק אפשר שירתח כל שהוא (ויאמר לאביו דבר אשר לא כדת), באופן שאין בו משום עוון הכעס".

וגם בענייננו הכוונה היא שיבדוק את האדם באופן שעלול להתעורר לידי כעס קל, ולא להתמלאות בחימה ולשבור כלים בחמתו וכדומה."

ועדיין הטעם הזה לא מתקיים בשידוכים בשום פנים ואופן. ותשובת הרב זילברשטיין ודברי האורחות צדיקים אליבא דהרחיד"א והרב זילברשטיין לא נאמרו על היכרות כזאת.

ואגב,

@פלונפון מירוסלב

לפי המילים "אם יודה לך האמת" זה לא מדובר על סתם להכעיס,

אלא נראה שהכוונה לעורר דיון כלשהו ולראות אם אותו אדם מסוגל לחזור בו כשהוא טועה או שהוא עקשן.  ולא נראה לי שיש בעיה הלכתית בזה..

(אם בכל דבר יהיה בעיה הלכתית, אז לצער אדם אסור גם מאילוץ..

יוצא שבפגישה אתה צריך להיות כלבלב מאולף אחרת אתה עושה איסור חח)

לתפוס על טעות ולהביא מקור או עובדה הפוך לדבריו, או משהו כזה.

(בלי מבט מעצבן חח)

זה קצת שונה מלדבר עם בן אדם ולא להסכים איתו, שזה דבר שגם ככה קורה בדייטים.

למרות שאני לא חושב שמישהו ימשיך בדייטים עם אדם שתוך כדי מחלוקת בשיחה מתנהל בצורה שיכולה להכעיס.

זה נראה קטנוני או קצת מטורלל כשאדם לא יכול להביע את אי ההסכמה שלו בצורה נעימה. לא?

אי שם באחת התגובות.  בכל אופן, אני אומר את זה שוב.

למה שלא ימשיך? מה אני חייב להסכים על כל דבר? סתם מביא דעה אחרת בתמימות...

אפשר גם להגיד "דעה מעניינת, ולהסביר למה אני חושב אחרת" זה בהחלט מתקבל

השאלה אם הוא יענה ככה, או ירגיש מאויים ולא מסוגל להתייחס בענווה שיש עוד דעות.

לא הבנתי למה התכוונת במילים  "כשאדם לא יכול להביע את אי ההסכמה שלו בצורה נעימה"

אנחנו לא מכירים ובאים לברר אחד על השני, זו האמת.   

וזכותו של כל אחד לבדוק בדרכו והוא לא חייב להודיע לי לפני שהוא בוחן כדי להכין אותי

בהחלט אני אקבל את זה אם הבחורה תעשה לי את זה..

הרי הסכמת שאיחורים זה בעיה. אז מה המדד? נתת דבריך לשיעורים! זה לא תופס הלכתית.

אם יש דברים שכן ודברים שלא, אתה לא המדד האישי. יש דברים שמקובלים עליך ועל אחרים לא.

זאת לא זכותו של האדם לעשות מה שהוא רוצה, אנחנו יהודים לא ליברלים נושאי דגל הפי.סי... חובה עלינו להמנע מלפגוע באחר. ואפילו ממה שהתורה התירה משנת חסידים להמנע גם.

אמרתי שאני לא בטוח..

הכלל הוא לא לצער אקטיבית מה שאסור לפי התורה.  

כל השאר זה החיים שלי, ואני לא אמור להמר עליהם אז פה כנראה משנת חסידים לא רלוונטית

שאתה בעצמך ציטטת שהיא אסורה וששייכת רק בהיכרות מוקדמת.

אחר המחילה, הקורונה המשעממת הזאת עלולה לגרום לי להשאב חזרה לפורום אז אני אמנע מלהמשיך את הדיון הזה

הבעיה עם דברים שצפים עם הזמן, שלא תמיד יש זמן לחכות להם. 

לפעמים עד אז נקשרים והלב משוחד.  ויש עוד חששות...

הייתי רוצה לסמוך על זה אבל זה נראה לי מסוכן מידי. גם ממה שאני מכיר..

אני לא שולל על דברים קטנים, אבל יש דברים שהם מהותיים...

לא משנה איזה יום היא תעבור היא לא אמורה להתנהג ככה. 

זה לא אמיתי. 

לא יודעת, אולי נכווית מזה אז בגלל זה אתה חושב ככה, אבל לדעתי אפשר להשקיע בבירורים ואז בפגישה לתת לדברים לזרום.

יש התנהגויות קיצוניות בסדר, אבל רוב האנשים לא כאלו ובעיניי לא כדאי לאבד אמון רק בגלל אותו מיעוט

אני מדבר רגיל, מנסה לשמוע את השני, להבין מה דעתו... בדיוק כמוכם.

שנינו מבררים ולא סומכים עליו במאה אחוז

רק שאתם אומרים לחכות לטבע שיכשיל אותו במקרה והוא מסתיר משהו, 

ואני אומר ליזום את זה. זה הכל. 

ולמה להחליט שיש מה להכשיל אותו? למה לא לצאת מתוך נקודת הנחה שהוא אדם טוב אלא אם כן יתברר אחרת?

אני חושבת שכשנמצאים בעמדה כזאת אז בלי לשים לב רק מחכים לזה שיצוץ משהו כדי להגיד " אה הנה! ידעתי שיש בו משהו לא בסדר" או שנותנים פרשנות לא פרופורציונאלית לסיטואציות.

חס וחלילה אני לא מחליט שיש על מה להכשיל.

לא יודע למה אתם חושבים שמבחן נובע ממחשבה רעה

אני מתייחס לאדם מולי בדיוק כמו זה שמחכה לסימנים בצורה טבעית...

שנינו יודעים שאנחנו לא יודעים מי זה מולנו ומחכים לסימן

אם השני שמקשים עליו יגיב בתוקפנות, או שהוא לא מסוגל להתייחס בענווה לדעה השונה 

או שהוא יחזור בו, או לפחות יגיד "דעה מעניינת ויסביר למה הוא חושב אחרת בצורה יפה"

אתה מקשה על העצה שלי, אבל יתכן שיש עוד דרכים.

אני מכיר מישהי שהמשפחה שאלו את בעלה מה מה הוא מתכנן לחיים והוא ענה בעוקצניות תשובה צינית.  (אגב, מכיר עוד כמה שמתעצבנים מזה משום מה)

והיא לא ייחסה לזה חשיבות והיום היא גילתה כמה הוא אלים מילולית..

בקיצור, אפשר להגדיל ראש ולחשוב על עוד דרכים.   זה לא הדיון

לא נראה לי שזה עדות לאלימות מילולית

ההפך, זה מוכיח את הרעיון שלי.

לצערה כנראה שזיווגו לה אדם לפי מעשיה, וזה היה רצון ה'. אם להתגרש או לא זאת שאלה למקום אחר לחלוטין.

אבל פה בדיוק נכנסת הנקודה שאמרתי, ביטחון בה' ואמונה...

לא יודע מה נראה לך, עובדה בשטח. 

לענות לא עניינית אלא בציניות זה אונאת דברים קלאסית.  אולי לא הסברתי אבל הוא לא ענה תשובה אלא סתם משהו ציני כמו "אני מתכנן ללכת הביתה עוד מעט"

מה זה מוכיח? איפה הלהפך פה?   

ידידי אתה צריך לכתוב מה אתה טוען בבירור, ולא רק ברמזים...

באותה מידה היא יכלה להגיד שזה שהוא לבש חולצה אדומה בדייט הראשון מעיד על נטיות תוקפניות...

לא יודע אם סרקזם מהסוג הזה עונה על אונאת דברים לכולי עלמא. אני נגד, אבל יש אנשים שנהנים מזה.

כתבתי בסוף הפסקה מה אני טוען, שזה עניין של ביטחון בהשם וכו'

לרוב גדולי ישראל שזכינו בדורנו לראות היה חוש הומור בריא ואפילו קצת עוקצני

אם אומרים את זה בצחוק ואח"כ מיד עונים על השאלה.. זה נחמד.

אבל אם עונים ככה בציניות בלי לענות על השאלה.  זה זלזול. 

וזה מה שהיה...אם לא הסברתי טוב.

