חוץ מזה אין טעם להכנס לציציות של האחר.

אם מישהו יותר דוס ממני פחות יפריע אלה אם קיצוני (כי אני רוצה להיות יותר ...)

דברים נאים אמרת.

ואת הכותרת חשוב להדגיש, משום מה יש רוח אחרת היום...

למה את שוב שמה במסגרת אחת פאות וחצאית?

פאות זה אולי מנהג יפה. חצאית זו הלכה.

אני ממש לא "רוצה לבכות" שאנשים מקפידים על שמירת ההלכה.

ואני גאה בכל בחור ש"רוצה" בחורה ומוותר בגלל שהיא לא מספיק מקפידה על ההלכה ברמה שמתאימה לו.

לא מבין למה את מכניסה אותם למסגרת אחת, ואז זה נהיה כביכול לגיטימי לבוז לזה.

מישהי שהולכת בלי שרוולים זה גם קטנוני לפסול?

אורך החצאית אומר הרבה יותר מכלום, הוא אומר רמת הקפדה על ההלכה!

ועליה אתם לא מסכימים.

אתה אומר שזה על היחס להלכה והיא לא.

לדעתה אי שמירה על ההלכה אינו מעיד על ההקפדה על ההלכה?

וואלה...

ואתה לא יכול למדוד אדם בצורה כוללת על אתגר מסויים שהוא לא מצליח בו.

אחזור על השאלה בסוף:

על בחורה בלי שרוולים גם תגיד ככה?

ובכלל, היא השוותה את זה לפאות שזה בקושי מנהג יפה, והיא אמרה ש"העיקר להכיר את הבנאדם" כלומר - הלכה וזה - פאסה בשבילה....

היא בזה לרצון של אדם להתחתן עם מישהי שמתאימה לו ברמה הרוחנית, ו"רוצה לבכות" עלזה.

אז במחילה...

"היא בזה לרצון של אדם להתחתן עם מישהי שמתאימה לךו ברמה הרוחנית, ו"רוצה לבכות" עלזה"

המחלוקת היחידה בניכם זה מה היחס לחצאית. זהו. שום דבר מעבר לזה.

ואני מאמין שבתור בת עם רגישות לבנות האחרות סביבה זה יותר נוגע לה ורגיש בשבילה איך שמתייחסים לבנות שמתוך חולשה מסויימת לא מקפידות על זה ושופטים אותם ומכלילים אותם.

שיהיה.

אני מסכים שזה כואב וכו', אבל מה לעשות....

יש אנשים עם בנים דתלשים, זה יותר כואב. אז הם ינסו לייפות את המציאות ולטשטש את חשיבות הדת? אני מקווה שלא.

הקפדה על הלכה היא הקפדה על הלכה היא הקפדה על הלכה.

ככה לדעתי לפחות.

ואגב, אין כאן שום הכללה, אף אחד לא צעק עליהן, נאמרה כאן תשובה לשאלה פשוטה: עם מי תתחתנו.

זהו? כבר אין זכות לאדם לומר שהוא יתחתן רק עם מי שמקפידה על ההלכה?

זה נהיה דבר שמתאבלים עליו?

אללי לנו.

ובע"ה לא אשא אשה שתלך לא בצניעות. גם אם מישהו יגיד שהוא רוצה לבכות על אמות המידה שלי.

על אותה דרך אחזור על השאלה שלי: תתחתן עם כלה בלי שרוולים?

אתה יודע שלא, ולא תשווה את זה ללשה"ר. למה?

אולי כי זה דבר שנפרץ גדרו יותר והיצר מורה התר.

אולי כי אני עצמי לא שלם בזה.

אולי אני לא יודע מה, אבל דמגוגיה חבל לעשות.

פחות או יותר אני מניח שהתשובה הכי אמיתית היא שצריך התאמה ברמה, הרי לא תשאל עלי - אם לפי מה שכתבתי - זה אומר שאני צדיק תמים שמעולם לא עבר עבירה, נכון? למה? כי כולנו נופלים. אממה, עדיין אנחנו דתיים יותר מאלו שלא, וגם מאלו שפחות מאיתנו. איך זה? כי יש רמות הקפדה.

אז מה שנדרש מזוג, שרמתם תהא שווה, כפי שאני לא מושלם, כך גם היא, אבל על אותו משקל.

לשה"ר לצערינו, מהווה פחות משמעותי ברמת דתיות מאשר דיני צניעות.

ולכן אני, ברמתי שלי, לא אקח בחורה שאינה צנועה כראוי, אך כנראה שכן אקח בחורה שאינה מקפידה תמיד בלשה"ר.

כשם שאתה, אולי תיקח בחורה שלא מקפידה על XYZ, או הולכת עם חצאית קצרה. ולא תיקח מישהי בלי שרוולים.

ואולי מסורתי שיקח מישהי בלי שרוולים, לא יקח מישהי שנראית, במחילה, כמו בשר למכירה כשנגמר הנייר אריזה.

ואף אחד לא ינסה לטעון "למה זה כן וזה לא" כי יש רמות. וכל ילד מבין שיש רמות.

ועוד משהו: בחורה שקבוע מדברת לשה"ר חופשי על הבר - לא אקח! אכן! זה אכן רמה דתית נמוכה ביותר. אלא שאכן נדיר מי שלא נופל אף פעם בזה, מכל מיני סיבות.  ורחוק לדרוש מי שנקיה מזה לחלוטין. בחורה שרשמית הולכת עם חצאית קצרה - זה סיפור שונה ולא דומה בכלל.

ולסיום: מי שיגיד לי שהוא לא יקח בת שנופלת בלשה"ר - אני אצדיע לו, אני לא אנאם לו ש"קטנוני לפסול, וזה עניינים חיצוניים", ו"באתי להכיר בנאדם ולא כמה מילים" ו"לבכות על זה" וכו'.

היה כאן זלזול עקרוני בעצם הלגיטימיות לדרוש שמירת הלכה. וזה מה שמעורר לבכי על הדור שלנו....

ואתגר למטיבי לכת: אם מישהו יאמר לכם שהוא לא יקח בחורה שנופלת בלשה"ר - גם אז הוא יקבל תגובות שזה חיצוני וקטנוני ובאת לפגוש בנאדם, או שזה ישמע יותר טוב, כי להיות נחמד נהיה היום קדוש יותר מהלכות לא מספיק הומאניות?

תראה, אני לא מכיר אותך, אבל אני בטוח שגם לך יש גבול, אז נניח ששרוולים זה בסדר מבחינתך. מה יקרה אם "קשה לה" ללכת עם חולצה שמצליחה להצמד לחצאית/מכנס?.... כמו שמקובל היום בעוה"ר, ואם גם זה כן - אז בת שמסתובבת עם בגדים במידות של בגד ים, כי "קשה לה" גם תיקח?

לא. כי לכל אחד יש גבול, והגבול אכן נקבע לפי רמתו הדתית שלו.

לא כל כך מבין את העניין של השאיפות, השאלה אם הן מתקיימות... בחורה חילונית שמאוד שואפת לחזור בתשובה, אבל "קשה לה" תיקח? לא...

