אני מכיר ישהו שכבר נפגש כמה שנים ומעולם לא ישב בדייט במקום סגור.. לא מתוך קמצנות אלא מתוך חוסר בזבזנות...וגם הבחורות לא היו בקטע. גם אני אישית לא רואה שום עניין או יתרון בבית קפה על פני פינה שקטה תחת כיפת השמיים

טיפים לבדיקת רמת הלארג'יות/ ג'נטלמניות/ נדיבות/ קמצנות

יתקבלו בברכה

גם כשהדייט הוא במקום פתוח, את יכולה לומר "וואי, בא לי איזה כןס קפה" כשאתם ליד מקום רלוונטי, או "איך מתאים לי...." לויד'ע מה, ליד לויד'ע איפה.... קיצער, להוביל לקניה של משהו בלי לשבת שם, שאז אין את הנימוק של לא נעים לו וכו'.

ותראי איך הוא זורם.

(תזמיני משהו קצת יקר... כוס קפה ב5 שקל לא תהיה ראיה...)

אין על שקיפות

אנחנו לא עד כדי כך..

פשוט כי אני מכירה כ"כ הרבה אנשים כאלה. 

גם אני לא אוהבת להפגש במלונות. אין שם טיפת פרטיות

אולי זה בא ממקום של חסדנות,

לעולם אי אפשר לדעת מניעים של אדם. אלא ם כן שואלים אותו, וגם זה לא תמיד פתרון טוב.

אז מה עושים? דנים לכף זכות ונותנים לכל האפשרויות את המקום שלהם ולאו דווקא לשלילית את מרכז המחשבה שלנו.

את יכול להיות קצת פתוחה איתו לשדר לו שיהיה לך כיף אם תלכו למקום עם אוכל אם זה חשוב לך. חלק מהמשחק זה פתיחות, אם לא נפתחים - לא מתחברים. לאט לאט נפתחים ולאט לאט מתחברים.

שזה לא בא מקמצנות...

ואז אמרתי, אוקיי, איך בודקים אם בנאדם קמצן?

יש לי הרגשה שיצחקו עלי פה.. אבל לא אכפת לי

יש פסוק שאומר "מצרף לכסף וכור לזהב, ואיש לפי מהללו" 

אדם לרוב יהלל מעשה שהוא עצמו היה כנראה קשה לו לקיים בעצמו.   מניסיון, זה נכון. 

להמחשה בלבד,

יש סיפור ששלמה המלך רצה לברר במשפט מי מבין שלושה אנשים גנב כסף..

אז הוא סיפר להם סיפור שבתוכו היו כמה אנשים שעשו מעשים נפלאים וגם שודד אחד שוויתר על השלל שלו.

ושאל כל אחד "איזה מעשה לדעתו הכי משובח"  וזה שגנב ענה שהשודד שהחזיר את השלל הוא הכי משובח - כי זה קשה!

השאר בכלל לא התפעלו כי זה הכי הגיוני שיש. ובאמת הוא היה הגנב... 

למעשה, אני לא יודע איך בדיוק.

אבל לדעתי אפשר להשתמש בזה.

לספר משהו ולבחון את התגובה אם יש התפעלות מיוחדת ממישהו שמזמין או תורם וכו'

מצרף לכסף וכור לזהב ואיש לפי מהללו

נראה לי מעניין...

לדעתי גם אדם קמצן ישלם במצב כזה

זה יפה שזה מוערך בעינייך,

אבל לרוב מי שעושה רק "בשבילה", אחרי הנישואין זה יעבור לו. 

מידות קשה לשנות.

או שתעשה גם את העצה שלך, וגם את מה שכתבתי..

לא בעיה. 

את אומרת "לסמוך על האינטואיציה והשכל הישר שלה" 

אבל עובדה שיש נשים שנפלו על קמצנים... 

אני לא שולל את העצה שלך, אבל תכלס זה גם ספקולציות במובן מסויים

הוא לא מתכוון להגיד שהוא קמצן - ככה שבכל מקרה זה יהיה פרשנות 

אני מציע להשתמש גם בדברי חכמים. 

למה לשלול? גם בזה היא יכולה להפעיל את השכל הישר ואת האינטואיציה.

אבל זה באמת רעיון להעלות את הנושא הזה בפגישות...

שאת רוצה לבדוק האם הוא קמצן בדייטים או האם הוא יהיה קמצן אחרי שתתחתנו?

כי אלו 2 דברים שונים לחלוטין.

בחור יכול להיות חסכן בדייטים ולארג' מאוד בנישואין ולהפך.

אם את חוששת שהוא יהיה קמצן אחרי החתונה, אז אני לא יודע האם אפשר לבדוק את זה בכלל. גם הוא אולי עדיין לא יודע איך הוא יהיה כי הוא אף פעם לא היה נשוי.

אבל אם את רוצה שהוא לא יהיה קמצן בדייטים, אולי תצטרכי להגיד לו את זה ישירות, כי בנים לא תמיד מודעים לצורך של האישה שיקנו לה דברים לפני שהם מחוייבים אחד לשניה. ובנים יכולים גם קצת לחשוש להעניק יותר מדי לבחורה בפגישות מכל מיני סיבות כמו חשש להיראות פזרן / שתלטן / לא צנוע באורחות חייו. זה תלוי תרבות והרגלים. לא הייתי פוסל על זה. הוא כנראה לא יודע מה את מצפה ממנו ואם עושים לו מבחנים זה בעיני לא הוגן, כי גם אם הוא ירצה להתנהל נכון, הוא לא תמיד ידע מה זה נכון מבחינתך אם לא תגידי לו ישירות.

