זה מאוד משתנה ממשהי למישהי..

לא דומה משהי חוזר בתשובה לדוגמא שהולכת כך למישהי מבית של הרב הראשי וכן על זה הדרך.

גם כל הנושא של לבוש אצל נשים הוא הרבה אישיו והרבה יותר רגש מולבש על העניין אז נראה לי שמישהו ממין זכר לא יבין זאת.

באופן כללי - חשוב מאוד לבדוק מה ה'ראש' של הבנאדם. את ה'דרך' ופחות את מבחן התוצאה.

אע"פ שלפעמים החיצוניות מעידה על הפנימיות. 

יש בזה שני עניינים -

א - עניין הלכתי. מה היחס שלי לעולם ההלכה.

ב - עניין פנימי. איך אני רוצה להציג את עצמי לסביבה (ואני לא מתכוון לאמירה 'אני דתייה', אלא באופן כללי).

לפעמים לבוש צנוע בא ביחד עם מידת הצניעות ומחזק אותה, לפעמים לא. 

והשאלה היא בעיקר בכל הנוגע לזהות ( ולא לפן ההלכתי) והמוטיבציה שלא ללבוש את הסממן הזה

כיפה היא דבר סמלי (סימן, סמל, איך שלא תקרא לזה)

מכנסיים וחצאית הם לבוש. המוטיבציה יכולה להיות מאוד מגוונת. אין מוטיבציה אחת. לאו דווקא מוטיציה שקשורה לבעד/נגד סממן דתי, כי זה לא בהכרח סממן דתי.

כך שהבחירה להתלבש כך או אחרת גם נוגעת לשאלה של הורדת סממנים. כלומר אולי זו לא המוטיבציה לבחורה מסויימת, אבל זה כן מחיר שהיא הייתה מוכנה לשלם כביכול.

אגב כיפה זה לא רק סממן, זה נעשה סממן במהלך הזמן.

מה המוטיבציה של בנאדם להראות שהוא דתי? מה זה עוזר לו בחיים? זה דבר שראוי שיהיה חשוב?

והבחירה איך להזדהות היא בחירה משמעותית.

ולכן - מי שלא מעוניין להיות מזוהה כדתי זה בהחלט בעיה בעיני.

זהות זה דבר אישי. אני יודע מה הזהות האישית שלי ויכול להיות שהיא חזקה ויציבה, זה ממש לא תלוי בזה אם אני רוצה לשתף את כל העולם זה. זה אישי פרטי ואינטימי שלי.

גם אם אני מציג רק את הצד האנושי שלי זה לא גורע מהזהות האישית הפנימית הדתית שלי.

אם אני יהודי גאה - לא אציג עצמי כנוצרי.

אם אציג עצמי כנוצרי - אות הוא שאינני חש בנוח עם יהדותי.

אתה מפריח את הטענה שלי בגלל שאתה לוקח אותה באופן קיצוני.

ברור שאדם לא יזהה את עצמו לסביבה ההפך מהזהות הפנימית שלו.

אבל אדם מזדהה כבן אנוש רגיל זה לא סותר את הצד הדתי שלו.

להיפך האנושיות היא חלק חשוב מהמראג הדתי והמזהות הדתית עצמה. היא כוללת אותה במידה מסויימת.

אני לא חושב שצריך להוכיח שמי שלא מעוניין שיזהו אותו כדתי - אות הוא שיש לו בעיה עם הזיהוי שלו כדתי.

"אנושי" זה מאוד יפה, אבל זה לא מספיק.

אני אנושי - אבל יש לי שם, אני אנושי - אבל יש לי שם משפחה, ואני אנושי - אבל יש לי זהות מעבר לה!!

למה את החושב שזה שהדת מקדשת את האנושיות, והיא אכן מקדשת, גורם להצדקה להצגת אנושיות גרידא, ללא הדת?

ואיך אפשר בלי הבדיחה הנוגה:

על חוף ים בהודו, סביב מדורה, שאלו אנשים זה לזהותו של זה,

בהגיעם לאחד מהם - נענה  ואמר "אני? אני קוסמו-פוליטי!"

נענו כל שכנגדו ואמרו בהבנה  "אהה, ישראלי..."

עצוב.

כאנושי ולא כדתי.

אלא דיברתי על מישהו שפחות מעסיק אותו להראות לחברה שהוא דתי.

מה זה פוגם בזהות הפנימית האישית שלו?

מאיפה ההנחת יסוד הזאת שהחזות החיצונית היא כ"כ קריטית לזהות הפנימית?

זה לא שהיא קריטית, זה שהיא סימן.

לא מצליח לדמיין מישהו שהוא שלם עם עצמו, גאה בדרכו, ומשום מה מסתיר אותה.

שהצורך להבליט (לא 'לא להסתיר') את הזהות הדתית שלך דורש בירור...?

זה מילים לא מגודרות.

מה זה "להבליט"?

אני הולך איך שאני, כן, בלי "ליפות" את זה, 

זה נקרא צורך להבליט?

זה דורש בירור?

כל כיפה לדוגמא היא בולטת.

מבחינת ההגדרה ההלכתית היא חייבת שיראו אותה מכל הצדדים.

אבל יש פעמים שזה בולט יותר ויש פעמים זה בולט פחות.

אין בזה שום דבר רע.

אך הרצון של האדם להבליט את הדתיות שלו - עד כמה הוא קריטי?

