חוץ מזה אין טעם להכנס לציציות של האחר.

אם מישהו יותר דוס ממני פחות יפריע אלה אם קיצוני (כי אני רוצה להיות יותר ...)

דברים נאים אמרת.

ואת הכותרת חשוב להדגיש, משום מה יש רוח אחרת היום...

למה את שוב שמה במסגרת אחת פאות וחצאית?

פאות זה אולי מנהג יפה. חצאית זו הלכה.

אני ממש לא "רוצה לבכות" שאנשים מקפידים על שמירת ההלכה.

ואני גאה בכל בחור ש"רוצה" בחורה ומוותר בגלל שהיא לא מספיק מקפידה על ההלכה ברמה שמתאימה לו.

לא מבין למה את מכניסה אותם למסגרת אחת, ואז זה נהיה כביכול לגיטימי לבוז לזה.

מישהי שהולכת בלי שרוולים זה גם קטנוני לפסול?

אורך החצאית אומר הרבה יותר מכלום, הוא אומר רמת הקפדה על ההלכה!

ועליה אתם לא מסכימים.

אתה אומר שזה על היחס להלכה והיא לא.

לדעתה אי שמירה על ההלכה אינו מעיד על ההקפדה על ההלכה?

וואלה...

ואתה לא יכול למדוד אדם בצורה כוללת על אתגר מסויים שהוא לא מצליח בו.

אחזור על השאלה בסוף:

על בחורה בלי שרוולים גם תגיד ככה?

ובכלל, היא השוותה את זה לפאות שזה בקושי מנהג יפה, והיא אמרה ש"העיקר להכיר את הבנאדם" כלומר - הלכה וזה - פאסה בשבילה....

היא בזה לרצון של אדם להתחתן עם מישהי שמתאימה לו ברמה הרוחנית, ו"רוצה לבכות" עלזה.

אז במחילה...

"היא בזה לרצון של אדם להתחתן עם מישהי שמתאימה לךו ברמה הרוחנית, ו"רוצה לבכות" עלזה"

המחלוקת היחידה בניכם זה מה היחס לחצאית. זהו. שום דבר מעבר לזה.

ואני מאמין שבתור בת עם רגישות לבנות האחרות סביבה זה יותר נוגע לה ורגיש בשבילה איך שמתייחסים לבנות שמתוך חולשה מסויימת לא מקפידות על זה ושופטים אותם ומכלילים אותם.

שיהיה.

אני מסכים שזה כואב וכו', אבל מה לעשות....

יש אנשים עם בנים דתלשים, זה יותר כואב. אז הם ינסו לייפות את המציאות ולטשטש את חשיבות הדת? אני מקווה שלא.

הקפדה על הלכה היא הקפדה על הלכה היא הקפדה על הלכה.

ככה לדעתי לפחות.

ואגב, אין כאן שום הכללה, אף אחד לא צעק עליהן, נאמרה כאן תשובה לשאלה פשוטה: עם מי תתחתנו.

זהו? כבר אין זכות לאדם לומר שהוא יתחתן רק עם מי שמקפידה על ההלכה?

זה נהיה דבר שמתאבלים עליו?

אללי לנו.

ובע"ה לא אשא אשה שתלך לא בצניעות. גם אם מישהו יגיד שהוא רוצה לבכות על אמות המידה שלי.

על אותה דרך אחזור על השאלה שלי: תתחתן עם כלה בלי שרוולים?

אתה יודע שלא, ולא תשווה את זה ללשה"ר. למה?

אולי כי זה דבר שנפרץ גדרו יותר והיצר מורה התר.

אולי כי אני עצמי לא שלם בזה.

אולי אני לא יודע מה, אבל דמגוגיה חבל לעשות.

פחות או יותר אני מניח שהתשובה הכי אמיתית היא שצריך התאמה ברמה, הרי לא תשאל עלי - אם לפי מה שכתבתי - זה אומר שאני צדיק תמים שמעולם לא עבר עבירה, נכון? למה? כי כולנו נופלים. אממה, עדיין אנחנו דתיים יותר מאלו שלא, וגם מאלו שפחות מאיתנו. איך זה? כי יש רמות הקפדה.

אז מה שנדרש מזוג, שרמתם תהא שווה, כפי שאני לא מושלם, כך גם היא, אבל על אותו משקל.

לשה"ר לצערינו, מהווה פחות משמעותי ברמת דתיות מאשר דיני צניעות.

ולכן אני, ברמתי שלי, לא אקח בחורה שאינה צנועה כראוי, אך כנראה שכן אקח בחורה שאינה מקפידה תמיד בלשה"ר.

כשם שאתה, אולי תיקח בחורה שלא מקפידה על XYZ, או הולכת עם חצאית קצרה. ולא תיקח מישהי בלי שרוולים.

ואולי מסורתי שיקח מישהי בלי שרוולים, לא יקח מישהי שנראית, במחילה, כמו בשר למכירה כשנגמר הנייר אריזה.

ואף אחד לא ינסה לטעון "למה זה כן וזה לא" כי יש רמות. וכל ילד מבין שיש רמות.

ועוד משהו: בחורה שקבוע מדברת לשה"ר חופשי על הבר - לא אקח! אכן! זה אכן רמה דתית נמוכה ביותר. אלא שאכן נדיר מי שלא נופל אף פעם בזה, מכל מיני סיבות.  ורחוק לדרוש מי שנקיה מזה לחלוטין. בחורה שרשמית הולכת עם חצאית קצרה - זה סיפור שונה ולא דומה בכלל.

ולסיום: מי שיגיד לי שהוא לא יקח בת שנופלת בלשה"ר - אני אצדיע לו, אני לא אנאם לו ש"קטנוני לפסול, וזה עניינים חיצוניים", ו"באתי להכיר בנאדם ולא כמה מילים" ו"לבכות על זה" וכו'.

היה כאן זלזול עקרוני בעצם הלגיטימיות לדרוש שמירת הלכה. וזה מה שמעורר לבכי על הדור שלנו....

ואתגר למטיבי לכת: אם מישהו יאמר לכם שהוא לא יקח בחורה שנופלת בלשה"ר - גם אז הוא יקבל תגובות שזה חיצוני וקטנוני ובאת לפגוש בנאדם, או שזה ישמע יותר טוב, כי להיות נחמד נהיה היום קדוש יותר מהלכות לא מספיק הומאניות?