חסכן בדייטים ולארג' אחר כך. זה מאוד מצוי ולכן אי אפשר לשפוט לפי זה.

זו לא צביעות, רמת המחוייבות שונה לחלוטין בין 2 המצבים. אני לא אסיע אותה מאות קילומטרים באוטו שלי לפני אירוסין/חתונה וגם לא אתחלק איתה בכסף שלי ולא אפתח חשבון משותף. אחרי חתונה אעשה בכיף מה שהיא תרצה. 

וברור שאי אפשר לבדוק הכל בדייטים. פגישות בכלל לא נועדו בשביל הבדיקות האלה אלא רק בשביל לקבל רושם האם יש בסיס לבניה משותפת של בית. האם יש תחושת אמון הדדית והאם יש רצון להתגבר על משוכות בעתיד שבוודאות יהיו.

ברור שרמת המחוייבות היא שונה בין המדוייטת שלך לאשתך, אך יש מינימום שמצופה שיהיה(לדעתי ולפחות גם לדעת פותחת השרשור) ואפשר לבחון על פי זה , הכל עניין של פרופורציות. לדוגמא:

ברור שלא מצופה שתסיע את המדוייטת שלך מאות קילומטרים, אך האם אתה כן מסיע מרחק מסויים?

ברור שלא מצופה שתשלם על המדוייטת של מאות שקלים, אך האם אתה כן משלם עליה סכומים מסויימים?

וכן הלאה.

פגישות בהחלט נועדו בשביל לבחון בין היתר את הדברים האלה.

נערים צעירים יכולים פשוט לא לדעת מה הם צריכים לעשות בדייט, או לא להצליח לעשות את מה שרצו בגלל חוסר ניסיון.

ובמקרים כאלה זה לא מעיד בכלל על האופי שלהם. וגם אם הם התרגלו להתנהגות מסויימת ברור שהם יכולים להשתנות בקלות אם ישתכנעו שהם צריכים להתנהג אחרת.

אל תפתחי חשדות, זה קודם כל.

דבר שני, לא כל קמצנות מובילה לאלימות כלכלית או בסגנון

דבר שלישי, יש הרבה אנשים קמצנים בתחומים מסוימים ופזרנים בתחומים אחרים, אז את צריכה להכיר אותו לעומק.

אני הייתי מנהל שיחה על הוצאות כלכליות.

תחליטי למה מפחיד אותך בחור קמצן (אם בכלל). מה בדיוק מפריע לך, ואז המשימה שלך תהיה לבדוק אם הוא כזה או לא

שקל על בקבוק מים .

תציעי לו בית קפה או משהו כזה, אם חשוב לך להפגש במקום סגור, ותראי את התגובה.

בכל מקרה, אם הוא בן תורה ואת מצפה לאחד כזה כדאי שתדעי שרוב הבנות שמחפשות בני תורה מבינות שבחורי ישיבה הם די עניים ומתחשבות מאוד בהם.

אבל קחי בחשבון שאם את באה בגישה של לבחון, בד"כ זה הדדי. יש מצב שהתעקשות שלך על בית קפה תצייר אותך כמחפשת שישלמו עליה או משהו כזה.

פשוט מכיוון שאני לא יודעת מה מקובל רציתי לדעת אם הוא אמור להציע

ללכת לטייל באיזה פארק או לשבת באוויר הפתוח. יש גם הרבה דתיים כאלה.

חרדים והדתיים לייט מעדיפים לשבת במקומות סגורים.

כמובן שזאת לא סטטיסטיקה מדוייקת, אבל זה קטע כזה.

אם הוא בחור דוס, ובמיוחד אם הוא בן ישיבה דתי, יש היגיון שהוא יעדיף לשבת בחוץ עם כל הקטע של טיולים וארץ ישראל וכל זה.

אני חושב שזה הרבה יותר נעים גם, בלי מלא אנשים מסביבך.

זה דיי הגיוני ואפילו לגיטימי ביותר לרצות אחרי 5 פגישות שהפגישות יכללו גם ישיבה בבתי קפה, או לפחות קניית שתייה ולשתות אותה בחוץ. תמוה שהבחור לא הציע את זה עד עכשיו.

לא כופים אנשים בקשר זוגי, יש כאלה שנוח להם ויש כאלה שלא.

וכן, זה נכון גם אם הבחורה היא זאת שכופה על הבחור. למרות שקשה לבנות משום מה שלא להשליך מכל סיפור על עצמן

אין שום דבר מוזר באנשים שלא אוהבים מקומות סגורים.

יש אנשים עם אגורופוביה, בעיות ויסות חושי, סתם כאלה שאוהבים שקט, וכאלה שפשוט גדלו על טבע ומרחבים פתוחים ולא מרגישים בנוח כשהם סגורים ומוקפים באנשים.

תפסיקו להיות כאלה שיפוטיים, בחייכם. לא באמת בא לכם להתחתן?

יש אנשים מכל מיני סוגים. יש אנשים ששוכחים לאכול ולשתות בעצמם, מכיר כמה כאלה, זה אומר שהם לא מתחשבים בזולת? לא, זה אומר בסה"כ שאכפת להם מהזולת כמו שאכפת להם מעצמם.

אי אפשר לנסות לנחש את כל הוריאציות של סוגי אופי של האנשים ואת הסיבות שהם לא עושים מה שהם לא עושים.

שחררו קצת, תתחתנו, לא יקרה כלום.

יש אנשים שצריכים ללמוד להוריד קצת את הראש ולהפסיק לחשוב שהעולם לא רק כבקשתם, אלא גם כהבנתם.

באמת ממליץ, חבל לכם על הזמן.

חבר שלי עשה את זה והיום הוא גרוש. 

