הרבנים שלי אוסרים לגמרי. יש אזור בהר הבית שאם עוברים אותו כשטמאים זה כרת, ובימינו אי אפשר לדעת איפה האזור הזה בדיוק.

אפשר ללכת מסביב.

על אחד שהחליט שהר הבית אולי היה עד החורבה ולכן משם כבר יש לחשוש...

פעם הוא תפס ידיד שלו שעולה להר - וצעק עליו - איך אתה עולה? גיוואלד!

ענה לוו ההוא בהיתממות: "מה אתה רוצה? מדדתי חמש מאות אמה מהחורבה ואילך, ועליתי רק מכאן והלאה"....

מאז ההוא לא דיבר איתו...

אלא גם אפשר לדעת בדיוק.

אני יכול להעלות כאן קובץ די ארוך של ת"ח חשוב שבירר את כל העניין הזה לפרטי פרטים והביא את השיטות והדעות השונות, ואת כל החכמים הרבים שעלו במשך הדורות.

אגב, הרב שלי מתיר ועליתי פעם אבל אני באופן אישי לא עליתי כבר 3 שנים. פשוט לא יודע עד כמה זה כ"כ עקרוני באופן מהותי. כמובן, 5 מצוות שמקיימים, דין כיבוש ועוד הרבה. אבל עדיין.... יש עוד הרבה סיבות...

מכל מקום, גם מה שהר המור עושים (כמובן עד גבול מסוים. יש כמה דברים שלענ"ד קצת הגזימו) זה חשוב. כי כמו שהזכיר כאן מישהו שיש גם אנשים שלא כ"כ מקפידים. כך יש איזון מסוים.

וכבונוס - את שם מחברו..

אבל את הקובץ אני מאמין שהוא ישמח.

אם כן - בפרטי שייך? או שהוא ממש מסתיר?

ב. לא שהוא מסתיר, אבל לא חושב שהוא יסכים לפרסם את השם שלו. בכל מקרה אני אשאל אותו.

הוא שמינית ההר מדאורייתא.

ושישיתו מדרבנן.

נשאר מספיק שטח סטרילי ודאי.

הסיבה שיש אוסרים היא כמו שכתבתי בתגובה לפותח.

הם חוששים לכך שלא ישמרו הגדרים והכללים הראויים, ויעלו אנשים שלא יזהרו וכו'.

זה הסיבה היחידה שיש שאוסרים, אל תאמין לשום סיבה אחרת.

ואלו שמתירים - נותנים יותר משקל לתועלת מאשר לחשש, או פחות חוששים.

זה מה שנקרא "מחלוקת בשיקול הדעת".

נקודה סוף פסוק.

נושא מסובך. אי אפשר לפתור אותו במילה אחת.

אין שום ביסוס הגיוני לחשוש על כל ההר שמא הוא המקום האסור בכניסה לטמאי מתים.

פשוט אין!!!!

(גילוי נאות: אני לא עולה..)

כי:

זו דעתם של רבותי.

גם של רבנים שמתירים וגם של רבנים שאוסרים

לא אמין?

שום דבר לא השתנה. אף אחד לא מצא את החיל ואף אחד לא הוציא את כל האדמה שהורדוס דחף לשם. ולא כל ישראל מקפידים על מקווה כשעולים ולא לכולם אכפת בכלל. אין אף אחד היום שיותר חכם ממרן הרב זצ"ל

אם אתה חושב שלא גילו מה שלא גילו אז.

משפט כמו "אף אחד לא יותר חכם" הוא מגוחך עד מוות. נראה לך שהרב ידע כל מה שעתיד להיות? מה הוא אלקים? יש דברים שגילו אח"כ. נקודה. מה הקשר לחכמה?

ואיך הגעת לערבב עכשיו אם אכפת לאנשים והם מקפידים על מקווה או לא? לך תצעק עליהם, מה זה קשור לדיון איתי?

כי לפי התשובה שלך, והתמיהות הלא קשורות, נראה שלא.

בא תסביר לי מה לא קשור ולמה נראה שלא?

לא שיש ויכוח לגבי קדושת ההר בזמן הזה, ולא דיברו בכלל על הגבולות, אם יש או אין.

העניין הוא שאסרו גם אז, כמו שהיום אוסרים, מהסיבה שזה יוביל לכריתות מרובים.

אף אחד לא התווכח על פרטים טכניים שם, וגם לא בהכרזה.

אז אם מישהו יכנס רק מתחת לחומה, הוא לא יעבור על כרת, אבל הוא משתתף במראית עין שמשפיעה על אנשים שלא יודעים כלום וכו' ויחטיא אותם בכרת. גם זה איסור, גם אם הוא לא תלוי בדיון על קדושת ההר עצמה.

שמדובר כשהכניסה בהתר ע"פ ההלכה? ברור ש"לרמוס" זה כשנכנסים באיסור!