אפשר ללכת עם ציצית בחוץ ו'גוזמבות' ו'כיפת מתנחלים' וזה ממש לא דבר רע (להיפך),

אך עד כמה זה חשוב? עד כמה למי שאין זה חסר?

ניתן דוגמא 'בולטת' לעין - רב בלי זקן הוא פחות 'רבני' מרב עם זקן?

(זקן זה בלי ספק סממן 'רבני' מובהק)

את מוזמנת להגיב שם גם.

השאלה היתה למה אתה קורא להבליט...

וענית עליה.

ובכן - באמת זה כבר לא קריטי כמו עצם הזיהוי, זה יכול לנבוע מכל מיני סיבות. אינלי כח לנתח את כולם. עיקר מה שבאתי לדון הוא לגבי עצם ההזדהות, בצורה ניכרת ולא מוסתרת.

כי זה בולט. לעשות פעולה שמבליטה דברים קוראים לה 'להבליט'.

עברית אני גם יודע, אוקיי?

אבל די ברור שלא מה שאתה קורה להבליט, קורא מישהו אחר להבליט, מה יהיה הגבול בין משהו טבעי למשהו שנועד להבליט. לכן שאלתי, למה (ל' בשווא) אתה קורא להבליט, אוקיי, ענית, והגבתי למה שענית. מעולה.

יכול להיות שאני עושה פעולה בולטת בלי שזה יהיה כ"כ חשוב.

זה שהרב שלי שם כיפה גדולה, אני לא חושב שהוא עושה מזה עניין גדול.

גם לי לא אכפת מהחזות שלו, אלא מהאישיות שלו והתוכן של דברים.

מרגיש לי שאתה תופס את זה שאנשים כמציגים את עצמם כדתיים באופן מובן מאליו ועושה מזה עקרון גדול. אני לא זכיתי להבין עדיין למה. אם תחכים אותי אני ממש אשמח (באמת, לא בציניות).

לא הבנתי מה מקובל עליך, מה לא, מה הגיוני בעיניך, ומה לא, ומה נובע מאיפה.

פשוט לא הבנתי, סלח לי.

אין שום בעיה אם לא הבנת.

לא תמיד יש הבנה הדדית. זה נשמע שאנחנו מדברים בשני שפות שונות ואין בעיה בזה.

אין על לבקש סליחה.

אגב,

לא חילקתי לאף אחד ציונים, חלילה.

אני לא חושב דברים צריכים להיות 'מקובלים עלי'..

זה גם עוזר לאותת לאחרים את הגבולות. אבל בעיקר, זה משהו שעוזר לו לזכור מהי הזהות שלו ולא לטשטש קצוות.

לאדם בעל זהות מסוימת יש ציפיה חברתית למשהו מסוים, זה עוזר לו גם לגדור את עצמו.

יש הרבה מאוד יתרונות לזהות, ויתרונות עצומים בחינוך..

ואם הזהות מספיק איתנה אז לא תהיה צורך בסממנים חיצוניים?

אף אדם אינו חסין להשפעות של זהויות אחרות (שמשתנות כל העת, בניגוד לזהות יציבה).

אך תחנכי ילד לזהות ? תלמדי אותו לקיים אותה בלבד ? האם סממן לא יעזור להגדרה העצמית שלו ?

כך בני אדם מתנהלים, סממנים של זהות תרבותית היו בכל תרבות באשר היא. אדם שאינו דתי אינו זקוק לסממנים, מכיוון שהזהות שלו אינה קבועה לטווח הארוך. התפיסה המודרנית אינה התפיסה הפוסט מודרנית וכן הלאה.

אתה טוען שקיימת חולשה אצל כולם שבלי סממנים חיצוניים הם יאבדו את העקרונות שלהם..

אני טועה? זה לא משקף את דבריך?

זה בהחלט עוזר שלא לאבד את ההכרה של ההבדל בין אורך חייך לבין אורך חיים שאינו כשלך ושאינך מאמין בנכונותו.

אם לדייק, זו לא חולשה אישית אלא "חולשה" אנושית.

אבל בטח זה לא העיקר.

זאת סוג של התמודדות עם חולשה, נו... העיקר זה הצד העקרוני.

זו שאלה ? בודאי שזה עוזר, אני לא אומר שזה הכרחי אלא שיש לזה יתרון גדול שבלעדיו יש סכנה גדולה בהרבה לטשטוש הזהות.

שוב, בנוגע לנ"ל יש צדדים הלכתיים אבל אני עוסק רק בזהות כאן.

אם אתה מסתובב בעיקר בחברה עם עקרונות דומים לשלך אז זה נעשה פחות קריטי.

רוב מקומות העבודה מעורבים לדוגמא, זה מספיק בשביל לאיים על זהות.

בישיבה.

ויש גם מקומות עבודה דתיים - בית ספר ומוסדות שונים.

לא חסר מקומות שבו אדם דתי יכול להשאר בחברה הדתית בחייו הבוגרים.

לפעמים להיפך - אם הזהות שלך חזקה אתה לפעמים חושש מגאווה על שאר הזהויות.

אבל אם אדם תופס את הזהות שלו כאפורה ואת השאר כנוצצת אז זה באמת יכול להיות בעיה.

מסכים. זה חשוב. אבל זה אמצעי שהחששיבות שלו משתנה בהתאם לנסיבות והתנאים.

1 כמו להגיד "שמע ישראל". זה הצהרה שאנחנו מאמינים. וזה חשוב לקב"ה.

