השאלה באיזו רמה ואיך היא מתבטאת.. 

למישהו אחד יש פתיל קצר ולשני אין בכלל פתיל, אנחנו אנשים מאוד שונים אחד מהשני ולמרות שזאת אנחנו יוצרים קשרים אחד עם השני. אם בנאדם מודע לחסרונות של זה דבר ממש ממש מוערך.

זה הבעל שלך ולא צחוק. 
לבדוק טוב טוב

מבחנים? להחטיא אותו?

מבררים מסביב, או ששואלים ישירות.

התכוונתי מבחן לדוג' לאחר לו ברבע שעה .. 

כעס זה חטא, לפחות לפי המקובלים ואם הוא יכעס זה לעבור על "בפני עור".

להכעיס אדם כדי לדעת אם להתחבר עמו

אבל זה עונה רק על צד הכעס, ולא על צד האונאת דברים שזה איסור דאורייתא.

אני מבין את דברי האורחות צדיקים כמשל, שמשמעותו לבדוק את האדם במצבים שבהם הוא כועס (כמו המקור בחז"ל).

והראיה מרב הונא אליבא דהרב זילברשטיין מוכיחה את זה יותר, שידע מעיקרא שלא יצטער (כי הוא אביו) ומאידך שלא ירתח (כי הוא מכיר את טבעו, כאביו).

אני לא בטוח לגבי איחור אבל לדעתי זכותה לאחר בכמה דקות,

או זכותה לדוגמא לחלוק על דעתו ולראות איך הוא מגיב...

אם הוא כועס זו בעיה שלו.  

אתה רואה שכתוב "הכעיסהו" לא רק אם אתה יודע שבוודאות הוא לא יכעס.

אם יש לך רעיון איך לפרש - בכבוד.  אבל הדברים כתובים...

אם היא חולקת כי היא חולקת, דיינו.

אם היא חולקת בצורה שמעוררת את הצד השני לכעס, זה מצער אותו, וזאת אונאת דברים. וכו'.

ספרים מתקופת האורחות צדיקים שמזכירים "אמר החכם", לא פעם ולא פעמיים מביאים ציטוטים מפילוסופים גויים וכדומה. אין לזה תוקף הלכתי. אתה לא יכול להביא את זה כראיה כאילו שזאת משנה או מימרא מהגמרא.

אם כבר ממעשה דרב הונא, ושוב, הוא יצא דופן כמו שהגמרא אמרה בעצמה.

לגבי האיחור, אתה צודק שקשה להגיד שזאת אונאת דברים. כי אין פה דברים ואין מעשה בפועל.

מכל מקום, אנשים שהם מתעללים, קרי פסיכופתים ברמה כזאת או אחרת, הם שחקנים מספיק טובים כדי להתגבר על איחור של כמה דקות.

בד"כ הקשר מתחיל הרבה יותר ממושלם במקרים כאלה.

וכעסנים יש הרבה, מכל הסוגים. כמעט כולם כועסים מתישהו. לא כל אדם שמתרעם על בזבוז הזמן שלו או על מחלוקת שנוגעת לליבו הוא אלימ/ה.

זאת עצה לא יעילה לענ"ד. עדיף לנסות לברר מסביב, או לשאול ישירות. רוב האנשים יענו בצורה כנה, מנסיוני.

אם אותו צדיק הביא מאמר, הוא ידע את ההלכה ואת ההשלכות של מי שיקרא כשהוא כתב את זה. 

הוא לא העתיק כמו ילד בגן.

אפשר לחלוק בלי לעצבן - זה לא חייב לבוא ביחד.

סתם פשוט להגיד דעה שונה או לשחק אותה לא מבין ולראות אם יש סבלנות.   אולי אני לא מספיק טוב בעצות אבל צריך לבדוק איכשהו..

אין מה לעשות זה החיים שלה והיא צריכה לדעת עם מי היא הולכת לחיות...

אבל לדעתי הראש האולפניסטי הזה שמאתר כל היום גברים אלימים בכל התנהלות שהיא קצת "גברית" היא לא בריא בשידוכים.

מסתמא אפשר לסמוך על הרב זילברשטיין יותר מאשר עלי, אין ספק בזה.

אני פשוט חושב שזה לא יעיל...

אני מכיר כמה וכמה כעסנים רציניים שלא היה מזיז להם איחור של רבע שעה. ולא היו מתלהטים אם היו חולקים עליהם.

אבל כשהם מתעצבנים הם מאבדים שליטה, וה' יעזור לכל מי שבסביבה.

בשורה התחתונה, זאת עצה לא יעילה כל-כך, אם זה כעס קטן.

ואם זה כפשוטו כאותו חכם, אז זאת כן עצה יעילה אבל היא עבירה גמורה אליבא דהרב חיד"א והרב זילברשטיין.

רוב מי שאני מכיר שהוא אלים בטבעו, מודה שהוא אלים וגם די מתגאה בזה.

כמה הם גברים מתעללים? אפס...

אבל לדעתי לשאול חברים או שאלה ישירה זה העצה האחרונה שמועילה

כי לרוב החברים ואותו אדם רק יכסו על הרע ולא יגלו אותו.  בעיה...

אני חושב שהכי חשוב זה לשים לב אם מרגישים בנוח לידו או לידה.

גם אם הבן זוג לא מתעלל פיזית, הוא עשוי להיות מתעלל רגשית.

וגם אם לא רגשית, אז הוא/היא יגרום לך לנבול בסופו של דבר מההרגשה השלילית שמערכת היחסים איתו מייצרת.

ברוך ה' לא "זכיתי" להכיר אנשים שמתעללים שיטתית מקרוב, אז אין לי מושג איך זה נראה.

וזה למרות שנתקלתי בהרבה מצבים של קשרים שרעילים לאחד מהצדדים במקרים של קשיים בשלום בית.

נראה לי שזה דבר שנפוץ יותר מנישואים לפסיכופת...

בטעות חשבתי בהתחלה שהגבת לי אז כתבתי חח

אבל לא משנה, זה גם ככה חשוב לכתוב את זה 

אז מי שבאמת חשוב לו התורה ימצא דרך להסתדר

מנסיון, קשה מאוד להתרכז בזמן שמחכים למישהו. זה בכל מקרה פגיעה באיכות הלימוד.

אליבא ד@מבשר שלום.

לא הפריעו לי איחורים אף פעם. רק ביטולים ברגע האחרון שמשבשים את כל התוכניות הצליחו לבאס אותי.

זה ותהילים, כל מה שגם אם לא הכי הבנת מה אתה עושה מרוב התרגשות או מתח, גם איכשהו יצאת ידי חובה

זה גם "בזבוז זמן" לכאורה.

המטרה היא לבדוק התאמה, זה לא ביטול תורה (כל עוד אין דרך אחרת).

לפעמים בכמה דקות איחור אפשר לגלות דברים שסתם ככה היית מגלה בכמה פגישות.

זה לא הכי מציאותי.

ואם מישהי תאחר שעה ומעלה היא תשדר שיש לה בעיה כלשהי...

מזל שכבר דנו בזה בעבר

הצעתי מנסיון - לקראת נישואין וזוגיות

קישרת להודעה משובשת קצת... מה זה לצרוח על רבע שעה?

גם בהנחה שנוהגים וגם בהנחה שבתח"צ, אין מצב להגיע בדיוק על הדקה אלא אם אתם שכנים.

זה זמן בלתי סביר בהתחשב בעובדה שדייטים לא אמורים לקחת יותר משעתיים וחצי במצב אידאלי (לא מעיד מנסיון ).

ואם מישהו יעשה דבר כזה סביר מאוד שהצד השני ישלח הודעה "התנצלותי הכנה, חיכיתי שעה ונאלצתי ללכת".

הברזה כזאת תעצבן כל אדם מן השורה, לענ"ד.

גם חצי שעה זה קצת מוגזם בלי להודיע, זה לא שאנחנו בשנות ה90

לא יודע

שכל אחד יחשוב איך הכי נכון לעשות את זה

אני מסכים שהעצה הזאת היא לא לכתחילה, רק אם אחרי כמה פגישות עדיין לא ברור לך מה מידת הכעס של הצד השני, ואתה מכיר את עצמך שלא יצא לך לאחר גם ככה.

הכי טוב זה להביא בקבוק מהיי"ש החריף ביותר שיש ולתת למדוייט/ת לשתות.

זהו. במהרה טבעו של המדוייט/ת יתברר.

וגם יותר קל הלכתית

(למי שתוהה, זה לא באמת קל הלכתית. אסור להשתכר חחח)

לפעמים הרבה יותר מעוד פגישה של דיבורים

הזמן שלך , אתה בא לבדוק האם זו שמולך מתאימה להיות אשתך .
כל יום שעובר אתה נקשר לבחורה, וכשהרגש גובר על השכל זה לא טוב.כמעט תמיד.
ודבר שני, ממממש לא בוחנים בכל תכונה ...... אמרתי בכעס כי זו תכונה שצריך להיזהר בה מאוד מאוד.
וקמצנות
 

קורת בפגישות. חלק מהיופי האדיר של הפגישות שהם טבעיות ולא מלאכותיות.

ולגכן אם משהו ממליץ לך להפוך את הפגישה למלאכותית - לא אסכים איתו.

את פגעת פה בנקודה אמיתית שהיא גם כואבת. ככה למדוד דברים בפגישות. אין 100%. אבל זה מה שיש לנו - איך שאנחנו מתרשמים מהאדם בפגישות ולא דברים אחרים.

איך זוגות מתחתנים - ע"י הכירות ספונטנית. רק ע"י כך אפשר לגשת לשלב המתקדמים. וכדי להתקדם צריך ספונטניות.

אבל תכלס לפי דעתך היא צריכה לחתוך, כי בצורה ספונטנית היא מרגישה שהוא כעסן

ולהתחיל לדון לכף זכות זה לא ספונטני אלא שכלי. 

היא לא אמרה שהיא הרגישה שהוא כעסן. היא אמרה שהיא חוששת ע"פ מה שהוא סיפר. אלו שני דברים שונים.

לא אמרתי לדון לכף זכות. אמרתי שצריך להרגיש דברים כדי להביע בהם עמדה.