קצת להפעיל את הראש!

לגבי להחטיא אחרים - כתבתי כבר שזה הדיון היום, והוא מחלוקת בת זמנינו בשיקול הדעת.

בפשטות, משום מראית עין (שמא יראו, יסברו שמותר בכלל ויעלו).

בפועל גם רוב מי שעולה ומכין את עצמו לא מקפיד על כל ההלכות מריש ועד כלה.

אדם שנטמא בטומאות אחרות ממת, והוא טבול יום, קלות ראש, לא יכנס במקלו, במנעלו ועוד.

מה עם כל השאר שראו אותו עולה, חשבו ש"וואלה יש פה דוס, אפשר לעלות!" ועלו טמאי מתים, נדה, קרי, ועשו מה שבא להם על ההר. תאר לך אדם שקק בהר כי היה לו התקף אלרגיה, או לא יודע מה.

זה בדיוק הויכוח בין הפוסקים - עד כמה היתר לבני תורה גורר אחרים לעלות שלא כדין, ועד כמה יש להתווכח על זה.

וזה לא מה שכתוב בכרוז ההוא.

אם אתה מעוניין לנסות בהסבריך לשכנע אותי שהאמת אינה עם הרב ליאור, נגיד, לא זו הדרך, סלח לי.

אבל כן, אין מחלוקת שמראית עין היא איסור. השאלה אם גוזרים כבר נענתה, ולא השתנה הרבה במציאות בפועל על ההר מאז. וקצת קשה שחלק מתלמידי הרב זצ"ל מורים אחרת ממנו, אף על פי שבפועל עדיין אנשים עוברים על איסורי כרת בגלל אלה שעולים, והרבה יותר. וזה שיכולים לשער ככה וככה לא שינה את המציאות, אדרבה, העלה את כמות החוטאים.

ולא, אני לא מחלק ציונים לגדולי דור.

לא הייתה מעולם התייחסות למה שאתה קורא "גזירה" ושום דבר לא נענה, יש כאן מחלוקת, ואתה מנסה לשכנע שהאמת כצד אחד. על ידי דיברור של טענות הצד השני יערב לך.

לא יודע איך הגעת כאן לעניין הציונים, אבל אם כבר - אז אתה כן כמבואר היטב למטה, רח"ל...

זה שכבודו לא למד את הסוגיה על אתרהּ, זאת בעיה. כולם מסכימים שיש קדושה בזמן הזה, ושדעת הראב"ד נדחית (אם סומכים עליה בשעת הדחק וכו' זאת שאלה אחרת).

כולם מסכימים שלא יודעים בוודאות את המקום.

כולם מסכימים שאסור להחטיא אחרים.

יש פה שאלה של מציאות בפועל מה קורה, והיא מונעת משיקולים אחרים שלא קשורים לסוגיה. כל גדול פוסק לפי ראות עיניו.

את הראב"ד לא הזכרתי כלל.

לשאר דבריך - אחזור שוב, אין צורך לדעת המקום המדוייק, אלא כל מה שהוא *יכול להיות* זהו.

וש מחלוקת אם זה גורם אכן להחטאה/כמה צריך לחשוש לזה.

וזכותם של גדולי ישראל להביע את דעתם בנידון, גם אם היא לא נוחה להוד מעלתך הרב בעל כללי פסיקה שליט"א.

דיברתי על הרבנות הראשונה, בראשות מרן הרב זצ"ל.

וב' פה, לא רק שזה מה שאני אומר, זה הרבה יותר.

זה די סמוך אלינו, הרבה אחרי הרב גורן, והרב שפירא מדגיש במפורש שלא ביררו את דרגות הקדושה - קרי המקומות שבהם הקדושה משתנה.

ושוב, שאם היה באמת אפשר למנוע את ההחטאה, גם הרב שפירא היה מסכים.

שתי אפשרויות: א' - הם החליטו שהם יותר חכמים ממנו, ולכן עד שאתה משמיס לנו לך תשמיס להם... ב' כנראה שכן השתנו אי אלו דברים מאז הרב עד זמנם. מה יותר הגיוני בעיניך?

ב' אם לדעתך בין שנת קיום הדיון הזה להיום לא היה שום שינויים במחקר, כי זה "קרוב לזמנינו", אז אתה לא צד בדיון, כי פשוט חסר לך מידע עובדתי, עוד לפני הדיון ההלכתי בכלל, 

עברו 85 שנה מאז פטירת הרב, ושום דבר לא השתנה מאז?!

טוב, זה עניין מאוד מסובך ואני לא חושבת שאני רוצה להתחיל עכשיו ויכוח בנושא הזה.
כל אחד והרבנים שלו.

קודם כל מחלוקת ראשונים אם יש קדושה בזמן הזה.

זה כמעט כל הראשונים מול הראב"ד שאמר שנגלה לו ברוח הקודש (בהשגות על המשנה תורה!). אז דעתו נדחתה מהלכה, בעיקרון.