קשה קשה, אני מרחם ומשתתף בצערה, אבל אני רוצה מישהי שתתאים לי, לא שרק תשאף לזה....

אני לא אומר שצריך להיות בול פגיעה, וכמובן שהכיוון והרוח משחקים תפקיד חשוב, אבל "חייך קודמים" עם כל הצער והכאב, מי שהשאיפות שלה נפלאות והמציאות שלה באנלוידע איפה, אאלץ לא לישא אותה..

לגבי ההשוואה בין לשה"ר לצניעות ומה חמור יותר, שים לב, עניתי על זה היטב.

אבל, וזה אבל גדול, אני חושב שצריך קצת יותר ללמד זכות על בנות ישראל ובני ישראל.

לעניות דעתי, ההסבר הוא שככל שדבר פרוץ יותר בקרב החברה הדתית, ככה הוא כבר פחות אומר בהכרח על רמה דתית. ולצערנו הנושא הזה פרוץ מאד. וזה גם שורש ההשוואה ללשון הרע. לעומת זאת נושא שלא פרוץ בחברה הדתית- הרבה יותר עשוי להצביע על בעיה. במיוחד כשזה במודע ומבחירה ולא נפילות.

לשם המחשה- במובן מסוים, נראה לי שבהחלט עדיפה מישהי שלובשת מכנסי אלאדין מאשר חצאית שמגרדת את הברכיים (ואפילו אם עוברת את הברכיים). אעפ"כ סביר יותר שתעדיף מישהי עם חצאית שעוברת מעט את הברכיים על מישהי שלובשת מכנסי אלאדין. אני צודק? (וממש לא רק בגלל שאלות הלכתיות.)

עקרונית, רק שאע"פ שהדבר נפוץ, מאוד ברורה החלוקה בין תתי המגזרים שהוא נפוץ בהם, וכן, על פי רמה דתית.

לא אמנה שמות וקהילות, אבל כל אחד יכול לחשוב לבדו על המקומות הדוסיים שהציבור (מרכז, הרהמור, וכדו') ויחשוב אם נפרץ שם החצאית.

מה שאין כן בלשה"ר, שנפרץ בכל הרוחב, ולא מאפיין כלום.

ולכן ברור שמי שמגיע מהמקומות שזה לא נפרץ בהם, לא יקח מישהי כזו - כי או שהיא מהמקומות שלו והידרדרה, או שהיא ממקום שמלכתחילה ככה מקובל שם, וזה עצמו סימן שזה לא בשבילו.

וזה עוד רק מצד המאפיין, בלי שנכנסת לשיקול על מה הרמה שלו עצמו. כי אכן בחור שמקפיד מאוד בלשה"ר, לגיטימי שלא יקח בחורה שפרוצה בכך, ואע"פ שאין בזה שום מאפיין. כך גם בנידון דנן.

ובכל מקרה, ברור שזכותם של כל בחור ובחורה לדרוש מישהו שיקיים הלכות כראוי, כן, גם אם מצידם הם מקפידים יותר על הלכות מסויימות ולא אחרות.

לאן הגענו שזה דבר שצריך להתנצל עליו?

יש רוח מסויימת, גם בקרב חלקים כאן בשרשור, שעצם הרצון של אדם לאשתו תקפיד על משהו ראוי לבכי!!!! לאן הגענו? לאן???

לגבי הכמה נקודות... שוין. מה אפשר לעשות.

קצת צורם להגיד את המילה "לדרוש" בעניין הזה.

כאילו אין לי דרישה בזוגיות מול מישהי אלא השאלה אם יש דברים משותפים.

אם היא מדברת לשון הרע ואני נגד זה - אז פשוט אין לנו מטרה משותפת.

אם אני בעד שמירת ההלכה והיא לא תואמת את זה - אז שוב, אין מטרה משותפת.

השפה של מי יותר/פחות טוב או לחלופין מי יותר דתי או פחות דתי איננה צריכה להעסיק אותנו והיא מעוררת סלידה. השאלה האמיתית היא - מי מתאים לי? 

מה קשור להכיר אותך?

הבעת דעה מסויימת. והגבתי במדוייק למה שאמרת.

אם לדעתך מה שאמרת זה לא מייצג אותך - מדוע אמרת אותו?

היא כתבה מה שהיא רוצה. ואני הגבתי על מה שהיא כתבה.

לא רוצה להסביר שלא תסביר, אבל שלא תהלך אימים ותאשים אותי בהכנסת מילים לפיה.

איפה אתה רואה שהסקתי משהו על החיים שלה או נישואין או לוגיקה?

הגבתי רק להלכה, כי כן, היא לעגה למי שמקפיד עליה. זה נקרא בעיניך מסקנות כוללניות?

היא הגיבה לי ב"תרגע ותשמור על הפה שלך"..... אז לא אני נתתי כאן נופך של הילוך אימים.

ואם כן בזה או לא בזה, אינני יודע איזה שפה דובר כבודו, אבל אני לעת עתה דובר עברית. ובעברית. לומר שצריך לבכות על משהו, ולומר שמודדים סנטימטרים במקום בן אדם. ולהגיד שזה דבר שלא מהווה שיקול. ושמי שחושב ככה הוא קטנוני. זה נקרא לבוז. 

לא ממש מטריד אותי שזה מוזר בעיניך, כשיהיה לך טעון ענייני תאמר אותו. בנתיים אני אכן סבור שלומר את כל המילים שהיא אמרה זה נקרא לבוז.

נראה מתי ייפסק המוסר הכפול בין הצד הליברלי לבין הצד הדתי.

לומר שקטוני להקפיד על ההלכה - אין.

לומר שצריך לבכות על זה - אין.

לומר ש.. וש.. וש... - אין.

אבל לומר שכל הנ"ל זה בוז - אאוט.

לליברלים מותר הכל. ושהדוסים יסתמו ת'פה שלהם, הא?

ואם תחליט להגיב לדברים, אז אבקש ממך שבמקום ללכת סחור סחור תענה ישירות לזה:

 לומר שזה קטנוני וצריך לבכות על זה - זה כן בוז או לא בוז?

התגובה הזו מה שנקרא פצלש תמשיך להתסתתר - לקראת נישואין וזוגיות היא לא לבוז?

שמא תלמדי אותי מה זה כן לבוז?

במחילת כבודך, לא תוכלי להטיח דברי עלבון חמורים במי שאכפת לו מההלכה, ואז להגיד "אתה לא יודע לקחת רעיון כללי"... מזכיר את סנגורי היהודים באים "אתם לא מבינים הומור"...

סורי, בלי מילים מכובסות: לעגת למי שיקפיד על אורך חצאית אשתו או לא לעגת????

אל תגידי "רעיון כללי" תגידי אם לעגת. 

תגידי אם אמרת "קטנוני".

תגידי אם אמרת ש"צריך לבכות"

תגידי איזה מילים הכנסתי לך לפה ולא אמרת!

לא חכמה להגיב בטון נפגע, לצאת ה"נעלבת ואינה עולבת" ולברוח מהדיון. ממש לא חכמה.

לא כל כך הבנתי כלום. אבל את במוזה של  להכנס למקום של ה"נאשמת", ולהאשים בחזרה שאני סתם רוצה לרדת עלייך. אין טעם.

