השאלה באיזו רמה ואיך היא מתבטאת.. 

למישהו אחד יש פתיל קצר ולשני אין בכלל פתיל, אנחנו אנשים מאוד שונים אחד מהשני ולמרות שזאת אנחנו יוצרים קשרים אחד עם השני. אם בנאדם מודע לחסרונות של זה דבר ממש ממש מוערך.

זה הבעל שלך ולא צחוק. 
לבדוק טוב טוב

מבחנים? להחטיא אותו?

מבררים מסביב, או ששואלים ישירות.

התכוונתי מבחן לדוג' לאחר לו ברבע שעה .. 

כעס זה חטא, לפחות לפי המקובלים ואם הוא יכעס זה לעבור על "בפני עור".

להכעיס אדם כדי לדעת אם להתחבר עמו

אבל זה עונה רק על צד הכעס, ולא על צד האונאת דברים שזה איסור דאורייתא.

אני מבין את דברי האורחות צדיקים כמשל, שמשמעותו לבדוק את האדם במצבים שבהם הוא כועס (כמו המקור בחז"ל).

והראיה מרב הונא אליבא דהרב זילברשטיין מוכיחה את זה יותר, שידע מעיקרא שלא יצטער (כי הוא אביו) ומאידך שלא ירתח (כי הוא מכיר את טבעו, כאביו).

אני לא בטוח לגבי איחור אבל לדעתי זכותה לאחר בכמה דקות,

או זכותה לדוגמא לחלוק על דעתו ולראות איך הוא מגיב...

אם הוא כועס זו בעיה שלו.  

אתה רואה שכתוב "הכעיסהו" לא רק אם אתה יודע שבוודאות הוא לא יכעס.

אם יש לך רעיון איך לפרש - בכבוד.  אבל הדברים כתובים...

אם היא חולקת כי היא חולקת, דיינו.

אם היא חולקת בצורה שמעוררת את הצד השני לכעס, זה מצער אותו, וזאת אונאת דברים. וכו'.

ספרים מתקופת האורחות צדיקים שמזכירים "אמר החכם", לא פעם ולא פעמיים מביאים ציטוטים מפילוסופים גויים וכדומה. אין לזה תוקף הלכתי. אתה לא יכול להביא את זה כראיה כאילו שזאת משנה או מימרא מהגמרא.

אם כבר ממעשה דרב הונא, ושוב, הוא יצא דופן כמו שהגמרא אמרה בעצמה.

לגבי האיחור, אתה צודק שקשה להגיד שזאת אונאת דברים. כי אין פה דברים ואין מעשה בפועל.

מכל מקום, אנשים שהם מתעללים, קרי פסיכופתים ברמה כזאת או אחרת, הם שחקנים מספיק טובים כדי להתגבר על איחור של כמה דקות.

בד"כ הקשר מתחיל הרבה יותר ממושלם במקרים כאלה.

וכעסנים יש הרבה, מכל הסוגים. כמעט כולם כועסים מתישהו. לא כל אדם שמתרעם על בזבוז הזמן שלו או על מחלוקת שנוגעת לליבו הוא אלימ/ה.

זאת עצה לא יעילה לענ"ד. עדיף לנסות לברר מסביב, או לשאול ישירות. רוב האנשים יענו בצורה כנה, מנסיוני.

אם אותו צדיק הביא מאמר, הוא ידע את ההלכה ואת ההשלכות של מי שיקרא כשהוא כתב את זה. 

הוא לא העתיק כמו ילד בגן.

אפשר לחלוק בלי לעצבן - זה לא חייב לבוא ביחד.

סתם פשוט להגיד דעה שונה או לשחק אותה לא מבין ולראות אם יש סבלנות.   אולי אני לא מספיק טוב בעצות אבל צריך לבדוק איכשהו..

אין מה לעשות זה החיים שלה והיא צריכה לדעת עם מי היא הולכת לחיות...

אבל לדעתי הראש האולפניסטי הזה שמאתר כל היום גברים אלימים בכל התנהלות שהיא קצת "גברית" היא לא בריא בשידוכים.

מסתמא אפשר לסמוך על הרב זילברשטיין יותר מאשר עלי, אין ספק בזה.

אני פשוט חושב שזה לא יעיל...

אני מכיר כמה וכמה כעסנים רציניים שלא היה מזיז להם איחור של רבע שעה. ולא היו מתלהטים אם היו חולקים עליהם.

אבל כשהם מתעצבנים הם מאבדים שליטה, וה' יעזור לכל מי שבסביבה.

בשורה התחתונה, זאת עצה לא יעילה כל-כך, אם זה כעס קטן.

ואם זה כפשוטו כאותו חכם, אז זאת כן עצה יעילה אבל היא עבירה גמורה אליבא דהרב חיד"א והרב זילברשטיין.

רוב מי שאני מכיר שהוא אלים בטבעו, מודה שהוא אלים וגם די מתגאה בזה.

כמה הם גברים מתעללים? אפס...

אבל לדעתי לשאול חברים או שאלה ישירה זה העצה האחרונה שמועילה

כי לרוב החברים ואותו אדם רק יכסו על הרע ולא יגלו אותו.  בעיה...

אני חושב שהכי חשוב זה לשים לב אם מרגישים בנוח לידו או לידה.

גם אם הבן זוג לא מתעלל פיזית, הוא עשוי להיות מתעלל רגשית.

וגם אם לא רגשית, אז הוא/היא יגרום לך לנבול בסופו של דבר מההרגשה השלילית שמערכת היחסים איתו מייצרת.

ברוך ה' לא "זכיתי" להכיר אנשים שמתעללים שיטתית מקרוב, אז אין לי מושג איך זה נראה.

וזה למרות שנתקלתי בהרבה מצבים של קשרים שרעילים לאחד מהצדדים במקרים של קשיים בשלום בית.

נראה לי שזה דבר שנפוץ יותר מנישואים לפסיכופת...

בטעות חשבתי בהתחלה שהגבת לי אז כתבתי חח

אבל לא משנה, זה גם ככה חשוב לכתוב את זה 

אז מי שבאמת חשוב לו התורה ימצא דרך להסתדר

מנסיון, קשה מאוד להתרכז בזמן שמחכים למישהו. זה בכל מקרה פגיעה באיכות הלימוד.

אליבא ד@מבשר שלום.

לא הפריעו לי איחורים אף פעם. רק ביטולים ברגע האחרון שמשבשים את כל התוכניות הצליחו לבאס אותי.

זה ותהילים, כל מה שגם אם לא הכי הבנת מה אתה עושה מרוב התרגשות או מתח, גם איכשהו יצאת ידי חובה

זה גם "בזבוז זמן" לכאורה.

המטרה היא לבדוק התאמה, זה לא ביטול תורה (כל עוד אין דרך אחרת).

לפעמים בכמה דקות איחור אפשר לגלות דברים שסתם ככה היית מגלה בכמה פגישות.

זה לא הכי מציאותי.

ואם מישהי תאחר שעה ומעלה היא תשדר שיש לה בעיה כלשהי...

קישרת להודעה משובשת קצת... מה זה לצרוח על רבע שעה?

גם בהנחה שנוהגים וגם בהנחה שבתח"צ, אין מצב להגיע בדיוק על הדקה אלא אם אתם שכנים.

זה זמן בלתי סביר בהתחשב בעובדה שדייטים לא אמורים לקחת יותר משעתיים וחצי במצב אידאלי (לא מעיד מנסיון ).

ואם מישהו יעשה דבר כזה סביר מאוד שהצד השני ישלח הודעה "התנצלותי הכנה, חיכיתי שעה ונאלצתי ללכת".

הברזה כזאת תעצבן כל אדם מן השורה, לענ"ד.

גם חצי שעה זה קצת מוגזם בלי להודיע, זה לא שאנחנו בשנות ה90

לא יודע

שכל אחד יחשוב איך הכי נכון לעשות את זה

אני מסכים שהעצה הזאת היא לא לכתחילה, רק אם אחרי כמה פגישות עדיין לא ברור לך מה מידת הכעס של הצד השני, ואתה מכיר את עצמך שלא יצא לך לאחר גם ככה.

הכי טוב זה להביא בקבוק מהיי"ש החריף ביותר שיש ולתת למדוייט/ת לשתות.

זהו. במהרה טבעו של המדוייט/ת יתברר.

וגם יותר קל הלכתית

(למי שתוהה, זה לא באמת קל הלכתית. אסור להשתכר חחח)

לפעמים הרבה יותר מעוד פגישה של דיבורים

הזמן שלך , אתה בא לבדוק האם זו שמולך מתאימה להיות אשתך .
כל יום שעובר אתה נקשר לבחורה, וכשהרגש גובר על השכל זה לא טוב.כמעט תמיד.
ודבר שני, ממממש לא בוחנים בכל תכונה ...... אמרתי בכעס כי זו תכונה שצריך להיזהר בה מאוד מאוד.
וקמצנות
 

קורת בפגישות. חלק מהיופי האדיר של הפגישות שהם טבעיות ולא מלאכותיות.

ולגכן אם משהו ממליץ לך להפוך את הפגישה למלאכותית - לא אסכים איתו.

את פגעת פה בנקודה אמיתית שהיא גם כואבת. ככה למדוד דברים בפגישות. אין 100%. אבל זה מה שיש לנו - איך שאנחנו מתרשמים מהאדם בפגישות ולא דברים אחרים.

איך זוגות מתחתנים - ע"י הכירות ספונטנית. רק ע"י כך אפשר לגשת לשלב המתקדמים. וכדי להתקדם צריך ספונטניות.

אבל תכלס לפי דעתך היא צריכה לחתוך, כי בצורה ספונטנית היא מרגישה שהוא כעסן

ולהתחיל לדון לכף זכות זה לא ספונטני אלא שכלי. 

היא לא אמרה שהיא הרגישה שהוא כעסן. היא אמרה שהיא חוששת ע"פ מה שהוא סיפר. אלו שני דברים שונים.

לא אמרתי לדון לכף זכות. אמרתי שצריך להרגיש דברים כדי להביע בהם עמדה.

עכשיו אחרי שדבריך @להיות בשמחה1 -

מתי שתרגישי בנוח איתו וזה יטריד אותך, את מוזמנת לשאול אותו בעדינות. לא בתור שיפוטיות אלא באופן כללי - עד כמה הוא מרגיש שיש לו פתיל קצר או ארוך.. אבל זה ממש תלוי בסיטואציה וברגשה כלפי זה.

יתכן שיש לה חושים יותר חדים ממני וממך.. ובשבילך זה רק השערה.

בכל אופן, ללכת על פי הרגשה בחיים זה הימור - לטוב ולרע... עדיף לבדוק. 

ולשאול ישירות לדעתי זה ממש מיותר.

אולי לדעתו בכלל הוא תמיד צודק ואחרים מעצבנים אותו?  הוא יגיד שהוא לא כעסן.. יופי

"מכל מיני דברים שסיפר יש לי חשש שיש לו מידת הכעס.

איך ניתן לבדוק זאת?"

היא לא הרגישה ממנו שיש לו את מידת הכעס ולכן היא מבקשת מאיתנו דרך לבחון זאת. כי היא לא הרגישה ולכן היא לא יודעת. מה שעורר אצלה חשד לכך זה תוכן מסויים של דברים שהוא אמר לה. זהו זה. משהו שיכלי שלא מבורר עד כה.

אענה לה שמידת הכעס איננה נבחנת רק על פי פרמטרים שיכליים לא מובררים כאלה ואחרים ולכן אם היא רוצה לשמוע מה הוא חושב על זה כדאי לה לשאול אותו או להרגיש אותו יותר ולראות ע"פ התחושה שלה (כלי מוגבל, מסכים).

בכל אופן אם אדם שמודע לחולשותיו - זה דבר שראוי להערכה. 

לקלוט אדם על פי הדיבור זו הרגשה לדעתי...

אם הוא לא מודע לחולשותיו או מסתיר אותם החיים שלה יהרסו...

אין צורך לדון בזה.

לעשות מבחנים לשני זה לא בריא בדר"כ. זה משאיר אווירה חשדנית.

ועכשיו אסייג - ככה אני מכיר, ככה לי עושה טוב.

זו זכותך לבדוק אותם. שיתבגרו...

עוד רעיון

כמעט הכרתי מישהו שהיה כמעט באותו מצב - לקראת נישואין וזוגיות

ההודעה שם בתגובה למישהי שניסתה בחור ואז עוד חתכה את השידוך

לא אמורים לקחת ברצינות מישהו עם כינוי "עשו". 

לא כי "פלונפון"

אדם מצפה שתתיחס אליו בכנות ובשקיפות ולכן זה הגיוני שזה יעצבן אם אדם עושה מבחנים לשני שמעידים על חוסר שקיפות וכנות. להיפך כנות ושקיפות זה דבר שמצריך בגרות. לא להיפך. 

כרגע שנינו יודעים שאנחנו לא מכירים אחד את השני...