תראה, אני לא מכיר אותך, אבל אני בטוח שגם לך יש גבול, אז נניח ששרוולים זה בסדר מבחינתך. מה יקרה אם "קשה לה" ללכת עם חולצה שמצליחה להצמד לחצאית/מכנס?.... כמו שמקובל היום בעוה"ר, ואם גם זה כן - אז בת שמסתובבת עם בגדים במידות של בגד ים, כי "קשה לה" גם תיקח?

לא. כי לכל אחד יש גבול, והגבול אכן נקבע לפי רמתו הדתית שלו.

לא כל כך מבין את העניין של השאיפות, השאלה אם הן מתקיימות... בחורה חילונית שמאוד שואפת לחזור בתשובה, אבל "קשה לה" תיקח? לא...

קשה קשה, אני מרחם ומשתתף בצערה, אבל אני רוצה מישהי שתתאים לי, לא שרק תשאף לזה....

אני לא אומר שצריך להיות בול פגיעה, וכמובן שהכיוון והרוח משחקים תפקיד חשוב, אבל "חייך קודמים" עם כל הצער והכאב, מי שהשאיפות שלה נפלאות והמציאות שלה באנלוידע איפה, אאלץ לא לישא אותה..

לגבי ההשוואה בין לשה"ר לצניעות ומה חמור יותר, שים לב, עניתי על זה היטב.

אבל, וזה אבל גדול, אני חושב שצריך קצת יותר ללמד זכות על בנות ישראל ובני ישראל.

לעניות דעתי, ההסבר הוא שככל שדבר פרוץ יותר בקרב החברה הדתית, ככה הוא כבר פחות אומר בהכרח על רמה דתית. ולצערנו הנושא הזה פרוץ מאד. וזה גם שורש ההשוואה ללשון הרע. לעומת זאת נושא שלא פרוץ בחברה הדתית- הרבה יותר עשוי להצביע על בעיה. במיוחד כשזה במודע ומבחירה ולא נפילות.

לשם המחשה- במובן מסוים, נראה לי שבהחלט עדיפה מישהי שלובשת מכנסי אלאדין מאשר חצאית שמגרדת את הברכיים (ואפילו אם עוברת את הברכיים). אעפ"כ סביר יותר שתעדיף מישהי עם חצאית שעוברת מעט את הברכיים על מישהי שלובשת מכנסי אלאדין. אני צודק? (וממש לא רק בגלל שאלות הלכתיות.)

עקרונית, רק שאע"פ שהדבר נפוץ, מאוד ברורה החלוקה בין תתי המגזרים שהוא נפוץ בהם, וכן, על פי רמה דתית.

לא אמנה שמות וקהילות, אבל כל אחד יכול לחשוב לבדו על המקומות הדוסיים שהציבור (מרכז, הרהמור, וכדו') ויחשוב אם נפרץ שם החצאית.

מה שאין כן בלשה"ר, שנפרץ בכל הרוחב, ולא מאפיין כלום.

ולכן ברור שמי שמגיע מהמקומות שזה לא נפרץ בהם, לא יקח מישהי כזו - כי או שהיא מהמקומות שלו והידרדרה, או שהיא ממקום שמלכתחילה ככה מקובל שם, וזה עצמו סימן שזה לא בשבילו.

וזה עוד רק מצד המאפיין, בלי שנכנסת לשיקול על מה הרמה שלו עצמו. כי אכן בחור שמקפיד מאוד בלשה"ר, לגיטימי שלא יקח בחורה שפרוצה בכך, ואע"פ שאין בזה שום מאפיין. כך גם בנידון דנן.

ובכל מקרה, ברור שזכותם של כל בחור ובחורה לדרוש מישהו שיקיים הלכות כראוי, כן, גם אם מצידם הם מקפידים יותר על הלכות מסויימות ולא אחרות.

לאן הגענו שזה דבר שצריך להתנצל עליו?

יש רוח מסויימת, גם בקרב חלקים כאן בשרשור, שעצם הרצון של אדם לאשתו תקפיד על משהו ראוי לבכי!!!! לאן הגענו? לאן???

לגבי הכמה נקודות... שוין. מה אפשר לעשות.

קצת צורם להגיד את המילה "לדרוש" בעניין הזה.

כאילו אין לי דרישה בזוגיות מול מישהי אלא השאלה אם יש דברים משותפים.

אם היא מדברת לשון הרע ואני נגד זה - אז פשוט אין לנו מטרה משותפת.

אם אני בעד שמירת ההלכה והיא לא תואמת את זה - אז שוב, אין מטרה משותפת.

השפה של מי יותר/פחות טוב או לחלופין מי יותר דתי או פחות דתי איננה צריכה להעסיק אותנו והיא מעוררת סלידה. השאלה האמיתית היא - מי מתאים לי? 

מה קשור להכיר אותך?

הבעת דעה מסויימת. והגבתי במדוייק למה שאמרת.

אם לדעתך מה שאמרת זה לא מייצג אותך - מדוע אמרת אותו?

היא כתבה מה שהיא רוצה. ואני הגבתי על מה שהיא כתבה.

לא רוצה להסביר שלא תסביר, אבל שלא תהלך אימים ותאשים אותי בהכנסת מילים לפיה.

איפה אתה רואה שהסקתי משהו על החיים שלה או נישואין או לוגיקה?

הגבתי רק להלכה, כי כן, היא לעגה למי שמקפיד עליה. זה נקרא בעיניך מסקנות כוללניות?

היא הגיבה לי ב"תרגע ותשמור על הפה שלך"..... אז לא אני נתתי כאן נופך של הילוך אימים.

ואם כן בזה או לא בזה, אינני יודע איזה שפה דובר כבודו, אבל אני לעת עתה דובר עברית. ובעברית. לומר שצריך לבכות על משהו, ולומר שמודדים סנטימטרים במקום בן אדם. ולהגיד שזה דבר שלא מהווה שיקול. ושמי שחושב ככה הוא קטנוני. זה נקרא לבוז. 

לא ממש מטריד אותי שזה מוזר בעיניך, כשיהיה לך טעון ענייני תאמר אותו. בנתיים אני אכן סבור שלומר את כל המילים שהיא אמרה זה נקרא לבוז.

נראה מתי ייפסק המוסר הכפול בין הצד הליברלי לבין הצד הדתי.

לומר שקטוני להקפיד על ההלכה - אין.

לומר שצריך לבכות על זה - אין.

לומר ש.. וש.. וש... - אין.

אבל לומר שכל הנ"ל זה בוז - אאוט.

לליברלים מותר הכל. ושהדוסים יסתמו ת'פה שלהם, הא?