לא יודע, הציור קשה לי.

אם מישהו שואל אותי על תוכניותי, אני לא זכאי לפרטיות?

אין הברכה שורה אלא בדבר הסמוי מן העין. ולאדם זכות לא לספר את כל מעשיו לאנשים שאין להם חלק בעניין.

אני חושב שכנראה שמעת את הסיפור מהצד הפגוע ולכן הדברים נופחו.

בכל אופן, ממקרה אחד אין ללמוד על הכלל דבר. ולענ"ד במקרה כזה, בכלל לא.

ובגאווה גדולה.  אבל עזוב...

פרטיות זה אחלה, אבל אתה יודע, כשבאים להתחתן תמיד שואלים אדם מה אתה מתכוון לעשות הכוונה לעבוד או ללמוד כדי לדעת שהבית יהיה נורמלי ויציב... זאת הרי הכוונה בשאלה. 

אין מה ללמוד, זה קשר ישיר

אם מישהו מתנהג לא יפה אז הוא מתנהג לא יפה וזה המידות שלו.

בכל מקרה אני חושב שכדאי להפסיק לשפוט כל אחד על כל דבר קטן.

יש אנשים רשעים, רוב המוחלט של עם ישראל אינו כזה.

וכל מי ששופט, שיקח בחשבון שהוא שופט את עצמו כדברי הבעש"ט וזאת הנקודה שאני מנסה להעביר אגב הדיון הזה

סבבה. 

לא אומר לשפוט, כבדהו וחשדהו. 

לבדוק ולהתנהג לפי המציאות שרואים בעיניים בלי סתם לשפוט

זה חתונה מה לעשות. 

יאלה סיכמנו. (:

מה שהצעת באמת הזוי. 

אני אמרתי משהו אחר ואת מוזמנת להגיד מה הבעיה ואני מוכן לחזור בי 

אבל בבקשה, טענות לעניין.  לא סתם לנסות להגחיך את מי שחושב אחרת.. זה לא עובד ככה

כנראה שיש דרך מותרת ונחוצה.

יפה שאת נשואה הרבה שנים, אבל אנחנו מדברים פה על תקופת הפגישות שהיא די קצרה..

לפי התורה לא יוצאים יותר מידי זמן - גם זה גובל בעבירות.

אדרבא,שגם הבחור יבדוק... פשוט לזמן לאדם 

אז מה לעשות? יש לך הצעה?

ברור לי שאם מישהו יכול לעשות את זה, זה הדבר הכי טוב והכי משקף

אבל באמת שאין לי מושג איך.

כי קודם כל זה באמת לא מתאים לאנשים שומרי תורה ומצוות - הן לבחור והן לבחורה.

אם בכלל מתארחים אז רק בשלבים מתקדמים.

ולמה שבחורה תשב עם חברים שלו או הגבר עם חברות שלה.. 

אז מה יעשה מי שזה לא מתאים לו? חזרנו לשאלה שלנו..

ודבר שני, יוצא שצריך להידבק אליו עד שיצא ממנו השד בטעות. 

זה באמת לא בעיה לשחק אותה בקטעים כאלה ככה שצריך לחכות ולחכות ואולי תצליח..

רק לא ישנים באותו הבית.

מכיר מקרה שעשו את זה וזה חשף בעיה רצינית לגבי השידוך, שאחרי זה צצה לה כשהיא התחתנה (וגם את הבעייתיות של בעלה)...

אני חושב שזה אחלה רעיון אם כבר עברתם את שלב השידוך ואתם מאורסים, כמובן לפי ההלכה והצניעות

כלי מוגבל, כלי ממש לא מושלם אבל איתו אנחנו בוחנים דברים.

אפשר גם לשאול ולשתף את החששות בכנות.

אין מה לעשות, שערי קונספירציות לא ננעלו. תמיד יהיה אפשר "לפחד שמא הוא..." - הפתרון הוא ללכת לפי הסבירות הראוייה ע"פ השכל והאינטואיציה שברשותו של האדם.

השאלה היא באיזה מידה הוא משתמש בה.

לכי עם הלב.

דברי עם אנשים קרובים אליך.

תחקרי אותו על המשפחה שלו.

אל תכנסי לבית שיש בו כעס.

את תיקון המידות שלו הוא לא צריך לעשות עליך כשפן!

אני כמובן לא אומר שהוא כעסן

רק מציע לברר!

והיא אמרה משהו ממש נכון

לפי מידת הגאווה שלו

או במילים אחרות- אגו...

תבדקי אם היה בינכם איזה ויכוח, איך הוא מגיב בתוך הויכוח, ואחרי הויכוח.

אם חשוב לו משהו עד כמה הוא מתעקש עליו 

אבל באמת של זה, אין כאן משהו ספציפי, לכן אני נזהרת במילים שלי

יותר בהרגשה....

אם מישהי הייתה מאחרת לי בשעה לדייט בשל טעות, זה לא כל כך היה מפריע לי. אך אם הייתי יודע שמישהי מאחרת לי בחמש דקות בשביל לבדוק איך אני מגיב, יש סיכוי שהייתי נפרד ממנה. וגם אם לא אפרד, זה היה ממש מפריע לי.

עד שאנחנו מחפשים בציציות של המשודכים שלנו אחרי כל סימן קל למידה רעה כזאת או אחרת.

במיוחד כאלה שנפוצות מאוד כמו כעס וכו'. האם הסתכלנו על עצמנו?

מכירים את הרעיון שמה שרואים באחר זה מה שה' שולח לנו לתקן?

ושמזווגים לאדם לפי מעשיו וכו'?

האם כשביטלנו הצעה על סמך מידה כזאת או אחרת שחשבנו שראינו (דגש על חשבנו, ה' יראה ללבב), לקחנו בחשבון שיש לנו עבודה לעשות?

זה מזכיר לי מאוד את דברי הצדיק מיבניאל לגבי העניין שרוב השידוכים נדחים ומתעכבים על גאווה.

נקודה למחשבה.

והכל אמור לצוף מעצמו,

רק צריך לשים לב.

הסיטואציות בחיים עצמם מזמנות כל הזמן מבחנים.

אני לא חושבת שיש שחקנים עד כדי כך טובים.

צריך אולי לגוון את מקומות הפגישה, התכנים כדי לראות כמה שיותר צדדים באישיות של האחר.

כשאדם מאופק וסגור ולא נינוח קולטים שזה המצב צריך פשוט לחכות שהרשמיות הזאת תחלוף.

אני בעד ליזום מבחנים רק אם עולה חשד שיש משהו באמת בעייתי אבל לא משוכנעים לגמרי

ואם משום מה מתרשמים ששיחה פתוחה לא תניב את התוצאה האמיתית מסיבה כזאת או אחרת..

אישית בחיים לא עשיתי מבחנים לאף אחד אבל יצא שחשדו בי שכן..וזה לא נעים בכלל!

מקווה שאנשים לוקחים בחשבון שאם יוצא שמאחרים זה ממש לא אומר שסידרנו ככה את הסיטואציה כדי לבחון אתכם

ואם לא ענו לטלפון בזמן זה לא אומר שאת מנהלת קשר מקביל עם עוד אחד

וכו

אנשים לפעמים סוחבים טראומות מקשרים אחרים ומלבישים על חפים מפשע וזה עוול!

אין תשובה אחת לשאלתך.

צריך התרשמות כללית

לבלות מספיק זמן יחד עד שתקבלי בהירות בנושא. אם אכן יש בו מידה כזו בעוצמות שלא מתאימות לך את תביני את זה

צריך להיות עם אוזניים מחודדות,

לראות עקביות בסיפור חייו

ולברר בעדינות מה שלא נראה הגיוני.[כוונתי לעודד נתינת מקום לכעס היכן שזה עשוי להיות, ולראות איך הוא מגיב]

נותן טעימות קטנות מספרי "להצליח להשתדך ברוגע" שתוכלי למצוא בו המון עיצות וטיפים איך לברר אצלו על מדת הכעס.

אצל מי לברר?