אם הוא מצפה מהשני לסמוך עליו בלי לבדוק הוא צריך להתבגר. 

משתפים, משוחחים, חיים ומרגישים אחד את השני ואחד עם השני. וזה דורש כנות ושקיפות.

לעשות 'מבחן' למשהו זה לא כנה וההיפך משקיפות. זה הכי לא שקיפות שיש.

מי שהולך ככה מתגרש מהר מאד או נתקע עם מה שלא טוב לו.

כנות ושקיפות זה לא קשור לכאן... אני לא משקר בזה שאני מברר

פה באים במטרה לברר מי הצד השני שאיתו אני הולך לחיות, ואדם לא תמיד מודע לבעיות שלו

או לפעמים מסתיר אותם, ואח"כ זה מתגלה...

הדרך הזאת היא חסידות מוגזמת שעלולה להרוס את החיים. מחילה.

או על 'מבחנים' שעושים אחד לשני בפגישות עצמם?

בירורים זה דבר חובה, אתה צודק.

הלואי שהיו אומרים אמת ואז לא היה צריך כלום...

אני מכיר שני בחורים שסידרו להם בחורה עם בעיות נפשיות (היום שניהם גרושים)

באחד ה"רב" אמר מפורש למשפחה לא לגלות לו.  לשני הרבנית גמרה את ההלל על הבחורה ולא גילתה לו כלום.

אתה מבין... לך תסמוך על אנשים.

ולמה לדעתך בירורים אצל צד שלישי שונה ממבחנים מבחינת חוסר אמון? 

בנאדם לפעמים ממש רוצה להתחתן אז הוא מסתיר את המידות שלו,

או שהוא לא מודע אליהן...

אחד ילדותי ובטוח שהוא מוכן לחתונה,

השני כעסן וחושב שהוא צודק וצריך לחנך אנשים,

השלישי עצלן ובטוח שאם הוא יתחתן הוא יהפוך לחרוץ בשביל אישתו.

תשאלי אותו על זה הוא יגיד את האמת שהוא מרגיש. 

מודעים לעצמם. ומי שלא - בדר"כ קל מאוד לזהות את זה..

בנחת, רוב האנשים סה"כ דוברי האמת.. ב"ה.

ונניח שיש מעט, עדיין בשבילם שווה לעשות בדיקה.  זה לכל החיים.

אתה רוצה להסתכן? תסתכן.  יש מי שלא רוצה.

אני מוכן להסכים שהרוב הם אנשים אמיתיים...

אולי הגזמתי, אבל באמת שאני מכיר הרבה ששיקרו בשידוכים

גם בשבילי - למרות שאין לי מה להסתיר החליטו לעשות ממני מלאך ולחרטט דברים שלא שייכים לי.

כמה הם באחוזים לעומת השאר, לא יודע.  זה לא המחלוקת.. העניין הוא שזה קיים.

לא צריך להגזים עם ההפחדות מכל הסיפורים על ה"משודכים עם בעיות".

ברוב המקרים זה סתם אנשים שעברו דברים קשים וסובלים מדיכאון קל או חרדות בקטנה.

אנשים מנפחים את זה כאילו כל מי שאי פעם לקח כדור הרגעה צריך אישפוזים דחופים.

ואז גם מהאחוז הקטן הזה של המספרים משליכים לכל השידוכים.

רוב האנשים נורמלים, רובם לא כעסנים, ורובם גם לא שקרנים. וחשוב מכל, ה' טוב, ושומר עלינו שלא נעשה טעויות

הרי חכמים אמרו על כל אדם כבדהו וחשדהו...

אם אי אפשר לבדוק - לברר ולבטוח בה'. אבל אם אפשר, למה לא?

כידוע.

יש גבול שחז"ל תיקנו לנו שאותו צריך לברר. בודקים במשפחה וכו' (והאחרונים הוסיפנו לנו דברים שכנראה היו ברורים להם כמו שמירת שבת, כשרות, וכו' דיברנו על זה פעם. גם מידות, מניח שפעם היו יותר בהכנעה אז היה פחות שייך לבדוק את זה).

ולא כתוב שם לחבר למכונת אמת, ובטח שלא כתוב שם לבחון אנשים כאילו שאנחנו מלאי שלמות...

זה לא יכול להמשיך בינינו

וכבר דנו בזה אליבא דשיטת החיד"א שאחריו הלך הרב זילברשטיין שבמפורש אומר שיש בזה חטא רק שתרצו בדוחק במקרים יוצאי דופן.

כשמישהו מוצא איזה חשד קל ומתחיל לשגע את המשודכ/ת שלו הוא בבעיה רצינית.

אני מכיר כמה וכמה שעשו את זה למשודך, במקום לסגור חתונה, מרוב פחדים ודמיונות.

רובם עדיין רווקים, חלקם התחתנו מאוד מאוחר. והיו כאלה שאפילו היו חייבים ללכת לחתונה של המשודך הזה ולעבור צער לא קל.

שוב, תמים תהיה, ביטחון בה'.

לבדוק מה שהתורה אומרת לנו, לא צריך להגזים מעבר.

לא לשגע ולא לצער, אבל יש דרך לעשות את זה.  גם אני לא בעד להגזים..

אבל בטוחני שאותו צדיק אמר את המשפט הוא ידע מה הוא אומר. 

מה נאמר, שכל אחד יעשה מה שהוא חושב.. לפי ההלכה.

כבר כתבתי לך, וזה דבר מאוד ידוע, שבספרי המוסר הראשונים יש המון ציטוטים של גויים ופילוסופים.

למה אתה קורא לזה "אותו צדיק אמר"? זה יכול להיות אריסטו או אבן סינא.

זאת לשון מליצית, אין הכרח שזה כפשוטו. צריך לדעת מה אתה לומד.

כבר מצינו באחד מגדולי ישראל מתקופת הראשונים שהשתמש בביטוי "האלוהי אריסטו" (כמובן שזה תרגום מדעי ללשון ערבית כלשהי, לא עיינתי). אתה היית מתייחס לזה כאל דברי נבואה?

לא יודע מאיפה הם הביאו אבל התכוונתי שהם הצדיקים שאם הם כתבו, הם חשבו על ההשלכות

ועובדה שמנסים לתרץ את זה ולא אומרים "זה סתם משפט של איזה גוי"

מהחיד"א הוא רק הביא איזה משהו שדומה.. לא מחייב שלזה היתה הכוונה

לא יודע מה לגבי האמירה עם אריסטו, באיזה הקשר נאמר... אז אני לא יכול לענות.

הלכתיות אחרות, כגון דברי חכמים. זה מראה לך שמלכתחילה יש פה בעיה בעצם האמירה.

כשמקור האמירה הוא "חכם אחד" וכו' ויש מצב שזה גוי, זה לא מקור הלכתי. לא עושים ורמינהי מזה על חז"ל.

ומה שניסו לתרץ זה את עצם הבאת המקור כשיש בו סרך איסור. ואיך תירצו? בטח לא שמותר כפשט הלשון, אלא שזה מותר בתנאים א', ב' וג'. מה זה אומר? שזה לא כפשוטו וזאת לשון מליצית!

עכשיו אתה מבין למה אני אומר שזה לא נאמר כראיה הלכתית מכריעה? כי זה לא מיועד. ספר הלכתי חייב להיות מדוקדק בלשון שלו, אין בו לשונות ציוריים או פתגמיים או עממיים.

אפילו כשחז"ל אומרים "כדאמרי אינשי" זה לא מכריע הלכות.

נראה לי שהשתלטנו פה על השרשור, אם תרצה להרחיב על ההבנה ההלכתית של זה או על המקור של "אריסטו האלוהי" נראה לי שעדיף שנעשה את זה בינינו (אני פה לפחות בדקות הקרובות)

מסויימים שמכירים את האדם כמו שאב מכיר את בנו, כלומר שלא יתפרץ ויעבור על עבירות חמורות כמו כעס, ניבול פה, שנאה ליהודי וכו'.

והיה שם עוד טעם שברח לי תוך כדי כתיבת ההודעה.

משמע שבדייטים אין שום היתר לעשות את זה, כי אם מכירים את האדם ויודעים את גבולות הכעס שלו בוודאי שלא צריך לבדוק אם הוא כעסן או לא.

בטח לא כשאפשר לבוא לידי הקפדות, כעס, שנאה וכו'

הוא אמר להכעיס במשהו קטן, כדי שיהיה ברור שהוא לא יגיע מזה לכעס גדול.

הוא לא אמר שמותר רק אדם שמכירים אותו.

להכעיס אדם כדי לדעת אם להתחבר עמו

והוסיף את הטעם השני, שאותו שכחתי והזכרת, שזה מעשה קטן שודאי שלא יגיע מזה לכעס גדול (אלא אם הוא לא נורמלי).

והוא תלה את זה בזה שלא ישבור כלים וכו' שזה לא איסור תורה מפורש. ושנאה, טינה, נקמה ושאר העבירות הנתלות בזה הן דאורייתא גמור.

מכאן שברור שאם אדם בודק אדם שעלול לפחות להגיע לידי טינה בלב, הוא בבעיה.

@מבקש אמונה אתם שמים לב שמדובר פה על אנשים עם היכרות מוקדמת מסויימת, והרצון "להתחבר איתו" קרי לעשות איתו עסקים, ולא על שידוך שלא מכירים את הצד השני?

מה הייתם עושים אם היו בודקים אתכם ככה והייתם נכשלים, כי אתם בני אדם?

הוא כותב במפורש שהנקודה של הבן היא שהוא יודע שלא יבוא מזה לכעס גדול, הוא לא כותב שמותר רק באדם שמכירים.

"ותירץ החיד"א: "ויש לומר שהיה ברור לרב הונא שלא ילכד בנו בסוג הכעס שאמרו עליו חז"ל ששקול כעבודה זרה, ורק אפשר שירתח כל שהוא (ויאמר לאביו דבר אשר לא כדת), באופן שאין בו משום עוון הכעס".

וגם בענייננו הכוונה היא שיבדוק את האדם באופן שעלול להתעורר לידי כעס קל, ולא להתמלאות בחימה ולשבור כלים בחמתו וכדומה."

ועדיין הטעם הזה לא מתקיים בשידוכים בשום פנים ואופן. ותשובת הרב זילברשטיין ודברי האורחות צדיקים אליבא דהרחיד"א והרב זילברשטיין לא נאמרו על היכרות כזאת.

ואגב,

@פלונפון מירוסלב

לפי המילים "אם יודה לך האמת" זה לא מדובר על סתם להכעיס,

אלא נראה שהכוונה לעורר דיון כלשהו ולראות אם אותו אדם מסוגל לחזור בו כשהוא טועה או שהוא עקשן.  ולא נראה לי שיש בעיה הלכתית בזה..

(אם בכל דבר יהיה בעיה הלכתית, אז לצער אדם אסור גם מאילוץ..

יוצא שבפגישה אתה צריך להיות כלבלב מאולף אחרת אתה עושה איסור חח)

לתפוס על טעות ולהביא מקור או עובדה הפוך לדבריו, או משהו כזה.

(בלי מבט מעצבן חח)

זה קצת שונה מלדבר עם בן אדם ולא להסכים איתו, שזה דבר שגם ככה קורה בדייטים.

למרות שאני לא חושב שמישהו ימשיך בדייטים עם אדם שתוך כדי מחלוקת בשיחה מתנהל בצורה שיכולה להכעיס.

זה נראה קטנוני או קצת מטורלל כשאדם לא יכול להביע את אי ההסכמה שלו בצורה נעימה. לא?

אי שם באחת התגובות.  בכל אופן, אני אומר את זה שוב.

למה שלא ימשיך? מה אני חייב להסכים על כל דבר? סתם מביא דעה אחרת בתמימות...

אפשר גם להגיד "דעה מעניינת, ולהסביר למה אני חושב אחרת" זה בהחלט מתקבל

השאלה אם הוא יענה ככה, או ירגיש מאויים ולא מסוגל להתייחס בענווה שיש עוד דעות.

לא הבנתי למה התכוונת במילים  "כשאדם לא יכול להביע את אי ההסכמה שלו בצורה נעימה"

אנחנו לא מכירים ובאים לברר אחד על השני, זו האמת.   

וזכותו של כל אחד לבדוק בדרכו והוא לא חייב להודיע לי לפני שהוא בוחן כדי להכין אותי

בהחלט אני אקבל את זה אם הבחורה תעשה לי את זה..

הרי הסכמת שאיחורים זה בעיה. אז מה המדד? נתת דבריך לשיעורים! זה לא תופס הלכתית.

אם יש דברים שכן ודברים שלא, אתה לא המדד האישי. יש דברים שמקובלים עליך ועל אחרים לא.

זאת לא זכותו של האדם לעשות מה שהוא רוצה, אנחנו יהודים לא ליברלים נושאי דגל הפי.סי... חובה עלינו להמנע מלפגוע באחר. ואפילו ממה שהתורה התירה משנת חסידים להמנע גם.