ואם תחליט להגיב לדברים, אז אבקש ממך שבמקום ללכת סחור סחור תענה ישירות לזה:

 לומר שזה קטנוני וצריך לבכות על זה - זה כן בוז או לא בוז?

התגובה הזו מה שנקרא פצלש תמשיך להתסתתר - לקראת נישואין וזוגיות היא לא לבוז?

שמא תלמדי אותי מה זה כן לבוז?

במחילת כבודך, לא תוכלי להטיח דברי עלבון חמורים במי שאכפת לו מההלכה, ואז להגיד "אתה לא יודע לקחת רעיון כללי"... מזכיר את סנגורי היהודים באים "אתם לא מבינים הומור"...

סורי, בלי מילים מכובסות: לעגת למי שיקפיד על אורך חצאית אשתו או לא לעגת????

אל תגידי "רעיון כללי" תגידי אם לעגת. 

תגידי אם אמרת "קטנוני".

תגידי אם אמרת ש"צריך לבכות"

תגידי איזה מילים הכנסתי לך לפה ולא אמרת!

לא חכמה להגיב בטון נפגע, לצאת ה"נעלבת ואינה עולבת" ולברוח מהדיון. ממש לא חכמה.

לא כל כך הבנתי כלום. אבל את במוזה של  להכנס למקום של ה"נאשמת", ולהאשים בחזרה שאני סתם רוצה לרדת עלייך. אין טעם.

ואת לא חייבת כלום, בהחלט זכותך להגיד מה בא לך ולברוח. אף אחד לא יקח אותך על זה לבית משפט. אבל נורמלי זה לא.

מאחל לך באמת המון המון טוב בחיים, בהצלחה ענקית.

זה כמו לומר שלא חשוב מתי נכנסת שבת ומתי היא יוצאת, או לא חשוב האם יש תולעים בכרוב או בקמח

ואם הוא/היא אומר/ת לשון הרע, זאת גם עילה לפסול באותה מידה אך את זה לא כתבת.

יש פה מורכבות בעל שתי צדדים שונים שצריך לשים לב אליה -

א. היחס להלכה 

ב. היחס שלנו לאנשים שמפרים אותה

שני הדברים הללו - הם לא אותו דבר!!

ועכשיו תכל'ס - האם כולנו מקפידים על כל קוצו של יו"ד כל הזמן?

ואם לא  (אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא) - אז כל אחד שלא ישפוט את חברו על דברים שקשה לו בהם להקפיד. כל אחד יודע מה הדברים שקשה לו וכל אחד שיסתכל על עצמו.

האם אנחנו נקבע באופן סלקטיבי אלו איסורים ראוי לפסול עליהם ואילו לא? תמוה מאוד.

חוץ מזה חובה על בעל לדאוג לצניעות של אשתו עד כדי גט בלי כתובה

מצד האמת שניהם בדרגת חומרה של 'לאו'.

מצד הציבור - מי שאוכל חזיר הוא כמעט תמיד מנותק מהיהדות שלו.

לעומת מי שאומר לשון הרע הרבה פעמים מצטער על זה.

ההבדל בין לעבור על זה או זה הוא הבדל חברתי, לא עקרוני, זאת האמת. 

כל חריגה מגדרי הצניעות המוכרים מטעם הטישה בעלה נדרש לגרשה ללא גט על דת יהודית (מתאר לעצמי שזה צריך להיות ניכר...)

לגבי אורך חצאית כתוב בפירוש "שוק באישה ערווה" ורובנו הולכים לדעת מיעוט המאוד מקלה שמדובר בעצם בירך. אז אל תגידי אין מקור

גם אני מכיר את זה.. ראית פעם פסק דין של בי"ד רבני כיום שפסק ככה על אישה שהולכת על פי הסטנדרטים המקובלים בחברה?

יש עוד פרמטרים אחרים, או שהבעל משתמש בהלכה כקרדום לחפור בה והוא עצמו לא מקפיד על הרבה דברים.

אבל רווק שמלכתחילה רומה לקיים הלכה חייב להתחתן עם אישה צנועה

דיברת על מי שרוצה לשמור הלכה - שלא יצא עם מישהי דוברת לשון הרע, היא תכשיל אותו

https://asif.co.il/download/kitvey-et/b%20h%20y/b%20h%20y2/1%20(12).pdf

זה מאילוצים של מה שזה יגרום. אבל ברור שמי שרוצה מלכתחילה להתחתן לפי דת יהודית אמור מלכתחילה לא להתחתן עם מי שלא מקפידה על צניעות

גם אין שום קשר בין תזונה לבריאות, אין קשר בין משרד הביטחון לצה"ל או בין משרד החינוך לבתי ספר. אין קשר בין מלחמת העולם השנייה לשואה או להיטלר, ואין שום קשר בין אסטרונומיה לנוגה צדק ומאדים.

וכמובן שזה אני שמעוות את המקורות בשביל שיתאימו לי ולא את

גם אם לא מגרשים - לקראת נישואין וזוגיות

את מוזמנת להמשיך לקשקש כאן עד שנה הבאה.

(גם ביטלתי הרגע מעקב...)

שיש אורך (קוצר...) מסויים שהוא בוודאי לא עומד בגדרי ההלכה?

הויכוח כעת הוא רק ויכוח הלכתי טהור מהי בדיוק אותה מידה?

לא מה מותר ומה אסור..

עד כמה אתה נכנס לקשקע ובודק בזכוכית מגדלת.

ראית אותי הולך ברחוב ומחלק ציונים לבחורות?

זכותו של אדם להתחתן עם מי שתואמת את עקרונותיו, למה זה הפך להיות מילה גסה?

לבחור אשה שמתאימה לי, שיש בינינו שותפות. זה להכנס לקישקע?

האמת שמוזר לי עליך, מתוך ההכרות עם תגובותיך, שאתה מדבר ככה. באמת הפלאת אותי.

אם זה רק במישור העקרוני - גם לשון הרע זה עקרוני.

אם זה משקף דברים מעבר לנושא הזה ספציפית - אז זה כבר לא החצאית עצמה העניין, אלא המדד.

כבר טחנו את זה, גם אני השבתי, וגם אחרים השיבו.

כעת הנידון היה שקל"ת התווכחה עם בייניש אם בכלל זה מאפיין הלכתי, ושאלתי מה ששאלתי, ואתה בחרת לדחוף את המשגיח כשרות. והגבתי לך שזה דבר לא קשור בגרוש. זה הכל.