זאת הסיבה שלמעשה יש חובה הלכתית שלא ללכת בגילוי ראש

2 ככה הוא יכול להתחבר לאנשים דתיים אחרים

1. אמירת שמע ישראל היא דבר אישי. אומרים את הפסוק הראשון בקול בשביל לעורר את הכוונה האישית. ככה מופיעה בפוסקים. אין מטרה להכריז בראש החוצות במצווה זאת.

2. אנשים מתחברים אחד לשני רק ע"פ סממנים חיצוניים?

אולי ברובד הכי ראשוני, אבל ברבדים אחרים זה ממש לא תופס מקום.

2 אנשים מוצאים אחד את השני על פי סממנים חיצוניים. ככה אתה יודע שאני אדם ולא עץ, על פי סממנים חיצוניים. ככה אתה מבדיל בין אוכל רקוב לאוכל טוב, על פי סממנים חיצוניים. ולכן קל ונוח להשתמש בסממנים חיצוניים כדי לסמן מי מאמין במשהו. בדיוק כמו דגלים בשדה הקרב.

1 בעיני יש ערך בנכונות להצהיר, לא ברמה האישית. כך אני מבין את קריאת שמע. לא בראש חוצות אבל כן הצהרה. לכל הצהרה הדרך שלה

1 אם אתה רואה צורך לפרש את המצווה בצורה כזו או אחרת הייתי ממליץ לך לחפש במפרשים על זה

2 כמו שאמרתי, ברובד הראשוני יש הבדל.

יש הצהרה אישית, יש הצהרה כללית.

מצוות תפילין היא "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך".

גם מצוות ציצית היא להיראות.

יש חשיבות להצהרה.

בעיני ההצהרות של "רק פנימיות זה חשוב" ו"דת זה בין אדם לעצמו" הן גם לא נכונות וגם לא מתחשבות שרבדים רבים של נפש האדם. אדם הוא גם חיצוני. ברור שהוא לא רק חיצוני, אבל החיצוניות צריכה התייחסות ולא התעלמות

אבל השאלה היא מה העיקר ומה אמצעי.

יש לשאלה הזאת גם השלכה פרקטית.

ברור שאם אני צריך לבחור בין חיצוניות בלי פנימיות לפנימיות בלי חיצוניות, אבחר בפנימיות.

בדיוק כמו שבין לשתות ללאכול אבחר לאכול.  אבל שניהם חשובים.

לא על לבחור בין זה לבין זה

אלא איך האמצעי משרת את העיקר,

ובעיקר בעיקר - על מה אני מסב את מרכז השיח. מה אני משקיע בו יותר.

אם חולצה יותר חשובה מנעליים, זה אומר שאשלם יותר על חולצה ואלבש חולצה יפה יותר. זה לא אומר שאצא לרחוב בלי נעליים.

הדיבורים של "זה יותר חשוב" הם מיותרים, כל עוד אתה מתכוון לעשות את שניהם.

וכיון שהאינטואיציה שלנו היא שאם "זה יותר חשוב" אז השני *מיותר*, התוצאה היא שאנחנו נחלשים בהשקעה ב"פחות חשוב". וזאת תוצאה גרועה מאד

כמו שאתה בעצמך כתבת - אם חולצה יותר חשובה אני ישקיע יותר בחולצה מאשר בנעליים. זה משמעותי.

תסתכל לאורך השרשור - לא כתבתי את המילה "מיותר" פעם אחת (אני טועה?) אז מה שאתה אומר זה נכון - אבל לא מתייחס לדברי.

זה מחליש את ההקפדה על הדברים הפחות חשובים

כאשר מדברים עם אנשים רציניים אז זה לא כך.

אני חושב שגם על אנשים רציניים זה משפיע

והרבה אנשים הם לא רציניים

להגיד מה חשוב ומה פחות.

אתה טוען שאי אפשר לדבר על סדרי עדיפויות?

קודם כל כי הוא מתיש ומעייף ומבזבז זמן ואנחנו לא מתקדמים ולכן אפסיק להגיב

והשני - כשתמיד מדגישים רק את הדבר  החשוב, יש צורות הדגשה שפוגעות בדברים הלא-מודגשים.

מותר לדבר על סדרי עדיפויות, בזהירות

הרושם שאני קיבלתי גרם לי להגיב בהתנגדות, אז אני מניח שהאינטואיציה שלי זיהתה את הדברים שלך כ"לא מספיק זהירים"

אני כתבתי את הדברים בצורה נייטרלית ואתה פרשת אותם מתוך עולם המושגים שלך.

העולמות שלנו ממוקמים כך שאני פירשתי כשלילית את האמירה שבעיניך היא ניטרלית

וגם אתה מסכים שזה חשוב לדבר על סדרי עדיפויות (שזה מה שעשיתי).

אתה רגיל לכך שמדברים הרבה על זה שחיצוניות זה לא העיקר אז זה כדי להדחיק את החשיבות של החיצוניות. וזאת תחושה אישית שלך שפירשה את דברי בלי קשר לתוכן שלהם לאמירה שאתה חשבת שהיא מבטאת. אבל אני לא כתבתי את האמירה הזאת בכלל.

תהיה מודע.

מאיפה אתה יודע למה אני רגיל? גם פה דיון מעניין, אני חושב שאתם מגדירים שונה תורניות - לקראת נישואין וזוגיות עשית לי אותו דבר, גם זה עם פרשנות לא מדויקת.

אני אמרתי שכשמדגישים כל הזמן שחיצוניות זה לא העיקר, *התוצאה* היא שאנשים מזלזלים בחיצוניות. וזאת הערכת מציאות שלי.