ידידים וקרובים

עדיף שה"ממוצע" שאצלו מבררים יהיה קרוב וידיד של המשפחה המבררת המכיר הן את הבחור והן את הבחורה. זה כדאי, כיוון שאם למשל אני שומע מראובן על שמעון שהוא בחור טוב, אני לא יודע מה אצל ראובן נקרא טוב, האם להרוויח בחיים כמה שיותר כסף או להשקיע בחיי משפחה?. מה שאין כן כאשר אני מכיר את ראובן, אני יודע למה הוא מתכוון כשהוא אומר בחור טוב.

מעלה נוספת שיש בבירור אצל קרוב וידיד היא שיש אמינות לדבריו, ועוד מעלה- שאפשר להאריך איתו בשיחה.

אנשים שאינם ידידים וקרובים

אפשר וכדאי לברר גם אצל אנשים שמכירים את המועמד אע"פ שהם לא קרובים וידידים של המשפחה המבררת, משתי סיבות:

1. אף על פי שלא בהכרח שהם יודעים לדייק בתכונות ואופי של בני אדם, אבל מספיק שהם לא אומרים משהו שלילי- זה כבר מוסיף לבירור. וגם אם מעידים על דברים טובים, כששומעים את כולם- אפשר להבין "בין השורות" למה בדיוק הם מתכוונים, כלומר באילו תכונות האדם מתייחד.

2. ככל שמבררים יותר, כך התמונה הכללית על המועמד נהיית ברורה יותר, וזה יותר טוב, כי במהלך הפגישות הנפגשים עושים "הצגה", הם מנסים לשווק את עצמם ולהציג את עצמם רק באור חיובי, ואם יש לאחד מהם מידות לא טובות אז לאחר שהושג השידוך או לאחר תקופה קצרה מהחתונה חוזרות וניעורות אותן המידות.

חברים

כדאי לברר גם אצל החברים של המועמד, אלא שהחיסרון בבירור אצל החברים הוא- שהם חבריו, וממילא לא יאמרו עליו דברים רעים, ואדרבה, ישבחו אותו, ואם כן, לכאורה לא השגנו דבר? אלא שבכל זאת יש מעלות דווקא בבירור אצל החברים כי:

1. חבר קרוב וטוב יודע ומכיר את המעלות החיוביות שיש בו דווקא מצד החברות הקרובה. אם נברר רק אצל מכר שאינו קרוב יש בכך חיסרון מצד זה שהוא אינו מכיר במעלותיו של המדובר מפני שאינו חבר קרוב. יתירה מזו, המכר שאינו חבר קרוב יכול לספר על חסרונות שקיימים לכאורה אצל המיועד שלכן הוא אינו מתחבר אליו בחברות קרובה, אך יכול להיות שראיית החיסרון והעדר חברות מצידו, זה מפני החסרונות של המכר עצמו, שאצלו אנו כרגע מבררים, שהוא עצמו אינו מסוגל לראות במעלותיו של המיועד ורואה רק בחסרונן.

יש לדעת שעצם המציאות שאדם לא מתחבר לאדם אחר אפילו שהם מכירים, יכול להיות מפני שאחד מהם לא רואה מעלות בשני. זה לא אומר שבאמת אין בו מעלות. כמו כן אם אדם לא מתחבר לשני מפני שהוא רואה בו חסרונות, יתכן מאוד שהחיסרון הוא ברואה החסרונות, שלכן הוא אינו מצליח לראות בשני את הטוב והחיובי.

 2. חבר קרוב אכן יאמר דברים חיוביים וימנע את עצמו מלומר דברים שליליים, אך יחד עם זאת יתקשה לשקר בפה מלא ובמצח נחושה. כאן יש לשים לב לדברים שמספרים וגם לצורה בה הם נאמרים, מפני שאם אין לבחור מידות טובות, ייתכן שחבריו ישבחו אותו מאוד על רמת הלימוד שלו ופיקחותו הרבה אך יאמרו קצת מאוד (או כלל לא) על מידותיו הטובות. או למשל, אם הבחור הינו "עסקן" ולא למדן, חבריו יספרו בשבח יכולת הארגון שלו וימעיטו לדבר על למדנותו. כשהחברים יישאלו על הצדדים שהם לא דיברו, שאינם קיימים בחברם, הם יאמרו דברים מתוך אילוץ, איפוק, הם ינסו אולי לנסח תשובה מעורפלת או שנזהה אצלם מעין שתיקה שמבטאת הסכמה שזה לא הצד החזק בחברם וכדומה.

 3.  טוב ששומעים מעוד אדם אפילו את אותם דברים.

 4.  ייתכן ויתווספו פרטים שישלימו לתמונה הכללית, וייתכן שייווצרו שאלות חדשות בבירור כתוצאה ממה שאמרו.

 5.  כדאי להתייחס ולהקשיב "למילים הראשונות" של החבר, לדעת מה ה"מושכל הראשון" שלו על המיועד. האם הוא ישר משבח אותו או שהשיחה מתחילה בגמגום? האם הוא מתחמק ומנסה למרוח את התשובה או מנסה לנסח תשובה מעורפלת, או שזרם דיבורו שוטף וקולח?

6.  ככל שהשאלות בבירורים נוקבות יותר וממוקדות יותר, כך יותר קשה לטייח ולדבר בשבחי המיועד- אלא אם כן זה אמיתי.

כללו של דבר- הבירור צריך להיעשות אצל מגוון אנשים המכירים את המועמד. המטרה בבירור היא לנסות להצליב ולראות אם המידע שמגיע דומה והתשובות הן פחות או יותר זהות, ואז אפשר לסמוך על האינפורמציה.

להלן מספר נקודות שעלינו לנסות להבין במהלך הפגישות לשם הכרת הפנימיות של האדם עימו אנו נפגשים:

1. מה חושב הנפגש על עצמו, מה הוא מרגיש כלפי עצמו וכיצד הוא נתפס בעיני עצמו?

2. מה חושב הנפגש על אנשים אחרים ומה הוא מרגיש כלפיהם, בייחוד כאשר מדובר על האנשים המשמעותיים בחייו, וכן מה הוא חושב ומרגיש כלפי אנשים באופן כללי?

3. מה לדעתו חושבים עליו ומרגישים כלפיו אנשים אחרים, בייחוד האנשים המשמעותיים בחייו?

4. כיצד נתפסים בעיניו הנושאים שאת או הוא או שניכם כאחד, מעוניינים לשוחח עליהם. מה הוא חושב ומרגיש בקשר לנושאים אלה?

5. מה הן שאיפותיו ומטרותיו?

6. מה הם ערכיו?

7. מה היא תיאורית החיים שלו?

8. בעזרת אילו מנגנוני התמודדות הוא מתמודד עם אתגרי החיים והקשיים הניצבים בפניו?

להלן דוגמאות נוספות לשאלות פתוחות ומבררות המאפשרות העמקת השיחה וההבנה בין זוג הנפגשים:

-"איך זה משפיע עליך?"

-"כיצד התמודדת עם זה?"

-"איזה משמעות יש לכך עבורך?"

-"מה מניע אותך ל..?"

-"מה הסיבות שלך ל...?"

-"האם אתה יכול לספר לי עוד קצת על...?"

-"האם אתה יכול להרחיב בנושא?"

-"לגבי הנקודה האחרונה שדיברת עליה, אני זקוק להסבר נוסף"

-"למה התכוונת כאשר אמרת ש...?"

-"מה נראה לך בדרך הזו? לאן לדעתך זה מוביל?"

-"מה היית רוצה שיקרה?"

-"כיצד זה היה עוזר לך"?

-"כיצד אתה מרגיש כאשר...?"

-"ממה אתה חושש?"

-"מהי הבעיה האמיתית מבחינתך?"

אפשר גם להגביר את קצב הפגישות אם זה מתאפשר. פעמיים בשבוע נגיד.