וכעת אני ממתין להבין את עמדתה של קל"ת בנוגע למה ששאלתי, אם היא חושבת שיש מידה מסויימת של חצאית שודאי נוגדת את ההלכה. או שהיא חושבת שעקרונית זה לא משנה ולא מעניין...

אם מוסכם שיש משהו שמנוגד להלכה.

ושהמצב הזה אכן מביא לגירושין לפי ההלכה.

ואם כן ברור שלא מתחתנים כך מלכתחילה.

נשאר הויכוח מהו השלב? בסדר, אז שכל אחד ממכם יפרש את המילים "חצאית קצרה" לפי ההגדרה שלו.

העיקר הוא במה שבייניש טוען - ש"חצאית קצרה" שכמובן בכוונה - מה שימצא ככזה על פי ההלכה כ"א לפי אמות המידה ההלכתיות שלו. הוא שלב שאי אפשר להנשא איתו, כי הרי מתגרשים בגללו. וזה תכל'ס עיקר הנידון כאן.

בפעם השלישית:

גם אם לא מגרשים - לקראת נישואין וזוגיות

לא באתי לפסוק הלכה, לא באתי לתת גט לאף אחת בלי כתובה, הייתי מאוד שמח במצבי הנוכחי להתגרש באופן כללי, אבל בתור רווק זה קצת בעייתי.

אבל אני בהחלט יכול לקבוע לפי זה מה צריך לעשות לפי ההלכה מי שמלכתחילה עוד לא התחתן ואין לו את האילוצים שיש בימינו בנוגע למקרה של גירושים, ויכול כך עם הרבה פחות בעיות לדאוג לעצמו לא להיות נשוי לאישה שאינה נוהגת בצניעות

שאני יוצא נגד איך שאת שמה לי מילים בפה, טוענת שאני בא לפסוק הלכה מה עושים בימינו במקרה של אישה שמתחילה ללבוש מעל הברך, כאשר טענתי פעמיים שאני לא נכנס לאילוצים של ימינו

אני יכול להתחתן עם כמה נשים שאני רוצה ואב יכול לחתן את בתו ללא רצונה כשהיא קטנה או למכור אותה לשפחה עד שתגדל

וכמובן שמצווה גדולה לסקול הומוסקסואלים ומחללי שבתות, להוקיע ולהחרים מי שלא מאמין ב13 עיקרים

כל הדוגמאות שנתתי קיימות בגמרא וגם הדינים שלהם

ואני אכן מגיב בציניות לכל הערימה של הקשקושים שלך שנובעת מכך שאת מסרבת לראות בבירור את האמת שאני מציג בפנייך

*גירושין ללא כתובה

גירושין ללא גט זה במקרה של מקח טעות (וגם אז בדרך כלל מצריכים גט לחומרא)

גירושין ללא כתובה זה במקרה שבו האשה מאבדת את זכויותיה, למשל במקרה שבו היא נוהגת בצורה לא ראויה ולכן הבעל לא מחויב לה

מגרשים ללא כתובה מי שהולכת ברמה של צניעות בעייתי מצד ההלכה. גם את מסכימה.

עכשיו יש לכם ויכוח מהי אותה רמה.

אז מה השקר שלו? שהוא סובר שההלכה מחייבת משהו מסויים ואת חושבת שהיא מחייבת משהו אחר?

זה לא שקר. יש לכם ויכוח בהלכה. זה הכל.

תמקדו את הדיון.

ששמה לי מילים בפה, רואה בפירוש שמגרשים על חוסר צניעות ומתכחשת לכך שזה ידבר על לבוש קצר (למה לא? זה נחשב איסור כשרות? ואם זה היה תקף רק לחלק מאיסורי צניעות, למה לא לפרט?) טוענת שאני משקר כאשר אני מביא סימוכים לכל מה שאני כותב תוך כדי שהיא שמה לי מילים בפה? לא תודה

בשביל שאוכל לעמוד על מה שחשוב לי בלי שהיא יותר מידי תתנגד או לא תתנגד בכלל וגם לא תתעקש על דברים שחשובים לה ונראים לי מוגזמים

ולא מתחרטת לרגע,בקשר אליך לדעתי כמה שיותר חרדי רק מרוויחים בדוק.

מבחינתי- מעדיפה מישהו דוס (כמוני או יותר) אבל אם יותר אז שיהיה מסוגל להכיל את המקום שלי ולא יצפה שאני אשתנה בשבילו.

(מכירים את זה: השקפה נסדר לך בבית, את פחות תורנית ממני אז התלבטתי, אבל הרב שלי אמר לי שזה יסתדר עם הזמן, הייתי רוצה שתהיי יותר צנועה, שתשמעי יותר שיעורי תורה.... )

אין סיכוי ככה!!!

לגבי רמה דתית נמוכה יותר- מעדיפה מאד שלא, אבל בסופו של דבר העניין הוא הכיוון של האדם ולאו דווקא המקום הספציפי שהוא נמצא בו עכשיו. כך שאם ברגע נתון זה הוא נחשב כפחות דתי ממני אך הוא במגמת עליה, אני חושבת שעם דיבור ותקשורת נכונים ניתן לגשר על הפערים הללו.

יותר דוסית, אז כל הכבוד. נראה אותה! חחחח סתאאם, אבל נסתדר אני מאמין חח ^_^ לומדת יותר תורה וכזה, ואני נניח פחות ממנה, זה לא בעיה עקרונית נשמע לי.

פחות דוסית, תלוי מאוד מאוד.

העיקרון המנחה כאן מבחינתי, שהמאמא קריטית לחינוך הילדים, וכזו שתפגין זלזול בהלכה כזה או אחר, או מתיחת גבולות ניכרת נשמע לי כדבר שלילי בהחלט.

כמו כן, יש עיקרון מנחה של כיוון ודרך ורצון. אם הרצון הוא להיות צדיקים גם אם עכשיו קשה, לשמור את כל ההלכה וכו' ברצינות אז לא חושב שאפסול.

"שבע יפול צדיק וקם".

הבעיה שלי עם גישה מיואשת. אם מישהי תאמר אני מדברת לשון הרע, לא מתכוונת להשתנות,
אז בהצלחה לה..

(בלי קשר יתכנו דברים שהפער הנוכחי יהיה גדול מדי)

נקודה שניה, שאם זה משהו פומבי מוצהר ולא ב"מאבק". למשל מישהי שהולכת עם חצאית שבקושי מכסה את הברך, ואין לה בארון חצאיות אחרות, זה סיפור אחד, אם יש לה חצאיות/שמלות אחרות זה סיפור אחר בהנחה שהיא באמת נאבקת בזה... במצב כזה אולי כן יהיה בסדר

כדי לחזק אותי..