ואת לא חייבת כלום, בהחלט זכותך להגיד מה בא לך ולברוח. אף אחד לא יקח אותך על זה לבית משפט. אבל נורמלי זה לא.

מאחל לך באמת המון המון טוב בחיים, בהצלחה ענקית.

זה כמו לומר שלא חשוב מתי נכנסת שבת ומתי היא יוצאת, או לא חשוב האם יש תולעים בכרוב או בקמח

ואם הוא/היא אומר/ת לשון הרע, זאת גם עילה לפסול באותה מידה אך את זה לא כתבת.

יש פה מורכבות בעל שתי צדדים שונים שצריך לשים לב אליה -

א. היחס להלכה 

ב. היחס שלנו לאנשים שמפרים אותה

שני הדברים הללו - הם לא אותו דבר!!

ועכשיו תכל'ס - האם כולנו מקפידים על כל קוצו של יו"ד כל הזמן?

ואם לא  (אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא) - אז כל אחד שלא ישפוט את חברו על דברים שקשה לו בהם להקפיד. כל אחד יודע מה הדברים שקשה לו וכל אחד שיסתכל על עצמו.

האם אנחנו נקבע באופן סלקטיבי אלו איסורים ראוי לפסול עליהם ואילו לא? תמוה מאוד.

חוץ מזה חובה על בעל לדאוג לצניעות של אשתו עד כדי גט בלי כתובה

מצד האמת שניהם בדרגת חומרה של 'לאו'.

מצד הציבור - מי שאוכל חזיר הוא כמעט תמיד מנותק מהיהדות שלו.

לעומת מי שאומר לשון הרע הרבה פעמים מצטער על זה.

ההבדל בין לעבור על זה או זה הוא הבדל חברתי, לא עקרוני, זאת האמת. 

כל חריגה מגדרי הצניעות המוכרים מטעם הטישה בעלה נדרש לגרשה ללא גט על דת יהודית (מתאר לעצמי שזה צריך להיות ניכר...)

לגבי אורך חצאית כתוב בפירוש "שוק באישה ערווה" ורובנו הולכים לדעת מיעוט המאוד מקלה שמדובר בעצם בירך. אז אל תגידי אין מקור

גם אני מכיר את זה.. ראית פעם פסק דין של בי"ד רבני כיום שפסק ככה על אישה שהולכת על פי הסטנדרטים המקובלים בחברה?

יש עוד פרמטרים אחרים, או שהבעל משתמש בהלכה כקרדום לחפור בה והוא עצמו לא מקפיד על הרבה דברים.

אבל רווק שמלכתחילה רומה לקיים הלכה חייב להתחתן עם אישה צנועה

דיברת על מי שרוצה לשמור הלכה - שלא יצא עם מישהי דוברת לשון הרע, היא תכשיל אותו

https://asif.co.il/download/kitvey-et/b%20h%20y/b%20h%20y2/1%20(12).pdf

זה מאילוצים של מה שזה יגרום. אבל ברור שמי שרוצה מלכתחילה להתחתן לפי דת יהודית אמור מלכתחילה לא להתחתן עם מי שלא מקפידה על צניעות

גם אין שום קשר בין תזונה לבריאות, אין קשר בין משרד הביטחון לצה"ל או בין משרד החינוך לבתי ספר. אין קשר בין מלחמת העולם השנייה לשואה או להיטלר, ואין שום קשר בין אסטרונומיה לנוגה צדק ומאדים.

וכמובן שזה אני שמעוות את המקורות בשביל שיתאימו לי ולא את

גם אם לא מגרשים - לקראת נישואין וזוגיות

את מוזמנת להמשיך לקשקש כאן עד שנה הבאה.

(גם ביטלתי הרגע מעקב...)

שיש אורך (קוצר...) מסויים שהוא בוודאי לא עומד בגדרי ההלכה?

הויכוח כעת הוא רק ויכוח הלכתי טהור מהי בדיוק אותה מידה?

לא מה מותר ומה אסור..

עד כמה אתה נכנס לקשקע ובודק בזכוכית מגדלת.

ראית אותי הולך ברחוב ומחלק ציונים לבחורות?

זכותו של אדם להתחתן עם מי שתואמת את עקרונותיו, למה זה הפך להיות מילה גסה?

לבחור אשה שמתאימה לי, שיש בינינו שותפות. זה להכנס לקישקע?

האמת שמוזר לי עליך, מתוך ההכרות עם תגובותיך, שאתה מדבר ככה. באמת הפלאת אותי.

אם זה רק במישור העקרוני - גם לשון הרע זה עקרוני.

אם זה משקף דברים מעבר לנושא הזה ספציפית - אז זה כבר לא החצאית עצמה העניין, אלא המדד.

כבר טחנו את זה, גם אני השבתי, וגם אחרים השיבו.

כעת הנידון היה שקל"ת התווכחה עם בייניש אם בכלל זה מאפיין הלכתי, ושאלתי מה ששאלתי, ואתה בחרת לדחוף את המשגיח כשרות. והגבתי לך שזה דבר לא קשור בגרוש. זה הכל.

וכעת אני ממתין להבין את עמדתה של קל"ת בנוגע למה ששאלתי, אם היא חושבת שיש מידה מסויימת של חצאית שודאי נוגדת את ההלכה. או שהיא חושבת שעקרונית זה לא משנה ולא מעניין...

אם מוסכם שיש משהו שמנוגד להלכה.

ושהמצב הזה אכן מביא לגירושין לפי ההלכה.

ואם כן ברור שלא מתחתנים כך מלכתחילה.

נשאר הויכוח מהו השלב? בסדר, אז שכל אחד ממכם יפרש את המילים "חצאית קצרה" לפי ההגדרה שלו.

העיקר הוא במה שבייניש טוען - ש"חצאית קצרה" שכמובן בכוונה - מה שימצא ככזה על פי ההלכה כ"א לפי אמות המידה ההלכתיות שלו. הוא שלב שאי אפשר להנשא איתו, כי הרי מתגרשים בגללו. וזה תכל'ס עיקר הנידון כאן.

בפעם השלישית:

גם אם לא מגרשים - לקראת נישואין וזוגיות

לא באתי לפסוק הלכה, לא באתי לתת גט לאף אחת בלי כתובה, הייתי מאוד שמח במצבי הנוכחי להתגרש באופן כללי, אבל בתור רווק זה קצת בעייתי.