אמרתי שאני לא בטוח..

הכלל הוא לא לצער אקטיבית מה שאסור לפי התורה.  

כל השאר זה החיים שלי, ואני לא אמור להמר עליהם אז פה כנראה משנת חסידים לא רלוונטית

שאתה בעצמך ציטטת שהיא אסורה וששייכת רק בהיכרות מוקדמת.

אחר המחילה, הקורונה המשעממת הזאת עלולה לגרום לי להשאב חזרה לפורום אז אני אמנע מלהמשיך את הדיון הזה

הבעיה עם דברים שצפים עם הזמן, שלא תמיד יש זמן לחכות להם. 

לפעמים עד אז נקשרים והלב משוחד.  ויש עוד חששות...

הייתי רוצה לסמוך על זה אבל זה נראה לי מסוכן מידי. גם ממה שאני מכיר..

אני לא שולל על דברים קטנים, אבל יש דברים שהם מהותיים...

לא משנה איזה יום היא תעבור היא לא אמורה להתנהג ככה. 

זה לא אמיתי. 

לא יודעת, אולי נכווית מזה אז בגלל זה אתה חושב ככה, אבל לדעתי אפשר להשקיע בבירורים ואז בפגישה לתת לדברים לזרום.

יש התנהגויות קיצוניות בסדר, אבל רוב האנשים לא כאלו ובעיניי לא כדאי לאבד אמון רק בגלל אותו מיעוט

אני מדבר רגיל, מנסה לשמוע את השני, להבין מה דעתו... בדיוק כמוכם.

שנינו מבררים ולא סומכים עליו במאה אחוז

רק שאתם אומרים לחכות לטבע שיכשיל אותו במקרה והוא מסתיר משהו, 

ואני אומר ליזום את זה. זה הכל. 

ולמה להחליט שיש מה להכשיל אותו? למה לא לצאת מתוך נקודת הנחה שהוא אדם טוב אלא אם כן יתברר אחרת?

אני חושבת שכשנמצאים בעמדה כזאת אז בלי לשים לב רק מחכים לזה שיצוץ משהו כדי להגיד " אה הנה! ידעתי שיש בו משהו לא בסדר" או שנותנים פרשנות לא פרופורציונאלית לסיטואציות.

חס וחלילה אני לא מחליט שיש על מה להכשיל.

לא יודע למה אתם חושבים שמבחן נובע ממחשבה רעה

אני מתייחס לאדם מולי בדיוק כמו זה שמחכה לסימנים בצורה טבעית...

שנינו יודעים שאנחנו לא יודעים מי זה מולנו ומחכים לסימן

אם השני שמקשים עליו יגיב בתוקפנות, או שהוא לא מסוגל להתייחס בענווה לדעה השונה 

או שהוא יחזור בו, או לפחות יגיד "דעה מעניינת ויסביר למה הוא חושב אחרת בצורה יפה"

אתה מקשה על העצה שלי, אבל יתכן שיש עוד דרכים.

אני מכיר מישהי שהמשפחה שאלו את בעלה מה מה הוא מתכנן לחיים והוא ענה בעוקצניות תשובה צינית.  (אגב, מכיר עוד כמה שמתעצבנים מזה משום מה)

והיא לא ייחסה לזה חשיבות והיום היא גילתה כמה הוא אלים מילולית..

בקיצור, אפשר להגדיל ראש ולחשוב על עוד דרכים.   זה לא הדיון

לא נראה לי שזה עדות לאלימות מילולית

ההפך, זה מוכיח את הרעיון שלי.

לצערה כנראה שזיווגו לה אדם לפי מעשיה, וזה היה רצון ה'. אם להתגרש או לא זאת שאלה למקום אחר לחלוטין.

אבל פה בדיוק נכנסת הנקודה שאמרתי, ביטחון בה' ואמונה...

לא יודע מה נראה לך, עובדה בשטח. 

לענות לא עניינית אלא בציניות זה אונאת דברים קלאסית.  אולי לא הסברתי אבל הוא לא ענה תשובה אלא סתם משהו ציני כמו "אני מתכנן ללכת הביתה עוד מעט"

מה זה מוכיח? איפה הלהפך פה?   

ידידי אתה צריך לכתוב מה אתה טוען בבירור, ולא רק ברמזים...

באותה מידה היא יכלה להגיד שזה שהוא לבש חולצה אדומה בדייט הראשון מעיד על נטיות תוקפניות...

לא יודע אם סרקזם מהסוג הזה עונה על אונאת דברים לכולי עלמא. אני נגד, אבל יש אנשים שנהנים מזה.

כתבתי בסוף הפסקה מה אני טוען, שזה עניין של ביטחון בהשם וכו'

לרוב גדולי ישראל שזכינו בדורנו לראות היה חוש הומור בריא ואפילו קצת עוקצני

אם אומרים את זה בצחוק ואח"כ מיד עונים על השאלה.. זה נחמד.

אבל אם עונים ככה בציניות בלי לענות על השאלה.  זה זלזול. 

וזה מה שהיה...אם לא הסברתי טוב.

לא יודע, הציור קשה לי.

אם מישהו שואל אותי על תוכניותי, אני לא זכאי לפרטיות?

אין הברכה שורה אלא בדבר הסמוי מן העין. ולאדם זכות לא לספר את כל מעשיו לאנשים שאין להם חלק בעניין.

אני חושב שכנראה שמעת את הסיפור מהצד הפגוע ולכן הדברים נופחו.

בכל אופן, ממקרה אחד אין ללמוד על הכלל דבר. ולענ"ד במקרה כזה, בכלל לא.

ובגאווה גדולה.  אבל עזוב...

פרטיות זה אחלה, אבל אתה יודע, כשבאים להתחתן תמיד שואלים אדם מה אתה מתכוון לעשות הכוונה לעבוד או ללמוד כדי לדעת שהבית יהיה נורמלי ויציב... זאת הרי הכוונה בשאלה. 

אין מה ללמוד, זה קשר ישיר

אם מישהו מתנהג לא יפה אז הוא מתנהג לא יפה וזה המידות שלו.

בכל מקרה אני חושב שכדאי להפסיק לשפוט כל אחד על כל דבר קטן.

יש אנשים רשעים, רוב המוחלט של עם ישראל אינו כזה.

וכל מי ששופט, שיקח בחשבון שהוא שופט את עצמו כדברי הבעש"ט וזאת הנקודה שאני מנסה להעביר אגב הדיון הזה

סבבה. 

לא אומר לשפוט, כבדהו וחשדהו. 

לבדוק ולהתנהג לפי המציאות שרואים בעיניים בלי סתם לשפוט

זה חתונה מה לעשות. 

יאלה סיכמנו. (:

מה שהצעת באמת הזוי. 

אני אמרתי משהו אחר ואת מוזמנת להגיד מה הבעיה ואני מוכן לחזור בי 

אבל בבקשה, טענות לעניין.  לא סתם לנסות להגחיך את מי שחושב אחרת.. זה לא עובד ככה

כנראה שיש דרך מותרת ונחוצה.

יפה שאת נשואה הרבה שנים, אבל אנחנו מדברים פה על תקופת הפגישות שהיא די קצרה..

לפי התורה לא יוצאים יותר מידי זמן - גם זה גובל בעבירות.

אדרבא,שגם הבחור יבדוק... פשוט לזמן לאדם 

אז מה לעשות? יש לך הצעה?

ברור לי שאם מישהו יכול לעשות את זה, זה הדבר הכי טוב והכי משקף

אבל באמת שאין לי מושג איך.

כי קודם כל זה באמת לא מתאים לאנשים שומרי תורה ומצוות - הן לבחור והן לבחורה.

אם בכלל מתארחים אז רק בשלבים מתקדמים.

ולמה שבחורה תשב עם חברים שלו או הגבר עם חברות שלה.. 

אז מה יעשה מי שזה לא מתאים לו? חזרנו לשאלה שלנו..

ודבר שני, יוצא שצריך להידבק אליו עד שיצא ממנו השד בטעות. 

זה באמת לא בעיה לשחק אותה בקטעים כאלה ככה שצריך לחכות ולחכות ואולי תצליח..

רק לא ישנים באותו הבית.

מכיר מקרה שעשו את זה וזה חשף בעיה רצינית לגבי השידוך, שאחרי זה צצה לה כשהיא התחתנה (וגם את הבעייתיות של בעלה)...

אני חושב שזה אחלה רעיון אם כבר עברתם את שלב השידוך ואתם מאורסים, כמובן לפי ההלכה והצניעות

כלי מוגבל, כלי ממש לא מושלם אבל איתו אנחנו בוחנים דברים.

אפשר גם לשאול ולשתף את החששות בכנות.

אין מה לעשות, שערי קונספירציות לא ננעלו. תמיד יהיה אפשר "לפחד שמא הוא..." - הפתרון הוא ללכת לפי הסבירות הראוייה ע"פ השכל והאינטואיציה שברשותו של האדם.

השאלה היא באיזה מידה הוא משתמש בה.

לכי עם הלב.

דברי עם אנשים קרובים אליך.

תחקרי אותו על המשפחה שלו.

אל תכנסי לבית שיש בו כעס.

את תיקון המידות שלו הוא לא צריך לעשות עליך כשפן!

אני כמובן לא אומר שהוא כעסן

רק מציע לברר!

והיא אמרה משהו ממש נכון

לפי מידת הגאווה שלו

או במילים אחרות- אגו...

תבדקי אם היה בינכם איזה ויכוח, איך הוא מגיב בתוך הויכוח, ואחרי הויכוח.

אם חשוב לו משהו עד כמה הוא מתעקש עליו 

אבל באמת של זה, אין כאן משהו ספציפי, לכן אני נזהרת במילים שלי

יותר בהרגשה....

אם מישהי הייתה מאחרת לי בשעה לדייט בשל טעות, זה לא כל כך היה מפריע לי. אך אם הייתי יודע שמישהי מאחרת לי בחמש דקות בשביל לבדוק איך אני מגיב, יש סיכוי שהייתי נפרד ממנה. וגם אם לא אפרד, זה היה ממש מפריע לי.

עד שאנחנו מחפשים בציציות של המשודכים שלנו אחרי כל סימן קל למידה רעה כזאת או אחרת.

במיוחד כאלה שנפוצות מאוד כמו כעס וכו'. האם הסתכלנו על עצמנו?

מכירים את הרעיון שמה שרואים באחר זה מה שה' שולח לנו לתקן?

ושמזווגים לאדם לפי מעשיו וכו'?

האם כשביטלנו הצעה על סמך מידה כזאת או אחרת שחשבנו שראינו (דגש על חשבנו, ה' יראה ללבב), לקחנו בחשבון שיש לנו עבודה לעשות?

זה מזכיר לי מאוד את דברי הצדיק מיבניאל לגבי העניין שרוב השידוכים נדחים ומתעכבים על גאווה.

נקודה למחשבה.

והכל אמור לצוף מעצמו,

רק צריך לשים לב.

הסיטואציות בחיים עצמם מזמנות כל הזמן מבחנים.

אני לא חושבת שיש שחקנים עד כדי כך טובים.

צריך אולי לגוון את מקומות הפגישה, התכנים כדי לראות כמה שיותר צדדים באישיות של האחר.

כשאדם מאופק וסגור ולא נינוח קולטים שזה המצב צריך פשוט לחכות שהרשמיות הזאת תחלוף.

אני בעד ליזום מבחנים רק אם עולה חשד שיש משהו באמת בעייתי אבל לא משוכנעים לגמרי

ואם משום מה מתרשמים ששיחה פתוחה לא תניב את התוצאה האמיתית מסיבה כזאת או אחרת..

אישית בחיים לא עשיתי מבחנים לאף אחד אבל יצא שחשדו בי שכן..וזה לא נעים בכלל!

מקווה שאנשים לוקחים בחשבון שאם יוצא שמאחרים זה ממש לא אומר שסידרנו ככה את הסיטואציה כדי לבחון אתכם

ואם לא ענו לטלפון בזמן זה לא אומר שאת מנהלת קשר מקביל עם עוד אחד

וכו

אנשים לפעמים סוחבים טראומות מקשרים אחרים ומלבישים על חפים מפשע וזה עוול!

אין תשובה אחת לשאלתך.

צריך התרשמות כללית

לבלות מספיק זמן יחד עד שתקבלי בהירות בנושא. אם אכן יש בו מידה כזו בעוצמות שלא מתאימות לך את תביני את זה

צריך להיות עם אוזניים מחודדות,

לראות עקביות בסיפור חייו

ולברר בעדינות מה שלא נראה הגיוני.[כוונתי לעודד נתינת מקום לכעס היכן שזה עשוי להיות, ולראות איך הוא מגיב]

נותן טעימות קטנות מספרי "להצליח להשתדך ברוגע" שתוכלי למצוא בו המון עיצות וטיפים איך לברר אצלו על מדת הכעס.

אצל מי לברר?