צריך קצת ביקורתיות אם רוצים פרטנר לחיים נורמלים

חבר שלך לא היה שם וקפץ מעל הפופיק.

צריך קצת ה' בחיים.

אני חושב שאתה נוטה להשליך יותר מדי ממקרים יחידניים על העולם, ועוד על דעה של רבנים גדולים. זה לא נראה לך מוזר? אולי חבר שלך התחתן עם הבת זוג שנקבעה לו מ' יום לפני יצירת הולד והם פשוט פישלו את הקשר מסיבות כאלה ואחרות?!

בכל אופן, העולם לא כבקשתך זה לא אומר להתפשר ולא לבדוק את המידות שלו..

מידות זה לפני הכל.

אם לא להיות בררן, זה על יופי ושאר דברים שפחות חשובים.  לא מידות

אמת - יש לבדוק את המידות של המשודכ/ת,

אבל מצד שני יש לפתח מידה לא בריאה של פארנויה וגאווה שאומרת שהבן אדם מולי חולה נפש, אלים, מתעלל ואני שלם מושלם ובן העולם הבא.

לא להיות בררן זה על כל דבר שהוא דמיון. כולל הזיות על ניתוח מידות.

כבר שמואל הנביא קיבל על זה נזיפה מהקב"ה, ואתם רוצים להיות שופטי כל הארץ?!

נ.ב, יופי הוא לא תמיד דבר שולי.

לדעתי אם בנאדם לא שם לב שהשני אולי סובל, צמא, עייף... זה לא פראנויה. 

כנראה הוא לא כזה רגיש לאחרים.   

הגמרא אומרת  "מילתא דלא רמיא עליה דאיניש - לאו אדעתיה"  (דבר שלא מוטל על האדם - האדם נוטה לשכוח אותו)   אם הוא לא חושב על זה, סימן שזה לא מספיק אכפת לו. 

אני חושב שקל"ת צודקת.

אני שוכח לאכול ברמה מוזרה מאוד, ומן הסתם לא שם לב כשאנשים רעבים. ולגבי האכפתיות שלי @מבקש אמונה אתה מוזמן לשאול גם ניקים פה שמכירים אותי מחוץ לפורום אם אני בן אדם אכפתי או לא

אז אתם שוכחים מעצמכם.. עד פה זה בסדר אין לי טענות.

אבל מה לגבי זה שלידכם?

בוא נזרום עם האוכל.. ומה אם הוא עייף? אם הלכתם הרבה וכנראה כואב לו הרגליים,  אם הוא היום במצב רוח רע בגלל משהו וצריך התעניינות כו' וכו'

שמים לב? 

כנראה שפיזית אני בנוי אחרת מרוב העולם, ולא שם לב. מותר לבן השני גם לבטא את עצמו. אף אחד לא מת מלהגיד "בוא נשב רגע".

עזוב הליכה, פעם חבר ביקש ממני להעביר איתו דירה ונכנסתי למצב פעולה ופשוט לא הפסקתי בזמן שכולם היו מעולפים. כולל החבר שהדירה שלו. ממש לא חשבתי שצריך לנוח.

אגב,  תראה קטע מצחיק:

בדיוק דיברנו על זה פה, ואשתי הזכירה לי שלא אכלתי מאתמול בלילה

ועד שלא אראה בעיני אדם כזה שמצד אחד לא שם לב, ומצד שני מת לעזור לא כנראה לא אאמין.

סליחה...

אגב, רגע... אתה זה "פונפון מפונפן" (אם כתבתי נכון) שהיה פעם?

אתה מנסה להזים אותנו? @חדשכאן 

כן זה אני, שזה בעצם אתה.

חח אתה עדיין זוכר את זה

אולי זה כי אני לא אוכל יותר מדי

בגלל הדיון הזה שכחתי מזה שאשתי הזכירה לי לאכול 🙄

@מבקש אמונה

כן סוף סוף

עריכה: אופס, שכחתי לסיים

חחחח תודה שזה מצחיק

אם לבחור יש אגורופוביה? אולי הוא מתבייש להודות? צריך להיות רגישים גם לצד השני.

אני לא מבין מה הצורך הנוראי לשבת בבית קפה, מעולם לא הבנתי.

כן, זה נחמד. ועשיתי את זה הרבה יותר מדי בהרבה יותר מדי דייטים. אבל זה צורך? זה שווה ערך לרעב? להרגשת הערכה מהצד השני?!

אתם תקועים באיזה דמיון שאתם מושלמים אז אתם צריכים בני זוג מושלמים

אני חושב שאם תשנה את ההסתכלות שלך תתחתן הרבה יותר מהר ממה שאתה חושב.

אגב, אם לא הבנת את דברי, אני יכול לתת לך מספרי טלפון של חברים שלי (ולא, לא לבירורים ) כדי שתשמע שאצלי נהוג שחברים שלי מבקשים בלי להתבייש לאכול ולשתות כי אני לא חושב על דברים כאלה, וכשהייתי רווק לא תמיד אמא שלי הייתה שם כדי לשים לב . וזה היה גם תוך כדי שהעברתי לילות שלמים איתם כדי לעודד אותם ממשברים וכו'.

ישר כח על הניסוח היפה

מותר וצריך לדרוש את הצרכים שלך מהבן או בת זוג.

אני מאמין בלדבר ישירות, במיוחד כשזה כבר דייט חמישי, שאם זה דוסי זה מתקדם מאוד

אני הולך להקצין את השאלה כמובן כדי שהמסר יעבור, לא להגיב בצורה ילדותית.