אבל לי יש שאיפה להתחזק בע"ה.

כמובן שהפער גדול מידי זה לא טוב כי יהיה לי קשה לענות על הצרכים שלו מבחינה דתית

אבל בגדול אני רואה בזה יתרון.

אם הוא פחות דוס ממני מבחינתי זה בעיתי.

בע"ה שתהיה יותר דוסית ממני ככה תמיד נהיה במגמת עלייה.

לגבי אם היא לא שומרת על הצניעות הבסיסית לא הייתי יוצא איתה.

אם כמה שמבחינה מוסרית זה לא ראוי"לפסול" אדם על חיצוניות כביכול.. אבל לא אתפשר על דברים כאלה (מקווה)

איזה מרגש

שתבנו בית קדוש ושמח ביחד

מזל טוב,

שיתמלאו כל משאלות ליבכם לטובה בבית הנפלא שתקימו יחד באהבה, בריאות, שמחה ואושר לאורך שנים רבות

איזה יופי!

שתזכו לבנות בית נאמן בישראל מתוך אהבה, שמחה, נחת ורווח!

המון המון מזל טוב! כן תרבינה הודעות משמחות כאלו!

-לשאול מראש את שני הצדדים אם יש דברים במראה חיצוני שקשה להם איתם והם עילה לפסול מבחינתם, ולפעול לפי זה.

-אם יש אפשרות להציע קודם לצד שפחות יתלהב בלי שהצד השני יודע שהציעו אותו. אולי לבקש פרטים משני הצדדים, ורשות להציע וכולי... ואח"כ אם התשובה שלילית להגיד שבסוף הצד השני תפוס.

נטית ליבי אומרת שזה לא אחריות שלך, מי שלא ירצה אז לא ירצה, אתה עשית את שלך.

זוגיות. נדמה לי מלפני ימים מספר.

ככל שאנו חיים יותר את עצמנו. אמיתיים וכנים יותר ומודעים יותר -

כך קל יותר, אני חושבת.

והעיקר, לענ"ד: היכול לנהל תקשורת פתוחה וכנה. לא לברוח

אפילו לא לגמרא, במקום לדבר, להקשיב.

ספרים מצויינים. וגם לרב סבתו סדרה של שיעורים.

וגם הספר של הרב מרדכי שטנברג על זוגיות חובה לדעתי.

תשמח ברצון ותשמור עליו..

א. קישור לשרשור שפתחתי פעם שאולי רלוונטי

האם הגעתם מוכנים לקשר הראשון בחייכם? - לקראת נישואין וזוגיות

ב. בעיני צריך לחלק את ההכנות לכמה מישורים.

יש את המישור הרוחני - שכולל בתוכו את ההכנה הנפשית, עבודת המידות וכו', אבל גם דברים פרקטיים שצריך לדעת כדי לנהל בית.

יש את המישור המעשי - שכולל בתוכו גם דברים מחשבתיים* וגם דברים מעשיים - מה יהיה המקום שלך בבית? מתכנן לקחת חלק בנקיונות\בישולים\קניות\נהיגה - אולי כדאי להתחיל לרכוש בזה מיומנויות.

*מחשבתיים:

איך אני הולך לפרנס את הבית והמשפחה?

מה אני עושה עם הכסף שיש לי עכשיו - בהנחה שאני בונה עליו לטווח ארוך?

ג. אל תזלזל בשלב שאתה נמצא בו - לבנות את עצמך, להכיר את עצמך, להתמודד עם עצמך - הוא חשוב, כדי שתוכל לעשות זאת עם אחרים ומול אחרים.

אני מאוד  מסכימה עם זה.......והרבה!

הערה:

כתבו פה פעמיים על עניין הפרנסה.

עד כמה זה משמעותי אם אני בחור ישיבה שכרגע לא הולך להתעסק בכסף רציני בשנים הקרובות, וכנראה יהיה אברך לפחות בהתחלה.

זה חשוב להתחיל לבנות את זה עכשיו? אצלינו הרבה מחכים עם זה עד שיוצאים לשוק העבודה אחרי כמה שנים...

שבו אתה מתחייב לזון את אשתך, אמנם אשתך יכולה למחול לך על זה אבל עקרונית היא יכולה להחליט גם להפסיק למחול יום אחד ואתה תתחייב לצאת לעבוד.

כאשר אדם רווק אין לו ריחיים על צווארו והרבה יותר קל ללמוד בשקט לימודים עיוניים, אומר לך כסטודנט עם 5 ילדים וכסטודנט רווק לשעבר, עם 5 ילדים זה הרבה יותר קשה, גם ללמוד תורה הרבה יותר קשה עם 5 ילדים.

גם בצבא, ישנן מורכבויות רבות כנשוי שאין לרווק, בכתובה אתה לא מתחייב רק לזון את אשתך, באופן כללי הרבה דברים נעשים דווקא יותר מורכבים כשמתחתנים ולא להפך.

אמנם אפשר להתפרנס גם בלי לימודים עיוניים, אפשר להיות נהג משאית או מתווך נדל"ן או שוחט או מאבטח במקומות מסויימים לבוגרי סיירות, ולעשות משכורות יפות מאוד.

אתה רוצה להיות אברך, אני מניח שהשאיפה להיות גדול בתורה וללמוד לרבנות או לדיינות יום אחד ולא להשאר אברך לנצח שזה אידאל יפה אבל אתה צריך להבין שעם הזמן ועם הנישואין ועם הילדים שיהיו בריאים אתה סוגר על האפשרויות של העתיד שלך.

אני לא הולך להתחיל לשכנע אותך מה עדיף רשב"י או רבי ישמעל לא נכנס למחלוקת, כי בסוף אתה כנראה צפוי להקשיב לרבנים שלך ולא לי אבל אעיר כמה נקודות בעניין זה.

1. נקודות החוזק נכון להיום של ישראל ביחס לאויביה הן שיש לישראל הרבה מאוד אנשים טכנולוגיים, ללמוד חדו"א, ליניארית והתמרות לפלס זה חשוב מאוד לעם ישראל כדי שננצח במלחמות.

2. גדול הנהנה מיגיע כפיו מירא שמים.

3. על פי החתם סופר העיסוק במצוות ישוב הארץ (קרי להתפרנס ממקצוע בארץ ישראל) שקול למצוות תפילין.