עכשיו אחרי שדבריך @להיות בשמחה1 -

מתי שתרגישי בנוח איתו וזה יטריד אותך, את מוזמנת לשאול אותו בעדינות. לא בתור שיפוטיות אלא באופן כללי - עד כמה הוא מרגיש שיש לו פתיל קצר או ארוך.. אבל זה ממש תלוי בסיטואציה וברגשה כלפי זה.

יתכן שיש לה חושים יותר חדים ממני וממך.. ובשבילך זה רק השערה.

בכל אופן, ללכת על פי הרגשה בחיים זה הימור - לטוב ולרע... עדיף לבדוק. 

ולשאול ישירות לדעתי זה ממש מיותר.

אולי לדעתו בכלל הוא תמיד צודק ואחרים מעצבנים אותו?  הוא יגיד שהוא לא כעסן.. יופי

"מכל מיני דברים שסיפר יש לי חשש שיש לו מידת הכעס.

איך ניתן לבדוק זאת?"

היא לא הרגישה ממנו שיש לו את מידת הכעס ולכן היא מבקשת מאיתנו דרך לבחון זאת. כי היא לא הרגישה ולכן היא לא יודעת. מה שעורר אצלה חשד לכך זה תוכן מסויים של דברים שהוא אמר לה. זהו זה. משהו שיכלי שלא מבורר עד כה.

אענה לה שמידת הכעס איננה נבחנת רק על פי פרמטרים שיכליים לא מובררים כאלה ואחרים ולכן אם היא רוצה לשמוע מה הוא חושב על זה כדאי לה לשאול אותו או להרגיש אותו יותר ולראות ע"פ התחושה שלה (כלי מוגבל, מסכים).

בכל אופן אם אדם שמודע לחולשותיו - זה דבר שראוי להערכה. 

לקלוט אדם על פי הדיבור זו הרגשה לדעתי...

אם הוא לא מודע לחולשותיו או מסתיר אותם החיים שלה יהרסו...

אין צורך לדון בזה.

לעשות מבחנים לשני זה לא בריא בדר"כ. זה משאיר אווירה חשדנית.

ועכשיו אסייג - ככה אני מכיר, ככה לי עושה טוב.

זו זכותך לבדוק אותם. שיתבגרו...

תנסה פעם לבחון בחורה, תשפוך לה כוס שתיה לתוך הפנים ואז תפזר עליה נצנצים ונראה איך היא תגיב 

עוד רעיון

כמעט הכרתי מישהו שהיה כמעט באותו מצב - לקראת נישואין וזוגיות

ההודעה שם בתגובה למישהי שניסתה בחור ואז עוד חתכה את השידוך

לא אמורים לקחת ברצינות מישהו עם כינוי "עשו". 

לא כי "פלונפון"

אדם מצפה שתתיחס אליו בכנות ובשקיפות ולכן זה הגיוני שזה יעצבן אם אדם עושה מבחנים לשני שמעידים על חוסר שקיפות וכנות. להיפך כנות ושקיפות זה דבר שמצריך בגרות. לא להיפך. 

כרגע שנינו יודעים שאנחנו לא מכירים אחד את השני...

אם הוא מצפה מהשני לסמוך עליו בלי לבדוק הוא צריך להתבגר. 

משתפים, משוחחים, חיים ומרגישים אחד את השני ואחד עם השני. וזה דורש כנות ושקיפות.

לעשות 'מבחן' למשהו זה לא כנה וההיפך משקיפות. זה הכי לא שקיפות שיש.

מי שהולך ככה מתגרש מהר מאד או נתקע עם מה שלא טוב לו.

כנות ושקיפות זה לא קשור לכאן... אני לא משקר בזה שאני מברר

פה באים במטרה לברר מי הצד השני שאיתו אני הולך לחיות, ואדם לא תמיד מודע לבעיות שלו

או לפעמים מסתיר אותם, ואח"כ זה מתגלה...

הדרך הזאת היא חסידות מוגזמת שעלולה להרוס את החיים. מחילה.

או על 'מבחנים' שעושים אחד לשני בפגישות עצמם?

בירורים זה דבר חובה, אתה צודק.

הלואי שהיו אומרים אמת ואז לא היה צריך כלום...

אני מכיר שני בחורים שסידרו להם בחורה עם בעיות נפשיות (היום שניהם גרושים)

באחד ה"רב" אמר מפורש למשפחה לא לגלות לו.  לשני הרבנית גמרה את ההלל על הבחורה ולא גילתה לו כלום.

אתה מבין... לך תסמוך על אנשים.

ולמה לדעתך בירורים אצל צד שלישי שונה ממבחנים מבחינת חוסר אמון? 

בנאדם לפעמים ממש רוצה להתחתן אז הוא מסתיר את המידות שלו,

או שהוא לא מודע אליהן...

אחד ילדותי ובטוח שהוא מוכן לחתונה,

השני כעסן וחושב שהוא צודק וצריך לחנך אנשים,

השלישי עצלן ובטוח שאם הוא יתחתן הוא יהפוך לחרוץ בשביל אישתו.

תשאלי אותו על זה הוא יגיד את האמת שהוא מרגיש. 

מודעים לעצמם. ומי שלא - בדר"כ קל מאוד לזהות את זה..

בנחת, רוב האנשים סה"כ דוברי האמת.. ב"ה.

ונניח שיש מעט, עדיין בשבילם שווה לעשות בדיקה.  זה לכל החיים.

אתה רוצה להסתכן? תסתכן.  יש מי שלא רוצה.

אני מוכן להסכים שהרוב הם אנשים אמיתיים...

אולי הגזמתי, אבל באמת שאני מכיר הרבה ששיקרו בשידוכים

גם בשבילי - למרות שאין לי מה להסתיר החליטו לעשות ממני מלאך ולחרטט דברים שלא שייכים לי.

כמה הם באחוזים לעומת השאר, לא יודע.  זה לא המחלוקת.. העניין הוא שזה קיים.

לא צריך להגזים עם ההפחדות מכל הסיפורים על ה"משודכים עם בעיות".

ברוב המקרים זה סתם אנשים שעברו דברים קשים וסובלים מדיכאון קל או חרדות בקטנה.

אנשים מנפחים את זה כאילו כל מי שאי פעם לקח כדור הרגעה צריך אישפוזים דחופים.

ואז גם מהאחוז הקטן הזה של המספרים משליכים לכל השידוכים.

רוב האנשים נורמלים, רובם לא כעסנים, ורובם גם לא שקרנים. וחשוב מכל, ה' טוב, ושומר עלינו שלא נעשה טעויות

הרי חכמים אמרו על כל אדם כבדהו וחשדהו...

אם אי אפשר לבדוק - לברר ולבטוח בה'. אבל אם אפשר, למה לא?

כידוע.

יש גבול שחז"ל תיקנו לנו שאותו צריך לברר. בודקים במשפחה וכו' (והאחרונים הוסיפנו לנו דברים שכנראה היו ברורים להם כמו שמירת שבת, כשרות, וכו' דיברנו על זה פעם. גם מידות, מניח שפעם היו יותר בהכנעה אז היה פחות שייך לבדוק את זה).

ולא כתוב שם לחבר למכונת אמת, ובטח שלא כתוב שם לבחון אנשים כאילו שאנחנו מלאי שלמות...

זה לא יכול להמשיך בינינו

וכבר דנו בזה אליבא דשיטת החיד"א שאחריו הלך הרב זילברשטיין שבמפורש אומר שיש בזה חטא רק שתרצו בדוחק במקרים יוצאי דופן.

כשמישהו מוצא איזה חשד קל ומתחיל לשגע את המשודכ/ת שלו הוא בבעיה רצינית.

אני מכיר כמה וכמה שעשו את זה למשודך, במקום לסגור חתונה, מרוב פחדים ודמיונות.

רובם עדיין רווקים, חלקם התחתנו מאוד מאוחר. והיו כאלה שאפילו היו חייבים ללכת לחתונה של המשודך הזה ולעבור צער לא קל.

שוב, תמים תהיה, ביטחון בה'.

לבדוק מה שהתורה אומרת לנו, לא צריך להגזים מעבר.

לא לשגע ולא לצער, אבל יש דרך לעשות את זה.  גם אני לא בעד להגזים..

אבל בטוחני שאותו צדיק אמר את המשפט הוא ידע מה הוא אומר. 

מה נאמר, שכל אחד יעשה מה שהוא חושב.. לפי ההלכה.

כבר כתבתי לך, וזה דבר מאוד ידוע, שבספרי המוסר הראשונים יש המון ציטוטים של גויים ופילוסופים.

למה אתה קורא לזה "אותו צדיק אמר"? זה יכול להיות אריסטו או אבן סינא.

זאת לשון מליצית, אין הכרח שזה כפשוטו. צריך לדעת מה אתה לומד.

כבר מצינו באחד מגדולי ישראל מתקופת הראשונים שהשתמש בביטוי "האלוהי אריסטו" (כמובן שזה תרגום מדעי ללשון ערבית כלשהי, לא עיינתי). אתה היית מתייחס לזה כאל דברי נבואה?

לא יודע מאיפה הם הביאו אבל התכוונתי שהם הצדיקים שאם הם כתבו, הם חשבו על ההשלכות

ועובדה שמנסים לתרץ את זה ולא אומרים "זה סתם משפט של איזה גוי"

מהחיד"א הוא רק הביא איזה משהו שדומה.. לא מחייב שלזה היתה הכוונה

לא יודע מה לגבי האמירה עם אריסטו, באיזה הקשר נאמר... אז אני לא יכול לענות.

הלכתיות אחרות, כגון דברי חכמים. זה מראה לך שמלכתחילה יש פה בעיה בעצם האמירה.

כשמקור האמירה הוא "חכם אחד" וכו' ויש מצב שזה גוי, זה לא מקור הלכתי. לא עושים ורמינהי מזה על חז"ל.

ומה שניסו לתרץ זה את עצם הבאת המקור כשיש בו סרך איסור. ואיך תירצו? בטח לא שמותר כפשט הלשון, אלא שזה מותר בתנאים א', ב' וג'. מה זה אומר? שזה לא כפשוטו וזאת לשון מליצית!