אם תכירי בחור שלא יאכיל אותך ולא ישקה אותך, אבל יהיה בן זוג מושלם. ידאג לכל הצרכים הרגשיים והאינטלקטואלים שלך. יאהב אותך ויעריך אותך. זה לא יתאים לך? בגלל מגרעה אחת?

אבל בחור שיפנק אותך בדייטים, ישלם עליך מלא, יקח אותך למסעדות יוקרה וטיסות למונאקו במטוס פרטי בזמן שידוכים, זה כן? ומה אם הוא פסיכופת מתעלל? ומה אם הוא אבא גרוע? ומה אם הוא בעל גרוע?

המסר עובר? אין לדבר סוף. לכל אחד יש מגרעות. ודבר כזה הוא קטן וזניח מאוד.

בכל הסרטים שראיתי שבהם היה בן או בת זוג מטורללים ומתעללים הם ידעו להציג את עצמם כמושלמים כלפי חוץ.

תזכרו, הסטטיסטיקה אומרת שפסיכופתים הם 1%-3% מהאוכולוסיה. ובתור רווקים כשכולם כבר נשואים ולא גרושים, לכו תדעו על מי תפלו.

הסטטיסטיקה נוראית ואיומה!!!!!!! יש המון אנשים מסוכנים בעולם!!!!!!! אמא'ללללללללללההההההההה 😱😱😱😱😱😱😱😱

סתם, תרגעו קצת, עם ישראל ברובם צדיקים טהורים

גם את אמרת שאת מסכימה לזה. ואין להשליך מאחד לשני.

אוכל זה לא רגש, געוואלד.

זה קשור לעצם היותנו גברים. וגם גבר שעבד על עצמו זה בד"כ כי הוא למד אכפתיות, לא כי הוא למד לאכול.

אדם שלא חושב שאוכל הוא דבר חשוב, לא ישליך מזה לאדם שמולו.

זה נכון יותר לאנשים שהרגש הוא פן משמעותי בחיים שלהם, ועוד יותר לאנשים שהאינטלקט הוא הפן המשמעותי בחיים שלהם.

ולא מכבדת

גם לא ברמיזה לשני ניקים פה 🙄

אם היה אדם שהצמא האינטלקטואלי שלו היה שווה ערך אצלו לרעב אצלך, והיית יושבת איתו בדייט היית טורחת לחשוב שאת חייבת להעלות איזה נושא שיגרה לו את המחשבה כי הוא משתעמם מהשיחה הלא שכלית שלכם? סביר מאוד שלא, כי זה לא משהו שנוגע אליך.

יש הרבה סוגי אנשים בעולם.

וזה לא עניין של רעב או לא רעב. זה עניין של עצם העובדה שרעב לא מפריע. לחיי ההבדל...

נ.ב, בכלל - שיפוטיות מהסוג הזה היא לא נעימה בזוגיות. כדאי לעבוד עליה לפני שמתחתנים, אחרת זה מקשה מאוד על השלום בית.

אני מבין את מה שאת אומרת.

צורך רגשי נשי כולל גם לדעת שמישהו שם לב אם אני צריכה לאכול או לשתות וחושב על זה לבד.

בעולם גברי זה לא קיים, ולכן גבר שמכיר בנות רק מדייטים פעם בחודש וחצי לא באמת יחשוב על הרעיון הזה לבד.

וזה לא אומר עליו כלום. זה אומר שהוא צריך ללמוד את זה. חשוב לך - תגידי לו. תשבי איתו, תגידי לו "בעיני חלק חשוב מתחושת הבטחון שלי זה שאתה מוכן לקנות בשבילי מה שאני צריכה לאכול ולשתות, זה יקדם את הקשר משמעותית/ההתקדמות של הקשר תלויה בזה"

מאמין שהוא יגלה יותר נכונות

גם לבקש לשתות כדי לבדוק את התגובה זה מצוין וראוי. 

התגובה תהיה אותו דבר אם תהיה צמא או לא, אז זו זכותך לבדוק עכשיו ולא אח"כ.

אליעזר עבד אברהם בדק ככה אז זה בסדר גמור.

אני לא שם בצד את התורה כשלא נוח.  סורי. 

למרות שאני לא מבין מה לא נוח פה.. אם למישהו זה מפריע כנראה שיש לו מה להסתיר. 

טוב אמרתי את זה כבר אלף פעם.. אין טעם שוב לטחון את זה

רק חזרתי על זה כי אני דואג לכם שלא תאכלו אותה עם צדיקות יתר.

זהו

אם זכותה לבקש לשתות כשהיא צמאה, זכותה גם לפני...

התגובה תהיה אותה תגובה והקטע זה לא המים אלא התגובה שלי,

מים הרי היא יכולה לקנות בעצמה.  

אם בעיניך זה לא הגון אז שלא תבקש גם כשהיא צמאה כי היא מנצלת אותי.

וגם הצגתי בפניך פירכה לשיטתך ואני רואה שאין לך תשובה.

טוב תהיו בריאים.. אני הולך לפי התורה.

אני לא בקטע של להמציא מוסר חדש לפי תחושת בטן

וגם אונאת דברים וכו' שאר איסורים שבין אדם לחברו. ויש אנשים שיצטערו מזה, וזה ברור, לפחות מהשרשור הזה

חשבתי שאת נגד ספקולציות.. הפתעת לגמרי.

בנאדם רוצה לברר עם מי הוא מתחתן, וכך הוא נהיה ילדותי עם מידות רעות...

כי? אתם החלטתם ככה?   התורה מוכיחה אחרת.

אגב, צר לי לאכזב אותך,

אבל לשיטתך יוצא שכל הבנות ילדותיות עם מידות מקולקלות.

כי הן לא באמת צריכות מים מהבחור, יש להן ארנק עם מספיק כסף למים.