אבל אני בהחלט יכול לקבוע לפי זה מה צריך לעשות לפי ההלכה מי שמלכתחילה עוד לא התחתן ואין לו את האילוצים שיש בימינו בנוגע למקרה של גירושים, ויכול כך עם הרבה פחות בעיות לדאוג לעצמו לא להיות נשוי לאישה שאינה נוהגת בצניעות

שאני יוצא נגד איך שאת שמה לי מילים בפה, טוענת שאני בא לפסוק הלכה מה עושים בימינו במקרה של אישה שמתחילה ללבוש מעל הברך, כאשר טענתי פעמיים שאני לא נכנס לאילוצים של ימינו

אני יכול להתחתן עם כמה נשים שאני רוצה ואב יכול לחתן את בתו ללא רצונה כשהיא קטנה או למכור אותה לשפחה עד שתגדל

וכמובן שמצווה גדולה לסקול הומוסקסואלים ומחללי שבתות, להוקיע ולהחרים מי שלא מאמין ב13 עיקרים

כל הדוגמאות שנתתי קיימות בגמרא וגם הדינים שלהם

ואני אכן מגיב בציניות לכל הערימה של הקשקושים שלך שנובעת מכך שאת מסרבת לראות בבירור את האמת שאני מציג בפנייך

*גירושין ללא כתובה

גירושין ללא גט זה במקרה של מקח טעות (וגם אז בדרך כלל מצריכים גט לחומרא)

גירושין ללא כתובה זה במקרה שבו האשה מאבדת את זכויותיה, למשל במקרה שבו היא נוהגת בצורה לא ראויה ולכן הבעל לא מחויב לה

מגרשים ללא כתובה מי שהולכת ברמה של צניעות בעייתי מצד ההלכה. גם את מסכימה.

עכשיו יש לכם ויכוח מהי אותה רמה.

אז מה השקר שלו? שהוא סובר שההלכה מחייבת משהו מסויים ואת חושבת שהיא מחייבת משהו אחר?

זה לא שקר. יש לכם ויכוח בהלכה. זה הכל.

תמקדו את הדיון.

ששמה לי מילים בפה, רואה בפירוש שמגרשים על חוסר צניעות ומתכחשת לכך שזה ידבר על לבוש קצר (למה לא? זה נחשב איסור כשרות? ואם זה היה תקף רק לחלק מאיסורי צניעות, למה לא לפרט?) טוענת שאני משקר כאשר אני מביא סימוכים לכל מה שאני כותב תוך כדי שהיא שמה לי מילים בפה? לא תודה

בשביל שאוכל לעמוד על מה שחשוב לי בלי שהיא יותר מידי תתנגד או לא תתנגד בכלל וגם לא תתעקש על דברים שחשובים לה ונראים לי מוגזמים

ולא מתחרטת לרגע,בקשר אליך לדעתי כמה שיותר חרדי רק מרוויחים בדוק.

מבחינתי- מעדיפה מישהו דוס (כמוני או יותר) אבל אם יותר אז שיהיה מסוגל להכיל את המקום שלי ולא יצפה שאני אשתנה בשבילו.

(מכירים את זה: השקפה נסדר לך בבית, את פחות תורנית ממני אז התלבטתי, אבל הרב שלי אמר לי שזה יסתדר עם הזמן, הייתי רוצה שתהיי יותר צנועה, שתשמעי יותר שיעורי תורה.... )

אין סיכוי ככה!!!

לגבי רמה דתית נמוכה יותר- מעדיפה מאד שלא, אבל בסופו של דבר העניין הוא הכיוון של האדם ולאו דווקא המקום הספציפי שהוא נמצא בו עכשיו. כך שאם ברגע נתון זה הוא נחשב כפחות דתי ממני אך הוא במגמת עליה, אני חושבת שעם דיבור ותקשורת נכונים ניתן לגשר על הפערים הללו.

יותר דוסית, אז כל הכבוד. נראה אותה! חחחח סתאאם, אבל נסתדר אני מאמין חח ^_^ לומדת יותר תורה וכזה, ואני נניח פחות ממנה, זה לא בעיה עקרונית נשמע לי.

פחות דוסית, תלוי מאוד מאוד.

העיקרון המנחה כאן מבחינתי, שהמאמא קריטית לחינוך הילדים, וכזו שתפגין זלזול בהלכה כזה או אחר, או מתיחת גבולות ניכרת נשמע לי כדבר שלילי בהחלט.

כמו כן, יש עיקרון מנחה של כיוון ודרך ורצון. אם הרצון הוא להיות צדיקים גם אם עכשיו קשה, לשמור את כל ההלכה וכו' ברצינות אז לא חושב שאפסול.

"שבע יפול צדיק וקם".

הבעיה שלי עם גישה מיואשת. אם מישהי תאמר אני מדברת לשון הרע, לא מתכוונת להשתנות,
אז בהצלחה לה..

(בלי קשר יתכנו דברים שהפער הנוכחי יהיה גדול מדי)

נקודה שניה, שאם זה משהו פומבי מוצהר ולא ב"מאבק". למשל מישהי שהולכת עם חצאית שבקושי מכסה את הברך, ואין לה בארון חצאיות אחרות, זה סיפור אחד, אם יש לה חצאיות/שמלות אחרות זה סיפור אחר בהנחה שהיא באמת נאבקת בזה... במצב כזה אולי כן יהיה בסדר

כדי לחזק אותי..

אבל לי יש שאיפה להתחזק בע"ה.

כמובן שהפער גדול מידי זה לא טוב כי יהיה לי קשה לענות על הצרכים שלו מבחינה דתית

אבל בגדול אני רואה בזה יתרון.

אם הוא פחות דוס ממני מבחינתי זה בעיתי.

בע"ה שתהיה יותר דוסית ממני ככה תמיד נהיה במגמת עלייה.

לגבי אם היא לא שומרת על הצניעות הבסיסית לא הייתי יוצא איתה.

אם כמה שמבחינה מוסרית זה לא ראוי"לפסול" אדם על חיצוניות כביכול.. אבל לא אתפשר על דברים כאלה (מקווה)

לראות גם את העומק שלה ולא רק את מה שנראה מבחוץ. הרבה פעמים אישה מבטאת את עצמה דרך רגשות ושם דווקא אפשר להבין מי היא באמת.

אם אתה מבין שהיא בוגרת ומבינה תתקדם.

מאוד יכול להיות שיש פה משהו

מה שקפץ לי מהפוסט הוא שנראה שאתה קצת בודק אותה דרך רשימת נתונים חיצונית גיל לימודים תכנון קריירה

לפני שבדקת מי היא באמת(:

בסוף, מקצוע או העובדה שהיא כבר התחילה ללמוד לא מעידים בהכרח על בגרות. הייתי מנסה לברר קודם מי היא כאדם מה הערכים שלה מה היא אוהבת , איך היא חושבת ומתנהלת ורק אחר כך מחליטה אם הפער ביניכם באמת משמעותי..

אבל בסוף קשה לברר את כל זה בבירורים שלפני.. לפני אפשר לברר לרוב דברים יותר טכניים, שלפעמים מעידים על בגרות וכו'

או שאני טועה, מוזמנת להאיר את עיניי(:

האם עובד גם הפוך?

אפשר לדון על מה זה בגרות.

ואולי כדאי לפרק את המושג הזה - לדוגמה, האם אתה מדבר על מודעות כלכלית? על יכולת להכיל מורכבויות?

אם אתה יכול לפרק את המושג הזה, אפשר לנסות מראש לברר, וגם בפגישות לדבר על הנושאים האלה.

אבל -

קח בחשבון שבירורים לא בהכרח מציגים תמונה מלאה. כל אחד מכיר מישהו בפן מסוים שלו, ואולי לא מודע ולא מכיר צדדים אחרים.