אח"כ יש את המחלוקת איפה בדיוק עובר הגבול שאסור להכנס אליו בטומאת מת (החיל), ויש לרב גורן שיטה שמתבססת על הטופוגרפיה הקדומה של ההר, לפני שהורדוס שיטח והרחיב אותו - שמגדירה איפה נמצא החיל ואיפה *בטוח* הוא לא נמצא.

וכאן מתחילות המחלוקות האם הרב גורן צודק.
וגם אם הוא לא, הרי יש איזורים שברור שהם לא חלק מההר.
וגם אם כן אפשר לעלות לאיזורים האלה - האם זה לא יגרום לכך שאנשים שלא יודעים יעברו על כרת? שזאת גזירה שמוטלת על בית דין.

כלומר, יש הרבה פרטים מעשיים שהם עניינם של גדולי ישראל, מעבר ליסודות של המחלוקת.

הרבנות הראשית, ביחד עם כל גדולי ישראל, החליטו החלטה גמורה. קשה להגיד שהיום יש רבנים שווי ערך לאותם רבנים שפסקו את זה (ביניהם מרן הרב זצ"ל). מי שרוצה לסמוך על רבותיו, שיסמוך. אבל שיוודא שהם באמת פוסקים ושהוא לא עובר על כללי פסיקה וכדומה.
אני עצמי עליתי פעם אחת, פשוט רציתי לראות מרחוק ובסוף נמשכתי פנימה (כמובן אחרי מקווה והכל), ובסוף התחרטתי על זה ולא עליתי יותר.

חוץ מהרב גורן, יש את הדעה המקובלת שקה"ק הוא תחת הצח'רה, כמו הרב גורן הולכים רק לחומרא ולא לקולא.

הרבה מגדולי ישראל התירו "לא ברבים"....

וזה לא ממש קשור לכללי פסיקה.

ואני דווקא לא עליתי ולא עולה,

החיל הוא הרבה מעבר לקודש הקודשים.

יש שהתירו כשיש צורך, יש שהתירו באופן גורף, והרוב אסרו באופן גורף.

מי מגדולי ישראל התיר "לא ברבים"? כמובן שאתה צריך להראות מקור אמין ולא שמועה.

כשיודעים היכן קה"ק יודעים ממילא היכן החיל, לא?

יש עדויות על הגר"ע יוסף לדוגמא, וכן מהגר"א שפירא, כמובן - לבודדים ולא לרבים, כי אכן חששו כמו שכתבתי.

מרוב גדולי ישראל אין בכלל התייחסות עדכנית לאחר המחקרים בנושא. (הכרוז האחרון שיצא היה ההוא של תשכ"ז... ולפני כמה שנים עשו לו החייאה..)

לא מיקום מדוייק. שמעת על מישהו שמצא את השאריות של ביהמ"ק ולא סיפרת לנו?

גם הכרוז של הרבנות, זה שעשו לו החייאה, הוא אוסר מאותה סיבה שאוסרים ומתירים "ליחידים".

אבל רס"ר שמועתי לא מועיל בדיון הלכתי

לוקחים את כל הטווח שקה"ק יכול להיות בו, ומודדים לחומרא מכל צד.

וגם מי שמכין את עצמו עלול מאוד למצוא את עצמו עובר על כרת. והדרה הראיה למקומה.

זה לא שהרבנות יכולה להחליט להקים גדירות. לו היו עושים כך, לא נראה לי שהיה מי שהיה אוסר.

כמה לחשוש.

תתחיל לדבר לעניין ולא לנסות להכריע ב"רחב דעתך" במחלוקת קיימת בין גדולי ישראל.

למעשה השאלה "מי הם גדולי הדור?" וברמה כללית יותר "איך מוצאים אותם?" היא כל כך טעונה שהאמירה "כל גדולי הדור" היא טחינת מים

אשמח לדעת שאני טועה (ושיש לראב"ד חבר באחרונים).

ולא, זה שזה איזה רב שאתה מחזיק ממנו, לא עושה ממנו גדול הדור. יש לי הרבה רבנים שהם פוסקים חשובים ועצומים, אבל הם לא גדולי הדור. לא משנה כמה אני אוהב אותם. המיסקונספציה הזאת מטרפת אותי.

מעבר לעובדה שהרבה רבנים שמדמיינים היום שהם גדולי דור, הם ממש לא ברמה של גדולי הדור המפורסמים בדור הקודם. רחוק מזה מאוד. הם תלמידי חכמים עצומים, ופוסקים חשובים, אבל כשבודקים רוב מניין ורוב חכמה - רואים שאין מה להשוות (וכן, בודקים. אם אתה מתכנן לפסוק או ללמוד לפסוק - אתה תאלץ להתגבר על הקושי ולבלוע את הצפרדע)

והרב רבינוביץ' זצ"ל

והרב אבינר אמר שכיום לא לנהוג על פי פסיקות הרב זצ"ל, אלא על פי הרבנים של ימינו.