למה הן מבקשות ממנו ולא קונות לבד?  

כשקצת צמאים וזה אחוז אמת מתוך 99 אחוז לא, אז מותר פתאום לבחון. 

עזבי זה לא רציני..

נשמע מוכר אבל לא זוכר כלכך

לבקש לשתות זה מעשה נורמלי שנעשה אותו גם כנשואים, ואם הצד השני יכעס על זה - הוא לא בסדר

והשני זה מעשה מכוער שלא עושים לאף אדם. היא באמת נכשלה במבחן המידות

שאני יכולה לספור לפחות 5 ישיבות של בחורים שיצאתי איתם שלימדו אותם את כל הכללים האלה 

מזיד חמור משוגג :3

לדוגמה - אני הגעתי מחוץ לעיר, את הגעת ברגל. אני צריך להביא לך מים לשתות? את עשר דקות הליכה מהדירה שלך!

תכננו טיול מסוג מסוים (שיש מה לשתות), בסוף יצא אחרת. בחור צריך להיות סופר-רגיש כדי לזכור שגם מים חסר.

בקיצור, לא חסר מקרים, שבהם גם בחור שעקרונית ישמח לתת לך, יחשוב שהפעם לא צריך - או הפעם יחשוב שלא צריך

עד שיוכח אחרת בוודאות

ו @פלונפון מירוסלב זה באמת פרדוקס המקרה הזה חח 

רגש שייך לעולם המלאכים

מעשים, בתוכם אוכל ואכילה, שייכים לעולם שלנו

אתם מערבבים עולמות, רק שלא יבואו לכם מלאכים כועסים בלילה להכות בכם

בעבר יצאתי עם מישהי חרדית "כבדה". ליטאית מהמוסדות הכי איכותיים וזה.

הצעתי שנפגש בבית קפה, היא אמרה שזה לא צנוע ושהיא מעדיפה בבית מלון. לא הבנתי מה ההבדל, אבל זרמתי (עשיתי תוכנית גיבוי עם חברים למקרה שהדייט יהיה חרדי מדי )

מפה לשם, כשבאתי לשלם גיליתי שהמחירים שם קצת מוגזמים (משהו כמו 20000% אחוזי רווח).

ואז הבנתי למה חרדים טוענים שזה לא צנוע!!!!!

העסקנים שלהם עושים דילים עם הבעלי מלון! יש להם אחוזים ברווחים .

אני גם מעדיף מקומות פתוחים, שאפשר למצוא פינה שקטה קצת רחוקה מאנשים. אני גם קצת ביישן. 

בפגישות השיחות הן אישיות ואינטימיות, ולא נוח לי לחשוף את עצמי ליד אנשים שיכולים לשמוע (גם אם זה רק בראש שלי).

אם אני אפגש בבית קפה, לא אהיה מסוגל לדבר על דברים אישיים, השיחה תהפוך ליותר חיצונית. אין בעיה להיפגש לפעמים בבית קפה בתור בילוי ביחד, ואז אין בעיה לדבר על דברים יותר קלילים.

לא חשבתי שמישהי תחשוד שאני קמצן בגלל זה. לא נראה לי שכל כך מסובך לברר דרך השיחה, בצורה עקיפה, מה היחס שלו לכסף. כמו שאני יודע לזהות על מישהי שהיא בזבזנית מאוד דרך שאלות עקיפות, דרך הסיפורים שהיא מספרת. 

נראה לי שדרך השיחה אפשר להבין מה היחס שלו לכסף יותר טוב מזה שהוא ישלם עלייך, שלפעמים זה סתם בשביל להרשים. 

המרחק הזה לא חריג… נפגשים באמצע, נפגשים פעם פה ופעם שם.

ואם הקשר מצליח ומתקדם, המרחק כבר בכלל לא יהיה גורם בשיקולים…

אני נקבית. מספיק אני מתאמצת בכך שאני מקבלת."

סתם

אם יש מרחק משמעותי והזמן יקר, זה די מתבקש להפגש באמצע ברוב הפעמים.

חיזור מצד הגבר יכול להתבצע באופנים נוספים וזה לא צריך להיות כל כך טוטאלי.

אני מאמינה שיש יופי בדינמיקה שבה הגבר נמצא יותר באנרגיה הזכרית, יוזם, מחזר, מוביל ונותן, והאישה באנרגיה הנקבית, מקבלת, נענית, נוכחת ומאפשרת לו להעניק, תוך שהיא מעריכה את המאמץ.

זה לא נובע מחוסר יכולת של האישה, אלא מבחירה בדינמיקה שיוצרת בעיניי ביטחון, הערכה ומשיכה. לכן, באופן אישי, אני פחות מתחברת למצב שבו הגבר מצפה שהאישה תגיע אליו או שמתחילים לחשב תורות. זו פשוט תפיסת הזוגיות שאני מאמינה בה.

אני חושבת שלפעמים יש גברים שמפספסים את הנקודה הזו. לא כי האישה לא מסוגלת לנסוע, ברור שהיא יכולה, אלא כי עבור הרבה נשים, החיזור עצמו הוא שפה של אהבה. כשגבר אומר "הפעם תבואי את", הוא אולי מתכוון לחלוקה הוגנת, אבל יש נשים שחוות את זה כוויתור על המקום המחזר והיוזם שלו.

אני תמיד אומרת לגברים שמתייעצים איתי הבחורה שלכם היא האדם האחרון שכדאי להתחשבן איתו. תנו מכל הלב. אישה מרגישה היטב מתי גבר נותן מתוך רצון ואהבה, ומתי זו רק חלוקה טכנית או סימון וי. בעיניי, דווקא הנתינה החופשית היא זו שבונה ביטחון, הערכה ומשיכה לאורך זמן.