לגבי פער השנים,

אני לא חושבת שהגיל הכרונולוגי בהכרח מעיד על משהו. לכל אחד מאיתנו יש מסע בחיים, ואנחנו עוברים בתחנות שונות, והאישיות שלנו משתנה בהתאם. יכול להיות מישהי בגיל 19 שעברה מבחינה נפשית הרבה יותר ממך - לא שזה תחרות, אלא שגם לה יש חיים מלאים.

תמיד תפסתי את עצמי כאדם בוגר יחסית לחברות שלי; זה לא מנע ממני לצאת עם אנשים שצעירים ממני בכמה וכמה שנים - וגם אם היה בינינו פער כמו שאתה מתאר, אבל הפוך, לגבי הלימודים. גם מזה לא נבהלתי, כי מה זה כמה שנים של לימודי מקצוע יחסית לחיים שלמים ביחד?

ואולי זה קצת אירוני, אני חושבת שמי שיצאתי איתו עם הפער הגי גדול מעליי - היה אחד המדוייטים הכי פחות בוגרים שלי (לפי ההגדרות שלי), ודווקא עם לא מעט שצעירים ממני ראיתי בגרות גדולה יותר. כמובן שלא כולם, היו גם כאלה שהיו צעירים ממני, וממש לא בוגרים בעיניי - כשהפער שכתבת, כשאני בלימודים והם עוד לא יצאו מהישיבה (כולל לא עשהו עדיין צבא), יחד עם איך שהתרשמתי בפגישה - ראיתי שזה מאוד לא רלוונטי מבחינתי.

בקיצור, לדעתי צריך לבדוק לגופו של אדם. אם שאר הפרטים נשמעים לך טוב, לדעתי כדאי לנסות -

אבל --

רק אם אתה מגיע עם ראש (ולב) פתוח.

אם אתה כבר ירית את החץ ורק רוצה לצייר מסביב את המטרה, עזוב. אתה לא צריך להוכיח שום דבר לאף אחד. רק אם אתה מוכן לתת הזדמנות אמיתית לבחורה להביא את עצמה, לך על זה. אם אתה לא שלם עם זה, אם כל הזמן יהיה לך ציפור בראש שתגיד לך - היא ילדותית, אינפניטילית וכו' - חבל על הזמן שלכם.

.

ואני זוכר שגם היה לי חשש דומה וראיתי שהיא בוגרת והכל היה סבבה.

תחשוב על זה שהיא אחרי שנתיים שירות,

כמו שהשלב של הצבא מבגר אז ככה גם שירות לאומי, וממש לא פחות בדר"כ.

אתה יכול לשאול בבירורים איפה היא ביחס לרצון להתחתן, אם היא מתכננת ללמוד בקרוב, אם היא בכללי בחורה מקורקעת-מעשית שלוקחת אחריות על עצמה ועל הסביבה.

חוץ מזה, תזכור - יש בזה גם יתרון שהיא צעירה, זה משהו שאפשר מאוד להנות ממנו

זוגות כאלה, אנחנו ביניהם (:

( עם פער של כמעט 5 שנים, אני הייתי בת 19 בחתונה)

בנות בגיל הזה הרבה פעמים כן בוגרות, והרבה מהן גם די סגורות על עצמן.

מה היא עושה שנה הבאה זה משהו שאתה כן יכול לבדוק בבירורים...

קיצור, לא לפסול על הסף

שהתחתנה כשהייתה בת 18

עם בן 24

אפילו תעודת בגרות לא הייתה לה

אבל היא הייתה בוגרת ובשלה

והם התאימו

בגיל 21 יצאתי עם מישהי בת 24, היה הרבה פחות ממה שחשבתי והיא הודתה שגם היא הופתעה.

המרחק הזה לא חריג… נפגשים באמצע, נפגשים פעם פה ופעם שם.

ואם הקשר מצליח ומתקדם, המרחק כבר בכלל לא יהיה גורם בשיקולים…

אני נקבית. מספיק אני מתאמצת בכך שאני מקבלת."

סתם

אם יש מרחק משמעותי והזמן יקר, זה די מתבקש להפגש באמצע ברוב הפעמים.

חיזור מצד הגבר יכול להתבצע באופנים נוספים וזה לא צריך להיות כל כך טוטאלי.

אני מאמינה שיש יופי בדינמיקה שבה הגבר נמצא יותר באנרגיה הזכרית, יוזם, מחזר, מוביל ונותן, והאישה באנרגיה הנקבית, מקבלת, נענית, נוכחת ומאפשרת לו להעניק, תוך שהיא מעריכה את המאמץ.

זה לא נובע מחוסר יכולת של האישה, אלא מבחירה בדינמיקה שיוצרת בעיניי ביטחון, הערכה ומשיכה. לכן, באופן אישי, אני פחות מתחברת למצב שבו הגבר מצפה שהאישה תגיע אליו או שמתחילים לחשב תורות. זו פשוט תפיסת הזוגיות שאני מאמינה בה.

אני חושבת שלפעמים יש גברים שמפספסים את הנקודה הזו. לא כי האישה לא מסוגלת לנסוע, ברור שהיא יכולה, אלא כי עבור הרבה נשים, החיזור עצמו הוא שפה של אהבה. כשגבר אומר "הפעם תבואי את", הוא אולי מתכוון לחלוקה הוגנת, אבל יש נשים שחוות את זה כוויתור על המקום המחזר והיוזם שלו.

אני תמיד אומרת לגברים שמתייעצים איתי הבחורה שלכם היא האדם האחרון שכדאי להתחשבן איתו. תנו מכל הלב. אישה מרגישה היטב מתי גבר נותן מתוך רצון ואהבה, ומתי זו רק חלוקה טכנית או סימון וי. בעיניי, דווקא הנתינה החופשית היא זו שבונה ביטחון, הערכה ומשיכה לאורך זמן.

תבחר נכון או ..

אבל החשש הזה לא בא ממני, אלא מהצד השני- הבחורה.

שלדעתי חבל לא לנסות אפילו, וצריך לראות אם בכלל יש בסיס

ואם צריך פתרונות אז נמצא בעתיד..

שורה תחתונה- ממנה הבנתי שזה יותר מרתיע אותה.

מקווה שזה לא היה נשמע אצלה נואש מידי, אבל הבנתי שגם ככה בנות אוהבות חיזור במידה מסויימת

אח"כ רואים איך מתפתח הקשר והדינמיק, הזמינות של כל צד

אל תתייחס לאישה כמו לחבר שלך

לפעמים גברים היו מצפים שאני אחזור ב11 בערב לבד זה לא נעים וברור שזה הוריד לי חשק

לא נעים לדעתי..

ועוד יותר ברור ומובן מאליו שבחורה לא חוזרת לבד הביתה בשעת לילה.

תחשבי שהגבר תמיד צריך להגיע לאיפה שהבחורה גרה. אם מדובר בחצי שעה נסיעה זה באמת לא נורא. אפילו שעה.

אבל לנסוע שעתיים כל כיוון כדי לפגוש מישהי זה לשלם מחיר מטורף על כל דייט. תלוי מי, תלוי בסיטואציה, אבל להרבה אנשים נסיעה שעתיים לכל כיוון זה קנס רציני.