ידידים וקרובים

עדיף שה"ממוצע" שאצלו מבררים יהיה קרוב וידיד של המשפחה המבררת המכיר הן את הבחור והן את הבחורה. זה כדאי, כיוון שאם למשל אני שומע מראובן על שמעון שהוא בחור טוב, אני לא יודע מה אצל ראובן נקרא טוב, האם להרוויח בחיים כמה שיותר כסף או להשקיע בחיי משפחה?. מה שאין כן כאשר אני מכיר את ראובן, אני יודע למה הוא מתכוון כשהוא אומר בחור טוב.

מעלה נוספת שיש בבירור אצל קרוב וידיד היא שיש אמינות לדבריו, ועוד מעלה- שאפשר להאריך איתו בשיחה.

אנשים שאינם ידידים וקרובים

אפשר וכדאי לברר גם אצל אנשים שמכירים את המועמד אע"פ שהם לא קרובים וידידים של המשפחה המבררת, משתי סיבות:

1. אף על פי שלא בהכרח שהם יודעים לדייק בתכונות ואופי של בני אדם, אבל מספיק שהם לא אומרים משהו שלילי- זה כבר מוסיף לבירור. וגם אם מעידים על דברים טובים, כששומעים את כולם- אפשר להבין "בין השורות" למה בדיוק הם מתכוונים, כלומר באילו תכונות האדם מתייחד.

2. ככל שמבררים יותר, כך התמונה הכללית על המועמד נהיית ברורה יותר, וזה יותר טוב, כי במהלך הפגישות הנפגשים עושים "הצגה", הם מנסים לשווק את עצמם ולהציג את עצמם רק באור חיובי, ואם יש לאחד מהם מידות לא טובות אז לאחר שהושג השידוך או לאחר תקופה קצרה מהחתונה חוזרות וניעורות אותן המידות.

חברים

כדאי לברר גם אצל החברים של המועמד, אלא שהחיסרון בבירור אצל החברים הוא- שהם חבריו, וממילא לא יאמרו עליו דברים רעים, ואדרבה, ישבחו אותו, ואם כן, לכאורה לא השגנו דבר? אלא שבכל זאת יש מעלות דווקא בבירור אצל החברים כי:

1. חבר קרוב וטוב יודע ומכיר את המעלות החיוביות שיש בו דווקא מצד החברות הקרובה. אם נברר רק אצל מכר שאינו קרוב יש בכך חיסרון מצד זה שהוא אינו מכיר במעלותיו של המדובר מפני שאינו חבר קרוב. יתירה מזו, המכר שאינו חבר קרוב יכול לספר על חסרונות שקיימים לכאורה אצל המיועד שלכן הוא אינו מתחבר אליו בחברות קרובה, אך יכול להיות שראיית החיסרון והעדר חברות מצידו, זה מפני החסרונות של המכר עצמו, שאצלו אנו כרגע מבררים, שהוא עצמו אינו מסוגל לראות במעלותיו של המיועד ורואה רק בחסרונן.

יש לדעת שעצם המציאות שאדם לא מתחבר לאדם אחר אפילו שהם מכירים, יכול להיות מפני שאחד מהם לא רואה מעלות בשני. זה לא אומר שבאמת אין בו מעלות. כמו כן אם אדם לא מתחבר לשני מפני שהוא רואה בו חסרונות, יתכן מאוד שהחיסרון הוא ברואה החסרונות, שלכן הוא אינו מצליח לראות בשני את הטוב והחיובי.

 2. חבר קרוב אכן יאמר דברים חיוביים וימנע את עצמו מלומר דברים שליליים, אך יחד עם זאת יתקשה לשקר בפה מלא ובמצח נחושה. כאן יש לשים לב לדברים שמספרים וגם לצורה בה הם נאמרים, מפני שאם אין לבחור מידות טובות, ייתכן שחבריו ישבחו אותו מאוד על רמת הלימוד שלו ופיקחותו הרבה אך יאמרו קצת מאוד (או כלל לא) על מידותיו הטובות. או למשל, אם הבחור הינו "עסקן" ולא למדן, חבריו יספרו בשבח יכולת הארגון שלו וימעיטו לדבר על למדנותו. כשהחברים יישאלו על הצדדים שהם לא דיברו, שאינם קיימים בחברם, הם יאמרו דברים מתוך אילוץ, איפוק, הם ינסו אולי לנסח תשובה מעורפלת או שנזהה אצלם מעין שתיקה שמבטאת הסכמה שזה לא הצד החזק בחברם וכדומה.

 3.  טוב ששומעים מעוד אדם אפילו את אותם דברים.

 4.  ייתכן ויתווספו פרטים שישלימו לתמונה הכללית, וייתכן שייווצרו שאלות חדשות בבירור כתוצאה ממה שאמרו.

 5.  כדאי להתייחס ולהקשיב "למילים הראשונות" של החבר, לדעת מה ה"מושכל הראשון" שלו על המיועד. האם הוא ישר משבח אותו או שהשיחה מתחילה בגמגום? האם הוא מתחמק ומנסה למרוח את התשובה או מנסה לנסח תשובה מעורפלת, או שזרם דיבורו שוטף וקולח?

6.  ככל שהשאלות בבירורים נוקבות יותר וממוקדות יותר, כך יותר קשה לטייח ולדבר בשבחי המיועד- אלא אם כן זה אמיתי.

כללו של דבר- הבירור צריך להיעשות אצל מגוון אנשים המכירים את המועמד. המטרה בבירור היא לנסות להצליב ולראות אם המידע שמגיע דומה והתשובות הן פחות או יותר זהות, ואז אפשר לסמוך על האינפורמציה.

להלן מספר נקודות שעלינו לנסות להבין במהלך הפגישות לשם הכרת הפנימיות של האדם עימו אנו נפגשים:

1. מה חושב הנפגש על עצמו, מה הוא מרגיש כלפי עצמו וכיצד הוא נתפס בעיני עצמו?

2. מה חושב הנפגש על אנשים אחרים ומה הוא מרגיש כלפיהם, בייחוד כאשר מדובר על האנשים המשמעותיים בחייו, וכן מה הוא חושב ומרגיש כלפי אנשים באופן כללי?

3. מה לדעתו חושבים עליו ומרגישים כלפיו אנשים אחרים, בייחוד האנשים המשמעותיים בחייו?

4. כיצד נתפסים בעיניו הנושאים שאת או הוא או שניכם כאחד, מעוניינים לשוחח עליהם. מה הוא חושב ומרגיש בקשר לנושאים אלה?

5. מה הן שאיפותיו ומטרותיו?

6. מה הם ערכיו?

7. מה היא תיאורית החיים שלו?

8. בעזרת אילו מנגנוני התמודדות הוא מתמודד עם אתגרי החיים והקשיים הניצבים בפניו?

להלן דוגמאות נוספות לשאלות פתוחות ומבררות המאפשרות העמקת השיחה וההבנה בין זוג הנפגשים:

-"איך זה משפיע עליך?"

-"כיצד התמודדת עם זה?"

-"איזה משמעות יש לכך עבורך?"

-"מה מניע אותך ל..?"

-"מה הסיבות שלך ל...?"

-"האם אתה יכול לספר לי עוד קצת על...?"

-"האם אתה יכול להרחיב בנושא?"

-"לגבי הנקודה האחרונה שדיברת עליה, אני זקוק להסבר נוסף"

-"למה התכוונת כאשר אמרת ש...?"

-"מה נראה לך בדרך הזו? לאן לדעתך זה מוביל?"

-"מה היית רוצה שיקרה?"

-"כיצד זה היה עוזר לך"?

-"כיצד אתה מרגיש כאשר...?"

-"ממה אתה חושש?"

-"מהי הבעיה האמיתית מבחינתך?"

אם זה ספק שיכול להתברר ולהתיישב במציאות אז לחכות.

גם צריך תמיד לשאול האם בקשר יש את כל מה שמחפשים ונכון כדי להקים בית

איך יודעים מה צריכים כדי להקים בית?

יש לי הרבה רצונות ושאיפות וכו', אבל אף פעם לא באמת הייתי נשואה כדי להבין מה אני צריכה בבעל..

זה תהליך שמתחיל בזהות שלי ובערכים שחשובים לי ואיך יראה הבית שאני רוצה להקים, ואז מתוך זה בפגישה מבררים האם יש מכנים משותפים, האם יש מציאת חן

לא באמת אפשר לדעת בלי ניסיון

וגם כשיש ניסיון אנשים יכולים לטעות בבחירה שוב

באופי ובהרגלים מהבית. כי הרבה מהרצונות והצרכים שלנו טבועים בנו מתוך הרגלים שרכשנו בבית ההורים בשנות ילדותינו ובגיל ההתבגרות, ועיצבו את האופי שלנו.

ברור שיש את הדברים המאוד בסיסיים:

התאמה באורח החיים הדתי וההשקפה הדתית, מציאת חן פיזית ורגשית, הרגשת משיכה ותשוקה מאוד כייף לנו ביחד ויש געגוע וחוסר כשלא נמצאים ולא מתראים כמה ימים…

היכולת לנהל שיחה פתוחה, מקשיבה ומכבדת, בייחוד בזמנים של חוסר הסכמה

ויש נושאים שעלולים להיות יותר מורכבים בדרך להחלטה, ומקור לספקות וחוסר ביטחון מה יקרה בעתיד:

מצבים רפואיים ידועים ומחלות כרוניות, האם יש שקיפות מלאה בקשר הזוגי או שיש הרגשה שיש חורים מהעבר שלא ידועים, כסף - האם יש בטחון כלכלי להקמת בית ומשפחה, כלומר לפחות אחד מבני הזוג כבר יכול לפרנס בצורה סבירה, או שהפרנסה תלויה בניסים ונחיה בהתחלה מהיד לפה?

אם כל צד מבני הזוג מגיע מעדה ותרבות אחרת, אשכנזים מול עדות המזרח, עשויים להיות פערי מנטליות.

גם הייתי מכניס כאן את היחס של כל צד בנושא חלוקת אחריות במטלות היומיום, ניקיון, ואחזקת הבית. יכולים להיות כאן פערי מנטליות… הגבר למשל בא ממשפחה שבה האבא לא לוקח חלק בעול תחזוקת הבית ואצלם הכל האמא עושה, אבל אנחנו בדור אחר וכן רוצים שהגבר ישא בעול ובמטלות המעצבנות…

וחשוב לציין שכמה שלא נהיה סגורים ובטוחים בהחלטה, אחרי הנישואים, כשמגיעים לחיים המשותפים ביחד, בהכרח יצוצו דברים חדשים שלא יכולנו לבדוק אותם לפני הנישואים.

אבל כן נוכל להתמודד ולמצוא פתרונות, להכיל הבדלים ולבוא לקראת הצד השני, וגם פה ושם נושאים שלא נוכל לפתור באופן מושלם ונצטרך להתפשר.

בשלב מסוים, המשך הציפייה אינו מוסיף נתונים חדשים על הפרטנר אלא רק מעכב את הנכונות לקבל החלטה, לחתוך או להחליט שזה זה.

כנראה שאת מכירה אותו מספיק זמן, מכירה את הערכים המרכזיים שלו, ראיתם אחד את השניה ברגעי כעס או לחץ, אתם יודעים מה שואפים לבנות – ואין באמת מידע חדש וקריטי שעומד להתגלות שבוע הבא.

אין ודאות של 100% בשום דבר. בחירה זוגית אינה "גילוי" של משהו שקיים במאה אחוז, אלא החלטה ליצור את הוודאות הזו יחד.

את צריכה להבדיל בין ספק מוצדק לחשש מטבעי: אם יש דברים שהם מהותיים - חוסר התאמה בערכים, תקשורת לקויה, אורח חיים והשקפה שונים, ראייה שונה של מציאות החיים והתכנון לעתיד- זו סיבה מוצדקת לעצור.

לעומת זאת, פחד מהחמצה או פחד מהתחייבות הם תגובה אנושית טבעית למעבר בין שלב ההססנות לשלב ההשקעה.

יכול להביא מעצמי - הכרנו והחלטנו להתחתן עוד לפני שהיה לי תואר. אנחנו לא דוסים ולא מסוג המשפחות שמסתמכות על פרנסת האישה.

תודה לאל שמי שהיום אשתי האמינה בי, נענתה להצעת הנישואין (אחרי 3 חודשי היכרות ביננו), התחתנו, בתחילה הייתי סטודנט והיא פרנסה, חיינו בצמצום רב, ואח"כ סיימתי את הלימודים, השתלבתי בעולם הייטק, נולדו לנו ילדים, גרים בבית מרווח, וב"ה חיים באושר

אבל איך אני יכולה לדעת מה מהספקות באמת מוצדק?

מתמודדת איתן 🤔

ודאות היא לא שהכל מושלם, אלא שאני שמח בעיקר שפגשתי ומוכן לעבוד איתו ולגדול איתו. ברגע שבו פוגשים את זה יש ודאות ואין מקום להכניס ספקות

יראה את הטוב במי שמולו, יבחר בו,

ובעצם יתחרט אח"כ על החבילה שהוא לקח על עצמו?