4. ללמוד מדעים מדויקים לפי הרמבם זה חלק ממצוות אהבת ה'.

5. על פי הגר"א חייבים ללמוד 7 החוכמות כדי להבין מה שהתורה אומרת.

זה לגבי האידאלים כשלעצמם בלימוד מקצוע עיוני ופרנסה בארץ הקודש, לגבי הכתובה כאמור מה שאתה מתחייב זה המינימום הנדרש ממך כבעל וכאבא, לא המקסימום, בפועל מה שידרש ממך כדי להקים בית יהיה הרבה יותר כדי שהבית יתפקד אבל פרנסה לבית זה די תנאי הסף הבסיסי על פי היהדות, זה שאשתך יכולה למחול לך בינתיים כשאתה אברך וסטודנט ומתמחה, זה בסדר אבל היא יכולה להחליט גם לא.

ותאר לעצמך אחרי 10 שנות אברכות נניח יש לך 4 ילדים ואשה ושכירות ופעוטונים פרטיים וכמובן רכב גדול, מה עושים? תלך לעבוד בסופר? תעשה השלמת הכנסה כמשגיח כשרות? אפשר.

בפועל אני מקווה שהבית שלך לא יתפרק במצב הלחץ הזה כי גירושים עולים הרבה כסף וגם יש מזונות וכתובה ופתאום אין המשכורת של האשה ואתה צריך לשכור דירה לבד, הרבה גרושים מתפרקים כלכלית לפחות בהתחלה 

השנים הראשונות בישיבה הם הכי חשובות כדי שיהיה בסיס של תורה לכל השנים.

השאלה זה

 1. אם שווה לי לוותר על חלק מהם עכשיו כדי להתחיל ללמוד מקצוע

2. או אולי בכלל לדחות את הרצון לחתונה לעוד הרבה שנים אחרי לימוד ותורה ומקצוע

3. או (כמו שבעיקר עושים אצלינו), כן נשארים בשיבה כמה שנים ומתאברכים ואחרי כמה שנים משלבים לימוד מקצוע.

כי בסוף אני צריך לוותר על משהו, השאלה זה מה הכי חשוב, ובזה אני לא בטוח. יכול להיות שבאמת תגידו: חכה אל תתחתן עדיין תכין את עצמך כמה שנים טובות יענו 24 כזה, (וגם אז לא בטוח שאני יסיים מקצוע).

אני אישית גם לא מתכנן להיות ר"מ או מו"צ או משהו כזה אבל אני מבין את החשיבות של הזמן ולכן בנושא הזה אני מאוד מתלבט...

אלפי הלומדים בישיבות ההסדר, כ 2500-2800 בכל שנתון, כפול 5 שנים של המסלול - כ 12,000 סך תלמידים בשלבים השונים בישיבות ההסדר - יכולים להעיד שיוצאים לחיים עם בסיס מצויין של תורה, ידע, יכולת לימוד וכו'

מי שלא נשאר בישיבה, יוצא לחיים בגיל 23-24, גיל מצויין להתחיל רכישת מקצוע לחיים וגם להתחתן    

אבל זה עדיין נראלי מוזר שההכוונה להתחתן היא בסביבות גיל 24 והלאה ואז כל ההכנות נסובות סביב זה.

הרי אם אני בן 19 ומתכוון להתחתן בשנתיים הקרובות (נגיד בסוף המסלול הצבאי בהסדר- 21 כזה), אין שום סיבה להימנע מזה אם לא התחלתי ללמוד מקצוע,

כי בסוף השנים שעוברות, לדעתי יותר חשובות בהקשר של בסיס זוגי לחיים ושווה להסתבך קצת עם לימוד מקצוע, וגם בלימוד תורה שברור לי שיותר חשוב לחיים מאשר לימוד מקצוע בשנים הראשונות.

אא"כ אתה אומר לי שיש סיבה אמיתית לזה שמעכבים עם חתונה ואז אין הכי נמי הכל בא אחרי זה.

יש דברים שקשורים ללימודי מקצוע שאפשר להתחיל איתם כבר עכשיו. לדוגמה:

א. האם יש לך כבר תעודת בגרות? אם חסר לך בגרויות, אולי להשלים עכשיו.

ב. האם נבחנת בפסיכומטרי? אז בבין הזמנים עכשיו, לא לדחות.

ג. האם המקצוע שמעניין אותך הוא תורני? האם אפשר לעשות מסלול מיוחד לבינשים נניח לתעודת הוראה?

מעבר לזה - בעיני נכון לנסות לייצר הכנסה כבר עכשיו.

האם מותר לך לפתוח עסק עצמאי? נגיד ללמד ילדים קריאה בתורה לבר מצווה. עבודה בבין הזמנים. שטיפת בית כנסת פעם בשבוע. וכו'.

חלק מהכסף הזה ללמוד איך להשקיע - כעצמאי בקרן השתלמות. וגם הפרשה לפנסיה. 

ככל שמתחילים בגיל מוקדם יותר, זה נהיה משמעותי בהמשך.

מי שיחכה עם הכנסה (חוקית ומסודרת) לאחרי הסדר+אברכות+לימודים מקצוע -

למיטב הבנתי, יש לזה השלכות מאוד גדולות על הפנסיה שלו.

מה שאני מנסה להגיד, זה שאתה צריך להסתכל קדימה - לא על 3-4 שנים הבאות, אלא 30-40 שנה ויותר.

איזה סגנון חיים אתה מצפה?

איך תממן את זה?

איך ואיפה תראה המשפחה שלך?

נישואין זה לעבור למגרש של הגדולים, וזה דורש לחשוב בראש שונה ממה שיש בשלב הקודם.

באופן אישי, תמיד רציתי לדעת שלמי שאני יוצאת איתו יש תוכנית. שהוא חשב על הדברים - גם אם התוכנית כוללת עשור בישיבה מעבר להסדר, אם יש לו תוכנית איך הוא מתכוון לממן את זה ומבין את ההשלכות לטווח הארוך - סבבה.

אם הוא אומר לי, אה, כולם מסתדרים, נזרום - לא בשבילי.

שגם בעייני היא הקריטית בעניין ההתפתחות האישית של כל אדם - העול והאחריות המוטלים עליך כאשר אתה כבר בעל משפחה עם ילדים.  

להתחתן בגיל מאוד צעיר זה לא העניין שעשוי להשפיע. אפשר לחיות כזוג צעיר באופן מאוד מצומצם, מאוד חסכוני, ובמקביל ללמוד ולהשקיע הרבה בכל דבר שקשור להתפתחות אישית. הן תורנית, הן מקצועית, גם בתחביבים.  