עכשיו אתה מבין למה אני אומר שזה לא נאמר כראיה הלכתית מכריעה? כי זה לא מיועד. ספר הלכתי חייב להיות מדוקדק בלשון שלו, אין בו לשונות ציוריים או פתגמיים או עממיים.

אפילו כשחז"ל אומרים "כדאמרי אינשי" זה לא מכריע הלכות.

נראה לי שהשתלטנו פה על השרשור, אם תרצה להרחיב על ההבנה ההלכתית של זה או על המקור של "אריסטו האלוהי" נראה לי שעדיף שנעשה את זה בינינו (אני פה לפחות בדקות הקרובות)

מסויימים שמכירים את האדם כמו שאב מכיר את בנו, כלומר שלא יתפרץ ויעבור על עבירות חמורות כמו כעס, ניבול פה, שנאה ליהודי וכו'.

והיה שם עוד טעם שברח לי תוך כדי כתיבת ההודעה.

משמע שבדייטים אין שום היתר לעשות את זה, כי אם מכירים את האדם ויודעים את גבולות הכעס שלו בוודאי שלא צריך לבדוק אם הוא כעסן או לא.

בטח לא כשאפשר לבוא לידי הקפדות, כעס, שנאה וכו'

הוא אמר להכעיס במשהו קטן, כדי שיהיה ברור שהוא לא יגיע מזה לכעס גדול.

הוא לא אמר שמותר רק אדם שמכירים אותו.

להכעיס אדם כדי לדעת אם להתחבר עמו

והוסיף את הטעם השני, שאותו שכחתי והזכרת, שזה מעשה קטן שודאי שלא יגיע מזה לכעס גדול (אלא אם הוא לא נורמלי).

והוא תלה את זה בזה שלא ישבור כלים וכו' שזה לא איסור תורה מפורש. ושנאה, טינה, נקמה ושאר העבירות הנתלות בזה הן דאורייתא גמור.

מכאן שברור שאם אדם בודק אדם שעלול לפחות להגיע לידי טינה בלב, הוא בבעיה.

@מבקש אמונה אתם שמים לב שמדובר פה על אנשים עם היכרות מוקדמת מסויימת, והרצון "להתחבר איתו" קרי לעשות איתו עסקים, ולא על שידוך שלא מכירים את הצד השני?

מה הייתם עושים אם היו בודקים אתכם ככה והייתם נכשלים, כי אתם בני אדם?

הוא כותב במפורש שהנקודה של הבן היא שהוא יודע שלא יבוא מזה לכעס גדול, הוא לא כותב שמותר רק באדם שמכירים.

"ותירץ החיד"א: "ויש לומר שהיה ברור לרב הונא שלא ילכד בנו בסוג הכעס שאמרו עליו חז"ל ששקול כעבודה זרה, ורק אפשר שירתח כל שהוא (ויאמר לאביו דבר אשר לא כדת), באופן שאין בו משום עוון הכעס".

וגם בענייננו הכוונה היא שיבדוק את האדם באופן שעלול להתעורר לידי כעס קל, ולא להתמלאות בחימה ולשבור כלים בחמתו וכדומה."

ועדיין הטעם הזה לא מתקיים בשידוכים בשום פנים ואופן. ותשובת הרב זילברשטיין ודברי האורחות צדיקים אליבא דהרחיד"א והרב זילברשטיין לא נאמרו על היכרות כזאת.

ואגב,

@פלונפון מירוסלב

לפי המילים "אם יודה לך האמת" זה לא מדובר על סתם להכעיס,

אלא נראה שהכוונה לעורר דיון כלשהו ולראות אם אותו אדם מסוגל לחזור בו כשהוא טועה או שהוא עקשן.  ולא נראה לי שיש בעיה הלכתית בזה..

(אם בכל דבר יהיה בעיה הלכתית, אז לצער אדם אסור גם מאילוץ..

יוצא שבפגישה אתה צריך להיות כלבלב מאולף אחרת אתה עושה איסור חח)

מתחילה. אני לא אחראי על איך הוא יגיב לעצם העובדה שאני מדבר.

אני כן אחראי אם אני מתכוון להכעיס אותו בדווקא.

לא הבנתי למה אתה טוען ההפך ממני אם אתה נתלה ברב זילברשטיין. התנאים שלו בהחלט לא מתקיימים בהצעות פה.

בכל מקרה, הדיון קצת מצחיק אותי. מי שירצה לסמוך על ההבנה שלו בעניין הזה, שיבושם לו. אבל שלא יחפש בגיל מבוגר את כל היהודים שהוא גרם להם להקפיד עליו כדי לנסות להבין למה הוא תקוע ולא מתקדם בחיים 

לתפוס על טעות ולהביא מקור או עובדה הפוך לדבריו, או משהו כזה.

(בלי מבט מעצבן חח)

זה קצת שונה מלדבר עם בן אדם ולא להסכים איתו, שזה דבר שגם ככה קורה בדייטים.

למרות שאני לא חושב שמישהו ימשיך בדייטים עם אדם שתוך כדי מחלוקת בשיחה מתנהל בצורה שיכולה להכעיס.

זה נראה קטנוני או קצת מטורלל כשאדם לא יכול להביע את אי ההסכמה שלו בצורה נעימה. לא?

אי שם באחת התגובות.  בכל אופן, אני אומר את זה שוב.

למה שלא ימשיך? מה אני חייב להסכים על כל דבר? סתם מביא דעה אחרת בתמימות...

אפשר גם להגיד "דעה מעניינת, ולהסביר למה אני חושב אחרת" זה בהחלט מתקבל

השאלה אם הוא יענה ככה, או ירגיש מאויים ולא מסוגל להתייחס בענווה שיש עוד דעות.

לא הבנתי למה התכוונת במילים  "כשאדם לא יכול להביע את אי ההסכמה שלו בצורה נעימה"

אנחנו לא מכירים ובאים לברר אחד על השני, זו האמת.   

וזכותו של כל אחד לבדוק בדרכו והוא לא חייב להודיע לי לפני שהוא בוחן כדי להכין אותי

בהחלט אני אקבל את זה אם הבחורה תעשה לי את זה..

הרי הסכמת שאיחורים זה בעיה. אז מה המדד? נתת דבריך לשיעורים! זה לא תופס הלכתית.

אם יש דברים שכן ודברים שלא, אתה לא המדד האישי. יש דברים שמקובלים עליך ועל אחרים לא.

זאת לא זכותו של האדם לעשות מה שהוא רוצה, אנחנו יהודים לא ליברלים נושאי דגל הפי.סי... חובה עלינו להמנע מלפגוע באחר. ואפילו ממה שהתורה התירה משנת חסידים להמנע גם.

אמרתי שאני לא בטוח..

הכלל הוא לא לצער אקטיבית מה שאסור לפי התורה.  

כל השאר זה החיים שלי, ואני לא אמור להמר עליהם אז פה כנראה משנת חסידים לא רלוונטית

שאתה בעצמך ציטטת שהיא אסורה וששייכת רק בהיכרות מוקדמת.

אחר המחילה, הקורונה המשעממת הזאת עלולה לגרום לי להשאב חזרה לפורום אז אני אמנע מלהמשיך את הדיון הזה

הבעיה עם דברים שצפים עם הזמן, שלא תמיד יש זמן לחכות להם. 

לפעמים עד אז נקשרים והלב משוחד.  ויש עוד חששות...

הייתי רוצה לסמוך על זה אבל זה נראה לי מסוכן מידי. גם ממה שאני מכיר..

אני לא שולל על דברים קטנים, אבל יש דברים שהם מהותיים...

לא משנה איזה יום היא תעבור היא לא אמורה להתנהג ככה. 

זה לא אמיתי. 

לא יודעת, אולי נכווית מזה אז בגלל זה אתה חושב ככה, אבל לדעתי אפשר להשקיע בבירורים ואז בפגישה לתת לדברים לזרום.

יש התנהגויות קיצוניות בסדר, אבל רוב האנשים לא כאלו ובעיניי לא כדאי לאבד אמון רק בגלל אותו מיעוט

אני מדבר רגיל, מנסה לשמוע את השני, להבין מה דעתו... בדיוק כמוכם.

שנינו מבררים ולא סומכים עליו במאה אחוז

רק שאתם אומרים לחכות לטבע שיכשיל אותו במקרה והוא מסתיר משהו, 

ואני אומר ליזום את זה. זה הכל. 

ולמה להחליט שיש מה להכשיל אותו? למה לא לצאת מתוך נקודת הנחה שהוא אדם טוב אלא אם כן יתברר אחרת?

אני חושבת שכשנמצאים בעמדה כזאת אז בלי לשים לב רק מחכים לזה שיצוץ משהו כדי להגיד " אה הנה! ידעתי שיש בו משהו לא בסדר" או שנותנים פרשנות לא פרופורציונאלית לסיטואציות.

חס וחלילה אני לא מחליט שיש על מה להכשיל.

לא יודע למה אתם חושבים שמבחן נובע ממחשבה רעה

אני מתייחס לאדם מולי בדיוק כמו זה שמחכה לסימנים בצורה טבעית...

שנינו יודעים שאנחנו לא יודעים מי זה מולנו ומחכים לסימן

שוב, הסכמנו על העניין של האיחור.

והסכמנו גם על העניין שדווקא האנשים הכי נוראיים ומטורפים יכולים להראות כלפי חוץ הכי מושלמים ועדינים. זה לא בדיוק מלמד.

אני לא מסכים עם חלק מהדרך הזאת מצד ההלכה (ועל זה הסכמת איתי, כמו איחורים וסייעתם).

ואני לא מסכים עם השאר כי זה פשוט לא עובד. אז לא הסכמת עם בן אדם, אז מה? מכיר הרבה אנשים שיש להם מזג מאוד חם, אבל לא אכפת להם שחולקים עליהם.

שוב, קל לשחק על הנקודה הזאת.

זה יכול להציל רק מלהתחתן עם אנשים עם אופי מאוד ילדותי ולא בנוי, אנשים בלי דעת. הם לא כאלה נוראיים, במיוחד לאנשים שגם הם כאלה (ולא כדאי להם לחתוך אחד את השניה גם ככה), למרות שלא כיף לאנשים שהם לא כאלה לנהל חיים שלמים איתם. אבל יש כאלה, וזה עובד.