מה זה להכניס את עצמו לוודאות ואז לראות את הטוב? זה עובד הפוך. רואים את הטוב, נוצר חיבור ורואים פוטנציאל לצמיחה משותפת, ואז בוחרים.

ואם אח"כ יתחרט על הבחירה?

פחד ממחוייבות.

יש משהו עכשיו שגורם לך לחשוב שבהמשך לא יהיה טוב? פער שאינו פתיר בעבודה משותפת, בכוחות משותפים שאת כבר מכירה בשניכם?

אז למה לחשוש ממה שלא קיים במציאות?

פחד הוא דבר נהדר כשהוא גורם לזהירות בהתקדמות, אבל הוא דבר נורא כשהוא תוקע. (אגב, אלו שתי תגובות לפחד לא רק בפן הרעיוני. יש אנשים שכשהם נתקפים בפחד מאיום פיזי הם נדרכים ופועלים הרבה יותר טוב, בחושים מחודדים, ויש שמשתתקים ונתקעים במקום)

אז חדדי חושים, שהפחד יהיה פחד בריא שעוזר להתקדמות ולא תוקע.

החוש שהכי חשוב שיהיה חד הוא הראייה.

עין טובה.

לראות טוב. לחפש את הטוב. לדון לכף זכות, ובעיקר, להאמין בטוב. שהוא קיים, שהוא יכול, שהוא יגדל, והכל שואף אליו.

כי אלוקים טוב.

"וירא אלוקים את כל אשר עשה והנה טוב מאד"

את רואה בו טוב? הוא עושה לך טוב? גורם לך להיות טובה יותר? הוא רואה בך טוב? ושניכם אוהבים טוב?

טוב מאד.

לא ודאות שאני כרכע בשיא הקשר ואנחנו תמיד בעננים, שברור לי שהוא הכי טוב.

פשוט הבנה שיש בסיס לקשר, בסיס משותף בשיח וערכים, ואמונה שעם הקשר הנוכחי ועם האישיות שלך ושלו אפשר להצמיח ולהפריח את הקשר מעלה-מעלה.

בסיס זה טוב

טוב.. תודה!

1. שנעים איתו וכיף ונחמד

2. שהוא מודע לחסרונות שלו ולא נרקיסיסט

3. שאין דברים שהם ווטו (לא כדאי להתחתן עם חילוני כי זה מורכב, זה בסדר להטיל ווטו על חסרונות אובייקטיביים)

לכולם תמיד יש חסרונות ובתוך הקשר מתגלים עוד חסרונות, ככה זה באופן טבעי. המטרה היא למצוא דבר עיקרי - הלב שלו, המילה שלו, המידות שלו, האמיתיות שלו, הרצון שלו - ועל זה לשים את הכסף

אבל מה הקשר לבדידות

ולמה שזה יפריע

ניסיתי לשכנע מישהי שתפסיק ושהוא סתם מבלבל אותה עם שטויות, לא מקשיבה...

בעיניי הכול עניין של מינון. הבעיה מתחילה כשנוצרת תלות- כשהוא הופך לכתובת הרגשית הקבועה או מחליף קשר אנושי.

הבעיה היא בין היתר שהוא מתחנף ומרצה ולא מאתגר.

להבנתי הוא נותן עצות לא רעות בכלל לנשים, והרבה פעמים לא מתאימות בכלל לגברים.

נתתי פעם תאור של קשר חצי רעיל (לא כזה שמרעילים בכוונה, אבל כזה שלא בריא לצד הגברי שבעניין).

GPT הציע להמשיך

ג'מיני ממש צעק שזה קשר רעיל ושנכון להפסיק אותו. אבל רק לאחר עוד קצת התכתבות.

גרוק לא זוכר מה הייתה התשובה. אבל יהיה מעניין לנסות. אני אחפש אם יש לי את השאלה.

ראיתי פה ושם התייעצויות עם GPT של נשים עם שאלות נשיות (וגם ניסיתי לבדיקה) והיה ניכר ממש שהוא מוטה לכיוון הזה.

מקום אחד שהיה בו מענה לא רע לגבר: מודלים סיניים לא מצונזרים. המצונזרים עושים את מה ש"נכון" ופמיניסטי.

GPT ודומיו מעולים בצורך לקחת משהו שאדם כותב ולעשות לו שיקוף. זה נותן תועלת בערך כמו לכתוב בשביל עצמך (תרגיל ידוע לניקוי הנפש מעומסים שעובד יפה) וגם קצת כמו המנגנון המקובל באחת החסידויות לכתוב ליהודי שכבר לא איתנו.

זה שהוא יכול לשנות את דעתו תוך כדי תנועה מאות פעמים אם זה מתיישר עם דעת השואל.

אז אני לא יודע כמה נכון לשפוט אותו כמישהו עם מערכת מוטה לצד כזה או אחר...

הוא פשוט נותן עצות לא נכונות. גם אם הוא "נוטה לכיוון".

אין לה באמת אינטילגנציה רגשית ויכולת חשיבה מורכבת זה ניתוח שכלתני של מה שאתה כותב לו. מעבר לזה יש סכנה שכשפורקים רגשית לבינה המלאכותית הוא גורם לנו לפתח אליו מעין מערכת יחסים שהיא מסוכנת בקלות היא יכולה לנתק אותנו מהחברים שלנו.

אבל, נראה לי שגרוק פחות מפחדים מהשטויות האלו

נסה גם את ג'מיני.

התלבטתי אם לנסות את deepseek ובסוף וויתרתי.

לא תקין, לא בריא, לא בעד

אבל כן...

לא צריך להיות בת בשביל זה... מסוכן ביותר.

למה זה רע?

וגם מבזבז זמן ותנסי לחשוב כמה זה מנתק אותך מהיום יום וחוסם את היכולת להיפתח רגשית לבני אדם

תלוי איזה שימוש עושים בו

אפשר לתעל אותו ואפשר להתבזבז איתו

ובAI זה בריבוע

כי בשימוש נכון הוא מתאים את עצמו והתועלת עולה

ובשימוש גרוע להיפך

קשרים פרונטליים...

העולם הולך לשם בכל מקרה, צריך לחשוב מה עושים ואיך לוקחים את זה לטוב, אם זה אפשרי...

והוא לא משאיר את הנעליים בסלון

בסוף הבינה המלאכותית חשופה לכל המידע שקיים ברשת, חשופה להרבה מאמרים פסיכולוגיים וידע מקצועי. למה לא לנצל את זה?

בנוסף יש לה מוח גדול, אמנם מלאכותי אך עדיין מתפקד והיא יכולה לעשות סדר במחשבות ולעזור ולהעלות נקודות.

כמובן שצריך להשתמש בה בגבול הטעם הטוב. אני מכירה מישהי שכשבחור מסוים נפרד ממנה אמר לה שזה בעצת הצ'אט. זה מוגזם בהחלט.

אבל אם סתם מתבכיינים לו, בעיני סבבה.

*ולמה הדגשת שהן תורניות? אם זה בעיה זה בעיה לכולן בכל המגזרים.

אבל הוא לא גאון רגשית, חוץ מזה תחשבי גם על ניצול הזמן שלך מולו

לא ממש הבנתי איך הוא עובד ולא ענו לי מהתמיכה הטכנית של האתר

ובאתר שלהם יש רשימת שדכנים עם מספרי טלפון. תחפש את מי שהכי קרוב אליך ולנסות ליצור קשר ישירות.

אולי המיזם לא התרומם, ורק נשאר אתר...?

אישית, לא מעמיק בהלכות, שמח שלשנינו זה אתגר כי זה סימן שאוהבים ומקיימים את ההלכה כי צריך למרות הקושי ויודעים שזה זמני (מאורסים)

קיבלתי החלטה, ואני יכול לעמוד בה.

הרי בשבת לא היית מדליק חשמל בגלל רצון רגעי או דחף עז להכין משהו

בגמרא בסוף מסכת עבודה זרה מובא מקרה בנוגע ליין נסך של יהודים שיושבים עם פרוצה גויה, שהיין לא נאסר. והסיבה: שאמנם גובר על היהודים יצר העריות, אך עדיין לא מוכנים לשתות יין נסך (ולכן לא סביר שהם נתנו לגויה לגעת ביין). עיין סט:

או כמו שאמרו במקום אחר, גזל ועריות - נפשו של אדם מתאוה להן ומחמדתן.

זה לא קשה

והאם יש לכם שיעורים שאתם אוהבים לשמוע בנושא ובנושא זוגיות בכללי?

מחפש בסגנון הרב שרקי כזה רציונלי פשוט ובהיר

פשוט לו אין הרבה

סדרה יפה. עוסקת בעיקר בדייטים כפי הזכור לי אבל לא רק

מרב המוגדר חרדי, ממליצה מאוד על הרב אבנר קבאס (הרבה הומור....)

ורבנים נוספים העוסקים ומרצים בנושא. לצערי איני זוכרת את

שמותיהם, אבל שמעתי ברדיו וכן ראיתי ביוטיוב.

ישנם ביניהם כאלה שממש מפרטים מהפגישה הראשונה. באתר "הידברות". מצויינים.

אגב, באתרי השידוכים השונים ביוטיוב יש טיפים טובים מאוד

ומאמרים טובים מאוד בנושא.

בהצלחה!

"מגע הקסם" לא יודע אם אפשר להשיג אותה בחנויות אולי באינטרנט אפשר.

אם לא היה קושי זה היה נורה אדומה. כדאי שתתרגלו, זה הולך לחזור בראונדים כל חודש

ועכשיו ברצינות - אין פתרון קסם. רק אני יכול לומר שזה קשה וצריך להסתכל קדימה. לזכור שזה תחום בזמן ושיש ודאות מתי נגמר. ותכלס חזרתי על מה שארץ השוקולד אמר

לק"י

זו הערה לגבי מי שלא מרגיש קושי, שלא ייבהל שמא משהו לא בסדר בקשר.

וגם נראה לי שיש קצת הבדל בתחושות לפני החתונה ואחריה.

האם אתם מנהלים את הזמן שלכם, או שהוא מנהל אתכם?

כולנו רצים סביב השעון, מודדים דקות ומנסים להספיק כמה שיותר. אבל האמת היא שמהירות היא לא הסיפור – האיכות היא הסיפור.

ספר הזוהר חושף סוד שמימי מדהים על כוחה של הבחירה לעצור את השלילי:

"כַּד אִתְכַּפְיָא סִטְרָא אַחְרָא לְתַתָּא, אִסְתַּלַּק יְקָרָא דְקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְעֵילָא עַל כֹּלָּא, יַתִּיר מִשְּׁבָחָא אַחְרָא"

ובתרגום פשוט לעברית: כאשר כוחות הסיטרא אחרא (הצד האחר, השלילי) נכנעים ומכופפים למטה, כבודו של הקדוש ברוך הוא מתעלה למעלה מעל הכל, יותר מכל שבח אחר.

המשמעות היא עצומה: בכל פעם שאנחנו מונעים מעצמנו מעשה שלילי, אנחנו לא רק נמנעים מרע – אנחנו אקטיבית ממשיכים ומגלים את אור האינסוף של הבורא בכל העולמות כולם.

זהו עומק כוונת שלמה המלך בפסוק: "מָוֶת וְחַיִּים בְּיַד לָשׁוֹן" (משלי י"ח, כ"א). הבחירה לעצור, לבלום את הדחף ולבחור בטוב הופכת את ההווה החולף למציאות נצחית שמאירה את הקוסמוס כולו באור אלוקי בלתי מוגבל.

אל תתנו לזמן פשוט לעבור – חברו אותו לאינסוף על ידי הבחירות שלכם בכל רגע מחדש.

מה התנועה האיכותית הבאה שאתם בוחרים לעשות כבר עכשיו

אולי נגיד שכשאתם הולכים

אם זה לא מציק

אז שיהיה לך חפץ אחר ביד שאתה משחק איתו

כדור כזה של התרמות דם או מפתחות

קנס של מאה שקלים, אם לא עומדים בהחלטה. אתה תעמוד בהחלטה. הכי טוב לא להיפגש. לא תהיה לך שום בעיה.

צריך להכיר טובה לה' שהפגיש ביניכם, זה ממש לא מובן מאליו, ולשמור את מה שהוא מצווה.

לזכור שלצד השני גם יש אח שלא רוצה שמישהו יגע באחותו בלי מחוייבות.

לצאת מהפרספקטיבה המצומצמת של מה אני מרגיש, להסתכל מלמעלה על העניין ולהתחבר לאמת המוסרית והתורנית שלא נוגעים לפני חתונה.