וזה אומר שאם הקשר דורש סבלנות, לתת לה את הזמן שלה להבשיל בקשר, לתת לקשר עצמו להבשיל, לתת את עצמך - אז באיזשהו שלב, אם לא ממש ממש כיף לך בקשר, נמאס לך לשלם את המחיר. יכול להיות שתגיע לפגישות מותש, ולפחות התשובה לשאלה של "האם אני רוצה לפגוש אותה שוב" יהפוך להיות שוב ושוב "לא בטוח", או "היה יכול להיות נחמד אבל אני לא יכול לעמוד בזה". ואם יש ספקות - אז זה קשר הרבה יותר שביר, כי בשביל מישהי שאני גם ככה לא בטוח, כנראה המוטיבציה שלי להשקיע השקעה רצינית תהיה פחותה יותר

ונכון שחיזור הוא חשוב, וזאת בדיוק הסיבה שצריך למצוא דרך שהבחורה תבין שכאן זה כבר לא חיזור, זה הקרבה, וצריך למצוא דרך לשמור על החיזור ועדיין להקל קצת את העול הזה.

ואז אם צריך להחליט בין לא לפגוש מי שגרה במרחק כזה, לבין האפשרות לחלוק את העול של הנסיעות - אני חושב שהאפשרות של לחלוק היא קצת יותר טובה

מספר פעמים.

מצד הבחורה לפחות.

אם היא תהיה חשובה לך, ומתאימה לך, ותתאהב בה,

אתה תרחף מחיפה עד אליה.

בסה"כ רצועת חוף קטנה בינכם.

יש שיר כזה- גם לי מגיע להיות מאושר, אל תשאיר אותי מאחור...תן לי מחסה מהקור.. עד שיקלו המים עד שנגיע אל החוף.

רחוק. מה זה כמה שעות לנסיעות כדי לא לפספס את הזדמנות חייך?

אצלנו בקהילה יש הרבה אנגלוסקסיים. זוגות שהמרחקים בין הערים מהם באו פי כמה יותר רחוקים - לונדון ומנצ'סטר למשל, בוסטון וצפון ניו ג'רזי…

באופן כללי מאוד אין סיבה שזה לא יעבוד. יש אנשים גמישים והתחבורה מפה לשם לא כזאת מטורפת אפשר גם להיפגש באמצע.

מי שממש רוצה להרגיש חיזור כאילו אנחנו לטאות בג'ונגל ושה"גבר" שלה יסע אחריה שעתיים אחרי העבודה ויחזור הביתה בשתיים בלילה אחרי כל פגישה, לבריאות.

אישית אני רואה בזה משהו קצת מטומטם כי למה שתחזר אחרי מישהי שאתה בכלל לא מכיר? לך תבין. אבל לא משנה.

תעשה מה שכיף וטוב לך. אם אתה מרגיש שסבבה לך לנסוע רחוק או אפילו לנסוע עד אליה ואתה רואה בזה משהו מגניב ורומנטי ומעניק אז אחלה. אם זה מתיש אותך ואתה קם למחרת הפוך והפגישות הופכות לחתיכת קאדר אז אין בזה שום טעם. לשניכם אמור להיות נחמד וכיף.

האמת יש מדרש רבה כזה – לכל המפקפקים והמפקפקות.

רַבִּי אַבָּהוּ פָּתַח: בַּיִת וָהוֹן נַחֲלַת אָבוֹת וּמֵה' אִשָּׁה מַשְׂכָּלֶת, רַבִּי פִּינְחָס בְּשֵׁם רַבִּי אַבָּהוּ, מָצִינוּ בַּתּוֹרָה בַּנְבִיאִים וּבַכְּתוּבִים שֶׁאֵין זִוּוּגוֹ שֶׁל אִישׁ אֶלָּא מִן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, בַּתּוֹרָה מִנַּיִן: וַיַּעַן לָבָן וּבְתוּאֵל וַיֹּאמְרוּ מֵה' יָצָא הַדָּבָר. בַּנְּבִיאִים: וְאָבִיו וְאִמּוֹ לֹא יָדְעוּ כִּי מֵה' הִיא. בַּכְּתוּבִים הַיְנוּ דִּכְתִיב: וּמֵה' אִשָּׁה מַשְׂכָּלֶת. יֵשׁ שֶׁהוּא הוֹלֵךְ אֵצֶל זִוּוּגוֹ וְיֵשׁ שֶׁזִּוּוּגוֹ בָּא אֶצְלוֹ, יִצְחָק זִוּוּגוֹ בָּא אֶצְלוֹ: וַיַּרְא וְהִנֵּה גְּמַלִּים בָּאִים. יַעֲקֹב הָלַךְ אֵצֶל זִוּוּגוֹ, דִּכְתִיב: וַיֵּצֵא יַעֲקֹב.

אחד בשביל השניה

קצת מוגזם להגביל גם אזור מגורים בתוך הארץ הקטנה.

מדובר בקשר למטרות חתונה ולא קשר אחר..

ובהתחלה כמחווה אני כן רואה את זה יפה לבוא יותר לאזור שלה, בהמשך אפשר להציע במרכז.

הכירו בזמן שהוא למד בישיבה בדרום והיא למדה בתל חי. וגם בתי ההורים במרחק של מעל שעתיים נסיעה.

ובכל זאת- התאמצו, נפגשו, היום כבר עם חמישה ילדים.

אני ובעלי מרחק שעה וחצי נסיעה

פעמיים ראשונות הוא בא, אחרי זה גמני נסעתי

זה לעניין הדייטים

בעלי הניח על השולחן מהרגע הראשון את העובדה שהוא רוצה להישאר לגור בעיר שלו, ועברתי לגור בעיר מגוריו. מתרגלים להכל ואני לא מצטערת על ההחלטה

כדאי לדבר על זה

על פקטור של מרחק

אם תתחתנו תיהיו קרובים נכון? כלומר תגורו באותו בית

לתקופת הדייטים תיפגשו בנקודות אמצע ומניחה שגם לפעמים אתה תיסע אליה וההפך

חברה טובה שלי נשואה +8 ילדים בזוגיות מדהימה

היא מרחובות בעלה מרמת הגולן..