כשאדם לא מביע את אי ההסכמה שלו בצורה נעימה - דומיא דלאחר. לנהל דיונים מתגרים בצורה של "אתה לא מסכים. אתה טועה. מה פתאום. זה שטויות" על דברים שהצד השני אומר.

זה לא רק שלא ממש מועיל למבחן, כי זה הרבה יותר מכעיס - גם אדם פשוט - מלאחר. זה בד"כ מצייר את הצד ה"בוחן" כקצת משובש וחסר מידות 

אם השני שמקשים עליו יגיב בתוקפנות, או שהוא לא מסוגל להתייחס בענווה לדעה השונה 

או שהוא יחזור בו, או לפחות יגיד "דעה מעניינת ויסביר למה הוא חושב אחרת בצורה יפה"

אתה מקשה על העצה שלי, אבל יתכן שיש עוד דרכים.

אני מכיר מישהי שהמשפחה שאלו את בעלה מה מה הוא מתכנן לחיים והוא ענה בעוקצניות תשובה צינית.  (אגב, מכיר עוד כמה שמתעצבנים מזה משום מה)

והיא לא ייחסה לזה חשיבות והיום היא גילתה כמה הוא אלים מילולית..

בקיצור, אפשר להגדיל ראש ולחשוב על עוד דרכים.   זה לא הדיון

לא נראה לי שזה עדות לאלימות מילולית

ההפך, זה מוכיח את הרעיון שלי.

לצערה כנראה שזיווגו לה אדם לפי מעשיה, וזה היה רצון ה'. אם להתגרש או לא זאת שאלה למקום אחר לחלוטין.

אבל פה בדיוק נכנסת הנקודה שאמרתי, ביטחון בה' ואמונה...

לא יודע מה נראה לך, עובדה בשטח. 

לענות לא עניינית אלא בציניות זה אונאת דברים קלאסית.  אולי לא הסברתי אבל הוא לא ענה תשובה אלא סתם משהו ציני כמו "אני מתכנן ללכת הביתה עוד מעט"

מה זה מוכיח? איפה הלהפך פה?   

ידידי אתה צריך לכתוב מה אתה טוען בבירור, ולא רק ברמזים...

באותה מידה היא יכלה להגיד שזה שהוא לבש חולצה אדומה בדייט הראשון מעיד על נטיות תוקפניות...

לא יודע אם סרקזם מהסוג הזה עונה על אונאת דברים לכולי עלמא. אני נגד, אבל יש אנשים שנהנים מזה.

כתבתי בסוף הפסקה מה אני טוען, שזה עניין של ביטחון בהשם וכו'

לרוב גדולי ישראל שזכינו בדורנו לראות היה חוש הומור בריא ואפילו קצת עוקצני

אם אומרים את זה בצחוק ואח"כ מיד עונים על השאלה.. זה נחמד.

אבל אם עונים ככה בציניות בלי לענות על השאלה.  זה זלזול. 

וזה מה שהיה...אם לא הסברתי טוב.

לא יודע, הציור קשה לי.

אם מישהו שואל אותי על תוכניותי, אני לא זכאי לפרטיות?

אין הברכה שורה אלא בדבר הסמוי מן העין. ולאדם זכות לא לספר את כל מעשיו לאנשים שאין להם חלק בעניין.

אני חושב שכנראה שמעת את הסיפור מהצד הפגוע ולכן הדברים נופחו.

בכל אופן, ממקרה אחד אין ללמוד על הכלל דבר. ולענ"ד במקרה כזה, בכלל לא.

ובגאווה גדולה.  אבל עזוב...

פרטיות זה אחלה, אבל אתה יודע, כשבאים להתחתן תמיד שואלים אדם מה אתה מתכוון לעשות הכוונה לעבוד או ללמוד כדי לדעת שהבית יהיה נורמלי ויציב... זאת הרי הכוונה בשאלה. 

אין מה ללמוד, זה קשר ישיר

אם מישהו מתנהג לא יפה אז הוא מתנהג לא יפה וזה המידות שלו.

בכל מקרה אני חושב שכדאי להפסיק לשפוט כל אחד על כל דבר קטן.

יש אנשים רשעים, רוב המוחלט של עם ישראל אינו כזה.

וכל מי ששופט, שיקח בחשבון שהוא שופט את עצמו כדברי הבעש"ט וזאת הנקודה שאני מנסה להעביר אגב הדיון הזה

סבבה. 

לא אומר לשפוט, כבדהו וחשדהו. 

לבדוק ולהתנהג לפי המציאות שרואים בעיניים בלי סתם לשפוט

זה חתונה מה לעשות. 

יאלה סיכמנו. (:

מה שהצעת באמת הזוי. 

אני אמרתי משהו אחר ואת מוזמנת להגיד מה הבעיה ואני מוכן לחזור בי 

אבל בבקשה, טענות לעניין.  לא סתם לנסות להגחיך את מי שחושב אחרת.. זה לא עובד ככה

כנראה שיש דרך מותרת ונחוצה.

יפה שאת נשואה הרבה שנים, אבל אנחנו מדברים פה על תקופת הפגישות שהיא די קצרה..

לפי התורה לא יוצאים יותר מידי זמן - גם זה גובל בעבירות.

אדרבא,שגם הבחור יבדוק... פשוט לזמן לאדם 

אז מה לעשות? יש לך הצעה?

ברור לי שאם מישהו יכול לעשות את זה, זה הדבר הכי טוב והכי משקף

אבל באמת שאין לי מושג איך.

כי קודם כל זה באמת לא מתאים לאנשים שומרי תורה ומצוות - הן לבחור והן לבחורה.

אם בכלל מתארחים אז רק בשלבים מתקדמים.

ולמה שבחורה תשב עם חברים שלו או הגבר עם חברות שלה.. 

אז מה יעשה מי שזה לא מתאים לו? חזרנו לשאלה שלנו..

ודבר שני, יוצא שצריך להידבק אליו עד שיצא ממנו השד בטעות. 

זה באמת לא בעיה לשחק אותה בקטעים כאלה ככה שצריך לחכות ולחכות ואולי תצליח..

רק לא ישנים באותו הבית.

מכיר מקרה שעשו את זה וזה חשף בעיה רצינית לגבי השידוך, שאחרי זה צצה לה כשהיא התחתנה (וגם את הבעייתיות של בעלה)...

אני חושב שזה אחלה רעיון אם כבר עברתם את שלב השידוך ואתם מאורסים, כמובן לפי ההלכה והצניעות

כלי מוגבל, כלי ממש לא מושלם אבל איתו אנחנו בוחנים דברים.

אפשר גם לשאול ולשתף את החששות בכנות.

אין מה לעשות, שערי קונספירציות לא ננעלו. תמיד יהיה אפשר "לפחד שמא הוא..." - הפתרון הוא ללכת לפי הסבירות הראוייה ע"פ השכל והאינטואיציה שברשותו של האדם.

השאלה היא באיזה מידה הוא משתמש בה.

לכי עם הלב.

דברי עם אנשים קרובים אליך.

תחקרי אותו על המשפחה שלו.

אל תכנסי לבית שיש בו כעס.

את תיקון המידות שלו הוא לא צריך לעשות עליך כשפן!

אני כמובן לא אומר שהוא כעסן

רק מציע לברר!

והיא אמרה משהו ממש נכון

לפי מידת הגאווה שלו

או במילים אחרות- אגו...

תבדקי אם היה בינכם איזה ויכוח, איך הוא מגיב בתוך הויכוח, ואחרי הויכוח.

אם חשוב לו משהו עד כמה הוא מתעקש עליו 

אבל באמת של זה, אין כאן משהו ספציפי, לכן אני נזהרת במילים שלי

יותר בהרגשה....

אם מישהי הייתה מאחרת לי בשעה לדייט בשל טעות, זה לא כל כך היה מפריע לי. אך אם הייתי יודע שמישהי מאחרת לי בחמש דקות בשביל לבדוק איך אני מגיב, יש סיכוי שהייתי נפרד ממנה. וגם אם לא אפרד, זה היה ממש מפריע לי.

עד שאנחנו מחפשים בציציות של המשודכים שלנו אחרי כל סימן קל למידה רעה כזאת או אחרת.

במיוחד כאלה שנפוצות מאוד כמו כעס וכו'. האם הסתכלנו על עצמנו?

מכירים את הרעיון שמה שרואים באחר זה מה שה' שולח לנו לתקן?

ושמזווגים לאדם לפי מעשיו וכו'?

האם כשביטלנו הצעה על סמך מידה כזאת או אחרת שחשבנו שראינו (דגש על חשבנו, ה' יראה ללבב), לקחנו בחשבון שיש לנו עבודה לעשות?

זה מזכיר לי מאוד את דברי הצדיק מיבניאל לגבי העניין שרוב השידוכים נדחים ומתעכבים על גאווה.

נקודה למחשבה.

והכל אמור לצוף מעצמו,

רק צריך לשים לב.

הסיטואציות בחיים עצמם מזמנות כל הזמן מבחנים.

אני לא חושבת שיש שחקנים עד כדי כך טובים.

צריך אולי לגוון את מקומות הפגישה, התכנים כדי לראות כמה שיותר צדדים באישיות של האחר.

כשאדם מאופק וסגור ולא נינוח קולטים שזה המצב צריך פשוט לחכות שהרשמיות הזאת תחלוף.

אני בעד ליזום מבחנים רק אם עולה חשד שיש משהו באמת בעייתי אבל לא משוכנעים לגמרי

ואם משום מה מתרשמים ששיחה פתוחה לא תניב את התוצאה האמיתית מסיבה כזאת או אחרת..

אישית בחיים לא עשיתי מבחנים לאף אחד אבל יצא שחשדו בי שכן..וזה לא נעים בכלל!

מקווה שאנשים לוקחים בחשבון שאם יוצא שמאחרים זה ממש לא אומר שסידרנו ככה את הסיטואציה כדי לבחון אתכם

ואם לא ענו לטלפון בזמן זה לא אומר שאת מנהלת קשר מקביל עם עוד אחד

וכו

אנשים לפעמים סוחבים טראומות מקשרים אחרים ומלבישים על חפים מפשע וזה עוול!