"אני אמרתי שכשמדגישים כל הזמן שחיצוניות זה לא העיקר, *התוצאה* היא שאנשים מזלזלים בחיצוניות. וזאת הערכת מציאות שלי."

זאת אמירה שאינה טוענת מאומה ביחס לדיון שהועלה פה. תהיה מודע לזה.

זה לא נגד דברי. זאת תוספת שלך שאינה סותרת כל מה שאמרתי. אני טועה?

במשתמע (כך השתמע לי) שלא צריך חיצוניות אשאל אותך שאלה אחרת - - לקראת נישואין וזוגיות

ועל זה הגבתי.

--------------------

סיימתי את החלק שלי בדיון

להביע עמדה, אלא לעורר את העניין.

זה לא מובן מאליו בעיני שאדם מבליט את אומונתיו האישיות כלפי חוץ

בכלזאת אנסה לענות.

אני ב'ה מקפידה על חצאית אבל מכירה מקרוב מישי שמגדירה את עצמה דתיה והולכת עם מכנסים..דיברתי איתה עלזה הרבה ואענה לפי מה שהיא אמרה לי אז..(חשוב מאד לזכור שזה ככ משתנה ויכול להיות שמישי דתיה שהולכת עם מכנסיים תענה תשובות הפוכות)

1. מה היא חושבת? "שזה מה שנח לה" "שזה הכי נכון לה" (שזה הכי יפה לה..)ש"מכנסיים לא מגדירים את האמונה שלה בקב'ה" "שלא צריך לשפוט" "שזה לא מראה עד כמה היא דתיה" וכו' וכו'

2. היא ברמה האישית לא מרגישה אובדן זהות..זה מסתדר לה דיי טוב עם ההגדרות שהיא משייכת לעצמה.

(אני אישית כן רואה משהו בכך)

לגבי הדור הבא- אני תמיד חשבתי שכאשר את רואה דמות מודל לחיקוי שלך, ה-אמא שלך, לא פחות ולא יותר "מזניחה" חלקים בהלכה, זה באופן אוטומטי גורם גם לך להזניח כי...אם אמא לובשת מכנסים אז, גם אני, וזה מתחיל במכנסיים ונגמר ב.....לאבד קשר עם הדת ברוב המקרים כי לאמא יש קווים מאד ברורים והיא יותר יודעת מה היא עושה מאשר ילדה שגם ככה מרגישה אבודה. אומרת מנסיות אישי..אמנם לאו דווקא בנושא הזה אלא יותר בקשר ל-"אם אמא עושה..." ואחכ זה מביא למקומות גרועים יותר מאשר "רק" מכנסיים.

3. פועל ל2 הכיוונים.. אם אמא לובשת הבת גם אבל יש מקרים שהאמא צנועה וחסודה ולא משנה מה..הבת תלבש מכנסיים.! כי בחירה שלה.

4. אני רואה את התופעה הזאת הולכת וגודלת וזה עצוב לי.

תשובה יפה

לא מרגש אותי כל המחמאות שטויות

תן לי כנות עדינות יציבות זהו

עדיף צעד צעד מאשר שחור לבן מוגזם

בנוגע ליציבות, זה שונה. גבר יכול להיות אחלה בכללי גם אם הוא לא הכי משרה יציבות, וכמובן זו תכונה, לא מעשה ספציפי. אבל גבר שעושה גוסטינג זה מעשה נלוז. (גם אישה כמובן.)

תדבר איתה על זה על החששות שלך ועל הרצונות שלך ברגע שהכל יהיה על השולחן אז אפשר יהיה ליצצור קשר בינכן שהוא עמוק יותר גם בתקופה הזו

היא כן ואת לא ?

לשמוח בשבילה ולבקש את אותו אור שימלא את החיים שלך.  התחושה שאת מרגישה עכשיו זה בערך משהו כמו "לה יש ולי אין ואני מקנאת בה" (ואז גם עושה עבודה שכלית של לא רוצה לקנא בה)

ואני מציע משהו אחר

איזה כיף להם, אני רוצה גם. יש כזה בעולם, ואם יש כזה בעולם אז גם אני יכול/ה להשיג אותו.

פחות קרוב. לשמוח בשביל חברה שלך אפילו שזה לא קל לך.

אין על מה להתבייש. הרגשות שלך לא אומרות שאת לא שמחה בשביל החברה שלך.

להיפך, דווקא בגלל שאת כל כך שמחה בשבילה זה לוחץ לך על כפתור ה"מה איתי?". זרה לא היתה גורמת לך להרגיש כך.

שאתה מרגיש שאתה יותר מדי משקיע וזה לא הדדי. אני טועה?

לא יצא לצאת עם בחורה שאחרי דייט שני שלישי הבחורה מעצמה שלחה הודעה בלי ששלחתי לה.

אולי אני המוזר?

אבל בזמנו, בטח שהיה תקשורת דו כיוונית גם מבחינת יוזמה. וכשאין, זה לגמרי חשוד בתור היא לא מתלהבת אבל "עושה מה שצריך".

יש הבדל ממש גדול בין התרבות כיום של הודעות וואטסאפ

לבין הודעות בש.א בפורום או סמס

אני יוצא כמה שנים ב"ה ולא יודע איך זה אצל בנות..

אחרי 3-4 דייטים, אז אפשר לעשות סוג של שיחת חתך (לא כמו בצבא, אבל יש קווים מקבילים ;) ) שבה בהם עושים תיאום ציפיות.