לזכור שמטרת האיסור היא לא רק סור מרע אלא גם עשה טוב - זה הזמן הכי טוב להתחבר לצד של "וארשתיך לי לעולם" ושל "אחותי כלה". לקשר הפנימי השורשי שהוא הרבה מעל הגוף והמגע. עכשיו אתם באורות הגבוהים המיוחדים שבהמשך החיים אתם תכניסו אותם לכלים, ואם עכשיו אתם מצמצמים את האורות, זה יכול להשפיע על כל העתיד שלכם.

האם אתם מנהלים את הזמן שלכם, או שהוא מנהל אתכם?

כולנו רצים סביב השעון, מודדים דקות ומנסים להספיק כמה שיותר. אבל האמת היא שמהירות היא לא הסיפור – האיכות היא הסיפור.

ספר הזוהר חושף סוד שמימי מדהים על כוחה של הבחירה לעצור את השלילי:

"כַּד אִתְכַּפְיָא סִטְרָא אַחְרָא לְתַתָּא, אִסְתַּלַּק יְקָרָא דְקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְעֵילָא עַל כֹּלָּא, יַתִּיר מִשְּׁבָחָא אַחְרָא"

ובתרגום פשוט לעברית: כאשר כוחות הסיטרא אחרא (הצד האחר, השלילי) נכנעים ומכופפים למטה, כבודו של הקדוש ברוך הוא מתעלה למעלה מעל הכל, יותר מכל שבח אחר.

המשמעות היא עצומה: בכל פעם שאנחנו מונעים מעצמנו מעשה שלילי, אנחנו לא רק נמנעים מרע – אנחנו אקטיבית ממשיכים ומגלים את אור האינסוף של הבורא בכל העולמות כולם.

זהו עומק כוונת שלמה המלך בפסוק: "מָוֶת וְחַיִּים בְּיַד לָשׁוֹן" (משלי י"ח, כ"א). הבחירה לעצור, לבלום את הדחף ולבחור בטוב הופכת את ההווה החולף למציאות נצחית שמאירה את הקוסמוס כולו באור אלוקי בלתי מוגבל.

אל תתנו לזמן פשוט לעבור – חברו אותו לאינסוף על ידי הבחירות שלכם בכל רגע מחדש.

מה התנועה האיכותית הבאה שאתם בוחרים לעשות כבר עכשיו

מזכיר את התפיסה כאילו מי ש"אחראי" על "טוהר האישה" זה לא היא אלא הגברים בחייה..

או כמו הקטע הדפוק שיש לחלק מהגברים לכבד אישה רק כתלות בהאם יש גבר בסביבתה שאותו צריך לכבד.

הרבה פעמים אם מישהו מתחיל עם מישהי והיא לא בעניין, היא יודעת שהוא לא יפסיק לנדנד עד שהיא תגיד "יש לי חבר". כי אז יש פה גבר שהוא צריך לכבד, אם סתם האישה בעצמה לא רוצה זה לא מספיק

אני לא מאשימה אותך ברעות החולות האלה, אבל צריך לשים לב שלא נגררים לשם בטעות

זה לא משנה אם בפועל יש לה אח או לא, זה בא לשקף לבחור תחושה מצד מה ששנוא עליך.

אז אם כבר מתאים יותר לשאול- ומה אם אין לבחור אחות (למרות שלך תוכיח שאין לו)

למה שמישהו ירצה "שלא יגעו באחותו" כאילו היא איזה אובייקט שברשותו, מילא היית אומר "שרוצה שאחותו תשמור מצוות" וגם על זה היו לי קושיות

הרגזתי אותך? מצויין.

חלילה לוותר.

קח את הכעס הזה שקפץ לך הרגע, ותחשוב מאיפה הוא מגיע.

זה פשוט לא שייך. 'נישט שייך'.

להשקיע את זה עמוק בנפש.

זה פשוט לא שייך.

בנוסף, מבחן המרשמלו.

תחזיק חזק. הגעגוע בונה את הקשר.

כ "תקופת אימון לעתיד"

ואז כשקשה לנו לשמור (גם אנחנו שומרים) אנחנו זוכרים רגע שאנחנו לא כאן בשביל הרגע.. אלא בשביל להתכונן למשהו גדול יותר שיבוא אחרי החתונה.

וגם לזכור את החומרה של זה וללמוד (כל אחד לבד) על החשיבות של זה עוזר מאוד.

כל כך יפה ונכון! תודה!

כך פסק החפץ חיים. (מצד איסור קריבה לנידה). אמנם ברמת ההתפרטות ההלכתית יש מקום לדון לגבי סוגים שונים של נגיעת חיבה, אך הגבול דק מאד. רגב זה רלוונטי גם לקשיים אחרי החתונה כשאסורים. ומחומרת העוון נלמד על שכר הנזהר ממנו.

האינסופי, המפרק, הלא הגיוני, של הרווקות -

לזכור שה' נוכח שם, ולא רק כמלווה, אלא כמי ששם אותנו בתוך זה ומעביר אותנו תהליך שנבחרנו לעבור.

דבר שני, עם כל ההתרגלות להרגל, בסופו של דבר יגיע השלב שההרגל כנראה יקרוס מעצמו מרוב קושי, אז עדיף להקדים את המאוחר ולהפיל אותו באופן יזום.

לגבי האינטואיציה - זה באמת לא פשוט, אני חושב שיש שתי שאלות משלימות שיכולות לתת תשובה אינטואיטיבית יחסית בהירה - מה היית עושה לפני עשר שנים ובעוד עשר שנים אם היית נפגשת איתו אז?

אם נניח-

בגיל עשרים (בהנחה שבגיל הזה היה פשוט יותר) הייתי רוצה להתחתן איתו. ואז עולה החשש- אבל אולי זה כי לא הייתי מספיק מודעת.

ובגיל ארבעים גם הייתי רוצה להתחתן איתו כי גם אחרי כל המודעות יש התאמה טובה וכמה אפשר לבד.

אז יוצא שאת מכוסה גם מצד המודעות וגם מצד החיבור הטבעי.

על המודעות העצמית.

פחד זה רגש לגיטימי.

לא מצופה שתבטלי אותו.

השאלה היא אם את יודעת לנהל אותו? תהיי מסוגלת?

איזו מודעות, איזו רגישות, איזו תבונה.

את נשמעת אישה פשוט מקסימה!

ובאמת נשמע שבתוכך הכל, שאת יודעת הכל, וכמו הניק שלך – כאשר את פורחת מבפנים ויש לך את השלווה הזו מבפנים אז הכל ממש ממש בסדר 😊

כמו בפעמים שהקשבת פנימה כאן בכתיבה שלך והיו "הבלחות" כאלו של רוגע ושלווה ויציבות וטוב פשוט ושלם.

כמו במילים שכתבת עליו: "ככל שאני כותבת אני מבינה שהשאלה לא ממש קשורה אליו, כפרה עליו. לאיש הזה שעומד מולי". נכון שזה כאילו "קצת" מילים אבל נשמע שהן מבטאות כ"כ הרבה. ונשמע שטוב לך איתו, ואפילו טוב מאוד, כמו שכתבת "אם טוב ברמה כזו עכשיו".

אז טוב מאוד שכתבת את כל ההודעה הזו, זה ממש עושה סדר (או לפחות מתחיל לעשות) לכל מה שמתחולל בפנים, והייתי ממליצה לך פשוט להמשיך – להמשיך ולכתוב כאן או רק לעצמך וממש לפרוט דבר דבר.

לכתוב ולפרט – מה מפחיד?

ומה עוד?

מה מפחיד בלהתחתן דווקא איתו?

מה קשור דווקא בו שמפחיד אותך?

באילו פעמים את לא סומכת עליו (אם יש כאלו) ספציפית?

באילו פעמים את מפחדת לא לסמוך עליו ספציפית?

ממש להסתכל לפחד בלבן של העיניים, לא להתעלם או להדחיק אלא להיפך – לכתוב ולפרוט ולפרט את כל הפחדים. פחד פחד.

ואז גם להתחיל לענות לו. אחד אחד ולעומק.

קודם לכתוב ואז להבין, כי כאשר כותבים יש לדברים התחלה ואמצע וסוף ולא הכל נמצא לנו במוח (ובלב) בבליל בלתי נגמר של מחשבות ולופים שבאמת אי אפשר למצוא ידיים ורגליים שם...

וככל שאת כותבת את מזהה באמת קולות של פחד דווקא מההחלטה להתחתן, מעצם השינוי, מעצם הלא מוכר והלא יודע, שזה הכי הכי טבעי והגיוני שיש בעולם יקרה!

ובטח אחרי שכתבת שיש לך סיבות לפחד מעצם הנישואים ואפילו התחלת לפרט אותן: כאלה שקשורות ברקע שלך, שנוגעות באופי, ולהיכרות שלך את עצמך בלבד עד עכשיו.

ובאמת שהמוכר והחזק זה הלבד במה שסיגלת עד עכשיו כל השנים אז בטח שזה מפחיד, אפילו מפחיד נורא להניע לשינוי!

המוח שלנו מורכב מתבניות ואוהב באמת את המוכר והידוע ואל תזיזו לי את הגבינה שלי, ככה אנו מתוכנתים. וכשבאים לעשות שינוי, גם שהוא שינוי לטובה, זה מפחיד! לעיתים משתק מפחד! לכן כ"כ חשוב להקשיב לפחדים האלה, כמה שצריך, ובעיקר – לענות להם. בכנות ועד הסוף.

ואת מקסימה שכתבת שאת רגילה לפחד ולעשות. זה באמת מדהים איך שלמדת ולימדת את עצמך להתמודד עם דרכי החשיבה של המוח שמייצר לך קטסטרופות ובעצם רוצה רק לשמור עלייך משינוי בכל מחיר. ואת מתמודדת, ואת עושה, ואת לא נמנעת, ואת ממש מצליחה! אלופה שאת!

ואולי תקראי לאינטואיציה הזו שלך שדיברת עליה גם "הקול הפנימי שלי", ובעצם תחזקי את עצמך בכך שיש בתוכך נשמה, חלק אלוק ממעל ממש, אלוקות! והרבה פעמים הקול הפנימי הזה שלנו הוא הוא הביטוי של הנשמה ושל החלק אלוק ממעל שלנו. ודווקא הקשבה לקול הזה זה המפתח.

ודאי שלא אפשרי להעביר כאן על הכתב את העומק של הדברים, וודאי שיש כאן דיוקים רבים שצריך להעביר ולעבור, אבל זה באופן שטחי וכללי – להקשיב לקול הפנימי שבך.

כמובן בליווי של ההקשבה גם לפחדים, הפירוט שלהם והמענה להם דבר דבר ולעומק כאמור. ותמיד תמיד כדאי גם להתפלל על זה לקב"ה שבידו הכל, להתפלל לבהירות, ולשלווה, ולהחלטות הכי טובות ונכונות.

ואפשר גם לכתוב את כל הטוב שאת כן רואה בו, באיש הזה שעומד מולך 😊

ואיפה את כן סומכת עליו, ואיפה את כן רוצה להתחתן דווקא איתו.

וכנ"ל איפה מפחיד לך דווקא בו, איפה מפחיד שאת לא סומכת דווקא עליו?

ואז בטבלה נפרדת את יכולה לכתוב את הפחדים מעצם ההחלטה להתחתן ומעצם הנישואים, בצורה נפרדת ממנו ספציפית, וככה לראות יותר בבהירות איפה זה הפחד מעצם השינוי ואיפה זה הפחד מהבחירה דווקא בו ספציפית. זה יעשה לך עוד יותר סדר. ואת גם ממש ממש טובה בזה אז פשוט להמשיך ולפרוט לעצמך הכל 😊

ולגבי מה שכתבת בסוף של מה אם יש איפשהו שם מישהו אפילו טוב יותר וכו',

אז בדיוק כמו שכתבת, חשוב לזכור שאין באמת אף אדם אפילו אחד מושלם. לא גבר ולא אישה.

רק רק הקב"ה לבדו מושלם.

אנחנו כולנו בני אדם.

ו"אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא". אין.

כלומר לכולנו יש יתרונות, לצד חסרונות.

וכדאי לראות את האדם שמולנו כמכלול.

האם את המכלול הזה אני רוצה?

האם במכלול הזה אני בוחרת?

(והאם הוא/היא רוצים אותי ואת המכלול שאני? האם הוא/היא בוחרים בי ובמכלול שלי?)

עוד דבר מהותי מאוד מאוד הוא ה*עבודה תוך כדי תנועה* כלומר ההבנה שנישואין, זוגיות, הוא דבר של תחזוקה מתמדת והשקעת אנרגיה מתמדת. לכן שני בני זוג שמגיעים גם עם שלמות בבחירה, גם עם רצון אמיתי להיות יחד ולעבוד על כך כל הזמן, גם בוחרים אחד בשנייה כל יום מחדש ומבינים שהשקעה תמיד תמיד צריכה להיות - הסיכויים שלהם להצלחה וחיי נישואין מאושרים עולים בצורה ענקית.