תבחר נכון או ..

אבל החשש הזה לא בא ממני, אלא מהצד השני- הבחורה.

שלדעתי חבל לא לנסות אפילו, וצריך לראות אם בכלל יש בסיס

ואם צריך פתרונות אז נמצא בעתיד..

שורה תחתונה- ממנה הבנתי שזה יותר מרתיע אותה.

מקווה שזה לא היה נשמע אצלה נואש מידי, אבל הבנתי שגם ככה בנות אוהבות חיזור במידה מסויימת

אח"כ רואים איך מתפתח הקשר והדינמיק, הזמינות של כל צד

אל תתייחס לאישה כמו לחבר שלך

לפעמים גברים היו מצפים שאני אחזור ב11 בערב לבד זה לא נעים וברור שזה הוריד לי חשק

לא נעים לדעתי..

ועוד יותר ברור ומובן מאליו שבחורה לא חוזרת לבד הביתה בשעת לילה.

תחשבי שהגבר תמיד צריך להגיע לאיפה שהבחורה גרה. אם מדובר בחצי שעה נסיעה זה באמת לא נורא. אפילו שעה.

אבל לנסוע שעתיים כל כיוון כדי לפגוש מישהי זה לשלם מחיר מטורף על כל דייט. תלוי מי, תלוי בסיטואציה, אבל להרבה אנשים נסיעה שעתיים לכל כיוון זה קנס רציני.

וזה אומר שאם הקשר דורש סבלנות, לתת לה את הזמן שלה להבשיל בקשר, לתת לקשר עצמו להבשיל, לתת את עצמך - אז באיזשהו שלב, אם לא ממש ממש כיף לך בקשר, נמאס לך לשלם את המחיר. יכול להיות שתגיע לפגישות מותש, ולפחות התשובה לשאלה של "האם אני רוצה לפגוש אותה שוב" יהפוך להיות שוב ושוב "לא בטוח", או "היה יכול להיות נחמד אבל אני לא יכול לעמוד בזה". ואם יש ספקות - אז זה קשר הרבה יותר שביר, כי בשביל מישהי שאני גם ככה לא בטוח, כנראה המוטיבציה שלי להשקיע השקעה רצינית תהיה פחותה יותר

ונכון שחיזור הוא חשוב, וזאת בדיוק הסיבה שצריך למצוא דרך שהבחורה תבין שכאן זה כבר לא חיזור, זה הקרבה, וצריך למצוא דרך לשמור על החיזור ועדיין להקל קצת את העול הזה.

ואז אם צריך להחליט בין לא לפגוש מי שגרה במרחק כזה, לבין האפשרות לחלוק את העול של הנסיעות - אני חושב שהאפשרות של לחלוק היא קצת יותר טובה

מספר פעמים.

מצד הבחורה לפחות.

אם היא תהיה חשובה לך, ומתאימה לך, ותתאהב בה,

אתה תרחף מחיפה עד אליה.

בסה"כ רצועת חוף קטנה בינכם.

יש שיר כזה- גם לי מגיע להיות מאושר, אל תשאיר אותי מאחור...תן לי מחסה מהקור.. עד שיקלו המים עד שנגיע אל החוף.

רחוק. מה זה כמה שעות לנסיעות כדי לא לפספס את הזדמנות חייך?

אצלנו בקהילה יש הרבה אנגלוסקסיים. זוגות שהמרחקים בין הערים מהם באו פי כמה יותר רחוקים - לונדון ומנצ'סטר למשל, בוסטון וצפון ניו ג'רזי…

באופן כללי מאוד אין סיבה שזה לא יעבוד. יש אנשים גמישים והתחבורה מפה לשם לא כזאת מטורפת אפשר גם להיפגש באמצע.

מי שממש רוצה להרגיש חיזור כאילו אנחנו לטאות בג'ונגל ושה"גבר" שלה יסע אחריה שעתיים אחרי העבודה ויחזור הביתה בשתיים בלילה אחרי כל פגישה, לבריאות.

אישית אני רואה בזה משהו קצת מטומטם כי למה שתחזר אחרי מישהי שאתה בכלל לא מכיר? לך תבין. אבל לא משנה.

תעשה מה שכיף וטוב לך. אם אתה מרגיש שסבבה לך לנסוע רחוק או אפילו לנסוע עד אליה ואתה רואה בזה משהו מגניב ורומנטי ומעניק אז אחלה. אם זה מתיש אותך ואתה קם למחרת הפוך והפגישות הופכות לחתיכת קאדר אז אין בזה שום טעם. לשניכם אמור להיות נחמד וכיף.

האמת יש מדרש רבה כזה – לכל המפקפקים והמפקפקות.

רַבִּי אַבָּהוּ פָּתַח: בַּיִת וָהוֹן נַחֲלַת אָבוֹת וּמֵה' אִשָּׁה מַשְׂכָּלֶת, רַבִּי פִּינְחָס בְּשֵׁם רַבִּי אַבָּהוּ, מָצִינוּ בַּתּוֹרָה בַּנְבִיאִים וּבַכְּתוּבִים שֶׁאֵין זִוּוּגוֹ שֶׁל אִישׁ אֶלָּא מִן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, בַּתּוֹרָה מִנַּיִן: וַיַּעַן לָבָן וּבְתוּאֵל וַיֹּאמְרוּ מֵה' יָצָא הַדָּבָר. בַּנְּבִיאִים: וְאָבִיו וְאִמּוֹ לֹא יָדְעוּ כִּי מֵה' הִיא. בַּכְּתוּבִים הַיְנוּ דִּכְתִיב: וּמֵה' אִשָּׁה מַשְׂכָּלֶת. יֵשׁ שֶׁהוּא הוֹלֵךְ אֵצֶל זִוּוּגוֹ וְיֵשׁ שֶׁזִּוּוּגוֹ בָּא אֶצְלוֹ, יִצְחָק זִוּוּגוֹ בָּא אֶצְלוֹ: וַיַּרְא וְהִנֵּה גְּמַלִּים בָּאִים. יַעֲקֹב הָלַךְ אֵצֶל זִוּוּגוֹ, דִּכְתִיב: וַיֵּצֵא יַעֲקֹב.