אין תשובה אחת לשאלתך.

צריך התרשמות כללית

לבלות מספיק זמן יחד עד שתקבלי בהירות בנושא. אם אכן יש בו מידה כזו בעוצמות שלא מתאימות לך את תביני את זה

צריך להיות עם אוזניים מחודדות,

לראות עקביות בסיפור חייו

ולברר בעדינות מה שלא נראה הגיוני.[כוונתי לעודד נתינת מקום לכעס היכן שזה עשוי להיות, ולראות איך הוא מגיב]

נותן טעימות קטנות מספרי "להצליח להשתדך ברוגע" שתוכלי למצוא בו המון עיצות וטיפים איך לברר אצלו על מדת הכעס.

אצל מי לברר?

ידידים וקרובים

עדיף שה"ממוצע" שאצלו מבררים יהיה קרוב וידיד של המשפחה המבררת המכיר הן את הבחור והן את הבחורה. זה כדאי, כיוון שאם למשל אני שומע מראובן על שמעון שהוא בחור טוב, אני לא יודע מה אצל ראובן נקרא טוב, האם להרוויח בחיים כמה שיותר כסף או להשקיע בחיי משפחה?. מה שאין כן כאשר אני מכיר את ראובן, אני יודע למה הוא מתכוון כשהוא אומר בחור טוב.

מעלה נוספת שיש בבירור אצל קרוב וידיד היא שיש אמינות לדבריו, ועוד מעלה- שאפשר להאריך איתו בשיחה.

אנשים שאינם ידידים וקרובים

אפשר וכדאי לברר גם אצל אנשים שמכירים את המועמד אע"פ שהם לא קרובים וידידים של המשפחה המבררת, משתי סיבות:

1. אף על פי שלא בהכרח שהם יודעים לדייק בתכונות ואופי של בני אדם, אבל מספיק שהם לא אומרים משהו שלילי- זה כבר מוסיף לבירור. וגם אם מעידים על דברים טובים, כששומעים את כולם- אפשר להבין "בין השורות" למה בדיוק הם מתכוונים, כלומר באילו תכונות האדם מתייחד.

2. ככל שמבררים יותר, כך התמונה הכללית על המועמד נהיית ברורה יותר, וזה יותר טוב, כי במהלך הפגישות הנפגשים עושים "הצגה", הם מנסים לשווק את עצמם ולהציג את עצמם רק באור חיובי, ואם יש לאחד מהם מידות לא טובות אז לאחר שהושג השידוך או לאחר תקופה קצרה מהחתונה חוזרות וניעורות אותן המידות.

חברים

כדאי לברר גם אצל החברים של המועמד, אלא שהחיסרון בבירור אצל החברים הוא- שהם חבריו, וממילא לא יאמרו עליו דברים רעים, ואדרבה, ישבחו אותו, ואם כן, לכאורה לא השגנו דבר? אלא שבכל זאת יש מעלות דווקא בבירור אצל החברים כי:

1. חבר קרוב וטוב יודע ומכיר את המעלות החיוביות שיש בו דווקא מצד החברות הקרובה. אם נברר רק אצל מכר שאינו קרוב יש בכך חיסרון מצד זה שהוא אינו מכיר במעלותיו של המדובר מפני שאינו חבר קרוב. יתירה מזו, המכר שאינו חבר קרוב יכול לספר על חסרונות שקיימים לכאורה אצל המיועד שלכן הוא אינו מתחבר אליו בחברות קרובה, אך יכול להיות שראיית החיסרון והעדר חברות מצידו, זה מפני החסרונות של המכר עצמו, שאצלו אנו כרגע מבררים, שהוא עצמו אינו מסוגל לראות במעלותיו של המיועד ורואה רק בחסרונן.

יש לדעת שעצם המציאות שאדם לא מתחבר לאדם אחר אפילו שהם מכירים, יכול להיות מפני שאחד מהם לא רואה מעלות בשני. זה לא אומר שבאמת אין בו מעלות. כמו כן אם אדם לא מתחבר לשני מפני שהוא רואה בו חסרונות, יתכן מאוד שהחיסרון הוא ברואה החסרונות, שלכן הוא אינו מצליח לראות בשני את הטוב והחיובי.

 2. חבר קרוב אכן יאמר דברים חיוביים וימנע את עצמו מלומר דברים שליליים, אך יחד עם זאת יתקשה לשקר בפה מלא ובמצח נחושה. כאן יש לשים לב לדברים שמספרים וגם לצורה בה הם נאמרים, מפני שאם אין לבחור מידות טובות, ייתכן שחבריו ישבחו אותו מאוד על רמת הלימוד שלו ופיקחותו הרבה אך יאמרו קצת מאוד (או כלל לא) על מידותיו הטובות. או למשל, אם הבחור הינו "עסקן" ולא למדן, חבריו יספרו בשבח יכולת הארגון שלו וימעיטו לדבר על למדנותו. כשהחברים יישאלו על הצדדים שהם לא דיברו, שאינם קיימים בחברם, הם יאמרו דברים מתוך אילוץ, איפוק, הם ינסו אולי לנסח תשובה מעורפלת או שנזהה אצלם מעין שתיקה שמבטאת הסכמה שזה לא הצד החזק בחברם וכדומה.

 3.  טוב ששומעים מעוד אדם אפילו את אותם דברים.

 4.  ייתכן ויתווספו פרטים שישלימו לתמונה הכללית, וייתכן שייווצרו שאלות חדשות בבירור כתוצאה ממה שאמרו.

 5.  כדאי להתייחס ולהקשיב "למילים הראשונות" של החבר, לדעת מה ה"מושכל הראשון" שלו על המיועד. האם הוא ישר משבח אותו או שהשיחה מתחילה בגמגום? האם הוא מתחמק ומנסה למרוח את התשובה או מנסה לנסח תשובה מעורפלת, או שזרם דיבורו שוטף וקולח?

6.  ככל שהשאלות בבירורים נוקבות יותר וממוקדות יותר, כך יותר קשה לטייח ולדבר בשבחי המיועד- אלא אם כן זה אמיתי.

כללו של דבר- הבירור צריך להיעשות אצל מגוון אנשים המכירים את המועמד. המטרה בבירור היא לנסות להצליב ולראות אם המידע שמגיע דומה והתשובות הן פחות או יותר זהות, ואז אפשר לסמוך על האינפורמציה.

להלן מספר נקודות שעלינו לנסות להבין במהלך הפגישות לשם הכרת הפנימיות של האדם עימו אנו נפגשים:

1. מה חושב הנפגש על עצמו, מה הוא מרגיש כלפי עצמו וכיצד הוא נתפס בעיני עצמו?

2. מה חושב הנפגש על אנשים אחרים ומה הוא מרגיש כלפיהם, בייחוד כאשר מדובר על האנשים המשמעותיים בחייו, וכן מה הוא חושב ומרגיש כלפי אנשים באופן כללי?

3. מה לדעתו חושבים עליו ומרגישים כלפיו אנשים אחרים, בייחוד האנשים המשמעותיים בחייו?

4. כיצד נתפסים בעיניו הנושאים שאת או הוא או שניכם כאחד, מעוניינים לשוחח עליהם. מה הוא חושב ומרגיש בקשר לנושאים אלה?

5. מה הן שאיפותיו ומטרותיו?

6. מה הם ערכיו?

7. מה היא תיאורית החיים שלו?

8. בעזרת אילו מנגנוני התמודדות הוא מתמודד עם אתגרי החיים והקשיים הניצבים בפניו?

להלן דוגמאות נוספות לשאלות פתוחות ומבררות המאפשרות העמקת השיחה וההבנה בין זוג הנפגשים:

-"איך זה משפיע עליך?"

-"כיצד התמודדת עם זה?"

-"איזה משמעות יש לכך עבורך?"

-"מה מניע אותך ל..?"

-"מה הסיבות שלך ל...?"

-"האם אתה יכול לספר לי עוד קצת על...?"

-"האם אתה יכול להרחיב בנושא?"

-"לגבי הנקודה האחרונה שדיברת עליה, אני זקוק להסבר נוסף"

-"למה התכוונת כאשר אמרת ש...?"

-"מה נראה לך בדרך הזו? לאן לדעתך זה מוביל?"

-"מה היית רוצה שיקרה?"

-"כיצד זה היה עוזר לך"?

-"כיצד אתה מרגיש כאשר...?"

-"ממה אתה חושש?"

-"מהי הבעיה האמיתית מבחינתך?"

בהחלט חשוב תמונה מושקעת שמציגה אותנו בטוב, וגם אני מביא כזאת.

אבל חייב גם שתהיה משקפת ומציאותית.. לא פילטרים ומשחקים עם זוויות וכאלה.

זה עלול לגרום הרבה תסכול מדייטים ראשונים מביכים בו סתם מחכים לברוח ברגע שמנומס מספיק. (לא שזה מעלה גדולה לגבר כזה, אבל כך עובד העולם)

הצד השני מצפה לרחל כמו בתמונה ואז מגיעה לאה..

שידכתי לחבר של בעלי מישי ובפגישה הגיעה מישהי מאוד מאוד מלאה

ממש לא ראו את זה בתמונה שהעבירה

החבר הזה נסע שעה נסיעה כדי להפגש איתה ובסוף זה היה ברור שהפגישה הלכה לפח כי זה נפל כבר על זה

הוא כמובן כיבד ונשאר עד סוף הפגישה

אבל חייב להעביר תמונה תואמת מציאות..חבל על שניכם

או יפסיקו לבקש תמונות אז דבריי יהיו מיותרים.

עד אז אני גאה להגיד לבנות- דאגו לאינטרסים שלכן,שיהיו לכן הצעות.

(אני לא שדכנית.אני מדברת כחברה שמנסה לעזור)

גברים. לא ככה האידיאל להתחתן.

אני לא אומר מה לעשות מבחינה פרקטית.

אני אומרת תחזרו לעולם הישן והטוב שלא מבקשים תמונות

הלואי

המציאות כבר נסעה משם

כל הקטע הזה של תמונות יכול להיות מורכב ומסובך.

לא כולם מרגישים שיש להם בכלל תמונה וואו.

לא כולם רוצים בכלל לשתף תמונה שלהם.