כל עוד אין ילדים, אין הרבה הבדל מהיותך רווק.  נכון שצריך להחזיק בית - אבל ההוצאות על קיום  בתנאים צנועים ומינימליים לזוג צעיר ללא ילדים הם באמת דבר שכל זוג יכול לקחת על עצמו.  

גרים באיזו יחידת דיור של חדר אחד, אפילו למשך שנתיים ושלוש ראשונות.  

הבעיה, הקושי, ההתמודדות עם מעמסת החיים האמיתיים, הריחיים על הצוואר בלשונו של מי שהגיב לך לעיל, @אריק מהדרום, זה כאשר אתם, כזוג, כבר הורים לילדים.  

בגלל אורח החיים, ההשקפה הדתית, אני מניח שלא תרצה לדחות את הרחבת המשפחה למשך כמה שנים אחרי הנישואים.  וכאן הקונפליקט המרכזי בנישואים בגיל מאוד צעיר לפני שרכשת השכלה ומקצוע ויכולת להתפרנס בצורה ראויה לכל החיים שלפניך.   פרנסה ומקצוע שיהיה אהוב עליך.  לא משהו שנכפה עליך בגלל שאתה גבר אבא לילדים וחייב בכל מחיר להביא פת לחם הביתה.  

אני לא חושב שזו בחירה טובה עבור רוב בני האדם.

כמה מה שאני כותב ישפיע עליך? ברמת העיקרון זה משתנה הרבה מאדם לאדם ומישיבה לישיבה.

תתייעץ עם אדם שמכיר אותך ורוצה בטובתך, זה יהיה יותר טוב מלהייעץ איתי.

אני באתי לפה בעיקר כי לשמוע דעות מגוונות.

בעז"ה הכל יהיה גם עם התייעצות רצינית,

בסוף זה ההחלטות הכי גדולות שאני אעשה בחיים (נראלי).

אשריך!

למה אתה חושב שזה לא בחירה טובה? מענייין אותי.

אני לא סבור בכלל שנדרש חינוך מסגרות קודש בלבד שבחורים נשלחים אליהם אחרי הישיבה התיכונית.

אני נגד הערצה לתלמידי חכמים ולבני אדם באופן כללי.

אני חושב שחלק גדול מעולם הישיבות של היום נשען על סיבה פוליטית.

אני חושב שמפעל הישיבות אחראי לנשירה של עשרות אחוזים מבוגרי הציונות הדתית.

אני חושב שהמודל של תיבת נח נכשל.

אני אומר את זה שנים בקבוצות ווצאפ אבל כל זה איננו קשור לענייני לנ"ו, זו דעתי האישית בקצרה אם תרצה אפשר להמשיך בפורום אחר.

ככה מעודדים יהודי שעומד להקים בית?!

כבר היינו בסרט הזה ארי"ק יקר, זוכר?........

אברך יקר. זה הכל בצחוק. אתה אוהב ללמוד והרב שלך ממליץ על זה, והיא מסכימה (ואפילו יש לה מסירות נפש) -

תלך על זה וימים יגידו.

בהצלחה!

בנישואין? ואני התרעמתי עליך?

אבל מאז מכירים אותך טוב יותר ופחות מתלהמים (כלומר, אני)....

ספיציפית אני לא אמרתי שאני יהיה אברך הרבה שנים, שאלתי רק על הכנה לחתונה והתגלגלנו לנושא עבודה - לימוד תורה.

אני גם חושב שזה מאוד חשוב ובעז,ה אני אתייעץ עם רב שמכיר אותי ויגיד לי מה הכי מתאים לי.

אשרייך!

כל אחד בציבור הדתי מאוד מעריך את הלימוד ואת החשיבות של בניית בסיס רוחני ותורני חזק לפני הקמת בית ומשפחה. אבל אי אפשר להתעלם מהאחריות המעשית שמוטלת על כתפי הגבר היהודי.

בסופו של יום, על פי ההלכה והכתובה, האחריות לרווחה הכלכלית של הבית היא עליך – 'ואנא אפרנס'. זו לא רק חובה טכנית, זו המדרגה המוסרית של להיות 'בעל' שדואג לאשתו ולילדיו בכבוד.

צריך לומר ביושר: המודל שבו חברה שלמה נשארת בכולל לאורך שנים הוא תופעה ייחודית לישראל, והיא רחוקה מלהיות המודל ההיסטורי של העם היהודי. בחו"ל, הקהילות החרדיות חיות אחרת לגמרי – שם אנשים יוצאים לעבוד, מתפרנסים בכבוד ותורמים לקהילה, מבלי לוותר על הזהות החרדית שלהם.

התחושה היא שבישראל המצב הזה השתרש לאו דווקא מסיבות רוחניות טהורות, אלא כתוצאה מהמבנה הפוליטי והצורך להשתמש בפטור 'תורתו אומנותו' כדי להימנע מגיוס. המציאות הזו יצרה מצב שבו אלפי משפחות חיות בעוני כרוני, כשהנטל הכלכלי נופל על האישה או על קופת המדינה. 

האם זה באמת 'לכתחילה'? האם זו דרך התורה להסתמך על צדקה וקצבאות כדרך חיים, במקום לחיות חיי יצירה ועבודה?

בקהילות חרדיות בארה"ב ובאירופה, הנורמה היא שילוב של קביעת עתים לתורה עם יציאה למעגל העבודה. שם, המוסר העצמי והאחריות הכלכלית מתבטאים באחוז גבוה של בעלי השכלה גבוהה, תארים אקדמאיים, בציבור התורני.  

מניח שמוכרת לך הישיבה-אוניברסיטה בארה"ב.

בין שאר בוגריה המפורסמים- הרב ד"ר אהרון ליכטנשטיין זצ"ל, שעמד בראש ישיבת ההסדר הר עציון באלון שבות שנים רבות.  

או הרב אליהו רחמים זייני, שעומד בראש ישיבת ההסדר והישיבה הגבוהה אור וישועה בחיפה.  בעל תואר ד"ר במתמטיקה, מהטכניון, היה מרצה בטכניון ורב הטכניון.  

בביקורים שיצא לי לעשות באנגליה, נחשפתי בקהילות החרדיות שגרות בלונדון לריבוי בעלי מקצועות חופשיים, וחיים ברווה כלכלית גבוהה מאוד.  