קודם כל אתה משתף איך אתה מרגיש ביחס לקשר ואז - 

איך את מרגישה ביחס לקשר?

במידה והכל טוב, אז שואל -

איך מפה ממשיכים?

ולאו דווקא שהיא תענה תשובות ברורות, אלא שניכם בונים את זה ביחד.

בגלל שבכל זאת מדובר במישהי מסוג בת, ובקשר קשר שמכוון להקמת בית בישראל, זה קצת שונה מתיאום ציפיות במערכות יחסים אחרות, וגם על זה כדאי לתת את הדעת. 

אני מאמינה שהבסיס לזוגיות תקינה זה תקשורת תקינה.

מפריע לך שהיא לא יוזמת?

תגיד לה את זה.

מצפה שגם היא תתקשר\תשלח הודעה מיוזמתה - תגיד לה את זה.

סביר להניח שיש לכם ציפיות שונות, עמדות שונות על המקום בקשר.

צריך לנהל את השיחה הזאת בחכמה, לא כביקורת על איך שהיא היתה עד כה, אלא -

עד כה היה לי טוב וחיובי, ואני רוצה לקדם את הקשר הזה עוד קצת - ומתוך המקום הזה לדבר. לבדוק אם גם היא נמצאת במקום הזה בכלל, אם גם היא רוצה להצמיח את הקשר, ולבדוק איך כל אחד מכם יכול לעשות את זה.

בהצלחה!

כשמגיעים הכי למטה -משם אפשר רק לעלות...  

אחי היקר!

לכל אחד יש סיכוי! 

חזק ואחוז עצמך!

כוון עצמך אל מי שאמר - והיה העולם!
בסך הכל הוא יכול והוא בטוח דאג לך כבר...

רק עוד קצת סבלנות...

הישועה כבר מעבר לפינה...

אתה יודע כמה פעמים גיליתי שיש תחתית יותר עמוקה ממה שהייתי?

וברצינות:

התחתית היא לא מציאות אובייקטיבית, של נקודה ספציפית שממנה אפשר רק לעלות.

לרוב בן-אדם יתחיל לעלות, בנקודה שהוא יבין ויפנים שהוא האחראי הבלעדי על האושר שלו ולא לתלות את האושר שלו בגורמים אחרים (כמו מציאת בת-זוג).

בונוס, כשזה יקרה הוא גם ימצא מישהי שמתאימה לאדם מאושר ולא מישהי שמתאימה לאדם מיואש.

תראה, כל כך הרבה שמרימים את ידיהם, עד שזה נראה כמו מוראלים בסניף😉

תהיה חזק בויה. שוק השידוכים קשוח מאוד אבל היעד הנכסף שווה את כל הסבל בדרך.

עוד כמה הרמות והורדות ידיים ותזכה להרים למישהי יד ולהשחיל בה טבעת

אני לא מחפש עזרה, תמיכה או עצה כאן. אני פשוט רוצה להבין איך אפשר להשתיק את הקול הקטן והמכאיב שעדיין מנסה וללמוד להמשיך בחיים בלי תקווה בכלל.

לא יודע למה אלוהים ברא ככה את העולם ולמה כל כך כואב, אבל עד שלא תפצח את זה אתה תגלה שאי אפשר להשתיק את הקול הזה, חרף הבזיונות והכאב. עד שלא תעז ללמוד את חוקי המשחק - החוקיות האכזרית של העולם תמשיך לטגן אותך.

"ודווקא כשרואים את האופק הלב נשבר מן המרחק

כאן לומדים איך לאהוב את זה

ואני עובד בזה

עד שהפחד בי יצחק"

כתב את זה רותם בר אור, אדם שהחיים כנראה פירקו לו את הצורה והוא לומד מחדש את חוקי המשחק

Short קצר ויפה שלו בנושא:

בהצלחה!

אם הציפיות מעמיסות מדי עדיף לוותר עליהן. 

וזה סוג של אתחול. אח"כ מפתחים תקווה טובה עם איזון נכון.

גם לקוות וגם לאזן את זה עם עומסים

ציפיות למשו גבוה יכולים להפריע, אבל זה לא חייב להעסיק אותנו 

אין מצב שאתה מרים ידיים אחי!!

אם אין לך דאודורנט טוב..

אתה לא מרים ידיים, אחי!!

בגללכם הייתי צריך לכתוב את הבדיחה המטופשת הזו.

הכרת הטוב.
להעריך את הקיים.
לא לקחת אותו כמובן מאליו.

עכשיו, יש לך 2 דרכים.
הדרך הארוכה 
תצטרך להגיע לכזו תחתית,
שגם אם תראה פרח ברחוב או תעשה הליכה קצרה בפארק ביום עם שמש טובה,
 הדופמין שלך, התחושה הנעימה, הריגוש,  יעלה כמו שחקן כדורגל שמבקיע גול בדקה 90 מול 50,000 צופים.

או הדרך הקצרה
זה שתתחיל ממחר בבוקר, שינוי בסיסי, סיבוב פרסה, בעזרת צעדים קטנים מאוד,
על מנת שתהיה מאושר ושמח בחלקך, גם במצב הקיים. וברור שזה אפשרי כי מיליונים בעולם עוברים ועושים את זה.

עכשיו למשהו יותר מעשי.
תעשה ניסוי.
נניח אתה בתקופה שאתה לא שולט במחשבות ומרגיש ריקנות. אין לך חשק לכלום. 
תתקין אפלקציה עם מד צעדים.