אבל זה לא עונה על ההגדרה לעיל. זה שיש להם תלמידים, יקרים מאוד, שאומרים שהם גדולי הדור, זה דבר בפני עצמו.

היו הרבה גאונים, גדולים בהרבה מהם, שלא שמעת עליהם מעולם, והם לא היו מוגדרים גדולי הדור ע"י אף אחד. וגם לא סברו כך להלכה.

תענה לי על ההגדרה של רוב מניין ורוב חכמה, וכמובן שעם ישראל מתייחס אליהם כאל גדולים, ולא איזה ציבור שיצא מישיבה עלומה ותלמידי איזה רב שהחליט כך.

וזה נאמר עם כל הכבוד לרבנים הנ"ל, למקרה שמישהו ירצה לקפוץ פה ולהגיד "ביזוי תלמידי חכמים" כמו ילד שלא עיין בפסיקת הלכה מימיו 

ועוד רבים ענקיים.

אם גזרו, אז גזרו. אבל אף אחד לא המציא הלכה שאסור גם בכותל לדרוך מרוב קדושה ושאר ירקות אידאולוגיות.

הרב דב ליאור תלמיד חכם עצום ובעיני הוא גדול דור, אבל אם תעמיד אותו בשיקול הלכתי בתוך הסוגיה הציבורית הזאת הוא לא מטה את הכף.

תלמידיו ינהגו כמו שהוא מורה, אבל אחרי רבים להטות וכו'. למרות שגיליתי רק פה שיש גישה כזאת, בפועל לא עושים רב נח שמקל לך איפה שנח לך.

אבל רב אחר (לאו דווקא גדול דור) שמורה הלכה, ופוסק באמת, ומתחשב בכל השיקולים של כללי הפסיקה לא יורה כך. ואולי גם אסור לו.

ולא דיברתי על להכריע את הכף, אבל די כבר עם ה"כללי פסיקה כללי פסיקה" שלך, גם אני למדתי דבר או שניים בחיי, ןולא כל דבר קשור לכללי פסיקה.

בנידון דנן - המתירים הודאיים הם הגר"ד ליאור, הגרנ"א רבינוביץ, והגר"י מדן, שודאי ראויים להחשב כגדולי הדור.

עדותו של הגר"מ טנדלר, נכדו של הגר"מ פיינשטיין, שהגרמ"פ התיר.

גמגומים בדעת הגר"א שפירא והגר"מ אליהו.

עדות על היתר שהתיר הגרע"י לבודדים ת"ח שבקיאים.

כנ"ל מר' אשר וויס והגרז"נ שליט"א...

קיצער, יש על מי לסמוך...

המחלוקת היא האם שייך לאסור משום מראית עין ובפני עוור, או לא.

לא כל מי שאתה רוצה להחשיב כגדול דור, הוא גדול דור. גם אם הוא גדול מאוד בפני עצמו.

הרב דב ליאור בוודאי נחשב גדול דור, ורואים את זה בעובדה שאפילו פוסקים חרדים דנים בדעתו (גם אם לא מקבלים אותה) לא פעם ולא פעמיים.

לגבי השאר, רוב העם לא שמע עליהם, ורוב הפוסקים לא מתייחסים בכלל למה שהם כותבים. זה לא נקרא גדול דור ולא פוסק הדור ולא כלום.

דעת הרבנים הראשיים ידועה לאור העובדה שהם לא הפכו את ההחלטה של הרבנות, וגם הדברים מפורסמים.

זה שאנשים מנסים לעשות פלפולים כדי להוציא את הדברים מהקשרם, ועושים את זה הרבה כשרבנים נפטרים, זה לא מעניין בכלל.

שמועות לא תופסות בדיון הלכתי. אז הגרע"י, ר' אושר, והגרז"ן לא רלוונטיים לפה עד שלא תביא ראיה אמיתית שהם הורו כך.

למי שהנ"ל רבותיו, יש על מה לסמוך, אבל יתכן והוא יאלץ לתת את הדין על החטאת הרבים, ולא בהכרח שרבו יתן.

א' ברור שבתנאים מסויימים, לא יתירו בלי טבילה נגיד, נו מה זה קשור? (אני שמעתי שמותר לעשות מלאכה ביום שישי ב"תנאים מסויימים" של להפסיק לפני שבת, זה אומר שלא אעשה כלל?)

ב' הגדולומטר שלך בעייתי טובא טובא, צר לי ידידי. (את האמת, יש לי ממש קבס מדבריך.. זה פשוט הגעיל אותי)

ג' אני יודע על דברים עוד מחייהם, ויש אכן הבדל בין התר ממלכתי כללי להוראות פרטיות, הרבה מהמתירים לא היו הופכים את ההחלטה ברה"ר, מלבד שהרבה הרבה נתחדש במחקר אחרי שהן כבר עזבו את הלשכה...