ולגבי החששות והספקות:

קודם כל חשוב להפריד האם הספקות הן מ*הבחור עצמו*

או האם הספקות הם מ*ההחלטה עצמה להתחתן* ומהמעבר המפחיד והגדול מרווקות לנישואין.

אם התשובה היא המקרה הראשון - צריך להמשיך בנחת להיפגש עם הבחור ולראות האם באמת זה זה.

ורק את יכולה באמת לענות לעצמך ולהחליט מה הכי נכון עבורך

(כמובן שתמיד טוב להתייעץ כמו שאת עושה פה, אבל חשוב להבין שבסוף רק את יכולה להחליט את ההחלטה ולא אף אחד אחר).

כדי לדעת אם זה זה או בדרך להיות זה,

תוכלי לשאול את עצמך מספר שאלות:

האם את מעריכה את בן זוגך הנוכחי?

האם את רואה בו אבא טוב לילדייך?

האם כיף לך איתו בזמן הפגישות ונעים לך איתו?

איך התקשורת ביניכם?

איך מתנהלים חילוקי הדעות ביניכם?

האם את מרגישה שאת יכולה להיות את כאשר את לידו?

האם בין לבין הפגישות את מתגעגעת אליו או חושבת עליו?

האם הוא מכבד אותך?

האם יש לך חיבה אליו?

האם יש לך משיכה אליו?

אחרי שתעני לעצמך על השאלות הללו,

אפשר לעבור לרגש של הבילבול. בתוך הבילבול הזה נמצא (ואולי בעצם מסתתר) הפחד.

פחד עמוק וגדול מאוד.

פחד לטעות.

פחד לחיות חיים שלמים ללא אהבה, כזו טובה ואיכותית

פחד להיכשל בבחירת בן הזוג

זה חשוב שאחרי שתביני את עצמך תיתני גם לו מקום, לפחד.

תביני מה בדיוק מפחיד אותך?

מה התסריט הכי גרוע שיכול להיות אם כן תתחתני לבסוף עם הבחור?

מה התסריט הכי גרוע שיכול להיות אם לא תתחתנו בסוף?

מה יקרה?

ומה עוד יכול לקרות?

ואיך את תהיי?

ומה יקרה לך?

ואיך את תרגישי?

ומה זה אומר עלייך לדעתך?

ותני לעצמך להרגיש גם בגוף את התחושות שתרגישי כאשר תעבדי על המקום הזה של הפחד.

האם יש כיווץ בגוף?

איפה בדיוק? בבטן? ברגליים? בראש?

האם הגרון נחנק? יש דמעות?

אולי אין בכלל כלום?

תני לעצמך להרגיש.

תהיי שם.

אחרי שתעברי את כל השלבים האלה עם עצמך,

תוכלי להיות יותר חכמה כלפי עצמך.

תוכלי לראות יותר בבהירות דברים.

וזה תהליך, כמובן, לא תוך שניה הכל מסתדר ומתבהר.

אבל זה תהליך חיוני שחשוב לעבור עם עצמך.

חשוב גם לזכור שהפחד הוא באמת רגש טבעי.

זה באמת מפחיד.

זה באמת דבר בעל משמעות עצומה לחיים - עם מי לחלוק אותם, לנצח

ההחלטה הזו בהחלט מפחידה.

ואם נקשרים ואוהבים - גם אז הפחד הוא לעיתים בלתי נמנע

כי מה יקרה אם חלילה נאבד את זה?

גם פחד מאובדן ממשי ח"ו של האדם האהוב

וגם פחד מאובדן של הקשר שמתבטא בדמות גירושין בפועל או גירושין רגשיים וחיים ללא אהבה.

זה באמת מאוד מאוד מפחיד.

עם כל אהבה גדולה בא גם פחד גדול.

עם כל אהבה גדולה בא גם סיכון לאבד אותה

עם כל סיכוי גדול בא גם סיכון גדול

אבל אם לא מסתכנים לעולם - גם לא אוהבים עד הסוף לעולם.

את את מוכנה לוותר על אהבה שלמה ולהיות רגועה שלעולם לא תטעי ולעולם לא תיפגעי?

או שאולי את מוכנה לפחד לפעמים ולהרגיש בלבול ולא כל-יודעת לפעמים ולקחת את הסיכוי שאולי משהו יקרה - אבל מצד שני לקחת בשתי ידיים את הסיכוי לאהבה גדולה ושלמה?

זו בחירה רק שלך. ❤

דבר נוסף שעוזר לבהירות בהחלטה -

קודם כל - בדיוק כמו שכתבת בהודעתך, אנחנו יודעים שבכל אדם יש יתרונות וחסרונות.

ז"א, שכל אותן תכונות מאוד טובות שכן יש בבחור הנ"ל, בכלל לא בטוח שיהיה בהבא בתור שלו יהיו או שלא את התכונות שמהותיות לך.

לכן צריך גם את זה לקחת בחשבון.

תמיד צוחקים שאם כל גבר וכל אישה יכלו לעשות "מיקס" של כל התכונות הטובות+הפיזיות הטובה בכל מי שיצאו איתם לאורך כל השנים - הם היו מגיעים לנוסחה של גבר/אשת החלומות.

קצת מההוא,

את זה מההוא,

את זה מההיא -

ויוצא מר/גברת מושלם/ת

ובכן,

לצערנו זה לא קיים.

ולא רק שזה לא קיים,

כל ההשוואות האלה שיש לנו מקשרים קודמים,

יוצרים אצלנו מעין "תרמיל" שהולך ונהיה מאוד כבד על הגב...

בתרמיל הזה נמצאות ההשוואות.

וככל שיוצאים עם יותר מדויטים - כך התרמיל הזה גדל וגדל

ואותו בחור שכרגע נמצא איתך בקשר - נמצא איתך בקשר + עם כל התרמיל שלך וכל מי שאי פעם יצאת איתו.

הוא אפילו בלי לדעת נמצא בתחרות סמויה (או גלויה) עם כל אותם מספר הבחורים עמם יצאת בעבר.

עם כל תכונה ותכונה טובה של מי מהם,

עם כל פרט גופני של מי מהם,

עם כל כימיה, רגש של אהבה, תשוקה ומשיכה שהרגשת לכל מי מהם,

עם כל חוויה וחוויה שעברת איתם

וזה בנוסף לכל מה שאת סוחבת על עצמך עוד מינקות וילדות - וכל הדפוסים והמשפחה הגרעינית וכו' וכו' -

ו...

זה הרבה.

זה לא קל.

צריך באמת להיות כמעט מלאך ומושלם כדי להצליח לנצח בתחרות הזו.

ולעמים נראה שלתחרות הזו פשוט לא יכול להיות מנצח.

אז אם אפשר לבוא לפגישות איתו ולראות רק אותו כפי שהוא,

ורק אותך כפי שאת,

בלי כל המטענים של האחרים ובלי כל ההשוואות - 

זה יכול לעשות הרבה טוב.

אפשרות לבחון רגע את הדברים בנקיות, בלי כל ההפרעות וההסחות שיש ברקע.

ואז לשאול את עצמך אז מה כן יש בו?

במה הוא טוב?

מה את אוהבת בו?

מה את מעריכה בו?

וכן הלאה.

---

ואם הפחד והחשש הוא מ*עצם ההחלטה להינשא* ולא מהבחור עצמו-

ישנם כמה דברים שיוכלו לעזור:

1. נסי לברר בתוכך את החלק ההססן הזה.

ממה הוא מפחד בעצם?

האם הוא נתקל בעבר (אולי בילדות? אולי מודל ההורים? אולי חוויה קשה שבה הוא ראה איך נישואין מתפרקים או לא מתפרקים אבל גורמים לאדם סבל? משהו אחר?) במשהו שיכול לגרום לו לפחד ולהסס?

מה התרחיש הכי מפחיד שממנו הוא הכי מפחד?

מה קורה בתרחיש הזה?

מדוע הוא פיתח את חוסר הודאות הזה?

האם זה תרם/תורם לו באיזשהו אופן במשך השנים?

האם בעבר הוא גם היה שם? מה הוא גרם לך להרוויח/להפסיד?

מה כן עשית או לא עשית בגללו?

מה יקרה אם תקשיבי לו ולא תלכי על זה? מה תרוויחי? ומה תפסידי?

ומה יקרה אם לא תקשיבי לו, תתמלאי בחלק הבטוח שלך ותלכי עלך זה - מה תרוויחי אז? ומה תפסידי אז?

תנסי להיות רגע עם עצמך בשלמות - ממש להרפות את הגוף, לעצום עיניים, לנשום לתוכך פנימה ולהיזכר ברגע אחד בחייך שבו הרגשת ביטחון. ממש רגע שבו הביטחון עטף את כל כולך והלכת איתו בראש ובלב ופעלת לפיו.

מה את רואה שם?

מה היה שם באירוע הזה?

איך הרגשת שם?

איפה בגוף הרגשת את הביטחון הזה?

נסי להיות שם רגע ולקחת את הביטחון הזה, שהוא גם חלק ממך, ולנסות לתת לו יותר ויותר את הבמה - ממש לדמיין אותו גדל וגדל בתוכך עד שהוא ממלא את כל כולך.

מי את שאת מלאה בביטחון עצמי?

מי זאת שואלת ושואלת שהיא בטוחה?

מי את שאת לרגע נפרדת מחוסר הודאות?

2. ישנה טכניקה מוכרת לקבלת החלטות,

שבה אומרים להפוך את ההחלטה ממצב אקטיבי (אני בוחר) למצב פסיבי (בוחרים בשבילי) - ולפי זה לראות מהו באמת הרצון האמיתי יותר של האדם.

במקרה שלך,

אם אני אשאל אותך מה יקרה אם תיפרדו מחר, בן זוגך יהפך לבן זוגה של אישה אחרת - ינשא לה ויהיו להם יחד ילדים משותפים.

ז"א, אם הוא יחליט זאת מחר ויחתוך ממך וילך לאחרת -

מה תרגישי אז?

שהרווחת?

או שהפסדת?

את התשובה הזו תיקחי ותדעי את ההחלטה שלך יותר בשלמות.

3. הדבר העיקרי, ואולי היחידי יש יאמרו שיקבע האם זה יהיה זה או לא יהיה זה

זה אך ורק *את ובן זוגך* והבחירה שלכם אחד בשנייה בכל יום מחדש!

אם תבחרי להיות שם,

אם תאמיני בעצמך ובבן זוגך ובמה שיש ביניכם,

ותקחי את האמונה והבחירה והביטחון הזה יום יום שעה שעה - *זה* מה שיגרום לכם להצליח!

*זה* מה שיגרום לנישואים שלכם לעבוד לנצח,

*זה* מה שיהפוך את זה ל*זה*!

וכמה שזה חשוב לומר זאת,

כי לצערנו בדור הזה הבלבול כל כך כל כך גדול, אנשים הולדים ומסתובבים בעולם הזה פשוט מבולבלים וגם אחרי שהתחתנו, כבר לא יודעים מה ואיך והאם ומדוע

בטוחים שרק אם ימצאו את האחד הזה שעוד יותר טוב מההוא,

ואת האחת הזאת שעוד יותר מוצלחת מההיא - אז הם באמת יהיו מאושרים!

וזה פשוט לא נכון!

מה שהם באמת צריכים זה לבחור בו/בה! בשלמות!

להביט לו בעיניים ולראות בו את האחד *שלך*, כי הוא *שלך*,

להביט לו לתוך הנשמה ולראות בו את השותף לכל חייך,

ולא רק עכשיו, ולא רק באירוסין, ולא רק החתונה, ולא רק בשנה הראשונה והשנייה, ולא רק בשנה ה20, אלא כל יום מחדש!

ההבחירה הזו,

האמירה הברורה הזו,

תגרום לך כל יום לבחור בו מחדש,

להפוך את הנישואים שלכם ללא מובנים מאליהם,

להשקיע ולתת,

להקדיש זמן ומרחב זוגי לכל אורך הדרך

וזה, באמת באמת זה מה שיגרום לך לאושר נצחי ולנישואים חזקים, טובים ומטיבים ב"ה.

4. הייתי מציעה לך להקשיב יותר לגוף שלך, לרגש שלך,

ולא רק לשכל.

שהוא שם, והוא חריף וחכם וחזק - ואת זה את יודעת ואף אחד לא יקח לך.

אבל אל תתני לו להעיב על השמחה שלך ועל כל מה שיכול להיות לך טוב בחיים האלה רק כי הוא אוהב לנתח ולשאול אלף פעמים ומכל זווית על כל אירוע שקורה לו בחיים.

אני לא אומרת חלילה להתעלם ממנו,

הוא שם ויש לו תפקיד חשוב,

אבל מאז שסיים את תפקידו ובחן רציונאלית האם הבחור טוב לך או לא, מתאים לך או לא,

*שם*, תני יותר מקום לגוף ולרגש שלך.

שאלי את עצמך

מה אני מרגישה כשאני לידו?

איזה רגש עולה בי כשאני חושבת עליו?

ועלינו יחד?

ועלינו מגדלים ילדים?