תתחיל לשים לב כמה אתה זז כל יום.
אם למשל אתה  זז 5000 צעדים ביום ועדיין רצות מחשבות לא נעימות,
אז תנסה לזוז 10,000.
ואם זה לא מספיק אז 25,000 צעדים ביום. פשוט תתחיל ללכת עם מוסיקה נעימה או פודקאסט שמדבר על נושא קליל מאוד.

דבר אחד בטוח :
כשעייפים  ממאמץ בריא במהלך היום, אז  בסוף היום, אין זמן לחשוב על הרמת ידיים נפשית,
פשוט רוצים לנוח בכיף והכל רגוע מאוד.  זה מדע בסיסי ופשוט. 
לאנשים עסוקים אין זמן למחשבות האלה.
אין לך במה להתעסק ? תמצא משימות קטנות ופשוטות שלא דורשות מאמץ מחשבתי ותסיים אותם.

למה חשוב שתעשה השתדלות ללמוד את הדרך הקצרה ?
כי גם אחרי  שתמצא זוגיות יש אתגרים חדשים שגורמים לבן אדם להתעייף וצריך ללמוד איך להתמודד טוב יותר בתקופות האלה.
עדיף כמה שיותר מוקדם.

בהצלחה.

זה לא בהכרח מה שיקרה בפועל כמובן.

אם 5-6 פגישות, אז אם זה לא עולה בראשונה, גג בשניה- לא הייתי ממשיכה.

אם 3-4 חודשים- הייתי מחכה שבועיים- שלושה, עם 2-3 פגישות בשבוע

אם שנה- הייתי מחכה חודש-חודשיים.

תחשוב על עצמך איך אתה מרגיש כשאתה חושב על להיפגש איתה. משהו מעיק לך? טוב לך?

אם היית צריך להיות איתה עכשיו יום שלם. כמה מהר היית ממצה את העניין?

אתה מסוגל להיפתח איתה ולשתף אותה בדברים אישיים? רוצה בזה?

הייתי מעביר איתה יום שלם כי היא מעניינת, יש לה אנרגיות, ונחמד איתה סה"כ. מה שבטוח לא מעיק.

לגבי פתיחות אני פתוח עם הרבה אנשים, אז לא מרגיש שזה משהו מיוחד לספר לה דברים אישיים

אם תוך כמה מפגשים לא מתפתח משהו אחר, ביי.

מבחינת מראה, אתה מתחבר אליה? משהו מפריע?

יש משיכה כלשהי גם אם קטנה? 

דברתם על איפה עומד הקשר? אתה יודע איך היא מרגישה?

לנסות להגיע לקומה הבאה..

יותר לשתף לעומק וברגש.. לספר גם על חולשות, התלבטויות בעבר ובהווה..

וגם להביא אנרגיה אחרת ביניכם..

לאסוף אותה. /ללוות לתחנה

לשאול  אותה מה יעשה לה טוב ויפתח אותה יותר..

להחמיא (ברמה המתאימה)

לארגן פקל/מבשלים יחד משהו שאוהבת. וכו'

דבר זה יכול לאט לאט לפתח את הרגש.

בנוסף, ליצור מפגשים חוויתיים יחד ולא רק ישיבה וכד', אלא ממש דייטים חווייתיים,

לשוחח על חלומות, שאיפות,

וגם על קשיים או כאבים,

זה יכול יותר לחבר.

ובתוך הפגישה עצמה - להיות רק בה.

לא לנסות לחשוב ולנתח תוך כדי הפגישה,

אלא לשהות

להיות ברגע

בנוכחות

ולאחר ובין לבין הפגישה אפשר לחשוב על כך בצורה תחומה ומסודרת.

וגם לא למהר ולרוץ לשום מקום מחד

ומאידך לא סתם "למרוח" אם מבינים בוודאות שלמה שזה לא זה (באופן כללי, לא כהתבטאות לכאן או לכאן על המקרה הספציפי כמובן).

אבל כן, נתינת הזמן גם היא חשובה

והמקום ללב להיפתח

בטח אם יש לו או היו לו מחסומים או כוויות מהעבר

בטח אם הוא נפגע ורוצה לשמור על עצמו חזק

וגם אם לא - עצם הזמן, ההיכרות, העמקת ההיכרות, היצירה של התנאים להשביל להרגיש יציבות בתוך הקשר, רגש בתוך הקשר, ביטחון בתוך הקשר, שייכות בתוך הקשר - אלו דברים שבונים ונבנים ולא באים ב"פוף".

וכמובן הרבה תפילה לקב"ה שיכוון אותך גם תוך כדי וגם בכלל להחלטות הכי נכונות וטובות.

המון ברכה והצלחה ב"ה

דיברתי על נושאים יותר אישיים?

התקדמתם קצת בשיח?

אבל אצלי במבחן התוצאה זה לא עבד כך..

היו בנות שפגשתי והתפתח רגש מהר..

אבל כשפגשתי את אשתי, במשך חודש וחצי זה היה כמו שתיארת.

נעים, נחמד, מעניין וכו', אבל ללא התפתחות של רגשות.

בשלב הזה שנינו המשכנו, רק מפני שלא מצאנו סיבה מספיק טובה להפסיק.

אחרי חודש וחצי החלטנו שאנחנו הולכים לסדנא אצל מישהי שתעזור לנו לפתח את הרגשות.

שבועיים לאחר הסדנא כבר התארסנו (עם הרבה רגש אחד אל השניה).

מה עוזר לייצר רגש מאפס?