אבל שיחת טלפון זה באמת חשוב. להתחיל לא רק להיפגש, אלא לחיות יחד על אש קטנה, שזה יהיה קשר ולא רק פגישות מנותקות מהחיים. מה נשמע? איך היה לך היום? איך היה לך במבחן (לא להמציא. היא סיפרה לך אתמול שיש מבחן). הרגשת מרוצה? אוי, התאכזבת? למה? קשוח. ממש השקעת לקראתו. ומה הלאה? את רוצה לגשת במועד ב' או שתסתדרי עם הציוןמהזה? הבנתי. את שואפת למצויינות ולא מתפשרת. את יודעת, היה לי היום כך וכך, וואלה זה הזכיר לי מה שדיברנו. חשבתי עליך פה/שם. (הכל לפי שלב הקשר). חשבתי שXYZ, מה את חושבת על זה? רגע, עכשיו כבר הגעת הביתה או שאת עוד בדרך? הא, סיימת היום מוקדם, איזה כיף. אז היה גם זמן עם החברות וגם לעבוד קצת על הסמינריונית, וגם עבודה קטנה להכניס כמה שקלים. יפה. יום עמוס, הספקת הרבה. איך את מרגישה עם העומס הזה? מרוצה מההספקים? איזה כיף. בשיחה כזו בבית את סוגרת את עצמך בחדר שהאחיות לא תשמענה? (אפשר להגיד גם 'ישמעו, עילג אבל לא מפלסטיק) יש לך עוד תכניות להיום או שאת הולכת לישון? ומה הלו"ז שלך מחר? זה יכול להיות 5 דקות, ואתה יכול גם לגלות אחרי שעה וחצי שכבר מאוחר ואתה חייב לסיים (רק תהיה רגיש לרמזים מצידה אם היא צריכה לסיים. כמו בפגישה).

לא לצטט את כל זה כמו תוכי. פשוט לדבר. להתחיל להיות בקשר ולא רק להיפגש.

אפשר גם להתקדם מתישהו לשיחת וידאו.

בהצלחה!

ואולי אפילו שיחה מדי כמה ימים.

ניתן לשאול אותה בשיח באחד הדייטים כיצד תרצו לנהל קשר בין לבין

כי אין פה קווים ברורים וזה משתנה בין בחורה לבחורה וגם בין קשר לקשר.

אני יכולה להגיד לך שהיו בחורים שיצאתי איתם שלא היו שולחים לי הודעות או מתקשרים איזה 3-4 אחרי שדיברנו וזה היה לי חסר. ולעומת זאת בחור אחר(שכיום הוא בעלי היה שולח לי הודעה כל יום אם לא יותר וזה היה לי כבר יותר מידי ופתחתי את זה מולו.

עד היום הוא זוכר לי את זה והוא אמר שאני הבחורה הראשונה שמבקשת להמעיט ובזמנו חשב שאני הזויה😅

קיצור יש ויש;)

איפשהו בין דייט שלישי לרביעי הבחור שלח לי הודעה שהוא נמצא ממש ברחוב ליד הבית שלי בניחום אבלים באזור, וכדאי שנתאם משהו למקרה שמישהו יראה אותנו.

לא הבנתי מה הוא רוצה. להיפגש מיד עכשיו? הוא עד כדי כך נלהב? אחר כך הוא הסביר שהוא התכוון שאם ניפגש במקרה, אז שנמציא משהו כדי שלא ידעו שאנחנו יוצאים. התפדח מאוד כשהבין איך זה היה יכול להישמע, וכמובן לא התכוון ללחוץ עליי, וכו' וכו'. מזל שלא לקחתי את זה יותר מידי קשה, כי היום הוא בעלי.

לפותח- הכי טוב לשאול אותה, אבל בעיקרון תקשורת של שיחות/ הודעות בין הדייטים עוזרת לשמור על הרצף ולא ליצור תחושה של "היעלמות". כמובן שככל שהקשר יותר מתקדמת התדירות הולכת ונהיית יותר אינטנסיבית...

והיא מגיבה אבל לפעמים אחרי הרבה שעות (יש לה עומס), ואף פעם היא לא יוזמת בעצמה (מעבר לשעה לפני הפגישה לוודא שאני מגיע, אז כן לומד שלפחות לפני הפגישה כדאי לבשל קצת...).

אפתח את זה מולה בפגישה הבאה באמת.

אחד הדברים שלמדתי בדרך היא שהצלחה בקשר אפשרית רק אם לוקחים סיכון שהתקדמנו צעד לא מתאים, צריך לנסות לקחת צעדים בזמן שנראה להבנתנו נכון לשני הצדדים ובתקווה יצליח.

בדרך כלל לוקח לבחורות זמן יחסית משמעותי כדי ליזום בעצמם אינטרקציה בהודעות או שיחות.

יותר הייתי מתייחס לאיך שהיא מגיבה. מה התוכן של ההודעה.

המטרה הכללית זה לא לכוון במדוייק מה היא רוצה, כי אתה לא קורא מחשבות. כמובן, צריך לחשוב איך על זה בקטע מתחשב, אבל תאפשר לעצמך גם להביא את עצמך לידי ביטוי כפי שאתה מרגיש טוב. וכמובן אתה רואה מתי היא זורמת ומתי היא לא, אבל זה גם ואולי בעיקר איך שמרגיש לך טוב. כאשר אחד מהצדדים של הקשר מביא את עצמו בצורה אותנטית אז השני לפעמים ממילא מצטרף אליו.

כמו שאמרו, אחרי פגישה 3-4 אפשר כבר לתאם ציפיות בצורה יותר גלויה. אולי גם לפני. מכיר חבר שעשה זאת וסיפר שהלך לו טוב.

וחשוב בין לבין לתקשר, בין אם זה הודעות בין זה וואטסאפ, כדי לשמור על רצף. חלק מבנייה של קשר הוא לא רק החוויות המשותפות בדייטים אלא גם הרצף.

ושתי טיפים -

א' - לזכור אירועים שנמצאים לה בלוז ולשאול ולהתעניין לגביהם. מראה לה שאתה חושב עליה בכך שאתה גם זוכר וגם מתעניין.

ב' - כשקובעים פגישה אפשר לקבוע אותה בנגלות. לדוגמא, בשיחת טלפון עצמה לכוון פלוס מינוס לאיזה זמן ואם רוצה מקום סגור או פתוח, בהודעות יום אחרי יום לקבוע מיקום ויום אחרי שעה מדוייקת. לפעמים ככה זה יוצר שיש אינטרקציה כלשהי שכיבכול תחת מעטה ענייני אך לא רק ;)

לאנשים שונים יש דעות שונות, ולחלקם יש רצון לחלוק את דעתם איתך, בין שתרצה בכך ובין אם לא.

מה עושים?

אפשר להתעלם.

זה לא עניינכם.

זהו ההחלטה שלי, וזהו.

לפעמים זה הדבר הנכון לעשות.

אבל

אפשר גם לנסות להבין את הצד השני.

למה הוא אומר לי את זה?

מה הוא חושב עליי?

האם ייתכן שיש צדק בדבריו?

האם הוא רואה משהו שאני לא רואה אותו?

ואם אתה שומע את אותו הדבר מכמה אנשים,

במיוחד אם זה אנשים שאתה מוקיר ומעריך,

אולי לא צריך להציב סימן קריאה על הדבר,

ואולי כדאי לחשוב על זה מחדש.

להיות מוכנים לאפשרות שלניסיון חיים של אנשים אחרים יש משהו שאני יכול ללמוד ממנו,

ואולי לדייק יותר את הדרך שלי.

בסופו של יום אלו החיים שלך,

אתה זה שאחראי לקבל את ההחלטות,

אבל הרבה פעמים דווקא מתוך דיבור ושיתוף עם אנשים שלא מסכימים איתנו,

אפשר לדייק את עצמינו עוד יותר, להבין מה חשוב יותר ומה פחות,

ותמיד להשאיר איזשהו פתח שדברים יגיעו מכיוון שלא חשבת עליו בכלל.

עם זאת, כל אחד רואה את החיים מתוך הפרספקטיבה הצרה שלו, וייתכן שמה שהיה טוב ונכון לאדם אחר זה לא הדבר הנכון והטוב עבורך.

(ומזכירה כאן את השרשור הזה: האם אנחנו באמת יודעים מה אנחנו מחפשים? - לקראת נישואין וזוגיות)

אבל מתוך ידיעה ברורה שאני מחפשת משו מסוים ושיש דברים שלא אתפשר עליהם

מהצד שלי אני יכולה לומר שכנראה שידרתי מבחוץ משו אחר ממה שאני מחפשת ואולי זה מה שגרם אבל בפנים זה לא ערער אותי וזו תובנה של בדיעבד

אחד בעניין הזה. אף אחד לא יקח אחריות על כל בחירה שתעשה

סמוך רק על עצמך ועל הלב שלך.