בכנות, את חושבת שיש מישהי שמשתפת תמונה ואומרת - הנה אני ביודעין ומתוך כוונה ברורה משתפת תמונה מכוערת שלי?

האם נראה לך שמי שבוחרת תמונה, אומרת לא אכפת לי מהתמונה, זאת פשוט התמונה האחרונה שלי?

האם נכון לשתף דווקא תמונה מאירוע, או אולי יש שיקולים אחרים שבעקבותיהם בוחרים דווקא תמונה מחיי היום יום?

האם את, כשדכנית, מסוגלת לכבד בחירה כזאת?

מחפש תמונה עדכנית יחסית ושולח. אין לי כח לכל ההתעסקות הזו.

ובאמת שהגיע הזמן להפסיק עם כל מחול השדים סביב התמונות. 

אני לא שדכנית אלא חברה שמנסה לעזור לחברות שלה ולא התחתנתי צעירה בכלל וגם אני שנאתי כל כך את זה

אבל

כש'עברתי צד' והתחלתי לשדך פשוט הזדעזעתי מכמה בנים פוסלים על תמונה. בחורות שהן זכיה בלוטו פשוט נפסלות בחור אחר בחור והן לא יודעות את זה כי זה עוד לא הגיע לשלב שאני מציעה להן והן מתייבשות תקופות

ונשרף לי הלב

אז אני כותבת כאן כדי שיגיע לכמה שיותר בנות מהממות- תעשו הכל כדי לצאת הכי טוב שלכן!!

ומי שכתב פה שקר החן- בא לי להגיד אנחנו פועלים בתוך הכללים של העולם הזה שיש בו גם מקום לשקר החן.

ואין לי דעה מגובשת בנושא

אבל פעם אחת ביקשו סתם עוד תמונה יותר טובה וזה עצבן אותי אז חברה שלי צילמה אותי מחזיקה דף שמסתיר את הפנים וכתוב עליו

"והיו עיניך רואות את מוריך (ישעיהו ל, כ)"

יש לי חברות הרבה מעל היופי הממוצע

דווקא שהן שולחות תמונות מאירועים/ צילום מקצועי לגברים יש תחושה של איום

לעומת זאת שהן מחייכות למצלמה בסלפי חמודי או שמצלמים אותן שותות קפה בבוקר או בטבע מתי שרואים את היופי הטבעי זה הכי כובש

בהנחה והן נראות טוב בלי איפור

. בלי אודם בלי תסרוקות בלי שטויות ..הכי פשוט

הכי אומרים כן..

ותתפלאו לנשים יפות הרבה יותר מאתגר למצוא

הרבה פעמים הצעתי לגברים והן דווקא פסלו על שטויות כמו על מקום וכו' .. ( וזה היה נראה לי קטנוני אבל לא התערבתי ) ובדיעבד הם ספרו לי שלא היה להם אומץ להגיד להצעה כזו טובה ( כי גם הפרטים שלהן טובים) כן.

אז גברים אומרים הרבה יותר מהר כן להצעה לבחורה שנראת ממוצעת - חמודה  מאשר בחורה יפיפיה .

זה לא שהם לא רוצים אותה .. הם מרגישים איום או בדייט מקטלגים אותה כסנובית

לא יודעת אם שמעת אבל תשאלי חברה שלך הכי יפה שאת מכירה תשאלי אותה מה קורה אצלה בדייטים

ותבני ששם זה הכי כואב

כל גבר רוצה אשה יפה

מה יש לו להיות מאוים, הוא לא עוד אישה שיכולה לקנא ולהרגיש מאוימת

לא משנה מארוע או לא

מה שיותר טוב מוכיח את עצמו.

לגבי מה שכתבת אחר כך אני לא מכירה את זה

מי שנראת טוב וזה יכול לתרום לה להתקדם.... למה לא.

רק חשוב שזו תהיה תמונה משקפת.. לפעמיים יוצאות תמונות ממש טובות שלא תואמות למציאות.

כמו כל אדם שמכירים ואפשר ללמוד ממנו

בטח אם יש הרבה חוויות משותפות ושיחות עומק

לשינוי בתפיסות ובעמדות שלי לגבי כל מיני דברים.

פחות בדברים פוליטיים...

לא בהכרח שינוי אבל כן דיוק ועיסוק בערכים חשובים ומשמעותיים שהיו נראים לי פשוטים מובנים מאילהם ופתאום כשלצד השני ברור כל כך משהו שלי לא כזה סגור זה פתח להתבוננות והתעמקות בנושא

וממילא נראה לי שגם שינויים קלים מתרחשים בהתעצבות הכללית שלי כאדם אחרי כל פעם שהיתה לי התבוננות כזאת

חוצמזה שאני נורא מנסה לקחת משהו טוב מכל הפגישות שהיו לי מתוך אמונה שה' שלח אותם בשבילי אם לא להתחתן אז כדי להשתפר וללמוד משהו 

לאחרונה יצאתי עם בחורה שהרגשנו פערים מסויימים בהשקפה הדתית (עניין יותר של ניואנסים, לא הכי גרונדזים)

מרגיש שזה נתן הפרייה מסויימת, זה אתגר אותי וזה זה הוסיף טוב בהקשר הזה, בהחלט למדתי מזה על עצמי.

מצד שני, שנינו אנשים שאוהבים לדבר על השקפה ויצא שלא מצאנו את זה בתור נושא משותף בגלל השוני בעניין ולשנינו זה היה בסדר גמור.

בהחלט יצא לי בעבר להתרם בעניין הזה, אפילו קניתי ספר שמישהי ספרה לי שהיא קוראת אותו... אבל לא זוכר הרבה פעמים כאלה.

ספרים שהמדוייטים המליצו, או שחקרתי תחום או נושא מסויים שעניין אותן.

א. מתחנתים גם עם המשפחה. בין אם אנחנו רוצים, ובין אם לא - כולנו באים ממשפחה ומרקע מסוים. ברוב המקרים, זה גם אומר שתהיה אינטראקציה בין המשפחה שתקים למשפחת המוצא, ברמה ובתדירות כזאת או אחרת.

האם זה אומר שהיא עצמה לא תורנית? איפה רבקה גדלה? רחל ולאה? וכו' וכו'

ב. מורכבות אפשר למצוא בכל מקום. אף אחד לא מבטיח לנו חיים קלים.

ג. יכול להיות שיכלת לבנות איתה בית תורני נהדר - אבל זה ממש לא אומר שלא תוכל לבנות משהו דומה עם מישהי אחרת. ב"ה יש בנות תורניות רבות, ותוכל עם לא מעט מהם לבנות משהו טוב, ואפילו יותר מזה. הכל פוטנציאלי כל עוד זה לא נעשה...

מה זה אומר מתחתנים עם המשפחה? 

בנאדם לא מנהל זוגיות עם המשפחה.

כן מנהל מערכת יחסים מסיומת שצריך לתת עליה את הדעת, אך היא בשום מקרה לא חתונה.

גם אין יותר מדי כלים להעריך את מידת המורכבות ביחס למשפחת המוצא.

לפעמים יכול להיות פערים מאוד גדולים אבל שמסתדרים מעולה, לפעמים להיפך.

תמיד כיף שדברים משותפים, זה פשוט.

בתור מישהו חדש בעולם הדייטים, הוא אולי מדמיין לעצמו שיפגוש בקרוב את הנסיכה שלו, והם יחיו באושר ובעושר עד עצם היום הזה.

כלומר,

אני חוששת שיש כאן דברים שהוא לא לוקח בחשבון:

לאיזה סוג של קשר אני מצפה עם חמי וחמותי? עם הגיסים והגיסות?

האם נוסעים אליהם לשבתות וחגים? איך זה נראה?

האם יהיו מפגשים משפחתיים? מה התוכן שלהם?

האם הדודים וסבא וסבתא שותפים פעילים בגידול הילדים? (בייביסיטר וכו')?

האם הנ"ל הם גם משענת כלכלית?

כמובן שאפשר להמשיך לדבר על מערכות יחסים לא בריאות - כמו התערבות בזוגיות וכו'. אנחנו לא חיים במציאות סטרילית, ואני בטוחה שאם תלך לפורומים המקבילים תמצא שרשורים על בעיות בתוך המשפחה.

בעיני יש מחירים לשני הכיוונים - בין אם נמצאים בקשר (וצריך להגדיר משהו), ובין אם נמצאים בניתוק (מה המסר שזה מעביר לילדים?)

מסכימה איתך שאין דרך להעריך את המורכבות, ובטח כשאין לנו מושג מה צופן העתיד.

אבל זה טעות בעיני לחיות בתודעה שאנחנו נחיה בבועה שזה רק שנינו והילדים שיבואו...

זה נכון מאוד, לאו דווקא בהקשר הזה. כמובן שבכל דבר שקשור לזוגיות.

זה מעגל יחסית חיצוני.. אבל כמובן חשוב לתת עליו את הדעת.

לא מבין למה ענית בהקשר הזה, הרי השואל אמר שהוא דווקא דחה הצעה על רקע משפחתי. משמע, הוא מבין שזה נושא רגיש שיכול להיות משמעותי.

נראה לי שיותר מועיל להגיד מה כן ולא מה לא בהקשר הזה.

לכן השאלות הללו שהבאת הן נועדו רק כדי להבין שזה יכול מורכב.

כמו שאת בעצמך אמרת, קשה מאוד לענות על השאלות האלה, אם בכלל אפשרי לענות עליהם..

לכן, נראה לי שיש צורך בשאלות בירור ביחס למקום החשיבות של השואל ביחד לנושא.

שאלות שיעוררו להבין מה היחס שלו לזה וה המקום אותו הוא צריך לתת לנושא.

את כל ההלכות שנוגעות לכולם כמו שבת כשרות וכו' נוהגים לפי בעלי, שחלק מהדברים עושה כמו המשפחה שלו בחלק מחמיר יותר. מה שנוגע רק אלי כמו צניעות זה עניין שלי.

ברור שהמקום התורני שלה משנה, אבל נשמע שהיא החזקה. המקום התורני של המשפחה לא משנה בכלל בעיני.

תהיה מודע לזה שמה שחשוב זה האדם העצמו, והסביבה שלו זה בנוסף. גם האבות והאמהות לא תמיד היו עם משפחה 100 אחוז...