ד' בתורה שלי ודיוניה ההלכתיים יש מושג של עד  אחד נאמן באיסורים, אינני יודע מה אצלך.

ה' הבל ורעות רוח. ביטלת כל תורת רב מישראל.

יש לך סגנון כתיבה מגעיל, בצורה כללית. אז אני אוותר על להגיב לדבריך. רק אשלח אותך ללמוד קצת כללי פסיקה ואז לחזור לדבר איתי, אם תשטוף את הפה שלך בסבון טוב טוב - כמובן.

לומר על זלזול בגדולי ישראל שזה מעלה בי קבס זה "סגנון כתיבה מגעיל, בצורה כללית" שמצריך "תשטוף את הפה שלך בסבון טוב טוב"??? תתבייש.

ודי כבר עם ההיבריס שלך על כללי פסיקה, אתה לא היחיד בדור שלמד משהו.

 גאוותן וגס רוח, לא פלא שאתה רואה את עצמך ראוי לחלק ציונים לגדולי ישראל.

בכל מקרה הרושם שלי שהוא שנתקעת,

תעבוד מעט על ענווה ותלמד לומר "טעיתי", לא יזיק לך בחיים, על אחריותי. 

מנית פוסקים חשובים מאוד - הר הבית

כל טוב ידידי, שה' ישלח לך רפואה שלמה, בעיקר רפואת הנפש.

למה אתה לא מסוגל לענות ישר ולעניין?

תודה על הברכות,

ואני מוחל, אתה לא צריך לבקש מחילה, מלמד זכות שאתה מן הפטורים מן המצוות...

כי אתה טיפש מכדי להבין את מה שאני אומר בצורה די ברורה, וטוען שאתה מבין את הלך הדברים ואת כללי הפסיקה.

לו היית מודה שאתה כזה והיית שואל בצורה נורמלית - יתכן והייתי משקיע זמן בלכתוב באריכות את הפער בין המהלכים של המתירים והאוסרים. אך מכיוון שסגנונך אינו נאה בעיניי, לא אטרח.

כל מי שחולק על דרכי הפסק של כבודו הוא טיפש, ורק אחרי שיודה בכך תואיל בטובך לרדת מן ההר אל העם ולענות לו? לא תודה, אשב לי עם הרב ליאור ואתחמם בזיו השכינה. נאה לי סגנונו.

ורק אשים כאן קישור לשלב בו יצאת מכליך עקב "סגנוני המגעיל":

... - הר הבית

כשיהיה לך תשובות נורמליות, לא מתנשאות, אתה מוזמן בחום, לא אטור לך טינה.

אה שכחתי, גם ליצן, וצריך רפואת הנפש, ולחשוב שאני המגעיל כאן... כמה גדולים דברי חכמינו שדיברו על נגיע'ס... ירחם המרחם.

אחדד את דברי - לרבנים רבים יש דרכים שונות לזהות את "גדולי הדור", בהתאם לכך יש אנשים שמבחינתם כמעט רב גדול שמתיר ויש כאלה שמבחינתם רוב הגדולים מתירים.

בכל אופן - גדולי הדור שמתירים: ראש וראשון לכולם - הגר"ד גורן זצ"ל, הגר"ד ליאור, הגר"ד רבינוביץ' זצ"ל ועוד היד נטויה.

כמו כן הרב אליהו זצ"ל שהסכים על הגבולות אך לא התיר מטעמים שונים.

הרב אליהו אסר, מאותם טעמים שכל האוסרים אסרו. ומאותם טעמים שהמתירים התירו. מי זה הגר"ד רבינוביץ'?

יש מתירים, יש אוסרים. האוסרים רבו על המתירים באחרי רבים, ברוב מניין וברוב חכמה. זה דבר ברור לעין כל.

האם זה אומר שכל המתירים טועים? לא.

אני לא מבין על איזה טיעון אתה רוצה שאענה? בזמן הרבנות הראשית כל גדולי הדור אסרו מסיבה שלא חולקת על הרב גורן. הרב גורן לא נחלק בטעמי הסוגיה עם הרבנות, הוא פשוט טען שיש מציאות שלא יהיה צורך לגזור שאסור לעלות מהטעמים הידועים, ובפועל, זה לא קרה. מה אתה רוצה להגיד? שאם הרב גורן חלק על כולם אז זה לא כל גדולי הדור? דעת יחיד נדחית מהלכה. אם זה מחייב מצד כל אשר יורוך וכו'? לא, וגם לא מצד זקן ממרא (לפחות לרוב הדעות). אבל בוודאי שמי שישב על המדוכה לספור דעות, ע"פ כללי הפסיקה, יקרא לזה כל.

היום המצב שונה, מי גדול, מי לא - זאת שאלה פוליטית בעיקר. לא מתחשבים בגדולה תורנית, לא מתחשבים ברוב מניין.