עצות של אחרים רק יהרסו לך

לא לקחת עצות מאנשים שלא הגיעו למקום שבו אתה רוצה להיות. זו גם עצה לכל דבר בחיים לא רק לבחירת אישה.

וזה שהם נשואים לא אומר שהם בהכרח איפה שאתה רוצה להיות, אלא אם כן אתה מוכן להתחתן בכל מחיר ואז כן, תקשיב להם.

אם אני יודע מה אני רוצה ומחפש, כל מי שיגיד אחרת הוא לא נפק"מ... אני אשמע מה יש לו להגיד, אם אשתכנע-אשתכנע. אם לא... לא.

תראה משיכה זה דבר נורא אינדיבידואלי ואין בזה קלישאות שמתאימות לכולם.

יש אנשים שמתפתחת אצלם משיכה עם הזמן ויש כאלה שפשוט לא. יש כאלה שאצלם יש רכיב פסיכולוגי דומיננטי ויש כאלה שזה הרבה יותר "אובייקטיבי" ופשוט כן או לא. גם בנים וגם בנות.

כמו עוד הרבה דברים בזוגיות, אי־אפשר לדעת בוודאות עד שלב ה"אחרי"...

על עצמי אני יכול לומר שהכרתי בנות שאמנם חמודות והכל וגם היינו חברים טובים אבל לא נמשכתי אליהן כלל וזה לא השתנה ככל שעבר הזמן. יש כאלה שהרגשתי כלפיהן משיכה מיידית ופרפרים בלב, ויש כאלה שבהתחלה לא, אבל אחרי זמן רב (כמה שנים נניח) זה נפתח.

השאלה אפוא, כמה זה קריטי לך? אם נצא מנקודת הנחה שחוץ מחיבוקים ו־high five לא תהיה לך משיכה משמעותית מעבר לזה, אך כמו שאתה אומר, גם לא בהכרח דחייה, האם תוכל לחיות עם זה בשלום? יש כאלה שהקרבה האינטימית פחות קריטית להם בהשוואה לעניינים אחרים וזה גם בסדר גמור, זה לא כזה קל למצוא עסקת חבילה מושלמת, והחיפוש אחריה גם הוא כרוך במחיר, השאלה עם מה הכי נוח לך להסתדר.

אבל מה עם הבחורה? גם לה יש רצונות ורגשות.. היא צריכה להרגיש שעפים עליה, שרוצים אותה.. אז גם אם מבחינתי זה משהו שאני יכול לחיות איתו, מי אמר שהיא תהיה שלמה עם מצב כזה? אולי בשבילה זה קריטי? זה נושא שיכול לערער אותה ולפגוע בה מאוד..

נתן לי כיוון.

תראה, יש בזה משהו, לרצות להרגיש רצוי ומושך והכל, אבל זאת חרב עם שתי פיות או יותר... יש הרבה אנשים יפים שמתלוננים שנמשכים אליהם רק בגלל היופי, ולא בגלל מי שהם. והכרתי בנות שממש לא סבלו שהחמיאו להן על המראה החיצוני שלהן (והן באמת היו נאות מאוד), בדיוק מהסיבה הזאת. יש בזה משהו גם קצת יותר גדול, כי כמו ש@מוקי_2020 אמר, יש בנות שהן מושכות ברמה שממש מסובבת את הראש (לא מדבר רק על יופי חיצוני, אלא על כל המכלול - וייב, סגנון, צורת דיבור והתנהגות ואפילו קול), וזה יכול לעוות כל־מיני שיקולים, וגם אם לא, הקשר יכול להיבנות סביב הנושא הזה, שהוא מאוד מסנוור ובולט, ועניינים אחרים נדחקים לפינה. לא אמרו חז"ל "שקר החן והבל היופי" ו"אל תתנו עיניכם ביופי"? (סתם, כתוב תנו עיניכם ביופי. אבל, לפי גרסת הירושלמי, "הכאורות היו אומרות אל תתן עיניך בנוי והנאות היו אומרות תן עיניך במשפחה.").

לדוגמה, הכרתי מישהי שהייתה מושכת ברמה פסיכית. יש לה גם חתיכת אישיות (ומכאן גם רוב המשיכה) אבל בשלב מסוים המשיכה הזאת התחילה ממש לבלבל אותי ולהכניס אותי לתסביכים ודווקא נתנה תחושה שזה מעיב, לפחות לי, על התקשורת, כי זה רעש רקע שכל הזמן נמצא שם, וקשה לי יותר להרגיש משוחרר וטבעי.

ולעומת זאת הכרתי מישהי שמתחילה לא ממש נמשכתי אליה, כאילו, יפה והכל, אבל לא הרגשתי משיכה אקטיבית על־כל־פנים, והיה לי מאוד קל להתחבר אליה בתור חברה, ודווקא ה"דיסטנט" הזה ממש סייע בכך. ואז בוקר בהיר אחד התעוררתי ופתאום התחלתי להימשך אליה, אחרי שנים על־גבי שנים של היכרות.

ועכשיו אני אגיד משהו שאני לא יודע אם הוא נכון, אבל כך אני נוטה להאמין: אי־אפשר לאכול את כל העוגה. נכון לגבי כל הצדדים. זה ממש, ממש קשה למצוא מישהי שמצד אחד היא מושכת ברמות ומצד שני היא גם החברה הכי טובה ומצד שלישי גם האימא הכי טובה וגם הרמה הדתית המדויקת והכל מדויק ומושלם ובדיוק. ונראה לי שגם אני לא הייתי רוצה שכשמישהי תבחר אותי כמישהו שאמור למלא תפקיד של מושלם. כי אפילו נניח שאני הכי מושך בעולם, זה סטנדרט מאוד גבוה! מי יודע אם אהיה כזה גם מחר (או אצל נשים: אחרי שתי לידות?)

קראתי פעם ספר על מיניות שעלתה בו כמה וכמה פעמים הבעיה של זוגות שהתחילו מאוד מאוד חזק עם משיכה בעננים ואז אחרי השנים או אחרי לידה פתאום אין. או שירד לצד אחד החשק המיני (ואז מה עושים? הרי זה היה משהו כל־כך מרכזי עד כה?), או שפתאום העניינים פחות עובדים, או שפתאום נעשינו פחות יפים. ואז יש הרבה אכזבה ותסכול סביב הגעגוע לימים הטובים. לעומת זוגות שאכן יש לחלק הזה המקום שלו, אבל הוא לא כזה דומיננטי, ובינתיים הספיקו לבנות המון רבדים אחרים.

ברור כמובן, שאם זאת מישהי שאתה לא מסוגל לדמיין את עצמך נמשך אליה, אז זה עוול עצום גם לה וגם לך לנסות לבנות על זה משהו. אבל אחרת, יש כל־מיני דרכים למשיכה להתפתח (ולדעוך). יש משיכה שנובעת ממראה חיצוני מיידי, יש משיכה שנבנית עם הזמן, יש משיכה רספונסיבית (זה ממש מונח מסתבר! הכוונה למשיכה שלא נולדת מן האין, אלא מתעוררת כתוצאה ממגע וקרבה פיזית. אין טעם לפרט יותר מדי, אבל זה בהחלט קיים וראיתי את זה קורה בפעולה.)

שוב, אצל כל אדם זה אינדיבידואלי וכמו שאמרו תצטרך לברר את השאלות האלה עם עצמך, לפי איך שאתה מכיר את עצמך.

הם באמת יודעים (גם רווקים יכולים לשאול שם)

אני חןשב שלחלק מהשומרי נגיעה המשיכה יותר מורכבת ופנימית בראש ובראשונה משום שבחיים לא באמת היינו עם בחורה אז כביכול יש קושי מסוים במה לדמיין ואיך זה מרגיש אז זה כביכול לא כל כך מושך. חיבוק היה יותר קל לדמיין אז לכן זה היה יותר "ריאלי".