תחשוב על ההורים והאחים של אברהם. אח של יצחק... אח של יעקב... המשפחה של רבקה... ושל רחל ולאה..

לאו דווקא רק בפן התורני.

לאחרונה עלו לי מחשבות, שמבחינה מסויימת

בפרט אצל אשה, יותר חשוב לי המשפחה שלה

מאשר היא.

אין לי כוחות סוס להסביר את עצמי

אבל לפי מה ששמתי לב אשה זה המון

עניין של הרגלים, והיא רוצה להמשיך את מה

שהיה בבית שממנו באה.

אולי זה רק מהניסיון מהזוית הצרה שדרכה

אני רואה את המציאות, סה"כ הייתי נשוי לאשה אחת.

אבל גם לפי המקורות,

כתוב בשולחן ערוך לישא

בת תלמיד חכם, ולא ישא בת עם הארץ.

המיקוד לא עליה, אלא על הבית ממנו הגיעה.

וגם אם החליטה לשנות כיוון

מי יודע כמה שנים, וכשהיא תתעייף

תזכר במנהגי הוריה.

אני יודע רציתם לשמוע שהכל אפשרי

וכל מה שאתם צופים בסטטוסים של מוטיבציה

אבל בתכלס האנשים לא כאלה גמישים

ולא כאלה חזקים.

מה דעתכם?

תאמת אני לא יודע כל כך למה זה ככה.

תקח דף ועט ותרשום לעצמך את כל החששות שעולים ותראה אם אתה יכול להתמודד איתם.

המטרה של המשימה הזאת ליצור אצלך יותר בהירות ופחות להתבחבש ולהתבלבל בגלל חוסר הבהירות

יכול להיות שכבר כתבו בדומה

תמיד יש שונו בין אנשים ומורכבות ויתרונות וחסרונות לכל אחד בעיניו לפי ענייניו.

החשש מאוד מובן אבל עם חששות צריך להיפגש ולא לברוח כדי לראות במה האם יש ממה לחשוש.

תפגוש את הבחורה תשמע ממנה על המשפחה שלה על היחס שלהם למקום שלה...

גם לא הייתי מעלב את זה בכלל בהתחלה.

תראה שיש ביניכם התאמה וכו'

אולי זו אשתך?

ומשם כבר תגיע לנקודב הזאת...

האם מדובר באנשים קשים שיש להם רק את הדרך שלהם זו בעיה והאמת שזה לא משנה אם הם דתיים מאוד או לא בכלל.

אנשים קשים זו התמודדות

וגם בזה כשיש זוגיות טובה ונכונה אפשר לדעת איך לנהל את הדבקים בצורה ישרה וחכמה

בהצלחה וה יתן לך עצה טובה

שהתחתנה עם בעל תשובה - המשפחה לא קשורה לרמת הרוחניות של האישה. בכלל. מה שקשור זה ההחלטה שלה איפה להיות וכמה היא נחושה להישאר שם ולא להיות מושפעת.

הקשר היחיד למשפחה, זה כמה הם גמישים ביכולת להכיל את השוני ואם לא אזמה היא חושבת לעשות עם זה. ואת זה כדאי לבדוק ולברר כי אם זה בכיוון טוב ויש פתיחות - זה מעולה.

המשפחה שלי אפילו לא שומרים שבת חוץ מאחות אחת (ואנחנו משפחה גדולה) ואף אחד לא היה מהמר בחוץ שאני לא נראית דתייה מבית

נכון, זה אומר שעושים החלטות שהרבה פעמים הן לא פוטוגניות מבחוץ כזוג אבל הן כן תואמות את אורח החיים שבחרנו.

ואגב,גם בתוך משפחות דתיות ודוסיות יש הבדלים בהרבה דברים שצריך להכיל. אזלא בטוחה שיש לך איך לברוח מזה

מאז ששמעתי על הטבח הנורא אני בוכה. ב'מעוז צור' שרתי בבכי ובכלל פרצתי בבכי ב'נקום נקמת דם עבדיך' והוספתי לאומה הרשעה את ישמעאל.

אבל ב"בִּבְכִי יָבֹאוּ וּבְתַחֲנוּנִים אוֹבִילֵם אוֹלִיכֵם אֶל נַחֲלֵי מַיִם בְּדֶרֶךְ יָשָׁר לֹא יִכָּשְׁלוּ בָּהּ כִּי הָיִיתִי לְיִשְׂרָאֵל לְאָב וְאֶפְרַיִם בְּכֹרִי הוּא".

הבכי מטהר את ה'יסוד' להכל, ומביא מהר לידי זיווג, כדברי החתם סופר.

הבכי הוא כמו מקווה לרצון, ומעלה את הרצון למקום גבוה וטהור, וכמו שמאריך הרב קוק באורות הקודש חלק ג' על עליית הרצון כמטהרת את מידת ה'יסוד'.

כשרצון נפגש עם רצון נוצר זיווג.

כל עם ישראל קדושים וטהורים, כפך השמן הטהור של הכהן הגדול, כמו שכתוב בעין אי"ה שבת.

ה' תרחם על כולנו! אנחנו ראויים!

גם הטוב הוא פה אצלנו , אצל כל אחד

רק נותר לנו למשוך אותו

מבין? 

אני מגיב במקומו הוא לא נמצא פה הרבה

חנוכה שמח🥰

אשלח לך הצעה ביום ראשון, ביום רביעי שלחה לי את הפרטים, וזה כבר לא היה רלוונטי..

כאילו זה נשמע לי הכי הגיוני לחכות קצת, אבל בגלל שהפלטפורמה של הוואטסאפ היא כל כך מהירה הקצב מתאים בהתאם.

קלטתי שמבחינתה זה כנראה לגיטימי לכתוב "אשלח לך הצעה" ואז לשלוח עוד 3 ימים.. ומבחינתי זה לא. לא בגלל איזו תפיסת עולם, אלא פשוט כי השוק מאוד מהיר.

אין לי שום סיבה לחכות להצעה 3 ימים ואני יודע שגם היא יכולה להגיד לי "אה היא בדיוק נתפסה" או סתם אגלה שאני לא חושב שאנחנו מתאימים.

העניין הוא שאנשים נתפסים ונפרדים בצורה מהירה מאוד ולכן גם ככה המהירות שאנשים מפגינים.

ברור לי שלפני הפלטפורמה של הוואטסאפ הדברים זזו הרבה יותר לאט ולאנשים היה גם יותר סבלנות

אולי זה יותר הצורה.

מי שהציעה לך - ידעה שהבחורה בכלל פנויה ביום ראשון? יכול להיות שמלכתחילה היא לא ביררה את זה איתה?

ממה שאני יודעת אין נוהל מסודר. נכון שמקובל יותר שקודם הוא אומר "כן" לפני שהיא מודעת לעניין בכלל, אבל זה ממש לא תמיד ככה. יש בנות שמעדיפות להישאל קודם. הרבה פעמים אם משדכים מכרים, את הצד שמכירים שואלים קודם.

באופן אישי אומר שאני לא מרגישה יותר מידי ככה. לא זכור לי שקרה לי מה שאתה מתאר.

לפעמים קורה שפתאום יש מבול של הצעות, ואז אני אומרת - שאני בדיוק מבררת, או בדיוק בתחילת קשר, ואולי בעתיד הקרוב זה יהיה רלוונטי.

ואני קצת נרתעת מה"שוק". המילה הזאת לא באה לי בטוב בהקשר הזה..

אני אומר שזאת הפלטפורמה, בגלל שלעשות "העבר" בוואטסאפ זה לוקח חצי שנייה ולהתקשר בטלפון זה לוקח יותר זמן, אנשים צריכים להתפנות לזה ריגשית.

ובלי קשר לאם היא ידעה או לא ידעה (במקרה הזאת אני מניח שהבחורה לא קיבלה פרטים שלי אבל נעשה בירור אם היא פנויה) - הקצב שפרטים עוברים דרך מיזמים, קבוצות וואטסאפ, שדכנים הוא קצב מסחרר. יש לי חבר שהתחתן לפי כמה שנים משידוך שנעשה ע"י 4 שדכניות וואטסאפ שונות שכל אחת שלחה לחברה שלה. וואטסאפ זאת תקשורת מאוד מהירה, תקשורת איטית כמעט ולא היתה מאפשרת לדבר כזה לקרות.

ובאמת, בדרך כלל אני מעדיף שלא יבררו אם הבחורה פנויה, כי אם היא לא פנויה יהיה לי דרך לדעת אם אני רוצה לחזור לי שהציע שינסה לאחר זמן שוב לבדוק לי אם התפנתה. וגם, זה לוקח זמן ואין לי סבלנות לזה. מעדיף לגלות שהיא תפוסה, מאשר לחכות עוד את הזמן הזה שיכול לקחת יומיים גם.

אולי את חווה את זה אחרת כי יש לך יותר סבלנות ממני, גם יכול להיות. אולי כי לפעמים מציעים לך אחרי שהבחור אישר, מה שכמעט בחיים לא קרה לי. לכן הניסיון במקרה כזה הוא לא הסבלנות, כי הבחור כבר אישר.

אסביר את ההקשר בו אני אומר את המילה "שוק". 

אני לא מתייחס לשידוכי וואטסאפ בתור דבר עמוק ולכן אני מרשה לעצמי להביא ביטוי מאוד שיטחי שלדעתי די תואם את השיטה הזאת.

כן, אני חושב שזה כלי, שברגע שיודעים את היתרונות והחסרונות שלו, אין סיבה שבעולם לא להשתמש בו בעת הצורך.

לרגע לא התכוונתי חלילה לדמות את כל מחפשי הזוגיות למיניהם כמוצרים בשוק. מה לעשות שבשיטה של כרטיסים זה חלק מהעניין וכמובן, חלילה אסור להשליך את זה על האנשים עצמם. 

השימוש בכלי הזה לא גורם לזלזל באנשים, הוא כן בעיני מבטא מגבלה אינטגרלית בשימוש בו.

"שלעשות "העבר" בוואטסאפ זה לוקח חצי שנייה ולהתקשר בטלפון זה לוקח יותר זמן, אנשים צריכים להתפנות לזה ריגשית."