לי זה תמיד היה נראה שזה או שיש רגש או שאין. אי אפשר לייצר רגש.

נפגשתי עם אחת 10 פעמים, ועדיין לא היה שום רגש, למרות ששאר הדברים התאימו. שאלתי איזו יועצת בתחום מה לעשות, היא אמרה שאם רגש לא התפתח אחרי זמן כזה, כנראה גם שלא יתפתח ואין טעם להמשיך.

אם אין רגש, כנראה שגם אין משיכה, לא?

נניח שפיתחת רגש כלפיה, מה עם המשיכה? זה גם יכול להתפתח?

ובכלל, כמה זמן מחזיק הרגש שפיתחתם בסדנא? זו מניפולציה שצריך לתחזק כל כמה זמן?

כרגע מה שעולה לי לראש:

עשיית מעשים למען האחר,

חשיפה של נושאים רגישים,

צבירת חווייות משותפות

ויש כמובן עוד..

הסדנא מתחילה בהיכרות,

היא מנסה לאתר את חסם הרגש בקשר, ולתת כלים לזוג להתגבר על החסם.

כשהיא מזהה דפוסים לא טובים, היא גם יכולה לעזור לזוג להיפרד.

אני הגעתי אליה עם 2 בנות.

עם הראשונה הרגש היה לא הדדי (היא הייתה עם רגשות ואני לא).

היא הצליחה לשבור לי מחסום, התפתח לי רגש אבל הוא לא היה יציב.

בהמשך,יחד איתה הבנתי שבת-הזוג 'חונקת' אותי, והיא עזרה לי להיפרד ממנה (כי בת הזוג לחצה עליי להמשיך וזה לא היה לי פשוט).

עם אשתי,

היא נתנה לנו כלים שעזרו לנו להיחשף יותר זה בפני זו.

וגם המליצה לנו לצאת לטייל, להצטלם יחד ולצבור חוויות משותפות.

לגבי אי התפתחות רגש לאחר כ-10 פגישות.

אני מסכים שזה כנראה לא יקרה מעצמו, אבל מניסיון אישי זה יכול לקרות עם עזרה (כפי שהיה אצלנו).

לגבי משיכה, אם אין משהו שממש גורם לדחיה, אז זה יכול לקרות.

אצלנו המשיכה התפתחה יחד עם הרגש.

לגבי כמה זמן זה מחזיק מעמד..

עם הראשונה, זה אכן לא היה יציב.

עם אשתי זה מחזיק כבר כמה שנים ללא צורך בעזרה מאז.

רגש לא מחזיק אם יש שגרה יומיומית שוחקת, אז מדי פעם יוצאים לדייטים, טיולים, חופשות וכד'.

(כל זוג עם מה שטוב לו והתדירות שהוא צריך) 

מה שעולה מכאן שעבדתם על חסימה רגשית. זאת אומרת, הרגש הפוטנציאלי קיים רק שהוא חסום ולכן לא מופיע בפועל.

אבל ייתכן שבאמת אין שום רגש וזה לא עניין של חסימה. צריך פשוט לעבוד בהנחה שיש חסימה רגשית, ואם זה לא עזר אז כנראה שאין שום רגש פוטנציאלי.

הבנתי נכון?

רק אחדד שאם יש התאמה שכלית, *הערכה הדדית, דיבור נעים ואין דחיה מבחינת הנראות.

אז הסבירות לחסם רגשי היא מאד מאד גבוהה.

*לגבי הראשונה שהזכרתי לעיל, לקראת סוף הקשר היא אמרה לי שהיא מרגישה שאני לא מספיק מעריך אותה, עד אז לא שמתי-לב לזה, אבל כשהיא אמרה את זה פתאום הבנתי שזה נכון..

שווה להתייעץ עם איש מקצוע.

זה נשמע לי שאלה שיא הטריוויאלית.

ואולי איש מקצוע זה יהיה מאמן לחתונה.. איזה אנשי מקצוע עוסקים בזה?

לא הייתי ממליץ להכליל

האם אתה יכול להכיר בחורות נוספות בקלות ? כאלה שסיכוי סביר שתהיה התלהבות כמו שהיתה לך כבר.

אם כן, אז כנראה עדיף לך להמשיך הלאה.

אם לא, אז שווה לבדוק לעומק אם יש משהו לעשות כדי להתניע את הקליק. ברוב המקרים יש מה להתניע.

הרי אם זו היתה הבחורה היחידה בעולם, היית מתנהג אחרת. זה על אותו סרגל.

החלק הקריטי הוא שאין לך משהו שאתה לא אוהב אצלה וזה רק נייטרלי כזה. כל עוד נייטרלי אז הכל פתוח ולפעמים גם משתלם יותר,

כמו תבשיל טוב על אש נמוכה.

בהצלחה.

גם רעב נובע מפעילות מוחית בעקבות מחסור באוכל. אחרת היינו שוכחים לאכול...

זה לא מוריד מחשיבות וחווית האכילה

התאהבות היא טובה וחשובה, בלעדיה היינו בודדים ומרוחקים.. זה מוסיף רגש וחיבור לאדם שאליו אנו רוצים להתקרב. 

התאהבות אבל היא דינמית, שיכולה להתעורר בשלבים שונים בקשר והיכרות.

 כנראה שלרוב היא לא תתעורר בדייט ראשון בו אנו יותר לחוצים ובוחנים אחד את השני. לכן כדאי לתת לזה קצת זמן ולראות אם מתפתח משהו 

כי בהקשר הזה העולם מתווך לנו דרך הפרשנות שלנו. אין פה עניין אובייקטיבי של אמת או שקר. יש מישהו שיהיה לך חיבור טבעי אליו ולמישהי אחרת לא יהיה, ולהיפך.