העיקר שהוא פופולרי מספיק שאנשים יצעקו "הרב שלי גדול הדור", ע"ע הרב שך והרב רבינוביץ'. רק שהרב שך אמר במפורש שהוא לא פוסק. ולכן כל הפוסקים, גם החרדים, לא באמת מתחשבים בדעותיו בסוגיות הלכתיות (דברים שראיתי במו עיניי).  בהשקפה וכל זה? לא מעניין אותי.

(או לפחות אלו שלא מרגישים רגשי נחיתו מול חרדים) אז הם יאמרו לך (וינקבו בשמות) שרוב מנין ובנין של גדולי הדור פוסקים שמותר לעלות.

בהקשר של הרב אליהו זצ"ל - הוא רצה לבנות בית כנסת בשטח הר הבית כי כך אף אחד לא יעלה בטעות למקומות שאסור אבל עדיין נתפלל בהר הבית, הוא ירד מהעניין לאחר שלא נתנו לבנות.

בסוף הזגרת את הגר"ד רבינונביץ', אז אני לא יודע אם התכוונת בהתחלה בציניות או לא, אבל מדבר על הגאון הרב נחום אליעזר רבינוביץ' זצ"ל.

צריך להבין נקודה עקרונית שיש רבנים שהם (או תלמידיהם) נהגו ביותר צניעות אז פחות מכירים אותם (כמו הרב ישראלי)

הרב דב ליאור, הרב נחום אליעזר רבינוביץ, הרב צפניה דרורי, הרב חיים דרוקמן, הרב יעקב מדן, הרב אליעזר מלמד, הרב משה פיינשטיין, הרב שלמה גורן, הרב אהרון ליכטנשטיין, הרב שלמה ריסקין, הרב אליקים לבנון,  הרב ישראל אריאל ועוד רבים מתירים.

הרב יעקב אריאל מתיר להתפלל במחכמה, שנמצא מעל הר הבית.

שמעתי שפעם הרב עובדיה זצ"ל נזף בבנו בעל הילקוט יוסף על שלא סידר את שמות החכמים לפי התאריכים.

עשית כאן בליל של גדולי דור, רבני-על מגזריים, וסתם פוסקים חשובים וצדיקים.

אם היית עושה את זה לפני פוסק גדול כמו הרב עובדיה הוא היה צועק "געוואלד" מרוב הלם

מי זה הגר"ד רבינוביץ'?

הרב אליהו אמר דעה שתגרום לביטול המחלוקת, כי הכל יהיה מוגדר ושמור.

לא הבנתי מה אמרת על הרב ישראלי

הרב רבינוביץ' זצ"ל - נחום אליעזר רבינוביץ' – ויקיפדיה

הנקודה אצל הרב אליהו זצ"ל שהוא הסכים על שרטוט גבולות החיל, אלא חשש שאנשים ילכו מעבר לגבולות

הרב ישראלי היה מגדולי הדור אבל לא מכירים אותו (לפחות בדור הצעיר) כי הוא לא פרסם את עצמו

היא לא ממש גורפת, היזהר בקביעתך.

ריבונות סקר תענו ותפיצו

לכתובת: alonbethamikdash@gmail.com

אל הר הבית בשלושת הרגלים 🚍🚆

אבל 

@צחקן 
לא רצית פעם תמונה בדיוק כזאת?

לכתובת: naimlamikdash@gmail.com

לפי הפשט דוד אמר לעצמו בקול רם שמתחשק לו לשתות מהמים מהבור אבל לא התכוון שמישהו יביא לו. הגיבורים שמעו זאת ולקחו ברצינות את זה והביאו לו. הוא לא אבה לשתותם כי הוא לא ישתה מים שנלקחו תוך כדי סיכון חיים , ולכן הוא ניסך אותם לה'

אבל אין סיבה לחשוב שהכוונה למצוות ניסוך המים בחג הסוכות.

הוא הקריב את התשוקות שלו לה', אתה יכול למצוא לזה הרבה הדים, גם ביהדות ואפילו בתקופות שהפולחן היה מאוד מוגדר!

אפשר לנסך מים בנדבה בכל ימות השנה בבמות. או שזו הוראת שעה של נביא

על ניסוך מים בבמות:

ויקבצו המצפתה וישאבו מים וישפכו לפני ה' ויצומו ביום ההוא ויאמרו שם חטאנו לה' וישפט שמואל את בני ישראל במצפה.

למרות ששם אפשר לפרש כמנהג שפיכת מים כסמל לתפילה וצום, ולא לניסוך על מזבח. בניגוד לדוד ששם כתוב ויסך

אם כוונתך למצוות ניסוך המים, אז אצל שמואח זה במצפה, בעוד אין שום מקור או סיבה לחשוב שמזבח ה' היה אי פעם במצפה...