גם אולי המקום להזכיר שעל רקע הלחצים המשפטיים והציבוריים להפסקת תקצוב ישיבות ומוסדות חינוך חרדיים שאינם מלמדים לימודי ליבה או שאינם עומדים בחוקי הגיוס, עלו איומים מצד עסקנים חרדים להביא כספים מחו"ל מתורמים פרטיים וקרנות כדי לגשר על הפערים התקציביים-גם זה מוכיח שהחרדים בחו"ל עובדים ומתפרנסים היטב ורק בארץ חיים בעוני עמוק מרצון.  

הכרתי יהודים חשובים שגם עבדו. אפילו במקומות לא רק דתיים כל כך. הם היו אבל תלמידי חכמים. ממש.

עם משמעת עצמית  חזקה.

היום - לא בטוחה שיהודי תורני, כפי שהיו הם, מסוגל להגיע למדרגתם, כשהוא עובד שעות רבות, לא במשרה תורנית.

הרחוב משפיע. הסביבה משפיעה. זו לא החממה של הישיבה, כוילל (למוטב, במקרה הזה). השפה. מכירים את הסיפור

של הרב זריצקי בספרו "בצל צח", בו מתנגדת הבת להינשא לבחור שגם עובד?

גם הבנים שלי חושבים כמותכם. בכל זאת, חושבת שלהוסיף עוד שנים מספר, רק בלימוד תורה נטו, ברצינות,

יכול מאוד להועיל, כשחייבים לצאת לעולם הגדול.

היו לא מעט ישובים חקלאים חרדיים של תנועת פועלי אגודת ישראל - כמו כפר חסידים, קוממיות, קיבוץ חפץ חיים, היה את מפעל השטיחים של החרדי אברהם שפירא, שמעתי סיפורים מסבא שלי המאוד מבוגר (כיפה סרוגה, גר במושב דתי) שבצעירותו עבד עם ארגון טהרת המשפחה החרדי ממאה-שערים בהקמת מקוואות ביישובי העולים בצפון, והרבה מהחרדים של אז התעסקו בעבודת כפיים.

החרדים של פעם גם היו חזקים מאוד  בבורסה ליהלומים.  

הסבבים הללו מלמדות על האמונה שלך שיהיה טוב בהמשך,

מאחל שתזכי לטוב הזה במהרה ויתמלאו כל משאלות ליבך לטובה ויהיו לך כל הכוחות הדרושים לתהליכים הלא פשוטים והמוערכים הללו

אין לנו בתורה סיפור שמתאר את האמונה בהמתנה במציאת הזיווג.
כי באותה תקופה הכל התנהל אחרת וזה לא ממש היה קיים.
אבל יש ויש תיאורים של ציפיות קשות, שאנחנו יכולים ממש ללמוד מהם, לצפיות שלנו
אברהם ושרה ציפו תשעים שנה לילד, וה' מעולם לא שכח אותם. תמיד כשאברהם מתפלל לילד, ה' אומר לו שלא ידאג, אבל עוד לא הגיע הזמן.
גם על יצחק נאמר "ויעתר יצחק לה' לנוכח אשתו כי עקרה היא, ויעתר לו ה'". מה, פתאום אחרי עשרים שנה, הוא החליט להתפלל? ברור ש'ויעתר' זה על כל התפילות בכל העשרים שנה, וה' היה שם תמיד.
אפשר לדמיין את יוסף בבור אחרי שהאחים מכרו אותו וגם במצרים הוא יורד לשפל תחתית, בחודש הראשון הוא עוד יכל לחשוב, מה ה' רוצה ללמד אותי? מה זה מצמיח אותי? אבל כשעובר עוד חודש ועוד חודש, שתים עשרה שנה בבור! איך אפשר להחזיק את האמונה שה' לא 'שכח' אותו? אבל יוסף, גם במקום הכי שפל שיכול להיות, חדור באמונה בלתי מעורערת, ועונה לפרעה "בלעדי, א-להים יענה את שלום פרעה", ולאחים הוא עונה "א-להים חשבה לטובה".
ה' תמיד איתנו ולעולם לא שוכח!


 

עדיין לא יכולות/בשלות להגיע לעולם הזה;

המתיני מעט עד יעבור זעם......

בעז"ה שיהיה בקרוב טוב גלוי ומתוק

לא הייתי רוצה שכל מי שנשואה לא תעיז לדבר על הנישואים לידי, כי זה רגיש.

זה טבעי ונורמלי שאני מדברת עם חברות, והם מדברות דברים כאלה - וכן, גם על ילדים וכו'.

ואני רואה את זה כהחלטה שלי מה לעשות עם המידע הזה.

אם אני בוחרת להיעלב ולהתרחק ולא להיות חלק מהקבוצה שבה מדברים ככה -

אני מרגישה שאני גוזרת על עצמי בדידות וריחוק, ויצירת קבוצה חברתית שכוללת רק מי שאיתי במצבי, וזה עלול להיות לא בריא מבחינה נפשית.

אני גם יכולה להבין את מה שהיא כתבה בצורה אחרת:

שנים ארוכות של חיפוש, של רווקות לפעמים מובילים למחשבה במודע או בתת מודע של ייאוש, של לי זה כבר לא יקרה.

וכשזה כבר קורה - זה יכול להיתפס כ"תסמונת המתחזה" - זה לא אמיתי, זה לא שלי, אני עדיין בזהות הרווקית שלי - ולכן זה נראה כל כך לא מציאותי שהתחתנתי.

בעיני זה יכול להיות שיתוך של איזשהו מצב נפשי, לא ניסיון לדרוך על יבלות.

אפשר להגיד הכל, השאלה מתי ואיך.

ונשמע לי טריוויאלי שמה שהיא כתבה נאמר בקונטקסט לא רגיש.

וכן, אם אני רווק אני רוצה שיהיו רגישים כלפי.

וכן, בלי קשר לנושא של רווקות אני חושב שרגישות זה דבר שנכון טוב במידה הנכונה.

אז איך שנים? וגם אם היא אמרה  זה סבבה. אין לי בעיה לשמוע ולפרגן. אבל כל עוד זה לא שכל מילה שנייה זה “תראי מה הוא קנה”, “תראי מה הוא הביא לי”, “תראי מה הוא אמר”, “תראי את התמונות של ההריון”...

גם בזה אין לי בעיה כל עוד זה דרך אגב, פשוט כשזה כל הזמן זה כבר חופר קצת. שיחה של שעתיים רק עליה.. מרגיש שהיא שכחה שיש בה עוד רבדים חוץ מזה.

למרות שזה חמוד לפעמים