אני גם נמצאת במקום הזה. קצת יותר "מבוגרת ממך", וגם, כמעט ולא היו לי קשרים רציניים, הרוב נגמר אחרי משהו כמו פעמיים. הציפייה הזאת לפעמים הורגת, אני לפעמים מרגישה ממש מחנק אמיתי של תסכול ואכזבה, אבל אני משתדלת להיאחז באמונה תמימה שזה פשוט יבוא ושזה קיים, רק אם לא ארים ידיים. ואסור, פשוט אסור, לפזול הצידה ולראות מה קורה אצל חברות (אני בדיוק רוצה לפתוח שרשור בנושא הזה), זה שעוד אחת מתארסת אין לזה שום השפעה עלייך, על המסלול שלך, על הדרך המיוחדת שלך בדרך לבעלך. אנחנו אנשים מאמינים ואנחנו יודעים שהעולם לא הפקר, הכל מתוכנן ויש אלוקים שמוביל כל אחד בדרך שלו, גם אם היא קשה, מלאת ייסורים ומרגישה כאילו את קורעת בעצמך את ים סוף. קחי לך פסק זמן, קצר, אם את לא רוצה הפסקה ארוכה, לפעמים זה פשוט הכרחי בשביל לתת לנפש שלנו קצת לחזור לעצמה ולהתאפס. להיכנס ללופ זה מתיש ולא טוב, ואם את מרגישה שאת שם קחי לך צעד אחורה בשביל אחר כך לעוף קדימה. ותשבי עם עצמך ותנסי לראות אם יש דברים שאת יכולה לשנות באופי הפעולה שלך, לפנות לשדכנים אחרים, חברות שעד היום התפדחת לפנות אליהם, לשנות את הכרטיס שלך ככה שיגרור הצעות יותר מדוייקות, לשבת עם עצמך ולעשות זיקוק ערכים של מה באמת חשוב לך ומה סתם נחמד, והכי חשוב, נראה לי, לא להילחם בעצמך. מרגישה שמשהו לא שייך? תורידי. בלב שלם. ואל תתאכזבי ותכעסי על עצמך. את צריכה להיות עם מישהו כי את בוחרת בו לא כי הוא בחר בך.

סליחה אם סתם הארכתי, מקווה שעזרתי במשהו, ותמיד תזכרי ש"טוב ה' לכל", תנסי להתמקד קצת יותר במה שעושה לך טוב, ולא להתייאש. בהצלחה

ברור שאין אלטרנטיבה אחרת.

את יכולה לנסות לבדוק עם עצמך האם את מפוקסת מספיק על מי שאת וממילא על מי שאת מחפשת.

אם תהיי שלמה עם עצמך, המרחב של הניסוי והתהייה יקטן.

הדרך הזו, היא ארוכה, מתישה, ודורשת ים של כוחות, ולפעמים המאגרים של הכוחות פשוט נגמרים

אני יודעת שצריך לקום, לחפש, לדייק עוד ועוד.

אבל פשוט אני רוצה להגיע למצב שמצאתי את בעלי. ואין לי כח לעוד פעם, קצת התעייפתי מהדרך.

בדיוק באותה מידה, שאני יודעת שאני אקום ואמשיך עוד פעם, עד שאצליח.

פשוט תני לעצמך זמן, כמה שאת צריכה

ואחכ תבואי עם כוחות מחודשים

אל תפחדי מההפסקה.. היא תיתן לך כוחות להמשך הדרך

תהי גאה בדרך שאת עוברת נשמה

שאת נאמנה לדרך שלך .

יש לי מחשבות בלב שאשאיר אותן לעצמי... למה הן מקבלות שורה בכל זאת? כי צריך לתת להן ביטוי איכשהו, גם אם לא גלוי, אחרת לא אצליח להמשיך לכתוב מה שרוצה שיגיע אלייך.

ועכשיו,

שולחת חיבוק לתסכול, ולכאב ולאכזבה ולכל הרגשות האלו שמסתובבים שם בנפש.

אמרת שנמאס לך מעצות, ודיוקים ואמירות ... אז לא באתי לתת כאלו.

רק לשים זרקור על משפט אחד שאמרת -

'הפסקה' לא חייבת להיות כשהמיקוד בה הוא על ה'בין דייטים'.

הפסקה יכולה להיות פשוט עבורך, עבור הנפש שלך שזקוקה עכשיו לנשום רגע עמוק, להרגיש מה עובר בפנים בלי להילחם בזה... לתת לזה לעבור כמו משב רוח (גם אם חם וכבד באמצע הקיץ), ולהמתין למשב רוח קליל שיבוא אחריו...

וכשהוא יבוא, להרים עיניים, להסתכל על השבילים שפתוחים לפניך, ולבחור אחד ללכת בו וללמוד את הדרך שלך בעולם דרכו.

לא ממקום מיואש, לא ממקום שחושב על הסוף שלו...

אלא פשוט כדי ליהנות מהמסע שיוביל לאן שיוביל...

ואולי גם תופתעי לגלות, שהבית לא חייב להיות רק בקצה של שביל, אלא הוא בכל מקום שבו נמצאת...

אֲת.

גם לחיוב וגם לשלילה

רק צריך לזכור שלפעמים אנשים מצטערים כחוכמה בדיעבד בכל מקרה.

מה שאפשר לעשות זה להיות קשובים לאנשים חיצוניים שאינם מעורבים ריגשית

ולשים לב לדברים שעלולים להיחשב כתמרורים ( לאו דווקא אדומים, אלא כאלה שפשוט לא מתאימים לך)

ולזכור עבודת המידות.

לא רק בחתונות

בכל נושא

אני חושבת שיש כאן גם צד נוסף.

יש בנות שהתחתנו בגיל צעיר בין היתר כי התלהבו מהבחור הראשון שבאמת נתן להן תחושה שרואים אותן, שמתעניין בהן ונותן להן תשומת לב. לפעמים זה הרגיש להן כמו הזדמנות שלא תחזור, והן חשבו כנראה שלי ..

ומנגד, יש נשים בנות 28, 30 ו-32 שאני מנסה לשדך. דווקא להן הרבה יותר קשה להתרגש ממחמאות או מהתחלה טובה, כי הן כבר פגשו את זה לא מעט. מחמאות ותשומת לב הן לא מה שמכריע עבורן (:

האם הן יכלו להתחתן? כנראה שכן, ואולי אפילו מזמן. אבל בעיניי הן לא מחפשות רק את ההתרגשות הראשונית או את התחושה שמישהו בחר בהן.

 הן מחפשות משהו עמוק יותר  חיבור אמיתי, ערכים משותפים ותחושה שזה באמת האדם הנכון לבנות איתו חיים.

לכן אני דווקא חושבת שיש בזה אומץ. לא לבחור מתוך לחץ, לא מתוך נו כבר הגיע הזמן להתחתן ולא מתוך רצון לרצות את הסביבה, אלא להישאר נאמנה לעצמך גם כשזה לא פשוט בכלל.

האם יש גם מקרים שבהם צעירות מושפעות יותר מלחץ חברתי? לדעתי כן. יש משהו בנשים שכבר עברו כמה שנים בעולם הדייטים נניח מעל 26 שהן פחות עסוקות בלרצות את הסביבה ויותר יודעות להקשיב לעצמן.

אני זוכרת בחורה בת 22 שבכתה לי בטלפון רק כי אמרה לא להצעה. כששאלתי מה קרה אמרה שהייתה לה שדכנית שגרמה לה להרגיש שהיא חייבת לתת אינסוף הסברים ולהצדיק את עצמה.. אז היא ממש נלחצה שזה שוב יקרה

בעיניי זה לא נכון. בגיל צעיר הרבה פעמים עדיין קשה להתמודד עם הלחץ הזה.

בסוף, כל אחת נמצאת במסע שלה. הכי חשוב הוא הרבה חיבור לעצמך, תפילה, ועבודה פנימית  כדי שהבחירה תגיע ממקום שלם ולא ממקום של פחד או לחץ.