בנוסף לכך, המצע שעליו אנחנו מתנהלים זה המוח שלנו, נרצה או לא. אם למישהו יש לדוג' חסימה כלשהי, הוא לא יכול להגיד לעצמו "תתעלם ממנה, זו רק פרשנות שלך למציאות" וזה יפתר, כי המוח שלו מתנהל לפי החסימה גם בלי שירצה. ואפילו אם הוא כל הזמן יקדיש תשומת לב ויבדוק אם הוא מתנהל לפי החסימה או לפי מה שנכון, זה עדיין לא ישנה את המבנה הפיזיולגי שנוצר במוח שלו שיוצר את החסימה, וזה ישפיע על הרצון שלו. צריך "לחווט" מחדש את המוח.. ועם עבודה זה אפשרי. רק צריך קצת ללמוד איך המוח עובד כדי לעשות את זה בצורה הכי מהירה יעילה.

ולעצם העניין- חיבור יכול להיות טבעי ומיידי אבל גם יכול להיבנות עם הזמן. אם חושבים שזה חייב להיות כבר בהתחלה יכולה להיווצר במוח חסימה שתמנע מהחיבור לקרות גם בקשר שהוא כן היה יכול לקרות בו.

וגם יאוש יוצר דפוסים לא טובים במוח.. אז כדאי נסות לחשוב טוב

אהבה אמיתית זה דבר שנבנה עם הזמן והנתינה והקבלה וכל מה שזוג חווים

אבל את כל זה אין מספיק בהתחלה

וזה קשה או אפילו בלתי אפשרי לעבור את כל הדרך הזאת עד לשם בלי שיש לך כלום שמניע אותך

אז לכן הקב"ה ברא לנו את ההורמונים...שיתנו לנו את הכוחות בדרך להגיע לאהבה אמיתית

לגבי התהיה - אפשר לדמות את זה למצת ברכב. 

כדי שהרכב יתניע זה ניצוץ קטן שידלק ויפעיל את כל המערכת.

הניצוץ הזה הוא ההתאהבות.

זאת אולי תחושה שיטחית בתחילת קשר

אך בקשר יציב, וק"ו קשר ממוסד, התאבהות יכולה להיות ביטוי לאהבת אמת כלפי בן/בת הזוג.

דבר שני די כבר עם האין 

יש הכל גם גברים יציבים 

אם מצידך, אז זה מזעזע שאתה כותב את זה. רוצה להוריד כי היא לא יפה בעיניך? עניין שלך. אבל לכתוב שבגלל שהיא מכוערת היא רווקה, זה לא לעניין.

אם מצידה, זה עדיין לא בסדר שאתה כותב ככה על עצמך.

(וסליחה על ההבדל בין איך אני מגיבה כשזה קשור לבנות או לבנים. פשוט יופי זה משהו מולד ושאפשר טיפה לשחק איתו עם איפור וכדומה, אבל כמה תפילות אתה מתפלל ביום זו לגמרי בחירה שלך, וזה פשוט אומר שאתם לא באותו מקום ולא מתאימים)

ויש הרבה מאד בחורות יפות שהן רווקות, וגברים יציבים שהם רווקים. וכמובן מכוערות וגברים לא יציבים שנשואים. אז לא להכליל.

ואל תדאג, בע"ה שלך תגיע בקרוב🙏 המושלמת שלך☺️

אנחנו מדברים על המקרה הסטנדרטי. 

ואני מבינה שעל השאר אתה מסכים איתי, אם לא הגבת על זה?

בכל מקרה לא מדברים ככה לא על הצד השני ולא על עצמך.

בואו נוריד לרמת הפרקטיקה..

אני אתחיל

די לאיפור

מוזמנים להמשיך

אנשים עוד לפני שהם קולטים מראה חיצוני הם קולטים עם איזו אנרגיה הגעת לפגישה. מכיוון שאנחנו לא באמת מצליחים להגדיר "אנרגיה" (למרות שהגוף קולט אותה נהדר) אז אנחנו אומרים דברים אחרים.

למשל "היא מכוערת"  או "לא היה לי חיבור איתה" או "אני מרגיש לא נעים לידו". זה הכל שמות של אותו דבר. הצד השני לא עשה שום דבר רע במודע אבל אנחנו לא רוצים להיות שם. אז אנחנו צריכים להסביר לעצמנו משהו אחר.

רק לא הצלחתי להבין איך זה קשור ליופי כל כך, אם מישהי יפה בעיניי אז היא יפה ואם לא אז לא, בלי קשר לאנרגיה שלה, יכולה להיות מישהי עם אנרגיה וואו אבל לא כזאת יפה-נכון שפה יש כאלו שיגדירו אותה כיפה כי היה להם כיף איתה וכו על זה אתה מדבר?

וכל השמות האחרים שלה. של אנשים שנותנים לתחושה הזו שמות אחרים.

אבל יש הבדל בין "היא יפה" שהכוונה שהיא באמת יפה בעיניי לבין להגיד שהיא יפה כי אני לא יודע איך לתאר שכיף לי איתה..לא חושב שיש בחור שיתאר ככה מישהי אבל איני מכיר ויודע כל אז יכול להיות שאנוכי טועה.

ולכן, וכו.

אבל גברים יציבים, לא חושב שזה כל כך נכון…