ואיפה אני מרגישה בגוף שלי את כל זה?

מה החוויה הגופנית/פיזית שלי כשאני נמצאת לידו?

איזו תחושה הוא מעלה בי?

תהיי שם רגע ותשהי בתחושות האלה.

גם הגופניות וגם הרגשיות.

ותני להן רגע למלא את כל כולך.

את יכולה אפילו לתת להם שם או לדמיין אותן בצורה מסוימת עם צבע מסוים - ואז בכל פעם כשיעלו החששות - תביאי את הצורה המוחשית הזו שדמיינת לאותן החששות שיענו להן,

שיהיו שם לעשות סדר בדברים.

תני להם את המקום שלהן ואת הזמן שלהן ותרגישי אותן, ותשהי ברגש ובחוויה הגופנית הזו.

בצורה הזו, תהיי בטוחה גם שכלית, גם רגשית וגם גופנית,

ובצורה הזו תוכלי קצת להרגיע את החלק ההססן והחושש שבך כשתצטרכי.

5. לגבי החשש "מה אם יש יותר טוב?"

אז כמובן שאפשר לדעת רק את מה שיש כרגע.

ואם כרגע יש מישהו שאת אוהבת, מעריכה, טוב לך איתו,

ואת חושבת שיש כיוון ויש דרך לעבור איתו גם מכשולים וקשיים – אז הכיוון מאוד חיובי.

ואחרי כל השאלות והבירורים האלו תאמיני בעצמך שיש לך ותהיה לך את התשובה הנכונה עבורך.

ואז אחרי שמחליטים החלטה - שכמובן חשוב מאוד שתהיה בשלמות ובבהירות -

כל מה שישאר לך לעשות זה להיות שלמה איתה

שזה אומר - לשים רגע את הפחדים בצד ולחיות, ולהשקיע באופן אקטיבי כוונה ורגש ומחשבה ומאמץ לטובת הקשר, ואם וכאשר הקשר שלכם יגיע לחתונה - גם אז - לזנוח את כל ה"מה היה אילו" ולחיות בכאן ועכשיו.

ויותר חשוב - להשקיע בכאן ועכשיו.

להחיות את הכאן ועכשיו כל יום מחדש.

לכוונן את כל האנרגיות שלך - במקום לבלבול ולספקות שיכרסמו - לבנייה. לביחד שלכם. 

להחליט החלטה ברורה ש*כך החלטתי ואני עכשיו נותנת את כל כולי לנצח למען זה*-

ואז אפשר לנתב את כל הבלבולים והפחדים ולתעל אותם לצורך עשייה חיובית.

לכמה שיותר אהבה, וזמן ביחד, ונתינה, והשקעה, וחיבור, ושיחות, ואיכות.

הנישואין מעניקים לבני זוג שייכות אמיתית זו לזה.

התחתנו. אני האישה שלו. הוא האיש שלי. כמו שהילדים שלי הם שלי ואני אמא שלהם, וזו לא שאלה בכלל.

וזה הופך את הזוגיות שלנו למשהו חי וקיים, יציב ובטוח, ומתוך המקום הזה בניית הזוגיות נראית שונה לגמרי.

אז החתונה בעצם מעבירה אותנו ממוד של 'האם' למוד של 'איך'.

זו החלטה חד פעמית וגורפת (שהיא קפיצה למים בעיניים עצומות, לא משנה כמה זמן וכמה לעומק מכירים), שמעבירה את הקשר משאלת ההאם הקשר הזה טוב לשאלת האיך נגרום לקשר הזה להיות טוב.

ויש בידינו המון המון איך!

כלומר יש בידינו היכולת להגיע לטוב שלם, גדול, עצום ומקיף ב"ה.

6. ואם יש גם חשש ופחד שאומר לך: "מה אם אחרי החתונה "פתאום" פוגשים מישהו אחר"?

אז את עונה לו -

מתחתנים כאשר יש שלמות בהחלטה ורצון אמיתי לחיות יחד כל החיים.

מה יקרה אחרי החתונה?

אם תכירי מישהו אחר?

זה בכלל לא נכנס למשוואה כאשר יש שלמות, כי אם את אוהבת אותו ובחרת בו - אז בחרת *בו*. וזהו.

אז הוא שלך.

וזהו.

אין עוד אחרים.

אין.

עושים ניתוק במוח - וכל הגוף והנפש מכווננים למצב הזה ש*כבר מצאתי*

ולא למצב של *אני עדיין מחפשת*

כאשר את במצב של כבר מצאתי,

אז אפילו יהיו מיליון בחורים טובים - זה לא אמור להזיז לך - כי יש לך את בעלך שלך.

הוא שלך, ודי.

אז את לא תהיי ביחידות עם אחרים, ולא תשחנשי עם אחרים, ולא תגעי באחרים וכו' - וכך יהיה יותר קל לא "לפול" בפניהם, אם יש גבולות ברורים גם טכניים וגם נפשיים בעמדה הנפשית - זה בכלל לא אמור לקרות.

וכדי לחזק את ה"לא אמור לקרות" הזה - ממשיכים לעבוד על עצמנו ועל הזוגיות שלנו יום יום גם אחרי החתונה -

ממשיכים להשקיע אחד בשני ובעצמנו,

ממשיכים לצאת לדייטים קבועים גם כשנשואים,

ממשיכים לקחת אחד את השנייה כלא מובן מאליו בכלל,

ממשיכים לתת, להשקיע, לאהוב, להתרכז פנימה ולכוון את כל האנרגיות והאהבה לבית פנימה בכל התחומים שיש - וממילא מה שיש בחוץ בכלל לא מעניין כבר.

7. ומה עונים לחששות או פחדים שאומרים לנו שאם נתחתן הכל יהיה "דפוק"?

למשל, שלא תישמר האהבה והתשוקה שלנו?

קודם כל לענות להם את האמת - שהדבר המרכזי שיקבע האם זוגיות הכוללת נישואין תשמר -

הוא בני הזוג עצמם.

והמודעות והמאמצים שלהם עצמם.

הכל תלוי איך מתייחסים לנישואין ואיך רואים אותם.

האם ההתייחסות אליהם היא כ"מזהמים" את כל הדברים הטובים הנ"ל,

או ההאם ההתייחסות היא כמעצימים, מרחיבים ומעמיקים את כל הנ"ל.

איך אומרים? הכל תלוי בעיני המתבונן.

כל מה שנחשוב שיכול "לזהם" את הנישואין  - יכול להיכנס באותה מידה גם למערכת זוגית ללא נישואין, וגם לאדם רווק ללא כל זוגיות.

ואתן מספר דוגמאות -

קודם אכתוב את ה"חשש" (שיופיע בגרשיים) ואז את התשובה אליו:

- לדוגמא "עול הפרנסה":

עול הפרנסה יכול לדכא, לבאס, להכביד ולהעיק גם על רווק,

גם על רווקה,

גם על זוג ללא נישואין

וגם על זוג במסגרת הנישואין.

אנשים צריכים לעבוד כדי להתקיים, זו המציאות בימינו,

ויוקר המחיה שעולה וכל מה שקשור בזה לא תורם, אבל זה לא שייך לנישואין או לא נישואין,

אפשר לראות זאת אצל כל אדם באשר הוא.

-"גידול-חינוך- טיפול והשקעה בלתי פוסקת מכל היבט אפשרי בילדים":

גם כאן

אם אדם רוצה ילדים,

ולא משנה אם זה רווק או אם זו רווקה שמחליטה לקחת תרומת זרע/הורות משותפת/כל דרך אחרת - היא תצטרך להתמודד עם עול גידול הילדים.

אא"כ אדם לא רוצה ילדים כלל - ואז אמנם אין לו את "עול הילדים", אבל באותה מידה גם אין לו את "הילדים עצמם", האושר שבהם, ההמשכיות שבהם, החיים עצמם שבהם וכל היתר.

- כל מורכבות נוספת אצל הילדים כמו טמפרמנט, נכות ל"ע וכו' - כל זה רק קל יותר להתמודדות במסגרת יציבה של משפחה עם שני הורים מתפקדים, מאשר אצל אם חד הורית או אב חד הורי.

- "מערכת היחסים עם המשפחה המורחבת/סביבה- מתערבת/מעורבת/מגוננת מדי/מתעלמת/מפלה" - 

גם כאן - אם אדם רוצה להיות לבד כל חייו, ללא שום זוגיות באשר היא - אז את המשפחתולוגיה של הצד השני הוא אכןן לא יחווה.

כי בכל דרך אחרת - זוגיות ללא נישואין גם היא כוללת בתוכה משפחתולוגיה לא מעטה של הצד השני.

אז גם כאן - שוב תלוי בעיני המתבונן - מהם היתרונות ומהם החסרונות,

מה אני מרוויח/ה ומה אני מפסיד/ה ומה יותר כדאי לי.

אני מאמינה שאנשים שבוחרים בנישואין מעדיפים להרוויח את כל הטוב שבהם גם אם יצטרכו "להפסיד" ולהתמודד פעם בחודש עם חמות לא מי יודע מה...

וכמובן גם בתוך הקושי/הקשיים עצמם ללמוד להשתכלל ולמצוא כלים נכונים ומתאימים לנו גם בעת הקושי עצמו.

- "שינויים ומעברים בחיים" -

- גם כאן רוצה לומר לפחות על עצמי,

בתור אישה שעברה תוך כדי נישואים גם אובדן של אב בגיל צעיר,

גם חזרה בשאלה של בעלי,

גם דיכאון אחרי לידה,

גם משברים אחרי הלידות

גם מחלות של הורים 

ועוד הרבה דברים -

ובכולם, עם יד על הלב, המציאות שה' זיכה אותי שיהיה לי את אישי לידי - רק העלתה אותה, עשתה לי טוב, ובהרבה מובנים אפשר לומר שהצילה אותי.

מערכת הנישואין הייתה שם כדבר הטוב, המנחם, המרפא, העוזר, התומך והטוב שבחיים.

לא חלילה המפריע לכל זה.

אינני יודעת כיצד אדם לבד יכול לעבור דברים כאלה, זה נורא גם ככה, ולא מאחלת את זה לאף אחד בעולם.

והרבה אנשים, רואים את המציאות המשותפת שלהם ובני/בנות זוגם אליהם הם נשואים, כברכה גדולה.

ועם הברכה הזו הם מתמודדים עם שלל אתגרי החיים,

ששוב, גם ללא הנישואין כל אדם עובר או יעבור אי אילו משברים בחייו, כל אחד וה"שק" שלו איך שאומרים.

לא הנישואין הם אלו שגורמים לכל ה"לכלוך"/"זיהום"/"קשיים"/"משברים"- הם יכולים להיות קיימים ללא שום תלות בהם,

ואם משכילים ומתאמצים לדעת איך לשמר ולהתמודד עם הכל בצורה נכונה ובריאה - רק צומחים מזה.

- "קושי לשמר תשוקה" -

לימוד נכון של כל נושא האישות והשקעה בו -  גורמים גם לפן הזה להתעמק, להתעצם ולהתרחב עם השנים.

גם כאן - צריך להתאמץ, צריך לעבוד, צריך לשמר, צריך להשקיע, צריך לדבר, להיפתח, גם בתוך מערכת של נישואין אפשר וצריך להשקיע וללמוד עוד ועוד גם בנושא זה, ובשניים זה נותן הרבה יותר.

לכן, אם נחרוט על לוח ליבנו שני "סטיקרים" אולי הכי חשובים -

1.  בן זוג זה המשפחה שכן בוחרים - שייכות אמיתית ושורשית.

2. ההצלחה של הזוגיות לא קשורה בהכרח רק לנתוני הפתיחה/האדם, אלא להחלטה - אני שלו והוא שלי, אני אוהבת אותו, אנחנו ביחד.

ומי שיקבע אם נצליח או לא - זה רק או בעיקר אני והוא,

ההחלטה שלנו לאהוב, כל יום מחדש, גם אחרי 20 ו50 שנות נישואין,

הבחירה שלנו אחד בשנייה, כל יום מחדש, גם אחרי 20 ו50 שנות נישואין

המודעות שלנו לכך

וההשקעה שלנו בפועל לכך.

- וכמובן כמובן *ללמוד* על הנישואין

מהי המהות של הנישואין,

תמיד להיות במודעות, למידה, הקשבה, נתינה והשקעה.

ועוד דבר חשוב על אהבה בכללותה ובמהותה:

אהבה -

היא התחייבות ללא תנאים כלפי אדם לא מושלם

לאהוב זו לא רק הרגשה חזקה,

זו החלטה.

זו בחירה.

והבטחה.

מי שאיתי – בעלי/אשתי הוא/היא הכי מושלם *לי*.

וואו יצא ממש ארוך,

המון המון ברכה והצלחה יקרה

ב"ה שתראי בחוש ובמתיקות בשלווה ובבהירות את כל הטוב שיש

מאמנת טובה תעזור לך לארגן את הראש.