נסכים מוזכרים רק בקרבנות.

אתה לא יכול לשחוט פרה לשם קרבן סתם כך, ואםילו בכפרות לוקחחם תרנגולים שלא כשרים למזבח שלא יראה כמקדיש קדשים.

צריך לבדוק מה דין המנסך נסכים מחוץ למקדש.

בימי שמואל היו במות מותרות, והיה במה בכל עיר, בספר שמואל מוזכר שמקריבים בגלגל, בית לחם, במזבח שאול במחנה הצבא בפלשת, ברמה, ובעוד הרבה מקומות

https://www.yyl.org.il/single-post/2019/10/11/%D7%A0%D7%99%D7%A1%D7%95%D7%9A-%D7%94%D7%9E%D7%99%D7%9D-%D7%A2%D7%9C-%D7%99%D7%93%D7%99-%D7%93%D7%95%D7%93-%D7%94%D7%9E%D7%9C%D7%9A

רק לא הבנתי את הסיומת של המאמר.

הרי מפשט הפסוקים, ברור שלא זו הייתה המטרה. דוד מתאווה שישקו אותו מים, ואחר כך לא אווה לשתותם. וכי כולם היו אדיוטים או לא ידעו שצריך מים לניסוך המים? ודברי הרלב"ג שצוטטו, מוכיחים את טענתי דלעיל, שאין מדובר במצוה שגרתית שהייתה נהוגה לפני כן והתקיימה גם אז, אלא להיפך: מכך שדוד (ושמואל) ניסכו מים, הבינו שזו פעולה ראויה.

ועוד תמיהה על הרב שנדורפי היקר, שהוא השמיט את מסקנת הגמ' בתענית שאין מקור לניסוך המים, ואם כן עוד יותר תמוה למה לא הביאו אפילו מקור מהנביאים, ויאמרו שזו הלכה ודוד יישם אותה אותה (כמו שאומרים לגבי הרבה דברים אחרים, ראה כאן: פורטל הדף היומי: יחזקאל הנביא קבע הלכה? (זבחים יח ע"ב) ).

כך שלעניות דעתי, הרבה יותר פדוט לומר שדברי בר קפרא כמשמעם הם אגדה שיוצאת מפשוטו של מקרא, שלא מוכיחים כלום להלכה וגם לא הובאו בבבלי, ואין סיבה לראות בהם פרשנות לתנ"ך.

שניסוך המים הוא פעולה ראויה.

אלא שדוד ניסך כי  כפי שהיה ידוע לו מחג הסוכות ששייך סוג כזה של קרבן. ייתכן שהיו עוד הרבה לפניו ואחריו שעשו כך.

עבורנו, זו הוכחה מהכתובים שקיים מושג כזה של ניסוך מים. עבור בני דורו ייתכן שזה היה דבר פשוט.

בין אם נפרש כבר קפרא, ובין אם נפרש כרלבג, אין לנו מקור לגבי השאלה מתי ניסוך המים נוהג. ובמילא, דברי בר קפרא לא ישמשו מקור לדיעה שניסוך המים כל שבעה, שאת מקורם מנסה הגמרא בתענית לברר, ובמילא אין ללמוד מכך שהגמרא בתענית לא הביאה אותם.

לגבי החלק הראשון של דבריך, אכן מבואר ברלבג שהסיפור עם דוד מוכיח שעוד לפני כן ניסכו (וזה לא רלוונטי לדיון שלנו ולשאלתי, כי גם כשמוכיחים מיחזקטל וכדו, זה אומר שזה היה תמיד ויחזקאל רק ניסח/יישם את זה).

החלק השני לא כ"כ נכון, כי הגמ' מחפשת מקור שניסוך המים הוא שבעה ימים של סוכות בדיוק, לא לפני ולא אחרי, והרלבג מסביר בטוטו"ד שאם יש דבר כזה ניסוך המים, הכי מתאים שהוא יהיה בסוכות. כך שזו עדיין ראיה טובה יחסית.

שאליהו הקריב בהר כרמל בשעת איסור במות. אחרי שהביאו לו את המים נחה עליו רוח הקודש ובנבואה נאמר לו לנסך מים עכשיו.

יש היגיון מסוים שזה היה אגב בסוכות, מה פתאום דוד נזכר בטעמם של המים בבור בית לחם אשר בשער דווקא עכשיו?

הדרך היחידה שמעוררת קושיא על דוד, זה אם מדובר במצוות ניסוך המים. אם סתם היה בא לו לנסך מים לכבוד ה', זה לכאורה גם אתה יכול בברז בבית שלך בכל עת ושעה. כך שלענ"ד אין כאן שאלה (אם לא מקבלים את דברי הירושלמי כפשטם, וככה"נ גם הרלב"ג לא קיבל אותם כפשוטם).