דבר שני שאני יכןל לומר לצערי מניביון זה שאם כבר בקשר יחסית מתקדם אתה עדיין עם לבטים וספקות כאלה אז עדיף לא להמשיך כי הבחורה נקשרת יותר ככל שעובר הזמן. ואתה מצידך כמעט כלום לא הישתנה במשיכה (למרות שקיוות שכן)

משיכה זה לווא דווקא לגוף זה יכול להיות מאד גם לסגנון בנאדם ולדברים שאתה מעריך בה ואתה רוצה לבלות יותר זמן איתה ולהיות קרוב. זה גם דגש חשוב

שומרי נגיעה יותר יכולים לדעת איזו משיכה נצרכת כדי להתחתן.

זה לא מסובך. אם יש לך חיבור רגשי אליה ויש לך רצון להרגיש את החיבור הזה דרך נשיקה מהסוג הזוגי - אז אתה מספיק נמשך.

ודוק כי קיצרתי

אחי את הרף אתה מציב, אף אחד לא יכול להגיד לך "שמע הרף מגיע ב- x" כי הם לא אתה ויכול להיות שלהם זה עבד אבל לך זה פחות יתאים. התשובות לשאלות האלה בעיניי נמצאות בתוכינו ולהכניס אנשים אחרים למקום הזה ששייך לך זו טעות.

אין לך שום דרך לדעת עד שאתה לא יודע.

אתה יכול להמשך למישהי מאוד אבל כשתדע אותה, תבין שזה לא זה

ואתה יכול לא להמשך למישהי בכלל (כמובן בלי דחייה), אבל כשתדע אותה, תמשך אליה פי אלף יותר.

דבר נוסף,

ממה שאני למדתי בחיים ואני חושב שזה משהו אובייקטיבי אבל לא יכול להבטיח

(כמו נניח שלאכול 3 עוגות ביום, זה די מוסכם על כולם שזה לא בריא)

משיכה חזקה מדי, זה גם דבר לא טוב.

משיכה בינונית-חלשה זה הקלאסי. כי אז , בצורה שקשה לי להסביר, אתה "נאלץ" להכניס לתוך זה את הקרבה והתקשורת והיא מרימה הכל ומשדרגת את זה למשהו איכותי יותר

מאשר סתם משיכה חזקה מאוד שהיא מסנוורת ולא בריאה. זו דעתי לפחות, אבל אני לא יכול להתחייב שזה אצל כולם ככה, אבל אני חושב שאצל הרוב. נראה לי.

מקווה שרשמתי את זה בסגנון מכבד עבור הקוראים.

שמעתי גם מחבר (שהוריד את הכיפה בינתיים..)

איך זה הגיוני? יש לך הסבר לזה.. למה מה שמרגיש מושך לא מושך פתאום? אם יותר נוח, אפשר לפרט בפרטי..

ובכלל, אז איך אפשר להחליט ככה?

xxx

.

שיחות אישיות וגרסת המציאות - לקראת נישואין וזוגיות

שזאת הודעה שעוד יותר תזמין אליך אנשים שמחפשים לפרוץ גבולות..

בכל אופן תדעי שאפשר לחסום ניקים מסוימים בלי שהם יראו שחסמת אותם

לא בהכרח בת במציאות.

חשוב למצוא דרך לגבולות, אולי להימנע מכניסה לפה או שיח שיכול להידרדר בשעות מאוחרות או כשעייפים

העיקר זה הביחד, ביחד זה הדדיות.

וכמובן, גם בחיזור יש מימד של הדדיות. הרי מה זאת הדדיות? ששני הצדדים מרגיש שהם נותנים את חלקם ורואים את השחלק של השני/ה.

בגדול אנחנו רואים שמימד החיזור הוא רוחבי.

כשם שפרצופיהם שונים כך דעותיהם שונות ולכן לכל קשר תהיה דינמיקה ייחודית עם דגשים שונים. מה שחשוב בקשר אחד לא יהיה חשוב במשנהו.

אממה, אם חיזור זה עניין רוחבי שחוצה קשרים, אפשר ללמוד ממנו קצת. כמובן שהלמידה צריכה להיות עקרונית ולא סתם חקיינות. אם זיהית שיש עניין שדרכו של האיש לחזר אחרי אישה (כפי שכותבת הגמרא בעמוד הראשון של מסכת קידושין) אז אולי גם לך, האדם האינדוודואל, יש מה ללמוד מזה. אבל תלמד בצורה שתואמת את כישוריכם ואת רצונותיכם ומאוויכם בתור בני זוג.

חשוב לי להעיר, לא אוהב את מימד הלעומתיות בהתנסחות שלך. מוזמן להגיד את דעתך גם ללא פרובוקציה

לעניין מקום ביחד עם שאר העניינים והאינסופיות שהיא נפש האדם.

לגבי פרובוקציה, אני מורד counter-culture קיצוני. ואיני רואה בזה פרובוקציה כלל, אלא צד שני והפוך של המטבע.

אין לי בעיה עם הדדיות יש לי בעיה עם המקום שאליו חלק מהגברים לקחו אותה.

פתאום הדדיות הפכה לחיוב ! שהבחורה תגיע אליו, שגם היא תשלם, תיזום ותארגן.

אם לא היא נצלנית וזה ממש לא נכון.

אני בהחלט מסכימה ובעד שאישה תציע מקומות, במיוחד כשהגבר מגיע לאזור שלה ולא מכיר אותו!! זה הדבר הנכון לעשות ודי להפיל עליו את זה .

אבל בואו לא נזלזל בכוח של הנתינה הגברית.

לא יקרה כלום אם בחור יציע להגיע לאזור של הבחורה אחרי שהשקיעה שעה וחצי בהתארגנות,

בחייאת רק לייבש את השיער זה חצי שעה.

או יארגן פיקניק בעצמו בלי לחלק לה משימות.

יש משהו משמעותי בגבר שיוזם ומשקיע מתוך רצון לשמח את האישה שמולו.

אני מאמינה שלאישה יש חתיכת לב, וכשהיא באמת תרצה את הגבר שמולה ותרגיש רצויה ומוערכת, היא תרצה להעניק, לפנק ולהשקיע בו בחזרה

והוא יבין שהוא ממש זכה בלוטו.

לא סתם איזה היא כמו לביאה לילדים שלה הנתינה של נשים היא לא נגמרת.

הדדיות אמיתית היא לא התחשבנות של חמישים חמישים, אלא רצון של שני הצדדים לתת, גם אם כל אחד מבטא את הנתינה אחרת.

וכן בחייאת אל תתחשבנו איתי ואל תדברו איתי להגיע לאזור שלו אחרי שעה ועשרים של התארגנות .

ולא אני לא מדברת על בחורות שמתארגנות חמש דקות ויוצאות נשגב מבינתי.

מסכימה שהדדיות לא צריכה להיות חלוקה מדוקדקת של 50-50, אבל עדיין לצפות מהגבר לתת גם התארגנות חיצונית, גם זמן נסיעות, כסף, מחשבה ותכנון, וגם רגש והקשבה, ומהאישה מצופה לתת רק את הרגש שלה והתארגנות חיצונית.

אין פה שום הדדיות, העול של הקשר נמצא רק בצד אחד.

גם אפשר להבין מדברייך שאם האישה מצפה מגבר לכל הנ"ל והתרומה שלה לקשר היא בהתארגנות חיצונית, אז כנראה לגבר יש לגיטימציה לדרוש נראות חיצונית מסוימת, כמו שהאישה דורשת את כל הנ"ל. זה נשמע מאוד לא בריא ודי מחפיץ.

ובחיי שלא לקח לי מעולם שעה וחצי להתארגן לדייט. נגיד את מתאפרת, כמה זה לוקח? 15- 20 דקות? ועוד 10 דקות לסדר את השיער? אם את ממש נמרחת עם הכל אולי 40 דקות, בואי נגזים לשעה. והגבר גם כן לוקח לו זמן להתארגן במיוחד אם הם ילדים טובים ומקשיבים להנחייה להתקלח, לשים דאודרנט ולהחליף בגדים לפני כל דייט.

ושוב, ממש לא אוהבת את הרעיון שהתרומה של האישה לקשר זה המראה החיצוני שלה.