( ובפן האישי ואני יכולה להגיד על עצמי  יכולתי להתחתןזה לא שאין בחורים שרוצים , זה שפשוט לא הרגשתי שזה בעלי..

זה שחברות שלי כבר נשואות לא אומר שאני צריכה להתחתן מתוך לחץ. זה פשוט לא..

אני לא יאבד את עצמי רק בגלל כמה בחורים שרוצים להתחתן מי אמר שאני רוצה ;/

שהרבה פעמים את מחלקת בתגובות שלך בין בין הכלות הצעירות- אלו שהתחתנו מתוך לחץ חברתי, התלהבות ראשונית וחוסר בשלות

לבין הכלות מבוגרות יותר: אלו שהתחתנו מתוך קשר אמיתי, פנימי ועמוק, מחוברות לעצמו ולאנרגיה שלהן.

ואני מתקוממת על החלוקה הזו.

נכון, יש כאלה שאכן אצלם זה ככה, אבל ממש לא כולם, וממה שאני מכירה בסביבה שלי, גם לא הרוב.

כי באמת יש מכל הסוגים.

אז נכון שמי שהתחתנה בגיל 19 כנראה פחות בוגרת מבחורה בת 29 אבל זה לא בהכרח הופך אותה ללא בשלה שהתחתנה ממניעים לא נכונים.

ברור שלך כרווקה יותר נכון להתמקד ביתרונות של נישואין בשלב יותר מאוחר, ואין לך מה להתבחבש בכמה כיף להתחתן בגיל 19, אבל עדיין, ההכללה מאוד צורמת לי

(ודווקא מי שמתחתנת בגיל ממש צעיר, הרבה פעמים זה לא מתוך לחץ, כי אף אחד עוד לא מצפה ממנה להתחתן...)

באופן אישי, אני לא מכירה הרבה נשים שהתחתנו בגיל 19 מתוך בשלות מלאה והחלטה מאוד מגובשת. ברור שיש כאלה, אבל בעיניי הן פחות שכיחות.

ומצד שני, הכרתי גם נשים שהתחתנו בגיל 21 והיו בוגרות מאוד וקיבלו החלטה מתוך מקום בריא ומהמם

ואם כבר מדברים על לחץ, לפעמים דווקא בנות בנות 22 מרגישות יותר לחץ להתחתן מאשר בנות 27. למה?, בעיניי זה קשור לסביבה משדרת אותו דבר

(עד גבול מסוים)

אנשים מסגנון מסוים נמשכים לסגנון מסוים ולאו דווקא השקפתי שזה לדעתי החלק הפחות מעניין אלא מצד האופי

וכמובן המוסד מחזק את העניין

אלא שבחורי ישיבה אינם באמת חשופים לעולם המדרשות והאולפנות ולהיפך מלבד שמועות וקווים כלליים מאוד.

לק"י

והאמת שגם בסוף י"ב זה לא תמיד אומר משהו.

לצורך העניין אני למדתי באולפנא אזורית, שהיו בה כל מיני סגנונות. אני הייתי מההכי דתיות שם.

אם מישהו היה בוחן אותי לפי האולפנא, הוא כנראה היה חושב שאני משהו אחר.

לא חושבת שאולפנא או ישיבה תיכונית אומרים הרבה

לא תמיד זה בבחירת הנער/ה ולפעמים השיקול הוא נוחות / לימודים / הקו של ההורים והבית.

גם אחרי תיכון צריך להיזהר עם ההכללות.

מה שכן-

זכותך להגיד סגנון X מעניין אותי ולפנות למוסד שאתה עלול למצוא בנות כאלה או לציין זאת בפני השדכן

(עדיף כמובן לתאר מה קנה אותך במקום הזה ולא רק להגיד מדרשה X מעניינת אותי או מכללה או אוניברסיטה כזו או אחרת)

מעניין אותי כי אני מחפש א' ב' ג'

ככה אתה נותן למי שמשדך אפשרות למצוא את מה שמעניין ומסקרן אותך גם במקומות אחרים שאולי לא היית חושב לחפש.

אני מסכים עם מה שאמרתם אבל לא לגמרי. אני אחדד. אם ניקח כדוגמא את הציבור החרד"לי האם המוסדות שם מעידים על האופי והרמה התורנית או שהם רק מחזקים את זה?

לק"י

עד לגיל 20+

הטובים הולכים ללמוד במקום מסויים, גם בגלל שיקולים שהאלטרנטיבות הרבה פחות טובות.

זה באמת לא מעיד על אורח החיים, הההשקפה, הכיוון הדתי, בגיל 20 ומעלה.

אני יכול להעיד על עצמי שלמדתי בישיבה שנחשבת ממש אשכנזית ואני בכלל בכלל לא כזה. לדעות קדומות בדרך כלל יש שורש באמת, אבל צריך לקחת אותן בערבון מוגבל ולבדוק כל מקרה לגופו.

אני אישית מרגישה שמקום לימודים יכול לתת כיוון מסוים אבל הוא לא באמת מגדיר את האדם.

פגשתי בוגרות של אותה אולפנה או מדרשה שהיו שונות מאוד אחת מהשנייה. בסוף האישיות הערכים וההשקפה נבנים מהרבה דברים לאורך החיים ולא רק מהמקום שבו למדו.

לכן הייתי פחות מתמקדת בשם המוסד ויותר במי שהבחורה היא היום.

לבדוק מוסד תיכוני:

א. מי בוחר את המוסד?

עד כמה זה החלטה שלי, ועד כמה זה החלטה של ההורים שלי?

ב. עד כמה בוגרים של מוסד דומים זה לזה? עד כמה אתה דומה לחבריך, ועד כמה אתם מקשה אחת?

ג. עד כמה הבחירה במוסד משקפת עמדה אידואלוגית, ולא נוחות\סיבה כלכלית\חברתית וכו'?

ד. עד כמה מה שהיה לפני "היציאה לעולם האמיתי" משקף את מי שאני היום? פתאופ כשאנשים יוצאים מהמסגרת, הם יכולים לבחור דרך קצת שונה ממה שהיה.

מדרשות זה אולי יותר פשוט, כי זה יותר מבטא בחירה אישית. אבל גם שם יש מגוון (בדיוק כמו שבישיבה יש מגוון...).

אבל בהחלט -

סטיגמות עוזרות לנו להתמודד עם העולם. לחלק אנשים לקופסאות. האם זה בהכרח נכון ויעיל? אפשר לדון על זה. אבל כדאי לדעתי להסתובב עם התודעה שזה לא בהכרח שמי שאתה מחפשה תהיה בוגרת אולפנה X ומדרשה Y, אלא שזה יכול לבוא מכל כיוון, גם אם אתה מחפש דווקא בוגרות של מוסדות מסוימים.

יש הרבה קווים דקים פה שצריך לברר. ולכן אין כאן דבר מוחלט. צריך לדעת לברר טוב ונכון וגם לדעת איך להתייחס לסטיגמות

ברור לי שבחורה שלמדדה באולפנת ראשית תצא משם עם סל ערכים מסוים וזה לא בגלל הסטיגמות זה באמת בגלל שהיא בחרה לבדוק שם ולקבל מהאולפנה