אחד בשביל השניה

קצת מוגזם להגביל גם אזור מגורים בתוך הארץ הקטנה.

מדובר בקשר למטרות חתונה ולא קשר אחר..

ובהתחלה כמחווה אני כן רואה את זה יפה לבוא יותר לאזור שלה, בהמשך אפשר להציע במרכז.

הכירו בזמן שהוא למד בישיבה בדרום והיא למדה בתל חי. וגם בתי ההורים במרחק של מעל שעתיים נסיעה.

ובכל זאת- התאמצו, נפגשו, היום כבר עם חמישה ילדים.

אני ובעלי מרחק שעה וחצי נסיעה

פעמיים ראשונות הוא בא, אחרי זה גמני נסעתי

זה לעניין הדייטים

בעלי הניח על השולחן מהרגע הראשון את העובדה שהוא רוצה להישאר לגור בעיר שלו, ועברתי לגור בעיר מגוריו. מתרגלים להכל ואני לא מצטערת על ההחלטה

כדאי לדבר על זה

על פקטור של מרחק

אם תתחתנו תיהיו קרובים נכון? כלומר תגורו באותו בית

לתקופת הדייטים תיפגשו בנקודות אמצע ומניחה שגם לפעמים אתה תיסע אליה וההפך

חברה טובה שלי נשואה +8 ילדים בזוגיות מדהימה

היא מרחובות בעלה מרמת הגולן..

אם אתה מבין שהיא בוגרת ומבינה תתקדם.

מאוד יכול להיות שיש פה משהו

מה שקפץ לי מהפוסט הוא שנראה שאתה קצת בודק אותה דרך רשימת נתונים חיצונית גיל לימודים תכנון קריירה

לפני שבדקת מי היא באמת(:

בסוף, מקצוע או העובדה שהיא כבר התחילה ללמוד לא מעידים בהכרח על בגרות. הייתי מנסה לברר קודם מי היא כאדם מה הערכים שלה מה היא אוהבת , איך היא חושבת ומתנהלת ורק אחר כך מחליטה אם הפער ביניכם באמת משמעותי..

אבל בסוף קשה לברר את כל זה בבירורים שלפני.. לפני אפשר לברר לרוב דברים יותר טכניים, שלפעמים מעידים על בגרות וכו'

או שאני טועה, מוזמנת להאיר את עיניי(:

האם עובד גם הפוך?

אפשר לדון על מה זה בגרות.

ואולי כדאי לפרק את המושג הזה - לדוגמה, האם אתה מדבר על מודעות כלכלית? על יכולת להכיל מורכבויות?

אם אתה יכול לפרק את המושג הזה, אפשר לנסות מראש לברר, וגם בפגישות לדבר על הנושאים האלה.

אבל -

קח בחשבון שבירורים לא בהכרח מציגים תמונה מלאה. כל אחד מכיר מישהו בפן מסוים שלו, ואולי לא מודע ולא מכיר צדדים אחרים.

לגבי פער השנים,

אני לא חושבת שהגיל הכרונולוגי בהכרח מעיד על משהו. לכל אחד מאיתנו יש מסע בחיים, ואנחנו עוברים בתחנות שונות, והאישיות שלנו משתנה בהתאם. יכול להיות מישהי בגיל 19 שעברה מבחינה נפשית הרבה יותר ממך - לא שזה תחרות, אלא שגם לה יש חיים מלאים.

תמיד תפסתי את עצמי כאדם בוגר יחסית לחברות שלי; זה לא מנע ממני לצאת עם אנשים שצעירים ממני בכמה וכמה שנים - וגם אם היה בינינו פער כמו שאתה מתאר, אבל הפוך, לגבי הלימודים. גם מזה לא נבהלתי, כי מה זה כמה שנים של לימודי מקצוע יחסית לחיים שלמים ביחד?

ואולי זה קצת אירוני, אני חושבת שמי שיצאתי איתו עם הפער הגי גדול מעליי - היה אחד המדוייטים הכי פחות בוגרים שלי (לפי ההגדרות שלי), ודווקא עם לא מעט שצעירים ממני ראיתי בגרות גדולה יותר. כמובן שלא כולם, היו גם כאלה שהיו צעירים ממני, וממש לא בוגרים בעיניי - כשהפער שכתבת, כשאני בלימודים והם עוד לא יצאו מהישיבה (כולל לא עשהו עדיין צבא), יחד עם איך שהתרשמתי בפגישה - ראיתי שזה מאוד לא רלוונטי מבחינתי.

בקיצור, לדעתי צריך לבדוק לגופו של אדם. אם שאר הפרטים נשמעים לך טוב, לדעתי כדאי לנסות -

אבל --

רק אם אתה מגיע עם ראש (ולב) פתוח.

אם אתה כבר ירית את החץ ורק רוצה לצייר מסביב את המטרה, עזוב. אתה לא צריך להוכיח שום דבר לאף אחד. רק אם אתה מוכן לתת הזדמנות אמיתית לבחורה להביא את עצמה, לך על זה. אם אתה לא שלם עם זה, אם כל הזמן יהיה לך ציפור בראש שתגיד לך - היא ילדותית, אינפניטילית וכו' - חבל על הזמן שלכם.