ברור שלא

אולי את החלטית לי קשה לבחור מה לשים

אחרי 2 פגישות שבעלי הגיע אליי, נסעתי אליו. ועודף זמן לא היה לי. הייתי סטודנטית עובדת. אבל עדיין זה חלק מהעניין בעיניי שגם הבחורה תבוא וזה היה אוטובוס ורכבת ועדיין זה קרה ולא היה נראה כמו דרישה לא הגיונית האמת

אגב לא התארגנתי ברמה שונה מההתארגנות ליום יום האמת. גמככה אני מתאפרת, מחליק בשיער כנל, לא חייב בגד מאוד מיוחד.. מי ישמע לאן הולכים חח

לא יודעת אולי הסטנדרטים שלי לא משו אבל אם אין זמן לייבש שיער לא חייב לחפוף אותו בכל מחיר. אפשר להתארגן על השיער אפילו יום לפני בערב אאכ ושיא הקיץ חום אימים ואז למה לייבש אותו בכלל הוא ייהרס תוך רגע

אם היא לא רוצה לקבל (חטיף אנרגיה או כל דבר אחר שהגבר מציע) היא צריכה לזייף את זה?

מתישהו גם הזיוף נהיה פחות מושך...

אתה מציג את הטיפים האלה כאמת פשוטה.

אני כאן כדי להגיד שלא כך עשיתי, ועלה בידי.

היו פעמים שהמדוייטים הביאו כיבוד, וסירבתי -

כי זה לא התאים לי מבחינת התזונה שלי. (כמובן שזה יכול להיות בגלל צורך רפואי\דיאטה\כשרות ועוד).

היו פעמים שהסכמתי.

גם לגבי התשלום, במיוחד כשיש קטע כזה שיש מישהי שמתפרנסת מיגיע כפיה, ויוצאת עם ביניש שלא מתפרנס, לי זה הרגיש סוג של כבשת הרש לצפות שהוא ישלם. כמובן שזה פתח לדיון הרבה יותר רחב, מה ראוי ונכון לעשות.

ממני -

שהתחתנתי עם מישהו שסירבתי לכיבוד שהוא הביא שוב ושוב (עד שהוא שאל מה הסיבה, והבין, ולמד מה אפשר לעשות עם זה), וגם שילמה על דברים.

(ראו גם שרשור עבר, וגם קישרתי לתגובה ספציפית: אי אפשר ככה - לקראת נישואין וזוגיות)

ביטחון עצמי זה נפלא, אבל אם הוא עובד לך בתנאי שהבחורה פועלת בדיוק לפי התסריט המדומיין שלך ושניכם משחקים את עצמכם לפי תפקידי ה"משפיע- מקבלת" בלי להיות עצמכם, אין פה באמת קשר, וזה לא באמת ביטחון עצמי.

ויש הבדל בין בחור ובחורה שהסכימו להיות בדייט ושניהם רוצים לבנות קשר, לבין בחורה רנדומלית שפגשת באיזו זולה, שאולי- תקשיב רק לרגע- היא באמת הייתה לא מעוניינת בך, וזה לא שהיא נכשלה לעמוד בתסריט?

בחורה היא לא פרס שנועד להיראות יפה ולקבל בפאסיביות, וגבר הוא לא כספומט או הנדימן מהנהן.

תייחסו לצד השני כמו בן אדם, ולא כמו איזו מכונה שאפשר ללחוץ על הכפתור הנכון והיא תוציא בהכרח את התגובה הרצויה.

תמצא בחורה ותתחתן חביבי, לא כזה מסובך.

יצא לי יותר מפעם אחת לקרוע את ים סוף, אז אל תספרו לי שקשה זיווגו וכו'.

.

לגבי א' זה לא קשור לגברים או נשים זה פשוט נחמד כשיש פידבק. כמו שבחורה תשמח אם אני אשמח ממתנה שהיא תתן לי ואעוף עליה. ולהיפך. זה מקנה תחושה של ביטחון ברגש. אפשר להקרין אהבה / משיכה / חיזור ואלה ייענו באישור ויתנו לי תחושה בטוחה (בניגוד לתחושה שאני קריפי או נדחף).

זה לא אומר שכל בחורה, וגם לא כל גבר, צריכים לקבל כל דבר שלא נראה להם. אולי אפשר להסיר חסמים מסוימים אבל לא צריך לזייף.

לגבי ב' סורי אבל זה נשמע כמו שטויות של פיקאפ. אני לא רוצה לחשוב על עצמי כיוצא עם "בנות" אלא כמי שנפגש עם האדם שמולי. אני לא עושה לו טובה שאני נפגש איתו ואני מקווה שהוא לא עושה לי טובה. האמת היא שאין לי 1000 בנות ממתינות בתור ובחרתי דווקא אותה. אני מתאר לעצמי שיש בנות שאוהבות להרגיש רצויות ומחוזרות.

לגבי גבר מוביל קובע מחליט... אוקיי..........................................

לגבי הפסקה האחרונה אין לי הסתייגויות.

האנרגיה הגברית נשית היא מאוד חשובה בקשר ונראה לי שנוגעת בנקודות אמתיות.

אנסה להגיד עוד נופח, תגיד לי מה אתה אומר על זה.

קבלה נשית היא סופר חשובה, והיא תלויה טיימינג ומסגרת.

כמו שהראת בדוגמא שהיה בעיניכם שהסתכלתם אחד על השניה ואז שלפת את החטיף.

אממה, תגיד הסיפור של הגבר יהיה מתי אני לוקח צעד אחד קדימה. וזה רחוק מלהיות מדע מדוייק.

וקבלה היא לא רק עניין טכני אלא עניין מהותי.

יכול להיות שמבחינה טכנית הבחורה תסרב לקבלה אבל מהותית הסירוב יהיה סוג של נתינה.

כאשר במהלך קשר הגבר נותן בצורה טכנית, אבל מבחינה מסויימת זה לא הכי מתאים לבחורה, אז הבחורה נותנת מתנה לגבר שהיא מסרבת. כי ככה נוצרת תקשורת יותר טובה ביניהם. אז בעצם הקבלה הכי טובה זה לסרב.

בנוגע למה שאמרת לגבר - בנות הרבה יותר תזוזתיות ולכן היציבות שהגבר נותן היא חשובה. ההובלה בעצם נותנת לגבר את האחריות על המפגש ועל השיח ומכך האישה מרגישה יותר בטוחה ומשוחררת. כמובן כל זה על דרך כלל.

"כאשר במהלך הקשר הגבר נותן בצורה טכנית" -זה העניין אסור שזה יהיה טכני. זה צריך להיות אמיתי. זה בדיוק כמו שיש בחורים שמשחקים אותה גברים אלפא אבל בתכלס הם רק משחקים אותה והביטחון שלהם בריצפה. בחורות קולטות ומרגישות את זה.

אני הצעתי רק שאנחנו נופיע יותר את הצד הגברי שבנו

אז צריך שיהיה תיאום טוב בין הבחור לבחורה.

בין כל זוג קיימת דינמיקה ייחודית שהם בוחרים לפתח ביחד.

בכל קשר יהיו דברים שלבחורה יהיה פחות מתאים לקבל ויהיו דברים שהיא תאהב לקבל.

לכן זה סוג של ריקוד שבו גם עדינות מסויימת.

מותר לא להיות מדוייק ואז לדייק בפעם הבאה. זה הכרחי וזה בלתי נמנע.

אם אני מהותית מתכוונן לתת לבחורה אז ברמות שונות אני צריך גם לדעת מה היא רוצה לקבל וגם לקבל סירוב או דיוק ממנה ביחס לזה, בלי ליפול מכך מהכיסא.

ישבנו על הריצפה(;

דבר שני, ברור שלכל כלל יש יוצא מן הכלל.

בתכלס בכללי המהות של הגבר זה לתת והמהות של האישה זה לקבל.

ברור שיהיו יוצאים מהכלל יכול להיות גבר נשי יותר ויכולה להיות אישה עם תכונות גבריות.

במצב תקין אם לצורך העניין הבחורה מזמינה את הגבר לגלידה ומשלמת עליו זה יוצר איזה שיפט בהרגשה וזה לא סתם

דהיינו, לא התכוונתי לומר אם היית בסדר או לא, או שפעלת לפי העקרון או לא.

רק ניסיתי להעמיק טיפה יותר בעניין.

אני לא מתכוון לומר שיש מקרים יוצאי דופן.

אני מתכוון לומר שהדינמיקה של הנתינה והקבלה היא דינמית והיא תלויה ב"ריקוד" מסויים בין השניים.