יש לי קצביה, שכל פעם שהיה צריך לעשות הזמנה, זה נעשה  דרך הטלפון.
אני רק מהמחשבה שאני מפריע למישהו באמצע עבודה מסויימת או שהוא עם לקוח בחנות.
זה כבר גורם לי לחשוב 3 פעמים לפני שאני מזמין.

מרגע שאפשר להזמין דרך אפלקציה,
אני מזמין הרבה יותר, הזמנות קטנות במקום אחת מרוכזת (חנות קרובה מאוד).

אבל לא הבנתי משהו.
מה הבעיה שלך להמתין 3 ימים ?
אני מנסה להבין אם אתה מכוון למשהו כללי או שזה רק משהו נקודתי שמפריע -לך-.

יכול להסביר ?
אם יגידו לי "תקשיב, נכיר לך מישהי שאנחנו חושבים שהיא מתאימה לך, אבל תמתין שבועיים"
אז אני לא מבין באיזה מקרה אני אגיד "לא, לא, שבועיים אני לא ממתין". מה אכפת לי "להמתין" ?
יכול להסביר. לצרכי מחקר כמובן.

אני יכול להשיג הצעות בצורה יחסית מהירה ולכן אם אדם חושב שאחכה להצעה שלו אז כנראה שהוא טועה.

זה שה"שוק" עובד בצורה מאוד מהירה גורם לי לחוסר סבלנות, לפעמים מוצדק ולפעמים שלא, ביחס לעיכוב בהצעות.

אין בעיה שישלח לי הצעה עוד שבועיים, שלא יחשוב שאני אחכה. יום יומיים כנראה שאחכה אם זה מישהו שאני סומך עליו.

אבל שואל כדי להיות בטוח.
כי באמת נושא השידוכים זה דבר מרתק וגם חשוב.
כרגע לא בשימוש אישי שלי, אבל זה יכול להשתנות ביום אחד.

כשאתה אומר "שלא יחשוב שאני אחכה",
זה אומר שאם אתה כן מסכים "לחכות" שבועיים,
אז אתה למעשה מתחייב לא לצאת לדייטים אחרים, להמתין להצעה ואז להחליט אם אתה נפגש או לא עם אותה הצעה ?

הבנתי נכון ?

אני לא חושב שאף אחד לא יסכים סתם לעצור שבועיים אז זה זמן יחסית מוגזם אבל כן הבנת.

ישר כוח!

באמת נראה שגברים ונשים חווים את זה אחרת.

אני באמת כמעט תמיד מקבלת (ומבקשת..) רק אחרי שהצד השני אישר. [בהנחה שזה פנייה דרך צד ג]

וזה בעצם אומר שהצד השני פנוי ומעוניין. אבל זה גם אומר שיש מצב שאני לא פנויה, או לא מעוניינת. וגם שמבחינתי יכולות לעבור תקופות שבהם אין לי שום הצעה, כאשר בפועל יכול להיות שהיו כאלה שביררו והחליטו שלא...

תודה על ההסבר על השוק.

נתקלתי בשדכני וואטסאפ שפשוט מעבירים כרטיסים, בלי לקרוא יותר מידי. אבל מסתבר שגם להם יש הצלחות - אבל אף אחד מאלו שאני קיבלתי בדרך הזאת לא היו רלוונטיים.

זה עדיין צורם לי המילה הזאת, וזה לא שיש לי פתרון קסם לאיך אפשר לעשות את זה יותר טוב..

שיש כרטיסים, שהם מנסים לשווק משהו, וברור שיש מאוחריהם אדם עם סיפור שלם, אבל הכרטיס עצמו הוא לא הבנאדם. לכן אני אולי מרגיש בנוח עם המונח שוק. למרות שגם יכול להיות שאצלי השימוש הזה יכול ליצור חוסר נוחות בהקשרים כאלה ואחרים.

נראה לי גם חשוב לומר שעצם הפלטפורמה של הכרטיסים (גם בוואטסאפ, אבל גם במיזמים שונים) היא פלטפורמה מאוד מוגבלת ולכן גם אם השדכן הוא מעולה ומקסים עדיין יהיה בזה מימד פחות "אנושי" וממילא מאוד מוגבל. ובודאי, התחושה האישית היא גם חשובה שמתעסקים עם שדכנים וחשוב מצד אחד לדעת לצאת מאיזור הנוחות או להרחיב אותו כדי שיהיה עוד אופציות להצעות, מצד שני חשוב גם להיות במודעות ריגשית ולשים גבולות גזרה ביחס ליציאה מאיזור הנוחות

שבזמן הזה קיבלת כבר הצעה אחרת? כי אם כן לגיטימי לקבל אותה .

אבל אם לא קיבלת הצעה ואתה סתם מעניש את מי שהציע כי שלח שבוע אחרי זה מיותר

אני שואל את עצמי מה הוא התכוון שהוא שלח לי את זה תוך שלושה ימים

מן הסתם אנשים עסוקים ולא תמיד פנויים אבל בדרך כלל נראה לי הכיוון זה להציע ישר

אצלי אני לא מרגישה ככה

הכל איטי מאוד, ותמיד לוקח כמה ימים..

וגם אחרי קשר לוקח לי מלא זמן עד שמתחילה משהו חדש

אני לא חושב,

אנשים לא רוצים לחכות ימים כי ההנחה שזה עוד כמה ימים עד שייפגשו, ומן הסתם יהיו הרבה נסיונות כך שזמן רב לברר יקח עוד זמן.

בגלל שהפלטפורמה הזאת מאוד מהירה אז הציפייה שזה לא יקח כמה ימים אלא יהיה באותו יום.

על עצם ההצעה.

אני אשלח לך הצעה ואז לוקח כמה ימים עד ששולח את ההצעה.

תאמת היה ממש לאחרונה שרשור על זה.

אני גם לא מלין על כך... אני תוהה על כך.

ולכן הכל נהיה מהר מאוד מאוד.. ולכן גם קיימת ציפייה שדברים יעברו מהר.

מאמין שלפני הוואטסאפ היתה ציפייה לזמן יותר ממושך, דהיינו היתה יותר סבלנות כי זה לקח יותר זמן.

לפני הפלאפונים בכלל מן הסתם היתה ציפייה לזמן עוד יותר ממושך.

ככה מסתבר לי

מקווה שהפעם זה מובן חח

הלבד קשה ולהיות בזוג זה הרצון האולטימטיבי.

לכן בגלל שמדובר בדחף, אז יש גם סבלנות יכולה להוות טריגר.

כי היא לא תראה כמו אחת כזאת בסוף החג

אופס ימי החנוכה😂

ותודה על התזכורת שיש לי כל מיני העדפות קטנטנות כאלו שאסור לשכוח בתוך כל ההתרכזות בערכים החושבים והגדולים, 

כי הדברים המשותפים הקטנים הם הרבה פעמים הבסיס לקשר טוב 

נראה לי כדאי למקד קצת יותר לפחות לעצמך.

מה זה אומר ראש פתוח?

האם זה אומר שאתה מוכן לשמוע גם רבנים מהר המור וגם ממרכז?

האם זה אומר שאתה מוכן לשמוע רבנים חרדים ו/או דמויות מהשמאל?

האם זה אומר שאתה לומד ספרים של הרב בני לאו?

האם זה אומר שאתה רואה סרטים? איזה סגנון?

מה זה אומר מתייעץ עם רבנים?

האם ההתייעצות אומרת שאתה מחפש הסכמה שלהם לאופי הכלה שתבחר או שתצטרך אישור שלהם בטרם תצא?

או שזה רק בשאלות ערכיות כגון ענייני פוליטיקה/השקעות? או שאולי גם ביחס לעבודה וחיי חברה?

כל תשובה פה לגיטימית, אבל לפחות לעצמך ורצוי גם לטובת מי שתחפש שתצא איתך כדאי לדעת מה הכותרות שאמרת אומרות

המון בהצלחה

זה אומר שאני דתי בראש פתוח לעולם תרבות מערב מתערבב בין אנשים\קהילות אם זה חילוניים אז לוקח מהם את הדברים הטובים (למשל תרבות)  אם זה דתיים לוקח מהם את הדברים הטובים (למשל אהבת חינם וחיבור בין אנשים) ומהחרדים לקחתי את ללכת לפי הלכה לא דתי לפי דעתי ולעשות מה שבראש שלי בלי להייעץ אם אני נמצא בבעיה או שיש לי בעיה אני פונה לרב שייעץ לי ויעזור לי אני לא ישר הולך לבעל מקצוע רק כי יש לו תואר בדבר הזה למשל פסיכולוג

מקווה שדי הגדרתי את עצמי טוב

ולכן חשוב לי משהי מאמינה בדרך הזאת בחיבור בין העולמות

אבל לפחות לי עדיין לא ברור איפה אתה נמצא.

התרבות החילונית טובה לדעתך? רק לדתיים יש אהבת חינם וחיבור בין אנשים? רק חרדים הולכים לפי ההלכה?

בדברים שאינם הלכתיים, למשל מצב נפשי, תפנה לרב לפני שתפנה לפסיכולוג?

אולי יהיה יותר נח להגדיר לאיזה רבנים אתה הולך? איזה ישיבות מתאימות לתפסית עולמך? עם מי אתה מתייעץ? לפי איזו השקפת עולם הלכתית אתה הולך?

איך אתה מחליט מה מהתרבות החילונית אתה לוקח ומה לא?

במה מתבטאת הפתיחות שלך?

בעיני לא צריך לענות על זה כאן, רק שמדברך אין לי מושג איפה אתה נמצא על הציר הדתי.

יש כאלו שיותר מכוונים לסגנון מסוים.

אבל מעבר לזה, 

הייתי ממליצה לפנות לכמה שדכנים,

אבל לא רק.

להירשם לכמה מיזמים\אתרים\אפליקציות\קבוצות וואטסאפ,

ככל שיש לך כח להתמודד..

אתה צריך לדעתי להודיע לעולם (כולל חברים ומשפחה), שאתה פנוי ומחפש - ומה אתה מחפש.

מחזק מאוד! במיוחד המשפט "בית ה' נחנך בימי החנוכה, את הבית שלכם אבנה מהרה" נגע בי.

תודה!