.

ואני זוכר שגם היה לי חשש דומה וראיתי שהיא בוגרת והכל היה סבבה.

תחשוב על זה שהיא אחרי שנתיים שירות,

כמו שהשלב של הצבא מבגר אז ככה גם שירות לאומי, וממש לא פחות בדר"כ.

אתה יכול לשאול בבירורים איפה היא ביחס לרצון להתחתן, אם היא מתכננת ללמוד בקרוב, אם היא בכללי בחורה מקורקעת-מעשית שלוקחת אחריות על עצמה ועל הסביבה.

חוץ מזה, תזכור - יש בזה גם יתרון שהיא צעירה, זה משהו שאפשר מאוד להנות ממנו

(עד גבול מסוים)

אנשים מסגנון מסוים נמשכים לסגנון מסוים ולאו דווקא השקפתי שזה לדעתי החלק הפחות מעניין אלא מצד האופי

וכמובן המוסד מחזק את העניין

אלא שבחורי ישיבה אינם באמת חשופים לעולם המדרשות והאולפנות ולהיפך מלבד שמועות וקווים כלליים מאוד.

לק"י

והאמת שגם בסוף י"ב זה לא תמיד אומר משהו.

לצורך העניין אני למדתי באולפנא אזורית, שהיו בה כל מיני סגנונות. אני הייתי מההכי דתיות שם.

אם מישהו היה בוחן אותי לפי האולפנא, הוא כנראה היה חושב שאני משהו אחר.

לא חושבת שאולפנא או ישיבה תיכונית אומרים הרבה

לא תמיד זה בבחירת הנער/ה ולפעמים השיקול הוא נוחות / לימודים / הקו של ההורים והבית.

גם אחרי תיכון צריך להיזהר עם ההכללות.

מה שכן-

זכותך להגיד סגנון X מעניין אותי ולפנות למוסד שאתה עלול למצוא בנות כאלה או לציין זאת בפני השדכן

(עדיף כמובן לתאר מה קנה אותך במקום הזה ולא רק להגיד מדרשה X מעניינת אותי או מכללה או אוניברסיטה כזו או אחרת)

מעניין אותי כי אני מחפש א' ב' ג'

ככה אתה נותן למי שמשדך אפשרות למצוא את מה שמעניין ומסקרן אותך גם במקומות אחרים שאולי לא היית חושב לחפש.

אני מסכים עם מה שאמרתם אבל לא לגמרי. אני אחדד. אם ניקח כדוגמא את הציבור החרד"לי האם המוסדות שם מעידים על האופי והרמה התורנית או שהם רק מחזקים את זה?

לק"י

עד לגיל 20+

הטובים הולכים ללמוד במקום מסויים, גם בגלל שיקולים שהאלטרנטיבות הרבה פחות טובות.

זה באמת לא מעיד על אורח החיים, הההשקפה, הכיוון הדתי, בגיל 20 ומעלה.

אני יכול להעיד על עצמי שלמדתי בישיבה שנחשבת ממש אשכנזית ואני בכלל בכלל לא כזה. לדעות קדומות בדרך כלל יש שורש באמת, אבל צריך לקחת אותן בערבון מוגבל ולבדוק כל מקרה לגופו.

אני אישית מרגישה שמקום לימודים יכול לתת כיוון מסוים אבל הוא לא באמת מגדיר את האדם.

פגשתי בוגרות של אותה אולפנה או מדרשה שהיו שונות מאוד אחת מהשנייה. בסוף האישיות הערכים וההשקפה נבנים מהרבה דברים לאורך החיים ולא רק מהמקום שבו למדו.

לכן הייתי פחות מתמקדת בשם המוסד ויותר במי שהבחורה היא היום.

לבדוק מוסד תיכוני:

א. מי בוחר את המוסד?

עד כמה זה החלטה שלי, ועד כמה זה החלטה של ההורים שלי?

ב. עד כמה בוגרים של מוסד דומים זה לזה? עד כמה אתה דומה לחבריך, ועד כמה אתם מקשה אחת?

ג. עד כמה הבחירה במוסד משקפת עמדה אידואלוגית, ולא נוחות\סיבה כלכלית\חברתית וכו'?

ד. עד כמה מה שהיה לפני "היציאה לעולם האמיתי" משקף את מי שאני היום? פתאופ כשאנשים יוצאים מהמסגרת, הם יכולים לבחור דרך קצת שונה ממה שהיה.

מדרשות זה אולי יותר פשוט, כי זה יותר מבטא בחירה אישית. אבל גם שם יש מגוון (בדיוק כמו שבישיבה יש מגוון...).

אבל בהחלט -

סטיגמות עוזרות לנו להתמודד עם העולם. לחלק אנשים לקופסאות. האם זה בהכרח נכון ויעיל? אפשר לדון על זה. אבל כדאי לדעתי להסתובב עם התודעה שזה לא בהכרח שמי שאתה מחפשה תהיה בוגרת אולפנה X ומדרשה Y, אלא שזה יכול לבוא מכל כיוון, גם אם אתה מחפש דווקא בוגרות של מוסדות מסוימים.

יש הרבה קווים דקים פה שצריך לברר. ולכן אין כאן דבר מוחלט. צריך לדעת לברר טוב ונכון וגם לדעת איך להתייחס לסטיגמות

ברור לי שבחורה שלמדדה באולפנת ראשית תצא משם עם סל ערכים מסוים וזה לא בגלל הסטיגמות זה באמת בגלל שהיא בחרה לבדוק שם ולקבל מהאולפנה