לצורך העניין, התפקיד של האישה זה לכוון את האיש היכן היא רוצה לקבל והתפקיד של האיש זה לזהות, איפה הוא רוצה לתת וגם איפה האישה רוצה לקבל.

הגיוני שנשים שונות ירצו לקבל במובנים שונים זו מזו.

אז פה נכנס התפקיד של הגבר לתת.

הנתינה היא גם תלוית שלב בקשר כמובן.

הצד השווה שבהם - נתינה שבאה מתוך ראיית הזולת והקשר איתו, וכמו כן, קבלה שבאה מתוך ראיית הנותן והעצמת הקשר.

אתה נתת דוגמא של "להתחיל עם בחורה", בעיני זה מקרה טיפה יוצא דופן שלא מאפיין חיזור בתוך זוגיות קיימת שהיא עיקרית יותר. באמת להתחיל עם בחורה יכול להיות מורכב. בכל זאת, נראה לי שהמחשת בצורה יפה מאוד את האנרגיה שקיימת בחיזור, וזה קיים בכל חיזור.

החיזור העיקרי כמובן הוא חיזור בתוך זוגיות יציבה ממוסדת.

החיזור של הדייטים זה דרך להתקשר ולבנות קשר מבסיסו, יכול להיות שיש הבדל בין שני החיזורים.

אני אישית תמיד נגעלתי מכל המשחקים האלה,

דווקא אלה שעשו את זה הצליחו די טוב.

(אולי יש בנות שנזקקות ליחס/תשומת לב...)

ואני לא יותר טוב ממך בשום דבר.

אבל שתדע שכל אדם מחוייב לתקן חטאות נעורים.

ומי שלא מתקן יורד עוד יותר,

ואחר כך הצער על החטאים הוא גדול מאוד והבושה קשה מהכאב.

אני מבין גם את הרצון שלך למצוא את הזיווג ולהיות אדם שלם לפי ה'.

אבל "בַּיִת וָהוֹן נַחֲלַת אָבוֹת, וּמֵה' אִשָּׁה מַשְׂכָּלֶת" הוא פסוק ממגילת משלי (פרק י"ט, פסוק י"ד).

לכן אין עיצה אמיתית חוץ מתפילה ולה' הישועה.

ויש אנשים שדילגו על הקטע הזה

חלק מתוך מנטליות

חלק מתוך פחד

לא ברור לי איך הם מתכוונים לגדול

רבי נחמן מסביר שאפילו הרהור או מחשבה זה פגם גדול מאוד בנשמה ובעולמות העליונים.

מהתגובה שלך אני רואה שאין לך מושג מהי דרך ה',

אבל ברור לי שלא עליך האשמה אלא האשם הוא האדם שחינך אותך (הורים מורים ורבנים).

ואני יכול להגיד לך בבירור שאתה וכל הפורום הזה (וכל המדינה) רחוקים מאוד מקדושת המחשבה והנשמה - ונשכחה תורה מישראל.

אבל בזכות הצדיק האמת יחזור העולם לתיקון בשלימות.

נ נח נחמ נחמן מאומן הפתק אמת ותורתו אמת.

לא בזכות צדיק אחד.

ובישביל להגיע לתיקון עוברים קודם בחרא ומתקדמים משם. ככה עובדים מנגנונים התשובה

רואים שלא למדת את כתבי הרב

נכון, שאחרי החטא, האמירה היא שכנראה היה פה עניין רוחני, אבל זה בוודאי לא משהו שאפשר לומר לפני החטא.

(הסתירה כאן היא השאלה של ידיעה ובחירה, שבצורתה הפשוטה מעולם לא הבנתי אותה, עד שנחשפתי לאמירות הנועזות והיפות של האיזביצ'א בנושא)...

אבל בפועל, כן. כל העולם הזה בנוי ממנגנונים של כשל ובנייה

אשמח אם תשתף מאמירותיו

ואין לי את זה תחת ידי כעת, אבל יכול להיות שהציטוט המרכזי היה מתלמידו ר' צדוק הכהן מלובלין, והנה הציטוט מצדקת הצדיק אות מ' ( באדיבות ג'מיני):

עיקר התשובה הוא עד שיאיר ה' עיניו שיהיו זדונות כזכויות – רוצה לומר: שיכיר ויבין שכל מה שחטא היה גם כן ברצון ה' יתברך, כמו שאמרו ז"ל (ברכות לא, ב): שלוש פסוקים כו' "ואתה הסבות את לבם ואשר הרעותי" כו';

וכטעם ידיעה ובחירה שביאר האריז"ל בסוף ספר "ארבע מאות שקל כסף", ששניהם אמת כל אחד במקום בפני עצמו: במקום הבחירה – שם אין מקום לידיעה, ובמקום הידיעה – שם באמת אין מקום לבחירה.

לגבי הבחירה והידיעה זה מעניין, אבל חבל שהוא לא מסביר למה או איך

זאת הפואנטה, שבעולם שלנו ולפני מעשה יש בחירה, אבל לאחר מעשה בעולם שמחוץ להשגתנו יש בחינה שונה...

כך לעניות דעתי.

יש הרבה טעויות גם בזרמים היהודיים הדתיים השונים והמגוונים על כל צבעי הקשת.

לכן ה' עשה איתנו חסד גדול הקדים רפואה למכה ושלח לנו את הצדיק הגדול.

הוא משה רבינו הוא רבי נחמן מברסלב שהאש שלו תוקד עד ביאת המשיח, כולם צריכים לקבל ממנו התורה הקדושה והדרך האמת.

ונתן לנו עצות נפלאות שכולם מקדשות את האדם בכל מיני קדושות - תיקון הכללי תפילות התבודדות תורות כאלה שכולם רפואות לצאת מהחושך הגדול בו אנו נמצאים.

תעסוק בהם ותראה חיים חדשים טובים ונפלאים.

אם אתה יודע מהי הדרך להגיע לתיקון העולם, אז הייתי שמח ללמוד ממך.

אבל אם הוא מבקש? מזה אומר?

שהייתי בשיעור היה הרבה אוכל בשולחן ולקחתי עוגיות והוא כל שניה בחור מצחיק שאל אותי אפשר עוגיה? והבאתי לו ואז הוא שאל אם אפשר עוד אחת? שיגע אותי. ולא לקח מהשולחן כי טען שלקחתי את כל הטעימות

אז אחרי 3 נגלות אמרתי לו אבל לא יהיה לי ,אז הוא הלך לקנות מהמכולת למטה טימטם ואז הוא אמר זה רק שלנו אנחנו לא חולקים ... הוא גם הכין לי שוקו ואז התעצבן עלי שאמרתי שהוא מגעיל שקל לבחון את החברות הזו מחדש.. אבל היה לי קשוח כי הרב מדבר חזק וזה מבהיל

שאדע ללכת גם

חלב יש פעם ב..

אבל בכל שיעור שאני נמצאת בו .

יש גם מישהי ממש קסומה שממש מביאה עוגות לפעמים סלטים אפילו ,באמת יש אנשים מתוקים.

כל מקום דתי יש מי שמארגן פעילויות תורניות תפנה לגרעין.

הייתי שמח גם להתכבד בחטיף אנרג'י, אתה שומר את זה רק לבנות המין היפה?

אני חווה הדרה על רקע מגדרי.

הבאתי את זה אחכ לאיזה בחור שהתלהב מדיי בקטע קריפי.וגם בכללי אני הרבה פעמים משאיר שם קוראוסונים כי כל האוכל שם במטבח בריא ופלצני מדיי.

אתמול נרדמתי איזה חצי שעה מהתחלת השיעור ואז הלכתי

חיפשת אותי מתוך סקרנות או בישביל החטיפים?

גם אני נרדמתי מעט...

אגב, אני חדש שם ועוד לא עמדתי על טיבו של המקום, נראה אם אצליח לשרוד

אתמול, איכשהו אני וידיד שפכנו בטעות תה על הרצפה, והייתה שם בחורה שחששנו שהגיע גם אליה, אמרה ש"אם זה עושה לנו טוב, לא אכפת לה שישפך גם ממש עליה", נראה שזאת האווירה, מעניין אם זה אמתי או משחק/בועה...

שמע מאנגידך ישם אנשים מיוחדים