למה לא נראה לי (ולרלב"ג) שדוד מראש רצה לנסך את המים משום מצווה? כי כתוב שהוא התאווה לשתות, והוא ניסך כי הוא לא אווה לשתותם. אם הסיפור היה לניסוך המים, הוא היה מתאווה לנסך והוא היה מנסך בדיוק כי לזה הוא התאווה.

ניתן להציע שדוד שמר את המים האלו (מים חשובים כי 3 אנשים סיכנו את עצמם עליהם) עד חג הסוכות והקדיש אותם לה' והכהנים ניסכו על המזבח, אבל זה גם קצת דחוק בפשט.

אבל בפשט בפירוש מוזכר ויסך אותם לה' כלומר ניסך את המים כקרבן. נסך לה' זה תמיד לשון קרבן, כמו הקטרה לה'

בכל מקרה כיף להקדיש זמן בליל הושענה רבה, לדיונים תורניים, וקצת להניח להתבכיינויות המוצדקות על עסקת החטופים...

שזה היה צריך להתחיל הפוך. מטרת המועדים הם ללמוד תורה, ואז לא משעמם ואז לא מדברים על העסקה

וכמובן אתה (ואני) לא החוטא היחיד, וכבר רבי אבא כאב על כך, בירושלמי מסכת חגיגה...

ששמחת הרגל חוץ מבשר קרבנות, אינה דאורייתא. נדמה לי שיש דיון לגבי "במה משמחן", אם השמחה בבגדי צבעונים וכו מתקיימת בה מצוה דאורייתא.

מה שכן, לא ברור בכלל אם איסור מלאכה בחול המועד הוא מדאורייתא או מדרבנן.

ולגבי למה רבי אבא לא באמת ביטל, זו שאלה מאוד גדולה שנידונה בלא מעט ספרים... הלוואי שזה היה כזה פשוט.

אז זה לא יהיה ברכבת או אוטו

כבר בתור ילד...

כל התיאורים המרגשים בסוף מסכת ביכורים, שהשור הולך לפניהם וקרניו מצופות זהב ועטרה של זית בראשו. האם כל זה יהיה גם כשנוכל לעלות בשיירת לימוזינות?

כילד חשבתי שלעתיד לבוא נעלה עם לימוזינות מקושטות. היום אני חושב שדווקא היופי הנקי והטבעי יותר מרגש, גם היום.

לפני שייכנסו יטבלו, אחר־כך יעריב שמשם ולמחרת בבוקר ייכנסו

בית חדש ישן - רינה אזולאי - נוריתה ביקורות והמלצות על ספרים 

איך מגיעים לאזור ירושלים עם סוג של "פס אלקטרוני". (או עם רחפנים). 

הנה ציטוט של קטע מתוך הספר: (לא גרסה אחרונה אולי, אבל נותן טעימה). 

"פנחס חיפש את שער היציאה. שם, ליד השער, היה שלט גדול ועליו הכיתוב: לישראל, פנה ימינה.

שתי דרכים יש לך להגיע לירושלים, הסבירה לו רובוטית אדיבה. אחת קצרה שהיא ארוכה, והשנייה ארוכה שהיא קצרה. 

את מתכוונת, דרך הפס או דרך הרחפן? שאל פנחס.

כן, בדיוק. אמרה הרובוטית. 

אני אמור לחזור עם הרחפן, אמר פנחס, מחכים לי בירושלים.

הפס האלקטרוני מגיע אל מתחם שמואל הנביא, הסבירה הרובוטית, משם תוכל לקבל הדרכה איך להיטהר ולהגיע לירושלים.

פנחס הוציא את פנקסו והראה לה שהוא בקיא בהלכות טהרה. הרובוטית הנהנה בראשה ותוך חמש דקות הופיע במקום רחפן שייקח אותו אל ביתו. 

תהליך הטהרה הוא מורכב, לכן מוגדר מסלול מיוחד המקל על העולים לישראל לבצע את התהליך כולו, תוך כדי נסיעה בצורה בטוחה, מרווחת, בלי פקקים. הנסיעה היא דרך פס מיוחד, שאליו נכנסים עם יחידות הדיור שלהם, בואכה מרכז הטהרה במתחם שמואל הנביא ומרכזי טהרה נוספים. שם, במרכז הטהרה, מקבלים העולים הדרכה מפורטת, ושם הם עוברים את תהליך ההיטהרות. אבל אנשי ירושלים עצמם, הבקיאים בהלכות הטהרה, יכולים לחזור ישירות לבתיהם ולהקפיד על כללי ההיטהרות שהם בקיאים בהם ומנוסים ביישומם לאורך השנים."

האוטובוסים, הרכבות ועוד...

מה לגבי התחבורה מכל רחבי הארץ - הלוך וחזור? איך זה צריך להראות?

או אפילו יותר מזה?

איפה צריך שייבנו את החניונים? מסביב לירושלים?

צריך שאטלים (אוטובוסים הלוך-חזור) שייסעו לעיר העתיקה?